Connect with us

לוס אנג'לס

לרקוד עם אינדיאנים: מסע מרתק אל תרבות קדומה ונכחדת עם דרור עינב

Published

on

התרבות האותנטית של האינדיאנים, על ריקודיה וטקסיה המיוחדים, כמעט שנכחדה מהעולם * כל מה שנותר אינו אלא הופעות ממוסחרות לתיירים * זכינו לפגוש קומץ מהם ב- Native American Festival שהתקיים בחודש שעבר בלונג' ביץ'  * מאת דרור עינב

 DSCF2635

מבין השמורות האינדיאניות הבודדות ששרדו בארצות הברית של אמריקה שוררת כיום עזובה, אי סדר ועוני. בחלק מן השמורות קיבלו מנהיגים מקומיים טובות הנאה מהממשל המרכזי שראה בעמים האינדיאנים נוודים בלתי תרבותיים המפריעים לשליטה בירוקרטית מסודרת בכל היבשת וזאת כדי לקדם אינטרסים זרים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של בני השבט.

השמורה היא עדיין המקום בו השבטים, או האומות האינדיאניות יכולים לחגוג את התרבויות האינדיאניות העתיקות והמתחדשות ולחוש את זהותן הנפרדת, השונה מזאת האמריקאית…

רבות עסקו חוקרים בנסיון לפענח את מוצאם החל מאגדות וכלה בהשערות שונות ומגוונות.

האינדיאנים נחלקו לעשרה אזורי תרבות כאשר 6 מהם באמריקה הצפונית.

בצפון ישבו האסקומואים. הם ניזונו מציד ודיג. בקיץ גרו באוהלים עשויים עורות ובחורף במבני אבן וטיט. למחסות זמניים בשעת "חנייה" הם השתמשו  במבנים עגולים עשויים לבני שלג (איגלו).

בצפון מערב אמריקה ישבו שבטים  אחרים, שניזונו מדגי הסלמון שדגו בנהר קולומביה, מבשר דב, ביזון ואייל. בתיהם בצורת חרוט עשויים היו מעורות.

יושבי החוף הפסיפי ניזונו גם הם  מדיג ואת בתיהם הקימו מקרשים ואת הסירות מקליפות עצים.

רמת תרבותם של השבטים באורגון וקליפורניה הייתה נמוכה יותר. הלבוש היה מועט. גרו באוהלים ניזונו מרכיכות, מעשבי פרא, משורשים, מקמח מבלוטים והיו צדים איילים.

בדרום מערב ארה"ב נחלקו לשבטי פואבלו ולנוודים. היו צדים את הביזון והאנטילופה ועסקו במעט גם בחקלאות. הם היו טווים אריגים ולבשו אזור בד, שכמייה וחותלות עור. את הבתים בנו מטיט וחלקם הפליאו בקליעת סלים. שבטי הנוודים עסקו בקדרות, אך בני הפואבלו עלו עליהם בכך. הם עבדו לאלי השמש, האדמה, הגשם והתירס.

במישורים שממערב למיסיסיפי ניזונו השבטים האינדיאנים על בשר ביזונים, שעדריהם מלאו את הארץ. העורות שמשו להם לאוהלים וללבוש. עסקו  באמנות גיאומטרית והיו חונים במעגל. הם  גילו יותר את ההתנגדות לכובש הלבן.

מזרחה להם היו שבטים שבנו בתים קבועים מכוסי עשב וגידלו תירס. עסקו בקדרות קלעו סלים והיו בעלי פולחנים מרשימים.

בצפון מזרח ארה"ב היו שבטים, שבתיהם המלבניים היו בעלי כיפות. עטו על גופם מעילים מעור השפן, גלימות של נוצות לרגליהם, חותלות עור ונעלי עור מיוחדות (מוקסינים). הגברים צדו והנשים עסקו בחקלאות. בחורף השתמשו במזחלות ובקיץ בדוגית מקליפת העץ.

שבטי האלגונקין התיכוניים ישבו לחופן הדרומי של הימות הגדולות והצטיינו בארגון פולחנים.

בדרום מזרח ארה"ב ניזונו האינדיאנים מתירס, מלון ועוד. החקלאות הייתה מפותחת מאוד. בתיהם שהוקמו במקומות קבועים היו עשויים מעץ והגג עשוי היה מסכך.

בני השבטים הללו  לבשו כותנות עור, מכנסיים ושיכמיות. הם נעו בדוגיות ועסקו  בכדרות, בקליעת סלים ובאריגה. הם היו בעלי תרבות מפותחת מאוד ובייחוד הצטיינו בכך "בני הצ'רוקי". היו ביניהם מעמדות חברתיים שכללו עבדים ואף היו חברים באירגון פוליטי.

כלי הנשק שלהם (של כל בני  השבטים למיניהם) היו: אלה, סכין, רומח, קשת וחץ.

ראשי השבטים נתמנו אך ורק לפי כשרונם והכהונה לא עברה בירושה.

האישה אומנם לא השתתפה בטקסים, אך היתה בעלת כל הרכוש, מלבד הסוסים וכלי הנשק. היא פיקחה על הבנים עד להתבגרותם. בשבטים המזרחים אף השתתפה האישה במועצת השבט והחליטה על גורל השבויים.

 ריבוי נשים היה מקובל, אך אישה יכלה לגרש בעל שלא היה לרוחה. בין חובות האישה היו העבודות הקשות, אך הגבר עסק בתפקידים המסוכנים והמייגעים, כמלחמה וצייד.

בזמנם הפנוי עסקו בתחרויות , משחקים, סעודות, סיפורים וכמובן בריקודים המפורסמים.

 DSCF2676

התרבות האותנטית של האינדיאנים, על ריקודיה וטקסיה המיוחדים, כמעט שנכחדה מהעולם. כל מה שנותר אינו אלא הופעות ממוסחרות לתיירים.

אנחנו מימשנו סוג של פנטזיה. זכינו לפגוש קומץ מהם ב- Native American Festival  שהתקיים בלונג' ביץ' במרץ 23.

ביניהם פגשנו את Saginaw Grant, שחקן מפורסם המגלם בסרטים דמויות של אינדיאנים. הוא יליד אוקלהומה ומתגורר כיום בדרום קליפורניה.

DSCF2603

Saginaw היווה דמות בולטת במראהו בנוף האנושי של הטיילת בלונג ביץ'. שערו ארוך, אפור ומאוגד ב- 2 צמות עטורות בקישוט/תכשיט עשוי כסף. גוון עורו ותווי פניו אינם משאירים ספק גם הם, שהוא אכן ממוצא אינדיאני. היה לנו הכבוד לפגוש גם את נינתו של ג'ירונימו ה"צ'יף" (מנהיג) של שבט האפאצ'ים.

מוסיקה חיה של נגינת חליל אינדיאני נשמעה ברקע. בכמה מוקדים הופיעו קבוצות של נגנים ורקדנים אינדיאנים בהרכבים שונים. תלבושותיהם הססגוניות, הנוצות ושאר האקססוריז הנילווים העלו את רמת האדרנלין.

עוד הוסיפו קולות התופים המנוגנים, איך לא, על-ידי מתופפים אינדיאנים. במרכזו של אחד המעגלים היו מסודרים חישוקים הצמודים האחד לשני ואף חופפים. הדמות שהתקדמה למרכז המעגל העלתה את קרנם של זיקני השבט בכמה מונים.DSCF2665

אדם לא צעיר במיוחד שכוחו ברגליו (ועל כך לפחות אין עוררין…). בעזרת הרגליים בלבד, צירף לריקוד חישוק אחר חישוק ושזר אותם כמו חוליות בשרשרת ענקית.

אפשר היה להבחין בדמויות ובסמלים מן התרבות האינדיאנית כמו דמות של נשר, פרפר, שמש, ינשוף ועוד ועוד.

הקצב הלך וגבר ואיתו כמות החישוקים שהיו מעורבים בריקוד. כך לפחות כ-10 דקות(!). הכושר הגופני שנדרש לעבור את הריקוד בשלום דורש את הכבוד המגיע לו….

המשכנו בהליכה איטית לאורך הטיילת. עינינו קלטו אישה מבוגרת למדי, עטורה בשרשרת מיוחדת על צווארה.

אי אפשר היה שלא לעצור ולשאול אותה אודות השרשרת שענדה. מכאן החלה להתגלגל שיחה על השרשראות: שלה ושלי.

האישה המקסימה הזאת, כך מסתבר, היא לא אחרת מאשר נינתו של ג'ירונימו, מנהיגם הראשון של שבט האפאצי'ם. רושם חזק הותירה בנו.

DSCF2697

זה היה הזמן עבורינו "להשוויץ" גם בקשר שלנו אל המקורות האינדיאנים: כלתינו, אם נכדינו, יהודייה כשרה למהדרין, מוצאה ממשפחה אינדיאנית, משבט הצ'ירוקי. שמה לקוח מן המקורות האינדיאנים ומשמעותו "שועל שחור".

מכאן והלאה התמונות ידברו בעד עצמן…

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

הגירה

הזכויות של המהגר הגאה

Published

on

הניסיון שנצבר בשנים האחרונות מוכיח שקציני משרד ההגירה אינם מעמידים קשיים מיוחדים בפני זוגות חד-מיניים

לא מזמן, ב-2013 פסק בית המשפט העליון בארה"ב בתיק "וינדזור" (בלי קשר לבית המלוכה הבריטי), כי הממשלה אינה יכולה להפלות בין נישואין חד-מיניים לבין נישואין "רגילים".

מקרה "וינדזור" היה בעניין של מס עזבון שבו אשה שזוגתה נפטרה דרשה פטור ממס עזבון – וזכתה. אבל התקדים חל על כל תחומי המשפט הפדרלי, הגירה גם כן.

מאז 2013 זוג חד-מיני שנישא במדינה שמכירה בנישואין כאלו, זכאי לכל הזכויות הרגילות של חוקי ההגירה, כולל "כרטיס ירוק" לבן/בת הזוג שאיננו אזרח אמריקאי.

גם הדרישות רגילות, ובעיקר – הוכחות שהזוג חי ביחד, או, לפחות מוכיח כוונות כנות לחיות ביחד בעתיד. נכסים משותפים, חשבונות בנק משותפים, ביטוחי חיים הדדיים, עדויות של קרובי משפחה, עוזרים מאוד.

זוגות חד-מיניים שואלים לפעמים: קודם הייתי נשוי או נשואה – בנישואין "רגילים". זה מכשול להוכחת כנות הנישואין החד-מיניים הפעם?

התשובה: לא! זה לא נדיר שגבר או אשה היו בנישואין רגילים" כתוצאה מאילוצים מסוימים, ורק לאחר שהתגברו על אילוצים אלה הלכו אחר נטיית הלב האמיתית לנישואין חד-מיניים.

העיקר, ההוכחות של עכשיו על כנות הכוונות של עכשיו.

הניסיון שנצבר בשש השנים האחרונות מוכיח שקציני משרד ההגירה אינם מעמידים קשיים מיוחדים בפני זוגות חד-מיניים.

מוגש מטעם משרד עורכי הדין פופקין שמיר גולן 213-383-3222 טל':
One Park Plaza – 3250 Wilshire Boulevard, Suite 1918, Los Angeles, CA 90010

המשך לקרוא

הגירה

הדרך לגרין קארד נעשתה ארוכה יותר

Published

on

לאחר קמפיין אינטנסיבי נגד מהגרים בלתי חוקיים – בעיקר היספנים נטולי אשרות עבודה שהסתננו ממקסיקו – ממשל ארה"ב פרסם תקנות שיקשו על שוהים חוקיים לקבל גרין קארד אם פנו אי-פעם לקבל סיוע ממשלתי, למשל תלושי מזון, או אם יש סיכון שינסו לקבל סיוע כזה בעתיד

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ – שהשתית את מסע הבחירות שלו ואת השנתיים וחצי הראשונות של נשיאותו על מאבק ציבורי לבלימת ההגירה הבלתי חוקית לארה"ב – עולה מדרגה. לאחר קמפיין אינטנסיבי נגד היספנים נטולי אשרות עבודה, שמסתננים לארה"ב ממקסיקו, פרסם ממשל ארה"ב תקנות שיקשו במידה משמעותית על שוהים חוקיים לקבל גרין קארד אם פנו אי-פעם לקבל סיוע ממשלתי, למשל תלושי מזון או ביטוח רפואי למעוטי הכנסה, או אם יש סיכון שהפונים יפלו למעמסה על כתפי הציבור בעתיד.

התקנות החדשות הן מאמץ להסיט את מדיניות ההגירה האמריקאית משיקולים הומניטריים למתן גרין קארד, בעיקר שיקולי איחוד משפחות, לשיקולים שמדגישים את כישוריו של המהגר הפונטציאלי ואת יכולתו המשוערת לתרום למשק ולחברה בארצו החדשה. התקנות ייכנסו לתוקף באמצע אוקטובר ולא יחולו על אזרחים.

קן קוצ'ינלי, המנהל בפועל של שירותי ההגירה והאזרחות, אמר במסיבת עיתונאים בבית הלבן, כי יוזמת הממשל נועדה להבטיח שמהגרים חדשים לא יהיו נטל על משלמי המסים האמריקאים. לדבריו, "אנו רוצים שהאנשים שמגיעים לארץ הזו יוכלו לדאוג לעצמם; זה רעיון הליבה של החלום האמריקאי. הוא טבוע עמוקות בהיסטוריה שלנו, ובעיקר בהיסטוריה שקשורה בהגירה חוקית לארה"ב".

הכנסות גבוהות ושליטה באנגלית

טראמפ מעולם לא הסתיר שהמהגרים האידאליים בעיניו הם בעלי כישורים, עם הכנסות גבוהות או פוטנציאל להכנסות כאלה. הם אף צריכים לשלוט באנגלית. בהצהרה בעבר, ארצות המוצא של המהגרים האידאליים אינן לדעתו "מדינות של חור בתחת". וכך, אמצעים כספיים, רמת חינוך, גיל ושליטה באנגלית יקבלו משקל כבד יותר במערכת השיקולים למתן גרין קארד, קרש הקפיצה לקבלת אזרחות.

חוקי ההגירה בארה"ב כוללים זה מכבר סעיפים לסינון זרים שעלולים להפוך לנטל על הציבור. אך התקנות החדשות מרחיבות את ההגדרה של "נטל" כזה ומעמידות לפני הפונים מכשולים ביורוקרטיים בדרך להשגת הגרין קארד. קוצ'ינלי אמר כי מדובר למעשה במאמץ לקבוע אמות-מידה מדויקות לסעיפי חוק נטולי אמות-מידה כאלה. "באמצעות התקנות שמונעות הפיכת מהגרים לנטל על משלמי המסים, מבקש ממשל טראמפ לאכוף את האידאלים של אחריות אישית ושל יכולת הפרט לקיים את עצמו, ולהבטיח בכך שהמהגרים החדשים יהיו אזרחים מוצלחים בארצם החדשה", אמר קוצ'ינלי. "הממשל מקדם את ההיסטוריה המשותפת שלנו ומדגיש את הערכים שיכולים להפוך את החלום האמריקאי למציאות".

ארגונים שמקדמים זכויות מהגרים הודיעו כי ייאבקו בתקנות החדשות בבית המשפט. אחד מהם, National Immigration Law Center בלוס אנג'לס, הכריז כי התקנות החדשות הן "מאמץ לעצב מחדש את מערכת ההגירה כדי לשלול זכויות מאנשים שאינם לבנים ולהפלות לטובה את העשירים".

פסל החירות נגרר למאבק

ברקע הוויכוח על מדיניות ההגירה בארצות הברית, המנהל בפועל של רשות ההגירה והאוכלוסין, קן קוצי'נלי, אמר כי הפואמה החקוקה על פסל החירות בניו יורק, המזמינה את "ההמונים הכמהים לנשום כבני חורין", האומללים" ואת "חסרי הבית" אל ארצות הברית, מתייחסת אל "אנשים המגיעים מאירופה". בראיון לרשת CNN הסביר קוצ'ינלי כי כוונת המשוררת – אמה לזרוס היהודית-אמריקאית – הייתה לאירופאים המגיעים מ"חברות מבוססות מעמד בהן אנשים נחשבו לאומללים אם לא השתייכו למעמד הנכון".

אמירותיהם של טראמפ וקוצ'ינלי עוררו זעם בקרב דמוקרטים ותומכי הגירה שטענו כי מדיניות זו מפלה מהגרים ממדינות עניות באמריקה הדרומית ובאפריקה. פסל החירות מהווה את אחד מסמליה של אמריקה וערכיה.

מוקדם יותר נשאל קוצ'ינלי בראיון לרשת NPR אם המילים "הבו לי את בניך היגעים, העניים", הפותחות את הפואמה "הקולוסוס החדש", הן חלק מהאתוס האמריקאי. על כך הוא השיב: "הן בהחלט כן. הבו לי את בניך היגעים, העניים המסוגלים לעמוד על שתי רגליהם מבלי שיהפכו לנטל ציבורי".

המשך לקרוא

אירועים

גאוות הרומנים: ננסי ברנדס חוזר ללוס אנג'לס

Published

on

ב-10 בספטמבר במועדון המארק בפיקו; צחוק טוב לבריאות, תתכוננו

הבדרן והמוזיקאי ננסי ברנדס חווה ניסים רבים, מקפיד להיות עליז ומבדח, ולוקח את עצמו בפרופורציות. אבל זה אצלו בדם; הוא לא יכול להניח לך לרגע בלי איזה ויצ או פואנטה משעשעת. בעוד שבועיים הוא נוחת באל-איי לתת גוד טיים לקהילה הישראלית. ליתר דיוק ב-10 בספטמבר, במועדון המארק המפואר בשדרות פיקו, בשבע וחצי בערב. נא לא להידחף יש מספיק מקום לכולם.

ברנדס, יליד רומניה ובן יחיד להורים מאוד מוסיקליים, עשה עלייה בגיל 27 בגפו וגר כיום בתל אביב. מנישואיו הראשונים יש לו שתי בנות גדולות ומינשואיו האחרונים, יש לו בן ובת קטנים והוא גם סב לשלושה נכדים. ברנדס שימש כמנהל מוסיקלי של אמנים מהשורה הראשונה, חתום על למעלה מ- 3000 עיבודים מוזיקליים, זכה בפרס האוסקר הישראלי, כתב מוסיקה לסרטים ישראלים, ניצח על התזמורת באירוויזיון וכיום הוא מציג מופעי סטנד-אפ ומופעי ראווה מוזיקלים עם הפילהרמונית.

את פרסומו כקומיקאי רכש בשנים שבהן התארח בתוכנית הטברנה שהנחה שמעון פרנס. שם נפל לו האסימון שהוא לא רק כישרון מוסיקלי, שאף זכה בפרס האוסקר הישראלי בתחום המוסיקה לסרטים (טיפת מזל, אבא גנוב) אלא גם מנפיק בדיחות במבטא רומני מובהק.

בימים אלה הוא מריץ מופע חדש עם שימי תבורי, ומגשים חלומות ישנים: לנגן בפסנתר, לנצח על תזמורת סימפונית, לשלב שלוש זמרות אופרה וקטעי סטנד-אפ עם חבר מיוחד.

ברנדס, בגובה 1.90 ס"מ, שהחיים הם במה עבורו ובעיניו צריך הרבה הומור וגם טיפת מזל.

בשנתיים האחרונים דיברנו יותר ממאה פעמים ונפגשנו פעמיים. ננסי ברדיס הוא אחד שאתה רוצה לשמור על קשר עימו, וזה עושה לך רק טוב. הוא מתחיל את הופעת הסטנד-אפ שלו מהרגע שנפגשנו…

לרגל הפריצה – ראיון עם ננסי בגיליון הבא. תכינו את שרירי הצחוק!

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות