Connect with us

ארה"ב-ישראל

לקראת יום הבוחר

Published

on

באופן מסורתי, אנחנו מצביעים לפי שייכות מפלגתית, אדומים וכחולים – לאלו ״קואליצית רפובליקנים יהודים״ ולאלו ״דמוקרטים למען ישראל״ – המפלגה שתוכל לשנע יותר אנשים להצביע תזכה בבחירות – כך נצבעת ארה״ב בצבעי כחול ואדום, ולבסוף גובר צבע אחד על האחר למשך שנתיים, ארבע ומקסימום שמונה (שתי קדנציות לנשיא) – מדריך והמלצות לקראת ה-6 בנובמבר

מעת וצילום: ארי בוסל 

בזמן שאנחנו חוגגים את חגי תשרי, העולם לא עומד דום, ובארה״ב שדה הקרב העכשווי הוא הבחירות המתקרבות בשישה בנובמבר. נראה שאנחנו מעלימים עין, שהבחירות לא בדיוק מענינות אותנו, למרות שמהארגונים שלא-למטרות-רווח אנחנו מקבלים כל הזמן תזכורות שצריך וחייבים לתרום להם, שכן הם כה יעילים במה שהם עושים ועבודתם כה משפיעה. תזכורת לבוחר: לחיצה על כפתור ״תרום״ אין פרושה מעורבות בבחירות. ֿהדבר המשמעותי ביותר שהבוחר יכול לעשות הוא לתרום את הקול שלו או שלה, קרי להצביע בבחירות.

ליהודים בהחלט יש את המנגנונים להריץ ולתמוך בצורה מאד משמעותית במתמודדים. כסף, גבירותי ורבותי, כסף. כמה כסף נאסף ומבוזבז, שכן כסף לבדו אינו ערובה מוחלטת להצלחה בבחירות.

באופן מסורתי, מצביעים לפי שייכות מפלגתית, אדומים וכחולים. לאלו ״קואליצית רפובליקנים יהודים״ ולאלו ״דמוקרטים למען ישראל״. מעבר לגופים אלו יש את השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, השוחה בכסף רב ושנהנתה ממונופול מוחלט מהלך עשרות שנים אך בשנים האחרונות, נכשלת יותר מאשר מצליחה, מתרחקת ממסורות העבר (לא לבקר את ממשלת ישראל ולתמוך בה ללא ערעור ולא משנה מי עומד בראשה). אחד הכשלים העיקריים של אייפא״ק הוא בהתבססות האלטרנטיבה לדור הצעיר, ג׳יי סטריט, המריץ את המועמדים שלו (שהם ללא יוצא מן הכלל בגוונים שונים של אנטי-ישראליות).

בעוד אנחנו מפולגים, נקרעים בין נאמנות מפלגתית לבין הרצון העז להשפיע על היחסים עם ישראל, מימין ומשמאל, ובעוד אנחנו עסוקים יותר בתקופת החגים באירוח או בביקורים, בהם גם אותו ביקור שנתי בבית הכנסת, הרשו לי לספר קצת על מה שעושים אחרים. אך תחילה, על מערכת הבחירות בארה״ב.

הטופס מבחירות 2016 ארי בוסל הצביע בעד דונלנד ג'יי טראמפ

בחירות או לא לבחור

שייכות מפלגתית מפשטת מאד את שיטת הבחירות, כי לרוב המצביע לא מכיר וגם לא מסוגל לזהות עבור מי הוא מצביע, והגרוע ביותר הוא בהצבעה לשופטים.

עומד הבוחר בתא ומנקב נקודות דיו על פס הדף הורדרד. האם השם נשמע יהודי? האם המקצוע מדבר לליבי (עורך דין במקצועו, חייבים להצביע נגדו)? היכרות עם השם, שכן ראיתי אותו בפרסומת בטלוויזיה או שמעתי את השם ברדיו עוזרת עד מאוד, אך לרוב זו היכרות של ״נדמה לי:״ ״השם מצלצל לי (משום מה) מוכר״.

שייכות מפלגתית כאמור מפשטת הכל – שכן דמוקרטי יצביע למועמדים הדמוקרטים ורפובליקני יצביע למועמדים הרפובליקנים.

שייכות מפלגתית פירושה גם שהמפלגה והמנגנון המאוד משומן שלה ניצבים אחרי המתמודד ותומכים בו בתזרים מזומנים ובקולות בוחרים (בעיקר אצל הדמוקרטים המשנעים את ועדי העובדים).

יש כמובן יוצאים מן הכלל. אמא שלי לדוגמא! אמי יושבת משך שעות ארוכות ולומדת את החומר הכתוב, מחפשת ומוצאת מה אמר מתמודד, איך הוא הצביע בעבר, מה הרקע שלו, ומה הצהרות כוונותיו. יושבת אמי משך שעות וימים ולא מניחה לאף מתמודד להתחמק מעמל חקירת ״הכר אותי״. זו מחויבות כבדה להצביע, מאמינה אמי, ואסור לנו להקל ראש בזכות זאת. כך בדיוק אסור יהיה לנו להתלונן אם לא נצביע, דבר שמרבית הבוחרים עושים (פשוט, הם מדלגים על מערכת הבחירות, אך לא על ההערות על הביצועים או הכשלים אחר כך).

למזלנו, אצלנו במשפחה, אמי עושה את העבודה, ואנחנו מחרים-מחזיקים אחריה, כה קל הדבר! (לעיתים חלוקות הדעות, בעיקר לגבי המתמודדים העיקריים, ובהם בראש ובראשונה המועמד לנשיאות. הוא חייב לענות לקריטריון אחד בראש ובראשונה: האם הוא טוב לישראל?אך גם כשמתגלות מחלוקות נדירות, כולנו מקפידים להצביע, כי כך חונכנו וכך ממשיכים אנו את המסורת).

מה יוצאים אנו למדים? רוב הבוחרים לא יודעים עבור מה ומי הם מצביעים. כשרואים את מילות המפתח ״ילדים״ ״ספריות״ ״מכבי אש״ ״גורמי הצלה״ ״בתי ספר״ ״מהגרים״ ״בתי סוהר,״ הלב נמס והיד מיד רושמת ״כן״ בהחלט, חלקו כסף, התחייבו עבור מאות מיליונים במיסים נוספים שיוטלו עלינו בכדי שה״ילדים״ או ה״כבאים״ או הגורמים האחרים יזכו מן ההפקר.

אז המשחק פשוט בעיקרו: אנחנו מצביעים לרוב בלי לדעת ובלי להבין. המפלגה בין השתיים שתוכל לשנע יותר אנשים להצביע תזכה בבחירות. כך נצבעת ארה״ב בצבעי כחול ואדום, ולבסוף גובר צבע אחד על האחר, למשך שנתיים, ארבע ומקסימום שמונה (שתי קדנציות לנשיא).

כחול מול אדום

הדמוקרטים פיתחו שיטה בטוחה, שיטה שעובדת ביעילות רבה ביותר: הם מייצרים תלות מוחלטת (הטבות כספיות לנזקקים, דמי אבטלה ועזרה), הם מעודדים מהגרים בלתי חוקיים (שכן ילדיהם שנולדו כאן יצביעו לטובת מי שלא מאיים על הוריהם בגרוש) והם משתמשים בכל אמצעי הפחדה והשמצה אחר, כאלו שהומצאו ושוכללו (ע״י המאפיה לדוגמא) וכאלו שעדין לא (מיקי מאוס ואנשים מתים מצביעים דרך קבע בשיקגו ובערים אחרות; לבדוק את הבא להצביע באמצעות תעודה מזהה א ס ו ר בתכלית האיסור, וכו׳).

נראה שכף המאזנים נוטה קצת יותר לכיוון הדמוקרטים, וכך ארה״ב מוצאת את עצמה מדי מערכת בחירות (בין אם זה לנשיאות מדי ארבע שנים או אמצע הקדנציה, שנתיים אחרי כניסת הנשיא לתפקיד) בפני צורך להוציא את הבוחרים לקלפיות.

מזג אוויר קשה (לדוגמא סופות שלגים או הוריקנים) גורמות למספר בוחרים נמוך מהרגיל, אך גם כשמזג האויר אידיאל ימספר הבוחרים מכלל אלו הזכאים ורשומים להצביע נמוך בצורה מאד מדאיגה.

ישנם החושבים שקולם לא משפיע, לא ישנה את התוצאה. ישנם אחרים שפשוט אינם מעונינים בפוליטיקה. וישנם כאלו העסוקים בחיי היום-יום, ועבורם הזכות הניתנת להם בודאות ובבטחון כה רבים, הזכות שמכתיבה שקולם שווה ערך לקולו של הנשיא או כל אזרח אחר, שוט אינה חשובה מספיק לענין אותם.

כה חבל, כי הם פשוט לא התנסו במשטרים טוטל טרים בהם לא ניתן להצביע, או שההצבעה מוחלטת מראש (לדוגמא בבחירות הדמוקרטיות והחופשיות לחלוטין בעזה).

כך מוצאים אנו את עצמנו מספר שבועות לפני ההצבעה, וישנם גופים החרדים על גורל המדינה. האוונגליסטים יצביעו, המדינה .

(המהווים איום על דרך החיים המערבית,שהם מצהירים ש״אירופה כבר נפלה, ארה״ב בדרך,״ אך מספרם והשפעתם עדין נמוכים יותר), האבווגליסטים מונים עשרות רבות של מיליונים. מסתבר שמספר לבדו אינו הכל, ומרביתם לא רשום להצביע, ומאלו שכן רשומים, הרבה לא מצביעים.

הנה דוגמא מוחשית. בקליפורניה מקבץ הנוצרים האוונגליסטים השני בגודלו בארה״ב אחרי טקסס. ניתן להניח, לפיכך, שאם כל אוונגליסטים יצביעו, המדינה הכחול (דמוקרטית) תהפוך לאדומה רפובליקנית), בייחוד עכשיו כשכל כך הרבה על המאזנים.

לרבים הדבר נראה שקול בהתכנותו לבי את המשיח ביום זה ממש.

זו בדיוק הסיבה שהנוצרים עוסקים בימים אלו בשינוע כוחות, בימי וכנסי הסברה לפסטורים שיש להיות מעורבים ב״כיכר הפומבית״ ולהצביע לפי ״מצפון תנ״כי,״ לפי עקרונות הדת. מלמדים את הפסטורים לעודד רישום להצבעה ולא לסמוך על הפטור-ללא-כלום כשאנשיהם טוענים ״אנחנו רשומים ואנחנו מצביעים.״

הרבה מוטל על כף המאזנים, ראשית לארה״ב וכנגזרת גם לישראל. לכן חשוב שכל ישראלי החי בארה״ב, בעל זכות בחירה, ינצל זכות זאת ויצביע. המוסלמים עושים זאת. היהודים עושים זאת ולצערנו נגד ישראל במקום עבורה). הנוצרים מתעורר ים.

הגיע הזמן שגם אנחנו נקח חלק פעיל ביותר במערכות הבחירות בארה״ב. זו זכותנו, אךזו גם חובתנו המוסרית. לדון

ליצירת קשר ותגובות: bussel@me.com

 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

יהדות, עסקים, אינטרטיימנט

Published

on

מרכז נזריאן ללימוד ישראל ב- UCLAערך יום עיון מיוחד לכבוד יום העצמאות בהשתתפות מרצים אורחים מארה"ב ומהארץ • המראות והקולות

נינט טייב כתבה שיר על המעבר ללוס אנג'לס

מרכז נזריאן ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת UCLA ערך לכבוד יום העצמאות יום עיון שהתרכז בקשר ובחיבור בין הקהילה היהודית בארצות הברית למקבילתה בישראל. כ-200 אורחים מתחומים שונים בקהילה היהודית בלוס אנג׳לס הגיעו לאולם ה-COVEL COMMONS ונהנו מיום עיון פורה שכלל שלושה פאנלים מעניינים בנושאי דת, עסקים וטכנולוגיה ובידור. כולם כללו דמויות מובילות מישראל וארצות הברית.

הפאנל בנושא דת ומדינה, שהיה לטעמי המעניין והפורה ביותר, עסק בנושא הזהות היהודית ברחבי העולם, וכיצד מדינת ישראל תורמת לקידומו או אולי בכלל מאתגרת אותו. בין המשתתפים הרב דניאל בוסקילה, חיה גילבוע( ג׳ויאש אינגייג׳מנט) הח"כית לשעבר ד"ר עליזה לביא מאוניברסיטת בר אילן והרב ארז שרמן מסיני טמפל. הפאנל הונחה על ידי דיקן 'היברו יוניון קולג'׳ ג׳ושוע הולו.

הרב בוסקילה, מנכ״ל המרכז החינוכי הספרדי ומראשי בית הכנסת תפארת ישראל בווסטווד היה מהדומיננטים בפאנל, והוביל לשיחה ערה יחד עם הרב ארז שרמן. הקבוצה עסקה בין היתר בחשיבות של הקשר היהודי מסביב לעולם ובהבדל בין רבנים שיודעים להעביר את ״החומר הנלמד״ לבין כאלו שיודעים לאחד את הקהילה.

עוד במהלך הפאנל דיונים בנושא סוגיות דתיות-חברתיות כמו מוסד הנשואים הכפוף לרבנות, מדוע קיימת הפרדה בין נשים לגברים בכותל, הדתה ועוד.

מקומם היה לשמוע את הרב שרמן ממעיט בחשיבותה של השפה העברית, כאשר אמר ש"זה לא הדבר הכי חשוב שמאחד את העם היהודי". לא כך מצופה ממדריך רוחני שאמור לדעת את חשיבות השפה: ראשית, מבחינה היסטורית – החייאתה לאחר 2000 שנים שבה כמעט ניכחדה. שנית, כל סטודנט שנה ראשונה בלימודי תקשורת יודע ששפה היא אחד הכלים החשובים ביותר לחיבור בין אינדיבידואלים. על חשיבותה של השפה העברית אין עוררין. ניתוק השפה ככלי חשוב שצריך להימצא בארגז הכלים של כל יהודי נראה כמו נסיון לפטור את יהדות אמריקה מהצורך ללמוד אותה ובנוסף, סולל את הדרך להעלמותה של השפה בעתיד.

• • •

לאחר הפסקת קפה קצרה, התכנס הפאנל שעסק בטכנולוגיה ועסקים בו השתתפו: חדווה קליינדלר מייסדת Emerj, גיא רוזנטל מקבוצת הטכנולגיה, יאיר ורדי, מייסד משותף של פרטנר פיוז׳ין לוס אנג׳לס, מאיה ורדי-שושני מ- Bird Foundation מומחית בתחום הסייבר, וכרמית ידין מנכ"לית Arcus Team . מנחה הפאנל סטויארט גבריאל, פרופ׳ לכלכלה ופיננסים ב UCLA, הפתיע ואמר שלמרות שכולם נוטים להלל את החדשות והטכנולוגיה הישראלית הוא סבור שהיא מוגבלת: "לאחר שנבנה רעיון או אפילו מוצר, הישראלים צריכים לקחת אותו לשווקים כמו סין וארצות הברית. השווקים בישראל קטנים ולא מספיקים כדי לבחון אותו באמת".

הרב דניאל בוסקילה בפאנל על יהדות, הדתה ושאר ירקות

בזה אחר זה הציגו הדוברים את החברות אותן הם מייצגים ואת הבשורות הטכנלוגיות שהם מביאים.

החברה של ורדי למשל השקיעה ביותר ב-27 סטארטפים בארה"ב בסכום של למעלה מ-40 מיליון דולר. מה שהוביל לדיון פורה בנושא שיתופי הפעולה בין השווקים האמריקאים לישראל ועל מיזוג חברות וגם על ההבדלים התרבותיים בין היזמים הישראלים לאמריקאים. רוזנטל: ״פה (בארצות הברית), כדי לעודד מקוריות אומרים לעובדים לחשוב מחוץ לקופסא. בישראל אין בכלל קופסא, היא לא קיימת – כל אחד עושה מה שבא לו״…

נושא נוסף שנידון הוא על חברות ישראליות שמגיעות לארצות הברית, פותחות שם משרדים ומהוות שחקן פעיל בשוק, תהליך שלא קורה בכיוון ההפוך. כאן החל דיון על חברה אמריקאית אחת שכן הגיעה לאחרונה לישראל: ׳אמזון׳ וכיצד תשפיע כניסת של ענקית הקניות על השוק הישראלי ועל תרבות הצריכה בחברה הישראלית.

בתום הפאנל יצאו האורחים לארוחת צהרים קלה ברחבת האולם המשקיפה על הקמפוס.

• • •

הפאנל השלישי והאחרון בנושא תעשית הבידור, שהיה הקליל והמהנה ביותר והתהדר בכוכבת ישראלית גדולה הזמרת והשחקנית נינט טייב. נינט ביצעה מספר שירים והסבירה כיצד כתבה אותם. אחד מהם כתבה בעקבות המעבר ללוס אנג׳לס לפני מספר שנים.

הקולנוען גידי רף מספר על יצירת חטופים והומלנד

עוד בפאנל איש הקולנוע והטלוויזיה הישראלי גידי רף הומלנד, חטופים)) שעושה חייל בשנים האחרונות ככותב ומפיק הוליוודי מוערך. ריף דיבר על תעשית על הטלוויזיה וסיפר על הרעיון וההשראה מאחורי הומלנד.

פרופ' רונית וייס-ברקוביץ, מרצה לקולנוע מאוניברסיטת תל אביב, סיפרה על תעשיית הסרטים בישראל ועל הבדלי התקציבים העצומים בין הפקות ישראליות לאמריקאיות.

ניקול יורקין, תסריטאית ומפיקה טלוויזיונית, חלקה עם הקהל את הסיפור מאחורי הסדרה ״פאודה״ שזכתה כידוע להצלחה מרשימה בארצות הברית ובעולם כולו.

הפאנל הסתיים בעוד שיר של נינט עם גיטרה אקוסטית לבקשת הקהל, שהתענג מכל רגע ולא הפסיק לתעד את הרגעים הקסומים בסלולרי שלו.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

הכל זהב: המסעדה של השף מייקל סולומונוב בפילדלפיה – הטובה בארה"ב

Published

on

זהב", החוגגת במרכזה את המטבח הישראלי, היא הזוכה הגדולה בתואר Outstanding Restaurant לשנת 2019 ב"אוסקר" של עולם הקולינריה האמריקאי

מייקל סולמונוב. ההישג הגדול של המטבח הישראלי

מסעדת ״זהב" של השף מייקל סולומונוב בפילדלפיה, החוגגת במרכזה את המטבח הישראלי היא הזוכה הגדולה בתואר המסעדה הטובה ביותר Outstanding Restaurant – לשנת 2019 על ידי אגודת ג'יימס בירד. זה קרה במהלך ה"אוסקר" של עולם הקולינריה האמריקאי, באירוע חגיגי שהתקיים בשיקגו. הזכייה של מסעדת "זהב" היא אחד ההישגים הגדולים ביותר של המטבח הישראלי בארה"ב. השף סולומונוב הוא אמריקאי-ישראלי שאחיו נלחם ונפל בזמן שירותו בצה"ל, הצליח להעלות את קרנו של המטבח הישראלי כשווה ערך בין מסעדות העלית באמריקה. הזכייה מצטרפת לפרסים קודמים בהם זכה סולומונוב. ב-2017 זכה בתואר 'השף הטוב ביותר בארצות הברית'. שנה לפני כן ב-2016 הוא זכה יחד עם שותפו סטיבן קוק בפרס ג'יימס בירד לספר הבישול הבינלאומי הטוב של השנה על ספרם "זהב: עולם הבישול הישראלי".

סולומונוב נולד בארץ ובגיל שנתיים עברה משפחתו לפיטסבורג. בגיל 15 חזר לישראל ללימודים בפנימייה בפרדס חנה עם קבוצה של ילדים אמריקאים. אחרי שנה חזר לפיטסבורג. ניסה ללכת לקולג' בוורמונט ונשר באמצע הלימודים. הוא נשלח שוב לישראל ואחרי שסומן כ"נער בסיכון" עבד במאפייה בכפר סבא, שם אפה רוגלעך, בורקס וחלות. עם חזרתו לאמריקה החליט ללמוד בבית ספר לבישול. משם הדרך היתה קצרה למטבחי מסעדות בפילדלפיה עד שמונה לסו שף במסעדה איטלקית מקומית. בעקבות נפילת אחיו בלבנון בשנת 2003 הוא עזב את המסעדה האיטלקית והחל להתמכר לסמים ולאלכוהול. כחלק מתהליך השיקום החל לבשל במסעדה ישראלית של חברו הטוב. ב-2008 החליט לפרוש לדרך עצמאית ופתח את מסעדת "זהב", עם המטבח עליו גדל. כחצי שנה אחר כך חרה מסעדתו כאחת מ-20 המסעדות החדשות הטובות של המגזין אסקוויר ומאז מופיעה תדיר בדירוגים נחשבים ומוערכים. לפני כשנה פרסם סולומונוב ספר בישול שני שעוסק הפעם באוכל הרחוב הישראלי.

סולומונוב מסמל את ההצלחה של המטבח הישראלי בארה"ב בשנים האחרונות וכמי שפתח את הדלת בעבור שפים ישראלים נוספים כמו ארז קומורובסקי, ניר צוק, מאיר אדוני ואיל שני, כמו גם ישראלים נוספים כמו אורי מנשה מהמסעדות "בסטיה" ו"בבל" בלוס אנג'לס. גם מסעדת "בבל" השתתפה בטקס והייתה מועמדת לפרס המסעדה החדשה הטובה ביותר", אך הפסידה למסעדה הצרפתית "Frenchette" בניו יורק. לפני שבועיים נבחרה "בבל" למסעדת השנה של ה"לוס אנג'לס טיימס". המסעדה נפתחה בשנה שעברה על ידי השפים אורי מנשה ואשתו ג'נביב גרגיס.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

יום העצמאות בקנדה: טרודו בירך בעברית – "HAPPY יום העצמאות!"

Published

on

טרודו. "קנדה תמשיך לעמוד לצד ישראל בגאווה"

בקנדה תיאמו השנה את החגיגות לציון יום העצמאות ה-71 – לאלו שבישראל: ביום חמישי שעבר, כשבחוץ שוררות 10 מעלות בלבד, יצאו אלפים אל אירוע תמיכה גדול ברחובות מונטריאול. ראש הממשלה קנדה ג'סטין טרודו הצטרף לברכות: "HAPPY יום העצמאות!".

אלפי חברי הקהילה היהודית בקנדה ותומכי ישראל יצאו לרחובות מונטריאול בשעה 12 בצהריים (שעון מקומי) והתחילו לצעוד בעיר עם דגלי ישראל וקנדה. בין המברכים באירוע, גם ראש הממשלה טרודו שבירך את ישראל והתחייב לעמוד לצדה. "קנדה וישראל הן שותפות, בעלות ברית וחברות קרובות", אמר. "מוקדם יותר השבוע גינינו בחריפות את התקפת הרקטות של חמאס ושל ארגוני טרור נוספים", הוסיף טרודו. "קנדה תמשיך לעמוד לצד ישראל בגאווה, ותמשיך לתמוך בישראל באו"ם. זו גם הסיבה שבגללה נמשיך לגנות את תנועת ה-BDS וכל תנועה אחרת שתוקפת את חברינו הישראלים, את יהודי קנדה ואת הערכים שאנו חולקים".

״לחברותנו הקרובה אחראית במידה רבה הקהילה היהודית בקנדה, כאן במונטריאול וגם ברחבי המדינה דעו לכם שממשלתנו תמיד תעמוד לצדכם", סיכם ראש הממשלה טרודו בחיוך. "שתהיה לכם חגיגה נהדרת ויום עצמאות שמח!".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות