Connect with us

חדשות ואקטואליה

מה יקרה ב-18 בספטמבר

Published

on

מאז ומתמיד נמנעו המפלגות הגדולות מהמתכונת של ממשלת אחדות
שכן ממשלות כאלה, טבען שלא להאריך ימים

אם לא יחול שינוי דרסטי עד יום שלישי הבא, ייתכן שלא תהיה הכרעה מובהקת בין מה שקרוי הגושים ימין ושמאל) בבחירות לכנסת ה-22 בישראל. משמעות הדבר היא שהקרב המרכזי יתנהל ביום הדין בין שתי המפלגות הגדולות, הליכוד וכחול-לבן, ואם התוצאות יתקרבו לשוויון בין הגושים ובין המפלגות גם יחד – אזרחי ישראל עלולים להתעורר בבוקר לשאלה מי מהן תקבל את המנדט להרכבת ממשלת אחדות.

במקרה כזה לשאלת הבכורה חשיבות גורלית, בעיקר אם המבוי הסתום כופה רוטציה, שכן רק הראשון בתור יכהן כראש ממשלה. עד שיגיע תורו של השני, הכנסת עלולה להתפזר שוב.

פעם אחת בלבד הוציאה ממשלת אחדות בישראל את ימיה. בחירות 1984 לא הסתיימו בהכרעה ברורה בין הגושים. שתי המפלגות הגדולות הגיעו יחד ל־85 מנדטים: העבודה – 44, הליכוד – 41. שמעון פרס היה הראשון בתור לראשות הממשלה, ובשנת 1986 פינה את מקומו כמוסכם ליצחק שמיר. זו היתה הפעם האחרונה שבה זה הצליח עד הסוף. בבחירות 1988 עבר הליכוד עבר את העבודה במנדט אחד בלבד (39-40). שמיר העדיף להמשיך בממשלת האחדות, שהחזיקה מעמד פחות משנתיים, ונפלה בעקבות "התרגיל המסריח". חודשיים שהתה המערכת הפוליטית במצב של תוהו ובוהו, ובסופו של דבר הוקמה ממשלה צרה בראשות שמיר.

מאז נמנעו בדרך כלל שתי המפלגות הגדולות מהמתכונת של ממשלת אחדות. רבין העדיף ב־1992 ממשלה צרה מאוד. נתניהו, כראש ממשלה צעיר, העדיף ב־1996 שלא לחלוק את השלטון עם מפלגת העבודה. ברק, שמצא את עצמו ב־1999 מול כנסת לעומתית, פסל את הליכוד כשותפה. שרון, שהחליף אותו ב־2001, הקים אמנם ממשלת אחדות עם ישראל אחת (היא "העבודה"), אך כבר בנובמבר 2002 פרשו שריה מממשלת האחדות; שכן ממשלות כאלה, כבר נאמר, טבען שלא להאריך ימים.

אי אפשר לקבוע אם תוקם אחרי הבחירות ממשלת אחדות, ובאיזה הרכב. עם ליברמן או בלי ליברמן, עם הסיעות החרדיות או בלעדיהן. תיאורטית, קיימת גם אפשרות לקואליציה בלי ליברמן והחרדים, אבל עם "ימין חדש" (ללא סמוטריץ') או עמיר פרץ (ללא שפם). כששתי הסיעות עוברות בוודאות את ה־60, השותפות האחרות הן בגדר דובדבן על קצפת. זה כבר משני.

השאלה העיקרית היא מי ירכיב את הממשלה: הליכוד או כחול לבן. ממשלות האחדות לא קיבלו עד כה הכרעות מדיניות או צבאיות גורליות. כל ההכרעות רשומות על שמות ראשי ממשלות צרות. הנסיגה מסיני, מלחמת לבנון הראשונה (וגם השנייה), הסכם אוסלו, היציאה מלבנון, ההתנתקות. ועדיין קיימת חשיבות לא מבוטלת לאישיותו ולשייכותו המפלגתית של ראש ממשלה גם בעידן שבו לא מתקבלות הכרעות. מי ינהל מגעים עם הנשיא טראמפ על התוכנית המדינית המשוערת שלו, או בנושא הסוגיה האיראנית?

נכון, לא תמיד יתרון של מנדט קובע. ציפי לבני התעקשה ב-2009 להוכיח ש־28 המנדטים של קדימה היו יותר מ־27 של הליכוד. היא כשלה, משום שהיתה הכרעה בין־גושית ברורה. אך הפעם לא מסתמנת הכרעה בין־גושית ברורה. ייתכן מאוד שזאת ההכרעה שתיפול ב־17 בספטמבר; יתרון לליכוד או לכחול לבן בהרכבת ממשלת אחדות, עם או בלי רוטציה.

לשבוע שנותר עד הבחירות מגיעות המפלגות עם סכומים גדולים של כסף ועם ארסנל מלא וגדוש, לקרב האחרון לקראת ההכרעה. בליכוד מעצימים את תחושת הפאניקה, והפעם יש לה על מה להסתמך: באף סקר עד כה לא ניצח גוש הימין את השמאל, ואם כך יהיו תוצאות האמת, שלטונו של נתניהו בסכנה ממשית. בכחול לבן עסוקים בקרבות פנימיים, אבל מצליחים לשמור על מעמדה כמפלגה הגדולה השווה לליכוד, וכאלטרנטיבה היחידה להחלפת השלטון. יאיר לפיד ובני גנץ מצליחים לנקז אליהם את מרבית מתנגדי נתניהו, בעוד שלמפלגות האחרות בגוש השמאל נותרים רק הפירורים.

העובדה שמפלגת העבודה לא מתרוממת מעידה על קמפיין בעייתי שלא מספק את הסחורה. בעוד שבמפלגה שניצבת משמאלה, המחנה הדמוקרטי, נראים המועמדים רעבים ואגרסיביים, בכחול לבן ובעבודה מנומנמים ומעבירים מסרים שלא מצליחים לחדור. כחול לבן קיימת בעיקר בזכות האינרציה, ואילו העבודה מדשדשת בחוסר הצלחה בולט לקצור את מפלגת כחול לבן, המנהלת את הקמפיין השלומיאלי ביותר במערכת הבחירות הנוכחית.

אבל בשבוע האחרון, כך למדנו מהעבר, הכל יכול להשתנות. סדר היום יהיה זה שנתניהו יכתיב (מצלמות בקלפיות, האיום האיראני, ברית הגנה עם ארה"ב) והקרב בין המפלגות הגדולות יהיה קשה יותר וצמוד יותר. זוהי בשורה רעה למדי למפלגות הלוויין: העבודה והמחנה הדמוקרטי משמאל, וימינה מימין. כולם יצטרכו להעניק מנדטים יקרים, בעל כורחם, למפלגות הגדולות, ולא נראה שיהיה בכוחם לעצור זאת, אלא אם יתרחש נס.

וחודש אלול הוא הרי זמן לא רע להתחיל להתפלל…

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

אנרכיה ברחובות לוס אנג'לס, יומן אישי

Published

on

בסוף השבוע האחרון הרגשנו בלוס אנג'לס מה פירוש ״הפגנות שלוות": העיר החלה לבעור, והפורעים השתוללו ללא מפריע * הם למדו את הלקח מהמהומות לפני 28 שנים: כבר אז הם יצאו בהצהרה שבפעם הבאה ההרס והחורבן לא יהיה בשכונות שלהם כי אם באזורים יותר אמידים * אמרו ועשו 

זה התחיל באלפים שהגיעו להפגנה שקטה בפרק פאן-פאסיפיק הסמוך לגרוב, בו נמצא מוזיאון השואה, עם ששת העמודים לפניו והרחבה המיוחדת לזכר למעלה ממיליון הילדים מתוך ששת המיליונים מאתנו שנרצחו בשואה. מסתבר שבשבת בצהרים, ההפגנה החלה בצורה מכובדת, כשאנשים באו להביע את כאבם על ״אחיהם״ השחור שנרצח ע״י שוטר במיניסוטה.השוטר, לאחר שאזק את ג׳ורג׳ פלויד כשידיו מאחורי גבו והוא שוכב על הכביש לצד מכונית המשטרה, התיישב עליו כשהברך שלו לוחצת על צווארו. לאחר שש דקות, האזוק הפסיק להתנגד ולהגיד שהוא נחנק מחוסר אוויר. במשך כמעט שלוש הדקות הבאות, הוא פשוט נדם לחלוטין. החנק נגרם מתשלובת של הלחץ, חומרים שאולי היו בגופו (סמים או אלכוהול, דו״ח הניתוח שלאחר המוות לא פירט, שכן התוצאות אולי לא היו ידועות עדיין) ומצבו הרפואי הירוד.

בין אלו שיצאו להפגין גם ראש העיר הסמוכה, ווסט הוליווד. ראש העיר לינדסי הורוות' היא קתולית תומכת נלהבת בישראל, שיצא לי בעבר לעבוד צמוד איתה נגד שונאי ישראל והמערב. מהדיווח שלה, אין ספק שההפגנה החלה בתמימות רבה ובכוונה טובה. זו זכות אמריקאית בסיסית. אלא שמנקודה זו בצהריים, הכל התדרדר במהירות. נזכור, המטרה הרשמית המוצהרת היתה ״חיי שחורים שווים״.

הפארק נמצא בין שני רחובות ראשיים מקבילים הזורמים ממזרח (דאון טאון) למערב (האוקינוס). הרחוב מדרום הוא הרחוב השלישי, והרחוב מצפון הוא בוורלי בולוורד, והוא תחום ממערב ע״י שדרות פיירפקס, פעם לב השכונה היהודית. ממערב לפארק יש בחצי הדרומי ״שוק האיכרים״ של לוס אנג׳לס ואזור קניות בשם ״הגרוב״ ובחצי הצפוני אולפני סי.בי.אס. בכל האזור לא נשאר דבר אחר בו הם לא פגעו. 

אתחיל מדרום לצפון: חנות Whole Foods שם אלפי אנשים קונים ואוכלים מדי יום – בשידור חי הפורעים בעטו בדלתות הכניסה עד שהצליחו לפרוץ אותן, ואז הם רצו פנימה במהירות כה רבה כמו המון מורעב שמתנפל על טרף.  אך בה במהירות הם גם יצאו. ממול חנות הכלבו נורדסטרום – חנות ברמה גבוהה אליה פרצו הפורעים ובזזו כל הבא ליד. לידה קיוסק שהם העלו באש. כך גם בית כנסת ענק (בשדרות בוורלי הרבה מאד בתי כנסת, והיום היה יום שבת). בבית כנסת אחר הם ריססו כתובות נאצה. טוב שכל בתי הכנסת והקהילות היהודית קשורים בקו שקט לשעת חירום, וטוב שעדיין חל איסור פעילות בשל הוירוס. אלוהים לצדנו.  

הלהיט: בתי כנסת וחנויות נעליים

הפורעים צעירים משולהבים שלא יודעים דבר ושחושבים שהכל מגיע ומותר להם. חנויות נוספות נבזזו, לאחר שחלונותיהן נופצו. מכוניות משטרה הועלו באש, לאחר מכן רוססו והפורעים התיישבו או נעמדו או רקדו עליהן. הדבר הזכיר לאבי את ההתפרעויות בטהרן עת המהפכה של חומייני בסוף שנת 1978.  

צפונית משם בשדרות פיירפקס, בלב השכונה היהודית של פעם, כבר לא נשארו כמעט סממנים יהודים. יש את בית הכנסת באבא סאלי בפינה אחת, את חנות חב״ד בפינה ממול ואת הדלי היהודי קנטרס בפינה השלישית ולאורך קיר הבנין כולו ציור קיר של ההיסטוריה היהודית של העיר לוס אנג׳לס מאז הקמתה בשנת 1850. למעט צומת זה, את כל השאר החליפו חנויות של חולצות ונעליים בהון תועפות שחברה צעירים מוכנים לוותר על שנת היופי שלהם ולחכות משך שעות בתור, טרם הפתיחה, בכדי להשיל סכומים שודאי נאלצו לבקש מהוריהם ֿֿ. הפעם  הכל מותר והכל חופשי והכל  מגיע להם. מה עושים? שוברים, נכנסים ולוקחים, והכל בשידור חי.  

אם מישהו חשב לשניה שלדור זה באמת אכפת היה מאדם שנפטר בשל התנהלות לא ראויה במדינה הרחוקה מכאן, הרי שהתנהגותם הוכיחה שלא כך הדבר. לאו חברה צעירים, וכל שהם רצו הוא להתפרק, להתפרע, לעשות ככל העולה על רוחם – לרסס, להצית, לבעוט, להשחית, להרוס, לגנוב, ללכת מכות ואף לגרום חבלות בגוף. המזל היה שמישהו ירה אך לא פגע באף אחד מהמפגינים או מהשוטרים.  

בלוק שלם בשדרות פיירפקס שייך לבעלים של ״סמי מכולת".  סמי כבר אינו בחיים כמה עשרות שנים, אך אשתו והבן שהחנות בניהולו שם מדי יום. כמה טוב שהיה יום שבת, והם ועובדיהם לא היו שם. את החנות שדדו (משום מה את הבמבה השאירו – היא עולה ברשת טריידר ג׳ו'ס 99 סנט לחבילה גדולה – יותר זול מאשר בארץ). ליהודים שלום.

המתפרעים צעירים, לבנים ובעיקר שחורים, ובכל מקום הם שוברים את הדלתות וחלונות הראווה, פורצים כמו נחיל פנימה, גונבים ורצים החוצה. המון משתולל, כמו ארבה, ואז ממשיך הלאה, לשדה הבא. הם מצלמים הכל, הפכו ל״כתבים״ מהשטח, יותר בכדי להתגאות במעשה ידיהם ולנסות אח״כ לתבוע (תמיד מענין כשהפושע מכריז שהוא הקורבן).

מבצע מותגים ברודאו דרייב

מה שקרה אולי התחיל בפאן פאסיפיק פרק, אך הוא התפצל לראשים שונים. כמה אלפי אנשים צעדו לכיוון בוורלי הילס. בשעה 3:03 התקשרתי למספר הלא-חרום של המשטרה, ונעניתי מיד ״אנחנו מודעים לכך". אלפי צועדים מרחק כמה רחובות ממרכז העיר. המשטרה היתה ערוכה חלקית וניסתה לתעל את הצועדים כך שלא יזלגו לרחובות מסביב במרכז העסקים של בוורלי הילס. אך מה קרה ברחוב רודיאו, רחוב החנויות הידוע ביותר בעולם? פינת שדרות ווילשייר, הפורעים ניסו להיכנס למלון ״בוורלי ווילשייר״. כולנו מכירים את המלון, שכן ג׳וליה רוברטס יצאה משם פעם לקניות, פעם בתור אשת המקצוע העתיק בעולם ופעם בתור ״אישה יפה". הפורעים נכנסו אך נאלצו לסגת כלעומת שבאו. אך הם חזרו לשלושת הבלוקים הבאים של רודיאו, ושם הם החלו לנסות לחדור לחנויות. שמות המותגים הידועים ביותר בעולם מתנוססים בגאווה ברחוב רודיאו, כששכר הדירה לבדו יכול להיות מעל מאה אלף דולר לחודש לחנות. משום מה הפורעים לא הצליחו לחדור לחנות ג׳וצי, והיו צריכים להסתפק בחנות סמוכה. המשטרה עמדה עשרות מטרים מהם ולא עשתה דבר. תוך שניות מועטות הביזה הושלמה, והכל בשידור חי לכולם. לא חשבתי לעצמי שאי פעם נגיע לכך בבוורלי הילס.

בינתיים הכריז ראש העיר לוס אנג׳לס על עוצר החל מהשעה שמונה בערב. ערים אחרות כמו ווסט הוליווד וסנטה מוניקה החרו החזיקו אחרי העיר לוס אנג׳לס. אך המתפרעים בשלהם. שורפים, זורקים בקבוקי מים ומה שנראה כמו בקבוקי מולוטוב, זיקוקים או נפצים, וכו׳. העוצר נכנס, ראשי הערים מתראיינים בשידורים חיים, ואנחנו בתדהמה: הנתק מוחלט. ראש העיר בוורלי הילס מדבר על מה שהעיר עושה, ואנו רואים את השוטרים עומדים כמו גלמים ולא עושים דבר (בדיוק כפי שנהגו קודם לכן עת הפשיטה על רודיאו דרייב).  מאות פורעים מולם, מחכים לצעד הבא.

השוטרים של בוורלי הילס מפחדים

בשנת 1992 בעת פרעות רודני קינג, מפקד המשטרה של בוורלי הילס וראש העיר יצאו בהצהרה: אל תעזו להכנס לעירנו, כי תצטערו על כך מאד. כשאכן מישהו ניסה להכנס בצורה חוצפנית, מתריסנית ומסכנת עד מאד, המשטרה רדפה אחריו מהלך מיילים רבים עד שהוא הוכנע. לא כך היום. העוצר נכנס לתוקף, וכל המפגינים עדיין שם, מצלמים, זורקים, נהנים ומסכנים את בעלי הבתים הסמוכים. נזכור שמרכז העסקים גובל בחלק הטוב של בוורלי הילס, אזור בו כל בית עולה כעשרה מיליוני דולרים. בדיוק בפינה בית של ישראלי עשיר, פילנטרופ ידוע שלושה בתים ממנו בית של רופא שיניים יהודי דתי. וממול כנסיה מפוארת.  

בניגוד גמור ל-1992, עכשיו ברור שמותר ואפשר וניתן לעשות הכל, והמשטרה לא מהווה איום של ממש. מסתבר שהיום אפילו השוטרים של בוורלי הילס מפחדים, או אולי זה ראש העיר וחברי המועצה שחושבים שיד רכה אכן תעזור. בינתיים אנחנו ב״עוצר״ לכאורה. מכוניות ממשיכות לנסוע. אך מדי פעם אנחנו שומעים סירנות של מכוניות משטרה או כיבוי אש, כמו גם את ההליקופטרים ממעל.

עוד יגיעו ימים ונבכה מחובקים זה בזה. עוד נבטיח שאסור שדבר כזה ישנה, ושצריך לבנות גשרים ושעוד יגיעו ימים טובים. הנה, רק לפני שנתיים ״חגגנו״ 25 שנים של אחדות (לא קיימת), ושחורים הגיעו כאורחי כבוד לעיר בוורלי הילס ולכנסיה קוריאנית במרכז הקהילה הקוריאנית. שרנו, התחבקנו, האזנו לנאומים, אך לא השכלנו להפנים את הלקח החשוב ביותר: הפורעים באו להתפרע. הם כועסים. לכן  מותר להם לעשות כל שבא למוחם, כולל בדיוק את הדברים עליהם הם מוחים. הדרך היחידה להתמודד עם מצב כזה, של חוסר חוק והתפרעות שמסכנת חיים ורכוש היא אחת: ביד חזקה.

ראש העיר לוס אנג׳לס ביקש את עזרת המושל, וזה שלח חמש מאות אנשי המשמר הלאומי. כל שצריך הוא רצון להחזיר את השלום על כנו. אנחנו באמצע מלחמה נגד וירוס, מגפה שלא התנסנו בדומה לה מאז 1918. התפרעות הצעירים חייבת להפסק, וזה יקרה ברגע שהם ירגישו את העלות שבמעשיהם. כרגע הם מתנהגים כאדם מסומם, ובכדי שהם לא יזיקו לעצמם ולאחרים, חייבים להכניע אותם עד שיתפקחו. אנחנו כרגע בתסריט אימים – וחייבים להמתמקד במלחמה האמיתית – זו מול הוירוס, ולא ההשתוללות חסרת הרסן של הפורעים הצעירים.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות