ללמוד מוזיקה או מתמטיקה באינטרנט, לחבר חידונים באפליקציה, לעשות פעילות גופנית כדי לשחרר לחץ ולהסביר לילדים שהמצב מבאס – אבל זמני * "סופר נני" מיכל דליות עם שלל עצות להורים בימים הלא שגרתיים האלה 

מתי בפעם האחרונה הרגשת אופטימית?

"אתמול. שמעתי בחדשות שלא רק מנו כמה חולים יש, אלא גם כמה הבריאו מקורונה. אני חושבת שלתת לנו כל הזמן מידע רע, טרגי ואפוקליפטי יוצר חרדה מאוד גדולה שמחלישה את המערכת החיסונית, גם האישית וגם הלאומית, וברגע שלצד הדיווח ההכרחי על המצב יש גם קרן אור, על חולים קל ומשוחררים הביתה, זה נהדר. חשתי אופטימיות לא רק באופן אישי, אלא כי הבנתי שמי שמעביר לנו את החדשות מבין שיש צורך גם במידע חיובי, שיש כאלו שרוצים להעניק לנו גם מידע חיובי".

מתי בפעם האחרונה ביקשו ממך עצה?

"בשבוע האחרון עצרו אותי הרבה לבקש עצה, והשאלה העיקרית היתה איך מסבירים לילדים בגילאים שונים את המצב, ואיך מעסיקים אותם למשך זמן בחופש כפוי. לילדים צעירים צריך לתת מידע חלקי ולא את כל האמת – אין צורך שהם יידעו הכל וישמעו בדיוק מה קרה בחו"ל, וזה גם לא מעניין אותם. לגבי מה עושים יחד – אני שולה מארסנל משחקי הילדים שלי רעיונות, מכל המלחמות שעברנו בחיים: ארץ־עיר, מונופול, ג'ולות, צוללות. כילדה, כאמא צעירה וכסבתא עברתי לא מעט. נכון לעכשיו יש לי עצות בלי סוף". 

מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?

"לפני חודש סיימתי לימודי גישור מרתקים של כמעט שנה ב'גומא'. אז אני גם אשת חינוך, גם מנחת חינוך וגם מאמנת אישית ויועצת פרטנית, ואני כל הזמן לומדת ומעשירה את עצמי בידע תיאורטי ובטכניקות התערבות כאשת מקצוע.   בעיניי, אם אתם כבר בבית ובאמת כפו עליכם שבירת שגרה – תלמדו משהו חדש. תלמדו עבורכם ותלמדו גם עם הילדים. אפשר ללמוד איתם באמצעות אפליקציות מדהימות נגינה בפסנתר ובגיטרה, או מתמטיקה ואנגלית. אפשר להיכנס, למשל, לאתר של מכון דוידסון, לצפות בתכנים של החינוכית או לייצר חידונים באפליקציית קהוט (Kahoot) עבור הילדים. יש שפע של אפשרויות". 

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"פעם בשבוע אני הולכת לשיעור ריקוד חופשי, שזה מעין שיעור התעמלות עם מוזיקה. אני אוהבת מאוד לרקוד. מלבד זאת, פעם ביום אני עולה ברגל במדרגות, הביתה אני עולה חמש קומות ולמשרד שלי שבע קומות. העלייה במדרגות היא כדי לשמור על הגוף פיזיולוגית, והריקוד הוא למען הנפש. 

"אנחנו יודעים שפעילות פיזית מפרישה הורמונים, אנדורפינים, והם זורקים החוצה לחץ ונותנים הרגשה של רוגע ונועם. אז כשקצת דואגים, משועממים, רבים יותר ומצויים בלחץ, כדאי לעשות משהו פיזי. יוטיוב מלא בשיעורי התעמלות, ומי שלא אוהב שישים לעצמו מוזיקה וירקוד בבית עם עצמו או עם הילדים". 

מתי בפעם האחרונה קיבלת החלטה חשובה?

"לפני עשרה ימים, כאשר ביטלתי את הטיסה שלי לארה"ב. הייתי אמורה לטוס ללמד. יש לי כיתה של ישראליות מכל העולם שלומדות באופן מקוון, ופעם בשנה, במארס, אני טסה אליהן לשלושה ימי לימודים אינטנסיביים. אני מדריכה הורים מול הכיתה, וזה רגע קריטי לפני ההתמחות שלהן. 

"לא רציתי לאכזב אותן וידעתי שהן עשו את כל הסידורים כדי להגיע, ורק יומיים לפני הטיסה החלטתי לא לטוס. ההתלבטות היתה קשה מאוד, אבל ברגע שהתקבלה ההחלטה ירד עלי שקט. ברגע שאני מחליטה – זהו זה, אני מתארגנת עם ההחלטה החדשה. הפעם מה שהכריע את הכף היה החשש שלא אוכל לחזור לישראל. 

"ביטלתי גם מפגש עם חברות, כי חלק מחברותיי חזרו מחו"ל והן בבידוד עכשיו. אני עסוקה בהרבה ביטולים. ביטלו לי הרצאה אחת ואולי יבטלו עוד. ברגע הראשון זה מעליב ומעורר חשש, גם בהיבט של שיבוש התוכניות וגם בפן הכלכלי, אבל אני אופטימית מאוד מטבעי. נדיר שאני נותנת לדברים למשוך אותי למטה. אני מייד חושבת מה אני עושה אחרת. עכשיו, למשל, אני מכינה פוסטים לעמוד הפייסבוק שלי, רעיונות להמשך וסרטונים.

"בכלל, אחד הדברים שמעסיקים כעת את ההורים זה הצורך לעמוד מול עוגמת הנפש, הצער והאכזבה של הילדים בגלל ביטולים – ביטולי טיולים בחו"ל, ביטולי ימי הולדת, בר מצוות ובת מצוות. הורים שואלים אותי מה לעשות, והתשובה היא שצריך להגיד את זה ישר וישיר, לתת לגיטימציה לרגשות של הילדים, לומר להם 'זה מבאס', 'זה מאכזב', 'אני רואה שאתה כועס', 'אני מבינה שאת עצובה, ובצדק'. 

"צריך להסביר שהמצב הוא כזה לא רק במשפחה או במדינה שלנו, אלא בכל העולם, וזה מצב שנתגבר עליו. אמרו לילדים שאת כל הדברים הכיפיים – נסיעה, חופשה, אירוע – נעשה כשנגמור עם המגיפה המטופשת הזו. שזה זמני. כדי לייצר אופטימיות, גם אצל ההורים, אני שמה לב שחשוב להגיד הרבה 'זה זמני'. גם אם זה יהיה ארוך, זה זמני".

מתי בפעם האחרונה דאגת?

"כרגע. למרות האופטימיות שלי, אני כל הזמן מרגישה דאגה. אני חושבת שהיא מתבטאת אצלי בעיקר במתח. אני חשה שבאיזשהו מקום מצופה ממני להרגיע, לתת פתרונות ולדעת מה לעשות, וזה מעורר אצלי לחץ להיות מדויקת, אחראית ושקולה ולעזור כמה שאני יכולה.

"עברתי תהליך אישי פנימי יחד עם התפשטות הקורונה. כשם שבהתחלה קראנו לזה מחלה, ואז מגיפה, ואז מגיפה עולמית – כך זה גם היה אצלי. בהתחלה חשדתי שהזהירות היא מוגזמת, שיש גזירות שהציבור לא יוכל לעמוד בהן. אבל ככל שאספתי מידע מחבריי, בהם גם רופאים, ולמדתי יותר את הנושא – כך השלמתי עם זה. ההשלמה חשובה, גם כדי לא להיות במקום של כעס ואכזבה, כי זה מיותר, וגם מתוך ההבנה שהחלטות מתקבלות הרבה פעמים כשלאנשים יש מידע רחב יותר מאשר לי באופן אישי". 

מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהבת אותך"?

"אתמול בערב אמרתי לנכד שלי כשהרדמתי אותו. אני רואה את הנכדים מעט, כי אני אישה עסוקה מאוד, ואני אומרת את זה בלי להתלונן. אני נהנית מאוד כשאני עסוקה ונדרשת, וכשאני רואה את הנכדים, הם אוהבים שאני מספרת להם סיפורים לפני השינה. למרות שנכדיי יודעים לקרוא, אני מקריאה להם פרק לפני השינה ואז מכבה את האור, ועוד חיבוק ונשיקה, אני אומרת 'אני אוהבת אותך' וגם מראה את אהבתי, אז אתמול בערב זכיתי. 

"אני מתכוונת לפגוש שוב את הילדים והנכדים כל זמן שלא יאסרו מפגשים ותנועה, כי יכול להיות שנהיה בסגר. לא נסתובב במקומות המוניים, אבל כדאי לתת לילדים להתאוורר בחוץ, אם זה אפשרי. אין לי ספק שיהיו הרבה שעות מסך, וצריך להביא את זה בחשבון ולא להיבהל. גם את זה אפשר לנצל ללמידה".

מתי בפעם האחרונה טסת לחופשה?

"טסתי בספטמבר ליפן, לטיול של חודש עם בנותיי, והיה נפלא. אני ארצה לחזור לשם בעתיד, אבל בזמן הקרוב שמתי לי למטרה לנסוע למקומות שעדיין לא הייתי בהם. למשל, מרוקו, דרום אמריקה, איסלנד ואלסקה".

מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"עכשיו. אני קוראת הרבה ספרים מקצועיים, ועכשיו אני באמצע של 'כשהדברים מתפרקים' של פמה צ'ודרון, שזה ספר ברוח הבודהיזם שמדבר על הזדמנויות שצומחות מתוך הרגעים הקשים בחיים. אני מודה שאני לא מתחברת אליו כל כך, אבל יש שם חלקים שממש מעשירים אותי מבחינה מקצועית ואישית. אני אוהבת את זה שיש לי קריאה ביקורתית, ושאני לא מאמצת כל דבר אוטומטית".

מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרה בטלוויזיה?

"אני מכורה סדרתית לסדרות. רק אתמול גמרתי לצפות בסדרה 'הזר', עכשיו אני עוקבת באופן קבוע אחרי 'הומלנד' בעונה השמינית שלה. אני כל הזמן עוקבת אחרי סדרות מדע בדיוני, ריגול ובילוש איכותי, ואני אוהבת סדרות אנגליות, משוגעת עליהן. הטלוויזיה מייצרת לנו אסקפיזם, וזו אפשרות שעוזרת לבריאות הנפשית. חשוב לא לשקוע שם, אלא לצפות באופן זמני ובמינון נכון, ורצוי בדברים איכותיים וטובים". 

מתי בפעם האחרונה התרגשת מאוד?

"לפני חודשיים פגשתי אישה שעלתה לפני 30 שנה מאתיופיה. היא סיפרה לי את סיפור העלייה שלה וגרמה לי התרגשות גדולה. עמדו לי דמעות בגרון. חשבתי על זה המון, סיפרתי את סיפורה להרבה אנשים אחרים, והסיפור שלה העלה בי המון מחשבות על מה אנשים עוברים בחיים ולא מדברים, לא מספרים, לעיתים מתוך צניעות או הדחקה. יש סיבות רבות לא לספר. המפגש איתה היה מרגש מאוד ופתח בפניי עולם אחר, נוסף, שלא הכרתי מספיק לעומק".

מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?

"הבוקר. אני גולשת המון ברשתות חברתיות, אני ממצבת את עצמי גם באינסטגרם ובפייסבוק העסקי שלי. היום ההימצאות שלנו שם חשובה, בעיקר בתקופה הזו כשאנחנו לא נמצאות בשטח, אנחנו חייבות להיות ברשתות החברתיות. הפעילות שם היא כמו בבניין רב־קומות – יש שכנים טובים, יש ניטרליים ויש שכנים מגעילים, בדיוק כמו בעולם המציאותי. התפקיד של כל אחד ואחת מאיתנו הוא לדעת לברור את הדברים, איפה כדאי לשהות שנייה ולברוח ואיפה לשהות יותר, איפה לקרוא מאמר מעניין ואיפה לא לקרוא עצה שמגיעה ממישהו שגם אם הוא היה זורק לי אותה ברחוב, הייתי בורחת". 

==

מיכל דליות, מנחת הורים, יועצת, מגישת רדיו. תושבת תל אביב. נשואה, אם לארבעה וסבתא לתשעה נכדים. כיכבה בדוקו־ריאליטי "סופר נני" של קשת. מגישה אורחת ב"נעבור את זה יחד", תוכנית יומית ברשת 13, מגישת תוכנית רדיו שבועית ברדיוס 103. מנהלת תוכנית לימודים של הכשרת יועצות משפחה במכללת לוינסקי לחינוך. מחברת של שני ספרי הדרכה וחמישה ספרי ילדים. מרצה בכל הארץ וברחבי העולם.