אחד המוצלחים והמרגשים, מגדיר מאיר פניגשטיין את פסטיבל הסרטים הישראלי שהסתיים בשבוע שעבר בלוס אנג'לס. אילו סרטים נבחרו לחביבי הקהל? * כתבה וצילמה: הלנה ש. מיימון

מאיר פניגשטיין, דאנה איבגי וארנון מילצ'ן בערב פתיחת הפסטיבל

כמו בכל שנה, מאיר פניגשטיין, יוזם ומייסד הפסטיבל, הצליח לעורר את הקהילה הישראלית באל.איי ולגרום לה לעמוד בתורים ארוכים כדי לצפות בסרטים ישראלים טריים שרק יצאו מהמכבש. זו הפעם ה-28 לקיומו של פסטיבל הסרטים הישראלי בארה"ב , והשנה היא אחת השנים המוצלחות ביותר שידע הפסטיבל, שצמח יד-ביד עם תעשיית הסרטים בארץ.

באמצע שנות ה-80, כשהפסטיבל היה עדיין בחיתולים, הפיקו בארץ בקושי 2-3 סרטים בשנה (וגם זה קרה אחרי הריון שלקח כמה שנים). היום תעשיית הסרטים הישראלית היא כבר ילד גדול שעומד על הרגליים וגם הפסטיבל של מאיר פניגשטיין הוא עובדה מוצקה ומבוססת בשטח. עוד שנתיים מאיר חוגג שלושה עשורים לפסטיבל ורק על זה מגיע לו 'שאפו' ענק!

נכון שעל הדרך הוא מצליח לעצבן כמה אנשים; נכון שלא תמיד סרט הפתיחה של הפסטיבל מתאים לאופי האירוע1 אבל הישראלים הצביעו ברגליים והביעו את אהבתם לקולנוע הישראלי. עד כדי כך שסרטו המקסים של ניסים דיין, "מפריח היונים", על פי רב המכר של הסופר אלי עמיר, המגולל את סיפור עלייתם של 130 אלף יהודי בגדד לארץ ב-1951 על רקע פעילות מחתרתית קומוניסטית והנהייה אחרי הציונות היה SOLD OUT בכל חמשת ההקרנות שלו.

הסרטים שהוצגו השנה מייצגים את ישראל על כל גווני הקשת. אם בעבר הדגש היה על סרטים שהתעסקו בקונפליקט הישראלי-ערבי, הפעם הסל היה גדוש מכל טוב: חיי יהודים בארצות ערב ('מפריח היונים'), סרטים חברתיים ("את לי לילה"), יחסי חילונים-חרדים ("תפוחים מן המדבר", "פלאות"), סרטי מסע פסאודו-פסיכולוגיים ("הבן של אלוהים", "האם זה אתה" ), סרטים נוקבים ומטרידים ( "החיים כשמועה", "טוביאנסקי"), פארודיה מקסימה על צה"ל ("אפס ביחסי אנוש"), וגם קומדיות מוטרפות ומצחיקות לאללה ("זינוק בעלייה", "לצוד פילים", "שושנה חלוץ מרכזי").

למרות ששני אירועים מרכזיים התרחשו במהלך השבועיים בהם התקיים הפסטיבל (הנשף השנתי של "גדולים מהחיים" ו"FDIF"), שמנעו מצופים פוטנציאליים רבים להגיע לפסטיבל, מאיר פנייגשטייין נשמע מרוצה: "זהו אחד הפסטיבלים היותר מוצלחים שהיו לי. הייתה עלייה של 26% במכירת כרטיסים וסרטים רבים הוקרנו בתפוסה מליאה".

כמעט בכל שנה מתעורר ויכוח בין מאיר פניגשטיין ואישים בולטים בקהילה על הסרט הפותח. הפעם – היתה תמימות דעים מוחלטת (95% מבאי ערב הפתיחה) שהסרט "את לי לילה" (יחסים בין נערה מפגרת, דאנה איבגי, לאחותה המטפלת בה) הוא בהחלט סרט טוב מאוד אך לא מתאים לערב הפתיחה החגיגי. אחרי שצפיתי במירב הסרטים היו לי כמה מועמדים מצויינים כאלטרנטיבה; והנה מסתבר שכולם זכו בשלושת המקומות הראשונים כחביבי הקהל: "תפוחים מן המדבר", סרטים המקסים של אריק לוביצקי ומתי הררי על נערה מבית חרדי שמתאהבת בקיבוצניק ע"פ רב המכר של סביון ליברכט, כבש כאן את הלבבות, נבחר במקום הראשון והיה לדעתי הסרט המתאים לפתוח את הפסטיבל. הבימאים לוביצקי והררי והמפיק מיכה שרפשטיין יתחלקו חצי חצי ב-25 אלף דולר מענק על פוסט פרודקשן. סרט נוסף שאהבתי מאוד היה "זינוק בעלייה", דרמה משפחתית משעשעת מאוד, בבימויו של אורן שטרן, והוא אכן זכה במקום השני. "מפריח היונים" זכה במקום השלישי (לדעתי היה זה בהחלט סרט ראוי לפתוח את הפסטיבל, למרות שרוב הזמן מדברים בו בערבית עיראקית. הסרט לא רק עשוי היטב, זהו גם סרט חשוב שמבטא וחושף את מצוקות היהודים בארצות דוברות ערבית, לא רק בעיראק, בהן תלו יהודים שנחשדו בפעילות ציונית).

הסרט הדוקומנטרי הזוכה : "רוקדים ביפו", בבימוייה של הילה מדלייה (שגם ביימה את THE GO GO BOYS על מנחם גולן ויורם גלובוס), זכה כסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר וב-15 אלף דולר, מענק פוסט פרודקשן, יוזרמו לסרט הבא של הבימאית המוכשרת. סך הכל העניק השנה הפסטיבל 40 אלף דולר לסרטים הזוכים מתנת OPUS POST , PRDUCTION, JUNGLE SOUND, TRANS TITLES ו-UTOPIA- CAMERAS & STUDIOS. פניגשטיין מקווה שבשנה הבאה יעמוד הפרס על סכום גבוה יותר.

סרטים נוספים שמאוד אהבתי ולדעתי כדאי מאוד לנסות לראות: "החיים כשמועה" סרטו האוטוביוגרפי של אסי דיין ז"ל, "טוביאנסקי" – סרטו של ריקי שלח על סרן מאיר טוביאנסקי שהוצא להורג בתום משפט שדה שעשו לו כמה קציני מודיעין, חודשים ספורים לאחר קום המדינה. טוביאנסקי שהואשם בבגידה טוהר לאחר מכן על ידי דוד בן גוריון והובא לקבורה בטקס צבאי מלא. הסרט מטריד ומעורר מחשבה. אהבתי מאוד גם את "אפס ביחסי צבור", פארודיה מקסימה ומשעשעת מאוד על שירות בנות במפקדת שלישות בבסיס צבאי. הסרט הותר להקרנה רק פעם אחת, לאחר שחצי מיליון כבר צפו בו בישראל, ולדעתי הוא מעולה. ציון לשבח מגיע גם ל"לצוד פילים" ו"מקום בגן עדן".

סרטים דוקומנטרים לא יצא לי כמעט לראות. אהבתי מאוד את THE GO GO BOYS על מנחם גולן ויורם גלובוס שביימה הילה מדלייה, ואת "הסיפור של פוגי"- על מאיר פניגשטיין, מייסד הפסטיבל, בבימוי של עופר נעים. כאמור, למרות ששני אירועים מרכזיים נגסו במספר הצופים מאיר פניגשטיין מכריז ש"זו היתה הצלחה מסחררת. הקולנוע הישראלי הוכיח את עצמו", הוא אומר בשיחה מוושינגטון, "גם בארץ וגם באל.איי יש עלייה משמעותית במספר הצופים הנוהרים לקולנוע ישראלי".