Connect with us

גוף ונפש

מלאכים בשמי אל-איי

Published

on

מאת: מיכה קינן

באחד האמשים, בדרך לפגישת תקשור בוואלי, שמתי לב שהירח מלא. תהיתי האם זה מסר קוסמי או סתם צירוף מיקרים.

שכן, לאחרונה עובר עלי מהפך נפשי, התחלתי להימשך לתחום הרוחניות, הספיריטואליות אם תרצו. חיפשתי אצל כל מיני בעלי אוב ואצטגנין. הייתי אצל פסיכולוג לעשר פגישות, כלום. 2000 פחות בחשבון הבנק שלי וההיפך אצלם.

משם הלכתי לקואצ׳ינג וסדנאות רוחניות ומאטפיזיות עם כל מיני טכניקות; רק בוקה ומבלוקה, בלבול ומבוכה. לבסוף, החלטתי להתעמק בכמה דיס־ציפלינות רוחניות: ראשית הלכתי לתקשור כשהלבנה השלימה את המסלול סביבנו. זה סיקרן אותי במיוחד. אמא שלי, מכשפה חובבת ויודעת לחש, מתהדרת בהצלחות ביתיות רבות, במיוחד בהחזרת אהבות אבודות. היא מזמנת את רוחות אבותיה ומשתעשעת בנשמות של בני משפחתי כאלו עולם הרוחות אינו אלא סטודיו סרטים הוליוודי. מזה עידנים התיחסנו לתחזיותיה בסקפטיות עליזה. הפעם רציתי להוכיח לעצמי, אחת לתמיד, האם זה עובד? האם זה אמיתי? האם יש כאן אחיזת עיניים?

משום מה התחום הזה, רב הנסתר על הגלוי, וכדי להפיג קצת את הערפלת ולרדת לשורשם של חזיונות, וחרף דברי ההזהרה החמורים שהיו מנת חלקי מכל סובבי ורוצי טובתי, עמדתי לצאת לדרך. אבל תחילה הצטיידתי בכל הנדרש ממסע אל הלא נודע, רשמתי לי כל מיני מילות אנטי כישוף על פתק שהיה לילה שלם בבית הכנסת השכונתי. לאחר מכן הזמנתי קמע מרב בקי שמבטיח משלוח מיידי באינטרנט. ולבסוף בדקתי שוב אצל הידעונית המשפחתית שהשיתה ברכה על ראשי וחיזקה את ליבי בח״י ברכות. רק אז שינסתי מתניים ואזרתי עוז , עדין בחיל ורעדה לפגוש ולראיין את המתקשרות גלית קליימן, עדינה לביא, הקורא בקפה משה בן יוסף והאסטרולוגית נוריאל בהיר ארבע האושיות המובילות בעיר המלאכים ששמען הגיע עד אלי:

******

גלית קליימן: כל אחד והמלאך שלו

את הדלת פתחה לי אישה צעירה יפה וחייכנית, שערה גלי ונהרה שפוכה על פניה.

אפשר לדבר עם גלית?

אני מבקש ורעד קל מורגש בקולי

"אני גלית, נעים מאוד, שכחת את האור הפנימי  דולק באוטו "

….איך היא יודעת?

אני תוהה, יש לה בוודאי עין שלישית…
״אני יכולה לראות את זה מכאן״

היא אומרת כאילו שמעה את מחשבותי.

אנחנו נכנסים לחדר מאוד נעים וחמים. התריסים מוגפים כדי חרכים צרים. מוזיקה חרישית מתבקשת ורוגעת ברקע. ריח קליל של קטורת והמון נרות צבעוניים מהבהבים בכל פינה. על הקיר תמונות טבע שקטות, שלפתע אני שומע קולות משק כנפיים, אני פונה בבעטה אחורה ובחטף מרים ידי כמתגונן מפחד הבבא-יאגה, המכשפה של ילדותי אבל זה היה המאוורר. אני נסב על הכורסא ומביט נכחה לפני, דרוך לבאות. ממולי מתישבת לה גלית שפניה נינוחות ושלווה עצומה נסוכה על פניה, היא רגועה ושקטה ומחייכת.

״אתה רוצה כוס תה צמחים או לגשת לשרותים?״, היא שואלת.

איך מתחיל התהליך של התקשור?

אני מגשש שאלה ראשונה והדיגיטלי מתחיל לחרוק לאיטו.

״בוא אספר לך איך אני רואה ומתקשרת״, פותחת גלית את הראיון בסבלנות עדינה כמסבירה לילד קטן וחסר דעת, ״הבן אדם מגיע בעשר בבוקר. כבר בתשע וחצי אני נכנסת לחדר הזה בו אני מתקשרת, אני מציפה את החדר באור טבעי עמום ורך שנכנס דרך חריצי התריסים. אני מדליקה הרבה נרות ריחניים, שמה מוזיקה חרישית, החדר מלא בארומה נקיה. אני מטהרת את החדר, לוקחת נשימות עמוקות, ועושה מדיטציה״.

מה פירוש את מטהרת את החדר? מדוע

 עשן מטהר את החדר?
למה לא ספריי ריחני של השרותים?

אני יורה שאלה פרובוקטיבית חצופה, נראה שהתאוששתי ואני חוזר לעצמי.

״אני מטהרת עם קטורת של מרווה ריחנית, ומפנה את החדר מהישויות שהיו בו לפני כן״ ״היא מסבירה בניחותא,״ אנשים שנכנסים מביאים איתם את האנרגיה שלהם, את הספיריטס (הרוחות) שלהם, של שפחתם או מדריכים רוחניים אחרים, אני רואה אותם ומרגישה אותם״.

גלית: ״את רוב האנשים שבאים אלי אני לא מכירה והם אומרים לי בטלפון, קוראים לי כך וכך, קיבלתי את הטלפון שלך מזה או זה, והם קובעים אתי פגישה וחוץ מהשם שמסרו לי אין לי מושג מי הם. אני לא יודעת בני כמה הם, מי הם, היכן הם גרים, כלום״.

אבל את שואלת אותם משהו לפני הפגישה, לא?

״בדרך כלל לא, אם כבר, אז הם שואלים אותי: ‘מה את עושה וכמה זמן?׳

״אז מה שקורה, שהאדם מגיע לפעמים, אני כבר רואה אצל האדם את הישות המלווה שלו עוד לפני שהוא מגיע, כלומר הוא מעביר לי את שמו והקשר שלו לקלינט ואומר: ‘קוראים לי יצחק ואני אבא של הבחורה שמגיעה עכשיו׳.

איך הוא אומר לך, את שומעת אותה במו אוזניך?
איך את רואה אותו?

״ישנן ישויות שונות. יש כאלו שאני רואה ממש כמו בני אדם, אבל קצת יותר מופשטות, אלה ישויות שנפטרו לא מזמן, כלומר הם מאוד טריים, חדשים, ככה אני קוראת לזה. יש ישויות שאני רואה כמו אור גדול ואני יודעת שהם נפטרו לפני המון המון זמן. יש כאלו שאני לא ממש רואה, אם כי הם מדביקים לי פרצוף שאראה איך הם נראו פעם. למשל היתה לי סבתא שהלכה עם מטפחות מסביב לראש, עם פרחים כאלה שבישלה בסירים גדולים, אז זה היה הסימן שהיא נתנה לי. יש רוח של מישהו שאהב לנסוע באופנוע ואז אני פתאום רואה אותו רוכב על אופנוע, יש מישהו שעישן אז אני משתעלת, ממש מרגישה את העשן אצלי בריאות״.

זה לא מפחיד אותך, הקטע הזה?

״זה כל כך טבעי לי שאין פה שום מקום של פחד״ כל שאלה שאני שואל היא יודעת מראש). היישויות הם במקום מאוד מאוד גבוה, כאשר בני אדם הם במקום יותר נמוך. אני צריכה לעלות אליהם, אני לא שומעת אותם, כמו שאני שומעת אותך, אבל לפעמים אני שומעת אותם בפנים (כלומר בתוך ראשי) ולפעמים אני רואה סצינות ואני צריכה לתרגם אותם (עבור הקליינט). הם עוברים דרכי בצורה מאוד מהירה, לפעמים הם נותנים סימנים לאדם שיושב כאן, סימני היכר. בחורה שהיתה כאן הבוקר, היא בת 30, אביה נפטר לפני שמונה שנים. הוא נתן לי סימן היכר: ראיתי שמקשקשים לו על הפנים בצבע, מאפרים אותו. עד אז היא עדין היתה מעט סקפטית. אני לא מזמינה את זה, אני מקבלת תמונות, אני מתרגמת בצורה חופשית את אשר אני רואה. סיפרתי לה את זה, והיא התחילה לבכות. כי זה מה שהיא ואחותה היו עושות. היו מציירות לאבא שלה על הפרצוף כילדות בתור משחק. ומאותה דקה, כל האינפורמציה נכנסה ממנו, היא שאלה שאלות, ‘מה היה? איך לעשות? מה לעשות?׳ וברגע זה הבחורה הבינה שזה אכן אביה ולא אחר!

״אם באה לקוחה שיש לה בעיה בזוגיות. אני רואה את זה דרך המדריכים. הם מצביעים על הבעיה, נותנים כלים ומציעים פתרון. ישנם אנשים שזקוק

ים ליותר זמן לעבד את האינפורמציה ולהטמיע אותה, כל אחד בקצב שלו״.

מדוע לישויות יש ענין לעזור לנו? גם בחיים אנשים לא כל כך עוזרים. לא מצלצל אלי כל יום מישהו ואומר – אפשר לעזור לך? גם קרובי משפחה לא רצים לעזור. אז מה קורה שאחרי שהם מתים, הם בעניין של עזרה לזולת?

״זו שאלה נפלאה״ מתלהבת גלית, ״אנשים לא יודעים איך היקום העצום והאדיר שלנו עובד? מה זאת אומרת, המדריכים שעובדים איתנו מלמעלה? הם קבעו איתנו כשאנחנו בני אנוש יורדים למטה, הם יעזרו לנו לבצע תיקון? כן, כמו אבא ואמא ששומרים עליך ודואגים לך מלמעלה. אני מאמינה שהמטרה שלהם היא שתחיה כאן בכדי לעשות תיקון. אתה לא יורד הנה ועובר כברת חיים שלמה כדי להתברבר. יש סיבה לכך שאתה חי כאן. אם אתה פשוט לא עושה כלום בכל ימי חייך ורק מיבב ובוכה, ‘יאללה החיים שלי קשים׳, ואתה לא זז לא ימינה ולא שמאלה,ולא מנסה לשפר משהו בעולם או בחיים הפרטיים שלך, אתה בעצם מבזבז חיים שלמים ואת העבודה שלהם למעלה. המדריכים נותנים לך סימנים כל החיים, בכדי לעזור לנו להתקדם. אף אחד ביקום הזה לא יושב בחוסר מעש כל הזמן״.

את מתקשרת גם עם קרובי משפחה שלך?

״קרה לי שלא הרגשתי טוב פיזית, והנה אני מרגישה את סבא יוסף שנפטר לפני עשרים שנה, אני רואה אותו, והוא מסביר מה יש לי. הוא עבד בתור אח בבית חולים. יום אחד, נסענו בכביש המהיר ופתאום התחלתי להרגיש רע, אז בעלי אומר, ‘תשעיני את הכיסא אחורנית, נגיע הביתה עוד רגע, ותשכבי במיטה. פתאום אני רואה את סבא שלי, ומה הוא עושה? בודק לי לחץ דם, כי זה מה שהוא היה עושה בבית החולים. והוא אומר לי, ‘תקשיבי הלחץ דם שלך מאוד מאוד נמוך, את לא אכלת, את צריכה לאכול משהו, ואת תרגישי בסדר גמור, תעצרי ביציאה הבאה, תבקשי מבעלך, תאכלי משהו ותהיי בסדר. כי אם לא זה ידרדר, את פשוט מאוד חלשה׳, אמרתי לבעלי נעצור נאכל משהו – וכך היה״.

את יכולה לזמן ישויות במקרה הצורך?

״הנורמה שלי היא אף פעם לא להפריע לנשמות, אבל אף פעם! מי שיאמר לי שהוא רוצה להוריד או לזמן מישהי שנפטרה, זה לא יקרה! אם היא תבוא? בסדר, אם מישהו אחר יבוא? זה גם בסדר. לנשמות אסור להפריע, נקודה. אני פשוט משמשת כצינור, אין לי שליטה על זה, אני לא אבוא ואקרא לסבתא שלי כי בא לי לדבר אתה, אם אני צריכה אותה עכשיו, אני עוצמת את העיניים ונושמת. אם היא רוצה לבוא, היא תבוא, אם מישהו אחר יבוא, הוא יבוא. אני מרגישה שתמיד יש איתי מישהו, אני אף פעם לא לבד. אז לפעמים זו הסבתא ולפעמים זה מגיע מ׳נו וור׳, זו אינפורמציה שעוזרת לי. לא תמיד אני מבינה את האינפורמציה באותו רגע, ורק אחר-כך ״איט מייקס סנס״.

******

משה בן יוסף: מה קורה בקפה?

בהתחלה זה לא היה קפה. משה בן יוסף צעיר מחיפה, הרגיש שהוא נמצא בעצ ם בעולם שהוא לא עולם כמו שאנחנו, בני אנוש רגילים, רואים אותו. הרבה דברים מעניינים קרו בילדות שלו. הוא היה פרחח, ילד שהיה מאוד מחוץ לקופסא, היה כל הזמן מאוהב, כל יום היה מבקש חברות מילדה אחרת. הוא היה החלק הפופולארי בכיתה. ואז פרצה בו הידיעה שהעולם הוא יותר מורכב ויותר מעניין ממה שהוא באמת. הוא יותר אופטימי, יותר טוב ממה שהרבה אנשים אומרים. הוא התחיל להסתכל על סיטואציות בחיים ולתת להן פירושים משלו. לקרוא בקפה התחיל בגיל מאוחר יותר, אבל על זה נספר עוד מעט.

״ההורים שלי נולדו במרוקו״, מספר לי בן יוסף, ״הם הגיעו בהתחלה לקריית חיים, אז עברו לחיפה. אני תמיד הרגשתי קשר מיוחד ליקום, לא ידעתי איך זה יבוא לידי ביטוי, לא חיפשתי איזושהי דרך שזה יבוא, ידעתי שזה יבוא באיזשהו שלב. הייתי אופטימיסט אקטיבי.

״כשהגעתי לאל-איי, לפני עשרים שנה, הכול התחיל להתקדם לכיוון הזה. הגעתי לפה לטיול ונשארתי, באתי לבד. יש לי פה משפחה. זה היה קצת אחרי גיל שמונה עשרה. באתי לטיול, הייתי עצמאי מאוד. הרגשתי נוח פה. החברה בהתחלה הייתה מאוד מצומצמת, הייתי יותר מרוכז בעבודה, בפרנסה, מעבודה לעבודה, כמו רוב הישראלים שמגיעים לפה, שתיים עשרה שעות ביום״.

מתי התחלת את התהליך הרוחני שלך?

״לקח זמן, לא דבר שקורה תוך יום. הקפה היה רק חלק מהשינוי, לא הדבר העיקרי. בשנת 2004 פגשתי בחורה שהציגה בפניי את הספר KYRON שזה בעצם פמליית אושיות שבאה לפה לסדר את כדור הארץ לקראת השינויים במגמה המגנטית של כדור הארץ. הספר הזה קנה אותי והתחיל לפתוח בפניי דברים. הוא עזר לי לעבור הרבה שינויים. זה עזר לי בעצם להבין מאיפה, לאן, מי אנחנו. הספר נתן את המילים מאחורי ההרגשה שהייתה לי. אם זה הדי.אן.איי שלנו, אם זה הגוף שלנו, השינויים בכדור הארץ, במערכת השמש, הכוכבים, הרבה שינויים שאנחנו עוברים. התחלתי את זה עוד עם אימא שלי, את הנושא של הקפה. היא התחילה להאיר בי את הנושא הזה, היא לא קוראת גדולה, היא קוראת פה ושם לאנשים, זה התפתח אתה, אמרתי לה: ״אימא תראי לי, מה את רואה?״.

״היא קראה לי, ביקשתי שהיא תדריך אותי, מה היא עושה, בהתחלה לא חשבתי שזה משהו שאני הולך לעשות, גם עכשיו זה לא משהו שאני מסתכל עליו בתור ביזנס או משהו, בשבילי בעצם זה שאני עוזר לבן אדם להעצים את עצמו, כי זו כל המטרה, לעזור לאנשים למצוא את הדרך הכי טובה לחיות את החיים שלהם. אני לא בא לאמר לך לפתוח עסק ולעשות מיליונים, זה לא עובד ככה, אני מביא אותך לנקודה, להאיר לך דברים של העבר הווה ועתיד שלך, כדי שתהייה מודע להם ותוכל לפעול ולטפל בעצמך בדרך הכי טובה שיש, מהנקודה הכי טובה שיש בשבילך״.

מהי בעצם התמצית של הקליטה העל אנושית שלך?

״יש נקודה בגוף שלנו שנקראת ״בלוטת האורנית״ היא נמצאת בתוך המוח, ״העין השלישית״ קוראים לזה, זה מעין אנטנה, רדיו, דרכו אנחנו בעצם מקשרים או מתחברים עם כל האינפורמציה בצד השני. אנחנו בתור בני אדם, מורכבים מגוף האדם והמוח, מעבר לנו יש את החלק שזה הרבה יותר גדול. הצד השני שקוראים לזה ״האני הגדול״. הקשר בינך לבין ״האני הגדול״ שלך מועבר דרך הנקודה הזאת, דרך הבלוטה הזאת. הבלוטה היא כמו שריר, כי כמו שריר שאתה מתאמן אתו ואתה מפתח אותו. אותו דבר, זה לקחת את הנקודה הזאת ולפתח אותה, לגדל אותה, כל התהליך שהרבה אנשים עוברים כרגע זה האימון של הנקודה הזאת.

״בערך שמונים אחוז מהאנשים בעולם מאמינים בחיים אחרי. זה לא רק תקווה, זה ידיעה פנימית, זה הכול בתאים שלך, הכול בדי אן אי. כל החיים הקודמים שלך טמונים בדי.אן.איי שלך.

״אנחנו משתמשים בהיגיון, ההיגיון שלנו מאוד מוגבל, הוא מוגבל בדרכים שאנחנו לא רוצים להכיר כי יש דרך אחרת לחשוב, שזה דרך הלב. ודרך הקשר שיש לנו מהצד השני מחזיר אותנו לנקודת האורנית במוח, הקשר בין הנקודה הזאת לבין הלב בעצם מביאה אותך למקום שאתה יכול לשאוב את כל האינפורמציה מגלגולים קודמים״.

אז מה הסוד של קריאה בקפה?

״זה מאוד טריקי, זה כמו לנסות להסתכל במראה, בפרופיל שלך, יש מצבים שאני יכול לקרוא בקפה שהוא בעצם מהווה אלמנט שנותן לי רמזים לגבי הבנאדם. אם אתה רואה תמונות מסוימות או רואה אותיות או מספרים זה בעצם הרמז למה שהבנאדם חווה.

״הרמזים שאנחנו רואים בקפה עושים טריגר לרגשות ולדברים שבאים מהאינטואיציה שלך, ויוצרים מעין תמונות של סרט, כשאני מקבל איזה מסר לגבי בנאדם זה בא בהבזקים של תמונות וזה מאוד זריז ומאוד מהיר. כל העניין זה, שאתה מפתח את השריר הזה בראש, איך לזהות את מה שאתה מקבל. התמונות הם לפעמים כמו פרקי וידאו. אני יכול לשייך את הדברים שאני חווה אותם בעצמי, לגבי מה שהם חווים. קודם הדברים שלי יתחילו לעלות, ככה שאני יכול לדבר על משהו שאני חווה, זה בעצם אותו דבר. בהתחלה זה מבלבל, יש הרבה נקודות של בלבול, זה הרבה אימונים. יש אנשים שזה בא להם יותר קל ויש כאלה שזה טיפה יותר קשה. בגלל שאני משתמש בקפה אז יש הרבה צורות, כמו שאני רואה פלמינגו, מה זה צב? מה זה שפן? מה זה הצורות האלה? למרות שכל אחד מהם יכול לתת תמונה של כמה מצבים. יש את האלמנט העיקרי לכל חיה, אות, שם, שמות של אנשים באים די הרבה, מספרים באים די הרבה, כל דבר ביחס לסיפור של הבן אדם. (בן יוסף שופך והופך ספל קפה על פיו להדגמה) כשאני מתחיל לקרוא אז אנחנו מתחילים לפתוח פאזל, אני מתחיל לעלות דברים. אתה יכול להגיד לי ״לא זה לא מתקשר אלי״ זה קורה הרבה, זה די נורמלי. יש קשר בין כל הדברים, בהרבה מאוד מקרים גם קורה שאדם מנטרל את מה שאני אומר לו והוא אומר שזה לא יכול להיות, אחרי זה כשאנחנו ממשיכים לדבר והוא מתרכך קצת יותר, הוא אומר: ״אתה יודע מה, אני באמת מרגיש ככה, באמת, אימא שלי הייתה מאוד שתלטנית עליי וזה הפריע״ דברים מאוד מעניינים״.

״אני מכליל את כל הנושא הזה לקטגוריה שקוראים לה טכנולוגיה רוחנית, זה לא רק בקפה, אפשר להשתמש בחול, כל דבר אחר שהוא יכול להביא לנו צורות מסוימות כתוצאה מתנועת היד הרנדומלית של הנבחן, הקפה נדבק בצורה שהוא נדבק על הדפנות של הכוס. על בסיס המסר שאתה אמור לקבל מהצד השני, מה״אני״ הגבוה שלך, כי הוא רוצה לעזור לך וזה נטבע על הדפנות של הכוס בעזרת כוח עליון אם אתה רוצה לקורא לזה, הכוח שהוא סביבנו, בתוכנו, מעלינו, מתחתנו וכל האזורים האחרים.״

ידידי שותה ספל קפה שחור והופך את שארית תוכנו לתחתית ,אחרי כמה דקות משייבש הקפה, בן יוסף נוטל אותו לידו ומתחיל להתבונן ממושכות ופותח:

״יש עליך לחץ שהוא מתמיד, אין לו כל כך עליות וירידות חדות, אתה די אוהב את זה ברמה מסוימת, יש לך איזשהו סיפוק מהלחץ הזה כי האגו אצלך עובד רוב הזמן. יש בך את הרצון לעשות דברים והדברים שאתה רוצה לעשות הם למען אלו שסובבים אותך ובשביל להיכנס בדלתות ולעזור לאנשים ולהראות להם את הפאן השני או האחר שלהם ברמה מסוימת. האגו זה בעצם מי שדופק על הדלת ועוזר לך להיכנס לשם, דבר שהוא יתגלה לך לאט במשך הזמן.

אני רואה N בכוס שלך. כשאני אומר N בשם, זה או מתחיל בN או שהN היא דומיננטית בשם, היא מאוד יצירתית, הN הזאת.

יש לה את היכו לת לעשות דברים מתוך אהבה, היא משתמשת הרבה באהבה והידיים שלה, יש משהו בידיים שלה שהיא משתמשת בהם, היא יוצרת? ארטיסטית? משהו מאוד מיוחד בה, השם שלה מעל הראש שלה, היא מעל גיל עשרים. יש לה יכולות מדהימות. אני לא חושב שזאת אשתך, יש לה אנרגיה מאוד צעירה, הרבה יותר צעירה.

למה היא עולה פה? בוא נראה למה היא עולה לך בכוס. יש איזשהו משהו שהיא רוצה לעשות, איזשהו פרויקט, איזושהי שאיפה מסוימת שיש לה בחיים שזה נראה כמו טווס, זה מאוד יפה, הטווס הזה הוא מוכן לפעולה. הוא נמצא במקום שהיא רק צריכה לתת את הצעד ולעשות אותו, יש לה פחדים בעניין. יש פה איזשהו פחד שהיא שואבת ממנו, לקחת צעדים קדימה. התמיכה שלך בה יכולה לעזור לפריצה שלה, כי מה שיש ליכולות שלה, אם היא תגיע לנקודה שבה היא יכולה להוריד את הפחדים, להתקדם קדימה, יפתח עולם אחר לגמרי בשבילה. הפחדים באים מהאימא, זה מספיק שלאימא יש איזושהי אנרגיה מסוימת לגבי החיים שלה ,או אומרת משהו שלילי במשך החיים, זה מספיק. היא מגיבה לסיטואציות מסוימות בחיים והילדה שואבת את זה, זה נטבע, זה שמה, עד שמנטרלים את זה.

בשלב זה אני מקפל זנב כי הראש כבר מסוחרר וסוחב את ידידי משם לפני שיהיה מאוחר מידי והולך לפגישה הבאה.

******

עדינה לביא: כל אחד והתיקון שלו

עכשיו, שכבר צברתי קצת רקע וידע אני שם פעמי לעדינה לביא, גם היא מתקשרת ששולטת ברזי האוב ויודעת דבר או שניים על נפשי הסוררת, מבלי שפציתי את פי היא כבר מקדימה: ״אתה יושב יותר מדי זמן ליד המחשב ולכן כואב לך הגב״, ומלטפת שתי חתולות, אחת שחורה ואחת ג׳ינג׳ית. ״הן המדיומים שלי״ היא צוחקת בשיניים צחורות ועיניים כחולות צלולות. עדינה מתחילה לתאר מראות מילדותי, סיפורים ואירועים שצרבו בנפשי אך נדחקו לתת מרתפי השכחה. מהיכן זה בא לה? מי מגלה באוזניה את צפונותיי? את מחשכי ההכרה התחתית הסבוכה והמפותלת? את הכאב החבוי והסוד הכמוס שנכמר בליבי שישים ותשע שנים? עדינה קיבלה מתנה מופלאה, שהוענקה לה ביד רחבה ואוהבת. היא נבחרה לשליחות הנאצלת, היא מעבירה לי מידע מדויק וטהור. עצות רגישות מלאות חכמת חיים, מהיקום האין סופי, בכדי לעזור לי להתמודד עם העתיד. אני נפעם לקבל את היד המושטת לתמוך, לעודד, לחזק ולכוון את עגלת החיים עם משאה הכבד בדרך חתחתים משובשת במסע אל העתיד הלא נודע….

למדתי כי הסיבה לכך שהמדריכים באים לעזור לנו היא שגם הם זקוקים לתיקון לא רק אנחנו.

עדינה: ״לכל אחד יש את התיקון שלו, אם זה בזוגיות (שהיתה דפוקה בגילגול הקודם ונותנים לך הזדמנות נוספת), באהבה, בכסף, או בסגירת מעגל של גילגול קודם. הורים שלא העריכו את הילדים שלהם או שיש להם קושי להביא ילדים, אם זה מישהו שהתעלל בהורים שלו ועכשיו זה הפוך. יש פה סגירות או מגילגולים קודמים או תיקונים שהם חדשים. מתוך כל העניין הזה, יש לנו את הבחירה החופשית לעשות משהו בקשר לזה או לא לעשות. כשאנחנו מגיעים למקום של קושי, צומחים דברים טובים. יש לנו שתי אפשרויות, לשבת ולבכות ‘קשה לי׳ או לקום ולחפש איזשהו פתרון. כך גם מוסבר רעיון הלימון החמוץ או הלימונדה הטעימה.

״ראיתי אנשים שעושים את השינוי בצורה כל כך מהירה; אותנו לימדו שכל שינוי לוקח המון זמן, בצורה קשה עם חבלות מאוד טראומטיות. אני רואה פה אנשים, שעברו שנים של טראומה, והם פשוט צומחים ומתעוררים לתוך חיים חדשים בתוך שבועות: שבוע, שבועיים, רק בשביל להבין איזה כלי לקחת קודם. הכלי החשוב ביותר הוא ההבנה, מהי הבעיה? עם מה אני צריך להתמודד? וברגע שאנחנו מבינים, זה חמישים אחוז מהדרך. יש אנשים שצריכים יותר זמן ויש אנשים שצריכים פחות זמן.

לכל אחד יש קצב משלו וזה בסדר. יכול לבוא הנה אדם פעם, פעמיים וזהו. הוא כבר במקום אחר, הוא לא פתר את הבעיה עדיין, אבל הוא בדרך חדשה, הוא כבר יודע מה לעשות, הוא כבר אנרגטי ובתוך התהליך, והוא מתקדם הלאה.

״כשאישה אחת באה אלי והיא בבעיה, אני חווה איתה את הכאב, וכשאני עולה למעלה ומקבלת את ההדרכה אין שום דבר בפיתרון שקשור אלי או אל הידע האישי שלי לגבי הבעיה של האישה. זה לא ממקום רגשי שלי, זה בא ממקום גבוה, אני מקבלת את ההגדרות המדויקות לבעיה ולפתרונה. יש המון דברים שאני אף פעם לא הייתי מגיעה אליהם בעצמי.

״בשנים האחרונות, אני משפרת את התהליכים ואת עצמי. נהייתי ממש טובה בזה. המידע זורם אלי. גם אם אני לא פוגשת את הקלינטים פנים מול פנים, אני מתקשרת עם אנשים שלא יכולים להגיע דרך הטלפון. אתן לך דוגמא, מישהי שעבדתי איתה, מחוץ לעיר, סיפרה לי, בטלפון, שאמא שלה נסעה לישראל בכדי למכור נכס בארץ. אני ראיתי שאפשר לקבל על הנכס הזה הרבה יותר כסף ממה שהיא ציפתה לקבל. האמא נסעה לארץ ושחזרה סיפרה לי שקרה משהו, משהו השתנה. ובאמת היא יכלה לקבל הרבה יותר כסף על הנכס״.

איך את מפרידה בין חייך הפרטיים ועבודתך?

״אני חווה הרבה חוויות גם כאלה שאני לא מזמנת, למשל במסיבה או אירוע, כשהצינור הזה נפתח בצורה אוטומטית, כי אני צריכה לעזור למישהו, ואני רואה המדריכים שלהם לידם. קורה גם שאני נכנסת לביתי והבית מלא אקשן, ואני מרגישה שיש פה הרבה אנשים׳. קרה לי שאני הולכת לישון ופתאום אני שומעת קולות או רואה נראות וקשה לי להירדם, מכיוון שהם החליטו שהם רוצים העביר לי מסר.

״לפעמים, אני רוצה שקט לעצמי, אני אוהבת להיות לבדי ומסתדרת יופי עם זה, ויש לי את ההתמודדויות שלי כמו כל בן אדם אחר.

״למדתי עם השנים שהקליינט יוצא מהדלת, אני צריכה לסגור את הצינור, ולחיות את החיים שלי״

הגעתי הביתה לאחר הריאיון עם עדינה והראש חישב להתפוצץ. באי ביתי שייכו את מדוויי לשיגרה המעצבנת של קצב החיים המתוגבר שלי. בעודי נערך לתפוס שקט ושלווה בחדרי המוחשך, תרגיל ידוע לכל סובלי מיגרנה באשר הם שם, נשמע הצילצול המוקצה של הטלפון המטריד מנוחת סובלים. על הקו הייתה מיכל׳ בוגרת אוניברסיטת תל אביב במדעי הרוח, בת 39, נשואה. הבחורה שהומלצה על-ידי עדינה להביא בפני הוכחות על קיום העולם הבא.

״עברתי תקופה קשה מאוד,הייתי מבולבלת,וחיפשתי עזרה״, היא מספרת בקול חלוש ומצטדק, ״הסתובבתי באינטרנט התייעצתי עם קרובים, ויום אחד פגשתי ידידה שסיפרתי לה על לבטיי היא המליצה על עדינה. כשהתקשרתי והצגתי את שמי היא כבר ידעה במה מדובר אבל הייתי סקפטית. בפגישה הראשונה היא מיד נגעה בנקודות הכי עמוקות והצביעה על הבעיות העיקריות והחשובות. היא נתנה לי שמות של אנשים מהמשפחה שלי ושל בעלי שאני לא מכירה בכלל, כמו הסבתא של בעלי שלא הכרתי. התקשרתי לאבא שלי בישראל, לשאול לגבי הקרובים המתים שלנו והוא חשב שהשתגעתי.

״סבתא נתנה לי הכי הרבה הכוונה ועזרה, אבל בלי העזרה של עדינה הייתי היום אישה גרושה. היו לי הרבה מאוד סיוטים ונדודי שינה שלא הצלחתי להתגבר עליהם. בעבר הלכתי למתקשרים שלא עזרו לי בכלל. עדינה הגיעה מיד למקומות הספציפיים ולא קשקשה מסביב. היא לא הכניסה אותי לפחדים אלא הוציאה אותי. אני מגיעה מעולם פתוח וארטיסטי, היא החזירה אותי למקומי הטבעי ועזרה לי להבין שהייתי במקום של לרצות אחרים. היא עזרה לי לעמוד על הקרקע עם שתי רגליים. היא גם יעצה לי בתחומים המקצועיים שלי. התקשור גם העביר לי מידע והכוונה באמצעות המדריכים שיעצו לי איך לממש את עצמי ולהגיע ליעד שלי״.

******

נוריאל בהיר: ים של כוכבים

הירח עדיין מלא ואני בוהה ותוהה על היקום הנהדר והנורא הזה שיש בו ביליונים כוכבים, ורק אני מיקרוב קטן וזב מילים משוטט בנבכי הקוסמוס הפיזי והאנושי מחפש תשובות לקושיות נשגבות. שורשיה של האסטרולוגיה בבבל, באלף השלישי לפנה״ס: הבבלים הם אלו שהמציאו את מושג גלגל המזלות ה׳זודיאק׳ – שהוא חלוקה דמיונית של השמיים לשניים עשר מערכי כוכבים: תאומים, שור, טלה וכו׳׳.

אסטרולוגים מצרים הוסיפו את הרעיון לפיו למזל שעולה באופק בדיוק ברגע לידתו של אדם יש חשיבות קריטית למהלך חייו. מאוחר יותר נוספו לאסטרולו־גיה אלמנטים מהתרבות היוונית, כגון הקישור בין האלים וכוכבי הלכת, והתייחסות לארבעת היסודות  אדמה, אוויר, מים ואש.

המילה ‘הורוסקופ׳ מציינת מפה המייצגת את מצב השמיים ברגע הלידה. מקור המילה ‘הורוסקופ׳ הוא מהמילה הלטינית ״הורה״. זמן׳ או ‘שעה׳, שבתורה לקוחה מיוונית ושפות קדומות יותר, וקשורה גם באנגלית. לשם בניית ההורוסקופ יש לדעת את תאריך הלידה, שעת הלידה ומקום הלידה המדויקים. במפה מסומנים שתיים עשרה המזלות לפי מיקומם ביחס לאופק, וכל אחד מהם מציין תכונות אופי שונות. 12 אזורים נוספים, המכונים ‘בתים׳, מייצגים כל אחד תחום חיים שונה. השמש, הירח וכוכבי הלכת מסומנים גם הם לפי מיקומם ברגע הלידה, ולכל אחד מהם מיוחסות תכונות מיוחדות. מיקום גרמי השמים במזלות ובבתים השונים וכן הזוויות שביניהם, הם גורמים בעלי חשיבות רבה בניתוח מפת הלידה. המזל האישי שלנו הוא המזל שבו נמצאת השמש ברגע הלידה: דמיינו לעצמכם גלגל רולטה בעל שניים עשר חריצים, כאשר השמש היא בתפקיד הכדור הנוחת בחריץ מסוים אחד ברגע הלידה. המזל האישי מהווה רק מרכיב אחד מתוך עשרות רבות של גורמים שנלקחים בחשבון בעת ניתוח מפה אסטרולוגית מלאה. גורמים אחרים משתנים בטווח של ימים, שעות ואף דקות, כמו למשל ״המזל העולה״ – המזל שזורח באופק בעת הלידה – המתחלף אחת לשעתיים. והנה נפלה בידי הזדמנות נדירה לראיין את האסטרו־לוגית הנפלאה, אישה יפה ובהירת שער ועור ובכלל בהירה, נוריאל בהיר.

איך התוודעת לעולם האסטרולוגיה?

״יום אחד כשנה אחרי שהשתחררתי מהצבא, עברתי בכיכר אתרים ואני רואה אישה מיוחדת וזוהרת וסביבה מקובצים עשרות אנשים היא מחזיקה ספר מעיינת בו ומדברת אל הקהל שלה. שהתקרבתי ראיתי ששם הספר הוא ‘אסטרולוגיה וההורוסקופ שלך׳, והיא הייתה לא אחרת אלא האסטרולוגית המפורסמת טלילה סטן. היא הביטה בי ואמרה :׳את מזל דלי׳, אמרתי לה ‘לא׳, אימא שלי היא מזל דלי, את רואה גנים באסטרולוגיה? היא נדהמה ופתחה את הספר שלה ובדקה ואז התברר שאורנוס שליט מזל דלי הוא צמוד לשמש שלי שנמצאת במזל אריה. המשכנו בקריאה ואז היא חתמה על הספר ונתנה לי במתנה, ויש לי אותו עד היום.

״לקחתי את הספר וקראתי אותו ולמדתי אותו על בוריו והתחלתי לעשות מפות לידה לאנשים מסביבי. לקחתי קורסים וסדנאות, בינתיים גם התחתנתי עם האבא של הילדים שלי, הייתי בת 23 והתחילו החיים ושמתי את האסטרולוגיה בצד. לאחר כמה שנים וכמה ילדים נשאבתי לנושא של הילינג (ריפוי) והתחלתי ללמוד עשיתי גם תואר שני ברייקי ועבדתי עם הרבה מאוד דברים קשורים בריפוי אבל הייתי צריכה משהו שגם ירפא את התודעה ואסטרולוגיה היא מאוד עוצמתי ת לעזור לאדם לרפא את התודעה שלו. כל השאלות על, מהיכן מגיע הטראומה שמשוחזרת עד עצם היום הזה. מה שאני עושה היום זה איבחון דרך האסטרולוגיה ואני מלמדת את האנשים לנקות בתת התודעה שלהם את הכתם או את האירוע שמשפיע על תפקודם ובריאותם. ״לכולנו יש זיכרונות בתת הכרה שתקועים לנו ומפריעים לנו בחשיבה ובחיי היום יום. אני עובדת עם שיטת ״האו-או-נו-פונו-פונו״ אני מעבירה סמינרים וגם עובדת באופן פרטי עם אנשים. זו שיטה שיש בה כמו להוציא את הדיסק הפגום מהמחשב ולהכניס דיסק ניקוי. ישנם משפטים שהם כמו מנטרה שעובדים על המערכת הרגשית והתודעתית והם עוזרים לקחת את המשפט ‘הכל צפוי והרשות נתונה׳, הם עוזרים לקחת את ה׳רשות נתונה׳ לפלוס ולא למינוס״.

איך האסטרולוגיה משפיעה על החיים האישיים שלנו?

״קודם כל שלבן האדם קוראים דברים ויש התרחשויות אצלו וסביבו, יש לו שאלות והאסטרולו־גיה היא כמו הג׳י.פי.אס, הוא נמצא במסע עם מפה או בלי מפה. אתה יכול להתברבר בדרך כשיש לך מפה הדרך יותר ברורה ואתה מכיר את האופציות שיש לך ברמת הבחירה אותה מכירה מה עובד עבורך יותר נכון או פחות נכון. אתה יודע ממה אתה צריך להיפרד ומאיזה קדימה צריך ללכת. זה חוסך המון זמן אנרגיה עוגמת נפש וכסף. אתה מקבל תשובות על דברים שמתרחשים בחיים שלך אתה רואה את המקומות שהגעת מהם ואתה מקבל שיעורי בית מושכלים יותר ותיקונים, כי באנו לפה לעשות את האבולוציה של ההתפתחות, לתקן את הקארמה שלנו ולהתפתח להיות לימי התום והפשטות שנולדנו איתם״.

איך האסטרולוגיה עוזרת לך באופן אישי?

״האמת שבדרך כלל הסנדלר הולך יחף אבל במקרה הזה אני עוזרת כמה שאני יכולה לבאי משפחתי. בשנה האחרונה עזרתי לבן שלי עם שאלות שעד שחזרתי אליו עם התשובות הוא הגיע בדיוק אליהם לבדו. אנשים מחליטים משהו ויש להם ספקות או שמחליטים משהו אבל לא בטוחים כי יש הרבה מהמורות בדרך והמפה נותנת את המוצא או האופציה הכי טובה״.

מה תחום ההתמחות שלך?

״אני עובדת הרבה עם מערכות יחסים אצל אנשים, בכל דבר במהלך חייו: הכסף שלו, מנהל הבנק שלו, הבית שלו האבא והאח שלו, המשפחה וכו׳. גם במערכות יחסים של הבן אדם עם עצמו ועם אחרים. הכל מסביב זה השתקפויות של המגנטים הפנימיים. אם רוצים לתקן מערכות יחסים צריכים לתקן את המגנטים הפנימיים שהם כל הדברים הללו שיושבים לך בפנים ולא פתרת אותם עדיין. ברגע שאתה מנקה ממך את הדבר הזה הפנימי שתקוע לך המציאות החיצונית משתנה. זו עבודה מאוד מרתקת ומספקת מכיוון שרואים את השינויים הפנימיים במערכות של האנשים המטופלים.

מה זה אומר שאת אסטרולוגית מקצועית?

״ללמוד וללמוד ולא להפסיק ללמוד. מכל לקוח, מכל תלמיד, מכל ספר, מכל מקור. תמיד יש עוד מה לגלות ולדעת. זה מה שכל כך מרתק במקצוע הזה. לבחון את עצמי כל פעם מחדש, אף פעם לא להרגיש יודעת. ובצד אסטרולוגיה, ללמוד פסיכולוגיה. חיוני״.

יש אסטרולוגים ידועים שאת מתחברת אליהם?

״כן, ליז גרין, קייפצ׳ה מהוואי וריק לוין. את כולם פגשתי ולמדתי מהם המון. יש לי הרבה תמונות איתם״.

מה התחזית שלך למדינת ישראל?

״אני מאמינה שיהיו שני ליקויים באוגוסט-ספטמבר. יהיה מבצע מלחמתי גדול; וביבי לא יחזיק מעמד אחרי חודש מרץ 2019 ״.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

מי משתגע על הציצי של שרה סילברמן?

Published

on

הקומיקאית היהודיה סיפרה באינסטגרם על ביקור טראומטי אצל רדיולוג בלוס אנג'לס שנהג בה בחוסר רגישות: "חארות שחצנים כמו הרופא הזה מנצלים נשים, שהאינסטינקט החברתי הראשון שלהן הוא לא להתלונן"

הרופא דיבר איתה על הבדיקה בזמן ששדיה חשופים ומרוחים בג'ל – למרות שזה לא היה הכרחי

הקומיקאית שרה סילברמן תיארה אמש השבוע חוויה קשה שעברה בביקור אצל רדיולוג בלוס אנג'לס לצורך בדיקת ממוגרפיה ואולטרסאונד לזיהוי מוקדם לסרטן השד. "היה לי תור ממוגרפיה מחורבן היום", כתבה סילברמן בפוסט באינסטגרם, שזכה מאז בכמעט 100 אלף לייקים. "הוא (הרדיולוג) מרח ג'ל על השדיים שלי עם ידיים חשופות ללא כפפות, וכשהחליק את מכשיר האולטרסאונד על החזה שלי הוא גרר את האצבעות שלו על השדיים שלי וזה פאקינג הפריע לי". בהמשך סיפרה כיצד הרופא דיבר איתה על הבדיקה בזמן ששדיה חשופים ומרוחים בג'ל — למרות שזה לא היה הכרחי.

לדבריה, זו הפעם השנייה שהיא חווה חוויה קשה כזו אצל אותו רופא. "כמו שאמרתי לו בשנה שעברה, אמרתי: 'הי! אתה חייב לגעת בי עם האצבעות שלך?' הוא ענה 'לא' והסיר את היד". סילברמן הוסיפה כי היא באמת לא חושבת שהוא התגרה מזה, "אבל זו העבודה שלו להיות מודע לכך שזה פגיע ורגיש עבור נשים. תלבש פאקינג כפפות — זה לא דייט. הוא היה כל כך שחצן שהוא לא טרח להפנים את הדברים כשאמרתי לו את זה בשנה שעברה, זה דוחה וקרוב לוודאי מדובר באיזה עניין כוחני בתת־מודע".

סילברמן נדרה כי לעולם לא תלך יותר לבדיקת ממוגרפיה אצל גבר. "תראו, אני אשה בוגרת ואני בסדר גמור", כתבה. אבל הבחור הזה עושה את זה לכולן ואני יודעת שבאופן אישי, לקח לי הרבה שנים לפני שהעזתי לדבר. קל מדי לחשוב שהכל בראש שלך. וחארות שחצנים כמו הרופא הזה מנצלים נשים, שהאינסטינקט החברתי הראשון שלהן הוא לא להתלונן". היא חתמה את הפוסט בקריאה לנשים להשמיע את קולן. "סמכו על התחושה בבטן שאומרת לכן שהשיט הזה לא בסדר".

הטרדות ותקיפות מיניות של נשים בידי רופאים היא תופעה נרחבת ולא מדוברת גם בישראל. על פי סקר שהוצג ב–2015 בכנס על מניעת תקיפות מיניות של נשים המטופלות במערכת הבריאות באוניברסיטת חיפה, יותר משליש מהנשים נפגעו פגיעה מינית מידי צוות רפואי. כמחצית הפגיעות היו פיזיות והמחצית האחרת — מילוליות. יותר מחצי מהנפגעות לא פנו בתלונה לגורם כלשהו. מבין אלה שכן פנו, 90% זכו לטיפול התחלתי אך הטיפול בהן נזנח בהמשך.

המשך לקרוא

גוף ונפש

כעס הוא התנהגות נלמדת

Published

on

"אם נשווה את עדות המזרח התיכון לתרבויות אחרות, נוכל להבחין בפער הגדול ביניהם בכל הקשור להצגת כעס וביטוי רגשי בכלל, או האפשרות לדבר על כעס" * ראיון רגוע במיוחד עם לירון גבאי-סמרה, פסיכוטרפיסטית ומדריכה מוסמכת לניהול כעסים (Anger Management)

״לישראלים יש מזג חם״ – כמה פעמים שמעתם את המונח הזה? בעיקר כאן בארצות הברית, שבה הקהילה הישראלית נחשבת מיעוט שמנסה להשתלב בהוויה האמריקאית.

פעמים רבות אנו נחשפים ל׳טמפר׳ הישראלי שמלווה בכעס, צעקות ולעיתים באלימות. האם אנחנו הישראלים כועסים מהר יותר מתרבויות אחרות? האם קל יותר להכעיס אותנו?

ההגדרה המילונית של כעס היא: ״רגש, תגובה נפשית וגופנית שמופיעה לעיתים קרובות יחד עם תחושה של כאב וסבל, ועם חוויות של פגיעה, איום או סכנה. הכעס עשוי לעורר את האדם לפעולה תוקפנית ולחשיבה שיפוטית". כדי להבין יותר מדוע אנחנו הישראלים כועסים ובכלל כיצד הכעס משפיע על חיי היום יום שלנו. הגעתי לקלינקה של לירון גבאי-סמרה – פסיכוטרפיסטית מורשית ומדריכה מוסמכת לניהול כעסים, או באנגלית Anger Management.

לירון גדלה בראשון לציון לאמא בשירות קבע בצה״ל, ואביה בעלים של חברה להובלות חומרי בנין. בגיל 16 עברה עם משפחתה ללוס אנג׳לס. היא למדה בפירס קולג׳, ובהמשך השתלבה בלימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת UCLA. לאחר מכן המשיכה ללימודי תואר שני ב- Phillips Graduate University בית הספר לפסיכולוגיה. תוך כדי עשתה סטאג׳, בקליניקה פרטית AVEDIAN COUNSELING AND ANGER MANAGEMENT 818. כמו כן, רכשה נסיון בעבודה עם ילדים בבתי ספר ברחבי לוס אנג׳לס ועם אוכלוסיה מבוגרת בבתי אבות שונים בעיר.

ישבתי עם גבאי-סמרה בקלינקה הפרטית והמרווחת שלה (עם נוף הררי, יפהפה ומרגיע לכל הדעות) לשיחה אישית על כעס וכיצד ניתן לנהל אותו.

היא סיפרה לי כיצד בחרה להתמחות בתחום ניהול כעסים, מדוע נשים כועסות אחרת מגברים, מה מאפיין את ׳הכעס הישראלי׳ וגם על הסדנה המיוחדת לניהול כעסים שתפתח בקרוב בעברית שמלווה בספר שערכה, ושתורגם במיוחד לקוראי עברית.

לירון מדוע בחרת להתמחות דווקא בנושא ניהול כעסים?

״התחום הזה פגש אותי, לא כיוונתי לשם בהתחלה. חיפשת סטאז׳ אחרי הלימודים, הגעתי לניהול כעסים ופשוט התאהבתי בתחום הזה. מה שמשך אותי הוא שמהר מאוד גילית כמה חוסר אינפורמציה יש לנו בנושא הכעס. כישראלית שגדלה בסביבה אמוציונלית ולפעמים כועסת זו הייתה סוג של הארה עבורי. הפרקטיקה מאחורי ניהול כעסים מאוד משכה אותי".

איך עובד הכעס?

״הכעס הוא למעשה תגובה משנית, תגובה מתבוננת. קל לאדם להיות במצב של כעס מאשר לחשוף את עצמו. גם מבחינה פזיולוגית המוח מתגונן; כאשר אתה נמצא במצב של כעס – הגוף שלנו משחרר אדרנלין ואנדורפינים קורטיזול ודופמין) שהם אלו בדיוק החומרים שאנחנו זקוקים להם כדי להילחם או לברוח".

אז מדוע אנחנו כועסים בעצם?

״במקרים רבים זה נובע מחוסר בהתאמת ציפיות, כאשר הציפיות שלנו נפגעות. קיים דיסוננס בין מה שאנחנו מצפים שיקרה לבין מה שקורה בסוף. לרבים מאיתנו קשה לקבל את זה. במקרים נוספים מדובר בהדחקה של רגש שאנחנו מרגישים שמסוכן לנו. לדוגמא, אם בתור ילד גדלת בבית שנתן לך להבין שבושה היא משהו שלילי. אז כאשר תגדל אתה עשוי להירתע מתחושת הבושה ובמקומה יעלה כעס כדי להגן עליך".

אז כעס הוא למעשה התנהגות נרכשת?

״בהחלט. כעס היא התנהגות נלמדת. אם כעס היה משהו ביולוגי או מושרש אז כולנו היינו מגיבים באותה צורה. עובדה שיש כל מיני סוגים של כעסים: כעס פאסיבי שבא לידי ביטוי בחוסר תגובה. כלומר, האדם הכועס סיים את השיחה איתך ולא רוצה לדבר או לתקשר. אתה לא תדע שאותו אדם כועס עליך, וזה לא טוב כי ׳הכועסים הפאסיביים׳ אוגרים את הרגש ואת הכעס. ישנו גם כעס אגרסיבי – בו אדם יכול ליזום איתך קטטה או לשבור משהו. יש גם כעס פאסיבי-אגרסיבי או כמו שאנחנו קוראים לזה ׳יציאות פולניות׳ – חוסר התאמה בין המילים לטון פאסיבי-אגרסיבי.

ניתן לומר שכעס הוא גם עניין תרבותי?

״בוודאי. אם תשווה את עדות המזרח התיכון לתרבויות אחרות, תוכל להבחין בפער הגדול בינהם בכל הקשור להצגת כעס וביטוי רגשי בכלל, או האפשרות לדבר על כעס. אצל ישראלים אנחנו רואים הרבה יותר עירנות לנושא, הכלה ורצון ללכת לטיפול ולהתמודד עם המקומות הללו".

בואי נדבר על כעס ישראלי.

״אנחנו מאוד מיוחדים. בתרבות הישראלית שזורה המון טראומה. גם אם הדור שלנו חי בבועה, עדיין הסבים והסבתות שלנו חוו טראומה מסויימת ששזורה בתרבות שלנו וחלק מהם יעבירו את זה הלאה. אנחנו מדברים על ניצולי שואה, על חווית העליה לארץ וגם המציאות הלא פשוטה בישראל. לדוגמא: אם אתה ואני נלך ברחוב פה באל-איי ונראה תיק. אנחנו ניגש אליו או נרים אותו? בחיים לא! כי זה משהו מאוד מושרש אצל ישראלים. גדלנו במדינה ובתרבות שהתיק הזה הוא קודם כל חפץ חשוד. הוא יכול להיות מטען חבלה ולהתפוצץ. אנחנו חיים בטראומה ובתרבות שמאוד מתגוננת. אנחנו חשופים לביקורת מבחוץ למלחמות ולפיגועים.

"זו אחת הסיבות שתמיד אומרים שלישראלים יש מזג חם, אפילו לפאסיבים שביננו. אנחנו תרבות מאוד ׳חמה׳. קיים הבדל משמעותי בין התרבות ה׳חמה׳ של הספרדים או הלטינים; זו תרבות חמה ותשוקתית. אנחנו חיים בהמון פחד של מה יקרה אם. מעבר להיות חמים אנחנו קצת חרדתיים. תיקח יהודי שגר בגולה ותשים לב שהביטוי שלו לרגש ולכעס הוא שונה. יש משהו בקונסטלציה של ישראל: לעבור עליה, פיגועים, מלחמות ולהילחם על הזהות שלנו שבאה לידי ביטוי בכעס שלנו".

אילו סוגים של מטופלים מגיעים אליך?

״מגוונים. גברים או נשים וגם זוגות, נערים ונערות. אני לא מטפלת רק בניהול כעסים אבל יוצא שאני תמיד נותנת את אינפורמציה בנושא הזה. כי מה זה ניהול כעסים בסופו של יום? זה לדבר על גבולות, לדבר על דרכי תקשורות בין בני אדם והטריגרים שלהם.

"אחד התחומים שאני מרבה לעסוק בהם הוא ניהול כעסים בין בני זוג. פעם שמעתי את הרב טולדנו אומר משפט מאוד יפה: 'אנשים מתחתנים עם מסכות, וחיים עם אנשים'. בני הזוג מתחתנים עם האידיאל שיש להם ואז הוא מתפרק ונשאר רק בן אדם שאתה עומד מולו, ואתה נורא רוצה שהוא ילך בדרך שלך והוא רוצה ללכת בדרך שלו. אבל אם יש דרך תקשורות נכונה ושיח עם רמה של כבוד והצבת גבולות הדדית, בהחלט ניתן לנהל את המערכת הזוגית הזו.

"אף אחד לא אשם בזה שאנחנו כועסים זו בחירה שלנו. כל אדם צריך לקחת אחריות על הרגשות שלו והציפיות שלו מהסביבה. אתה יכול לבוא ולשתף, אבל אף אחד לא אחראי על האושר או על הרגשות שלך. גם בזוגיות אתה יכול לחלוק מעצמך ולראות אם לבן הזוג יש את הכלים לעזור ולסייע אבל הצד השני לא חייב לך דבר".

מגיעים אליך גם לקוחות אלימים במיוחד?

״רוב המטופלים שלי הם לא אנשים אלימים אחד כלפי השני. במקרה של אלימות בין בני זוג מבחינה חוקית אני לא יכולה לראות אותם ביחד. במקרה כזה אני צריכה לקבוע איתם פגישות נפרדות, או שאטפל באחד מבני הזוג והשני יצטרך ללכת לפסיכולוג אחר. רוב המטופלים שלי שמגיעים מבתי משפט ביצעו עבירה לא חמורה והם נשלחים לטיפול לניהול כעסים כדי למנוע מקרה חוזר".

מדוע ילדים כועסים? 

״זה נובע מחוסר גבולות שההורים אינם יודעים להציב להם. היום אני די הפסקתי לעבוד עם ילדים מפני שהבנתי שאם לא כל המשפחה נרתמת לעניין – הטיפול לא אפקטיבי. הבנתי מנסיון עבר שכאשר הייתי עובדת עם ילד על הכעסים שלו ואז הוא היה אומר: 'את אומרת לי לשלוט על הכעס שלי ואז בבית אמא תמיד צועקת עלי, למה לה מותר ולי אסור'. כמו שאמרנו, כעס הוא התנהגות נלמדת. אם אני מלמדת את הילד ונותנת לו כלים ואז הוא חוזר הביתה ורואה צעקות והתנהגות כעוסה אני לא יכולה להסביר לו מדוע אצל ההורים זה בסדר. לכן אני אטפל בילד רק אם ההורים שלו יגיעו לטיפול גם כן.״

אז מה עומד מאחורי הכעס ואיך ניתן לזהות אותו?

״הרבה אנשים אינם יודעים לזהות את הרגש מאחורי הכעס. יש מגוון רגשות שתוקפים אותנו בסיטואציות שונות. אנחנו לא רק שמחים, מתרגשים או עצובים. בהרבה מקרים הורים אומרים לילד: ׳אל תתנהג כמו ילדה׳, ׳תפסיק להתבכיין׳, ׳מה אתה תינוק׳, ולמעשה לא נותנים לילדים את הכלים להתמודד עם הרגשות שלהם ולהבין אותם. אני מזמינה את ההורים לבוא וללמוד את הילד שלכם ולהבין מה הוא באמת מרגיש. אני מאמינה בלדבר עם הילדים בגובה העיניים. לא צריך את כל ה׳סוייט טוק׳; תסבירו לילד בשפה שלכם, תנו לו את הכלים אתם המנטורים של הילדים שלכם.

בהרבה מקרים כשילד כועס ההורים אומרים לו: ׳תפסיק לכעוס לך תירגע ואז תבוא לדבר איתי'. או ׳לך תירגע בחדר שלך׳. מה זה להירגע? כיצד מבוגרים נרגעים כאשר הם כועסים?, הם הולכים לחדר כושר, יוצאים להליכה ליד הבית, שומעים מוזיקה. אז למה אתם שולחים את הילד לחדר סגור כדי להירגע. הגוף שלו מלא באנרגיה ואדרנלין. ילד לא יכול פתאום להפסיק לכעוס. כשאנחנו כועסים המוח הרגשי שלנו משתלט על המוח החושב. ההורים מבקשים תשובות מהילד ושיסביר להם מדוע עשה מה שעשה. לילד אין תשובות והוא מרגיש מתוסכל ולעיתים מושפל.״

נשים כועסות יותר בגברים?

״נשים לא כועסות יותר מגברים אבל הן כועסות שונה. גברים נוטים להיות פאסיבים או אגרסיבים. נשים רצות על הספקטרום – מפסיבית לאגרסיביות גברים מתפוצצים או שותקים. לנשים יש מנעד הרבה יותר רחב של כעס.

גברים ונשים יכולים להיות אלימים באותה רמה. גם אישה יכולה לזרוק משהו בבית או לדחוף את בן הזוג שלה. פעם זה היה מאוד מקובל להרים יד, היום החברה פחות מקבלת אנשים אלימים, זו בעיה שהצלחנו פחות או יותר למגר בחברה המערבית.״

הספר ׳יסודות ניהול הכעס׳ בו משתמשת לירון (וגם נערך על ידה) תורגם לאחרונה לעברית עדי וולשטיין-גבאי). הספר נכתב במקור על ידי יטה אבידיאן, מטפלת משפחתית וזוגית מורשית שמתמחה בעבודה על מערכות יחסים, כעס, חרדה והתמכרויות.

אבידיאן היא גם מנהלת הקליניקה הגדולה Anger Management 818 שכוללת 8 מרכזים מצליחים ברחבי לוס אנג׳לס. בין הנושאים המרתקים בספר תוכלו לקרוא וללמוד מהם הטריגרים שמובילים לכעס, כישורים לפתירת בעיות, מיומנות התקשורת האסרטיבית והקשבה אפקטיבית, פיתוח אינטליגציה ריגשית ואמפתיה, וטיפים לניהול לחצים נפשיים ותרגילי הרגעה.

גבאי-סמרה: ״הספר ׳יסודות ניהול הכעס׳ יצא גם באנגלית, ספרדית וארמנית. יש לו גם גירסת נערים יותר קלילה ופשוטה שמתאימה לנוער מתבגר. כל מי שמשתתף בסדנאות שלנו רוכש את הספר וניתן להשיג אותו גם באמזון".

מה האתגר הבא מבחינת הקריירה שלך?

"קודם כל בקרוב אני אפתח קבוצה לניהול כעסים בעברית. הייתה לי אחת ממש מוצלחת לנשים ועכשיו אני רוצה לעשות קבוצה מעורבת.

"בנוסף, השלב הבא הוא להתמחות בנושא של אכילה רגשית. זה תחום שאני חושבת שהוא מאוד מתחבר לכל מה שאני עושה. בתרבות שלנו יש המון טיוח בנושא האוכל. אנחנו מודעים למה אנחנו אוכלים, ואנחנו נורא מודעים לאיך אנחנו מתאמנים ולספורט בכלל. אבל אנחנו לא יודעים למה אנחנו אוכלים כשאנחנו עצובים, או כשאנחנו שמחים. אנשים עושים דיאטה, חושבים שהם הצליחו ואז משמינים שוב ולא מוצאים פתרון. זה תחום שמאוד מעניין אותי וזה השלב המקצועי הבא שאני רוצה לעסוק בו".

www.lirongabay.com
818-208-0518
Therapy@LironGabay.com
/www.facebook.com/LirongabayLMFT
Instagram: Liron Gabay Samara LMFT 20300 Ventura Blvd #330

Woodland Hills 91363

המשך לקרוא

גוף ונפש

רופא כמדריך: הרפואה העתידית של ד"ר ביק

Published

on

אחרי 38 שנות התמחות ברפואה פנימית, אונקולוגיה, מטולוגיה ועבודה בצרפת, ניו יורק ולוס אנג'לס, ד"ר אהרון ביק מציע כיוונים ומיזמים חדשניים למערכת הבריאות הקורסת – מאמר ראשון בסידרה

בתחום הבריאות בארה"ב, כמו גם בישראל, קיימים ניואנסים שנובעים מחוסר ודאות של החולה לגבי המערכת והתנהלותה, וכן מחוסר המשאבים שקיימים לרופא המצוי. ד"ר אהרון ביק, רופא ישראלי-אמריקאי, מבקש להבהיר את המצב ולהדגיש את חופש הבחירה למטופליו.

ד"ר ביק הנו יליד לטביה שגדל בארה"ב, למד רפואה בצרפת והתמחה ברפואה פנימית, אונקולוגיה והמטולוגיה בניו יורק ובלוס אנג'לס, "עם שורשים חזקים ועמוקים בישראל", כהגדרתו. בסדרת מאמרים שיפורסמו בשבועות הקרובים, נתעדכן איך באמת עובדת המערכת, ואילו אפשרויות פעולה יש לחולה מולה.

ד"ר ביק, מהם הנושאים שאתה מבקש להבהיר לקוראים?

"הקהל הישראלי חשוף לשתי מערכות בריאות שלא בהכרח דומות, ואני מכיר היטב את שתיהן. בארה"ב יש מגוון ענק של מערכות שירות רפואי שונות כגון ביטוח בריאות פרטי, ממשלתי, ציבורי, צבאי, לעובדי המדינה, וכמו כן ביטוח רפואי משפטי.

"צריך לדעת איך להפיק את המירב, לא רק בין המערכות השונות אלא גם בכל אחת מהן – מהן הבחירות האפשריות. לדוגמא, PPO (Preferred Provider Organization) מציע סוגים שונים של פיצוי (Reimbursement), והרבה תלוי בגובה הפרמיה שהלקוח משלם. בתוך ה-PPO יש סוג נדיר של ביטוחים שמכסה 100% מכל ההוצאות, ויש כאלה שמכסים רק 50% מכל ההוצאות. כמו כן, יש גם פוליסה של השתתפות עצמית (Deductible) וכו'.

"אלו הם חלק מהדברים שחשוב לי להעביר: שאנשים ידעו קודם כל את העובדות, ואז את האפשרויות שעומדות לרשותם".

מהי בעצם המטרה בסדרת המאמרים הללו? 

"התאהבתי ברפואה מסיבות רבות, כולל התקשורת עם האנושות, היכולת להשפיע על חיי הזולת. זה מקצוע בינלאומי שכולל גם מדע, פילוסופיה, תרבות, דת ואתיקה, ואף הרבה יותר. החלטתי ללמוד בצרפת כי זה לא רק הוסיף לי שפה והשכלה רפואית מעולה בחינם, אלא גם פתח לי מימדים חדשים בהשקפתי על העולם. כיום, לאחר 38 שנה מאז הדיפלומה, עם הידע והניסיון שרכשתי, אני מרגיש שאוכל לעזור לבנות מחדש ולפתח לכיוונים חדשים את המערכת הרפואית, לא רק בארה"ב אלא בכל העולם כולו (International Medicine.)"

זה נראה לך אפשרי?

"בהחלט! העולם משתנה כל הזמן, המערכות מתקדמות בלי סוף, והגיע גם הזמן להוציא את בסיס הפעילות של הרפואה מבתי החולים, יותר למשרדים הפרטיים ולרופאים עצמם. האמת היא שאין הרבה מתחרים בתחום הזה. מבחינתי, אין דבר העומד בפני הרצון, והעיקר לא לפחד כלל. כל השאיפה היא לעזור לחולים שבאים איתי במגע, ולקהל הרחב בכלל, ואם אפשר, להזיז מעט את המערכת בכיוון יותר אנושי".

תן לי דוגמא למצב כזה שבו אתה שואף לעזור לחולים ולמערכת.

"דוגמאות לא חסר: חדרי המיון, גם בישראל וגם פה, הם חוויה מהעולם השלישי. לא רק שהמערכת עמוסה מדי, היא גם יקרה מדי, בלי הצדקה אמיתית. מה גם שהרבה פעמים צריך לחכות לראות רופא שלא הכיר אותך לפני כן וגם לא יראה אותך בעתיד. המושג של המשך טיפול אינו קיים בחדרי המיון, הטיפול שם הוא נקודתי בלבד.

"להשקפתי, לפחות ב-80% מהמקרים שרואים בחדרי מיון, אפשר להפנות בצורה אמבולטורית למשרד פרטי אצל רופא, שגם פתוח וגמיש, וגם מושך במשאבים שונים כדי לטפל בצורה כזאת. כמו כן, להערכתי הנוספת, ב-80% מהמקרים שמאושפזים מחדרי מיון בביה"ח עצמו, אפשר לטפל בצורה בטוחה, יעילה וזולה יותר במנגנון האמבולטורי.

"במצב הקיים, מאוד חשוב שלחולה תהיה בחירה חופשית, גם לשלוט במקום הטיפול, גם בבחירת הרופא, וגם באפשרות לגישה הרפואית הטובה ביותר. לדאבוני, זה קשור לכסף, והמצב הקיומי של רוב האוכלוסיה שם דגש על קיום כלכלי, ו"שוכח" שרפואה היא חלק לא קטן מהקיום עצמו, וכל החיים הם בעצם בחירות וסדרי עדיפויות.

"הייתי מעדיף שלחולים יהיה את חופש הבחירה לפנות ל'יותר טוב' מאשר למשוך בכתפיים בלית ברירה. באפשרותי לטפל ברוב החולים מחוץ למערכת בתי החולים ומחוץ לחדרי המיון בצורה יותר אישית, מועילה, ואנושית, וכך גם נחסך למערכת כסף רב".

היכן אתה פועל היום?

"כרגע יש לי שני מכונים – בעיר ובוואלי, שמתפקדים בתור מרכזי עירוניים – Infusion Centers, וגם כשירות מיידי. בימים אלה, אני פועל לקראת רשת של מרכזים אמבולטוריים שיפעלו באיזורים שלנו, ואולי יום אחד אוכל להעביר את הרעיון הזה למצג יותר בינלאומי. בעזרת הטכנולוגיה החדשה, הכל זמין ואפשרי. העולם הפך להיות קטן, ומחסומי העבר (גבולות, שפות, ניגודי אינטרסים ואפילו צורת המחשבה) נהיים יותר נגישים וכאלה שניתן להתגבר עליהם.

"לדעתי, באמצעות הניסיון שלי ברפואה פנימית, אונקולוגיה, והמטולוגיה, בצירוף למבט הבינלאומי שרכשתי, אוכל לעזור לקדם את הרפואה העתידית לכיוונים שהזכרתי. במאמרים הבאים אני מתכונן לפתח את הנושאים הללו יותר לעומק".

 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות