Connect with us

תרבות ובידור

סוד ההצלחה של הכלה מאיסטנבול"

דמויות עגולות, טמפרמנט מעורר הזדהות וגעגוע לטורקיה • ערב ההופעה בישראל, ניסינו להבין מה הופך את "הכלה מאיסטנבול" לתופעה תרבותית חוצת גילים שסחפה גם את הקהילה הישראלית (הנשית בעיקר) בלוס אנג'לס

לרגל פרק 150 של "הכלה מאיסטנבול", ניסה מבקר הטלוויזיה של "ישראל היום", ניר וולף, לפענח את סוד הקסם של הטלנובלה המצליחה: "כשנותנים לה צ'אנס, היא ממכרת", כתב. "ועדיין, יש גם דברים מאוד מטרידים בהערצה הישראלית העיוורת אל הדמויות שמככבות בה". לצד סכמה פשוטה שהציג, המאפיינת כל אופרת סבון באשר היא, הצביע וולף גם על תוכן שגולש מעבר לגבולות הפורמט הידוע לשמצה, ואף למסרים חבויים בין השורות. "מדובר בסדרה טובה מאוד בז'אנר שלה. כמו טלנובלה קלאסית היא עוסקת בצרות של עשירים, אבל כשמדובר בטורקים, נדמה שהם מאוד מזכירים את הישראלים – בטמפרמנט, בתרבות, בהומור או בערכי המשפחה", מסביר וולף את הצלחתה של הסדרה בישראל.

"בנוסף, הסדרה פשוט עובדת. היא מצחיקה, היא שנונה, היא לא צפויה ומספקת לא מעט טוויסטים מפתיעים, שכצופה גורמים לך להיסחף יותר ויותר אל הסיפור רק כדי לראות מה יקרה בהמשך".

עם זאת, וולף מסייג: "זה לא שהסדרה הזאת כבשה את העולם. חוץ מישראל, ברוב העולם לא שמעו עליה וגם בטורקיה היא מצליחה בעיקר בתוך הז'אנר שלה. בתור סדרה טורקית, הגיוני מאוד שהערכים ואפיון הדמויות יתבססו על המסורת הטורקית־ערבית ועל מוטיבים שנשארו מימי האימפריה העות'מאנית. הגברים חמומי מוח ומשופמים, הכבוד חשוב, מקומה של האישה הוא בבית ובתכנון מזימות.

"כמובן שזאת נקודת הפתיחה של הסדרה, ולאורך הפרקים המסרים השמרניים מתחילים להתנגש עם המציאות המודרנית, מה שמפתח המון קונפליקטים ומאוד עוזר לבנות דמויות עמוקות עם אופי שמתפתח עם הזמן".

סדר במציאות מבלבלת

עוד סימן להצלחת הסדרה נחת בשיראל לפני חודש: שחקן הסדרה ברקאי הרדל, שביקר בישראל. חברת האופנה "קסטרו" השכילה לנצל את הצלחתה המופלגת של הטלנובלה בארץ, והזמינה את השחקן לצילומי קמפיין. גדודי מעריצות נרגשות הבטיחו שגם מי שלא שמע על "הכלה" מעולם, היום יודע על מה מדובר.

התופעה קיבלה משנה תוקף נוסף, כאשר כל 11 אלף הכרטיסים למופע של כוכב הסדרה אוזג'אן דניז בהיכל מנורה מבטחים (7-6 באפריל), אזלו בתוך שבע שעות, מה שהצדיק כמובן פתיחת קופות למופע נוסף. הביקור של הטורקים בהיכל הקונצנזוס הישראלי, ועוד לשתי הופעות, מעיד על הדומיננטיות של הסדרה.

"תופעת 'הכלה מאיסטנבול' היא לחלוטין חריגה בנוף תרבות הצריכה הישראלית", מסבירים מפיקי המופע, שרית פרנקו ובני מנשה. "יפה לגלות שיש פתיחות גדולה לשפה זרה שאיננה אנגלית, ולשחקנים שאינם עונים בהכרח על הפרופיל המוכר והידוע של כוכבי טלוויזיה.

עם השנים אנחנו רואים שהקהל הישראלי הוא קהל מגוון ורחב שיודע לקבל ולחבק מנעד רחב של ז'אנרים, כמו במקרה הזה".

ד"ר עלינא ברנשטיין, חוקרת ומרצה לתקשורת בבית הספר לתקשורת במכללה למינהל ובבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, רואה בפופולריות האדירה של הסדרה הטורקית הפתעה גדולה. "במשך שנים רבות לימדתי קורס שנקרא אופרות סבון וטלנובלות', ולפני כמה שנים חדלתי ללמד את הקורס הזה, בשל מה שניתן לכנות 'חוסר עניין לציבור'", היא מספרת. "יחסית לעבר, הז'אנר בישראל מאוד התנמנם. בארה"ב, אגב, הוא התרסק לגמרי. יש מדינות שבהן הז'אנר עדיין מהווה חלק מהתפריט הטלוויזיוני, כמו המדינות הלטינו־אמריקניות, אך בסך הכל זהו ז'אנר שניתן לומר שימי הזוהר שלו מאחוריו. על הרקע הזה, ההצלחה של 'הכלה מאיסטנבול' מפתיעה
מאוד".

למה ניתן לייחס את האופן שבו התקבלה הסדרה בישראל?

"זהו שילוב של כמה דברים. מדובר בסדרה מושקעת מבחינת ההפקה – יש גם צילומי חוץ ולא רק צילומי אולפן, יש הרבה לוקיישנים שונים, התפאורה מוקפדת. כל אלו גורמים לכך שאין לצופה תחושה של משהו 'זול', אלא של הפקה איכותית.

"שנית, אנו חיים בעולם מבולבל ומבלבל, ולמרות שאנו אוהבים גם תכנים טלוויזיוניים מורכבים יותר, יש לנו צורך גם בסדרות כאלה, שבהן ברור לנו יותר מיהם הטובים ומיהם הרעים, בעד ונגד מי אנחנו. החלוקה הברורה לטוב ורע מזמן לא קיימת במציאות, ובטלוויזיה היא נעשתה מטושטשת. עם זאת, אציין שב'הכלה מאיסטנבול' מוצגים היבטים אנושיים ומורכבים גם של דמויות המצטיירות כרעות וכמניפולטיביות, כמו אסמה, אמו של פארוק. ובכל זאת, ברור לנו באיזה צד אנחנו במערכות היחסים שהיא מנהלת עם הדמויות האחרות, ואין לנו ספק למי אנחנו מריעים".

שוברת סטריאוטיפים

גם ברנשטיין מצביעה על הקרבה התרבותית בין החברה שבה עוסקת הסדרה לבין קהל הצופים. "בדומה למה שקרה עם הטלנובלות הלטינו־אמריקניות, יש כאן איזו קרבה תרבותית, שאפילו מתעצמת כאשר מדובר בטלנובלה טורקית. אמנם השפה זרה עבור רובנו, ואני משערת שדוברי הטורקית מהווים מיעוט מבין צופי הסדרה, אבל אנו שייכים לאותו עולם תרבותי, פחות או יותר. המשפחה המטריארכלית, שבה האמא היא הדמות הדומיננטית, זה משהו שיהיה מוכר לרבים. פערי מעמדות הם עניין אוניברסלי, שצופים רבים יכולים לזהות איתו. אגב, אני חושבת שישראלים רבים מתגעגעים לטורקיה, שמסמלת בשבילנו חופש ונופים יפים".

אף על פי שהיא מציגה שורה של הסברים אפשריים לפופולריות של הסדרה, ברנשטיין מדגישה כי לא ניתן לשים על כך את האצבע במדויק. "אם כולנו היינו יודעים איך יוצרים סדרה שזוכה לכזו הצלחה ונוגעת בכל כך הרבה אנשים, אז בכל רגע היתה נוצרת עוד סדרה כזו. אף אחד מאיתנו לא יודע את ההסבר המדויק לאלכימיה שיצרה את זה".

ההערצה כלפי הסדרה והגיבורים היא תופעה חוצת גילים. אף על פי שצעירים נוטים יותר להעריץ שחקנים וידוענים, הסדרה זוכה להערצה גם אצל הקהל הבוגר יותר.

"אחד הדברים המעניינים בסדרה הוא שהיא לא מיועדת רק לצופות ערוץ 'ויוה'. רבות מהנשים הצופות בסדרה, שממש התמכרו אליה, אינן עונות על הסטריאוטיפ המוכר והידוע של צופת הטלנובלות. ההערצה היא עניין אנושי, שכנראה לכולנו יש צורך בו, גם בגיל מבוגר יותר, לאחר שהאישיות שלנו כבר עוצבה.

"אחד הדברים שאומרים על טלנובלות ועל אופרות סבון הוא שהן מראות לנו גברים כפי שנשים היו רוצות שיהיו, וב'הכלה מאיסטנבול' בהחלט ניתן לראות ביטוי לזה – פארוק הוא גבר רגיש מצד אחד, חזק ועשיר מצד שני, וכמובן גם חתיך. יש כאן גבר אידיאלי".

נשים רבות, לדבריה של ברנשטיין, מנסות להידמות לסרייה, הדמות הנשית הראשית, ורוכשות בגדי מעצבים טורקים שאותם לובשת השחקנית בסדרה. "יש לנו צורך אנושי בדמויות שנוכל להזדהות איתן", היא אומרת, "וגם במשהו שנוכל להיות חלק ממנו. עבור חלק מהאנשים זו קבוצת כדורגל, למשל, ועבור אחרים זו סדרת טלוויזיה שמשהו בה מאוד תופס אותם".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

במה וקולנוע

"האירי": יצירת מופת קולנועית

Published

on

By

אפוס ארגון הפשע החדש של מרטין סקורסזה הוא מהסרטים הטובים שלו אי פעם * מהשבוע בנפליקס אבל מוטב לראותו בבתי הקולנוע

ישנן 209 דקות בסרט "האירי" – ואף אחת מהן לא מבוזבזת. כל ספק לגבי דרמת הפשע האחרונה של הבמאי מרטין סקורסזה מובנת מאליה – עוד סרט ארוך על ארגון פשע? עוד פעם רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו ו-ג'ו פשי? בסרט שנוצר למסך הגדול, אך כוון לצפייה כמעט אך ורק על גבי מסכים קטנים – כיוון שהוא מומן על ידי נטפליקס, ורק מתגנב בקצרה לתיאטראות, הוא מן הסרטים הטובים ביותר אי פעם על ידי סקורסזה ועל ארגוני פשע בכלל, ומוטב לראותו בבתי הקולנוע.

יש לצפות בסרט "האירי" על המסך הגדול, כיוון שהוא מנצל את כל הדברים שסרט קולנועי יכולים להציע – והוא עובד בצורה טובה ביותר אם תיכנעו לתסריט המקורי, מאשר להקיש על שלט הטלוויזיה 'התקדם 10 שניות' בסצינות איטיות, או שתהפכו את הצפייה למיני-סדרה בהפקה ביתית. יש פאר ועוצמה בסרט "האירי", שמרוויח את אורכו, וזאת בזכות פלאשבק בתוך פלאשבק בתוך פלאשבק וכן הלאה. סקורסזה, והעורכת הוותיקה שלו מזה שנים, תלמה שונמייקר, כמו גם התסריטאי סטיב זאיליאן, יצרו מבנה אלגנטי שבונה מתח וסקרנות.

הרעיון המרכזי ב-"האירי" הוא שהסרט פועל כרצף ארוך, כמו סרט בתוך סרט, עת הוא מתאר את היעלמותו של ג'ימי הופה (פאצ'ינו) על ידי פרנק שירן (דה נירו). הסרט מבוסס על אירועים שנויים במחלוקת, אך מרתקים במיוחד. מה שכובש את תשומת לב הצופים לאורך "האירי", הוא הצטלבותן של סצינות רבות החושפות את החברות החמה בין הופה לנציג המאפיה, שירן, ובתו פגי (המגולמת בבגרותה על ידי אנה פקווין), ואשר מעריצה באופן מסוים את הופה.

אחד הריגושים בסרט "האירי", הוא שאופיה של הדמות הראשית בסרט מסתורית לחלוטין. סקורסזה ודה נירו מביאים את שירן למסך בתקריבים מדהימים, והצופים עוקבים אחר כל קמט בפניו כדי להבין את פשר אופיו. ישנם הדים של גיבורים אחרים שנוצרו על ידי סקורסזה ודה נירו, כמו "השור הזועם", "קזינו" ו-"רחובות זועמים", אך פרנק שירן עשוי להיות המפחיד מכולם, כיוון שלכאורה אין לו אופי פנימי ורצונות משלו. כמו אדריכל השואה, אדולף אייכמן, הוא רק מציית להוראות.

פשי נמצא באזור הנוחות שלו, בתפקיד שראינו אותו משחק בעבר, אבל כיף לראות אותו הפעם מרגיש יותר נוסטלגי ומהורהר, שילוב של הופעותיו מהסרטים "החבר'ה הטובים" ו-"קזינו". פאצ'ינו, שעובד עם סקורסזה בפעפ הראשונה, זורח בכל סצינה. דמותו מביאה לחיים את הופה בדרכים שלא ראינו קודם לכן על המסך. כרגיל, פאצ'ינו צריך להיות ראוותני, אבל זה אף פעם לא מעבר למה שצריך. אפילו דמותו של הופה מקבלת תפנית מהורהרת המאפשרת לפאצ'ינו להצטיין באמת ברגעים אינטרוספקטיביים.

חשוב לציין לשבח גם את הסינמטוגרף, רודריגו פריטו, שכמה מצילומיו נראים ומרגישים כמו תמונות שיצאו מאלבום משפחתי שנשכח מזמן, שכנראה אף אחד לא רצה למצוא – כיוון שהסרט מלא במלנכוליה. בכך, "האירי" לא מפאר את חיי חברי הפשע המאורגן, רק גורם לחייהם להיראות יומיומיים. 

כמובן, אף אחד מתפקידים אלו לא היה אפשרי, בלי במאי שמוכן לתת לצוותו שלו מקום לצמוח, כמו שסקורסזה עושה כאן. כמו הסיפור עצמו, זה מרגיש כמו עבודתו של מי שמסכם גם את הקריירה שלו – במאי מדהים בגיל 77. 

הסרט "האירי" אורג ללא רבב את כל הפרטים המופיעים לאורך 209 דקותיו. סקורסזה הופך אותם למשהו גדול מסכום החלקים. "האירי" הוא כיתת אמן בקולנוע ואחד הסרטים הטובים ביותר של שנת 2019.

המשך לקרוא

תרבות ובידור

טבעוני זה הכי, אחי

Published

on

למרות שהוא מככב כקצין נאצי בסדרת טלוויזיה הוליוודית, השחקן עילם אוריין מתמסר לאורח חיים טבעוני ומוביל ארגון הומינטרי לשמירה על זכויות בעלי חיים * לוס אנג'לס, לדבריו, היא גן עדן לטבעונים כמובו וגם בחירת לבו או ילדיו בעתיד יהיו חייבים להיות בקטע * מניפסט לא שגרתי

עילם אוריאן הוא שחקן ישראלי-אמריקאי שמגלם את תפקידו של ד"ר וילהלם ברוקה, הקצין הנאצי הבכיר, הנסתר ואנטגוניסט הראשי בסדרה MGM Stargate Origins  ובעל קריירת משחק בעשרות סדרות וסרטי טלוויזיה וקולנוע. אוריין טבעוני ותומך בזכויות בעלי חיים. 

 אין תימא שלעילם אוריין אין מבטא ישראלי באנגלית; הוא נולד בקליבלנד שבאוהיו, לאמא פסיכולוגית ואבא בשליחות, שניהם ממוצא פולני-רוסי. את ילדותו בילה בחיפה שם גדל כילד אומנותי, לקח ציור, פיסול, צילום וניגן בגיטרה. על הבמה הייתה לו התחלה מאוחרת. בצה"ל שירת במודיעין (504 ו-8200)  במשך 4.5 שנים ורק לאחר מכן נכנס לבראנז'ה  כסדרן בסינמטק בתל אביב, שם צפה באלפי סרטים מכל העולם. זה היה  בשבילו השיעור הראשון והכי יסודי בקולנוע.  הספיק לקחת סמסטר אחד באוניברסיטת תל אביב בפקולטה לפסיכולוגיה ואז גם גילה לפרופסור  שהוא סובל מ"רגרסיה". שהפנה אותו לטיפול.( 'אתה בן 23 ומרגיש בן 15'). בהמשך למד קולנוע באוניברסיטה וביים כמה סרטים קצרים ('סיוט ברחוב ביאליק').  הוא גם זכה במלגות ובפרסים כולל הצגה בפסטיבל קאן בצרפת . 

אלא שהמציאות התחלפה והוא החליט להתייצב מלפני המצלמה ולהיות שחקן. "הלכתי לסוכנות השחקנים של פרי כפרי ששלחה אותי לכמה אודיציות. היא שלחה אותי בעיקר לפרסומות.  אבל מכיוון שהרגשתי מצליח החלטתי ללכת וללמוד משחק." הוא יצא לעולם הגדול וחיפש בית ספר טוב למשחק. רצה הגורל ובחירתו נפלה על  'לי שטרסברג' בניו יורק. "אנה שטרסברג העסיקה אותי בארכיון של בעלה, שם היו כל הסרטים הנהדרים שאסף כל חייו. תשע שנים עבדתי שם. זו הייתה העבודה היומיומית שלי ונהייתי מומחה של השיטה שלו. אני מכיר את לי שטרסברג ושיטתו יותר מכל אחד אחר ואפילו יצא לי ללמד כמה כיתות במכון".

עילם: "עם סיום לימודי ערכתי את הופעת הבכורה שלי בטלוויזיה במיני סדרה"בין הקווים" (2004) בהנחיית רוברט דאוני ג'וניור, שם גם הצטרפתי לשורותיהם של הילרי קלינטון, ג'ון גודמן ופריסילה פרסלי בקריאת מכתבים לא ידועים שנכתבו על ידי אנשים מפורסמים . המכתב שלי היה  מכתב אהבה שכתב אדולף היטלר הצעיר. לאחר מכן, שיחקתי את התפקיד הראשי של הנמלט בתוכנית  הפופולרית של רשת פוקס  America's Most Wanted.  שיחקתי בתפקידים מובילים בהפקות בימתיות רבות מחוץ לברודווי, כמו המלט, הדוכסית ממלפי, הדוד ווניה ויום כיפור. גם כתבתי, הפקתי ושיחקתי בתפקיד הראשי בסרט Beautiful World. מילאתי תפקידים בסרטים ובטלוויזיה וגם בסרט המירוץ 'פורד נגד פרארי'  ואת התפקיד הקבוע בסדרה של הנבל הנאצי ברוקה, בסטארגייט אוריגינס. (2018).

לאחרונה גילם עילם את התפקיד הראשי של הרמן ואן פלס בבכורה בארה"ב למחזה ההולנדי "אן" (מבוסס על סיפור אנה פרנק) במוזיאון הסובלנות בלוס אנג'לס.

למחרת הפכתי לצמחוני

מה אתה עושה מחוץ לעולם הבמה?

עילם: "נמשכתי יותר ויותר למדיטציה ויוגה וכמובן שגולת הכותרת הייתה שייסדתי את האירגון ההומניטרי לשמירה על  זכויות בעלי החיים ואני המנהל שלו עד היום". 

הבנתי שגם הייתה לך תפנית פרטית לטבעונות.

עילם: "פניתי לראשונה לצמחוני בשנת 2006, בזמן שלמדתי יוגה וודנטה (פילוסופיה הודית) והמורה שלי דיבר על מה שבני האדם היו מוכנים לעשות לבעלי חיים, 'רק להנאת בלוטות הטעם שלהם'. המשפט הזה ממש דבק איתי. בערך באותה תקופה נתקלתי בעלון של הקבוצה Vegan Outreach  ולמדתי לראשונה על חוות של מפעלים לבשר ועל אופן הטיפול בבעלי חיים בעולם המודרני. הייתי בהלם מהליבה שלי, הייתה לי תגובה רגשית, ונשבעתי מיד שם לא להיות חלק מזה. למחרת הפכתי לצמחוני (לא ידעתי אז על זוועות תעשיות החלב והביצים). מספר שנים אחר כך למדתי על ענפי החלב והביצים, בתוספת האכזריות הכרוכה בפרווה, צמר, עור, מעבדות בדיקה, קרקסים, גני חיות וכו', התברר לי שהדרך היחידה לחיות את חיי היא לא לסמוך על שום דבר מבעלי חיים. לא לאכול, ללבוש, לצרוך, להשתמש או לקחת דבר מבעלי חיים. אז נהייתי טבעוני לחלוטין.

איך שילבת את האוכל, הביגוד והפריטים הלא טבעוניים שלך?

"עם הבשר החי זה היה מיידי – החלטתי לא לאכול אותו שוב, ולכן גזרתי אותו לחלוטין מהתזונה שלי. מוצרי חלב וביצים (ממילא לא הייתי אוכל גדול מאלו, אבל הם היו מרכיבים בדברים אחרים שאכלתי) היו קצת יותר הדרגתיים: הייתי לומד שלמשהו יש חלב או ביצים, וגזרתי אותו החוצה. אותו דבר עם ביגוד, קוסמטיקה ומוצרים ביתיים: ברגע שהבנתי שמשהו שאני משתמש בו או שיש לי בבית מכיל בתוכו מרכיבים מהחי, או שנבדק על בעלי חיים, זרקתי אותו וחיפשתי אלטרנטיבה טבעונית. זה היה תהליך ארוך יותר, אבל עשיתי את זה".

אתה חורג לפעמים מהטבעונות?

"אני לא. לפעמים, עקב עבודתי, אני צריך להיות בהקרנות סרטים ואירועים אחרים שיש בהם אוכל לא טבעוני, אבל בלוס אנג'לס יש לנו די מזל שיש לנו תמיד אפשרות טבעונית כזו או אחרת. מבחינת המשפחה, אין לי ילדים, אבל אני חושב שהייתי מאוד מקפיד על הטבעונות שלהם. אותו דבר עם בני זוג רומנטיים – עדיין לא הייתי צריך  לבדוק את זה בפעולה, אבל אני לא חושב שאוכל להיות עם מישהו שאינו טבעוני".

להציל את כדור הארץ

מה המשמעות של להיות טבעוני בשבילך?

"פירושו שלא לפגוע בשום בעלי חיים בשום דרך וזה בהחלט כולל חרקים, דבורים, זבובים, נמלים, יתושים וכו '. כל חיה (טוב, זה עדיין מאתגר לא לפגוע מילולית בחיות מטופשות מהסוג האנושי, אבל אני שואף לזה בכל זאת!). אז כן, זה כן משפיע על הדרך בה אני מתייחס לבני אדם אחרים, למרות שיש לי דרך ארוכה להמשיך. בכל הנוגע לחברות טבעוניות שנמצאות בבעלות חברות אם לא טבעוניות – אני מנסה להחליט על כל מקרה לגופו. רוב החברות הטבעוניות אינן בבעלות טבעונים, אבל אני עדיין 'מתנשא' עליהן כי אני רוצה שהמוצרים שלהן יחליפו מוצרים מן החי. אם אלמד שחברה טבעונית מסוימת משתמשת או פוגעת בבעלי חיים בכל דרך שהיא – אפסיק להשתמש בהן".

כמה מילים מעודדות לטבעונים חדשים?

"להישאר עם זה! ייתכנו זמנים שתחשוק במשהו, או שתתפתה למשהו, שהוא לא טבעוני (או שתהיה בסביבה שבה לא נראה שיש אפשרויות טבעוניות). רק הזכר לעצמך את המטרה הגבוהה יותר שלך, הרצון הגבוה יותר להיות טבעוני – לרצות להציל בעלי חיים, לרצות להציל את כדור הארץ, לרצות להציל את הבריאות שלך – מה שזה לא יהיה. וכשאתה מתחבר לזה, וזה חשוב לך, אז 'הרצונות הנמוכים' או התשוקה או הפיתויים ייעלמו בכוחות עצמם".

לוס אנג'לס היא עיר טבעונית?

עילם:" זו עיר מעולה! לוס אנג'לס משגשגת עם מסעדות טבעוניות מכל הסוגים, ואופציות טבעוניות כמעט בכל חנות, מסעדה וסופרמרקט. בנוסף יש לנו – VegFest מקום ואירוע: יש פסטה ובירה ואוכל טבעוני, תאכלו טבעוני ימי ראשון טבעוניים, משקאות טבעוניים, משאיות אוכל טבעוניות, שבוע האופנה הטבעוני, חנות מכולת טבעונית, קבוצת טבעונים בקבוצת הפייסבוק של לוס אנג'לס, מפגשים טבעוניים וכו' וכו'…

מה הפריט הטבעוני הכי קשה למצוא כשצריך?

"צבע שיער". 

המשך לקרוא

תרבות ובידור

"ביזבז כסף כמו מים": הסרט על אדם נוימן

Published

on

חברת WeWork כיכבה בכותרות לאחר הנפקות כושלות ופיטורים של אלפי עובדים ברחבי העולם ובמרכז הסערה ניצב המנכ"ל הישראלי, אדם נוימן שיצא בעבר בהצהרות יומרניות על הרצון שלו להפוך להיות הטריליונר הראשון בעולם ולמצוא את הסוד לחיי נצח. דמויות כאלה הן חלומם הרטוב של תסריטאים, ולכן לא מפתיע שסרטי יוניברסל וחברת ההפקות בלומהאוס עובדות על עיבוד לסיפור של נוימן, כמעיין סוג של "הזאב מ-WeWork", כשעל התסריט מופקד זוכה האוסקר על "מכונת הכסף", צ'ארלס רנדולף, בעלה של השחקנית מילי אביטל. המפיק הוא ג'ייסון בלום, מי שהיה מועמד לאוסקר על הסרטים "ויפלאש", "תברח" ו"שחור על לבן".

הסרט צפוי להתמקד בנסיקה וההתרסקות של החברה, כולל התבוננות מעמיקה בסגנון החיים הראוותני של נוימן, שקיבל מיליארד דולר במניות, והחזיק בין היתר שישה בתים ומטוס פרטי בשווי 60 מיליון דולר. ההתנהלות שלו תוארה כמישהו ש"ביזבז כסף כמו מים". צפו בקרוב לרכבת אווירת ללוס אנג'לס של שחקנים ישראלים, שרק חולמים להיכנס לנעליו של נוימן…

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות