Connect with us

כלכלה ועסקים

מה עומד מאחורי ההצלחה הישראלית בעסקים בחו"ל

Published

on

״כל איש עסקים פושט רגל, אבל יש כאלה שמתים קודם" • לא נעים להגיד, אבל ייתכן שמאחורי חלק מסיפורי ההצלחה הישראליים באירופה ובארה"ב עומדים גם קיצורי דרך מפוקפקים וחשדות למתן שוחד למקבלי החלטות • וגם: איך הקיבוצניק לשעבר אדם ניומן היה עד לאחרונה אחד היזמים העשירים בעולם

כמה אנחנו אוהבים לספר לעצמנו על המוח היהודי המבריק, בעסקים ובכלל; כמה נעים להלל ולקלס את היזמות הישראלית פורצת הדרך, ואת יכולתנו המופלאה והייחודית בזיהוי הזדמנויות עסקיות מסביב לעולם, הרבה לפני כל האחרים. פה ושם אנחנו נזכרים שמדובר בעיקר בהרפתקנות ובחיבה לא מבוטלת לסיכונים, שכל־כך מאפיינת אותנו הישראלים. לפעמים הסיכונים משתלמים, ואז המסתכן יזכה בכותרות ענק מפרגנות ומהללות לכישרון המופלא ולראיית הנולד. לפעמים הם מתבררים כמעידה רבתי, ואז המסתכן הכושל ייעלם בדרך כלל מהמגרש בלי להשאיר עקבות וסימנים, עד הקורבן האנונימי הבא.

לא פעם, ההבדל בין נסיקה מפוארת להתרסקות מחפירה הוא שאלה של עיתוי. איש העסקים אליעזר פישמן – אחד שיודע, ושלימים גם חש את החוויה המפוקפקת הזו על בשרו – אמר פעם ש"כל איש עסקים פושט רגל, אבל יש כאלה שמתים קודם". המשבר הכלכלי העולמי לפני קצת יותר מעשור חשף כיצד יותר מדי יזמים ישראלים שבשנות הגאות העליזות נופפו בעסקאות ענק מרהיבות, חיו בפועל על אשראי בנקאי ועל מינוף כמעט אינסופי, שאפשרו להם להכפיל את כספם עשרות מונים כדי לרכוש קרקעות ומבנים יקרים ולגלגל סכומי עתק דמיוניים. ואז הגיע השפל הגדול, הגלגל הפיננסי נעצר, ההון העצמי שלהם נמחק במהירות, והתברר שרבים מאותם יזמים מוכשרים, כמאמר הקלישאה, שחו ללא בגד ים.

בעולם הגלובלי שבו אנו חיים אין יותר מדי מתנות חינם. זו הסיבה שכאשר כלכלנים רואים חגיגות לרגל עסקה שנסגרה, הם יעדיפו לחפש את מה שנקרא "קללת הזוכים". במקום להצטרף למחיאות הכפיים ולתת קרדיט למנכ"ל הישראלי שזכה במכרז, הם יבקשו להזכיר את עקרונות הכלכלה, שבין אם נאהב אותם ובין אם לא בדרך כלל עובדים: מי שגבר על מתחרים אחרים ורכש נכס מסוים, פשוט הציע את המחיר היקר ביותר, יקר יותר ממה שהסכימו לשלם כל האחרים (אפשרות אחרת היא שלא היו הצעות אחרות, וגם זה אומר דרשני). בדומה לכך, מי שנבחר לספק מוצר תחרותי הסכים כנראה לקבל את התמורה הנמוכה ביותר בהשוואה למתחריו. בכל מקרה, הוא יצטרך להוכיח שנשאר לו גם רווח בכיס, ולפעמים זה ייקח לא מעט זמן.

שינו את הכללים

אבל יש גם אפשרות נוספת. ייתכן שהזוכה המוכשר שלנו אכן השיג את העסקה הבינלאומית הנחשקת במחיר מציאה, אבל בדרך ליעד הנכסף הוא פשוט שיחד כמה פקידים או בעלי תפקידים אחרים. בחודשים האחרונים מתברר לדאבוננו שמדובר כנראה בשיטה ישראלית פופולרית למדי להצלחה בעולם הגדול שבחוץ.

אצל יותר מדי כוכבים ישראלים עולה החשד שההצלחה בעולם הגדול, אותו יתרון עסקי תחרותי שאנחנו כל־כך מתגאים בו, נבעה אולי גם ממתן שוחד לפקידים המתאימים. אנחנו מאחלים לכל החברות הישראליות לצאת ַזכּ וֹ ת ונקיות מאותה עננה המרחפת מעל ראשן, ותמיד גם אפשר להאשים את המתלוננים באנטישמיות ובשנאת ישראלים, אבל כבר קשה להתעלם מערימת החשדות המתגבהת נגד הנציגים המוכשרים שלנו בעולם.

לא המציאו את השיטה

לפני פחות משנה, באוקטובר 2018, חגגו הכותרות בישראל עוד אקזיט מוצלח, כאשר ענקית תמציות הטעם והריח IFF רכשה את חברת פרוטרום הישראלית, תמורת סכום עתק של 7.1 מיליארד דולר. אכן, גאווה ישראלית עצומה לתעשייה כחול־לבן. עד שלפני שבועיים הודיעה החברה הבינלאומית, במסגרת פרסום דו"חותיה לרבעון השני, כי במהלך הטמעת פעילות החברה הישראלית היא נחשפה לטענות על שיחוד לקוחות ברוסיה ובאוקראינה. IFF ציינה שהיא החלה מייד בחקירת החשדות, בסיוע ייעוץ משפטי וחשבונאי חיצוני, ו"תוצאות ראשונות אכן מצביעות על שוחד שנתנה החברה הישראלית" בפרוטרום עצמה מכחישים את כל החשדות).

שבוע לאחר מכן, הודיע התובע הכללי בז'נבה שבשווייץ על הגשת כתב אישום בגין עבירות שוחד והלבנת הון נגד איש העסקים הישראלי בני שטיינמץ, במסגרת רכישת זכויות כרייה בגינאה. על פי ההודעה שפרסם משרד המשפטים השווייצרי, מדובר על תשלומי שוחד בהיקף של 10 מיליון דולר שניתנו בין השנים 2005 ל־2010 לפקידים שונים, על מנת לקבל את זכויות הכרייה במכרה עפרות הברזל הגדול במדינה האפריקנית.

שטיינמץ ופרוטרום לא המציאו את השיטה (לכאורה כמובן). רק לפני שנה וחצי שילמה חברת התרופות טבע' קנס של 75 מיליון שקל למדינת ישראל. טבע, עד לא מזמן ספינת הדגל הכי מוצלחת שלנו, שילמה את הקנס החריג בעקבות הסדר מותנה עם פרקליטות מיסוי וכלכלה, שבמסגרתו הודתה כי בשנים 2008־2012 היא שיחדה עובדי ציבור ברוסיה, באוקראינה ובמקסיקו, ובתמורה נפסקו ההליכים הפליליים נגדה. בארה"ב, על אותם חשדות, שילמה טבע ממש לא מזמן 519 מיליון דולר כדי להתחמק מהעמדה לדין. ואם זה לא מספיק, רק לאחרונה פורסם כי אותה 'טבע' תעמוד לדין בארה"ב בחשד שהעניקה הטבות ושוחד לדוברים שונים בכנסים שערכה במדינה, כדי שהרופאים ימליצו וירשמו את תרופותיה לחולים.

ומה עם הגשרים, המחלפים והתשתיות שחברות ישראליות מקימות ברחבי העולם? נזכיר שבשנה שעברה נעצרו ברעש גדול בכירי חברת 'שיכון ובינוי', שבנתה את מדינת ישראל במשך עשרות שנים, בחשד כי החברה־הנכדה הרשומה בשווייץ שיחדה פקידים במדינות באפריקה כדי לזכות במיזמי תשתיות גדולים. המעצר המתוקשר גם שימש טריגר מרכזי למכירת השליטה בחברה על ידי בעלת השליטה באותה עת, שרי אריסון, אם כי ממש לא בטוח שהצעד הזה ינקה אותה מהחשדות הפליליים (המשטרה כבר המליצה להעמיד לדין גם את אריסון עצמה, יחד עם שורה של מנהלים בכירים).

אז כן, ייתכן גם שלפחות בחלק מהמקרים מדובר בכך שמישהו שינה לפתע את הכללים, והישראלים התמימים נדפקים רק משום שלא הפנימו את השינוי בזמן. אבל עדיין מדובר בכוכבית משמעותית מאוד בתחתית סיפורי הגאווה הבינלאומיים שאנחנו כל־כך מתגאים בהם.

״למה לקנות ולבנות דווקא בחו"ל?", שאלתי פעם מנכ"ל מוכר ונחשב, שניהל חברת נדל"ן שכבשה במהירות את העולם הגדול. "זה נורא פשוט", הוא השיב לי. "שם, למאכערים ולמקבלי השוחד יש לפחות חוקים מאוד ברורים. בהונגריה לקחנו את ראש העיר לשבוע של כיף על חשבוננו בלונדון, וכשחזרנו חיכה לנו על השולחן היתר בנייה לפרויקט שקידמנו אצלו בעיר. בארץ אנחנו יכולים לעבור תלאות דומות עם כל ראש עיר, אבל אין לנו שום ודאות שבסוף התהליך והכסף שנוציא אכן יחכה לנו גם היתר בנייה".

מספרים שמאחורי הקלישאות

אפרופו ישראלים מבריקים, אחד השמות החמים בעולם בשנים האחרונות הוא הישראלי לשעבר אדם נוימן, הבעלים הכריזמטי של We. חברת We עומדת מאחורי מותג חללי העבודה המשותפים WeWork, מותג חללי המגורים המשותפים WeLive ועוד. בשנים האחרונות היא מציגה עצמה כבשורה נדל"נית וטכנולוגית שהולכת לשנות את העולם, לא פחות.

ועם זאת, דווקא הצטרפותה למסחר בבורסה של ניו־יורק, ופרסום הדו"חות הכספיים שלה לקראת הפיכתה לחברה ציבורית, גורמים לסיסמאות הגבוהות ולשלל הקלישאות הרוחניות שהחברה מרבה להשתמש בהן, להישמע מלאכותיות ואפילו צבועות.

עם כל הכבוד למיתוגה המוצלח כחברה טכנולוגית שמפעילה אלגוריתמים ומאגרי מידע סופר־מתוחכמים לאיתור וניהול שוכרים, המודל של We הוא בעיקר שכירת נכסים לטווח ארוך והשכרתם לטווח קצר. לא בדיוק מדע טילים. נוימן, שהפך את עצמו לגורו של ממש, משכנע עוד ועוד חברות ועסקים שהם אינם זקוקים למשרד משלהם כמו פעם, ושמוטב להם לשכור משרדים ליום, לחודש או לשנה בתוך חללים משותפים גדולים, עם אווירה יצירתית ומגניבה וגמישות מרבית.

זה אכן נשמע מודל מקורי וכלכלי לא רע, אבל מה בין זה ובין הסיסמאות הרוחניות הגדולות של נוימן, או להצהרה שפתחה את תשקיף ההנפקה של We לבורסה: "אנחנו מקדישים את התשקיף לאנרגיה של החברה – הגדולה מכל אחת מאיתנו, אבל מצויה בתוך כל אחד מאיתנו". נו באמת.

בינתיים, עם כל הכבוד לבאזז הגדול, חברת We מתקשה להוכיח את עצמה כלכלית, והיא רשמה הפסד של 3.6 מיליארד דולר רק מתחילת 2016. במחצית הראשונה של 2019 היא רשמה הכנסות של 1.5 מיליון דולר – קצב הכנסות שמכפיל את עצמו מדי שנה – אולם ההפסד הנקי הסתכם ב־900 מיליון דולר בחצי שנה, מה שאומר שהחברה מסבסדת את משתמשיה הרבים. ועם כל הכבוד למודל המנצח, החברה תקועה עם התחייבויות לשכירות נכסים לשנים רבות קדימה בסך של 47 מיליארד דולר, מה שעלול להפוך לריחיים כבדים על וארה אם היא חלילה תתקשה למצוא מספיק שוכרים לטווח קצר (המודל מדבר על 80% תפוסה בנכסים).

החברה של נוימן בן הארבעים כבר גייסה בתחילת השנה 5 מיליארד דולר לפי שווי של כ־47 מיליארד דולר. נוימן, מי שהחברה מאדירה לכל אורך התשקיף ומכנה בין השאר "מנהיג ייחודי, איש חזון, תפעול וחדשנות", הוא בינתיים המרוויח הגדול מהעסק הלא־ממש רווחי שהקים. הוא אמנם לא נוטל משכורת מהחברה, מנהג יחצ"ני פופולרי מאוד בשוק האמריקני, אבל החברה כבר שילמה לו כמעט 6 מיליון דולר על רכישת המותג We, והיא גם שכרה ממנו ארבעה נכסים שהיו בבעלותו באופן אישי. נוימן גם מכר מניות ושלשל לכיסו כ־700 מיליון דולר במקביל להגשת התשקיף, צעד חריג למדי של מייסד העומד רגע לפני הנפקה ציבורית.

עם זאת השאיפות הגדולות של אדם נוימן נותרו בגדר כאלו שייתכן שלעולם לא יתממשו. דיווחים על ירידה בהערכת השווי של החברה ל-25 מיליארד דולר גרמו למשקיעים מרכזיים לקרוא לחברה לדחות את ההנפקה המתוכננת שלה. עד לאחרונה נוימן היה מיועד להיות אחד היזמים העשירים בעולם. בתחילת השנה, עשור לאחר הקמת WeWork, בנקי השקעות העריכו את שווי החברה ב-65 מיליארד דולר. אם WeWork היתה מונפקת לפי הערכת שווי זו, אחזקותיו של נוימן בחברה, 22%, היו שוות 14 מיליארד דולר – מה שהיה מכניס אותו אוטומטית לרשימת 150 האנשים העשירים בעולם. לפי הערכת השווי האחרונה, הונו של נוימן יהיה בשווי של כ-3 מיליארד דולר – לא מספיק כדי להיכנס לרשימת 500 העשירים במדד המיליארדים של בלומברג.

עם זאת, זהו עדיין הישג משמעותי עבור מישהו שבילה את ילדותו בקיבוץ. נוימן הגיע לניו יורק ב-2001, שם פגש את אשתו לעתיד שהיא גם מייסדת שותפה של WeWork. נוימן גייס במשך השנים 12 מיליארד דולר ממשקיעים לחברה שעדיין אינה רווחית. לפי דיווחים אחרונים בתקשורת, נוימן עדיין פועל לבצע הנפקה ראשונה לציבור של WeWork.

האם מדובר בגאון מבריק, שהיגר מישראל כמעט חסר כול והמציא חברה שמתומחרת היום בשווי של עשרות מיליארדים? בהחלט. האם הוא גם נביא ופורץ דרך שייחרט בהיסטוריה העולמית? כדי להשיב לשאלה הזו נצטרך כנראה להמתין עוד כמה שנים.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כלכלה ועסקים

מריחואנה במטוס, שאיפה להיות ראש ממשלת ישראל

Published

on

״וול סטריט ג׳ורנל״ חושף בכתבת פרופיל כמה דברים מוזרים על היזם הישראלי המצליח אדם נוימן ואשתו רבקה, הדודנית של גווינת' פלאטרו • סיפור הנפילה הדרמטי של היזם שהוביל את עלייתה המטאורית של אחת מחברות הסטארט-אפ היקרות ביותר של העשור האחרון

אדם נוימן הודיע על התפטרותו מתפקיד מנכ"ל We, החברה האם של חברת שיתוף חללי העבודה WeWork, אך ימשיך לכהן בתפקיד יו"ר החברה. "עסקינו מעולם לא היו איתנים יותר, בשבועות האחרונים ההתמקדות בי הפכה לגורם מפריע משמעותי", אמר נוימן בהודעה שפירסם. "החלטתי למען טובתה של החברה לפרוש מתפקיד המנכ"ל". ההחלטה מהווה נפילה דרמטית של היזם שהוביל את עלייתה המטאורית של אחת מחברות הסטארט-אפ היקרות ביותר של העשור האחרון.

התפטרותו של נוימן היא הצעד המשמעותי ביותר שנקטה עד כה החברה כדי לרכוש חזרה את אמונם של מנהלי ההשקעות – שסירבו לרכוש מניות של החברה בניסיונה הכושל לבצע הנפקה. משקיעים גם הביעו דאגה ביחס למודל העסקי של החברה, שהוציאה מיליארדים על הרחבת פעילותה אך ספק אם תגיע לרווחיות בעתיד הנראה לעין.

בשבוע שעבר הודיעה WeWork על דחיית הנפקה ראשונה לציבור (IPO) שתוכננה לספטמבר, ימים ספורים בלבד לפני תחילתו המתוכננת של הרוד-שואו למשקיעים. ההחלטה התקבלה בעקבות נפילה חדה בהערכת השווי של החברה, ובצל ספקות של המשקיעים בנוגע למודל העסקי של החברה והממשל התאגידי שלה. לקראת ההנפקה המתוכננת הנמיכה WeWork את הערכת השווי שלה לרמה של עד 15 מיליארד דולר, לעומת הערכת שווי של 47 מיליארד דולר ששיקף להסבב גיוס פרטי שביצעה בינואר.

הדרישות להתפטרות נוימן התחזקו גם על רקע ספקות לגבי כושר מנהיגותו וסגנונו האישי המוחצן והמוגזם. העיתון וול סטריט ג'ורנל חשף בשבוע שעבר בכתבת פרופיל עליו כי בקיץ שעבר טס נוימן לישראל במטוס פרטי עם חברים ועישן מריחואנה. אחרי שירד מהמטוס, גילה צוות הטיסה כמות נאה של מריחואנה שהוסתרה בתוך קופסת קורנפלקס לטיסה חזור. הבעלים של המטוס, שחשש מההשלכות של טיסה לארה"ב עם מריחואנה על הסיפון, ביקש לקבל את המטוס בחזרה, ונוימן נאלץ לחזור לניו יורק בדרך אחרת. במקרה אחר, אמר נוימן כי אחת השאיפות שלו היא להפוך לראש ממשלת ישראל. לאחרונה, הוא אמר כי אם יתמודד על משרה כלשהי, זו תהיה משרה של נשיא העולם, לפי דברים שאמר לג'ורנל אדם אחר ששוחח איתו.

משקיעים בוול סטריט ובעמק הסיליקון נרתעים מניגודי עניינים שנחשפו בתשקיף ההנפקה. למשל, נוימן החכיר נכסים שלו לחברה ונטל הלוואות גדולות בגיבוי המניות שלו. כמה מהמשקיעים הפרטיים ב-We אמרו שכעסו כשנודע להם שגוף בשליטת נוימן מכר את זכות השימוש במילה We לחברה תמורת כמעט 6 מיליון דולר לפני שהלחץ הציבורי שכנע את נוימן לוותר על העסקה הזו. "כך לא מתנהגים", אמר דיק קוסטולו, מנכ"ל טוויטר לשעבר, שהוביל אותה להנפקה הציבורית מהגדולות שהיו בעשור האחרון. "רמת העסקאות הפרטיות שלו שנחפשה בתשקיף היא שערורייתית, והיא באה בעיתוי שבו הרגולציה, הפוליטיקאים והאזרחים במדינה מביטים בעמק הסיליקון ותוהים אם יש שם רמה נאותה של מודעות עצמית".

התחלה עסקית צנועה במנהטן

נוימן, יליד תל אביב, גדל בקיבוץ ניר עם בישראל ועבר לארה"ב בגיל 22, כאן הוא למד במכללת ברוך וניסה לפתוח עסק. מדירתו בטרייבקה, מנהטן (שהייתה של אחותו הדוגמנית עדי נוימן), הוא פתח את Krawlers, יצרנית בגדי תינוקות עם מגיני ברכיים להקלת הזחילה. הסיסמה שלו היתה: "רק מפני שהם לא אומרים זאת, זה
לא אומר שלא כואב להם". העסק לא תפס.

הוא ומק'קלבי פתחו עסק צדדי להשכרת שטח משרדי משותף, בתקופת המיתון שבא אחרי המשבר הפיננסי ב-2008. השניים נדהמו מן הביקוש הגבוה. ב-2010 הם השיקו את WeWork, עם אותה מהות של מודל עסקי, שקיים גם היום: הם חכרו משרדים לטווח ארוך, שיפצו ועיצבו אותם כדי להפוך אותם למגניבים, והשכירו שולחנות ומשרדים לטווחים קצרים, לעיתים גם חודש.

כבר בשלב מוקדם צייר נוימן תמונה של איך WeWork מחברת יזמים ואחרים, שבעבר עבדו מהבית או מבתי קפה, ואיך היא תשנה את דרך העבודה בעולם משתנה. המייסדים תכננו שהמותג We יתרחב מעבר לשטח משרדים, אל קטגוריות כמו דיור ומימון. נוימן עבד על הדימוי של החברה כחברת טק, ככל שהיא צמחה.

משקיעים ועובדים שלעבר מספרים איך נוימן הנלהב שכנע אותם בתוך דקות להאמין בעתיד הגדול של החברה. "כשפגשתי אותו, רציתי להשקיע כבר אחרי כמה דקות", אמר ג'ואי לב, אשר קרן סטאר פארם ונצ'רס שלו השקיעה ב-WeWork ב-2013 ובסבבי גיוס מימון רבים נוספים שלה. "הוא היה רעב להצלחה – זה היה ברור". גם מנהלים לשעבר, שלא אוהבים את נוימן, נותנים לו אשראי על יכולת בלתי רגילה לייצר מוטיבציה אצל אנשים ולדחוף את החברה.

נוימן מוותר על מוסכמות רבות של המנכ"ל המכופתר הסטנדרטי. הוא ערך מסיבות חשק כבר בימים הראשונים. במשרד הוא מתהלך לעיתים קרובות יחף. במשרד קודם שלו הוא ניגן שירים של ריהאנה כשמאמן החזיק עבורו שק אגרוף, ואחר כך התהלך סביב כשהוא מיוזע ונרגש מהאימון והמוזיקה.

כמו כמה מנכ"לים מפורסמים בעולם הטק, גם הוא מקווה לחיות לנצח, לפי שלושה אנשים ששמעו אותו אומר זאת, והוא השקיע בחברת ההזנק להארכת החיים Life Biosciences. הוא נוהג לומר שמשימתו היא "ליצור עתיד שבו ירידה שקשורה בגיל אינה חלק מהחיים".

כש-WeWork צמחה, נוימן הביא עוד ועוד השקעות. בהתחלה של עשרות מיליוני דולר מיזמי הון סיכון, ואחר כך מאות מיליוני דולר מקרנות הנאמנות טי. רואו פרייס ופידליטי השקעות. והעיקר, הוא הבטיח לעצמו שליטה מלאה בחברה ב-2014, כשהביקוש של המשקיעים היה גבוה – כשהחזיק במניות של עשר זכויות הצבעה רגילות.

בהמשך הוא מצא אח תאום, בדמות של מסיושי סאן, מנכ"ל קבוצת סופטבנק היפנית, שכמו נוימן אוהב סיכונים ומכבד הימורים גדולים. סאן, בכיר טלקום בדימוס שהפך את סופטבנק לקרן הטק המובילה בעולם ב-2017, נפגש עם נוימן בהודו ב-2016 והחל לחשוב על השקעה.

השקעת הענק של סופטבנק

סופטבנק התחייבה תחילה ל-1.3 מיליארד דולר במימון חדש ב-2017. נוימן סיפר לחברים איך סאן מעריך את העובדה שהוא מטורף – וחשב שהוא צריך להיות עוד יותר משוגע. עובדים רבים לשעבר אמרו שהם לא תמיד ידעו בכמה רצינות לקחת כמה ההכרזות של נוימן. בימים הראשונים הוא נהג להעלות באקראי רעיונות, כמו להוסיף בריכת שחייה במרתף מטה החברה, או לפתוח חברת תעופה. הוא אמר לפחות לאדם אחד שהשאיפות שלו כוללות גם להיות ראש ממשלת ישראל. לאחרונה הוא אמר שאם הוא יתמודד על משהו, זה יהיה על נשיאות העולם, לפי אדם אחר ששוחח איתו.

ההשפעה והאפקט שיהיו לנו על העולם הזה יהיו כה גדולות", הוא אמר בשנה שעברה ב"מחנה קיץ" בדרום-מזרח לונדון, שאליו הוטסו עובדי החברה לאירוע בסגנון פסטיבל מוזיקה. יום אחד, הוא אמר, החברה "תוכל לפתור את הבעיות של ילדים יתומים", ולהמשיך לעבוד על משימות נוספות כמו ביעור הרעב בעולם.

האלכוהול זרם בכמויות גדולות. עובדים מרחבי העולם ניצבו לתצלומים עם הבוס. לכמה סמינרים היה מרכיב רוחני, כולל עם מומחה הבריאות ההוליסטית דיפאק
צ'ופרה, שממליץ על מדיטציה ויוגה באופן קבוע.

נוימן אמר לכמה אנשים בשנתיים האחרונות, שהיעד האיש שלו הוא להפוך לטריליונר הראשון בעולם.

הוא נהנה במיוחד מטיסות במטוסים פרטיים. בשנה שעברה קנתה We מטוס כזה ב-60 מיליון דולר ומשהו, לפי יודעי דבר. נוימן לווה יותר מ-740 מיליון דולר בגיבוי מניותיו בחברה, ומכר מניות במאות מיליוני דולר, שוב לפי יודעי דבר. בכך הוא עורר ביקורת נרחבת של אנליסטים ומשקיעים מעמק הסיליקון. מכירות המניות לא דווחו בתשקיף ההנפקה.

בסבב השקעות ב-2015, נוימן מכר עשרות מיליוני דולר במניות. זמן קצר אחר כך החברה השיקה קנייה חוזרת של מניות, גם של עובדים אחרים. אבל החברה נתנה להם סידור אחר, של תשלום למניה שהיה מופחת בהרבה מהתשלום שקיבל נוימן, לפי יודעי דבר. המכירה של נוימן לא פורסמה בתוך החברה.

בכירים ב-Weאומרים שמחיר קנייה חזרה של המניות לא יכול היה להיות גבוה יותר מנימוקי מס. מכירות מאוחרות יותר היו שוויוניות יותר.

תרבות הטקילה ומסיבות גדולות

נוימן יצר תרבות מיוחדת בדמותו. חולצות טי ושלטים נושאים סיסמאות, כמו "תדחוף מהר יותר" ו"תודה לאל שזה יום שני". העובדים הם לעיתים קרובות יחצנים גדולים של החברה, במובן זה שהם מאיישים משרדים ומשחקים את המגמה ההיפסטרית.

האלכוהול היה חלק מהתרבות הזו, בייחוד בחמש השנים הראשונות. נוימן אמר לאנשים שהוא אוהב שהשתייה שוברת מחיצות. הטקילה האהובה עליו זורמת בחופשיות. במקומות הבילוי של העובדים מצויים תמיד ארגזי טקילה דום חוליו 1942, עם מחיר לצרכן של יותר מ- 110דולר לבקבוק. השתייה מתחילה לעיתים בבוקר.

כמה שבועות אחרי שהוא פיטר 7% מהעובדים ב-2016 הוא התייחס בכובד ראש לנושא הזה בערב של מפגש עם העובדים במטה החברה. הוא אמר לנאספים שהמהלך היה קשה, אבל חיוני כדי להפחית עלויות, והחברה תהיה טובה יותר. מיד אחרי הנאום, הגיעו עובדים נושאי מגשי שוטים של טקילה וחילקו אותו, עם הרמת הכוסיות הרעשנית. זמן קצר אחר כך נכנס לחדר דריל מקדניאלס מלהקת ההיפ-הופ Run-DMC, חיבק את נוימן וביצע כמה שירים לקהל. העובדים רקדו לצלילי הלהיט משנות ה-80, It's Tricky, ומגשי הטקילה עשו עוד סבבים. היו עובדים שעדיין חשבו על הפיטורים, והרגישו נבוכים ומבולבלים מההתנהלות הזו.

חלק גדול מהתרבות הזו התמתן כשהחברה התבגרה. מחנה הקיץ, למשל, בוטל השנה. גם נוימן התרכך קצת, לפי ידידיו. לעיתים האו מתנזר מאלכוהול שבועות ואפילו חודשים, והמסיבות הפרועות כבר פחות תכופות. רעייתו, רבקה נוימן, עזרה לתהליך הזה של הפחתת מספר המסיבות.

האשה רבקה דואגת לרוחניות בחברה

רבקה, דודנית של השחקנית וגורו הבריאות גווינת פלטרו, אמרה שהיא ובעלה נדלקו זה על זו כשהם נפגשו לראשונה, כשהוא היה תפרן חסר כל שניסה להקים עסק. "זה היה כאילו הזמן עמד מלכת", היא אמרה למראיינת פודקאסט בשנה שעברה. פשוט ידעתי שהוא יהיה מי שיציל את העולם". עובדים לשעבר שעבדו איתה אומרים שהיא דוחפת להכניס רוחניות" ל-We, שהצהרת הכוונות שלה היא "להרים את המודעות של העולם". עד השבוע היא נהנתה מאוטונומיה רחבה בחברה. היא מנהלת המותג הראשית ומנהלת גן הילדים ובית הספר היסודי של החברה, שעולה 42 אלף דולר בשנה ופתוח לכולם. היא גם מייעצת לבעלה, ואומרת לעובדים שהם מקבלים במקרים רבים
החלטות ביחד.

השניים מחלקים את זמנם בין בתיהם הרבים, יש להם לפחות חמישה. הם סיפרו לעובדים שהם פתחו את WeGrow אחרי שלא היו שבעי רצון מאופציות הלימוד לחמשת ילדיהם. בני הזוג התחייבו לתרום לצדקה מיליארד דולר בעשור הקרוב.

רבקה נוימן היתה אמורה למלא תפקיד מרכזי בבחירת יורש לבעלה במקרה של אובדן כושר עבודה, אך לאחרונה היא ויתרה על הזכות הזו על רקע לחצים של משקיעים.

שני בני הזוג יכולים להיות אימפולסיביים לעיתים, אומרים בכירים לשעבר. נוימן פיטרה עובדים רבים אחרי שנפגשה איתם כמה דקות בלבד, בנימוק שאין להם את האנרגיה הדרושה. היא ובעלה שיגרו עובדי תחזוקה ומחשוב של החברה לבתיהם לביצוע תיקונים פרטיים.

כשנוימן הכריז בשיחת וידאו מישראל ביולי 2018 שהחברה תאסור על אכילת בשר, המנהלים בניו יורק נתפסו לא מוכנים לכך. נוימן כמעט לא סיפק הסברים, והבכירים בניו יורק התקשו למצוא נימוק טוב – הם החליט לבסוף על "קיימות" – והחליטו איך ייאכף האיסור. הם החליטו שהעובדים לא יוכלו להזמין בשר בארוחות על חשבון החברה, אך יוכלו לאכול במשרדים בשר שהחברה לא שילמה עליו. עובדים לשעבר אומרים שהם ראו מאז את נוימן אוכל בשר.

אחרי פרסום תשקיף ההנפקה באוגוסט 2019, החברה הפכה לבדיחה בעמק הסיליקון ובוול סטריט. אנליסטים ומתחרים מתחו ביקורת על היעדרותם של פרטי ההיגיון הכלכלי של עסקי המשרדים. חסידי היושרה התאגידית והאישית הצביעו על הרשימה הארוכה של ניגודי עניינים. כמה וכמה משקיפים דיברו על האירוניה של עשיית רווח
אישי מהמילה We.

שנים על עמידה בראש חברה פרטית לא הכינו את נוימן לתגובה השלילית הזו. בכל פעם שהוא גייס כסף תכופות במפגשים אישיים שבהם כותבי ההמחאות יכלו להתרשם מקסמו האישי – התמחור עלה, הכסף זרם והעסק התרחב. כמה משקיעים אמרו שכאשר הם העלו הסתייגויות מהעסקים הפרטיים של נוימן, הוא טאטא הצידה את הנושא. למרות צמיחתה של We, ההפסדים שלה עולים באותו הקצב של ההכנסות, ויוצרים צורך תמידי בהשקעות חדשות. זה מנוגד לתחזיות המוקדמות של נוימן, שאמר בעבר שהחברה לא תזדקק לעוד כסף. במקביל, עסקים נוספים, כמו חטיבה לדיור, מועדוני כושר, עיצוב פנים של משרדים ויחידת ניהול, צומצמו כולם או שלא הניבו את שולי הרווח הגבוהים שהיו אמורים להניב.

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

למה קליפורניה עוצרת את ה-Gig Economy

Published

on

נדרש שיעור עוני מחפיר והפסד אדיר ממיסים כדי לגרום למחוקקים מקליפורניה לנסות לעצור את המודל של כלכלת החלטורה, בו מתמחות חברות כמו אובר וליפט • כדאי שתתכוננו לעליה של30% במחירים שלהם

תקנה AB5 שעברה החודש בבית המחוקקים של מדינת קליפורניה לא נשמעת כתחילתה של ידיעה מסעירה. בטח לא ביחס לכותרות שמנפק נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בכל ציוץ שני. אלא שהתקנה שקידמה הנציגה הדמוקרטית לורנה גונזלס בעידוד מושל המדינה גווין ניוסם, עשויה לחולל שינוי מהותי בשוק העבודה האמריקאי (וממנו לעולם) ולהשפיע על הרגלי הצריכה שלנו.

התקנה מחייבת את החברות אובר וליפט להכיר בספקי השירות כעובדי החברה ולא כקבלנים עצמאיים ומערערת הלכה למעשה את המבנה שעליו הן מושתתות.

על מה אנחנו חושבים כשהשם אובר או ליפט עולה? אולי על שדרוג הדרך להתנייד בערים גדולות בעולם ולמה לעזאזל השירות לא קיים בארץ). אחדים מאיתנו יחשבו על מסגרת העבודה המהפכנית שבה מועמס הסיכון על הנהגים, כמי שלוקחים על עצמם את הוצאות הדלק, בלאי הרכב והתיקונים ללא שכר מינימום, ביטוח בריאות, פנסיה או ימי מחלה. אחרים יחשבו על הסיפורים המדאיגים בדבר תקיפות מיניות של נוסעות על ידי נהגים עלומים, שהרי החברה בסך הכל מתווכת באמצעות האפליקציה בין בעל הרכב לנוסעים.

אובר וליפט הן רק שתי דוגמאות בולטות ל-Gig economy, "כלכלת חלטורה" בתרגום חופשי ו"כלכלה שיתופית" בנוסח מכובס יותר. לכאורה ביטוי לצורות תעסוקה רבות המוכרות לנו כ"עבודה זמנית" – מעובדי קבלן לפרילנסרים, דרך עובדים עונתיים, עובדי Outsourcing וכלה במיצוי תרומתם של "מתמחים". אלא שכלכלת החלטורה לוקחת את דפוסי העבודה הארעיים הללו צעד אחד קדימה, ומייחסת לפירמה מעמד של פלטפורמה טכנולוגית המעניקה לעובדים את האפשרות להתפרנס בהיקף שנראה להם, לרוב לאחר מחוייבות למספר מינימלי של שעות.

ה-Gig Economy מוצגת לא פעם כבשורה החדשה של שוק העבודה: החירות ללקט עבודה במספר מקומות בזמן, במקום ובהיקף המתאימים לעובדים. גם אם מרחב התמרון הזה נוח לעובדים מסויימים הרי שהשיטה הופכת בהדרגה לסטנדרט מקצועי חדש, גם לעובדים הזקוקים לביטחון תעסוקתי, שכר יציב ולכאלו שאינם יכולים בנקל לוותר על ימי מחלה או זכויות סוציאליות. עובדי כלכלת החלטורה או עובדי האפליקציה כבר מקיפים תחומי עבודה רבים מלבד תחבורה ציבורית. יש ביניהם נהגי משאיות, טבחים, עובדים בענף הבנייה ושליחים. על פי הערכות, כ-8.5 אחוז מהעובדים בקליפורניה מתפרנסים מכלכלת החלטורה. תחום התחבורה הציבורית לבדו מפרנס בקליפורניה כ-220 אלף נהגים.

קליפורניה חולמת

יוזמת החוק של גונזלס לא צצה כמובן בן לילה. קדמה לה פסיקה של בית המשפט העליון של מדינת קליפורניה באפריל השנה, שקבעה את מבחן "עובד האפליקציה" או מבחן ה-ABC (על שם שלושת הסעיפים בפסיקה). על פי ההחלטה חובת ההוכחה לכך שלא חלים יחסי עובד מעביד מוטלת על הפירמה, בהתאם לשלושה תנאים: אם העובד משוחרר מניהול והנחיות של מקום העבודה על פי החוזה והלכה למעשה; אם העובד מבצע עבודה החורגת מהעשייה הרגילה שעבורה מעסיקה הפירמה עובדים; ואם העובד עוסק במקצוע או בעסק עצמאי ממוסד בעל אופי זהה לתחום העיסוק של הפירמה.

מדובר בתנאים מצטברים: רק קיומם של שלושתם מאפשר לחברות להתנער ממחויבותן לעובדים. תקנה AB5 לוקחת את פסיקת בית המשפט צעד אחד קדימה, ומבהירה כי עובד שלא עומד במבחן ה-ABC הוא עובד לכל דבר ועניין ולפיכך הוא חייב לקבל שכר מינימום, ימי מחלה, שעות נוספות, זכאות לדמי אבטלה והטבות נוספות. בנוסף, מעניקה התקנה לראשונה לערים בקליפורניה כמו גם לתובע הכללי את הזכות לתבוע
חברות המפרות את החוק.

מה הוביל לעניין העצום בעובדי הקבלן החדשים במדינת קליפורניה? מהיכן פרצה ההתעניינות של המיינסטרים הפוליטי בעובדי צווארון כחול במדינה שמתגאה בעמק הסיליקון? העניין הוא כמובן בראש ובראשונה כלכלי. על פי הערכות, מאבדת מדינת קליפורניה מדי שנה כשבעה מיליארד דולר בגין עובדים המדווחים כ"קבלני משנה" ולא כעובדים. בנוסף, נתוני העוני בקליפורניה מדירים שינה מן הממשל, ובצדק. קשה אולי להאמין, אך במקום מושבן של תעשיות ההיי-טק והוליווד שיעור העוני עומד על 18.2 אחוז, שני רק לוושינגטון הבירה (18.4 אחוז). זאת כשהממוצע בארצות הברית עומד על 13 אחוז ומחושב ביחס לעלויות מזון, ביגוד, מגורים ועלות שירותים ציבוריים (חשמל, מים ועוד).

קיל ביל 5

על הדאגה מממדי העוני הרחבים מעידה העובדה כי ה-AB5 מחריגה מקצועות חופשיים כרופאים, פסיכולוגים, סוכני ביטוח, עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים וסוכני נדל"ן – מתוך הנחה כי מקצועות אלה מאפשרים לבעל המקצוע להגדיר בעצמו את גובה התשלום מול הלקוח על בסיס הישגיו וכישוריו. בין אם מדובר במצב זמני או לא, כרגע מהווה תקנה AB5 סמלי משהו בהתחשב בכך שמדובר דווקא במדינה שהזניקה
את כלכלת החלטורה לפני כעשור.

חברות האפליקציות מצדן לא מתכוונות מן הסתם לוותר. הן ממשיכות להתעקש על היקום התעסוקתי המקביל שיצרו, שבו אין "עובדים" ו"מעסיקים" אלא משתמשים" ו"לקוחות".

בסמוך להעברת התקנה ניסו ראשי אובר וליפט להעביר גרסה מרוככת יותר, שלפיה לנהגים ישולם שכר מינימום שעתי של 21 דולר בתמורה לשמירת מעמדם של העובדים/משתמשים כ"קבלני משנה". ההצעה נדחתה לחלוטין על ידי בית המחוקקים.

גם לאחר שהחוק עבר הודיעו ראשי אובר וליפט כי אין בכוונתם להגדיר מחדש נהגים כמועסקים. "אנחנו מאמינים כי ההגדרה הראויה לנהגים היא עצמאיים", אמרו. ההערכות הן שהחברות משקיעות כ-100 מיליון דולר במאמצי לובינג לריכוך גזרת ה-AB5, וחשוב עוד יותר – מהרחבתה הצפויה למדינות נוספות בארה"ב ומחוצה לה. טיעון מרכזי במלחמת ההישרדות של החברות הללו יהיה עלייה צפויה של כ-30 אחוז במחיר ללקוחות.

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

חברות התעופה הרוויחו 1.5מיליארד דולר רק על גבייה עבור מזוודות

Published

on

גבייה עבור מזוודות הפכה להיות נחלתן של רוב חברות התעופה בארה"ב • בשעה שמחירי הטיסות ממשיכים להישחק, דמי התשלום על מזוודות נמצאים במגמת עלייה

חברות התעופה בארה"ב הכניסו לקופתן 1.5 מיליארד דולר מגביית תשלום עבור מזוודות ברבעון השני של 2019 – כך מפרסם משרד התחבורה האמריקאי.

גבייה עבור שירותים נוספים בטיסה הפכה להיות כמעט עניין שבשגרה עבור הנוסעים בשנים האחרונות. גבייה נפרדת על מזוודות היא המוכרת ביותר, אבל הנוסעים כבר הורגלו לשלם בנפרד על הושבה ועל מזון או שתייה. למעשה, גבייה עבור מזוודות הפכה להיות נחלתן של רוב חברות התעופה – ובשעה שמחירי הטיסות ממשיכים להישחק, דמי התשלום על מזוודות נמצאים במגמת עלייה.

גם הרגלי הנוסעים השתנו בעקבות זאת – חברות התעופה מדווחות כי יותר נוסעים מביאים עמם כבודת יד למטוס, ובמקרים רבים המשמעות היא עיכובים בהמראות שנגרמים בשל תהליך ארוך יותר של עלייה למטוס ושל הושבת הנוסעים במקומם (מציאת מקום בתאי האחסון העמוסים, העברת כבודה עודפת לבטן המטוס וכדומה). העיכובים – שמביאים לחוסר יעילות וסטייה ממועדי ההמראות שיכולה להוביל לתגובת שרשרת – מתורגמים להוצאה כספית שחברות התעופה ישמחו להימנע ממנה, לרבות קנסות שהן עלולות לשלם לנמלי התעופה. עיקר התשלום נגבה מהטסים בטיסות פנים ברחבי ארה"ב.

השינוי בשיטת התמחור של כרטיסי הטיסה עם הוצאת הכבודה כתשלום נפרד (מה שבעבר היה חלק בלתי נפרד מכרטיס הטיסה) חוסך לחברות התעופה מאות מיליונים דולרים: חברות התעופה בארה"ב מחויבות לשלם למדינה מס בלו בשיעור של 7.5% ממחירי הכרטיסים על טיסות פנים – המס הזה לא חל על תשלומים נוספים, ומכאן שכאשר הנוסעים משלמים בנפרד על הכבודה שלהם, על תשלום זה החברות לא משלמות את החלק היחסי של המס למדינה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות