Connect with us

חדשות ואקטואליה

מה מסוכן ב"קבוצות סיכון"?

Published

on

כולם כיום יודעים שמבוגרים ואנשים שסובלים ממחלות רקע פגיעים יותר מאחרים למחלת COVID-19 * אבל מהי המשמעות של הימצאות בקבוצת סיכון?

מי שעוקבים אחד הדיווחים בעניין מגפת הקורונה, כבר יודעים ודאי לדקלם שקבוצות הסיכון לסיבוכים קשים ומסכני חיים ממחלת COVID-19 כוללות בין השאר אנשים מעל גיל 65 ואנשים שסובלים ממחלות רקע, כמו סוכרת ומחלות לב וכלי דם. מה שפחות מובן הוא המשמעות של השתייכות לקבוצה כזאת. האם כל מי שנמצא בקבוצת הסיכון יחלה קשה אם יידבק בנגיף הקורונה החדש SARS-CoV-2, ומי שלא – לא?

ההגדרה של קבוצות הסיכון מתבססת על מחקרים אפידמיולוגיים תצפיתיים, ובעיקר מחקרי עוקבה. מחקר מהסוג הזה עוקב בדרך כלל אחרי קבוצה של נבדקים ומנסה למצוא קשר בין גורם כלשהו שיש חשד שקשור למחלה מסוימת, לבין התחלואה בפועל של חברי הקבוצה – לדוגמה הקשר בין עישון לסרטן הריאות. המחקר הוא תצפיתי, שכן החוקרים לא שולטים במעשי הנבדקים או במידת החשיפה שלהם לחומר החשוד, כך שהם יכולים למצוא רק קשר סטטיסטי בין שני משתנים או יותר, אך לא לקבוע בוודאות שאחד מהם גורם לשני. 

מכאן אפשר לחשב את הסיכון, כלומר הסבירות לאירוע מסוים, כגון מחלה נשימתית קשה או מוות, בפרק זמן מסוים. בדרך כלל הכוונה היא לסיכון היחסי בין שתי קבוצות במחקר שנבדלות זו מזו במאפיין מסוים. לדוגמה, כדי לגלות אם עישון מעלה את הסיכון ללקות בסרטן הריאות, ימיינו נבדקים בריאים למעשנים וללא מעשנים. לאחר תקופת מעקב מסוימת ישוו בין שיעור המעשנים שחלו בסרטן לבין שיעור הלא מעשנים החולים. כשמחלקים את שני המדדים הללו מתגלה הסיכון היחסי, כלומר פי כמה הסיכון של מעשן לחלות בסרטן ריאות גדול מהסיכון של מי שאינו מעשן.

חשוב לבחון את המספרים באופן ביקורתי: לדוגמה, גם אם קבוצה מסוימת נמצאת בסיכון כפול מהרגיל לחלות במחלה מסוימת, ההבדל עצמו יכול להיות קטן. לדוגמה, ייתכן שהסיכון הכללי לחלות במחלת הכזבת עומד על אחוז אחד, ועולה לשני אחוז בקבוצת הסיכון. לעומת זאת, שקרת פוגעת ב-25 אחוז מהציבור, אך התחלואה בה בקרב פוליטיקאים היא 50 אחוז. בשני המקרים הסיכון היחסי הוא פי 2, אך עלייה של 25 אחוז בסיכון מדאיגה הרבה יותר מעלייה של אחוז בודד.

אחד ממחקרי העוקבה המפורסמים ביותר הוא מחקר פרמינגהם, שהגדיר את גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם. המחקר החל כבר בשנת 1948, אז גויסו אליו 5,209 תושבים בריאים מהעיירה פרמינגהם במסצ'וסטס, שעברו כל כמה שנים בדיקות רפואיות ומילאו שאלונים על אורח חייהם, במטרה ללמוד מי מהם יפתחו מחלות לב וכלי דם. כשהישוו בין המאפיינים המשותפים לנבדקים שחלו לעומת אלה שלא, הצליחו לזהות רבים מגורמי הסיכון למחלות לב.

לפי הנתונים שנצברו עד כה, דו"ח של המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית (CDC) מצביע על תשע קבוצות סיכון במחלת COVID-19: אנשים בגילאים 65 ומעלה; דיירי מוסדות סיעודיים; אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת, למשל בעקבות טיפולים כימותרפיים; חולים במחלות ריאה כרוניות כמו COPD או אסתמה; חולי לב; מי שסובלים מהשמנת יתר חולנית; חולי סוכרת; חולי כליות הזקוקים לדיאליזה; וחולי מחלות כבד. חוקרים עדיין חלוקים בדעתם בנוגע לעישון כגורם סיכון. 

בעקבות מחקר פרמינגהם אנו יודעים לדוגמה שרמות גבוהות של "כולסטרול רע" (LDL) עלולות להוביל להסתיידות עורקים, ועל כן רושמים לסובלים מהן טיפול תרופתי מתאים כדי למנוע מחלת לב פוטנציאלית. המחקר עדיין נמשך וכיום נאספים נתונים על הדור השלישי של אוכלוסיית המחקר המקורית. 

מאחר ש-COVID-19 היא מחלה חדשה, היקף המחקר עליה עדיין מצומצם, ולכן מומחים משתדלים להיזהר בקביעת מסקנות חד-משמעיות על הגורמים לתחלואה מסכנת-חיים בה. במחקר עוקבה רטרוספקטיבי שנעשה בעיר ווהאן בסין, מוקד ההתפרצות של המגפה, בדקו החוקרים את הנתונים הרפואיים של 52 חולים שאושפזו במחלקות טיפול נמרץ עקב סיבוכי המחלה. נמצא שמטופלים מעל גיל 65 עם מחלות רקע נמצאים בסיכון גבוה יותר למות מהמחלה לעומת מטופלים צעירים ללא מחלות רקע. גם במחקר נוסף, שבו נבדקו 191 חולים בני 18 ומעלה, במידות חומרה משתנות של תסמינים, נמצא קשר בין גיל מבוגר לתחלואה קשה. 

ממחקרים כאלה אפשר להסיק אילו גורמים נוספים מגדילים את הסכנה לסיבוכים מסכני חיים אצל נדבקים בנגיף הקורונה. עם זאת, חשוב לזכור שתוצאות המחקרים תלויות במשתנים רבים: לדוגמה, אין דרך להבטיח שאוכלוסיית מחקר שנעשה בסין תייצג בהכרח אוכלוסיית נדבקים אחרת, למשל בארה"ב או בשבדיה. הממצאים מושפעים גם מגורמים כמו גודל אוכלוסיית המחקר, אילו מדדים נבדקו, כמה זמן נמשך המעקב ועוד.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

נכשל בתפקידו

Published

on

אחרי שלא הצליח לפתור את בעיית ההומלסים בחוצות לוס אנג'לס, ממשיך ראש העיר אריק גרסטי לאמלל את תושבי העיר בהוראות דרקוניות * הגיע הזמן לשלוח אותו הביתה

מחלקת בריאות הציבור במחוז לוס אנג'לס דיווחה ביום שני האחרון על 12 מקרי מוות הקשורים לנגיף הקורונה. זהו המספר השני הנמוך ביותר של מקרי המוות המדווחים ביום אחד מאז שהפנדמיה החלה לפשוט כאש בשדות קוצי לוס אנג'לס, בחודש במרץ. כמו כן דווח על 1,047 מקרים חדשים ולמעלה מ- 46,000 תושבי המחוז הנגועים בווירוס, כמחצית מכל המקרים שפורסמו בקליפורניה.

מספרים מבהילים? לא ממש. בסך הכל  2,116 בני אדם במחוז לוס אנג'לס מתו מסיבוכים הקשורים ל- COVID-19 (המהווה יותר ממחצית ממקרי המוות הכוללים במדינה). המחוז בדק עד עכשיו כחצי מיליון איש, כאשר בערך 8% מהם נמצאו חיוביים לנגיף. במחלקת האשפוזים, אחד המדדים החשובים ביותר לדעת אם התפשטות הנגיף מאטה, נמשכה העקומה כלפי מטה כאשר 1,440 איש אושפזו בלוס אנג'לס. בשיא ההתפרצות בעיר ב- 29 באפריל אושפזו כמעט 2,000 איש. גורמי הבריאות במחוז יהיו ככל הנראה עסוקים השבוע.: מושל קליפורניה גאווין ניוסאם אישר בתחילת השבוע פתיחה מחדש של קניות קמעונאיות ומתן שירותי דת בבתי כנסת, כנסיות או מסגדים עם פחות 100 איש או עם קיבולת של 25%. כדי שההנחיות הללו ייכנסו לתוקף בלוס אנג'לס, יידרש אישור ממחלקת הבריאות במחוז.

אבל לוס אנג'לס עדיין סגורה ומסוגרת, וממש ללא סיבה טובה. תושבי לוס אנג'לס מגרדים את ראשם ותוהים מדוע אמריקה, כולל אפילו העיר ניו יורק, נפתחת מחדש בעוד לוס אנג'לס נותרה כמעט סגורה לחלוטין. ד"ר ברברה פרר, פקידת בריאות ציבורית שלא נבחרה, האחראית על חירותם של תושבי המחוז, הודיעה שהיא מצפה לפתיחה מחודשת נוספת רק ברביעי ביולי. ראש עיריית ניו יורק ביל די בלסיו (אימבציל לא קטן), אמר כי עירו נפתחת מחדש בתחילת יוני. משהו פה לא הגיוני.

בעוד ש-LA מכונה "מוקד ההתפרצות" של COVID-19 בקליפורניה, מספרם למעשה נמוך מאוד. שיעור התמותה בעיר ניו יורק מ- COVID-19 הוא 1 מ- 532. שיעור התמותה במחוז לוס אנג'לס הוא כמעט פי 10 פחות,  – מתוך 5,000.

קליפורניה הצליחה לעומת מניו יורק, ככל הנראה בגלל המניעה המוקדמת של הטיסות מסין. מזג האוויר כאן חם יותר והצפיפות פחותה בהרבה. בניו יורק אנשים מתגוררים בגורדי שחקים, משתמשים במעליות, הולכים ברחובות צפופים, נוסעים ברכבת התחתית הצפופה, וקונים וסועדים בחנויות ומסעדות צפופות. אנשים בלוס אנג'לס נוטים להתגורר בבתים או בבנייני דירות קטנים, נוהגים במכוניותיהם, ונוהגים לשמצה לא ללכת לשום מקום. יש בה פחות משליש מהצפיפות שבניו יורק.

עם זאת, הוראות השעה בלוס אנג'לס נותרו אולי הדרקוניות ביותר ביבשת. המחוז פתח לאחרונה סוף סוף את חופי הים, המחוז האחרון במדינה שעשה זאת. אבל, לשבת או לשכב על חוף מחוז, אפילו לבדך, אסור. אתה נדרש ללבוש מסיכה כשאתה על החוף (היזהר מקווי שיזוף מביכים), אך הצו מבהיר שמותר לך להסיר אותה לפני שאתה נכנס למים (ככל הנראה חכם). המחוז גם סוף סוף פתח את הפארקים ומסלולי ההליכה שהיו סגורים במשך חודשיים, בעוד העיר ניו יורק מעולם לא סגרה את הפארקים שלה.

ראש העיר אריק גרסטי הודיע בשבוע שעבר כי הוא מרחיב את "הפתיחה המחודשת" לחנויות לטיפוח חיות מחמד ושטיפות רכב. שיער חיות המחמד נראה כעת טוב; בני אדם, לא ממש. כנסיות נותרו עד השבוע חסומות, ואילו חנויות ליקר ומריחואנה נחשבו "חיוניות" ומעולם לא היו סגורות. במקביל, הוא הודיע כי ההגבלות יישארו במקום עד שתמצא "תרופה". מומחים מזהירים כי ככל הנראה זה ייקח יותר משנה. בינתיים, התושבים ממשיכים לסבול תחת שלטונו של גרסטי ונציגת מחלקת הבריאות שלא נבחרה.

בכלי התקשורת הלאומית זיהו סוף סוף את מה שרבים בלוס אנג'לס, (חוץ מרוב הכלבלבים הכנועים בתקשורת המקומית) לוחשים זה מכבר: ראש עיריית לוס אנג'לס, אריק גרסטי, הוא יצור פוליטי מזיק ומדכא, הנאבק מדי יום להשיג כוח ותשומת לב כדי לספק את התשוקות המוזרות שלו ולא לעשות את מה שהוא נשכר לעשות: לשלוט בהגינות, בשקיפות ובכנות. 

בשבוע שעבר, הפרשן הפוליטי טאקר קרלסון עשה זאת בתוכנית הערב הפופלרית שלו ב"פוקס ניוז". "אריק גרסטי הוא מגלומני ונוירוטי", קבע קארלסון וחשף בצורה מבריקה כיצד גרסטי כפה על כללי התנהגות מגוחכים ב-22 המיילים של חופי דרום קליפורניה: בלי שמץ של ראיות מדעיות, מדוע איננו יכולים לשכב על חול יבש, אך זה בסדר שנצעד בחול רטוב? הוא טוען כי החלטותיו מבוססות על הקשבה המדענים ואנשי המקצוע הרפואי, למרות שלד"ר ברברה פרר, מנהלת המחלקה לבריאות הציבור במחוז לוס אנג'לס, אין תואר רפואי, או לכל מסלול לימודים הקרוב אליו.

גרסטי הוא פוליטיקאי צבוע במיוחד. כך, במצעד האליפות של הקינגס בלוס אנג'לס הוא נתפס עם בקבוק בירה ביד, ואמר "יש שני חוקים בפוליטיקה. הם אומרים 'לעולם אל תצטלמו אי פעם עם משקה ביד, ואף פעם אל תישבע על כך', אבל זה יום גדול ומזוין!" הכישלון המחפיר שלו בפיתרון בעיית ההומלסים מזדקר ומתעצם בעת משבר הקורונה, עד שרבים וטובים (כולל אני) אומרים די! השבוע חתמתי על עצומה להדחתו  (recall Garseti) באתר change.com

החשיפה של טאקר קרלסון רלוונטית לא פחות מכיוון שהמגלומניה הנוירוטית של גרסטי פוגעת עכשיו בכל אחד מאיתנו, ומיליונים רבים מעבר לעיר שהוא אמור להוביל, מכיוון שהוא מופיע בטלוויזיה כל יום ויום כדי להסביר למה אנחנו, וגם אלה שמחוץ לעיר, מנועים מלחזור ולחיות את חיינו  על סמך גחמותיו. המדיניות שלו אינה מנומקת, מהורהרת. קארלסון: "זהו ביטויו של אוטוקרט שהחליט שהוא חייב להיראות קשוח בכך שהוא עושה משהו, או שהוא לא ייבחר לנשיא, מה שהייתה תמיד המטרה העיקרית של אריק גרסטי. זה מפחיד אם אתה חושב מה זה אומר. המשמעות היא שהעיר השנייה בגודלה של אמריקה נפלה תחת שליטה מוחלטת של מגלומנית נוירוטית שמפוחדת מחול יבש. הפוביות האישיות של אריק גרסטי הינן חוקיות כיום בלוס אנג'לס. זה גורם לך לחשוב על ימיו האחרונים של ניקולאי צ'אושסקו ברומניה, כשהוא מתלהם על נתיניו מהבמה ומטיל את האובססיות המוזרות שלו על האוכלוסייה חסרת האונים".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות