אחד המוזיקאים החשובים של ישראל, שגם בילה כמה שנים הזויות בלוס אנג'לס, חגג השבוע יומולדת • לרגל האירוע יואב קוטנר מבקש להזכיר לכם כמה הוא ענק, וכמה יצירות הוא הספיק להעניק לנו

מתי כספי עולה לבמה, מניד בראשו לקהל, מתיישב ליד הפסנתר או לוקח גיטרה – ומתחיל לשיר. וכשהוא שר, הוא לא בן 70. המוזיקה של מתי כספי חסרת גיל. היא שמימית, מושלמת, הכי עצובה בעולם, הכי מצחיקה בעולם, תמיד מרגשת ומעוררת. כשהוא שר ומנגן – הכל נעלם כלא היה. הוא מעביר אותך לעולם אחר.

מתי כספי הוא אחד המוזיקאים הישראלים שאני הכי מעריץ ואוהב מאז התחלתי להאזין למוזיקה, לפני יותר מ־40 שנה. מאז הוא חלק מפסקול חיי, מאהבותיי, ממשפחתי. לפעמים מפגש מחודש עם אמן שאהבת פעם – עשוי להיות מאכזב. הרי כמעט שום דבר לא נשאר כמו שהוא בזיכרונות שלנו.

אבל במקרה של מתי כספי זה לא ככה. יצא לי לפגוש אותו לא מעט בשנים האחרונות, גם כצופה בהופעות שלו וגם קצת יותר מקרוב, במפגש על הבמה או בשיחה אישית לתוכנית טלוויזיה, והקסם שלו לא פג. הדיוק המושלם בנגינה ובשירה, החום והתקווה שיש במוזיקה שלו, ההומור המשונה שבין השירים – כל אלה עדיין קיימים, ואף משתבחים עם השנים. 

יצירה מקורית ואישית

ברור וידוע שכמות היצירה החדשה של כספי ב־20 השנים האחרונות אינה בנפח של השנים הראשונות. ככה זה כמעט אצל כל אמן, אבל איכות הביצוע והמחויבות הבלתי מתפשרת לשירים – אלה לא נחלשו. 

נכון, הוא התבגר, אבל זה רק מוסיף עוד עומק לקלאסיקות הרבות שיצר. כששומעים אותו שר היום את "ברית עולם", "ואותך", "זה מכבר" או שירים נוספים שיצר בשנות ה־20 לחייו, מרגישים שהגיל והבגרות רק מוסיפים ליופי. ויש במחסנים שלו כל כך הרבה יופי. 

כספי הוא אחד המוזיקאים הכי פוריים ומגוונים שפועלים בארץ מאז סוף שנות ה־60. הוא מושפע ממגוון רחב של סוגי מוזיקה, ממוזיקה ברזילאית ועד מוזיקה בלקנית, מ־Fאנק ונשמה ועד מוזיקה קלאסית, משירי ארץ ישראל ישנים ועד בלוז, מפופ ועד רוק מתקדם, מתזמורי ענק ועד מינימליזם מעודן. 

הוא מטמיע בלחניו ובעיבודיו את ההשפעות הרבות שלו והופך אותן ליצירה מקורית ואישית, שהיא בעלת צבעים רבים אך תמיד מאוד אופיינית לו ומזוהה איתו. 

שימו לב לשיר, לא לגימיקים

תרומתו העצומה למוזיקה הישראלית מוסיפה להדהד גם 40 שנה אחרי. בימינו, כשהכל חולף במהירות, אולי כדאי להזכיר שמתי כספי היה שם הרבה לפני תוכניות הריאליטי והרבה לפני יו־טיוב. והוא תמיד עשה את זה בדרכו המיוחדת. עומד על הבמה בפנים קפואות, כמעט ללא תנועה, כמו אומר "שימו לב לשיר, לא לגימיקים של ביצוע". והקהל שם לב. 

בעשר השנים הראשונות לפועלו היה לו הספק כמעט חסר תקדים: להקת פיקוד דרום; שלישיית "לא אכפת להם"; "מאחורי הצלילים" עם שלמה גרוניך; מלחין ומעבד בשירים ובאלבומים של חוה אלברשטיין, אושיק לוי, מאיר אריאל, דני ליטני, נתנאלה, יוסי בנאי, חנן יובל, דורי בן־זאב, יהודית רביץ, יצחק קלפטר, יעל לוי, דני רובס, ארז הלוי, ריקי גל, ועוד ועוד ועוד. 

חשבו על רשימת השירים הבאה: "אני מת", "פנקס הקטן", "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה", "אחותי הקטנה", "כלבלב הו בידי בם בם", "שיר היונה", "איך זה שכוכב", "הנה הנה", "אליעזר בן יהודה", "שלא ייגמר לי הלילה", "בלילות הקיץ החמים", "זה מכבר", "מקום לדאגה", "עוד יבוא היום", "ימי בנימינה". קלאסיקה אחרי קלאסיקה, שכולן נוצרו עוד לפני שמלאו לו 30. 

40 שנה אחרי הוא כבר אייקון ישראלי. מזל טוב, מתי.