Connect with us

ספורט

מחכים למושיע

Published

on

אנתוני דייויס הוא הסיכוי הטוב ביותר של לברון להגדיל את מניין האליפויות שלו לפני הפרישה – בטח כשבלוס אנג'לס מסתובב עוד צמד שמאיים על הבכורה * "לברון מתעלה כי אנתוני נותן עבודה מדי לילה. הוא נותן לו חיים חדשים", מסביר דווייט הווארד * עכשיו נותר לאוהדים השרופים לראות איך זה יעבוד בפלייאוף

באמצע אפריל, תקופה בה העולם התכנס בביתו, אנתוני דייויס גרם לאוהדי הלייקרס לגשת למקלדת הקרובה אליהם ולהתחיל להפריח ספקולציות ברשתות החברתיות. לכאורה, אחוזה בווסט לייק וילג' שכוללת מגרש כדורסל בגודל מלא, בריכה, ספא, שתי מגלשות מים ומגרש גולף אמורה להיות המקום המושלם להתבודד בו במהלך סגר, אלא שדייויס בחר להעמיד את כל זה למכירה עם תג מחיר של 7.9 מיליון דולר. יש מספר הסברים לכך – העיקרי הוא שהמקום רחוק מדי ממתקן האימונים של הקבוצה באל סגנדו – אבל רק אחד מפחיד באמת את הלייקרס, ואפשר להבין למה. "אם הוא עוזב בסוף העונה, אפשר לשכוח מהמועדון הזה", הגדיר זאת אחד האוהדים, "עם כל הכבוד ללברון ג'יימס".

על פניו, זה לא נשמע מכבד בכלל כלפי לברון ג'יימס. רק בשבוע שעבר הוא הוכרז כא משלושת הפיינליסטים לזכייה ב-MVP, לצד יאניס אנטטוקומפו וג'יימס הארדן. שנה אחרי שלא הגיע לטופ 5 בהצבעה, הוא רושם 25.4 נקודות, 10.3 אסיסטים ו-8 ריבאונדים למשחק, כשגם רוב מדדי היעילות – שדשדשו בעונה שעברה – רשמו התאוששות. גם בגיל 35 הוא בהחלט אחד השחקנים הטובים במשחק, ועדיין, לא בטוח שהוא השחקן הטוב ביותר בלייקרס.

מדד היעילות (PER) שהגה ג'ון הולינגר מציב את מייקל ג'ורדן במקום הראשון בכל הזמנים (27.91). לברון שני (27.49), אבל מיד אחריו נמצא דייויס (27.41) – מה שמעניק ללייקרס כרגע שניים משלושת הטובים בתחום, מבחינה היסטורית. אלא שההיסטוריה הקרובה היא זו שמסקרנת: בכל אחת מארבע השנים האחרונות דייויס הקדים את לברון בקטגוריה, כולל בעונה הנוכחית (רביעי בליגה עם 27.4, לברון עשירי עם 25.6). מאחר שמדדים סטטיסטיים מהווים השלמה לתמונה רחבה יותר, הרי שמבחינת הלייקרס – ויריבותיה – היא כוללת שני שחקנים שלגיטימי לגמרי לבחור ל-MVP.

"זה כל מה שחלמתי עליו", אמר לברון בתחילת משחקי "הבועה", כשנשאל כיצד זה לשחק לצד דייויס. כמה דקות לפני כן, כאילו כדי להדגיש את הנקודה, דייויס השלים משחק של 42 נקודות ו-12 ריבאונדים בניצחון על יוטה, שהבטיח ללייקרס את המקום הראשון במערב. "אני יודע מה רמת הכישרון שיש לו, גם במשחק החוץ וגם במשחק הפנים", המשיך לברון, "הוא אחד מאותם שחקנים שהם חדי-קרן, שמסוגלים לעשות הכל. הוא מסוגל לעלות לשלשות מכדרור, משהו שמעט מאוד שחקנים בגודל שלו מסוגלים לעשות. הוא בהחלט שחקן מיוחד".

הייחוד של דייויס ברור בהתקפה, אבל מתבטא אפילו יותר בדקות בהן הלייקרס לא מחזיקים בכדור – ובהן אפילו לברון לא מסוגל לעשות את ההבדל. ללברון היו הרבה רגעים טובים בקריירה, אבל רגע ספציפי בעונה שעברה, בו קייל קוזמה דחף אותו בהגנה לעבר שחקן יריב שעמד חופשי, לא היה אחד מהם. זה היה מסוג הרגעים שאפשר למסגר כ"לזה הוא הידרדר?", ובהתחשב במצב הרעיל שנוצר אז בלייקרס, זה גם נשמע הגיוני.

ההצטרפות של דייויס, וכמעט היא בלבד, לקחה קבוצה עם ההגנה ה-13 בטיבה בליגה והפכה אותה לטופ 3 (105.8 נקודות ל-100 פוזשנים). זה קורה כי בניגוד לחדי-קרן אחרים, דייויס מופיע בכל מקום. הוא יחסום שחקנים מתחת לסל, יצליח לצאת בזמן לקלעים ויעצור גארדים במקרה של חילוף בחסימה. "הרבה שחקנים גבוהים מסוגלים להגן על הטבעת, אבל מעטים מהם מסוגלים להחזיק מעמד כשהם יוצאים לאזור קו השלוש", כתב פיט זייס מ"האתלטיק", "דייויס הוא אולי השחקן היחיד בליגה שיכול לבצע את שתי הפעולות היטב, באותה התקפה".

באקט דיפלומטי, מאמן הלייקרס פרנק ווגל העניק את תמיכתו הכפולה לשחקניו הבכירים. בחודש שעבר הצהיר כי ללברון מגיע לזכות ב-MVP ולדייויס בתואר שחקן ההגנה של העונה. גם דייויס עצמו, אגב, אימץ את הנראטיב, כשתמך פומבית בלברון. "בגיל 35, מה שהוא עושה על הפארקט פשוט מדהים", אמר עוד במארס, רגע לפני הפסקת העונה הכפויה, "הוא ה-MVP. ליאניס יש עונה נהדרת, אבל כשחושבים מה זה אומר להיות השחקן בעל הערך הגדול ביותר – זה מה שהוא בשבילנו".

מה שמעניין זה שלאורך כל דרכם המשותפת עד כה – ואפילו חצי שנה לפני שהחלה, כשהיה מוכן לשלוח תמורתו חצי קבוצה לניו אורלינס בלי למצמץ – לברון מתנהג אל דייויס כבעל ערך נדיר. הוא מעולם לא איתרג חבר לקבוצה בצורה כזו – מדוויין ווייד עד קיירי אירווינג, דרך סשה פבלוביץ'. בכל שנותיו בליגה הוא לא יצא כך מגדרו כדי לגרום למישהו שמשחק לצדו להיות כה מבסוט, בין אם בזכות אירוח בביתו לארוחת טאקו, סיבוב אופניים ברחבי לוס אנג'לס או כמות מסירות שהופכת אותו למלך האסיסטים לראשונה בקריירה. למעשה, מעולם לא מסר לברון כל כך הרבה לשחקן ספציפי; דייויס מקבל 36% מהמסירות לעברו מאיש אחד, שמצדו מוסר ללברון פעם אחת על כל ארבע מסירות שהוא משחרר. מתוך ממוצע של 10.3 אסיסטים למשחק, 2.7 הולכים לדייויס. שיתוף הפעולה הזה הוא קטלני גם במובני פלוס/מינוס: בדקות של שניהם על הפארקט, ועד כה העונה היו 1,456 כאלה, הלייקרס מנצחים ב-8.3 נקודות.

לא קשה להבין את האינטרסים שמאחורי ההשקעה המקצועית של לברון בדייויס. האם הוא מיוחד? מאוד. חד-קרן? ועוד איך. אבל יותר מכל, דייויס הוא הסיכוי הטוב ביותר של לברון להגדיל את מניין האליפויות שלו לפני הפרישה – בטח כשבלוס אנג'לס מסתובב עוד צמד שנהנה מנתוני פלוס/מינוס מרהיבים בדקות המשותפות. הנוכחות של דייויס, והמחויבות של לברון להצלחה המקצועית שלהם אחרי ששם עליו את כל הז'יטונים עוד באמצע העונה שעברה – ולמעשה פירק את חדר ההלבשה של הלייקרס – העניקה זריקת מרץ גם ללברון. "יש לדייויס השפעה על לברון", ניתח דווייט הווארד, "עכשיו לברון אומר 'אני חייב להתעלות כי אנתוני נותן עבודה מדי לילה'. הוא נותן ללברון חיים חדשים".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ספורט

הו הא, מי זה בא, הנשיא הבא?

Published

on

נכון לספטמבר 2020, לברון ג'יימס עדיין לא הודיע על ריצה לנשיאות ארצות הברית * בימים אלה הוא מרוכז בטיפוח המורשת שלו ב-NBA, ובמטרה לזכות עם הלייקרס באליפות הרביעית שלו * אבל הרחשים סביב האפשרות שירוץ לנשיאות במועד מאוחר יותר חגים סביבו יותר מתמיד

"כשאני מסתכל על המירוץ לנשיאות השנה, זה ברור שיש רק אדם אחד שבאמת מבין את הקשיים בחייו של ילד מאקרון, אוהיו, שנולד לעוני. כשאני חושב על המדיניות הדרושה, על הצעדים שצריך לנקוט, הבחירה היא ברורה", כתב לברון ג'יימס. זהו לא ציטוט מהעתיד. הוא לא לקוח מתוך חלומות הלילה של אוהדיו, או מהסיוטים של דונלד טראמפ. המשפט הזה באמת נכתב על ידי ג'יימס, בקמפיין בחירות בו השתתף.

נכון לספטמבר 2020, לברון ג'יימס עדיין לא הודיע על ריצה לנשיאות ארצות הברית. על פי הערכות, ולדבריו, לא תצא הודעה כזאת בעתיד הנראה לעין. בימים אלה הוא מרוכז בטיפוח המורשת שלו ב-NBA, ובמטרה לזכות עם הלייקרס באליפות הרביעית שלו, ומבחינתו גם לא האחרונה. אבל הרחשים סביב האפשרות שירוץ לנשיאות (במועד מאוחר יותר), הסמויים והגלויים, חגים סביבו תמיד – וביתר שאת מאז 2016: השנה בה השתתף בכנס הבחירות של הילארי קלינטון באוהיו, והאמין שהיא האדם "שבאמת מבין את הקשיים בחייו של ילד מאקרון", עיר הולדתו. השנה בה טראמפ שינה את אמריקה. השנה בה ג'יימס המשיך בסירובו "לשתוק ולכדרר", וכך הפך לאחד מאויביו המרים של הנשיא.

בבחירות הקרובות, כוכב ה-NBA הגדול של העשור הנוכחי הבהיר שיתמוך בג'ו ביידן, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. ניתן להניח שהוא יעשה זאת כמו מצביעים רבים אחרים – בלי חשק יוצא דופן, בלי אש יוקדת בעיניו, אבל עם מטרה אחת: להוציא את טראמפ מהבית הלבן. יחד עם שחקנים נוספים, ובעצת הנשיא לשעבר וחברו ברק אובמה, ג'יימס ניצל את מחאת ה- Black Lives Matter וחרם המשחקים כדי להבטיח שפרויקט אקטיביסטי נוסף שלו – More Than a Vote, שבעיקרו מעודד הצבעה בקרב מצביעים שחורים – יקבל את התמיכה של ה-NBA, שתתיר בין היתר שימוש באולמות שלה כמרכזי הצבעה, כולל הסטייפלס סנטר בדאון טאון לוס אנג'לס. אבל אחרי כל אחת מהאמירות, התרומות, המחאות והמעורבויות החברתיות שלו, מתחזקת שאלה אחת: האם קינג ג'יימס ירוץ, יום אחד, לנשיאות ארצות הברית?

"הסיפור הזה מעניין, ולא כל כך מופרך", טוען בראיון ל"הארץ" ישראל ויסמל-מנור, חוקר פוליטיקה אמריקאית מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, שמציין דוגמאות עבר של ספורטאים שרצו לתפקיד פוליטי – ובראשם ביל בראדלי, חבר היכל התהילה של ה-NBA, שהתמודד על מועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בשנת 2000. "לברון ג'יימס עשה כמה צעדים לא רעים בכלל כדי להתברג בפוליטיקה. ובניגוד לישראל, במפלגות בארצות הברית הוא לא נדרש לעבודה פנים-מפלגתית כל כך סיזיפית. אם הוא מותג בפני עצמו הוא יכול לצפצף על המפלגה ולהפוך לכוח מרכזי בזכות הפופולריות שלו", הוא מסביר, אך קובע: "גם לברון ג'יימס לא יכול להגיע בקפיצה אחת היישר לנשיאות", הוא אומר, "הוא יתבקש לרכוש ניסיון כמי ששירת במשרה ציבורית, 'לשלם מס' של עשייה".

אם כן, המסלול הכדאי ביותר עבור ג'יימס יתפרש על פני העשור הקרוב – כשאחרי הפרישה הוא יתמקד לזמן קצר בפעילות ציבורית, לאו דווקא בממשל, ולאחר מכן יתמודד לתפקיד סנאטור של מדינת אוהיו – כמבוא לקראת היעד האמיתי, כמובן. "הציבור, אפילו יותר ממנו, צריך לעבור תהליך נפשי – אנשים רואים את לברון ג'יימס עם גופייה, וצריך לסייע להם לעשות המעבר ללברון ג'יימס עם חליפה", אומר ויסמל-מנור, "הוא צריך לבנות מנגנון כדי להתמודד – זה דורש משרדים, הרבה עסקאות אפלות בחדרים צדדיים, הרבה ברביקיו עם תושבים מקומיים, וכמובן, מגורים במדינה שבה הוא מתמודד. אם הוא ירוץ בהצלחה באוהיו – שהיא לא רק מולדתו אלא גם מדינה מתנדנדת ולכן חשובה מאוד – הוא יעשה לעצמו שירות מצוין להמשך. אבל בתפקיד בכיר יותר, כמועמד לנשיאות, מתמודדים עתידיים כמו אלכסנדריה אוקסיו-קורטז לא יפנו את הדרך רק בגלל שמדובר בלברון ג'יימס".

מאופרה ווינפרי ועד קיד רוק

אין הכרח שהדרך לבית הלבן מבחינתו של ג'יימס תעבור במשרה ציבורית – הרי הנשיא המכהן לא עבר בדרך הזו – אך בכל מקרה, בשלב זה, המתמודדים העתידיים יכולים לישון בשקט. במבט סקפטי, לברון ג'יימס הוא בסך הכל שם נוסף ברשימת הסלבריטאים שיועדו לתפקיד מנהיג העולם החופשי ולא עשו זאת (עדיין, עדיין) – מאופרה ווינפרי ועד קיד רוק. למען האמת, הוא אפילו לא הנציג היחיד מה-NBA.

"אני אוהב אותו, צריך לעמוד מאחורי כל מלה שלו. גרג פופוביץ' צריך לרוץ לנשיאות, הוא לגמרי צריך", אמר דמאר דרוזן ל"ספורטסנט" ב-2017, וכך הצטרף לתמיכה של קווין גארנט, סטף קרי וסטיב קר, מאמן גולדן סטייט ובן טיפוחיו של פופוביץ', שהצהיר: "אני אצביע לו, בלי צחוק". פופוביץ', היום בן 77, הציע – עם צחוק – לרוץ בתור סגן הנשיא של קר. קמפיינים חבריים דומים נערכו גם לדוויין ג'ונסון, "דה רוק", שכבר עבר מטמורפוזה אחת מכוכב WWE לאחד משחקני הקולנוע הרווחיים ביותר בהוליווד, ואף הצהיר ב-2017 כי הוא "שוקל את האפשרות".

ובכל זאת, נדמה שמועמדותו של לברון ג'יימס בעתיד נשמעת סבירה ביחס לאחרות. "ההבדל בינו לבין ידוענים אחרים, נעוץ בכך שהוא לא דוחף את עצמו לכל סוגיה", ניתחה איימי קוך, יועצת אסטרטגית במחנה הרפובליקני, בריאיון ל"רויטרס", "כך הוא ביסס את עצמו בפני אנשים כדמות אמינה שנמצאת בשליטה". האפשרות נדמית ממשית עוד יותר ככל שהפעילות החברתית שלו נמשכת, ככל שטראמפ מצייץ נגדו, ככל שמקורבים לו מדליפים לתקשורת דעות כמו "זאת תוכנית ממשית, אבל עדיין לא מטרה" – ובמיוחד לאחר שהוא עצמו אמר בריאיון ל-CNN כי "אם לא יהיה מי שיתמודד מול טראמפ, אתמודד בעצמי".

ויש סיבה נוספת לדמיין אפשרות ממשית שירוץ בעתיד לנשיאות. עם אליפות רביעית או בלעדיה, לברון ג'יימס כבר חקוק היטב בהר ראשמור של גדולי ה-NBA; עם זאת, קשה למצוא את מי שיעניק לו את התואר האולטימטיבי GOAT – Greatest of All Time – על פני מייקל ג'ורדן, קארים עבדול-ג'באר ואחרים. גם בכל הנוגע לאקטיביזם הוא לעולם לא יתעלה על המאבק הנון-קונפורמיסטי והעיקש של מוחמד עלי נגד גיוסו במחאה על המלחמה בווייטנאם, ואולי אפילו לא על כריעת הברך שהנהיג קולין קאפרניק, קוורטרבק עם עבר ספורטיבי לא-מפואר שהפך לפנים של המחאה בספורט האמריקאי מאז 2016. ייתכן איפוא שאם "ייקח את הכישרון שלו" למקום שאף ספורטאי לא משל בו – הבית הלבן – הוא יתבסס בתור תקדים היסטורי, בתור סיפור אגדה שאין שני שלו. GOAT בקטגוריה משלו.

בכל הנוגע לפוליטיקה, יש מי שמוכנים להישבע שהוא עשוי להיות יחיד בדורו. להיות מי ששובר את מסך הברזל בין אמריקה הראשונה לאמריקה השנייה, ולזכות באהדה חוצת מפלגות. עם זאת, נבו טוען כי דווקא ההפך הוא הנכון. "התדמית של ג'יימס היא מאוד אופוזיציונית – הוא תמיד הזועף, הבוטה. זה מהלך קסם על קבוצות מסוימות באוכלוסייה, אבל יוצר אנטגוניזם בקרב לבנים ימנים וחלק גדול ממעמד הביניים גם כן לא אוהב את זה", הוא אומר, "צריך להבין, גם בהקשר של עידוד ההצבעה שהוא מנהיג היום – בארה"ב המשוסעת, אם מדרבנים שחורים להצביע, גם לבנים ייצאו כתגובת נגד".

מי הכדורסלן הגדול בהיסטוריה

ויסמל-מנור סבור שללברון ג'יימס יש דרך נוספת לפנות לקהל רחב, דרך האתוס האמריקאי. "כל אחד חולם להיות לברון ג'יימס הבא, האופרה ווינפרי הבאה, ואף אחד מהם לא רוצה שהממשל ייקח ממנו את הכסף שהוא עבד בשבילו קשה", הוא מסביר, "כדי להצליח, לברון ג'יימס צריך לגלם את הקפיטליסט שבו. הוא צריך להתבסס באגף הפרו-ביזנס של המפלגה הדמוקרטית, ולא בשמאל הפרוגרסיבי, כדי להצטייר כמי שתומך בחלום האמריקאי. כך הוא ייצור דמות נכונה מבחינה פוליטית, שיכולה למשוך רפובליקנים מתונים".

נדמה שרפובליקני אחד כבר נהפך אובססיבי כלפיו, ומביא תועלת רבה – לפופולריות לה זוכה לברון, ואולי גם להחלטה העתידית להנהיג. אחרי שקיים ב-CNN את הריאיון הפוליטי הבולט ביותר שלו, כמעט בלי מלה על כדורסל, טראמפ מיהר לצייץ: "לברון ג'יימס התראיין עכשיו אצל האדם המטומטם ביותר בטלוויזיה, דון למון. הוא גרם ללברון להישמע חכם, וזה דבר לא קל". הנשיא בוטה כתמיד, אבל ייתכן ששלוש המלים האחרונות של הציוץ הזה היו המתגרות ביותר: "I Like Mike!" – אליל הכדורסל הבלתי מעורער, אבל גם האיש שסירב לנקוט עמדה פוליטית כשזו נדרשה ממנו, ולכן טראמפ כה מחבב אותו ("מייקל היה לא-פוליטי", התגאה בו בעבר).

על פי דיווחים בארה"ב, ג'ורדן הסיר את סירובו להפקת סדרת הדוקו "הריקוד האחרון" אחרי שצפה בלברון ג'יימס משיג את האליפות השלישית שלו. אחרי שידור הסדרה, לברון הילל את ג'ורדן אך סירב שוב ושוב לומר מי הכדורסלן הגדול בהיסטוריה. פרשנים בכירים סבורים כי הסדרה הוסיפה לחץ על כתפיו של לברון, שמשוכנע שגם בגיל 35 השושלת שלו יכולה לקרוא תיגר על העידן של ג'ורדן; ואם זה לא יקרה על הפארקט, זה יקרה במקום אחר. מי יודע, אולי אפילו בבית צחור בלבה של וושינגטון הבירה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות