Connect with us

טוב לדעת

מסע משנה חיים

Published

on

אחרי שטיפס להימלאיה עם פצועי צה"ל ועם בעלי תסמונת דאון וחרש את הגלובוס במסעות צילום מאתגרים – איתמר פלג לא מאמין בגבולות, אלא בשינוי משמעותי בחיי מי שמעז למתוח אותם

מאת: נטע בר-יוסף, ישראל היום

יש אנשים שמחפשים ריגושים, חיים על הקצה ונהנים מדופק מואץ ומפרצי אדרנלין. יש כאלה שתרים אחרי כסף, ויעבירו חיים שלמים בין פגישה לפגישה ובמחשבה איך להרוויח עוד כמה דולרים. ויש כאלה, מזן מיוחד מאוד, שמונחים על ידי לב גדול. כאלה שמחפשים לעשות טוב לאנשים וליצור להם חוויות משנות חיים. כזה הוא איתמר פלג.

הוא סיים את שירותו הצבאי והחל לעבוד במשרד הביטחון, עד שיום אחד החליט להחליף את הקיטבג במוצ'ילה ולצאת לטיול ארוך במזרח. בשיטוטיו בהודו קנה אופנוע, ואיתו תר לאורכה ולרוחבה של המדינה וגילה להפתעתו שמה שקורה בדרך למקומות המתוירים הרבה יותר מעניין אותו מהאתרים עצמם. "בדרך לטאג' מהאל עברתי בכפרים שמעולם לא ראו תיירים, ראיתי אנשים זרוקים וחיים ברחובות, לצד גופות על הכביש, וגיליתי המון סיפורים. הבנתי שאלו החיים האמיתיים של הודו. בסוף הגעתי לטאג' מהאל, גולת הכותרת, אבל אחרי כל מה שעברתי בדרך זה היה נראה לי תלוש. החוויות שעברתי בדרך נראו לי משמעותיות הרבה יותר מהמבנה היפה הזה, שהוא מדהים, אבל לא מייצג את הודו בכלל מבחינתי".

כעבור שנתיים, אחרי שהרגיש שמיצה את הטיול ושהגיע הזמן לחזור לחיים האמיתיים, שב לארץ עם הבנה ברורה כי הוא רוצה לראות את העולם בעיניו – ולא דרך כוונות. בגיל 27 הצטרף לחברת טיולים והחל לעבוד מאחורי הקלעים בתכנון טיולים. בשנים הבאות התמחה בתכנון מסלולי טיול בדרום אמריקה, באנטארקטיקה ובקטבים ואהב את מה שעשה, אך הרגיש שזה לא הייעוד שלו, שיש משהו מעבר. "אני רואה את עולם הטיולים באופן שונה", מסביר איתמר, "אני לא בעד לקחת אנשים ולהעביר אותם בכמה שיותר מקומות כדי לסמן 'וי'. בתפיסתי, לא ככה רואים עולם ולא כך מגלים מקום חדש".

"התרוממות רוח מדהימה"

לפני ארבע שנים הבין בדיוק מהו אותו ערך מוסף שהוא מחפש, בעקבות חוויה עוצמתית של חברו אנוש קסל, שלקח את אחיו הצעיר חנן, שהוא בעל תסמונת דאון, לטיול בנפאל. "כשהבנתי עד כמה השפיע עליהם הטיול, הצעתי לאנוש שנעשה פרויקט של אח לוקח אח ונוציא קבוצה של אחים 'רגילים' עם אחים בעלי תסמונת דאון למסע בהודו", הוא מספר, "לתכנן ולבנות מסע כזה זה דבר הרבה יותר מורכב מטיול רגיל, כי יש אנשים עם מוגבלות פיזית ובכלל צריך להיות הרבה יותר רגיש, זו לא קבוצה לרגילה. הרעיון היה לבנות משהו שייצור אימפקט אמיתי, שתהיה לו משמעות, מסע משנה חיים. המטרה היתה ליצור תהליך אצל אנשים ולשנות דפוסי התנהגות ודרכי מחשבה אצל המשתתפים, כדי לקבל כלים שאפשר ליישם אחר כך בשגרה, בחיים האמיתיים. יש למסע הזה כוח עצום והוא מאוד משפיע על אנשים, אם עושים אותו כמו שצריך".

כך נולד הפרויקט "אח שלי גיבור", מסע מרגש של 11 זוגות אחים שיצאו יחד לדרך עם המון חששות לצד המון תקווה לחוות משהו שונה וחיבור בין האחים שעד היום לא חוו כמוהו. עם הקבוצה יצא צוות צילום בראשות הבמאי יונתן ניר (הדולפין", "לחתוך את הכאב", "האיש הנעלם סיפורו של וילפריד ישראל"), שהפך את החוויה לסרט דוקומנטרי מרגש ביותר המוקרן בפסטיבלים בכל העולם. הסרט מתעד את כל מה שעברו האחים בהודו, מציג את הדינמיקה המורכבת בין זוגות האחים בפרט ובקבוצה בכלל ונוגע בנקודות שהן הרבה מעבר למסע.

"המסע הזה היה שונה לגמרי עבורי מכל דבר אחר שעשיתי", אומר איתמר, "הוא היה מאוד עוצמתי, וגם לא הכרתי את העולם הזה של תסמונת דאון, שמעטים נחשפים אליו בשגרה. אלה אנשים מדהימים בלי עכבות וחסמים, הכל נאמר ישירות בפנים, אם הם אוהבים אותך הם יחבקו אותך ואם הם שונאים הם יגידו את זה. יש להם אמת שלא קיימת בשום מקום אחר. כולנו מלאים בהגנות ובחסמים והם לא. מדהים לראות איך הם רואים וחיים את העולם, וזה משהו שאפשר ללמוד ממנו המון".

גם פלג, כמו האחים, עבר תהליך רגשי משמעותי במסע. רגע השיא היה בטרק ארוך ופיזי מאוד. "כשסיימנו את הטרק, שהיה מאוד מאתגר והחב'רה צלחו אותו, היה אפשר לראות את ההתרגשות שלהם. זה קרה בעיקר בגלל שהם עשו משהו שהם לא האמינו שהם מסוגלים לעשות, משהו שהם היו מאוד בספק לגביו.

"לא פשוט לקחת אנשים כאלה למשהו כל כך אינטנסיבי, והיה לי מאוד קשה לראות את הקושי הפיזי ואת הגעגועים שלהם הביתה. ביום השני בטרק, שהיה מאוד אינטנסיבי, הרופאה שליוותה אותנו אמרה לי שאולי קצת התבלבלתי, שלקחתי אותם לטרק קשה מדי, ואני אמרתי לה שהאתגר הגדול שלי הוא לנסות להביא כל אחד לנקודת הקצה שלו, ועם זאת זה היה רגע קשה כי מישהו מהצד אמר שקצת שהגזמתי.

"הסברתי לה שלכולם קשה, גם אם אתה אדם רגיל וגם אם יש לך תסמונת דאון, טרק זה דבר קשה וכשאתה מסיים וצולח אותו אתה מרגיש על גג העולם – וזו בעצם המטרה. אחרי ארבעה ימים, בסיום הטרק, היתה התפרצות רגשות שלא ניתנת להסברה, התרוממות רוח מדהימה. הרופאה הגיעה אלי ואמרה שצדקתי. אחרי המסע הבנתי שזה מה שאני רוצה להתעסק בו. העובדה שאני רואה דברים אחרת מרוב האנשים ומעניינים אותי דברים אחרים לא היתה חדשה לי, אבל אחרי 'אח שלי גיבור' חלחלה בי ההבנה שלמסע כזה יש המון כוח, והבנתי שאני רוצה לעשות מסעות שישאירו חותם על אנשים וישפיעו על החיים באמת".

"תובנות חדשות לחיים"

הפרויקט הבא של פלג, עם ארגון נכי צה"ל, היה "טיול שחרור" – מסע של פצועי צה"ל שלא הספיקו לארוז תרמיל ולנסוע לטיול הגדול אחרי צבא, שהגשימו חלום וטסו להודו. מהמסע הזה נולד הסרט "טיול שחרור – מסע בחזרה לחיים", שביימה מיה איידן והוקרן בערוץ עשר. בזמן הכנת המסלול שם פלג דגש על למידת והכרת האופן שבו מתייחסים אל הפצועים בארץ, ומה שבעיקר בלט לו הוא שמדובר בחבורה של גברים, שבעל כורחם ובאומץ ליבם נאלצים להתמודד עם בעיות פיזיות ומנטליות יום־יום, והדבר האחרון שהם זקוקים לו הוא רחמים.

"הרעיון היה לקחת חיילים שנפצעו במהלך השירות הצבאי ולא יכלו לעשות את הטיול הגדול של אחרי הצבא כמו כולם", הוא מספר, כמעט כולם היו עם פוסט־טראומה וכולם סובלים מפציעות פיזיות שונות. בנוסף, המסע זה היה מייד אחרי צוק איתן והרעיון היה להוציא אותם ממקום הנוחות שלהם. הודושונה לגמרי מכל מה שמכירים ומכל מקום אחר בעולם, בין שזה איך המקומיים תופסים את החיים ובין שזה איך נתפסים שם אנשים עם מוגבלויות. ההודים שונים מאוד בזה מאיתנו ואפשר ללמוד מהם המון.

"בנוסף הודו היא יעד מאוד פופולרי לטיולים אחרי הצבא, וייתכן שאם לא היו נפצעים, רבים מהם היו נוסעים להודו. רצינו לייצר עבורם גם חוויה תרמילאית, שיפגשו מטיילים ישראלים ומטיילים מכל העולם, שזה חלק מהטיול הגדול. הקושי הגדול בטרק נתן להם את היכולת לדבר על הפציעה והמצב שלהם, ועל כך שהרגישו שהגוף שלהם בגד בהם אך למעשה לא העמידו אותו במבחן, וכשעשו זאת במסע הבינו שזה לא נכון.

"ברגע שאדם מגיע לתובנה שהוא לא מכיר את עצמו באמת, ורואה שהוא מסוגל להרבה יותר ממה שהוא חושב, זה מביא אותו למקום של פתיחות וביטחון עצמי, מה שיכול להוביל לשינוי אמיתי בחיי היום יום. אנשים שהרגישו שאין סיבה להמשיך לחיות הוכיחו לכולם, ובעיקר לעצמם, שיש למה להמשיך. כשמישהו בלי רגל עושה טרק כזה, זה הישג מדהים שללא ספק מוליד תובנות חדשות לחיים. השאיפה שלי היא להביא לשינוי במציאות על ידי מסע, ואנשים שעברו אותו אמרו שזה שווה ערך לטיפול של 10 שנים אצל פסיכולוג".

עד היום הוציא פלג שני מסעות עם פצועי צה"ל, אחד להודו והשני לנפאל, וכשחזר מהם פתח את "יומן מסע" עסק שמשלב את שתי האהבות שלו בחיים, טיול והשפעה על אנשים. במסגרת החברה הוא מוציא טיולי קונספט, כשהמומחיות שלו היא במסעות לאנטארקטיקה. מדובר בשיט מקיף של 20 יום, המבטיח זיכרונות בלתי נשכחים מאיי פוקלנד, מג'ורג'יה הדרומית וכמובן מאנטארקט קה. חוויה ייחודית נוספת שמציעה החברה היא טיול מרתק לרכבת הטרנס־סיבירית מסע על קו הרכבת האגדי שחוצה את סיביר ומונגוליה, ממוסקבה ועד אולן בטור.

הנופים על גבי המסילה הטרנס־סיבירית ההיסטורית חודרים לעומק אחד האזורים הנידחים והפראיים ביותר שנותרו בעולם, העטוף בבליל בלתי נגמר הטיולים באופן שונה".

של צלילים, ריחות, נופים ועמים שונים, השזורים לאורך כל המסילה המתפתלת.

הדרך, שחיברה בין מזרח למערב והתהוותה בעצמה לשילוב מרתק בין השניים, היא הרפתקה הטבולה בנוף הדרמטי של יערות הטייגה, הערבות המוריקות והבלתי נגמרות שדרכן דהר ג'ינגיס חאן, ימת באיקל המרהיבה וההרים והנהרות הצלולים של סיביר.

הולדת העסק הצעיר פתחה דלת נוספת ומרתקת לא פחות עבור פלג, דלת כלכלית וחברית. פגישה קצרה עם הצלם זיו קורן הניבה חברות עמוקה ואמיתית, שהפכה גם לשותפות עסקית מבורכת של מסעות צילום. החיבור ביני לבין זיו היה מיידי", מספר איתמר, אנחנו חושבים אותו דבר ובמקומות שבהם אני אוהב להסתובב הוא אוהב לצלם. זה חיבור מושלם. הגענו למצב שאנחנו יושבים על כוס וויסקי בערב, מסובבים את הגלובוס ומחליטים לאן בא לנו לנסוע. זו גם הפרנסה שלנו וגם הדבר שאנחנו הכי אוהבים לעשות".

נכון להיום הוציאו השניים יחד לא פחות מ־13 מסעות בשנתיים, ובין היתר נסעו וצילמו בניו יורק, בהודו, בבורמה, בגואטמלה, בקובה, בסין, בגאורגיה, בפיליפינים ובמרוקו והיד עוד נטויה. נאה דורש נאה מקיים, לאיתמר לא נאה דורש נאה מקיים, לאיתמר לא לקח הרבה זמן עד שהרים את המצלמה בעצמו והחל גם הוא ללמוד את אמנות הקליקים.

ואחרי כל זה, החלום הבא של פלג הוא פשוט להמשיך לחיות את החלום שלו. אני רוצה לגעת בכמה שיותר אנשים ולפתוח להם את הלב והראש למקומות חדשים ולסיפורים אישיים מרגשים", הוא אומר, כדי שנזכור תמיד שיש משהו מעבר וניקח את הזמן כדי למצוא אותו".

טוב לדעת

תופתעו: מהו השם הפופולרי לכלב בישראל?

Published

on

ישראלים אוהבים כלבים. בין אם מדובר בכלב משפחתי, כלב המוחזק בחצר ושומר על הבית או כלב של רווקים ורווקות תל אביביים שניתן להתכרבל עימו מתחת לשמיכה בימים סגריריים, לא מעטים הם ההולכים על ארבע במשקי הבית בישראל. 

המרכז הארצי לרישום כלבים במשרד החקלאות פירסם כמה נתונים מעניינים על שמות הכלבים הפופולריים ביותר, מספר הכלבים ובאיזו עיר הם נפוצים ביותר. על פי נתוני המרכז נשמרת בקרב הציבור העדפה קלה לכלבים זכרים. ממוצע גיל הכלבים עומד על 6.4 שנים. בשנה האחרונה נוספו  54,675 כלבים חדשים, מתוכם: במקום הראשון שיצו עם 3,515 גורים חדשים (התופסים את המקום הראשון גם במדד הפופולאריות). את המקום השני תופסים כלבי הפומרניאן עם 2,850 כלבים חדשים, ובמקום השלישי רועה גרמני, עם 1,885 כלבים חדשים. במקום הרביעי, והלא פחות מכובד, ממוקמים כלבי המלטז עם 1,571 כלבים חדשים.    

ומהם השמות הפופולאריים לשנת 2019? מנתוני המאגר עולה כי השמות הפופולריים ביותר לכלבים בישראל הם לולה לנקבות ולואי לזכרים. שמות פופולריים נוספים הם: מיקה, לונה, טופי, בל, מוקה ולוסי לנקבות, וטוי, ג'וני, שוקו, לאקי, סימבה ומקס לזכרים. מהם השמות המקוריים לשנת 2019? אבנית, אף חד, בייבי דול, ביסקיוויט, ביקיני, בן-אל, בת שרה, האצ'בק, הימאלאיה, מוסקבה, מידברן, מטבוחה ונחושת.    

מבין הכלבים הגזעיים, הגזע הפופולרי ביותר בקרב ציבור בעלי הכלבים הוא השיצו. למקום השני הגיע גזע הפקינז, ובמקום השלישי הרועה גרמני. במקומות הרביעי והחמישי ממוקמים הלברדור והפינצ'ר. גם השנה תל אביב נמצאת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל. למקום השני הגיעה ראשון לציון, במקום השלישי התברגה העיר חיפה, באר שבע ממוקמת במקום הרביעי וירושלים במקום החמישי.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות