מבחן דרכים:SUV עם שלוש שורות מושבים - שבוע ישראלי
Connect with us

טוב לדעת

מבחן דרכים:SUV עם שלוש שורות מושבים

Published

on

והפעם: השוואה בין דגמי 2019של ה-Acura MDX SH-AWD ו-VW Atlas 2/0T SE

הBest- לקח מקום ראשון בתור ה MDX- selling Three-row Luxury Crossover 750,000 עם מכירות של מעל ל of all time יחידות עד 2017. הוא גם שומר על מקום שני בתור best selling luxury crossover אחרי ה-LEXUS RX הנפוץ. ב-2017 הדגם עבר מקצה שיפוצים חיצוני ופנימי שנתנו לרכב מראה עדכני כנגד המתחרים. לקראת 2019 אקורה שידרגה את הדגם המוצלח עם גירסת ה A-Spec שמוצעת רק בגירסת All Wheel Drive, כוללת אופציות ועידכון חיצוני ופנימי נוסף, גלגלים בגודל 20 אינץ, ותיבת הילוכים בעלת 7 מהירויות. עם תג מחיר של 59,550 דולר (MSRP) ומחיר במבחן של 60,545 דולר. ה-2019 MDX Sport Hybrid SH-AWD היה הרכב השני ביוקרו בכתבה זו אולם רמת הפינוקים והטכנולגיה המצויים ברכב עולה על רוב המתחרים כך שהמחיר בהתאם.

האקורה מפנקת מאוד בעזרת טכנולגיה חדשנית גם מחת למכסה המנוע וגם בסביבת הנהג. פנים הרכב אינו מתפשר מבחינת כמות הפינוקים או מקום איכסון ולא ניתן לזהות שהרכב היברידי מכיוון שכל מכללי החשמל שהוספו לדגם הרגיל הוסתרו בצורה שאינה נגלת לעין. ה-MDX SH-AWD הגיעה עם כמות מכובדת של אופציות כיוונון נהיגה וטכנולגיה מובנת ברכב. היצרן מאפשר לנהג לברור ולבחור בין שיוב אופציות אלו ולכן כמות הכפתורים והשעונים ברכב מכובדת ביותר והזכירה לי במעט סביבת טייס. ניתן לומר בקלות שהרכב משוכלל ביותר לנהג/ת הממוצע שאינו צריך אופציות שונות לנהיגה יומיומית. רכב המבחן הגיע עם ריפודי עור בצבע שוקולד ושילוב גווני חום הפנימיים תואמים היטב את הצבע החיצוני. פנים הרכב מרוהט במגוון צבעים נעימים ושינויי חומרים בין עור, פלסטיק, כרום ודמוי עץ נעימים לעין ולמגע. סביבת הנהג מרווחת גם לאדם גבוהה ואין בעיה למצוא תנוחת ישיבה מושלמת. שיפוע מכסה המנוע מאפשר לנהגים יותר נמוכים יכולת ראיה בין סבירה לטובה מקדימה אולם קצת מוגבלת מאחור בגלל שיפוע דרמטי של הקורות האחריות.

מסך המידע הגדול במרכז הרכב מקשה מעט על ניווט בין האופציות השונות בגלל השתקפות אור במשך היום אולם רוב מידע הרכב מוצג גם על מסך קטן שממוקם במרכז לוח השעונים. כניסה ויציאה משורת המושבים השלישית ברכב די מוגבלת בגלל זווית השיפוע של משענת שורת המושבים השניה בשילוב עם תזוזה קצרה מאוד של בסיס המושב מוגבלת. רמת הפינוקים בשורה השלישית מוגבלת לשני מטעני USB ושני מחזיקי כוסות. מרווח הרגלים גם מצומצם בשורה השלישית ומבחינה ריאלית אינו מאפשר ישיבה של שני אנשים בוגרים אבל אינו מהווה בעיה לילדים קטנים. סביבת תא המנוע מופשטת ביותר בעזרת כמות מכובדת של כיסויי פלסטיק שלא מתירים ספק שטיפול ברכב צריך להעשות על ידי מוסך מורשה ולא על ידי חובב רכב בביתו. ברור לחלוטין שאקורה אינה רוצה התעסקות מיותרת של אנשים שאינם מוסמכים עם הרכב. בהתחשב בעובדה שהרכב מורכב ביותר, רצוי שכך.

בנסיעות עירוניות ובמצב Comfort הנסיעה ברכב ממש מפנקת (וחסכונית יחסית) ובכל הזדמנות שיצאתי מהעיר והעברתי למצב Sport או Sport + הרכב התאים עצמו לתנאי הכביש, נהיגה יותר אגרסיבית ובעיקרון היה ממש מהנה לנהיגה. ברוב המקרים נמנעתי ממצב נהינה Normal והתמקדתי על מצבי הנהיגה הקיצוניים יותר. ההרגשה הכללית היתה של רכב קטן מידות ורק צריכת הדלק שעלתה משמעותית בנהיגה מהירה הזכירה לי עד כמה הרכב גדול וכבד. הרכב מתאים עצמו לסטייל הנהיגה שאתה רוצה, מנהיגה עצלה בפקקים לאחיזת כביש מרשימה בפיתולי הרים. חשוב לי לציין שבכל תנאי נהיגה, הרכב תמיד הרגיש ספוrטיבי וקטן מידות ביחס לגודלו ומשקלו האמיתי. הרכב במבחן היה SPORT HYBRID שהרשים גם בנתוני תצרוכת הדלק 26 city ו 27 highway – יחסית לא רע לגודלו ומשקלו. תצרוכת הדלק הממוצאת שקיבלתי בזמן המבחן נעה בין 21.1 ל 23.3 mpg לפי נתוני המחשב הפנימי ברכב. עם טנק דלק מלא הרכב מציג 423 miles כטווח נסיעה ממוצע.

המנוע ההיברידי 3.0L VTEC V6 with Variable Cylinder Management מספק כ-312 כ״ס דרך תיבת הילוכים 7-Speed Dual Clutch Transmission נתוני צריכת הדלק מרשימים בזכות מערכת היברית מושלבת שעובדת בצורה חלקה ביותר בשני מצבי הנהיגה ועוברת בין מצבי הנהיגה בעדינות ללא שום אינדיקציה בתוך תא הנוסעים. הגירסה ההיברדית מכילה שלושה מנועים חשמליים שאחד ממוקד בתוך תיבת ההילכים והשניים האחרים בחלקו האחורי של הרכב. התוצר כוח הסופי של המערכת מגיע לכ-290 כ״ס ו-267 lb-ft ו״מיובא״ ל-MDX ול-RDX מרכב העל NSX דבר מרשים בפני עצמו והסיבה המכזית לכך שלמרות מימדיו הגדולים של הרכב, אופיו וההנאות ממנו גדולות יותר.

שנת 2019 הגיעה עלינו לטובה ועימה מבחר גדל של רכבים משפחתיים גדולים ומפנקים. בהמשך לכתבה ההשוואתית הקודמת של רכבי הSUV עם שלוש שורות מושבים. לנוכח הביקוש המתגבר לרכבים מסוג זה החלטתי להוסיף דגמים נבחרים מהקטגוריה הפופולארית להשוואה של ההיצע בשוק לשנתון הנוכחי. מכיוון שהפופולאריות של הרכבים באה לידי ביטוי בכל קבוצות מחיר בחנתי רכבים רק שהמכנה המשותף בינהם זה שלוש שורות מושבים. כל אחד מהרכבים בכל קבוצות המחירים השונות ובגדלים שונים, מציע תמורה כספית הולמת. בימינו, עם תהליך הגלובליזציה בענף ושיתוף פעולה בין יצרנים איכות הרכבים עלתה ורוב הרכבים המוצאים למכירה בארה״ב הם רכבים באיכות גבוהה יחסית לדגמים מהעבר.

רכבים באיכות ירודה, עם נתוני בטיחות נמוכים וביצועים רדודים פשוט לא נמכרים ויוצאים מהשוק יחסית מהר מאוד. קהל הקונים בימינו מתוחכם ומלומד יותר. בעזרת האינטרנט הקונה הממוצע מסוגל לבצע הבדלי שוק בין האופציות השונות בקלי קלות כך שכל קניה נעשת חכמה יותר ועל יצרני הרכב המחויבות ליצר רכבים טובים יותר.

כל הרכבים שנבחנו לכתבה היו בעצם רכבים טובים. נקודה. בימינו, הבחירה בין דגם אחד לאחר נעשת למעשה על בסיס של תמורה למחיר, אופי הרכב, נתוני ביצועים, גודל הרכב ועיצובו. מבחינה אסטטית הבחירה בין הדגמים זה ענין של ״טעם וריח״ כך שההתמקדות שלי למען כתבה רלוונטית יותר ביתר הנתונים ההשוואתיים ולא על אסטטיקה למרות הרקע שלי בעיצוב רכבים.

VW Atlas 2/0T SE 
מחיר רכב המבחן34,514 דולר

לאורך השנים היצרן הגרמני שתניד הבין את חשיבות השוק האמריקאי וחשב באהבתו, לא ממש הבין מה הצרכן האמריקאי באמת רוצה.

בדרך כלל ניתן לומר שבמשך השנים פולקסוואגן, ברוב המקרים, עידכנו דגמים אירופאים למטרות שיווק בשוק באמריקאי. למרות גודלו וחשיבותו להתפתחות היצרן מגרמניה, החשיבה (הלא רשמית) היתה שהיצרן יודע יותר טוב, מה מתאים לשוק האמריקאי ומה לא. במקרה של האטלאס, פולסוואגן ממש חרגו מהתנהלות זו ופיתחו רכב ממש מפתיע באופיו. ההפתעה בעיקר היא עד כמה האטלס לא משקף את אופיו האירופאי והשמרני של היצרן אלא את רצונו של היצרן להפוך ליצרן גלובאלי שמתאים את דגמיו לשווקים השונים. במידה מסוימת התנהלות זו מעידה על צניעות מסויימת שהיצרן לא היה מאופין לו בעבר. אולי שינוי החשיבה והצניעות המסוימת נובעת מהתפתחות פרשת הדיזל ואולי לא אבל אין ספק שהנהלת החברה הבינה שעל מנת לבסס עצמם מחדש בשוק האמריקאי, ה-SUV הגדול צריך להיות מותאם לקונה האמריקאי וצרכיו ולא להוות פשרה כלשהי על בסיס דגם אירופאי כפי שהטוראג הקודם היה. אין ספק שהטוראג היה רכב מעולה מהרבה בחינות אולם חשיבת היצרן היתה בשיווקו כדגם גלובאלי וביצירת גירסאות מקבילות למותגי הבית כגון אאודי ופורשה.

לעיתים קשה לסכם רכב במילה או שניים. במקרה של האטלס, ממש קל, ענק. ענק מבחינת גודל כמובן. ענק מבחינת תא נוסעים, ענק מבחינת מרווח רגלים, ענק מבחינת מקום למטען, ענק מבחינת תא מנוע. ענק. האטלס אינו מתבייש בגודלו והעיצוב החיצוני מדגיש זאת. עם משטחים ארוכים ושטוחים, פינות ישרות ״חדות״ וקווי אופי קיצוניים, עיצובו של האטלס שונה מעיצוב יתר דיגמי היצרן. העידון וה״תחכום״ האירופי בשאר הדגמים חסר באטלס. למרבה האירוניה המנוע יחסית קטן) בנפח 2.0 עם מגדש טורבו מוחבה היטב בתא המנוע ה…ענק ונראה ממש שקוע בתוכו. 24.3 MPG הקיצר יש הרבה מקום למנוע גדול יותר מתחת למכסה מנוע. המנוע החסכוני סיפק ממוצע צריכת דלק של נתון מכובד בהתחשב במימדיו של הרכב. בנסיעות בין עירוניות, ובזמן עקיפה, חוסר הכוח הורגש היטב וכל תאוצה ועקיפה הצריכה תיכנון, חישוב ומרחק רב להשלימה. בנסיעה עירונית, לא הורגש חיסרון הכוח אולם תיצרוכת הדלק הטובה הנפיקה מרחקים בין 360 לכ 405מיילים בין תידלוקים.

סביבת הנוסעים והנהג היתה מעוצבת היטב וביעילות גרמנית טיפוסית. כל המתגים, שעונים ומחוונים ממוקמים במקום אידיאלי לתפעול קל ויעיל. האטלס מעיד על יצרן מנוסה שפועל כמכונה מושומנת היטב ליצור רכבים פראקטיים אבל היה חסר לי משהו, היה חסר לי כוח, היה חסר לי אופי והיה חסר לי נשמה. בהתחשב במחירו הנמוך ביחס למתחרים, האטלס מספק תמורה מעולה כרכב גדול שמיועד להניע נוסעים מנקודה לנקודה וזהו. בניגוד לטוראג, קודמו בעל תג מחיר גבוה בהרבה, האטלס מספק את התמורה הבסיסית למחירו הנמוך ויפה שכך. המושבים הקדמיים והספסלים האחרויים נוקשים למדי אולם נוחים בנסיעות ארוכות. מפנוקים? לא ממש אבל בהחלט תומכים היטב. הנדסת האנוש ותכנון הפנים של היצרן מהמובילים בשוק וגם באטלס ניתן לראות זאת בבירור. למרבה האירוניה, רכב המבחן הגיע בצבע צהוב חרדל מיטאלי והזכיר מעט אוטובוס של בית ספר. אולי זה המסר שפולקסוואגן רצו, אולי, אבל בהחלט זה המסר שעבר. האטלס מיועד למי שמחפש רכב גדול, שיכול להכיל את כל המשפחה ואת כל הקניות מקוסטקו בקלות וביעילות.

• • •

בשבוע הבא, נשווה בין יפנית פופולארית נוספת, הניסאן פאט'פיינדר לבין הקיאה הקוריאנית בעלת התמורה הכספית הנדיבה עם אופי ועיצוב גרמני במהותו. הניסאן שונה מאוד מהמתחרה מבית ה-MDX והקיאה שונה מהפולקוואגן למרות ה DNA המשותף מאחורי הקלעים (מעצבי בית בעלי עבר משותף).

לתמונות ופרטים נוספים אנא עשו לייק ובקרו בעמוד הפייסבוק:
רכבים – שלמה פתאל /CARS – Shlomo Fattal 

טוב לדעת

"מצב חירום": הקרב על החומה

Published

on

אותם פזמונים – רק המקהלה מחליפה צד, לפי הנושא ולפי השאלה בידי מי הכוח

האם דונלד טראמפ ייכשל בניסיון שעליו הכריז ביום שישי שעבר – לנתב כספים של מערכת הביטחון לבניית גדר על גבול ארצות הברית מקסיקו, בטענה שעל הגבול הפרוץ שורר מצב חירום? ההכרזה צפויה להגיע לבית המשפט העליון, אחרי שארבע עתירות וערעורים הוגשו לערכאות נמוכות יותר השבוע.

כך או כך, שאלת הגבול עוברת לגלגול שלישי בקרב המתמשך, כותב שמואל רוזנר ב"מעריב". אחרי שהייתה לזמן מה שאלה של מדיניות – האם נדרשת או לא נדרשת חומה; ואחרי שהייתה לזמן מה שאלה פוליטית האם הקונגרס ייכנע לנשיא טראמפ; עכשיו מדובר בשאלה משפטית: היכולת של הנשיא האמריקאי לקבל החלטות על פי שיקול דעתו. בעצם, גם זו שאלה של גדר: זו המקיפה את הבית הלבן ומגדירה את מרחב התמרון של נשיא בניהול המדינה. השופטים יכולים לחדד את העפרונות.

במירוץ שלו לנשיאות, כזכור, טראמפ הבטיח לסגור את הגבול. זו החלטה שסייעה לו לנצח בבחירות, גם אם היה ברור כבר אז שחלקים ממנה מופרכים (מקסיקו תשלם). עברו יותר משנתיים, והמשימה לא הושלמה. טראמפ מבקש להשלים אותה. יש לו מנהג, לא תמיד לטובה, לקיים את הבטחותיו לבוחר כלשונן. אלא שעל דרכו עומד מכשול. הקונגרס, גם בשליטה רפובליקנית, לא אישר לו תקציב מספיק גדול לבנייה. הקונגרס החדש, שהשליטה באחד מבתיו דמוקרטית, בוודאי לא יאשר לו תקציב מספיק גדול לבנייה.

בחודש שעבר טראמפ ניסה בכוח. הוא סירב לחתום על התקציב, אלא אם יוכנס בו הכסף הנדרש, והוביל לסגירה של הממשל ל-35 ימים. הדמוקרטים לא נכנעו. הנשיא איבד תמיכה. בסוף נשבר. הוא איפשר למחוקקים לגבש פשרה – הם הסכימו על בערך חמישית ממה שטראמפ ביקש לאבטחת הגבול – והעביר את התקציב. ואז הודיע על מצב חירום. כלומר, מה שקיבל מהקונגרס קיבל, ומה שלא קיבל ייקח לבד. מתוך התקציב שאושר למטרות אחרות.

ארוע חסר תקדים? טראמפ ואוהדיו מגחכים למשמע הטענה הזאת, במידה של צדק. קודמו, הנשיא ברק אובמה, השתמש בסמכות אקזקוטיבית כדי למנוע הרחקה של ילדי מהגרים לא חוקיים, "הדרימרז". גם הוא, כמו טראמפ, היה מאוכזב מהקונגרס. גם הוא, כמו טראמפ, החליט שהוא יודע יותר טוב, ומותר לו להפעיל סמכות. גם הוא, כמו טראמפ, לא קיבל אישור. הוא פשוט עשה. קבע עובדה. שופט פדרלי כבר פסק שזה היה מעשה לא חוקי, אך הדיון המשפטי נמשך. כאשר אובמה נקט את הצעד הזה, לא נשמעו תלונות, אלא צהלות, במחנה הדמוקרטי. טראמפ עצמו טען כמובן שמדובר בהחלטה לא חוקית ושאובמה עושה שימוש לרעה בסמכות הנשיא. אותם פזמונים – רק המקהלה מחליפה צד, לפי הנושא ולפי השאלה בידי מי הכוח.

ישנו כמובן גם קייס משפטי של יריבי הנשיא. הם טוענים שכוונת החוק לא הייתה לאפשר לנשיא לעשות בתקציב כרצונו, שהנשיא משתמש לרעה בכוחו, וקורא ״חירום״ למה שבעליל איננו חירום. טראמפ עצמו הודה בכך במסיבת העיתונאים שלו. הוא מכריז על מצב חירום, משום שהקונגרס לא קיבל את תפיסתו שאכן מדובר על מצב חירום. מהגרים לא חוקיים, ובהם גורמים שליליים, נכנסים לארצות הברית ללא הפרעה. העובדה שהמצב הזה נמשך כבר עשרות שנים לא הופך אותו לחמור פחות, אלא לחמור יותר. העובדה שבציבור האמריקאי יש רוב שלא מזהה חירום – אלא הגירה חיובית התורמת לכלל גם היא לא משכנעת בעיניו. טראמפ אולי חולק על רוב הציבור, אך מסכים בהחלט עם תומכיו ואוהדיו, שרובם המכריע מזהה את הגבול הפרוץ כבעיה משמעותית.

מה מטרת הנשיא בהכרזה על מצב חירום? אפשר להציע כמה אפשרויות. האחת – לממש מדיניות. לקחת כסף ולבנות חומה. השנייה – לחזור לקרב החביב עליו מימי בחירות 2016. טראמפ אולי מאמין ששאלת הגבול תסייע לו לנצח בבחירות הבאות כפי שסייעה לו בבחירות הקודמות, גם אם הסקרים מלמדים שהמצב הפוך. השלישית – טראמפ בסך הכל מנהל משא ומתן. אם בית המשפט יאשר לו את ההכרזה, וזה ייקח זמן, לדמוקרטים לא יהיה מנוס מחזרה לשולחן הדיונים, כאשר הפעם לנשיא יש מקל ביד: או שתיתנו יותר, או שאקח הכל בלי לשאול אתכם!

המשך לקרוא

טוב לדעת

לא דיברנו עוד על אהבה

Published

on

"וולנטיין דיי" הוא היום שבו מתקיים "חוק העסקים השלובים" – ומי שנחשבים ל"קורבנות" החג המתקתק הזה הם הרווקים והרווקות. בעיקר הרווקות

אהבה לא קונים בכסף. כך לימדו אותנו מגיל צעיר. חוץ מב"ולנטיין דיי", שאז דווקא כן קונים אהבה בכסף. טוב, אולי לא ממש קונים אהבה", יותר נכון לומר שזהו היום שבו אנו קונים דימויים של אהבה. ב"ולנטיין דיי" של היום, אימג'ים הוליוודייים של רומנטיקה מתורגמים בעיקר למסחר וצרכנות.

הבעיה ביום הנשגב בזה היא בעיקר של הבנים, הזכרים, הבעלים והמאהבים. הם נוטים בד"כ להילחץ ככל שהתאריך של ה-14 בפברואר מתקרב, וחלקם נכשלים כישלון חרוץ בהבנת הצד שכנגד. "אם חשוב לכם ליצור דור המשך, מישהו שיישא את שם משפחתכם בכבוד וגאווה, אני ממליצה לכם להפנים את הדבר הבא שאני עומדת להגיד לכם: אל תתעלמו מוולנטיין דיי", כותבת אלה גולד באתר מאקו על הלא נשואים שבינינו. "זה לא שאתם צריכים להפיק אירוע רומנטי, רחוק מזה. אבל אם לא תעשו דבר ביום המדובר, גם הבחורה הקולית והאדישה בעולם תרצה למעוך לכם את הבולבול. למה? כי לבחורה הנונשלנטית יש חברות מאוד מתלהבות שבמקרה נפלו על גברים שעושים הרבה ואם אתה לא תביא איזה פרח, או תשלח טקסט חביב, בקטנה כזה, היא מאוד תכאב, תכעס ותושפל. ואתה ממש לא רוצה לישון ליד אחת כזאת".

העניין הוא שבקטע של "חג האהבה" הבינלאומי", הוליווד מספקת עבורנו תרחישים רומנטיים מתוסרטים להפליא, שבהם כנראה אף אדם מציאותי לא יפגוש בחייו. ואז סוגי המדיה השונים לוקחים על עצמם את התפקיד למכור לנו את אותן הפנטזיות. המדיה משמשת כלוח-שנה מסחרי שתפקידו לתחזק את הריטואל הצרכני של אלו המצויים במערכות יחסים. היא עושה כל שביכולתה כדי להזכיר לנו שב"ולנטיין דיי" עלינו למלא את חובתינו הזוגית – להוציא כסף אחד על השנייה. וכך, ביום זה אנו נחשפים לפמפום ארוך ומתמשך של שלל רעיונות למתנות ולפעילויות רומנטיות נלוות (חופשות, מסאז'ים, ארוחות במסעדות יוקרה), שמטרתם למכור לנו פיסות קטנות של פנטזיה.

"וולנטיין דיי", הוא היום שבו מתקיים "חוק העסקים השלובים"- המולים נצבעים באדום, המסעדות מתקשטות בבלונים ואתרי האינטרנט מתחמשים בכתבות. ומה כתוב בכתבות? על מולים צבועים באדום שכדאי לרכוש בהם, ועל מסעדות עם בלונים שכדאי לאכול בהן. וכך, יכולים בסוף היום בתי העסק לצעוד שלובי ידיים על שפת הים ולספור את הכסף שהרוויחו על חשבוננו בכוחות מאוחדים. הרומן האמיתי, למעשה, הוא ביניהם…

כמובן שפיסות הפנטזיה לא נמכרות לנו רק ב"ולנטיין דיי". אבל המיוחד ב"ולנטיין דיי" הוא שזה היום שחוגג בצורה המובהקת ביותר את ההצטלבות בין הרומנטיקה לצרכנות, מפני שבו אנו קונים מוצרים סימבוליים של אהבה ורדים, שוקולדים ועוד שלל חפצים קטנים ואדומים). אולי הגיע הזמן שבטבלת חיובי האשראי, בין הקטגוריות של דלק" ו"מזון", נוסיף גם קטגוריה של "אהבה".

מי שנחשבים ל"קורבנות" של "ולנטיין דיי" הם הרווקים והרווקות. ואם להודות באמת, בעיקר הרווקות. נשים הן אלו אשר נחשבות ל"מסכנות" אם אינן מצויות במערכת יחסים. דבר זה אינו מקרי והוא נובע מהשרשה עמוקה של ערכים פטריארכליים בנורמות החברתיות. אישה נתפסת כמי שתלויה בגבר שנמצא לצידה והיא מוגדרת ביחס אליו.

בנוסף, כותבת גלי עמרן ב"ישראל היום", אישה שאינה מחוברת לתא משפחתי קונבנציונלי, נחשבת למי שאינה ממלאה אחר תפקידה הביולוגי של הבאת ילדים לעולם, ועל כן היא מערערת את הסדר החברתי הקיים. זו הסיבה שלא תשמעו על אישה שהיא "זאב בודד", אלא רק על רווקות זקנות".

אבל יש כאן טעות חמורה: הרווקות וגם הרווקים, אינם מסכנים כלל וכלל. הם למעשה אלו אשר מוגנים מפני מערבולת המרצ'נדייז, המאיימת לסחוף כל בר דעת לתוך מעמקי ים הצרכנות. כל שנותר לאלו מאיתנו המצויים במערכת יחסים זוגית, הוא לקנא באלו אשר אינם צריכים או מצופים לשתף פעולה עם החגיגות לכבוד נטינוס הקדוש.

אגב, מישהו יודע מי הוא היה?

המשך לקרוא

טוב לדעת

כמה טוב להיות ישראלי

Published

on

ימין או שמאל – כולנו עם אחד • ושאויבינו לא יטעו: כל כמה שאנחנו מפולגים-לכאורה, לא מסוגלים לפרגן, להקשיב או להתפשר – כשמגיעה שעת אמת, אין כמונו

בארץ, מאז היווסדה מחדש, לפני שבעים וחצי שנים, השמאל שלט. השם התחלף מדי פעם בפעם, אך המהות היתה אחת, חיובית, בונה, אכפתית, דואגת. אלא שמאז אסון אוסלו – אותו ניסיון נואש שנועד לכשלון מראש להביא לידי שלום בר קיימא השמאל הלך ונעלם, והיום נשארו רק פירורים, רעשניים במיוחד, אך הם אינם מסוגלים להגיע לידי משקל סגולי מינימלי שאי מי יתייחס אליהם כראוי. הדבר היחיד עליו הם נשענים הוא זכרונות העבר, אך כל בר תמותה יודע להבחין בין מציאות עלובה לבין עבר מפואר שכבר אינו.

שמאלני-ישראלי אינו שונה בהרבה מימני-ישראלי, אחד שבגנאי קוראים לו ״מתנחל״ או אחר שבחיבה רבה הוא ״תל אביבי״ אך לא ״צפוני". הכיצד? אולי נתבעלה דעתו של הכותב? כלל וכלל לא, עומד אני איתן, שתי רגלי נטועות בקרקע. כולנו שואפים לשלום בר-קימא, כולנו (כמעט) שרתנו את המדינה, ילדינו כולם (כמעט) משרתים ואנחנו מאבדים שינה בלילות בשל כך, ואין דבר שהיינו רוצים בו יותר מאשר להיות ככל שאר העמים.

כשמישהו יוצא לתקוף אותנו, כשאנו מרגישים את הסכנה האורבת וכשאנו מבינים מה כוונתו האמיתית של האויב, כל התוויות נעלמות, מתנדפות כלא היו, ואין בנמצא עם טוב יותר, דואג יותר, מוכן להקריב יותר מאשר עם ישראל.

עבר ממגננה למתקפה

זה מזכיר לי ארוע בבית כנסת רפורמי בבל אייר (שכונת יוקרה בלוס אנג׳לס), בו המארגנים – השמאל בהא הידיעה של הקהילה היהודית – הזמינו אותי לשבת בשורה הראשונה.

הדובר, תא״ל במיל', בסדרת הרצאות בארה״ב. הוא כוונתו טובה, הם בדרכם תוקפים את ישראל תחת איצטלא של דאגה כנה לגורל המדינה.

העובדה שהתייחסו אלי כאל ״מתון״ באמצע ולא כאל ״קיצוני ימני-איסלמופוב-קולוניאליסט-אימפריאליסט-כובש-איש-אפרטהייד״ היתה צריך להדליק אצלי נורה אדומה כבר באותו רגע, אך כיוון שאני תמיד מתייחס אל עצמי כאדם שמוכן להקשיב ולדבר עם כל אחד, נהנתי מכך שגם האחרים מכירים בכך.

אותו תת אלוף ישראלי דיבר יפה, וכל צד פhרש את דבריו כפי הנראה לו – אותו אדם בדיוק, אותם דברים, שני פירושים נוגדים לחלוטין.

ואז הרים את ידו יהודי-מושמד (יהודי בשם בלבד העושה כל ימיו ולילותיו במאמץ עילאי לתקוף את מדינת ישראל) ושאל שאלה. התת אלוף לא נחשף לפני כן לשנאה התהומית נגדנו ולפעילות החתרנית נגד עצם קיומנו. לכן הוא לא הבין בתחילה את מהות השאלה והכיוון אליו משך אותו השואל.

השואל לא ויתר, ועד מהרה הבין התת אלוף את המלכודת, זיהה את החול הטובעני וידע שעליו להhחלץ, שאם לא כן, תוך שניות ספורות הוא יכוסה כולו. מה עושה תת אלוף ישראלי (או כל חייל לוחם ומפקד בצבא ההגנה לישראל)? עובר מיד ממגננה למתקפה ומשיב מלחמה שערה.

איך התמוגגתי. הנה, דגל ה״שמאל״ נהפך תוך שבריר שניה ל״ימני קיצוני״ בעיני הקהל, שכן כשמגיע הדבר להגן על עצם קיומנו, על מדינת ישראל-היא-מדינת היהודים, אין בינינו הבדלים. אנחנו מאמינים בזכותנו להתקיים ובזכות העם היהודי שתהיה לו מדינה משלו בקרב העמים, מדינה בארץ ישראל; ועל כך אין מתפשרים פשוט כיuון שאין לנו יכולת להתפשר).

מי אנחנו באמת

אני מניח שבנקודה זו, הקורא מימין יפסול את הכתוב שכן ״ארי לא מכיר את השמאל בישראל״ והקורא משמאל נעלב עוד בשורה הראשונה כשתיארתי את השמאל ההולך ונעלם (ומאז הוא כבר לא אוהב אותי, למרות שהוא ממשיך לקרוא בשקיקה, כל אות וכל תו).

לכן הרשו לי לחזור על ההבנה הבסיסית: בשיגרה אנחנו חלוקים, חצויים, רבים, לא מניחים זה לזה. אך לי טוב שזה עמי, שכן בשעת צרה ומצוקה, אין כמונו מלוכדים, עוזרים, תומכים, יוצאים מגדרנו להראות מי אנחנו באמת. בקיצור: כמה טוב להיות ישראלי.

אל יטעה אף אחד מאויבינו: כל כמה שאנחנו מפולגים-לכאורה, לא מסוגלים לפרגן, להקשיב או להתפשר, כשמגיעה שעת אמת, אין כמונו – מתגלה הישראלי האמיתי, הישראלי היפה, הישראלי היחיד בעולם, ואין פלא שהקב״ה בחר בנו להיות לו לעם.

 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות