Connect with us

גוף ונפש

"נתקעתם בבית וכפו עליכם שבירת שגרה? תלמדו משהו חדש"

Published

on

ללמוד מוזיקה או מתמטיקה באינטרנט, לחבר חידונים באפליקציה, לעשות פעילות גופנית כדי לשחרר לחץ ולהסביר לילדים שהמצב מבאס – אבל זמני * "סופר נני" מיכל דליות עם שלל עצות להורים בימים הלא שגרתיים האלה 

מתי בפעם האחרונה הרגשת אופטימית?

"אתמול. שמעתי בחדשות שלא רק מנו כמה חולים יש, אלא גם כמה הבריאו מקורונה. אני חושבת שלתת לנו כל הזמן מידע רע, טרגי ואפוקליפטי יוצר חרדה מאוד גדולה שמחלישה את המערכת החיסונית, גם האישית וגם הלאומית, וברגע שלצד הדיווח ההכרחי על המצב יש גם קרן אור, על חולים קל ומשוחררים הביתה, זה נהדר. חשתי אופטימיות לא רק באופן אישי, אלא כי הבנתי שמי שמעביר לנו את החדשות מבין שיש צורך גם במידע חיובי, שיש כאלו שרוצים להעניק לנו גם מידע חיובי".

מתי בפעם האחרונה ביקשו ממך עצה?

"בשבוע האחרון עצרו אותי הרבה לבקש עצה, והשאלה העיקרית היתה איך מסבירים לילדים בגילאים שונים את המצב, ואיך מעסיקים אותם למשך זמן בחופש כפוי. לילדים צעירים צריך לתת מידע חלקי ולא את כל האמת – אין צורך שהם יידעו הכל וישמעו בדיוק מה קרה בחו"ל, וזה גם לא מעניין אותם. לגבי מה עושים יחד – אני שולה מארסנל משחקי הילדים שלי רעיונות, מכל המלחמות שעברנו בחיים: ארץ־עיר, מונופול, ג'ולות, צוללות. כילדה, כאמא צעירה וכסבתא עברתי לא מעט. נכון לעכשיו יש לי עצות בלי סוף". 

מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?

"לפני חודש סיימתי לימודי גישור מרתקים של כמעט שנה ב'גומא'. אז אני גם אשת חינוך, גם מנחת חינוך וגם מאמנת אישית ויועצת פרטנית, ואני כל הזמן לומדת ומעשירה את עצמי בידע תיאורטי ובטכניקות התערבות כאשת מקצוע.   בעיניי, אם אתם כבר בבית ובאמת כפו עליכם שבירת שגרה – תלמדו משהו חדש. תלמדו עבורכם ותלמדו גם עם הילדים. אפשר ללמוד איתם באמצעות אפליקציות מדהימות נגינה בפסנתר ובגיטרה, או מתמטיקה ואנגלית. אפשר להיכנס, למשל, לאתר של מכון דוידסון, לצפות בתכנים של החינוכית או לייצר חידונים באפליקציית קהוט (Kahoot) עבור הילדים. יש שפע של אפשרויות". 

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"פעם בשבוע אני הולכת לשיעור ריקוד חופשי, שזה מעין שיעור התעמלות עם מוזיקה. אני אוהבת מאוד לרקוד. מלבד זאת, פעם ביום אני עולה ברגל במדרגות, הביתה אני עולה חמש קומות ולמשרד שלי שבע קומות. העלייה במדרגות היא כדי לשמור על הגוף פיזיולוגית, והריקוד הוא למען הנפש. 

"אנחנו יודעים שפעילות פיזית מפרישה הורמונים, אנדורפינים, והם זורקים החוצה לחץ ונותנים הרגשה של רוגע ונועם. אז כשקצת דואגים, משועממים, רבים יותר ומצויים בלחץ, כדאי לעשות משהו פיזי. יוטיוב מלא בשיעורי התעמלות, ומי שלא אוהב שישים לעצמו מוזיקה וירקוד בבית עם עצמו או עם הילדים". 

מתי בפעם האחרונה קיבלת החלטה חשובה?

"לפני עשרה ימים, כאשר ביטלתי את הטיסה שלי לארה"ב. הייתי אמורה לטוס ללמד. יש לי כיתה של ישראליות מכל העולם שלומדות באופן מקוון, ופעם בשנה, במארס, אני טסה אליהן לשלושה ימי לימודים אינטנסיביים. אני מדריכה הורים מול הכיתה, וזה רגע קריטי לפני ההתמחות שלהן. 

"לא רציתי לאכזב אותן וידעתי שהן עשו את כל הסידורים כדי להגיע, ורק יומיים לפני הטיסה החלטתי לא לטוס. ההתלבטות היתה קשה מאוד, אבל ברגע שהתקבלה ההחלטה ירד עלי שקט. ברגע שאני מחליטה – זהו זה, אני מתארגנת עם ההחלטה החדשה. הפעם מה שהכריע את הכף היה החשש שלא אוכל לחזור לישראל. 

"ביטלתי גם מפגש עם חברות, כי חלק מחברותיי חזרו מחו"ל והן בבידוד עכשיו. אני עסוקה בהרבה ביטולים. ביטלו לי הרצאה אחת ואולי יבטלו עוד. ברגע הראשון זה מעליב ומעורר חשש, גם בהיבט של שיבוש התוכניות וגם בפן הכלכלי, אבל אני אופטימית מאוד מטבעי. נדיר שאני נותנת לדברים למשוך אותי למטה. אני מייד חושבת מה אני עושה אחרת. עכשיו, למשל, אני מכינה פוסטים לעמוד הפייסבוק שלי, רעיונות להמשך וסרטונים.

"בכלל, אחד הדברים שמעסיקים כעת את ההורים זה הצורך לעמוד מול עוגמת הנפש, הצער והאכזבה של הילדים בגלל ביטולים – ביטולי טיולים בחו"ל, ביטולי ימי הולדת, בר מצוות ובת מצוות. הורים שואלים אותי מה לעשות, והתשובה היא שצריך להגיד את זה ישר וישיר, לתת לגיטימציה לרגשות של הילדים, לומר להם 'זה מבאס', 'זה מאכזב', 'אני רואה שאתה כועס', 'אני מבינה שאת עצובה, ובצדק'. 

"צריך להסביר שהמצב הוא כזה לא רק במשפחה או במדינה שלנו, אלא בכל העולם, וזה מצב שנתגבר עליו. אמרו לילדים שאת כל הדברים הכיפיים – נסיעה, חופשה, אירוע – נעשה כשנגמור עם המגיפה המטופשת הזו. שזה זמני. כדי לייצר אופטימיות, גם אצל ההורים, אני שמה לב שחשוב להגיד הרבה 'זה זמני'. גם אם זה יהיה ארוך, זה זמני".

מתי בפעם האחרונה דאגת?

"כרגע. למרות האופטימיות שלי, אני כל הזמן מרגישה דאגה. אני חושבת שהיא מתבטאת אצלי בעיקר במתח. אני חשה שבאיזשהו מקום מצופה ממני להרגיע, לתת פתרונות ולדעת מה לעשות, וזה מעורר אצלי לחץ להיות מדויקת, אחראית ושקולה ולעזור כמה שאני יכולה.

"עברתי תהליך אישי פנימי יחד עם התפשטות הקורונה. כשם שבהתחלה קראנו לזה מחלה, ואז מגיפה, ואז מגיפה עולמית – כך זה גם היה אצלי. בהתחלה חשדתי שהזהירות היא מוגזמת, שיש גזירות שהציבור לא יוכל לעמוד בהן. אבל ככל שאספתי מידע מחבריי, בהם גם רופאים, ולמדתי יותר את הנושא – כך השלמתי עם זה. ההשלמה חשובה, גם כדי לא להיות במקום של כעס ואכזבה, כי זה מיותר, וגם מתוך ההבנה שהחלטות מתקבלות הרבה פעמים כשלאנשים יש מידע רחב יותר מאשר לי באופן אישי". 

מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהבת אותך"?

"אתמול בערב אמרתי לנכד שלי כשהרדמתי אותו. אני רואה את הנכדים מעט, כי אני אישה עסוקה מאוד, ואני אומרת את זה בלי להתלונן. אני נהנית מאוד כשאני עסוקה ונדרשת, וכשאני רואה את הנכדים, הם אוהבים שאני מספרת להם סיפורים לפני השינה. למרות שנכדיי יודעים לקרוא, אני מקריאה להם פרק לפני השינה ואז מכבה את האור, ועוד חיבוק ונשיקה, אני אומרת 'אני אוהבת אותך' וגם מראה את אהבתי, אז אתמול בערב זכיתי. 

"אני מתכוונת לפגוש שוב את הילדים והנכדים כל זמן שלא יאסרו מפגשים ותנועה, כי יכול להיות שנהיה בסגר. לא נסתובב במקומות המוניים, אבל כדאי לתת לילדים להתאוורר בחוץ, אם זה אפשרי. אין לי ספק שיהיו הרבה שעות מסך, וצריך להביא את זה בחשבון ולא להיבהל. גם את זה אפשר לנצל ללמידה".

מתי בפעם האחרונה טסת לחופשה?

"טסתי בספטמבר ליפן, לטיול של חודש עם בנותיי, והיה נפלא. אני ארצה לחזור לשם בעתיד, אבל בזמן הקרוב שמתי לי למטרה לנסוע למקומות שעדיין לא הייתי בהם. למשל, מרוקו, דרום אמריקה, איסלנד ואלסקה".

מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"עכשיו. אני קוראת הרבה ספרים מקצועיים, ועכשיו אני באמצע של 'כשהדברים מתפרקים' של פמה צ'ודרון, שזה ספר ברוח הבודהיזם שמדבר על הזדמנויות שצומחות מתוך הרגעים הקשים בחיים. אני מודה שאני לא מתחברת אליו כל כך, אבל יש שם חלקים שממש מעשירים אותי מבחינה מקצועית ואישית. אני אוהבת את זה שיש לי קריאה ביקורתית, ושאני לא מאמצת כל דבר אוטומטית".

מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרה בטלוויזיה?

"אני מכורה סדרתית לסדרות. רק אתמול גמרתי לצפות בסדרה 'הזר', עכשיו אני עוקבת באופן קבוע אחרי 'הומלנד' בעונה השמינית שלה. אני כל הזמן עוקבת אחרי סדרות מדע בדיוני, ריגול ובילוש איכותי, ואני אוהבת סדרות אנגליות, משוגעת עליהן. הטלוויזיה מייצרת לנו אסקפיזם, וזו אפשרות שעוזרת לבריאות הנפשית. חשוב לא לשקוע שם, אלא לצפות באופן זמני ובמינון נכון, ורצוי בדברים איכותיים וטובים". 

מתי בפעם האחרונה התרגשת מאוד?

"לפני חודשיים פגשתי אישה שעלתה לפני 30 שנה מאתיופיה. היא סיפרה לי את סיפור העלייה שלה וגרמה לי התרגשות גדולה. עמדו לי דמעות בגרון. חשבתי על זה המון, סיפרתי את סיפורה להרבה אנשים אחרים, והסיפור שלה העלה בי המון מחשבות על מה אנשים עוברים בחיים ולא מדברים, לא מספרים, לעיתים מתוך צניעות או הדחקה. יש סיבות רבות לא לספר. המפגש איתה היה מרגש מאוד ופתח בפניי עולם אחר, נוסף, שלא הכרתי מספיק לעומק".

מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?

"הבוקר. אני גולשת המון ברשתות חברתיות, אני ממצבת את עצמי גם באינסטגרם ובפייסבוק העסקי שלי. היום ההימצאות שלנו שם חשובה, בעיקר בתקופה הזו כשאנחנו לא נמצאות בשטח, אנחנו חייבות להיות ברשתות החברתיות. הפעילות שם היא כמו בבניין רב־קומות – יש שכנים טובים, יש ניטרליים ויש שכנים מגעילים, בדיוק כמו בעולם המציאותי. התפקיד של כל אחד ואחת מאיתנו הוא לדעת לברור את הדברים, איפה כדאי לשהות שנייה ולברוח ואיפה לשהות יותר, איפה לקרוא מאמר מעניין ואיפה לא לקרוא עצה שמגיעה ממישהו שגם אם הוא היה זורק לי אותה ברחוב, הייתי בורחת". 

==

מיכל דליות, מנחת הורים, יועצת, מגישת רדיו. תושבת תל אביב. נשואה, אם לארבעה וסבתא לתשעה נכדים. כיכבה בדוקו־ריאליטי "סופר נני" של קשת. מגישה אורחת ב"נעבור את זה יחד", תוכנית יומית ברשת 13, מגישת תוכנית רדיו שבועית ברדיוס 103. מנהלת תוכנית לימודים של הכשרת יועצות משפחה במכללת לוינסקי לחינוך. מחברת של שני ספרי הדרכה וחמישה ספרי ילדים. מרצה בכל הארץ וברחבי העולם.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

תדע כל אמא וסבתא: זה יכול לקרות לכל אחת…

Published

on

בעקבות מקרי הרצח המזעזעים של מאיה וישניאק ומיכל סלה ע"י בני זוגן, ד"ר ג'ודי כצמן מציעה לכולנו לפתוח טוב טוב את העיניים

לבתך, אימך, סבתך, נכדתך, אחותך, גיסתך, חברתך ושכנתך. אחת עשרה נשים נרצחו בישראל מתחילת השנה. שש נשים נרצחו מאז תחילת הקורונה. גם זו מגיפה. וחיסון יש לה. החיסון הוא טיפול!
אמא של מאיה וישניאק ז״ל, הבחורה שנחנקה על ידי בן זוגה, אמרה השבוע: ״אם זה קרה לנו, זה יכול לקרות לכל אחד״. אחות של מיכל סלה ז״ל, שנרצחה על ידי בעלה , אב בתה, שהיה מטפל בנוער , אמרה בהלוויה: ״אם זה קרה לנו, זה יכול לקרות בכל משפחה״. כי לאלימות נגד נשים ובמשפחה, מחוברת סטיגמה. זה קורה רק ״להם״ שם, בעלי רקע סוציואקונומי נמוך, ההם שגרים בשכונה שם מהעדה ההיא.
אז זהו שלא! כמו הקורונה, זה נוגע בכולם, ללא הבדל דת,צבע, מין, השכלה, קריירה ומקצוע, מקום מגורים.
והגברים? הם ניראים כמו השכן שלך. הם עובדים, לומדים, מגדלים משפחה, ומתרגשים בברית של בניהם ההבדל? הם נ ש א י ם של וירוס האלימות! כשהמערכת החיסונית הרגשית שלהם חזקה, הם שולטים בעצמם, ויודעים לעצור לפני ההתפרצות. כשהמערכת הרגשית שלהם מחוררת, הם מאבדים את זה: הפנים משתנות, הופכות ללא מוכרות, העיניים משתנות, מבט של טירוף, הפנים אדומות, מזיעות, והאדם הופך לחיה רעה.
הנשאים לעולם ישאו איתם את הוירוס. בתקופות משבר, כשהקנאה, הפחד, הכעס, חוסר האונים, התסכול והכאב ישתלטו עליהם, הוירוס יכניע את בעליו, עד איבוד שפיות רגעית. כמו שאני שומעת המון מגברים אלימים, בהם אני מטפלת באופן פרטני וקבוצתי, ״לא ראיתי כלום, היה לי שחור בעיניים, כשהן נפתחו הכל היה שבור סביבי, לא זוכר מה עשיתי, כאילו זה לא אני״.

מאיה וישניאק ז"ל. יכול לקרות לכל אחד

בפגישתנו השבועית שאלה אותי אמא מודאגת: איך אני אמורה לגדל את בנותי בעולם שכזה, בו נשים נרצחות כל יום? ואני אומרת ״ונתנו בהם סימנים״. תמיד יש סימנים. זו שפה וצריך לדעת לקרוא אותה, באולפן החיים. ישנן נורות אדומות, שהן נורות אזהרה מיד בהתחלה, כן מיד בהתחלה, בזוגיות בתקופת הנעורים ובבגרות.
אז מה נאמר לבנות שלנו שנכנסות לעולם הדייטים , ולנכדות הקטנות שלנו, שעדיין עם קוקיות שמחות וסומכות. איך נלמד אותן לראות, להבין, להגיב, וביחד עם זה לא לחיות בפחד גדול, ולאבד פרופורציות . נספר להן על הנורות האדומות. אותם רמזים שמעידים שיש כאן משהו אחר עד מסוכן. כי זה מסוכן כשהוא:
– מרחיק אותך מחברותיך,
– מרחיק אותך מבני משפחתך, כי הם חומת ההגנה שלך , הוא צריך אותך חשופה ותלויה בו, ללא קבוצת תמיכה.
– כשהוא מקסים אל אחרים ומגעיל כלפייך.
– כשהוא משפיל, מעליב, מנמיך, מבטל, מלגלג, ואת לאט לאט מאמינה לו,שאת שמנה, מכוערת, סתומה, ובכלל,״מי יקח אותך חוץ מאדיוט כמוני?״
– כשאת מצדיקה את התנהגותו האלימה, בטענה שאת צריכה לדעת מה מפריע לו, ולוותר על חברות ומשפחה , ומוסיפה ״ככה זה בזוגיות לא?״
– כשהוא מתנדב לקחת אותך לכל מקום, כדי לפנק אותך, אבל באמת כדי לראות עם מי את נפגשת.
– כשהוא עוקב אחרייך , ופתאום משום מקום מופיע כשאת עם חברים.
– כשהוא מופיע במקום עבודתך לראות ״מי הבוס הזה שלך?״
– כשמבקש ממך לא לעבוד, למרות רצונך בקריירה, כי הוא מפרנס בגדול ״ואת תהיי מלכה, גדלי ילדים״
– כשהוא בוחר לך את מקום העבודה שלך.
– כשהוא מרים את הקול ואת מתכווצת רק רוצה להעלם.
– כשהוא בוחר את בגדייך, ואוסר עלייך ללבוש פרטי לבוש שאינם לרוחו.
– כאשר לבריכה או לים את הולכת רק איתו, כי הוא צריך לשמור עלייך בעולם של זאבים.
– כשהוא אובססיבי כלפייך, מתקשר שלושים פעם ביום, רוצה לדעת היכן ועם מי את, ובעיקר מתי כבר יהיה לך זמן עבורו .
– כשהוא מקנא ומתפרץ באופן קיצוני, שובר דברים ומרים יד עלייך.
– כשהוא דורש בכח יותר ממה שאת מוכנה .
– כשכל הדרכים חסומות בפנייך למקורות הכסף שלכם, ואת מבקשת רשות להוצאת כספים ונתונה לחסדיו.
– כשאת מוענשת בכל מיני אופנים, כשאת מעצבנת״ ולא צייתנית.
– כשאת מגלה שאת פוחדת מתגובותיו, והולכת על קצות האצבעות בחייך.
– כשאת מדברת עם אחרים, צוחקת עם אחרים …והוא מתפרץ כי את … לא מכבדת אותו.
– כשהוא מפחד שתעזבי אותו , ואומר את זה בכל הזדמנות.
– כשהוא מתקדם מהר מדי ולא באופן סביר במערכת היחסים. דוגמה? מציע מגורים משותפים בשבוע הראשון.
– כאשר אחרי כל התפרצות , מתנצל, בוכה ומבטיח שהדבר לא יקרה שנית, קונה מתנות, מחזר מתחנף מפצה …. עד הפעם הבאה.
קוראים לזה מעגל האלימות . כאשר טריגר מעלה את מפלס הלחץ, גורם להתפרצות, בעקבותיה יש רגיעה, חרטה על שקרה, וקיום טקס ״ירח הדבש המדומה״, בו שניים מתפייסים מתוך הבהלה של מה שהתרחש, וחוסר יכולת לפרוץ את המעגל .
– כשאת מתגעגעת למי שהיית לפני שפגשת אותו.
– כשאת רוצה לעזוב והוא מאיים: ״מכאן את יוצאת רק בארון״.
– כשאת רוצה לעזוב ולהיפרד בטוב , כמו עוד רבים אחרים  והוא אומר כי בלעדייך חייו אינם חיים, ומאיים להתאבד. ואת מפחדת לעזוב ולהיות אחראית למעשיו שלו.

מיכל סלה ז"ל. יכול לקרות בכל משפחה

תדע כל אמא, תדע כל סבתא אף אחד לא יעשה את זה במקומך, כמו שרק את יודעת.
והמצווה היא, והגדת לבתך! והגדת לנכדתך! זו תורה שבעל פה שצריכה לעבור במעגלי הנשים. והכי הכי חשוב לייצר במערכת היחסים בבית, במשפחה, בבית הספר, מרחב המאפשר לבקש עזרה בשעות שנראה כי זה סוף העולם.
כי בשם ובחסות הבושה נשים לא מבקשות עזרה, מתביישות. נרצחות.
ואם בתך או נכדתך מתרחקת , ומשתנה מול עינייך, נמנעת מלבוא, לדבר, לשתף, אינה כתמול שלשום, נמנעת מקשר עין, מתרצת, ואת לא ישנה בלילה… גם זה סימן. כי הלב יודע לפני שהראש מבין. ️

==

ד"ר ג'ודי כצמן היא מומחית לנושא אלימות במשפחה. www.judykatzman.com

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות