Connect with us

טוב לדעת

מצפה לכם שיחה קשה? שמונה שאלות שיעזרו לכם להפוך אותה לקשה פחות…

Published

on

מדי פעם אנחנו חייבים לנהל שיחה קשה עם אנשים קרובים לנו – בשביל שלא נצא ממנה בלי הישגים כדאי להתכונן מראש – טיפים שכדאי להכניס לראש

מאת: יהודית כץ

בספר "ימי שלישי עם מורי" מיץ' אלבום מספר על גם אם לא יצא לכם לראות את הסרט שובר הקופות "אפולו 13" תוכלו כנראה לצטט את השורה המפורסמת שאמר ג'יימס לוול (טום הנקס בסרט): "יוסטון, יש לנו בעיה". הציטוט הקליט נכנס לרשימת 100 הציטוטים הזכורים ביותר בקולנוע האמריקאי בדירוג שנעשה על ידי מכון הסרטים האמריקאי. מאז ועד היום אפשר לשמוע אנשים שונים מחייכים ומבשרים לקרובים להם שיש בעיה שצריך לבדוק.

פעמים רבות קורה שגם כשכבר החלטנו שיש בעיה במערכת היחסים שלנו עם החברה הטובה, בן הזוג, הבוס או אימא אנחנו דוחים עוד ועוד את ההודעה הדרמטית ואת השיחה שתבוא אחריה. אנשים לא אוהבים לנהל שיחות שיש בהן קונפליקט, מידה של האשמה או בירור. אף אחד מאיתנו לא אוהב שיחות קשות. אנחנו חוששים להחמיר את המצב, לפגוע ביחסים שנרקמו ולהביך את עצמנו. כשאנו דוחים שיחות קשות אנו פוגעים במערכות היחסים ובדימוי העצמי שלנו, וחיים זמן לא מבוטל במציאות שאינה מקובלת עלינו. כמו מבחן מאתגר במיוחד, או פרזנטציה חשובה, אם נהיה מוכנים מספיק נגיע כשאנחנו רגועים ונינוחים נוכל לצלוח שיחות קשות ואפילו ללמוד מהן.

שילה הין, ברוס פטון ודגלס סטון מאוניברסיטת הרוורד חקרו את המכנה המשותף לכל השיחות והגיעו למסקנה שכל שיחה מורכבת משלושה דברים: החלק העובדתי, הממד הרגשי, ומרכיב הזהות. בחלק העובדתי אנו מספרים לאדם שמולנו מה שקרה במציאות כפי שחווינו אותה. מרכיב זה מכונה נקרא גם ממד ה"מה קרה?": מי אמר למי, מי עשה מה, מי הבטיח ולא קיים. שיחה קשה מתחילה כשהממד העובדתי מקבל עליו מעטפת רגשית. הדברים שנאמרים מעוררים בנו כעס, אכזבה, קנאה או עלבון עמוק הרבה יותר מאשר החלפת מסרים. השיחה נעשית קשה במיוחד כשנכנס לתמונה גם רכיב הזהות, המכיל את כל מה שאנחנו מאמינים לגבי עצמנו ואת האופן שבו אנחנו מגדירים מי אנחנו. כשמישהו מערער על היותנו בני זוג טובים, הורים תומכים, עובדים מוצלחים או בני אנוש איכפתיים all hell breaks loose.

שיחה קשה באמת תתחיל ברגע שאחד המשתתפים יאמר בעוקצנות: "אתה תמיד מאחר ומזלזל בזמנם של אחרים". כשמישהו נוגע בממד הזהות שלנו, בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו, אנו חשים צורך להתגונן והשיחה נעשית נעימה הרבה פחות. מובן שלא כל פגיעה בממד הזהות תהיה קטלנית.

שמונה שלבים לניהול שיחה קשה. הדבר החשוב ביותר הוא ההכנה לשיחה; יש דו שיח שאנחנו מנהלים עם עצמנו הרבה לפני שאנחנו שמים את הדברים על השולחן. יש שמונה שאלות שעוזרות לנו להתכונן לשיחה כדי לסיים אותה במקום טוב יותר ממה שהתחלנו ולהשיג את היעדים שהצבנו לעצמנו לפניה:

1. למה אנחנו פה? בדקו עם עצמכם: מהי מטרת השיחה? מדוע התכנסנו כאן? למה חשוב לכם לנהל את השיחה הזאת? מה אני מנסה להשיג בשיחה הזאת, העלאה בשכר? עזרה בעבודות הבית? אל תחכו ימים ארוכים שבהם אתם חווים התנהגות לא הולמת, איחורים או זלזול כדי ליזום שיחה. ככל שתאריכו את השהות במרחב הלא נעים, כך יצופו יותר רגשות ואמוציות במהלך השיחה, הטונים יעלו ואתם תעברו במהירות לקווים מאשימים שיפגעו בממד הזהות של הצד השני אחרי הכול, הוא לא איחר רק פעם אחת, זה ממש דפוס).

2. מהי התרומה שלי למצב הזה? אנשים מגיעים לשיחות קשות עם ֵקייס שבנו תקופה ארוכה וטיעונים מנצחים לכך שהם קורבן מסכן של הנסיבות ושל הצד הפוגע. שנו את אופן החשיבה שלכם וחשבו על "תרומה" במקום על "האשמה". מהי התרומה שלכם לעניין? האם עשיתם משהו שיכול היה להוביל אתכם לכאן? צריך לזכור שאתם נמצאים במערכת היחסים הזו מבחירה. כשיש לנו תרומה ואחריות המוטיבציה לשינוי באה גם מאתנו, מפני שאנחנו רוצים לעשות את זה טוב יותר. כשאנחנו מסבים את ממד הבחירה והאחריות האישית אל עצמנו אנחנו יכולים לראות שכשהשיחה מגיעה להצפת הבעיות היא נעשית להוטה ומתלהמת פחות.

3. אילו הייתי בנעליו, מה הייתי אומר? אנחנו רואים את העולם דרך משקפת שמתאימה באופן מושלם לזוג העיניים שלנו. משחק התפקידים שבו בודקים "איך הייתי מגיב לו הייתי במקומו?" מאפשר לנו לעזוב מנטלית את הטיעונים שלנו ולהתחבר לטיעוניו של אדם אחר. בעזרת התרגיל הזה אפשר לקבל תמונה כוללת יותר של הדברים ולעבור לגישה מורכבת יותר לגבי הבעיה. פעמים רבות נגלה שאין כאן מניע אישי להרע לנו, או כוונת תחילה. הסתכלות כזו מאפשרת לנו לגשת לבעיה מנקודת מבט של למידה משותפת ולא של ויכוח נצחני.

4. אילו רגשות עלולים לעלות בי לקראת השיחה ובזמן שהיא מתקיימת? שיחה קשה מערבת רגשות תמיד. הוא אמר לי, אני אמרתי לו ואיך זה גרם לי להרגיש. אם אני יודעת מראש שאחווה עצב, תסכול או כעס יהיה לי הרבה יותר קל להתמודד איתם כשהם מגיעים. אפשר אפילו לציין בפני האדם שמולנו: "הנושא הזה גורם לי עצב", או זה מכעיס אותי מאוד". הרגשות יהיו שם בכל מקרה, אז תנו להם את המקום  שמגיע להם.

5. מהו הכפתור האדום מבחינתך? אסטרטגיה טובה היא להתכונן לגרוע מכול עוד לפני שהקטסטרופה מופיעה. מהו הדבר הנורא ביותר שיוכל להיאמר על ידי הצד השני, מה הדבר שיגרום לכם לומר "שוברים את הכלים ולא משחקים"? האם זה המשפט "אני לא אוהבת אותך יותר?", או "תצטרכי ללמוד לחיות עם זה?". התכוננות לדבר שיקפיץ אתכם וידחוף אתכם לעזוב את השיחה תעניק לכם עוד שתי שניות של מרווח נשימה. התכוננתם לנורא מכול, חשבתם מה תעשו כשהוא מגיע, והנה הוא מאיים קצת פחות.

6. מה פתאו"ם? פורום, תזמון אווירה ומקום הם ארבעה דברים שצריך לחשוב עליהם לפני שמנהלים שיחה קשה. פורום – מי האנשים שצריכים להיות בשיחה, אווירה – כיצד נייצג אווירה נעימה ונינוחה, תזמון – מתי נכון יהיה לקיים את השיחה ומקום – היכן.

7. איך פותחים את השיחה? שיחה קשה אינה מאפשרת אלתור. חשוב לפתוח קודם כול בגישה סקרנית ולאסוף מידע על האופן שבו הצד השני חווה את הסיטואציה. "מה שלומך?", "איך אתה חווה את מערכת היחסים שלנו?", "מה את חושבת על העבודה שאני עושה כאן?". התחילו בשימוש במילה "אנחנו" וציינו עובדה שאין עליה מחלוקת: "אנחנו עובדים יחד כבר תקופה ארוכה", והכי חשוב – הקשיבו באמת. אם תעניקו לאדם שמולכם מרחב דיבור הוא יעשה זאת גם כשאתם תדברו. יכול להיות שהמידע ישנה את מה שחשבתם, או שתשים את המחדל הגדול בפרופורציה.

8. מה המטרה שלנו כעת, אחרי שדיברנו? יכול להיות שהגענו לשיחה עם מטרה ברורה ותוך כדי הדיבור והבנת הצד השני החלטנו שישנה מטרה אחרת. ייתכן גם שנקודת יעד נותרה זהה עבורנו אך הבנו שהיעד הזה אינו מוסכם על הצד השני. עשינו את ההכנה לפני שקיבלנו הצצה לעולמו של הצד השני, וכעת יש מקום לבחון את המטרות יחד איתו. אחרי שפרשנו את משנתנו צריך לשאול: איך ממשיכים מכאן הלאה, מה אנחנו עושים אחרת. שאלה טובה היא: "מה אתה מציע?"; אנחנו פותחים את הדיון ומאפשרים מציאת פתרון מוסכם ומתאים לשני הצדדים.

טוב לדעת

מחקר בקליפורניה: בשר עוף זהה לבשר אדום במידת הנזק לכולסטרול

Published

on

המחקר ש הפתיע את החוקרים כשסתר את הסברה לפיה בשר ה אדום מזיק לכולסטרול הרבה יותר מבשר לבן. ראש צוות המחקר: "להגביל צריכת בשר לבן"

בשר לבן (עוף) זהה לבשר אדום במידת הנזק לכולסטרול – כך עולה ממחקר חדש שנערך בקליפורניה. תוצאות המחקר הפתיעו את החוקרים, אשר לא ציפו לגלות שאכילת כמויות גדולות של עוף תוביל לרמות גבוהות של כולסטרול בדם. מבין שלושת הדיאטות שנבדקו – עתירת בשר לבן, עתירת בשר אדום ומבוססת על חלבון מן הצומח – רק זו הצמחונית הביאה לתוצאות של רמות כולסטרול בריאות.

המחקר נערך במכון המחקר של בית החולים לילדים באוקלנד. תוצאותיו באות ב"כשתכננו את המחקר, ציפינו למצוא שלבשר אדום השפעה מזיקה יותר מלבשר לבן", ציין ראש צוות המחקר, ד"ר רונלד קראוס, חוקר בכיר בתחום טרשת העורקים."הופתענו לגלות שזה לא היה המקרה. כאשר רמות השומן הרווי זהות, מידת ההשפעה של שני סוגי הבשר זהה. לעומת זאת, חלבונים מין הצומח, כמו ירקות, מוצרי חלב וקטניות, הראו את התועלת הרבה ביותר לכולסטרול".

הפופולריות של צריכת בשר אדום הולכת ופוחתת בשנים האחרונות, בעקבות הקישור של צריכה מוגברת שלו עם מחלות לבביות. ההנחיות לציבור מעודדות צריכה מוגברת של עוף על חשבון הבשר האדום המזיק, אך לדברי פרופסור קראוס, עד כה לא נערכה השוואה מקיפה בין בשר אדום לבין בשר לבן וחלבון מין הצומח, והשפעתם על רמות הכולסטרול."תוצאות המחר שלנו מצביעות על כך שההמלצה שהייתה קיימת עד כה, להגביל צריכת בשר אדום אך לא בשר לבן, צריכה להשתנות, וצריך להגביל גם צריכת בשר לבן. יש צורך להעמיק את המחקר אודות ההשפעה של צריכת עוף על העורקים והלב, כדי להביא לשיפור במצב הבריאות
של האוכלוסייה".

המשך לקרוא

טוב לדעת

סוף לפנצ'רים: מישלן ו- GM הציגו צמיג ללא אוויר

Published

on

ענקיות הרכב הציגו במשותף צמיג הבנוי על שלדת פיברגלס שעתיד להחליף את הצמיג המסורתי במכוניות נוסעים תוך חמש שנים

בשורה משמחת לנהגים ולכלל חולי ההגה: שתי ענקיות הרכב ג'נרל מוטורס ומישלן מפתחות
במרץ צמיג ללא אוויר שככל הנראה יצא לשוק סביב 2024 . במילים אחרות, תוך חמש שנים נוכל להגיד שלום לפנצ'רים בדרך ולצמיגים מתפוצצים.

האב-טיפוס של הצמיג החדש כבר קיים, והוא ייבדק בהמשך השנה במתחם שבוחן אפשרויות נסיעה במהירויות שונות וברמות שונות של קושי. הגלגל החדש עשוי מגומי על שלדת פיברגלס פתוחה, והוא מתוכנן להתאים לכלל סוגי הרכבים המשפחתיים. אולי הוא נראה פחות חסון מצמיג רגיל, אבל עדיין מדובר במהלך חסכוני שימנע תקלות רבות במהלך נסיעות ויקטין את הזיהום הסביבתי שנוצר בעקבות ייצור המוני של צמיגי גומי שנעשה כיום.

סיבה נוספת לתכנון וייצור הצמיגים האלו היא המעבר למכוניות אוטונומיות, שינועו בדרכים 24/7 כשהן נותנות שירות לציבור הרחב שיזמין אותן כמוניות. מכונית כזו צריכה להיות אמינה, לא רק מבחינת השליטה והנהיגה בדרך, אלא גם במינימום התקלות שיתחוללו בה ותקלות צמיגים, בעקבות עלייה על מסמר, שחיקת הגומי בדרך משובשת מלאה בבורות ואובדן אוויר הן תקלות שמישלן וג'נרל מוטורס מנסים להעביר מהעולם.

מעבר לכך, צמיגים כאלו יקטינו משמעותית את משקל הרכב, שכולל היום צמיג חלופי, וכך יתהווה חיסכון בדלק ויכולת לייצר תא מטען גדול יותר. לנו כעת נותר לחכות רק להצלחת הניסויים בהמשך השנה ואז להתחיל לפנטז על נסיעות חלקות בלי הצורך לבדוק אוויר בגלגל כל פעם.

המשך לקרוא

טוב לדעת

משכילים, מוכשרים, רוצים אמריקה

Published

on

בריחת המוחות מעסיקה את הגורמים הרלוונטיים בישראל מחקר חדש מזהיר שלהגירה של עשרות אלפים יכולות להיות השלכות קטסטרופליות על המדינה כולה

הישראלים המשכילים ביותר ובעלי הכישורים החיוניים ביותר להצלחת הכלכלה הישראלים מהגרים לחו"ל בקצב גובר והולך – כך טוען הכלכלן פרופ' דן בן־דוד במסמך מטעם שורש", מוסד למחקר כלכלי־חברתי שהוא עומד בראשו. בן־דוד מזהיר כי מדיניות ממשלת ישראל מרחיקה אותם, במקום שתמריץ אותם להישאר בארץ או לחזור אליה.

בן דוד בחן את שיעורי ההגירה מישראל לחו"ל (בעיקר לאמריקה), והתמקד בשלוש אוכלוסיות: חוקרים באקדמיה, רופאים ועובדי תעשייה בתחום ההיי־טק. אלה מונים יחד פחות מ–130 אלף מתושבי ישראל – רק 1.4% מאוכלוסיית המדינה. למרות מספרם המצומצם, יתרון האיכות של המשק הישראלי נשען עליהם וממדי ההגירה לחו"ל בקרבן צריכים להטריד את מקבלי ההחלטות. "בגלל גודלה השברירי של קבוצה זו, לעזיבת מסה קריטית מתוכה – גם אם מדובר בכמה עשרות אלפים יכולות להיות השלכות קטסטרופליות על המדינה כולה", אומר בן־דוד.

בן־דוד, מרצה באוניברסיטת ת"א, חוקר כבר שנים את תחום בריחת המוחות מישראל. הפעם הוא מתמקד בהגירה לארה"ב, שהאוניברסיטאות בה "נמצאות בפסגה האקדמית באופן כמעט בלעדי", לדבריו. הוא בחן את 40 המחלקות המובילות באוניברסיטאות בארה"ב בשישה תחומים: כימיה, פיזיקה, פילוסופיה, מדעי המחשב, כלכלה ומינהל עסקים. במחלקות למדעי המחשב בארה"ב, מספר אנשי הסגל הישראלים הוא 21% ממספרם בישראל, במחלקות לכלכלה 23% ובמחלקות למינהל עסקים השיעור מזנק ל-43%. "בכמה מהמחלקות המובילות למינהל עסקים בארה"ב יש מספרדו־ספרתי של אנשי סגל ישראלים", כותב בן־דוד.

ההבדל בין התחומים טמון, להערכתו, בפערי שכר. בתחומי מדעי המחשב, הכלכלה ומינהל העסקים, המשכורות במגזר הפרטי בארה"ב גבוהות יחסית, ובהתאמה לכך האוניברסיטאות האמריקאיות מציעות לחוקרים בתחומים אלה שכר גבוה. לעומת זאת, האוניברסיטאות הציבוריות בישראל משלמות שכר זהה ללא קשר לתחום. גם בקרב כלל אוכלוסיית העובדים, ולא רק בקרב חוקרים באוניברסיטאות, פער השכר לטובת ארה"ב מתרחב ככל שעולה רמת ההשכלה.

ההגירה מישראל דווקא אינה ערה במיוחד בשנים האחרונות – לפחות עד 2016, השנה האחרונה שנתוניה פורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מספרם של העוזבים (ישראלים שיצאו לחו"ל ושהו שם שנה ברציפות) ב-2016 היה הנמוך ביותר מאז תחילת שנות ה-90. אבל אף שבקרב כלל האוכלוסייה לא נרשם זינוק בהגירה מישראל, בן־דוד מודאג מהמצב בקרב המשכילים. שיעור העזיבה גדל ככל שהמוסד האקדמי נחשב יוקרתי יותר. למשל, מבין מי שקיבלו תואר ב–2010–1980 מהמכללות להוראה, רק 1.8% עזבו את ישראל (ושוהים בחו"ל שלוש שנים ברציפות לפחות). לעומת זאת, בקרב בוגרי האוניברסיטאות בתחומי מדעי החברה והרוח, שיעור העוזבים עולה ל-6.7%; ובתחומי המדעים המדויקים וההנדסה, הוא מזנק ל-9.2% – "ואלה האנשים החיוניים ביותר לעתיד המשק", טוען בן־דוד.

מקור נוסף לדאגה הוא הזליגה של רופאים ישראלים לחו"ל. המחסור במשאבים להכשרת רופאים בישראל מביא לכך שנתח גדל והולך מהישראלים המעוניינים ללמוד רפואה, עושים זאת בחו"ל – ורבים מהם אינם חוזרים לישראל לאחר לימודיהם. בארה"ב לבדה עבדו ב-2016 כ-3,500 רופאים ישראלים. כשבוחנים את מדינות המוצא של הרופאים הזרים העובדים כאן מתברר כי רק בריטניה, קנדה ומקסיקו עוברות את ישראל, בדירוג לפי מספרים מוחלטים – אלא
שאוכלוסיותיהן גדולות בהרבה מזו של ישראל.

"העדיפויות הלאומיות בישראל מובילות לשיעור עזיבה גדל והולך של הישראלים המשכילים ביותר", טוען בן־דוד. "תמריצים כאלה ואחרים אינם מספיקים כדי לשנות את זרימת המוחות ממדינה ההולכת ומתרחקת מהעולם המפותח". רשימה של גורמים התורמים, לטענתו, להגירה מישראל: השכר הנמוך, הנלווה לפריון הנמוך בישראל; יוקר המחיה הגבוה, ובייחוד יוקר הדיור; ונטל מס ההכנסה על שני העשירונים העליונים בהתפלגות ההכנסות, הגבוה בכמחצית מבארה"ב. שיעור העזיבה גבוה במיוחד, לדבריו, "בקרב אלה שישראל זקוקה להם יותר מכל, החל במהנדסים בעלי ההכשרה הטובה ביותר, דרך הרופאים, ועד החוקרים האקדמיים הנחוצים כל כך להבטיח את מקומם של המדינה – והדורות הבאים של הסטודנטים – בחוד החנית של הטכנולוגיה והידע".

מה אפשר לעשות? בן־דוד סבור כי השקעה בהשכלה ובתשתיות יכולה להוריד את שיעורי העוני בישראל, שהם מהגבוהים במדינות המפותחות, לתרום לצמיחת המשק, ולעודד ישראלים להישאר בישראל. ייתכן אפילו שהיא תתחיל למשוך בחזרה את מי שעזבו את המדינה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות