Connect with us

השבוע בלוס אנג'לס

משואה לתקומה בשבט חן

Published

on

בין ערב "זכרון בסלון" בבית משפ' כהן ומפגש מרתק עם ניצול שואה – לטקס לזכר חללי מערכות ישראל ופרידה מהשמיניסטים שמתגייסים לצה"ל

השבועיים האחרונים רצופים בימי זיכרון המחייבים אותנו לא לשכוח.

ביום ראשון, אפריל 28, השתתפנו בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הטקס היה טקס קהילתי בשיתוף עם מת"י, איתנים ובית ספר עמ"י. הטקס היה בסימן בין זיכרון לחשכה ובמהלכו הוקרן הסרט אחרונים מטרבלינקה". הטקס היה טקס מרגש מאוד ואף עורר המון שאלות ותהיות בקרב ילדי השבט. תודה להודיה קנפו ובן בסון על ייצוג השבט בטקס על הבמה!

ביום שלישי, אפריל 30, ערכנו ערב "זיכרון בסלון" בביתם של משפחת כהן. היה לנו הכבוד לשמוע ולארח את שמואל גרשון, בן 85, עם נפש צעירה כמו של בחור
בן 18.

שמואל שרד את מחנה הריכוז בדכאו שבגרמניה, שם עבד 3.5 שנים; לבד. כל המשפחה שלו נספתה ״תחת חסותם״ של המרצחים הנאצים.

שמואל עלה לארץ מיד אחרי המלחמה, התגייס למחתרת היהודית ולאחר מכן גם לצבא, ותמיד שמר על שמחת החיים, החיוך והאהבה לשירה! איזה מזל שעדיין יש לנו את הזכות לשמוע את המקור הראשון לסיפורי הזוועות ואני מודה על כך שיש לי את הזכות והיכולת להשמיע את זה גם לבני הנוער שלנו בארצות הברית.

הנוער שלנו מדהים, שואל שאלות חכמות ומתעניין! הלוואי שב-2020, עדיין יהיה מי שיספר להם את הסיפור שלו. לסיום הדלקנו נרות זיכרון לזכרם של שישה מליון יהודים שנרצחו בשואה, ושמואל שר עם דמעות בעיינים את היזכור. תודה לשיר נקש וה-IAC על הובלת הפרוייקט והעזרה הגדולה, וכמובן למשפחת כהן על האירוח בסלון ביתכם והעזרה באירגון וההכנות!

ובמעבר ליום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.

ביום ראשון, מאי 5 ציינו בטקס שבטי ומכובד את יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. הטקס נערך בצל החדשות על כך שמדינת ישראל מותקפת בטילים מדרום ועד מרכז הארץ. במהלך הטקס, כל גדוד שלח נציג להדליק נר זיכרון לזכרם של 23,741 חללי צבא הגנה לישראל ו- 3,146נפגעי פעולות איבה.

חלקנו כבוד לסמ"ר מתן גוטליב ז"ל שנהרג במלחמת צוק איתן; לאורי אנסבכר- צעירה כבת 19 בת שירות לאומי, שנרצחה ביער ביישוב עין יעל ביידי מחבל פלסטיני; וסיפרנו את סיפורם של משפחת פרץ, אוריאל ואלירז ז"ל, אחים שנהרגו בפעילויות מבצעיות שונות במהלך השירות הצבאי שלהם כקצינים, ואף על מרים אמם – שהפכה את השכול לעשייה חינוכית ועוצמה. אחד המשפטים אחד המשפטים המזוהים עם אוריאל היו: "עם מכלול הקוצים והצמחים שנכנסו לי לגוף אפשר להקים ערוגה של מטר על מטר, אבל אלו לא סתם קוצים, אלו קוצי ארץ ישראל, ומי שחי בארץ הזאת צריך לדעת לקבל באהבה את קוציה".

היום, לאחר 71 שנות קיום ועצמאות כל שניתן לקוות זה שהקוצים יהפכו לגינה פורחת וצבעונית, ושלא נדע יותר עוד כאב וצער על בנינו ובנותינו, כי עוד לא אבדה תקוותינו.

בסיום הטקס, חניכי השכבה הבוגרת של השבט המתגייסים בשנה הקרובה לצבא דרך המסגרות השונות, עלו להדליק נר אחרון, נר של תקווה; סול עטיה, עידן פרטוש, שגב כהן ויוני עדן- התגייסו בשלום וחיזרו בשלום; אמן!

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

השבוע בלוס אנג'לס

מרגישים בבית

Published

on

רותם עלימה, מנהלת הקהילה של אפליקציית homeis, נחושה להפוך את הישראלים של לוס אנג'לס לשבט אחד גדול, מהוואלי עד לדאון טאון • והמייסד רן הר נבו מתכוון להגיע לרבע מיליארד מהגרים בכל העולם • שווה בדיקה

תשע בערב, מימונה בוודלנד הילס, וחבורה של ישראלים מכל הגילאים והעדות נכנסים למסיבה. מירה טל, מאפרת הוליוודית שגרה באל-איי כבר שנים; גיא ויינר, מעצב פנים מצליח מתל אביב שנחת כאן רק לפני חמישה חודשים; ורותם עלימה, מנהלת קהילת הישראלים בלוס אנג'לס של הומיז, חוגגים יחד מימונה באמצע הוואלי כאילו הם מכירים כבר שנים. "את כל האנשים שכאן הכרתי דרך הומיז", אומרת עלימה. "שנה וחצי שניסיתי בכל הכוח לייצר באל-איי חבורה של אנשים וכלום לא תפס. אני מרגישה שעכשיו סוף סוף מצאתי את האנשים שלי".

אז אם עדיין לא שמעתם על homeis, כנראה שחייתם בחודשים האחרונים מתחת לאבן, או פשוט רחוק רחוק מהקהילה הישראלית בלוס אנג'לס. האפליקציה הישראלית מתכוונת להיות אפיק תקשורת חיוני לכל מה שמעל 260 מיליון מהגרים ברחבי העולם צריכים – החל ממידע חיוני שיעזור להם להסתדר, דרך אנשי מקצוע שמדברים את השפה שלהם, ועד חברים, הזדמנויות עסקיות, ואפילו אהבה.

בינתיים, נראה שדי הולך להם. מעבר לקהילת הישראלים בלוס אנג'לס, החברה מתחזקת שבע קהילות נוספות בארצות הברית ובישראל, עם 'יוזרים' ישראלים, צרפתים, והודים – והיא מתכננת להתרחב, בחזק ובגדול. אבל הקהילות הישראליות של הומיז, בינתיים בניו יורק, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, פילדלפיה ופורטלנד, הן עדיין הבסיס והלב של החברה. לא קשה להבין למה.

הומיז נולדה מהחוויה האישית שלי כמהגר", מספר מנכ"ל החברה, רן הר נבו, שעבר בעצמו לניו יורק לפני עשר שנים לאחר שחברת האונליין-וידאו שייסד יחד עם השותף חנן לשובר, 5min, נמכרה לענקית המדיה AOL תמורת כ-65 מיליון דולר. "הגעתי לכאן בלי רישיון, בלי יותר מדי חברים, ועם מבטא ישראלי כבד. עם כל הקשיים שברילוקיישן מצאתי את עצמי נמשך באופן טבעי לישראלים אחרים, אבל לא היה באמת מקום אחד מסודר עם כל התשובות – גם איך עושים ביטוח רפואי וגם עם מי יושבים לבירה אחרי העבודה".

למעשה, כל עובדי הומיז בארצות הברית הם מהגרים, מצרפת, מהודו, ומישראל. "בעצם כולנו עברנו את התהליך הזה על בשרנו", מוסיף הר נבו. "אנחנו מנסים להפוך את האינטרנט למה שאנחנו היינו צריכים כשהגענו לכאן".

קהילת הומיז בלוס אנג'לס נפתחה רק לפני חודשיים, אבל אין ספק שהחברה הצליחה לחדור לקהילה. עשרות אלפי אנשים הצטרפו לאפליקציה בשבועות האחרונים והמספרים רק ממשיכים לעלות. בפסח החברה הרימה את פרויקט "יהיה בסדר", שבמסגרתו אירחו עשרות משתמשים סביב שולחן הסדר משתמשים אחרים שלא היה להם איפה לעשות את החג. וחשוב לא פחות, אירועים קהילתיים קטנים אבל משמעותיים, כמו בראנץ' שישי לנשות הומיז, ופיקניק עצמאות משפחתי בסנטה מוניקה, התחילו לצוץ בכל פינה בעיר – בדרך כלל בהובלתה של עלימה.

כמהגר"ומיז נולדה מהחוויה האישית שלי

מנהלת הקהילה המקומית נחושה להפוך את הישראלים של לוס אנג'לס לשבט אחד גדול, מהוואלי עד לדאונטאון. בפגישה הראשונה שלי עם רן הוא שאל אותי מה האתגר המרכזי שלי כמהגרת. אמרתי לו שהקושי הכי גדול הוא לא להיות חלק מחבורה גדולה של אנשים. בארץ יש לי משפחה ענקית והמון חברים, אבל כאן זה פשוט לא קורה", היא מספרת. "הוא מיד אמר לי, עזבי, הומיז פותרת לך את הבעיה הזאת. חייכתי בנימוס, אבל האמת היא שלא לגמרי האמנתי בזה. ואז הגיעו כל האנשים שהצטרפו אלינו ופשוט מחממים לי את הלב בכל יום מחדש".

"לפני ליל הסדר לא נרדמתי בלילה מרוב לחץ והתרגשות בגלל כל האנשים שפשוט זרמו עם לעשות סדר יחד עם אנשים שהם אפילו לא מכירים", ממשיכה עלימה. "מאז זה רק מתעצם.

הפכנו לגרעין חזק של תמיכה ומשפחת יות . מצאתי את החבורה שלי".

אז לאן מועדות פניה של homeis? בלוס אנג'לס לבדה חיים יותר האנשים שלי"רותם עלימה. "סוף סוף מצאתי את מעשרה מיליון מהגרים, ובעולם כבר מדובר על מאות מיליונים, תופעה שמשנה את המרקם החברתי והפוליטי ברחבי העולם.

בינתיים, החברה ממשיכה את הדרך לפתיחת עשרות קהילות מהגרים נוספות מבלי מודל עסקי מוצהר או ניסיון להכניס רווחים, אלא בעיקר כדי למצוא את התשובה לשאלה שכולנו שואלים את עצמנו כמהגרים מה זה בית?

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

זיכרון השואה

Published

on

מיקי פופיק, ניצול שואה ששרד ארבעה מחנות השמדה והיה בין ראשי הקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס מתקרב לשנתו ה- 90• המכתב שלו למלכת אנגליה צריך ללמדנו על עבר ועתיד

מחנה השמדה נבנה ליד מחצבה. מדרגות צרות היו בדרך, ורבים נרצחו שם. מתחתן היה מאגר מים בו רבים טבעו. ממאי 1945 עד אפריל2019 , מייק פופיק יודע את המספר המדויק של המדרגות מהמחצבה למחנה:186

חותם השואה טבוע בנו, בכך אין ספק. אך ככל שעוברים העשורים וגדל המרחק, השואה כבר פחות מרשימה אותנו והשפעתה עלינו הולכת וקטנה.

ממילא לא יכול מי מאתנו להבין ולהפנים מה פירוש מיליון וחצי מיליון ילדים שנרצחו, או ארבעה וחצי מיליונים נוספים של מבוגרים, כולם יהודים, שהושמדו בצורה שיטתית, אכזרית שאין כמוה. הכל תועד, נרשם, נבדק, צולם, אך יש רבים שקמים אומרים ״לא היה ולא נברא" ומאשימים אותנו היהודים בהמצאה כה גאונית בכדי לשדוד מדינה לא לנו. הם גם אומרים: ״אירזו את הפקלאות, קחו את המזוודות, וחיזרו לארצות המקור שלכם".

אנו חיים היום כשבעולם לא רוצים בנו, ואנחנו מנסים להאכילם (את הגויים) בכל כורחם – אין כמעט מקום או פינה בעולם בו לא ניתן למצוא יהודי, ישראלי או בית חב״ד
לרפואה. עונש ראוי לעולם שאוהב לשנוא אותנו.

המקום היחיד בו עדיין רגישים לענין השואה הוא בארופה עצמה, והם פועלים עד עצם היום הזה שזכרון העבר רשום בחוקי מדינותיהם, דבר בל יעבור. עם זאת, הזמן עושה את שלו גם שם, ולא רק שם.

ראו אצלנו כאן בארה״ב – ההתקפות המשמעותיות ביותר במאה הנוכחית היו ביום שלישי בבוקר, ה-11 בספטמבר, 2001, והנה זכינו שחברת קונגרס מאד מתוקשרת, שהמפלגה הדמוקרטית כולה רועדת מפניה למרות שנבחרה ע״י 16,000 אנשים, סיכמה את אותו יום נוראי במילים אלו: ״מספר אנשים במקום מסוים עשו משהו". אפילו הניו יורק פוסט לא יכול היה להבליג, אך הדמוקרטים קמו כמעט כאיש אחד להגן על עומר, למרות דברי הבלע שלה.

מאז התקפות ה-11 בספטמבר לא עברו אפילו שני עשורים. מאז סיום מלחמת העולם השניה 74 שנים. ומאז סיום מלחמת העולם הראשונה 100 שנים. מדוע חשוב להזכיר את מלחמת העולם הראשונה? בשל רצח העם הארמני בידי הטורקים. שואת הארמנים הוכיחה להיטלר שהעולם לא יעשה כלום, וכך יצא הוא, במסגרת חלומו על הרייך של אלף השנים, להוציא לפועל את תוכנית הפתרון הסופי. מאה שנים עברו, והארמנים לא שוכחים. ביום הזכרון שלהם, ב-24 באפריל, כולם ללא יוצא מן הכלל סוגרים את עסקיהם, הילדים לא הולכים לבתי הספר והם יוצאים בהמוניהם, משפחות שלמות, לצעדה שסופה לפני בנין הקונסוליה הטורקית בלוס אנג'לס. ראש העיר לוס אנג׳לס, הרבע יהודי אריק גרסטי, שלא טורח לבוא לטקס יום השואה של עמו הוא, מגיע לנאום בסיום הצעדה המציינת את יום השנה ה-104 לשואת הארמנים.יהודים טובים, יהודים רחמנים, יהודים שיוצאים לתקן עולם, רק את ההיסטוריה שלהם הם קצת מזניחים.

בין יום השואה הארמנית לבין יום השואה שלנו מספר ימים לא רב. השואה הארמנית בוצעה שני עשורים וקצת לפני השואה שלנו אך אנחנו הספקנו לשכוח, להתנתק, בעוד אצלם השואה היא פצע חי, מדמם וכואב. הם מתייחסים לכך ברצינות הראויה, בעוד אנו התפנינו לעיסוקינו. אין פלא שגרסטי מגיע לדבר אצלם, שם ימצא קהל של אלפים, בעוד אצלנו המאות הולכים ומדלדלים מדי שנה בשנה, ומספר שורות הכסאות הולך ויורד, בכדי לא לבייש את אלו שעוד באים, את הניצולים שעוד אתנו. לפחות יראה המקום ״גדוש״ ומלא, למרות שלא כך הוא.

לא רק בטקסים. רואה אני את חוסר ההתייחסות לשואה במקומות אחרים. אין אני מאשים, רק עומד וכואב, שכן לא ירחק הזמן וניצולים כבר לא יהיו, ישאר רק הדור שאחריהם, שאולי יזכור את הסיפורים (אם סופרו בכלל) ואת הייסורים שלא עזבו את הניצולים עד יומם האחרון.

לעומתנו, הפולנים מאד רגישים לזכר השואה. ראשית, ניקו הם את ארצם מיהודים. ועתה חוגגים הם את התרבות היהודית המפוארת. צר לי מאד עליהם, שכן יהודים וביחוד ישראלים רבים הגיעו והשתקעו שם, וטייקונים רבים בעולמות העסקים והנכסים הם יהודים (חכו, חכו, שואה נוספת מתקרבת, והיא תבלע אתכם ראשונים). ניחא, סובלים הם עתה, אך עוד רגע קט תתרוקן המדינה מיהודים ומכל זכר ליהדות, ויבוא גואל לפולנים.

לפולנים בעיה נוספת: ״הרצחת וגם ירשת״ הוא ביטוי התקף עבורם. רצחו, וירשו את הרכוש היהודי, ועד עצם היום הזה מסרבים הם להחזירו לבעליו החוקיים. מפחדים שאם יעשו כן, יפתחו את שערי הסכרים ולא ניתן יהיה לעצור את השטף. כך משתפים הם כולם פעולה – בבתי המשפט עד וכולל בית המשפט העליון, במשרד החוץ והפנים, במקומות לרישום הרכוש, באוניברסיטאות, בערים ובכל רקמה של פולין, למנוע מהניצולים את שארית רכושם. הפולנים יודעים שהניצולים כבר בשנות השמונים והתשעים לחייהם, ואם מי מהם עדיין נלחם ואינו מוכן לוותר, זמנו קצוב והיורשים ירימו ידיהם. דרך החיים היא זו. אם ההורים נלחמו כל חייהם ולא צלח הדבר בידיהם, ילדיהם מרימים ידיהם מראש, מדוע להמשיך להילחם עבור מה?

זוכרים את השלט ״העבודה משחררת״ שקיבל את פני היהודים למחנות ההשמדה? הפולנים משחררים עצמם מכל אחריות על ידי חוק שהעבירו, והיסטוריונים כמו גם ההיסטוריה מודחקים תחת פחד של מאסר ואף גרוע מכך. הקונסול הכללי הפולני אירח את שמנא וסלטא של הוליווד להקרנת סרט על הטיול המלכותי לפולין, חלק מסדרה בה ראש מדינה משמש כמדריך טיילים למדינתו. פרקים קודמים בסדרה היו בירדן עם המלך עבדאללה השני ובישראל עם ראש הממשלה נתניהו. האורחים הוזמנו לאקדמית הסרטים (המעניקה את פרסי האוסקר) ושם ראש ממשלת פולין וסגנו הגיעו ללוס אנג׳לס במיוחד. עיקר הסרט הוא של פולין המתחדשת, העצמאית, אחרי מאות שנות כיבוש בהן עברה פולין מיד ליד (זיכרו הפולנים לא אחראים!). לשואה ולאושוויץ חלק לא מבוטל בסרט. אך הקונסול הכללי הפולני לא הפנים שבאולם ישבו ניצולי שואה מגטו וארשה. הוא ידע, שכן הוא לחץ ידם ודיבר אתם בקבלת הפנים טרם הסרט. אך ה״ידע״ לא תורגם לקישור עם הסרט. יש דברים שטוב שישארו באפילה.

מיקי פופיק, ניצול שואה ששרד ארבעה מחנות השמדה בהם מאוטהאוזן היה בין ראשי הקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס ועתה מתקרב לשנתו ה-90. בינואר 2019 סיפרו לו שמלכת אנגליה נפגשה עם מספר ניצולים ובהם ניצול ממחנה מאוטהאוזן. הניצול מלוס אנג׳לס ישב וכתב לה, שינה את הנוסח, קיצר ושיכתב, ובסוף שלח. מדוע טרח לעשות זאת? הוא זכר את מטוסי חיל האויר הבריטי עת הפציצו את הבנינים שבהם היו הנאצים, ואת הנאצים שנסו להתחבא בצריפים בהם היו אסיריהם. ״הם טסו מאד נמוך, ואחרי שהפציצו עלו כמעט בצורה אנכית בכדי להתחמק מאש שנפתחה נגדם,״ סיפר פופיק. בן 14 היה כשהגיעו המטוסים הבריטים והפציצו את הבנינים בהם היו הנאצים ואלו ברחו והתחבאו בין אסיריהם היהודים.

מייק פופיק היה במחנה מינואר עד מאי, 1945. הוא השתתף בצעדת מוות, בה התחילו 17,000 אנשים וסיימו 2,000. הוא מספר על המחנה: מחנה השמדה שבתחילתו היה להומוסקסואלים, אח״כ העבירו לשם את היהודים ואת השבויים הרוסים. הוא ריחם על החיילים הרוסים, שכן עם המדים שלעורם, שהפכו לבלויי סחבות הם סבלו מתנאים גרועים יותר משאר יושבי המחנה.

במחנה היו ״קצינים נאצים שלמדו להרוג בלי רגש". המחנה נבנה ליד מחצבה: ״היו מעבירים אבנים לתוך המחנה וממנו את אותן אבנים חזרה למחצבה". 186 מדרגות צרות היו בדרך, וכה רבים נרצחו שם. מתחתן היה מאגר מים בו רבים טבעו. ממאי, 1945, עד אפריל, 2019, מייק פופיק יודע את המספר המדויק של המדרגות מהמחצבה למחנה:186.

ישב מייק וכתב למלכה, עד כמה התרגש הוא, ניצול ממאוטהאוזן, על המעשה שעשתה, ולא ממש ציפה לתשובה.

והנה, התשובה בו הגיעה. הזדמנות אחרונה שניתנה בידינו בעצם ימים אלו ממש, להכיר ולהוקיר ניצולי שואה שעוד חיים עמנו, בקרבנו. כל שצריך הוא לעזוב לרגע את הטלפון ה״חכם״ שביד ולהסתכל סביב, וכשרואים, להושיט את היד ללחיצה, את את שתי הידים לחיבוק, ולהבין שבפנינו היסטוריה וזכות שלא תחזור על עצמה.

לו רק…

נדע אַ ׁשְ ֵרי הַ גַּ פְ רוּר שׁ ֶ נִּ שְ ׂ ַרף וְ הִ צִ ּית לֶ הָ בוֹ ת, אַ ׁשְ ֵרי הַ לֶּ הָ בָ ה שׁ ֶ בָּ ֲע ָרה בְּ ִס ְת ֵרי לְ בָ בוֹ ת. אַ ׁשְ ֵרי הַ לְ בָ בוֹ ת שׁ ֶ יָ ְדעוּ לַ חְ דֹל בְּ כָ בוֹ ד… אַ ׁשְ ֵרי הַ גַּ פְ רוּר שׁ ֶ נִּ שְ ׂ ַרף וְ הִ צִ ּית לֶ הָ בוֹ ת.

לתגובות: bussel@m.com

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

אביב 2019: ה-"Super Bloom"

Published

on

קליפורניה מוכיחה שוב שהיא מתחרה רצינית על תואר "הארץ המובטחת" עם פריחה צבעונית מרהיבה נכון לעכשיו, לפחות, אפשר להינות מהצד היפה של הטבע

שלוש שנים אחרי הבצורת הקשה בתולדותיה, קליפורניה מתרכזת שוב בעוצמת הטבע אך הפעם מהצד הכי יפה שלו. ה"סופר בלום", הפריחה העוצמתית של פרחי הבר בדרום קליפורניה, היא תופעה שמתרחשת בכל כעשר שנים אך השנה היא הופיעה בעוצמה רבה רק כשנתיים אחרי שהופיעה לאחרונה. כמו ב-2017 גם השנה היה זה החורף העוצמתי (דומה מאוד לזה שהיה השנה בישראל), שעורר את הצמיחה ובעזרת זרמי נחלים עזים כתוצאה מהפשרת שלגים, התופעה היא אחת העוצמתיות בהיסטוריה.

דובר בפריחה של צמחים רגילים, שפשוט פורחים בהיקף נרחב יותר מהרגיל בעקבות שילוב של מספר אירועים – גשמים מרובים, רוח במהירות נמוכה וטמפרטורות גבוהות יחסית. החורף המבורך הותיר אחריו מרבדים עצומים של פריחה בצבעי צהוב, כתום, סגול ועוד ועוד, שצבעם זוהר עד למרחקים בלתי אנושיים. עד כמה רחוק? הפריחה השנה הייתה כל כך עוצמתית עד שמספר לוויינים הצליחו לקלוט אותה אפילו מהחלל.

הפריחה הביאה עמה מספר מטיילים גדול מאוד. היא צפויה להימשך בשבועות הקרובים, וכעת תחל ב"נדידתה" צפונה – אל מרכז וצפון קליפורניה. בעקבות הצמיחה המואצת נצפו באזור גם מספרים גדולים מאוד של חרקים שונים, ובכללם פרפרים בהמוניהם. אלה צפויים לעקוב אחרי הפריחה צפונה, ולשטוף את צפון קליפורניה בכנפיהם המעוטרות, לראשונה מאז 2005.

אבל לא הכל צבעוני בסיפור, כששתי סכנות אורבות בקצה עלי הכותרת של הפרחים. האחת היא האדם, ונטייתו לא להביט על הצמחים שהוא רומס בזמן שהוא עסוק במקל הסלפי שלו. כדי למנוע מההמון לדרוס את המרבדים הצבעוניים, החלו גולשים ברשת להציף את ההאשטג PoppyShutdown#, שמנסה לחנך ולהפציר באנשים לא לרמוס את הפרחים. סכנה נוספת מגיעה מהקיץ הקרוב, שמביא עמו סכנות שריפה חדשות. הפרחים, לכשיתייבשו, עשויים להפוך לחומר בערה חזק ומהיר שעלול להפוך את המרחבים המרהיבים של היום לשחורים מחר. אך נכון לעכשיו לפחות, קליפורניה חזרה ליהנות מהצד היפה של הטבע.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות