בהחלטה של רגע ואחרי קריירת משחק עשירה בארץ עלתה השחקנית מעיין מלכה על המטוס ונחתה בלוס אנג'לס • ראיון
מעיין מלכה היא שחקנית קולנוע, טלוויזיה, ותיאטרון ישראלית ששיחקה בישראל בתפקידים ראשיים מגוונים ומרכזיים בסרטי קולנוע וסדרות פופולריות. היא גם מככבת בתפקיד הראשי בסרט עלילתי שעתיד לצאת לקולנוע ב-2023. היא נחתה בהוליווד לבדה לפני חודשים ובימים אלו היא מתכוננת לצילומים לסדרת טלוויזיה אמריקאית בתפקידה הראשון בשפה אנגלית.
היא נולדה בירושלים ליעקב מנהל הנדסה בחברת הייטק (שחקן כדורגל לשעבר בהפועל ירושלים נערים) ולרחל מנהלת לשכה במערך הכירורגי בבית החולים (רקדנית לשעבר). מעיין היא צאצאית של רבי דוד בן חסין מגדולי משוררי יהדות מרוקו, שכתב בין היתר ("אוחיל ליום יום אשתאה" – מתוך תהילה לדוד) השיר שנכנס ל"פרשת בוא)".
מלכה גדלה בגן יבנה ורקדה בלט קלאסי בלהקה הייצוגית במושבה. במסגרת זו עברה בהצלחה את מבחני האקדמיה המלכותית לבלט בלונדון. היא סיימה את תיכון גן יבנה במגמת תיאטרון. במסגרת עבודתה כרקדנית כנערה, ליוותה אמנים בצמרת תעשיית והמוזיקה בישראל ומחוצה לה, ביניהם חמישיית הבנים היי פייב, דנה אינטרנשיונל ועוד.
לאחר סיום לימודיה היא שירתה בחטיבת הצנחנים . לאחר שירותה הצבאי למדה משחק בבית הספר למשחק בהנהלת אייל כהן ורות דייכס. בנוסף למדה תסריטאות בהנחיית אסף צפור.
את הבחורה היפה והמוכשרת הזאת פגשתי כהרגלי בקודש בבית הקפה האהוב עלי בשכונת מגורי הצנועה בבוורלי הילס )מקום מומלץ על ידי פרלמנט הקשישים והגמלאים הישראלי בעיר) . להלן סיפור חייה הצעירים:
"אבא שלי נולד בירושלים, בשכונת קטמון. כשהייתי בת שנה עברנו לגן-יבנה שם גדלתי. אבא של אבי, סבא אלי, ברח לארץ בגיל 14 מחופש לאישה. בישראל הוא התחזה לנער מבוגר יותר כדי שיגייסו אותו לצבא כי לא היה לו איפה לגור. סבי, בנוסף, גידל את אבא שלי ושני אחיו לבד . סבא שלי עבד במוזיאון בירושלים כמאבטח, והוא חלק משמרות לילה יחד עם אסי דיין שהיה אז סטודנט. אבא שלי היה בצבא קבע ופעם לקחתי מדים של אחד החברים של אבא, יוסי, שהיה נמוך, ניגשתי למפקד של אבא ואמרתי לו שאני רוצה שיעלה בדרגה את אבא שלי… (צוחקת) . אמא גדלה בבית דתי בגבעת המורה. סבא-רבא של אמי היה מגדולי משוררי יהדות מרוקו. גדלתי בבית של מוזיקה ופסנתר. אמא הייתה מעירה אותנו כל בוקר בשירה, עם שירים בספרדית, לדינו, עברית וצרפתית. כשאמא שלי שרה, זה כאילו אלוהים מתארח בקולה . גם לסבתא שלי, מצד אימי היה קול כינור, כך מספרים ואני גם זוכרת. סבתא ואחי הבכור מושיק ניגנו בפסנתר ואחי אורן על גיטרה.
"הזיכרון הראשון שלי הוא שקראו לי "שירלי טמפל״, כי הייתי בלונדינית מתולתלת. בת כמעט שלוש הופעתי בשבתות למשפחה ולחברים של ההורים והדודים, וכולם קראו לי ״שירלי טמפל״. לא ידעתי אז מי זו והייתי עונה להם, " אני לא טמבל"!
איך התחילה קריירת המשחק שלך ?
"כשהייתי בת שלוש הלכתי לאמא ואמרתי "אמא, כשאני אהיה גדולה אני אהיה שרקנית )שחקנית) . הקשר הראשוני למשחק אמיתי התחיל כבר בבית הספר היסודי, בגן יבנה . גם הייתי שובבה ויום אחד המורה הוציאה אותי ועוד ילד מהכיתה מהשיעור. שוטטנו בחוץ ואז התחלפנו בבגדים בשירותים של בית הספר, כי היינו מאוד דומים וכשחזרנו לכיתה, התחלפנו ומאז עבדנו על המורה שאני גל יוסטר והוא מעיין מלכה. זה נמשך כמה חודשים. וזה היה בית הספר למשחק הראשון שלי.
"בתיכון הייתי מגיעה בעיקר בהפסקות בשביל החברה ולמבחנים כי אבא שלי לימד אותי בבית את כל חומר של כל השנה. עם ספר אנקורי כמה ימים לפני הבגרות לפעמים עוד ילדים היו מצטרפים להסברים שלו . הייתי ילדה ביישנית ומופנמת אבל, אהבתי הרפתקאות ומקומות שהצלחתי ליצור. הייתי 'פרחחית' אבל ילדה טובה מבית טוב. לא עישנתי אף פעם וגם בבית שלי לא עישנו, לא סיגריות ולא סמים, זה לא משך אותי. היום אני דווקא בוחרת בתפקידים של בחורות שכן מעשנות…
"בתיכון הייתי במגמת תיאטרון. היה לי ידיד מהמושבה, איתי תורג'מן, שהיה בוגר של הבית ספר ובוגר מגמת תיאטרון וביום של בחינת הבגרות בתיאטרון . הוא כבר היה שחקן מצליח והתגייס לעזור לי בסצנה לבחינת הבגרות (ממשחקים בחצר האחורית) ואז בחזרות בוקר כשאני הוא ועוד שלושה חברים שלי על הבמה המורה לא הסכימה להגיש אותי לבגרות בגלל היעדרויות שלי מהכיתה והיא הורידה אותנו מהבמה ושלחה אותי הביתה, או ככה היא חשב … אני וחברי לסצנה ביניהם איתי גל ועוד שני בנים נשארנו במתנ"ס לקחנו תלבושות ויצאנו מהדלת האחורית של הבמה לשדה מאחורי המתנ"ס עשינו חזרות . אפילו לא הלכנו להתקלח. ולא עשינו מזה רעש בערב כולם הגיעו למופע מגונדרים (כל השכבה המורים ההורים והבוחנים) רק אנחנו עם הבגדים של הבוקר וברגע הסצנה האחרונה הסתיימה פשוט עלינו בשקט על הבמה והתחלנו לשחק. זו הייתה סצנה מאוד מורכבת עם סיפור חזק אני וארבעה בנים שיחקנו אותה. זו הייתה הסצנה החזקה של הערב מכל הבחינות – וגם קיבלתי את הבגרות.
"בלדות הייתה לי קצת טראומה מהמורה לבלט. היא הייתה קשוחה ורעדנו ממנה. היינו בחזרות ואימונים במשך שעות כמעט כל יום חזרות. טסנו לייצג את ישראל בהונגריה. אולי בגלל זה קצת מרדתי בבית ספר כי בבלט אי אפשר למרוד, כי זה בלט. היום אני מודה למורה לבלט. הבלט פיתח בי מוסר עבודה ופרפקציוניזם , יש לי משמעת של בלרינה גם על הסט".
מה עשית אחרי הצבא?
אחרי השירות הצבאי, נסעתי לאילת הופעתי בהופעות בקלאב-הוטל, הייתי שם שנה והחלטתי לעזוב לתל אביב ההורים והאחים שלי מאוד תמכו בי, תמיד. הלכתי עם האינסטינקט שלי ואף אחד בבית לא חסם אותי או מנע ממני להתקדם. להיפך.
" כשעברתי לתל אביב, התחלתי ללמוד בסטודיו למשחק של אייל כהן ורותי דייכס בגבעתיים. רותי דייכס הייתה אז המורה שלי ליוותה אותי בכל התפקידים שלי וגם בתסריט שלי ואני מאוד מחוברת אליה. בשנה השלישית ללימודים התחלתי לקבל עבודות שחקנית בסדרות ובסרטים. שיחקתי את אחד התפקידים הראשיים בסרט "טירוף כפול שלוש" ,-folie a' trois", של דניאל ג'יידלין. זה סרט שהוא לגמרי הסגנון שלי כי, הדמות שאני מגלמת "פיקסי", הדמות היא על הקצה ואילו לגמרי האזורים שלי במשחק . הסרט מוצג עדיין בערוצים שונים בעולם. זה סרט ג'אנר ויש לו קהל. הסרט הופיע בפסטיבל אוטופיה".
ספרי לי על הסרטים והסדרות שעשית?
שיחקתי בסדרה "להיות איתה" את לימור ה'קלאמזית' לצד מארק איווניר, הילה סעדה, רותם סלע, ועוד. התפקיד היה מאוד משעשע והיו המון מעריצים לסדרה ששיננו משפטים של הדמויות.
ב"בתולות" שיחקתי את חנית, שהיא סכיזופרנית במוסד סגור. לא היה לי כזה קשה להתחבר לזה..(מחייכת(.
בצילומי התוכנית ”אמבוש“ של יגאל שילון הייתה סצנה ,שבה אני פורצת לבית כאקסית של בעלה של ליהי גרינר כביכול (צוחקת ( ועוד כמה פרקים, ליהי הזמינה לי משטרה אמיתית בתוך הפרק עצמו למרות שגם היו שוטרים שחקנים היא הזמינה לי ניידת ליתר ביטחון. הפרק הזה זכה לרייטינג הגבוה ביותר בעונה. ובכלל לאותה תקופה בשידורי הטלוויזיה. בפרק אחר ,שיחקתי את ליידי גאגא שהגיע כביכול להופיע בישראל אך היא הייתה 'במצב רוח לא טוב' ועשתה סצנות במלון." היא לא רוצה להופיע", שותה ומתחצפת עד שהיא מאבדת עשתונות ונמלטת מהסוויטה במלון דרך החלון וכולם בעקבותיה, מתחרפנים כדי למצוא אותה. היה אקשן אמיתי.
עשיתי לא מזמן קמפיין של ישראכרט עם יובל סמו, הייתי בתפקיד חלי שהיא קצת "ברבי" בקמפיין וצילמנו כמה סרטי פרסומת שרצו במשך כמעט שנתיים וגם פה הדמות תפסה וברחובות היו מחקים אותי אנשים.
"יצרתי וכתבתי את התסריט לסרט "משטרת השבורות". את הסרט ביים הבמאי זוכה הפרסים יריב הורוביץ סרטו רוק בקסבה זכה במקום ראשון בפסטיבל ברליו ובפרס חביב הקהל בפסטיבל באגמו באיטליה. אני משחקת את התפקיד הראשי " מימי" לצידה של חנה לסלאו ועוד שחקניות ושחקנים מהשורה הראשונה בישראל. משם הגענו ליונייטד קינג שזו חברה להפקה והפצת סרטים הגדולה בישראל. זוהי קומדיית דיסטופית רומנטי. הדמות שאני מגלמת לוחמת בזמן במטרה להשיב את האהבה ליקום שבו האהבה נכחדה. כרגע יש מגעים עם חברת הפקה והפצה אמריקאית להפקת גרסה אמריקאית לקולנוע כאשר הגרסה הזו מתוכננת להיות טרילוגיה. שעוקבת אחר דמותה של מימי.
"כשאני מגלמת תפקיד, אני אוהבת לעבוד מהלא מודע, מהאינסטינקט הנובע מן הטבע שלי ומנתקת את עצמי מהאגו, מדפוס חברתי, תרבותי או מוסרי. אני שואפת להיעלם בתוכו. שהמצלמה נדלקת אני מתחברת. אין יותר מעיין, אני משחררת את הרסן. אני יוצאת לסצנת משחק בשם המשחק כמו למגרש ואני אוהבת להרגיש את המשחק עצמו את הדפיקות לב שלי את הפרטנר כמו בחיים. כמו שחמט כדורגל או אגרוף ושהמשחק טוב".
אז אחרי כל ההצלחות בארץ בכל זאת הגעת לאל איי?
"זה פשוט קרה ,הגעתי. זה נבע דווקא ברגע הכי לא צפוי. החלטה של רגע. אינסטינקט. עשיתי ויזה ועליתי על מטוס. ידעתי שיבוא יום אחדאבל זה היה לא במודע…לא דיברתי על זה אפילו עם עצמי אבל בתת המודע איפשהו כן ידעתי גם אמא ידעה תמיד שאני נוסעת. ידענו שרגע כזה יגיע אבל, חיכיתי להזמנה וכאילו קיבלתי הזמנה מאל-איי, "בואי", כמו הזמנה בדואר. אמרתי לאמא "עכשיו". ונסעתי. לא אמרתי לאף אחד כמעט "ביי, לא היה לי מה להגיד כי לא היה בזה שום היגיון ובגלל זה לא היה לזה מנוס.
"בשדה התעופה, פתאום רגע לפני שירדתי מהרכב בכיתי בטירוף: "אני לא רוצה לטוס". אבא קצת נלחץ שלא אאחר את הטיסה ואמא חייכה ותפסה לי את היד חזק אבא שלי הוציא לי את המזוודות חיבק אותי ואמר: "תגידי להם שאת הבת של יעקב".
"כיום אני גרה בהוליווד. כרגע יש מספר פרויקטים. המנהל שלי במגעים עם במאים ומפיקים לגבי תפקידים בסרטים וסדרות שמופקים בלוס אנג'לס. בתפקידים שיפתיעו אותי, כי "אלוהים מסתתר כל פעם במקומות חדשים"