Connect with us

לוס אנג'לס

לרקוד עם אינדיאנים: מסע מרתק אל תרבות קדומה ונכחדת עם דרור עינב

Published

on

התרבות האותנטית של האינדיאנים, על ריקודיה וטקסיה המיוחדים, כמעט שנכחדה מהעולם * כל מה שנותר אינו אלא הופעות ממוסחרות לתיירים * זכינו לפגוש קומץ מהם ב- Native American Festival שהתקיים בחודש שעבר בלונג' ביץ'  * מאת דרור עינב

 DSCF2635

מבין השמורות האינדיאניות הבודדות ששרדו בארצות הברית של אמריקה שוררת כיום עזובה, אי סדר ועוני. בחלק מן השמורות קיבלו מנהיגים מקומיים טובות הנאה מהממשל המרכזי שראה בעמים האינדיאנים נוודים בלתי תרבותיים המפריעים לשליטה בירוקרטית מסודרת בכל היבשת וזאת כדי לקדם אינטרסים זרים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של בני השבט.

השמורה היא עדיין המקום בו השבטים, או האומות האינדיאניות יכולים לחגוג את התרבויות האינדיאניות העתיקות והמתחדשות ולחוש את זהותן הנפרדת, השונה מזאת האמריקאית…

רבות עסקו חוקרים בנסיון לפענח את מוצאם החל מאגדות וכלה בהשערות שונות ומגוונות.

האינדיאנים נחלקו לעשרה אזורי תרבות כאשר 6 מהם באמריקה הצפונית.

בצפון ישבו האסקומואים. הם ניזונו מציד ודיג. בקיץ גרו באוהלים עשויים עורות ובחורף במבני אבן וטיט. למחסות זמניים בשעת "חנייה" הם השתמשו  במבנים עגולים עשויים לבני שלג (איגלו).

בצפון מערב אמריקה ישבו שבטים  אחרים, שניזונו מדגי הסלמון שדגו בנהר קולומביה, מבשר דב, ביזון ואייל. בתיהם בצורת חרוט עשויים היו מעורות.

יושבי החוף הפסיפי ניזונו גם הם  מדיג ואת בתיהם הקימו מקרשים ואת הסירות מקליפות עצים.

רמת תרבותם של השבטים באורגון וקליפורניה הייתה נמוכה יותר. הלבוש היה מועט. גרו באוהלים ניזונו מרכיכות, מעשבי פרא, משורשים, מקמח מבלוטים והיו צדים איילים.

בדרום מערב ארה"ב נחלקו לשבטי פואבלו ולנוודים. היו צדים את הביזון והאנטילופה ועסקו במעט גם בחקלאות. הם היו טווים אריגים ולבשו אזור בד, שכמייה וחותלות עור. את הבתים בנו מטיט וחלקם הפליאו בקליעת סלים. שבטי הנוודים עסקו בקדרות, אך בני הפואבלו עלו עליהם בכך. הם עבדו לאלי השמש, האדמה, הגשם והתירס.

במישורים שממערב למיסיסיפי ניזונו השבטים האינדיאנים על בשר ביזונים, שעדריהם מלאו את הארץ. העורות שמשו להם לאוהלים וללבוש. עסקו  באמנות גיאומטרית והיו חונים במעגל. הם  גילו יותר את ההתנגדות לכובש הלבן.

מזרחה להם היו שבטים שבנו בתים קבועים מכוסי עשב וגידלו תירס. עסקו בקדרות קלעו סלים והיו בעלי פולחנים מרשימים.

בצפון מזרח ארה"ב היו שבטים, שבתיהם המלבניים היו בעלי כיפות. עטו על גופם מעילים מעור השפן, גלימות של נוצות לרגליהם, חותלות עור ונעלי עור מיוחדות (מוקסינים). הגברים צדו והנשים עסקו בחקלאות. בחורף השתמשו במזחלות ובקיץ בדוגית מקליפת העץ.

שבטי האלגונקין התיכוניים ישבו לחופן הדרומי של הימות הגדולות והצטיינו בארגון פולחנים.

בדרום מזרח ארה"ב ניזונו האינדיאנים מתירס, מלון ועוד. החקלאות הייתה מפותחת מאוד. בתיהם שהוקמו במקומות קבועים היו עשויים מעץ והגג עשוי היה מסכך.

בני השבטים הללו  לבשו כותנות עור, מכנסיים ושיכמיות. הם נעו בדוגיות ועסקו  בכדרות, בקליעת סלים ובאריגה. הם היו בעלי תרבות מפותחת מאוד ובייחוד הצטיינו בכך "בני הצ'רוקי". היו ביניהם מעמדות חברתיים שכללו עבדים ואף היו חברים באירגון פוליטי.

כלי הנשק שלהם (של כל בני  השבטים למיניהם) היו: אלה, סכין, רומח, קשת וחץ.

ראשי השבטים נתמנו אך ורק לפי כשרונם והכהונה לא עברה בירושה.

האישה אומנם לא השתתפה בטקסים, אך היתה בעלת כל הרכוש, מלבד הסוסים וכלי הנשק. היא פיקחה על הבנים עד להתבגרותם. בשבטים המזרחים אף השתתפה האישה במועצת השבט והחליטה על גורל השבויים.

 ריבוי נשים היה מקובל, אך אישה יכלה לגרש בעל שלא היה לרוחה. בין חובות האישה היו העבודות הקשות, אך הגבר עסק בתפקידים המסוכנים והמייגעים, כמלחמה וצייד.

בזמנם הפנוי עסקו בתחרויות , משחקים, סעודות, סיפורים וכמובן בריקודים המפורסמים.

 DSCF2676

התרבות האותנטית של האינדיאנים, על ריקודיה וטקסיה המיוחדים, כמעט שנכחדה מהעולם. כל מה שנותר אינו אלא הופעות ממוסחרות לתיירים.

אנחנו מימשנו סוג של פנטזיה. זכינו לפגוש קומץ מהם ב- Native American Festival  שהתקיים בלונג' ביץ' במרץ 23.

ביניהם פגשנו את Saginaw Grant, שחקן מפורסם המגלם בסרטים דמויות של אינדיאנים. הוא יליד אוקלהומה ומתגורר כיום בדרום קליפורניה.

DSCF2603

Saginaw היווה דמות בולטת במראהו בנוף האנושי של הטיילת בלונג ביץ'. שערו ארוך, אפור ומאוגד ב- 2 צמות עטורות בקישוט/תכשיט עשוי כסף. גוון עורו ותווי פניו אינם משאירים ספק גם הם, שהוא אכן ממוצא אינדיאני. היה לנו הכבוד לפגוש גם את נינתו של ג'ירונימו ה"צ'יף" (מנהיג) של שבט האפאצ'ים.

מוסיקה חיה של נגינת חליל אינדיאני נשמעה ברקע. בכמה מוקדים הופיעו קבוצות של נגנים ורקדנים אינדיאנים בהרכבים שונים. תלבושותיהם הססגוניות, הנוצות ושאר האקססוריז הנילווים העלו את רמת האדרנלין.

עוד הוסיפו קולות התופים המנוגנים, איך לא, על-ידי מתופפים אינדיאנים. במרכזו של אחד המעגלים היו מסודרים חישוקים הצמודים האחד לשני ואף חופפים. הדמות שהתקדמה למרכז המעגל העלתה את קרנם של זיקני השבט בכמה מונים.DSCF2665

אדם לא צעיר במיוחד שכוחו ברגליו (ועל כך לפחות אין עוררין…). בעזרת הרגליים בלבד, צירף לריקוד חישוק אחר חישוק ושזר אותם כמו חוליות בשרשרת ענקית.

אפשר היה להבחין בדמויות ובסמלים מן התרבות האינדיאנית כמו דמות של נשר, פרפר, שמש, ינשוף ועוד ועוד.

הקצב הלך וגבר ואיתו כמות החישוקים שהיו מעורבים בריקוד. כך לפחות כ-10 דקות(!). הכושר הגופני שנדרש לעבור את הריקוד בשלום דורש את הכבוד המגיע לו….

המשכנו בהליכה איטית לאורך הטיילת. עינינו קלטו אישה מבוגרת למדי, עטורה בשרשרת מיוחדת על צווארה.

אי אפשר היה שלא לעצור ולשאול אותה אודות השרשרת שענדה. מכאן החלה להתגלגל שיחה על השרשראות: שלה ושלי.

האישה המקסימה הזאת, כך מסתבר, היא לא אחרת מאשר נינתו של ג'ירונימו, מנהיגם הראשון של שבט האפאצי'ם. רושם חזק הותירה בנו.

DSCF2697

זה היה הזמן עבורינו "להשוויץ" גם בקשר שלנו אל המקורות האינדיאנים: כלתינו, אם נכדינו, יהודייה כשרה למהדרין, מוצאה ממשפחה אינדיאנית, משבט הצ'ירוקי. שמה לקוח מן המקורות האינדיאנים ומשמעותו "שועל שחור".

מכאן והלאה התמונות ידברו בעד עצמן…

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

קהילה

מקרנבל בנח"ל דרך חורשת האקליפטוס ועד שיר לשלום

ארוע הסיום השנתי של מת"י בעיר, עם למעלה מ-250 משתתפים, היה חגיגה אמיתית של נוסטלגיה, רוממות רוח ותקווה והוקדש כולו ללהיטי להקת הנח"ל בכל הזמנים

ארוע מיוחד של מפגש זמר לכבוד יום העצמאות ה- 71 למדינת ישראל נערך במוצ"ש בחסות ארגון מת"י בעיר ובשיתוף פעולה זו השנה השמינית ברציפות, עם מועדון הזמר העברי ע"ש לאה.

הארוע רב המשתתפים (מעל 250), התקיים בבית הכנסת סיני טמפל שבמערב העיר והשם שניתן לאירוע היה "קרנבל בנח"ל" ולא רק קרנבל זה היה! זאת היתה חגיגה אמיתית של נוסטלגיה, אחדות, התרוממות רוח ותקווה וכולו הוקדש ללהיטי להקת הנח"ל בכל הזמנים (69 שנה).

להקת הנח"ל היא הלהקה הצבאית הידועה והמצליחה ביותר מבין הלהקות הצבאיות והראשונה שהוקמה בצה"ל ב-1950 ביוזמתו של זאב חבצלץ, קצין החינוך הראשון בצ"הל. הלהקה, שנחשבת לממשיכת הצ'יזבטאון של הפלמ"ח ,בלטה בתרומתה הרבה לזמר העברי בביצוע שירים רבים מפי מיטב היוצרים בארץ, והוציאה מבין שורותיה עשרות זמרים ובדרנים ידועים.

הנח"ל הוקם מיד עם תחילת קרבות מלחמת השחרור בשנת 1948 כיחידה צבאית מיוחדת ושימש אפיק יחודי לחברות וחברי תנועות הנוער החלוציות שביקשו להשאר יחד במסגרת שרותם הצבאי ובעת הקרבות ולא להיות מפוזרים ביחידות צבאיות שונות. מסלול השרות בנח"ל כולל גם הכשרה צבאית, גם הכשרה חקלאי וגם פעילות מבצעית. אחת ממטרות הנח"ל הייתה הקמת ישובים חדשים לאורך הגבול שנקראו האחזויות.

בין השירים הרבים של הלהקה שהושרו במהלך הערב היו הלהיטים קרנבל בנח"ל, בשמלה אדומה, הורה האחזות, הורה ממטרה, יא ירח, יא מישלטי, מול הר סיני, דינה ברזילי, מחר, עוד לא אכלנו, חורשת האקליפטוס, שלווה וכמובן שיר לשלום האגדי.

מפגש השירה המשלהב שהיה שזור בסיפורים שסופרו והונחו ונוהלו ביד רמה על ידי שמוליק פירסטנברג, כלל אנקדוטות וחידות, בין השירים, נמשך אל תוך הלילה והתפזר רק בחצות ואם לא מגבלות הזמן והמקום היה ודאי נמשך עוד עמוק אל תוך האשמורת השניה.

על מלאכת הארגון היו אמונות מתנדבות מת"י בעיר: נירית ברנד, אור-לי לביא-טרביש, ורד הופנסטנד, אילנה גרין, דיקלה גולסה וענת סדן. הבנות השקיעו שעות עבודה רבות בהכנות. הארוע לווה באוכל נפלא ורב שהכין במיוחד "סיימון קטרינג".

את השירה בצוותא הובילה הזמרת נועה כהן-בראון, הליווי המוזיקלי נעשה ע"י הפסנתרן עמית שטרנברג ולידו המתופף דרור עינב. בנוסף הופיעו גם הזמרים האורחים פרי לב און, עתליה עינב , שחר ווינר ויוצאת להקת הנח"ל שושי סטריקובסקי.

שמוליק, מנחה הערב, סיפר בקצרה על הקמת הנח"ל והלהקה בליוי מצגת וכמו כן, עלו לפני הקהל, בוגר להקת הנח"ל יורם בן עמי שהעלה חוייות וזכרונות מימי היותו חבר הלהקה; ודני ישראלי, שהקריא מקאמה נפלאה פרי עטו לכבוד מדינת ישראל ויום העצמאות.

אולם האירוע היה מלא, אפשר לאמר "מפוצץ", האווירה בו הייתה "מחשמלת" והתלהבות הקהל הייתה סוחפת. מפגש מלא נוסטלגיה, מרומם רוח שהסתים בשירת "שיר לשלום" ו"התקוה" שזעזעו את קירות בית הכנסת לכבוד יום ההולדת ה 71 של מדינת ישראל; אקורד סיום מדהים לשנה נהדרת של ארגון מת"י בעיר.

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

ישראל בפארק, בגשם ובשמש

תהפוכות מזג האוויר והאיומים הבטחוניים לא מנעו מקרוב לרבבת משתתפים להגיע לראנצ'ו פארק, לחגיגת יום העצמאות הגדולה ביותר מחוץ ישראל • המראות והקולות

חגיגת יום העצמאות השנתית של ארגון ה-IAC בלוס אנג׳לס התקיימה ביום ראשון האחרון לאחר שעמדה באתגרים לא פשוטים; מזג האוויר חורפי והממטרים הפזורים בוואלי ובעיר היקשו על ההכנות ועוררו דאגה בקרב המארגנים. אבל בסביבות 12 בצהריים התבהרו השמיים וניתנה האות לישראלי העיר: ׳יאללה, אפשר להתחיל בחגיגות!'.

קרוב לרבבת המשתתפים, מהקהילה היהודית והישראלית וגם מאות נוצרים אוהבי ישראל, הגיעו במהלך אחר הצהרים והערב לראנצ׳ו פארק, שלבש חג בצבעי כחול לבן. האבטחה תוגברה בצורה חסרת תקדים ונדמה היה שהמקום הבטוח ביותר להיות בו בלוס אנג׳לס הוא הפסטיבל – עם כל צוותי LAPD ששהו במקום וברחובות הסובבים את הפארק.

המפיקה עדי דרורי מ-Event Pros LA והנהלת הפסטיבל הכינו לקהל אטרקציות רבות. על הבמה המרכזית נערכו הופעות לילדים, ביניהם ההופעה הצבעונית והמוזיקלית של נעמה סופר-על והדוד חיים. מאוחר יותר בלטה הופעתה של להקת המחול רוי-טל, שהציגה במגוון תלבושות מרהיבות את העיר העתיקה בירושלים על שלל העדות והדתות המתגוררים בה.

בשטח הפארק הוצבו מיצגים רבים לילדים ולכל המשפחה. מרכיבה על גמלים, מיני לונה פארק ואפילו החוף של תל אביב שעשה את כל הדרך ללוס אנג׳לס. הורים וילדים השתעשעו ובנו ארמונות בחול והצטלמו עם פסל ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן גוריון עומד על ראשו.

דוכני האוכל והשתייה דאגו שאיש לא ישאר רעב. את הפארק קישטו שלל דוכנים של אירגונים וחברות בעיר המלאכים ביניהם ״גדולים מהחיים״, "שבוע ישראלי", ארגון ידידי צה״ל״, מגן דוד אדום, ה- JNF, ארגון ׳הצלה׳, העמותה לרווחת חיילים בודדים, השבת אצל יניב ועוד רבים וטובים. את המתחם הגדול ביותר בנה ג׳מינה, שמארגן אירועים ליהודי ספרד והמזרח התיכון: אוהל ענק בו נערכו תחרות תלבושות של יהדות מרוקו, טורניר שש בש ועבודות יצירה וצביעה. בין הדוכנים מצאנו גם את ״מאמאנט״ שעומדים בפני פתיחת טורניר ארצי גדול. הצוות בראשות גלית פלד גם ערך משחקים ספונטניים במגרש הכדורסל שבפארק ושיתף בהם את שוטרי לוס אנג'לס. גם מתחם ריקודי העם הישראלים, שנמשכו לכל אורך הפסטיבל, משך קהל רב.

אחת ההברקות של הפסטיבלים בשנים האחרונות הוא מתחם הבר הסגור של IAC LEAD, בו נפגשים גילאי ה-20 וה-30 בשילוב משקאות אלכוהוליים וצלילי מוזיקה עכשווית.

האטרקציה המרכזית-חינוכית הגדולה הייתה פרוייקט ׳פורצי הדרך׳ של IAC בשיתוף מוזיאון בית התפוצות בישראל. מתחם גדול ובולט הציג את הדמויות החשובות בתרבות היהודית במגוון התחומים; מאלברט איינשטיין, חנה סנש ועד ג׳רי סיינפלד. עוד במתחם – סימולטר טיסה לילדים שזכו לקבל את חוויית הטסת מטוסים ישראלים. עוד בתחום התעופה: מטס אווירי מרהיב של מטוסי סילון אמריקאים במפגן צבעוני מעל שמי הפארק לכבוד חגיגות יום העצמאות, שהרים את ראשי הקהל למעלה בהתלהבות. מחיאות כפים רמות נרשמו.

את הטקס המרכזי, שהחל ב-4 אחה"צ, הינחה השחקן מייק בורשטיין. נושאי דגלי ארה"ב וישראל בטקס היו שמיניסטים אנג'לוסים שעוברים הקיץ לארץ ומתגייסים לצה"ל. בטקס נכחו בכירים מהפוליטיקה המקומית: ראש העיר אריק גרסטי, הקונגרסמן טוני קארדנס, הקונסול הכללי איתן וייס, אילן קר, נציג מחלקת המדינה למאבק באנטישמיות, חברי מועצת העיר פול קורץ, ג'סי גבריאל וריצ'ארד בלום, פרקליט עיריית לוס אנג'לס מייק פיורר, ראש מועצת העיר ווסט הוליווד, וגם מלכת היופי
לשעבר של עיראק, שרה עידן.

ראש העיר גרסטי בירך את הקהל והפציר בו למחוא לעצמו כפיים: אתם חיים בעיר המלאכים, שהיא גם המקום שבו מתגורר המספר הרב ביותר של ישראלים מחוץ למדינת ישראל". גרסטי חזר רק יומיים לפני כן מסיור אינטנסיבי בישראל בחברת ראשי ערים מרחבי היבשת – פרויקט שאירגנה דבי סיידוף, רעייתו של נתי, יו"ר הפסטיבל והספונסר הראשי שלו.

הוא ניפגש עם ראשי העיר של חיפה, ת"א וירושלים, ביקר בגליל והתרשם מהיכוליות של המדינה בתחומים כמו התפלת מים, טכנולוגיה, איכות הסביבה וחדשנות. למרות ההבדלים הפוליטיים-הפנימיים בינינו אנחנו מאוחדים בדבר אחד: הקשר בין לוס אנג'לס וישראל והמחויבות שלנו אחד כלפי השני", הדגיש ראש העיר.

לקראת השעה 6 בערב, לאחר הופעת חימום של ישראל לוי ולהקתו, עלה על הבמה כוכב ההופעה המרכזית זמר הפופ הים תיכוני ליאור נרקיס. נרקיס שעוד מאחורי הקלעים התרגש מאוד, עלה לבוש לבן כשהוא עטוף בדגל ישראל גדול ונתן שאו ענק ומקפיץ. בשעה זו, רחבת ההופעות הייתה מלאה באלפי ישראלים שבאו לחגוג, לשיר ולרקוד. ״שלום לוס אנג׳לס, אתם לא מבינים כמה אני מתרגש להיות כאן איתכם״, אמר נרקיס ונתן הופעה אנרגטית שכללה את מיטב להיטיו, ביניהם גם הסינגל האחרון ׳עולם יפה וחדש׳. התלהבות מיוחדת נרשמה כאשר נרקיס שר את ׳שגעת/טרפת׳ – הלהיטים הגדול שלו בשנים האחרונות.

יו"ר הפסטיבל, נתי סיידוף, השכים בבוקר יום ראשון כדי להצטרף לקבוצת רוכבי האופניים המייצגים את ישראל ברחבי העולם. "רכבנו למאליבו וחזרה בגשם שוטף ואח"כ השתתפנו בצעדה למען ישראל שקדמה לפסטיבל", מספר סיידוף בן ה-65. "החבר'ה מ'ישראל סייקלינג אקדמי' עושים לנו שם טוב ומתחרים באומץ רב במקצים הכי פופולריים בעולם. בנאום שלי בפסטיבל הזכרתי רוכב מניו זילנד שנשאל אם הוא לא פוחד לרכב עם דגל ישראל. התשובה שלו הייתה: אם נגזר עלי למות זו הדרך הכי טובה שבה הייתי בוחר לעשות זאת". סיידוף, הדינאמו האנושי מאחורי הפקת הפסטיבל זו השנה השמינית ברציפות, מציין כי עלות הארוע עומדת על כמיליון דולר. סיידוף, שרכש השנה את חברת 'שיכון ובינוי' והפך לאחד מאנשי העסקים המוערכים בישראל, יתמנה הקיץ ליו"ר הארצי של ה-IAC ובמקביל לניהול יותר מ-50 החברות שבבעלותו הוא אינו מתכווון לנוח על שמריו. לצערו, הפדרציה היהודית בעיר אינה משתפת פעולה בהפקת הפסטיבל וארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית נדרש למלא את הוואקום. "יש לנו בעיה בהבאת הקהילות הפרסיות והיהודיות בעיר. הישראלים מהווים כמחצית ממשתתפי הפסטיבל. הנוצרים נענו לקריאתנו ומנהיג אחד, פסטור גרין, אירגן עבורנו תוך שבוע 450 משתתפים.

"הפרויקט של פסטיבל יום העצמאות שהתחלנו כאן, בלוס אנג'לס, היווה מודל לכל הקהילות ביבשת. השנה התקיימו פסטיבלים דומים, בסדרי גודל שונים, ב-22 ערים בארה"ב. זה הישג אדיר. לקראת השנה והשנים הבאות אנחנו בוחנים רעיונות שונים, גרנדיוזיים אפילו, שיעלו את רמת המודעות לישראל לתושבי לוס אנג'לס כולה".

המשך לקרוא

קהילה

ימה וקדמה, צפונה ונגבה

Published

on

נא להכיר את שרון פרידמן, ה-National Campaign Director שלJNF בחוף המערבי • ראיון על פיתוח הנגב והגליל, הסיוע לתושבי עוטף עזה, השקעה במאגרי מים ובניית בית חולים חדש והקמת אקדמיה לבישול בקריית שמונה • זה לא הקק"ל שהכרתם

ארגון ה-Jewish National Fund הוא הוותיק והגדול ביותר בהיסטוריה היהודית-ישראלית. הוא נוסד עוד ב-1901 במהלך הקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית על ידי חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. מטרתו אז הייתה רכישת קרקעות בישראל והכשרתן להתישבות יהודית.

הציבור הישראלי הכיר את הארגון בעיקר בזכות פרוייקט נטיעת העצים ברחבי הארץ. נדמה כי אין ילד ישראלי שלא התנסה בחוויה הזו. נתונים של ה-JNF מראים שעד היום ננטעו באמצעות הארגון, שעומד לחגוג בקרוב יום הולדת 120, למעלה מ-240 מיליון עצים ברחבי המדינה.

אך JNF הוא הרבה יותר מזה. עתה, כשהאדמות הללו שלנו ועל קיומה של מדינת ישראל אין עוררין. המטרה החשובה היא ליישב אותה. 60 אחוז ממדינת ישראל הקטנה כלל אינו מיושב. כן, ישראל היא אומנם המעצמה החזקה במזרח התיכון, אימפריה טכנולוגית, היי-טק, מדע ורפואה. אך רוב המוחות הללו מתרכזים במשולש שכולל את חיפה, ירושלים, אזור תל אביב והמרכז. חלקים רבים מהמדינה אינם מיושבים או אינם מפותחים.

ה- JNF מימן בשנים האחרונות סיוע משמעותי בפיתוח הדרום ובאר שבע, שפעם הייתה בסך הכל העיר הזו שאתה עוצר בה בדרך לחופשה באילת. כיום באר שבע היא אחת הערים הצבעונייות והמשגשגות בישראל. ערך הנדל״ן בה עלה ביותר מ-30 אחוזים ( מי שקנה דירות בעיר לפני עשר שנים צוחק עכשיו כל הדרך אל הבנק). מבירת הנגב היא הפכה ל׳בירת ההיי-טק וההזדמנויות של ישראל׳. עם קריית סייבר מפוארת של חברות מובילות כמו אלביט מערכות, IBM ,NESS שהעתיקו את משרדיהן לאזור, בית ספר מצליח לרפואה, מרכז מדע ואוניברסיטה מובילה וגם האמפיתאטרון הגדול בישראל. גם בתחום הספורט העיר עושה חיל, כשקבוצת הכדורגל הפועל באר שבע זכתה באליפות המדינה שלוש שנים ברציפות. עם לא פחות מחמישה קניונים שנפתחו בעיר, ביניהם ׳הגראנד קניון', הגדול במזרח התיכון, לא פלא שהעיר הפכה לאחת התוססות בישראל.

יש לי עוד המון אנשים לפגוש, מקומות ללכת אליהם ומדינה לבנות" שרון פרידמן

JNF שם לו למטרה לפתח את אזורי הפריפריה בדרום הארץ ובצפונה, ולהעביר לשם מאות אלפי ישראלים כדי ׳להפריח את השממה׳. הארגון גם דואג לסייע לישובי עוטף עזה ועוזר למדינה להתגונן ולהתמודד עם האיומים על ביטחונה. מסיבות אלו ועוד רבות נוספות JNF הוא הגב של מדינת ישראל. יהודי ארצות הברית הם בין התורמים הגדולים לארגון ששם לו למטרה לגייס כמיליארד דולר בעשר השנים הקרובות למען ישראל. הם כבר בחצי הדרך, לאחר שגייסו עד כה 585 מיליון דולר. ישבתי לשיחה אישית עם אחת הדמויות המרכזיות בארגון, ה -National Campaign Director בחוף המערבי, שרון פרידמן. לפרידמן וותק של 20 שנים בארגון בו ביצעה תפקידים רבים. היום היא האחראית הבכירה על פיתוח, מרקטינג, החדרת מודעות וגיוס כספים.

קידמה את דילן וספרינגסטין

פרידמן נולדה במונטריאול לאב ישראלי ואמא מצ׳רנוביץ שהיגרו לקנדה. למרות שלא נולדה בארץ, היא מספרת שגדלה עם ישראל בלב כל הזמן. זאת בזכות אביה הצבר שהטמיע בה את הישראליות. היא מדברת עברית שוטפת וגם אילן היוחסין שלה ציוני ביותר פרידמן מגיעה ממשפחת אברהם שפירא (השומר של פתח תקווה) וסבתה היא רבקה שפירא. בילדותה ביקרה בישראל פעם רבות ואף עברה להתגורר בארץ בגיל 20 בעקבות רומן עם בחור ישראלי, בעלה הראשון, ונשארה בישראל 18שנים תמימות.

פרידמן החלה את הקריירה שלה דווקא בעולם המוזיקה, בחברת התקליטים CBS שנקנתה בהמשך על ידי סוני והפכה להיות NMC. היא עבדה במחלקת יחסי הציבור של החברה, בשיווק והפקות. הייתה מנהלת A&R ועבדה תחילה במחלקה הבינלאומית. היא קידמה אמנים בינלאומיים בישראל כמו בוב דילן, ברוס ספרינגסטין, ׳וואם׳ ודוראן דוראן. בהמשך עברה למחלקה הישראלית: ״זה היה די מפחיד כי העברית שלי לא הייתה טובה. הרגשתי שאם אני לא מכירה ומבינה את המילים של השירים של האמנים, איך אצליח בעבודה?". אך פרידמן הצליחה להשתלב ועבדה עם אמנים כמו אריק איינשטיין, גלי עטרי, כל הבנאים לדרותיהם, דיויד ברוזה, ירמי קפלן, יהודה פוליקר, נורית גלרון, סי היימן, ועוד רבים וטובים. לקראת סוף שנות השלושים של חייה עשתה מהפך בקריירה ובחייה האישיים, עזבה את ישראל ונטשה את עולם המוזיקה.

שרון, מה הביא לשינויים הגדולים הללו בחייך?

״בישראל עבדתי 24/7. לא היה לי יום או לילה. הייתי מרוצה אבל הרגשתי באיזה שהוא שלב שאני צריכה שינוי והפסקה. דני ידין, שהיה הבוס שלי, הציע לי לקחת הפסקה של שלושה חודשים:: ׳סעי לנוח ולחפש את עצמך וכשתחזרי נמצא לך תפקיד שיתאים. אם תחליטי שאת לא רוצה להמשיך אז אני אבין'. נסעתי לחופשה אצל אחותי בסן פרנסיסקו והתאהבתי שם בבחור שאני מכירה עוד ממונטריאול. הוא עבר לבוסטון והחלטתי שאני עוברת ביחד איתו".

איך גילית את ארגון ה-JNF?

״בבוסטון אנשים שמכירים אותי אמרו לי כל הזמן׳ יש לך תשוקה כל כך גדולה לישראל, אולי תעשי משהו למען הארץ?׳ עשיתי מחקרים על ישראל וגיליתי הרבה אירגונים יהודיים נפלאים. הכרתי את ראסל רובינסון, מנכ״ל ה- JNF בארצות הברית. הוא הציג לי את האירגון, ופגשתי מקום שהוא לא פוליטי, לא דתי (למרות שאני יהודיה הכי גאה בעולם וישראלית, אני לא דתיה). זה היה מסקרן להכיר אירגון שכל מה שהוא עושה זה לבנות את הבית שלנו. ראסל לקח איתי צ׳אנס והציע לי עבודה. בהתחלה חשבתי שאעשה את זה רק כדי להיכנס לקהילה היהודית בבוסטון, ואחרי איזו תקופה אחזור לתעשיית המוזיקה בה עסקתי רוב החיים. אבל התחלתי להתקדם באירגון ולקחת אחריות על אזורים שונים. תוך כדי עבודה גיליתי שאני אוהבת לחלוק את הקסם והחשיבות של JNF, להציג איך אנחנו משנים את חייהם של ישראלים בכל יום. קודמתי לניו אינגלנד ועזרתי לפתח את הסניפים בפיטסבורג, קליבלנד, סינסנטי ועוד. שמתי לב שלמרות שגרתי בישראל כל כך הרבה שנים, למדתי יותר על הארץ דרך העבודה שלי ב JNF. לפני כמעט ארבע שנים קיבלתי טלפון מראסל שאמר לי שאנחנו נמצאים במצב מצויין ברחבי ארצות הברית אבל אנחנו צריכים עזרה בחוף המערבי. כששאלו אותי אם אני מוכנה לעבור ל- LA, אמרתי: ׳אני לא עוברת לאל-איי, אני עוברת לגן עדן׳״…

יש בלוס אנג׳לס הרבה אירגונים שמגייסים כסף למען ישראל. מה מבדיל אתJNF מהאחרים?

״ראשית, אני מצדיעה לכל ארגון שפועל למען ישראל. זו מטרה נפלאה. עם זאת, אין עוד ארגון שעושה מה שאנחנו עושים. אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה אבל אנחנו בונים את המולדת שלנו. מחוץ למשולש של תל אביב, חיפה וירושלים יש ארץ שלמה של גליל ונגב. 60% מהמדינה שלנו היום הם עדיין מדבר. פחות מ 15% מהאוכלסיה גרה בנגב ובגליל. זה מטורף.

״לדוד בן גוריון היה חלום. הוא אמר, ׳לכו דרומה׳. ושם אנחנו בונים דרכים, ערים, קהילות ומשאבי מים. בנינו יותר מ-250 מאגרי מים בארץ שמשמשים לחקלאות ולשתייה. כשאנחנו מבקרים בנגב אנחנו פוגשים אנשים, ואני לא מגזימה, עם עיניים דומעות. הם מודים לנו שיצרנו להם שם חיים שלמים. אנחנו לוקחים קהילות קיימות ומפתחים אותן. דרך העבודה שלנו נשענת על הכלכלה, אם אנחנו יכולים להציע אפשרויות עבודה שמתחברת עם הנחת העבודה והמטרות שלנו".

הכפר של דורון וערן אלמוג

הסיפור של האלוף במילואים דורון אלמוג הוא דוגמא נפלאה לסיוע לאזרחי מדינת ישראל וכתוצאה מכך בניית קהילה שמאות ואלפים יכולו להנות ממנה בעתיד. אלמוג, קצין מוערך מאוד ולשעבר אלוף פיקוד הדרום, אוחז בסיפור אישי לא פשוט. הוא ואישתו דידי גילו שבנם האמצעי ערן סובל מצירוף של אוטיזים עם פיגור שיכלי. הזוג נעזר בסיוע ממשלתי כדי לטפל בערן, אך גילו שברגע שימלאו לו 18 לא יוכלו להמשיך ולקבל את הסיוע. השניים חששו לגורל בנם לאחר לכתם מהעולם. ערן אינו עצמאי, אפילו את המילה אמא ואבא לא יכל לומר מעולם. הם בדקו היכן יוכלו למצוא לו בית ומצאו בעיקר מוסדות קרים עם אווירה של מוסד פסיכיאטרי או של בית כלא, לא מקום שמישהו ירצה לשלוח את ילדיו לשם. לבני הזוג אלמוג היה חזון: לבנות כפר ירוק נוח ונעים, שיהיה בו מקום לבנם ערן ולעוד צעירים שסובלים מאוטיזים, שם יוכלו להתבגר ולחיות בכבוד. הם הכינו תוכנית מסודרת ל'עלי נגב׳ ופנו ל-JNF לשותפות. פרידמן: ״הסיבה שהארגון נרתם לעזרתם הייתה כי 'עלה נגב' ממוקם באופקים, עיר בפריפריה שהארגון שם לו למטרה לקדם ולפתח. JNF מימנו מתקן מפואר ויפהפה שנקרא פרוייקט ׳עלה נגב׳. לקחו עיירה כמו אופקים והפכו אותה למקום במעמד גבוה יותר. יותר אנשים עברו לעיר, הכפר הטיפולי יצר מקומות עבודה וקהילה שלמה נבנתה בעקבות כך". בשנת 2007 ערן נפטר מסיבוכים של מחלתו. אך ׳עלה נגב׳ חי וקיים ומשמש בית חם למאות נערים עם לקויות ואוטיזים. פרוייקט ׳עלה נגב׳ נגע בהמון אנשים ובהמשך זיכה את דורון אלמוג בפרס ישראל.

המהפכה שעשיתם בדרום נפלאה, אבל אני למשל שירתתי בצפון והתאהבתי בו. הסיבה שלא נשארתי לגור בו היא כי אין מה לעשות שם. יש לי חברים שנולדו וגדלו במטולה והם החליטו לעזוב מפני שאין אפשרות לפתח שם קריירה

״הפכנו מחדש את באר שבע ואת הדרום ועכשיו אנחנו עושים את זה בגליל. אחת הבעיות עם הצפון הן שלמרות שהוא כל כך שונה מהנגב – ירוק, עם מים ושמיים כחולים מקום קסום לחיות, אנשים עוזבים אותו כי הם לא מוצאים פרנסה, אין אפשרויות כלכליות. אני יכולה להבטיח לך שלחברים הישראלים שלך במטולה יהיו בעוד חמש שנים הרבה יותר אפשרויות עבודה. וכן, אם אנחנו מבקשים ממשפחות לגור במקומות כמו חלוצה, ערד, ירוחם, ספיר או בעכו. אנחנו מחיים עכו מחדש. לדוגמא, בנינו מרכז מבקרים בכניסה לשוק המפורסם בעיר שמשרת אלפי ישראלים. שם ניתן ללמוד על עסקים, מסעדנות בגליל המערבי ולבצע מפגשים עסקיים. יהודים וערבים נפגשים תחת המטריה של JNF שעוזר לפתח את העסקים שלהם ולחלוק ידע, רעיונות
ולסייע אחד לשני ו'לנט וורקינג' ביניהם.

״אנחנו צריכים לוודא שיש להם אפשרויות עבודה, חינוך, מרכזיים רפואים גדולים וגם מקומות לתרבות, מוזיקה, אומנות, תיאטרון וריקודים. הפרוייקט שנקרא ׳לך צפונה׳ כולל תוכנית של פיתוח צפון הארץ. בקרוב ייבנה בית חולים גדול בקרית שמונה, שחוץ מלהעניק שירותי רפואה ברמה גבוהה הוא יספק מקורות פרנסה למאות משפחות. אנחנו גם בונים כרגע בקרית שמונה בית ספר לבישול שיהיה המוסד הקולינרי הגדול במזה"ת ושילמד בין השאר בישול, טכנולוגית מזון, עסקי מסעדנות ובישול למוסדות, עם מקומות לינה לסטודנטים שלו, מה שיאפשר הבאת תלמידים מכל חלקי הארץ והעולם. אנחנו מפתחים גם את ׳מעלות תרשיחא׳, עיר יהודית וערבית. נבנה מרכז מים גדול בצפון. בעיקרון, המטרה שלנו היא להעביר בשנים הקרובות כ-500,000 תושבים מכל רחבי הארץ לדרום וכ-300,000 תושבים לצפון״.

ואתם ממשיכים לסייע לישובים בעוטף עזה.

״התמיכה שלנו בתושבי העוטף היא תמידית, וכמובן שגם בכל פעם שיש שם מצב חרום אנחנו עוזרים. בשנה שעברה כשהיה את טרור העפיפונים, JNF מימנו בניה של מקלטים ותוספת ניידות כיבוי אש. בשדרות בנינו מתחם משחקים ענק שהוא ׳אין דורז׳ וממוגן מבחוץ כמו מקלט. הקמנו שם משחקיה לילדים עם קיר טיפוס ואטרקציות רבות. המקום יכול להכיל 500 ילדים. זה פרוייקט מרהיב שעלה 5 מיליון דולר. המקום ממוגן ככה שבמקרה של ׳צבע אדום׳ הילדים לא צריכים לברוח למקלטים והם יכולים להישאר ולהמשיך לשחק".

ציונות ומוזיקה: שרון בימים הטובים בארץ עם גלי עטרי

תיכון עם תלמידים אמריקאים

במהלך השיחה פרידמן סוקרת שורה של פרוייקטים עתידיים שחלק גדול מהם כבר יצאו לדרך. ביניהם החזון להביא ולממן את תעשיית הסרטים, תיאטרון, אומנות ומוזיקה ותרבות בפריפריה. בבורד נמצאים כבר דמויות מוכרות כמו רון רובינסון, אבי לרנר, צ׳אק מוריס ונועה תשבי.

פרוייקטים נוספים: חוגי סיירות ברחבי הארץ, שהם העתיד של המנהיגות הישראלית והזדמנות לצעירים לרכוש ערכים של מנהיגות; 'מכון ערבה' בקיבוץ קטורה, המקום היחיד בעולם בו ישראלים, ירדנים, פלסטינים וסטודנטים מכל העולם לומדים יחד לתואר באיכות הסביבה; פרוייקט ׳מיוחדים במדים׳ המאפשר קליטה של נערים ונערות בעלי צרכים מיוחדים בצה״ל; תיכון אלכסנדר MASS בהוד השרון, עם תלמידים אמריקאים לסמסטר או תוכנית קיץ בישראל, ללימודים מלאים וחוויות מהמקומות החשובים בישראל ולא רק לימודים מתוך ספר; ובנוסף, מרכז לרכיבה טיפולית על סוסים בקיבוץ גרופית. ה-JNF גם יצר כוח משימה מיוחד שמטרותו לאחד אנשים מאזורים שונים בארץ. כל אחד יכול לייצג את אזור המגורים שלו ולהתנדב שם כדי להביא לשינוי חברתי, אקולוגי, חינוכי ועוד.

לסיום, מה הכי חשוב לך באופן אישי שידעו על JNF?

״למרות שזו כבר השנה ה-20 שלי בארגון, אני מרגישה שיש לי עוד המון אנשים לפגוש, מקומות ללכת אליהם ומדינה לבנות. JNF זוכה בשנים האחרונות ב -Charity Navigator לציון 4 כוכבים, שהוא הכי גבוה שקיים. אחת המטרות שלי באופן אישי היא שגם הישראלים יבינו ש-JNF זה לא אירגון עתיק של סבתא שלנו שרק נוטע עצים, אלא אירגון חי ותוסס שפועל למען המדינה שהם הכי אוהבים בעולם".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות