Connect with us

ארה"ב-ישראל

מה אמרה יעל הג'ינג'ית לפלסידו דומינגו

Published

on

דברים לזיכרה של ברברה ירוסלבסקי, רעייתו של זאב, הפוליטיקאי היהודי הידוע ביותר בלוס אנג'לס, שהלכה לעולמה בגיל 71

מימין: אלה פרומקין, ברברה (יעל) ירוסלבסקי וארי בוסל

״אם הייתי יודע שכל כך הרבה אנשים יגיעו, הרי הייתי מקדים מספר ימים״ אמר המנוח בהרהור, כשראה את ההמונים שהגיעו להלוויתו.

מכל ההלוויות בהן השתתפתי, זו היתה המרשימה ביותר מבחינת מספר האנשים והכוח הגלום בידם. שעה לפני השעה היעודה אנשים הלכו מרחק רחובות מספר, כשהם לבושים בחליפות כהות. כשהאולם התמלא בכאלף אנשים, והרב הראשי ביקש שהקהל יחזור על פרקי התהילים שקרא באנגלית, נלקחתי למקום וזמן אחרים, מקהלת גברים שקולם כמו קול תופים, הלמות צונמי מתקרב או רעידת אדמה שהרעידה את הסיפים. מארש המוות, רעש של צבא גדול גדול, כשהנוכחים ולם מלווים את המנוחה בדרכה האחרונה.

יזו עוצמה, איזה כוח! לא היה זה מסע אבל כי אם מסע שעיקרו תחילה, שכן יעל הג׳ינג׳ית עד מהרה תעשה סדר שם למעלה, ותכוון את הפעילות קדימה.

מעצורים אף פעם לא היו לה. כשהיא ובעלה הגיעו לזלצבורג, אוסטריה, להיפגש עם תורם פוטנציאלי לאולם דיסני בדאון טאון לוס אנג׳לס, הם הוזמנו לפתיחה של עונת האופרה. למרות עייפותם הרבה הם נענו בשמחה, רק שציפתה להם הפתעה: זו היתה אופרה בת חמש שעות וחצי של ווגנר. כשהסתיימה ההופעה, הם הוזמנו לחדריו של הסולן הראשי, ושם פלסידו דומינגו לא הסתיר את עייפות הרגע: ״אינכם יודעים עד כמה קשה לשיר משך חמש שעות וחצי״ הוא אמר, וברברה ענתה, ״ואתה ודאי לא יודע מה פרוש לשבת ולהאזין משך חמש שעות וחצי!״ בעלה חשב שהוא קובר את עצמו בו במקום מבושה, ושאיש לא ירצה לראותו מאותו רגע, אך פלסידו דומינגו, כך הם סיפרו, קיבל את דבריה בבת צחוק ומאז הם נהיו חברים.

יעל היא בכלל ברברה, וברברה היתה מאגר אדיר של כח ועוצמה, הן בשל העובדה שהיתה ״אשתו של״ והן בזכות עצמה. משך 47 שנים – עד יום מותה לפני שבוע בגיל 71 – היתה נשואה לבחיר לבה, היום הפוליטיקאי היהודי הידוע ביותר בלוס אנג׳לס, זאב ירוזלבסקי דובר עברית). בשנות ה-70, עת למדו ב-UCLA, זאב ירוזלבסקי חבר לסיי פרומקין, מראשי הקהילה הרוסית-יהודית בלוס אנג׳לס וביחד הם נילחמו ל״שלח את עמי״ מכבלי המשטר הסוביטי. מאז הוא מילא את כל תפקידי נבחר ציבור בלוס אנג׳לס רבתי, ומשפרש מהחיים הציבוריים הוא מבלה את עתותיו ב-UCLA.

פוליטיקאים זוכרים להדר וכבוד מיוחדים. כך כאן, כך גם בארץ, שם כה רבים משתוקקים שפוליטיקאים יגיעו לחתונת ילדיהם, למימונה או לכל חגיגה אחרת, כאילו הדבר מסב כבוד מיוחד. איני יודע מדוע אנו רוחשים כבוד ויקר לפוליטיקאים, למעט העובדה שהם חולשים על תקציבים ענקיים (הכל כספי מיסים שהוטלו עלינו) ובכוחם לאמלל את חיינו או לעשותם קלים יותר – הכל ביחס ישיר למעורבותם. האם הפוליטיקאים אנשים טובים יותר, האם הם בכלל ראויים לתשומת הלב שלנו? רובנו הלא לא טורחים בכלל ללכת ולהצביע, אך כשמגיע הזמן להתלונן, כולנו יודעים איך לנהל ולבצע יותר טוב מהם.

כשראש ממשלת ישראל הגיע ללוס אנג׳לס – דבר שאינו מה בכך, אולי בגלל הריחוק הגאוגרפי – לאחר שנתיים עבודה מאומצת של הכנת הביקור, היו מספר קבלות פנים לכבודו. באחת מהן, ב-7:30 בבוקר במרכז שמעון ויזנטל, ישבנו ברברה ואני בשורה די עליונה והסתכלנו על האולם הריק. המארגנים ביקשו שכל הנוכחים יתקדמו לשורות הקדמיות, כך שיווצר רושם שהמקום לא ריק ועלוב.

כאבתי עד מאד. מספר הפעמים שראש ממשלת ישראל ביקר בעיר המלאכים מאז קום המדינה הוא כה זעום, וביקור כזה הוא כה חשוב בשל השנאה ההולכת ומתגברת נגדנו, שפשוט לא הבנתי איך יתכן שיש ולו מקום בודד ריק באולם. ברברה, כמוני, היתה נרגשת ומרוגזת. ״בושה! שמישהו יגש ויביא את הילדים מבית הספר הסמוך (חלק מאותו קומפלקס)". כך יזכו הם לראות ולשמוע את ראש ממשלת היהודים, וראש הממשלה יזכה בקבלת פנים הראויה למעמדו – ראש וראשון הוא לכל היהודים בעולם!

יחי ההבדל הקטן – אותי פוטרים כ״עושה צרות ראשי,״ בעוד לברברה חייבים להתייחס בכובד ראש; כאמור בשל היותה גברת ירוסלבסקי מחד וברברה (ירוסלבסקי) מאידך.

הקשר בינינו הלך והתהדק עם השנים, והיה זה דבר מוזר ביותר, שכן ברברה היתה דמוקרטית ואני רפובליקני, אך כה רב היה המשותף בינינו, והעיקר – מדינת ישראל וגורל העם היהודי כמו גם הדאגה לזולת, לאחינו ואחיותנו. בבית הכנסת הרפורמי ״טמפל ישראל של הוליווד״ מצאו לנכון לציין שבין אלף הנוכחים גם רפובליקני או שניים או גוואלד, אסון של ממש, איך מעז רפובליקני להראות פניו!), ואני בגאווה רבה הודעתי, כן, אכן, זה אני; חברים טובים היינו!

וכשיצאנו לארוחת צהרים, שם התהפכו היוצרות, וברברה היתה הדמוקרטית היחידה בין שמרנים-קונסרבטיבים, עדיין הרגשנו שאנחנו אחד ולא שניים נפרדים, ממש כדברי הנביא יחזקאל: ״וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך … ועשיתם לעץ אחד, והיו אחד בידי.״ (ל״ז:17, 19).

חברים נמדדים לא רק בזמנים טובים ונהדרים, כי אם גם ובעיקר בשעת צרה וצוקה, כשכל שאר האנשים עסוקים בבעיותיהם-הם אך חבריך נמצאים לצדך. כך היה, לדוגמא, משך ששת השבועות בהם ברברה נלחמה על חייה לאחר שנעקצה ע״י יתוש שהעביר לה את וירוס הנילוס המערבי. כך גם היה כשברברה שלחה אותי לודא שאביה של חברתה (באמצע שנות התשעים לחייו) לא יושב בדד בשבת כי אם מצטרף אלינו מדי שבת בשבתו לבית הכנסת. וכך היה כשהתקשרתי לברברה ואמרתי ״אלה הזמינה שנבוא ביום שני בבוקר.״

היא לא שאלה ״למה״ ו״בשביל מה״ כי אם ״באיזו שעה״ ו״לאן להגיע". היה זה מובן מאליו.

ברברה היתה ידועה בשם ״יעל״ בקרב משפחתה בארץ, אך בשבילי היא היתה ״ברברה הג׳ינג׳ית״ – שאמרה את שעל לבה ולא הסתירה, התחברה עם אנשים שהעריכה ונמנעה מקרבתם של אנשים אותם לא סבלה.

אמר בעלה נכון: ככל שהיא ניצלה את רוחב הפס שניתן לה, כך הפס הלך והתרחב, מעשה נס של ממש, כאילו דאג הקב״ה בעצמו ששליחתו עלי אדמה לא תחסר כל כלי עזר לו תזדקק. וכך, כשאלף אנשים ליוו אותה בדרכה האחרונה, יכולים אתם להבין שהרעש לא היה מארש אבל כי אם קבלת פנים של בן חוזר שם למעלה, בת אהובה שהגיע זמנה לחזור ולהיות קרובה יותר לאבינו שבשמים.

שם מחכה לה עבודה רבה, שכן כל אותו חיל גדול מאד מאד שהופיע להלוויתה, כל בית ישראל המה, עצמות יבשות הם, וגם גידים ובשר ועור, אך רוח אין בהם, רוח שצריך שתבוא מארבע רוחות ״ופחי בהרוגים האלה ויחיו״ (שם: 9) רק שהמעבר מהשליחות עלי אדמות לחזרה לקרבת הקב״ה ניתקה ממני את הקשר לברברה, ללא כל הכנה מוקדמת, ללא שהות להפרד. ברברה, שתמיד היתה מיעצת ומכוונת ומעודדת ומנחמת ועוזרת, עזבה למשימתה הבאה, ועתה נותרתי אני רק עם הזכרון והכאב, החסר העצום ותחושת הבדידות המכה בי פעם אחר פעם מאז שנודע לי שברברה כבר איננה אתנו.

צבא של מטה וצבא של מעלה. אני אמשיך להיות ״עושה הצרות״ כאן עלי אדמות, ועכשיו ברברה-הג׳ינג׳ית לא תחדל לעשות את אותו הדבר בדיוק שם למעלה. משעמם בטוח לא יהיה, ועשיה ברוכה תהיה למכביר.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

הסטארט-אפ הישראלי זיקית ילביש את הלקוחות של מייסיס

Published

on

זיקית פיתחה תא מדידה וירטואלי המאפשר להלביש אנשים רגילים בפריטי אופנה מהקטלוג, כדי להתרשם מהם בצורה מדויקת

יעל ויזל, מנכ"לית ומייסדת משותפת בזיקית

ענקית הקמעונות האמריקאית מייסיס (Macy’s) הכריזה על שיתוף פעולה עם הסטארט-אפ הישראלי זיקית (Zeekit), שפיתח תא מדידה וירטואלי. זיקית כבר מוטמעת באתר האופנה הבריטי אסוס ובאתר רשת וולמרט האמריקאית. בזיקית פיתחו תא מדידה וירטואלי המאפשר להלביש דוגמנים ואנשים רגילים בפריטי אופנה מהקטלוג, בשלל צבעים, גדלים, ומידות, כדי להתרשם מהם בצורה מדויקת יותר. כ-20 אלף פריטי לבוש, המהווים אחוז ניכר מהפריטים הזמינים בקטלוג המקוון של מייסיס, מעובדים על ידי זיקית בטכנולוגיה של ראייה ממוחשבת ועיבוד תמונה. בעתיד הקרוב מייסיס תציע ללקוחותיה להגיע לעמדות צילום בחנויות הרשת, ולהפוך גם הם לדוגמנים הניתנים להלבשה וירטואלית בכל פריטי הקטלוג. העסקה נחשפה בכנס Shoptalk בלאס וגאס, המוקדש לחדשנות בתחום הריטייל (קמעונות). ההכרזה הגיעה לאחר פיילוט של כשלושה חודשים, במהלכו גילו במייסיס כי הפלטפורמה של זיקית מעלה את המכירות ב-43%, כאשר אף לא אחד מהפריטים שנרכשו בסיוע הפלטפורמה הוחזר.

זיקית הוקמה ב-2013 על ידי ויזל, אלון קריסטל וניר אפלבוים. את ההשראה למוצר קיבלו המייסדים משירותם בחיל האוויר, שם פיתחו טכנולוגיות מיפוי טופוגרפיות צבאיות עבור מטוסי קרב. חברה כיום 40 עובדים – שניים בניו יורק והיתר במשרדיה בתל אביב.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

סקר: שפל בשיעור האמריקאים שתומכים בישראל לעומת הפלסטינים

Published

on

לפי מכון המחקר "גאלופ", כמות האמריקאים שהעידו כי הם מצדדים בפלסטינים נמצאת בשיא של עשרים שנה • צד הדמוקרטי, לעומת זאת, פחות מחצי מהנשאלים מביעים תמיכה בישראל

רמת התמיכה בישראל בצד הדמוקרטי נמצאת בירידה מתמדת משנת 2013, אז החל העימות החזיתי בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנשיא הקודם, ברק אובמה, בנוגע להסכם הגרעין עם איראן

שיעור התמיכה של אזרחי ארה"ב בישראל על פני הפלסטינים נמצא בשפל של עשור, בעיקר בשל צניחה ברמת התמיכה של הדמוקרטים כך עולה מהסקר השנתי של מכון המחקר "גאלופ" שפורסם בשבוע שעבר. לפי הסקר, גם בקרב רפובליקאים חלה בשנה החולפת ירידה בתמיכה בישראל, אולם מצבה בקרב תומכי מפלגתו של הנשיא, דונלד טראמפ, עדיין טוב. בצד הדמוקרטי, לעומת זאת, פחות מחצי מהנשאלים מביעים תמיכה בישראל.

מהמשיבים לסקר אמרו שהם תומכים יותר בישראל, 21% שהם תומכים יותר בפלסטינים וכ-20% מסרו שהם תומכים בשני הצדדים במידה שווה. הנתון לפיו 59% מהנשאלים תומכים יותר בישראל הוא הנמוך ביותר מזה עשר שנים – כלומר, לראשונה מאז שנת 2009 פחות מ-60% השיבו שהם תומכים יותר בישראל. לעומת זאת, אחוז המשיבים שתומכים יותר בפלסטינים בסקר הנוכחי, הוא הגבוה ביותר בעשרים השנים האחרונות. אחוז המשיבים שתומכים בשני הצדדים במידה שווה
דומה לתוצאות בשנים עברו.

הסקר מראה גם על פער ניכר בנושא התמיכה בישראל בין תומכי שתי המפלגות הגדולות בארה"ב. בקרב הרפובליקאים, 76% תומכים יותר בישראל – ירידה לעומת שנים קודמות, אבל עדיין נתון גבוה. בצד הדמוקרטי, לעומת זאת, רק 43% תומכים יותר בישראל. רמת התמיכה בישראל בצד הדמוקרטי נמצאת בירידה מתמדת החל משנת 2013, אז החל העימות החזיתי בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנשיא הקודם, ברק אובמה, בנוגע להסכם הגרעין עם איראן.

לצד הנתונים הללו, קצת יותר משני-שליש מהמשיבים לסקר אמרו שהם מחזיקים בדעה כללית חיובית על ישראל. גם בנושא זה ישנם פערים בין דמוקרטים לרפובליקאים. הכותרת לסקר אותה העניקו לו עורכיו היתה: "רוב האמריקאים תומכים בישראל, אבל לא דמוקרטים ליברלים".

תוצאות הסקר מתכתבות עם מספר סקרי דעת קהל נרחבים אחרים שבוצעו בשנים האחרונות, ושהצביעו על פער הולך וגדל בין שתי המפלגות ביחס לישראל, כמו גם על רמת תמיכה נמוכה בה בקרב צעירים ומיעוטים בארה"ב, בהשוואה לתמיכה בקרב לבנים מבוגרים.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

קול הזמיר

Published

on

כשצריך, נתי ברעם חוצה את הכביש מבית הכנסת בו הוא מכהן כחזן למשרדי, ופוצח בשיר או שניים לכבוד ירושלים • אם תתקלו בשם ״נתי ברעם״ (או אולי ״נתנאל ברעם״) בהקשר להופעה, טקס או ערב שבת, עיזבו את הכל – ופשוט תגיעו

נתי ברעם ניחן בקול זמיר. ראיתי אותו בערבים שהוא היה הזמר הסולן, המארגן, המארח או האורח, אך יותר מכולם, הרגשתי את זיו החיים כשניצח כיוון את מקהלת בנים מבית ספר מקומי בשירה של שיר ישראלי. הילדים כולם אמריקאים ממשפחות יהודיות אורתודוקסיות עבורם עברית היא שפה זרה (במובן לא שפת אם), ונתי פשוט פרח.

כשצריך, נתי חוצה את הכביש מבית הכנסת בו הוא מכהן כחזן למשרדי, וכאן הוא פוצח בשיר או שניים לכבוד ירושלים. וכשהוא נקרא לדגל, הוא מתייצב ללא שאלות, תהיות או מאנות: ״הנני, לשרותכם!״ כאן לתפארת השבת, לכבוד ירושלים, לתפילה למען חיילי צה״ל ומדינת ישראל או אל מלא רחמים לזכר כל הנופלים בשואה ולכבוד אלו שעדיין אתנו.

אשתו-העזר כנגדו היא נגנית מוכשרת, וביחד הם מגדלים את ילדיהם בבורלי הילס. כך שלא מן הנמנע לראות את נתי הולך ברחוב עם עגלת ילדים ובו בתו. בקיצור, אב, עוזר, מפרנס, עזר כנגד, כל אותן המטלות והתפקידים של אבא באשר הוא.

אך כשנתי עולה על הבמה ולפניו מיקרופון, נראה שחודלים שם למעלה מכל מלאכה ושיחה, ותשומת הלב כולה מופנת שם למטה, לראות מי פצח בשיר. כי כשנתי מתחיל לשיר, קולו – אותו קול הזמיר – דורש תשומת לב, תמיהה מאין בוקע קול כזה והערכה כה רבה ליצירותיו של הקב״ה, המחלק לנו מתנות – פה פריחת עצי הדר נותני ריח ופרי, פה יונק דבש שכנפיו נעות במהירות כה רבה שנראה שהוא עומד במקום, כאן שמים ציוריים כאילו נטל מישהו מכחול וצייר, ואצל נתי – קול מסולסל המרהיב את הנפש.

נתי אינו רק חזן בהא הידיעה. נתי הוא ישראלי – יהודי-דתי – וירושלמי בכל רמ״ח אבריו. הוא נולד וגדל ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים הבירה, וירושלים היא חלק מכדוריות הדם הזורמות בגופו. אין דבר, מסתבר, שאינו קשור בדרך זו או אחרת לירושלים, כך לפי מסכת חייו של נתי. מישיבת עטרת ישראל למרכז הרב קוק לבית הכנסת הגדול של ירושלים, נסיונותיו, האנשים ומקומות אלו יצקו את אותו חזן שעולה על הבמה וכשהוא מסביר, מספר או פוצח בשיר, הקהל יושב מרותק. פה בעברית, פה ביידיש ושם בדתית (שפה מיוחדת שפרושה תפילה יהודית וקשר מיוחד עם הקב״ה דרך פיוט ושירה), זו דרכו של נתי להגיע ולפרוט על מתרי לבנו, למלא אותנו בהרגשה עילאית של זכות שזכינו לשמוע את אותו קול הזמיר.

בסוף השבוע שחלף נתי הופיע בתור חזן אורח בהופעה שנתית בביה״ס למוזיקה של אוניברסיטת דרום קליפורניה, מול הדיסני קונצרט הול בדאון טאון לוס אנג׳לס. הנגנים, אחד אחד, ניגשו אליו בהפסקה ללחוץ את ידו. מסתבר שהוא השאיר רושם עמוק לא רק על הנוכחים (רוסיים ברובם) כי אם גם על אנשים שזה מקצועם וזו מומחיותם.

נתי הוא שליח הציבור – לקהילה הנוצרית, לקוריאנים, לחילונים שביננו, לדתיים המסורתיים ואלו המקפידים ביותר, לילדים, לעמיתים – חזנים, זמרים וזמרות, נגנים ואנשי מקצוע אחרים, ובהם שי אברמסון שנהג להגיע מדי שנה מהארץ להופיע כאן. מסתבר שבכל ארוע ובכל הזדמנות, אין זו ״חובה״ או ״מטלה״ כי אם ״תענוג״ ו״זכות.״ וכשכך פני הדברים, פלא שכולם מתרשמים, נהנים ומתרגשים?

מירושלים נתי הגיע לקהילת בית יעקב בבוורלי הילס קהילת כיפות סרוגות (אורתודוקסית-מודרנית) ומשם הוא עבר עם פתיחתו המחודשת של בית הכנסת של בוורלי הילס (ישראל הצעירה). מה יהיה צעדו הבא אין איש יודע, אך יש לצפות בודאות שניתן יהיה לראות אותו על במות מרכזיות ברחבי העולם שהוא מקדם את ישראל, ירושלים והיהדות בקרב המאזינים.

אם תתקלו בשם ״נתי ברעם״ או אולי ״נתנאל ברעם״ בהקשר להופעה, טקס או שבת, כאן בארה״ב או בירושלים הבירה, בארץ או בחו״ל, עיזבו את הכל ופשוט תגיעו. לא רק שלא תתאכזבו, תצאו נשכרים ביותר.

לתגובות: bussel@me.com

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות