סין קרובה ממה שאנחנו משערים, והוירוס הקטלני אינו מגביל עצמו לסינים בלבד * משלחות מהארץ? חוקרי התפשטות מחלות מסוכנות מארה״ב? אף לא אחד. רק שלוחי הרבי, שליחי חב״ד, יצאו לחלק מסכות ומצרכים * הקורונה ואנחנו – תמונת מצב 

וירוס הקורונה לא ממש משבש את חיינו, עדיין. אנשים יוצאים לקניות, המסעדות מלאות, כולם טסים. ״זה לא יגיע לכאן.״ ״הוירוס דועך.״  בבדיחות הדעת אנחנו אפילו אומרים, ״כל מה שאנחנו קונים מיוצר בסין, עכשיו הם אפילו מיצאים וירוסים.״  למעט מסכות לפנים, שהפכו למוצר שפשוט אינו בנמצא, אין מחסור וגם לא מורגש כזה. הצנרת עדיין מלאה.  

כל זאת יכול להשתנות בן רגע, אם המחלה תתפרץ לה באחת מעשרות המדינות אליהן היא כבר הגיעה, התפרצות כמו בספינה ״דיאמונד פרינסס״ העוגנת לחופי יפן, או כמו במקור ההתפרצות שם בסין הרחוקה, בעיר שבה באופן רשמי גרים 11 מיליונים אך באופן מעשי נמצאים שם כמספר היהודים בעולם כולו.

סין קרובה ממה שאנחנו משערים, והוירוס הקטלני אינו בררני ולכן אינו מגביל עצמו לסינים בלבד. את מעצמת העל של הסינים הוירוס כבר הכריע, כך שנבצר להבין מדוע אנחנו כל כך שאננים.

הסינים כבר על ברכיהם, והם נואשים. דברים שהיו בלתי אפשריים בעליל עד לפני חודשיים הפכו לקיימים ומוחשיים ביותר, בנסיון הסיני להתמודד עם וירוס הקורונה. אותו רופא שזיהה את המחלה לראשונה והבין שלפניו משהו שונה, מדאיג ומסוכן, נשלח בהתחלה ל״חינוך מחדש״ ולבית סוהר, שם יתכן שזירזו את סופו, או פשוט התנאים המשופרים של אותה אכסניה הם שהביאו לכך.  

אך בעוד שסין של לפני חודשיים היתה עומדת על שלה, בגאווה ובכוחניות מרובה, כמו בכיכר טיאמין, הרי שעתה סין מתנצלת, במעשים ובדיבורים. האחראים פוטרו בבושת פנים. הסינים אפילו הודיעו באופן רשמי ״תנוח בשלום!״ באותיות אדומות גדולות לזכר הרופא. אין הם מסתירים. הם אפילו מצטערים, באמת ובתמים. אותו רופא עוד יקבל (אחר מותו) את פרס נובל (לרפואה או לשלום) ויהפוך לגאווה לאומית.

זו היא ודאי סין חדשה, סין שלא יודעת איך להתמודד ואפילו פונה לנשיא ארה״ב, כמו ילד הפונה למבוגר ברקיעת רגל טיפוסית כשדמעות בעיניו ובתלונה ״לא עזרת לי!  להיפך, פעלת מהתחלה נגדנו (הפסקת טיסות, הגבלת כניסת אנשים).״ הסינים צודקים. בכל ארוע ברחבי העולם, ישראל היא הראשונה המגיעה, מקימה בתי חולים בשטח ומתפקדת בצורה שאפילו המעצמות לא מסוגלות בזמן כה קצר וביעילות כה רבה. אך כאן, על מי שמענו? משלחות מהארץ? חוקרי התפשטות מחלות מסוכנות ביותר מארה״ב? אף לא אחד. רק שלוחי הרבי, הם שליחי חב״ד, שיצאו לחלק מסכות ומצרכים.

האם ישראל עוזרת? 

בכדי להביא את סין לכריעה על רגליה, צריך היה כוח אדיר, לא כוח אנושי. אנחנו, היהודים, יודעים שנפלאות כאלו, כפי שלפני אלפי שנים הוטלו על המצרים בעשרת המכות, הן נחלתו הבלעדית של הקב״ה. הוא מעלה עמים ויכול להורידם בשבריר שניה, אפילו את המעצמה החזקה בעולם. לכן אולי מתאים שהנציגים היחידים שאכן מושיטים ידם לעזרה בשעה קריטית זו הם לא אחרים מאשר שליחי האלוהים העברי. אלא שבניגוד למשה ואהרון אחיו בימי פרעה שלא ידע את יוסף, אין הסינים מגבילים יציאת כח העבודה הזול – העבדים העבריים – מממלכתם, ולכן אין האלוהים ״מקשה את ליבו של פרעה״ פעם אחר פעם.  

האם ישראל עוזרת? חברות וחוקרים ישראלים ודאי עובדים מסביב לשעון, אבל התמריץ הוא מודרני, עכשווי: כסף! מי שיוכל לזהות ולתת מענה לנגיף, יזכה במיליארדים רבים. האם חוקרים ברחבי העולם משתפים פעולה? האם המכונים הביולוגיים בכל הארצות (ישראל, ארה״ב, רוסיה, …) גייסו את מיטב המוחות ועובדים מסביב לשעון?  

הסינים שלא היו חושבים אי פעם בעבר לפנות לעזרה, ביקשו מאחרים, לדוגמא מכמה ממשלות לעזרה פשוטה של הספקת מסכות (שכן לבתי החרושת בסין אין תפוקה מספקת, כמו גם היה מחסור בכח אדם שלא שב עדיין מחופשת ראש השנה הסינית). אחת מאותן ארצות היא יפן, וכל מי שבקיא ולא במקצת בהיסטוריה המודרנית בין סין לבין יפן יבין עד כמה משמעותי הדבר (היפנים היו אכזריים ביותר ביחסם לסינים, והסינים לא שוכחים זאת עד עצם היום הזה).

בדרכם הם, הסינים פועלים, והדבר מרשים ביותר. הם הזרימו כספים לשוק, מנעו התמוטטות הבורסה, העמידו תקציבי ענק להתמודדות עם הנגיף, הקימו בתי חולים ומילאו אותם בציוד ובאלפי רופאים ואחיות, דאגו שאזרחים לא ירעבו ושכל מוצרי הבסיס יהיו על המדפים בכל רחבי סין, תפעלו את כלל כח העבודה לפי הוראות לשעת חירום (כולל דיווח המצאות, חום, פגישה עם אנשים שאולי חלו, וכו׳, וכל זאת מדי יום ואף מספר פעמים ביום), הטילו סגר על מאות מיליוני אנשים, העבירו חוקים מיוחדים לשעת חירום לכוחות הבטחון ואין מכשול אנושי שנראה שהם לא מסירים כלא היו.  

הסינים עושים זאת בצורה הסינית: בכוח, בצורה מיידית, בלי לשאול ובלי להתחשב. הם ממוקדים בצורה מעוררת התפעלות. אך הוירוס נשאר וממשיך להתפשט ולדרוש את קורבנותיו, בסדר גודל של כשלושה אחוזים מהנגועים.

״לא להאמין לאף מילה"

העיתונאית החוקרת והסופרת נורמה זייגר טוענת שהסינים משקרים במצח נחושה. המספרים לא נכונים. יתכן בכלל שהם אחראים להפצה הראשונית של הוירוס. הם מדינה קומוניסטית. ופעם נוספת: ״אסור להאמין למילה שהם אומרים.״ 

זייגר, שבעבר נזהרה מאוד לאחר שפרסמה טור על פוטין, מדברת בגלוי נגד הסינים. אני מפחד שנורמה היא הסנונית, ואם חס וחלילה המגפה תתפשט בארה״ב, הפחד שיאחוז באזרחי ארה״ב יהפוך עד מהרה לשנאה נגד סינים, וכיוון שהאמריקאים לא יודעים בהכרח להבדיל בין סינים לבין יפנים או תיאלנדים או פיליפינים או אחרים, זו תהיה שנאה כלפי זרים, שנאה נושנה החבויה מתחת לפני השטח. או אז נשכח שהרבה מהשכנים שלנו שמראם החיצוני הוא של המזרח הרחוק בעצם נולדו וגדלו כאן בדיוק כמונו; וכבר התנסנו בכך עם היפנים מהלך מלחמת העולם השניה.

אם הסינים משקרים, הרי שזו תרבות העבר, של מעצמת על שעשתה כפי שעולה על רוחה, אך כאמור אין אלו פני הדברים, והשוק שסין חווה לא יפוג למשך זמן רב (בה במידה שהשוק שחוותה גרמניה של הרייך השלישי נתן אותותיו מהלך 75 שנים). סין של היום מתמודדת עם כוח שהכניע אותה תוך שבועות ספורים.

בדומה לסין, ישנה מעצמת-על נוספת המתמודדת עם כוחות אדירים המנסים להכניעה. מדינת ישראל מוקפת אויבים, המנסים למחוק אותה מעל המפה.  אלו שולחים רחפנים או בלונים. אלו חופרים מנהרות מוות מרשימות מאין כמותן. אחרים פועלים נגדה באמצעות הסייבר. ועוד אחרים מרעילים את דעת הקהל הבינלאומית. דווקא כאן, ישראל פעם אחר פעם מוכנעת לברכיה, בדיוק כמו הסינים. בחוסר אונים אנחנו מפסיקים מבצעים מורכבים ביותר בעזה, כי ארה״ב או המערב נתן לנו רק 24 שעות. דעת הקהל הבינלאומית היא נגדנו, בצורה נחרצת ביותר, והאויב מתוחכם ביותר. לא עוברות דקות עוד טרם נכנסו קרקעית לעזה, וכבר מועלים אתרים לרשת, עם קריקטורות וסרטונים ותמונות של כל הזוועות של צבא הכיבוש הציוני-נאצי. איש לא עוצר לחשוב, ״האם אפשרי הדבר?״ איש לא טורח לבדוק (תמונות שמסתבר בדיעבד מוחזרו מסוריה או מהעבר). ישראל סופגת מכה אחר מכה, ומסתבר שעליונות צבאית שווה כקליפות השום. כך גם בהכרזות והחלטות דוגמאת ״ירושלים היא בירת פלסטין,״ ״הר הבית הוא אתר מורשת מוסלמית,״ ״ההתנחלויות בלתי חוקיות לפי החוק הבינלאומי,״ ״112 מפעלים הפועלים ביהודה ושומרון הם חלק מרשימה שחורה של האו״ם,״ ועוד ועוד.

מגיעות שש ספינות ״לשבור את המצור על עזה,״ וישראל מאבדת את העשתונות. רמטכ״ל צה״ל יעיד לאחר מכן ש״הוא היה פועל בצורה שונה,״ אך הנזק כבר נגרם. חיילי השייטת המהוללת מגיעים למלכודת, מארב מתוכנן היטב, וחלק מלוחמינו מאושפזים משך חודשים ארוכים בכדי להחלים. לא עבר זמן רב וממשלת ישראל ומנהיגיה עוד התנצלה בפני טורקיה ושילמה פיצויים בשמונה ספרות דולריות. כאמור, כוח ועליונות (כמו של סין) אינם ערובה לנצחון.  

ישראל מנסה – ללא הצלחה – להתמודד עם כך.  הנציגויות הדיפלומטיות פועלות, לאחר תרדמת חושים כה ארוכה, ולכן כשלונן ודאי ומובטח. דעת הקהל הבינלאומית עוצבה וכל בר דעת יודע ומבין שישראל = דבר רע ורשע, וכל דבר שהיהודים עושים הוא מזימה שלילית ביותר. לפיכך, לא רק שצריך לעצור אותם (את היהודים וישראל-שהם-גזלו מבעליה בתואנות שווא), אלא שכל דבר רע שיקרה להם אינו מספיק.  דם יהודי הופך להפקר, וישראל נמדדת ונשפטת לפי קנה מידה שונה מכל מדינה אחרת בעולם.

מסתבר שמעצמת העל האחרת – היא סין – חווה את אותו הדבר בדיוק.  כפי שזייגר אומרת ״הסינים משקרים.״ לא משנה מה הם יגידו או מה הם יעשו, ״סין האדומה״ אשמה. את הוירוס הם פיתחו ושיחררו לעולם. המספרים שהם מפרסמים אינם נכונים בעליל. הם לא עושים מספיק. הכל מכוון, והכוונות רעות וגרועות.

הזמנה מהקונסוליה הסינית

האם כל זה נשמע מוכר? לא משנה מה נעשה ואיך נתנהג, אנחנו אשמים. אנחנו הרעים. אנחנו השטן בכבודו ובעצמו.

בשעת צרה וצוקה, הנציגויות הדיפלומטיות של ישראל מנסות להשמיע את קול ישראל, אך איש לא מאמין ואיש לא משתכנע. במהלך כל הזמן שהוביל לאותה שעה, ישראל התנהגה כמעצמה, לא היה לה אכפת. היא חגגה בשיכרון חושים את האקסיטים ואת הנהנתנות של האוכלוסיה שלה על חשבון האחר, אז מדוע שנאמין לה עכשיו? הנציגויות היו כה עסוקות בבילוי ובהתנהגות של ״בעל בית,״ שאיש לא מעונין לשמוע מה יש להן להגיד. התנהגותן השוטפת, המזלזלת, המשדרת עליונות וניכור, חרותה בזכרון הכלל.

כך הדבר גם עם הסינים, והם מנסים בכל כוחם. הקונסוליה הסינית בלוס אנג'לס הזמינה אותנו למסיבת עיתונאים (האם הם לא שמעו על ועידה באמצעות וידיאו, כך שאנחנו הכתבים והתקשורת לא נחשף לנגיף?!? הלא את כל שאר הטכנולוגיות הם כבר גנבו, כך שודאי הם מסוגלים להוציא לפועל דבר כה פשוט). מדי יום ביומו הם שולחים עלון מידע, דבר שהם לא עשו פעם אחת מהלך העשורים עד עכשיו. הם היו חשובים מדי, עסוקים מדי, עשירים מדי, בעלי כוח ושררה. אין זה המצב יותר. הסינים השתנו לבלתי היכר. הסינים מנסים לפנות לעולם, בצורה שהעולם מכיר, ולהפיץ מידע; והעולם מסרב להקשיב.

הנסיונות של ישראל ושל סין כה דומים אחד לשני, שכדאי לעצור ולהשוותם. ישראל עדיין מפסידה במאבק על דעת הקהל (מבית ומחוץ), ואין ספק שאיש אינו מאמין לסין (למעט הכותב, הרואה את הנסיונות האדירים-כבירים-מרשימים-בצורה-שאין-לה-מקביל של הסינים להתמודד עם וירוס שהכניע אותם בראש השנה ב-2020 ועומד מלא התפעלות).

עלינו להמשיך לעקוב אחר הקורה בסין, לנקוט אמצעי זהירות ולהתכונן לבאות. אם לא יגיע היום בו נצטרך להתמודד עם המגיפה כמו הסינים, נגיד תודה, ואם יגיע, אולי, רק אולי, נהיה מוכנים טיפ-טיפה. הוירוס לא יודע להבדיל בין סינים לבין אמריקאים, בין צהובים לבין לבנים, בין חסרי דת לבין יהודים ובין אנשים עשירים לאלו שאין להם נכסים.

לעת עתה, נישא תפילה לקב״ה, ונתפלל לשלומם ולהחלמתם של החולים, לבטיחותם של הרופאים והאחיות המטפלים בהם (הנדבקים במגפה בקצב מדאיג ביותר), ולחוכמה שתנתן לראשיה, שריה ויועציה של סין. בדיוק אותה תפילה לשלום המדינה שלנו, המוסבת למען הסינים. נעשה זאת עבורם. נעשה זאת עבורנו אנו. ונעשה זאת שכן זו דרכנו, זו דרך ילדיו של הקב״ה. 

ולאחר התפילה לשלום סין, נוסיף ״מי שבירך״ לכל החולים, המטופלים, המתאוששים, אלו שהבריאו ולבני המשפחות וידידיהם של כל אלו שנפלו על חרב המגיפה.

הבחירות בישראל: המחלוקות העמוקות בין המפלגות הגדולות הלכו והיטשטשו בשנים האחרונות, והמדינה לא תיחרב אם תיבחר המפלגה הזו או האחרת

מספרים כי בחיל התותחנים הצרפתי נעשתה ביקורת מקיפה בניסיון לחסוך בעלויות. המבקר הבחין בדבר מוזר: בכל צוות היו תפקידים לכולם – טען, תותחן וכו'. ורק חייל אחד עמד בדום מתוח מאחורי התותח בשעת הירי. כשניסה המבקר להבין את פשר תפקידו – נאמר לו שאלו הפקודות. לאחר חקירה גילה המבקר כי מקור הפקודה המשונה הוא בתקופה שבה התותחים היו נגררים על ידי סוסים לשדה המערכה, ואותו חייל היה אמון על אחיזת רסן הסוס בזמן הירי כדי שלא ייבהל ויברח.

בפרלמנט בלונדון נהוג שבכל פעם שנבחר יו"ר חדש, נגרר הנבחר בחוסר רצון משני צדדיו אל כס היו"ר. זאת בשל העובדה המצערת מלפני מאות שנים, שכשהיו"ר היה נדרש על ידי חבריו לסרב בשמם לבקשה של המלך מהפרלמנט, היה יכול סירוב כזה למלך הכועס להביא את היו"ר לסוף עגום. וכך עד היום הוא נישא בחוסר חשק, אל המשרה החשובה.

לעיתים מכוח המסורת, האינרציה, האינטרסים או סתם מבלי משים, נותרים מנהגים נושנים בעינם, גם כשהסיבה להם כבר מזמן אבדה.

המחלוקת הפוליטית בישראל בין ימין לשמאל, כותב שי בזק, לשעבר קונסול ישראל במיאמי ובוסטון, נסובה במהלך השנים סביב סוגיות כבדות משקל: על מלחמות ושלום, עצמאות וגבולות, התיישבות ונסיגות. אזרחי המדינה נטו להצביע בבחירות בעיקר משיקולי ביטחון ומדיניות. אלא שהמחלוקות העמוקות בתחום זה בין המפלגות הגדולות הלכו והיטשטשו בשנים האחרונות. הסרבנות הפלסטינית, האיום האיראני, חיזבאללה וסכנת ארגוני הטרור יצרו חזית אחידה למדי ברוב הנושאים המדיניים והביטחוניים, עם גוונים מתבקשים ושונים.

בסוגיה הפלסטינית יש הסכמה בקרב רוב הציבור בישראל, גם אם מסויגת לעיתים, לפתרון על בסיס תוכנית טראמפ, אם תהיה לה אי-פעם היתכנות אמיתית כלשהי. הליכוד מסכים במסגרתה בתנאים מסוימים למדינה פלסטינית, ובוושינגטון הכניסו גם את תוכניתו של ליברמן לחילופי שטחים לתוכנית. שליש מבוחרי כחול לבן מסכימים אפילו לסיפוח השטחים. בעבודה-גשר-מרצ משמאל מסתייגים מהחלטה באו"ם לחרם על חברות ישראליות ביהודה ושומרון, ובנט מהימין מעביר כספים לחמאס ופועל להסדרה איתו.

סוסים כבר לא גוררים היום תותחים צרפתיים. יו"ר הפרלמנט בלונדון כבר לא מפחד ממלכים באנגליה, והנושא המדיני-ביטחוני בישראל כבר אינו מוקד המחלוקת הפוליטי העיקרי בבחירות. האיבה הממותגת בין הימין והשמאל נשארה בעיקר מכוח המסורת, האישיות של הפוליטיקאים, או בשל האינטרסים והקמפיינים של המפלגות.

לכן, אולי הגיע הזמן שבו הבוחרים יכולים להתנער מאבק דפוסי ההצבעה הישנים, ולהצביע מעבר להם, להביט אל החיים עצמם: החירות והכבוד בחיים האזרחיים בהם לכל אדם יש את החירות לחיות במקומו ועל פי אמונתו, מערכת בריאות יעילה, חלוקת תקציבים הגונה, יוקר המחיה, החינוך, עלייה וגיור, היחס לקשישים, ועוד. כיצד המפלגות מציעות להתמודד עם כל אלו, ומה הכישורים והניסיון של מועמדיהן לעשות זאת?

בניגוד למה שמספרת תעמולת הבחירות המתלהמת בארץ – המדינה לא תיחרב אם תיבחר המפלגה הזו או האחרת, מהשמאל, מהמרכז או מהימין. חלק מהפוליטיקאים אולי מרוויחים מהדימויים האלו האחד על השני. המדינה בטח ובטח שלא.

אלפי גברים טוענים שעברו התעללות מינית בתנועה שהצמיחה פוליטיקאים ואסטרונאוטים. כעת היא מתמודדת עם תביעות לפיצויים

תנועת הצופים בארצות הברית הכריזה השבוע כי הגישה בקשה להפעלת פרק 11 בחוק פשיטות הרגל האמריקנאי, על רקע שלל תביעות שהוגשו נגדה בגין טענות להתעללות מינית בילדים. הטענות נוגעות לאלפי מקרים שאירעו בעשרות השנים האחרונות. הבקשה היא רגע דרמטי וכואב בתולדות הארגון, שבמשך דורות היה מעמודי התווך של החיים האזרחיים האמריקאיים ושהכשיר מנהיגים לעתיד, בהם פוליטיקאים, אנשי עסקים ואסטרונאוטים.

על-ידי הפנייה לבית המשפט לפשיטות רגל יכולה תנועת הצופים להביא להשהיה של התביעות, אולם בסופו של דבר ייתכן שתיאלץ למכור חלק מנכסיה הרבים, בהם מתחמי פעילות ומסלולי טיולים, כדי לגייס כסף לפיצוי הנפגעים. הליך פשיטת הרגל בא בתקופה שבה מתמודדת תנועת הצופים האמריקנית עם שלל בעיות, בין השאר ירידה במספר החברים בה. אם בימי השיא של שנות ה-70 היו בארגון יותר מארבעה מיליון חברים, במרוצת השנים ירד המספר לפחות משני מיליון. בניסיון להתמודד עם ההתמעטות הזו החליט הארגון לקבל לשורותיו גם ילדות.