Connect with us

ספורט

סוף האימפריה?

Published

on

אף קבוצה ב- NBAלא הפסידה יותר משחקים ב-6 השנים האחרונות מאשר לוס אנג'לס לייקרס • מה התחרבש העונה, לאן זה הולך בעונה הבאה, והאם לברון ג'יימס באמת העלה את השווי של הסגולים- זהובים או גרם לחורבן לשנים ארוכות קדימה

לברון מבודד על הספסל. הגיל נותן את אותותיו

לוס אנג'לס לייקרס הודיעו לפני שבועיים שלברון ג'יימס לא ישחק יותר כדי "להשתקם באופן מלא מפציעה". הוא שיחק העונה 55 משחקים: הכי מעט בקריירה שלו. הפציעה המדוברת היא מתיחה חריפה במפשעה שגרמה להעדרותו מ-17 משחקים רצופים – ההעדרות הארוכה ביותר שלו בקריירה. את העונה הוא מסיים עם ממוצעים של 27.4 נקודות למשחק, 8.5 ריבאונדים ו-8.3 אסיסטים. אלו ממוצעים מעל ממוצעי הקריירה שלו ואף טובים יותר מאלו שרשם כ-MVP של הליגה בעונת 2012/13. הלייקרס איתו על
המגרש ב-10+ הפרש נקודות, ובלעדיו במינוס 14.

על פניו, אי אפשר היה לבקש יותר משחקן בן 34, במיוחד לאור העובדה שרוב השחקנים בני גילו פרשו. הנתונים האישיים בהחלט מדהימים. ואולם, בשורה התחתונה זו העונה הגרועה ביותר שלו מבחינת ניצחונות מאז התקופה הראשונה בקליבלנד קאבלירס. נקטע לו רצף של שמונה הופעות רצופות בגמר ה-NBA ורצף של 13 שנים בפלייאוף (יותר מ-95% מהשחקנים בליגה לא היו בליגה כשלברון לא הגיע לפלייאוף בפעם האחרונה). הוא גם לא יהיה בטופ 5 של ההצבעות של ה-MVP בפעם הראשונה ב-13 השנים האחרונות וזו העונה הראשונה שלו אחרי 15 שנים בה לא זכה לפחות פעם אחת בשחקן החודש.

אז מה קרה ללוס אנג'לס לייקרס העונה – שהיתה אמורה להיות העונה בה הקבוצה חוזרת לגדולתה בניצוחו של לברון ג'יימס?

בניית קבוצה בעייתית סביב לברו

לברון ג'יימס הצליח בשנים האחרונות בזכות העובדה ששיחק עם קלעים מצטיינים – בעיקר מהשלוש. סגנון המשחק שלו, שבנוי על מסירות וחדירות לסל ומציאת שחקנים על קו השלוש, מחייב שיהיו סביבו שחקנים שיודעים לקלוע טוב מהשלוש. מג'יק ג'ונסון, נשיא לוס אנג'לס לייקרס ורוב פלינקה, הג'נרל מנג'ר, כנראה לא ידעו זאת מאחר שהם בנו סביבו קבוצה של פליימייקרים וקלעים בינוניים. כתוצאה מכך לוס אנג'לס לייקרס היא אחת מהקלעיוות הגרועות ביותר מהשלוש העונה (מקום 29 מ-30 לאורך העונה) ואחת מהקבוצות הגרועות ביותר מהעונשין בליגה (מקום 29). הניסיונות להכניס קלעים טובים מהשלוש הובילו לכמה טריידים מוזרים (בלוס אנג'לס קליפרס, למשל, הופתעו ממש כשהלייקרס הציעו להם את איבקה זובאץ' המוכשר והצעיר עבור מייק מוסקלה, שכביכול היה אמור להוסיף יותר שלשות לקבוצה). כמו כן, בלייקרס, שבעונה שעברה היו בעלי הגנה קולקטיבית סבירה בהחלט, אין יותר מדי שחקני הגנה מצטיינים שיכולים לחפות על "התנועה החסכונית" של לברון ג'יימס בהגנה (הוא כבר שנים מנסה לצמצם את המאמץ שלו בהגנה כדי להמשיך לתרום את המספרים המדהימים שלו בהתקפה) וזה הוביל ללא מעט מצבים בהם לייקרס שמרה עם 4 שחקנים על המגרש (או מצבים בהם קייל קוזמה צריך לדחוף את לברון ג'יימס לכיוון השחקן שהוא שומר עליו).

בנוסף, נראה שלייקרס שיחקה משחק מהיר מדי עבור לברון בן ה-34. נראה שהגוף המזדקן של לברון, אחרי 46 אלף דקות משחק ב-NBA, פשוט לא עמד בקצב המהיר ביותר ששיחק בו במהלך הקריירה שלו – וזאת למרות שלוק וולטון, המאמן של הלייקרס, שיחק איתו לפני פציעתו רק 35.2 דקות במשחק (הכי מעט בקריירה שלו). לפני הפציעה של לברון, הלייקרס נראו בדרך לסיום בסביבות המקום הרביעי במערב – אבל נראה שהקבוצה פשוט נבנתה לא מספיק טוב בשביל להצטיין לאורך העונה.

נראה שבמהלך בניית הקבוצה, בלייקרס לא לקחו בחשבון הרבה דברים שצפויים לקרות (ולכן גם ויתרו על שחקנים שמצטיינים העונה כגון ברוק לופז, דיאנג'לו ראסל וג'וליוס רנדל). וזה לא מפתיע – בניגוד לג'נרל מנג'רים אחרים, רוב פלינקה הוא לא איש של לשבת מול אקסלים ולראות מה מתאים למה ומי מתאים למי לפי הנתונים הרבים שיש ב-NBA. מג'יק ג'ונסון, שגם כפרשן וגם כאיש מקצוע אף פעם לא חידש יותר מדי, לא הגיע כדי לקבל החלטות כדורסל אלא כדי להביא "כוכבים" וללייקרס, כארגון, אין מחלקת אנליסטים מתקדמת במיוחד. בליגה בה כולם מתחרים אחד עם השני על השגת המספרים "הנכונים" שאין לאף אחד אחר ויעזרו בבניית הקבוצות, לוס אנג'לס לייקרס פשוט לא היתה בתחרות הזו והקבוצה שנבנתה סביב לברון ג'יימס נראית כאילו נבנתה על ידי אנשים שלא כל כך הבינו לאן המשחק הולך. בתחילת העונה וולטון ניסה הרבה מאוד חמישיות 93 חמישיות שונות) אבל אף פעם לא הגיע לחמישייה אידיאלית כי לא היו לו את השחקנים לכזו. מי שישלם את המחיר, ככל הנראה, הוא המאמן שעל פי הדיווחים לא ימשיך בלייקרס.

מג'יק ג'ונסון ורוב פלינקה הימרו על לונזו בול. קלולס?

פציעות משמעותיות

מלבד הפציעה של לברון ג'יימס, לוס אנג'לס לייקרס תסיים את העונה כאחת מהקבוצות הכי "פצועות" בליגה. בחישוב פציעות לשחקנים חשובים )Lost-Vorp) רק גולדן סטייט ווריירס, פילדלפיה וניו אורלינס הפסידו יותר משחקים של שחקנים שתורמים לקבוצה מאשר הלייקרס. במקרה של הווריירס מדובר על חישובים שכוללים את דימרקוס קאזינס (שפספס חצי מהעונה בגלל גיד אכילס קרוע וה-VORP שלו חושב לפי העונה שעברה) ובמקרה של ניו אורלינס מדובר על אנתוני דיוויס שפציעותיו היו יותר 'דיפלומטיות' וקשורות לשמועות על מעברו ללוס אנג'לס לייקרס).

לפי בראיין ווינדהורסט, שמסקר את לברון ג'יימס לאורך הקריירה, הפציעה של הכוכב "הפריעה לו בקצב הרגיל של העונה". לברון רגיל להרזות בקיץ ולאורך העונה להתחזק ולהגיע למשקל גבוה יותר בפלייאוף כדי להיות מוכן למשחק הקשוח יותר. הפציעה הובילה את לברון לעלייה מוקדמת במשקל של לברון ובגיל 34 זה נראה משמעותי ביותר. לברון אכן רשם מספרים אדירים אבל ברגעים רבים מדי נראה כבד ולא אתלטי כמו פעם. גם לונזו בול, שסיים את העונה עם פציעה בקרסול וברנדן אינגרם, שסיים את העונה בגלל קרישי דם בזרועו, לא שיחקו משחקים רבים בגלל פציעות טורדניות. זה מאוד משמעותי. לונזו בול היה השחקן הכי חשוב ללברון ג'יימס. הלייקרס היו בפלוס 57 נקודות עם לברון ולונזו על המגרש ביחד. לשם השוואה כשלברון היה על המגרש עם רייג'ון רונדו, הרכז הוותיק, הלייקרס היו במינוס 63 נקודות. אגב, לפי מומחים אחת מהסיבות לפציעות החוזרות של בול היא מותג הנעליים שלו ושל משפחתו, Big Baller. הנעליים באיכות ירודה מזו של נייקי או אדידס כנראה הובילו לפגיעות ברגליו. לאחרונה משפחת בול החליטו לבטל את הקשר עם אחד מהבעלים של המותג, אלאן פוסטר – לאחר שנודע להם כי "חסרים 1.5 מיליון דולרים" בחשבון החברה. המותג עצמו הוקם על ידי לאבר בול, אביו של לונזו, כי לדעתו בנו לא קיבל הצעה טובה מספיק מנייקי. על פי כל הערכות, בול בסופו של דבר – יחתום עם נייקי על הסכם חסות בקיץ. מה שאולי יעזור לו לסיים עונה על הרגליים. בכל מקרה, יש לציין שגם מחלקת הכושר והרפואה של הלייקרס היא לא מהטובות בליגה. מנהל הכושר והכוח של הלייקרס הוא גונאר פיטרסון – שידוע בזכות העבודה שלו עם משפחת קרדשיאן המפורסמת. כנראה שהכושר שצריך בכדורסל לא דומה לכושר שצריך בפוסטים לאינסטגרם.

פערי תפיסה בסגל

לוס אנג'לס לייקרס נבנתה על ידי מג'יק ג'ונסון ורוב פליקנה כקבוצה צעירה ואנרגטית כשהתקווה היתה שלברון ג'יימס יכנס ככוכב הגדול וזה ימשוך כוכב או שניים גדולים אחרים איתו. פלינקה וג'ונסון קיוו שלייקרס תהיה קבוצה של צעירים אנרגטים שאותם מובילים שניים או שלושה סופרסטארים בראשות לברון. אבל ללברון, ככל הנראה, סופרסטארים שהיו חופשיים בקיץ – כגון פול ג'ורג' וקווין דוראנט – לא רצו להצטרף. קווין דוראנט הסביר ש"האווירה הרעילה סביב לברון" ש"מייצרים המעריצים שלו בתקשורת" גורמת לסופרסטארים אחרים להתרחק מקבוצותיו. וכך לברון בן ה-34 "נתקע" בסגל עם שחקנים בני 20 ועוד כמה וטרנים לא טובים מספיק. באוקטובר לברון אף התייחס להפרש הגילאים הזה וסיפר שהוא ביקש מבניו, ברוני בן ה-14 וברייס בן ה-11, להציג בפניו את המוזיקה והדברים שחבריו לקבוצה אוהבים. סיטואציה די מוזרה יש לציין.

הפערים התרחבו עוד יותר כאשר ריץ' פול, הסוכן של לברון ג'יימס ושותפו בעסקים (שככל הנראה כוללים גם את סוכנות השחקנים), התחיל לדחוף לטרייד בין כל הצעירים המבטיחים של הלייקרס עבור אנת'וני דיוויס מניו אורלינס פליקנס. האגרסיביות של פול הובילה לפיצוץ בין דיוויס לפליקנס וגם לכך שכל השחקנים הצעירים של הלייקרס דעכו מקצועית. הם פשוט לא רצו לשחק עם לברון שלתפיסתם מנסה לעשות עליהם טרייד. מג'יק ג'ונסון התייחס לנושא כשאמר שהם צריכים להפסיק להתנהג כמו "תינוקות" ולהתחיל להתנהל כמו מקצוענים ולברון תהה בפני התקשורת אם השחקנים הצעירים צריכים להיות "מוכנים יותר לאתגר". הדברים הללו ממש לא עזרו לצעירים להתפקס. לפי ESPN השחקנים היחידים שלא הושפעו מדיבורי הטריידים היו ג'יימס ורונדו. הנתק בין לברון לחבריו לקבוצה נראה כאשר ג'יימס נראה מנותק מהם מהספסל. הפסדים מביכים אחרי תום מועד העברות הובילו את רונדו לכנס את כל השחקנים ל"ניקוי רעלים" ש"מטרתו להגיע להבנה טובה יותר אחד עם השני". הפגישה התקיימה בממפיס והשחקנים הצעירים התמקדו בכך ששפת הגוף של לברון היתה 'מבאסת' לאורך העונה ושהם לא ממש התחברו למבטים ולמסרים הלא מילוליים שלו. לברון הודה שהוא 'עובד על זה' לאורך הקריירה ובמשחקים שאחרי ניסה להיות יותר "מעורב" אבל זה לא סייע. "רק בגלל שהפגישה היתה חיובית לא אומר שאנחנו ננצח 25 משחקים ברצף" אמר מקור בקבוצה ל-ESPN.

הדרך קדימה?

לברון ג'יימס יצא לפגרה בתאריך הכי מוקדם בקריירה שלו. הוא הגיע ללוס אנג'לס כדי להתמקד גם בקריירה שאחרי המשחק – בהוליווד ובהפקות שונות ומשונות. הוא יצלם את ספייס ג'אם 2 ויהיה מעורב בהפקות כאלו ואחרות עד הקיץ. אז, ככל הנראה, יתחיל לעבוד על הכנת הגוף שלו – בן 35 בדצמבר – לעונה נוספת ב-NBA. מה בלוס אנג'לס לייקרס ינסו לעשות? זה תלוי הרבה בבחירת הדראפט שיקבלו במאי. הסיכוי לבחירת דראפט שהיא מקום 1 – זאיון וויליאמסון – לא גבוה במיוחד אבל אם לייקרס יקבלו בחירה גבוהה מאוד, הם יכלו ללכת איתה לניו אורלינס פליקנס ולעשות טרייד עבור אנת'וני דיוויס. הסיכוי לקבל את דיוויס עם בחירת דראפט שאינה במקום 4 לפחות לא גבוה בכלל. השווי של ברנדון אינגרם כנכס לא ברור בגלל קרישי הדם, לונזו בול עדיין צריך להוכיח שהוא יכול לסיים עונה ללא פציעה ושחקנים צעירים כגון קייל קוזמה וג'וש הארט לא נחשבים לטובים מספיק כדי להשתמש בהם כנסים בעיסקה על אחד מחמשת השחקנים המצטיינים של הליגה.

ללייקרס כן יהיה מקום מתחת לתקרת השכר כדי להחתים פרי-אייג'נט גדול בקיץ אבל לא ברור מי רוצה להצטרף לארגון. ההערכות כיום הן שהכי טוב שהלייקרס ישיגו בשוק הפרי-אייג'נטס זה ג'ימי באטלר בן ה-30. לייקרס יכולים לעשות טריידים עבור שחקנים מבוגרים יותר שיתאימו ללברון (בראדלי ביל, למשל) אבל בשבילם יצטרכו "לשלם" בהרבה כישרונות צעירים ואולי בחירות דראפט עתידיות. וכנראה שזה בדיוק מה שמג'יק ג'ונסון ורוב פלינקה יצטרכו לעשות. ללברון יש עוד שלוש שנים על חוזהו ואין זמן לבנייה מחדש. צריך למשכן את העתיד בשביל כישרונות שמוכנים לעבוד עם לברון ומותאמים למשחק שלו. הלייקרס עדיין יכולים להתחיל את העונה הבאה עם סגל שמורכב מלברון, קיירי אירווינג (שחקן חופשי) ואנת'וני דיוויס – אבל זה ה"בסט קייס סנאריו" ובשנים האחרונות הלייקרס מאוד רחוקים מלייצר את "הבסט קייס סנאריו" עבורם.

שואו טיים? שיט שואו

כשלברון ג'יימס הגיע ללוס אנג'לס לייקרס הדיבור בארה"ב היה שסוף סוף הוא מגיע לקבוצה גדולה יותר ממנו. גם במיאמי היט וגם בקליבלנד קאבלירס לברון היה "גדול" יותר מהמועדון. העובדה שהעלה את שווי הקבוצות הללו וכשהוא עזב הן קרסו מקצועית , שימשה כהוכחה לכך שללברון יש כוח שיווקי ומקצועי שאין לאף שחקן אחר בליגה. ספק אם לברון יעלה את השווי של הלייקרס, לה יש את השווי השני הכי גבוה בליגה, ונראה שהוא אפילו לא הצליח לשנות את המסלול שהמועדון הזה נמצא עליו. אף קבוצה ב-NBA לא הפסידה יותר משחקים ב-6 השנים האחרונות מאשר לוס אנג'לס לייקרס. מאז 2013/14 יש ללייקרס יותר הפסדים מאשר פיניקס סאנס, פילדלפיה סיקרס (שעשו טאנקינג בכוונה בשביל להביא בחירות דראפט גבוהות), אורלנדו מג'יק (שלא הגיעו לפלייאוף מאז שדווייט הווארד עבר ללייקרס) ואפילו ניו יורק ניקס – קבוצת הספורט הגרועה ביותר בארה"ב במאה ה- 21מבחינת אחוזי ניצחונות.

ואולם, הלייקרס עדיין רואים את עצמם כ"בית טבעי" לכוכבי הליגה. ללא מעטפת אנליטית או רפואית ראויה, ועם צוות מקצועי שמלא בבני משפחת באס הבעלים נראה שהמועדון מתקשה להבין הוא כיום בעל "קבוצה קטנה" ולא המועדון שזכה ב-16 אליפויות. "הדרך הכי טובה קדימה עבור הלייקרס היא לשכוח שהם הלייקרס" כתב קווין ארנוביץ מ-ESPN באחד מהטורים החריפים ביותר שנכתבו על הדארלינג של התקשורת האמריקאית. תתנהגו כאילו אתם לא המותג ספורט הכי פופולרי, כאילו אתם לא נמצאים בעיר הכי מושכת בעולם, כאילו לא זכיתם ב-16 אליפויות או כאילו מוטמע בכם כוח נעלה שיש רק באנשים שהם חלק משבט הלייקרס. תפסיקו להחזיר משהו מהעבר ותחחילו לבנות משהו לעתיד". ספק אם הנהגה שבנויה מג'ני באס, הבת של הבעלים הגדול בכל הזמנים של קבוצת NBA (ד"ר ג'רי באס), מג'יק ג'ונסון, אחד מגדולי השחקנים הגדולים בכל הזמנים ורוב פלינקה, הסוכן של אחד משחקני הלייקרס הגדולים בכל הזמנים, קובי בראיינט – יכולים להחליף דיסק ולהתחיל להתנהג אחרת. אם זה לא יקרה, כנראה "השואו טיים" שהבטיחו ימשיך להיראות כמו שיט שואו.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

איך ייראה עולם הספורט אחרי הקורונה

Published

on

ענפי הספורט השונים חוזרים אט־אט למשחקים ולתחרויות, בעיקר כדי לשמור על האינטרסים הכלכליים בעולם שמגלגל סכומים אדירים • אבל כבר עכשיו ברור שהקורונה פוצצה את בועת הכסף ושכר השחקנים המופרז  • תמונת מצב

בגרמניה חזרו לפני כמה שבועות לשחק כדורגל. החזרה של המשחק הפופולרי בעולם היא סימן משמעותי לנורמליות, שהכול חוזר, שהנגיף מאחור. אבל מי שהסתכל על המשחקים בטלוויזיה ראה שהיו בהם את כל האלמנטים מלבד נורמליות: אוהדים לא היו ביציעים, במקומם שיחקו השחקנים מול 70 אלף כיסאות ריקים באצטדיוני הענק של גרמניה. הצילום המשותף שלפני המשחק שבו השחקנים עומדים צמודים זה לזה נאסר, וכך גם טקס לחיצת הידיים שבו עוברים שחקני שתי הקבוצות.

גם האמוציונליות זוקקה לרגע סינתטי – את האקט הגדול במשחק של כיבוש שער נאלצו השחקנים לחגוג כשהם נצמדים להנחיות שהועברו אליהם על-ידי הנהלת הליגה: לא עוד חיבוקים, ערימת שחקנים, אפילו לא החלקות יד עם חברים לקבוצה. ההנחיה של מינהלת הליגה הגרמנית דורשת כעת מהשחקנים חגיגה ש"תכלול לכל היותר מרפק למרפק", או "הצמדה של נעל לנעל".

האם היה צריך להחזיר את הספורט המקצועני כאשר הוא מאבד את כל האלמנטים המשמעותיים ביותר שלו, שהעיקרי בהם הוא הקהל שבלעדיו זה נראה כמו אימון? – זו שאלה שתיבחן בתקופה הקרובה.

בכל מקרה, ההתעקשות לקיים משחקים ותחרויות כשהם נראים כמו שהם נראים – לא נובעת כמובן מהרצון לשמר את רוח הספורט, להכתיר אלופות על המגרש, כמו הרצון להניע עגלה מלאה אינטרסים כלכליים. לכל הליגות ובעלי הקבוצות עדיף שזה ייראה צולע, ובלבד שכספי הטלוויזיה ימשיכו לזרום, שחוזים עם ספונסרים יכובדו, ושחקנים יוכלו לקבל שכר.

אבל כשהעונה הזאת תסתיים ויצטרכו להתחיל ולבחון את ההשלכות של משבר הקורונה, ובסך הכול חודשיים וחצי או שלושה חודשים שבהם לא שיחקו, יתברר שהספורט יחזור כמה שנים טובות לאחור. הוא יהיה רזה יותר, עסקאות גדולות יישארו במרתף, בעלים יעזבו ואחרים יבואו, ויידרשו שינויים רגולטוריים להכנסה של מגזרים "בעייתיים" (הימורים, חברות אלכוהול) שתאפשר הזרמה מחודשת של כסף. אז איך ייראה עולם הספורט אחרי הקורונה?

שכר השחקנים: מספרים מהעשור הקודם

הדבר המרכזי והראשון שכבר נמצא בתהליך של שינוי משמעותי הוא שכר השחקנים. לא מעט ראשי ליגות וקבוצות התבטאו בשבועות האחרונים כי אם יש משהו אחד טוב שבכל זאת קרה בעקבות משבר הקורונה, הרי שמדובר בהתפוצצות הבועה המרכזית של הספורט – שכר השחקנים. זהו אולי התיקון שיוצר הנגיף בעולם הספורט.

ערב משבר הקורונה, שכר הכדורגלנים באירופה זינק בתוך שנה ב-9.4% – הזינוק הגבוה זה 11 שנים. שכר השחקנים מתוך המחזור חזר לעלות והוא "אוכל" כ-64% מההכנסות של הקבוצות. אצל חלק מהקבוצות הוא חוצה רף של 90%. ואז הגיעה הקורונה ואיתה ההזדמנות הגדולה של הקבוצות לחזור לשפיות. ברצלונה הודיעה על חיתוך שכר של 70% לשחקנים, ובעקבותיה גם ריאל מדריד. כמעט כל הקבוצות עדכנו על קיצוצי שכר של לפחות 50% לעונה הנוכחית. 

גם בכדורסל הושג הסכם בין הנהלת ליגת ה-NBA לבין השחקנים על קיצוץ של 25%, אבל הקיצוץ הזה יורחב ל-40% אם העונה כולה תתקצר ותימשך היישר משלב הפלייאוף. אם העונה תבוטל לחלוטין – השחקנים יאבדו העונה בלבד שכר של מיליארד דולר.

זה לא ייגמר כאן. מאחר שהשיטה האמריקאית נשענת על תקרת שכר שקובעת את שכר השחקנים, הרי שהירידה הצפויה בהכנסות בעונה הבאה תגרור את תקרת השכר למטה (דבר שלא קרה מאז 2008) ואיתה גם את שכר השחקנים. הכוכבים שחתומים על חוזים ארוכי טווח כבדים, למשל סטף קרי (128 מיליון דולר לשלוש השנים הבאות) ולברון ג’יימס (117 מיליון דולר לשלוש שנים), יצטרכו להחזיר חלק מהכסף. כמה? עשרות מיליוני דולרים בתרחיש מסוים. שחקני NBA שאמורים בקיץ הקרוב לחתום על חוזים חדשים יוכלו לקבל הרבה פחות. בקיצור, נגמרה החגיגה. ברוכים הבאים לעשור הקודם.

שוק ההעברות: מכירה במחירי סוף עונה

בשבועות האחרונים ממשיכה תקשורת הספורט לדבר על ההעברות של שחקנים בקיץ מקבוצה לקבוצה. אלו הימים של סוף עונה, תקופה שהרבה מאוד עסקאות עומדות על הפרק וגופי תקשורת ממשיכים לנהל ריטואל של השחקן הזה ילך לכאן והשחקן ההוא יעבור לשם, כאילו הכול כרגיל. אבל אם יש מגזר אחד שבו נראה הצטמצמות גדולה מאוד והשפעות של המשבר, הן יחולו בדיוק בנקודה הזאת של שוק ההעברות.

בקיץ האחרון בלבד הוציאו קבוצות הכדורגל בחמש הליגות הבכירות באירופה (אנגליה, איטליה, ספרד, גרמניה וצרפת) סכום שיא של 5.5 מיליארד אירו על רכישת שחקנים. לא נראה את זה בעתיד הנראה לעין.

אפשר לשכוח בשנתיים הקרובות מההעברות שחקנים ב-200 מיליון אירו. לקבוצות אין כרגע את הסכומים הללו להוציא, כולן ספגו הפסדים. כולן צריכות להחזיר כסף לספונסרים ולרוכשי מנויים. אין להן גם שום ודאות מתי יתחילו להכניס כסף ולמלא אצטדיונים. מה יקרה אם כל העונה הבאה תשוחק ללא קהל? מי ירוץ לרכוש שחקן כשברקע דיבורים על אפשרות לגל התפרצות שני?

על רקע העובדה שיש פחות כסף לקבוצות – מחירי השוק של השחקנים ירדו באופן דרסטי. השווי של השחקנים בעשר ליגות הכדורגל הבכירות באירופה צנח מאז פברואר האחרון ב-26.5%. חלק מהליגות כמו הליגות הצרפתית, ההולנדית והבלגית הודיעו כי העונה הסתיימה.

העסקה האפשרית הגדולה של הקיץ היא של קיליאן אמבפה, הכוכב של פריז סן ז’רמן. השווי שלו, שנאמד בפברואר ב-225 מיליון אירו, נחתך כעת לפי KMPG ל-177 מיליון אירו. המשמעות העיקרית היא שלא בטוח שבעידן של מחירי שחקנים נמוכים פריז תרצה למכור אותו. גם המחיר של ניימאר הברזילאי נחתך ביותר מ-20% בתוך חודשיים ונאמד כעת ב-137 מיליון אירו. קבוצה כמו ריאל מדריד, שהחזיקה "נכסים ספורטיביים", כלומר שחקנים, בשווי של 1.17 מיליארד אירו, מחזיקה עכשיו את אותם נכסים בדיוק, אבל הם שווים רק 944 מיליון אירו – זאת בהנחה האופטימית שהליגה הספרדית תחזור.

את המכה הגדולה ביותר מקריסה של שוק ההעברות יספגו דווקא קבוצות הדרג השני, שבונות את התקציב שלהן דרך השבחה של שחקנים ומכירתם לקבוצות הגדולות. לפי האתר transfermarkt, המתמחה בעסקאות בשוק ההעברות, ישנן שש קבוצות כדורגל באירופה שהרוויחו בעשור האחרון יותר מ-200 מיליון אירו נטו מפעילות של רכישה ומכירה של שחקנים. העיקרית היא בנפיקה ליסבון שהפכה את שוק ההעברות לשיטה להדפסת כסף – הקבוצה הפורטוגלית מכרה בעשור האחרון שחקנים במיליארד אירו ובסך הכול הרוויחה נטו בשוק השחקנים 634 מיליון אירו; אייאקס ההולנדית הרוויחה בעשור האחרון 322 מיליון אירו בשוק. מועדונים בברזיל שנשענים על מכירה של שחקנים החוצה לאירופה – למעלה מאלף שחקנים נמכרים בכל שנה החוצה מברזיל אל קבוצות כדורגל ברחבי העולם – צפויים לאבד מקור הכנסה מרכזי שלהם ויצטרכו לחפש דרך כדי לשרוד.

חלק מהשחקנים שממתינים כבר זמן רב ואמורים היו לעבור לקבוצה אחרת ייאלצו להמתין. מנצ’סטר יונייטד, שהעריכה כי מכירת פול פוגבה תכניס לה 150 מיליון ליש"ט, תיאלץ לשקול שוב את העניין מאחר שבעקבות המשבר לא תוכל למצוא קבוצה שתשלם עליו יותר מ-100 מיליון ליש"ט.

שורה תחתונה: הרבה שחקנים לא יימכרו. אלו שיימכרו יהיו במחיר נמוך. והקבוצות שהשיטה שלהן בנויה על מכירת שחקנים נמצאות בצרות צרורות ויצטרכו למצוא אפיקי הכנסה אחרים לשנה-שנתיים הקרובות או לפעול במינימום תקציב.

הנזקים והרגולציה: "הלא לגיטימיים" ייכנסו למשחק

הנזקים לספורט המקצועני הם עצומים. החזרה לפעילות ללא קהל היא במובן מסוים גרועה יותר מהפסקה של הליגות – יש משכורות לשלם, ההכנסות ממכירת כרטיסים לא קיימות, ספונסרים דורשים חלק מכספם בחזרה.

זכייני הטלוויזיה דורשים החזר גם במקרה שהליגות ישובו לפעול מאחר שהאופן שבו חוזרים המשחקים לא יאפשר להם לממש באופן אופטימלי את ההסכם שעליו חתמו – המשחקים יידחסו לתוך לוח זמנים צפוף, ויועברו לאמצע השבוע, לשעות שבהן הצפייה רחוקה מהשיא. באנגליה כבר סוכם כי קבוצות הפרמיירליג ישיבו 340 מיליון ליש"ט לזכייני השידור, זאת בהנחה שהליגה תחזור מתישהו וכל המשחקים יתקיימו. זכיינים אחרים בעולם מן הסתם יפעלו באופן דומה וידרשו החזרים.

בארה"ב המצב רע בהתחשב בכך שמצב התחלואה מקשה על קבלת החלטות בנושא ספורט שבאירופה כבר קיבלו. עבודה שנעשתה על-ידי אנליסטים עבור רשת ESPN מעריכה כי כבר עכשיו מסתכם הנזק לתעשיית הספורט האמריקאית ב-12 מיליארד דולר באובדן הכנסות, ובנוסף עוד מאות אלפי מקומות עבודה שמתפרנסים מהתעשייה נפגעו. לפי אותה בדיקה, הספורט המקצועני בארה"ב ייפגע ב-5.5 מיליארד דולר, וספורט המכללות בעוד 3.9 מיליארד.

ההישענות על כספים אדירים מביאה לכך שלכל מחזור פעילות שלא מתקיים יש השלכות גדולות. ב-NBA, בכל ערב שבו יש משחק מועסקים 1,900 איש כדי לתפעל את האירוע. תכפילו את זה ב-10 משחקים שנערכים מדי ערב ברחבי ארה"ב. כל משחק פוטבול בליגת ה-NFL בעונה הסדירה שווה הכנסה של 24 מיליון דולר מזכויות שידור בלבד – סכום שסרט הוליוודי ממוצע מכניס בכמה שבועות.

וזה מתגלגל כלפי מטה גם למקומות שלא קשורים לספורט – למשל, ליגת הפוטבול הבכירה במכללות מכניסה כ-4 מיליארד דולר. הכסף הזה מממן כמחצית מהתקציב של מחלקות הספורט באוניברסיטאות, שמממנות אלפי מלגות, מתקני ספורט משוכללים ועוד, אבל גם את המשכורות של המרצים ופעילות שלא קשורה לספורט.

כבר עכשיו ברור כי כל מקור הכנסה שבעבר היה לא לגיטימי יידרש עכשיו להיכנס למשחק ולעבור הקלות רגולטוריות. מדינות או ליגות שאסרו על פרסום הימורים או אלכוהול יידרשו עכשיו לאפשר הזרמת כסף גם דרך מקורות אלו. 

חלק מהספונסרים "הלא-לגיטימיים" יצטרכו להיכנס למשחק מהר ולהחליף חברות מסחריות שחטפו מכה כואבת וינסו לקצץ בהוצאות הכבדות של פרסום בספורט. חברות תעופה שנחשבות לספונסרים מרכזיים בספורט ספגו מכה קשה בחודשים האחרונים וחלקן ינטשו או לפחות ינסו להגיע להסדר על הפחתה בעלויות. הדברים קורים מהר: חברת התעופה וירג’ין אוסטרליה, שמחזיקה בחסות של 20 מיליון דולר לליגת הפוטבול האוסטרלית, נמצאת כבר בהליכים של פירוק.

חלק מההסכמים שנחתמו לא מכבר נראים לא מתאימים לעידן שאחרי הקורונה. אדידס חתמה עם ריאל מדריד על הסכם של כמיליארד אירו עד שנת 2028 שנכנס לתוקף העונה. תעשיית הרכב שנפגעה מהמשבר נמצאת גם היא עמוק בתוך שוק הספורט באמצעות פרסום. וגם ספונסרים שלא מכבר נכנסו וחתמו על הסכמים בסכומי עתק, ינסו כעת להפחית עלויות או לבחון סעיפי יציאה. זו תהיה שעתן היפה של חברות שהודרו במשך שנים מכניסה לספורט ועשויות בחסות הנגיף לקבל סוף-סוף את כרטיס הכניסה המיוחל.

אירועי ספורט גדולים: למה לקבוע שנים מראש?

טורניר ווימבלדון היה היחיד שהצליח להימנע מנזק כלכלי. זאת בזכות החלטה ב-2003, בעקבות נגיף הסארס, לרכוש פוליסת ביטוח שתכסה נזקים במקרה של נגיף עולמי. החלטה שכונתה בשעתו "מוזרה" אמורה להבטיח למארגני הטורניר תשלום של כ-130 מיליון אירו.

יתר האירועים הגדולים שבוטלו ינסו למזער נזקים, אבל זו תהיה טיפה בים. ובכל זאת, יש הבדל עצום בין ביטול של אירועים שנתיים גדולים קבועים כמו טורנירי טניס, מרוצי פורמולה 1 ותחרויות אתלטיקה, לבין ביטול מגה-אירועים כמו המשחקים האולימפיים. בחודש מארס הודיע הוועד האולימפי באופן רשמי על דחיית המשחקים האולימפיים שתוכננו בטוקיו בשנה אחת, לקיץ 2021.

כשטוקיו זכתה באירוח המשחקים בשנת 2013, היא הבטיחה חגיגה, ומאז ועד היום השקיעה על-פי הצהרות רשמיות 12.6 מיליארד דולר בבניית מתקנים ותשתיות למשחקים. ההערכות הלא-רשמיות מדברות על סכום כמעט כפול. בעקבות הדחייה של המשחקים לשנה הבאה מדובר כעת, לפי "פורבס", על תוספת של עוד 2.7 מיליארד דולר לעלות המנופחת גם כך.

אם יש משהו שנגיף הקורונה חידד, זה את העובדה כי אירועי ספורט גדולים ויקרים – בעיקר מונדיאל ומשחקים אולימפיים – לא צריכים להיקבע כל-כך הרבה שנים מראש.  בברזיל, הכנות במיליארדים כמעט ירדו לטמיון כשלפני המשחקים ב-2016 התגלה נגיף הזיקה, בדרום קוריאה אלו היו הפגנות הסטודנטים חודשיים לפני המשחקים האולימפיים ב-1988 שהביאו לקריאות לבטל את האירוע, ומקסיקו שקיבלה לארח את מונדיאל 1986 התמודדה עם רעש אדמה שהרג כ-10,000 קורבנות במקסיקו סיטי שנה קודם לכן.

בעקבות הפיאסקו של טוקיו 2020, ייתכן שנראה בעתיד משחקים יותר רזים, שילכו למדינות שיעשו זאת על בסיס מתקנים קיימים. שאפשרות הנסיגה במקרה שמשהו משתבש – כמו נגיף מסתורי – לא תהיה בבחינת קטסטרופה. טוקיו תשקיע עכשיו עוד כסף כדי לקיים משחקים שלא בטוח שיתקיימו, ותצטרך להצדיק את זה במקביל לתוכנית חילוץ כלכלית לאזרחים שלה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות