Connect with us

טוב לדעת

מרכז החיים של טיליז

Published

on

מרכז החיים של טיליז

החלום שלי להגיע לכמה שיותר בני נוער". טילי ובוגרי תוכנית Tilly‘s Life Center

מאת: מיכה קינן

טילי (טללית) לוין, היא המייסדת והבעלים של Tilly's, אחת החברות הגדולות והמוכרות בתחום הספורט הקמעונאי בארה"ב. טילי  – TLC( Tilly‘s Life Center(הקימה את ארגון עמותה ללא מטרות רווח שהוקמה בארצות הברית ופועלת בישראל תחת השם "קווים ומחשבות". המטרה: לסייע לבני נוער במצוקה להתמודד עם הקשיים והמגבלות שבחייהם.

טילי, אישה נמרצת עם דיבור קולח, מקרינה עוצמה וחייכנית כשהיא פוגשת אותי באולם ריקודי העם בווסטווד. היא לא מפסידה אף דמנות לרקוד ריקודי עם ישראלים למרות זמנה המצומצם ומגוריה באורנג' קאונטי. במקום מבנה "השאלות והתשובות" השגרתי, בחרתי לתת את רשות הדיבור לטילי:

מחשבות חיוביות

טילי: "אני מאמינה שהגישה שלי והחשיבה החיובית הן מה שגרמו לי להגיע למקום שבו אני היום. המחשבות שלנו מעצבות את הדרך בה אנו רואים את העולם ואת האופן שבו העולם רואה אותנו. לכל מחשבה שיש לך מופיעה בדרך כלל תחושה. מחשבות חיוביות באות עם רגשות חיוביים. מחשבות שליליות באות עם רגשות שליליים. למדתי את זה מניסיון אישי בגיל צעיר… הייתי בערך בת 12 כאשר נודע לי כי חיובי הוא הרבה יותר חזק מאשר שלילי ושאני יכולה להשיג ככה את מה שאני רוצה בצורה הטובה ביותר לעומת פגיעה באחרים.

״זה שימש אותי בצעירותי, במיוחד כשהיגרתי לארצות הברית עם בעלי לשעבר, חזי שקד. הייתי אז בת 23. לא הייתה לנו משפחה באמריקה. כל מה שהיה לנו נכנס במזוודה אחת. לא היה לנו כסף בכיסים ולא היה מקום לגור בו. בקושי דיברנו אנגלית, אבל היה לנו כלים רבי עוצמה בארגז הכלים שלנו – היה לנו חזון וכמובן לחשוב בצורה חיובית ולעבוד קשה מאוד.

״נולדתי בקבוצת כנרת תחת השם טללית, אבל כולם קראו לי טילי. את הקיבוץ הקימו סבא וסבתא שלי והם קבורים שם. בשנות ילדותי הוריי עברו לקריית אונו. שם ביליתי ילדות טובה, הייתי בנוער העובד ושימשתי גם כמדריכה. כתבתי בהרבה עיתוני נוער ונבחרתי להיות נשיאת כתבי הנוער בישראל.

טילי לוין

״אחרי השירות הצבאי של חברי דאז, חזי שקד, התחתנו ויצאנו לטיול בחו"ל. לימים, כשהתמקמנו בארה"ב, למרות שהיה לי תואר אקדמי בחינוך מאוניברסיטת בר אילן ניקיתי בתים. הייתי מוכרת בחנות תכשיטים. לא לקחתי יום חופש במשך שבע שנים. הייתי כה אסירת תודה, משום שהייתי בארצות הברית של אמריקה. הייתי בטוחה שהארץ הזאת תיתן לי הזדמנות להצטיין.

״בעלי ואני גרנו בדירת סטודיו. חזי למד בקולג' מקומי בשביל ויזת הסטודנט. בסופי שבוע מכרנו צעצועים, מראות ובגדים ב"סוואפ מיט". לאחר זמן קצר היו לנו שני דוכנים, כל אחד מאתנו ניהל דוכן אחד. בסופו של דבר, הצלחנו מספיק כדי לפתוח את החנות הראשונה של Tilly's יחד עם שותף שהייתה לו חנות בוואלי, בלוס אלמיטוס באורנג' קאונטי. זה היה בשנת 1982. שנה אחר כך קנינו חזרה את השותף ונותרנו לבד עם החנות. לא לקחנו הלוואות וכל פעם שהיה כסף הוספנו חנות נוספת. כעבור כמה שנים העברנו את החנויות מאזור תעשייה למולים גדולים. גודל החנויות בין 5,000  ל10,000- סקוור פוט. עקבנו אחרי הרגלי האופנה של הנוער וגם אביזרים נילווים. היינו הראשונים עם טייפ אוזניות כי ראינו שזה מה שהנוער דורש. יצרנו אמון בחנויות להורים ולכל המשפחה. בנינו לעצמינו שם ומותג חזק אמין ומוכר מאוד. כיום יש מעל 226 חנויות של Tilly'sברחבי ארה"ב.

ההצלחה הביאה לי גם מעורבות עם ארגוני צדקה רבים שעושים עבודה נהדרת, אבל שמתי לב שיש צורך בתוכנית העצמה – צריך ללמד את הנוער שלנו איך להשתלט על חייהם ולבצע שינויים חיוביים עבור עצמם.

״לפני חמש שנים, הקמתי ארגון בשם 'מרכז החיים של טילי' כדי להפיץ את הערך של חשיבה חיובית לצעירים. אנו מציעים תוכנית שנתית בבתי ספר תיכוניים שנותנת לבני הנוער כלים לפתח חשיבה חיובית, להתגבר על מצוקות, ולמצוא אושר והצלחה. החלום שלי הוא שתוכנית זו תהפוך לכיתה נדרשת, כמו מתמטיקה או אנגלית… בכל תיכון בארה"ב ועכשיו גם בישראל.

מאבקים ואתגרים בדרך

״היו לי בהחלט מאבקים ואתגרים לאורך הדרך בחיי האישיים, ב'טיליז', ועכשיו ב'מרכז החיים של טילי'. עם זאת, למדתי כי כאשר אתה לא יכול לשלוט על דברים רבים בחיים, אתה יכול לשלוט על הדרך שבה הם משפיעים עליך, ואת הדרך שבה אתה מגיב אליהם

״למדתי את זה בדרך הקשה. אחרי 12 שנות נישואים – אפילו עם הרבה מפגשים טיפוליים היחסים שלי עם בעלי הראשון שלי התפרקו. התשוקה דהתה. הרומנטיקה מתה. רציתי שהוא יהיה משהו שהוא לא. רציתי שהנישואים יהיו שונים ממה שהיו. במילים אחרות – רציתי לשנות את זה ולא היה אפשרי. לא רציתי להרפות מהעבר ולקבל זהות חדשה כגרושה ואם חד-הורית. הייתי מבולבלת. הרגשתי מאוכזבת וכועסת. ואז הבנתי: הייתה לי ברירה. יכולתי להישאר מוטרדת או להרפות ולהמשיך הלאה. הפעם קיבלתי כי הנישואים שלי הסתיימו, זה היה קל יותר. זה לא היה קל אבל זה היה קל יותר. סוף סוף יכולתי לשחרר את הרגשות השליליים. הפסקתי להאשים את בעלי ובחרתי לסלוח לעצמי, מה שחשוב באותה מידה.

״כשהתגרשו, חזי ואני לא שכרנו עורכי דין. היו לנו אז 6 חנויות. נשארנו שותפים לעסקים ולגידול ילדינו. עד היום, אנחנו עדיין חברים הכי טובים. אפילו יש לנו חשבון בנק משותף לילדים. אנו ממשיכים לחגוג את החגים ואת ההצלחות שלנו יחד.

התשקיף העסקי של Tilly's:

40%מהחברה בידי שני הילדים

מותגיה הפרטיים של הרשת מהווים כ־29% ממכירותיה

רשת האופנה לנוער של בני הזוג טילי לוין וחזי שקד נסחרת כיום בוול סטריט בהצלחה מרובה. השניים עזבו את ישראל לפני 25שנה, וכיום הם חולשים על אימפריה של מאות חנויות.

לפני שש שנים הוגש לרשות ניירות ערך האמריקאית תשקיף לקראת גיוס של 100 מיליון דולר על ידי חברת טילי'ז, כאשר ההערכות בשוק הן כי הגיוס יתבצע לפי שווי של כ־500–600 מיליון דולר בהנפקה ראשונית לציבור.

טילי לוין, המכהנת כמנהלת הקשר עם הספקים, וחזי שקד, המכהן כמנכ"ל החברה, עזבו את ישראל לפני כ־25 שנה, כאשר לוין למדה בתיכון בגבעתיים ובהמשך אף השלימה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת בר־אילן. שקד עצמו נולד בעכו.

רשת טילי'ז עוסקת במכירת פריטי אופנה, אקססוריז ומוזיקה, ופונה לצעירים. בין המותגים הנמכרים ברשת נמצאים בילבונג, נייקי, אוניל, סקאל קנדי, קוויקסילבר ועוד. מותגיה הפרטיים של הרשת מהווים כ־29% ממכירותיה. מחזיקי המניות הגדולים בחברה הם שקד (48%), לוין (29%) ושני ילדיהם (20%), נטע שורר־ שקד ועמי שקד.

בבעלות הרשת אתר אינטרנט שבו היא מציעה למכירה את המוצרים הנמכרים בחנויותיה. החברה מאמינה כי היא יכולה להגיע עד ל-500 חנויות בארה"ב, ולטענתה ההשקעה בכל חנות מחזירה את עצמה בתוך שנה וחצי מהקמתה.

הרשת תומכת באירגוני צדקה ומוסדות נוער, כמו הקמת שני בתי תינוקות לילדים שנלקחו מהוריהם מסיבות שונות. הרשת גם מעורבת מאוד בקהילה באירועי ספורט לנוער.

״מהו הלקח כאן? דגש על הדברים שאתה אוהב, ולא להתעכב על הדברים שאתה לא אוהב. אחרי שאתה מקבל את מה שאתה לא יכול לשנות, זה הופך להיות הרבה יותר קל להמשיך את החלומות שלך.

״מרכז החיים של טילי" היא קרן צדקה ממוקדת נוער, עסק שלא למטרות רווח, שמטרתה להעצים את כל בני הנוער עם חשיבה חיובית ומאפשרת להם להתמודד בצורה יעילה עם משבר, מצוקות והחלטות קשות. המשימה שלנו היא לעורר את הנוער של היום כדי להגיע הפוטנציאל המלא שלהם כמו אנשים פרודוקטיביים, אדיבים, מאושרים ואחראים.

״כאמור, החלום שלי להגיע לכמה שיותר בני נוער ככל האפשר וכמו עמותות רבות, המימון הוא אתגר. אנו מסתמכים בעיקר על תרומות מהציבור כדי להטמיע את תוכנית הלימודים שלנו בבתי ספר ולשותפים אחרים של צד שלישי, כגון תוכניות אחרי שעות הלימודים, פעילויות נוער ובתי חולים. יש צורך ודרישה לתוכנית שלנו, אבל אנחנו זקוקים למימון נוסף כדי להרחיב את התפוצה של התוכנית.

הנוער הוא העתיד

״התוכנית TLC מעצימה בני נוער על ידי לימוד כישורי חיים הבונים אמון, לעורר חמלה, ומעודד אותם להציב מטרות, להמשיך את החינוך שלהם, לבנות קריירה עתידית להמשיך את החלומות שלהם. באמצעות למידה חווייתית, כולל כתיבת יומן, דיונים פתוחים ופעילויות. 36 הכיתות שלנו מקדמות את הגילוי העצמי ואת הכיסוי הרלוונטי. אני מאמינה שהנוער הוא העתיד שלנו והשינוי של העולם תלוי בו ויבוא רק ממנו.

״לכן, חשוב לתת לנוער את הכלים הנחוצים לניהול חיים חיוביים ומאושרים. התוכניות שלנו נותנות לאדם כלים להתחבר עם עצמו, להכיר, לאהוב ולהבין שהוא חלק מסביבה וקהילה ויש לו את הכוחות לקחת אחריות על חייו וסביבתו. המטרות של התוכנית הן פיתוח חשיבה חיובית, ביטחון עצמי, אינטליגנציה רגשית, תקשורת בין אישית ומנהיגות אישית וחברתית

״אני ממשיכה לפתח תוכניות TLC כדי להעניק לנוער כלים שימנעו אלימות, התעללות ומחשבות שליליות. מה שאנחנו מעניקים לנוער בבתי הספר זה נהדר אך לא מספיק. חשוב שבני הנוער ירכשו גם כלים חברתיים ורגשיים".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

טוב לדעת

דקות מעטות של תהילה

Published

on

הסיפור על אילן, נציג סוכנות דוגמניות, שהתמחה "לדוג" ילדות יפות ברחוב, בקניון ובכל מקום בו הסתובבו עם הוריהן, ולמסור כרטיס ביקור לידי ההורים

Proud woman in elegant red dress lying on banknotes. Rich woman. Business concept. Woman with lot of money. Saving money concept. Business success concept. Digital money concept. Finance.

בתם של עופרה וסמי היתה יפהפיה. ילדה בגיל העשרה, גבוהת קומה וחטובה, עיניים ירוקות, גדולות ושיער בלונדיני ארוך וגולש כמשי. כשפרסו הוריה את תמונותיה על שולחני, קשה היה שלא להתרשם מיופייה המדהים. אמנם רק בת 15, אבל אין ספק שעתיד מזהיר צפוי לה.

נראה שגם אילן קלט זאת. אילן היה נציג של סוכנות דוגמניות. חלק מעבודתו היה "לדוג" את הילדות היפות הללו ברחוב, בקניונים, ובכל מקום בו הסתובבו הבנות עם הוריהן, והוא דאג למסור כרטיס ביקור לידיהם של ההורים. האמהות הן אלו שבד"כ שהביאו את הבנות לסוכנות בה עבד, ומשם הדרך להתפרנס מכך הייתה קצרה. בתחילה ביקש מההורים לעשות "בוק" – מין אלבום עם תמונות גדולות של הילדה ב"פוזיציות" של אישה בגיל ה-20, אחר כך לרכוש סט איפור מקצועי ועוד ועוד ועוד…

כשעופרה והילדה פגשו באילן היה זה ביום כיף שערכו בפארק מים שבאזורנו, קשה היה לפספס את הילדה הבלונדינית הגבוהה עם בגד הים המינימלי ואילן בהחלט שם ליבו לכך. כשנתן לאמה את כרטיס הביקור של הסוכנות, התפלל כנראה כי יפהפייה תגיע למשרד, וכשזו הגיעה כעבור ארבעה ימים, קשה היה לו שלא לזכור אותה כשהמתינה עם עופרה בחדר ההמתנה של הסוכנות. לאחר שיחת היכרות עם יפהפיה אחרת שהצליחה במתק שפתיים לשכנע את עופרה, חתמה האם על טופס גדול עם שורות קטנות ורבות והוזמנה למחרת עם צ'קים לצורך צילום ה"בוק" של הילדה. למחרת החתימה ולאחר שספרה אי אלו צ'קים אצל מנהלת הסוכנות, נכנסה עופרה עם הילדה לחדר גדול וצבעוני, שם
צילמו את היפהפיה מכל כיוון ובכל זווית אפשרית.

עברו שבועיים ימים ועופרה וסמי הגיעו עם הילדה אל הסוכנות, לראות את ה"בוק". זה כמובן היה יפה, אבל משהו באנשים שניהלו את המקום לא נראה לסמי, וכשהילדה שוחחה עם אילן בצד החדר, לחש סמי על אוזנה של עופרה, לא נראה לי המקום, לא נראה לי". עברו שלושה חודשים והילדה הספיקה להצטלם למספר מגזינים ועיתונים. אפילו בתוכנית טלוויזיה ידועה שימשה כתפאורה, ואת חצי מההשקעה כבר החזירו ההורים, אבל לסמי משהו עדיין לא נראה. הכתובת הייתה אילן. זה שמר על קשר הדוק עם הילדה. בתחילה קשר טלפוני מצדו, אחר כך סמי שם לב שהילדה היא זו שמתקשרת אליו, השיחות הפכו ארוכות וסמי לא אהב את זה. עופרה לא חשדה במאום.

עברו שישה חודשים נוספים מאז. היפהפיה זומנה לתוכנית טלוויזיה מקומית ולאחריה לתוכנית ארצית, ובכולם קטפה שבחים. גם החוזים עליהם חתמו הוריה הניבו לא מעט כסף , ואף אחד לא דיבר על ההשקעה. כולם כבר דיברו על ה"מיליונים" שעושה הילדה, למרות שעוד היו רחוקים מכך. בכל התוכניות והראיונות והכתבות תמך בילדה אילן. הקשר ביניהם התהדק. לעיתים אפילו קלטה עופרה מבטים של אהבה ביניהם, אבל העדיפה שלא לשתף בכך את סמי. אבל סמי לא היה טיפש ולא האמין שתינוקות באים עם חסידה, ולכן כשקירבתו של אילן לבתו עברה כל גבול, סיפר לשותפו למוסך שבבעלותם. זה, רפי שמו, שפעם ביצעתי עבורו מספר חקירות כשהתגרש מאשתו, שלח את סמי אלי, ואני המלצתי לו על מעקב בן מספר ימים שבו נתהה על קנקנו של אילן ועל טיב הקשר בין הילדה לבינו. עופרה שהגיעה עם סמי למשרדי סירבה למהלך, אבל בלחץ בעלה נאותה להסכים וכולם הסכימו עם כולם.

ביום חמישי הראשון שלאחר פגישתנו התמקם צוות המעקב תחת ביתה של הילדה. אילן הגיע ב-9 בערב לאסוף אותה עם מכונית ספורט אדומה בת 10 שנים, אבל העיקר… ספורט, ועוד יותר… אדומה. צוות המעקב שלי שהורכב הפעם משני עוקבים שנראו בני 20 וקצת הגיעו עם אילן לביתו. כשזה נכנס עם היפהפיה לתוך הבית, המתינו תחילה. כשעברה חצי שעה התחילו לחפש כמנהגם תצפית מקומית. את זו המושלמת תפסו מול ביתו של אילן, על גג
אחד הבניינים, שם נשכבו לתצפית עם מצלמות פתוחות.

עברו 10 דקות בלבד וקיבלתי טלפון בהול, "המניאק מתמזמז עם הילדה…". עוד לא הספקתי להגיב, והגיע המשך, "הם מתפשטים". המצלמה תיעדה את אילן מפשיט את הילדה לאט לאט, נוגע בה לאט לאט, ומקיים אתה יחסי מין לאט לאט, והכל בגלל שבדירה השכורה בה התגורר הקומה רביעית היו חסרים מספר שלבים בתריסים של חדר השינה. העוקבים תיעדו את כל המשגל, הצילום היה מעולה, ועכשיו נותר להמתין להתפתחויות. אילן והילדה נכנסו לרכב כעבור שעתיים לערך. השעון הראה כמעט חצות
והשניים הגיעו למועדון ריקודים תל אביבי ידוע.

כשנכנסו פנימה נתקלו העוקבים בשומרי סף, שכל שידעו לומר היה לא! ושוב – לא! נאלצתי להשתמש בשירותיו של חברי משכבר הימים, קוב, בליין ידוע שטילפן לבעל המקום ותוך חמש דקות היו שני עוקביי בפנים יחד עם האביזרים הסמויים שקיבלו "הכשר" מצוות שומרי הסף,שהפעם כל מה שאמרו היה, בסדר! ושוב – בסדר!.

אילן והילדה רקדו בפנים. הילדה השתוללה ואילן קרץ מידי פעם למכר כזה ואחר, תוך שהוא משקיף בזווית העין בילדה המפותחת והיפה שרקדה לצידו.

מה שעוד עשה אילן, הי לדאוג לילדה מדי פעם לכוס שתייה צבעונית, שהכילה אלכוהול בכמות קטנה. קטנה, קטנה, אבל "דופקת ראש", העוקבים שלי תיעדו את הברמן כשהוא מוזג מהוודקה לתוך הכוס שהובלה אחר כבוד לילדה, דרך אילן, כמובן. הילדה רקדה ורקדה, והייתה מסטולית לחלוטין. בשלב מסויים נכנס אילן לשירותים. אחד מעוקביי נכנס אחריו. אילן רכן מעל השיש המזוהם, שקית ניילון לבנה יצאה מכיס הג'ינס שלו, ומה שבתוכה סודר על השיש. אילן התעלם מהבחור עם הפאוץ' שהשתין עם הגב אליו והסניף את מנת הקוקאין במהירות. המצלמה שבתוך הפאוץ' שלמותני העוקב שלי תיעדה הכל. ישבתי בביתי מקבל דיווח ומתפעל בכל פעם מחדש, לאיש לא היו גבולות. גם בעל קטינה, גם הישקה אותה

באלכוהול וגם השתמש בקוקאין. עכשיו כבר הייתי עצבני. עוקביי קיבלו הנחייה לתעד כל פעולה של מר אילן, וכך עשו. אילן והילדה רקדו והשתוללו, התמזמזו והתנשקו, שתו וישבו ובקיצור השתוללו. סמוך לשעה 03:00 לפנות בוקר העלה אילן את הילדה לביתה, אחרי לילה סוער וקצת "מופרע", שבמקרה או לא במקרה תועד כולו במצלמות עוקביי.

למחרת המעקב ישבו עופרה וסמי במשרדי. תחילה הקדמתי וסיפרתי על מאורעות ליל אמש, בהמשך עברנו לחדר הסמוך, שם צפו בני הזוג במאורעות ערב/ליל אמש.

בקטע שבו אילן והילדה השתגלו, סמי לא עמד בכך ויצא מהחדר. עופרה סיננה – "בן זונה אחד" ומחתה את דמעותיה. בהמשך הראיתי להורים איך הבחור הנחמד מהסוכנות משקה את הילדה לשכרה שוב ושוב ואיך הוא שואף קוקאין לאפו בשירותים המצחינים של המועדון ולקינוח, את אשר לא קלטו העובדים בזמן המעקב, אלא רק למחרת בבוקר, בעת העברת הקלטות, את הכדור הקטן שדחף אילן לכוס המשקה של הילדה, רק הוא ואלוהים ידעו מה הכיל, נגד כאב ראש זה בטח לא היה. סמי איים להרוג את הבן זונה, עופרה נלחצה מכך. לאחר שיחת הבהרה ארוכה, ישבנו
שלושתנו בחדרי וחשבנו על המהלכים הבאים.

בבוקר התקשרתי לסוכנות. הצגתי עצמי כמי שמעוניין בשרות הסוכנות ליצור תשדיר פרסום למשרדי. "כן, למשרד חקירות", אמרתי, כששאלה אותי המנהלת לפשר הבקשה. למחרת הגיעה מנהלת הסוכנות למשרדי, הולכתי אותה אחר כבוד לחדר הצפייה. היא לא התנגדה שאראה לה מה שביקשתי. משהו שקשור אלייך, אמרתי, ולחצתי על הקלטת. עברו 20 דקות של צפייה בקלטת. מנהלת הסוכנות לא האמינה למראה עיניה. ביקשתי ממנה להזמין אלי בדחיפות את בעל הסוכנות. עברה שעה ומחצה ונכנס גבר נאה למשרדי, "נעים מאוד", אמר, "אני בעליה של הסוכנות". הראיתי לו את קלטת הוידיאו הארוכה, הוא עצמו לא האמין למראה עיניו. שתינו אספרסו ארוך במשרדי וסגרנו כי אילן יעזוב את הסוכנות עוד באותו יום, "מסיבות של צמצומים", ביקשתי, שלא לעורר חשד יתר כשתבוא על אילן המכה השנייה.

בזמן שאני הייתי עם בעל הסוכנות, היו סמי ועופרה אצל ידיד ותיק שלהם, קצין משטרה בכיר באזור מגוריהם. עברו שעתיים-שלוש, ואילן נעצר.

לאחר שצפה בקלטת הודה בכל סעיפי האישום, בעילת קטינה, הפרת אמונים, שימוש בסמים קשים, ועוד ועוד, למשל, נהיגה בשלילה… הבחור הסתבך כהוגן.

עברו חודשים נוספים והילדה המפורסמת הלכה ונעלמה מהמרקע. לאט אבל בטוח, התנאי לכך היה הסכמה מלאה שלה בכתב, במשרדי. בתמורה הבטחתי לא להעביר את הקלטת לערוצי הטלוויזיה המקומית: "יש לזה דרישה", אמרתי, "הם יהיו מוכנים לשלם הרבה…", והיא חתמה ובשקט.

עם סמי ועופרה אני עדיין חבר…

המשך לקרוא

טוב לדעת

נאה דורש, (לא) נאה מקיים

Published

on

מסתבר שזילות השואה לא פסחה גם על מרכז שמעון ויזנטל והמוזיאון לסובלנות שלו

שמו של מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג׳לס יצא למרחקים. ממול משרדי המרכז, המוגנים היטב, בשדרות פיקו שבעיר המלאכים, נמצא מוזיאון הסובלנות, שלוחה של המרכז אך ישות עצמאית מבחינת איסוף כספים.

הרב מרווין הייר העומד בראש המרכז היה היהודי היחיד בין אנשי הדת שהתכבדו לשאת תפילה בעת השבעתו של הנשיא טרמפ לקדנציה הראשונה של נשיאותו. שמו ידוע ומכובד בעולם כולו, מהוותיקן והאפיפיור, דרך ארופה למזרח הרחוק, חצי הכדור הדרומי וחזרה בואך למפרץ הפרסי.

איראן טוענת (ואף הוכיחה בכנס מדעי ואחריו בתחרויות בינלאומיות של קריקטורות) שהשואה לא היתה ולא נבראה, מזימה ציונית ותו לא. לפיכך, קל להבין שהיחסים בין איראן לבין מרכז ויזנטל אינם שפירים. אך מדינות אחרות במפרץ תומכות במרכז ואף מארחות באופן קבוע את התורמים הגדולים שלו (בזמני אירוח אלו מטיסים מטבח כשר, מוצרי מזון כשרים ושף עם צוות מלוס אנג׳לס). בשנה הבאה יפתח בירושלים הבירה לאחר מאבק שהגיע עד בית המשפט העליון בארץ והוצאה של עשרות מיליוני דולרים – מרכז הסובלנות בקול תרועה רבה.

בהיררכיית מרכז ויזנטל, מתחת לרב הייר, נמצא (דמוי) רב אלוף, הרב אברהם קופר, המנהל את המקום ביד ברזל. מהלך שנים אני מכיר את הרב קופר, והוא אינו איש שקל להסתדר אתו (מבחינת לבביות וחום אנושי) כלל ועיקר. עם זאת, תמציתו חיובית ביותר, ופעם אחר פעם מהלך השנים הוא הוכיח את עצמו. כיון שעם כל יום שחולף, אף אחד לא נעשה צעיר יותר, נשאלת השאלה מי מיועד להנהיג ולנהל את הארגון עם תום כהונתם של הרב הייר (דמות המכון) והרב קופר (מנהלו בפועל). האם יש מי שיכנס לנעליהם ויצליח גם להמשיך לגייס כספים בשמונה ספרות מדי שנה בשנה?

אתגר נוסף הוא שפעילות חשובה עד מאד של המוזיאון הוא עדויות הניצולים בפני אלפי ועשרות אלפי המבקרים. אך הניצולים – כמונו – הולכים ומתבגרים – ורובם כבר בשנות התשעים לחייהם. בקרוב יהיה מוזיאון אך לא ישארו עדים חיים לזוועות ולאותה תקופה בין האחד בספטמבר, 1939, והשמונה במאי, 1945.

כבר בימינו אלו – בהם האנטישמיות עולה לגבהים חדשים באנרגיה מחודשת ובהתמדה ועקביות – אנחנו עדים לנתק המוחלט בין זכרון השואה לאותם ניצולי השואה. מחד, אנחנו מופיעים לטקסים ועצרות, מאידך לא נתעכב ולו לדקה להושיט יד לניצול, להתענין בשלומו, לבוא לבקר. מדוע? כיון שהניצולים זקנים, רובם כבר לא עצמאיים, וקשה להם לדבר, קשה להם לקום או לשבת או לזוז, ולנו פשוט אין סבלנות וגם אין עניין. לנסוע לטייל באחד מ״מסעות החיים״ – כן! נצטלם ונדאג שהתמונה תופיע בעתון – דברים העוסקים בנו במקום בניצולים. לבוא לבקר שכן גלמוד או ניצולה שנשכחה בבית אבות מוזנח – לא!

באופן דומה גם הממסד: ועדת התביעות בנויה מפקידים-טפילים, והכספים שאמורים היו לניצולים מבוזבזים על משכורות ונלוות לכל החיים; חבל רק שהם לא מגיעים ליעדם – לניצולים. (מן הראוי להזכיר את שקרה בועדת התביעות בניו יורק והשחיתות שם והמעל בכספים בסכומים אדירים.) בכנסת ישראל מאוד מודאגים מהניצולים, שכה רבים מהם על סף רעב. חבל רק שאותה ״דאגה״ ו״התענינות״ החלו כה מאוחר, כשהבושה היתה כה גדולה שלא ניתן היה להסתירה יותר. כמה קל להתעלם מהניצולים, לשכוח שהם קיימים ולחיות את חיינו. כן, נופיע כאן לטקס, שם לסרט, נמחה דמעה, נעמוד חנוקים, נבטיח קבל עם ועדה ״לא עוד״ ונשמח שיש לנו את מדינת ישראל. כה שמחים אנו, שבחורים ובחורות וזוגות צעירים ששים לעבור לברלין ולערים אחרות בגרמניה, המפתות את הדור הצעיר מהארץ לעבור אליהן.

בהתאם למעמדו ולאופיו, הרב קופר משמש כשופר כשצריך לצאת למתקפה. מאמריו מופיעים באמצעי התקשורת המובילים בעולם. במאמר דיעה שפורסם במחצית יוני, 2019, הרב קופר (בשיתוף כתיבה עם היסטוריון העובד עם המכון) טען: "מותר להעביר ביקורת על מרכזי המעצר (של מהגרים בלתי חוקיים העוברים את הגבול ממכסיקו לארה״ב) – אך הפסיקו לקרוא להם ׳מחנות ריכוז'". לפי הגישה הרווחת היום בארה״ב, קל מאד להשוות כל דבר לשואה, דבר הגורם לזילות השואה.

אך בואו נראה מה קורה תחת אפו ממש של הרב קופר, במוזיאון הסובלנות הנמצא מרחק מעבר חציה אחד ממשרדו המשקיף על המוזיאון. האם קריאתו של הרב קופר עומדת במבחן המציאות? מסתבר שלא בדיוק. במוזיאון הסובלנות מן הראוי לנסות לגשר על תהום השנאה שנפערה בארה״ב.

לא הכל אשמת הנשיא תתארו לעצמכם, רעידות אדמה, המבול וכיו״ב לא היו תוצאה של מעשיו של הנשיא האמריקאי), ודברים שהוא ירש (כמו ״מכלאות״ ודרכי התנהלות כלפי מהגרים בלתי חוקיים שנתפסו עת הם מנסים לחצות את הגבול) אינם תוצר ישיר של נשיאותו. הדמוקרטים מסרבים לתקצב ולשתף פעולה, אך הנשיא אשם. תהליכים ונוהלים שנקבעו ע״י ממשל הנשיא אובמה או שהיו נהוגים אז לא זכו לביקורת, אך עתה הם מיוחסים אך ורק לנשיא טרמפ אותו יש להרחיק לאלתר ולצמיתות.

אנו חיים היום בעולם (כאן בארה״ב) שברגע ששמו של הנשיא מוזכר, או המילה ״מהגרים״ או ״חומה״ או ״מרכזי כליאה״ הכל מתקשר לעיסה אחת המעלה ריח בואש רע במיוחד. לאותו ניחוח דוחה מוסיפים המהדרים את ההאשמה ״מחנות ריכוז״ והנה תוצר לתפארת. יותר מזה כבר אי אפשר.

ובכן במרכז ויזנטל, בין כל שאר הפעילויות, העלו הצגה חדשה – ״אנה״ (הסתכלות חדשה בסיפורה של אנה פרנק). תשעה שחקנים מקצועיים שמשך 85 דקות (ללא הפסקה) גורמים לך לשבת על קצה הכסא ולהתרגש. הסיפור הופך למובן, למעניין, לדבר שכולנו יכולים להקשר אליו. ובסיום, עת שתי האחיות הוזות בשל מחלת הטיפוס שתביא למותן, האחת חושבת שהיא בקפה בפריז והשניה בפלסטין, קוטפת תפוזים מהעץ, בחום היום, ואוכלת אותם, אנחנו חושבים כמובן על המסר עיקרי של המחזה כולו ״מי שמציל נפש אחת".

כך חוזרים להם השחקנים כולם, עת אנו מוחאים כפים, ומתקדם שחקן צעיר, יפני-אמריקאי, ששיחק את פיטר, ואומר – כחוזר על המוטו – ש״מי שמציל נפש אחת״ וממשיך: ״הכנו לכם דף נייר בתוכניה שבידכם, ובה הדרך הפשוטה ביותר לעזור ולהציל את חייהם של הפליטים והילדים בגבול בטקסס".

הוא אומר, ואנחנו פותחים את התוכניה ומסתכלים בדמותו של שמעון ויזנטל וקוראים את הציטטות של דבריו: ״כשנגיע לעולם הבא ונפגוש את כל מיליוני היהודים שנספו במחנות והם ישאלו אותנו ׳מה עשיתם אתם׳, יהיו הרבה תשובות. אבל לי תהיה הזכות להגיד להם ׳לא שכחתי אתכם אף פעם.׳״ הכל מתקשר, הכל נהייה מובן.

השחקן לא צריך היה להוסיף: ״כי הם (הילדים שהופרדו מהוריהם, ממש כמו כאן בהצגה) גוועים ברעב, וחיים במכלאות שהן בדיוק כמו באותו מחנה השמדה בה היתה אנה ואחותה המבוגרת". הוא לא היה צריך להוסיף, כי כל אמריקאי היום יודע שזו בדיוק המציאות, ושהנשיא טראמפ נושא באחריות הבלעדית, הוא ורק הוא אשם, ועלינו ״להציל נפש אחת״ בכדי להציל את העולם כולו, ובכדי לעשות זאת, הם (השחקנים) כבר עשו את העבודה, כל שעלינו לעשות הוא לתרום.

כשכובד ההצגה כמו גם המקום – מכון ויזנטל והמוזיאון לסובלנות – כמו גם זוועות השואה אותן חווינו (למרות שלא במישרין) בשעה וחצי האחרונות, הרי שה״ידע״ מתקשר ל״עובדות״ ול״חשיבות העשיה״. וכך אנו יוצאים נסערים, נחושים לעשות מעשה, לתקן
את העולם ולהציל נפשות.

הו-ריי למכון ויזנטל. ואולי המכון לא יודע בדיוק את מה שהחליטו השחקנים לעשות? כנראה שלא נדע, שכן הרב קופר העדיף שלא לענות. אולי חשב שתחלוף הסערה. ראו איך במחי יד, נמחקה ההצגה כלא היתה. איך אותם מאמרי דיעה של הרב קופר מתגמדים מול המציאות. עד כמה קל להגיד לאחרים ״אל תשווו", אך ההמשך הוא ״רק בואו אלי הביתה, שם יגידו לכם אנשי (הלא הוא הרמטכ״ל של הארגון) את אותו הדבר אליו התנגדתי".

בושה.

מסתבר שזילות השואה לא פסחה גם על מרכז שמעון ויזנטל והמוזיאון לסובלנות שלו.

המשך לקרוא

טוב לדעת

חנות סקס "כשרה" בתל אביב מציעה ויברטורים ונרות שבת

Published

on

אנשים מתחתנים ונשארים במערכת יחסים לזמן רב. צעצועי מין יכולים לעזור להם לתבל את העניינים ביניהם", מסבירה חנה בוטח, בתו של הרב האמריקאי הידוע, שפתחה חנות סקס "כשרה" בלבה של העיר ללא הפסקה

מה הופך צעצוע מין לכשר?" הייתה השאלה הראשונה שעלתה כאשר קיבלנו את ההזמנה לבקר בחנות הסקס הכשרה שפתחה לאחרונה את שעריה בתל אביב.

מי שפתחה את החנות היא חנה בוטח, בתו של הרב האורתודוקסי הידוע מאמריקה, שמואלי בוטח, שכתב ספרים כמו "סקס כשר: מתכון לתשוקה ואינטימיות" ו"למה אני לא יכול להתאהב: תכנית של 12 צעדים".

החנות, הממוקמת בלב העיר, היא הדבר הכי רחוק ממפוקפק וסליזי. למעשה, כשמתקרבים לחנות, התגובה הראשונית היא בלבול. על החלון נכתב "סקס כשר" באותיות שחורות וסגולות, אבל במבט ראשון כל מה שאפשר לראות מבחוץ הוא בגדים. "הבגדים עוזרים להקל על הכניסה", אומרת בוטח בת ה-28, כשהיא לבושה בג'ינס שחורים וחולצה ללא שרוולים.

חברתה של חנה, המעצבת כריסטינה דיקנס, תכננה גם היא לפתוח חנות, ושתי הנשים החליטו להקים חנות יחד כדי להקל על לקוחות המחפשים עזרים למין, מסבירה חנה. לכן השם המשותף של החנות: Foreign Denim X Kosher Sex. "הם מסתכלים על הבגדים ואז מציצים" על הדברים האחרים, אומרת בוטח.

ה"דברים האחרים" מוצגים בצניעות על שולחן קפה עגול בצד החנות, ועל מדפים על הקיר. מימין, קרוב יותר לחלון, נמצאים אביזרים כמו כיסוי עיניים, אזיקי קטיפה, נוצות, תכשיטי גוף, נרות, צובטי פטמות, בשמים ושמנים. יש גם משחק בו זוגות זורקים קובייה ומקבלים הוראות מה לעשות.

משמאל אפשר למצוא אביזרים אינטנסיביים יותר, אם כי הם נראים תמימים למראה. צבעי הפסטל הבהירים והקווים העדינים גורמים להם להיראות יותר כמו מוצרים מעוצבים לבית – מלחיות, פותחי בקבוקים ומחזיקי כלי מטבח, למשל.

יש לנו מגוון רחב של מוצרים ואני מוודאת שהכל בטוח לשימוש וידידותי לסביבה", אומרת בוטח. "שום דבר לא גס. מיניות היא עניין מורכב. כל הדברים האלו ניתנים
לשימוש עם הפרטנרים כדי ליצור אינטימיות מוגברת".

בין הפריטים המוצגים נמצא ויברטור מסיליקון המופעל בסוללות הנקרא "זן", ויברטור אצבע הנקרא "הסנפיר" אותו אפשר להטעין באמצעות כבל USB ואשר מלבישים על האצבע, ויברטור נטען ללא צורך בהחזקה ביד – מכשיר בצבע ורוד-בהיר דמוי-ביצה עם זרועות שיכולות לחבק את נקודות העונג, וגם ויברטור נטען בשם "שרביט הקסם". ה-Minamo, גאדג'ט רוטט בצבע תכלת מסיליקון רך, מעוצב כדי להתאים בעדינות לקווי המתאר של הגוף הנשי.

ללמוד משהו חדש

אז, מה הופך צעצוע לכשר? מדובר במטרה של הצעצועים, מסבירה בוטח. לדבריה, אביזרי המין מיועדים "לעזור לזוגות נשואים ליצור אינטימיות במערכת היחסים. אלו דברים שכדאי להשתמש בהם ליצירת אינטימיות מוגברת.

אנשים מתחתנים ונשארים במערכת יחסים לזמן רב. עזרים יכולים לעזור לאנשים לתבל את העניינים ביניהם. קשה מאוד לשמור על תשוקה וחדשנות במערכת יחסים ארוכות-טווח. צריך לגלות מחדש אינטימיות בין שני אנשים, וכדי לעשות את זה צריך ללמוד משהו חדש כל הזמן, ואלו עזרים שיכולים לעזור בכך".

בוטח אומרת כי היא לא חוששת מתגובות הנגד או מקבלת אישור מרבנים. "אבא שלי רב", היא אומרת וצוחקת. "אני אבקש ממנו אישור". היא מוסיפה כי לאחרונה נכנס רב לחנות שלה ואמר לה שהיא עושה משהו "חשוב מאוד".

ליהדות יש כל-כך הרבה להציע", היא אומרת. מיניות היא לא טאבו. היא מדברת על נישואים וקדושה ומה שצריך להיות במערכת יחסים. הגבר מצווה לענג את אשתו. יש כל-כך הרבה תבונה ביהדות", וצריך להפיץ את המסר הזה.

גם ספרי ה"סקס הכשר" של אביה מוצעים למכירה בחנות. מלבדם, בשולחן שלה, בוטח מציגה גם קופסאות קטנות עם נרות שבת, לחלוקה לנשים כדי לעודד אותן להדליק נרות בשישי בערב.

החנות, המוכרת מוצרים גם דרך אתר האינטרנט, נפתחה בסוף יוני, ובוטח נמצאת עדיין בתהליך של קבלת האישורים הנדרשים ממשרד הבריאות ומכון התקנים למוצרים שהיא מייבאת.

יש לי הרבה דברים שאני רוצה להביא", היא אומרת, ביניהם מוצרים העוזרים לנשים בהריון או בגיל הבלות ומוצרים המקלים על הכאב שאנשים מרגישים במהלך יחסי מין. "כל מה שיכול לעזור לאנשים", היא אומרת. בוטח, שעברה לישראל ב-2011, אומרת כי החנות היא חלק מהמשימה בחיים שלה.

יהדות היא מרכז החיים שלי, אבל אני חיה בעולם מודרני", היא אומרת. "אני רוצה לשלב בין שניהם. זו הדרך שלי להביא את האור של היהדות לעולם".

בזמן שבוטח מדברת, מירב בת ה-42, שמעדיפה לא לחשוף את שמה המלא, נכנסת לחנות. היא אישה חילונית ולקוחה. היא רכשה ויברטור מסוג זן כשהחנות נפתחה, והגיעה שוב כדי להסתכל על עוד דברים.

הייתי בהרבה חנויות סקס קודם לכן", אומרת מירב. אבל חנה גורמת ללקוחות להרגיש שהם קונים משהו שהם צריכים, בלי הבושה. היא מסבירה לך איך להשתמש בוויברטור כמו שהיא הייתה מסבירה לך איך למרוח קרם הפנים על הפנים".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות