Connect with us

טוב לדעת

נאה דורש, (לא) נאה מקיים

Published

on

מסתבר שזילות השואה לא פסחה גם על מרכז שמעון ויזנטל והמוזיאון לסובלנות שלו

שמו של מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג׳לס יצא למרחקים. ממול משרדי המרכז, המוגנים היטב, בשדרות פיקו שבעיר המלאכים, נמצא מוזיאון הסובלנות, שלוחה של המרכז אך ישות עצמאית מבחינת איסוף כספים.

הרב מרווין הייר העומד בראש המרכז היה היהודי היחיד בין אנשי הדת שהתכבדו לשאת תפילה בעת השבעתו של הנשיא טרמפ לקדנציה הראשונה של נשיאותו. שמו ידוע ומכובד בעולם כולו, מהוותיקן והאפיפיור, דרך ארופה למזרח הרחוק, חצי הכדור הדרומי וחזרה בואך למפרץ הפרסי.

איראן טוענת (ואף הוכיחה בכנס מדעי ואחריו בתחרויות בינלאומיות של קריקטורות) שהשואה לא היתה ולא נבראה, מזימה ציונית ותו לא. לפיכך, קל להבין שהיחסים בין איראן לבין מרכז ויזנטל אינם שפירים. אך מדינות אחרות במפרץ תומכות במרכז ואף מארחות באופן קבוע את התורמים הגדולים שלו (בזמני אירוח אלו מטיסים מטבח כשר, מוצרי מזון כשרים ושף עם צוות מלוס אנג׳לס). בשנה הבאה יפתח בירושלים הבירה לאחר מאבק שהגיע עד בית המשפט העליון בארץ והוצאה של עשרות מיליוני דולרים – מרכז הסובלנות בקול תרועה רבה.

בהיררכיית מרכז ויזנטל, מתחת לרב הייר, נמצא (דמוי) רב אלוף, הרב אברהם קופר, המנהל את המקום ביד ברזל. מהלך שנים אני מכיר את הרב קופר, והוא אינו איש שקל להסתדר אתו (מבחינת לבביות וחום אנושי) כלל ועיקר. עם זאת, תמציתו חיובית ביותר, ופעם אחר פעם מהלך השנים הוא הוכיח את עצמו. כיון שעם כל יום שחולף, אף אחד לא נעשה צעיר יותר, נשאלת השאלה מי מיועד להנהיג ולנהל את הארגון עם תום כהונתם של הרב הייר (דמות המכון) והרב קופר (מנהלו בפועל). האם יש מי שיכנס לנעליהם ויצליח גם להמשיך לגייס כספים בשמונה ספרות מדי שנה בשנה?

אתגר נוסף הוא שפעילות חשובה עד מאד של המוזיאון הוא עדויות הניצולים בפני אלפי ועשרות אלפי המבקרים. אך הניצולים – כמונו – הולכים ומתבגרים – ורובם כבר בשנות התשעים לחייהם. בקרוב יהיה מוזיאון אך לא ישארו עדים חיים לזוועות ולאותה תקופה בין האחד בספטמבר, 1939, והשמונה במאי, 1945.

כבר בימינו אלו – בהם האנטישמיות עולה לגבהים חדשים באנרגיה מחודשת ובהתמדה ועקביות – אנחנו עדים לנתק המוחלט בין זכרון השואה לאותם ניצולי השואה. מחד, אנחנו מופיעים לטקסים ועצרות, מאידך לא נתעכב ולו לדקה להושיט יד לניצול, להתענין בשלומו, לבוא לבקר. מדוע? כיון שהניצולים זקנים, רובם כבר לא עצמאיים, וקשה להם לדבר, קשה להם לקום או לשבת או לזוז, ולנו פשוט אין סבלנות וגם אין עניין. לנסוע לטייל באחד מ״מסעות החיים״ – כן! נצטלם ונדאג שהתמונה תופיע בעתון – דברים העוסקים בנו במקום בניצולים. לבוא לבקר שכן גלמוד או ניצולה שנשכחה בבית אבות מוזנח – לא!

באופן דומה גם הממסד: ועדת התביעות בנויה מפקידים-טפילים, והכספים שאמורים היו לניצולים מבוזבזים על משכורות ונלוות לכל החיים; חבל רק שהם לא מגיעים ליעדם – לניצולים. (מן הראוי להזכיר את שקרה בועדת התביעות בניו יורק והשחיתות שם והמעל בכספים בסכומים אדירים.) בכנסת ישראל מאוד מודאגים מהניצולים, שכה רבים מהם על סף רעב. חבל רק שאותה ״דאגה״ ו״התענינות״ החלו כה מאוחר, כשהבושה היתה כה גדולה שלא ניתן היה להסתירה יותר. כמה קל להתעלם מהניצולים, לשכוח שהם קיימים ולחיות את חיינו. כן, נופיע כאן לטקס, שם לסרט, נמחה דמעה, נעמוד חנוקים, נבטיח קבל עם ועדה ״לא עוד״ ונשמח שיש לנו את מדינת ישראל. כה שמחים אנו, שבחורים ובחורות וזוגות צעירים ששים לעבור לברלין ולערים אחרות בגרמניה, המפתות את הדור הצעיר מהארץ לעבור אליהן.

בהתאם למעמדו ולאופיו, הרב קופר משמש כשופר כשצריך לצאת למתקפה. מאמריו מופיעים באמצעי התקשורת המובילים בעולם. במאמר דיעה שפורסם במחצית יוני, 2019, הרב קופר (בשיתוף כתיבה עם היסטוריון העובד עם המכון) טען: "מותר להעביר ביקורת על מרכזי המעצר (של מהגרים בלתי חוקיים העוברים את הגבול ממכסיקו לארה״ב) – אך הפסיקו לקרוא להם ׳מחנות ריכוז'". לפי הגישה הרווחת היום בארה״ב, קל מאד להשוות כל דבר לשואה, דבר הגורם לזילות השואה.

אך בואו נראה מה קורה תחת אפו ממש של הרב קופר, במוזיאון הסובלנות הנמצא מרחק מעבר חציה אחד ממשרדו המשקיף על המוזיאון. האם קריאתו של הרב קופר עומדת במבחן המציאות? מסתבר שלא בדיוק. במוזיאון הסובלנות מן הראוי לנסות לגשר על תהום השנאה שנפערה בארה״ב.

לא הכל אשמת הנשיא תתארו לעצמכם, רעידות אדמה, המבול וכיו״ב לא היו תוצאה של מעשיו של הנשיא האמריקאי), ודברים שהוא ירש (כמו ״מכלאות״ ודרכי התנהלות כלפי מהגרים בלתי חוקיים שנתפסו עת הם מנסים לחצות את הגבול) אינם תוצר ישיר של נשיאותו. הדמוקרטים מסרבים לתקצב ולשתף פעולה, אך הנשיא אשם. תהליכים ונוהלים שנקבעו ע״י ממשל הנשיא אובמה או שהיו נהוגים אז לא זכו לביקורת, אך עתה הם מיוחסים אך ורק לנשיא טרמפ אותו יש להרחיק לאלתר ולצמיתות.

אנו חיים היום בעולם (כאן בארה״ב) שברגע ששמו של הנשיא מוזכר, או המילה ״מהגרים״ או ״חומה״ או ״מרכזי כליאה״ הכל מתקשר לעיסה אחת המעלה ריח בואש רע במיוחד. לאותו ניחוח דוחה מוסיפים המהדרים את ההאשמה ״מחנות ריכוז״ והנה תוצר לתפארת. יותר מזה כבר אי אפשר.

ובכן במרכז ויזנטל, בין כל שאר הפעילויות, העלו הצגה חדשה – ״אנה״ (הסתכלות חדשה בסיפורה של אנה פרנק). תשעה שחקנים מקצועיים שמשך 85 דקות (ללא הפסקה) גורמים לך לשבת על קצה הכסא ולהתרגש. הסיפור הופך למובן, למעניין, לדבר שכולנו יכולים להקשר אליו. ובסיום, עת שתי האחיות הוזות בשל מחלת הטיפוס שתביא למותן, האחת חושבת שהיא בקפה בפריז והשניה בפלסטין, קוטפת תפוזים מהעץ, בחום היום, ואוכלת אותם, אנחנו חושבים כמובן על המסר עיקרי של המחזה כולו ״מי שמציל נפש אחת".

כך חוזרים להם השחקנים כולם, עת אנו מוחאים כפים, ומתקדם שחקן צעיר, יפני-אמריקאי, ששיחק את פיטר, ואומר – כחוזר על המוטו – ש״מי שמציל נפש אחת״ וממשיך: ״הכנו לכם דף נייר בתוכניה שבידכם, ובה הדרך הפשוטה ביותר לעזור ולהציל את חייהם של הפליטים והילדים בגבול בטקסס".

הוא אומר, ואנחנו פותחים את התוכניה ומסתכלים בדמותו של שמעון ויזנטל וקוראים את הציטטות של דבריו: ״כשנגיע לעולם הבא ונפגוש את כל מיליוני היהודים שנספו במחנות והם ישאלו אותנו ׳מה עשיתם אתם׳, יהיו הרבה תשובות. אבל לי תהיה הזכות להגיד להם ׳לא שכחתי אתכם אף פעם.׳״ הכל מתקשר, הכל נהייה מובן.

השחקן לא צריך היה להוסיף: ״כי הם (הילדים שהופרדו מהוריהם, ממש כמו כאן בהצגה) גוועים ברעב, וחיים במכלאות שהן בדיוק כמו באותו מחנה השמדה בה היתה אנה ואחותה המבוגרת". הוא לא היה צריך להוסיף, כי כל אמריקאי היום יודע שזו בדיוק המציאות, ושהנשיא טראמפ נושא באחריות הבלעדית, הוא ורק הוא אשם, ועלינו ״להציל נפש אחת״ בכדי להציל את העולם כולו, ובכדי לעשות זאת, הם (השחקנים) כבר עשו את העבודה, כל שעלינו לעשות הוא לתרום.

כשכובד ההצגה כמו גם המקום – מכון ויזנטל והמוזיאון לסובלנות – כמו גם זוועות השואה אותן חווינו (למרות שלא במישרין) בשעה וחצי האחרונות, הרי שה״ידע״ מתקשר ל״עובדות״ ול״חשיבות העשיה״. וכך אנו יוצאים נסערים, נחושים לעשות מעשה, לתקן
את העולם ולהציל נפשות.

הו-ריי למכון ויזנטל. ואולי המכון לא יודע בדיוק את מה שהחליטו השחקנים לעשות? כנראה שלא נדע, שכן הרב קופר העדיף שלא לענות. אולי חשב שתחלוף הסערה. ראו איך במחי יד, נמחקה ההצגה כלא היתה. איך אותם מאמרי דיעה של הרב קופר מתגמדים מול המציאות. עד כמה קל להגיד לאחרים ״אל תשווו", אך ההמשך הוא ״רק בואו אלי הביתה, שם יגידו לכם אנשי (הלא הוא הרמטכ״ל של הארגון) את אותו הדבר אליו התנגדתי".

בושה.

מסתבר שזילות השואה לא פסחה גם על מרכז שמעון ויזנטל והמוזיאון לסובלנות שלו.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

טוב לדעת

דקות מעטות של תהילה

Published

on

הסיפור על אילן, נציג סוכנות דוגמניות, שהתמחה "לדוג" ילדות יפות ברחוב, בקניון ובכל מקום בו הסתובבו עם הוריהן, ולמסור כרטיס ביקור לידי ההורים

Proud woman in elegant red dress lying on banknotes. Rich woman. Business concept. Woman with lot of money. Saving money concept. Business success concept. Digital money concept. Finance.

בתם של עופרה וסמי היתה יפהפיה. ילדה בגיל העשרה, גבוהת קומה וחטובה, עיניים ירוקות, גדולות ושיער בלונדיני ארוך וגולש כמשי. כשפרסו הוריה את תמונותיה על שולחני, קשה היה שלא להתרשם מיופייה המדהים. אמנם רק בת 15, אבל אין ספק שעתיד מזהיר צפוי לה.

נראה שגם אילן קלט זאת. אילן היה נציג של סוכנות דוגמניות. חלק מעבודתו היה "לדוג" את הילדות היפות הללו ברחוב, בקניונים, ובכל מקום בו הסתובבו הבנות עם הוריהן, והוא דאג למסור כרטיס ביקור לידיהם של ההורים. האמהות הן אלו שבד"כ שהביאו את הבנות לסוכנות בה עבד, ומשם הדרך להתפרנס מכך הייתה קצרה. בתחילה ביקש מההורים לעשות "בוק" – מין אלבום עם תמונות גדולות של הילדה ב"פוזיציות" של אישה בגיל ה-20, אחר כך לרכוש סט איפור מקצועי ועוד ועוד ועוד…

כשעופרה והילדה פגשו באילן היה זה ביום כיף שערכו בפארק מים שבאזורנו, קשה היה לפספס את הילדה הבלונדינית הגבוהה עם בגד הים המינימלי ואילן בהחלט שם ליבו לכך. כשנתן לאמה את כרטיס הביקור של הסוכנות, התפלל כנראה כי יפהפייה תגיע למשרד, וכשזו הגיעה כעבור ארבעה ימים, קשה היה לו שלא לזכור אותה כשהמתינה עם עופרה בחדר ההמתנה של הסוכנות. לאחר שיחת היכרות עם יפהפיה אחרת שהצליחה במתק שפתיים לשכנע את עופרה, חתמה האם על טופס גדול עם שורות קטנות ורבות והוזמנה למחרת עם צ'קים לצורך צילום ה"בוק" של הילדה. למחרת החתימה ולאחר שספרה אי אלו צ'קים אצל מנהלת הסוכנות, נכנסה עופרה עם הילדה לחדר גדול וצבעוני, שם
צילמו את היפהפיה מכל כיוון ובכל זווית אפשרית.

עברו שבועיים ימים ועופרה וסמי הגיעו עם הילדה אל הסוכנות, לראות את ה"בוק". זה כמובן היה יפה, אבל משהו באנשים שניהלו את המקום לא נראה לסמי, וכשהילדה שוחחה עם אילן בצד החדר, לחש סמי על אוזנה של עופרה, לא נראה לי המקום, לא נראה לי". עברו שלושה חודשים והילדה הספיקה להצטלם למספר מגזינים ועיתונים. אפילו בתוכנית טלוויזיה ידועה שימשה כתפאורה, ואת חצי מההשקעה כבר החזירו ההורים, אבל לסמי משהו עדיין לא נראה. הכתובת הייתה אילן. זה שמר על קשר הדוק עם הילדה. בתחילה קשר טלפוני מצדו, אחר כך סמי שם לב שהילדה היא זו שמתקשרת אליו, השיחות הפכו ארוכות וסמי לא אהב את זה. עופרה לא חשדה במאום.

עברו שישה חודשים נוספים מאז. היפהפיה זומנה לתוכנית טלוויזיה מקומית ולאחריה לתוכנית ארצית, ובכולם קטפה שבחים. גם החוזים עליהם חתמו הוריה הניבו לא מעט כסף , ואף אחד לא דיבר על ההשקעה. כולם כבר דיברו על ה"מיליונים" שעושה הילדה, למרות שעוד היו רחוקים מכך. בכל התוכניות והראיונות והכתבות תמך בילדה אילן. הקשר ביניהם התהדק. לעיתים אפילו קלטה עופרה מבטים של אהבה ביניהם, אבל העדיפה שלא לשתף בכך את סמי. אבל סמי לא היה טיפש ולא האמין שתינוקות באים עם חסידה, ולכן כשקירבתו של אילן לבתו עברה כל גבול, סיפר לשותפו למוסך שבבעלותם. זה, רפי שמו, שפעם ביצעתי עבורו מספר חקירות כשהתגרש מאשתו, שלח את סמי אלי, ואני המלצתי לו על מעקב בן מספר ימים שבו נתהה על קנקנו של אילן ועל טיב הקשר בין הילדה לבינו. עופרה שהגיעה עם סמי למשרדי סירבה למהלך, אבל בלחץ בעלה נאותה להסכים וכולם הסכימו עם כולם.

ביום חמישי הראשון שלאחר פגישתנו התמקם צוות המעקב תחת ביתה של הילדה. אילן הגיע ב-9 בערב לאסוף אותה עם מכונית ספורט אדומה בת 10 שנים, אבל העיקר… ספורט, ועוד יותר… אדומה. צוות המעקב שלי שהורכב הפעם משני עוקבים שנראו בני 20 וקצת הגיעו עם אילן לביתו. כשזה נכנס עם היפהפיה לתוך הבית, המתינו תחילה. כשעברה חצי שעה התחילו לחפש כמנהגם תצפית מקומית. את זו המושלמת תפסו מול ביתו של אילן, על גג
אחד הבניינים, שם נשכבו לתצפית עם מצלמות פתוחות.

עברו 10 דקות בלבד וקיבלתי טלפון בהול, "המניאק מתמזמז עם הילדה…". עוד לא הספקתי להגיב, והגיע המשך, "הם מתפשטים". המצלמה תיעדה את אילן מפשיט את הילדה לאט לאט, נוגע בה לאט לאט, ומקיים אתה יחסי מין לאט לאט, והכל בגלל שבדירה השכורה בה התגורר הקומה רביעית היו חסרים מספר שלבים בתריסים של חדר השינה. העוקבים תיעדו את כל המשגל, הצילום היה מעולה, ועכשיו נותר להמתין להתפתחויות. אילן והילדה נכנסו לרכב כעבור שעתיים לערך. השעון הראה כמעט חצות
והשניים הגיעו למועדון ריקודים תל אביבי ידוע.

כשנכנסו פנימה נתקלו העוקבים בשומרי סף, שכל שידעו לומר היה לא! ושוב – לא! נאלצתי להשתמש בשירותיו של חברי משכבר הימים, קוב, בליין ידוע שטילפן לבעל המקום ותוך חמש דקות היו שני עוקביי בפנים יחד עם האביזרים הסמויים שקיבלו "הכשר" מצוות שומרי הסף,שהפעם כל מה שאמרו היה, בסדר! ושוב – בסדר!.

אילן והילדה רקדו בפנים. הילדה השתוללה ואילן קרץ מידי פעם למכר כזה ואחר, תוך שהוא משקיף בזווית העין בילדה המפותחת והיפה שרקדה לצידו.

מה שעוד עשה אילן, הי לדאוג לילדה מדי פעם לכוס שתייה צבעונית, שהכילה אלכוהול בכמות קטנה. קטנה, קטנה, אבל "דופקת ראש", העוקבים שלי תיעדו את הברמן כשהוא מוזג מהוודקה לתוך הכוס שהובלה אחר כבוד לילדה, דרך אילן, כמובן. הילדה רקדה ורקדה, והייתה מסטולית לחלוטין. בשלב מסויים נכנס אילן לשירותים. אחד מעוקביי נכנס אחריו. אילן רכן מעל השיש המזוהם, שקית ניילון לבנה יצאה מכיס הג'ינס שלו, ומה שבתוכה סודר על השיש. אילן התעלם מהבחור עם הפאוץ' שהשתין עם הגב אליו והסניף את מנת הקוקאין במהירות. המצלמה שבתוך הפאוץ' שלמותני העוקב שלי תיעדה הכל. ישבתי בביתי מקבל דיווח ומתפעל בכל פעם מחדש, לאיש לא היו גבולות. גם בעל קטינה, גם הישקה אותה

באלכוהול וגם השתמש בקוקאין. עכשיו כבר הייתי עצבני. עוקביי קיבלו הנחייה לתעד כל פעולה של מר אילן, וכך עשו. אילן והילדה רקדו והשתוללו, התמזמזו והתנשקו, שתו וישבו ובקיצור השתוללו. סמוך לשעה 03:00 לפנות בוקר העלה אילן את הילדה לביתה, אחרי לילה סוער וקצת "מופרע", שבמקרה או לא במקרה תועד כולו במצלמות עוקביי.

למחרת המעקב ישבו עופרה וסמי במשרדי. תחילה הקדמתי וסיפרתי על מאורעות ליל אמש, בהמשך עברנו לחדר הסמוך, שם צפו בני הזוג במאורעות ערב/ליל אמש.

בקטע שבו אילן והילדה השתגלו, סמי לא עמד בכך ויצא מהחדר. עופרה סיננה – "בן זונה אחד" ומחתה את דמעותיה. בהמשך הראיתי להורים איך הבחור הנחמד מהסוכנות משקה את הילדה לשכרה שוב ושוב ואיך הוא שואף קוקאין לאפו בשירותים המצחינים של המועדון ולקינוח, את אשר לא קלטו העובדים בזמן המעקב, אלא רק למחרת בבוקר, בעת העברת הקלטות, את הכדור הקטן שדחף אילן לכוס המשקה של הילדה, רק הוא ואלוהים ידעו מה הכיל, נגד כאב ראש זה בטח לא היה. סמי איים להרוג את הבן זונה, עופרה נלחצה מכך. לאחר שיחת הבהרה ארוכה, ישבנו
שלושתנו בחדרי וחשבנו על המהלכים הבאים.

בבוקר התקשרתי לסוכנות. הצגתי עצמי כמי שמעוניין בשרות הסוכנות ליצור תשדיר פרסום למשרדי. "כן, למשרד חקירות", אמרתי, כששאלה אותי המנהלת לפשר הבקשה. למחרת הגיעה מנהלת הסוכנות למשרדי, הולכתי אותה אחר כבוד לחדר הצפייה. היא לא התנגדה שאראה לה מה שביקשתי. משהו שקשור אלייך, אמרתי, ולחצתי על הקלטת. עברו 20 דקות של צפייה בקלטת. מנהלת הסוכנות לא האמינה למראה עיניה. ביקשתי ממנה להזמין אלי בדחיפות את בעל הסוכנות. עברה שעה ומחצה ונכנס גבר נאה למשרדי, "נעים מאוד", אמר, "אני בעליה של הסוכנות". הראיתי לו את קלטת הוידיאו הארוכה, הוא עצמו לא האמין למראה עיניו. שתינו אספרסו ארוך במשרדי וסגרנו כי אילן יעזוב את הסוכנות עוד באותו יום, "מסיבות של צמצומים", ביקשתי, שלא לעורר חשד יתר כשתבוא על אילן המכה השנייה.

בזמן שאני הייתי עם בעל הסוכנות, היו סמי ועופרה אצל ידיד ותיק שלהם, קצין משטרה בכיר באזור מגוריהם. עברו שעתיים-שלוש, ואילן נעצר.

לאחר שצפה בקלטת הודה בכל סעיפי האישום, בעילת קטינה, הפרת אמונים, שימוש בסמים קשים, ועוד ועוד, למשל, נהיגה בשלילה… הבחור הסתבך כהוגן.

עברו חודשים נוספים והילדה המפורסמת הלכה ונעלמה מהמרקע. לאט אבל בטוח, התנאי לכך היה הסכמה מלאה שלה בכתב, במשרדי. בתמורה הבטחתי לא להעביר את הקלטת לערוצי הטלוויזיה המקומית: "יש לזה דרישה", אמרתי, "הם יהיו מוכנים לשלם הרבה…", והיא חתמה ובשקט.

עם סמי ועופרה אני עדיין חבר…

המשך לקרוא

טוב לדעת

חנות סקס "כשרה" בתל אביב מציעה ויברטורים ונרות שבת

Published

on

אנשים מתחתנים ונשארים במערכת יחסים לזמן רב. צעצועי מין יכולים לעזור להם לתבל את העניינים ביניהם", מסבירה חנה בוטח, בתו של הרב האמריקאי הידוע, שפתחה חנות סקס "כשרה" בלבה של העיר ללא הפסקה

מה הופך צעצוע מין לכשר?" הייתה השאלה הראשונה שעלתה כאשר קיבלנו את ההזמנה לבקר בחנות הסקס הכשרה שפתחה לאחרונה את שעריה בתל אביב.

מי שפתחה את החנות היא חנה בוטח, בתו של הרב האורתודוקסי הידוע מאמריקה, שמואלי בוטח, שכתב ספרים כמו "סקס כשר: מתכון לתשוקה ואינטימיות" ו"למה אני לא יכול להתאהב: תכנית של 12 צעדים".

החנות, הממוקמת בלב העיר, היא הדבר הכי רחוק ממפוקפק וסליזי. למעשה, כשמתקרבים לחנות, התגובה הראשונית היא בלבול. על החלון נכתב "סקס כשר" באותיות שחורות וסגולות, אבל במבט ראשון כל מה שאפשר לראות מבחוץ הוא בגדים. "הבגדים עוזרים להקל על הכניסה", אומרת בוטח בת ה-28, כשהיא לבושה בג'ינס שחורים וחולצה ללא שרוולים.

חברתה של חנה, המעצבת כריסטינה דיקנס, תכננה גם היא לפתוח חנות, ושתי הנשים החליטו להקים חנות יחד כדי להקל על לקוחות המחפשים עזרים למין, מסבירה חנה. לכן השם המשותף של החנות: Foreign Denim X Kosher Sex. "הם מסתכלים על הבגדים ואז מציצים" על הדברים האחרים, אומרת בוטח.

ה"דברים האחרים" מוצגים בצניעות על שולחן קפה עגול בצד החנות, ועל מדפים על הקיר. מימין, קרוב יותר לחלון, נמצאים אביזרים כמו כיסוי עיניים, אזיקי קטיפה, נוצות, תכשיטי גוף, נרות, צובטי פטמות, בשמים ושמנים. יש גם משחק בו זוגות זורקים קובייה ומקבלים הוראות מה לעשות.

משמאל אפשר למצוא אביזרים אינטנסיביים יותר, אם כי הם נראים תמימים למראה. צבעי הפסטל הבהירים והקווים העדינים גורמים להם להיראות יותר כמו מוצרים מעוצבים לבית – מלחיות, פותחי בקבוקים ומחזיקי כלי מטבח, למשל.

יש לנו מגוון רחב של מוצרים ואני מוודאת שהכל בטוח לשימוש וידידותי לסביבה", אומרת בוטח. "שום דבר לא גס. מיניות היא עניין מורכב. כל הדברים האלו ניתנים
לשימוש עם הפרטנרים כדי ליצור אינטימיות מוגברת".

בין הפריטים המוצגים נמצא ויברטור מסיליקון המופעל בסוללות הנקרא "זן", ויברטור אצבע הנקרא "הסנפיר" אותו אפשר להטעין באמצעות כבל USB ואשר מלבישים על האצבע, ויברטור נטען ללא צורך בהחזקה ביד – מכשיר בצבע ורוד-בהיר דמוי-ביצה עם זרועות שיכולות לחבק את נקודות העונג, וגם ויברטור נטען בשם "שרביט הקסם". ה-Minamo, גאדג'ט רוטט בצבע תכלת מסיליקון רך, מעוצב כדי להתאים בעדינות לקווי המתאר של הגוף הנשי.

ללמוד משהו חדש

אז, מה הופך צעצוע לכשר? מדובר במטרה של הצעצועים, מסבירה בוטח. לדבריה, אביזרי המין מיועדים "לעזור לזוגות נשואים ליצור אינטימיות במערכת היחסים. אלו דברים שכדאי להשתמש בהם ליצירת אינטימיות מוגברת.

אנשים מתחתנים ונשארים במערכת יחסים לזמן רב. עזרים יכולים לעזור לאנשים לתבל את העניינים ביניהם. קשה מאוד לשמור על תשוקה וחדשנות במערכת יחסים ארוכות-טווח. צריך לגלות מחדש אינטימיות בין שני אנשים, וכדי לעשות את זה צריך ללמוד משהו חדש כל הזמן, ואלו עזרים שיכולים לעזור בכך".

בוטח אומרת כי היא לא חוששת מתגובות הנגד או מקבלת אישור מרבנים. "אבא שלי רב", היא אומרת וצוחקת. "אני אבקש ממנו אישור". היא מוסיפה כי לאחרונה נכנס רב לחנות שלה ואמר לה שהיא עושה משהו "חשוב מאוד".

ליהדות יש כל-כך הרבה להציע", היא אומרת. מיניות היא לא טאבו. היא מדברת על נישואים וקדושה ומה שצריך להיות במערכת יחסים. הגבר מצווה לענג את אשתו. יש כל-כך הרבה תבונה ביהדות", וצריך להפיץ את המסר הזה.

גם ספרי ה"סקס הכשר" של אביה מוצעים למכירה בחנות. מלבדם, בשולחן שלה, בוטח מציגה גם קופסאות קטנות עם נרות שבת, לחלוקה לנשים כדי לעודד אותן להדליק נרות בשישי בערב.

החנות, המוכרת מוצרים גם דרך אתר האינטרנט, נפתחה בסוף יוני, ובוטח נמצאת עדיין בתהליך של קבלת האישורים הנדרשים ממשרד הבריאות ומכון התקנים למוצרים שהיא מייבאת.

יש לי הרבה דברים שאני רוצה להביא", היא אומרת, ביניהם מוצרים העוזרים לנשים בהריון או בגיל הבלות ומוצרים המקלים על הכאב שאנשים מרגישים במהלך יחסי מין. "כל מה שיכול לעזור לאנשים", היא אומרת. בוטח, שעברה לישראל ב-2011, אומרת כי החנות היא חלק מהמשימה בחיים שלה.

יהדות היא מרכז החיים שלי, אבל אני חיה בעולם מודרני", היא אומרת. "אני רוצה לשלב בין שניהם. זו הדרך שלי להביא את האור של היהדות לעולם".

בזמן שבוטח מדברת, מירב בת ה-42, שמעדיפה לא לחשוף את שמה המלא, נכנסת לחנות. היא אישה חילונית ולקוחה. היא רכשה ויברטור מסוג זן כשהחנות נפתחה, והגיעה שוב כדי להסתכל על עוד דברים.

הייתי בהרבה חנויות סקס קודם לכן", אומרת מירב. אבל חנה גורמת ללקוחות להרגיש שהם קונים משהו שהם צריכים, בלי הבושה. היא מסבירה לך איך להשתמש בוויברטור כמו שהיא הייתה מסבירה לך איך למרוח קרם הפנים על הפנים".

המשך לקרוא

טוב לדעת

חי לנצח

Published

on

25שנה אחרי פטירתו של מנחם מענדל שניאורסון, מנהיג חב"ד הרבי מלובביץ', החסידות היא תופעה ייחודית שכוללת בין השאר 3,500 מרכזים ברחבי העולם • הרב יהודה קרינסקי, שהחל כנהג של הרבי ואחראי כיום על מעצמת התקשורת של הארגון, חושף את הסוד

לפני שבועיים ציין העולם היהודי, ויש יאמרו העולם כולו, 25 שנה להסתלקותו של הרבי מלובביץ', מנחם מענדל שניאורסון – מנהיגה השביעי ובינתיים האחרון של החסידות. ברבע המאה שחלפה מאז פטירתו, הפכה חב"ד לתופעת טבע בעולם היהודי – מוקד משיכה עצום לדתיים, לחילונים, חסידים, מתנגדים, ואפילו ראשי מדינות.

נוכחותו רק הולכת ומתעצמת. מאגר הקלטות הווידיאו והאודיו שנותר אחריו ממשיך לפרנס את הדורות הבאים, אך הם לא זקוקים לחוויה ויזואלית. גם לא לדיוקן המפורסם של הרבי, שתלוי במיליוני בתים יהודים והפך כבר לאייקון תרבותי עולמי. הרבי הוא עדיין, וכנראה לנצח, הדם הזורם בעורקים של חב"ד. אלא שהוא לא רק של החב"דניקים, והשפעתו בתחומים רבים רק גוברת.

חסידות חב"ד מבקשת להדגיש את היותה "בית יהודי" כללי, ולדחות על הסף מעורבות פוליטית. אבל צבא ה״דיפלומטים״ שלה, אלפי השליחים במאות מדינות, הופכים אותה בהכרח לכוח פוליטי גדול.

שעות ספורות לאחר נחיתתי בניו יורק, כבר ביקרתי באוהל שבו טמון הרבי מלובביץ'. למרות השעה המאוחרת, עשרות יהודים ולא־יהודים היו במקום. הגיעו לבקש בקשה, להתפלל, להתפעל, לחוש את האווירה. היו שם חסידים של צענז, ויז׳ניץ ובאבוב; אפילו כמה סאטמרים, לצד יהודים מסורתיים, כיפות סרוגות, נערים ונערות חילוניים בלבוש חשוף וגם צעירה אפרו־אמריקנית עם בקשה מיוחדת.

למחרת, באיסטרן פארקוויי 770 בשכונת קראון הייטס בברוקלין, הידוע לכל כ"770" וכמרכז חב"ד העולמי, אני נתקל במנדל אלפרוביץ', שליח חב"ד הטרי בדרום דקוטה, שהשלים נוכחות של החסידות ב־50 מדינות בארה"ב. הוא היה מלווה בשליח מאלסקה, מנדי גרינברג. כינויים של השליחים מהמדינה הצפונית הוא "דה פרוזן צ'וזן" (The frozen chosen).

בחדר צנוע ממתין לי הרב יהודה קרינסקי, יו"ר המוסדות המרכזיים של חסידות חב"ד העולמית. הוא החל את דרכו כשליח הרבי כבר בשנות ה־50, כשנשלח לעודד את כפר חב"ד לאחר הפיגוע בבית הספר למלאכה, שבו נרצחו שישה אנשים. לאחר מכן שימש נהגו האישי של הרבי ובהמשך דוברו. כיום, בגיל 86, הוא בעל הדרגה הגבוהה ביותר בחסידות – אבל מבטל עצמו בפני זיכרון הרבי. חב״ד בוחרת לכתוב את העתיד בדיוֹ של העבר, והעבר מבחינת חב״ד מעניק השראה גם לעתיד.

הרב קרינסקי גדל במשפחה חב"דית להורים שהגיעו לארה"ב בתחילת המאה ה־20. "הוריי נשבעו זה לזה שאם אלוהים ייתן להם ילדים, הם יעשו כל שביכולתם על מנת שהילדים שלהם ישמרו תורה ומצוות. הם בנו בית יהודי מאוד באזור בוסטון, ואני הייתי הצעיר מבין תשעה ילדים. כאשר הרבי הקודם היה שולח את השלוחים מרוסיה או פולין לאמריקה לבצע את עבודת השליחות, הם תמיד נשארו איתנו בבית. גדלתי באווירה חמה, שבה הכנסת אורחים, תפילה ולמידה היו בשגרה. הלכתי לבית ספר ציבורי, כי לא היו ישיבות באותה תקופה באזור".

יש לך רישיון?"

הפגישה הראשונה שלו עם הרבי היתה רגע לפני בר המצווה. "הוריי אמרו שהם רוצים שאעבור מבית הספר הציבורי לחינוך של לובביץ' בניו יורק", מספר קרינסקי, "זה היה ב־1946, בחול המועד סוכות. נכנסתי עם אחי הגדול לישיבה ואז ראיתי את הרבי בפעם הראשונה. התמלאתי יראה. באותו רגע, למרות גילי הצעיר, ידעתי שאני רוצה לגור איתו וללמוד ממנו. אחרי החגים נרשמתי לישיבה. הייתי אחד הנערים היחידים במעונות, השאר גרו באזור. הרבי אמר לחלק מהבחורים האחרים למסור לי לדבר איתו. הוא היה נוהג לשמור בצד את הדואר שהגיע אלי, הוא ידע מי אני, אבל לא ידעתי שהוא יודע מי אני. תמיד הייתי הולך לתפילות, עומד וצופה ומקשיב למה שיש לו לומר. ואותה תחושה של יראת הכבוד מעולם לא פסקה, גם עשרות שנים אחרי שעבדתי עבור הרבי. בכל פעם שהייתי צריך להיכנס לחדרו ידיי היו רועדות מעט. באחד הלילות, כשלמדתי עד מאוחר בבית מדרש בניו יורק עם עוד מישהו, אחד האנשים פתאום רץ פנימה ושאל 'יש לך רישיון? הרבי רוצה לנסוע אז תמצא מכונית ותיקח אותו'. מצאתי מכונית מחב"דניק שגר לא רחוק ולקחתי אותו, ואל תשאל אותי איך הרגשתי כי פשוט אי אפשר להסביר את זה. מאותו רגע הפכתי להיות הנהג הכמעט בלעדי".

הרגשת שהרבי צריך להיות מעורב בפוליטיקה?

הרבי מעולם לא היה מעורב בפוליטיקה. אני יכול להגיד לך מתוך היכרות איתו במשך 40 שנה, 24 שעות ביממה. כל מיני מועמדים מכל הקשת הפוליטית היו מגיעים אליו והוא היה מעניק להם הדרכות וייעוץ, אך מעולם לא הביע תמיכה במועמד כזה או אחר".

מה השתנה מאז 1957, השנה שבה התחלת לכהן כחלק מהצוות של הרבי ואחראי מערך התקשורת שלו? איך למשל מדברים אל אנשים בצורה משכנעת בעולם הדיגיטלי שלנו באופן שאינו מפריע להלכות ולערכים של התנועה?

ראשית – האנשים משתנים, וגם מספר האנשים השתנה. להערכתי חב"ד היא התנועה היהודית הגדולה בעולם בפריסתה. יש יותר מ־3,500 מרכזי חב"ד בעולם, ולצד הפצת רעיונות התורה והמצוות, האנשים שלנו מצילים אנשים כשיש אסונות. כך היה בנפאל ובצונאמי הגדול (בשנת 2004). הם גם עוזרים ללא יהודים, נרתמים לכל דבר. והם מאוד מוצלחים. מדובר בארגון היהודי הכי פעיל בעולם. הדאגה ליהודים היא חלק מהווייתו, 24 שעות ביממה.

לגבי העידן הדיגיטלי – באינטרנט טמונות סכנות רבות אך גם פוטנציאל גדול. המציאות היא שזה הפך להיות חלק מהחיים, ולכן לצד זהירות מקסימלית מהסכנות, עלינו לרתום אותו למטרות טובות וקדושות. ב־1957 כאשר התחלתי במערך התקשורת של התנועה, לא היו מחשבים. כאשר רצית לפרסם הודעה לתקשורת, היית צריך לעשות המון דברים ולשלוח דרך הדואר וכו', היום אנחנו מאוד מתקדמים בתחום בגלל הנסיון שלנו. אני זוכר שהעברת הדרשות של הרבי דרך לוויין נחשבה למהפכנית בזמנו ב־1980. היה צריך ציוד מאסיבי ויקר כדי שזה יקרה. עכשיו לא צריך כלום, רק מחשב – והכל בלחיצת כפתור".

מזוזות בחדרי הסטודנטים

בשנת 2008, בסדרת הפיגועים הקשה במומבאי, התברר שעבודתם של שלוחי חב"ד לא רק קשה אלא גם מסוכנת, כאשר שישה אנשים נרצחו בבית חב"ד בעיר, ובהם בני הזוג הרב גבריאל ורבקה הולצברג ז"ל. "מבלי לפרט, אומר שיש הרבה פעילות מאחורי הקלעים בתחום הביטחון של השלוחים", אומר קרינסקי, "לצד התפילה שלנו לאלוהים לביטחון השלוחים, אנו גם צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי להגן עליהם. היה לנו גם פיגוע בבית חב"ד בסן דייגו לפני כמה חודשים".

אמריקה תמיד קיבלה יהודים. כשאתה רואה את המתקפות האנטישמיות היום באמריקה, זה משהו שחשבת שיכול לקרות?

לצערנו מסעות ירי בארה"ב הם דבר שבשגרה. שיקגו, למשל, נראית לפעמים כמו שדה קרב. אנחנו צריכים פשוט להתפלל שאלוהים יגן עלינו. התקשורת בכל אמריקה התרשמה לחיוב מהדרך שבה הרב מקליפורניה הגיב לירי (בבית חב"ד בפאוול, ליד סן דייגו בסוף אפריל).

באותו שבוע, בגלל אותה תגובה, סטודנטים באוניברסיטאות קבעו מזוזות על דלתות החדרים שלהם רק כדי להראות שהם לא מפחדים".

רבים מאשימים את ממשל טראמפ באירועי הירי נגד יהודים. בחב"ד אתם חושבים שיש בכלל היגיון להאשים את הנשיא באנטישמיות?

אני לא מבין את זה בכלל. אתה צריך לשאול על כך את המפלגה הדמוקרטית . לא הגיוני להאשים אותו, אי אפשר להבין למה הם קוראים לו כך. הוא אינו אנטישמי ולהאשים אותו שהוא אחראי לירי יהיה אבסורדי".

הרבי לא ביקר מעולם בישראל. לא היה לו צורך רוחני לבקר בכותל?

שאלה טובה. גם בי קיננה השאלה הזאת במשך שנים רבות ונשאלתי על כך מצד הרבה עיתונאים. לא היה לי את האומץ לשאול אותו ישירות, זה לא תפקידי. אז כתבתי לרבי מכתב על כך שעיתונאים שואלים את השאלה הזאת. הוא ענה שאם מגיעים לארץ ישראל אסור לעזוב, אלא אם כן זה למען חתונה או לימוד תורה. ומכיוון שהוא כבר עושה את שני הדברים האלו, הוא לא היה יכול להגיע רץ ישראל ולעזוב אותה".

עד כמה חב"ד מוטרדת מתופעת ההתבוללות?

אם יש מישהו שדואג לבעיית ההתבוללות זה הרבי דרך השלוחים. אני לא חושב שיש עוד תנועה שמקדישה את כל מאמציה ומגיעה לכל כך הרבה מקומות, כדי לפעול בנושא. אני בטוח שהשלוחים הצליחו במידה רבה להאט את הסחף אך יש עוד עבודה רבה לפנינו".

ומה לגבי המאבק באנטישמיות?

הייתי פה כאשר בנימין נתניהו נפגש עם הרבי בפעם הראשונה. הוא בדיוק מונה לתפקיד השגריר באו"ם. הוא הגיע לרבי בזמן ההקפות (בשמחת תורה), ובית הכנסת היה מפוצץ באנשים. עמדתי לצד הרבי ליד ארון הקודש הפתוח, ונתניהו הגיע והציג את עצמו בפניו. הרבי דיבר איתו למשך 40 דקות, ממש בעיצומן של ההקפות, וכולם מחכים שיסיים כדי שיהיה אפשר להמשיך. והאיש הצעיר הזה נתניהו) 'לוקח' 40 דקות מזמנו. "הרבי אמר לו כי האו"ם הוא בית חשוך, ולכן צריך להאיר אותו. 'מעט אור דוחה הרבה חושך… החובה שלך היא לשים אור במקום החשוך הזה. לא להילחם, אלא רק להאיר אותו'. והסיפור הזה ניטע עמוק בליבו של נתניהו. אני מאמין שזו היתה הגישה של הרבי לאנטישמיות, גם אם אי אפשר לנצח אותה".

עונה על שאלות חשובות"

אחד מהמנהיגים הבכירים בעולם שמקיים יחסים קרובים עם חסידות חב"ד הוא נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. הרב קרינסקי מספר כי בשיחה אישית עימו, שאל אותו הנשיא מאיפה ברוסיה הגיעו הוריו לארה"ב. "הנשיא גילה לי שגדל באזור יהודי בסנט פטרבורג והיה גוי של שבת. הוא לא השתמש במונח הזה, אבל הבנתי ממנו שזה היה מה שעשה עבור היהודים בצעירותו והכיר את כל האופרציה. הוא דיבר על חב"ד כאילו הוא שליח בעצמו".

יש לכם שלוחים בכל מקום שיש יהודים. בכל חמישים המדינות של ארה"ב. תגיעו גם לאיראן?

בזמנו, היו שני תנאים שהיו צריכים להתמלא לפני שהרבי היה שולח מישהו. אחד – שיהיה מקווה טהרה, ושיהיה מצב פוליטי יציב".

אתה וכל השלוחים פגשתם את הרבי אך הנכדים שלכם מעולם לא, הם רק ישמעו סיפורים עליו. לא מגיע להם גם רבי?

יש להם, לדעתי. יש כל כך הרבה דברים כתובים של הרבי – המכתבים והנאומים – 35 כרכים של מכתבים עם שאלות ותשובות, ממש תורה שלמה, על כל תחום בחיים, מאות כרכי נאומים. ויש כ־1,500 מאמרים חסידות עמוקים. המונים מושפעים מאוצר זה עמוקות. שנית, אני מודה לאלוהים שבתחילת שנות ה־70 החלטתי לצלם בווידאו את האירועים של הרבי, למרות העלויות הגבוהות. ויש גם ההקלטות משידורי הלוויין. כיום אפשר לצפות בסרטי הוידאו האלה ו ולראות דרכם את האכפתיות והלהט של הרבי. הילדים רואים את זה וזה נכנס ללבם".

מה היה שונה אצל הרבי? למה יש חסידים שאינם של חב"ד שבאים לבקר את מקום קבורתו?

אני חושב שהרבי נגע בלב של כל אחד – גם באלו שלא נחשבו לחסידים שלו. אני יודע שאצל החסידויות השונות, וגם אצל הליטאים, כשיש אירועים שונים בעולם, במיוחד בנוגע לארץ ישראל, הם שואלים את עצמם מה הרבי היה אומר. בעבר הם לא רצו לשמוע את עצתו, אך היום הם מרגישים שהוא עונה על השאלות החשובות".

אפשר לומר שהמורשת של הרבי היא שבכל אחד מאיתנו יש קצת חב"ד.

בהחלט. לחלוטין. חב"ד, ובפרט תורת הרבי, עוזרת לכל אחד להתחבר למהות של היהדות".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות