נטע זר: "רילוקיישן" לבולטימור המושלגת מאת יונית צוק - שבוע ישראלי
Connect with us

Israel-LA Magazine

נטע זר: "רילוקיישן" לבולטימור המושלגת \ מאת יונית צוק

Published

on

"יא רילוקיישן, איזה כיף, גם אני רוצה". ככה בערך כולן הגיבו כששמעו שאנחנו נוסעים. אבל רילוקיישן זה לא פשוט. יש תחושת אי שייכות, תחושה של ארעיות ונטע זר. זה אפשרי, רק צריך להתכונן לתחושה הזאת מראש. התחלת רילוקיישן היא בעצם 2 גרפים שלא חופפים.

חודש וחצי שאנחנו בבולטימור והגרף שלי מתחיל לרדת. שלו, לעומת זאת רק עולה, הוא כבר זכה להכיר את הירידה אחרי שבוע שלנו פה. לפני הרילוקיישן נכחנו בארבעה מפגשים של הכנה לקראת הרילוקיישן, האמת היה מצוין, ולא, שום הכנה לא יכולה להכין אותך לשינוי שכזה.
בקורס אמרו לנו שאפשר לתאר את השינוי באמצעות גרף שמתנהג שונה אצל בעל הרילוקיישן ואצל המצטרף אליו.
אצל בעל הרילוקיישן, קרי, זה שבגללו נוסעים, הגרף מתחיל בירידה , ממשיך לירידה חדה, (בעיקר בגלל פחד מהציפיות ומהאחריות, קשיי הסתגלות במקום עבודה וכו׳) ואחרי תקופה מסוימת הגרף עולה, כי בעבודה בד״כ הדברים מסתדרים , ובסופו של דבר הגרף מקבל את הישורת של השגרה.
לעומת זאת אצל המלווה, הגרף הוא הפוך, מתחיל בגבוה מאוד, יש ציפיות, יש התרגשות , יש חידוש ורוח רעננה של התלהבות, בד״כ זה מלווה בציפיות שדומות לציפיות של תיירים, שרוצים לבלוע את העיר ברילוקיישן, ואז באה הנפילה, ההתרסקות, התפוצצות הציפיות של הטיול הגדול של החיים, אני קוראת לזה נטע זר.


נטע זר

נכון, ציפיתי וחיכיתי לירידה הזאת, ידעתי שהיא תגיע וחיכיתי לה בסיבוב.
אז אצלי היא לא כזאת מפלצתית, בעיקר, ד״א, כי ריפדתי את עצמי בהורים שעוד יומיים יעזבו אותנו חזרה לארץ, ובחברה נפלאה שנמצאת ברילוקישן פה כבר שנה וחצי, או כמו שהיא אמרה לי:״חיכיתי רק לך שתבואי ותוציאי אותי מהשממון״. (אני גם מרפדת את עצמי בעוד כמה דברים, כמו ג’אנק פוד ממש טעים, אבל את זה אני חיבת, חיבת להפסיק).
מי שקורא את זה בטח אומר לעצמו בציניות:״אוי מסכנה, החיים הקשים באמריקה,ממש לבכות ולרחם, עכשיו היתי מתה להחליף איתה״.
אז זהו, שזה לא בדיוק נכון, כי אנחנו, המלוות של הרילוקיישנר נמצאות בסטטוס של נטע זר.

למה נטע זר? כי כל מה שהיתי, אני כבר לא.
וכל מה שאשה מקומית אחרת פה , אני לא אהיה. אני זרה.
דוברת את השפה במבטא המצחיק שלי, (היום אייתתי לחמישה אנשים שונים את השם שלי, גם הפרטי וגם המשפחה, חמש פעמים ביום, זה מרגיש מאוד זר) נראית שונה מהאחרות, גם בקהילה היהודית אני שונה, פשוט זרה. ולא, אין לי לא רצון ולא יכולת להטמע ולהיות חלק מ… כי זה פשוט לא המטרה של הרילוקיישנרס. הכל הוא זמני, הרגשה של "כאילו אני פה, אבל בעצם אני לא, כי עוד שניה אני כבר לא אהיה פה".
ארעיות שמהולה בשגרת יום יום.

הזרות היא גם פנימית, פתאום אני נמצאת בבית, עם נעה, כבר לא יוצאת לעבודה, כבר לא מתאפרת כל יום, כבר לא לובשת את הבגדים היפים של העבודה, כבר לא נתקעת בפקקי הבוקר המטורפים, נהייתי אמא במשרה מלאה, דואגת לבנות בבוקר, מכינה ארוחות חמות, עושה סופר בצהרים, ישנה צהרים לפעמים כשמתאפשר. הכי זרה לעצמי שיש. וזה מלחיץ.
אם פעם היתי צריכה חדר לעצמי, היום אני מחפשת את עצמי בעצמי. ומרגישה זרה.

הפתרון הקל הוא להפוך לתיירת, אבל גם להיות תיירת אני לא תמיד יכולה, כי התקציב הוא מוגבל, ויש שגרה, ויש ילדה שצמודה אלי, ולא כיף לטייל איתה בחוץ, במיוחד כשמזג האויר פה קפוא ברמות קשות. וגם אם אני מוצאת דיל טוב, או מקום לנסוע אליו, בד"כ זה לא מתאפשר בגלל שהמגדלור עובד קשה, בשבילו השגרה כבר התחילה ממזמן, אין ימי חופש, והעבודה במקום הראשון, הרי בשביל זה הגענו.

סטטיסטיקה זה דבר מפחיד

דודה שלי שלחה אלי כתבה אודות רילוקיישן. בכתבה עובדה אחת הפחידה אותי, שחמישים אחוז מהרילוקיישנרס מפסיקים באמצע את הרילוקיישן וחוזרים לארץ. בד"כ החזרה נגרמת בגלל אי יכולת של המלווה להתאקלם בסטטוס החדש.
האמת, לא מפתיע, כי תחושת הנטע זר היא קשה מאוד. והיא נהיית יותר קשה כשכולם עושים משהו כמו בחירות לכנסת ואת לא, או מצד שני חוגגים קריסמס ואת לא. את לא פה ולא שם. את לא בשום מקום.

עם זאת, מכיוון וידעתי מראש על הירידה הצפויה, החלטתי שאין לי זמן "להנות" ממנה, ואני צריכה למצא את היתרונות במצבים השונים.
השבוע יצאתי עם החברה שלי למוזיאון בעיר ואח״כ החלטנו לאכול במסעדה נחמדה. הרגשתי תירת, אפילו צילמתי בנחת כמה תמונות. סוף סוף הרגשתי תחושת אוורור. יצאתי לנשום ולמלא את האויר בריאות.


זה אולי אחד היתרונות של נטע זר. מדי פעם אפשר להחליט באיזה צד לבחור-של התירת או של המקומית. ביום אחר קניתי חולצה של Ravens שזאת קבוצת הפוטבול המקומית שעלתה לסופרבול. הרגשתי פתאום שיכת, מקומית.

יתרון נוסף של נטע זר הוא היכולת לבהות, פשוט להסתכל על הכל ולהנות, לקבל השראה, להריח, לגעת, לספוג.
לדוגמא אנשים – כמה שאני אוהבת להסתכל עליהם, הם מהפנטים אותי, יש פה מגוון מטורף של אנשים. לא תמיד אני מצליחה להבין את השיחות שלהם (אלוהים כמה שהמבטא שלהם קשה), אבל את הסיטואציות אני יכולה להבין.

 

אני בוהה במדפים של הסופר, אפשר לאמר שהמגדלור יודע שאם הלכתי לו לאיבוד בסופר, כנראה אני במאפיה בוהה בקאפקייקסים.
הם מהפנטים אותי. רק נטע זר יכולה לעשות את זה – לבהות בשמחה בקצפת וסוכריות (ולצלם). אה, גם באזור של הדגים ופירות הים אני בדרך כלל בוהה.

אני בוהה בבתים, שעות אני יכולה להסתכל על הבתים פה, יש פה עושר של סוגים, וסגנונות.
בדרך כלל אני מבינה שבטעות נכנסתי למוד של בהיית בתים כשמצפצפים לי מאחורה כי שוב ירדתי לשני מייל בשעה.

אני בוהה בחנויות. חבל שאין לי תקציב לממש את הבהייה הזאת. וגם אם היה לי, כל הזמן יש את הידיעה שעוד מספר חודשים שוב נארוז את המזוודוות שלנו ונחזור לארץ, ואז מה נעשה עם כל מה שקנינו, אין לזה מקום במזוודה.

לפני כמה ימים עשיתי עם עצמי חפיר עמוק, וניסיתי להבין למה אני בירידה, מה הביא אותי למצב הזה, והבנתי שהעובדה שאנחנו מסתפקים ברכב אחד לכל המשפחה, והעובדה שאנחנו קמות כל בוקר עם המגדלור (יותר נכון, נאלצים לשלוף את הבנות מהמיטות החמות שלהן, להכניס אותן לאוטו במינוס עשר מעלות, לנסוע לעבודה של המגדלור, להשאיר אותו שם, לחזור הביתה, לחכות 3 שעות עד שהגן יהיה פתוח… ובצהרים אותו סיפור, אי אפשר לתכנן פעילויות אחה"צ כי צריך להחזיר את המגדלור), גורמת לי לעצב רב, לתקיעות, לויתור מוחלט של העצמאות שלי. ועל זה, אני לא מוכנה לוותר.

אז פתרתי את זה היום. רכשתי אוטו ישן, יד שמינית בערך, אבל נוסע. כזה שנותן לי עצמאות. אני כבר לא נטע זר (למרות שחברת ביטוח אחת לא הסכימה לבטח אותי, כי בשבילו אני הכי נטע זר שיכול להיות, וכאלו, לא מבטחים). כן, חרגתי מהתקציב שלנו פה, אבל שום תקציב לא משתווה לשלמות של האני שלי. האוטו הוא העצמאות שלי, לקום בבוקר, לארגן את הבנות, לשלח אחת מהן לגן, ועם השניה להחליט מה אנחנו היום, תירות, או כאילו מקומיות.

אני יודעת שהגרף שלי התחיל בעליה שלו היום, ועוד מעט יתישר בשגרה הטובה. אבל עד אז, אני אשמח לבהות, רק עוד קצת במכונת הממתקים הענקית בסופר , ובמבחר הענקי של מוצרים מהמזרח, וגם בקאפקייקס, רק עוד קצת מול הקאפקייקס.

4 Comments

4 Comments

  1. אסנת בר יוסף

    02/02/2013 at 3:14

    הי יונית. קראתי את הבלוג שלך ומאד הזדהיתי. רואים שאת במודעות מלאה לתהליך שאת עוברת ושיש לך הסתכלות מאד מפוכחת על עצמך. הנתונים שדודתך העבירה לך נכונים, אבל הם לא צריכים להיות בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה. הם יכולים להיות תזכורת למה שיכול לקרות אבל לא חייב לקרות לכם:) קנית המכונית היתה צעד מעולה בכיוון הנכון, לדעתי. גם אם התקציב מוגבל, עדין אפשר לעשות בחירות יותר טובות, ואת זה עשית. אני מציעה לך להתחבר לנשים אחרות שנמצאות במצבך ולהרחיב את המעגל החברתי שלך. יש בפייסבוק פורום סגור לעניין הזה וכאן הקישור אליו: https://www.facebook.com/groups/osnatbaryosef/
    בהצלחה
    אסנת

  2. ronit shraga

    02/07/2013 at 11:53

    הי יונית,
    קראתי, נהניתי ועם חלקים מסוימים גם הזדהיתי. עברנו לקונקורד (לא רחוק מבוסטון) בספטמבר עם שלושה ילדים. הגדולים בבית הספר, הקטנצ,יק היה איתי חודשיים בבית ובדצמבר התחיל גן. 3 בקרים בשבוע. אנחנו עדיין מתחלקים באוטו אחד ואני עושה את ההסעות. הזמן טס במהירות , ובין ההסעות של הבעל והילדים, סידורים, ועזרה לילדים בשיעורים, בקושי נשאר לי זמן לנשום. לא ברור לי איך בארץ הצלחתי לעבוד משרה מלאה…
    אנחנו נוסעים הרבה לבוסטון , והספקנו לבקר גם בניו-יורק וושינגטון די.סי
    כשאמצא עבודה נוכל לעשות חופשות מוטסות למקומות חמים כמן אורלנדו וקליפורניה.

    אם הייתי גרה בבולטימור הייתי שורצת במוזיאונים ורושמת את ילדי לב"יס לשחייה של מייקל פלפס…

    בהצלחה
    רונית שרגא

  3. שרון

    06/15/2013 at 15:57

    יונית אני תומכת בך. כאחת שעברה בין 3 יבשות וארבע ארצות מכירה את תחושת הנטע זר. אם תצליחי ליצור "חברות" אמהות דרך הילדה שבגן זה מאוד יעזור. תנסי גם לחפש PLAY-DATES. כשהיינו בקנדה באוטווה הצטרפתי לפליידייט 3 םעמים בשבוע בבוקר. כל אחת בתורה מכינה מאפים ו/או מאפין ושתיה לילדים ואמהות -זה ללא תשלום וכל אחת יכולה לעמוד בזה. זה כיף מכירים אמהות אחרות ומשיגים מידע יקר!! בהצלחה

  4. לימור אליס סטולר

    10/15/2015 at 13:47

    היי יונית. הכתבה שלך מאוד כנה ומשקפת את היתרונות והחסרונות במעבר למדינה זרה. אני מעוניינת להגר עם משפחתי ואשמח לקבל הכוונה. תודה לימור

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Israel-LA Magazine

ליקטוטים 7 מאת אודו קשטן

Published

on

מתרגש. מחר יוצא לאור הספר החדש שלי "עשרה שיטות לשיפור העברית"

אני כל כך לא בכושר שאני מתנשף במעלית.

בטח בחדר של בר רפאלי תלוי לוח שנה עם תמונות של מוסכניקים.

sb10064404bp-001c

המוסד עושה מבצעים רק כדי שלרונן ברגמן יהיה במה למלא עיתוני חג.

<במיטה>
היא: איפה הזוגיות של פעם, שהיינו מדברים שעות אל תוך הלילה, אותה חברות נפש עמוקה ואמיתית, של תשוקה והקשבה
אני: גם אני מותק, לילה טוב.

עוד סמס אחד של שנה טובה ואני כפיי ארימה.

כשהוורד מסמן לך טקסט בקו ירוק הוא כאילו אומר לך "תשמע, אין לי סיבה מיוחדת למה עשיתי את זה, אבל אם אפשר לעצבן אותך אז למה לא?".

אין לי בעיה עם סופר פארם למעט חוסר העקביות שלהם. בשמים אין להם בעיה שאני בודק, אבל דיאודורנט סטיק, או הו.
מכירים את הרגע הזה שאתם קולטים כמה הבית מטונף ומבולגן, מקבלים עצבים, מפשילים שרוולים ויוצאים מהבית?

 

אין ילד מתוסכל מילד שאוכל ארטיק ואבא שלו אומר "זה מטפטף לך, תביא אני אעזור לך מהצד" ומשאיר אותו עם מקל.

-הגבינה הזאת רזה?
-כן
-אתה בטוח?
-כן, 5%
-אז כשתהיה בטוח ב-100% אני אקנה

 

-תחשוב על מספר כלשהו ואל תגיד לי אותו
-אוקיי, חשבתי
-זהו, אל תגיד לי אותו. כזה אני, לא צריך לדעת הכל.

 
יום כיפור יוצא השנה על שישי שבת, זו הפעם הראשונה שאלוהים יצטרך לבקש סליחה מאיתנו.
הרגע הזה שאתה קולט שיש במטבח תבנית עם עוגת שטרודל, ואתה עושה קפה, חותך פרוסה ונותן ביס בקיש בצל.

 

 
נשיאים אמריקאים תמיד הופכים בסוף למוצרים: לינקולן מכונית, קנדי מוצרי חשמל, ואובאמה נקניק.

 

– בוס, אל תשאל, היתה תקלה בפס הייצור, וכל חפיסות השוקולד יצאו עם חורים
– עזוב, תשאיר את זה ככה, נקרא לזה "שוקולד אוורירי"
– אתה גאון!!

 

פררו רושה זה הבר רפאלי של השוקולדים.

חלום שלי לראות ערס מסובב מעל הראש איזו פריחה וצועק "זו כפרתי".

גם אם פרויקט הדיור הזה הוא בפפואה־גינאה החדשה, תהיה שם הנחה לעמיתי חבר.

 

הקטע הזה שמישהו שלמד איתך בכיתה ב' מציע לך חברות בפייסבוק אז לפני שאתה מאשר אותו אתה מגשש עליו קצת כדי לראות לאן הוא הגיע בחיים ביחס אליך ומגלה שיש לו עבודה טובה יותר משלך ותפקיד בכיר עם שלוש אותיות כאלה באנגלית, יש לו תואר שני בטכניון, פנטהאוז ענק בתל אביב, שלו, לא שכור, יש לו שני ילדים, הוא המון בחו"ל, הוא נוסע על אאודי ספורט, שיניים מושלמות, הוא כתב כבר שני ספרים, הוא מתנדב בסיוע לניצולי שואה, צמחוני, יש לו על היד שעון ששווה 5 משכורות שלך. יששששש אשתו מכוערת. מאשר.

 

מנהרות הכרמל נחסמו עקב ״תקלה״, ושני כבישי היציאה האחרים מחיפה נחסמו גם הם על ידי ״רכבים תקועים״, במה שנראה כרגע כמו מזימה של יונה יהב למנוע מאנשים צעירים לברוח מאזור חיפה.

תן לאדם דג, והשבעת אותו ליום. תן לו גפילטע פיש, והרסת לו את היום

המשך לקרוא

Israel-LA Magazine

הצביעו רוגעלך מאת יאיר ניצני

Published

on

העיקר שיש כיבוד

אחרי שהמתח סביב סוריה התפוגג והחגים הגיעו לסיומם החד משמעי, הבחירות המוניציפאליות הולכים להיות הדבר הגדול הבא.  הפעילים מתנפלים עלינו מכל עבר חמושים בשלטים ופליירים, הקמפיינים רוויים אמוציות והמועמדים משמיצים אחד את השני כמיטב המסורת.  בעיר נשר שני אחים רצים אחד מול השני, בלוד מועמד אחד הוכרז כ"אויב האיסלאם", בתל אביב רץ הומו מוצהר, וברמת השרון ראש העיר נחשד בשחיתות ואולץ להתפטר אבל…סורפרייז! הוא ירוץ כרגיל. בקיצור אסקימו לימון החגיגה נמשכת.

 

מה שיפה במוניציפאליות היא שבניגוד לבחירות לכנסת כאן אתה באמת יכול להשפיע, ואם המועמד שלך, שעד אתמול ניהל פיצרייה ביישוב,  לא יעמוד בציפיות, לא צריך לחכות ארבע שנים כדי להעניש אותו. תוכל פשוט להגיד לו את זה בפנים ביום שישי כשתפגוש אותו בסופר.
בלחץ הסביבה מצאתי את עצמי לאחרונה נדחק לחוג בית של אחד המועמדים. היו בורקסים, חצילים בטחינה,  עגבניות שרי ואצבעות גזר, קפה ומיץ חופשי וכמובן הפחמימות ששום חוג בית לא שלם בלעדיהן- רוגעלך. פטפטתי עם חברים, העברתי את הזמן בסבבה ולכל מי ששאל אמרתי שאני שוקל ברצינות להצביע עבור המארח. העסקה נראתה לי הוגנת . תמורת שעה לא יקרה מזמני במהלכה נמנמתי ובהיתי לסירוגין במועמד,  קיבלתי ארוחת ערב , כסא די נח והמון תשומת לב. הרבה יותר ממה שאני מקבל בבית.

 

כשחזרתי  שאלה אותי הגברת הראשונה מה חשבתי על האיש וחזונו . אמרתי לה שטרם גיבשתי דעה על המועמד ואולי זה יקרה כשאזכר בשמו, אבל בעודי מגמגם נפל לי האסימון : זה היה ערב נפלא ומזין , למה שלא אלך ואקשיב גם לכל שאר המועמדים?  ומה בעצם מונע ממני וללכת לשמוע מועמדים בערים שכנות? המדינה קטנה, הערים מתקרבות, וברור שיום אחד כולנו נהיה מועצה אחת גדולה ומאושרת.  הסברתי לאשתי שלמען עתיד ילדינו אני חייב ללמוד ברצינות את כל הבעיות ברדיוס של עשרים קילומטרים, ולכן אני מתכוון להפוך את חוגי הבית להרגל של קבע. שחררתי אותה מהעניין כדי שיהיה לה יותר זמן איכות לעצמה והבטחתי שלקראת הבחירות אגיש לה דוח ובו יפורטו מסקנותיי.

 

נרשמתי לאתרי המועמדים ,הזמנתי את עצמי לחוגי בית ויצאתי לבלות.  כל ערב הקפדתי לשאול את המועמד אותה שאלה : ,מה החזון של כבודו לשנים הבאות ?"  ועד שהוא ענה כבר אכלתי חצי מהבופה. כשהוא התחיל לדבר בסיסמאות על  דיור בר השגה, מיגור הפקקים, ריאות ירוקות, חינוך לילדינו ותאגידי מים כבר הייתי בדרך לאוטו.  כדי לא לצאת לגמרי מניאק עשיתי לכולם לייק בפייסבוק איך שנכנסתי הביתה.

 

את המסרים של המועמדים השונים אני לא זוכר כי לא ממש הקשבתי, אבל למדתי שיש כל מיני סוגים.

 

הצבאי. אם הייתה לך קריירה צבאית ציין שהיית סגן אלוף וניהלת מערכות גדולות, גם אם פיקדת על שלושה חיילים בשלישות והיית אחראי על קלסר ומרקר.  גם לעובדה שהיית מח"ט אין שום רלבנטיות. להזיז חטיבת טנקים זה הרבה יותר פשוט מלהזיז את עובדי הקבלן של המועצה. מועמדים  שהשתחררו בדרגת חוגר מדגישים את היותם עורכי דין, אנשי עסקים או רואי חשבון. מסתבר שבערים מסוימות מקצועות אלה עדיין נחשבים יוקרתיים ובעלי תדמית חיובית. מקצועות אחרים כמו פסיכולוג, כבאי או נהג מונית לא מתקבלים טוב ולכן אין טעם לציין אותם. אם כי בעיניי דווקא רב גונדר שניהל קודם בית כלא יכול לעבוד מצוין. הוא יודע מה זה סדר וניקיון.
יש את "האישה". ההצלחה של מרים פיירברג בנתניה ויעל גרמן בהרצליה עודדה נשים להיכנס לפוליטיקה המקומית. לא ברור עדיין אם הן באמת יותר טובות מהגברים אבל מה שכן הן נראות יותר טוב ויכניסו לישיבות המועצה שיק שבוודאי חסר בהם.   ויש את "הקבלן". שמוכר את עצמו כמי שיודע להרים פרוייקטים אבל בעצם הגיע כדי לתקתק לעצמו הפשרות בניה על חשבונכם. אל תתפלאו אם דקה אחרי הבחירות הוא ירים  לכם רב קומות במקום גינה ציבורית.

 

אני מוקסם במיוחד מ"האינטלקטואל". לקראת הבחירות המועמד העממי והפשוט שאתם מכירים מהשכונה, זה שהיה מסתובב כל ערב בכפכפי טשטש ומסתחבק עם כולם , עבר שינוי תדמית ועכשיו הוא מרכיב משקפיים דקות שמשוות לו מראה של פרופסור. הרציניים גם מחזיקים עט כאילו אמרו "תתפלאו אבל אני  גם יודע לכתוב."  או לחילופין "לא באתי לדבר באתי לעבוד , ואם לא לעבוד אז לצייר.."

 

אגב, אפשר לדעת המון על מצב היישוב לפי תמונת המועמד . בערים הגדולות וביישובים המבוססים המועמדים מצטלמים בסטודיו מקצועי ותמונתם משודרגת פלאים באמצעות הפוטושופ, בישובים הקטנים המועמדים נראים מרושלים, לא מעודכנים, מטושטשים ובאופן כללי נראים כאילו צולמו בטלפון נייד על ידי עובר אורח. משהו בסגנון "אחי אכפת לך לתת פה תמונה? יש לי בחירות בעוד חודש ולא הספקתי".

 

גם סיסמאות הבחירות צפויות למדי. ראש עיר מכהן יבחר תמיד בסיסמה שמרמזת להמשכיות : " אוהבים את רמת אשבול ממשיכים עם קלמנוביץ'! , "את ההצלחה הזאת אסור להפסיק" או " משהו טוב קורא בקריית  מלכישוע ".

 

האופוזיציה תמחזר ביטויים המעודדים שינוי כמו "כי הגיע הזמן לשנות" "משהו חדש קורה בנווה שבלול" "עולים על דרך חדשה עם ג'קי" וכיו"ב. לעיתים היא אף תרמוז לצל פלילי שנח על ראש הרשות המכהן, בסיסמאות כמו " כי צריך פוליטיקה נקייה" "הפעם בלי קומבינות" ו"ראש בריא לעיר חולה".

 

מועמד צעיר יכוון לצעירים עם סיסמאות שנעות בטווח שבין  "ראש צעיר לעיר" ועד  " חייבים להעיר את העיר". אם כי  במקרה של פתח תקווה זו יכולה להיות משימה קשה עד בלתי אפשרית.

 

לסיכום אני ממליץ לא לקחת החלטה ולא להתחייב לאיש כל עוד לא ראיתם את כל המועמדים ולא פגשתם אותם בחוג בית. אתם לא חייבים באמת לשמוע אותם אבל לא כדאי לוותר על הקפה והרוגעלך.  כי בנפשנו הדבר.

 

 

 

About the Author

יאיר ניצני הוא בעל טור בישראל היום. חבר בלהקת תיסלם מ1980 וחובב מזון עתיר קלוריות. ניהל את חברת התקליטים הד ארצי, מגיש ברדיו ובטלויזיה, מרצה ועורך טיקסי חתונה אזרחיים. המשרד 035617711 הרצאות קרן אלוף : http://www.kerenalouf.co.il/ ייצוג נברו : http://www.navaro.co.il/ תיסלם: http://www.t-slam.com/

המשך לקרוא

Israel-LA Magazine

לדבר ולא לאמר דבר מאת אריאל בלומנטל

Published

on

לדבר ולא לאמר דבר

 
בראיון לסי-אן-אן ביום שלישי שעבר, נשיא איראן חסן רוחני נתן לכריסטיאן אמאנפור שעור באיך לדבר ולא לאמר דבר: "איזה פשע שהוא אשר הם [הנאצים] ביצעו כנגד היהודים – אנו מגנים" הוא אמר.
יום קודם לכן הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ביצע "גינוי מבלי לגנות" כשנשאל על שתי תקריות הטרור האחרונות בגדה שהביאו למותם של שני חיילי צה"ל, באומרו כי הוא "מגנה כל אלימות כנגד אזרחים". למישהו יש בעיה עם גינוי כל אלימות נגד אזרחים? ודאי שלא. כמה קל.
עבאס המשיך והשווה את רצח שני החיילים, האחד נורה על ידי צלף בחברון והשני פותה אל מותו בקלקיליה, להרג של שלושה צעירים פלסטיניים בקלאנדיה ב-26 באוגוסט.
אני מסכים עם אבו מאזן שהאובדן, הדמעות והכאב שווים במותו של כל אדם באשר הוא. הכוח היחיד שיש בידינו, בני האנוש, הוא יכולתנו ורצוננו למנוע מקרי מוות אלימים שכאלה. בראיה זו, המקרים המדוברים אינם דומים כלל וכלל: שלושת הנערים הפלסטיניים נהרגו כתוצאה מתקרית אלימה שבה לא פחות מ-1,500 פלסטינים צרו על כוח מסתערבים, ואילו הישראלים מתו בעקבות מכוונת מכוון ליצור ארועים אלימים.
נושא הכוונה אינו נמצא בלקסיקון הפלסטיני, ומכאן הקושי שלהם להבין את משמעות הטרור ואת הפגם המוסרי האיום שבשמוש בו במשך יותר משמונה עשורים.
ובנושא הכוונה, ברצוני להסב את תשומת ליבו של הנשיא רוחאני: מי שמפתח פצצה גרעינית תוך התרברבות בכוונתו למחוק את ישראל מהמפה, זוועה שנשק גרעיני יכול להשיג, לא יכול לקרוא מעל דוכן המליאה הכללית של האו"ם לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. ידרשו לך יותר מ-3 ימי מתקפת-קסם (המהדורה הפרסית) בכדי להעפיל לגבהים המוסריים הנדרשים לשם כך. בתור התחלה, על כוונות השלום (לכאורה) שלך, להיות מפורשות ובוטות לפחות כמו רטוריקת השנאה והאלימות הרגילה היוצאת תדיר מטהרן.
אחת הסיבות מדוע ישראל (כמו ארה"ב ומדינות אחרות) יכולה להחזיק בנשק גרעיני ואיראן לא, שווה לסיבה מדוע לי מותר להשתמש במספריים ואילו לבני בן השלוש אסור. אך אלגוריה זו לא מספקת את מלוא התמונה, מכיוון שהיא איננה מתיחסת לסוגיית הכוונה. ואכן, ראוי שעל הבריון הכיתתי שמתכוון לפגוע בילדים אחרים יוטלו מגבלות שאינן מוטלות על הילדים הטובים בכיתה.
הבריון הכיתתי בשאר אסד שובר עכשיו שיאי חוצפה בהתעלמותו מנושא הכוונה: לאחר שכבר דקר תלמיד בכיתה, הוא דורש עתה שכל הילדים כולם – כולל אלה שעד שהוא הגיע כל מה שהיה בילקוטיהם זה ספרים, מחברות וסנדוויץ לארוחת 10, ימסרו את סכיניהם שלהם, אם הוא נדרש לעשות זאת.
הסיבה היחידה שיש לישראל להחזיק נשק גרעיני היא למנוע מאסד ודומיו, שמזה דורות מבהירים מעבר לכל ספק את כוונתם לחסל את ישראל על תושביה היהודים, מלהשתמש בנשק שכזה כדי להשיג את מטרתם. השילוב הרעיל של כוונות זדון, שנאה בלתי שפויה וסטנדרטים מוסריים של ימי הביניים פוסלים אותך, אסד, ואותך, רוחאני, מרשיון להחזיק רובה אויר, קל וחומר נשק להשמדה המונית.
גינוי "כל פשע שהנאצים בצעו כנגד היהודים", גינוי "כל אלימות נגד אזרחים" וקריאה למזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני: כולן אמירות קלות וערמומיות המוסוות כמאנטרות פרוגרסיביות של שלום, אך נאמרות על ידי אנשים שרחוקים מפרוגרסיביות או שלום מרחק מזרח ומערב, מונעות על ידי שנאה, ומכוונות לעוד אלימות.
בואו נראה אתכם רודפים שלום באמת, כמו הנשיא סאדאת. אז אפשר יהיה לדבר.
א.

 

ARIEL A. BLUMENTHAL
Sentient Music for Media
Composer, Music Producer

המשך לקרוא

אירועים קרובים

ספט
28
ו
17:00 שישי ישראלי @ IAC Shepher Community Center
שישי ישראלי @ IAC Shepher Community Center
ספט 28 @ 17:00 – 18:00
שישי ישראלי @  IAC Shepher Community Center
ה-IAC בשיתוף עם ארגון מת"י מזמין אותכם לקבלת שבת קהילתית באווירה ישראלית בסגנון פיקניק מתחת לכיפת השמיים . אתם דואגים להביא את המאכלים החלביים האהובים עליכם ואנחנו דואגים לקידוש בסוכה, חלות, יין , קינוחים, הפעלה[...]
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
ספט 28 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
ספט
29
ש
20:00 נאסף תשרי @ Valley Beth Shalom
נאסף תשרי @ Valley Beth Shalom
ספט 29 @ 20:00 – 21:00
נאסף תשרי @ Valley Beth Shalom
ערב שירה בציבור בוואלי בית שלום. שירים לסיום הקיץ, שירים לתחילת הסתיו ולחגי תשרי.  המחיר בכניסה 20 דולר . הארוע יתחיל בשעה 8:00 בערב.
אוק
4
ה
20:30 Miri Mesika Los Angeles @ American Jewish University
Miri Mesika Los Angeles @ American Jewish University
אוק 4 @ 20:30 – 22:00
Miri Mesika Los Angeles @ American Jewish University
מירי מסיקה בהופעה בלתי נשכחת , בליווי חמישה נגנים ! עם המופע החדש, היא מגיעה עם שירים מאלבומה החדש ולהיטים מכל האלבומים- מלך, באה אליכם, לשם, אף אחת, עכשיו אתה חוזר בחזרה, ממי,תשים תשים, אלוהי[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות