Connect with us

כללי

מדינה אחת לשני עמים

Published

on

לא, לא זאת שבין הים התיכון והירדן • מדובר בארצות הברית של אמריקה, השוקעת בפילוג סוציולוגי עמוק שמייצר בפועל שתי חברות שונות הפועלות בתודעה פוליטית-חברתית מנוגדת לחלוטין •One Nation divided under Trump

שהייה ממושכת לצורך עבודה בארה"ב המחישה ליובל בן שלום, דוקטורנט צעיר וכתב באתר זווית אחרת", את עומק הפילוג בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. עבודה כמנחה קבוצת דיאלוג של בני נוער בתכנית ישראלית-פלשתינית-אמריקאית באזור שיקגו, חשפה אותו מטבע הדברים בעיקר לאמריקאים תומכי המפלגה הדמוקרטית. עם זאת, רמת התיעוב לנשיא טראמפ ולתומכיו הפתיעה אותו: "כן, מי שעוקב אחר השיח הפוליטי באמריקה, יכול לראות שישנו פילוג ניכר גם בלי לנסוע לשם. אלא שהמפגש עם אמריקאים, אנשי צוות התכנית ואחרים, הדגיש עד כמה אישי הסכסוך הפוליטי בארה"ב הפך להיות", הוא כותב.

הזוג שאירח אותו במהלך שהותו, הבעל במקור מנברסקה והאישה במקור מאלבמה, תיארו מצב בו אין להם יכולת לנהל שיח כלשהו עם בני משפחתם הרפובליקנים, שטופי מוח לדבריהם, על פוליטיקה; במשפחה יהודית אצלה אכל ארוחת שבת, נשמעה האמירה שתומך טראמפ המצוי הוא איש עליונות לבנה (white supremacy) ; חבר בצוות התכנית, צעיר בן 23, סיפר לו שאין במעגל חבריו ומכריו האישיים ולו תומך טראמפ אחד.

מרבית הדוברים דיברו בתיעוב, בבוז ובכאב על חלק ניכר מאזרחי ארצם. הם דיברו מדם לבם – הם באמת לא מבינים איך אדם סביר יכול לשקול להצביע לטראמפ. הדברים הללו הם מציירים תמונה מדאיגה – אמריקה בעידן טראמפ שוקעת בפילוג סוציולוגי עמוק, שמייצר בפועל שתי חברות שונות זו מזו, הפועלות בתודעה פוליטית-חברתית מנוגדת לחלוטין.

מה חלקו של הנשיא בכך? למען ההגינות, הפילוג היה קיים כאן לפניו. ההזדהות כדמוקרטים וכרפובליקנים הפכה לשאלה מרכזית בהגדרת "האני האמריקאי" קודם לכן, לרבות בשאלות של נישואים "בין מפלגתיים".

אולם, כותב בן שלום, הנשיא ואישיותו העלו את המאבק בין שני המחנות לפסים חדשים: טראמפ כה צעקני וגס בסגנונו ובאורחות חייו, ומצליח להכתיב סדר יום לוחמני בכל צעד ושעל וציוץ שלו, עד שלא ניתן לשבת על הגדר" לגביו. אתה איתו או נגדו במלוא מובן המילה: או שמדובר בגאון שמצליח בהפוך על הפוך לנצח את כל מי שעומד מולו, או שמדובר באדם בור ולא קומפטנטי, שצריך לקוות שארה"ב תשרוד את הכהונה, או את שתי הכהונות שלו, כנשיא.

החלוקה לשתי ציוויליזציות העולות על מסלול התנגשות אינה חריגה בהיסטוריה האמריקאית. ארה"ב שלפני מלחמת האזרחים התחלקה לשני מחנות סביב שאלת העבדות, שביטאה שבר סוציולוגי-פוליטי-כלכלי עמוק הרבה יותר: בעוד הצפון התבסס על הגירה ועל צמיחת התיעוש, הדרום ביסס את כלכלתו על מטעי הכותנה שעובדו על-ידי עבדים.

הוויכוחים סביב העבדות, ובעיקר סביב שאלת קבלתה/פסילתה בטריטוריות החדשות במערב ארה"ב של התקופה, פיצלו לבסוף את המערכת הפוליטית באופן כזה שרק מלחמת האזרחים "פתרה" את העניין (למען הדיוק ההיסטורי, בשנים שלפני מלחמת האזרחים ובמהלכה המפלגה הרפובליקנית הוקמה ופעלה כמפלגה שהתנגדה לעבדות, בעוד רבים במפלגה הדמוקרטית תמכו בה).

כמובן שיש הרבה הבדלים בין ארה"ב של אז ובין זו של היום: גיאוגרפית, אין פיצול ברור בין צפון לדרום, אלא בעיקר בין ערים שפזורות ברחבי ארה"ב לאזורי כפר במונחי ארה"ב). כמו כן, דיבור במונחים של "מלחמת אזרחים" הוא מוגזם, בהינתן הטכנולוגיה ההרסנית של היום וחוסר האלימות (היחסי) השורר במערב זה עשרות שנים. אולם, הדינמיקה של פיצול ציווליזציוני באמריקה מתרחשת גם היום, ובלבה עומד הנשיא הנוכחי.

טראמפ "מכריח" את הדמוקרטים לאמץ שיח שתומך דה-פקטו בגבולות פתוחים, כמשקל נגד למדיניות הפרדת המשפחות שלו בגבול (שבוטלה), והרטוריקה שלו כנגד פוליטיקאיות מהגרות – או בנות דור שני להגירה – כעומאר וטאליב; חושף את צביעותם של האוונגליסטים בבסיס הרפובליקני, שהטפותיהם לחיי משפחה טובים וישרים, גם בשדה הפוליטי, הוחלפו בתמיכה בלתי מסויגת בדונלד, שלכל הפחות אינו מהווה מודל טוב במישור זה.

הנשיא ה-45 של ארה"ב הופך כל קרע ושבר לגדול וצעקני יותר מתוקף אישיותו הלוחמנית. האופטימיים יגידו שמדובר בניעור הכרחי למערכת האמריקאית העבשה. הפסימיים יקבעו שמעבר למדיניות זו או אחרת של טראמפ, הוא עשוי להוביל את ארה"ב לפיצוץ פוליטי-חברתי.

הקיצוניים והגזענים האולטרא-שמרניים מימין והשמאלנים הרדיקליים חברי "אנתיפה" משמאל ימשיכו לייצר כותרות וליצור מחאות אלימות ככל שיתקרב מועד הבחירות, בנובמבר 2020. ואם טראמפ ייבחר לכהונה נוספת, מה שנראה בהחלט סביר בשלב זה בהתחשב בחולשת המועמדים הדמוקרטים הניצבים נגדו – הדיבורים על מלחמת אזרחים יחזרו להלום כאן עם תופים ומצילות.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כללי

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?

Published

on

עשו לכם בוקר טוב – חמישה הרגלים טובים לפתיחת היום

קופצים מהמיטה בצהלה ומתחילים את היום? עד השעה 12 אין קשר בינכם לבין העולם? לא משנה מתי תקומו, היום שלכם הולך להתחיל מתישהו. אז מהי שגרת הבוקר שלכם? רב הבקרים ניראים בדיוק אותו הדבר. למה? כי אנחנו מונעים על ידי ההרגלים שלנו, וההרגלים שלנו גורמים לנו לפעול על טייס אוטומטי. הפסיכולוגיה החיובית מציעה לנו כמה הרגלי בוקר שיכולים להכניס יותר מהטוב ל״בוקר טוב״:

1. פתחו את הבוקר במדיטציית מיינדפולנס.פתחו את הבוקר בתרגולי מיינדפולנס והתמקדות ברגע הזה, מומלץ לעשות זאת באמצעות תרגילי נשימה. 10 דקות של מדיטציה ביום יכולות להוביל לשיפור משמעותי באיכות חיינו, מצב הרוח שלנו, תפקוד המערכת החיסונית, יכולות הריכוז ועוד כמה דברים שאתם בהחלט רוצים מהם יותר. התרגול מלמד אותנו להתמקד בכאן ובעכשיו, וכך אנחנו מאפשרים לעצמינו לספוג הרבה יותר מהחוויה. המטרה היא לאפשר לעצמינו להתובנן בצורה לא שיפוטית במחשבות וברגשות מבלי להיסחף אחריהן.

2. פתחו את הבוקר עם פעילות ספורטיבית. מחקרים מראים כי פעילות גופנית משפרת את מצב הרוח, מעלה את הביטחון העצמי ועוזרת לנו להתרכז לאורך זמן (אהמ אהמ למופרעי הקשב). פעילות אירובית משתחררת בגוף שלנו אותם החומרים שמשתחררים כשאנחנו יוצרים ערוצי למידה חדשים, אימון סדיר מעלה את רמות הבסיס של דופמין ונוראפינפרין, המווסתים גם את מערכת הקשב שלנו, כך שלאחר הספורט הסיכוי שלנו ללמוד ולהפנים הוא הטוב ביותר.

3. פתחו את הבוקר ב-10 דקות של כתיבה חופשית של המחשבות שלכם. כתיבה מאפשרת לנו לעשות סדר בכל הבלאגן שמתחולל לנו בראש. כשאנחנו הופכים את הרגש למילים אנחנו מארגנים את המחשבות שלנו, מה שמייצר לנו סיפור, נרטיב, שאיתו קל בהרבה להתמודד. אנחנו חיים טוב יותר עם תחושה שהעולם, אנחנו והחוויות שלנו מובנות לנו, שיש משמעות למה שקורה לנו. כשאנחנו כותבים בבוקר, אנחנו מתחילים את היום עם מחשבה צלולה יותר.

4. פתחו את הבוקר עם מוזיקה ברקע.קומו מהמיטה ולחצו פליי. כשאנחנו שומעים מוזיקה אנחנו מרגישים טוב. מרכזי העונג במוח שלנו מגיבים, דופמין משתחרר וגורם לנו לתחושות חיוביות ולמצב רוח מרומם יותר. אבל מוזיקה היא לא רק בידור – מוזיקה מפחיתה לחץ וחרדה – למשל הקשבה למוזיקה עם קצב איטי, טונים נמוכים, ללא מילים או כלים חזקים, יכולה להרגיע אותנו, אפילו בזמן אירוע מלחיץ.

5. פתחו את הבוקר עם חמש דקות להצבת המטרה היומית.מהו הדבר הכי חשוב שכדאי שתעשו היום? את זה תעשו דבר ראשון על הבוקר! זה ה- MIT – most important task שלכם. כך תוכלו להישאר נאמנים למטרות שלכם ולמה שמעניק לכם משמעות, ולהיסחף פחות אחר משימות דחופות שצצות.

כל אחד מאיתנו יכול להוסיף משהו קטנטן כדי לחוות שגרת בוקר טובה יותר.

המשך לקרוא

כללי

בוורלי הילס: פלסטיקאי שביצע הונאת ביטוח ומס וברח לישראל – הוסגר לארה"ב

Published

on

הרופא, דיוויד מורו, נעצר בישראל ביוני 2019 וירצה בקליפורניה 20 שנות מאסר, לאחר שהורשע בקשירת קשר לביצוע הונאה ובדיווח כוזב בדוח מס הכנסה

פלסטיקאי יהודי-אמריקאי מבוורלי הילס שברח לישראל מארה"ב לאחר שהורשע בהונאת ביטוח ותרמית מס – הוסגר מישראל לארה"ב. הרופא, דיוויד מורו, שנעצר בישראל בחודש יוני 2019, ירצה בארה"ב עונש מאסר בן 20 שנים שנגזר עליו כאן, לאחר שהורשע בבית משפט פדראלי במדינת קליפורניה בקשירת קשר לביצוע הונאה באמצעות הדואר ובדיווח כוזב בדוח מס הכנסה.

מורו, 75, ורעייתו לינדה ניהלו יחדיו את Morrow Institute בבוורלי הילס. לבני הזוג ארבעה ילדים נשואים ונכדים רבים. הם היו ידועים בקרב הקהילה האורתודוקסית בעיר ורבים מלקוחותיהם פנו לד"ר מורי בשם "אבא".

על פי בקשת ההסגרה שהגישה ארה"ב, בשנים 2011-2007, הגיש מורו, רופא פלסטיקאי, לחברות הביטוח של מטופליו, דרישות כוזבות של תשלום תגמולי ביטוח עבור הליכים רפואיים לכאורה שמטופליו עברו, כאשר בפועל היה מדובר בהליכים קוסמטיים שאינם מזכים בתגמולי ביטוח. סכומי המרמה שבהם הורשע מסתכמים ב-3.5 מיליון דולר. בנוסף, על פי בקשת ההסגרה, הגיש מורו דוחות מס הכנסה כוזבים לרשויות המס בכך שהשמיט הכנסות מהדו"חות, ובכך התחמק מתשלום מס בסך של כ-650 אלף דולר.

מורו הורשע בנוכחותו במסגרת הסדר טיעון, אך לא התייצב למועד שנקבע למתן גזר הדין, ובהמשך התברר כי נמלט לישראל דרך מכסיקו באמצעות דרכון מכסיקני מזויף. לפני שנמלטו לארץ מכרו בני הזוג את ביתם בוורלי הילס ב-9.45 מיליון דולר והעבירו לחשבון בנק בארץ 4 מיליון דולר. זאת ללא ידיעת בית המשפט. כאשר הגיע לישראל, הגיש מורו – תחת הזהות המכסיקנית הכוזבת – בקשה להתאזרח בישראל. במקביל, נשמעו בארה"ב טיעוני הצדדים לעונש בהעדר מורו, ובית המשפט גזר את דינו ל-20 שנות מאסר.

המשך לקרוא

כללי

הבלוף הגדול

Published

on

בארה"ב חיים כ-44.7 מיליון בוגרים עם חובות סטודנטים * יותר מ40% לא מצליחים לעמוד בתשלומי החוב של הלוואות המסובסדות שקיבלו, 1 מכל 6 הכריזו שלא יחזירו את החוב * האם ההבטחות של המועמדים הדמוקרטים למחוק חובות אלה הן שוחד בחירות? * ואיך הגענו למצב שבו ההוצאות התפעוליות של האוניברסיטאות נסקו הרבה מעבר לתחומים אחרים?

אליזבת' וורן וברני סנדרס מעוניינים שהמדינה תכסה את חובות הסטודנטים בארה"ב, סה"כ החוב הוא סכום הולך וגדל של יותר מ1.6 טריליון דולר, יותר מכפול מהכסף שמוערך שהממשלה הזרימה במסגרת הbailouts שלאחר משבר המשכנתאות ב2008 (כ700 מיליארד דולר)

אב שמתנגד לתוכנית של וורן פגש אותה במדינת איווה והתעמת איתה –

האב – "הבת שלי מסיימת קולג', שילמתי את כל הכסף, האם גם אני מקבל את הכסף שלי בחזרה?"

וורן – "כמובן שלא"

האב – "אז את משלמת לאנשים שלא משלמים ואלו שעשו את הדבר הנכון נדפקים!"

וורן – "אתם לא נדפקים!"

האב "ברור שכן, החבר שלי שלי עשה חיים, קנה רכב, יצא לחופשות, בעוד שאני חסכתי.. הוא הרוויח יותר ממני, אבל אני עבדתי משמרות כפולות, הבת שלי עובדת מאז שהיא בת 10… את צוחקת ממני?"

***

קיימת אקסיומה תרבותית שחינוך הוא תמיד השקעה טובה, בנג'מין פרנקלין אמר "השקעה בחינוך משלמת את הריבית הטובה ביותר", וננסי פלוסי הסבירה כי "דבר לא מביא יותר כסף לקופת אוצר ארה"ב, כמו השקעה בחינוך העם האמריקאי". יותר מ70% מהאמריקאים מאמינים שארה"ב משקיעה מעט מדי בחינוך (למרות שההוצאה הציבורית על חינוך בארה"ב היא כמעט הכי גבוהה במערב). 

בתדלוק משבר הדיור הלך רוח היה דומה לגבי השקעה בנדל"ן, ב2007 סנטור ברני פרנק (הסנטור האחראי על פאני מיי ופרדי מק , גופים סמי-ממשלתיים שהבטיחו ריבית נמוכה למשכנתאות) אמר מפורשות ש"דיור הוא לא השקעה מסוכנת, דירה לא יכולה לאבד את ערכה כמו למשל טכנולוגיית תקשורת מיושנת". לכן הוא רוצה "להמשיך לסבסד תוכניות של דיור בר השגה". כאשר השקעה כלכלית מתערבבת עם אידיאולוגיה זה סימן שאנחנו עלולים ליצור בועה.

בארה"ב המדינה לא רק מסבסדת את האקדמיה (באוניברסיטאות פרטיות כמו ייל והארווד כ-13,000 דולר לתלמיד לשנה מגיעים מהמדינה); היא גם דואגת לאשראי זול (ריבית נמוכה) כדי להקל על סטודנטים לקחת הלוואות למימון. הרקע למשבר המשכנתאות דומה למשבר חובות הסטודנטים במובן הזה. ישנן דרכים שונות למדינה "לעזור" לקבל שירותים ומוצרים, בעוד שפיקוח על מחירים כידוע עלול להביא למחסור או לירידה באיכות, שליטה ממשלתית באשראי נמוך מלאכותית (או אפשרות סבירה למחילה על חובות) מביאה להשקעות יתר מסוכנות (שהרי ריבית מייצגת סיכון) ונסיקת מחירים.

בשנות ה-70, עזרה פיננסית ללימודים גבוהים כמעט לא הייתה קיימת בארה"ב, ובאופן כללי ילדי מעמד הביניים לא קיבלו כסף מהמדינה, אבל ב-1978 הקונגרס העביר את "חוק עזרה לסטודנטים ממעמד הביניים" מה שהפך את כל הסטודנטים לזכאים להלוואה מסובסדת, הביקוש והכסף הזמין להשקעה בלימודים עלה, האונ' החלו להעלות את שכר הלימוד, ע"פ מחקר של ריצ'רד וודר, על כל דולר של עזרה ממשלתית, שכר הלימודים עלה ב65 סנט.

מאז 1978 שכר הלימוד גדל פי 3 ביחס לאינפלציה הכללית, כולל בעשור האחרון, בעוד מחירי המזון, הביגוד, הרכב והאלקטרוניקה יורדים, מחירי החינוך עולים, אפילו יותר מעלות שירותי הבריאות, למשל -בין 2002 ל2013 עלות הספרים בקולג' עלתה פי 3 מקצב האינפלציה (במקביל ספרים לא אקדמיים רק ירדו במחיר).

חלק גדול מהעלויות סופגת שכבת האדמיניסטרציה המתרחבת – ב1980 מוסדות ציבוריים ופרטים הוציאו 20.7 מיליארד בסה"כ על הוראה ו13- מיליארד על אדמיניסטרציה. עד 2014 עלות ההוראה טיפסה ל-148 ביליון בזמן שעלות האדמיניסטרציה טיפסה ל-122 ביליון, כלומר התקרבה מאוד לעלות ההוראה. 

באוניברסיטת נברסקה למשל, מתוך 6119 עובדים ב2013, 29% היו בתפקידי הוראה, ו71% בתפקידי מנהלה. כל שנה ממשיכים להיווצר במטה האקדמיה תפקידים ומחלקות חדשות ביניהם אחראים על גיוון תרבותי וגזעי, אחראים על הכלה ורווחה פסיכולוגית, ואחראים על למנוע מסטודנטים ללבוש תחפושות של מקסיקני או אינדיאני בליל כל הקדושים.

האם "חינוך (גבוה) הוא תמיד השקעה טובה"? זה תלוי כמובן בבחירת המקצוע ובנקודת המבט. בשנות ה70 פחות מ1% מנהגי המוניות החזיקו בתואר, ב2014 שיעור נהגי המוניות האקדמאים היה גדול מ15%. ישנה עלייה בשיעור האמריקנים בעלי השכלה גבוהה ושכר נמוך, וע"פ מחקר מ2014 רק 27% מהבוגרים עובדים בעבודה שקשורה ישירות לתואר שלהם, אבל זה לא אומר שלא כדאי מאוד להיות אקדמאי, אותה עבודה שפעם נעשתה על ידי בעל השכלה תיכונית נעשית כיום על ידי אקדמאי – זוהי אינפלציה של תארים שדוחפת את כולם להחזיק בתואר כדי להתחרות, וסטטיסטית אקדמאים אכן ממשיכים להרוויח הרבה יותר מבעלי השכלה תיכונית בלבד, אבל המרוויחה הגדולה באמת היא תעשיית התארים (שראויה לתואר "ברונים שודדים" הרבה יותר מיזמים שהניחו מסילות רכבת בסוף המאה ה19), קשה לדעת אם תעשיית האקדמיה מצדיקה את עצמה באיכות ההכשרה או שהיא פשוט מספקת לבוגרים איתות הכרחי בשוק העבודה המודרני (וגם בשוק הזוגיות) של "אני אקדמאי".

***

סה"כ בארה"ב כ44.7- מיליון בוגרים עם חובות סטודנטים. יותר מ40% מהסטודנטים (נכון ל2016) לא מצליחים לעמוד בתשלומי החוב של הלוואות המסובסדות שקיבלו, 1 מכל 6 הכריזו שלא יחזירו את החוב, יותר מ2 מיליון בוגרי תואר ראשון מסיימים לימודים כל שנה (אם כי ישנה ירידה של כ10% בשיעור הנרשמים ב8 השנים האחרונות), מתוכם מאות אלפים עם מקצועות לא מבוקשים. מחקר שפורסם בפורבס ב-2018 מצא שהחוב מנע מ80% ממחזיקיו לחסוך לפרישה, מ56% לקנות בית, מ42% לקנות רכב, 19% דחו נישואין בעקבות החוב, 26% דחו הבאת ילדים. ברור שרבים מהמיליונים הללו מחפשים שינויים רדיקאליים, וזה לא רק בגלל הפופולריות של טקסטים מרקסיסטיים בלימודים שלהם, הם במצוקה, מבחינתם השיטה קרסה והקפיטליזם אשם (למרות שיש מעט מאוד בין קפיטליזם ושיטת מימון האקדמיה), המחיר החברתי והפוליטי של הנפילה הכלכלית שלהם יהיה כבד.

מבחינה מוסרית, האחריות למשבר לא יכולה ליפול רק על כתפיהם של אותם צעירים – הם נולדו לתוך עולם שמייחס ערך מופרז להשכלה ללא תלות במהות שלה, בנוסף התמריצים ללימודים גבוהים מהממשלה מגיעים בין אם מדובר בתואר בפסיכולוגיה או תואר במדעי המחשב (ויש יותר מכפול בוגרים בפסיכולוגיה – 115,000 בשנה, מאשר במדעי המחשב – 51,000 בשנה לפי נתוני 2013), אבל מצד שני האחריות בוודאי לא צריכה להיות על כתפיו של אותו אב, משלם מסים מאיווה, שהחזיר את החוב עבור הבת שלו.

***

לא מפתיע ששניים מתוך המועמדים המובילים במפלגה הדמוקרטית מציעים למחוק חובות, המצב התפתח למשבר כלכלי-חברתי חמור שגם מימין לא ניתן להתעלם ממנו, אך הפתרונות משתנים כמובן כתלות בפוזיציה הפוליטית. הסנטור הרפובליקני ג'וש האולי ממיזורי הציע לחייב את האוניברסיטאות שנהנות מהתוכניות הממשלתיות להשתתף בסיכון ולכסות 50% מהחוב של סטודנטים שלא עומדים בתשלומים, זאת, לצד איסור על העלאת שכר הלימוד כדי לממן את ההוצאה החדשה. 

כמובן שהימין לא מעוניין לסבסד את האקדמיה עוד יותר במתכונתה הנוכחית. מדוע? למשל בפקולטה ממוצעת לסוציולוגיה נמצא שעל כל חבר סגל רפובליקני יש 40 חברי סגל דמוקרטים, וישנם פי 2 ויותר בוגרים במקצועות מדעי החברה (180,000 בשנה) מאשר בוגרי הנדסה (87,000 בשנה). טראמפ מתנגד כמובן למחילת חובות והוא אף איים לאחרונה לחתוך סובסידיות לקמפוסים בהם לא מובטח חופש ביטוי לימנים.

החשיפה האחרונה של פרויקט וריטאס הראתה כיצד נתפסת הפוליטיזציה האקדמית בעיני אחדים בשמאל הקיצוני, בדמות איש צוות הקמפיין של סנדרס במדינת איווה – "האם אפשר לחנך מחדש את אנשי טראמפ?" שואלת עיתונאית undercover מטעם וריטאס את קייל יורק, "צריך לנסות", יורק עונה – "למשל בגרמניה הנאצית, לאחר נפילת הנאצים.. היה צריך לבזבז מיליארדים כדי לחנך אנשים לא להיות נאצים, כנראה נצטרך לעשות את אותו הדבר פה, זה די כל העניין של ברני עם –‘היי, חינוך בחינם לכולם!’, נצטרך ללמד אותכם לא להיות נאצים", הסביר יורק.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות