Connect with us

גוף ונפש

לרדוף אחרי המושלם ולעולם לא להגיע

Published

on

הרצון להשיג יותר יכול להוביל אותנו להתאמץ ולהוציא מתוכנו את המיטב הרעיונות וההשראה • הוא יכול גם להוביל לדימוי עצמי נמוך, לחרדה ואף לדיכאון • קוראים לזה פרפקציוניזם, וחשוב לא להקל בו ראש

כולם אוהבים דברים מושלמים. תיווכחו בכך מיד כשתיכנסו לחשבון הפייסבוק, האינסטגרם או הפינטרסט שלכם. הכל שם מושלם. זוויות הצילום מחמיאות, התאורה מדויקת, העיצוב נבחר בקפידה והדוגמנים ללא רבב. כל כך נעים להסתכל. גם בחיים האישיים שלנו אנחנו מעדיפים "יותר" מ"פחות" ומנסים להשיג עוד מתבלין הקסם שיהפוך אותנו למאושרים יותר.

כולם מחפשים עבודה "יותר" טובה, מערכות יחסים יותר" טובות, ילדים "יותר" טובים, גזרה "יותר" חטובה ועוד כמה "יותר" לרשימה. הרצון לקבל ולהשיג יותר יכול להוביל אותנו להשקיע, להתאמץ, להוציא מתוכנו את מיטב הרעיונות וההשראה. הוא יכול גם להוביל לדימוי עצמי נמוך, לחרדה, לפגיעה במערכות יחסים ובמקרים קיצוניים גם לדיכאון. קוראים לזה פרפקציוניזם, וחשוב לא להקל בו ראש, לברור את הצדדים החיוביים בו ולהיזהר מכל תופעות הלוואי שהוא מביא איתו.

נפגשתי עם שירלי יובל יאיר, פסיכולוגית קלינית, מטפלת, מרצה, מוזיקאית וסופרת ילדים שחיברה עם ד"ר טל בן שחר את הסדרה "גיבורים אמיתיים" הוצאת כנרת), כדי להציע גבולות גזרה בריאים לשאיפה לשלמות. שוחחנו מול קהל בטוקהאוס בתל אביב, ויחד איתו יצרנו מעטפת כוללת (אך לא מושלמת, כמובן) של הנושא. הנוכחים שאלו שאלות, הגיבו על דברינו והפכו את השיחה של שתינו לקלחת של רעיונות וכיווני חשיבה פרפקציוניזם.

אז שירלי, מה זה בעצם פרפקציוניזם?

״פרפקציוניזם זאת שאיפה לתפקוד מושלם ולתוצאות מושלמות. באישיות של כולנו יש מרכיב סמוי של פרפקציוניזם, גם אם אנחנו לא מגדירים אותו ככזה. זה הרצון שדברים יסתדרו כפי שתכננו וששום דבר רע לא יקרה".

על פניו, נשמע די חיובי.

״בפרפקציוניזם יש באמת המון היבטים חיוביים. חברתית אנחנו מתייחסים לזה כאל תכונה זוהרת. בראיונות עבודה, כששואלים מהי המגרעה שלנו, רבים יגידו 'פרפקציוניזם', כי איזה מעסיק לא ירצה עובד כזה? הבעיה מתחילה כשהמינונים לא נכונים והרצון לשלמות מנהל אותנו".

ד"ר טל בן שחר מבחין בספר שלו, "אושר אפשרי", בין טיפוס פרפקציוניסט לטיפוס אופטימליסט. פרפקציוניסט זה מי שמסתכל על הצלחה וכישלון בצורה דיכוטומית, שחושש לקחת סיכונים כדי לא לעשות טעויות. האופטימליסט מנסה לעשות את הטוב ביותר בגבולות היכולת. לאופטימליסטים יש סטנדרטים גבוהים, אבל הם מעוגנים במציאות ואינם חוששים מסיכונים ואתגרים.

״בין שני הטיפוסים הללו מבחינה גם מידת הרודפנות הפנימית, הקריטיות. עיגון הסטנדרטים בגבולות המציאות שהזכרת הוא לא תמיד המדד לפרפקציוניזם שלילי. אם נסתכל על יזמים ואנשי חזון, אפשר לומר שאין להם בוחן מציאות. אם היה להם הצד הביקורתי הזה, הם לא היו מצליחים ליצור וליזום. השאלה היא איך הם מתמודדים עם הדרך, האם הם מוכנים להכיל אכזבה והאם הם נותנים לעצמם לחוות רגעים של סיפוק.

״חוויתי משהו כזה בתקופת הלימודים. הייתי מרגישה שהולך לי גרוע במבחנים, אפילו שלא היתה לזה הוכחה במציאות. עדיין, אחרי כל מבחן הרגשתי שלא למדתי מספיק, שאני צריכה ללמוד ולחקור עוד.

״אמא שלי הגיעה מבית של ניצולי שואה. היא עלתה ארצה בגיל 6, והיה לה חשוב מאוד להצטיין בלימודים. באחת השנים היא הביאה תעודה טובה מאוד עם ציון מספיק' אחד. היא ממש בכתה והתייפחה. סבתא שלי, שלא הבינה עברית בצורה טובה, אמרה לה שכתוב שם מספיק', ומספיק זה כנראה מספיק בשביל המורה. אני חושבת שזאת אנלוגיה נפלאה – חשוב להסתפק ב'מספיק' בתחומים מסוימים בחיינו.

״ד"ר סוס יש ספר ילדים נפלא, 'אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים'. הוא מספר על מסע שהדמות עוברת. יש שם דף שמדבר על זה שהגיבור יכבוש הרים, יגיע לפסגות, ייגע בשמים, ואז, בדף הבא, נכתב: 'או שלא'. אנחנו חיים בתנועת מטוטלת. לפעמים נצליח, ולפעמים ממש לא. אדם שלא מוכן לקבל את החלקיות הזאת נמצא בסיכון לחרדה. הרבה מההתנהגויות שאנחנו נוקטים באות לפצות על חוסר שליטה. הפרפקציוניסט מנסה לארגן ולסדר הכל, כדי לא להתמודד עם האמת הקיומית – אולי זה לא יצליח".

אנשים מתמודדים עם החרדה הזאת בדרכים שונות. זאת הסיבה, אגב, שקשה לפעמים לראות את הפרפקציוניזם כפי שהיינו מצפים לראות אותו. חלק מהפרפקציוניסטים פונים לפיצוי יתר; הם משקיעים מאמצים ושעות של עבודה כדי לסמן וי על כל השורות בקורות החיים, להיות העובד הכי טוב, התלמיד המצטיין והחבר הכי אכפתי. אחרים נמנעים. הם חושבים שהם גם ככה לא טובים ולכן לא מוכנים להעמיד את עצמם במבחן. אלה הפרפקציוניסטים השקטים, שקשה לאתר, אלה שיושבים בסוף הכיתה.

״יש גם אנשים שיכשילו את עצמם מראש. לדוגמה, בחורה שמחר יש לה מבחן עלולה למצוא את עצמה שותה בלילה שלפני עד שהיא מרגישה רע, ואז יש לה תירוץ לכישלון העתידי. פרפקציוניסטים אחרים פשוט יתייחסו לרגשות ולנטיות האנושיות שלהם כאל דבר זר. הם לא ייתנו ביטוי לעייפות, חולשה, תסכול או כעס ויתייחסו אל עצמם כאל רובוט.

למה אני לא מאושר?"

זה מזכיר לי סיפור על אמא אחת שעבדתי איתה. היא היתה פרפקציוניסטית בהורות. היתה קונה רק אוכל אורגני, היניקה את ילדיה עד גיל מאוחר, ישנה איתם ושמרה עליהם מכל משמר, עד שהגיעה למצב של התקפי חרדה מאוד קשים. הורות היא אחד התחומים שלא מומלץ להיות בהם פרפקציוניסט, כי אין דרך נכונה אחת לגדל ילדים".

״עוד נקודה שבה אפשר לראות ביטוי של הנטייה הפרפקציוניסטית היא החשיבה המוטעית, שהרגשות שלנו צריכים להיות חיוביים כל הזמן. באים אלי אנשים שיש להם הכל ושואלים: למה אני לא מאושר?" אנשים מאמינים שאדם מאושר הוא אחד שתמיד מחייך, תמיד יש לו מוטיבציה והוא לא חווה רגעי נפילה. זה רחוק מלשקף את המציאות. אני לא קמה כל בוקר עם חיוך מאוזן עד אוזן, וגם המומחים בתחום הפסיכולוגיה החיובית לא מדברים על היעדר רגשות שליליים, כי אם על הכלה שלהם.

״זאת אחת הטעויות הכי נפוצות בקשר לאושר. אושר קשור למשמעות, ובמשמעות יש עצב ושמחה ביחד. אם העבודה שלי משמעותית בעיני, אני אחווה גם עצב ותסכול כשמשהו לא מסתדר. אם הילדים שלי משמעותיים בעיני, הם יגרמו לי אושר גדול, אבל אני ארגיש רע כשיהיה להם קשה. ההבנה הזאת, שמותר לנו להיות עצובים ואין לזה שום קשר לאושר – מביאה המון הקלה".

הרבה אנשים דווקא חוששים לוותר על הפרפקציוניזם שלהם. הם מאמינים שאם יתירו את הרסן, אפילו במעט, הם יאבדו את כל הסטנדרטים הגבוהים שטיפחו. הם גם לא רוצים לאבד חלק בעצמם שגורם להם להתאמץ ולהשתפר.

״צריך לעשות את זה לאט. כשאנשים מורידים את השפעת הרודפנות בתחום מסוים, הם מגלים פתאום חופש".

לדעתי, ברמה הפרקטית, זאת ההבנה שלא ניתן להיות 100% בכל תחומי החיים וצריך לעשות בחירה מודעת באילו תחומים להשקיע. זה כמו לנסות לעשות ג'אגלינג עם יותר מדי כדורים. בסופו של דבר, חלק מהם יפלו. עדיף להחליט מראש אילו כדורים להקפיץ ואילו להניח בצד. אחרי הבחירה המודעת אפשר לתת את המרב ולחיות בשלום עם התחומים שעליהם בחרנו לוותר.

״עוד משהו שחשוב לשים לב אליו, זו ההתייחסות לכישלונות. בסדרת הספרים שכתבתי עם ד"ר טל בן שחר סיפרנו על תומס אדיסון, שהיה גדול הממציאים וגם גדול השוגים. הוא התייחס לכישלונות בחינניות וללא פחד. כשקולגה הציע לו לוותר אמר לו אדיסון: 'לא נכשלתי 2,000 פעמים, אלא מצאתי 2,000 דרכים שלא עובדות'. המשברים שלנו הם פוטנציאל לשינוי, אם אנחנו לומדים מהם".

הכישלון אינו אני

פרופ' איימי אדמונדסון מהרווארד חקרה בהקשר הזה הצלחה של צוותים רפואיים. היא גילתה נתון מפתיע: צוותים רפואיים שהוגדרו כמצליחים היו דווקא אלה שעשו הרבה טעויות. כשהמשיכה לחקור, היא גילתה שלצוותים המצליחים ולמצליחים-פחות היתה כמות שווה של שגיאות וטעויות. השוני בין הקבוצות בא לביטוי ביכולת של הצוותים לעבד ולחקור את הטעויות שלהם ולדבר על זה. בצוותים מוצלחים התפתחה תרבות ארגונית פתוחה, המאפשרת
הכלה של טעויות ולמידה מהן.

בהמשך פיתחה אדמונסון תיאוריה שלמה לגבי כישלונות. היא חילקה אותם לכישלונות טיפשיים וכישלונות אינטליגנטיים. כישלונות טיפשיים הם כישלונות שיכולנו למנוע. למשל, אם אני יודעת שכדי להגיע בזמן להרצאה אני צריכה לצאת שעה לפני, ואני עדיין לא עושה את זה, זה מטופש. אבל אם אני מנסה משהו חדש כדי ללמוד, פותחת עסק ויוצרת תוכנית שיווקית שאין לי מושג עדיין אם היא תעבוד, זה כישלון אינטליגנטי של ניסוי וטעייה. חוקר שמנסה למצוא תרופה לסרטן לא נכשל, גם אם הניסוי לא הצליח להרוג את התאים הסרטניים, כי משם הוא יכול להמשיך ולחקור טוב יותר. כישלונות כאלה מובילים להצלחה.

״חשוב לתרגל את זה מגיל קטן, ולחנך לזה גם את הילדים וגם את המבוגרים. לעודד גישה חקרנית. מותר לטעות, ריך להתאמץ, להשקיע ולהצטיין, אבל צריך להפריד את הכישלון מתפיסת העצמי. הכישלון אינו אני. אם נכשלתי, אבדוק איך אני יכול ללמוד מזה".

״יש חוקרת שמדברת על כלי נהדר שעוזר להתמודד עם הקול הביקורתי שיש לכולנו בראש, וקוראים לה קריסטין נף. לכלי הזה קוראים חמלה עצמית. לחמלה עצמית יש שלושה מרכיבים מרכזיים; אדיבות עצמית: כלומר, אהבה עצמית שאינה קשורה בתוצאות. נוכחות: לשים לב מה עובר עלי, ברגע הזה שלא הצלחתי, מה אני מרגישה?

הרכיב האחרון הוא אנושיות משותפת, להבין שהאתגרים שעוברים עלי אינם רק שלי ושאני חווה אותם יחד עם קבוצה גדולה שנקראת המין האנושי. תרגול חמלה עצמית מאפשר לנו לסלוח לעצמנו, ולחקור את הכישלונות שלנו ממקום בריא ולא שיפוטי. אפשר בהחלט להתחיל משם כדי להתמודד עם פרפקציוניזם, ולהשתמש במחלה העצמית כדי לאזן את הנטייה לשלמות.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית. לאתר האישי:
http://www.judithkatz.me


לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

הגנה מעין רעה

Published

on

עין הרע ועין טובה הם נושאים עמוקים בחכמת הקבלה • פרספקטיבה על הנושא ונתינת כלים המתאימים לכולם

הצלחה היא לא עניין של מזל; היא תוצאה של עבודה, מאמץ והתמדה לאורך זמן. למרות זאת, קשה לנו לקשר בין השניים, ולעיתים כאשר אנו רואים אדם שהצליח בגדול, יש לנו את הנטייה להמעיט בכישרון ובכח ההתמדה שלו, ולייחס הכל למזל.

המילה מזל מגיעה מהמילה נוזל. ההצלחה והשפע נוזלים מלמעלה למטה ומחפשים את האדם הנכון שיוכל להכיל את האנרגיה.

אם נפרגן לאנשים מצליחים, יכול להיות שיגיע היום שגם אנחנו נקבל את אותה הזדמנות שהם קיבלו.אם לא נפרגן, רוב הסיכויים שאותה אנרגיה של הצלחה תמנע מלהיכנס לחיינו, משום שפירגון זה לא עניין של נימוס, אלא מאפשר לנו ליצור אחדות עם ההצלחה של אחרים.

לעיתים, כותב הזוהר, ממש לפני שההצלחה גדולה מגיעה אל האדם, בוחנים אותו, ומראים לו את אותה הצלחה אצל אדם אחר, אם הוא יפרגן, הוא יזמין את ההצלחה אליו, ואם לא, ההצלחה תברח ממנו, מכיוון שהוא עדיין לא מוכן לקבל אותה.

כוחן של העיניים

״כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם, טרם שהגיע זמנם״. ספר הזוהר, פרשת נשא, פסוק נד

אחד מתלמידיו הקרובים של רבי שמעון, גילה שהסיבה העיקרית למותם של אנשים לפני הזמן, הוא חוסר הפירגון והעין הרעה שהיתה בינם לבין חבריהם.

עין רעה היא נשק קטלני, שהאנושות עדיין לא הבינה את עוצמתו. חכמת הקבלה מלמדת כי העין, היא אחד מהאיברים העוצמתיים ביותר שיש דרך העיניים, אנו יכולים להעביר חום ואהבה לאנשים סביבנו, ויחד עם זאת, כאשר האדם נמצא בתחושה של חוסר, העין שלו יכולה להיות מכשיר נשק קטלני.

מבחינה רוחנית, העיניים מקושרות לספירת חכמה, שבה יש ריכוז של אנרגיה עצום,
ולכן נקראות גם ״החלון של הנשמה: אם האדם בא ממקום של אהבה,אז העיניים שלו נותנות אנרגיה של אהבה, ואם ממקום של שנאה וקנאה, אז העיניים שלו ״לוקחות״ את האנרגיה מאותו הדבר שעליו הוא מסתכל באותו רגע.לכן, חשוב, להסתכל על אנשים סביבנו בעין טובה, גם אם ההצלחה שלהם גדולה משלנו.אחרי הכל, כאשר אנו לוקחים אנרגיה מאנשים אחרים, האנרגיה לא נשארת איתנו.

אם קורה לכם שלאחר פגישה עם אנשים מסוימים אתם מרגישים תחושה של ריקנות, כועסים ונוטים לריב עם בני המשפחה, זה יכול להיות בגלל שאותם אנשים רוקנו לכם
את האנרגיה. אגב – הזוהר מלמד, כי כאשר נשברת זכוכית( כוס, צלחת, קנקן זכוכית וכדומה) הדבר מעיד שהאנרגיה השלילית שהיתה על האדם עברה לכלי הזכוכית ואותו
אדם היה מוגן. כאשר אנו מסתכלים בעין טובה, אנו מקבלים שפע של ברכות באותו רגע, בשל חוק שיווי הצורה: טוב מושך טוב.

מה לעשות כשאני בכעס ורוצה להעביר ביקורת?

תמיד אפשר להעביר ביקורת על אנשים אחרים, אבל השאלה שצריכה להישאל לפני , היא, מהי תכלית הביקורת? האם הביקורת באה ממקום של נתינה? האם הביקורת באה רק למלא את עצמי?

ביקורת שבאה בצורה מכבדת, רגישה לכבודו של האדם, נאמרת ביחידות, מבלי לבייש את האדם שעליו מועברת הביקורת, שיש בה אנרגיה של אהבה וכבוד אנושי , תביא אור וברכות לכולם.

לעומת זאת, ביקורת שבאה בצורה לא מכבדת, פוגעת ומביישת, תיפגע בכולם: במעביר הביקורת השלילית ובאדם שאליו היא מכוונת. בנוסף, מומלץ להתחיל כל ביקורת בדברי שבח ופירגון לאדם השני וכך גם לסיים אותה. שוב: חשוב לשמור על כבודו של האדם השני, גם אם הוא פגע בכם. זיכרו: לא מסלקים חושך עם חושך, רק עם אור!

המקובלים מלמדים, שכדאי לחכות לפחות שתעבור שבת אחת, לפני שמעבירים ביקורת כי אז הביקורת תהייה בונה ומאוזנת.

מדוע ספר הזוהר התגלה בדורו של רבי שמעון?

ספר הזוהר מגלה שהסיבה היחידה שסודות חכמת הקבלה התגלו בדורו של רבי שמעון בר יוחאי, היא האחדות והאהבה שהיתה בין החברים (התלמידים של רבי שמעון) .

כל אחד מהם, חשב תמיד איך לדאוג לחברו, מכל הלב, באהבה ואחדות, שגרמה לאור של הבורא לגלות לאותם חברים את ספר הזוהר. ספר הזוהר הוא לא ספר במובן הרגיל של המילה, אלא מקור של אנרגיה הכולל בתוכו את כל הברכות והמילוי שכולנו רוצים לקבל.

הסיבה לגילוי הגדול הזה, היא בגלל שבמציאות הרוחנית הכל נמצא באחדות. אפילו העבר ההווה והעתיד נמצאים באחדות, לכן כאשר אדם חושב טוב על מישהו אחר, אותה מחשבה מגיעה וממלאת את האדם השני באותו רגע.ההיפך נכון באותה מידה: כאשר אדם חושב בצורה שלילית על אדם אחר, המחשבה השלילית פוגעת באדם האחר באותו רגע.

משה רבינו, בשיחה עם רבי שמעון בר יוחאי, אמר לו, שרק בזכות החיבור של עם ישראל לספר הזוהר, הם יזכו לצאת מהגלות ברחמים, מכיוון שהזוהר נחשב לכלי העוצמתי ביותר, שמחבר כל אדם לאנרגיה של אהבה ויצירת ניסים.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

המקובלים מלמדים שאחד מהשמות של הבורא הוא שלום. גם התורה שהבורא גילה למשה, מבוססת רק על מודעות של שלום ואחדות. כאשר אדם מתנהג בדרך של שלום, הוא מתחבר לאור של הבורא ואז הוא מכין״ כלי״ שיכול למשוך את כל הברכות והשפע.

אז מה לעשות?

בואו וננסה ביחד, לעשות משהו שנשמע ממש פשוט לפרגן כמה שיותר! נסו השבוע להרבות בפירגון ולהראות הערכה לכל אדם שתיפגשו. תפרגנו לאנשים שהם נראים טוב, כמה הם חשובים לכם, כמה שאתם אוהבים אותם, התקשרו לחבר לעבודה ורק
תגידו דברי הערכה ופירגון. פעולה פשוטה זאת, תעניק לכם אנרגיה שבאה מהאור של הבורא. אור של שלום ואחדות.

שבוע של שפע וברכות לכולם!

אבנר מדר הוא מנהל בית הספר למנהיגות במרכז הקבלה, מאמן ומרצה ע״פ חכמת הקבלה. ליצירת קשר: avner.madar@kabbalah.com

המשך לקרוא

גוף ונפש

המחשבות שמונעות מאיתנו לרדת במשקל

Published

on

כמה פעמים שמעתם את המשפט "זה הכל בראש שלך"? בעולם הירידה במשקל הוא נכון ומדויק רוב הזמן

עברתן למדינה חדשה. הכל זר – האוכל, השפה , החברים והרבה פעמים זה מרגיש רחוק ומנותק מהבית, מהסביבה המוכרת והידועה שלנו. לא מעט פעמים אנחנו מוצאות את עצמנו מתחנמות עם האוכל, האוכל החם המוכר זה שתמיד שם, זה שאף פעם לא משאיר אותנו לבד. אז נכון מעבר למדינה חדשה מביאה איתו לא מעט קשיים, התומדדויות, לפעמים קשות ולעיתים גם אושר גדול והצלחות, וכמובן געגועים ומחשבות על הבית. אז איך מתמודדים עם המרחק ולא פונים לאוכל כל עם למלא את החסר?

המחשבות לא עוזבות אתכם, והמלחמה הפנימית מתנהלת בראשכם ללא הפסקה, בין הרצון לנשנש שוב לבין החלום לרדת במשקל ולהרגיש שוב טוב בבגדים שלכם. "העוגה הזו נראית כל כך מפתה, אבל היא תהרוס לי את הדיאטה, אולי אקח רק ביס קטן בכל זאת?"… הדיאלוג הפנימי הזה מוכר לכם? כל אדם שהתמודד עם עודף משקל מכיר את המאבק בין המחשבות התומכות בתהליך ההרזייה לבין המחשבות המכשילות, שגוררות אותנו לאכילה מיותרת.

כמה פעמים שמעת את המשפט "זה הכל בראש שלך"? בעולם הירידה במשקל הוא נכון ומדויק רוב הזמן, המפתח להצלחה ולכישלון בתהליך ההרזיה מתחיל ונגמר
במחשבות באמונות שלנו וכמובן במעשים שלנו.

כולנו או רובנו במינים בתאוריה מה צריך לעשות, מה צריך לאכול, ממה להמנע, אך רובנו הגדול מתקשים להביא הלכה למעשה, ובעצם לחצות את הגשר הידיעה לעשייה. על כך מבוססת גישת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית התנהגותית CBT, על כך מחקרים רבים היום מדברים, והמון שיטות לירידה במשקל בה משתמשים בתהליכים של שינוי הרגלים, שינוי דפוסי חשיבה בכלל ובשינוי הרגלי האכילה בפרט.

אז מה הן אותן המחשבות והאמונות המגבילות המקשות על תהליך הירידה במשקל?

חשבות מגבילות הן אותן מחשבות, המעודדות אותנו לפעול כנגד המטרה שלנו. קולות אלו מזכירים לנו שוב ושוב את החולשות שלנו, ומתעלמים מכל האיכויות והחוזקות שיש לנו. הקול הזה בראש שלנו שכל הזמן מזכיר לנו שאנחנו לא טובים מספיק, לא חזקים מספיק, ואין לנו סיכוי להצליח בתהליך הזה בכל מקרה, אז אני כבר אוכל את העוגה כי זה חסר כל סיכוי.

לכולנו יש את רגעי המשבר האלו, קשיים, לבטים, אך בהרבה תחומים בחיינו אנחנו עוצרים חושבים, ועושים שיקולים מחושבים, כמו האם מתאים לי לקנות את הבגד הזה, זה נכנס לי לתקציב? האם אני יכול להרשות לעצמי לצאת לחופשה? אבל כשזה מגיע לבחירה מול האוכל, השיח הפנימי הוא בא לי, אני רוצה, יש לי חשק, כלומר תהליך חשיבה פחות הגיוני ויותר יצרי.

חלק גדול מהאנשים אשר יורדים במשקל מתקשים לשמור עליו לאורך זמן, אחת הסיבות שזה קורה מאחר ואנחנו כבני- אדם מחפשים שינויים מהירים, מידיים ולא מבינים שעל מנת ליצור שינוי אמיתי ועמוק בהרגלי האכילה שלנו יש צורך בעבודה יומיומית, לאורך זמן על מנת להתחיל את השינוי הזה. המשקל העודף שאתם ״סוחבים״ עליכם לא עלה בין לילה הוא גם לא ירד בשבוע, ואותו הדבר גם לגביי שינוי הרגלי האכילה שלנו, שבירת הרגלים קיימים לוקחת זמן וגם הבנייה של החדשים, אבל ברגע שזה נעשה נכון, זו מתנה לכל החיים.

להלן מספר טיפים ממני איך להתחיל את התהליך של שינוי הרגלי החשיבה שלכם ואיך להתחיל ליצור שיח חיובי יותר:

מחשבה מגבילה: בשביל לרדת במשקל אני צריך לוותר על כל האוכל שאני אוהב. רובנו חושבים שעל מנת לרדת במשקל צריך לחיות על חסה, חזה עוף , גבינה רזה ופריכיות בלבד. האם זה יעזור לנו לרדת במשקל? בהחלט אבל יחד עם זאת זה גם יגרום לנו לשעמום, חוסר שביעות רצון מהאוכל וככל הנראה יגרום לנו לחזור חזרה לבחור בחירות עתירות בקלוריות מאחר ואנחנו מרגישים בהגבלת יתר.

מחשבה מקדמת: אורח חיים בריא מכיל אוכל טעים, אפשר עדיין לאכול כמעט הכל, אבל במידה ובעיקר בשליטה. אוכל בריא הוא טעים! כן כן, אבל הוא צריך להיות מגוון, טעים ומחובר לטעמים שלנו לזהות שלנו. אין סיבה להימנע מסוכר ופחמימות לשארית ימי חייכם על מנת לרדת במשקל, או לא לצאת לחופשות, מסעדות, אלא ללמוד איך לשלב את זה בצורה נכונה. בימינו יש אלפי מתכונים טעימים , סנאקים איכותיים ובריאים יותר בכל הסופרים, אופצייה להכין קינוחים איכותיים והכל מבלי להתפשר על הטעם או האיכות. התחילו לשנות את הגישה בראש מדיאטה מגבילה ועצובה, לעולם מלא באוכל טעים ומגוון, שיכול להכיל כמעט את כל המזונות שתרצו, פשוט בכמויות ותדירות שונה.

מחשבה מגבילה: גישת הכל או כלום – אכלתי פרוסת עוגה, הרסתי את הכל אז אני אמשיך לאכול. אחת המחשבות וההתנהגויות הנפוצות ביותר בתהליכים של ירידה במשקל, אנחנו בטוחים שעל מנת להצליח בתהליך הירידה במשקל אנחנו חייבים להיות 100% כל הזמן בתהליך, ו״הדיאטה״ שלנו חייבת להיות מושלמת ורק כך נצליח. כאשר במציאות פרוסה של עודה יכולה להיות 200-500 קלוריות סהכ ואם זאת החריגה שלנו לאותו השבוע לא תשפיע על תהליך הירידה שלנו במשקל בשום צורה שהיא. אבל מה שהיא כן עושה זה גורמת לנו לחשוב שמי שמצליח זה רק מי מדייק כל הזמן, בעוד שהאמת היא שלכולנו יש רגעי קושי, נפילות ומשברים, זה חלק מכל תהליך, מילת המפתח היא התמדה לא שלמות.

מחשבה מקדמת : התמדה לאורך זמן תביא אותי לכל תוצאה רצויה. ההבנה שבכל תהליך יש רגעי קושי, רגעי משבר ונפילות, זה נורמלי ורצוי! וסוד ההצלחה טמון בסוף היום בהתמדה בדרך. חתיכה אחת של עוגה לא תשנה כלום בטווח הארוך וגם לא שתיים, אני תמיד אומרת רגשות אשם משמינים יותר מכל עוגה! שחררו את רגשות האשם, תבינו שאי אפשר להיות 100% בתהליך כל הזמן ואל תתנו למחשבות המגבילות האלו להוריד אתכם, לכולנו יש רגעים שפשוט בא לנו לאכול עוגה! תאכלו אותה, תהנו ותמשיכו הלאה, והכי חשוב בלי להרגיש אשמה:)

מחשבה מגבילה: היה לי יום קשה אני אתנחם באוכל עייפות, תסכול בחיי המשפחה או העבודה, אכזבות, שמחות וכעסים הינם חלק בלתי נפרד מהחיים. המחשבה שאוכל יפתור את כל הבעיות ויגרום לנו להרגיש טוב יותר, היא כמובן מוטעית ומובילה לאכילה רגשית מיותרת. חשבו על בצורה כזו יש אתם מתמודדים כרגע עם בעיה מספר 1 (קושי בעבודה ) ובמקום להתמודד עם הבעיה עצמה ועם הקשיים אתם כרגע יוצרים את בעיה מספר 2 ( אכילת יתר ) לא רק שהאוכל לא יפתור לנו את הבעיות בעבודה , זה יגרום לנו להרגיש רע יותר, יגביר את תחושת התסכול והאכזבה העצמית.

מחשבה מקדמת: האוכל לא יפתור את הקשיים זאת ולכן אני בוחר להיות בשליטה. אוכל הוא תוצאה לא הסיבה, התמודדות נכונה תהיה להתחיל לזהות ולהבין כל פעם שאתם בורחים. אכילה כזו תסתיים בהרגשה רעה יותר, תסכול רב ובטוח שלא תפתור את הבעיות שבגללן התחלנו לאכול מלכתחילה.

הזכירו לעצמכם כמה התהליך הזה חשוב לכם, מה הסיבה שהתחלתם אותו וציירו תמונה איך תראו ותרגישו בסוף התהליך, האם שווה להרוס את זה בגלל שהיה לכם יום רע או שאתם חווים קושי רגעי. דרך טובה להתמודד עם זה זה למצוא ״מפלטים״ אחרים שהם לא אוכל, פעילות גופנית, פגישה עם חברים,צפייה בסרט, וכל דבר שגורם
לכם להרגיש טוב.

יכרו – אם אתם רוצים תוצאה שונה, בחרו בדרך אחרת, התחילו את השינוי ממקום של קבלה גם אם יש חוסר שביעות רצון רגעי. ההצלחה תגיע כל עוד תתמידו בדרך.

קארין אדוני-בן דוד היא תזונאית, מאמנת ומחברת ספרי בישול ומתכונים בריאים בעברית ובאנגלית. ליצירת קשר: www.karinadoni.com, 818-292-3533

המשך לקרוא

גוף ונפש

הדרך להצלחה ולאושר: להחליט להיות החלטיים

Published

on

מדי יום אתם מקבלים המון החלטות, חלקן מהותיות ואחרות פחות • שש הצעות שיעזרו לכם לקבל את ההחלטות האלה בחוכמה

ירדן הקטן ואביו נכנסו לחנות ממתקים קטנה. ירדן הביט במדפי הממתקים בבלבול: הוא אוהב סוכריות גומי, אבל יש כל כך הרבה סוגים! הוא מת על מסטיקים, אבל גם כאן הבחירה מרובה. סביבו היו סוכריות על מקל, מרשמלו, חטיפים ושוקולדים. הבחירה קשה כל כך, והוא אוהב את כולם. הוא מעמיס עוד ועוד לזרועותיו הקטנות והממתקים נופלים ארצה ומתפזרים. קדימה", מזרז אותו אבא. ירדן שולח יד ולוקח חטיף שוקולד, מביט בו רגע ופוזל לצדדים, מניח את השוקולד במקומו ומחליף אותו בסוכריה על מקל. "אני ממש ממהר", מזכיר אבא, והקטנטן ממשיך לקחת ממתקים ולהחזירם למקום. העיניים שלו מרצדות ונעות במרחב, תרות אנה ואנה בריקוד בלתי פוסק. "טוב", החליט אבא, "אנחנו חייבים ללכת". הוא מתחיל לצאת מהחנות בלי שקנה לבנו דבר. אני מצטער", אמר בכנות, "פשוט אין לי זמן". אם מישהו היה אוסף את דמעותיו של הילד השבור, מפלס הכנרת היה מטפס פלאים.

אנחנו מקבלים אלפי החלטות מדי יום. ישנן החלטות קטנות שהשפעתן על חיינו שולית, כמו מה לאכול בארוחת הצהריים שלנו. אחרות גדולות יותר, ומשקלן מניח על כתפינו משקולות כבדות. האם לומר "כן" לשאלה "התינשאי לי"? האם לקבל על עצמי את הקידום? האם להעתיק את המגורים לעיר חדשה? האם להביא לעולם ילד, ומתי? פעמים רבות אנחנו מתמהמהים עם קבלת ההחלטה ואז משלמים מחיר כפול – גם מחירו של הזמן שבילנו באי ודאות, וגם את המחיר על עצם היכולת להחליט, כי העולם התקדם בלעדינו. אין ספק, החלטות זה עסק מורכב.

מנהיג החלטי מלידה

העיתונאי והסופר נפוליאון היל ניסה להבין מה משותף ל-500 מיליונרים. אלה היו אנשים שהפרוטה בהחלט מצויה בכיסם כמו אנדרו קרנגי, הנרי פורד וצ'רלס שוואב. הוא מצא תכונה אחת משותפת לכולם – החלטיות. כל בעלי האמצעים ברשימה של היל קיבלו החלטות בצורה מהירה ובטוחה ושינו אותן, אם היה צורך, באטיות. מצדו האחר של המתרס עמדו אלה שלא הצליחו מאוד, אנשים שקיבלו החלטות לאט ושינו אותן במהירות שוב ושוב.

הפסיכולוג ג'ורג' פוטבורובסקי מאוניברסיטת מישיגן התייחס אל שאלת ההחלטיות ושאל: "אילו תכונות אישיות מאפיינות אנשים החלטיים?". לשם כך, הוא אסף מנהיגי ומנהלי חברות וחקר אותם על עבודתם. הוא גילה שלכל האנשים ההחלטיים כמה תכונות משותפות: הם בעלי יציבות רגשית, תחושת מסוגלות עצמית, תעוזה חברתית ומיקוד שליטה פנימי. פוטבורובסקי המשיך לחקור, והציג בפני נבדקיו שתי אפשרויות שוות מבחינת האפקטיביות האסטרטגית שלהן. לשם כך הוא עשה חיקוי של חיים הכט ושאל את השאלה הנצחית: מה אתם הייתם עושים?". מנהלים שהיו החלטיים נהגו בדפוס של שמיעת כלל האלטרנטיבות וקבלת החלטה במהירות. ההחלטה המתקבלת אולי לא היטיבה עם כל הנוגעים בדבר, אך היא יצרה תחושת ביטחון ואווירה החלטית שהובילה לעוד ועוד קביעות והחלטות בהמשך. מנהלים שהתקשו בקבלת החלטות גררו את ההכרעה עוד ועוד, מה שגרם לאי ודאות בקרב הצוות שלהם ולביצועים בינוניים.

לקבל החלטות זה מעייף

אנשים משפיעים בארץ ובעולם (בהם האנונימיים ברק אובמה, סטיב ג'ובס ומרק צוקרברג) החליטו לעשות מעשה ולבחור להם מערכת לבוש אחת או שתיים שבהן הם דבקים מדי יום. "אנחנו רוצים לצמצם את מספר ההחלטות שעלינו לקבל בכל יום", היה ההסבר שסיפקו לשאלה מדוע עשו זאת.

אם העניין נשמע לכם מגוחך, אספר לכם שחוקרים מצאו תופעה מעניינת שנקראת "Decision Fatigue" תשישות שנגרמת עקב קבלת החלטות. עייפות ההחלטות מתייחסת לאיכות היורדת של החלטות שמתקבלות לאחר תהליך ארוך של בחירות. מחקר מעניין גילה ששופטים בבתי משפט מקבלים החלטות מעמיקות פחות וטובות פחות ככל שיומם מתקדם, וכך אחוז הרשעות השווא עלה ככל שהתיקים נדונו בסוף היום. אחרי שהתשתם את עצמכם בכמה החלטות, אין לכם כוח להתעכב בחשיבה על החלטה נוספת ואתם פשוט בוחרים באפשרות הראשונה המוצעת.

כשיש יותר מדי אפשרויות בחירה

אני בטוחה שאתם מכירים מישהו מוצלח מאופן מיוחד. אחד שצריך לבחור בין כמה מקומות עבודה שמחזרים אחריו, בין כמה מקסימות שרבות עליו, או מתוך חברים שדורשים שיבלה איתם עד קצת זמן. יכול להיות שגם יצא לכם לסנן ללא קול: "הלוואי שהיו לי אפשרויות בחירה מרובות כמו שיש לו". אלא שמחקרים מראים שהחבר המושלם שלכם לאו דווקא מאושר יותר, ושאפשרויות בחירה לא בהכרח מובילות להחלטות מאושרות או לחיוך קורן. במחקר זה, שבראשו עמד רוי באומייסטר מאוניברסיטת מדינת פלורידה, נמצא שכשהציגו לאנשים יותר אפשרויות בחירה (25 לעומת 6 דווקא אלה שקיבלו פחות אפשרויות היו מאושרים יותר מבחירתם. עוד נמצא שאלה שהתבקשו לעשות עוד ועוד החלטות העדיפו לא לקבל החלטה כלל.

להעלות הילוך להחלטיות

כשאנו מהרהרים בהחלטה שטרם התקבלה אנו חשים נוירוטיות וחוסר איזון רגשי הפוגעים ברווחה שלנו, יש לנו תחושת שליטה נמוכה ואנחנו פסימיים. ברגע שאנחנו מקבלים החלטה ומתחילים לחשוב על הצעדים לביצועה המוח שלנו מחליף תקליט בצורה אוטומטית ואנו מרגישים בטוחים, מסוגלים ובעלי שליטה.

איך אפשר להיות החלטיים יותר? אתן לכרוז ברכבת התחתית בלונדון לענות על השאלה: "Please mind the gap". כדי להיות החלטיים יותר צריך לשים לב שאנחנו לא שוהים במרחב התהייה זמן רב מדי. באופן פרדוקסלי, הדרך להיכנס למצב החלטי היא פשוט לקבל החלטה. כך, למשל, דד ליינים עוזרים לפתח נחישות ופרודוקטיביות.

עוד דבר שיכול לעזור בצורה מכרעת בקבלת ההחלטות ובכניסה למצב התודעתי שמקדם אותן הוא להיות מדויקים. כשאתם אומרים לעצמכם באופן כללי "אני חייב לסגל לעצמי אורך חיים בריא יותר", הסיכוי שתצליחו לעשות זאת הוא נמוך. אם תאמרו: "אני רוצה לשתות יותר, לצאת להליכה בכל יום ולצמצם את צריכת המתוקים בחצי", אתם משפרים את סיכוייכם. הדבר קורה מכיוון שהמוח שלנו מתרגם משימות קונקרטיות ומדידות כדברים דחופים שיש לבצע, מה שמעודד אותנו לפעול.

שש הצעות שיעזרו לכם ללמוד להחליט

1. אל תבזבזו זמן על החלטות לא חשובות: בואו נהיה כנים, אם תבחרו לאכול פיצה היום במקום פסטה, השמיים לא ייפלו. ככל שתקדישו פחות זמן להחלטות ותשחקו את המערכת שלכם על החלטות קטנות ולא חשובות, כך יהיו לכם פחות משאבים להחלטות החשובות באמת. נסו גם לצמצם את מספר ההחלטות שאתם מקבלים מדי יום, קבעו באילו נושאים אתם מעדיפים את ברירת המחדל כמדיניות ופעלו לצמצום מספר האפשרויות לבחירה.

2. הציבו לעצמכם דד ליין: כל מי שכתב בעיתון, הגיש עבודת סמינר או התבקש להחזיר תשובה במועד מסוים יודע שאין דבר שהופך אנשים להחלטיים כמו תאריך ההגשה. החליטו מראש כמה זמן אתם מוכנים להשקיע בהחלטה וקבעו לעצמכם מועד סופי. זכרו שלא תמיד יש קשר בין כמות הזמן שתשקיעו בחשיבה לבין הסיכויים שלכם לבחור נכון.

3. תנו מענה לפחד: הרבה פעמים קשה לקבל החלטה מכיוון שיש איזשהו פחד פנימי חסר מענה. האם אנחנו מתמהמהים בקבלת ההחלטה מפני שאנחנו חוששים מכישלון? אולי אנחנו לא רוצים להיות לבד, או שאנו מודאגים שלא יאהבו אותנו? נסו להבין ממה אתם חוששים ותנו לחששות הללו מקום בקבלת ההחלטה. שימו לב שאתם מקבלים החלטה שאינה מנוהלת על ידי פחד אלא מניעה אתכם לעבר החיים שאתם
רוצים לחיות.

4. הקשיבו לאינטואיציה שלכם: אינטואיציה היא היכולת לפענח מסרים ללא חשיבה רצונית, מין תחושה פנימית שגורמת לנו לדעת משהו גם אם לא קיימת הוכחה עובדתית או היגיון כלשהו. אלה הם כל הדברים שנעים בתחתית הבטן שלנו ולפעמים ממש לא מתכתבים עם מה שמצופה מאתנו או עם מה שאחרים חושבים. תנו לתחושות הבטן שלכם מעט כבוד: גם אם לא תקבלו את ההחלטה על פיהן בלבד, שימו לב שאתם לא מתעלמים מהן. שימו לב מה קורה לגוף שלכם כשאתם חושבים על החלופות השונות איך אתם מרגישים? אם אתם חשים אי נוחות ומצוקה כשאתם חושבים על אפשרות מסוימת, ייתכן שהגוף שלכם מנסה לומר לכם משהו.

5. קבלת החלטה היא ערך: העדיפו הכרעה חותכת על פני גרירה של התלבטות. ודאו שמערכת הערכים שלכם ברורה לכם עוד לפני שעליכם להחליט לגבי משהו. כשהרגע הזה יגיע תוכלו לבחור את הפילטר שדרכו אתם בוחרים ולדעת אם חשובה לכם האותנטיות יותר מאשר הריצוי החברתי, הנוחות או הכדאיות הכלכלית, או העזה מול ביטחון. הערכים שלכם אמורים לשקף את תפיסת עולמכם, לפחות לנקודת זמן זאת, כך שהחלטה שתתקבל על פיהם תהיה כזו שתוכלו לחיות איתה בשלום.

6. מצאו את נקודת האל-חזור: יש החלטות שאפשר להתחרט עליהן ולחזור לנקודת ההתחלה, ויש החלטות שהן כמו חתונה קתולית. בדקו איזו החלטה מחייבת והקדישו לה יותר מחשבה ויותר זמן. נסו לברר אם יש מחיר לביטול ההחלטה ואם אתם מוכנים לשלם אותו. אם ההחלטה ניתנת לשינוי (על אחת כמה וכמה אם איננה חשובה) הגיעו לתשובה במהירות.

הניסיון שלנו להיות החלטיים אינו סותר את התהליכים הסדורים שאנחנו עושים כשאנחנו מתכוננים לקבל החלטה כמו איסוף מידע, חשיבה ביקורתית ושיתוף פעולה. חשוב לזכור שכל הכישורים הללו נועדו להביא אותנו לכדי החלטה ולעזור לנו להתקדם הלאה. אם תהליכים אלה מעכבים ואנחנו לא מצליחים להשתמש בכל כוחות החשיבה והניתוח שלנו, לפעמים כדאי ללכת עם האפשרות הטובה דיה ולעבור להחלטות אחרות.

יהודית כץ מתמחה בפסיכולוגיה חיובית. פרטים נוספים באתר האישי: www.judithkatz.me

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות