Connect with us

חדשות ואקטואליה

נגיף פוליטי: האם הקורונה תכריע את הבחירות בנובמבר?

Published

on

עד לפני חודשיים  טראמפ נראה כמי שמספק לאמריקאים את מה שהכי חשוב להם: כלכלה צומחת ומתפתחת * בא הווירוס ולקח מהנשיא את יתרונו היחיד האמיתי במרוץ

שני תאריכים מוזכרים ע"י היסטוריונים אמריקאים המנסים לקבוע את תחילתו של הקמפיין הפוליטי המודרני. האחד, מוכר וקרוב יותר, הוא 1960. בחירות ג’ון קנדי נגד ריצ’רד ניקסון – הקמפיין הראשון של עידן הטלוויזיה, כולל הסיפור על העימות המפורסם בין המועמדים. מאזיני הרדיו חשבו שניקסון ניצח, אבל צופי הטלוויזיה, שנחשפו לאגלי הזיעה על מצחו של סגן הנשיא, הכריעו שקנדי ניצח בו. השני, רחוק יותר ומוכר פחות, הוא 1896. בחירות שבהן התמודד ויליאם מקינלי הרפובליקני נגד צעיר דמוקרטי בעל משנה חברתית סוערת. היום היינו קוראים לו ברני סנדרס – אז קראו לו ויליאם ג’נינגס ברייאן. מקינלי וברייאן עשו דבר מהפכני. הם דיברו עם הבוחרים. מקינלי עמד על מרפסת ביתו בקנטון, אוהיו, ומאות אלפי בוחרים הוסעו אליו. ברייאן עשה דבר דרמטי עוד יותר. הוא עלה על רכבת וחצה את אמריקה לאורכה ולרוחבה. בימים של ברייאן זה היה מהפכני, חדשני. ברייאן אומנם הפסיד אבל כמה מהמהלכים שלו – וזה ביניהם – הותירו חותם.

כבר 120 שנה שמערכות בחירות מתנהלות בדרכים – בכנסים, בעצרות, בנאומים. והנה עכשיו, קורונה. לא ברור מה יהיה, ואיך יהיה, כותב הפרשן לענייני ארה"ב שמואל רוזנר. הנשיא יוצא לנאום מעת לעת. יריבו, ג’ו ביידן, יושב בביתו – יש מצלמה, שיכולה לשדר נאומים, ולאפשר ראיונות, יש רשתות חברתיות, יש מה לעשות גם בלי לצאת מהבית. המועמדים לא צעירים, משתייכים לקבוצת סיכון, והקמפיין מעייף, תובעני, וגם יקר מאוד. כך שאולי מדובר בהזדמנות. אולי אפשר לנצל את ימי הקורונה כדי להפוך את בחירות 2020 לכאלה שמבשרות שינוי, מחזירות את הקמפיין הנשיאותי לממדים קצת צנועים יותר.

אמריקה נמצאת בעיצומו של קמפיין. עוד רגע מגיע הקיץ, שבו אמורות להיערך ועידות המפלגות שיכתירו את המועמדים. לאחר מכן יבוא הסתיו, והישורת האחרונה של הקרב. איך ייראה הקיץ? איך ייראה הסתיו? הנשיא טראמפ רוצה לקיים את הוועידה הרפובליקנית כרגיל, עם אלפי צירים באולם גדול, עם בלונים ונאומים וחגיגות. החברים במפלגה מהססים. הוועידה מתוזמנת לסוף אוגוסט, בצפון קרוליינה. טום טיליס, הסנאטור הרפובליקני של המדינה, הביע ספק אם אירוח של 50 אלף מבקרים יהיה אפשרי בעיר שבה ייקח עוד זמן עד שייפתחו מחדש המסעדות ובתי המלון.

לטראמפ זה חשוב. מראשית המשבר הוא מאותת שההפרעה לחיים צריכה להיות מינימלית, והחזרה לשגרה מהירה. קיום הוועידה ילמד שהשגרה חזרה, שהכלכלה הותנעה מחדש. עד לפני חצי שנה טראמפ נראה כנשיא שעם כל חסרונותיו מספק לאמריקאים את מה שהכי חשוב להם: כלכלה צומחת ומתפתחת. בא הווירוס ולקח מהנשיא את יתרונו היחיד האמיתי במרוץ. הוא כמובן לא אשם במשבר, אבל זה לא בהכרח מה שקובע. מיליוני מובטלים, עסקים מתמוטטים, בתי חולים עמוסים וקורסים, צעירים שאינם יודעים איך ימצאו לעצמם תעסוקה – כל אלה יביטו בנשיא וישאלו את עצמם לא מה היה לפני המשבר, אלא מי המועמד המתאים להתמודד עם השלכותיו הקשות.

בסעיף ההתמודדות טראמפ לא מקבל ציון גבוה מרוב האמריקאים. יותר ממחציתם מודאגים מאוד ממצב הכלכלה. כשליש מודאגים מאוד מהאפשרות שיידבקו במחלה (ועוד שליש מודאגים למדי). יותר ממחציתם סבורים שטראמפ לא עושה עבודה טובה בתקופת המשבר. בעצם, שהוא לא עושה עבודה טובה באופן כללי. מצבו בסקרים פחות טוב משל רוב הנשיאים שקדמו לו. אחרי כ־1,200 ימים בתפקיד, טראמפ אהוד פחות מקלינטון, פחות מבוש השני, פחות מאובמה, פחות מרייגן, אייזנהאואר, ניקסון. יש שהיו במצב עוד פחות טוב משלו: קרטר ובוש הראשון. הם הפסידו בבחירות. לא נבחרו לקדנציה שנייה. אם טראמפ מחפש מישהו במצב דומה לשלו, שבכל זאת הצליח לנצח בבחירות, הוא יצטרך לחזור עד לימי הנשיא הארי טרומן. ואפשר להגיד הרבה דברים על דונלד טראמפ, אבל הוא לא הארי טרומן.

המזל שלו שבינתיים יריבו, ג'ו ביידן, כמעט לא קיים. טראמפ מכנה אותו “סליפי ג’ו” – ג’ו המנומנם – וביידן נראה כמי שמתאמץ להוכיח שטראמפ צודק. הוא ממעט להופיע, להתבלט. אולי הוא מניח שכמה שיראו יותר את הנשיא וכמה שפחות אותו, כך יעלו סיכוייו לנצח, שומר כוחות לשלושת החודשים האחרונים. אולי הוא באמת קצת חושש מהקורונה. וחוץ מזה, ישנה הפרשה המטרידה של ההטרדה. טארה ריד, עוזרת לשעבר, מאשימה אותו בהטרדה מינית מהסוג שמעורר גיחוך כאשר מביטים בטראמפ, אבל ממש לא עובר בשקט במפלגה הדמוקרטית. הרפובליקנים מנצלים את הראיון כדי לנגח את הדמוקרטים בטענה שהם צבועים. מה שתבעו מטראמפ (ומהמועמד לביהמ"ש העליון קוואנו) הם סולחים לביידן. מאידך, השקט היחסי מכיוונו של ביידן עובד בינתיים לא רע, כך שאין סיבה שיצא מהבית. בסקרים הארציים הוא מוביל בקרוב לחמישה אחוזים בממוצע, אבל חשוב יותר, הוא מוביל בכמה מדינות מפתח. בעיקר בשלוש מדינות שבהן הילרי קלינטון הפסידה וביידן צריך לכבוש אותן מחדש – ויסקונסין, מישיגן ופנסילבניה. לביידן יתרון של 3% בסקרים בוויסקונסין, 5% במישיגן ו־%6 בפנסילבניה. הוא מוביל גם בפלורידה, המדינה הגדולה והחשובה שאליה העתיק טראמפ לא מזמן את כתובת מגוריו הרשמית. 

ועוד חדשות מעודדות לדמוקרטים: ביידן לוקח מטראמפ בוחרים באחת מהקבוצות החשובות ביותר לכל מועמד רפובליקני – הקשישים. המפלגה הרפובליקנית היא מפלגה של בוחרים מבוגרים יחסית. זה לא מפתיע: זו מפלגה שמרנית, ומבוגרים נוטים להיות שמרנים. הם לא רוצים מהפכות שיטלטלו את עולמם. בפלורידה של 2016, טראמפ ניצח את קלינטון בקרב המצביעים בני 65 ומעלה בפער ניכר, של יותר מ־15%. אבל סקר מלפני כמה שבועות מצא את הקשישים של פלורידה במצב רוח אחר, ואת טראמפ בפיגור של 10% מול ביידן. חלק מזה קשור כמובן לגיל. ביידן מבוגר, ומתקשר היטב עם בוחרים בני גילו. בוחרים מבוגרים סייעו לו לגבור על ברני סנדרס ועל שאר המועמדים הדמוקרטים בפריימריז. בוחרים מבוגרים נוטים לתמוך בו גם בבחירות הכלליות. אלא שגם טראמפ מבוגר. ובכל זאת נשחק. כי חוץ מהגיל ישנו גם הווירוס. הגישה של טראמפ – להתעלם מהמחלה ולחזור לעבודה – אולי קורצת לאנשי עסקים ולצעירים רעבים לתעסוקה. אבל היא מרתיעה את המבוגרים, שימי הקריירה מאחוריהם וסכנת הווירוס מאיימת עליהם. 

כל זה כמובן לא מבטיח ניצחון לביידן, ולא מחייב הפסד לטראמפ. מערכת הבחירות עוד לא הגיעה לשיא. וגם לא ברור מתי תגיע, אם יהיו או לא יהיו ועידות, מה יקרה כאשר ביידן יעשה את המהלך האחד המשמעותי שיש לו לקראת הבחירות – ויבחר את סגניתו המיועדת, האם הווירוס ימשיך להתפשט, או שמא השיא יחלוף ואמריקה תתאושש במהירות, וכמובן, מי יצביע ואיך יצביע ביום הבחירות. אם בנובמבר עוד יהיה וירוס ובוחרים עוד יחששו ללכת לקלפיות, שאלת ההתייצבות בקלפי, שהיא תמיד שאלה חשובה, תהפוך דרמטית. יהיה צורך לנתח אותה בפרטנות, גם לפי אזורים (כמה המחלה נפוצה), גם לפי קהלים (מי חושש יותר ומי פחות), גם לפי חוקי הצבעה (איפה אפשר להצביע בדואר ואיפה לא). אבל זה יכול לחכות לספטמבר.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

נכשל בתפקידו

Published

on

אחרי שלא הצליח לפתור את בעיית ההומלסים בחוצות לוס אנג'לס, ממשיך ראש העיר אריק גרסטי לאמלל את תושבי העיר בהוראות דרקוניות * הגיע הזמן לשלוח אותו הביתה

מחלקת בריאות הציבור במחוז לוס אנג'לס דיווחה ביום שני האחרון על 12 מקרי מוות הקשורים לנגיף הקורונה. זהו המספר השני הנמוך ביותר של מקרי המוות המדווחים ביום אחד מאז שהפנדמיה החלה לפשוט כאש בשדות קוצי לוס אנג'לס, בחודש במרץ. כמו כן דווח על 1,047 מקרים חדשים ולמעלה מ- 46,000 תושבי המחוז הנגועים בווירוס, כמחצית מכל המקרים שפורסמו בקליפורניה.

מספרים מבהילים? לא ממש. בסך הכל  2,116 בני אדם במחוז לוס אנג'לס מתו מסיבוכים הקשורים ל- COVID-19 (המהווה יותר ממחצית ממקרי המוות הכוללים במדינה). המחוז בדק עד עכשיו כחצי מיליון איש, כאשר בערך 8% מהם נמצאו חיוביים לנגיף. במחלקת האשפוזים, אחד המדדים החשובים ביותר לדעת אם התפשטות הנגיף מאטה, נמשכה העקומה כלפי מטה כאשר 1,440 איש אושפזו בלוס אנג'לס. בשיא ההתפרצות בעיר ב- 29 באפריל אושפזו כמעט 2,000 איש. גורמי הבריאות במחוז יהיו ככל הנראה עסוקים השבוע.: מושל קליפורניה גאווין ניוסאם אישר בתחילת השבוע פתיחה מחדש של קניות קמעונאיות ומתן שירותי דת בבתי כנסת, כנסיות או מסגדים עם פחות 100 איש או עם קיבולת של 25%. כדי שההנחיות הללו ייכנסו לתוקף בלוס אנג'לס, יידרש אישור ממחלקת הבריאות במחוז.

אבל לוס אנג'לס עדיין סגורה ומסוגרת, וממש ללא סיבה טובה. תושבי לוס אנג'לס מגרדים את ראשם ותוהים מדוע אמריקה, כולל אפילו העיר ניו יורק, נפתחת מחדש בעוד לוס אנג'לס נותרה כמעט סגורה לחלוטין. ד"ר ברברה פרר, פקידת בריאות ציבורית שלא נבחרה, האחראית על חירותם של תושבי המחוז, הודיעה שהיא מצפה לפתיחה מחודשת נוספת רק ברביעי ביולי. ראש עיריית ניו יורק ביל די בלסיו (אימבציל לא קטן), אמר כי עירו נפתחת מחדש בתחילת יוני. משהו פה לא הגיוני.

בעוד ש-LA מכונה "מוקד ההתפרצות" של COVID-19 בקליפורניה, מספרם למעשה נמוך מאוד. שיעור התמותה בעיר ניו יורק מ- COVID-19 הוא 1 מ- 532. שיעור התמותה במחוז לוס אנג'לס הוא כמעט פי 10 פחות,  – מתוך 5,000.

קליפורניה הצליחה לעומת מניו יורק, ככל הנראה בגלל המניעה המוקדמת של הטיסות מסין. מזג האוויר כאן חם יותר והצפיפות פחותה בהרבה. בניו יורק אנשים מתגוררים בגורדי שחקים, משתמשים במעליות, הולכים ברחובות צפופים, נוסעים ברכבת התחתית הצפופה, וקונים וסועדים בחנויות ומסעדות צפופות. אנשים בלוס אנג'לס נוטים להתגורר בבתים או בבנייני דירות קטנים, נוהגים במכוניותיהם, ונוהגים לשמצה לא ללכת לשום מקום. יש בה פחות משליש מהצפיפות שבניו יורק.

עם זאת, הוראות השעה בלוס אנג'לס נותרו אולי הדרקוניות ביותר ביבשת. המחוז פתח לאחרונה סוף סוף את חופי הים, המחוז האחרון במדינה שעשה זאת. אבל, לשבת או לשכב על חוף מחוז, אפילו לבדך, אסור. אתה נדרש ללבוש מסיכה כשאתה על החוף (היזהר מקווי שיזוף מביכים), אך הצו מבהיר שמותר לך להסיר אותה לפני שאתה נכנס למים (ככל הנראה חכם). המחוז גם סוף סוף פתח את הפארקים ומסלולי ההליכה שהיו סגורים במשך חודשיים, בעוד העיר ניו יורק מעולם לא סגרה את הפארקים שלה.

ראש העיר אריק גרסטי הודיע בשבוע שעבר כי הוא מרחיב את "הפתיחה המחודשת" לחנויות לטיפוח חיות מחמד ושטיפות רכב. שיער חיות המחמד נראה כעת טוב; בני אדם, לא ממש. כנסיות נותרו עד השבוע חסומות, ואילו חנויות ליקר ומריחואנה נחשבו "חיוניות" ומעולם לא היו סגורות. במקביל, הוא הודיע כי ההגבלות יישארו במקום עד שתמצא "תרופה". מומחים מזהירים כי ככל הנראה זה ייקח יותר משנה. בינתיים, התושבים ממשיכים לסבול תחת שלטונו של גרסטי ונציגת מחלקת הבריאות שלא נבחרה.

בכלי התקשורת הלאומית זיהו סוף סוף את מה שרבים בלוס אנג'לס, (חוץ מרוב הכלבלבים הכנועים בתקשורת המקומית) לוחשים זה מכבר: ראש עיריית לוס אנג'לס, אריק גרסטי, הוא יצור פוליטי מזיק ומדכא, הנאבק מדי יום להשיג כוח ותשומת לב כדי לספק את התשוקות המוזרות שלו ולא לעשות את מה שהוא נשכר לעשות: לשלוט בהגינות, בשקיפות ובכנות. 

בשבוע שעבר, הפרשן הפוליטי טאקר קרלסון עשה זאת בתוכנית הערב הפופלרית שלו ב"פוקס ניוז". "אריק גרסטי הוא מגלומני ונוירוטי", קבע קארלסון וחשף בצורה מבריקה כיצד גרסטי כפה על כללי התנהגות מגוחכים ב-22 המיילים של חופי דרום קליפורניה: בלי שמץ של ראיות מדעיות, מדוע איננו יכולים לשכב על חול יבש, אך זה בסדר שנצעד בחול רטוב? הוא טוען כי החלטותיו מבוססות על הקשבה המדענים ואנשי המקצוע הרפואי, למרות שלד"ר ברברה פרר, מנהלת המחלקה לבריאות הציבור במחוז לוס אנג'לס, אין תואר רפואי, או לכל מסלול לימודים הקרוב אליו.

גרסטי הוא פוליטיקאי צבוע במיוחד. כך, במצעד האליפות של הקינגס בלוס אנג'לס הוא נתפס עם בקבוק בירה ביד, ואמר "יש שני חוקים בפוליטיקה. הם אומרים 'לעולם אל תצטלמו אי פעם עם משקה ביד, ואף פעם אל תישבע על כך', אבל זה יום גדול ומזוין!" הכישלון המחפיר שלו בפיתרון בעיית ההומלסים מזדקר ומתעצם בעת משבר הקורונה, עד שרבים וטובים (כולל אני) אומרים די! השבוע חתמתי על עצומה להדחתו  (recall Garseti) באתר change.com

החשיפה של טאקר קרלסון רלוונטית לא פחות מכיוון שהמגלומניה הנוירוטית של גרסטי פוגעת עכשיו בכל אחד מאיתנו, ומיליונים רבים מעבר לעיר שהוא אמור להוביל, מכיוון שהוא מופיע בטלוויזיה כל יום ויום כדי להסביר למה אנחנו, וגם אלה שמחוץ לעיר, מנועים מלחזור ולחיות את חיינו  על סמך גחמותיו. המדיניות שלו אינה מנומקת, מהורהרת. קארלסון: "זהו ביטויו של אוטוקרט שהחליט שהוא חייב להיראות קשוח בכך שהוא עושה משהו, או שהוא לא ייבחר לנשיא, מה שהייתה תמיד המטרה העיקרית של אריק גרסטי. זה מפחיד אם אתה חושב מה זה אומר. המשמעות היא שהעיר השנייה בגודלה של אמריקה נפלה תחת שליטה מוחלטת של מגלומנית נוירוטית שמפוחדת מחול יבש. הפוביות האישיות של אריק גרסטי הינן חוקיות כיום בלוס אנג'לס. זה גורם לך לחשוב על ימיו האחרונים של ניקולאי צ'אושסקו ברומניה, כשהוא מתלהם על נתיניו מהבמה ומטיל את האובססיות המוזרות שלו על האוכלוסייה חסרת האונים".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות