לקראת יום הבוחר - שבוע ישראלי
Connect with us

ארה"ב-ישראל

לקראת יום הבוחר

Published

on

באופן מסורתי, אנחנו מצביעים לפי שייכות מפלגתית, אדומים וכחולים – לאלו ״קואליצית רפובליקנים יהודים״ ולאלו ״דמוקרטים למען ישראל״ – המפלגה שתוכל לשנע יותר אנשים להצביע תזכה בבחירות – כך נצבעת ארה״ב בצבעי כחול ואדום, ולבסוף גובר צבע אחד על האחר למשך שנתיים, ארבע ומקסימום שמונה (שתי קדנציות לנשיא) – מדריך והמלצות לקראת ה-6 בנובמבר

מעת וצילום: ארי בוסל 

בזמן שאנחנו חוגגים את חגי תשרי, העולם לא עומד דום, ובארה״ב שדה הקרב העכשווי הוא הבחירות המתקרבות בשישה בנובמבר. נראה שאנחנו מעלימים עין, שהבחירות לא בדיוק מענינות אותנו, למרות שמהארגונים שלא-למטרות-רווח אנחנו מקבלים כל הזמן תזכורות שצריך וחייבים לתרום להם, שכן הם כה יעילים במה שהם עושים ועבודתם כה משפיעה. תזכורת לבוחר: לחיצה על כפתור ״תרום״ אין פרושה מעורבות בבחירות. ֿהדבר המשמעותי ביותר שהבוחר יכול לעשות הוא לתרום את הקול שלו או שלה, קרי להצביע בבחירות.

ליהודים בהחלט יש את המנגנונים להריץ ולתמוך בצורה מאד משמעותית במתמודדים. כסף, גבירותי ורבותי, כסף. כמה כסף נאסף ומבוזבז, שכן כסף לבדו אינו ערובה מוחלטת להצלחה בבחירות.

באופן מסורתי, מצביעים לפי שייכות מפלגתית, אדומים וכחולים. לאלו ״קואליצית רפובליקנים יהודים״ ולאלו ״דמוקרטים למען ישראל״. מעבר לגופים אלו יש את השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, השוחה בכסף רב ושנהנתה ממונופול מוחלט מהלך עשרות שנים אך בשנים האחרונות, נכשלת יותר מאשר מצליחה, מתרחקת ממסורות העבר (לא לבקר את ממשלת ישראל ולתמוך בה ללא ערעור ולא משנה מי עומד בראשה). אחד הכשלים העיקריים של אייפא״ק הוא בהתבססות האלטרנטיבה לדור הצעיר, ג׳יי סטריט, המריץ את המועמדים שלו (שהם ללא יוצא מן הכלל בגוונים שונים של אנטי-ישראליות).

בעוד אנחנו מפולגים, נקרעים בין נאמנות מפלגתית לבין הרצון העז להשפיע על היחסים עם ישראל, מימין ומשמאל, ובעוד אנחנו עסוקים יותר בתקופת החגים באירוח או בביקורים, בהם גם אותו ביקור שנתי בבית הכנסת, הרשו לי לספר קצת על מה שעושים אחרים. אך תחילה, על מערכת הבחירות בארה״ב.

הטופס מבחירות 2016 ארי בוסל הצביע בעד דונלנד ג'יי טראמפ

בחירות או לא לבחור

שייכות מפלגתית מפשטת מאד את שיטת הבחירות, כי לרוב המצביע לא מכיר וגם לא מסוגל לזהות עבור מי הוא מצביע, והגרוע ביותר הוא בהצבעה לשופטים.

עומד הבוחר בתא ומנקב נקודות דיו על פס הדף הורדרד. האם השם נשמע יהודי? האם המקצוע מדבר לליבי (עורך דין במקצועו, חייבים להצביע נגדו)? היכרות עם השם, שכן ראיתי אותו בפרסומת בטלוויזיה או שמעתי את השם ברדיו עוזרת עד מאוד, אך לרוב זו היכרות של ״נדמה לי:״ ״השם מצלצל לי (משום מה) מוכר״.

שייכות מפלגתית כאמור מפשטת הכל – שכן דמוקרטי יצביע למועמדים הדמוקרטים ורפובליקני יצביע למועמדים הרפובליקנים.

שייכות מפלגתית פירושה גם שהמפלגה והמנגנון המאוד משומן שלה ניצבים אחרי המתמודד ותומכים בו בתזרים מזומנים ובקולות בוחרים (בעיקר אצל הדמוקרטים המשנעים את ועדי העובדים).

יש כמובן יוצאים מן הכלל. אמא שלי לדוגמא! אמי יושבת משך שעות ארוכות ולומדת את החומר הכתוב, מחפשת ומוצאת מה אמר מתמודד, איך הוא הצביע בעבר, מה הרקע שלו, ומה הצהרות כוונותיו. יושבת אמי משך שעות וימים ולא מניחה לאף מתמודד להתחמק מעמל חקירת ״הכר אותי״. זו מחויבות כבדה להצביע, מאמינה אמי, ואסור לנו להקל ראש בזכות זאת. כך בדיוק אסור יהיה לנו להתלונן אם לא נצביע, דבר שמרבית הבוחרים עושים (פשוט, הם מדלגים על מערכת הבחירות, אך לא על ההערות על הביצועים או הכשלים אחר כך).

למזלנו, אצלנו במשפחה, אמי עושה את העבודה, ואנחנו מחרים-מחזיקים אחריה, כה קל הדבר! (לעיתים חלוקות הדעות, בעיקר לגבי המתמודדים העיקריים, ובהם בראש ובראשונה המועמד לנשיאות. הוא חייב לענות לקריטריון אחד בראש ובראשונה: האם הוא טוב לישראל?אך גם כשמתגלות מחלוקות נדירות, כולנו מקפידים להצביע, כי כך חונכנו וכך ממשיכים אנו את המסורת).

מה יוצאים אנו למדים? רוב הבוחרים לא יודעים עבור מה ומי הם מצביעים. כשרואים את מילות המפתח ״ילדים״ ״ספריות״ ״מכבי אש״ ״גורמי הצלה״ ״בתי ספר״ ״מהגרים״ ״בתי סוהר,״ הלב נמס והיד מיד רושמת ״כן״ בהחלט, חלקו כסף, התחייבו עבור מאות מיליונים במיסים נוספים שיוטלו עלינו בכדי שה״ילדים״ או ה״כבאים״ או הגורמים האחרים יזכו מן ההפקר.

אז המשחק פשוט בעיקרו: אנחנו מצביעים לרוב בלי לדעת ובלי להבין. המפלגה בין השתיים שתוכל לשנע יותר אנשים להצביע תזכה בבחירות. כך נצבעת ארה״ב בצבעי כחול ואדום, ולבסוף גובר צבע אחד על האחר, למשך שנתיים, ארבע ומקסימום שמונה (שתי קדנציות לנשיא).

כחול מול אדום

הדמוקרטים פיתחו שיטה בטוחה, שיטה שעובדת ביעילות רבה ביותר: הם מייצרים תלות מוחלטת (הטבות כספיות לנזקקים, דמי אבטלה ועזרה), הם מעודדים מהגרים בלתי חוקיים (שכן ילדיהם שנולדו כאן יצביעו לטובת מי שלא מאיים על הוריהם בגרוש) והם משתמשים בכל אמצעי הפחדה והשמצה אחר, כאלו שהומצאו ושוכללו (ע״י המאפיה לדוגמא) וכאלו שעדין לא (מיקי מאוס ואנשים מתים מצביעים דרך קבע בשיקגו ובערים אחרות; לבדוק את הבא להצביע באמצעות תעודה מזהה א ס ו ר בתכלית האיסור, וכו׳).

נראה שכף המאזנים נוטה קצת יותר לכיוון הדמוקרטים, וכך ארה״ב מוצאת את עצמה מדי מערכת בחירות (בין אם זה לנשיאות מדי ארבע שנים או אמצע הקדנציה, שנתיים אחרי כניסת הנשיא לתפקיד) בפני צורך להוציא את הבוחרים לקלפיות.

מזג אוויר קשה (לדוגמא סופות שלגים או הוריקנים) גורמות למספר בוחרים נמוך מהרגיל, אך גם כשמזג האויר אידיאל ימספר הבוחרים מכלל אלו הזכאים ורשומים להצביע נמוך בצורה מאד מדאיגה.

ישנם החושבים שקולם לא משפיע, לא ישנה את התוצאה. ישנם אחרים שפשוט אינם מעונינים בפוליטיקה. וישנם כאלו העסוקים בחיי היום-יום, ועבורם הזכות הניתנת להם בודאות ובבטחון כה רבים, הזכות שמכתיבה שקולם שווה ערך לקולו של הנשיא או כל אזרח אחר, שוט אינה חשובה מספיק לענין אותם.

כה חבל, כי הם פשוט לא התנסו במשטרים טוטל טרים בהם לא ניתן להצביע, או שההצבעה מוחלטת מראש (לדוגמא בבחירות הדמוקרטיות והחופשיות לחלוטין בעזה).

כך מוצאים אנו את עצמנו מספר שבועות לפני ההצבעה, וישנם גופים החרדים על גורל המדינה. האוונגליסטים יצביעו, המדינה .

(המהווים איום על דרך החיים המערבית,שהם מצהירים ש״אירופה כבר נפלה, ארה״ב בדרך,״ אך מספרם והשפעתם עדין נמוכים יותר), האבווגליסטים מונים עשרות רבות של מיליונים. מסתבר שמספר לבדו אינו הכל, ומרביתם לא רשום להצביע, ומאלו שכן רשומים, הרבה לא מצביעים.

הנה דוגמא מוחשית. בקליפורניה מקבץ הנוצרים האוונגליסטים השני בגודלו בארה״ב אחרי טקסס. ניתן להניח, לפיכך, שאם כל אוונגליסטים יצביעו, המדינה הכחול (דמוקרטית) תהפוך לאדומה רפובליקנית), בייחוד עכשיו כשכל כך הרבה על המאזנים.

לרבים הדבר נראה שקול בהתכנותו לבי את המשיח ביום זה ממש.

זו בדיוק הסיבה שהנוצרים עוסקים בימים אלו בשינוע כוחות, בימי וכנסי הסברה לפסטורים שיש להיות מעורבים ב״כיכר הפומבית״ ולהצביע לפי ״מצפון תנ״כי,״ לפי עקרונות הדת. מלמדים את הפסטורים לעודד רישום להצבעה ולא לסמוך על הפטור-ללא-כלום כשאנשיהם טוענים ״אנחנו רשומים ואנחנו מצביעים.״

הרבה מוטל על כף המאזנים, ראשית לארה״ב וכנגזרת גם לישראל. לכן חשוב שכל ישראלי החי בארה״ב, בעל זכות בחירה, ינצל זכות זאת ויצביע. המוסלמים עושים זאת. היהודים עושים זאת ולצערנו נגד ישראל במקום עבורה). הנוצרים מתעורר ים.

הגיע הזמן שגם אנחנו נקח חלק פעיל ביותר במערכות הבחירות בארה״ב. זו זכותנו, אךזו גם חובתנו המוסרית. לדון

ליצירת קשר ותגובות: bussel@me.com

 

ארה"ב-ישראל

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא

Published

on

מיד לאחר מינויו של קוואנו לבית המשפט העליון, נתלו פוסטרים באוניברסיטאות עם דמויות השחקנים הראשיים שניהלו את המאבק נגד המינוי כשמגן דוד חרוט על מצחם, ושניים נוספים שאינם יהודים (ובהם המאשימה העיקרית של השופט) ועל מצחם כתוב "גוי טוב" – במקביל: משלחות רבות מגיעות מארץ הקודש לעיר המלאכים: נבחרי ציבור, אנשי תקשורת ומעצבי דע – הם באים לראות ולהתרשם, ללמוד על יהדות התפוצות. לא על חשבונם כמובן, יש תקציבים ממשלתיים לכך – נטישמיות מודרנית במחוזותינו – ההיית או חלמתי חלום?

מאת: ארי בוסל

יהודים רבים בארה״ב, שהיו חלק פעיל ונלהב מהמפלגה הדמוקרטית במהלך המאה הקודמת, עזבו את המפלגה, שכן היא הפכה לקיצונית ביותר. אלו שנשארו הם בעיקר ״יהודים״ בתואר בלבד, ולא בגלל היותם רפורמים או קונסרבטיבים; הם סוגדים לאל הליברליות שהחליף את הקב״ה, ויהדותם היא כסות, זכר לימים עברו אך בלי אחיזה כלשהי במציאות.

יוצא שהמפלגה הדמוקרטית היום עזבה כבר מזמן את המרכז הפוליטי והפכה לשמאל קיצוני שהתנהלותו – כפי שתאר זאת השבוע הנשיא טראמפ – מזכירה אספסוף או המון שיכור-חושים וחסר-מעצורים.

המפלגה הדמוקרטית – ואותם ״יהודים״ (אלו העומדים בראשה ואלו המזרימים לה כספים אדירים) – היתה נחושה להביס כל מינוי של מועמד לבית המשפט העליון, בין אם האדם היה מקובל עליהם בעבר ובין אם לאו. כה רבה השנאה לנשיא טראמפ, שהאמצעים כולם מקודשים. היסטוריה, ערכים, כבוד הדדי, מסורת וצורת התנהלות נזרקו כולם החוצה.

מיד לאחר מינויו של קוואנו לשופט בית המשפט העליון, נתלו פוסטרים בכמה אוניברסיטאות ובהם דמויות השחקנים הראשיים שניהלו את המאבק נגד המינוי עם מגן דוד על מצחם, ושניים נוספים שאינם יהודים (ובהם המאשימה העיקרית של השופט) ועל מצחם כתוב ״גוי טוב.״

ירית הפתיחה פגעה בול במטרה – זה היה תיאור מדויק של העובדות והמציאות הנוכחית. דמויות המפתח שהובילו את המאבק הן כולן של יהודים. היום הם מצטיירים בין הדמוקרטים-ליברלים כמושא הערצה, אך כל מי שזוכר את העבר, ולו במעט, מבין שהם יכולים להפוך לשעיר לעזאזל תוך שבריר שניה, כי כה קל להאשים את ״היהודי״ בכל דבר רע שקורה.

חבל רק שהיהודים שם ברמה לא מבינים זאת. הם עצמם מובילים מאבק זועף ונמרץ נגד מדינת ישראל (הכיבוש, מתווה הכותל ועוד חוליים רבים), ולא יעבור זמן רב עד שיטעמו מאותו תבשיל בדיוק, לפי אותו מרשם שהם פיתחו ושיכללו.

סוכנות ידיעות יהודית פרסמה את דבר התועבה, כשהנתונים והציטטות לקוחים מהליגה נגד השמצה (שהפכה לאחרונה לכלי שרת בידי השמאל הקיצוני והליברלים המתקדמים). משם הידיעה תורגמה לעברית והופיעה באתרים בארץ. לדוגמא, תחת הכותרת ״יהודים עמדו מאחורי המסע נגד קוואנו,״ ערוץ 7 באינטרנט מדווח ש״עלונים שחולקו בשלושה קמפוסים גדולים בארה״ב מצביעים על שבעה יהודים המעורבים בהאשמות נגד השופט״.

שבעה אנשים עם מגן דוד על מצחם, בעוד שנים אחרים עם אות ״גוי טוב״. נמצאים אנו למדים מיד שאין זה פוסטר אנטישמי כלל ועיקר, כי השימוש במילה ״גוי״ מגיע מאתנו היהודים.

להחזיר עטרה ליושנה

מי שמכיר את האוניברסיטאות המוזכרות (ברקלי ודיוויס בקליפורניה, ואסר בניו יורק) שם לב לכך שאלו מעוזים של הסופר-ליברלים, וודאי ששם לא היו תולים פוסטרים המגנים את ההתנגדות למינוי השופט קוואנו. נהפוך הוא, מי שעשה כל הניתן למנוע את המינוי הוא גיבור ויש להעלותו על נס ולברכו, בדיוק כמו אותם רבנים (יהודים) שצעדו שלובי זרועות עם ד״ר מרטין לותר קינג ג׳וניור לפני 55 שנים בדיוק.

נוסיף שאם היו הפוסטרים אכן מתפרשים כיוצאים נגד הדמוקרטים, הם היו מורדים שניות לאחר שנתלו, ואלו האחראים להפצתם היו נאסרים, מורחקים מהאוניברסיטה ומוענשים בצורה חמורה ביותר.

לעומת זאת, פוסטר כזה הוא לתהילת עולם, ויש להפיצו ככל הניתן. זו היא הכנה לבחירות בשישה בנובמבר, בהן התכנון הוא להשתלט על בית הנבחרים ולעשות הכל להסרת שופט העליון קוואנו מרום מושבו, כמו גם לשנות את הרכב בית המשפט מן היסוד.

נחבר אם כך את המיקום כמו גם את הפנים הצוהלות, ואנו נמצאים למדים שלא יכול זה להיות פוסטר אנטישמי כלל ועיקר, כי בפוסטרים אנטישמים היהודי מוצג כמו תמנון, הרשע בהתגלמותו, המנסה בדרך-לא-דרך לחדור ולהשתלט, להביא הרס וחורבן, ואולי כאן כולם שמחים וחוגגים, שולטים ונהנים (ורק רוצים להנות עוד יותר, שכן מתגעגעים הם לימים בהם היו בשלטון).

אז מדוע נזעק השמאל וקרא ״אוי, גוועלד!״? שתי סיבות אפשרויות לכך: אחד, להחזיר עטרת ליושנה ואת תשומת הלב החיובית אליהם. שנית, כה קל להאשים באנטישמיות (המילה עצמה מטילה מורא ופחד) שודאי יהיה זה כלי בידיהם.

מכירים אתם את הסיפור על הנער שהיה מזעיק פעם אחר פעם את אנשי העיירה בטענה שפרצה שריפה ביער ויש לכבותה (לא אש ולא עשן, היו אלו אזעקות שוא), עד שבפעם האחת ויחידה שאכן היתה שריפה, איש לא הגיע, שכן למדו לא להאמין לו?

לא רק בסיפורים קורים דברים כאלו. גם בארץ קרה שהיתה חטיפה מדומה, כוחות צבא וביטחון גדולים הוזנקו, ולמזלנו לא היתה זו חטיפה כי אם מתיחה-בדיה שהאחראים עליה הועמדו לדין. (מי צריך אויבים-של-ממש, כשיש לנו חכמים- מבית שלא מבינים את השלכות מעשיהם?)

מסתבר, שגם בעניני ״אנטישמיות״, הסיפור חוזר על עצמו.

מבקרים מהארץ

משלחות רבות מגיעות בימים אלו מארץ הקודש לעיר המלאכים. באים נבחרי ציבור, אנשי תקשורת בכירים ומעצבי דיעה לראות ולהתרשם, ללמוד על יהדות התפוצות. לא על חשבונם כמובן, ישנם תקציבים ממשלתיים לכך. (תקציב נכבד מוקצה לו למטרה זו בדיוק, אך אין הדבר מקל את איבת יהדות ארה״ב נגד ראש הממשלה בשל למראית עין מתווה הכותל.)

התלוויתי בוקר אחד לאחת ממשלחות אלו בדרכה לאולפנים בברבנק, לפגישה עם יהודי דתי העומד (כמעט) בראש אחד האולפנים ההוליוודים.

כל חברי המשלחת, ללא יוצא מן הכלל, רצו לשמוע על האנטישמיות שפשטה והשתלטה על כל חלקה טובה.

באו אנשי התקשורת ודעתם כבר היתה מגובשת לחלוטין. הדיווח כבר היה באמתחתם עוד טרם נחשפו למציאות על הקרקע: ״האנטישמיות בעיצומה. ליהודים אין מנוחה. התקפות מדי יום. אי אפשר לצאת עם כיפה או מגן דוד. בתי הספר היהודים במצור. ליהודים ולישראלים נשקפת סכנה מוחשי לחייהם״.

הם בשלהם, ו מציאות בשלה.

ככל שניסיתי, לא הייתי מסוגל לחשוב על דוגמאות מוחשיות לבסס את חששותיהם. אפשר את כל הדוגמאות כולן לספור על אצבעות יד, מקסימום שתים. הנה הקרובה ביותר, ותיווכחו מיד שדומה היא מאד לסיפור שפתח טור זה.

היתה כאן ישראלית, אשתו של רב מקומי, שבעלה עצר באמצע מעבר חציה סואן בכדי להוריד את אשתו. מישהו העיר לה על כך, והיא הפכה את כל האפיזודה למקרה ״אנטישמי״ (לכאורה) שראתה העיר בוורלי לס בכל מאה שנותיה. איך העז מישהו, בור ועם הארץ,להעיר לאותה גבירה-גברת נעלה, על כך שבאמת אסור ומסוכן ומאד לא מתחשב לעצור באמצע מעבר חציה ולסכן את חיי כל מי שעובר בו כראוי?!? הוא ודאי היה ערבי, שונא יהודים, ואפילו רדף אחריה לחנות סמוכה, אליה נאצלה לברוח כל עוד נשמה באפה.

חברי המשלחת המאוכזבים החליטו שכמובן איני יודע דבר, שכן הם שהגיעו לביקור של שבוע, רובם לראשונה בעיר המלאכים יודעים בודאות שהאנטישמיות תוקפת בחוזקה, יותר מבעבר, שנורא ואיום הדבר ואוי להם ליהודים שזה גורלם.

גם את מפקדת משטרת בורלי הילס האשימו (בזמן זה ממש) שהיא אנטישמית.

היא הצביעה לעבר יהודי עם כיפה, ובלי לדעת את המילה המתאימה (״כיפה״ או ״ירמולקה״), היא השתמשה במינוח ״כובע קטן״.

גם אני שואל שאלות בתום לב, שכן אני רוצה לדעת ולשאול, ואין זה הופך אותי, דוגמא, לאיסלמופוב (מפחד ממוסלמים ושונא מוסלמים). אך את מפקדת המשטרה מחפשים שכן היא אישה, והסגל לא הסתגל עדין למרות אישה), אז אותה שאלה תמימה הפכה לפרשת ענק, מלחמה של ממש.

עד כמה קל לצעוק ״אנטישמיות, אנטישמיות״, עד שלאחראים נמאס, והם כבר לא לוקחים את האשמות ברצינות.

חד, חייבים להיות מוכנים לפרץ אנטישמיות. מאידך, חייבים להזהר שלא להצטייר כאותו נער שהיה צועק ״שריפה, שריפה״ ולדעת להבדיל בין עיקר לבין טפל. לא כל מקרה הוא אנטישמי, ובעצם צעקות אנחנו יכולים לגרום לעיפות כרונית ולסלידה מאתנו.

צריך גם לדעת מתי להלחם. חייבים לסנן דברים-שאינם מדברים של ממש, או בעגה מקומית, יש להכיר את פני השטח.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

בית המשפט העליון הקפיא את גירוש הסטודנטית תומכת ה-BDS

Published

on

משרד החוץ: "הקונסוליה במיאמי נותנת אשרה לאדם העומד בתנאים הנדרשים לקבלתה. בדיקות נוספות נערכות בכניסה לארץ על פי חוק הכניסה לישראל"

שיקרה לרשויות. לארה אל-קאסם בבית המשפט

הסטודנטית האמריקאית ממוצא פלסטיני לארה אל-קאסם, שתמכה בתנועת החרם על ישראל, לא תגורש עד לדיון בעניינה בבית המשפט העליון – כך הורה בתחילת השבוע השופט עוזי פוגלמן. ההחלטה התקבלה בדיון בערעור שהגישה על החלטה של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב מיום שישי.

אל-קאסם (22) התקבלה ללימודים באוניברסיטה העברית, אבל רשות האוכלוסין וההגירה אסרה את כניסתה לארץ בטענה לתמיכה שלה בעבר ב-BDS. ביה"מש המחוזי קבע כי "לא נפל כל פגם בהחלטת רשות האוכלוסין". לדברי השופט ארז יקואל אין עוררין על כך שבין 2014 ל-2017 הייתה אל-קאסם חברה בארגון סטודנטים – ובמשך שנתיים כיהנה כנשיאתו שלפי רשות האוכלוסין קרא להטלת חרם על החברה הישראלית והביע תמיכה במי שביצעה פעילות חבלנית. בדיונים קודמים טענה אל-קאסם שאינה קוראת לחרם על המדינה, שכן לא הייתה מבקשת לשהות וללמוד במוסד בישראל. היא ציינה שהיא אינה חברה עוד בארגון שאליו השתייכה, אינה תומכת ב-BDS והצהירה כי בתקופת שהותה בישראל לא תקרא לחרם על ישראל או תשתתף בפעילות BDS. האוניברסיטה העברית הצטרפה להליך לצד אל-קאסם. נציגתם צידדה בדיון בכניסתה לישראל. לאחר ההחלטה הגיבו באוניברסיטה העברית: "האוניברסיטה מצרה על החלטה שלא לאפשר לסטודנטית להיכנס לישראל וללמוד באוניברסיטה העברית תואר שני במשפטים. הסטודנטית החליטה לבוא ללמוד ולחיות בישראל בניגוד לעקרונות החרם ואף הצהירה על התנגדותה לחרם על ישראל".

למרות מה שעלה לכאורה מפרסומים שונים, אל-קאסם שנרשמה ללימודי תואר שני באוניברסיטה העברית ונחתה בנתב"ג לפני כשבועיים, אינה עצורה בישראל, אלא כניסתה מעוכבת. היא חופשיה להמריא זרה לארה"ב בכל עת שתחפוץ.

אחת הטענות שנשמעו בעניינה של אל-קאסם, היא כי ויזת הלימודים כבר הוענקה לה בידי הקונסוליה הישראלית במיאמי, ולכן אין סיבה לעכב את כניסתה לאחר הגעתה. במשרד החוץ מבהירים כי כאשר קונסוליה מעניקה אשרה, "אין זה מתפקידה או מסמכותה לבצע בדיקת רקע. הקונסוליה נותנת אשרה לאדם העומד בתנאים הנדרשים לקבלתה, בדיקות נוספות נערכות בכניסה לארץ על פי חוק הכניסה לישראל".

בנוסף, בעת בקשת הוויזה, על המבקש למלא טופס בו הוא מצהיר בין היתר כי לא פעל "נגד העם היהודי וביטחון מדינת ישראל", וידוע לו כי במידה ויש נגדו מניעה כלשהיא, תבוטל אפשרותו להיכנס לישראל, גם במקרה בו תאושר הוויזה. אל-קאסם הייתה פעילה בארה"ב בארגון "סטודנטים למען צדק בפלסטין" (SJP). במסגרת התשאול בנתב"ג עם נחיתתה, אמרה אל-קאסם כי היא אינה פעילת חרם, ואילו בדיון בבית הדין הודתה בחברותה כנשיאת סניף של SJP. למעשה, היא לא אמרה את האמת לרשויות על מעורבותה בקידום פעילויות חרם. בנוסף, היא מחקה את חשבונותיה במדיה החברתית טרם הגיעה, כאמצעי לטשטוש פעילותה.

השר גלעד ארדן: "למדינת ישראל יש זכות, כמו לכל מדינה מתוקנת, שלא לאשר לזרים שפוגעים בה להיכנס לארץ. זו החלטה מובנת מאליה, אבל במציאות הישראלית שבה גורמי שמאל רבי השפעה (השפעה תקשורתית בעיקר) מסוגלים להשתלט על סדר היום כמעט לחלוטין, ולהפיץ פייק ניוז בלי אבחנה, צריך לברך את בית המשפט שלא נבהל מרעשי הרקע וזעקות הסרק וקבע כי 'כל מדינה מתוקנת רשאית להילחם בחרם על יצוא מוצריה, על תרבותה ועל תדמיתה'".

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

האג'נדה של אריק גרסטי

Published

on

ראש עיריית לוס אנג'לס מציב את עצמו בחזית ההתנגדות המקומית לנשיא טראמפ וחומד את כסאו בבית הלבן ב-2020 – ועד אז, דומה שהמדינה כולה ניצבת בפני מלחמת אזרחים – לקראת התבערה הגדולה של ה-6 בנובמבר

כתב וצילם: ארי בוסל

ארה״ב על סף מלחמת אזרחים. לא כזו מהסוג של סוריה, בה נרצחו מאות אלפי אנשים לאחר שעונו ו/או נאנסו, רבים מהם בצורה אכזרית ביותר.

ארה״ב חצויה כמעט באמצע, בין דמוקרטים לבין רפובליקנים. מאז שהנשיא-הגואל-המשיח סיים את כהונתו השניה ולא הסבא ברני ולא גברת קלינטון הצליחו להמשיך את שמונה שנות האופוריה, נגרם מפח נפש כה גדול לדמוקרטים, שהם פשוט סובלים עד עצם היום הזה מהלם קרב מתמשך, ואין אפילו נקודת אור באפילה שניחתה עליהם.

התגובה הראשונית צריכה להילמד באוניברסיטאות לגבי תהליכים חברתיים המשנים את פני האומה. תלמידים באוניברסיטאות הרגישו כה מאוכזבים מכך שהמפלגה השלטת לא זכתה, שהם יצאו להפגין, גרמו הרס ונזק לרכוש. זו דרך חיים חדשה: אם בתהליך מסודר אתה לא זוכה, הרי שמותר, צריך ומוכרחים לשבור את הכלים – בצורה ממשית ביותר.

אם פעילות אלימה והרסנית לא הספיקה, הרי שהסטודנטים קיבלו חיזוק מהפרופסורים שלהם ומהנהלות האוניברסיטאות: בהרבה ממוסדות ההשכלה הגבוהה הפסיקו את הלימודים והעמידו לרשות התלמידים יועצים ופסיכולוגים, שכן הם היו במצב נפשי כה מדורדר.

גם סגל ההוראה קיבל לעזרתו היתרים מיוחדים כמו גם עזרים שזו כנראה הפעם הראשונה שקרה דבר כזה בארה״ב. יעוץ פסיכולוגי היה נחוץ, כנראה, לא רק לצעירים
כי אם גם למבוגרים ולמנוסים, שכן אימת הכשלון והלא-נודע שניצב בפתח היוו מכות קשות מדי.

כך היתה ירית הפתיחה – סירוב מוחלט לקבל מרות של תוצאות הבחירות ע״י הצד המפסיד, ומאז הלך המצב והידרדר.

הוליווד כמובן יצאה מגדרה להעצים את גודל האסון ולהתנגח בנשיא טראמפ בכל מקום וזמן אפשריים. הדבר הפך להיות כה נדוש ונדרש, שלא ניתן להשלים ארוע בלי לצאת בגלוי נגד הנשיא ומוסד הנשיאות. איזה אומץ נדרש, איזו תעוזה מול הרע מכל היושב לו שם בבית הלבן. נא למחוא כפיים בהתלהבות רבה, אמיתית, לא מעושה. אנחנו מובילים את המרד, אנחנו אורות הטוב מול הרשע (אני מרגיש כמעט כמו בהצגת חנוכה בה היוונים הטובים והמיטיבים יוצאים להילחם נגד המכבים הרשעים).

לדוגמה: השכנה שלי בבוורלי הילס היא אחותה של ברברה סטרייסנד, והיא פשוט לא יודעת מנוח. הנשיא מטריף אותה. עצם היותו בתפקיד (ובחיים עדיין) הוא דבר הדורש תיקון מידי, והיא מוכנה לעשות הכל בכדי להביא לידי השינוי הנדרש. היא מתחילה את יומה ומסיימת את יומה במצב נפשי מדורדר, וודאי גם סובלת מחוסר שינה הנובע מאי יכולת הגוף להירגע, כה גרוע מה שמתרחש סביבה.

שותפות החלכאים והנדכאים

כאן בקליפורניה, מדינה בה המפלגה הדמוקרטית שולטת ביד רמה (למרות שנמצא בקליפורניה הריכוז השני בגודלו בארה״ב של נוצרים אוונגליסטים אחרי טקסס אך פשוט אין יודעים איפה הם), הפוליטיקאים הנבחרים יצאו למלחמה של ממש נגד הנשיא. כל שימוע, כל פגישה, כל הזדמנות מנוצלת להאשים את הנשיא, כאילו הוא השטן עלי אדמות, והנה האנשים המסכנים מנסים להציל את העולם ממלתעותיו.

לראש העיר לוס אנג׳לס, העיר השניה בגודלה בארה״ב, שאיפות רחוקות טווח. הוא רואה עצמו לפחות כמועמד המועדף לנשיאות, ומדי יום ביומו ההודעות לתקשורת היוצאות ממשרדו מאוששות הנחת יסוד זאת.

אריק גרסטי, בהופעה פומבית לעידוד השתתפות המצביעים הלטיניים בבחירות הקרובות ובמפקד האוכלוסין בשנת 2020, צריך גם הוא לרמוז על עוולות ופשעי הבית הלבן. איזו חגיגה, כמה ערבים דבריו לשומעים שנקבצו ובאו.

חסרה רק היתה קפיצת מדרגה (קטנה שבקטנות) להתחיל להאשים את היהודים, ואין דבר זה כה מרוחק מגדר האפשרויות. נציגי המוסלמים ישבו שם בקהל, והם כה מקובלים, כולם רוצים את קירבתם ביחוד אחרי שמונה שנות אובמה בהן למדנו שהאיסלם דת שוחרת שלום, שורשי ארה״ב של אמריקה יונקים חיותם מהאיסלם, אין טרור איסלמיסטי ואין חכמים, מנוסים, יפים ופועלים לטובת האנושות יותר מהמוסלמים) והם מפתחים שותפיות עם כל הנדכאים והמקופחים מהגרים בלתי חוקיים, הומואים, נשים, שחורים, לטינים, יפנים גם הם ישבו במחנות…), ועוד ועוד.

כל הדמוקרטים יפי הנפש העושים ימים כלילות, מזה כמעט שנתיים, במלחמה בשטן שהתיישב לו בבית הלבן ומסרב לעזוב, שוכחים שהשנאה שהם מלבים נפיצה היא עד מאד, ואש אינה מבדילה בין חומר לקיח אחד למשנהו; בחדווה רבה משתלטת היא על כולם עד שהם הופכים לאפר דק ולאלומות עשן מיתמרות באויר.

רוב מי שעומד בראש ומלבה את השנאה חסרת המעצורים נגד הנשיא טראמפ הם כמובן יהודים וביניהם גם אחותה של סטרייסנד וראש העיר לוס אנג׳לס), ועוד יבוא היום שהאצבע המאשימה תופנה נגדם הם שבחשו, הם שגרמו, הם אשמים ועליהם לשאת באחריות לתוצאות הרות האסון לאומה כולה.

חייבים להביס בכל דרך

בחירות מחצית הקדנציה קריטיות. הן יכולות לשתק את יכולת הנשיא לפעול. ועתה, שבועות ספורים לפני הבחירות, הדמוקרטים קידשו את כל האמצעים – חייבים להביס את הרפובליקנים בכל דרך.

לס אם יזכו הדמוקרטים, ינצלו הם את הכוח המחודש לעשות כרצונם. יפסידו? הרי שגם ככה הם על סף עיוורון, עילפון, אובדן חושים, חוסר שליטה כלשהי על מעשיהם. יועצים,  פסיכולוגים ופסיכיאטרים כבר לא יועילו.  גם ההרס והחורבן שהם זרעו הוכחו כלא-יעילים-במיוחד.

מה יקרה אם כך אם הדמוקרטים יפסידו?

האווירה נפיצה, מסוכנת, ואנו איננו רגילים להתנהלות כזאת. אמנם לא סוריה כאן, אך האנושות הוכיחה במאה הקודמת עד כמה קל להפוך מתרבות מתקדמת ונאורה להתנה גות א תת-אנושית. הקרקע הוכשרה, עכשיו ממתינים רק לגפרור שיצית את התבערה הגדולה.

המשך לקרוא

אירועים קרובים

אוק
22
ב
19:30 שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני
שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני
אוק 22 @ 19:30 – 22:00
ימי שלישי 10:00-11:00- שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני 7:30-10:00 בערב סדנה לעיצוב תכשיטי טקסטיל (פעם בחודש)
אוק
25
ה
22:00 להקת רם 2 ברוק ישראלי בטרזנה @ Pladino Bar
להקת רם 2 ברוק ישראלי בטרזנה @ Pladino Bar
אוק 25 @ 22:00 – 23:00
להקת רם 2 ברוק ישראלי  בטרזנה @ Pladino Bar
חברי להקת רם2 חוזרים לשמח את לב המעריצים בהופעה נוספת של מיטב להיטי הקורנרול הישראלים מכל הזמנים. ביום חמישי, 25 באוקטובר, החל מ-10 בערב, במועדון-בר פלאדינו בטרזנה. פרטים ועידכונים בפייסבוק: ramshtaym
אוק
26
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
אוק 26 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
אוק
27
ש
20:00 Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
אוק 27 @ 20:00 – 21:00
Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
Live Nation Presents Bruno Mars with Charlie Wilson STAPLES Center 1111 S. Figueroa Los Angeles, CA 90015 (213) 742-7340 Sat, Oct 27, 2018 – 8:00PM OnSale: Fri, Feb 16, 2018 – 12:00PM PDT

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות