Connect with us

גוף ונפש

נופל וקם, נופל וקם – מה בונה את החוסן הנפשי שלנו?

Published

on

אם אתם משתייכים לקבוצה הנדירה של האנשים שהמצוקה לא הגיעה לבקרם, לא נוכל לדעת עד כמה אתם חסינים נפשית • אבל אם כבר מעדתם, נכשלתם או נעזבתם נוכל להסתכל עליכם בזכוכית מגדלת ולבדוק, האם אתם מחזיקים במרכיב שיעזור לכם לעכל, לעבד, לתת מקום, אבל להמשיך ללכת ולהסתכל קדימה?

המון שמות לבובה אחת. "ואנקה ְוסטאנקה" ברוסית, "אוקיאגארי-קובושי" ביפנית, ו- "איש קם חיש" בעברית, או בשם העממי: נחום תקום. נחום-המתרומם-במהירות, הוא צעצוע שמרכז המסה שלו נמצא בבסיסו הנמוך, מה שגורם לכל הטייה שלו – ימינה שמאלה, מזרחה ומערבה – להימשך לבסיס הכבד ולשוב למצב של עמידה. כן, כן, לא משנה כמה חזק יבעטו בנחום-תקום, לא משנה אם יכניסו לו אגרוף הגון במצח, או סטירה מצלצלת, נחום יקום במהירות, יעמוד זקוף ויחייך.

גם בחיים שמחוץ לג'ימבורי יש אנשים שהם "נחום-תקום" כאלה. הם אינם מפחדים מאתגרים, משברים או מכשולים, מסוגלים להתמודד עם אי ודאות, וגם אם אירועים לא נעימים פקדו את חייהם, הם מצליחים להרים את הראש, לחייך, ולהמשיך באומץ הלאה. לתכונה האנושית שגורמת לאנשים, בשר ודם, לצמוח אחרי פיטורים, גירושים, פרידה או אבדן, עם מינימום משקעי עבר ועכבות שליליות קוראים "חוסן נפשי". חוסן נפשי הוא מדד אישיותי לניבוי היכולת להתמודד עם מצוקה עתידית, ומשמש מנגנון הגנה כנגד גורמי הסיכון שהחיים מזמנים.

מה מחסן את הנפש?

כבר התחסנתם מפני השפעת?" מעודדות אותנו קופות החולים לקבל זריקה, כמו בכל שנה בסתיו. כשאנחנו רוצים למנוע מחלות בגוף אנחנו מתחסנים מראש. חיסון הוא מנגנון הגנה שפועל יחד עם המערכת החיסונית שלנו ומייצר ״חוסן״ ליום בו נפגוש את אותו הפתוגן (מחולל המחלות האכזרי) ושומר עלינו מוגנים מהצרות שמסתובבות שם בחוץ; באוויר, על המזלג של הילד, גלגל האופניים החלוד, או הקולגה המשתעלת תוך פיזור החיידקים שלה בתאוצה.

יש גם צרות שלא מגיעות בגדלים-בלתי-ניראים; האלימות, הטראומה, המשברים, הדאגות, האובדן ועוד שלל פתוגנים רגשיים או סביבתיים אחרים, שהחיים מזמנים לפתח דלתינו בלי שום הזמנה. לעיתים הצרה מגיעה במצב צבירה של ״מיני צרה״: בדמות האוטובוס שפספסנו או הגברת באוטובוס שהחליטה לפרוק את כל זעמה על מי שעבר שם בדיוק בזמן הלא נכון. הבעיות גם עשויות להפתיע בעוצמה, כמו סטירה אחרי סטירה; פוטרנו מהעבודה, גילינו שעלינו לעבור ניתוח יקר-מידי, ואדם אהוב רק עזב לפני שבוע וחצי. ולבסוף, לרוע המזל, חלקינו לא) התברכנו בטראומות קצרות-מועד אלא בסבל מתמשך – הזנחה הורית, חיים בעוני או בוקר וערב לרקע הסירנה העולה והיורדת. עבור כל אלו, אין זריקה מחסנת. לא תוכלו להגיע בוקר אחד באיחור לעבודה, לקחת מספר, להמתין בתור ולסיים עם זה בדקירה קטנה (ואלפי דיונים ברשת). במקרה הזה, החיסון הרבה יותר מורכב אבל עדיין, יפה שעה אחת קודם.

האם יש לכם או אין לכם חוסן נפשי? אין בדיקת דם שתבדוק את זה, או שאלון קצר שתוכלו להשיב עליו בלינק. החוסן הנפשי שלכם ימדד באופן שבו חייכם יתגלגלו ומה יקרה בדרככם ברת (או חסרת) המזל. אם אתם משתייכים לקבוצה הנדירה של האנשים שהמצוקה לא הגיעה לבקרם, לא נוכל לדעת עד כמה אתם חסינים נפשית. אבל אם כבר מעדתם, נכשלתם או נעזבתם נוכל להסתכל עליכם בזכוכית מגדלת ולבדוק, האם אתם מחזיקים במרכיב שיעזור לכם לעכל, לעבד, לתת מקום, אבל להמשיך ללכת ולהסתכל קדימה?

לצאת מאזור הסיכון

במקום אחר, אקזוטי הרבה יותר, כזה שנראה כמו גלויה מהחופש האולטימטיבי, גם שאלו את השאלה הזו. ברוכים הבאים להוואי של 1989. פסיכולוגית התפתחותית בשם אמי ורנר פרסמה את התוצאות של מחקר שנערך בהוואי ונמשך, תחזיקו חזק, 32 שנים. ורנר עקבה אחר 698 ילדים, החל מהיותם עוברים הבועטים ברחם אמם, ועד לעשור השלישי לחייהם, כשאולי רדפו אחרי זעטוט בעצמם. בכל אירוע שעברו בחיים, ציינה ורנר בפנקסה האם נחשפו לגורמי לחץ – החל מהסטרס שחוותה האם במהלך ההריון, ועד לעוני, בעיות במשפחה (ועוד סיפורים שיגרמו לכם לרצות לדפוק על עץ ולסנן בשקט ״טפו-טפו-טפו״). מתוך מאות הילדים שלקחו חלק במעקב הצמוד, שני שליש הגיעו מרקע שהיה בבסיסו די יציב, מצליח ומאושר ושליש נוסף קיבל את הכותרת ״אוכלוסייה בסיכון״.

כשאנחנו שומעים על נערים בסיכון אנחנו מדמיינים את הפרחח שיושב על הגדר עם סיגריה, או הנערה שמצאה את עצמה בהריון בגיל 15. ההורים שלהם לא יודעים היכן הם מסתובבים, אבל בדבר אחד הם די בטוחים – בבית הספר הם לא מבקרים. זה בדיוק מה שעלה בגורלם של שני שליש מתוך אלו שהוגדרו כ״אוכלוסיה בסיכון״: כבר בגיל צעיר הם פיתחו בעיות למידה או התנהגות, היו מעורבים בהתנהגות עבריינית, סבלו מבעיות נפשיות או הריונות בלתי מתוכננים. באופן מפתיע, השליש הנותר ייצר מציאות אחרת. ורנר הופתעה לגלות כי שאר הילדים, למרות היותם מוגדרים בסיכון", הפכו לצעירים מסוגלים, בטוחים, ומסודרים.

הם גדלו להיות בעלי תארים אקדמיים, ניהלו מערכות יחסים טובות והקימו בתים לתפארת. הם היו מוכנים לקחת את ההזדמנויות הטובות שהחיים העניקו להם. ובמילים אחרות, הם היו בעלי חוסן נפשי.

ורנר המתמידה, כאמור, אספה נתונים במשך שנים רבות כך שהיה לה הרבה מאוד מידע להצליב. היא הגיעה למסקנה לגבי כמה מהמרכיבים שינבאו חוסן נפשי. חלקם היו עניין של מזל, כמו למשל; אם היה שם אדם שתמך בהם, התעניין בהם, ראה אותם והושיט יד. הדמות התומכת הזו יכלה להגיע בצורת הורה, אבל באותה מידה זה היה יכול להיות המחנך בבית הספר, הגננת המסורה או השכן שפתח בפניהם את הדלת. החלק המעצים במחקר היה זה שרימז על השליטה שבידינו: חלק גדול מהמרכיבים היו פסיכולוגיים. החסינים שבחבורה היו אדון לגורלם. הם היו מלאים בתחושה של אוטונומיה ומוקד שליטה פנימי.

הם העיזו לנסות, לטעום, ולקחת סיכון גם בחוויות חדשות. למרות שהחיים לא תמיד האירו להם פנים, הם שמרו על יחס טוב לאנשים. ורנר גילתה, שגם אם הילדים הללו לא היו מוכשרים במיוחד, הם השכילו להשתמש בכלים שהיו להם בתבונה, ולפלס לעצמם דרך להצלחה.

לא לעולם חוסן

״מה שלא הורג מחשל״, אנחנו מסננים בחצי חיוך כשאנחנו שומעים על קושי שעוברים אחרים. האם זו עוד קלישאה שחוקה של אלו שטופחים לנו על הכתף ואומרים לנו להמשיך הלאה? אם תציצו במחקרים, תקבלו על כך תשובה קצת מציקה: ״ובכן, זה תלוי״. ריצ'י דיווידסון הוא פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון. הוא השקיע כמעט ארבעה עשורים כדי ללמוד את המנגנונים העצביים שבבסיסם הפחד, השמחה, האומץ ועוד רגשות אחרים. בספרו הוא מתאר כיצד אנשים שיש להם העברה עצבית מהירה בין האמיגדלה, אותו איזור במוח האחראי (בין היתר) לתחושת הפחד והסכנה, ובין הקורטקס הפרה-פרונטלי, המקושר לתהליכים מנטליים.

גבוהים יותר (שליטה עצמית, תכנון, אסטרטגיה), צפויים להתמודד טוב יותר עם משברים. הקשרים במוח נוצרים ומתחזקים עם חשיפה והתנסות. חשיפה יכולה להגיע מאירוע לא נעים, או מיציאה הדרגתית ומתונה מאזור הנוחות. ככל שנחווה יותר אירועים קטנים ולא מזיקים כאלה, נוכל להתמודד טוב יותר עם בעיות מסובכות – כשהן יגיעו, וכך נמצא את עצמנו מוכנים יותר.

מצד שני, מסתבר שמה שלא הורג, אבל בא בכמויות מסחריות, דווקא מפיל ולא כל כך מחשל. פרופ׳ דני חמיאל, פסיכולוג קליני ורפואי התארח בפודקאסט האחרון בנושא חוסן והסביר: ישנה תלות בין מספר האירועים שהאדם עובר, לחוסן הנפשי שהוא מפתח. תחילה, חשיפה למספר קשיים מאמנת אותנו לפתח את אותם כישורים הבונים חוסן. מצד שני, יש גבול לכל תעלול; ״החל מגבול מסוים בכמות האירועים (חמישה אירועים ומעלה, בערך)״, מסביר חמיאל, ״המערכת מוצפת ואנחנו לא מצליחים להתמודד". גם השריר החזק ביותר צריך להוריד מידי פעם את משא המשקולת. אדם שבחייו משבר רודף משבר, עלול לא לעמוד בלחץ, ולהישבר בסופו של דבר.

אירזו תיק עזרה ראשונה

אם החוסן הנפשי הוא מעין שריון מטפורי שכזה, כל שעליכם לעשות הוא לקשור משקולות לבסיס הרגליים, שישמרו עליכם איתנים גם בלב הסערה. חוסן נפשי, בדיוק כמו חיסון, הוא סיפור על רפואה מונעת, הוא סיפור על ההרגלים והמיומנויות שכדאי (וניתן!) לפתח היום כדי להיות מוגנים מחר. הנה שלושה עקרונות מן המחקר שיעזרו לכם בדרך:

1.חשיבה גמישה. או: מה עובר לי בראש?

בפודקאסט שהקלטתי עם פרופ' דני חמיאל, פסיכולוג קליני ורפואי, המנהל המקצועי של תכנית "חוסן" בתל אביב, ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה, הוא סיפר לי על אחת המטופלות שלו. היא אובחנה כסובלת מטינטון תחושת רעש או צלצול באוזן או בראש ללא גירוי חיצוני). "אחרי פגישה עם הרופא שלה היא הרגישה שהמצב אבוד", סיפר חמיאל. "אבל אז היא קבעה פגישה עם רופאה מומחית אחרת. הרופאה הזאת לא באמת פתרה את בעיית הצלילים הקבועים, אבל לימדה אותה כלי חשוב. היא ביקשה ממנה להישען על מסעד הכיסא, לעצום עיניים ולהקשיב לפעימות הלב שלה, לנשימות, ותנועת ניפוח בית החזה. היא אמרה לה שהטינטון הוא רק עוד צליל אחד מיני רבים שהגוף שלה משמיע". "זה בעצם שינוי חשיבתי", הסביר חמיאל. "אם היא הייתה מנסה להיפטר מהרעש הזה – הוא רק היה נעשה יותר נוכח ומורגש בחייה, אם היא תקבל אותו הוא יפריע הרבה פחות". הבודהיזם מתייחס לשני חצים כשמדברים על סבל וכאב. החץ הראשוני, הוא הכאב המוחשי. מישהו מת, פוטרת מהעבודה, עשית תאונה.

החץ השני הוא הסבל והוא מגיע מהפרשנות שלנו לאותם האירועים: ״למה זה מגיע לי?״, ״מה זה אומר עלי?״, ״זה ישאר כך לנצח״. אפשר לחוות כאב בלי לחוות איתו גם את הסבל הלא-הכרחי. המחשבות המהירות שלנו ממלאות את הראש בתחזיות לעתיד, בקביעות חסרות פשרה, ובאמיתות שקשה לערער עליהן. את לעולם לא תמצאי אהבה אחרת", "אתה לא מוכשר מספיק לשמור על העבודה שלך", "את לא מסוגלת להתמודד עם אתגרים מהסוג הזה".

פעמים רבות אנחנו גם מאמינים לקולות האלה בראש מבלי לשאול את עצמנו – האם יש אפשרות אחרת? עוד אסטרטגיה שעוזרת לשלוט במחשבות היא לנסות ולהסתכל עליהם כמו מדען סקרן, לקחת צעד אחורה ולהתבונן במחשבות שלנו כאילו מבחוץ. לראות אילו דפוסים עולים בנו, מתי, ובאיזה אופן. האם מחשבה מסוימת חוזרת שוב ושוב? האם אנחנו מסכימים איתה?

2. אל תנסו את זה לבד. או: הכניסיני תחת כנפך

אם יש משהו שיכול לעזור ולהרגיע את הנפש הסוערת אחרי יום עמוס, מתיש, וקשה במיוחד זה מישהו שיחייך ויאמר "ספר לי איך עבר עליך היום, עכשיו הכל בסדר". מערכות יחסים חיוביות נקשרות באינספור מחקרים לאושר, רווחה פסיכולוגית וחוסן נפשי. הידיעה שיש נפש נוספת בעולם, שתהיה מוכנה ללכת יד ביד איתכם, לרכך במעט את הקשיים, לתמוך, להקשיב, לעטוף ולחבק – הופכת כל קטסטרופה לנוראית הרבה פחות. הקסם הזה עובד גם לכיוון ההפוך. כשאנשים עוזרים ותומכים באנשים אחרים בעתות משבר, הם מעלים את תחושת המסוגלות העצמית שלהם, מרגישים מועילים ונחוצים, ומחזקים את העמידות העתידית שלהם למשברים דומים.

3. כמה נחישות (גריט) יש לכם? או: כמה תתמידו?

״אני מכירה אנשים רבים שהם חכמים ממני״, מתארת אנג׳לה דאקוורט׳, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת פנסילבניה בהרצאתה. ״העבודה שלי אינה סתם עבודה, היא הייעוד שלי. כל יום אני מציבה לעצמי אתגרים. כאשר אפול – אקום על רגליי. אולי לא אהיה הכי חכמה, אבל יהיה לי הכי הרבה גריט (Grit)״. מהו אותו גריט? שילוב של התמדה ותשוקה. מי שמלא בגריט, ימשיך לעמול לקראת האתגר הבא, על אף הביקורת, הנפילות והקושי שבדרך. להשקעה ולמאמץ יש השפעה מכריעה וכפולה על ההישגים. גם אם יש לכם כישרון בלתי נדלה, מאגרים של ידע ויצירתיות משתפכת, אם תכפילו את הנ"ל במאמץ אפסי, תקבלו אפס הישגים.

״הדרך ארוכה ומפותלת״. כתבו והלחינו מוקי, דוד מוסקטל, חמי ארצי כפיר, פילוני, עמיר ירוחם ואמיר בסר, או בקצרה: שב״כ ס׳. ״אף פעם לא אפסיק ללכת, אני נופל וקם, נופל וקם״. הם מתארים את הקשיים שמציבים לנו החיים, אך גם את הרעיון שאנו מסוגלים להתמודד, ״אני עומד איתן עם ראש מורם״. הרכיב בנפשנו שיגרום לנו לקום לאחר נפילה, לנער את האבק מהמכנסיים ולהמשיך ללכת עם חזה קצת יותר מורם, אינו מגיע עם מתכון יחיד וברור. אך חשוב גם לומר מה הוא לא: חוסן נפשי זו אינה הדחקה, התעלמות מהבעיות שלנו, או מטרה בדמות שמחה שאינה נפסקת. המטרה איננה לשדר ״עסקים כרגיל״ ולשלם על זה בגדול אחר כך). בדיוק כפי שכדאי לדאוג לחוסן הפיזי שלנו עם שלל מרכיבים: ספורט, שינה, תזונה נכונה, חיסונים ובגדים מתאימים לעונה כך גם כדאי למתוח את ״שרירי המוח״ וללמוד לראות את הדברים אחרת, כן להכיל את הקושי, ולהיעזר במי שמושיט יד לעזרה ולקוות שבמשבר הבא, נקום חסינים יותר ובראש מורם.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

רוצים שיסלחו לכם? תבקשו כמו שצריך

Published

on

כמו שנעליים מותאמות על פי מידה, סגנון, אופנה, עונה ושלל העדפות, כך בסליחה אין מידה אחת שמתאימה לכולם

רנדי פאוש היה פרופסור אמריקאי למדעי המחשב, שככל הנראה היה נותר אלמוני לולא נשא את הנאום המפורסם שגם עובד לספר בשם "ההרצאה האחרונה". אותה הרצאה אחרונה אכן הייתה הפעם האחרונה בה עלה על דוכן הנואמים של אוניברסיטת קרנגי מלון, כיוון שזמן קצר
אחריה הוא נפטר מסרטן הלבלב. בין המסרים הכנים, ההומור המפתיע וזרימת הרעיונות הקולחת ניתן למצוא את התייחסותו של פאוש להתנצלות. "כשמתנצלים לא בלב שלם ובחוסר כנות עדיף היה לא להתנצל כלל. התנצלות מהסוג הזה גרועה יותר כיוון שהיא מעליבה את האדם שנפגע", הוא אמר "אם עשיתם משהו רע ופגעתם ביחסכם עם אדם אחר, הדבר נשאר שם כמו דלקת. התנצלות טובה פועלת כמו אנטיביוטיקה, והתנצלות גרועה היא כמו מלח על הפצעים".

נדמה שיש כמה סימנים לבואו של הסתיו הקצר; חגי תשרי, צינון השרב ובקשות סליחה הממלאות את הרשת החברתית, הודעות הוואטסאפ, וכל שיחה שתתקיים לפני יום הכיפורים. עם ריבוי בקשות המחילה צריך לשאול כמה מהן מתאימות לסליחה האמיתית שמתאר פאוש ואיך ניתן לייצר התנצלות טובה שיוצאת מן הלב ונכנסת היישר ללבו של הצד הפגוע.

המדריך למתנצל האמיץ

האופציה הקלה, הבטוחה וזו שגורמת לנו לא לפתוח פצעים סגורים או לחוות חוסר נעימות היא פשוט להימנע מבקשת סליחה. ניתן למצוא בקלות שלל סיבות כדי לוותר על האקט המלחיץ הזה שמחייב אותנו להודות בטעות ולדבר על רגשות. "הוא כבר שכח מהעניין", אני אתנצל רק אם היא תתנצל גם כן", "היה לי יום נוראי, אינני אשם", הם רק חלק מהקולות שעולים בנו לפני שאנחנו ניגשים להשפיל מבט ולתקן את שעיוותנו. אבל למעשה חוסר ההתנצלות הוא קל ונוח רק בטווח הקצר, אם נתמיד במדיניות "לא מתנצל, לא מצטער", נגלה שכמות החברים שלנו מצטמצמת פלאים, היחסים הזוגיים שלנו עולים על שרטון, ואין איש בעולם שיתנדב לנהל איתנו שיחה. איך מתנצלים בצורה יעילה, כנה, שגם מצליחה לעורר אמפתיה? זה בדיוק מה שבחנו החוקרים חובבי הסליחות של אוניברסיטת אוהיו.

הם נתנו לנבדקים שלהם שני תרחישים של אנשים שעברו על חוקי המיסים בטופס שהיה עליהם למלא. הטעות יכלה להיגרם בשל חוסר ידע בתקנות המס, או מתוך כוונת זדון להרוויח עוד כמה דולרים בחודש. לאחר שקראו את התסריט על גנבי המס, הם גם קראו סוגים שונים של התנצלויות. לגבי כל התנצלות התבקשו הנבדקים לציין עד כמה הם היו סולחים והאם ההתנצלות אפקטיבית. כל התנצלות כללה אחד, שלושה או שישה מהמרכיבים הבאים לסליחה אפקטיבית: הבעת חרטה על המעשה שעשינו, מתן הסברים שהובילו לאירוע, לקיחת אחריות תוך הכרה בחלקנו בשגגה, הבטחה שלא לחזור על המעשים, נתינת הצעה לתיקון הפגיעה ובקשת סליחה על המעשה.

תוצאות הניסוי הראו באופן לא מפתיע שמעשה שנעשה בלא יודעין זכה להיסלח בקלות רבה יותר ממעשה שנעשה מתוך תכנון וידיעה. התנצלויות שהכילו מרכיבים רבים יותר היו כאלה שהביאו עימם סיכוי גבוה יותר לסליחה ומחילה. עד כאן, הגיוני וצפוי. אבל מסתבר שיש מרכיבים בהתנצלות שהם חשובים מאחרים, והופכים את בקשת הסליחה למוצלחת יותר.

המרכיב שקיבל את הנתח השמן ביותר בעוגת ההתנצלות הטובה" היה מרכיב לקיחת האחריות. כשאנו מבקשים את סליחתו של אדם אחר, אנחנו לרוב נוהגים לספר לו על מה שעבר עלינו באותו יום, על המחסור בשעות שינה, ועל הריב עם בת הזוג שהביא אותנו להיות בלתי נסבלים כלפיו. "כשהייתי כתבת לענייני משפט" מספרת סיון רהב מאיר ", ישבתי שעות באולמות הדיונים ושמתי לב שכמעט אף פעם נאשמים לא לוקחים אחריות. גם אם זה יעזור להם ויקל בעונשם הם לא מסוגלים להגיד טעיתי'. זה יכול להיות עבריין צעצוע שהלך מכות עם מישהו, ויכול להיות השר הכי בכיר."

הרכיב החסר הזה הוא מה שגורם לאנשים לסלוח לנו, ההכרה שלנו באחריות על המעשה שעשינו. הרכיב שהגיע למקום השני בתחרות יעילות הסליחה הוא רכיב ההצעה לתיקון הנזק או הפגיעה. הרכיב הזה בעצם מעיד על רצונכם לתקן את שקולקל ולפצות את הפגוע. אם חשבתם שלמילה "סליחה" לבדה יש יכולות קוסמיות, טעות היא בידכם. הרכיב האחרון שמרצה את האנשים שפגענו בהם הוא אמירת סליחה בייחוד כשזאת עומדת לבדה. אנחנו לא רוצים שיאמרו בחצי פה "סליחה", אנחנו צריכים להבין שהאמירה מגיעה ממקום פנימי יותר.

סליחה בהתאמה אישית

כמו שנעליים מותאמות על פי מידה, סגנון, אופנה, עונה ושלל העדפות, כך בסליחה אין מידה אחת שמתאימה לכולם. אך חדשות טובות, חוקרים מאוניברסיטת מרילנד בדקו כיצד אנשים בעלי ערכים שונים מגיבים להתנצלויות מסוגים שונים. לשם כך הם ניסחו שלושה סוגי התנצלות: התנצלות המציעה פיצוי, התנצלות המביעה אמפתיה, והתנצלות המכירה בכך שהמעשה שנעשה הוא הפרה של חוקים ונורמות חברתיות. ממצאי הניסוי מראים שההתנצלות תהיה הכי אפקטיבית כשהיא מתאימה לערכים החשובים לאדם הפגוע.

החוקרים מצאו כי אנשים עם תפיסה עצמית אינבידואלית, המתייחסים אל עצמם קודם כל כיחידה אוטונומית בעלת תחושות, רצונות וצרכים העדיפו התנצלות המכילה בתוכה הצעה לפיצוי. עבור אותם אנשים, כשפגעת בהם בעצם שלל מהם את הזכויות, ההרגשה הטובה, והרווחה שלהם, ועל מנת לתקן את אותה טעות, עליך לפצות אותם.

לעומת זאת, אנשים שהינם בעלי תפיסה עצמית חברתית, ונוהגים להגדיר את עצמם דרך מערכות היחסים שלהם הגיבו הכי טוב לבקשת סליחה שכללה הבעת אמפתיה. אנשים אלה משקיעים זמן רב במערכות היחסים שלהם, ומעריכים במיוחד צעדים הנעשים על מנת לשמור ולתחזק את אותם הקשרים. לכן הבעת האמפתיה מבורכת במיוחד מבחינתם. נשים רבות מתאפיינות בתפיסה עצמית שכזו, ויעדיפו התנצלות אמפתית על פני התנצלות המכילה פיצוי, גם אם הוא פיצוי יקר ונחשק בצורת תכשיט או שוקולד. לבסוף, אנשים עם דימוי עצמי קולקטיבי, שמגדירים את עצמם דרך הקבוצות, הארגונים או התרבות אליהם הם שייכים, יסלחו במידה רבה יותר להתנצלויות בהן תצוין ההכרה בכך שנורמות וחוקים הופרו.

כיצד תוכלו לדעת באיזו הגדרה עצמית מחזיקים הקרובים אליכם, ואיזו התנצלות תהיה הכי יעילה בתקשורת מולם? שאלו את עצמכם מהם התחומים בהם אותם אנשים משקיעים את מרבית הזמן שלהם. האם הם משקיעים בבני המשפחה? בקהילה ובעבודה? בפיתוח מיומנויות אישיות? אם יתבקשו להציג את עצמם, איזו כותרת תעלה ראשונה? היותם הורים ובני זוג, השתייכותם לארגון או תרבות, או אולי התחביב ותחום המומחיות שלהם? התשובות לשאלות הללו יעזרו לכם להגיש התנצלות המתאימה לרחשי הלב של האדם שמולכם.

תשעה מרכיבים להתנצלות טובה

  1. וותרו על כמות, לכו על איכות: אנשים המפזרים סליחות לכל עבר, לרוב נתפסים ככאלה שהסליחה שלהם לא שווה הרבה. התנצלו בכנות במי שפגעתם בו והקדישו זמן כדי להביע אמפתיה ודאגה לשלומו.
  2. . שימו את האגו בצד: בואו נודה על האמת, התנצלות היא אינה מעמד פשוט. יש להודות בטעות, ולבקש סליחה. לרוב אנחנו מנסים להגן על האגו הפגוע שלנו על ידי האשמות הדדיות, חוסר לקיחת אחריות והתחשבנות לגבי האשמים. היו אמיצים לומר "טעיתי, אני מצטער". הדבר אינו גורע מכבודכם, בדיוק להפך.
  3. שמרו על אותנטיות: בעוד שבקשת סליחה היא מעשה מבורך, בקשת מחילה וסליחה רק כדי לצאת ידי חובה היא מבורכת הרבה פחות. היו כנים בהתנצלות שלכם, הביעו עניין ודאגה לרגשותיהם של אחרים, קחו אחריות, ואל תפחדו להביע רגש.
  4. בזמן ובמקום הנכון: אם פגעתם במישהו, אל תחכו ליום הכיפורים
    הבא, יום ההולדת שלו, או אפילו עוד שבועיים מהיום כדי להתנצל. רלוונטיות עושה פלאים לסיכוי שלכם לקבל את סליחתו.
  5. התאזרו בסבלנות: גם אם התנצלתם סמוך לאירוע, יכול להיות שהאדם שנפגע ממעשיכם לא יוכל לסלוח לכם באותה המהירות. תנו לו את הזמן הדרוש לו, ובשרו לו שהקשר ביניכם חשוב לכם, ואתם מוכנים להמתין אם צריך.
  6. רחל בתך הקטנה: היו ספציפיים כשאתם מבקשים סליחה, אל תאמרו "אני מצטער על התייחסותי אליך בזמן האחרון", כי אם מנו את הדברים המסוימים עליהם אתם מצטערים. כך תוכלו לסמן למקבל הסליחה שלכם שאתם מודעים לפרטי האירוע, ומתייחסים אליהם בכובד ראש.
  7. ממחר מבטיח לך: זה נפלא להתנצל, אבל נפלא עוד יותר לעזוב את ההרגלים הרעים, ולא להידרש לסליחה מעתה והלאה. כדי לזכות באמונו של האדם בו פגעתם, וגם כדי להפוך לאנשים טובים קצת יותר, נסו לחשוב כיצד אתם יכולים להבטיח להתנהג אחרת.
  8. אמצעי עזר: אם התנצלות פנים מול פנים גורמת לכם חרדה, ואתם מרגישים שמילים לא עומדות לעזרתכם באותו מעמד, הוציאו דף נייר והתחילו לכתוב. כך תוכלו לסדר את המחשבות שלכם, ולוודא שהמסר שלכם עובר כפי שתכננתם. עוד יתרון לכתיבה הוא שהיא מאפשרת לאדם הפגוע לקרוא את המכתב שלכם כמה פעמים.
  9. מעשים חזקים ממילים: אם נתנצל שוב ושוב על אותה ההתנהגות, נשים לב שאנשים לוקחים אותנו פחות ופחות ברצינות. מילים מאבדות משמעות כשמשתמשים בהם יתר על המידה. נסו להיות רגישים יותר לאנשים שסביבכם ולא להבטיח הבטחות שאולי לא יקוימו.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית לאתר האישי: http://www.judithkatz.me

המשך לקרוא

גוף ונפש

הרגלים שמומלץ להיפטר מהם כבר בתחילת השנה

Published

on

יש כל כך הרבה, אבל החלטנו לאסוף כמה הרגלים ממש שכיחים וממש מזיקים

אתם כבר יודעים שעישון סיגריות, אכילת מאכלים מעובדים וישיבה ממושכת הם הרגלים מאוד מזיקים שממש כדאי להיפטר מהם, אבל מה לגבי ההרגלים הקטנים? אלה שאתם אפילו אולי לא שמים לב ומקרבים אתכם עוד צעד אחד לרופא המשפחה. אז בשביל שתפתחו את השנה כמו שצריך הכנו עבורכם רשימה קטנה של כמה הרגלים שכדאי שתנסו להיפטר מהם. האמת, עם חלקם אפשר כבר לגמור בימים שלפני יום כיפור…

תפסיקו להשתמש במקלות אוזניים

שעוות האוזן (או בשמה המדעי cerumen) היא חומר שומני ודביק שעשוי משילוב של הפרשה של בלוטות השעווה (שממוקמות בחלק החיצוני של תעלת האוזן) ושל תאי עור שנושרים מהחלק הפנימי של האוזן. השעווה מסייעת לאוזן לשמור על סביבה לחה, למנוע זיהומים ולמנוע מאבק ולכלוך מלהגיע לעומק האוזן. הבעיה היא שאנשים רבים מרגישים כי השעווה באוזניים מעידה על לכלוך ולכן הם נוהגים לנסות ולהוציאה בתדירות גבוהה.

אנשים רבים מסירים את השעווה באוזן כחלק משגרת השמירה שלהם על ההיגיינה האישית. מדובר בפעולה מסוכנת ולא מומלצת בעליל שכן הפעולה עצמה דווקא דוחפת את השעווה עמוק יותר לתוך תעלת האוזן, חוסמת את עור התוף ועלולה לגרום לגירוי של תעלת האוזן ולפציעות ודימומים. הדרך הנכונה היא ניקוי או ניגוב עם מטלית לחה בעדינות של האזורים החיצוניים של האוזן אליהם באופן טבעי יוצאת השעווה מתוך האוזן.

תפסיקו לקחת את הסמארטפון לשירותים

שירותים הם דבר מטונף, ואת זה אנחנו בטח לא צריכים להסביר לכם. הם מלאים בחיידקים צואתיים שעפים לכל עבר ופוגעים בידית ההדחה, במתקן של נייר הטואלט ואפילו בברזים ובידית הדלת – כל המקומות שאתם נוגעים בהם, גם אם ממש נזהרתם לא לשבת על האסלה.

ואם כבר מדברים על ישיבה באסלה, אחת הטעויות הכי גדולות שאנחנו עושים, היא לקחת איתנו את הסמארטפון לשירותים ולבלות איתו על האסלה כמה דקות. עזבו את זה שזה מגעיל, זה פשוט יכול לגרום לכם לטחורים, וזה כבר הרבה יותר מבאס מלפספס איזה פוסט בפייסבוק או שיחת טלפון.

תפסיקו לשתות משקאות קלים

אחד ההרגלים המיותרים ולמרבה הצער גם השכיחים בקרב ילדים ומבוגרים כאחד – הוא שתייה של משקאות ממותקים. מחקרים רבים שבדקו את הנושא חזרו עם מסקנה אחת: מדובר על הרגל שמסכן את הבריאות שלכם בהרבה מובנים. כמה דוגמאות:

מומחים לבריאות הציבור מארגון הבריאות העולמי הזהירו בעקבות מחקר שערכו על כמעט חצי מיליון בני אדם, כי אנשים הצורכים באופן קבוע משקאות קלים נמצאים בסיכון גבוה יותר למוות מוקדם ממחלות שונות. המגמה אגב, אינה תלויה בסוכר והיא קשורה גם למשקאות המכילים סוכר וגם לאלה שמכילים ממתיקים מלאכותיים.

מחקר אחר שפורסם ביולי האחרון ונערך על ידי חוקרים מצרפת מצא כי קיים קשר בין צריכת משקאות ממותקים ובין סרטן. ואם אתם פחות בעניין של לשמור על הבריאות שלכם, אבל דואגים מאוד לילדים שלכם, מחקר מהרווארד שנערך לפני שנתיים מצא כי לדים שנוהגים לשתות משקאות ממותקים או מיצי פירות, או שהאמהות שלהם שתו שתייה ממותקת במהלך ההריון, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח אסתמה.

אתם מבינים את הכיוון: תשתו מים, זה המשקה היחיד שלאף אחד אין טענות כלפיו.

אל תאכלו מול המחשב

נכון, תמיד יש עבודה לעשות, והיום שלכם טס מבלי שתשימו לב, אבל אין שום תירוץ הגיוני שיגרום לנו להגיד שאכילה מול מסך המחשב היא פעולה לגיטימית. מצטערים.

אכילה לא מודעת, בה אתם מרוכזים בכל מיני דברים, רק לא באוכל, היא אחת השגיאות הגדולות שאנחנו עושים במהלך היום, ומבלי לשים לב (כאמור – לא מודעת). מחקר שנערך בשנת 2014 בקווינס קולג' שבניו יורק מצא כי אנשים שאוכלים מעל שולחן המחשב בעבודה, לא רק מעלים את הסיכון שלהם להשמנה אלא גם את הכולסטרול, ורוב הסיכויים שהם יסבלו גם ממחסור בוויטמינים. לפי המחקר שפורסם במגזין International Journal of Obesity, אנשים שאוכלים במשרד מעל המחשב נוטים לאכול יותר מדי ומהר מדי, וזה גורם להשמנה.

תפחיתו בכמות המלח

קשה להתעלם מהאזהרות מפני צריכה מוגברת של מלח. בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים מצביעים על החשיבות שבשליטה בצריכת הנתרן, מה שהוביל ארגוני בריאות ברחבי העולם להוביל תוכניות לאומיות להפחתת השימוש בו. אולם, לא רבים יודעים כיצד בדיוק משפיע הנתרן על הגוף, ולמה זה כל כך מסוכן.

במחקר שנערך בשנת 2015 על ידי חוקרים מאוניברסיטת קווין מרי בלונדון נמצא כי גרם אחד נוסף בלבד של מלח ביום יכול להגדיל את הסיכויים להשמנת יתר בכ-20 אחוזים. הסיבה לכך ככל הנראה נובעת בין היתר מהעובדה שלמלח יש תכונות נוספות, והוא גורם לאגירת נוזלים בגוף, מה שיוצר תחושה (ולא רק) של נפיחות. בנוסף, הוא גורם לצמא, שרוב האנשים ירוו לא במים אלא במיצים ממותקים.

שכחתם למרוח קרם הגנה בבוקר

עם יד על הלב, לא קל להקפיד מדי בוקר על מריחת קרם הגנה לפני שאתם יוצאים מהבית. ולמרות זאת, חשיפה יומיומית לשמש מאיצה את הזדקנות העור ולכן חשוב להתמרח לא רק בחוף הים אלא גם בחודשי הקיץ החמים. חשיפה לקרני UVA עלולה לגרום להזדקנות העור, קמטים, כתמי גיל, נזק ל-DNA והופעת סרטן העור. אליה מצטרפות גם קרני UVB, שעלולות לגרום לעור אדמומי ולכוויות ("עור שרוף") ו-UVC הקרינה בעלת אורך הגל הקצר ביותר, ולכן גם המזיקה ביותר.

כדי להתגונן מול הקרינה המסוכנת, מומלץ לקנות קרם הגנה SPF 30 עם צמד המילים "ספקטרום רחב" שעמידים במים. את הקרם יש למרוח כל כמה שעות מחדש ולהשתמש בכמות נדיבה שתספק הגנה לעור.

אל תחסירו שעות שינה

מחסור בשעות שינה זה משהו שכמעט כולנו סובלים ממנו על בסיס כזה או אחר – כמה מאיתנו יכולים להעיד שהם מקפידים על 8 שעות שינה מדי לילה? כנראה שמעט מאוד. מעבר לתזונה בריאה ופעילות גופנית, נראה כי דווקא ההשפעות של מחסור בשינה אינן זוכות למספיק תשומת לב בהשוואה להשפעה הניכרת שיש לה על הבריאות. אם חשבת שעייפות היא תופעת הלוואי הגרועה ביותר לחוסר בשינה, אתם טועים. מחסור בשינה נקשר לירידה בריכוז ועליה בסיכון לדיכאון ואפילו כפוגע בתפקוד המיני, אבל הוא גם נמצא כגורם סיכון למחלות לב, שבץ ולחץ דם גבוה. ההערכה היא כי כ-90 אחוזים מהסובלים ממחסור בשינה סובלים מתחלואה נוספת, שבחלקה יכולה להחמיר בגלל חוסר בשעות השינה.

המשך לקרוא

גוף ונפש

הדברים הקטנים והגדולים שעברו עליי בדרך

Published

on

העבודה שלי מפגישה אותי עם המון אנשים מדי יום, עם מידע חדש ומרתק, עם קשיים ופתרונות, עם תהליכים אישיים, מסעות אנושיים, שמחה ועצב • סיכום שנה

ליד חדר העבודה שלי יש מסגרת גדולה ובה המון תמונות קטנות מתקופת הילדות וגיל ההתבגרות.

חיי ואני בתמונה אחת, ההורים שלי באחרת, ובשלישית, כולנו מחובקים יחד. כשאני עוברת מדי פעם ומביטה בפנים הצעירות, על רקע אחד הטיולים אליהם יצאנו אני לא יכולה שלא לחייך. כמה זמן עבר מאז, כמה דברים השתנו. אני בוודאי לא אותו האדם שהייתי, הם כבר לא הילדים שהיו, וכולנו עברנו ים של חוויות ששינו לחלוטין את החיים שאנחנו חיים עכשיו, ואת המציאות שנחייה בעתיד.

אנשים צוברים מיליוני חוויות ורגעים מדי יום. בגלל האופי המהיר והאינטנסיבי של החיים, אנחנו לא מתעכבים על כל שיחה, הישג, או אבן דרך. אנחנו פשוט ממשיכים מהם הלאה אל היום הבא, האתגר הבא, או הרכבת לעבודה.

העבודה שלי מפגישה אותי עם המון אנשים מדי יום, עם מידע חדש ומרתק, עם קשיים ופתרונות, עם תהליכים אישיים, מסעות אנושיים, שמחה ועצב. כיוון שאנחנו עוסקים יחד בפסיכולוגיה חיובית כבר זמן רב (המייל הראשון שלי נשלח אי שם בנובמבר 2014), חשבתי לכתוב על כל הדברים הקטנים והגדולים שעברו עליי בדרך, מה למדתי מהאנשים החכמים שמקיפים אותי, ומכם, מה גרם לי לפתוח את הראש ולחשוב מחדש, מהם הדברים שלא האמנתי שיקרו, ואיך הם בכל זאת התגשמו.

כשתיאוריה הופכת לפרקטיקה

אני כותבת המון על מחקרים מעניינים, הרצאות מרחבי העולם, וסיפורים מעוררי השראה, אבל לפעמים לוקח לי זמן ליישם את השיעורים והתובנות שאני כבר יודעת שהם נכונים. השנה התחדדו לי עוד כמה נקודות, וקיבלתי על עצמי כמה מהכלים שאני מעבירה הלאה.

לדעת להגיד לא: יש לי כל כך הרבה כתבות הנושאות
את המילה "זמן" בכותרת שלהן, שאפשר לחשוב שמישהו ששמו "שעון", קנה זכויות פרסום בתכנים שלי. זה לא במקרה, אני מאמינה גדולה במה שאמרו הוגים נהדרים לפניי – זמן הוא המשאב היקר ביותר שיש לנו. למרות שיום שחלף לא יחזור לבקר, ולמרות שהימים שלנו הם מוצר מתכלה וסופי, אנחנו משקיעים זמן רב בדברים שאנחנו לא אוהבים, במפגשים שלא משמחים אותנו ועם אנשים ששואבים לנו את שמחת החיים. גם אני הבנתי שאני משלמת בזמן יקר לפעולות שלא באמת עושות לי טוב. עד לא מזמן הייתי מתראיינת לתוכניות רדיו, תוכניות טלוויזיה ופינות שונות. היו מתקשרים אליי לכמה דקות, או מציבים לי מצלמה מול הפרצוף לקטע קצר. בגלל הזמן המוגבל (מאוד) יצא שהייתי מדברת על נושאים ונקטעת באמצע, או שרעיונות חשובים ומהפכניים מהמחקר פשוט הוצאו מהקשרם. היו גם תוכניות שהאווירה בהן לא הייתה נעימה. בעקבות כך קיבלתי החלטה – להתראיין רק כשזה מתאים לי, לתוכניות שאני אוהבת מאוד, ולצמצם משמעותית את היקף הפעילות הזה. כן, גם כשפונים אליי מתחנות רדיו מאוד מוכרות או תוכניות שיש להן הרבה צופים.

לעשות מהלכים חזקים: העסק שלי מלמד אותי המון שיעורים מדי יום. אחד האנשים שנמצא לידי ועוזר לי להבין את עולם העסקים, אנשים והתנהגות אנושית באופן כללי הוא אחי הגדול, דוד כץ, ואחד החברים הטובים ביותר שלי. הוא תמיד אומר שצריך לעשות מהלכים חזקים". במקום לבזבז המון זמן על שינויים קטנים שיובילו לשיפור שכמעט לא ניתן לראות, צריך להחליט על משהו משמעותי, חד וחותך. איש חכם אמר פעם: אנשים מבזבזים שנים כי הם לא מוכנים לבזבז שעות או דקות בתכנון נכון". אז עשיתי החלטות "גדולות"; ביטלתי לחלוטין ענפי תעסוקה שלא הועילו לי וגזלו לא מעט זמן והעסקתי עוזרת אישית שעושה את כל הדברים שאני לא מספיקה להגיע אליהם. נוסף לכל הביורוקרטיה, היא גם דואגת לזה שישאר לי מספיק זמן ומשאבים לדברים החשובים כמו זמן פנוי ומשפחה מאושרת.

להתחיל בקטן ולהתעצם לאט-לאט: אתם בטח מכירים את זה, כשאתם רוצים לעשות משהו חדש, להקנות איזה הרגל או לעשות שינוי – אתם חושבים בגדול. "מהיום דיאטה" כזה. מהיום נרוץ 20 ק"מ, נאכל קציצות ירק, ונכניס גם שיעור פילאטיס. אם חלמתם ליצור איזה סרט קצר הדמיון שלכם ייקח אתכם לנאום הניצחון אוסקר.

זה לא רע, שאיפות זה דבר חשוב, אבל אף תהליך לא מתחיל באקורדים כאלה ברורים וחזקים. כשהתחלתי להקליט את הפודקאסטים שלי רציתי לראיין אנשים מהשורה הראשונה כמו דן אריאלי ויורם יובל, ועוד ידוענים מהארץ והעולם. שלחתי מייל וחיכיתי. וחיכיתי עוד קצת. אחר כך הבנתי שאני צריכה להתחיל בקטן, הזמנתי אנשים מעניינים שהסכימו להגיע ולהתראיין, בהדרגה האזינו יותר ויותר אנשים לפודקאסט עד שיכולתי להשתמש בחשיפה שהוא זכה לה כדי לפנות לאנשים שקצת יותר קשה לתפוס משבצת בלו"ז שלהם. כן כן, רומא – או במקרה שלי – חלום הפודקאסט שלי ממש לא נבנה ביום. גם לא ביומיים.

לדעת לבקש עזרה: מוזר מאוד לכתוב את זה, אבל אני כבר יותר משנתיים אימא. אימא של יצור חי, נושם, מתוק, חכם ושובב להפליא בשם יונתן. לפני שהחמוד הצטרף למשפחה היו לי לא מעט חששות. כיצד יראו חיי? האם אצטרך לוותר על מי שאני? על מה שבניתי? גיליתי חווית אימהות הרבה יותר טובה ממה שציפיתי. היא לימדה אותי מחדש להיות סקרנית ומלאת רוח שטות, וגם סיפרה לי פעם נוספת, שאין לי דרך לחזות איך ארגיש, או מה צופן העתיד. אם יש החלטה שעזרה לי לחוות את האושר שההורות מביאה ולא לוותר על כל הטוב שהיה בחיי קודם זה לדעת לבקש עזרה. זה פשוט בלתי אפשרי להחליף חיתול תוך כדי פגישה, או להרדים תינוק מול אנשים בהרצאה. אימי הנפלאה עזרה לי המון, ואישי היקר לקח על עצמו חלק מחופשת הלידה, ובכלל החברים והמשפחה התגייסו כולם כדי לעזור. לבקש עזרה זאת אחת מן התרופות למולטי-טאסקינג ולסטרס, זה לגמרי שווה את ההשקעה, וזה אפילו די נעים ומחזק את הקשר עם האנשים סביבכם.

דברים שלמדתי מאנשים טובים

אני פוגשת מדי שבועיים אנשים מרתקים מהאקדמיה והשטח לשיחה על נושאים שונים שקשורים לפסיכולוגיה חיובית. את השידורים אתם מכירים, אבל אני מאמינה שאנחנו לומדים מאנשים גם מעצם החוויה במחיצתם, ומקבלים המון מסרים שאי אפשר להעביר מילולית. אחד האנשים שהשפיעו עליי במיוחד מאחורי הקלעים, עוד לפני שהמיקרופון היה פתוח והמצלמה הופעלה היה דן אריאלי.

להגיד שהתרגשתי לפגוש את דן אריאלי יהיה אנדרסטייטמנט. ציפיתי לפגישה שלנו כמו שילד מצפה לנסיעה המשפחתית לפארק מים. המחקרים המרתקים שלו, היצירתיות, הכריזמה, כולם-כולם בנו לי בראש תרחיש מושלם לפודקאסט יוצא מן הכלל. הוא אכן היה מקסים, נעים, וקולח, אבל מה שהשאיר עליי רושם יותר מכל הייתה האישיות שלו.

הגעתי לדירה שלו בתל אביב עם צלם. שנינו היינו בשלב הזה אנשים זרים מבחינתו. "שלום לכם!" הוא קרא, ביקש שנרגיש כמו בבית, שנזיז מה שאנחנו צריכים, וגם הוסיף "יש פה אגוזים ושוקולד, ואני קופץ לקנות לכם קפה. מה אתם אוהבים?!" דן אריאלי, קונה לנו קפה, היסטרי. לאורך כל השיחה אריאלי התעקש להיות סתם דן". הוא דיבר איתנו בגובה העיניים, הסביר מונחים בחיוך, והתעניין במה שהיה לי לומר וניסה ללמוד ממני (דן אריאלי, לומד ממני?!) כשסיימנו, הוא היה חייב לרוץ להשלים את רשימת 'מיליון הדברים להספיק בשבוע אחד בתל אביב', ושוב אמר לנו, ללא צל של ספק: תסיימו פה בנחת, ותסגרו אחריכם את הדלת, טוב?" ההתנהגות שלו ריגשה אותי עד תום, נתנה לי השראה, ועודדה אותי לסמוך יותר על אנשים סביבי.

השיחה עם יוסי גינסברג הייתה חוויה שלא אשכח בקרוב. הוא הגיע לסלון שלי, כל כולו דמות של השורד האולטימטיבי, עם הדיבור השליו, והעיניים החודרות. במשך קצת יותר משעה הוא הזכיר לי עד כמה אני אוהבת לחיות. הקשר ההדוק בין החיים למוות נעשה ברור עוד יותר. החלטתי שאני חייבת להגיע לפפואה גינאה, שאני חייבת לסיים משימות שהתחלתי, ולהתחיל לעשות דברים שאני חולמת עליהם שנים. הוא הזכיר לי שהפחד תמיד ישאר לנו בתיק, אבל הוא ממש לא צריך למנוע מאיתנו להמשיך לטייל, לנסות, ללמוד ולהעז.

דוד כץ – אותנטיות היא המשדרג האולטימטיבי למערכות יחסים: דייב הוא אח שלי, אבל אין לזה קשר לעובדה שהוא התארח כבר בשני פרקים. אני באמת חושבת שהוא אחד האנשים שהעולם צריך לשמוע יותר, כי יש לו כל כך הרבה מה להציע. החשיבה שלו היא אף פעם לא קונבנציונלית, אבל תמיד מעוררת לדיון, חשיבה וראייה מחודשת. הפרק שלנו על אותנטיות גרם לי להסתכל על מערכות היחסים שלי עם אנשים שונים, ולהכניס אליהן אפילו עוד תוספת אותנטיות וכנות. אני מניחה שיום אחד, אצטרך להקליט פודקאסט שלם שיקרא החיים של דייב", כדי לחלוק עם עוד אנשים את כל מה שאני לומדת ממנו.

חיים שפירא – צריך לצחוק הרבה יותר: הפודקאסט עם שפירא הוא הפודקאסט שצחקתי בו הכי הרבה. יש איזו הפרדה בין חיי המקצועיים לחיי האישיים, ולפעמים ההומור מהחיים האישיים נשאר שם ולא גולש הלאה, כי אני מרגישה ש- "עכשיו צריך להיות רציניים". חיים מצחיק בחיים האישיים, בפן המקצועי, ובכל שנייה שהוא מדבר. זה לא גורע גרם אחד מהמקצועיות שלו. עכשיו אני רק צריכה ללמוד להיות מצחיקה יותר גם במרחב במקצועי. קל.

סימני דרך

לפעמים קשה לראות שעשינו כברת דרך, כי ההתקדמות נעשית בצעדים קטנים, עקב-בצד-אגודל, עד שלפעמים בכלל לא שמים לב שהתקדמנו. אני אוהבת להסתכל אחורה מידי פעם במבט בוחן, לבדוק את המספרים ולהוכיח לעצמי שהעבודה שלי השנה הייתה משמעותית. מוזמנים לעשות אותו הדבר עם התחומים השונים בחייכם, ולתת לעצמכם טפיחה על השכם.

60: בשנה האחרונה ליוותי כ-60 אנשים בתהליכים אישיים; משינוי הרגלים, החלפת קריירה, התמודדות עם חרדה ודיכאון, שיפור מערכות היחסים, והמרדף אחר משמעות בחיי היומיום. אני אסירת תודה על כל אדם שבוחר להכניס אותי לעולמו, להתמודדות שלו, באומץ לב יוצא דופן. יחד איתם אני לומדת ונפעמת כל פעם מחדש מהעובדה שהבעיות (האנושיות) שלנו די דומות, וגם מהיכולת שלנו להשתנות ולהשתפר.

55: בשנה האחרונה העברתי 55 הרצאות ברחבי המדינה; בבאר שבע, שדרות, הרי הגולן, תל אביב, הרצליה, רמת-גן, רעננה, ראשון לציון ועוד ועוד. פגשתי אנשים שרוצים לחיות טוב יותר, ולא מתביישים להודות בזה. ביקרתי גם במשרד ראש הממשלה, רפאל, וויקס, אינטל אורבוטק ועוד ארגונים משפיעים שרצו להעשיר את העובדים שלהם בתחומי הפסיכולוגיה החיובית.

107,000: בחודש האחרון, הפודקאסט הגיע ל-107,872 האזנות! ובשנה האחרונה הוא צבר 800,000 האזנות (מה אתם אומרים, נגיע למיליון עד סוף השנה?). רק לשם השוואה, בשנה שעברה הוא הגיע רק ל-180,000 האזנות בשנה, גדילה של יותר מ- 400%! וגם- מסתבר שאנחנו הישראלים נמצאים בכל מקום בעולם. כן, גם בפולינזיה הצרפתית, איסלנד, דרום אפריקה, הונג קונג, גיאורגיה, אוקראינה, מקסימו, ניו זילנד ויפן.

כשמדברים על חשבון נפש, חשוב מאוד לא להסתכל רק על כל הפעמים בהן נפלנו, התעצלנו, ונשברנו. כן, הן גם קרו, וחשוב ללמוד למה, אבל זה לא הדבר היחיד שקרה. אני מזמינה אתכם לשאול – מהם הדברים שעשיתם בצורה נפלאה השנה? מה למדתם? איך התקדמתם? איזה שינוי גורם לכם לחייך בגאווה? מתוך האושר של הדברים שכן קרו – לכו ושפצו גם את התחומים שעדיין צריכים שיוף.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות