Connect with us

חדשות ואקטואליה

נשף מסכות

Published

on

עשרות מיליארדי דולרים הוזרמו לטובת המלחמה בקורונה, וחלק מהכסף הגיע בדרכים לא כשרות לישראלים לא ממש אמינים * אור (אזהרה) לגויים – תחקיר 

אין לי מושג איך, אולי בדרך פלא, אנחנו הישראלים משתחלים בכל מקום, כאילו שאנחנו אימפריה, או לכל הפחות מיני-מעצמה.

בעולם טרום-המגיפה, תערוכת הדיוטי פרי הגדולה בעולם התקיימה פעם בשנה בקאן, צרפת, בד״כ באוקטובר. זו היתה התערוכה הנחשקת ביותר, הן בגלל שכולם – אבל כולם – הגיעו לשם, והן בגלל שאפילו בשנים בהן ירד גשם (וזה היה נדיר), מה יותר טוב מאשר להיות בבית מלון מפואר לאורך הקרווזט?  מעבר לכביש שם החוף והים, כשהרחוב המקביל הוא רחוב קניות שיכול להתחרות בקלות ברודיאו דרייב בבוורלי הילס, לא רחוק מרינה של יכטות פרטיות ושורת מסעדות בהן אוכל (בולייביז, לחם טרי, סטייק עם צ׳יפסים דקים, …) ויין צרפתי משובח. בלילות, לאחר סעודות פאר, היה מועדון ריקודים עם בר פתוח וחופשי, והכל-הכל כלול.

הישראלים היו שם מעבר לנופש לעשות עסקאות, ומי שמזהה עברית (או ישראלים), התפעל כל פעם מחדש מהמספר העצום שלהם שם. ממש מעצמה (שכל כולה 14 מיליון אנשים בעולם כולו).

עם פרוץ המגיפה נעצרו הטיסות, אין קניות דיוטי פרי בשדות התעופה, כל שייט-התענוגות פסק גם הוא (אחרי שלוש או ארבע ספינות מוות), ובכל זאת הישראלים, כך נראה, היו עסוקים. במה באמת?  בינסיון להציל את העולם מהמגיפה? כך נראה על פני השטח.  

ישראלי מסיליקון וואלי התחייב לספק מכונות הנשמה לניו יורק, שם מתו למעלה מאלפיים אנשים ביום, נפלו קורבנות לקו-ויד-19.  הוא קיבל עשרות מיליוני דולרים ונעלם. ישראלים אחרים (בארץ, צרפת, ארגנטינה וברזיל – ממש רשת לתפארת) קנו מסכות בסין, ממפעל שמייצר ל-3M ובאותו זמן בדיוק התחייב לספק לאיראן, והטיסו אותן לניו יורק.  הנה מה טוב ומה נעים, כולנו נבראנו בצלם האלוהים, והישראלי היפה בא לעזור (וכמובן גם להרוויח, דבר לגיטימי לחלוטין).

ניו יורק החליטה להלאים את המסכות, והישראלים היו איתנים בדעתם שחייבים לכל הפחות להכפיל את ההשקעה. את המסכות הם קנו בדולר ומשהו למסכה, והם טענו בפני השלטונות שהם שילמו עבורן שלושה דולרים. (לקוראים הצעירים:  הם שיקרו במצח נחושה.) כל שנדרש הוא חשבונית המפעל, ולמרות שבסין הכל אפשרי והכל קורה, כאן המדובר לא רק ברמאות לשמה כי אם בעבירה חמורה ביותר, שכן למה לשקר כשמדובר בדיני נפשות?  הלאמת רכוש בזמן חרום פרושה שהניזוק יקבל את העלות וכנראה גם קצת למעלה מזה, 

אך את הישראלים זה לא סיפק.  (הם היו יכולים מיד לדאוג למשלוחים נוספים.)  כך הם הסתבכו בפלילים, ועורכי הדין היו עסוקים בדיונים עם הרשויות. למה?  תאוות בצע. והגרוע מכל, שהמדובר בישראלים, בזמן שאנשים מתים על ימין ועל שמאל, ובא לו וירוס ללמדנו שכולנו בסירה ביחד. בעיני האמריקאים הדבר התפרש בצורה נוראית: גם ישראלים וגם לא בני אדם – בדיוק הפוך ממה שהתנ״ך שלהם מורה להם.

עברו מאז כמה חודשים, והשוק עכשיו מוצף במסיכות ובאלכוג׳ל (נוזל לחיטוי ידים). המסכה המבוקשת ביותר – המותג מספר אחת – של היצרן 3M הפכה למוצר מכיר ביותר. במקום שהמסכה תעלה שלושה עד ארבעה דולרים, מחירה האמיר והאמיר, וכולם עושים כסף על גב האזרח (כמובן ש״כולם״ גם הם ״אזרחים״ וכך הם עובדים על עצמם, בני משפחותיהם, חבריהם ומכריהם). 3M מבטלת חוזים קיימים עם מפיצים שמוכרים למכירה מחדש, כי הדבר מוביל לידי ספסרות במחירים. גם כך החברה לא עומדת בדרישה המקומית בארה״ב ובדרישה העולמית, והיא כבר נכנסה לעימות עם הנשיא שדרש שהיא תספק קודם כל את צורכי ארה״ב. (דרישה הגיונית לחלוטין. בסין, לדוגמא, אסרו על יצוא עד שהתפוקה המקומית עלתה על הרף שהממשלה קבעה. בהודו, במכסיקו ובמדינות אחרות עצרו ואסרו את היצוא כשהממשלות הבינו שהווירוס מגיע גם אליהן.)

כיון שהחמדנות מסנוורת אנשים, והם פשוט לא עומדים בפיתוי, 3M לא רק שמבטלת חוזים עם מפיצים-זכיינים שהפרו את התנאים, אלא שהיא תובעת גם אותם וגם את הקונים מהם לדין, עד כדי כך שבשוק המקומי והעולמי יודעים עכשיו להיזהר משנה זהירות. נזכור, 3M מעונינת להפיץ את מוצריה אך לפי סדר עדיפות (בתי חולים, ומטה משם) וברמת המחירים שהיא קבעה (ולא במחירים מופקעים). היא מסוגלת למכור פעמים רבות את סך כל התפוקה שלה, ואנשים מדפקים על דלתותיה ללא הרף.

למרות כל זאת, נפתח כאן אופק אדיר לרמאויות, ונוכלים כאמור לא חסרים בעולם. אנשים מציעים למכור מיליוני ומילארדי מסכות של 3M, לכאורה עם אישור של 3M, והם מייצרים קליפים שמראים משלוחים (לכאורה).  המשא ומתן הפך לאומנות, שכוללת הוכחות של כסף בבנק (יכולת לשלם), מכתב מאומת ע״י עורך דין של כוונה לקנות, סרטונים עם קודים מסוימים מהקונה ועם עיתון של היום (ממש כמו במקרי חטיפה) ועוד ועוד ועוד. בחוזה כלשהו צריך היה להפקיד סכום של מאות מיליונים בידי צד שלישי, ואחוז אחד ישירות לחשבון בנק כהוכחה… אתם מבינים שזה העוקץ, אחרי אותו ״אחוז״ בודד, המוכר-לכאורה היה נעלם.

אילו לכל הפחות הקונים היו מקשיבים להגיון הפנימי שלהם, אך הרווח הפוטנציאלי סינוור גם אותם. ההגיון נעזב, נזרק, והם עסוקים ימים כלילות ברדיפה אחר הזנב. מה חבל שאחת מאותן קבוצות-ספק (יש כל כך הרבה אנשי ביניים, שמדובר בקבוצות שלמות, ממש כמו במשחקי כדור) כוללת יהודים וישראלים (רוני בניו יורק ואחרים). הם כמובן ״אמינים״, ״עם קבלות״ ואפילו וידאו (שמעלה ספקות יותר ממה שהוא מוכיח משהו). את המבטא והשם אי אפשר להסתיר, והשם שלנו יוצא למרחקים.

בוא ניזכור  מה עשו בארץ בגל הראשון, כשהיה מחסור אמיתי וצורך אקוטי.  הממשלה פנתה למוסד וזה פנה לכל המקורבים – אנשי עסקים וחברות – ועד מהרה נמצא מלאי בסין (שבאותה עת ייצאה, לא היה צורך בכל המקורבים שיתעשרו על חשבון הקופה הציבורית).  מה שהיה יפה הוא דוקא צורת התנהלותו של השגריר לסין, שבאמצעות קשריו דאג לתרומה מבעלי עליבאבא (תרומה ששכרה בצידה – סין תרמה המון באותו זמן רק לארצות שהראו יחס דומה אליה או שהיא רצתה להשפיע עליהן לעתיד, שכן דבר לא קורה שם סתם או מטוב לב).

אך מה קורה מאז?  כמה פעמים קראנו על מסכות ושאר ציוד הקשור למלחמה ולמענה לנגיף שאינם עומדים בסטנדרטים מינימליים, קרי שהם מסכנים את המשתמשים? דווקא בכך אי אפשר להאשים את הישראלים היבואנים של המוצרים האלו, כי אם את הסינים עצמם והעדר תוכנית כוללת לפיקוח על יבוא מוצרים דרושים לשעת חרום (הלא המוסד כבר היה מעורב).

מה קרה בסין? לפני המגיפה היו בסין 120 מפעלים שהתמחו במוצרים שלימים ידרשו למלחמה בקו-ויד-19. הרשימה הפותחת כללה את המפעלים עם הכרה של הרשויות בארה״ב ובארופה, אך כלל המפעלים ידעו במה הם עוסקים – זו היתה אומנותם. כשסין נסגרה באותו סגר עצמי של כמילארד אנשים, חברות הפסיקו לפעול ואנשים חיפשו מה לעשות, כיון שהדרישה הבינלאומית פחתה או פסקה כליל, קמו להם 12,000 מפעלים חדשים לייצור מסכות ושאר מוצרי מגן. העולם התעלם מכך שהמגיפה פרצה בסין, שהם עדין היו תחת סגר, שהם כנראה היו אשמים בהתפרצות המגיפה ושעדיין לא ידענו מספיק על הנגיף. הצורך היה כה אקוטי, שהכל התקבל, אך הרוב לא היה יעיל (במקרה הטוב) או לקוי לחלוטין.

עד מהרה הסינים התעשתו והחלו לעצור משלוחים טרם עזיבתם את סין. הם הבינו שהעולם לא יסלח להם – גם על הוירוס וגם על נסיון הרמאות. וכשהסינים מתייחסים למשהו ברצינות, אין משחקים, ואוי למה שמעז לפגוע בתדמית סין בעולם. הם יצרו רשימה מותרת ורשימה שחורה של מפעלים, מוכרים ויצואנים.

חלק מהמוצרים הפגומים הגיעו ארצה, אך כאמור, אין זו אשמת היבואנים. הסינים, אגב, לא יחזירו את הכסף, אותו קיבלו מראש, טרם עזיבת המוצר את המפעל, שכן הם השתמשו בו לקנות את חומרי הגלם. כאן נשאלת השאלה:  האם היבואנים שקפצו על ההזדמנות לעסוק בדבר של רגע אכן יתנהגו באחריות ויעשו את הדבר הנכון – קבלת המוצר בחזרה והשמדתו, והחזרת הכסף לקוניהם, קרי הפסד של כלל ההשקעה שלהם?  כנראה שלא, כי למרות שהם יודעים שהשקעה כרוכה בסיכון כלשהו, איש לא אוהב להפסיד את כספו-מחמדו!

בינתיים בניו יורק, יהודי טוב מכר מכונות הנשמה שהיו לו במחסן. אשת הביניים שהביאה את הקונה הוסיפה 350 דולר למכונה שעלתה כ-15 אלף דולרים. אך תוך יום מאז שהסכימו והכל היה מקובל על הצדדים, הסתבר שניתן להרוויח 20 עד 25% נוספים, והמוכר אמר לאשת הביניים שכך הם הדברים. היא הסתפקה במה שהוסכם, אך הוא רצה עוד. למה? כי אפשר. בינתיים שימותו האחרים, או שישלמו!

כמובן שיש סיפורי עזרה הדדית, אפילו בין ממשלות, כמו גם בין מדינות בארה״ב, ומפעלים מקומיים לדוגמא של משקאות חריפים ששינו את יעודם באופן זמני למילוי בקבוקים בנוזלי חיטוי ותרמו את כל התפוקה (ייצור ללא הפסק של 24/7 – ונזכור שצריך גם את חומרי הגלם וכלי הקיבול) למכבי האש ולשוטרים (עד שהחלו המהומות בארה״ב), לבתי חולים, למפיצים שלהם ולארגונים בקהילות בהן הם נמצאים סיפורים יפים של אנשים טובים באמצע הדרך.

מדוע תמיד צריך לשמוע על ישראלי או יהודי שמרמה ועושק וגונב? התקשורת רק מחכה להזדמנויות כאלו, ואלו לא מבוששות לבוא. פלא שטוענים שאנחנו השטן הקטן?  

כל עלילות הדם מתקיימות לנגד עינינו ממש, כאילו הן סרטים מצוירים שנשפו בהם חיים והם קרמו עור וגידים  פלא ששונאים אותנו? הלא אנחנו הם אלו השופכים שמן על המדורה, וכל זאת עבור חופן (או הר) מצלצלים.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

הו הא, מי זו באה? סגנית הנשיא הבאה!

Published

on

האם קאמלה האריס מקליפורניה תהיה הבחירה האולטימטיבית של ג'ו ביידן?

השבוע אמור היה ג'ו ביידן להכריז סוף סוף מי תהיה הסגנית המיועדת שלו. למרבה הצער, ההחלטה נדחתה כך שלנו אין אלא להמשיך ולפזר ספקולציות. ולכן, לפי בקשת הקהל ובהתאם לרוח התקופה, הנה תזכורת קצרה לגבי המועמדות המובילות והקדמה בלתי נמנעת בפתחה: בסופו של דבר, זהותו של סגן הנשיא לא נחשבת לכזו שמשפיעה באופן דרמטי על הבחירות. הבחירה במייק פנס לא שינהת המון עבור טראמפ, אם כי נתנה לו עוד גושפנקא דתית; הבחירה באל גור לא הייתה מאוד קריטית לביל קלינטון; ג'ו ביידן עצמו נבחר בעיקר כדי לתת לאובמה גב מצד פוליטיקאי מנוסה שייתן קונטרה לגילו הצעיר וחוסר ניסיונו השלטוני של הסנאטור מאילינוי. זה לא אומר שלא היו סגנים חשובים בעבר, כמובן – חלקם היו כאלה בגלל שלקחו חלק מרכזי בשלטון (כמו ביידן עצמו, וכמו דיק צ'ייני, קודמו), חלקם כי הפכו לנשיאים בעצמם, למשל הארי טרומן ולינדון ג'ונסון. ובכל זאת, אין סיבה להניח שהסגנית המיועדת תגרום למהפכה דרמטית בסקרים וכו'. לזה יהיו אחראים ביידן ובעיקר טראמפ.

אז מי המועמדות הבכירות? ובכן, ישנן שלוש שסומנו כרגע כמובילות בהימורים, אבל לפחות עוד שבע ששמן הוזכר במידה כזו ואחרת ושגם אני, אפעס, אסתפק באזכור שמן ותפקידן הנוכחי כאן ותו לא.

ראשונה, עדיין המועמדת המובילה, הסנאטורית קמאלה האריס מקליפורניה. הריס התמודדה בעצמה בפריימריז הדמוקרטי אך פרשה כשהכסף אזל והמעמד בסקרים לא התרומם. היא נחשבת לבחירה בטוחה בגלל בכירותה במפלגה, העובדה שהיא דמות די מוכרת ובסה"כ אהודה, עם ניסיון בוושינגטון וניסיון ברמת המדינה כתובעת כללית. ברם, היא סובלת מהעובדה שכבר במהלך הקמפיין התכחסה עם ביידן – כסאח שאח"כ הסבירה כ'זו פוליטיקה' בזלזול כמעט מבהיל ומהעובדה שיש די והותר 'לכלוך' עליה, החל מהעובדה שהכניסה בקליפורניה המון צעירים שחורים לכלא וכלה בכך שאמרה שעישנה מריחואנה לצלילי טופאק, מה שלא ממש הסתדר עם הכרונולוגיה של חייה. אבל הקוץ המרכזי בישבנה המיועד של האריס היא בכלל העובדה שהיא עדיין רואה עצמה כנשיאה לעתיד, ואנשי ביידן חוששים שמא היא תתרכז בבניית דמותה לקראת ריצה ב-2024 (ביידן יהיה כאמור בן 82, ולא ברור אם ירצה לרוץ לכהונה שניה אם וכאשר) ולא בבניית השלטון החדש, שמיועד להיות עתיר רפורמות, חקיקה ואקטיביזם באופן כללי.

שניה, מועמדת שנכנסה לטופ של הרשימה בעיקר בגלל יחסיה המעולים עם ביידן מימי ממשל אובמה, השגרירה לשעבר באו"ם והיועצת לשעבר לבטחון לאומי, סוזן רייס. רייס נחשבת למישהי עם קורות חיים מושלמים כמעט עבור מועמד/ת לתפקיד בכיר, היא מנוסה, מקצועית ופופולרית. וכאמור, היא נהנית ממה שקמפיין ביידן הגדיר כמעמד Simpatico עם ביידן – כלומר, הם חולקים השקפת עולם וחזון. מה שעומד בדרכה של רייס לתפקיד הם שני היבטים בקורותיה: העובדה שמעולם לא נבחרה לכל תפקיד ציבורי ו/או שלטוני, כך שאין לה ניסיון בזה, היא לא נדרשה לעימות (האריס, למשל, נדרשה לכמה וכמה כאלה והוכיחה שהיא מצוינת בהם, בטלוויזיה ובסנאט גם יחד) באשר הוא ולא ברור אם יש לה המזג האלקטורלי. שנית, היא מזוהה עדיין עם המתקפה על הכוחות האמריקאים בבנגאזי, לוב, ועם חוסר המענה המספק של מערכת הבטחון והחוץ של אובמה לה. ממש כמו הילארי קלינטון, הדמוקרטים חוששים שבנגאזי תהפוך למילת מפתח בכל אימת שרייס תיכנס לחדר.

שלישית, המועמדת המפתיעה ובמידה רבה מועמדת הפשרה – חברת בית הנבחרים מקליפורניה, קרן בס. בס בת ה-66 איבדה את בתה בתאונת דרכים, מה שמקרב אותה לביידן (שאיבד כך את אשתו וביתו, ושאיבד לאחר מכן את בנו לסרטן) על רקע אישי. היא בחיים הפוליטיים מאז 2004, אז נבחרה לראשונה לאסיפה הלאומית של קליפורניה. היא משמשת נציגת מחוז (ה-33 ולאחר מכן ה-37) של המדינה בבית הנבחרים מאז 2010 וכן היא יושבת ראש הסיעה האפרו-אמריקאית בקונגרס. במפלגה הדמוקרטית היא נתפסת כדמות מאחדת, ללא שונאים רציניים בתקשורת ואפילו בבית הנבחרים עצמו. אמנם יש לה היסטוריה של התבטאויות בעייתיות עבור מועמד לאומי – למשל, היא ביקרה בקובה כמה וכמה פעמים והתבטאה בצער ובכבוד כשפידל קסטרו מת, התבטאות שמאז חזרה בה ממנה – אבל העובדה שהיא לא מחפשת להפוך לנשיאה ולכן תוכל להתרכז בתפקידה, בצד היותה דמות יחסית פחות מוכרת ולפיכך בעלת פחות פוטנציאל נפיץ, משחקת לטובתה. גם הידידות שלה עם ננסי פלוסי לא מזיקה. אם בידן יבחר בה, תהיה זו הוכחה לכך שהוא לא מעוניין לעשות רעש, אלא לשמור על המצב הקיים בסקרים ולדאות על גביהם כמו בשיר של רדיוהד, ללא הפתעות, עד הבחירות.

מועמדות נוספות שהוזכרו ללא הרף הן, בין היתר, הסנאטורית אליזבת וורן – בחירתם של אנשי האגף השמאלי יותר במפלגה; תמי דאקוורת', הסנאטורית וגיבורת המלחמה מאילינוי, אבל מועמדתה עשויה ליפול בגלל שלא נולדה בארה"ב (מה שייצר קושי חוקתי אם תידרש, חלילה, להחליף את ביידן על רקע אי כשירות לכהן או חמור מזה); ראש עיריית אטלנטה המצליחה, קישה לאנס בוטומס שזוכה לתמיכת הנשיא לשעבר, ביל קלינטון – אם כי 'ביידן-בוטומס' עשוי להיות סטיקר מעט משעשע, תודו; מושלת ניו מקסיקו, מישל לוחאן גרישם שדווקא הביעה עניין בתפקיד שרה בממשל ביידן; מושלת מישיגן גרטשן וויטמר שמצויה בכסאח תקשורתי עם הנשיא טראמפ; מושלת רוד איילנד, ג'ינה רדמונדו שזוכה לתמיכת הסנאטור ג'ק ריד ממדינתה וכמובן חברת בית הנבחרים מפלורידה, ו-ואל דמינגז, שעשויה להפוך להפתעה הגדולה על רקע האהדה אליה במדינתה והיותה נציגת מדינת מפתח, אבל סובלת גם מקו"ח שכוללים עשרות שנות שירות שנוי במחלוקת במשטרה.

אז מי תהיה לסגנית המיועדת? אם עבדכם הנאמן צריך היה להמר, כנראה שאחת מהשלוש שזכו כאן להרחבה ביוגרפית. ביידן עצמו, אגב, נתפס השבוע עם פתקים שבהם נקודות לתקשורת אודות קמאלה האריס, אבל מאז נדמה שמועמדותה דווקא סבלה מעיכובים ודחיות, בין היתר כאלה שהביאו להחלטה שלא להחליט. עדיין. עוד בערך שבוע נדע.

*עידכוני קורונה*: בארה"ב קרוב ל-160 אלף מתים מהוירוס עדאמצע השבוע, ו-4.8 מיליון איש שחלו בקוביד-19 בסה"כ. עיקר העלייה בכמות החולים והמתים מרוכזת בדרום – לרבות טקסס ופלורידה שבראשן מושלים רפובליקנים ששינו לאחרונה מגמה והחלו לאכוף שמירה מרחק וחבישת מסכות – אבל גם במערב, בדגש על קליפורניה שבה מושל דמוקרטי (ניוסום) שהצליח, לרגע קט, לבלום את המגפה, אך היא שבה. ברוב צפון מזרח המדינה, כולל ניו יורק שהייתה עד לפני חודשיים בלב המאפליה, ישנה מגמת ירידה איטית אך עקבית בכמות החולים והמתים. הנשיא טראמפ עדיין מקדם תיאוריות קונספירציה וקורא לציבור לקחת תרופות לא מוכחות כדי להילחם במחלה, אם כי לאחרונה החל לחבוש מסכה – מעשה שהגדיר כ'פטריוטי'.

עידכוני סקרים: ג'ו ביידן עדיין אוחז ביתרון על הנשיא טראמפ בסקרים הלאומיים ובסקרים במדינות המפתח, אם כי הפער בן עשרה האחוזים שהיה לו לפני שבועיים הצטמק והתייצב על בערך 8.3% ברמה הארצית, ובין 2% (צפון קרולינה), ל- 4% (אריזונה) 6% (פלורידה) ועד כ-7-8% (פנסילבניה, מישיגן, וויסקונסין). "האקונומיסט" עדיין נותן לביידן סיכוי של 91% לזכות בכמות אלקטורים גבוהה מ-270; גם 'כדור הבדולח' של סבאטו, פוליטיקו והדו"ח הפוליטי של קוק נותנים לסגן הנשיא לשעבר יתרון. אתר הסקרים 'ריל קליר פוליטיקס' דווקא מצמצם השבוע את כמות המדינות שבהן הוא מזהה יתרון מובהק, ומוסיף את מינסוטה (לשעבר בטור הדמוקרטי) ומיזורי (לשעבר בטור הרפובליקני) לרשימת המתנדנדות, אך דבק בהנחה שביידן, כרגע, הוא הפייבוריט. אתר 538 צפוי לפרסם בשבוע הבא את מודל החיזוי שלו לבחירות – בעיכוב משמעותי ביחס ל-2016. נייט סילבר הפיק את הלקח, כנראה.

==

לעידכונים שוטפים בפייסבוק: מר דמבין הולך לוושינגטון

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות