Connect with us

חדשות ואקטואליה

מהפך? בלאגן!

Published

on

הבחירות הסתיימו שוב ללא הכרעה, ואביגדור ליברמן הפך לממליך המלכים הרשמי של מדינת ישראל

המראה שהשתקף השבוע במטה הבחירות של הליכוד היה אצל הימין כולו: עגום, מעורער ורחוק מלהיות אופטימי. וזה ממש לא משנה אם החרדים הצליחו לשמר את כוחם. במטה הליכוד היו בבוקר יום שלישי מי שציפו ל-40 מנדטים, והם נראו די נדהמים מתוצאות המדגמים. המגמה משקפת שבועות ארוכים וממורטי עצבים להרכבת ממשלה מסובכת במיוחד.

מדגמי בחירות בשלושת ערוצי החדשות בישראל העניקו לגוש הימין בראשות נתניהו 57-54 מנדטים. בשני המדגמים של ערוצים 12 ו-13 כחול לבן היא המפלגה הגדולה ביותר עם 33-34 מנדטים. במדגם של כאן 11, יש שוויון בין הליכוד לכחול לבן, כאשר כל רשימה מקבלת 32 מנדטים. בכל שלושת המדגמים עוצמה יהודית לא עוברת את אחוז החסימה. המחנה הדמוקרטי והעבודה-גשר קיבלו חמישה מנדטים. ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן נעה בין 8-10 מנדטים, וכצפוי ליברמן הוא זה שמהווה את לשון המאזניים וההכרעה בין ממשלת ימין לממשלת אחדות לאומית.

מסקנה אחת בשלב הזה: קמפיין געוואלד עובד נהדר פעם אחת, אפילו פעמיים, אבל הוא לא יכול לעבוד ברצף כהמצביעים הלא הספיקו לשכוח את הפעם הקודמת. מצביעי הימין היו חשדניים מאוד נוכח הצגת החירום של ימינה והליכוד, ולא מיהרו להתמסר לקריאות לצאת ולהצביע. לעומת זאת, הרשימה הערבי המשותפת שקיבלה הזדמנות שנייה עשתה קאמבק מטורף לעמדת המפלגה השלישית בגדולה. נתניהו ערך שיחות עם החרדים, בנט וראשי המפלגות, וסיכם על שיתוף פעולה. אך עדיין, ללא 61 מנדטים נתניהו יצטרך שותף מהמרכז-שמאל. האם יהיה זה גנץ? או אולי יעלון שמחזיק בחמישה מנדטים בתוך כחול לבן ויכול להפוך למפלגת לשון מאזניים אם ישחק נכון עם הקלפים בידיו?

עם זאת כבר עכשיו ברור, עוד לפני שהפרשנים החלו להרכיב קואליציות כאלה ואחרות, שאין שום קונסטלציה שתעמיד בישראל בעוד שבועות ספורים בניין ממשלתי יציב ובר־קיימא לשנים הבאות. לא ממשלת אחדות, לא ממשלה צרה, לא מימין ולא משמאל. כל שר שייבחר יחוש את הכיסא מתנדנד ואת האדמה רועדת תחתיו. ואל הלחץ הפוליטי הרגיל, שמכריח את נבחרי הציבור בארץ לייצר פתרונות והישגים קצרי טווח שיאפשרו להם לגזור כמה סרטים לפני הבחירות הבאות, מתי שלא יבואו, תוסיפו הפעם את הצורך המיוחד להעמיד בלוח זמנים מטורף תקציב מכווץ ומהודק לשנת 2020, שיכלול דרישה קריטית למחוק את הגירעון התקציבי שתירש הממשלה החדשה. עם בור של לפחות 3 מיליארד דולר, השאלה המרכזית תהיה איפה להכאיב הכי פחות.

ולכן, לפני שאזרחי ישראל יספיקו לשכוח את ההבטחות הגדולות שנשמעו לאורך השבועות האחרונים – הורדת יוקר המחיה, סבסוד גנים מגיל אפס, הוספת המון מיטות ומחלקות לבתי החולים, העלאת קצבאות הזקנה ועוד ועוד – הם יצטרכו להתמודד בשנה הקרובה עם העלאת המע"מ ועם סדרה של קיצוצים בשירותים הציבוריים.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

שבט אחים

Published

on

אחרי ששיחקו לנו ברגשות בשתי מערכות בחירות והפנו אותנו איש נגד אחיו, הגיע הזמן לשנת פיוס • וגם: קריאה לכל המדינות להתאחד ולהעמיד את מארק צוקברג במקומו

אינני מחובבי ראשי תיבות וגימטריות. אבל משהו באותיות של השנה החדשה דורש
התייחסות. אני רואה פה קריאה ברורה: תהא שנת פיוס. השנה שיחקו לנו ברגשות בשתי מערכות בחירות, הפנו אותנו איש נגד אחיו. לא רק ימין־שמאל, גם בתוך כל גוש לא הִרפו.

ניסו לבודד אותנו זה מזה, כאילו אנחנו לא חברה אחת, השורדת כנגד כל הסיכויים באזור הכי מבאס ביקום. כאילו יש לנו המותרות להיות אסופה של יחידים שמתעבים אחד את השני על בסיס מחשבות פוליטיות, נאמנויות אישיות דמיוניות, שיוך עדתי, מקום מגורים, מה לא.

שתהיה שנת פיוס. פיוס דתיים־חילונים, פיוס רפורמים־אורתודוקסים, פיוס גברים־נשים, פיוס ימנים־שמאלנים, פיוס של ימנים עם ימנים מהם, פיוס של שמאלנים עם לא־שמאלנים־מספיק־בעיניהם, פיוס אתיופים־משטרה, פיוס ערבים־יהודים, פיוס גרושות־גרושים, פיוס קורקינטים־הולכי רגל, פיוס טייקונים־דלפונים, פיוס בין האמת לשקרנים, פיוס בין מסדרים למבלגנים. ואם אפשר, ככה בקטנה, פיוס בין מי שאנחנו למי שהיינו רוצים להיות.

יש פיוסים בלתי אפשריים, ולא צריך להתחסד. יש קרבות הכרחיים. אבל כמה מריבות סתם אנחנו מחזיקים כי מלבים אותנו זה נגד זה? אז שבשנה הקרובה, תש"ף, נַ שוּף כמה אנחנו קרובים, ומיודדים, וחיים יחד, ובעלי מטרות דומות, ואין לנו ברירה אלא להרגיע ולהתחיל לחבב את השונה. עשו לכם רשימת שנאות לקראת השנה החדשה, ותמחקו את כל מה שלא הכרחי ממש. תראו כמה מקום לאהבה ייווצר לכם. תהא שנה פשוטה.

גנבו לי את הזהות

אני בנאדם גנוב. לא במובן של פעם, פסיכי־לייט, אלא במובן שגנבו לי את הזהות. זה קרה שלושה ימים לפני הבחירות. מישהו לקח פוסט שכתבתי פעם על נשיאנו האהוב טראמפ – פוסט שאמר בגדול שאני מפלל לכהונה נוספת שלו, כי כל עוד הוא פועל בעולם לטובת עם ישראל, לא אכפת לי כמה הוא אדם בלתי מוסרי ובעייתי – וכתב אותו מחדש על ביבי ושרה.

הגנב שם את שמי על הפוסט המזויף שיצר ושיגר אותו למרחבי קבוצות הווטסאפ, שם הוא רץ בתעבורת שיא. אמנם, מייד כשגיליתי מה נעשה בי פרסמתי פוסט הכחשה, אבל זה כבר לא שינה. הפוסט המזויף הגיע למאות אלפים, ואני מניח שגם השפיע על איך שאנשים הצביעו בסוף. לא תאמינו כמה אנשים פנו אלי בגלל הפוסט הזה, ועדיין פונים, מבררים אם אכן אני כתבתי, או מביעים תמיכה. אנשי ציבור מובילים ביותר הביעו בפרטי תמיכה בפוסט המזויף ואכזבה קשה מזה שאני מתנער ממנו למרות הצלחתו. ממש הצטערתי על כל אחד שאכל את הלוקש וחשב שקראתי לוותר על הערך החשוב ביותר של פוליטיקה בישראל, לטעמי, "והיה מחננו טהור".

לראשונה בחיי אני מרגיש איך זה כשגונבים לך את הזהות. לשמחתי, איש מעולם לא עמד מאחוריי בכספומט וגנב לי את הקוד, איש לא כייס ממני את הדרכון והשתמש בזהותי כדי לבצע פיגוע בברצלונה, איש לא חדר לי למחשב השתמש בפרטים שלי כדי לקנות בעלי אקספרס.

אבל מה שקרה לי עם הפוסט המזויף חמור כאילו מישהו היה טורח להדביק גוף עירום שאינו שלי לתמונת הפנים שלי ומפיץ. לך תוכיח שזה לא אתה, לך תוכיח שיש לך נקודת חן פה ושם, והגוף המודבק אפילו לא דומה. אני מרגיש שאנשים מסתכלים עלי אחרת מאז הפוסט הזה, ולך תפרוס את השקפת עולמך בפני כל עובר אורח.

האמת היא שהייתי צריך ללכת למשטרה. בעיניי זאת עבירה חמורה, ותוצאותיה חמורות. רק שלא בא לי על הישיבה בתור בתחנה בהמתנה ליומנאי, ולא בא לי על הטררם, ואני בספק רב אם בכלל אפשר לתפוס מישהו שהפיץ משהו בשמי בווטסאפ. אין טכנולוגיה שעושה את זה, למיטב ידיעתי. המרחבים הסלולריים מוגנים יתר על המידה מהישג ידו של החוק, מתבצעים בהם פשעים שהדעת לא סובלת במרחבים הישנים. על זיוף צ'ק אפשר ללכת לכלא, על זיוף פוסט – מקסימום נו נו נו.

צריכות המדינות לקרוא לאחד, מארק צוקרברג, בעל הבית של פייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם גם יחד, ולומר לו – עליך ליצור בהקדם כלים לבירור זהותם של זייפנים ושל מפיצי זיופים, או שכל שירותיך הרעים ייחסמו. יש לך חודש מ־עכ־שיו.

ולבנאדם שהשתמש בשמי כדי להטות בחירות, אני אומר – חכה חכה. פוסט תמיכה מזויף שלך ברשימה המשותפת כבר מוכן, ממתין רק שזהותך תצוף מתישהו, יצורף לטקסט ותישלח ל"צל".

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

הכל פוליטיקה

Published

on

במהותו, הליך הדחה של נשיא אמריקאי אינו הליך משפטי טהור, אלא חצי
משפטי וחצי פוליטי, ומבוצע על ידי פוליטיקאים נבחרים ולא פרקליטים

בשבוע שעבר הודיעה יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי כי היא פותחת בחקירה של הקונגרס נגד הנשיא טראמפ לקראת הליך הדחה (Impeachment( הנושא שיעמוד במרכז החקירה אינו החשדות שטראמפ שיתף פעולה באופן אסור עם רוסיה בבחירות 2016, אלא חשד כי במהלך שיחת טלפון שהתקיימה בין טראמפ לבין נשיא אוקראינה וולודומיר זלנסקי בחודש יולי, טראמפ ביקש סיוע בחקירת התנהלותו של סגן הנשיא שעבר ג'ו ביידן ובנו האנטר ביידן.

שבועות לפני השיחה, טראמפ הקפיא סיוע אמריקני לאוקראינה בסך כ־400 מיליון דולר. השיחה נחשפה במסגרת תלונה אנונימית שהוגשה למבקר מערכת המודיעין האמריקאי על ידי חושף שחיתות והודלפה לתקשורת.

עוד לפני שלוש שנים, ב־2016, ממשל אובמה פנה לממשלת אוקראינה בבקשה כי זו תפתח חקירה פלילית נגד יו"ר הקמפיין של טראמפ דאז, פול מנפורט. כמו כן, ממשל אובמה פעל לכאורה גם מול גורמי מודיעין רוסיים כאשר יזם חקירה בנושא קשריו של טראמפ ואנשי הקמפיין שלו עם משטר פוטין. מן הסתם, הדמוקרטים לא דרשו לא שתיפתח חקירה פלילית לסוגיות הללו וגם לא ביקשו להדיח את הנשיא אובאמה.

במהלך כהונתו כסגן הנשיא, ג'ו ביידן היה אמון על יחסי ארה"ב ואוקראינה. באפריל 2014 התמנה בנו האנטר ביידן להנהלת חברת אנרגיה אוקראנית בשם בוריסמה. במשך 16 חודשים בוריסמה שילמה לביידן הבן 31 מיליון דולר. כשהבן נכנס למשרתו הרווחית, שלטונות בריטניה ואוקראינה ניהלו חקירות פליליות נגד החברה.

לאחר פרישתו ב־2017 ביידן חשף בהופעה פומבית כי במהלך כהונתו הוא התנה מתן מיליארד דולר בערבויות אמריקניות שאושרו לממשלת אוקראינה בפיטוריו של התובע שחקר את בוריסמה. בכך, הביא ביידן לפיטוריו של החוקר. ביידן טען כי התובע היה מושחת. כך שלסיפור הליך ההדחה נגד טראמפ יש שני צדדים, וכלל לא ברור שהצד של הדמוקרטים חזק יותר מצידו של הנשיא.

טראמפ סבל תחת חקירה דומה במהלך השנתיים הראשונות של כהונתו, כאשר נחקר על ידי התובע המיוחד מולר. מולר וחבריו לא הסתירו את שנאתם לטראמפ, ולאורך החקירה גם נחשפו תמלילי וסיכומי המפגשים של החוקרים שבהם דיברו על רצונם להדיח אותו מסיבות פוליטיות.

אולם בכל זאת, כאשר למרות המיליונים ששפכו על החקירות, מאמציהם העלו חרס. הם ויתרו, והבינו כי הממצאים שהשיגו לא יביאו להרשעה בבית המשפט. זאת ועוד, בארה"ב לא מגישים כתבי אישום נגד נשיא מכהן. אז מולר פרסם את הדו"ח שלו בחודש מארס והלך הביתה.

במהותו, הליך הדחה של נשיא אמריקאי אינו הליך משפטי טהור, אלא חצי משפטי וחצי פוליטי, ומבוצע על ידי פוליטיקאים נבחרים ולא פרקליטים. מאזן הכוח בין פוליטיקאים שונה בתכלית ממאזן הכוחות בין פוליטיקאי לפרקליט, תהא ההטיה הפוליטית של הפרקליט אשר תהא.

הסיבה היחידה שפלוסי הודיעה על פתיחת החקירה לקראת הליך הדחה של טראמפ היא כי מולר סירב להמשיך את החקירה הפלילית שלו. כבר שנה שפלוסי הודפת קריאות של חברי קונגרס בסיעתה לפתוח בהליך הדחה, בטענה הצודקת כי מדובר בהימור גדול עם סיכויי הצלחה אפסיים שרוב הציבור האמריקאי מתנגד לו. המצב הזה לא השתנה. כך שיותר מכל, העובדה כי פלוסי נכנעה בסוף לסיעה היא עדות
להקצנה של המפלגה הדמוקרטית.

על פי סקר של אתר פוליטיקו, בעוד 70 אחוזים מהדמוקרטים תומכים בפתיחת הליך הדחה נגד טראמפ, רק 37 אחוזים מהציבור הכללי סוברים כך. משמעות הדבר היא שכמו שהדמוקרטים לא מסוגלים לקלוט שמחוץ לתיבת התהודה שלהם הציבור אינו תומך בסוציאליזם, כך הם אינם מסוגלים להבין כי הפיכת בחירות 2020 למרוץ סביב הליך הדחה שפסול בעיני מרבית הציבור איננה מתכון לניצחון. כדי להוציא נשיא מודח מהבית הלבן יש צורך במשפט בסנאט, שבו שני שלישים מחברי הבית יצביעו בעד הרשעתו. לאור העובדה שיש רוב רפובליקני בסנאט, שמן הסתם לא יתמוך בהרשעה אלא אם כן מדובר בעבירות קשות ביותר, אין כל סיכוי להדחה.

כדי לרצות את המצביעים הדמוקרטים, פלוסי הסכימה לפתוח בהליך, שעשוי לחשוף חשדות לשחיתות חמורה של ביידן ועלול לנקות את טראמפ מכל רבב. הליך זה פסול בעיני רוב הציבור ולא יביא להרשעה בסנאט. כך שרבים הסיכויים שפתיחת הליך ההדחה נגד טראמפ יהיה בגדר חרב פיפיות, ויהווה אסון אלקטורלי לדמוקרטים בשנה הבאה.

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

הצחקתי את עצמי

Published

on

לאן ברח הנימוס בפוליטיקה • להיכן צריך לגייס את החרדים • ומה לעשות עם צילומי עירום בוואטסאפ

ימי הבחירות יפים לעם ישראל ובמיוחד לתקשורת, שמקבלת פתאום לא רק הזדמנות, אלא ממש בקשה ותחינה לראיין את ראש הממשלה ושאר פוליטיקאים שנמנעים כמעט בקביעות מראיונות. בעיניי זה חמור ביותר שהמוסדות הוותיקים של מסיבת עיתונאים, של תוכנית ראיונות, של ראיון אחד על אחד, עברו כמעט לגמרי מהעולם. עוד עדות לדעיכת הדמוקרטיה. עם כל השינוי שעובר העולם כולו, של מעבר מטלוויזיה, מרדיו ומעיתונים לרשתות חברתיות, עדיין חשוב שעיתונאים יראיינו אנשי ציבור. אבל אני חייב לומר שאני מבין גם את כל מי שמעדיף להימנע.

קם דור של מראיינים ומראיינות, שהפכו את העוינות לכלי העבודה המרכזי שלהם. ראיונות עם אנשי ציבור נראים ונשמעים היום כמו קטטה, שמתחילה בשאלה הראשונה ונמשכת עד אחרי התשובה האחרונה, ובאמצע קוצר רוח, צקצוקים, אין אפשרות להשלים רעיון, משפט, מילה. אי אפשר לצאת טוב מהראיונות האלה. לטעמי הם גם לא ניתנים לצפייה. יש בהם תדר אלים, מזלזל, מתנשא. בעיניי, הנזק של הראיונות האלה רב על תועלתם. הם גורמים קודם כל לכך שהם כה נדירים. הם חיסלו את השיח הקבוע שהיה נהוג בין עיתונות לממשל.

הם גם משניאים את התקשורת והופכים אותה ללא רלוונטית לחלק נכבד מהציבור ככלי לעיצוב השקפת עולם. הצופים מרגישים שדוחפים להם לראש אג'נדה בכוח, כמו שדוחפים לילד אוכל לפה. ביני לביני אני קורא למראיינים האלה "הצלבנים". מחפשים לצלוב כל מי שנקלע לתחום מחייתם, נשקם – הפרצוף החמוץ, מטרתם – לנצח ולהראות למרואיין מה זה.

אני לא חושב שצריך להקל על אנשי ציבור, לעגל להם פינות. שאלות קשות הן הכרחיות. אבל מה עם כמה מילות נימוס בתחילת ראיון, כנהוג במזרח התיכון? התעניינות בשלום המרואיין? יצירת אווירה חיובית? מחמאה על הישג כלשהו? איזו בדיחה משחררת? הענקת זמן סביר להשלמת רעיון, טיעון, משפט? מה עם הבנה עמוקה שהמראיין אינו העניין בראיון, הוא רק הכלי?

אנחנו, המראיינים, רק שליחי ציבור, והציבור אומר לנו בפנים – עבודתכם אינה נאה בעינינו. לקראת יום הכיפורים הבא עלינו לטובה, נדרש חשבון נפש באולפנים. הצחקתי את עצמי.

חרדים

החרדים לא יתגייסו. לא במספרים גדולים. הצבא לא מתאים לחרדים. הדיבור, התדר, הכוחניות. חרדים הם אחרים. יותר עדינים, מופנמים, רכים. ברובם. אז איך נצא מהפלונטר הזה של תחושת אי השוויון בנטל, שגם חרדים רבים מרגישים? המטבע נמצא ממש מתחת לפנס.

בשנים האחרונות קמו ארגוני הצלה וסיוע חרדיים משמעותיים. זק"א, איחוד הצלה, ידידים, עזר מציון, יש הרבה. אני פוגש את המתנדבים שלהם המון בתוכנית הבוקר. בכל פעם הצלה הרואית, נתינה מפעימה. מה שיפה בארגונים האלה הוא שלחברה החרדית אין שום התנגדות אליהם, כי הם במסגרת פיקוח נפש, ואם יש משהו ששובר גבולות אצל החרדים, זה הערך הזה.

לכן אני מציע לעזוב את העניין של הצבא ולהתמקד במה שאפשר: בארגוני הצלה חרדיים. נתחיל מזה שכל אברך בן 18 יעבור קורס פרמדיקים בעירו, ולאחר הקורס יהיה מחויב בשירות של שנתיים בגוף הצלה מהגופים הקיימים, או בגוף אחר שייתן מענה לצרכים אחרים טיפול בקשישים, טיפול בנכים, כוח עזר בבתי חולים. לאחר התקופה הזאת הוא יהיה חייב ברענון חצי שנתי של שבוע, כמו מילואים.

ואז יוכל לקום פה כוח עצום של אנשים יודעי רפואת חירום, ציבור שאינו מגונה על ידי שאר הציבור על אי השתתפותו, אלא מוערך. על הדרך, ילמדו האברכים קצת דברים שאינם תורה: טיפה אנגלית, קצת ביולוגיה, קצת מחשבים, מה שצריך בשביל לתפקד. גם יפגשו אנשים מחוץ לקהילתם כמטופלים ובני משפחות של מטופלים, יראו את הארץ, יוציאו רישיון נהיגה ויוכרו כמי ששירתו בצה"ל, בלי לסכן את אורח חייהם.

כך, בשינוי קטן של זווית המחשבה, פותרים בעיות רבות כל כך. בלי לפגוע באיש, בלי להכריח, בלי להשפיל, בלי להשתמט. ולכל העוסקים בסוגיה – צאו מהקופסה, יש פתרונות שם בחוץ.

עירום

בכל יום מוּצאת להורג בכיכר הווטסאפ ילדה או נערה אחרת שצולמה בעירום מקיימת יחסים. התקשורת מתה על זה, עוטפים פורנו בזעזוע צבוע. בהרבה מקרים, התמונות הופכות לסחורה חמה, שמועברת בין הבנים. וצעירה תמימה, שמחה במיניותה, עולצת באהבתה, או מנוצלת ומושפלת, הופכת לכוכבת פורנו מקומית. והסנקציות החברתיות בהתאם.

אִ ימרו לבנותיכם ולבניכם: אפילו אם אין לכם בעיה מוסרית להצטלם בעירום, יש בעיה קשה עם העברה של תמונות כאלה, ומכיוון שהסחורה מאוד מבוקשת, יש אנשים שיעשו הרבה כדי לסחור בה. זה לא שווה את הבאזז ברגע הצילום. זאת שנייה של אדרנלין, שיכולה לעלות בחיסול המרקם החברתי של הנערה לעולם. לא פחות. תלוי בגיל ובחברה. זה רגע שלא בטוח שתהיה
ממנו תקומה. עד כדי כך.

והמפיצים? אני מרחם עליהם. הפצת תמונות וסרטונים זה הכי קרוב שהם מצליחים להגיע לאינטימיות עם אישה. עצוב מאוד. זה דור שמתקשה להתקרב באמת, והמסכים מאפשרים לו לעשות דברים איומים כדי להשקיט את הבדידות המייסרת.

בחלומי, בעתיד, ענישה חדשה למפיצים: מניעת גישה לאינטרנט. יהיו אנשים מנועי גישה, לשנה, לעשר שנים, לעולם. טכנולוגיה חדשה תפקח עליהם תמיד. הם יהיו מנותקים מהרשת, וכך גם יחלימו מהסאדיזם שהשתלט עליהם. הם ייצרו קשרים אמיתיים, יכירו אנשים, יכירו באנושיות האנשים, יעשו תיקון. עד אז צריך להענישם בחומרה, כמקובל, להתייחס לזה כאל סוג של הריגה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות