Connect with us

גוף ונפש

"נתקעתם בבית וכפו עליכם שבירת שגרה? תלמדו משהו חדש"

Published

on

ללמוד מוזיקה או מתמטיקה באינטרנט, לחבר חידונים באפליקציה, לעשות פעילות גופנית כדי לשחרר לחץ ולהסביר לילדים שהמצב מבאס – אבל זמני * "סופר נני" מיכל דליות עם שלל עצות להורים בימים הלא שגרתיים האלה 

מתי בפעם האחרונה הרגשת אופטימית?

"אתמול. שמעתי בחדשות שלא רק מנו כמה חולים יש, אלא גם כמה הבריאו מקורונה. אני חושבת שלתת לנו כל הזמן מידע רע, טרגי ואפוקליפטי יוצר חרדה מאוד גדולה שמחלישה את המערכת החיסונית, גם האישית וגם הלאומית, וברגע שלצד הדיווח ההכרחי על המצב יש גם קרן אור, על חולים קל ומשוחררים הביתה, זה נהדר. חשתי אופטימיות לא רק באופן אישי, אלא כי הבנתי שמי שמעביר לנו את החדשות מבין שיש צורך גם במידע חיובי, שיש כאלו שרוצים להעניק לנו גם מידע חיובי".

מתי בפעם האחרונה ביקשו ממך עצה?

"בשבוע האחרון עצרו אותי הרבה לבקש עצה, והשאלה העיקרית היתה איך מסבירים לילדים בגילאים שונים את המצב, ואיך מעסיקים אותם למשך זמן בחופש כפוי. לילדים צעירים צריך לתת מידע חלקי ולא את כל האמת – אין צורך שהם יידעו הכל וישמעו בדיוק מה קרה בחו"ל, וזה גם לא מעניין אותם. לגבי מה עושים יחד – אני שולה מארסנל משחקי הילדים שלי רעיונות, מכל המלחמות שעברנו בחיים: ארץ־עיר, מונופול, ג'ולות, צוללות. כילדה, כאמא צעירה וכסבתא עברתי לא מעט. נכון לעכשיו יש לי עצות בלי סוף". 

מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?

"לפני חודש סיימתי לימודי גישור מרתקים של כמעט שנה ב'גומא'. אז אני גם אשת חינוך, גם מנחת חינוך וגם מאמנת אישית ויועצת פרטנית, ואני כל הזמן לומדת ומעשירה את עצמי בידע תיאורטי ובטכניקות התערבות כאשת מקצוע.   בעיניי, אם אתם כבר בבית ובאמת כפו עליכם שבירת שגרה – תלמדו משהו חדש. תלמדו עבורכם ותלמדו גם עם הילדים. אפשר ללמוד איתם באמצעות אפליקציות מדהימות נגינה בפסנתר ובגיטרה, או מתמטיקה ואנגלית. אפשר להיכנס, למשל, לאתר של מכון דוידסון, לצפות בתכנים של החינוכית או לייצר חידונים באפליקציית קהוט (Kahoot) עבור הילדים. יש שפע של אפשרויות". 

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"פעם בשבוע אני הולכת לשיעור ריקוד חופשי, שזה מעין שיעור התעמלות עם מוזיקה. אני אוהבת מאוד לרקוד. מלבד זאת, פעם ביום אני עולה ברגל במדרגות, הביתה אני עולה חמש קומות ולמשרד שלי שבע קומות. העלייה במדרגות היא כדי לשמור על הגוף פיזיולוגית, והריקוד הוא למען הנפש. 

"אנחנו יודעים שפעילות פיזית מפרישה הורמונים, אנדורפינים, והם זורקים החוצה לחץ ונותנים הרגשה של רוגע ונועם. אז כשקצת דואגים, משועממים, רבים יותר ומצויים בלחץ, כדאי לעשות משהו פיזי. יוטיוב מלא בשיעורי התעמלות, ומי שלא אוהב שישים לעצמו מוזיקה וירקוד בבית עם עצמו או עם הילדים". 

מתי בפעם האחרונה קיבלת החלטה חשובה?

"לפני עשרה ימים, כאשר ביטלתי את הטיסה שלי לארה"ב. הייתי אמורה לטוס ללמד. יש לי כיתה של ישראליות מכל העולם שלומדות באופן מקוון, ופעם בשנה, במארס, אני טסה אליהן לשלושה ימי לימודים אינטנסיביים. אני מדריכה הורים מול הכיתה, וזה רגע קריטי לפני ההתמחות שלהן. 

"לא רציתי לאכזב אותן וידעתי שהן עשו את כל הסידורים כדי להגיע, ורק יומיים לפני הטיסה החלטתי לא לטוס. ההתלבטות היתה קשה מאוד, אבל ברגע שהתקבלה ההחלטה ירד עלי שקט. ברגע שאני מחליטה – זהו זה, אני מתארגנת עם ההחלטה החדשה. הפעם מה שהכריע את הכף היה החשש שלא אוכל לחזור לישראל. 

"ביטלתי גם מפגש עם חברות, כי חלק מחברותיי חזרו מחו"ל והן בבידוד עכשיו. אני עסוקה בהרבה ביטולים. ביטלו לי הרצאה אחת ואולי יבטלו עוד. ברגע הראשון זה מעליב ומעורר חשש, גם בהיבט של שיבוש התוכניות וגם בפן הכלכלי, אבל אני אופטימית מאוד מטבעי. נדיר שאני נותנת לדברים למשוך אותי למטה. אני מייד חושבת מה אני עושה אחרת. עכשיו, למשל, אני מכינה פוסטים לעמוד הפייסבוק שלי, רעיונות להמשך וסרטונים.

"בכלל, אחד הדברים שמעסיקים כעת את ההורים זה הצורך לעמוד מול עוגמת הנפש, הצער והאכזבה של הילדים בגלל ביטולים – ביטולי טיולים בחו"ל, ביטולי ימי הולדת, בר מצוות ובת מצוות. הורים שואלים אותי מה לעשות, והתשובה היא שצריך להגיד את זה ישר וישיר, לתת לגיטימציה לרגשות של הילדים, לומר להם 'זה מבאס', 'זה מאכזב', 'אני רואה שאתה כועס', 'אני מבינה שאת עצובה, ובצדק'. 

"צריך להסביר שהמצב הוא כזה לא רק במשפחה או במדינה שלנו, אלא בכל העולם, וזה מצב שנתגבר עליו. אמרו לילדים שאת כל הדברים הכיפיים – נסיעה, חופשה, אירוע – נעשה כשנגמור עם המגיפה המטופשת הזו. שזה זמני. כדי לייצר אופטימיות, גם אצל ההורים, אני שמה לב שחשוב להגיד הרבה 'זה זמני'. גם אם זה יהיה ארוך, זה זמני".

מתי בפעם האחרונה דאגת?

"כרגע. למרות האופטימיות שלי, אני כל הזמן מרגישה דאגה. אני חושבת שהיא מתבטאת אצלי בעיקר במתח. אני חשה שבאיזשהו מקום מצופה ממני להרגיע, לתת פתרונות ולדעת מה לעשות, וזה מעורר אצלי לחץ להיות מדויקת, אחראית ושקולה ולעזור כמה שאני יכולה.

"עברתי תהליך אישי פנימי יחד עם התפשטות הקורונה. כשם שבהתחלה קראנו לזה מחלה, ואז מגיפה, ואז מגיפה עולמית – כך זה גם היה אצלי. בהתחלה חשדתי שהזהירות היא מוגזמת, שיש גזירות שהציבור לא יוכל לעמוד בהן. אבל ככל שאספתי מידע מחבריי, בהם גם רופאים, ולמדתי יותר את הנושא – כך השלמתי עם זה. ההשלמה חשובה, גם כדי לא להיות במקום של כעס ואכזבה, כי זה מיותר, וגם מתוך ההבנה שהחלטות מתקבלות הרבה פעמים כשלאנשים יש מידע רחב יותר מאשר לי באופן אישי". 

מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהבת אותך"?

"אתמול בערב אמרתי לנכד שלי כשהרדמתי אותו. אני רואה את הנכדים מעט, כי אני אישה עסוקה מאוד, ואני אומרת את זה בלי להתלונן. אני נהנית מאוד כשאני עסוקה ונדרשת, וכשאני רואה את הנכדים, הם אוהבים שאני מספרת להם סיפורים לפני השינה. למרות שנכדיי יודעים לקרוא, אני מקריאה להם פרק לפני השינה ואז מכבה את האור, ועוד חיבוק ונשיקה, אני אומרת 'אני אוהבת אותך' וגם מראה את אהבתי, אז אתמול בערב זכיתי. 

"אני מתכוונת לפגוש שוב את הילדים והנכדים כל זמן שלא יאסרו מפגשים ותנועה, כי יכול להיות שנהיה בסגר. לא נסתובב במקומות המוניים, אבל כדאי לתת לילדים להתאוורר בחוץ, אם זה אפשרי. אין לי ספק שיהיו הרבה שעות מסך, וצריך להביא את זה בחשבון ולא להיבהל. גם את זה אפשר לנצל ללמידה".

מתי בפעם האחרונה טסת לחופשה?

"טסתי בספטמבר ליפן, לטיול של חודש עם בנותיי, והיה נפלא. אני ארצה לחזור לשם בעתיד, אבל בזמן הקרוב שמתי לי למטרה לנסוע למקומות שעדיין לא הייתי בהם. למשל, מרוקו, דרום אמריקה, איסלנד ואלסקה".

מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"עכשיו. אני קוראת הרבה ספרים מקצועיים, ועכשיו אני באמצע של 'כשהדברים מתפרקים' של פמה צ'ודרון, שזה ספר ברוח הבודהיזם שמדבר על הזדמנויות שצומחות מתוך הרגעים הקשים בחיים. אני מודה שאני לא מתחברת אליו כל כך, אבל יש שם חלקים שממש מעשירים אותי מבחינה מקצועית ואישית. אני אוהבת את זה שיש לי קריאה ביקורתית, ושאני לא מאמצת כל דבר אוטומטית".

מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרה בטלוויזיה?

"אני מכורה סדרתית לסדרות. רק אתמול גמרתי לצפות בסדרה 'הזר', עכשיו אני עוקבת באופן קבוע אחרי 'הומלנד' בעונה השמינית שלה. אני כל הזמן עוקבת אחרי סדרות מדע בדיוני, ריגול ובילוש איכותי, ואני אוהבת סדרות אנגליות, משוגעת עליהן. הטלוויזיה מייצרת לנו אסקפיזם, וזו אפשרות שעוזרת לבריאות הנפשית. חשוב לא לשקוע שם, אלא לצפות באופן זמני ובמינון נכון, ורצוי בדברים איכותיים וטובים". 

מתי בפעם האחרונה התרגשת מאוד?

"לפני חודשיים פגשתי אישה שעלתה לפני 30 שנה מאתיופיה. היא סיפרה לי את סיפור העלייה שלה וגרמה לי התרגשות גדולה. עמדו לי דמעות בגרון. חשבתי על זה המון, סיפרתי את סיפורה להרבה אנשים אחרים, והסיפור שלה העלה בי המון מחשבות על מה אנשים עוברים בחיים ולא מדברים, לא מספרים, לעיתים מתוך צניעות או הדחקה. יש סיבות רבות לא לספר. המפגש איתה היה מרגש מאוד ופתח בפניי עולם אחר, נוסף, שלא הכרתי מספיק לעומק".

מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?

"הבוקר. אני גולשת המון ברשתות חברתיות, אני ממצבת את עצמי גם באינסטגרם ובפייסבוק העסקי שלי. היום ההימצאות שלנו שם חשובה, בעיקר בתקופה הזו כשאנחנו לא נמצאות בשטח, אנחנו חייבות להיות ברשתות החברתיות. הפעילות שם היא כמו בבניין רב־קומות – יש שכנים טובים, יש ניטרליים ויש שכנים מגעילים, בדיוק כמו בעולם המציאותי. התפקיד של כל אחד ואחת מאיתנו הוא לדעת לברור את הדברים, איפה כדאי לשהות שנייה ולברוח ואיפה לשהות יותר, איפה לקרוא מאמר מעניין ואיפה לא לקרוא עצה שמגיעה ממישהו שגם אם הוא היה זורק לי אותה ברחוב, הייתי בורחת". 

==

מיכל דליות, מנחת הורים, יועצת, מגישת רדיו. תושבת תל אביב. נשואה, אם לארבעה וסבתא לתשעה נכדים. כיכבה בדוקו־ריאליטי "סופר נני" של קשת. מגישה אורחת ב"נעבור את זה יחד", תוכנית יומית ברשת 13, מגישת תוכנית רדיו שבועית ברדיוס 103. מנהלת תוכנית לימודים של הכשרת יועצות משפחה במכללת לוינסקי לחינוך. מחברת של שני ספרי הדרכה וחמישה ספרי ילדים. מרצה בכל הארץ וברחבי העולם.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

גוף ונפש

אחרי החגים שמח: איך לחזור לשגרה קצת שונה?

Published

on

זה הזמן האמיתי להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות משהו עם כל חשבונות הנפש מיום כיפור וההחלטות המטלטלות מראש השנה

"בני אדם נוטים להתייחס לעצמם כאל בני תמותה כשהם חושבים על הפחדים שלהם, וכאל בני אלמוות כשהם חושבים על התשוקות שלהם". זה הציטוט האהוב עלי של הפילוסוף האהוב עלי – סנקה: פילוסוף סטואי מלפני 2000 שנה.

ספטמבר חולף עובר לו,  החגים נגמרים, וניוזפלאש: ״אחרי החגים״ זה עכשיו (לפחות עד פסח). זה הזמן האמיתי להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות משהו עם כל חשבונות הנפש מיום כיפור וההחלטות המטלטלות מראש השנה. או לפחות לבחור מתוכם דבר אחד שנאמץ לשגרה שלנו. צעד אחד קטן, ישים ואפשרי שיוביל לשינוי הדרגתי וחיובי בחיים שלנו.   אז מה אפשר לעשות? הנה ספיישל אחרי החגים שמח ו(לא) שגרתי במיוחד.

1. שתישאר התקווה של ״לפני החגים״

בתוך השגרה העמוסה שלנו, תשמרו בבקשה על התקווה שהייתה לכם רגע לפני שהכל התחיל. אריסטו הגדיר תקווה כחלומם של אנשים ערים, ונפתלי הרץ אימבר כתב עליה איזה שיר מפורסם. במחקר שנערך בשנת 2010, חוקרים בבריטניה השוו את ההשפעה שיש לתקווה, ולגורמים נוספים כמו רמת האינטליגנציה, אישיות והישגים קודמים, על מידת ההצלחה של סטודנטים. תוצאות המחקר הראו שהתקווה ניבאה יותר מכל גורם אחר את מידת ההצלחה בלימודים.

כשאנחנו חושבים על העתיד המיטבי שלנו, אנו לומדים שיעור חשוב על מי אנחנו, ומה אנחנו רוצים להשיג. לימוד כזה משנה סדרי עדיפויות, שם דברים בפרופורציה נכונה, ומעלה את רמת השליטה בחיינו. אם תרצו לטפח את התענוג שנקרא תקווה, תוכלו לתרגל מידי יום את התרגיל שנקרא "האני המיטבי". עצמו את עיניכם ושבו בתנוחה שנוחה לכם. כעת נסו לדמיין את חייכם בעתיד. בחרו בשביל התרגיל נקודת זמן ספציפית. זו יכולה להיות נקודת זמן קרובה יחסית, כמו השנה הבאה, או רחוקה יותר, נאמר בעוד עשר שנים מהיום. דמיינו את החיים הטובים ביותר שתוכלו לייחל לעצמכם. הקפידו ליצור תמונה ויזואלית ככל הניתן ולהגיע במחשבה לכל תחומי החיים; לימודים, קריירה, זוגיות, בריאות, תחביבים והישגים. חשבו גם על עצמכם, איזה מן אדם תזכו להיות?

הימנעו מלדמיין דברים שאין להם שום סיכוי להתממש. גם מערכת יחסים נפלאה תכלול מידי פעם ויכוחים, וגם ילדים נהדרים, יאתגרו אתכם בדרכים שונות. כשנוצרה לה תמונה צבעונית ומאושרת, נסו לחשוב מה יגרום לכם להגשים אותה. מהם הצעדים שאתם צריכים לנקוט היום, מחר, בשבוע ובחודש הבא. מה עליכם לתרגל, עם מי עליכם להתייעץ ובמה תוכלו להיעזר. שאלו את עצמכם גם מהם הקשיים שעשויים להתעורר, וחשבו על דרכים להתמודד איתם כבר מהיום. אחרי שיש לכם תמונה ברורה, התחילו לכתוב. הקציבו לכך לפחות 15 דקות. הכתיבה עוזרת לנו ליצור מבנה לוגי מעבר לפנטזיות והרעיונות הערטילאיים ומאפשרת להפוך אותם לפרקטיקה.

2. לקלוע למטרה

אז איך הופכים את התקווה למשהו שהוא לא רק רצון, אלא לעשייה שלנו? איך אפשר להגביר את הסיכוי שכן נצליח עם יעדים? מחקרים פסיכולוגיים מראים דפוסים שגורמים לנו לדבוק ביעדים שלנו. פאול מאייר מסביר בספרו Attitude is Everything, חמישה מאפיינים בסיסיים שכדאי שתשימו לב אליהם כשאתם מציבים מטרות, וכמה נוח – תוכלו לזכור אותם כראשי התיבות של המילה SMART.

S SPECIFIC

המטרה חייבת להיות ספציפית. הרעיון הוא שיהיה ברור מהו היעד, לא צריך להשאיר מקום לפרשנות. מטרה ספציפית תענה על השאלות ״מה אני רוצה להשיג?״, ״מי צריך להיות מעורב בתהליך?״, ״איפה המטרה צריכה להתקיים?"

M MEASURABLE

האם המטרה ניתנת לפירוק לתת יעדים קטנים ונתונה למעקב ברור? כאשר המטרה מדידה ואפשרית לכימות, ניתן להעריך את ההתמקדמות בה בקלות.

A ATTAINABLE

על המטרה להיות מאתגרת אך ניתנת להשגה. אם המטרה קלה מידי, לא תהיה מוטיבציה להתאמץ. אם היא תהיה קשה מידי זה עשוי לגרום לך לחוש לחץ ודימוי עצמי נמוך.

R RELEVANT

על המטרה להיות חשובה עבורך. מטרה רלוונטית תדחוף אותך קדימה. כדאי גם לבדוק האם המטרה תואמת את שאר המטרות שלך? 

T   TIME-BOUND

כל העסק צריך להיות מוגבל בזמן. המרכיב הזה קריטי כדי לא לתת ליומיום הלא צפוי לדחוק את המטרות החשובות שלנו הצידה. 

3. רוצים שינוי יציב? קחו את זה לאט לאט

ברגע שמתחילים ויוצאים לדרך, הזהרו לא להתחיל חזק מידי. מחקר שעקב אחר קונים בסופר קלט תבנית ברורה: הניחו שקית עלים של נבטוטים אקראיים בעגלה ותגדילו את הסיכוי למצוא גם חבילת גלידה מונחת לידה. ובעצם, כמה שאתם יותר משתדלים להיות ״בריאים״, כך עולים הסיכויים שלכם לחטוא. זה אמנם לא קורה לנו בצורה מודעת, אך המחקר הפסיכלוגי מעמת אותנו עם האמת: כשאנחנו עושים פעולה שנתפסת כחיובית מאוד ביחד לעצמינו (כמו לאכול סלט, לא לעשן, לעשות ספורט, להתנדב), אנחנו צוברים ביטחון ומשחררים קצת את הרסן על מה שבדרך כלל אנחנו תופסים כלא כדאי (אוכל משמין, חומרים ממכרים, סקס לא בטוח, נהיגה פרועה). מאמץ גדול מידי לכיוון ״האני הטוב שלכם״ עשוי להסתיים באיזון עם ״האני הפחות טוב שלכם״.

לתופעה הזו אתם יכולים לקרוא בשמה המקצועי, ה- Licensing effect, או בתרגום קל: אפקט האישור העצמי. זהו האישור הלא מודע שאתם מעניקים לעצמכם כדי לחטוא אחרי השתדלות מאומצת. הוגי התופעה, פרופסור אוזמה קאהן וראבי דהאר, מסבירים את זה ברור: יש לנו תדמית יציבה למדי של מי שאנחנו. כשאחת ההחלטות שאני מקבלת מתרחקת יותר מידי מהתפיסה שלי את עצמי, באופן אוטומטי אני אפצה על זה בפעילות משלימה.

אז איך נצא מהמטוטלת הזו, אל עבר התקדמות? נתמקד באורח חיים בריא, בבנייה איטית ויציבה של הרגלים במקום ב״מהפך״. ככה לא נרגיש צורך ״לפצות״ את עצמנו כל הזמן. 

אז במקום להתעסק במשמעת, צרו טקס

במקום להתעסק במשמעת עצמית, שלבו טקסים ברורים. טקס זו התנהגות מוגדרת ומדויקת. אנחנו יודעים איך לעשות אותה, מתי לעשות אותה ומה זה בדיוק אומר לעשות אותה. כשאנחנו בוחרים זמן ברור וקבוע להרגל החדש שאנחנו יוצרים, אנחנו לא צריכים להתאמץ, להתלבט ולבזבז אנרגיה על מתי נעשה אותו. הרעיון הוא להפוך התנהגויות בחיים שלנו לאוטומטיות, כך שלא נצטרך לשבור עליהן את הראש ולדחות אותך לשנה הבאה. לא תמיד קל ליזום את הטקס, אבל חובה שיהיה קל לקיים אותו. אחרת, אפקט האישור העצמי בדרך אליך.  

היו סקרנים 

ובסופו של דבר, האם ידעתם שתשומת לב, וגישה סקרנית יכולות לעשות את מה שסדנת הגמילה מסיגריות, הדיאטנית והיומן לא הצליחו? החוקר ג'דסון ברואר בחן את ההשפעה של תרגול מודעות וקשב. הוא לקח אנשים שניסו להפסיק לעשן ונכשלו, ובחן האם ההנחיה הסתמית לכאורה: "שימו לב מה אתם עושים" תוכל לגרום להם לוותר על חפיסת הסיגריות שלהם. ג'דסון לא אסר את העישון, להפך, הוא עודד את הנבדקים שלו להתנהג כרגיל. הוא רק הוסיף בחיוך: "כשאתם מעשנים, היו סקרנים לגבי חווית העישון שלכם". תוצאות הניסוי היו מפתיעות במיוחד. אחת הנבדקות הצהירה שגילתה לפתע שלסיגריה יש ריח של גבינה סרוחה, וטעם של תרופה מרה. אותה גברת- מממנת- מרלברו- במשך- שנים, הריחה את מה שהיה מתחת לאף שלה כל הזמן.

גם אם אתם לא מעשנים, תוכלו להשתמש בגישה הסקרנית בפעם הבאה בה תרגישו דחף לבדוק את המייל כשאתם משועממים, או כשאתם צריכים הסחת דעת. תוכלו לגלות סקרנות גם לתופעה החברתית המסוכנת של בדיקת טקסטים בזמן הנהיגה או לקושי לעמוד במטרה הקטנה שלכם. כשתיתקלו בעוד דחף ישן, נסו להיות סקרנים ולשאול מה קורה לי כרגע? ואולי להצליח לשחרר. 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות