Connect with us

חדשות ואקטואליה

סוציאליסט "יהודי" בבית הלבן?

Published

on

ברני סנדרס הוא נביא הזעם של הדור שרוצה למשוך את המפלגה הדמוקרטית בחדות שמאלה • מה הסיכויים שלו להביס את טראמפ ב-2020?

ב "כמעט" של הבחירות האחרונות, ב-2016, הוא הצליח למשוך את הילרי קלינטון, המועמדת החזקה, הבטוחה, לקרב ארוך של הקזת דם. קלינטון הייתה הממסד, המיינסטרים, ברני סנדרס הקשיש היה הצעיר הבועט, המחוצף. היא רצתה לייצב, להרגיע; הוא ביקש לנער, להתסיס. המפלגה הלכה איתה, הצעירים הלכו איתו. כמעט והצליחו.

סנדרס. אם ייבחר, יוכל לטעון לזכות ראשונים (״היהודי הראשון״)

סנדרס, בן 77, הודיע בשבוע שעבר שיתמודד שוב בבחירות המקדימות הבאות. אם אליזבת וורן יכולה, וקמלה האריס וג׳ו ביידן וקורי בוקר ועוד רבים ורבות, טובים וטובות, למה לא הוא? לסנדרס יש תנועה מאחוריו. ויש לו חזון סוציאליסטי. החזון המקורי, לא העתק דהוי של מי שלקח בהשאלה ומחר יחזור בו. סנדרס מבטיח ביטוח בריאות ממלכתי לכל, וביטול הביטוחים הפרטיים; צעדים חריפים לבלימת ההתחממות הגלובלית; פירוק הבנקים הגדולים וגם למסות את העשירים הגדולים. הוא מבטיח שאת הכסף הנדרש לכל אלה יקצץ מתקציב הביטחון המפלצתי, בעיניו.

לסנדרס, כותב שמואל רוזנר ב"מעריב", יש מבקרים רבים. הם אומרים: עשית את שלך אבל זמנך עבר. את המסר ששיגרת ללב הממסד הדמוקרטי יהפכו עכשיו אחרים לקמפיין בחירות, שאולי יביא אותם לבית הלבן. למה שזה לא יהיה דווקא סנדרס? ראשית, כי הוא מבוגר מדי. מבוגר מדונלד טראמפ בחמש שנים. מבוגר מברק אובמה – שכבר היה נשיא, ופרש, ונח – ב־20 שנה. מבוגר מהילרי קלינטון – שניצחה אותו, והפסידה לטראמפ בשש שנים. סנדרס יהיה כמעט בן 80. אומנם, תוחלת החיים התארכה, הזמנים השתנו, אבל גם לזה יש בינתיים גבול. אמריקה מחפשת את הצעיר המסעיר הבא, אולי בטו אורורק שהתמודד על תפקיד הסנאטור מטקסס, וכמעט הצליח. אולי קירסטן ג’יליברנד המצודדת מניו יורק, שעשתה לעצמה שם כאבירת תנועת me too#.

מה גם שסנדרס הוא גבר לבן. בחיים אולי עוד יתרון. בפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית – מפלגת הנשים והמיעוטים – זה חיסרון. הוא נציגו של הענף הפריבילגי. אומנם יהודי – כלומר, אם ייבחר, יוכל לטעון לזכות ראשונים (״היהודי הראשון״) – אבל גם יהודים הם פריבילגים.

אובמה היה השחור הראשון, קלינטון ניסתה להיות האישה הראשונה, ואחריה ינסו כמה אחרות. ויש מי שמביאים לזירה יותר מסיפור אחד. האריס מקליפורניה היא גם אישה וגם בת למהגר ג׳מייקני ומהגרת הודית, יתרון כפול. וישנו ג׳ו ביידן, מי שהיה סגן הנשיא ומככב במקום הראשון בכל סקר מועמדים. אלא שסנדרס איננו פונה למרכז, הוא פונה לאגף השמאלי של המפלגה. סנדרס הצליח יפה עם הצעירים בבחירות הקודמות, אבל את לב המצביעים השחורים לא קנה. מה יודע יהודי מוורמונט על שחורים?

לסנדרס היה העוז לתבוע ביטוח בריאות ממלכתי, אבל כעת עוד מועמדים רבים תומכים בזה. היה לו החזון להשתמש במילה ״סוציאליסט״ בלי להתבלבל. עכשיו יש גם אחרים. היו לו מסר פופוליסטי רדיקלי, רטוריקה מתלהמת של מהפכה, נפנופי ידיים חזקים – טראמפ נהג ללעוג לו, ולהציג אותו כחצי משוגע את כל אלה למדו ממנו אחרים. הם יהיו מלוקקים יותר, נאים יותר, רהוטים יותר, מתוכננים יותר. המהפכה תאבד מקסמה, אבל תוסיף שרירים ותחכום פוליטי. אולי מספיק כדי לא רק להגיע כמעט, אלא להגיע ממש.

האם כל זה אומר שאין לסנדרס סיכוי? אף אחד לא יסתכן בתחזית כזאת. כי לסנדרס
עדיין יש גדודים של אוהדים מסורים, ויש לו כסף גדול בחשבון הבנק, מתרומות קטנות שממשיכות לזרום כל העת, ויש לו את הכריזמה הלא משופשפת שמשדרת אותנטיות. הוא הדבר האמיתי. למי שרוצה את הדבר האמיתי.

שדה המועמדים האינסופי יכול לשרת אותו היטב. כמו ביידן, לסנדרס יש מה שנקרא ״ניים רקוגנישן״. כולם מכירים אותו. סחורה מוכרת מקנה יתרון מיידי למוכר. וכרגע, בסקרים מובילים המוכרים, בד"כ ל על פי אותו סדר. סגן הנשיא לשעבר ביידן בראש, עם קצת יותר מ־20%, אחריו המועמד לשעבר סנדרס, עם קצת יותר מ־15%, ורק אחריהם באות הסנאטוריות האריס ואליזבת וורן, לשתיהן כ-־10%.

סנדרס הוא נביא הזעם של הדור שרוצה למשוך את המפלגה הדמוקרטית בחדות שמאלה. במישור האידיאולוגי, משום שזה מה שסנדרס מאמין בו. במישור הפוליטי, משום שהניסיון לשמור על ממלכתיות ממסדית לא עלה יפה. קלינטון גם הייתה ממלכתית, יחסית, וגם הפסידה לטראמפ. דור הנאמנים לסנדרס, ודור החקיינים שבא אחריו, רוצים להציב מול טראמפ אלטרנטיבה חריפה, ברורה. לא קלינטוניזם, או ביידניזם – מה שיציע ג׳ו ביידן, המועמד הכי ממסדי ברשימה – אלא סנדרסיזם, בין שכזה המיוצג על ידי הסנדרס המקורי, ובין סנדרסיזם משויף יותר, במהדורה נוצצת.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

"אנחנו מפחדים": שריפות מאיימות על הקהילה היהודית במסצ'וסטס

Published

on

שלוש דליקות פרצו בביתו של שליח חב"ד בעיר ארלינגטון ובבית חב"ד בעיירה סמוכה • המשטרה מתייחסת אליהן כאל "פשע שנאה"

הרב בוקיאט ורעייתו במסיבת עיתונאים. זעזוע בקהילה

שלוש שריפות תוך פחות משבוע: הקהילה היהודית במדינת מסצ'וסטס, המונה 227 אלף חברים, חווה בימים האחרונים מתחים וחששות בעקבות רצף של שריפות באזורם. שתי שריפות פרצו בביתו של שליח חב"ד בעיר ארלינגטון, הרב אבי בוקיאט, ואחת בבית חב"ד בעיירה הסמוכה נידהם. בכל המקרים האש כובתה מיד ולא גרמה לנזקים כבדים.

המשטרה במסצ'וסטס מעריכה כי מדובר בהצתות מכוונות ומסרה שהיא מתייחסת אל האירועים כאל פשעי שנאה". בתוך כך, המשטרה בבוסטון מסרה כי נפתחה חקירה מקיפה ורב-תחומית". שוטר הוצב לאבטח את בית הרב, שאמר במסיבת עיתונאים: "אנחנו פגועים. זה זיעזע את הקהילה כולה. העובדה שהילדים
שלי היו בבית – הופכת את זה למפחיד הרבה יותר".

השריפה הראשונה פרצה ביום שבת האחרון בביתם של הרב, רעייתו ושלושת ילדיהם. חמישה ימים לאחר מכן שוב פרצה אש בבית. מצלמת האבטחה ברחוב תיעדה אדם מתהלך בקרבת מקום ובידו תיק. באותו הלילה, כבאים הוזעקו לכבות שריפה שריפה נוספת בבית חב"ד בעיירה הסמוכה נידהם.

דו"ח שסקר את מצב האנטישמיות בעולם בשנת 2018 הצביע על עלייה של 13% במספר האירועים האנטישמיים ברחבי העולם. בגרמניה נרשמה עלייה של 70% במקרי אלימות אנטישמיים – הנתון הגבוה ביותר. מספר הנרצחים היהודים בשנה זו, 13 במספר, היה לגבוה ביותר זה עשורים.

בארה"ב, אחד המקומות הבטוחים ליהודים, אירע בחודש אוקטובר הפיגוע הקשה ביותר בתולדות יהודי המדינה, כאשר חמוש פרץ לבית כנסת "עץ החיים" בפיטסבורג ורצח 11 מתפללים. בחודש שעבר נרצחה לורי גילברט קיי מיריות בבית הכנסת של בית חב"ד בקליפורניה.

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

תהילים במקום טילים

Published

on

"לדוד העשיר מאמריקה יש עכשיו דוד עשיר בישראל. עשיר לא בכסף"

לכתיבת הפרויקט האחרון והמשמעותי בחייו הקדיש פרופ' יוסי שיין חמש שנים וחצי.

שיין, מחבר הספר "המאה הישראלית – הישראליזציה של היהדות", הוא מבכירי חוקרי מדע המדינה בישראל ובעל שם עולמי בתחום חקר התפוצות. הוא עומד בראש בית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב, ובראש מכון ברודי לדיפלומטיה מעשית.

הוא גם פרופסור (אמריטוס) ליחסים בינלאומיים ותפוצות באוניברסיטת ג'ורג'טאון, שם ייסד את המרכז לציוויליזציה יהודית ועמד בראשו. הספר החדש נושא 380 עמודים, שמונה פרקים, שהאחרון בהם, "המאה הישראלית", גם העניק לספר את שמו שיצא לאור, כמה מתאים, ביום העצמאות ה-71.

בראיון עם אריאלה רינגל הופמן ב"ידיעות אחרונות" מסביר שיין: "הספר הזה שואל שאלה אחת גדולה: מה קורה ליהודים, כאן ובתפוצות, כשהמדינה הריבונית היא המופע היהודי הכי חזק היום וכל מה שהיא עושה יש לו משמעות מרחיקת לכת על היהודים ועל היהדות. במשך מאות שנים הדת היהודית, שעוצבה בגלות, נועדה לשמור על השבט. כשעמים אחרים, בהיעדר ריבונות, נעלמו, אנחנו נשארנו כי היה לנו אלוהים שהוא כל יכול, שהוא זה שישיב אותנו לארץ הקודש. תהילים במקום טילים, אם לסכם בשלוש מילים. ועכשיו יש את מדינת ישראל, שעוד מעט יהיה בה רוב העם היהודי, ובתוך המדינה הזו מתחולל מאבק איתנים על אופיה. האם היא תהיה מדינת הלכה או מדינת ֶה ְזנֵ ק, ועד כמה מה שקורה כאן משפיע על הקשר עם היהדות הליברלית בעולם, בייחוד בארצות־הברית. במילים אחרות, היהודי־ישראלי החדש הוא שיקבע".

על פי פרופ' שיין, "כאשר עד 1967 התפיסה השלטת הייתה שישראל היא סוג של ניסוי שייכשל. לא ריבונות שתבטיח שגשוג יהודי אלא ההפך: מלכודת מוות. עד כדי כך שב'ניוזוויק' התפרסם מאמר גדול תחת הכותרת האם ישראל תשרוד', ובארץ אמרו בהומור שחור, האחרון שיוצא שיכבה את האור'. הייתה חרדה קיומית. גם הזיכרון הקולקטיבי שלנו מדבר על השמדה אפשרית. עכשיו זה האיום האיראני, אבל לדעתי ישראל היא קץ הפרדיגמה של חורבן. איראן לא תביא את החורבן הבא על ישראל, אלא אם כן כל העולם ייחרב".

על בנימין נתניהו

"לנתניהו יש תודעה היסטורית והוא פועל מתוך ראייה היסטורית של הדברים.הוא גדל בבית שהתעמק בתהליכים ארוכי טווח. זה לא מקרי שבחוג תנ"ך בביתו, ב־2017, הוא אמר שהחשמונאים שלטו כאן 80־70 שנה, והוא שם לעצמו למטרה להגיע לשנת המאה ולהמשיך משם. אבל נקודת הציון היא מאה שנים. הוא רואה עצמו כממשיכו של בן־גוריון וכמי שמבסס את הריבונות הישראלית. לעובדה שהוא כל כך הרבה שנים בשלטון יש השפעה גדולה על מראה דמותה של ישראל. לאן היא הולכת. מצד אחד הוא מתגנדר בהיותנו מעצמה צבאית, מדינת היי־טק שזוכה למעמד מכובד בקהילה הבינלאומית. אבל מצד שני בני הברית שלו בקואליציה, פעם אחר פעם, הן המפלגות החרדיות, שמה שמאפיין אותן הוא שחלקן אנטי־ריבוניות, מתנגדות לתהליכי הגלובליזציה, ואינן שותפות לחזון של מדינת ישראל המודרנית. האנשים שלהן לא רוצים לשרת, לא מוכנים ליפול על חרבם. הם אפילו לא מוכנים לכהן כשרים בממשלת ישראל".

על החיים בישראל

"ההוויה הישראלית משכרת. מדד האושר הבינלאומי, למשל, מלמד על כך. יש האומרים שזה בשל החיים הקהילתיים ותחושת הערבות ההדדית בארץ. הישראלי רוצה לשמר את יהדותו, לא ממהר לוותר על ישראליותו, ורואה אופק לחיים כאן בו בזמן כשכולם חושבים עד כמה היה יכול להיות פה הרבה יותר גרוע. עתיד העם היהודי נמצא כאן, והיהודי החדש כבר לא מפחד להיות יותר מסורתי, יותר לאומי, יותר שבטי, ובתוך כך הוא גם יכול להתחבר לאפיקים הליברליים סטייל תל־אביב. הוא כבר מזמן לא איש העולם הקטן. מדהים אותי כשאני שומע את הטענה שדווקא יהודי אמריקה הם המצליחנים. אני טוען שבניגוד ליהדות אמריקה, העובדה שלישראלים יש בית, והם פטריוטים לבית הזה, מאפשרת להם להיות גלובליסטים. להם יש לאן לחזור, ובשביל היהודים האמריקאים אמריקה היא לא בית".

על חוק הלאום

"חוק הלאום מחזק את הזיקה של ישראל כמדינת היהודים. קודם כל, זו מדינת היהודים, היא לא אוניברסלית ולא מדינת כל אזרחיה. זה לא אומר שהיא לא צריכה להעניק זכויות שוות לכל אזרחיה, בעיקר לאלה המשרתים בצבא. להיות נדיבה, לקרב אותם, וכל זאת תוך הבנה שזו מדינת היהודים. הבעיה היא שאת החוק הזה היה צריך לקבל בהסכמה רחבה, בשיתוף, במיוחד בכל מה שנוגע לדרוזים".

על ירידה ועליה

"אנחנו מדינה שבה כולם הם משפרי דיור", מנסה שין להסביר את התחרות בין המיעוטים השונים על הבית, והמלחמה אחד בשני. "מחוץ לשיח האקדמי, יש ויכוח היסטורי האם ישראל יכולה להיות מדינת מופת לפי חזון הנביאים. האם מדינה שנמצאת בעימות צבאי מתמשך, ומתמודדת עם מיעוטים, יכולה להיות מדינת מופת? זה דיון שהספר עוסק בו בהרחבה. אני יכול לומר שזה ספר אופטימי, שמשקף את ההצלחה של מדינת ישראל, את ההתפתחות הדרמטית, מתייחס לערבות ההדדית היהודית בעולם, לחזון הישראלי, לגמישות הישראלית. ריבונות מודרניסטית. קץ עידן התוהו. אז מדינת ישראל לא יכולה להיות מדינת מופת, קוסמופוליטית, אוניברסלית, אבל היא מאוד אטרקטיבית. הנה, שני ילדיי שגדלו בארצות־הברית עלו ארצה, ושניהם חיים בתל־אביב".

גם שיין עצמו, אחרי כ־20 שנה בארה"ב, שבמהלכן סיים בהצטיינות תואר שני ודוקטורט באוניברסיטת ייל, שימש פרופסור מן המניין בג'ורג'טאון, ופרופסור אורח בייל, חזר לארץ. "היום אין אלטרנטיבה לחיים יהודיים עם המשכיות ואופק חוץ ממדינת ישראל. לדוד העשיר מאמריקה יש עכשיו דוד עשיר בישראל. עשיר לא בכסף".

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

הדרישה של יהדות התורה: סגן שר שימנע חילול שבת

Published

on

מדובר בסגן שר במשרד העבודה והרווחה, שיופקד על נושא אחד בלבד: לאשר באופן פרטני כל עבודה שצריכה להיעשות בשבת

כפי שפורסם ב"ישראל היום", ביהדות התורה דורשים לקבל לידיהם תפקידים בוועדת הכספים, ומינוי סגן שר הבריאות ועוד שני סגנים שרים – במשרד העבודה והרווחה ובחינוך.

אתמול פורסם בחדשות 12 כי יהדות התורה דורשת מהליכוד סגן שר במשרד העבודה והרווחה בממשלה הבאה, וזאת במטרה שידאג למנוע חילול שבת.

על פי הדיווח, סגן שר, אם ימונה, יופקד על נושא אחד בלבד: לאשר באופן פרטני כל עבודה ועבודה שצריכה להיעשות בשבת.

עוד דווח כי במפלגת יהדות התורה עלולים לאבד את המנדט השמיני שבו זכו בבחירות. זאת, שכן לפני שנסגר חלון הזמן לערעורים – עמית הלוי, מספר 36 בליכוד, שלא הצליח להיכנס לכנסת בגלל קול אחד, בדק את הקלפיות ומצא קול אחד שיכול להעלות את הליכוד במנדט – על חשבונה של יהדות התורה.

הלוי פנה לבית המשפט עם ראיות מוצקות למדי שמגבות את הטענות שלו, ואם עתירתו תתקבל – הליכוד תגדל במנדט ל־36 והוא ייכנס לכנסת.

בתוך כך, אתמול התייחס ח"כ אורי מקלב לפרסום ב"ישראל היום" על כך שראש הממשלה טוען כי הדרישות של המפלגות החרדיות מוגזמות. "רה"מ אמר שהדרישות שלנו מוגזמות, הדרישות שלנו ממש צנועות", אמר מקלב. "מלבד נושאי התיקים, מפתח הדרישות שלנו הוא הסדרת חוק הגיוס ומעמדם של בני הישיבות". לדבריו "על כל שניים וחצי חברי כנסת מקבלים משרד, אם כך מגיע לנו ארבעה משרדים מלבד ועדת הכספים.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות