מרכז החיים של טיליז - שבוע ישראלי
Connect with us

טוב לדעת

מרכז החיים של טיליז

Published

on

מרכז החיים של טיליז

החלום שלי להגיע לכמה שיותר בני נוער". טילי ובוגרי תוכנית Tilly‘s Life Center

מאת: מיכה קינן

טילי (טללית) לוין, היא המייסדת והבעלים של Tilly's, אחת החברות הגדולות והמוכרות בתחום הספורט הקמעונאי בארה"ב. טילי  – TLC( Tilly‘s Life Center(הקימה את ארגון עמותה ללא מטרות רווח שהוקמה בארצות הברית ופועלת בישראל תחת השם "קווים ומחשבות". המטרה: לסייע לבני נוער במצוקה להתמודד עם הקשיים והמגבלות שבחייהם.

טילי, אישה נמרצת עם דיבור קולח, מקרינה עוצמה וחייכנית כשהיא פוגשת אותי באולם ריקודי העם בווסטווד. היא לא מפסידה אף דמנות לרקוד ריקודי עם ישראלים למרות זמנה המצומצם ומגוריה באורנג' קאונטי. במקום מבנה "השאלות והתשובות" השגרתי, בחרתי לתת את רשות הדיבור לטילי:

מחשבות חיוביות

טילי: "אני מאמינה שהגישה שלי והחשיבה החיובית הן מה שגרמו לי להגיע למקום שבו אני היום. המחשבות שלנו מעצבות את הדרך בה אנו רואים את העולם ואת האופן שבו העולם רואה אותנו. לכל מחשבה שיש לך מופיעה בדרך כלל תחושה. מחשבות חיוביות באות עם רגשות חיוביים. מחשבות שליליות באות עם רגשות שליליים. למדתי את זה מניסיון אישי בגיל צעיר… הייתי בערך בת 12 כאשר נודע לי כי חיובי הוא הרבה יותר חזק מאשר שלילי ושאני יכולה להשיג ככה את מה שאני רוצה בצורה הטובה ביותר לעומת פגיעה באחרים.

״זה שימש אותי בצעירותי, במיוחד כשהיגרתי לארצות הברית עם בעלי לשעבר, חזי שקד. הייתי אז בת 23. לא הייתה לנו משפחה באמריקה. כל מה שהיה לנו נכנס במזוודה אחת. לא היה לנו כסף בכיסים ולא היה מקום לגור בו. בקושי דיברנו אנגלית, אבל היה לנו כלים רבי עוצמה בארגז הכלים שלנו – היה לנו חזון וכמובן לחשוב בצורה חיובית ולעבוד קשה מאוד.

״נולדתי בקבוצת כנרת תחת השם טללית, אבל כולם קראו לי טילי. את הקיבוץ הקימו סבא וסבתא שלי והם קבורים שם. בשנות ילדותי הוריי עברו לקריית אונו. שם ביליתי ילדות טובה, הייתי בנוער העובד ושימשתי גם כמדריכה. כתבתי בהרבה עיתוני נוער ונבחרתי להיות נשיאת כתבי הנוער בישראל.

טילי לוין

״אחרי השירות הצבאי של חברי דאז, חזי שקד, התחתנו ויצאנו לטיול בחו"ל. לימים, כשהתמקמנו בארה"ב, למרות שהיה לי תואר אקדמי בחינוך מאוניברסיטת בר אילן ניקיתי בתים. הייתי מוכרת בחנות תכשיטים. לא לקחתי יום חופש במשך שבע שנים. הייתי כה אסירת תודה, משום שהייתי בארצות הברית של אמריקה. הייתי בטוחה שהארץ הזאת תיתן לי הזדמנות להצטיין.

״בעלי ואני גרנו בדירת סטודיו. חזי למד בקולג' מקומי בשביל ויזת הסטודנט. בסופי שבוע מכרנו צעצועים, מראות ובגדים ב"סוואפ מיט". לאחר זמן קצר היו לנו שני דוכנים, כל אחד מאתנו ניהל דוכן אחד. בסופו של דבר, הצלחנו מספיק כדי לפתוח את החנות הראשונה של Tilly's יחד עם שותף שהייתה לו חנות בוואלי, בלוס אלמיטוס באורנג' קאונטי. זה היה בשנת 1982. שנה אחר כך קנינו חזרה את השותף ונותרנו לבד עם החנות. לא לקחנו הלוואות וכל פעם שהיה כסף הוספנו חנות נוספת. כעבור כמה שנים העברנו את החנויות מאזור תעשייה למולים גדולים. גודל החנויות בין 5,000  ל10,000- סקוור פוט. עקבנו אחרי הרגלי האופנה של הנוער וגם אביזרים נילווים. היינו הראשונים עם טייפ אוזניות כי ראינו שזה מה שהנוער דורש. יצרנו אמון בחנויות להורים ולכל המשפחה. בנינו לעצמינו שם ומותג חזק אמין ומוכר מאוד. כיום יש מעל 226 חנויות של Tilly'sברחבי ארה"ב.

ההצלחה הביאה לי גם מעורבות עם ארגוני צדקה רבים שעושים עבודה נהדרת, אבל שמתי לב שיש צורך בתוכנית העצמה – צריך ללמד את הנוער שלנו איך להשתלט על חייהם ולבצע שינויים חיוביים עבור עצמם.

״לפני חמש שנים, הקמתי ארגון בשם 'מרכז החיים של טילי' כדי להפיץ את הערך של חשיבה חיובית לצעירים. אנו מציעים תוכנית שנתית בבתי ספר תיכוניים שנותנת לבני הנוער כלים לפתח חשיבה חיובית, להתגבר על מצוקות, ולמצוא אושר והצלחה. החלום שלי הוא שתוכנית זו תהפוך לכיתה נדרשת, כמו מתמטיקה או אנגלית… בכל תיכון בארה"ב ועכשיו גם בישראל.

מאבקים ואתגרים בדרך

״היו לי בהחלט מאבקים ואתגרים לאורך הדרך בחיי האישיים, ב'טיליז', ועכשיו ב'מרכז החיים של טילי'. עם זאת, למדתי כי כאשר אתה לא יכול לשלוט על דברים רבים בחיים, אתה יכול לשלוט על הדרך שבה הם משפיעים עליך, ואת הדרך שבה אתה מגיב אליהם

״למדתי את זה בדרך הקשה. אחרי 12 שנות נישואים – אפילו עם הרבה מפגשים טיפוליים היחסים שלי עם בעלי הראשון שלי התפרקו. התשוקה דהתה. הרומנטיקה מתה. רציתי שהוא יהיה משהו שהוא לא. רציתי שהנישואים יהיו שונים ממה שהיו. במילים אחרות – רציתי לשנות את זה ולא היה אפשרי. לא רציתי להרפות מהעבר ולקבל זהות חדשה כגרושה ואם חד-הורית. הייתי מבולבלת. הרגשתי מאוכזבת וכועסת. ואז הבנתי: הייתה לי ברירה. יכולתי להישאר מוטרדת או להרפות ולהמשיך הלאה. הפעם קיבלתי כי הנישואים שלי הסתיימו, זה היה קל יותר. זה לא היה קל אבל זה היה קל יותר. סוף סוף יכולתי לשחרר את הרגשות השליליים. הפסקתי להאשים את בעלי ובחרתי לסלוח לעצמי, מה שחשוב באותה מידה.

״כשהתגרשו, חזי ואני לא שכרנו עורכי דין. היו לנו אז 6 חנויות. נשארנו שותפים לעסקים ולגידול ילדינו. עד היום, אנחנו עדיין חברים הכי טובים. אפילו יש לנו חשבון בנק משותף לילדים. אנו ממשיכים לחגוג את החגים ואת ההצלחות שלנו יחד.

התשקיף העסקי של Tilly's:

40%מהחברה בידי שני הילדים

מותגיה הפרטיים של הרשת מהווים כ־29% ממכירותיה

רשת האופנה לנוער של בני הזוג טילי לוין וחזי שקד נסחרת כיום בוול סטריט בהצלחה מרובה. השניים עזבו את ישראל לפני 25שנה, וכיום הם חולשים על אימפריה של מאות חנויות.

לפני שש שנים הוגש לרשות ניירות ערך האמריקאית תשקיף לקראת גיוס של 100 מיליון דולר על ידי חברת טילי'ז, כאשר ההערכות בשוק הן כי הגיוס יתבצע לפי שווי של כ־500–600 מיליון דולר בהנפקה ראשונית לציבור.

טילי לוין, המכהנת כמנהלת הקשר עם הספקים, וחזי שקד, המכהן כמנכ"ל החברה, עזבו את ישראל לפני כ־25 שנה, כאשר לוין למדה בתיכון בגבעתיים ובהמשך אף השלימה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת בר־אילן. שקד עצמו נולד בעכו.

רשת טילי'ז עוסקת במכירת פריטי אופנה, אקססוריז ומוזיקה, ופונה לצעירים. בין המותגים הנמכרים ברשת נמצאים בילבונג, נייקי, אוניל, סקאל קנדי, קוויקסילבר ועוד. מותגיה הפרטיים של הרשת מהווים כ־29% ממכירותיה. מחזיקי המניות הגדולים בחברה הם שקד (48%), לוין (29%) ושני ילדיהם (20%), נטע שורר־ שקד ועמי שקד.

בבעלות הרשת אתר אינטרנט שבו היא מציעה למכירה את המוצרים הנמכרים בחנויותיה. החברה מאמינה כי היא יכולה להגיע עד ל-500 חנויות בארה"ב, ולטענתה ההשקעה בכל חנות מחזירה את עצמה בתוך שנה וחצי מהקמתה.

הרשת תומכת באירגוני צדקה ומוסדות נוער, כמו הקמת שני בתי תינוקות לילדים שנלקחו מהוריהם מסיבות שונות. הרשת גם מעורבת מאוד בקהילה באירועי ספורט לנוער.

״מהו הלקח כאן? דגש על הדברים שאתה אוהב, ולא להתעכב על הדברים שאתה לא אוהב. אחרי שאתה מקבל את מה שאתה לא יכול לשנות, זה הופך להיות הרבה יותר קל להמשיך את החלומות שלך.

״מרכז החיים של טילי" היא קרן צדקה ממוקדת נוער, עסק שלא למטרות רווח, שמטרתה להעצים את כל בני הנוער עם חשיבה חיובית ומאפשרת להם להתמודד בצורה יעילה עם משבר, מצוקות והחלטות קשות. המשימה שלנו היא לעורר את הנוער של היום כדי להגיע הפוטנציאל המלא שלהם כמו אנשים פרודוקטיביים, אדיבים, מאושרים ואחראים.

״כאמור, החלום שלי להגיע לכמה שיותר בני נוער ככל האפשר וכמו עמותות רבות, המימון הוא אתגר. אנו מסתמכים בעיקר על תרומות מהציבור כדי להטמיע את תוכנית הלימודים שלנו בבתי ספר ולשותפים אחרים של צד שלישי, כגון תוכניות אחרי שעות הלימודים, פעילויות נוער ובתי חולים. יש צורך ודרישה לתוכנית שלנו, אבל אנחנו זקוקים למימון נוסף כדי להרחיב את התפוצה של התוכנית.

הנוער הוא העתיד

״התוכנית TLC מעצימה בני נוער על ידי לימוד כישורי חיים הבונים אמון, לעורר חמלה, ומעודד אותם להציב מטרות, להמשיך את החינוך שלהם, לבנות קריירה עתידית להמשיך את החלומות שלהם. באמצעות למידה חווייתית, כולל כתיבת יומן, דיונים פתוחים ופעילויות. 36 הכיתות שלנו מקדמות את הגילוי העצמי ואת הכיסוי הרלוונטי. אני מאמינה שהנוער הוא העתיד שלנו והשינוי של העולם תלוי בו ויבוא רק ממנו.

״לכן, חשוב לתת לנוער את הכלים הנחוצים לניהול חיים חיוביים ומאושרים. התוכניות שלנו נותנות לאדם כלים להתחבר עם עצמו, להכיר, לאהוב ולהבין שהוא חלק מסביבה וקהילה ויש לו את הכוחות לקחת אחריות על חייו וסביבתו. המטרות של התוכנית הן פיתוח חשיבה חיובית, ביטחון עצמי, אינטליגנציה רגשית, תקשורת בין אישית ומנהיגות אישית וחברתית

״אני ממשיכה לפתח תוכניות TLC כדי להעניק לנוער כלים שימנעו אלימות, התעללות ומחשבות שליליות. מה שאנחנו מעניקים לנוער בבתי הספר זה נהדר אך לא מספיק. חשוב שבני הנוער ירכשו גם כלים חברתיים ורגשיים".

גוף ונפש

כעס הוא התנהגות נלמדת

Published

on

"אם נשווה את עדות המזרח התיכון לתרבויות אחרות, נוכל להבחין בפער הגדול ביניהם בכל הקשור להצגת כעס וביטוי רגשי בכלל, או האפשרות לדבר על כעס" * ראיון רגוע במיוחד עם לירון גבאי-סמרה, פסיכוטרפיסטית ומדריכה מוסמכת לניהול כעסים (Anger Management)

״לישראלים יש מזג חם״ – כמה פעמים שמעתם את המונח הזה? בעיקר כאן בארצות הברית, שבה הקהילה הישראלית נחשבת מיעוט שמנסה להשתלב בהוויה האמריקאית.

פעמים רבות אנו נחשפים ל׳טמפר׳ הישראלי שמלווה בכעס, צעקות ולעיתים באלימות. האם אנחנו הישראלים כועסים מהר יותר מתרבויות אחרות? האם קל יותר להכעיס אותנו?

ההגדרה המילונית של כעס היא: ״רגש, תגובה נפשית וגופנית שמופיעה לעיתים קרובות יחד עם תחושה של כאב וסבל, ועם חוויות של פגיעה, איום או סכנה. הכעס עשוי לעורר את האדם לפעולה תוקפנית ולחשיבה שיפוטית". כדי להבין יותר מדוע אנחנו הישראלים כועסים ובכלל כיצד הכעס משפיע על חיי היום יום שלנו. הגעתי לקלינקה של לירון גבאי-סמרה – פסיכוטרפיסטית מורשית ומדריכה מוסמכת לניהול כעסים, או באנגלית Anger Management.

לירון גדלה בראשון לציון לאמא בשירות קבע בצה״ל, ואביה בעלים של חברה להובלות חומרי בנין. בגיל 16 עברה עם משפחתה ללוס אנג׳לס. היא למדה בפירס קולג׳, ובהמשך השתלבה בלימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת UCLA. לאחר מכן המשיכה ללימודי תואר שני ב- Phillips Graduate University בית הספר לפסיכולוגיה. תוך כדי עשתה סטאג׳, בקליניקה פרטית AVEDIAN COUNSELING AND ANGER MANAGEMENT 818. כמו כן, רכשה נסיון בעבודה עם ילדים בבתי ספר ברחבי לוס אנג׳לס ועם אוכלוסיה מבוגרת בבתי אבות שונים בעיר.

ישבתי עם גבאי-סמרה בקלינקה הפרטית והמרווחת שלה (עם נוף הררי, יפהפה ומרגיע לכל הדעות) לשיחה אישית על כעס וכיצד ניתן לנהל אותו.

היא סיפרה לי כיצד בחרה להתמחות בתחום ניהול כעסים, מדוע נשים כועסות אחרת מגברים, מה מאפיין את ׳הכעס הישראלי׳ וגם על הסדנה המיוחדת לניהול כעסים שתפתח בקרוב בעברית שמלווה בספר שערכה, ושתורגם במיוחד לקוראי עברית.

לירון מדוע בחרת להתמחות דווקא בנושא ניהול כעסים?

״התחום הזה פגש אותי, לא כיוונתי לשם בהתחלה. חיפשת סטאז׳ אחרי הלימודים, הגעתי לניהול כעסים ופשוט התאהבתי בתחום הזה. מה שמשך אותי הוא שמהר מאוד גילית כמה חוסר אינפורמציה יש לנו בנושא הכעס. כישראלית שגדלה בסביבה אמוציונלית ולפעמים כועסת זו הייתה סוג של הארה עבורי. הפרקטיקה מאחורי ניהול כעסים מאוד משכה אותי".

איך עובד הכעס?

״הכעס הוא למעשה תגובה משנית, תגובה מתבוננת. קל לאדם להיות במצב של כעס מאשר לחשוף את עצמו. גם מבחינה פזיולוגית המוח מתגונן; כאשר אתה נמצא במצב של כעס – הגוף שלנו משחרר אדרנלין ואנדורפינים קורטיזול ודופמין) שהם אלו בדיוק החומרים שאנחנו זקוקים להם כדי להילחם או לברוח".

אז מדוע אנחנו כועסים בעצם?

״במקרים רבים זה נובע מחוסר בהתאמת ציפיות, כאשר הציפיות שלנו נפגעות. קיים דיסוננס בין מה שאנחנו מצפים שיקרה לבין מה שקורה בסוף. לרבים מאיתנו קשה לקבל את זה. במקרים נוספים מדובר בהדחקה של רגש שאנחנו מרגישים שמסוכן לנו. לדוגמא, אם בתור ילד גדלת בבית שנתן לך להבין שבושה היא משהו שלילי. אז כאשר תגדל אתה עשוי להירתע מתחושת הבושה ובמקומה יעלה כעס כדי להגן עליך".

אז כעס הוא למעשה התנהגות נרכשת?

״בהחלט. כעס היא התנהגות נלמדת. אם כעס היה משהו ביולוגי או מושרש אז כולנו היינו מגיבים באותה צורה. עובדה שיש כל מיני סוגים של כעסים: כעס פאסיבי שבא לידי ביטוי בחוסר תגובה. כלומר, האדם הכועס סיים את השיחה איתך ולא רוצה לדבר או לתקשר. אתה לא תדע שאותו אדם כועס עליך, וזה לא טוב כי ׳הכועסים הפאסיביים׳ אוגרים את הרגש ואת הכעס. ישנו גם כעס אגרסיבי – בו אדם יכול ליזום איתך קטטה או לשבור משהו. יש גם כעס פאסיבי-אגרסיבי או כמו שאנחנו קוראים לזה ׳יציאות פולניות׳ – חוסר התאמה בין המילים לטון פאסיבי-אגרסיבי.

ניתן לומר שכעס הוא גם עניין תרבותי?

״בוודאי. אם תשווה את עדות המזרח התיכון לתרבויות אחרות, תוכל להבחין בפער הגדול בינהם בכל הקשור להצגת כעס וביטוי רגשי בכלל, או האפשרות לדבר על כעס. אצל ישראלים אנחנו רואים הרבה יותר עירנות לנושא, הכלה ורצון ללכת לטיפול ולהתמודד עם המקומות הללו".

בואי נדבר על כעס ישראלי.

״אנחנו מאוד מיוחדים. בתרבות הישראלית שזורה המון טראומה. גם אם הדור שלנו חי בבועה, עדיין הסבים והסבתות שלנו חוו טראומה מסויימת ששזורה בתרבות שלנו וחלק מהם יעבירו את זה הלאה. אנחנו מדברים על ניצולי שואה, על חווית העליה לארץ וגם המציאות הלא פשוטה בישראל. לדוגמא: אם אתה ואני נלך ברחוב פה באל-איי ונראה תיק. אנחנו ניגש אליו או נרים אותו? בחיים לא! כי זה משהו מאוד מושרש אצל ישראלים. גדלנו במדינה ובתרבות שהתיק הזה הוא קודם כל חפץ חשוד. הוא יכול להיות מטען חבלה ולהתפוצץ. אנחנו חיים בטראומה ובתרבות שמאוד מתגוננת. אנחנו חשופים לביקורת מבחוץ למלחמות ולפיגועים.

"זו אחת הסיבות שתמיד אומרים שלישראלים יש מזג חם, אפילו לפאסיבים שביננו. אנחנו תרבות מאוד ׳חמה׳. קיים הבדל משמעותי בין התרבות ה׳חמה׳ של הספרדים או הלטינים; זו תרבות חמה ותשוקתית. אנחנו חיים בהמון פחד של מה יקרה אם. מעבר להיות חמים אנחנו קצת חרדתיים. תיקח יהודי שגר בגולה ותשים לב שהביטוי שלו לרגש ולכעס הוא שונה. יש משהו בקונסטלציה של ישראל: לעבור עליה, פיגועים, מלחמות ולהילחם על הזהות שלנו שבאה לידי ביטוי בכעס שלנו".

אילו סוגים של מטופלים מגיעים אליך?

״מגוונים. גברים או נשים וגם זוגות, נערים ונערות. אני לא מטפלת רק בניהול כעסים אבל יוצא שאני תמיד נותנת את אינפורמציה בנושא הזה. כי מה זה ניהול כעסים בסופו של יום? זה לדבר על גבולות, לדבר על דרכי תקשורות בין בני אדם והטריגרים שלהם.

"אחד התחומים שאני מרבה לעסוק בהם הוא ניהול כעסים בין בני זוג. פעם שמעתי את הרב טולדנו אומר משפט מאוד יפה: 'אנשים מתחתנים עם מסכות, וחיים עם אנשים'. בני הזוג מתחתנים עם האידיאל שיש להם ואז הוא מתפרק ונשאר רק בן אדם שאתה עומד מולו, ואתה נורא רוצה שהוא ילך בדרך שלך והוא רוצה ללכת בדרך שלו. אבל אם יש דרך תקשורות נכונה ושיח עם רמה של כבוד והצבת גבולות הדדית, בהחלט ניתן לנהל את המערכת הזוגית הזו.

"אף אחד לא אשם בזה שאנחנו כועסים זו בחירה שלנו. כל אדם צריך לקחת אחריות על הרגשות שלו והציפיות שלו מהסביבה. אתה יכול לבוא ולשתף, אבל אף אחד לא אחראי על האושר או על הרגשות שלך. גם בזוגיות אתה יכול לחלוק מעצמך ולראות אם לבן הזוג יש את הכלים לעזור ולסייע אבל הצד השני לא חייב לך דבר".

מגיעים אליך גם לקוחות אלימים במיוחד?

״רוב המטופלים שלי הם לא אנשים אלימים אחד כלפי השני. במקרה של אלימות בין בני זוג מבחינה חוקית אני לא יכולה לראות אותם ביחד. במקרה כזה אני צריכה לקבוע איתם פגישות נפרדות, או שאטפל באחד מבני הזוג והשני יצטרך ללכת לפסיכולוג אחר. רוב המטופלים שלי שמגיעים מבתי משפט ביצעו עבירה לא חמורה והם נשלחים לטיפול לניהול כעסים כדי למנוע מקרה חוזר".

מדוע ילדים כועסים? 

״זה נובע מחוסר גבולות שההורים אינם יודעים להציב להם. היום אני די הפסקתי לעבוד עם ילדים מפני שהבנתי שאם לא כל המשפחה נרתמת לעניין – הטיפול לא אפקטיבי. הבנתי מנסיון עבר שכאשר הייתי עובדת עם ילד על הכעסים שלו ואז הוא היה אומר: 'את אומרת לי לשלוט על הכעס שלי ואז בבית אמא תמיד צועקת עלי, למה לה מותר ולי אסור'. כמו שאמרנו, כעס הוא התנהגות נלמדת. אם אני מלמדת את הילד ונותנת לו כלים ואז הוא חוזר הביתה ורואה צעקות והתנהגות כעוסה אני לא יכולה להסביר לו מדוע אצל ההורים זה בסדר. לכן אני אטפל בילד רק אם ההורים שלו יגיעו לטיפול גם כן.״

אז מה עומד מאחורי הכעס ואיך ניתן לזהות אותו?

״הרבה אנשים אינם יודעים לזהות את הרגש מאחורי הכעס. יש מגוון רגשות שתוקפים אותנו בסיטואציות שונות. אנחנו לא רק שמחים, מתרגשים או עצובים. בהרבה מקרים הורים אומרים לילד: ׳אל תתנהג כמו ילדה׳, ׳תפסיק להתבכיין׳, ׳מה אתה תינוק׳, ולמעשה לא נותנים לילדים את הכלים להתמודד עם הרגשות שלהם ולהבין אותם. אני מזמינה את ההורים לבוא וללמוד את הילד שלכם ולהבין מה הוא באמת מרגיש. אני מאמינה בלדבר עם הילדים בגובה העיניים. לא צריך את כל ה׳סוייט טוק׳; תסבירו לילד בשפה שלכם, תנו לו את הכלים אתם המנטורים של הילדים שלכם.

בהרבה מקרים כשילד כועס ההורים אומרים לו: ׳תפסיק לכעוס לך תירגע ואז תבוא לדבר איתי'. או ׳לך תירגע בחדר שלך׳. מה זה להירגע? כיצד מבוגרים נרגעים כאשר הם כועסים?, הם הולכים לחדר כושר, יוצאים להליכה ליד הבית, שומעים מוזיקה. אז למה אתם שולחים את הילד לחדר סגור כדי להירגע. הגוף שלו מלא באנרגיה ואדרנלין. ילד לא יכול פתאום להפסיק לכעוס. כשאנחנו כועסים המוח הרגשי שלנו משתלט על המוח החושב. ההורים מבקשים תשובות מהילד ושיסביר להם מדוע עשה מה שעשה. לילד אין תשובות והוא מרגיש מתוסכל ולעיתים מושפל.״

נשים כועסות יותר בגברים?

״נשים לא כועסות יותר מגברים אבל הן כועסות שונה. גברים נוטים להיות פאסיבים או אגרסיבים. נשים רצות על הספקטרום – מפסיבית לאגרסיביות גברים מתפוצצים או שותקים. לנשים יש מנעד הרבה יותר רחב של כעס.

גברים ונשים יכולים להיות אלימים באותה רמה. גם אישה יכולה לזרוק משהו בבית או לדחוף את בן הזוג שלה. פעם זה היה מאוד מקובל להרים יד, היום החברה פחות מקבלת אנשים אלימים, זו בעיה שהצלחנו פחות או יותר למגר בחברה המערבית.״

הספר ׳יסודות ניהול הכעס׳ בו משתמשת לירון (וגם נערך על ידה) תורגם לאחרונה לעברית עדי וולשטיין-גבאי). הספר נכתב במקור על ידי יטה אבידיאן, מטפלת משפחתית וזוגית מורשית שמתמחה בעבודה על מערכות יחסים, כעס, חרדה והתמכרויות.

אבידיאן היא גם מנהלת הקליניקה הגדולה Anger Management 818 שכוללת 8 מרכזים מצליחים ברחבי לוס אנג׳לס. בין הנושאים המרתקים בספר תוכלו לקרוא וללמוד מהם הטריגרים שמובילים לכעס, כישורים לפתירת בעיות, מיומנות התקשורת האסרטיבית והקשבה אפקטיבית, פיתוח אינטליגציה ריגשית ואמפתיה, וטיפים לניהול לחצים נפשיים ותרגילי הרגעה.

גבאי-סמרה: ״הספר ׳יסודות ניהול הכעס׳ יצא גם באנגלית, ספרדית וארמנית. יש לו גם גירסת נערים יותר קלילה ופשוטה שמתאימה לנוער מתבגר. כל מי שמשתתף בסדנאות שלנו רוכש את הספר וניתן להשיג אותו גם באמזון".

מה האתגר הבא מבחינת הקריירה שלך?

"קודם כל בקרוב אני אפתח קבוצה לניהול כעסים בעברית. הייתה לי אחת ממש מוצלחת לנשים ועכשיו אני רוצה לעשות קבוצה מעורבת.

"בנוסף, השלב הבא הוא להתמחות בנושא של אכילה רגשית. זה תחום שאני חושבת שהוא מאוד מתחבר לכל מה שאני עושה. בתרבות שלנו יש המון טיוח בנושא האוכל. אנחנו מודעים למה אנחנו אוכלים, ואנחנו נורא מודעים לאיך אנחנו מתאמנים ולספורט בכלל. אבל אנחנו לא יודעים למה אנחנו אוכלים כשאנחנו עצובים, או כשאנחנו שמחים. אנשים עושים דיאטה, חושבים שהם הצליחו ואז משמינים שוב ולא מוצאים פתרון. זה תחום שמאוד מעניין אותי וזה השלב המקצועי הבא שאני רוצה לעסוק בו".

www.lirongabay.com
818-208-0518
Therapy@LironGabay.com
/www.facebook.com/LirongabayLMFT
Instagram: Liron Gabay Samara LMFT 20300 Ventura Blvd #330

Woodland Hills 91363

המשך לקרוא

טוב לדעת

צאו מהקופסה

Published

on

חיזבאללה מקפיד על אמנות בינלאומיות ומכבד גבולות הרבה יותר מילדינו המתוקים • איך קרה שמכשיר שיוצר כדי לשפר את רמת התקשורת, חיסל לחלוטין את היכולת שלנו לתקשר?

מאת: ג'קי לוי

כמו כל ההורים גם אנחנו מודאגים נורא מהסלולריים. שום דבר לא באמת יכול לשנות את העובדה שצומח כאן דור של מכורים קשים, ושהיחידים שבאמת מוטרדים מזה הם אלו שממשיכים לקנות עבורם את הסם.

כמו כולם גם אנחנו דיברנו התחלה על מינון, על ויסות ועל ניטור. שלוש מילים חשובות, שכל מי שמבין אותן טמון בחלקת גדולי האומה או לפחות לא ראה סמארטפון בחיים שלו. קצבנו זמנים. אמרנו איפה כן ומתי ממש לא, סמכנו על חוש האחריות הטבעי של הקטנים. הדגשנו שזה בעיקר למענם, וסיכמנו שיש כאן אמנה שמבוססת על משמעת עצמית, ואחריות כבר אמרנו?

בשלב הבא גילינו שחיזבאללה מקפיד על אמנות בינלאומיות ומכבד גבולות הרבה יותר מילדינו המתוקים. מייד כינסנו אותם לשיחת נזיפה יוקדת, שלפי כל הדעות היתה אמורה לגרום לילדים להשפיל מבט. והם אכן השפילו מבט. כבר מהרגע הראשון הם כבשו את פניהם בקרקע. כלומר, לא בדיוק. רק לנו, העתיקים, לקח רגע לקלוט על מה הם מסתכלים, ולהבין שלפחות לפני שיחות כאלה כדאי לאסוף את המכשירים כדי לא לצאת לגמרי פארש.

בשלב הזה, המוקדם מאוד יחסית, כבר הבנו שאמנם איש מאיתנו לא יודע באיזה אופן עתידים המכשירים לשנות את המין האנושי, אבל דבר אחד כבר ברור: דור המסכים הקטנים פשוט מחוסן מפני שיחות נזיפה. לא כי ליבם נעשה גס בהן. הם פשוט לא שומעים.

לפנינו, אם כן, מצב די מעניין. צומח כאן דור שהוא ללא ספק הדור המושגח והמוקפד ביותר בהיסטוריה של המין האנושי. מעולם קודם לכן לא נקראו כל כך הרבה ספרי הדרכה סביב לידה ותינוקות. מדובר בדור של הורים אובססיביים לשלומם של הקטנים. דור שמקבל על עצמו קורסים והרצאות, תזונה בריאה, עיסוי ושמנים ארומטיים.

ההורים של היום גוזרים את הפתקית המגרדת במכנסיים החדשים, זורקים לפח ספרים קלאסיים שנמצאו לא מספיק חינוכיים, ומכנים בשם "רעל" כמעט את כל המאכלים שהם עצמם גדלו עליהם. הכל עומד לבדיקה חוזרת והכל חשוף לביקורת: מה אוכלים אצל הסבתות (אם בכלל), אם עושים ברית המילה, מה הכללים במסיבות יום הולדת, באיזה סבון לא משתמשים, איזה שמפו חייבים להרתיח ובאיזו תדירות מחטאים צעצועים. ורק את הסמארטפון – שלוקח ילד גאון או לפחות סקרן וחמוד והופך אותו לזומבי בתוך 50 אחוז סוללה – אותם הורים מעניקים לילדיהם במין משיכת כתפיים ותחושה שאין מה לעשות.

השלב הבא בתהליך הבלתי נמנע של הפנמת ממדי הקטסטרופה מתבטא בכך שהורים מתחילים ללמוד את הנושא. הם כבר על סף ייאוש, אבל הם בולעים אינספור מחקרים והדרכה. הממצאים מעניינים מאוד. כמו זה שמספר שדווקא ההורים החיים בעמק הסיליקון האמריקאי הם אלו שעומדים בראש החזית שקוראת להרחיק את הסלולרי מהילדים. כלומר, האנשים הללו עצמם, שמתפרנסים יפה מאוד מעולם הדיגיטל, המסכים, המכשירים החכמים והשכלול האינסופי שלהם, הם הראשונים שהגיעו למסקנה שכבר אי אפשר לדבר על ניטור, מינון או אחריות אישית. הם מדברים על "לא". "לא" של פעם. מהסוג הישן והאנלוגי. כמו "לא תרצח" וכמו "לא לדרוך על הדשא", וכמו "לא לחנות פה" – כשהוא מופיע בכתב יד עצבני על חתיכת קרטון, וכל בר דעת מבין שעדיף לחפש חניה אחרת, שיעלה כמה שיעלה. "לא" שהוא פחות או יותר ההפך מ"בוא נדבר על זה".

רוב הדברים שאנחנו לומדים סביב המכשירים החכמים אומרים פחות על המכשיר ויותר על נפש האדם, ולרוב אני מוצא אותם פוקחי עיניים ומביכים נורא. אבל לאחרונה דווקא נתקלתי בעיקרון שאני מסרב להסכים איתו. מדובר בניסיון לפצח את חידת הצורך האנושי לבדוק ושוב לבדוק שמא הגיעה הודעת ווטסאפ. עם ישראל מסומן כבעייתי ביותר בפרמטר הזה, ולפי מחקרים, מרושעים במיוחד, ישראלים מסוגלים לשלוח יד אוהבת אל המכשיר שלוש עד חמש פעמים בדקה, סתם כדי לא לפספס כלום. ולמרות שדי ברור שאם בכלל הגיעו הודעות, הן היו בקבוצת ההורים של ילדי גן "אלומות", והן היו שרשור מיותר של 18 הודעות "וואיי איזה באסה" או "תשאלי את סיגי הסייעת" ושלל אמוג'יי־מצוקה, בעקבות השאילתה "מישהו ראה במקרה את המעיל הסגול של יותם?"

אז מה קורה לנו? למה אנחנו עוזבים הכל וממששים שוב ושוב את הדופק של המכשיר? למה נהגים, צעירים בדייט רומנטי ומבקרים ליד מיטה בבית החולים – לא מביטים לאן שהם היו אמורים להביט, אלא נשאבים לתוך הסמארטפוש? איך קרה שמכשיר שיוצר כדי לשפר את רמת התקשורת, חיסל לחלוטין את היכולת לתקשר?

הדעה הרווחת היום היא שיש בנפש האדם צורך עמוק להיות מעודכן. אם יש מידע טרי, אנחנו רוצים אותו אצלנו. לא משנה מה טיב המידע, מה המקור שלו ומה הוא שווה לנו באמת. הוא מידע, והוא חדש והוא בתנועה לעברנו, ולכן אנחנו נזנק לעברו בתנועה שעשויה להיות גם חסרת אחריות, מטופשת או מסוכנת ממש, ואנחנו נעשה זאת כי זה פשוט בלתי נסבל מבחינתנו.

התכונה הזאת עתיקה כמו שהיא עמוקה. היא נדפקה בנו תוך כדי תהליך האבולוציה, ואנחנו מגיבים לדנדון הווטסאפ כמו שאבות אבותינו הגיבו לשמע צעדיו של הטרף. התיאוריה הזאת לא מקובלת עלי. אני חושב שיש כאן פחות צורך במידע ויותר ציפייה לנס. ולכן היא מזכירה לי את הגברים שפשוט חייבים לסובב את הראש בכל פעם שהם חולפים לצד יצור אנושי בעל שיער ארוך.

עמוק בלב שמורה להם הבטחה עמומה, שבצד השני של שיער ארוך, בעיקר בגוונים מסוימים, ממתין יופי שלא מהעולם הזה, והוא ממתין אך ורק להם. אז הם מסובבים את הראש. גם אם הם נוהגים, או רוכבים על אופנוע, או – מסוכן אף יותר – מטיילים יד ביד עם בת זוגם. הם מפנים את הראש, הטמבלים, למרות שבעשרים הסיבובים האחרונים הם נחלו אכזבה מרה. אבל זה חזק מהם, והם יסובבו את הראש גם בפעם הבאה, כי גם זה כנראה מהאבולוציה הארורה.

הסיבה לכך שאני לא מקבל את תזת החרדה להישאר מחוץ לעדכונים, היא מאוד אישית. תמיד התענגתי על האפשרות לא לדעת את מה שאמורים לדעת. בימים שבהם אני לא אמור לדבר בשידור על אקטואליה, אני פשוט לא מתעניין בה. אין כיף גדול יותר מלגלות בשתיים בצהריים שמאז שעות הבוקר המוקדמות כולם מתעסקים באיזו פרשה, ורק אתה בחוץ. בעצם יש אחד כזה: לגלות שכבר שעתיים אתה בלי סוללה, ובכלל לא שמת לב…

המשך לקרוא

latest

בחייה ובמותה

Published

on

רונה רמון,2018-1964

חתנית פרס ישראל, מרים פרץ, שבתה אלפי לבבות בוועידה השנתית של ה-IAC שנערכה בתחילת החודש בפלורידה. פרץ, ששכלה שניים מבניה במערכות ישראל, התייחסה השבוע למותה של רונה רמון: הסיפור של משפחת רמון הוא הסיפור של עם ישראל. של אנשים מגביהי עוף, שלא ויתרו וממשיכים ללכת, להגיע רחוק", כתבה. "לי יש בראש תמונה שוודאי עוברת בראשן של משפחות שכולות רבות, והיא תמונת היום שבו נתאחד שוב עם יקירינו. במפגש הזה של רונה, שקורה ממש עכשיו, אני מדמיינת אותה פוגשת את אילן ואסף, ואומרת להם, "האם שמעתם את קולי? את קולכם שניסיתי להשמיע? השתדלתי. עשיתי כמיטב יכולתי". ועכשיו הקול של רונה נדם, אבל הרוח שלה, רוח של אם, רוח של לוחמת אמיצה, רוח של דבקות בחיים, של אהבה ונתינה בלי קץ, רוח של עשייה ויצירה – הרוח עודנה איתנו. את הרוח הזאת רונה, אנחנו נמשיך כאן — בשביל אילן, בשביל אסף, בשבילך, בשבילנו".

רונה רמון, אלמנתו של האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ואמו של אסף רמון, טייס קרב שנהרג בתאונת אימונים, הלכה לעולמה בתחילת השבוע בגיל 54 מסרטן הלבלב. רמון היתה מטפלת אלטרנטיבית והקימה את קרן רמון" לקידום בני נוער. היא הותירה שלושה ילדים טל, יפתח ונעה. רמון, ילידת קרית אונו, נישאה ב-1986 לאילן רמון, טייס קרב שהשתתף בהפצצת הכור הגרעיני בעיראק. בהפרש של כמה שנים פקדו אותה שני אסונות כבדים: ב-2003 נהרג רמון בהתרסקות מעבורת החלל קולומביה כשחזרה לכדור הארץ. שש שנים לאחר מכן נהרג בנה הבכור של רמון, אסף. הבן, שהתגייס לחיל האוויר בעקבות אביו, נהרג בהתרסקות מטוס F-16 בעת אימון בדרום הר חברון. האב והבן נקברו זה לצד זה בנהלל.

מאז ששכלה את בעלה ובנה הרבתה רמון להרצות על סיפור חייה, בארץ ובעולם. "זה נכון, יד הגורל היכתה בי, כמה שהיא היכתה בי", אמרה. "אבל יש לי את הזכות לבחור איך אני קמה מתוך המשברים הגדולים שהחיים זימנו לי, ואני מחליטה אילו צלילים אני בוחרת להשמיע. הסבל היה גדול, וההתמודדות היתה קשה מנשוא ועם זאת, ידעתי שיש לי בשביל מי לחיות, זה היה ברור ונוכח. אני ממשיכה הלאה בשביל הילדים שלי, ברמה הכי פשוטה ופרקטית. מתפקדת. אם אני מצליחה להכין לכולם ארוחת צהריים, אם אני מצליחה לאסוף את כולם בזמן מהחוגים ומהמגרשים ולא לשכוח אף אחד – כי גם זה כבר קרה – אז אני בסדר".

רמון הקימה לזכר בעלה ובנה את קרן רמון, שהפעילה בין היתר תוכנית לקידום מנהיגות בקרב צעירים ותוכנית חינוכית בתחום החלל. ביום העצמאות ה-68 הדליקה משואה ואמרה: "אני, רונה רמון, בת לגילה וישראל, מראשוני עליית הנוער מטורקיה, מדליקה משואה זו לכבודם של אהוביי אילן ואסף, שמהווים נר ומגדלור להגשמת חזוני, לכבודם של טייסי חיל האוויר לדורותיהם המגנים עלינו ממעל, לכבודם של אנשי החלל הפורצים גבולות למען האנושות, לכבוד ילדיי וכל הצעירים שגדלים מתוך אמונה באדם, אהבת המדינה ותקווה לשלום ולכבוד המשפחות השכולות, לכבוד העושים למרות הכאב ויוצרים מתוך החושך".

ביולי חנכה רמון את טרמינל הנוסעים בנמל התעופה החדש על שם בעלה ובנה בערבה. בטקס אמרה: "כשאילן הביט מהחלל על ישראל הוא אמר שהיא קטנה ויפהפייה, ולכן עלינו לשמור עליה כבבת עיננו. אסף היה אומר 'למה אני פה? למה ישראל? זה ברור לי מאחר שהיא חלק ממני ואני מאוהב בה – בתרבות, בחברה, במוזיקה ובים. פשוט אין על המקום הזה".

לפני כשנה, התארחה רונה בחוג התנך של מיזם 929 בבית הנשיא ריבלין ודיברה על "איוב המודרני" בטקסט קורע לב. לאחר אובדנו של אסף, הבנתי שיד הגורל, האלוהות או הטבע, מכה בכולנו כבני אנוש. הדבר היחיד שנותר לנו הוא ברירה: כיצד אנחנו בוחרים לקום ואיזה צלילים אנחנו בוחרים להשמיע? אז כן, עם אובדנו של אסף בני היקר, הגעתי לתהומות של כאב שלא תיארתי, ובו זמנית נולד בי משהו חדש".

״משפט אחד של אסף הוציא אותי לפעילות והחזיר אותי לחיים", אמרה רונה. "לאחר שאיבדתי את אסף יצאתי לדרכי הציבורית מתוך בחירה ומתוך רצון להשפיע, משום שכשמצאתי את המילים הכל כך מרגשות שלו הן הרטיטו את מיתרי ליבי והפכו לצוואה לחיים. אסף כתב שהוא ואחיו חונכו ובורכו "לשאוף להגשמת חלומותינו על בסיס האמונה שכל אחד צריך למצוא את ייעודו בעצמו". האימהות, אותה משמעות חיים צרה, התרחבה דווקא בזמן שמשפחתנו הצטמצמה. אני אגיד כאן מילה קשה, אבל בזכות אובדנו של אסף אני מגיעה לאלפים של ילדים ומשפחותיהם. דרך פעילות ההנצחה אני זוכה לראות אלפי ילדים ונוער גדלים ומתחנכים בדמותם של אילן ואסף. איוב בורך בארבעה דורות, אני מבורכת במעגלים רבים של בני נוער ואזרחים שנהנים מאותה פעילות.

״לסיום, איוב ואני. הוא זה הוא, עם הסיפור שלו, ואני עם הסיפור שלי. הרי כל כך הרבה איובים יש לנו בחברה הישראלית. אינני רואה את עצמי כאיוב, ואפילו שמי, רונה, מצביע אחרת. אילן התאהב בי בזכות שמחת החיים שפעמה בי, והיום אני שמחה וגאה גם להודות שאני מגשימה חלומות רבים, ודרך העשייה החברתית אנחנו גורמים לרבים לחייך ולחיות את החיים בשמחה. התהליך של איוב לצמיחה הוא תהליך מרתק של אדם צדיק וירא אלוהים, כפי שתואר בשלוש המילים הראשונות. אני מאמינה בכל ליבי שחכם השביל מההולך עליו. אנחנו מתעסקים בסוגיה קטנה והתמונה הגדולה היא רחבה עוד יותר".

המשך לקרוא

אירועים קרובים

ינו
21
ב
19:00 שולחן ט"ו בשבט עם הרב יוסף הכהן ... @ עדת ישורון
שולחן ט"ו בשבט עם הרב יוסף הכהן ... @ עדת ישורון
ינו 21 @ 19:00 – 20:00
שולחן ט"ו בשבט עם הרב יוסף הכהן קהאן @ עדת ישורון
רבנים ותושבי לוס אנג'לס מקדמים בברכה את הגיעו לעיר של הרב הצדיק המקובל יוסף יואל הכהן קהאן שליט"א מ'מבקשי אמונה'. הרב קהאן יהיה אורח בארוע מעמד שולחן לט"ו בשבט ביום שני, 21 בינואר, ב-7 בערב,[...]
ינו
24
ה
20:00 Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
ינו 24 @ 20:00 – 21:00
Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
SAVE THE DATE Shiri Maimon January 19 – New York January 20 – Boston January 22 – Miami January 24 – Los Angeles January 25 – Palo Alto January 27 – San Diego Superstar Shiri[...]
ינו
25
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
ינו 25 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
ינו
26
ש
20:00 גגים עשור לאירגון מת"י – "נגיעות...
גגים עשור לאירגון מת"י – "נגיעות...
ינו 26 @ 20:00 – 21:00
גגים עשור לאירגון מת"י – "נגיעות של תרבות"
חוגגים עשור לאירגון מת"י – "נגיעות של תרבות" עשור למת"י בערב חגיגי בסיני טמפל. סיגל כהנא – סטנד אפ; "שני עולמות" – קטע ממופע ריקוד וחיים משותפים של שני רקדנים, האחד חרש והשנייה שומעת; מוזיקאים[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות