מושיטים‬ ‫יד כבר עשר‬ שנים! - שבוע ישראלי
Connect with us

הורים וילדים

מושיטים‬ ‫יד כבר עשר‬ שנים!

Published

on

‪ 27‬ילדים חולי סרטן‪ ,‬מלווים בצוות רפואי מהארץ‪ ,‬נהנו מעשרה ימים חלומיים‬ ‫בדרום קליפורניה הודות לעמותת ״להושיט יד״ והפעילים שלה בלוס אנג׳לס •‬ ‫המוציאים לפועל‪ :‬דודי ואסתר ורד‪ ,‬אלי ואביבה שטרית‪ ,‬בני הזוג שירזי והרב נחמן‬ ‫אבנד תרמו את שלהם • ועשרות רבות של מתנדבים‪ ,‬בתי עסק וישראלים טובים‬ ‫סייעו להם לשכוח מהצרות ולהכיל חוויות של פעם בחיים • סיקור מחמם לב‬

ארגון ״להושיט יד״ ציין השנה עשר שנים‬ ‫בטיול חגיגי יותר מתמיד‪ .‬בכל שנה בעשור‬ ‫האחרון הביא הארגון קבוצת ילדים‬ ‫שנאבקים במחלת הסרטן לעשרה ימים של טיול‬ ‫חלומות ברחבי עיר המלאכים‪ .‬השנה שברה העמותה‬ ‫עוד שיא‪ ,‬כשהביאה ‪ 27‬ילדים‪ ,‬ובני נוער מלווים‬ ‫בצוות‪ ,‬מדריכים ורופאים צמודים‪ .‬על עבודת הקודש‬ ‫הזו אחראים‪ :‬דודי ואסתר ורד‪ ,‬אלי ואביבה שיטרית‪,‬‬ ‫לילך וקובי שירזי והרב‪/‬רבנית נחמן ואליקי אבנד‪.‬‬ ‫

כבר ביום הראשון יצאו הילדים לנסיעת חלומות‬ ‫ברכבי ספורט מפוארים שבבעלות חברי הקהילה‬ ‫הישראלית בעיר‪ .‬היו שם פרארי‪ ,‬למבורגיני‪ ,‬פורש‪,‬‬ ‫אאודי ספורט‪ ,‬מרצדס מפוארת ועוד‪ .‬הילדים לא‬ ‫יכלו להסתיר את התלהבותם העצומה מהרכבים‬ ‫המפוארים‪ ,‬ובצדק‪.‬‬ ‫

נראה שהטיול הנוכחי‪ ,‬שהסתיים רגע לפני חג‬ ‫השבועות היה העמוס ביותר‪ .‬הילדים סיפרו לי שכל‬ ‫יום היה חוויה שלא ישכחו‪ .‬הם התארחו במלון‬ ‫היפייפה ספורט׳ס לודג׳ בסטודיו סיטי‪ ,‬התעוררו בכל‬ ‫בוקר לארוחת בוקר מפנקת עם בופה מלא מכל טוב‪:‬‬ ‫מגוון סלטים‪ ,‬גבינות ושף שמכין עבורם ביצים בכל‬ ‫סגנון שירצו‪ .‬בנוסף אוכל ישראלי כמו בבית וגם פי־‬ ‫נקייקיס‪ ,‬בליצ׳יס ועוד‪ .‬הם עזבו את המלון בכל יום‬ ‫וחזרו רק לקראת חצות עייפים אך מרוצים ומלאים‬ ‫בחוויות שגם ילדים שנולדו וגדלו באל‪-‬איי לא זוכים‬ ‫לחוות‪.‬‬

‫רכבים‪ ,‬שופינג‪ ,‬ריקודים‪ ,‬מסוקים‬ ‫

בני הזוג אלי ואביבה שטרית ליוו בכל עשרת ימי‬ ‫הטיול את הילדים באופן שוטף; הם ללא ספק הרוח‬ ‫החיה של הפרויקט‪ .‬נדמה כאילו לא עצמו עין לדקה‪:‬‬ ‫אלי מסתובב ללא הפסקה ומנהל את כל מהלך הטיול‬ ‫כמו קצין מיומן‪ :‬בטחון הילדים‪ ,‬לוחות זמנים‪ ,‬ארגון‬ ‫וההפקה של הטיול בפועל‪ .‬אביבה אישתו היא הלב של‬ ‫הטיול ונראה כאילו הכל עובר דרכה‪ .‬היא הראשונה‬ ‫לקום כבר בארבע בבוקר ולדאוג לילדים להשקמה‪,‬‬ ‫אוכל ואפילו כביסות שצריך ולמעשה לפתור כל בעיה‬ ‫שעלולה להתעורר‪.‬‬

‫זה כמעט בלתי נתפס להבין את כמות האטרקציות‬ ‫המטורפת שעמותת ״להושיט יד״ אירגנה לילדים‬ ‫הללו‪ :‬הם ביקרו בכל המסעדות היהודיות הכי שוות‬ ‫בעיר‪ ,‬טיילו ביוניברסל סטודיו‪ ,‬שדרת הכוכבים‬ ‫בהוליווד‪ ,‬עשו שופינג מטורף בקמריליו אווטלט‪,‬‬ ‫דאון טאון ובכל קניון אפשרי‪ .‬עוד נסעו הילדים‬ ‫ברכבי ספורט מפוארים‪ ,‬שטו בסירות מרוץ באגם‪,‬‬ ‫נסעו ברייזרים‪ ,‬בילו ביום כיף בפארק השעשועים ‪Six‬‬ ‫‪ ,Flags‬סעדו אצל מיטב הדמויות בקהילה הישראלית‪,‬‬ ‫נפגשו עם כוכבי הפופ הישראלים סטטיק ובן אל‪,‬‬ ‫וחגגו במסיבות ריקודים כמעט בכל ערב‪ .‬לקראת סוף‬ ‫הטיול הצטרפתי אליהם גם לטיסות במסוקים בשמי‬ ‫לוס אנג׳לס שיצאו משדה התעופה וויטמן באל‪-‬איי‪.‬‬ ‫

בנוסף הילדים התארחו בגאלה יפיפיה שערכה‬ ‫עמותת ״להושיט יד״ בבית חב״ד בנורת׳ הוליוד של‬ ‫הרב נחמן‪ ,‬אליה הגיעו אורחים רבים ותומכים של‬ ‫העמותה‪.‬‬

‫את האירוע כיבד בנוכחותו הקונסול הכללי של‬ ‫ישראל בלוס אנג׳לס סם גרונדוורג‪.‬‬ ‫

במהלך הטיול הוזמנו ילדי ״להושיט יד״ לארוחת‬ ‫צהרים וביקור מיוחד במשרדים המרשימים של חברת‬ ‫האופנה ‪ YMI‬בבעלות דודי ורד‪ .‬דודי הסביר להם על‬ ‫תהליך יצור‪ ,‬עיצוב ושיווק הבגדים‪ .‬בקומה האחרונה‬ ‫חיכתה להם הפתעה כאשר ורד וצוות העובדים פרסו‬ ‫בפניהם שולחנות עמוסים בבגדים‪ ,‬חולצות‪ ,‬נעלים‬ ‫וצעצועים‪ .‬הילדים קיבלו שקיות גדולות אותן הם‬ ‫מילאו כאהבת נפשם ויצאו עם שלל מתנות גדולות‬ ‫להם ולבני משפחתם‪.‬‬ ‫

כבכל שנה‪ ,‬הוקרן לילדים סרט וידאו שמספר על‬ ‫בנו של ורד‪ ,‬אדיר ז״ל שלזכרו נערך הטיול הזה בכל‬ ‫שנה‪ .‬ורד סיפר לילדים על הטרגדיה האישית שלו ושל‬ ‫אישתו אסתר שאיבדו את בנם אדיר בתאונת דרכים‬ ‫כאשר היה בן ‪ 16‬וחצי בלבד‪.‬‬ ‫

דודי‪ :‬״בטיול הראשון ביקשת מאדיר לבוא‬ ‫ולהצטרף כמלווה בהתנדבות‪ ,‬בהתחלה הוא לא‬ ‫רצה‪ ,‬אמר לי‪‘ :‬אבא‪ ,‬זו חופשת הקיץ שלי‪ ,‬אני רוצה‬ ‫לבלות עם חברים׳‪ ,‬אבל אני התעקשתי והסברתי לו‬ ‫שזה חשוב לי מאוד שהוא יהיה חלק מזה ושבחיים‬ ‫צריכים לדעת לתת מבלי לקבל דבר בתמורה‪ .‬אדיר‬ ‫השתכנע והצטרף כמתנדב לטיול וקיבל שיעור מאלף‬ ‫על העוצמה הגדולה והסיפוק בנתינה ועזרה לאחרי״‪.‬‬ ‫

בסרטון הוידיאו ניתן לראות את אדיר ז״ל עוזר‬ ‫ולוקח חלק גדול בארגון הטיול‪ ,‬מסיע ילד חולה על‬ ‫כיסא גלגלים לכל אורך הטיול וביום האחרון הוא‬ ‫מספר בוידוי מרגש על השיעור החשוב בנתינה שלמד‬ ‫בזכות אביו‪ .‬״זה הדבר היחדי שעוד גורם לי להזיל‬ ‫דמעות״‪ .‬סיפר לי פעם ורד‪ ,‬גם עינהם של ילדים רבים‬ ‫ומספר מתנדבים לא נותרו יבשות במהלך הקרנת‬ ‫הסרט ‪ .‬כן הרעיון של לתת מבלי לקבל דבר בתמורה‪,‬‬ ‫הפך להיות המטרה של העמותה והטיול עצמו‪.‬‬ ‫

הכנסת ספר תורה בקלבאסס‬

במהלך הטיול יצאו הילדים גם להכנסת ספר תורה‬ ‫בבית חב״ד בקלבאסס‪ ,‬שנתרם על ידי לילך וקובי‬ ‫שירזי באירוע מקסים שנערך בביתם‪ .‬לזוג היה חשוב‬ ‫לקחת חלק במסע הזה בעקבות ההיסטוריה של‬ ‫המשפחה עם המחלה‪ ,‬מספרת לילך‪ .‬קובי איבד את‬ ‫שני הוריו למחלת הסרטן‪ .‬את אימו בגיל ‪ 13‬ממש‬ ‫לאחר בר המצווה שלו‪ ,‬ואת אביו איבד מעט לאחר‬ ‫שהתחתן גם כן למחלת הסרטן‪ .‬זו אחת הסיבות‬ ‫שגרמו לקובי להזדהות ולהתחבר לעמותה והרצון‬ ‫לתת בחזרה‪ .‬ללא ספק סגירת מעגל מרגשת עברו‬ ‫ועבור משפחתו‪.‬‬ ‫

לאחר הטקס‪ ,‬הילדים זכו לחתום את האות‬ ‫האחרונה בספר ואז הם החלו בצעדה לכיוון בית‬ ‫הכנסת בקלאבסס כאשר הם מרימים את ספר התורה‬ ‫ושרים‪ :‬מי פילל‪ ,‬מי מילל‪ ,‬יבורך כל ישראל‪ ..‬לאורך‬ ‫הצעדה עם הספר חיכו להם עמדות ממתקים‪ ,‬גלידות‪,‬‬ ‫שייקים ופופקורן‪ .‬ספר התורה היפייפה נתרם לבית‬ ‫הכנסת בקלבסס‪ ,‬בנוכחות ראש העיר שגם חתם על‬ ‫הספר‪ ,‬יחד עם נציג הילדים והרב עטר מבית חב״ד‪.‬‬ ‫

בין הילדים האמיצים בשמלחת נמצא גם רז‪ ,‬בן‬ ‫‪ 18‬וחצי מקיבוץ אדמית בשבגליל המערבי‪ .‬שהגיע‬ ‫לטיול של ״להושיט יד״ לפני חמש שנים כשהיה בן ‪13‬‬ ‫בעיצומו של מאבק קשה במחלת הסרטן‪ :‬״שמעתי על‬ ‫‘להושיט יד׳ כשהייתי מטופל בבית החולים רמב״ם‪.‬‬ ‫גילו אצלי סרטן סרקומה‪ ,‬שזה סרטן עצמות בעקב‬ ‫של כף רגל שמאל‪ .‬הייתי בטיפולים כימותרפיים מאוד‬ ‫‫קשים ובסוף קטעו לי את הרגל״‪.‬‬ ‫

רז הגיע לטיול כשהוא נעזר בכיסא גלגלים‪ ,‬מנופח‬ ‫מסטראודים ולא דומה כלל לעצמו‪ .‬הטיול‪ ,‬כך הוא‬ ‫מספר לי‪ ,‬עזר לו מאוד להאמין בעצמו‪ .‬״זו הייתה‬ ‫חוויה מדהימה להגיע פעם ראשונה כילד לארצות‬ ‫הברית ולחוות כל כך הרבה דברים מדהימים״‪.‬‬ ‫

כיום‪ ,‬רז החלים ממחלת הסרטן והוא סגר מעגל‬ ‫והגיע לטיול העשירי במספר‪ ,‬הפעם על תקן מדריך‪.‬‬ ‫לא תוכלו לשים לב שיש לו רגל תותבת מתחת לג׳ינס‬ ‫האופנתי‪ .‬הוא בחור חזק וגבוה, מסתובב בין הילדים‬ ‫עם מכשיר קשר ודואג שלא יחסר להם דבר‪ .‬מייעץ‪,‬‬ ‫מעודד ולוקח אחריות על הווי החברתי בטיול‪ .‬כך‬ ‫למעשה הוא נותן בחזרה לארגון שעזר לו כל כך‬ ‫כשהוא היה בן ‪ .13‬התחביב של רז היום הוא לעשות‬ ‫קולנוע; הוא יוצר סרטים וחולם להגיע ללוס אנג׳לס‬ ‫ולנסות את מזלו בתחום שהוא כל כך אוהב‪.‬‬ ‫

רז‪ :‬״התבגרתי מאוד בעקבות המחלה הזו‪ ,‬אני לא‬ ‫לוקח דברים כמובן מאליו‪ ,‬המצב הקיצוני שהייתי בו‬ ‫לימד אותי לקחת דברים בפרפורציה‪ ,‬היום אני מאוד‬ ‫מפוקס בדברים החשובים בחיים ולומד להנות מהם״‪.‬‬

‫אין גבול לנתינה‬ ‫

מסיבת הסיום של הטיול נערכה בביתו היפיפה של‬ ‫גיא בכר מבעלי ‪ Imperial Tile‬ובכיר בארגון ה‪IAC-‬‬ ‫בלוס אנג׳לס‪ .‬בכר ואישתו ג׳ולי פתחו ביתם לטובת‬ ‫האירוע הגדול שסיכם את הטיול המוצלח‪.‬‬ ‫

כבר בשעה שבע בערב מילאו את חצר הביתה‬ ‫הגדולה ואזור הבריכה עשרות אורחים שזכו לאוכל‬ ‫מפנק של חברת קייטרינג ‪ By Maestro‬במגוון סגנונות‪:‬‬ ‫מעמדת סושי מדהימה בשלל טעמים של המטבח‬ ‫היפני‪ ,‬עמדת טאקו מקסיקני מעולה‪ ,‬טאבון בו נאפו‬ ‫פיתות ולחמים טריים‪ ,‬וגם עמדה גדולה של אוכל‬ ‫ישראלי עם שווארמה ומגוון עצום של סלטים‪ ,‬כמו‪-‬גם‬ ‫אזור ‪ BBQ‬עם סטייקים ומבחר בשרים‪ .‬לאורך כל‬ ‫הערב שירת את האורחים בר אלכוהל נפלא עם מגוון‬ ‫משקאות ואין ספור עוגות וקינוחים מתוקים‪.‬‬ ‫

במהלך מסיבת הסיום הוזמנו הילדים בזה אחר זה‬ ‫לקבל חיבוק גדול מדודי ורד‪ ,‬שגם סיכם עבורם את‬ ‫הטיול בכמה משפטים משעשעים‪ .‬כל אחד מהם קיבל‬ ‫תיק גדול כדי שיוכל ולהעמיס חלק מהמתנות שקיבלו‬ ‫במהלך הטיול‪ ,‬ובכל כל תיק חיכתה להם הפתעה‬ ‫נוספת‪ :‬מצלמה דיגיטאלית חדישה של סוני‪.‬‬

‫אין גבול לנתינה הענקית של עמותת ״להושיט יד״‬ ‫שבכל שנה רק שוברת שיאים ומביאה עוד ועוד ילדים‬ ‫לטיול החלומות המיוחד והכל כך חשוב הזה‪ .‬הקהילה‬ ‫לא נשארת אדישה‪ :‬במשך עשר שנים ישראלים רבים‬ ‫נרתמים לעזור ולדאוג להצלחת הטיול‪ .‬כל שנותר הוא‬ ‫לקוות להחלמתם של הילדים האמיצים הללו ולראות‬ ‫אותם ממשיכים בעתיד את העבודה הנפלאה של‬ ‫עמותת ״להושיט יד״ שמוכיחה בכל שנה מחדש כמה‬ ‫חשוב לדעת לתת מהנשמה ומהלב‪.‬‬

 

למי התודה‪ ,‬למי הברכה‪‬‬ ‫

!‪Thank you‬‬ ‫‪Brami's pizza‬‬ ‫‪Love's bakery‬‬ ‫‪Unique pastry‬‬ ‫‪Tel Aviv Restaurant‬‬ ‫‪Pacific Kosher Pizza‬‬ ‫‪Pinz Bowling‬‬ ‫‪Orange Delight‬‬ ‫‪Darna Restaurant‬‬ ‫‪Roladin Restaurant‬‬ ‫)‪Pinto Center (Rabbi Pinto‬‬ ‫‪Sharon's Catering‬‬ ‫‪Special thank you to asher from catering by‬‬ ‫‪maestro‬‬ ‫‪Thank you for hosting:‬‬ ‫‪Maor and Anat Ben-Nissan‬‬ ‫‪Eli and Meital Bachar‬‬ ‫‪Guy and Jollie Bachar‬‬ ‫‪Amnon and Ronit Band‬‬ ‫‪Chabad of North Hollywood‬‬ ‫‪Kobi and Lilach Sherazi‬‬ ‫

הורים וילדים

להרוג Turkey ולנוח

Published

on

ישראלים בחג ההודיה: "כשאתה פה כל כך הרבה שנים אתה חוגג כמו כל אמריקאי אחר, במיוחד כשיש לך ילדים קטנים"

מאת: גל שור

מסורת בהתהוות: כבר כמה שנים מארגנים אושרת ברנשטיין ובעלה, דני, סעודת חג הודיה המונית לחברים הישראלים שלהם באזור צפון ניו-ג'רזי. לפני שנתיים הם אירחו בביתם קרוב ל-50 ישראלים. כך גם לפני שנתיים. בשנה שעברה, בעקבות העלייה בביקוש, הם שכרו אולם אירועים בפייר-לון. כל משפחה משלמת על התענוג 30 דולר. הרבה ישראלים שהזמנתי שאלו אם הם יכולים להביא איתם עוד מישהו. זה רוצה להביא מישהו מהעבודה, וזה רוצה להביא חבר שאין לו עם מי לעשות" היא מספרת. "אם זה היה חג אחר, לא משנה איזה חג, פסח, ראש השנה, שבועות, הייתי אומרת שאי אפשר ושאין עוד מקום. אבל בחג ההודייה אני לעולם לא אסרב לאף אחד, לא משנה כמה יבקשו. מבחינתי זאת כל המהות של החג, להוקיר תודה על כל מה שיש לך ולעשות טוב בחזרה. איך אני יכולה להגיד לא?"

15 שנים עברו מאז שבני הזוג ברנשטיין עברו לארה"ב. היא דיילת אוויר בחברת תעופה אמריקאית גדולה, הוא מנהל פרוייקטים. על חג ההודיה היא מדברת בתשוקה שחורגת מהצורך הישראלי לחגוג כל מה שאפשר ומהנטייה לאמץ כל מה שנודף ממנו ריח חזק של אמריקה. "בשבילי החג הזה מסמל קודם כל את המשפחתיות, את הביחד", היא אומרת ומספרת כי הפעם הראשונה שהחליטה לארגן סעודת חג משל עצמה הייתה לפני תשע שנים, כשהייתה בהריון עם בתה הבכורה. עד אז היינו רק שנינו, אבל ברגע שהפכנו למשפחה החג קיבל משמעות אחרת מבחינתי. תחשוב על זה, הרי המתיישבים שעשו את אותה סעודת חג, מי הם היו? הם היו גם כן מהגרים, כך שמבחינתי בתור מהגרת יש פה משהו מאד סמלי. בסופו של דבר הישראלים שחוגגים איתנו את החג הם ישראלים שנמצאים פה הרבה שנים, כאלה שלא פוזלים כל הזמן לכיוון החזרה לארץ. כל אחד מגיע מרקע שונה אבל כשאתה פה כל כך הרבה שנים אתה חוגג כמו כל אמריקאי אחר, קל וחומר כשיש לך ילדים קטנים". אם אושרת עוד רואה את עצמה רגל פה רגל שם, חצי-חצי, הרי שהילדים, היא מודה ולא ממש בצער, הם כבר סיפור אחר לגמרי. "מבחינתי הילדים שלי הם קודם כל אמריקאים ורק אחר כך יהודים וישראלים. אני לא יכולה ולא רוצה לבודד אותם בתוך גטו תרבותי. לא רוצה שירגישו שונים".

החג הלאומי נחשב לשני בחשיבותו לאחר חג המולד, ומבטא אסירות תודה על יבולי הסתיו והכרת תודה כללית, ומבוסס על עריכת סעודות חג גדולות ומשפחתיות שמהוות את מוקד החג. פריטי הארוחה היסודיים לא השתנו מימים ימימה: צלי תרנגול-הודו ענק ושחום, מְ לִ ית (ה-stuffing המפורסם), פשטידת דלעת ומרקחת של ֲחמוּצִ ית, cranberries וכמובן תהלוכות חג מסורתיות. התהלוכות מאופיינות בבובות הענק המרחפות והמרשימות, בשלל ליצנים, תזמורות, רקדנים ורקדניות, בלוני הליום ענקיים וססגוניים ועוד ריגושים רבים לכל בני המשפחה. במקום בובות מסורתיות אירופאיות שנהגו לשאת בתהלוכות, יצרו באמריקה בובות מתנפחות בממדים אקסטרווגנטיים כדי לציין את החג האמריקאי שמאחד תחתיו את בני כל הצבעים והדתות במולדת החדשה.

מועד החג נקבע בשנת 1941 בהחלטה מיוחדת של הקונגרס ובחתימתו של הנשיא רוזוולט. החג חל תמיד ביום חמישי האחרון של חודש נובמבר. מקור המנהג בקשיי התאקלמות רבים של המתיישבים הראשונים שלא הצליחו לגדל חיטה ומצבם הכלכלי והבריאותי התדרדר מאוד. תושבים אלו התאוששו רק לאחר שקיבלו עזרה מהאינדיאנים.
כדי להודות על היבול שקיבלו הוחלט לערוך סעודה חגיגית. הסעודה כללה את יבולי השנה האופייניים למושבות הראשונות (תירס, דלעת, בטטות ותפוחי אדמה) עם הזמן התפשט מנהג זה לשאר המושבות, עד שב-1863 החליט הנשיא לינקולן להפוך את הסעודה לחג לאומי. במרוצת השנים נפוג האופי הדתי הבלעדי של יום ההודיה" והפך ליום חג חילוני, שבו המוטיב העיקרי הוא רגש האהדה שבני המשפחה חשים זה לזה בצד ַה ֲחבֵ רוּת שאדם רוחש לידידיו ורֵ ָעיו. ולמחרת חג ההודיה מתחילים כידוע בהכנות לחגיגות סוף השנה ומתחילים במסע קניות בהנחות ענק, שעל שמו קרוי היום "יום שישי השחור".

ואם שאלתם את עצמכם למה קוראים לתרנגול ההודו בעברית תרנגול הודו, ובאנגלית Turkey (טורקיה), אז מסתבר שהכל בגלל טעויות בזיהוי בכל מיני מקומות… מקורו של התרנגול הוא בכלל מהאצטקים שבמקסיקו, וכשהוא הגיע לאירופה על ידי מגלי אמריקה הספרדים, הם קראו לו בטעות תרנגול הודי (כי הם חשבו שהיו בהודו).

באנגלית הוא נקרא" טורקיה", כי הוא זוהה בטעות כתרנגול שהגיע לאנגליה על ידי סוחרים טורקיים (אגב, בהודו התרנגול נקרא "פרואני" כי כך קראו לו הפורטוגזים שהביאו אותו לשם).

על פי כמה הלכות מרבנים מחמירים, ליהודי החי בארצות הברית אסור לחגוג את חג ההודיה, לפי דין ״ובחוקותיהם לא תלכו". ברור שרוב-רובנו מתעלמים מצו הלכה זה ומשתלבים בצורה סינגרית בחג הכי אמריקאי שיש. חג שמח!

המשך לקרוא

הורים וילדים

על אנשים ומעגלים

Published

on

אנשים עם צרכים מיוחדים יכולים להיראות בדיוק כמו האנשים ה"רגילים" בכיתה/בסופר/בעבודה אבל להיות שונים – הם יכולים להקשיב כמוהם אבל לשמוע אחרת. הם יכולים להביט כמוהם אבל לראות אחרת – עמותת "מעגלים קהילתיים" שייסדה איילת ששון מספקת להם אינטגרציה חברתית ומעגל של תמיכה בסביבה אוהבת

מאת: דיקלה גולסה–חליווה 

אני לא אוהבת את המילים "נכים" או "מוגבלים"; זה מעורר אצל כולנו תפיסה סטריאוטיפית לאנשים שסובלים מבעיות מולדות, גופניות או אפילו נפשיות כלשהן, וכל מה שהם רוצים זה "לחזור להיות נורמאליים".

אז זהו שלא.

אלה הם ילדים וילדות, גברים ונשים, סבים וסבתות, עובדים ומעבידים, חברים ושכנים, סטודנטים ומנהיגים, אמנים, רופאים, מורים ומדריכים לחיים. הם כולם בני אדם, הם קודם כל אנשים.

לאנשים אלו הוגדרו הצרכים המיוחדים ככאלו הגורמים למוגבלות בהתנהגות מסתגלת והם פועל יוצא של לקויות גופניות, שכליות, נפשיות, רגשיות-התנהגותיות, חושיות, קוגניטיביות, שפתיות או לקויות התפתחותיות כוללניות.

אנשים אלה לא זקוקים לרחמים וגם הוריהם לא. הם שמחים, בריאים ומאושרים והלקות הזו לא תעבור להם כל חייהם אלא הם ילמדו להתמודד אתה, הוריהם ילמדו להכיל אותה וכולנו נלמד להבין שהם חלק מהחברה שלנו שבה אנו חיים.

נכון, הם בהחלט זקוקים ליותר ממה שאדם נורמטיבי זקוק לו, כי בכל זאת לרובם יש מגבלה כלשהי שמקשה עליהם להשתלב בחברה, אך אין זה אומר שהם אינם מסוגלים לנסות/להתמודד ובעיקר להצליח.

אנשים עם צרכים מיוחדים יכולים להיראות בדיוק כמו האנשים ה"רגילים" בכיתה/בסופר/בעבודה שלהם אבל להיות שונים. הם יכולים להקשיב כמוהם אבל לשמוע אחרת. הם יכולים להביט כמוהם אבל לראות אחרת. אגב, להסביר זה כבר סיפור אחר… כי לא תמיד הם מצליחים לבטא את מחשבותיהם במילים או להתאים את פעולותיהם לנדרש בסביבה. ובדיוק בגלל זה הם נקראים אנשים "מיוחדים".

מה אנחנו כחברה צריכים לעשות?

לנסות ליצור להם חוויות בחיי היומיום שמאפשרות להם, לא משנה מי הם, להרגיש בפרק זמן כל כך קצר שהם חלק בלתי נפרד ושווה לחלוטין, במשהו גדול יותר. להישיר אליהם מבט ולהושיט יד. כל דבר קטן בשבילינו האנשים "הרגילים" יכול להיות דבר ענק בשבילם, האנשים "המיוחדים".

רצוי להדגיש שוב ושוב עניין חשוב ביותר והוא השימוש שלנו בשפה. חשוב לשים לב כיצד אנו מדברים על ועם האנשים הללו כי זה מה שיקבע את ההתייחסות שלנו אליהם ומה שישאיר בליבם חותם לנצח נצחים. אדם, כל אדם ובמיוחד אנשים עם צרכים מיוחדים, שקיבל הזדמנות אמיתית והצליח, מרגיש בלבו את תחושת היכולת שמתעלה על כאבי הלקות או הנכות שלו. מה שמעניין בהקשר זה הוא, שלרוב חושבים על המשמעות עבור המשתתפים עם הצרכים המיוחדים ומה הם לוקחים איתם. אולי חשוב לא פחות, הוא מה שאנחנו, האנשים "הרגילים" שומרים אתנו. לפעמים, דווקא כשאנו מביטים בעצמנו דרך העיניים שלהם, ניתן להיזכר באמת בחלק שלנו במעגל החברתי.

עמותת "מעגלים קהילתיים"

מעגלים קהילתיים היא עמותה שלא למטרת רווח שהוקמה בשנת 2017 ומספקת אינטגרציה חברתית לילדים, נוער ובוגרים בעלי צרכים מיוחדים, כדי ליצור חברויות, לעסוק בפעילות וליהנות מאירועים חברתיים כוללניים עם אינסוף מעגל של תמיכה בסביבה אוהבת.

עמותה זו שואפת ליצור קהילה מכילה ואוהבת שבה אנשים בעלי צרכים מיוחדים מאומצים באופן מלא כחברים שווים, ולהעצים את המתנדבים הצעירים להיות מנהיגים קהילתיים העוסקים בכך בעתיד.

מייסדת העמותה והמנכ"לית היא איילת ששון, אם לארבעה ילדים שמתוכם ילד אחד אוטיסט. לצידה פועלת סמנכ"לית הכספים רחל ויצמן, אם לשתי בנות ופעילה חברתית. שתיהן שמו להן כמטרה לקרב את הקהילה לאחר השונה והמיוחד, וכן לשמח ולחזק את האנשים בעלי הצרכים המיוחדים שלא תמיד יודעים שישנם אנשים "רגילים" עם לב ענק שיוצא אליהם ומבקשים להעניק להם קצת אהבה ורגעים שמחים.

ב"מעגלים" מקפידים לקיים בכל חודש אירוע המוני ומפואר בסיוע של מתנדבים מהקהילה היהודית, שבו הזרקור עובר ממטלות היומיום וההתמודדות עם האתגרים הלא פשוטים של גידול ילד עם צרכים מיוחדים, לכיוון של שמחה, השלמה והעצמת הייחודיות שבכל אחד ואחת מהם; לראות אותם מחייכים אלינו זה האושר הכי גדול שיכול להיות לנו כבני אנוש בחברה.

דבריה של אמא לילד עם צרכים מיוחדים שהם חברים בעמותת "מעגלים קהילתיים":

״לגדל ילד מיוחד, זהו מסע לא נגמר של עליות וירידות. הרבה מאוד רגעים של קושי ומשבר, רגעים שבהם כלום לא הולך, לצד רגעים של אור ותקווה. אני מאמינה שלפני שהקב"ה שלח לי את הילד המיוחד שלי, הוא נתן לי כוחות גדולים להתמודד איתו ובעיקר חברים טובים שיתמכו ויעזרו. עמותה זו אפשרה לנו להכיר חברים מיוחדים כמו הבן שלי, נתנה לי כתף להניח עליה את ראשי באהבה גדולה ולהבין שלא רק אני בודדה ומתמודדת עם אתגרים, אלא אני חלק ממשהו גדול עוד יותר. אנחנו מחכים לכל מפגש בכיליון עיניים ושואבים כוחות להמשך הדרך".

דבריה של מתנדבת בעמותת מעגלים קהילתיים":

״ההתנדבות בעמותה נותנת לי פרופורציות לחיים ולבעיות שבהן אני נתקלת בחיי היומיום. הכל נראה לי קטן ליד הקושי והכאב הלא נגמר במסע עם אדם בעל צרכים מיוחדים. שום דבר כבר לא מובן מאליו בחיי והשמחה שיש לי בלב בכל פעם שאני מגיעה להתנדב בעמותה, נשארת איתי זמן רב ומשפיעה על כל הסביבה שלי. אני מאוד רוצה שילדיי יגדלו להיות אנשים עם לב ענק ושיוכלו לתת יד לאחר, השונה מהם. אני שמחה מאוד לשמש עבורם דוגמה לנתינה ואהבה ללא תנאים".

חשוב לציין שכחלק מהשילוב הקהילתי, העמותה מחפשת בלי עסקים אשר ירצו לשלב את הבוגרים הצעירים בבית העסק שלהם וכך יעזרו להם להשתלב במעגל התעסוקה.

ליצירת קשר עם עמותת ״מעגלים קהילתיים":

טלפון: 818-253-9618

כתובת: 22717Mobile Street, West Hills, California 91307 

אימייל: Maagalimcircles@gmail.com

דיקלה גולסה–חליווה היא בעלת תואר שני בחינוך, מורה לעברית ויהדות בתיכון, מומחית בלקויות למידה ושיטות לימוד ומאמנת להורים בטיפול בהפרעות קשב וריכוז באמצעות פיענוח ציורים וגרפולוגיה.

המשך לקרוא

הורים וילדים

IAC איתנים: מטפחים את דור העתיד

Published

on

48משתתפים (תלמידי חטיבת ביניים ותיכון), 7 מנטורים ו-2 סטודנטים בוגרי התוכנית נפגשו במרכז הקהילתי שפר בוודלנד הילס למטרות קידום חשיבה של יזמות, חשיבה ביקורתית, מיומנות בפתירת בעיות ואפילו פיתוח מוצר חדשני

מאת: שירי וסרמן

ביום ראשון שעבר יצאה לדרך תוכנית איתנים של ארגון ה-IAC לשנה הנוכחית. 48 משתתפים תלמידי חטיבת ביניים ותיכון, 7 מנטורים מעצימים ו-2 סטודנטים בוגרי התוכנית נפגשו במרכז הקהילתי שפר בוודלנד הילס ליירית הפתיחה של התוכנית. רשימת המנטורים שמקדישים מזמנם היקר ומהידע המעצים שלהם כוללת את: אדם בר (RTB Financial Group), דנה באלס (נשיאת רשת הפרוזן יוגורט Menchies) דרור איירוני (GESHER Group) המנטור הוותיק שזו השנה הרביעית שלו, שי בן-נון (Senior Technical Product Manager at Amazon Video), שרון הופמן נשיא (Vitamin Friends), ליאת שדה-שטנברג(CEO of Fuse it) וטל אליאז (CEO of ITE Solutions).

IAC איתנים מפגיש בין הדור הבא של תלמידים ישראלים אמריקאים ויהודים אמריקאים לחווית למידה חדשנית המבוססת על פרוייקטים של יזמות ופיתוח המצאות בתחום הטכנולוגיה וההיי-טק שמחזקת את הזהות היהודית של המשתתפים, בונה את הקשר שלהם לישראל ומציתה את הישראליות שבהם.

בעזרת מנטורים ומדריכים מהקהילה מעודדים את התלמידים להיות פעילים בקהילה שלהם תוך קידום חשיבה של יזמות, חדשנות, חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות מיומנות אחרות ואפילו פיתוח מוצר חדשני. זו הזדמנות לתת לנוער הישראלי והיהודי אמריקאי לחבוש את כובע היזמים, להתחבר לתכנים וחדשנות ישראלית ולטפח שכבה של מנהיגי קהילות צעירים תוך העלאת המודעות למעורבות ויזמות קהילתית. בכל מפגש, הצעירים מתחלקים לקבוצות עבודה ומקבלים הזדמנויות להתנסות בתפקידים שונים. חיבור לישראל, קהילה וזהות יהודית קולקטיבית נטועים עמוק בכל פרויקט שבני הנוער צריכים להכין, זה יכול להיות מבנית קמפיין לתיירות בישראל ועד עיסוק בשימור זיכרון השואה.

במפגש הראשון התחלקו התלמידים לפי קבוצות גיל שבפני אחת מהן הוצגה תנועת ה- BDS ואיך נלחמים בזה בקמפוסים השונים והקבוצה השנייה הכירה מקרוב את המנטורים שילוו אותם לאורך התוכנית.

בסוף שנת הפעילות מתקיים סמינר – מחנה "האקתון" שבו כל משתתפי התוכנית מרחבי ארצות הברית מגיעים ללוס אנגלס לסמינר של 6 ימים שבו ילמדו להכיר את עצמם טוב יותר, איזורי הנוחות שלהם, לאתגר את עצמם כמנהיגים ואיזה סוג מנהיגים הם רוצים להיות וכל זה תוך רכישת כלים ועבודה על מציאת פתרון טכנולוגי לפרוייקט שייקבע. הם ילמדו לעבוד בשיתוף פעולה אחד עם השני, לנהל משא ומתן על פתרונות ולצלוח ביחד אתגרים בעבודה משותפת.

המשתתפים ייפגשו עם מנטורים מכל רחבי היבשת, בכירים בקהילה הישראלית, יהודית-אמריקאית מתעשיית ההייטק, היזמות העסקית, חינוך דיגיטלי ועוד. נמפגש יאפשר לבני הנוער לשאול שאלות, להתייעץ וללמוד מהמודל לחיקויי.

לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר עם שיר נקש, מנהלת התוכנית בלוס אנג'לס: laeitanim@israeliamerican.org

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות