Connect with us

חדשות ואקטואליה

סיבה למסיבה

Published

on

כמה ישראלים חוגגים בערב השנה האזרחית החדשה ולמה סילבסטר מחייך בקיברו

ביום שלישי השבוע הסתיימה שנה, וגם עשור. דיברו על זה ברדיו, במצעדים, בכתבות בעיתון וברשת, בסיכומים. התרגשות חגיגית? נדמה שפחות. החג שישראלים חגגו בשבוע שעבר, מלבד מיעוט נוצרי קטן, הוא חנוכה. אבל כמקובל בתרבות שיש בה הרבה מאוד אלמנטים של פיוז׳ן, מתערבבים לתוכו עוד כל מיני מרכיבים. לדוגמה, מרכיבים מסחריים של מכירות שהם ספק חנוכה, ספק כריסמס, ספק סוף שנה. הישראלי המכיר את עונת הקניות החורפית של חוץ לארץ, קיבל אותה בקטן גם אצלו. הישראלי האוהב את תחושת החגיגיות החורפית של חוץ לארץ, מחפש לטעום ממנה גם בארצו הקדושה. 

רוב היהודים בישראל חיים את ענייני היומיום שלהם על פי לוח השנה הכללי, הלועזי. הם קובעים פגישה בסוף דצמבר, לא בתחילת טבת. הם פותחים שנת לימודים ב־1 בספטמבר, לא בא׳ באלול. ומצד שני, לחופשת החנוכה הילדים יוצאים בכ״ו בכסלו, ושבו ממנה בג׳ בטבת. זה היה היום האחרון של השנה, 31 בדצמבר. אבל הילדים לא הרגישו. הם חזרו לשגרת החולין. 

השימוש בשני לוחות שנה מבלבל לעתים, מנדנד לעתים. אבל יש בו גם קסם, ייחוד. הוא מחייב את היהודי הישראלי לשמור על ערנות המתייחסת לשני מעגלים של זמן, המעגל הכללי והמעגל היהודי. יום העצמאות יהיה בה׳ באייר. זה יהיה 29 באפריל. גם חגי מדינת ישראל – לא החגים המסורתיים כמו חנוכה, אלא המועדים שקבעה המדינה, כמו זיכרון ועצמאות ויום ירושלים ויום השנה לרצח רבין, מוצמדים ללוח העברי. ולא תמיד קל לזכור.

רוב גדול מהיהודים בישראל, כותב הפרשן ואנליסט הסקרים שמואל רוזנר, אומרים שראש השנה האזרחי, 1 בינואר, הוא, מבחינתם, יום רגיל לגמרי (78%). רק מיעוט קטן אומר שהוא ״ראש השנה האמיתי״ שלהם (6%). בסוף 2019 אפשר לסכם, להצעיד פזמונים, אולי גם ללכת למסיבה. אבל מבחינה רגשית, השנה של היהודים נפתחת בראש השנה. א׳ בתשרי, שנחגג השנה ב־29 בספטמבר. וזה כולל את מי שחוגגים בישראל את נובי גוד, עם תחילתה של שנה אזרחית חדשה. כ־4% מהיהודים מציבים עץ אשוח בבית. 8% חוגגים עם חברים. שלושה מכל ארבעה מיוצאי ברה"מ מציינים באופן כלשהו את נובי גוד. רק 6% ממי שאינם יוצאי ברית המועצות מציינים את נובי גוד באופן כלשהו. ויש עדיין לא מעט יהודים בישראל, ארבעה מכל עשרה, שאינם מודעים לקיומו של נובי גוד. 

וכמובן, זה שהם לא יודעים, לא אומר שלא יחגגו. רבים הולכים למסיבה לא בגלל שנובי גוד אלא מכיוון שמסתיימת שנה ומתחילה חדשה. לעתים קרובות הם קוראים לאירוע הזה סילבסטר, על שם הקדוש שכיהן כבישוף של רומא בימיו של הקיסר קונסטנטינוס, שהפך את הנצרות לדתה הרשמית של האימפריה. כחמישית מיהודי ישראל נוהגים ללכת למסיבה בלילה החוצץ בין שנה אזרחית אחת לזו הבאה אחריה. את סילבסטר זה בטח היה משעשע (שלל פמפלטים ופרסומים המאשימים את סילבסטר באנטישמיות אינם נתמכים על ידי תיעוד היסטורי ממשי). 

מסיבה היא דבר נחמד, לא בהכרח אידיאולוגי. כמו קניות לרגל כריסמס, שאולי מעידות על חיבה לחג, אבל סביר יותר שמעידות על חיבה להנחות ולמבצעים (שבחלק מהמקרים הם בעצם מבצעי חנוכה). בקרב הקבוצות הלא דתיות בישראל (ואפילו בקרב דתיים ליברלים) אפשר למצוא שיעור דומה למדי של בילוי במסיבות שנה אזרחית. כמובן, הצעירים קצת יותר. כי צעירים אוהבים מסיבות. רק הדתיים והחרדים (דתי, דתי תורני, חרדי) נמנעים במובהק ממסיבות שנה אזרחית חדשה.

***

ועוד סקרים עדכניים מעניינים:

1. בכל שנה מתים ישראלים משפעת. מוות עצוב, מיותר. כנראה שלא תמיד נמנע. בכל שנה ישנם שבוע או שניים שבהם מתגברת הבהלה. מקרה טרגי, או שניים, מריצים את הבטלנים המאחרים להתחסן. אבל מספר המתים משפעת בכל שנה לא מושפע רק מכמות המתחסנים אלא מעוצמת המחלה וסוגה. בחורף שעבר היו מעט שמתו יחסית לחורף שלפניו. מספר המתחסנים היה דומה. דוח מקיף של משרד הבריאות על סיבות מוות בישראל מצא ירידה בתמותה משפעת ודלקת ריאות בקרב נשים בשנים 2014־2016 לעומת 2005־2007 (־%8), לעומת עלייה בתמותת גברים על פי אותה השוואה (3%). באף קבוצת גיל שפעת איננה גורם מוות מוביל. תמיד טוב להיזהר, גם משפעת, אבל יותר חשוב להיזהר מתאונות.

2. רבע מהילדים באמריקה גרים בבית שבו רק הורה אחד. זה השיעור הגבוה בעולם. ברוסיה אחד מחמישה ילדים (18%), בברזיל אחד מעשרה (10%) ובהודו אחד מ־20 (5%).

3. ב"כדור הבדולח של סבאטו" (אתר אינטרנט לחובבים כבדים המנתח מגמות פוליטיות בארה״ב) מזהים שלוש מדינות מתנדנדות עיקריות לקראת הבחירות לנשיאות בנובמבר 2020: פנסילבניה, ויסקונסין, אריזונה. מצב המרוץ בספירת אלקטורים: 248 לכל צד, ו־42 מתנדנדים. כלומר, שוויון מוחלט בסיכויים.

! Happy New Year

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

הו הא, מי זו באה? סגנית הנשיא הבאה!

Published

on

האם קאמלה האריס מקליפורניה תהיה הבחירה האולטימטיבית של ג'ו ביידן?

השבוע אמור היה ג'ו ביידן להכריז סוף סוף מי תהיה הסגנית המיועדת שלו. למרבה הצער, ההחלטה נדחתה כך שלנו אין אלא להמשיך ולפזר ספקולציות. ולכן, לפי בקשת הקהל ובהתאם לרוח התקופה, הנה תזכורת קצרה לגבי המועמדות המובילות והקדמה בלתי נמנעת בפתחה: בסופו של דבר, זהותו של סגן הנשיא לא נחשבת לכזו שמשפיעה באופן דרמטי על הבחירות. הבחירה במייק פנס לא שינהת המון עבור טראמפ, אם כי נתנה לו עוד גושפנקא דתית; הבחירה באל גור לא הייתה מאוד קריטית לביל קלינטון; ג'ו ביידן עצמו נבחר בעיקר כדי לתת לאובמה גב מצד פוליטיקאי מנוסה שייתן קונטרה לגילו הצעיר וחוסר ניסיונו השלטוני של הסנאטור מאילינוי. זה לא אומר שלא היו סגנים חשובים בעבר, כמובן – חלקם היו כאלה בגלל שלקחו חלק מרכזי בשלטון (כמו ביידן עצמו, וכמו דיק צ'ייני, קודמו), חלקם כי הפכו לנשיאים בעצמם, למשל הארי טרומן ולינדון ג'ונסון. ובכל זאת, אין סיבה להניח שהסגנית המיועדת תגרום למהפכה דרמטית בסקרים וכו'. לזה יהיו אחראים ביידן ובעיקר טראמפ.

אז מי המועמדות הבכירות? ובכן, ישנן שלוש שסומנו כרגע כמובילות בהימורים, אבל לפחות עוד שבע ששמן הוזכר במידה כזו ואחרת ושגם אני, אפעס, אסתפק באזכור שמן ותפקידן הנוכחי כאן ותו לא.

ראשונה, עדיין המועמדת המובילה, הסנאטורית קמאלה האריס מקליפורניה. הריס התמודדה בעצמה בפריימריז הדמוקרטי אך פרשה כשהכסף אזל והמעמד בסקרים לא התרומם. היא נחשבת לבחירה בטוחה בגלל בכירותה במפלגה, העובדה שהיא דמות די מוכרת ובסה"כ אהודה, עם ניסיון בוושינגטון וניסיון ברמת המדינה כתובעת כללית. ברם, היא סובלת מהעובדה שכבר במהלך הקמפיין התכחסה עם ביידן – כסאח שאח"כ הסבירה כ'זו פוליטיקה' בזלזול כמעט מבהיל ומהעובדה שיש די והותר 'לכלוך' עליה, החל מהעובדה שהכניסה בקליפורניה המון צעירים שחורים לכלא וכלה בכך שאמרה שעישנה מריחואנה לצלילי טופאק, מה שלא ממש הסתדר עם הכרונולוגיה של חייה. אבל הקוץ המרכזי בישבנה המיועד של האריס היא בכלל העובדה שהיא עדיין רואה עצמה כנשיאה לעתיד, ואנשי ביידן חוששים שמא היא תתרכז בבניית דמותה לקראת ריצה ב-2024 (ביידן יהיה כאמור בן 82, ולא ברור אם ירצה לרוץ לכהונה שניה אם וכאשר) ולא בבניית השלטון החדש, שמיועד להיות עתיר רפורמות, חקיקה ואקטיביזם באופן כללי.

שניה, מועמדת שנכנסה לטופ של הרשימה בעיקר בגלל יחסיה המעולים עם ביידן מימי ממשל אובמה, השגרירה לשעבר באו"ם והיועצת לשעבר לבטחון לאומי, סוזן רייס. רייס נחשבת למישהי עם קורות חיים מושלמים כמעט עבור מועמד/ת לתפקיד בכיר, היא מנוסה, מקצועית ופופולרית. וכאמור, היא נהנית ממה שקמפיין ביידן הגדיר כמעמד Simpatico עם ביידן – כלומר, הם חולקים השקפת עולם וחזון. מה שעומד בדרכה של רייס לתפקיד הם שני היבטים בקורותיה: העובדה שמעולם לא נבחרה לכל תפקיד ציבורי ו/או שלטוני, כך שאין לה ניסיון בזה, היא לא נדרשה לעימות (האריס, למשל, נדרשה לכמה וכמה כאלה והוכיחה שהיא מצוינת בהם, בטלוויזיה ובסנאט גם יחד) באשר הוא ולא ברור אם יש לה המזג האלקטורלי. שנית, היא מזוהה עדיין עם המתקפה על הכוחות האמריקאים בבנגאזי, לוב, ועם חוסר המענה המספק של מערכת הבטחון והחוץ של אובמה לה. ממש כמו הילארי קלינטון, הדמוקרטים חוששים שבנגאזי תהפוך למילת מפתח בכל אימת שרייס תיכנס לחדר.

שלישית, המועמדת המפתיעה ובמידה רבה מועמדת הפשרה – חברת בית הנבחרים מקליפורניה, קרן בס. בס בת ה-66 איבדה את בתה בתאונת דרכים, מה שמקרב אותה לביידן (שאיבד כך את אשתו וביתו, ושאיבד לאחר מכן את בנו לסרטן) על רקע אישי. היא בחיים הפוליטיים מאז 2004, אז נבחרה לראשונה לאסיפה הלאומית של קליפורניה. היא משמשת נציגת מחוז (ה-33 ולאחר מכן ה-37) של המדינה בבית הנבחרים מאז 2010 וכן היא יושבת ראש הסיעה האפרו-אמריקאית בקונגרס. במפלגה הדמוקרטית היא נתפסת כדמות מאחדת, ללא שונאים רציניים בתקשורת ואפילו בבית הנבחרים עצמו. אמנם יש לה היסטוריה של התבטאויות בעייתיות עבור מועמד לאומי – למשל, היא ביקרה בקובה כמה וכמה פעמים והתבטאה בצער ובכבוד כשפידל קסטרו מת, התבטאות שמאז חזרה בה ממנה – אבל העובדה שהיא לא מחפשת להפוך לנשיאה ולכן תוכל להתרכז בתפקידה, בצד היותה דמות יחסית פחות מוכרת ולפיכך בעלת פחות פוטנציאל נפיץ, משחקת לטובתה. גם הידידות שלה עם ננסי פלוסי לא מזיקה. אם בידן יבחר בה, תהיה זו הוכחה לכך שהוא לא מעוניין לעשות רעש, אלא לשמור על המצב הקיים בסקרים ולדאות על גביהם כמו בשיר של רדיוהד, ללא הפתעות, עד הבחירות.

מועמדות נוספות שהוזכרו ללא הרף הן, בין היתר, הסנאטורית אליזבת וורן – בחירתם של אנשי האגף השמאלי יותר במפלגה; תמי דאקוורת', הסנאטורית וגיבורת המלחמה מאילינוי, אבל מועמדתה עשויה ליפול בגלל שלא נולדה בארה"ב (מה שייצר קושי חוקתי אם תידרש, חלילה, להחליף את ביידן על רקע אי כשירות לכהן או חמור מזה); ראש עיריית אטלנטה המצליחה, קישה לאנס בוטומס שזוכה לתמיכת הנשיא לשעבר, ביל קלינטון – אם כי 'ביידן-בוטומס' עשוי להיות סטיקר מעט משעשע, תודו; מושלת ניו מקסיקו, מישל לוחאן גרישם שדווקא הביעה עניין בתפקיד שרה בממשל ביידן; מושלת מישיגן גרטשן וויטמר שמצויה בכסאח תקשורתי עם הנשיא טראמפ; מושלת רוד איילנד, ג'ינה רדמונדו שזוכה לתמיכת הסנאטור ג'ק ריד ממדינתה וכמובן חברת בית הנבחרים מפלורידה, ו-ואל דמינגז, שעשויה להפוך להפתעה הגדולה על רקע האהדה אליה במדינתה והיותה נציגת מדינת מפתח, אבל סובלת גם מקו"ח שכוללים עשרות שנות שירות שנוי במחלוקת במשטרה.

אז מי תהיה לסגנית המיועדת? אם עבדכם הנאמן צריך היה להמר, כנראה שאחת מהשלוש שזכו כאן להרחבה ביוגרפית. ביידן עצמו, אגב, נתפס השבוע עם פתקים שבהם נקודות לתקשורת אודות קמאלה האריס, אבל מאז נדמה שמועמדותה דווקא סבלה מעיכובים ודחיות, בין היתר כאלה שהביאו להחלטה שלא להחליט. עדיין. עוד בערך שבוע נדע.

*עידכוני קורונה*: בארה"ב קרוב ל-160 אלף מתים מהוירוס עדאמצע השבוע, ו-4.8 מיליון איש שחלו בקוביד-19 בסה"כ. עיקר העלייה בכמות החולים והמתים מרוכזת בדרום – לרבות טקסס ופלורידה שבראשן מושלים רפובליקנים ששינו לאחרונה מגמה והחלו לאכוף שמירה מרחק וחבישת מסכות – אבל גם במערב, בדגש על קליפורניה שבה מושל דמוקרטי (ניוסום) שהצליח, לרגע קט, לבלום את המגפה, אך היא שבה. ברוב צפון מזרח המדינה, כולל ניו יורק שהייתה עד לפני חודשיים בלב המאפליה, ישנה מגמת ירידה איטית אך עקבית בכמות החולים והמתים. הנשיא טראמפ עדיין מקדם תיאוריות קונספירציה וקורא לציבור לקחת תרופות לא מוכחות כדי להילחם במחלה, אם כי לאחרונה החל לחבוש מסכה – מעשה שהגדיר כ'פטריוטי'.

עידכוני סקרים: ג'ו ביידן עדיין אוחז ביתרון על הנשיא טראמפ בסקרים הלאומיים ובסקרים במדינות המפתח, אם כי הפער בן עשרה האחוזים שהיה לו לפני שבועיים הצטמק והתייצב על בערך 8.3% ברמה הארצית, ובין 2% (צפון קרולינה), ל- 4% (אריזונה) 6% (פלורידה) ועד כ-7-8% (פנסילבניה, מישיגן, וויסקונסין). "האקונומיסט" עדיין נותן לביידן סיכוי של 91% לזכות בכמות אלקטורים גבוהה מ-270; גם 'כדור הבדולח' של סבאטו, פוליטיקו והדו"ח הפוליטי של קוק נותנים לסגן הנשיא לשעבר יתרון. אתר הסקרים 'ריל קליר פוליטיקס' דווקא מצמצם השבוע את כמות המדינות שבהן הוא מזהה יתרון מובהק, ומוסיף את מינסוטה (לשעבר בטור הדמוקרטי) ומיזורי (לשעבר בטור הרפובליקני) לרשימת המתנדנדות, אך דבק בהנחה שביידן, כרגע, הוא הפייבוריט. אתר 538 צפוי לפרסם בשבוע הבא את מודל החיזוי שלו לבחירות – בעיכוב משמעותי ביחס ל-2016. נייט סילבר הפיק את הלקח, כנראה.

==

לעידכונים שוטפים בפייסבוק: מר דמבין הולך לוושינגטון

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות