Connect with us

השבוע בלוס אנג'לס

מאוסטרליה באהבה

Published

on

היא נלחמת באלימות נגד נשים, קוראת ליוצרות בהוליווד לעזור זו לזו, מתענגת על הזוגיות וההורות ולא מפסיקה לעשות סרטים וסדרות • "תמיד חלמתי בגדול, אבל לא עד כדי כך גדול", אומרת ניקול קידמן בת ה־51, "מעולם לא יכולתי לדמיין לאילו גבהים אני יכולה להגיע" • ראיון צפוף

כשוטרת קשת יום בסרט החדש "הרסנית". מהפך קיצוני במראה, מהסוג שהוליווד אוהבת

מאת: דודי כספי

ניקול קידמן צוחקת להוליווד בפרצוף. אותה הוליווד, שהספידה פעם שחקניות שעוברות את גיל 40 והעניקה להן רק תפקידי משנה זניחים. בגיל 51 וחצי, קידמן חוגגת את הכוכבוּת בצורה הכי גרנדיוזית שאפשר: ארבעה סרטים חדשים בכיכובה יוצאים עכשיו למסכים, ועוד שלוש סדרות טלוויזיה בקנה. וחוץ מזה, יש לה בבית זוגיות נפלאה (לדבריה) עם בעלה השני, המוזיקאי קית' אורבן, ביחד הם מגדלים שתי בנות קטנות, יש להם בתים בלוס אנג'לס, בנאשוויל, בסידני ובניו סאות' וויילס שבאוסטרליה, ובבנק נחים להם 130 מיליון דולר. מה עוד אפשר לבקש?

"חלמתי בגדול, אבל לא עד כדי כך גדול", היא מודה. מעולם לא יכולתי לדמיין לאילו גבהים אני יכולה להגיע. והנה אני כאן.

"המסע שלי היה תמיד בחיפוש אחר דמויות, כי בתור שחקן אתה לעולם לא בכיסא הנהג. אתה צריך לחכות שבמאי יבחר בך, לעבור אודישנים מגיל צעיר, ולפעמים מקבלים תפקיד. ואני חושבת שצריכה להיות לך תשוקה ותפיסה של המקצוע כמשהו ארוך טווח. עבורי זאת היתה דרך לגלות את העולם ואת טבע האדם. רציתי לחיות את חיי תוך כדי בחינה לעומק של מה שקורה סביבי. ההזדמנות שקיבלתי בתור שחקנית סללה לי דרך יוצאת מן הכלל. עבדתי לצד הבמאים הגדולים בעולם והמוחות הגאונים ביותר, קיבלתי במתנה את מילותיהם של הכותבים המהוללים ביותר. וזה מקום נהדר להיות בו.

"זה לא שאין עוד תקופות של גאות ושפל. היו פעמים שבהן הרגשתי מרוקנת, שלא הבנתי לחלוטין איפה אני נמצאת בחיי, שהייתי צריכה למצוא את עצמי. אני תמיד אומרת שעליך לחיות את חייך במלואם, כדי שיתמלאו המצברים ותוכל לתעל אותם לטובת היצירה. ולי באמת היו חיים מטורפים, וגם חיבורים מאוד חזקים לבני אדם. אני מאוד רגישה לזולת, וכל זה משתלב לבאר שממנה אני שואבת.

"גם היום אני עדיין מאוד סקרנית. יש לי חשק בלתי נדלה למקצוע ולהימצאות על סט הצילומים. פרק הזמן בין ה'אקשן' ל'קאט' הוא מופלא בעיניי. לפעמים זה לא מצליח, ואני אומרת לעצמי שלעולם לא אהיה טובה כמו פעם. אבל אז פתאום ניצת משהו, ואני ממריאה".

האירוע שלשמו נתכנסנו הוא הקרנה פרטית של הדרמה האפלה "הרסנית", שבה משחקת קידמן את ארין בל, שוטרת קשת יום שהושתלה פעם במשימה חשאית בכנופיית סמים, מה שהסתיים בטרגדיה. כעת, כשמנהיג הכנופיה שב לפעול ברחובות לוס אנג'לס, עליה להיעזר בקשרים עם גורמי הפשע ולהתעמת עם השדים שרודפים אותה במשך השנים מאז.

בשביל התפקיד הזה עשתה קידמן מהפך קיצוני במראה, מייק־אנדר בסגנון שרליז ת'רון ב"מונסטר", מהסוג שהוליווד אוהבת. היא כבר קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב, בעוד עשרה ימים תדע גם אם זכתה בו, ואחריו האוסקרים הם הגבול. "זה היה תפקיד מאוד קשה עבורי, כי מדובר בדמות כל כך שונה ממי שאני, ורציתי שזה יהיה אותנטי, לא רק להיות שחקנית שבאה לגלם תפקיד והולכת", היא אומרת. "אין לי ברזומה תפקיד דומה, שהפך אותי למתאימה לסרט הזה. לכן עברתי, מנטלית, למקום אפל, שלא באמת נהניתי להיות בו. ולא הבנתי את המשמעות והמשקל הרב, אלא רק כשכבר הייתי בעיצומו של התהליך, אחרת יכול להיות שהייתי נמנעת מכך.

"פעמים רבות אני קופצת למים בלי להבין למה אני נכנסת, ובדיעבד זה משרת אותי נאמנה, כי אני לא מבזבזת זמן על לבטים. אחר כך, כשאני צופה בסרט, אני תוהה – זאת אני? זה כמו חלום.

קידמן. "פתאום ניצת בי משהו, ואני ממריאה"

"אולי זה נשמע מעוות, אבל אני כנראה רצה לעבר הפחד. כי מה שכבר מוכר לי לא מעניין אותי. אני סקרנית לגבי הלא נודע ונמשכת למקומות שעדיין לא הייתי בהם, גם כאלה שמרגישים מסוכנים ולא נוחים. בעיניי, זה מה שמצוּוה עליך בתור שחקן. לראות את העולם בעיניים זרות גורם לי להרגיש יותר שייכת אליו, להבין את הסיטואציה האנושית, ולמה אנחנו מתנהגים בצורה שבה אנחנו מתנהגים".

יש לה גם את סרט גיבורי העל "אקוומן", שכבר גרף בקופות בארה"ב ובסין יותר מ־500 מיליון דולר (ובו היא מגלמת את מלכת אטלנטיס, אמו של הגיבור); ואת הקומדיה "אפ־סייד", לצד בראיין קראנסטון ("שובר שורות") – עיבוד אמריקני חדש לסרט צרפתי מצליח.

בין סדרות הטלוויזיה שבהן היא מככבת, גולת הכותרת היא העונה השנייה של "שקרים קטנים גדולים", שאותה היא גם מפיקה עם השחקנית שלצידה, ריס ווית'רספון. זה התפקיד שהזניק את קידמן בחזרה לצמרת, עם זכיות באמי ובגלובוס הזהב בשנה שעברה, ועם לוח זמנים עמוס לעייפה לשנים הקרובות. ווית'רספון היא שהעלתה בפניה את הרעיון לעבד ביחד את הספר שכתבה האוסטרלית ליאן מוריארטי. קידמן בלעה את הספר בשקיקה, במהלך לילה אחד, כשהיתה בדרכה לאוסטרליה. היא מיהרה לקבוע פגישה עם מוריארטי וביקשה לרכוש את הזכויות. רשת HBO ניצחה את נטפליקס במכרז וזכתה בפרויקט.

"שקרים קטנים גדולים" עלתה לפני שנתיים ויועדה להיות מיני־סדרה בכיכובן של ווית'רספון וקידמן, לצד לורה דרן ואלכסנדר סקארסגארד. אבל ההצלחה סללה את הדרך לעונה נוספת בת שבעה פרקים, שצולמה בקיץ ותעלה בחודשים הקרובים. קידמן, שקיבלה על העונה הראשונה רבע מיליון דולר לפרק, השתדרגה לשכר גבוה פי ארבעה – מיליון עגול לפרק. העונה השנייה מבוססת על נובלה קצרה של עלילת המשך שכתבה מוריארטי, אך לא פורסמה. אחת התוספות המסקרנות היא מריל סטריפ הוותיקה, שתגלם את חמותה של סלסט (קידמן). בעלה המכה של סלסט (סקארסגארד), שאחרי עימות איתה ועם חברותיה מצא את מותו, משתתף גם בעונה השנייה.

כבר שני עשורים שהיא פועלת בהתנדבות בעמותה של האו"ם למען נשים צעירות, במאמץ למגר את האלימות כלפיהן. "זה תמיד לוּוה ברעש גדול מסיח דעת, שלא אפשר לקולי להישמע", אמרה לאחר שזכתה בגלובוס הזהב בשנה שעברה. "כעת יש הזדמנות, וזה מה שאנחנו עושים בסדרה. כולנו נרתמנו להביא שינוי. זה גם התחבר בצורה בלתי רגילה למסר של MeToo. אנחנו ממשיכות להתחזק. לא רק בטלוויזיה – גם בקולנוע, הסרטים הרווחיים הם יותר ויותר אלה שבהם נשים מככבות בתפקיד הראשי. אני שמחה להעניק לאחרים תקווה, ובטח לנו, השחקניות. אנחנו תמיד במרחק של תפקיד אחד בלבד בעל משמעות, שבזכותו נוכל לעשות זאת".

חצי שנה אחרי שעלתה "שקרים קטנים גדולים" כיכבה קידמן בעונה השנייה של "קצה האגם", לצד אליזבת מוס ("סיפורה של שפחה"). כעת היא עובדת על מיני־סדרה נוספת ל־HBO, "The Undoing", שבה תגלם תרפיסטית מצליחה בניו יורק, שחייה מתהפכים והיא נחשפת לגילויים מפתיעים וחווה היעלמות מסתורית מפתיעה של בעלה (יו גרנט).

עם בעלה קית' אורבן ושתי הבנות. "אהבה גדולה" // צילום:GettyImages

היא אמורה לככב גם בסדרה עבור ענקית התוכן אמזון, עיבוד לרומן בשם "The Expatriates" ("הגולים", בתרגום חופשי), על אמריקנים המתגוררים בהונג קונג.

"בשנים האחרונות יצא שאני עוברת מדמות אחת לשנייה", היא מחייכת. "אבל יותר מאי פעם, אני מוקפת סביבי בנשים. שחקניות, יוצרות, במאיות. זה מאוד ניכר בהזדמנויות שכולנו מקבלות כיום בטלוויזיה. אני מאוד רוצה לעשות עוד טלוויזיה".

למרות זהותה האוסטרלית ומבטאה המובהק, קידמן נולדה בהוואי ביוני 1967, בעת שהוריה התגוררו בהונולולו. אביה למד באוניברסיטת הוואי בדרכו להפוך לפרופסור לפסיכולוגיה ולביוכימאי. אמה היתה אחות מוסמכת. לקידמן אחות אחת, אנטוניה, שצעירה ממנה בשלוש שנים, כתבת ומגישת טלוויזיה לשעבר, שגרה בסינגפור עם בעלה השני ושישה ילדים.

כשקידמן היתה בת 4 עברה המשפחה לסידני. בצעירותה רקדה בלט והתבלטה בכישורי המשחק, שעזרו לה להתגבר על הביישנות והגמגום. בגיל 14 זכתה בליהוק ראשון לסרט חג מולד אוסטרלי, ואחריו ל"חבורת ה", שהפך אותה לכוכבת נוער. בגיל 21 לוהקה לסרט סיכון רטוב", לצד סם ניל, ולכדה את עיניו של טום קרוז, שדרש ללהק אותה כמושא אהבתו ב"ימי הרעם", שיצא ב־1990. כעבור חמישה חודשים נישאו. ב־1991 היתה מועמדת לראשונה לגלובוס הזהב על "בילי באת'גייט", שבו שיחקה לצד דסטין הופמן, וכעבור ארבע שנים זכתה בפרס על "פיתוי קטלני". היא חזרה לשתף פעולה עם קרוז ב"הרחק מכאן" וב"עיניים פקוחות לרווחה" של סטנלי קובריק, שכלל סצנות בעירום חלקי. הפריצה הגיעה לצד הפרידה מקרוז, הודות ל"מולאן רוז'" ו"השעות", שעליו זכתה באוסקר.

גם שני עשורים מאוחר יותר, קידמן לא משתחררת מהצל הגדול של האקס המיתולוגי. לציון שנה לתנועת MeToo, פרסמה קידמן מאמר ב"ניו יורק מגזין", כחלק מסדרת כתבות תחת הכותרת "נשים וכוח". היא התייחסה שם לעשור הראשון בקריירה ולעובדה שמרב תשומת הלב שקיבלה באותם ימים באה בעקבות יחסיה עם קרוז, ופחות בזכות הסרטים. "אני לא ששה לדבר על נישואיי לטום בגיל 22, כי אני נשואה כיום לאהבת חיי, קית' אורבן, וזו תהיה פגיעה בכבודו", פתחה את המאמר. התחתנתי עם טום כשהייתי צעירה, ובעיניי זה לא היה כוח, זאת היתה הגנה. אמנם עבדתי כשחקנית, אבל הייתי כאילו תחת מעטה הגנה. כשיצאתי מהנישואים האלה הייתי בת 32. הייתי צריכה להתבגר.

"מובן שהיו לי מקרים של MeToo, עוד כשהייתי צעירה מאוד. האם אני רוצה לחשוף אותם כאן? לא. האם הם באים לידי ביטוי במשחק שלי? בהחלט. אני רוצה להשתמש במכלול החוויות והרגשות שלי, ואלה לא רק חוויות של הטרדה מינית. אני מתכוונת גם לאובדן, למוות, כל מה שחווים בחיים. אבל זה חייב להיעשות עם האנשים הנכונים, כדי שלא יהיה ניצול נוסף".

על מעמדה כשחקנית בכירה בהוליווד כתבה: "כיום יש לי היכולת לשאול, 'נוכל להרים את הפרויקט הזה?'

ומפיקים יענו 'כן, נשקיע את הכסף'. אני יכולה לבחור במי שאני רוצה שילוהק, ואיזה במאי לקחת. אנשים מקשיבים לי. ועדיין – אין לי מספיק כוח. אנחנו כנשים צריכות לעזור זו לזו, לחלוק בינינו מידע, ספרים, רעיונות. זה מאוד שונה מנטוורקינג, שנשמע מאוד קר ומחושב. זה פשוט לומר אחת לשנייה: 'אני רשת הביטחון שלך, ואני כאן אם את רוצה לשחרר קיטור'.

עם האקס המיתולוגי טום קרוז. "זו היתה הגנה"

"אני עדיין מתקשה להכריז, הרווחתי את זה ביושר'. אני לא יודעת לומר אם זה קשור להערכה העצמית שלי. ואולי זה לטובה, כי זה גורם לי להמשיך להתפעל ולהיות צנועה. תמיד אמשיך להגיד: 'וואו, אתם באמת רוצים אותי?'"

אף על פי שחלפו 17 שנים, הגירושים המתוקשרים של קידמן וקרוז נחשבו תמיד לטאבו שאיש מהצדדים לא מדבר עליו. בזמנו התרוצצו שמועות על ניסיונות כושלים להיכנס להיריון, שגרמו ללחץ שהכניע את הקשר, ועל התהום שנפערה לנוכח מעורבותו הגוברת של קרוז בסיינטולוגיה, מה שיכול היה להסביר גם את הריחוק של קידמן משני ילדיהם המאומצים – שנותרו עם אביהם ועמוק בתורה הדתית השנויה במחלוקת.

השמועה הכי עסיסית עסקה בחשדות של קרוז שרעייתו מנהלת רומן על סט הצילומים של "מולאן רוז'" עם השחקן יואן מקגרגור, ושהיא אף נכנסה להיריון ממנו. קרוז הגיש גט במפתיע בתחילת 2001, בטענה שהנישואים הסתיימו טכנית בתום תשע שנים ו־11 חודשים. הסיבה היתה טקטית: בקליפורניה, נישואים שנמשכים עשר שנים ויותר מחייבים חלוקה שווה של הנכסים בין בני הזוג.

בביוגרפיה לא רשמית על חייה, מ־2007, נטען שקידמן שמרה שליה מהיריון חוץ־רחמי שלא צלח, כראיה לכך שקרוז הוא האב. השניים יישבו את הסדר הגירושים באופן פרטי, וחלוקת הרכוש נעשתה באופן שווה.

"מולאן רוז'", שעליו זכתה קידמן באוסקר הראשון מתוך שלושה, הביא לנסיקה בקריירה. חמש שנים אחרי הגירושים כבר הוכתרה לשחקנית הכי מרוויחה בעולם, עם שכר של 17 מיליון דולר לסרט. דווקא אז, כשהיא בשיאה, התפנתה לחיים פרטיים.

"באותן שנים של עבודה פורה רציתי רק לברוח מהחיים שלי", הודתה קידמן בכנס נשים ב־2015. "בתור שחקן יש לך פריבילגיה לאבד את עצמך בתוך חיים של אחר, וזה בדיוק מה שעשיתי. הייתי צריכה כמה שנים להתאפס על עצמי. הזכייה באוסקר היתה הארה, כי הרגשתי שזאת לא התשובה. ישבתי במלון בבוורלי הילס, אוחזת בפסלון המוזהב הזה, ולכאורה הכל היה מדהים – אבל הייתי הכי בודדה אי פעם. החלטתי להאט קצב ולנווט מחדש את חיי. ואז הכרתי את קית'".

ב־2006, שנה אחרי שהכירה את המוזיקאי קית' אורבן באירוע של הקונסוליה האוסטרלית, הם נישאו. "בדרכי הספונטנית נישאתי לקית' במהירות , ולמדנו להכיר זה את זה אחרי החתונה. רציתי פרטנר, אדם לחלוק איתו עם חיי ולהביא ילדים, וזה קרה לא מתוך מזל. הייתי פתוחה להשתנות, להתפשר, לשנות מקום מגורים. רציתי שנביא ילד מייד אחרי שנישאנו, אבל קית' התנגד. נכנסתי להיריון בגיל 41".

ב־2008 ילדה קידמן את בתם סאנדיי רוז (10). "ילדה מצחיקה. מזכירה את הקומיקאית לוסיל בול, ואני לומדת ממנה המון. אם אשחק בקומדיה שתיכשל – אדע לעמוד חזרה על הרגליים, בזכות הבת שלי". ב־2010 לאחר שהתקשתה להרות שוב, נעזרה קידמן בפונדקאית כדי להביא לעולם את פיית' מרגרט (8). "יש לי שני ילדים בוגרים מאומצים מנישואיי הראשונים, כך שחוויתי את האימהות בשלל צורות. כשאני חושבת על זה, האופציה היחידה שלא התנסיתי בה עד היום היא תרומת ביצית".

התשוקה למשחק בוערת בה, היום אולי יותר מאי פעם. יש לי תיאבון גדול לשחק, אבל זה לא יכול לבוא על חשבון המשפחה שלי. לפני כמה שנים הציעו לי להשתתף במחזה בניו יורק, שמאוד רציתי, אבל זה לא הסתדר עם הבנות שלי, ולכן ויתרתי. המשחק הוא מחויבות ענקית, שמצריכה הקרבה. "אם הייתי רווקה הייתי משחקת ללא הרף, כי בסופו של דבר יש לי סרטים נהדרים ועבודה נפלאה. אבל אני לא רוצה לפספס שום דבר בחיים של הבנות. אני זקוקה כעת לקצת מנוחה ויציבות, כי התפקידים הדרמטיים הם עול שמשתלט על הראש. זה בא אלי בחלומות, ואני מרגישה את זה בגוף. אני בטח לא רואה מצב שבו אני עוברת לבימוי, זה מצריך מאמץ אדיר".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

השבוע בלוס אנג'לס

ישראל בפארק, בגשם ובשמש

תהפוכות מזג האוויר והאיומים הבטחוניים לא מנעו מקרוב לרבבת משתתפים להגיע לראנצ'ו פארק, לחגיגת יום העצמאות הגדולה ביותר מחוץ ישראל • המראות והקולות

חגיגת יום העצמאות השנתית של ארגון ה-IAC בלוס אנג׳לס התקיימה ביום ראשון האחרון לאחר שעמדה באתגרים לא פשוטים; מזג האוויר חורפי והממטרים הפזורים בוואלי ובעיר היקשו על ההכנות ועוררו דאגה בקרב המארגנים. אבל בסביבות 12 בצהריים התבהרו השמיים וניתנה האות לישראלי העיר: ׳יאללה, אפשר להתחיל בחגיגות!'.

קרוב לרבבת המשתתפים, מהקהילה היהודית והישראלית וגם מאות נוצרים אוהבי ישראל, הגיעו במהלך אחר הצהרים והערב לראנצ׳ו פארק, שלבש חג בצבעי כחול לבן. האבטחה תוגברה בצורה חסרת תקדים ונדמה היה שהמקום הבטוח ביותר להיות בו בלוס אנג׳לס הוא הפסטיבל – עם כל צוותי LAPD ששהו במקום וברחובות הסובבים את הפארק.

המפיקה עדי דרורי מ-Event Pros LA והנהלת הפסטיבל הכינו לקהל אטרקציות רבות. על הבמה המרכזית נערכו הופעות לילדים, ביניהם ההופעה הצבעונית והמוזיקלית של נעמה סופר-על והדוד חיים. מאוחר יותר בלטה הופעתה של להקת המחול רוי-טל, שהציגה במגוון תלבושות מרהיבות את העיר העתיקה בירושלים על שלל העדות והדתות המתגוררים בה.

בשטח הפארק הוצבו מיצגים רבים לילדים ולכל המשפחה. מרכיבה על גמלים, מיני לונה פארק ואפילו החוף של תל אביב שעשה את כל הדרך ללוס אנג׳לס. הורים וילדים השתעשעו ובנו ארמונות בחול והצטלמו עם פסל ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן גוריון עומד על ראשו.

דוכני האוכל והשתייה דאגו שאיש לא ישאר רעב. את הפארק קישטו שלל דוכנים של אירגונים וחברות בעיר המלאכים ביניהם ״גדולים מהחיים״, "שבוע ישראלי", ארגון ידידי צה״ל״, מגן דוד אדום, ה- JNF, ארגון ׳הצלה׳, העמותה לרווחת חיילים בודדים, השבת אצל יניב ועוד רבים וטובים. את המתחם הגדול ביותר בנה ג׳מינה, שמארגן אירועים ליהודי ספרד והמזרח התיכון: אוהל ענק בו נערכו תחרות תלבושות של יהדות מרוקו, טורניר שש בש ועבודות יצירה וצביעה. בין הדוכנים מצאנו גם את ״מאמאנט״ שעומדים בפני פתיחת טורניר ארצי גדול. הצוות בראשות גלית פלד גם ערך משחקים ספונטניים במגרש הכדורסל שבפארק ושיתף בהם את שוטרי לוס אנג'לס. גם מתחם ריקודי העם הישראלים, שנמשכו לכל אורך הפסטיבל, משך קהל רב.

אחת ההברקות של הפסטיבלים בשנים האחרונות הוא מתחם הבר הסגור של IAC LEAD, בו נפגשים גילאי ה-20 וה-30 בשילוב משקאות אלכוהוליים וצלילי מוזיקה עכשווית.

האטרקציה המרכזית-חינוכית הגדולה הייתה פרוייקט ׳פורצי הדרך׳ של IAC בשיתוף מוזיאון בית התפוצות בישראל. מתחם גדול ובולט הציג את הדמויות החשובות בתרבות היהודית במגוון התחומים; מאלברט איינשטיין, חנה סנש ועד ג׳רי סיינפלד. עוד במתחם – סימולטר טיסה לילדים שזכו לקבל את חוויית הטסת מטוסים ישראלים. עוד בתחום התעופה: מטס אווירי מרהיב של מטוסי סילון אמריקאים במפגן צבעוני מעל שמי הפארק לכבוד חגיגות יום העצמאות, שהרים את ראשי הקהל למעלה בהתלהבות. מחיאות כפים רמות נרשמו.

את הטקס המרכזי, שהחל ב-4 אחה"צ, הינחה השחקן מייק בורשטיין. נושאי דגלי ארה"ב וישראל בטקס היו שמיניסטים אנג'לוסים שעוברים הקיץ לארץ ומתגייסים לצה"ל. בטקס נכחו בכירים מהפוליטיקה המקומית: ראש העיר אריק גרסטי, הקונגרסמן טוני קארדנס, הקונסול הכללי איתן וייס, אילן קר, נציג מחלקת המדינה למאבק באנטישמיות, חברי מועצת העיר פול קורץ, ג'סי גבריאל וריצ'ארד בלום, פרקליט עיריית לוס אנג'לס מייק פיורר, ראש מועצת העיר ווסט הוליווד, וגם מלכת היופי
לשעבר של עיראק, שרה עידן.

ראש העיר גרסטי בירך את הקהל והפציר בו למחוא לעצמו כפיים: אתם חיים בעיר המלאכים, שהיא גם המקום שבו מתגורר המספר הרב ביותר של ישראלים מחוץ למדינת ישראל". גרסטי חזר רק יומיים לפני כן מסיור אינטנסיבי בישראל בחברת ראשי ערים מרחבי היבשת – פרויקט שאירגנה דבי סיידוף, רעייתו של נתי, יו"ר הפסטיבל והספונסר הראשי שלו.

הוא ניפגש עם ראשי העיר של חיפה, ת"א וירושלים, ביקר בגליל והתרשם מהיכוליות של המדינה בתחומים כמו התפלת מים, טכנולוגיה, איכות הסביבה וחדשנות. למרות ההבדלים הפוליטיים-הפנימיים בינינו אנחנו מאוחדים בדבר אחד: הקשר בין לוס אנג'לס וישראל והמחויבות שלנו אחד כלפי השני", הדגיש ראש העיר.

לקראת השעה 6 בערב, לאחר הופעת חימום של ישראל לוי ולהקתו, עלה על הבמה כוכב ההופעה המרכזית זמר הפופ הים תיכוני ליאור נרקיס. נרקיס שעוד מאחורי הקלעים התרגש מאוד, עלה לבוש לבן כשהוא עטוף בדגל ישראל גדול ונתן שאו ענק ומקפיץ. בשעה זו, רחבת ההופעות הייתה מלאה באלפי ישראלים שבאו לחגוג, לשיר ולרקוד. ״שלום לוס אנג׳לס, אתם לא מבינים כמה אני מתרגש להיות כאן איתכם״, אמר נרקיס ונתן הופעה אנרגטית שכללה את מיטב להיטיו, ביניהם גם הסינגל האחרון ׳עולם יפה וחדש׳. התלהבות מיוחדת נרשמה כאשר נרקיס שר את ׳שגעת/טרפת׳ – הלהיטים הגדול שלו בשנים האחרונות.

יו"ר הפסטיבל, נתי סיידוף, השכים בבוקר יום ראשון כדי להצטרף לקבוצת רוכבי האופניים המייצגים את ישראל ברחבי העולם. "רכבנו למאליבו וחזרה בגשם שוטף ואח"כ השתתפנו בצעדה למען ישראל שקדמה לפסטיבל", מספר סיידוף בן ה-65. "החבר'ה מ'ישראל סייקלינג אקדמי' עושים לנו שם טוב ומתחרים באומץ רב במקצים הכי פופולריים בעולם. בנאום שלי בפסטיבל הזכרתי רוכב מניו זילנד שנשאל אם הוא לא פוחד לרכב עם דגל ישראל. התשובה שלו הייתה: אם נגזר עלי למות זו הדרך הכי טובה שבה הייתי בוחר לעשות זאת". סיידוף, הדינאמו האנושי מאחורי הפקת הפסטיבל זו השנה השמינית ברציפות, מציין כי עלות הארוע עומדת על כמיליון דולר. סיידוף, שרכש השנה את חברת 'שיכון ובינוי' והפך לאחד מאנשי העסקים המוערכים בישראל, יתמנה הקיץ ליו"ר הארצי של ה-IAC ובמקביל לניהול יותר מ-50 החברות שבבעלותו הוא אינו מתכווון לנוח על שמריו. לצערו, הפדרציה היהודית בעיר אינה משתפת פעולה בהפקת הפסטיבל וארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית נדרש למלא את הוואקום. "יש לנו בעיה בהבאת הקהילות הפרסיות והיהודיות בעיר. הישראלים מהווים כמחצית ממשתתפי הפסטיבל. הנוצרים נענו לקריאתנו ומנהיג אחד, פסטור גרין, אירגן עבורנו תוך שבוע 450 משתתפים.

"הפרויקט של פסטיבל יום העצמאות שהתחלנו כאן, בלוס אנג'לס, היווה מודל לכל הקהילות ביבשת. השנה התקיימו פסטיבלים דומים, בסדרי גודל שונים, ב-22 ערים בארה"ב. זה הישג אדיר. לקראת השנה והשנים הבאות אנחנו בוחנים רעיונות שונים, גרנדיוזיים אפילו, שיעלו את רמת המודעות לישראל לתושבי לוס אנג'לס כולה".

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

מרגישים בבית

Published

on

רותם עלימה, מנהלת הקהילה של אפליקציית homeis, נחושה להפוך את הישראלים של לוס אנג'לס לשבט אחד גדול, מהוואלי עד לדאון טאון • והמייסד רן הר נבו מתכוון להגיע לרבע מיליארד מהגרים בכל העולם • שווה בדיקה

תשע בערב, מימונה בוודלנד הילס, וחבורה של ישראלים מכל הגילאים והעדות נכנסים למסיבה. מירה טל, מאפרת הוליוודית שגרה באל-איי כבר שנים; גיא ויינר, מעצב פנים מצליח מתל אביב שנחת כאן רק לפני חמישה חודשים; ורותם עלימה, מנהלת קהילת הישראלים בלוס אנג'לס של הומיז, חוגגים יחד מימונה באמצע הוואלי כאילו הם מכירים כבר שנים. "את כל האנשים שכאן הכרתי דרך הומיז", אומרת עלימה. "שנה וחצי שניסיתי בכל הכוח לייצר באל-איי חבורה של אנשים וכלום לא תפס. אני מרגישה שעכשיו סוף סוף מצאתי את האנשים שלי".

אז אם עדיין לא שמעתם על homeis, כנראה שחייתם בחודשים האחרונים מתחת לאבן, או פשוט רחוק רחוק מהקהילה הישראלית בלוס אנג'לס. האפליקציה הישראלית מתכוונת להיות אפיק תקשורת חיוני לכל מה שמעל 260 מיליון מהגרים ברחבי העולם צריכים – החל ממידע חיוני שיעזור להם להסתדר, דרך אנשי מקצוע שמדברים את השפה שלהם, ועד חברים, הזדמנויות עסקיות, ואפילו אהבה.

בינתיים, נראה שדי הולך להם. מעבר לקהילת הישראלים בלוס אנג'לס, החברה מתחזקת שבע קהילות נוספות בארצות הברית ובישראל, עם 'יוזרים' ישראלים, צרפתים, והודים – והיא מתכננת להתרחב, בחזק ובגדול. אבל הקהילות הישראליות של הומיז, בינתיים בניו יורק, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, פילדלפיה ופורטלנד, הן עדיין הבסיס והלב של החברה. לא קשה להבין למה.

הומיז נולדה מהחוויה האישית שלי כמהגר", מספר מנכ"ל החברה, רן הר נבו, שעבר בעצמו לניו יורק לפני עשר שנים לאחר שחברת האונליין-וידאו שייסד יחד עם השותף חנן לשובר, 5min, נמכרה לענקית המדיה AOL תמורת כ-65 מיליון דולר. "הגעתי לכאן בלי רישיון, בלי יותר מדי חברים, ועם מבטא ישראלי כבד. עם כל הקשיים שברילוקיישן מצאתי את עצמי נמשך באופן טבעי לישראלים אחרים, אבל לא היה באמת מקום אחד מסודר עם כל התשובות – גם איך עושים ביטוח רפואי וגם עם מי יושבים לבירה אחרי העבודה".

למעשה, כל עובדי הומיז בארצות הברית הם מהגרים, מצרפת, מהודו, ומישראל. "בעצם כולנו עברנו את התהליך הזה על בשרנו", מוסיף הר נבו. "אנחנו מנסים להפוך את האינטרנט למה שאנחנו היינו צריכים כשהגענו לכאן".

קהילת הומיז בלוס אנג'לס נפתחה רק לפני חודשיים, אבל אין ספק שהחברה הצליחה לחדור לקהילה. עשרות אלפי אנשים הצטרפו לאפליקציה בשבועות האחרונים והמספרים רק ממשיכים לעלות. בפסח החברה הרימה את פרויקט "יהיה בסדר", שבמסגרתו אירחו עשרות משתמשים סביב שולחן הסדר משתמשים אחרים שלא היה להם איפה לעשות את החג. וחשוב לא פחות, אירועים קהילתיים קטנים אבל משמעותיים, כמו בראנץ' שישי לנשות הומיז, ופיקניק עצמאות משפחתי בסנטה מוניקה, התחילו לצוץ בכל פינה בעיר – בדרך כלל בהובלתה של עלימה.

כמהגר"ומיז נולדה מהחוויה האישית שלי

מנהלת הקהילה המקומית נחושה להפוך את הישראלים של לוס אנג'לס לשבט אחד גדול, מהוואלי עד לדאונטאון. בפגישה הראשונה שלי עם רן הוא שאל אותי מה האתגר המרכזי שלי כמהגרת. אמרתי לו שהקושי הכי גדול הוא לא להיות חלק מחבורה גדולה של אנשים. בארץ יש לי משפחה ענקית והמון חברים, אבל כאן זה פשוט לא קורה", היא מספרת. "הוא מיד אמר לי, עזבי, הומיז פותרת לך את הבעיה הזאת. חייכתי בנימוס, אבל האמת היא שלא לגמרי האמנתי בזה. ואז הגיעו כל האנשים שהצטרפו אלינו ופשוט מחממים לי את הלב בכל יום מחדש".

"לפני ליל הסדר לא נרדמתי בלילה מרוב לחץ והתרגשות בגלל כל האנשים שפשוט זרמו עם לעשות סדר יחד עם אנשים שהם אפילו לא מכירים", ממשיכה עלימה. "מאז זה רק מתעצם.

הפכנו לגרעין חזק של תמיכה ומשפחת יות . מצאתי את החבורה שלי".

אז לאן מועדות פניה של homeis? בלוס אנג'לס לבדה חיים יותר האנשים שלי"רותם עלימה. "סוף סוף מצאתי את מעשרה מיליון מהגרים, ובעולם כבר מדובר על מאות מיליונים, תופעה שמשנה את המרקם החברתי והפוליטי ברחבי העולם.

בינתיים, החברה ממשיכה את הדרך לפתיחת עשרות קהילות מהגרים נוספות מבלי מודל עסקי מוצהר או ניסיון להכניס רווחים, אלא בעיקר כדי למצוא את התשובה לשאלה שכולנו שואלים את עצמנו כמהגרים מה זה בית?

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

משואה לתקומה בשבט חן

Published

on

בין ערב "זכרון בסלון" בבית משפ' כהן ומפגש מרתק עם ניצול שואה – לטקס לזכר חללי מערכות ישראל ופרידה מהשמיניסטים שמתגייסים לצה"ל

השבועיים האחרונים רצופים בימי זיכרון המחייבים אותנו לא לשכוח.

ביום ראשון, אפריל 28, השתתפנו בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הטקס היה טקס קהילתי בשיתוף עם מת"י, איתנים ובית ספר עמ"י. הטקס היה בסימן בין זיכרון לחשכה ובמהלכו הוקרן הסרט אחרונים מטרבלינקה". הטקס היה טקס מרגש מאוד ואף עורר המון שאלות ותהיות בקרב ילדי השבט. תודה להודיה קנפו ובן בסון על ייצוג השבט בטקס על הבמה!

ביום שלישי, אפריל 30, ערכנו ערב "זיכרון בסלון" בביתם של משפחת כהן. היה לנו הכבוד לשמוע ולארח את שמואל גרשון, בן 85, עם נפש צעירה כמו של בחור
בן 18.

שמואל שרד את מחנה הריכוז בדכאו שבגרמניה, שם עבד 3.5 שנים; לבד. כל המשפחה שלו נספתה ״תחת חסותם״ של המרצחים הנאצים.

שמואל עלה לארץ מיד אחרי המלחמה, התגייס למחתרת היהודית ולאחר מכן גם לצבא, ותמיד שמר על שמחת החיים, החיוך והאהבה לשירה! איזה מזל שעדיין יש לנו את הזכות לשמוע את המקור הראשון לסיפורי הזוועות ואני מודה על כך שיש לי את הזכות והיכולת להשמיע את זה גם לבני הנוער שלנו בארצות הברית.

הנוער שלנו מדהים, שואל שאלות חכמות ומתעניין! הלוואי שב-2020, עדיין יהיה מי שיספר להם את הסיפור שלו. לסיום הדלקנו נרות זיכרון לזכרם של שישה מליון יהודים שנרצחו בשואה, ושמואל שר עם דמעות בעיינים את היזכור. תודה לשיר נקש וה-IAC על הובלת הפרוייקט והעזרה הגדולה, וכמובן למשפחת כהן על האירוח בסלון ביתכם והעזרה באירגון וההכנות!

ובמעבר ליום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.

ביום ראשון, מאי 5 ציינו בטקס שבטי ומכובד את יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. הטקס נערך בצל החדשות על כך שמדינת ישראל מותקפת בטילים מדרום ועד מרכז הארץ. במהלך הטקס, כל גדוד שלח נציג להדליק נר זיכרון לזכרם של 23,741 חללי צבא הגנה לישראל ו- 3,146נפגעי פעולות איבה.

חלקנו כבוד לסמ"ר מתן גוטליב ז"ל שנהרג במלחמת צוק איתן; לאורי אנסבכר- צעירה כבת 19 בת שירות לאומי, שנרצחה ביער ביישוב עין יעל ביידי מחבל פלסטיני; וסיפרנו את סיפורם של משפחת פרץ, אוריאל ואלירז ז"ל, אחים שנהרגו בפעילויות מבצעיות שונות במהלך השירות הצבאי שלהם כקצינים, ואף על מרים אמם – שהפכה את השכול לעשייה חינוכית ועוצמה. אחד המשפטים אחד המשפטים המזוהים עם אוריאל היו: "עם מכלול הקוצים והצמחים שנכנסו לי לגוף אפשר להקים ערוגה של מטר על מטר, אבל אלו לא סתם קוצים, אלו קוצי ארץ ישראל, ומי שחי בארץ הזאת צריך לדעת לקבל באהבה את קוציה".

היום, לאחר 71 שנות קיום ועצמאות כל שניתן לקוות זה שהקוצים יהפכו לגינה פורחת וצבעונית, ושלא נדע יותר עוד כאב וצער על בנינו ובנותינו, כי עוד לא אבדה תקוותינו.

בסיום הטקס, חניכי השכבה הבוגרת של השבט המתגייסים בשנה הקרובה לצבא דרך המסגרות השונות, עלו להדליק נר אחרון, נר של תקווה; סול עטיה, עידן פרטוש, שגב כהן ויוני עדן- התגייסו בשלום וחיזרו בשלום; אמן!

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות