Connect with us

כלכלה ועסקים

מה עומד מאחורי ההצלחה הישראלית בעסקים בחו"ל

Published

on

״כל איש עסקים פושט רגל, אבל יש כאלה שמתים קודם" • לא נעים להגיד, אבל ייתכן שמאחורי חלק מסיפורי ההצלחה הישראליים באירופה ובארה"ב עומדים גם קיצורי דרך מפוקפקים וחשדות למתן שוחד למקבלי החלטות • וגם: איך הקיבוצניק לשעבר אדם ניומן היה עד לאחרונה אחד היזמים העשירים בעולם

כמה אנחנו אוהבים לספר לעצמנו על המוח היהודי המבריק, בעסקים ובכלל; כמה נעים להלל ולקלס את היזמות הישראלית פורצת הדרך, ואת יכולתנו המופלאה והייחודית בזיהוי הזדמנויות עסקיות מסביב לעולם, הרבה לפני כל האחרים. פה ושם אנחנו נזכרים שמדובר בעיקר בהרפתקנות ובחיבה לא מבוטלת לסיכונים, שכל־כך מאפיינת אותנו הישראלים. לפעמים הסיכונים משתלמים, ואז המסתכן יזכה בכותרות ענק מפרגנות ומהללות לכישרון המופלא ולראיית הנולד. לפעמים הם מתבררים כמעידה רבתי, ואז המסתכן הכושל ייעלם בדרך כלל מהמגרש בלי להשאיר עקבות וסימנים, עד הקורבן האנונימי הבא.

לא פעם, ההבדל בין נסיקה מפוארת להתרסקות מחפירה הוא שאלה של עיתוי. איש העסקים אליעזר פישמן – אחד שיודע, ושלימים גם חש את החוויה המפוקפקת הזו על בשרו – אמר פעם ש"כל איש עסקים פושט רגל, אבל יש כאלה שמתים קודם". המשבר הכלכלי העולמי לפני קצת יותר מעשור חשף כיצד יותר מדי יזמים ישראלים שבשנות הגאות העליזות נופפו בעסקאות ענק מרהיבות, חיו בפועל על אשראי בנקאי ועל מינוף כמעט אינסופי, שאפשרו להם להכפיל את כספם עשרות מונים כדי לרכוש קרקעות ומבנים יקרים ולגלגל סכומי עתק דמיוניים. ואז הגיע השפל הגדול, הגלגל הפיננסי נעצר, ההון העצמי שלהם נמחק במהירות, והתברר שרבים מאותם יזמים מוכשרים, כמאמר הקלישאה, שחו ללא בגד ים.

בעולם הגלובלי שבו אנו חיים אין יותר מדי מתנות חינם. זו הסיבה שכאשר כלכלנים רואים חגיגות לרגל עסקה שנסגרה, הם יעדיפו לחפש את מה שנקרא "קללת הזוכים". במקום להצטרף למחיאות הכפיים ולתת קרדיט למנכ"ל הישראלי שזכה במכרז, הם יבקשו להזכיר את עקרונות הכלכלה, שבין אם נאהב אותם ובין אם לא בדרך כלל עובדים: מי שגבר על מתחרים אחרים ורכש נכס מסוים, פשוט הציע את המחיר היקר ביותר, יקר יותר ממה שהסכימו לשלם כל האחרים (אפשרות אחרת היא שלא היו הצעות אחרות, וגם זה אומר דרשני). בדומה לכך, מי שנבחר לספק מוצר תחרותי הסכים כנראה לקבל את התמורה הנמוכה ביותר בהשוואה למתחריו. בכל מקרה, הוא יצטרך להוכיח שנשאר לו גם רווח בכיס, ולפעמים זה ייקח לא מעט זמן.

שינו את הכללים

אבל יש גם אפשרות נוספת. ייתכן שהזוכה המוכשר שלנו אכן השיג את העסקה הבינלאומית הנחשקת במחיר מציאה, אבל בדרך ליעד הנכסף הוא פשוט שיחד כמה פקידים או בעלי תפקידים אחרים. בחודשים האחרונים מתברר לדאבוננו שמדובר כנראה בשיטה ישראלית פופולרית למדי להצלחה בעולם הגדול שבחוץ.

אצל יותר מדי כוכבים ישראלים עולה החשד שההצלחה בעולם הגדול, אותו יתרון עסקי תחרותי שאנחנו כל־כך מתגאים בו, נבעה אולי גם ממתן שוחד לפקידים המתאימים. אנחנו מאחלים לכל החברות הישראליות לצאת ַזכּ וֹ ת ונקיות מאותה עננה המרחפת מעל ראשן, ותמיד גם אפשר להאשים את המתלוננים באנטישמיות ובשנאת ישראלים, אבל כבר קשה להתעלם מערימת החשדות המתגבהת נגד הנציגים המוכשרים שלנו בעולם.

לא המציאו את השיטה

לפני פחות משנה, באוקטובר 2018, חגגו הכותרות בישראל עוד אקזיט מוצלח, כאשר ענקית תמציות הטעם והריח IFF רכשה את חברת פרוטרום הישראלית, תמורת סכום עתק של 7.1 מיליארד דולר. אכן, גאווה ישראלית עצומה לתעשייה כחול־לבן. עד שלפני שבועיים הודיעה החברה הבינלאומית, במסגרת פרסום דו"חותיה לרבעון השני, כי במהלך הטמעת פעילות החברה הישראלית היא נחשפה לטענות על שיחוד לקוחות ברוסיה ובאוקראינה. IFF ציינה שהיא החלה מייד בחקירת החשדות, בסיוע ייעוץ משפטי וחשבונאי חיצוני, ו"תוצאות ראשונות אכן מצביעות על שוחד שנתנה החברה הישראלית" בפרוטרום עצמה מכחישים את כל החשדות).

שבוע לאחר מכן, הודיע התובע הכללי בז'נבה שבשווייץ על הגשת כתב אישום בגין עבירות שוחד והלבנת הון נגד איש העסקים הישראלי בני שטיינמץ, במסגרת רכישת זכויות כרייה בגינאה. על פי ההודעה שפרסם משרד המשפטים השווייצרי, מדובר על תשלומי שוחד בהיקף של 10 מיליון דולר שניתנו בין השנים 2005 ל־2010 לפקידים שונים, על מנת לקבל את זכויות הכרייה במכרה עפרות הברזל הגדול במדינה האפריקנית.

שטיינמץ ופרוטרום לא המציאו את השיטה (לכאורה כמובן). רק לפני שנה וחצי שילמה חברת התרופות טבע' קנס של 75 מיליון שקל למדינת ישראל. טבע, עד לא מזמן ספינת הדגל הכי מוצלחת שלנו, שילמה את הקנס החריג בעקבות הסדר מותנה עם פרקליטות מיסוי וכלכלה, שבמסגרתו הודתה כי בשנים 2008־2012 היא שיחדה עובדי ציבור ברוסיה, באוקראינה ובמקסיקו, ובתמורה נפסקו ההליכים הפליליים נגדה. בארה"ב, על אותם חשדות, שילמה טבע ממש לא מזמן 519 מיליון דולר כדי להתחמק מהעמדה לדין. ואם זה לא מספיק, רק לאחרונה פורסם כי אותה 'טבע' תעמוד לדין בארה"ב בחשד שהעניקה הטבות ושוחד לדוברים שונים בכנסים שערכה במדינה, כדי שהרופאים ימליצו וירשמו את תרופותיה לחולים.

ומה עם הגשרים, המחלפים והתשתיות שחברות ישראליות מקימות ברחבי העולם? נזכיר שבשנה שעברה נעצרו ברעש גדול בכירי חברת 'שיכון ובינוי', שבנתה את מדינת ישראל במשך עשרות שנים, בחשד כי החברה־הנכדה הרשומה בשווייץ שיחדה פקידים במדינות באפריקה כדי לזכות במיזמי תשתיות גדולים. המעצר המתוקשר גם שימש טריגר מרכזי למכירת השליטה בחברה על ידי בעלת השליטה באותה עת, שרי אריסון, אם כי ממש לא בטוח שהצעד הזה ינקה אותה מהחשדות הפליליים (המשטרה כבר המליצה להעמיד לדין גם את אריסון עצמה, יחד עם שורה של מנהלים בכירים).

אז כן, ייתכן גם שלפחות בחלק מהמקרים מדובר בכך שמישהו שינה לפתע את הכללים, והישראלים התמימים נדפקים רק משום שלא הפנימו את השינוי בזמן. אבל עדיין מדובר בכוכבית משמעותית מאוד בתחתית סיפורי הגאווה הבינלאומיים שאנחנו כל־כך מתגאים בהם.

״למה לקנות ולבנות דווקא בחו"ל?", שאלתי פעם מנכ"ל מוכר ונחשב, שניהל חברת נדל"ן שכבשה במהירות את העולם הגדול. "זה נורא פשוט", הוא השיב לי. "שם, למאכערים ולמקבלי השוחד יש לפחות חוקים מאוד ברורים. בהונגריה לקחנו את ראש העיר לשבוע של כיף על חשבוננו בלונדון, וכשחזרנו חיכה לנו על השולחן היתר בנייה לפרויקט שקידמנו אצלו בעיר. בארץ אנחנו יכולים לעבור תלאות דומות עם כל ראש עיר, אבל אין לנו שום ודאות שבסוף התהליך והכסף שנוציא אכן יחכה לנו גם היתר בנייה".

מספרים שמאחורי הקלישאות

אפרופו ישראלים מבריקים, אחד השמות החמים בעולם בשנים האחרונות הוא הישראלי לשעבר אדם נוימן, הבעלים הכריזמטי של We. חברת We עומדת מאחורי מותג חללי העבודה המשותפים WeWork, מותג חללי המגורים המשותפים WeLive ועוד. בשנים האחרונות היא מציגה עצמה כבשורה נדל"נית וטכנולוגית שהולכת לשנות את העולם, לא פחות.

ועם זאת, דווקא הצטרפותה למסחר בבורסה של ניו־יורק, ופרסום הדו"חות הכספיים שלה לקראת הפיכתה לחברה ציבורית, גורמים לסיסמאות הגבוהות ולשלל הקלישאות הרוחניות שהחברה מרבה להשתמש בהן, להישמע מלאכותיות ואפילו צבועות.

עם כל הכבוד למיתוגה המוצלח כחברה טכנולוגית שמפעילה אלגוריתמים ומאגרי מידע סופר־מתוחכמים לאיתור וניהול שוכרים, המודל של We הוא בעיקר שכירת נכסים לטווח ארוך והשכרתם לטווח קצר. לא בדיוק מדע טילים. נוימן, שהפך את עצמו לגורו של ממש, משכנע עוד ועוד חברות ועסקים שהם אינם זקוקים למשרד משלהם כמו פעם, ושמוטב להם לשכור משרדים ליום, לחודש או לשנה בתוך חללים משותפים גדולים, עם אווירה יצירתית ומגניבה וגמישות מרבית.

זה אכן נשמע מודל מקורי וכלכלי לא רע, אבל מה בין זה ובין הסיסמאות הרוחניות הגדולות של נוימן, או להצהרה שפתחה את תשקיף ההנפקה של We לבורסה: "אנחנו מקדישים את התשקיף לאנרגיה של החברה – הגדולה מכל אחת מאיתנו, אבל מצויה בתוך כל אחד מאיתנו". נו באמת.

בינתיים, עם כל הכבוד לבאזז הגדול, חברת We מתקשה להוכיח את עצמה כלכלית, והיא רשמה הפסד של 3.6 מיליארד דולר רק מתחילת 2016. במחצית הראשונה של 2019 היא רשמה הכנסות של 1.5 מיליון דולר – קצב הכנסות שמכפיל את עצמו מדי שנה – אולם ההפסד הנקי הסתכם ב־900 מיליון דולר בחצי שנה, מה שאומר שהחברה מסבסדת את משתמשיה הרבים. ועם כל הכבוד למודל המנצח, החברה תקועה עם התחייבויות לשכירות נכסים לשנים רבות קדימה בסך של 47 מיליארד דולר, מה שעלול להפוך לריחיים כבדים על וארה אם היא חלילה תתקשה למצוא מספיק שוכרים לטווח קצר (המודל מדבר על 80% תפוסה בנכסים).

החברה של נוימן בן הארבעים כבר גייסה בתחילת השנה 5 מיליארד דולר לפי שווי של כ־47 מיליארד דולר. נוימן, מי שהחברה מאדירה לכל אורך התשקיף ומכנה בין השאר "מנהיג ייחודי, איש חזון, תפעול וחדשנות", הוא בינתיים המרוויח הגדול מהעסק הלא־ממש רווחי שהקים. הוא אמנם לא נוטל משכורת מהחברה, מנהג יחצ"ני פופולרי מאוד בשוק האמריקני, אבל החברה כבר שילמה לו כמעט 6 מיליון דולר על רכישת המותג We, והיא גם שכרה ממנו ארבעה נכסים שהיו בבעלותו באופן אישי. נוימן גם מכר מניות ושלשל לכיסו כ־700 מיליון דולר במקביל להגשת התשקיף, צעד חריג למדי של מייסד העומד רגע לפני הנפקה ציבורית.

עם זאת השאיפות הגדולות של אדם נוימן נותרו בגדר כאלו שייתכן שלעולם לא יתממשו. דיווחים על ירידה בהערכת השווי של החברה ל-25 מיליארד דולר גרמו למשקיעים מרכזיים לקרוא לחברה לדחות את ההנפקה המתוכננת שלה. עד לאחרונה נוימן היה מיועד להיות אחד היזמים העשירים בעולם. בתחילת השנה, עשור לאחר הקמת WeWork, בנקי השקעות העריכו את שווי החברה ב-65 מיליארד דולר. אם WeWork היתה מונפקת לפי הערכת שווי זו, אחזקותיו של נוימן בחברה, 22%, היו שוות 14 מיליארד דולר – מה שהיה מכניס אותו אוטומטית לרשימת 150 האנשים העשירים בעולם. לפי הערכת השווי האחרונה, הונו של נוימן יהיה בשווי של כ-3 מיליארד דולר – לא מספיק כדי להיכנס לרשימת 500 העשירים במדד המיליארדים של בלומברג.

עם זאת, זהו עדיין הישג משמעותי עבור מישהו שבילה את ילדותו בקיבוץ. נוימן הגיע לניו יורק ב-2001, שם פגש את אשתו לעתיד שהיא גם מייסדת שותפה של WeWork. נוימן גייס במשך השנים 12 מיליארד דולר ממשקיעים לחברה שעדיין אינה רווחית. לפי דיווחים אחרונים בתקשורת, נוימן עדיין פועל לבצע הנפקה ראשונה לציבור של WeWork.

האם מדובר בגאון מבריק, שהיגר מישראל כמעט חסר כול והמציא חברה שמתומחרת היום בשווי של עשרות מיליארדים? בהחלט. האם הוא גם נביא ופורץ דרך שייחרט בהיסטוריה העולמית? כדי להשיב לשאלה הזו נצטרך כנראה להמתין עוד כמה שנים.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

"אם התחברתי עם לקוח, יכולתי להגיד לו שמוצר יעלה לו 3,000 דולר"

Published

on

טל בדיחי עבדה בעגלות בארה"ב ובקנדה, מכרה מוצרי ים המלח והרוויחה הון עתק * את חוויותיה פירסמה בספר "עגלות" שהביא לה פרסום רב אבל גם חותמת שחורה על הדרכון המונעת ממנה לחזור לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות * ראיון על עושר בלי אושר 

מאז שטל בדיחי הוציאה את ספר הביכורים שלה "עגלות" בקיץ האחרון, קרה לה דבר מוזר. מצד אחד הספר זכה להצלחה וביקורות טובות; ומנגד הטוקבקיסטים לא הפסיקו לרדת עליה. "קראו לי 'חלאת המין האנושי', 'עוד תיכנסי לכלא', 'חכי-חכי, העברתי את הפרטים שלך ל-IRS' ועוד כל מיני איומים ונאצות. להגיד לך שזה לא פוגע, אני לא יכולה. תחשבי שהנה, החלום הכי גדול שלך התגשם, פירסמת ספר עם מודן, הוצאת הספרים הכי גדולה בארץ והביקורות על הספר דווקא טובות, אבל התגובות של האנשים עליך באופן אישי כל כך שליליות".

הראיון הטרנס-אטלנטי עם בדיחי נערך טלפונית כשהיא על חוף הים בתל אביב. בעקבות פרסום הספר, עוד משהו לא סימפטי קרה לה: היא לא יכולה לחזור לארה"ב לאחר שקיבלה חותמת שחורה. בשביל להבין איך ספר ביכורים בעל דמויות פיקטיביות יכול לעורר כל כך הרבה בלגן, צריך קודם כל לשמוע את סיפורה של הצעירה התל אביבית בת ה-31.

בדיחי, כמו צעירים ישראלים רבים, החליטה לעבוד בעגלות בקניון בארה"ב ולעשות קצת כסף. השנה היתה 2012, תחילת דצמבר, והיא שמעה שבזמן חג המולד עושים המון כסף במכירות בעגלות בקניונים. "היה לי חוב של 30 אלף שקל לבנק והחלטתי לסגור את המינוס ולחזור לארץ לחתונה של אחי הצעיר".

אבל גם לאחר שהצליחה לסגור את המינוס, היא החליטה להישאר בארה"ב ולעשות כסף קל ממכירת מוצרי ים המלח. במשך שנה שלמה היא עבדה כשהיא עומדת שעות ארוכות על הרגליים ועשתה הרבה מאוד כסף – 120 אלף דולר. את החוויות שצברה במהלך אותה שנה (וחצי השנה שאחריה בקנדה), היא תיעדה בספר "עגלות" בו הגיבורה הראשית היא מושבניקית, גננת לשעבר שמוכרת לסאקרים באמריקה מוצרים במחירים מופקעים תוך הבטחות שווא על סגולותיהם. כך למשל היא מספרת איך הדמות הבדויה שלה מכרה מוצרים לחולת סרטן כדי שתעשה מסיבה לחברותיה על כך שהחלימה. התיאור הזה השאוב מהמציאות, הוא זה שגרם לרבים לכנות אותה בכינויי גנאי ושינאה.

"אם את כבר כותבת על זה, אז אשמח להתייחס", היא אומרת, "כי הדברים הוצאו מהקשרם. זהו לא משהו שאני גאה בו ולא הכי מוסרי ואני מאוד מצטערת שקרה אבל זה לא היה בדיוק איך שאחד הכתבים תיאר את זה. בערוץ 13 הכותרת היתה: 'מכרתי קרמים לחולת סרטן ב-14 אלף דולר' וזה ממש רחוק ממה שזה היה. האישה הזאת שהגיעה לקניון החלימה מסרטן ורצתה לעשות מסיבה לחברות שלה, היא הגיעה עם הרבה כסף והיתה יכולה לקנות כל דבר אחר בקניון אבל החליטה להוציא את הכסף בעגלה שלי. לכל אחת מהחברות קנינו ערכה של מוצרי ים המלח ואחר כך העמסנו לה על האוטו שישה ארגזים. רוקנו את כל העגלה במכירה הזאת. היא גם חזרה אחר כך לקניון ונתנה לי מתנה. 

"הרבה פעמים מה שקורה הוא שהגבול נהיה מאוד דק. את לא מפלצת מהרגע הראשון. לכל אחד יש את הגבולות שלו. היו לנו מקרים שעצרנו את עצמנו ולא מכרנו כי ראינו שהבן אדם לא איתנו וגם לא מכירה מישהו שמכר לנכים".

לא היו לך חששות לפני פרסום הספר מהתגובות שתקבלי, במיוחד מהמשפחה שלך?

"אמא שלי גם כותבת והיא שמחה שהלכתי בדרך הזאת ופרסמתי ספר, אבל היה לה גם קשה עם חלק מהתיאורים כי המשפחה שלי דתית וזה לא היה פשוט שהיו שם תיאורים על יחסי מין (בדירות השכורות של העובדים), לאמא שלי היה קשה לקרוא את זה אבל בסופו של דבר היא היתה מאוד גאה בי וגוננה עלי. אנשים שעבדו בעגלות כתבו לי: הרגשתי שכתבת את הסיפור שלי למרות שאת לא מכירה אותי. לא כל התגובות לספר היו שליליות, אבל כן חששתי מאוד".

בדוכנים לא היה מחיר נקוב

בדיחי גדלה במושב קשת שברמת הגולן, חמישית מבין שבעה אחים ואחיות, בת למשפחה דתית לאומית. היא למדה באולפנה והתחנכה בבני עקיבא. במסגרת השירות הלאומי שלה, היא טסה לאורוגוואי לחיזוק הקשרים עם קהילות יהודיות. שני הוריה עוסקים בחינוך ואמה נמתנתה על פעילי תנועת 'העם עם הגולן' ואף שבתה רעב. בצעירותה, הוריה עזבו את הבית למשך שנה כדי לסייע למשפחה שנפגעה בפיגוע בגוש קטיף ועל מנת לחזק את ההתיישבות. 

את עדיין מחשיבה עצמך דתיה?

"כן, זה חלק גדול מאוד ממני, לא יכולה להגיד שאני הכי שומרת קלה כחמורה אבל אני שומרת על צביון דתי בבית".

חטפת הרבה ריקושטים על מה שאת מספרת בספרך, הרבה טוקבקים יצאו נגדך. נתקלת בזה גם ברחוב?

"אנשים הרבה יותר אמיצים על המקלדת. ברחוב התגובות רק חיוביות. אומרים לי: קראתי את הספר הוא מדהים, גם אם היה מישהו חושב דברים שליליים הוא לא יגיד לי אותם בפנים".

הביקורת היתה על כך ששיקרת בתיאור סגולות המוצרים ובמחירים הגבוהים שמכרת. איך קבעת מה המחיר?

"מכרנו מוצרי קוסמטיקה מים המלח. נכון שלים המלח יש סגולות ושביקור בים המלח מיטיב עם העור אבל מפה ועד להגיד שמוצרים מים המלח הם תרופה ידועה לטיפול בהתקרחות יש דרך לעבור ואני עשיתי אותה והייתי גם גאה בה.  שורש ההונאה היה בכך שלמוצרים בדוכנים שלנו לא היה מחיר נקוב, כך שאם התחברתי עם לקוח, יכולתי להגיד לו שמוצר ששווה כמה שקלים יעלה לו 3,000 דולר".

כמה כסף עשית בזמן שעבדת בעגלות?

"כ-120 אלף דולר. כשגיליתי את הכסף, משהו במוח שלי התחיל להידפק. הרווחתי הרבה יותר ממה שהרווחתי בישראל, יותר מההורים שלי, ובעצם מכל מי שהכרתי. ככל שזה החריף הרגשתי שמי שלא נמצא איתי לא מבין את העולם הזה. בזמן שחברים שלי בארץ הרוויחו 6,000 שקל במשרות במשרדי פרסום, אני עשיתי את אותו סכום בעשר דקות בעגלה. קניתי לעצמי הכל כי הרגשתי שמגיע לי, שהרווחתי את זה".

מה עשית עם הכסף?

"בזבזתי אותו. כל מי שעבד בעגלות עשה הרבה כסף ואת הרוב ביזבז. תזכרי שאני גם הגעתי עם מינוס של 30 אלף שקל לבנק וגם כל ביקור בארץ עולה כסף. גם קניתי בגדים ובזבזתי הרבה. אחרי שסיימתי עם העבודה נסעתי לטיול במכסיקו וישנתי במלון הכי יקר שם. היום זה לא משהו שהייתי עושה. היה בזה משהו שופוני".

כשחזרת לארץ הרווחת הרבה פחות. האם היו לך רגעים שחשבת לעצמך, מה אני צריכה את זה?

"כשחזרתי לארץ, עבדתי כגננת והרווחתי 4,000 שקל לחודש ברוטו, משהו שהייתי יכולה לעשות באמריקה ביום. אז בהתחלה היו מחשבות כאלו, אבל אני לא במקום הזה יותר. העבודה בעגלות כל כך קשה ומתישה נפשית ופיזית שלא מותירה לך זמן לשום דבר. עבדתי מ-10 בבוקר ועד 9 בלילה וב'בלאק פריידי' גם 15 שעות ביום וכל הזמן על הרגליים. יש שלב מסויים בחיים שאתה מוכן להקריב הרבה מאוד בשביל הכסף, היום אני כבר לא נמצאת בשלב הזה".

היום בדיחי עובדת כמנהלת קשרי משקיעים בקרן השקעות ונדל"ן, עדיין מרוויחה הרבה פחות מאשר עשתה בעגלות אבל היא גם לא קורעת את התחת כמו אז. "אז כשהייתי שבה הביתה, לא יכולתי לעשות שום דבר חוץ מללכת לישון. בהתחלה כולנו רצינו ללכת לחדר הכושר ומהר מאוד הבנו שאין לנו זמן לזה".

אשכול נבו האמין בי

זהו ספר הביכורים שלך. היה קשה למצוא הוצאה לאור שתפרסם אותו?

"מאוד. כמעט ויתרתי בשלב מסויים. למדתי שלוש שנים בבית הספר לכתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי. אשכול מאוד האמין בספר ואמר לי שזה חייב לצאת כי זהו סיפור שלא סופר אף פעם. כולם יודעים שמוסד העגלות קיים אבל אף אחד לא שמע מה באמת קורה שם. בהתחלה שלחתי את הספר להוצאה גדולה ונדחתי, אחר כך קיבלתי תשובה שיש לספר פוטנציאל וזה קול הדור אבל שעלי להעמיק את הדמויות. אז שיכתבתי וחזרו אלי עם תשובה שלילית. לקחתי עורכת מקצועית וערכנו את הספר במשך חודשים ושוב התשובה היתה שלילית. זה היה מסע מאוד מפרך. אמרתי לעצמי: מה חשבת? שהוצאה גדולה תיקח אותך? חשבתי איזה פספוס, הייתי יכולה לעשות משהו אחר עם החיים שלי ובמקום בזבזתי את כל הזמן הזה על הספר. 

"אבל אשכול לא ויתר הוא החליט להגיש את הספר בעצמו להוצאת מודן והם קיבלו את הספר. זה היה הדבר הכי מרגש שקרה בחיי. קיבלתי טלפון מרוני מודן, הייתי באקסטזה. לא יכולתי לדמיין מה שקרה אחר כך עם כל הביקורת שחטפתי, אלפי תגובות נוראיות נגדי, זה מצער אותי אבל הייתי עושה זאת שוב. סיפרתי סיפור שמישהו היה צריך לספר. אמנם היה קל יותר אם הייתי רק מספרת סיפור של מישהו אחר ולא הסיפור האישי שלי, אבל עדיין אני שמחה שעשיתי את זה. זה לימד אותי שיעור שאם את רוצה משהו מספיק חזק זה יקרה".

לאחר פרסום הספר היא קיבלה מכתב מהקונסול של הקונסוליה האמריקאית בישראל שהיא לא מורשת כניסה. "הכתבה ששודרה בערוץ 13 היתה חד מימדית וקיצונית. זה יצא כאילו אני גאה בזה שגנבתי, זה פגע ועיצבן הרבה אנשים. היום לא הייתי הולכת להתראיין ככה אבל אני סופרת, לא פוליטקאית. הרבה אנשים שיתפו את הכתבה ופנו למס ההכנסה האמריקאי וגם לקונסוליה האמריקאית וטענו שזהו ספר שמעודד אנשים לפשוע בארה"ב. הקטע הוא שהספר שלי בדיוק מנסה להעביר את המסר הנגדי. עובדה שאמהות של צעירים ישראלים כתבו לי שלאחר שקראו את הספר ואמרו שלא יתנו לילדיהם לנסוע ולעבוד בעגלות. אני לא רואה את עצמי כאדם רע או לא מוסרי, אבל למרבה הצער הרבה אנשים ראו את הספר באופן אישי נגדם והיה בהם רצון לנקמה."

את עובדת על ספר חדש היום?

"כן. אני כותבת על הדתיים בתל אביב, על הקושי שלהם למצוא אהבה וזוגיות בעיר מאוד חילונית ומתירנית כתל אביב. אנחנו עושים מדי יום שישי ארוחות שישי ועולים הרבה סיפורים יפים ומרגשים שאני רוצה לכתוב עליהם".

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

אובר: כ-6,000 איש ואישה הוטרדו מינית בזמן הנסיעה בשנתיים

Published

on

בחברה הדגישו כי מדובר בשברירי אחוז (0.00002%) מכלל הנסיעות שעמדו בשנים אלה על 2.5 מיליארד נסיעות ברחבי העולם

כ-6,000 הטרדות מיניות דווחו לאחר נסיעות בשירות אובר בארה"ב בין השנים 2018-2017. כך עולה מדוח ציבורי שהחברה פירסמה השבוע. בשנתיים אלה, 107 אנשים נהרגו במהלך נסיעות אובר – 58 מהם ב-2018 ו-49 ב-2017. מתוך אלה, 19 נרצחו בנסיעה – 9 ב-2018 ו-10 ב-2017 .

מאז הקמתה, מתמודדת החברה עם שתי ביקורות עיקריות. האחת נהגי החברה מנוצלים מכיוון שאינם מועסקים ישירות על ידי החברה ולכן אינם זכאים לתנאי העסקה מינימליים – דבר שהוביל להפגנות נרחבות מצד הנהגים ברחבי העולם. הביקורת השנייה מתייחסת לכך שמכיוון שהחברה אינה מעסיקה את הנהגים ישירות, היא גם אינה מבצעת בדיקות רקע מקיפות של נהגיה והנוסעים והנוסעות נכנסים למרחב לא-בטוח של הטרדות מיניות, אלימות, נהיגה פרועה וכו'. על רקע מחאת #METOO החברה הודיעה כי היא מסכימה שנשים וגברים שעברו ניצול מיני במהלך הנסיעה יוכלו לתבוע את אובר. לפני כן, החברה הפנתה את המתלוננות לבוררות אישית. בדוח החדש מציינת החברה כי יותר ממיליון נהגים לא עברו את הליך המיונים של החברה בין השנים 2018-2017.

בדוח צוין כי בין השנים 2018-2017 הוטרדו 5,981 נוסעים ונוסעות, נהגים ונהגות. בחברה הדגישו כי מדובר בשברירי אחוז (0.00002%) מכלל הנסיעות שעמדו בשנים אלה על 2.5 מיליארד נסיעות ברחבי העולם. עם זאת, סביר שהמספר גבוה בהרבה שכן רבות מהטרדות המיניות אינן מדווחות. על פי הדוח בשנת 2019, בארה"ב לבדה יש מדי יום 4 מיליון נסיעות באמצעות אפילקציית אובר. כלומר, נסיעה כל 45 שניות.

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

באמנות כמו באמנות: אכל יצירה ששוויה 120 אלף דולר

Published

on

בננה שמודבקת לקיר בנייר דבק של האמן האיטלקי מאוריציו קאטלן, היתה בתצוגה בגלריה במיאמי, כשהאמן דיוויד דאטונה אכל אותה, אחרי שאמר שהוא רעב

יצירת אמנות שנמכרה ב-120 אלף דולר ונקראת "קומיקאי", נאכלה, במה שהוא כנראה הסוף המתאים ביותר לבננה מבשילה המחוברת לקיר בנייר דבק. היצירה, הנקראת "קומיקאי", ונוצרה על ידי האמן האיטלקי מאוריציו קאטלן הייתה בתצוגה בגלריה הבינלאומית Perrotin במיאמי, כאשר האמן דיוויד דאטונה אכל אותה, אחרי שאמר שהוא רעב. מקים הגלריה, עמנואל פרוטין, קרא לעבודה "סמל למסחר גלובלי, דו משמעי, כמו גם מכשיר קלאסי להומור".

לא הכל אבוד לרוכש, אשר היה אמור להתמודד עם הירקבותה של הבננה בשלב כלשהו. העבודה מגיעה עם תעודת מקוריות, והבעלים יכולים להחליף את הבננה. "דאטונה לא הרס את העבודה. הבננה היא הרעיון". אמר לוסיאן טראס, מנהל בגלריה. ואכן, הרעיון חזר לחיים במהירות, כאשר פרוטין התקין בננה חדשה כמה דקות אחר כך. קאטלן – שקנה את הבננה בשוק ירקות מקומי – ידוע בשל עבודותיו הקומיות כשהמפורסמת בהן היא שירותים בשם "אמריקה" העשויים מזהב 18 קראט, והיו פעילים לשימוש, כאשר הוצגו בגוגנהיים ונגנבו לאחרונה מתערוכה באנגליה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות