Connect with us

מצב הרוח

למי, למי יש כבוד

Published

on

כך הוזמנתי לאירוע בזכות הפיתוח פורץ הדרך שלי בפיזיקה גרעינית – היכולת לקרב אלי צלחת גרעינים עם הרגל בלי לקום מהספה

מאת: יאיר ניצני

תלמיד טוב לא הייתי מעולם. נהפוך הוא. ביליתי לא מעט זמן מחוץ לכיתה, וההצטיינות היחידה שלי היתה בחמש יחידות המתנה ליד חדר המנהל.לפני ימי הורים היו הוריי צריכים לפנות את כל הערב כדי לפגוש לא רק את המחנכת שלי, שפירטה בפניהם את גיליון ההתנהגות שלי (שהיה בעייתי גם בסטנדרטים של מוסד לעבריינים צעירים), אלא גם את המורים לחשבון, לאנגלית, לתנ"ך ולספרות. סביר להניח שבאותה תקופה גם למורה לספורט ולשרת של בית הספר היו טענות כלפיי.

שנים רבות אחרי שסיימתי את התיכון עם תדמית של יהושע הפרוע וגיליון ציונים של נעל בית, הגיעו לעולם מושגים כמו דיסלקציה והפרעת קשב וריכוז. פתאום התברר שהרבה תלמידים, שבזמנו זכו לפידבקים כמו מופרע", "עצלן", "סתום" או "ממילא לא ייצא ממך כלום, חבל לך לבזבז פה את הזמן", היו ילדים אינטליגנטיים, שפשוט סבלו מבעיות שהפריעו להם לאיית, להגיש עבודות או לפתור מבחנים בחצי שעה.

אני זוכר שרצינו להשתובב, ליהנות ממוזיקה ומספורט ולעשות רושם על הבנות. אבל הלימודים, למי שהתקשה בהם, יצרו תסכול גדול. לפעמים אני חושב איך זה היה ללכת לבית הספר היום, בעידן האבחונים והמודעות להפרעות קשב. אולי, במקום להיחשב לעצלן דביל, הייתי נחשב לעצלן דביל עם מרשם לריטלין.

אחרי הקריירה הלא מזהירה שלי בבית הספר, לימודים אקדמיים לא עמדו על הפרק. בזמן שהחבר'ה הלכו לאוניברסיטה וצברו תארים, אני הסתפקתי בתארים "קלידן" ו"סטלן", כתבתי שירים ומערכונים והשתלבתי בתעשיית המוזיקה.

היום, כשמזמינים אותי להרצות בפני סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות, אני חושב בהתחלה שיש כאן טעות. אני, שביליתי כל כך הרבה שעות מחוץ לכיתה ושמרוב עונשים קראו לשעת אפס על שמי – אני מוזמן להרצות באוניברסיטה?! איזה כבוד! בכל פעם שאירוע כזה קרה, מיהרתי לבית הוריי לספר להם על הכבוד שנפל בחלקי, בניסיון לכפר קצת על עוגמת הנפש שגרמתי להם בימי בית הספר.

לפני כמה חודשים התקשרה אלי גברת לבבית מאוניברסיטת חיפה ושאלה אם אסכים לדבר באוניברסיטה, במסגרת "ליל המדענים". לא בדיוק הבנתי בזכות איזה מחקר מדעי אני מוזמן לאירוע, אולי בזכות הפיתוח פורץ הדרך שלי בפיזיקה גרעינית – היכולת לקרב אלי צלחת גרעינים עם הרגל בלי לקום מהספה. אבל הרעיון מצא חן בעיניי מאוד, וכשהגענו לעניין התמורה אמרתי בטון מחויך שאם יש בעיה עם תשלום, אני מוכן להמיר אותו בתואר דוקטור של כבוד. אם זה לא מסתייע, גם בי.איי של כבוד זה בסדר. הגברת צחקה, השיחה המבודחת הסתיימה, וביום המיועד הגעתי לאוניברסיטה לשאת את דבריי.

כשסיימתי והתכוונתי לחזור לחיי נטולי הזוהר וההשכלה, אמרה המנחה שיש להם הפתעה עבורי: האוניברסיטה החליטה להעניק לי תואר "מדען של כבוד". לפני שהספקתי להגיד אלברט איינשטיין, פרץ לבמה נשיא האוניברסיטה, פרופ' רון רובין, בגלימת אקדמיה מהודרת. גם אני הולבשתי בגלימה ובכובע של בוגרים עם פונפון מתנפנף. נשיא האוניברסיטה הגיש לי תעודה יפה, שבה אני מוכרז כמדען של כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה, בצירוף כל מיני מחמאות שמפאת הצניעות אחסוך מכם. הצטלמנו יחד, וכשהוא ביקש לענוד את הברז המפורסם שלי על הראש למרות שהוא ענד אותו הפוך), הבנתי שהגעתי למשהו בחיים. הברז הגיע לאקדמיה, או כמו שנאמר בסרט מאותו עשור: שמתי ברז למורים.

מייד נזכרתי במורה שלי לפיזיקה בתיכון, שברגע שהיה מתחיל לדבר באיטיות על חוק הכלים השלובים, מייד הייתי מיישם את חוק העפעפיים הסגורים ונרדם על השולחן. והנה, למרות שלא הקשבתי להסברים שלו על לחץ מים, הצלחתי לשלב את מדעי האינסטלציה בקריירה אקדמית.

לצערי, מאז שאני נושא את התואר החדש לא נרשמה התקדמות בידע שלי במדעים מדויקים, ואני עדיין בור מוחלט בתורת היחסות, גם יחסית לילד בן 10. ועדיין, הייתי שמח לשלוח למורים המכובדים מבית הספר, שלא האמינו בי, את התמונה שלי עם נשיא האוניברסיטה, כשאני מוכתר למדען של כבוד. הם הרי לא חייבים לדעת שמדובר בבדיחה שיצאה משליטה.

עכשיו נשאלת השאלה אם בעקבות התואר החדש שלי כמדען בכיר, ממשיך דרכם של ניוטון, גלילאו וסטיבן הוקינג – חיי ישתנו מן הקצה אל הקצה. האם עלי להמיר את המכנסיים הקצרים והטישירט בחליפות שלושה חלקים? האם אזכה להטבות כלכליות ולהקלות במס? האם גם לי מגיעה, כמו לכל אקדמאי בכיר, שנת שבתון?

אני כמובן אסיר תודה על התואר "מדען של כבוד", אבל האם אפשר לשדרג אותו לדוקטור של כבוד, אולי בנקודות שצברתי בכרטיס האשראי? אחת הבעיות בתואר מדען היא שבניגוד לדוקטור או לפרופסור, לא מקובל לשים אותו לפני השם. אני לא יכול לכתוב "מדען יאיר ניצני" – ותודו שזה נשמע קצת פחות מרשים. יותר מזה, אין לי ספק שהקידומת דוקטור תעזור לי לקבל תרופות בבית מרקחת, וגם תסייע בחינוך הדור הבא של המשפחה בכך שאוכל לכתוב לבתי אישורים לבית הספר ("הילדה לא חשה בטוב. בברכה, ד"ר ניצני").

בינתיים, כל עוד אני רק מדען, אני מתכוון להמשיך את המחקר המעמיק שלי בתחומים שבהם קניתי את תהילתי. למשל, מדעי השנ"צ, דיסציפלינה שבה צברתי אלפי שעות מחקר. אני מקווה שעכשיו, כשזכיתי להכרה אקדמית, אוכל לספר עליה, כולל הדגמות מעשיות בכנסים מדעיים ברחבי העולם, שבוודאי ישמחו לארח מדען של כבוד בסוויטה של כבוד.

בבית לא נרשמה התלהבות גדולה מההישגים האקדמיים שלי. התעודה עם התמונה נשלחה אמנם למסגור ותיתלה בבית הוריי בגאווה גדולה, ותוך הסתרת העובדות המלאות על האירוע מהחברות של אמא. אבל רעייתי והבנות מפגינות בוז מכעיס לעולם ההשכלה ומסרבות לעשות כבוד למדען של כבוד. מתברר שמבחינתן, התואר היוקרתי לא מקנה פטור משטיפת כלים, מהורדת הזבל או מהסעות לחוגים.

סתם קנאיות.

 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מצב הרוח

רגע אחרי הדוז פואה

Published

on

הגיע הזמן למתג את עצמנו כמדינת האירוויזיון כל השנה, עם היכל תהילה ומוזיאון נצנצים. ככה נוכל לעקוץ עוד תיירים

האירוויזיון כבר מאחורינו, אלפי אורחים נורדים סטונים חזרו לארצותיהם, מנחים ששוברים שיניים באנגלית ומסתובבים בבגדי מעצבים חזרו לשורטס ולסנדלים, וכולנו חזרנו לחיים המשעממים שלנו עם עזה, הרכבת הממשלה, הצפיפות במיון והניסיונות להקטין את צריכת הפחמימות. נמצא לנו שערורייה חדשה בסגנון השביס של לינור אברג׳יל, ויזהר כהן יוכל לנוח קצת מהחודש שבו הוא התראיין לכל תוכנית אפשרית, כולל סרטי טבע בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק.

אחרי שהתענוג הזה הסתיים, הנה עוד כמה דברים חשובים שצריכים להיאמר:

  1. בניגוד למדינות כמו ארה״ב, אנגליה או שבדיה, ישראל לא השכילה לייצר כוכב מוזיקלי עולמי בתחומי הרוק או ההיפ הופ. אין לנו מדונה משלנו, אלטון ג׳ון או להקת אבבא – מקסימום הגבעטרון. אבל באירוויזיונים היו לנו הרבה הצלחות. יחסית לגודלנו הפיזי, אנחנו מעצמה לא קטנה, מה שהופך אותנו ל״ראש לשועלים״ ובמקרה של דנה אינטרנשיונל, גם נוצה לתוכיים.
  2. אנחנו לא אהודים מדי בעולם, רוג׳ר ווטרס יושב על החומה ומטנף עלינו, כולם מקטרים על ההסברה של ישראל בעולם ולא עושים כלום כדי לשנות את זה. ההתעניינות העצומה סביב האירוויזיון בת"א היא הזדמנות שכדאי למנף ולהזכיר לעולם שחוץ ממלחמות, יש כאן גם אחלה חופים, מסעדות ומכונים להסרת שיער.
  3. ואם אנחנו כל כך טובים באירוויזיונים – למה להגביל את זה רק לתקופה שבה הם ממש מתקיימים פה? נכון שלא כל יום פורים, אבל איפה כתוב שלא כל יום אירוויזיון? זה הזמן למתג את עצמנו כמדינת האירוויזיון, מה שיביא לכאן כל השנה עוד תיירים שאפשר יהיה לארח וגם לעקוץ במחירים (פרטים בהמשך).

זה לא אומר שצריך לוותר על המיתוג הישן כארץ הקודש, אבל לרשימת המקומות הקדושים שאליהם עולים לרגל, לצד הכותל ומגדל דוד, אפשר להוסיף גם את חנות התכשיטים של יזהר כהן, המקום שבו נולדה עפרה חזה או הלול שממנו נטע ברזילי שאבה השראה. המיתוג החדש לא צריך להיות מסובך מדי, ובמקום הסלוגן "ארץ זבת חלב ודבש", נלך על "ארץ זבת גלי עטרי וחלב ודבש".

איך עושים את זה? אני מציע שמשרדי התרבות, החוץ והתפוצות יקימו בתקציב משותף את ״הההשה!" – היכל התהילה הישראלי של האירוויזיון. באנגלית זה אפילו נראה טוב יותר: Hahahasha. מייד אחרי הנחיתה בנתב"ג יוסעו תיירי האירוויזיון וצלייני ירדנה ארזי היישר להיכל. הנסיעה לא תהיה ארוכה, כי ההיכל יוקם בראש העין, העיר המזוהה עם העדה התימנית שהביאה לנו את מרב ההצלחות בתחרות.

ההיכל הגדול והנוצץ מפאייטים יכלול מוזיאון גדול, מסעדה בסגנון הארד רוק קפה, אולם מופעים וחנות מזכרות. באולם המופעים ירוץ מופע מושקע של מיטב להיטי האירוויזיון, שיביימו צדי צרפתי וחנוך רוזן. במוזיאון יוצגו מיטב פריטי הלבוש שכולנו זוכרים מההיסטוריה של התחרות: החולצות הרקומות כשטיח של אורנה ומשה דץ, הבגדים הצהובים של הרקדנים של עפרה חזה, הסוודרים של כוורת, והתוכי של דנה וגוטייה. על הקירות ייתלו מֶ מוֹ רביליות מהתקופה, כלי נגינה ותקליטים ישנים בחתימת האמנים.

המנות ייקראו על שם שירים ידועים. בראשונות יוגשו סלט ״הללויה״, כיסני ״הורה״ וטרטר ״חי״. בעיקריות עוף נטע ברזילי עם אפקט קרקורי תרנגול, ולמנה אחרונה יוגשו סופלה תופח בשם ״מרימי״ או עוגת שכבות שוקולד מנטה מסטיק. החשבון יוגש עם סוכריות ״עולה עולה״, וזו גם תהיה התשובה של המלצר כשהסועדים ישאלו, ״אתה בטוח שזה עולה כל כך הרבה?״ חנות המזכרות, שתיקרא ״אמור שלום לכספך״, תמכור מזכרות, חולצות, משקפיים סטייל הבטלנים, גופיות עם הכיתוב ״זה רק ספורט״ (כולל ציון החריגה בשניות בשיר של דפנה דקל) והמון נצנצים ופאייטים. כדי לממן את הפרויקט, אפשר לרתום לעניין את המיליארדר מוריס קאהן, שלכבודו הדצים בוודאי יסכימו לעדכן את שירם ל״קאהן נולדתי, קאהן נולדו לי ילדיי״.

בהמשך לטור הקודם, שבו ניסינו לעזור לאורחינו מחו"ל להבין ביטויים עבריים פופולריים, ננסה לסייע בעוד כמה עניינים שיהפכו את הביקור לנוח ויעיל יותר.

  • הפתיחות בתל אביב כלפי הקהילה הגאה היא אדירה, וחוף נורדאו אפילו הותאם במיוחד עבור הקהילה החד־מינית. נכון שזו לא היתה הכוונה, אבל מכיוון שמדובר בחוף לחרדים ויש בו חלוקה מגדרית – בימים א', ג' ו־ה' נשים בלבד, ובימים ב', ד' ו־ו' רק גברים – מדובר בגן עדן אמיתי עבורכם.
  • סביר שבחוף יסתובב מישהו שיבקש מהמתרחצים לצאת מהמים או להתרחץ בין הדגלים. למרות שהוא תמיד מסתובב בלי חולצה ובבגד ים ספידו – זה לא אומר שהוא מהקהילה. לגבי הדגלים: אם הדגל שחור – לא להיכנס. אם הוא אדום – צריך להיזהר. אם הוא לבן סבבה. ואם הוא מורכב מכל צבעי הקשת – זה פיקניק פרטי.
  • בהרבה מקומות בארץ ינסו לרמות אתכם במחיר, כי אתם תיירים. אבל דווקא בים, המחירים המופרכים שגובים על אוכל, על שתייה ועל כיסאות הם לא רק
    לכבודכם.
  • כדאי להיות ערניים כשעולים על מונית, ולזכור שהנסיעה מפארק הירקון לחוף ירושלים ממש לא אמורה לעבור דרך העיר ירושלים ולעלות 300 דולר.

שתהיה לכולכם באסה סבבה וננה בננה.

המשך לקרוא

מצב הרוח

כך ניזכה שוב באירוויזיון

Published

on

כמו שידענו להביא את מדונה, שהיא כבר חזק בקבלה וממש סנטימטרים ספורים מגיור, מדוע שלא נפעיל את יהודי העולם כדי לסייע במשימה הלאומית?

מכיוון שהשנה אנחנו מארחים את האירוויזיון, ברור שזו כבר לא סתם תחרות שירים עטוית נצנצים, אלא פרויקט לאומי, ושכולנו צריכים להתגייס – או להתגייז – כדי להראות לעולם מאיפה משתין הדג (או התוכי שממנו עשו את השמלה של דנה). אחד היתרונות שלנו כישראלים הוא היכולת לחשוב מחוץ לקופסה, שאותה כבר הפעלנו בתחרויות עבר. כבר בשנות ה־70 עלו מדעני רשות השידור על המצאה מהפכנית, שבילבלה לחלוטין את האירופאים – תימנים. ישראל שלחה פצצת אנרגיה מתולתלת ומסולסלת בדמותו של יזהר כהן, משהו שהגרמנים, השבדים והנורבגים הקרירים לא נתקלו בו מעולם. זו היתה הפעם הראשונה שבה נציגי היבשת הבלונדינית נחשפו לגוונים, למקצבים, לכוריאוגרפיה ולצורת שיער כזו, וביחד עם התוספת של שפת הבי"ת המסתורית, הם נדהמו מהחדשנות ומהרעננות והצביעו לנו בהמוניהם.

האירוויזיון הבא כבר התקיים בירושלים, וכשהבינו אדריכלי רוממה שהטריק התימני עובד, הם השתמשו בו שוב עם גלי עטרי, ערבבו אותה עם הבחורים של חלב ודבש להרכב שאפשר היה לקרוא לו: חילבה ודבש), וביחד עם מילת הקסם האוניברסלית הללויה, שוב השארנו לאירופאים אבק. בפעם השלישית, בתחבולה משולבת, שילבנו את התימניות הקלאסית עם העולם הטרנסג'נדרי החדש, במה שאפשר להגדיר כ"טרנס־ג'חנון". גם השילוב בין "דנה" הישראלי לאינטרנשיונל הבינלאומי, ביחד עם השיר "דיווה", שכתב הגדול שבדיוות, צביקה פיק, תרמו לנוסחת ההצלחה.

קובי מרימי אינו קונצנזוס, הזכייה שלו אינה מובטחת, וכל עזרה שהוא יכול לקבל תהיה מבורכת. אפשר, למשל, להשתמש באלמנטים ישראליים מוכרים ופופולריים בעולם כדי לעזור לו להתחבב על האירופאים. למשל, שילוב שלו עם השילוש התימני הקדוש – גלי, יזהר ודנה – יכול להיראות כמו הדבר הכי דומה ללהקת אבבא, והיה גומר את אירופה סופית. אפשרות יצירתית יותר היא לחבר את קובי לשתי הישראליות הפופולריות בעולם – גל גדות ואפליקציית ווייז. דואט עם גל, בצירוף דגימות קול של הקריינית של ווייז, יכול להפוך ללהיט, בעיקר אם השיר של קובי, "HOME״, יהפוך בגרסה החדשה ל"עוד מאתיים מטר HOME״, וייצור הזדהות אצל כל נהג באירופה.

עוד נכס אסטרטגי שאפשר להיעזר בו הוא אורי גלר, שבהינף כפית יכול לכופף את הטלוויזיות למיליוני אירופאים ולאיים לעצור להם את השעון באייפון אם הם לא יצביעו כמו שצריך. מובן שאפשר להיעזר גם בתפילות של המוני יהודים לבורא עולם, שיזכה אותנו בדוז פואה לרוב. אלא שכאן יש ניגוד עניינים – הרי רוב קברניטי הדת, ואלה שיש להם את המספר של בורא עולם בחיוג המקוצר בסלולרי, הם גם כאלה שלא ממש מתחברים לאירוויזיון ולמה שהוא מייצג. מה שבטוח אפשר, זה לגייס תמיכה מיהדות התפוצות. כמו שידענו להביא את מדונה, שהיא כבר חזק בקבלה וממש סנטימטרים ספורים מגיור, מדוע שלא נפעיל את יהודי העולם כדי לסייע במשימה הלאומית? בעזרת חוק השבות וקמפיין געוואלד יהודי, אפשר לשכנע את בני עמנו הצדיקים בוב דילן ופול סיימון שיירתמו לעשות למרימי קולות רקע אם כי במקרה של דילן, הקול שלו עשוי להזכיר קצת את הקרקורים מהתרנגול של נטע ברזילי).

אפשר לגייס למאמץ גם את קוונטין טרנטינו, שהוא עכשיו כמו משפחה, והקירבה לחותן צביקה פיק עשויה לשכנע אותו לביים את המעברונים שבהם מוצגים האמנים בנופי ארצנו. טרנטינו יביים אותם כמובן בסגנונו הייחודי, כך שהנציגים הנורבגים ינופפו לשלום במהלך שיט פסטורלי בירקון, ואז בחורה בחליפה צהובה תשסף את ראשיהם. סרטונים כאלה גם יעבירו לאירופאים את המסר שלא כדאי להם להתעסק איתנו בשלב ההצבעה. אם זה לא יספיק, סטיבן ספילברג ישמח לשלב במעברונים את הכריש מ"מלתעות" שיזנק מתוך הכנרת, את אי.טי, שירכב על אופניים ברחובות תל אביב, או דינוזאורים מפארק היורה, שירדפו אחרי הנציג הבלגי במצדה.

במקביל, חשוב להשקיע בקבלת הפנים לאורחים. לקראת התחרות יגיעו לכאן עשרות נציגים מהמשלחות ועוד אלפי תיירים, ומכיוון שארצנו היא אמנם יפה ומלהיבה אבל לא בהכרח קונבנציונלית, כדאי שנסביר להם את פנינו, וגם נסביר עוד כמה דברים:

הודעה למשתתפי ואורחי האירוויזיון: חברים ואורחים יקרים, תודה שבאתם לשיר איתנו
בימים לא פשוטים אלו. אנחנו מעריכים את זה, בעיקר כי אנחנו יודעים כמה שילמתם על חדר וכמה תשלמו על בקבוק מים במזנון – שלא לדבר על כמה תשלמו אם תבחרו לאכול בשווארמייה הלא נכונה. בימים הקרובים אולי תשמעו מסביב מושגים לא מוכרים, שעלולים לבלבל אתכם ולהכניס אתכם ללחץ. אז אנחנו כאן כדי להסביר.

סבב – מילה נרדפת למתח בגבול, התחממות של שני הצדדים, ועוד מילים יפות. לא רוצה להלחיץ, אבל בתכלס "סבב" פירושו מלחמה. לא להתבלבל עם "סבב ברים" ששם, במקום טילים, מי שייפול זה אתם על הרצפה.

ממ״ד – בניגוד למה שחשבתם, לא מדובר בראשי תיבות של מלחין: מדלי דורון. ממ״ד הוא המקום שאליו רצים כששומעים אזעקה עולה ויורדת. מותר בזמן הריצה לעשות תנועות תרנגולת כמו נטע, אם זה מקדם אתכם מהר יותר.

בום – אם זה מלווה בהתפוררות הטיח באולם החזרות, אולי זו מכת תוף חזקה של ההרכב האיסלנדי החתרני. אם התקרה נופלת, זה טיל שהגיע מעזה.

מושגים דומים שעלולים לבלבל:

חמש – השעה שאמרו לכם להיות מוכנים מחוץ למלון; חמאס – הארגון ששולח את הטילים.

הכוכב הבא – התוכנית שממנה הגיע הנציג הישראלי בתחרות;

כוכבי – לא הזוכה בכוכב הבא, אלא ראש הצבא הנוכחי. בזכות פעילותו בנוגע לבניינים בעזה, אפשר להעניק לו את הכינוי קובי מורידי.

צבע אדום – תיאור של מצב שבו נוחתים טילים על ישראל, וגם של תיירים הולנדים אחרי שעתיים בחוף הים של תל אביב.

המשך לקרוא

מצב הרוח

לתפארת מדינת ישראל

Published

on

תיסלם ובנזין פילגו בזמנו את העם לשני מחנות • כדי שהשסע הלאומי הנורא לא יחזור, אני קורא לאזן את הבחירה בפוליקר עם הענקת משואה גם לנציגי המחנה השני

השבועות האחרונים היו מרגשים לכל מי שהתבשר שידליק משואה ביום העצמאות, אבל במיוחד ליהודה פוליקר. עוד לפני ליל הסדר מירי רגב קפצה עליו באמצע הופעה והודיעה לו שנבחר, וזה עוד לפני שמבקר המדינה קפץ עליה והודיע לה שבחירת מדליקי המשואות בשנה שעברה וחלוקת ההזמנות היו לא תקינות.

פוליקר ראוי לכל כבוד. הוא מלחין וזמר נהדר, גיטריסט אדיר, ואני שמח בשבילו מכל הלב. העובדה שמישהו מעולם הרוק הישראלי זוכה בכבוד מחממת את ליבי, ואני מצדיע לוועדה שבחרה בו, וגם באבי נשר ובאחרים. למרות זאת, אני לא משוכנע שההחלטה לבשר על ההחלטה בפורמט של "מסיבת הפתעה, בלי לתאם מראש, היתה רעיון מוצלח (מזל שהשרה לא קפצה מתוך עוגה או מתוך נרתיק של גיטרה). הופעה מול קהל היא עניין מורכב, מתוזמן ומלחיץ גם ככה, ובסרטון רואים בבירור שבזמן המהלך פוליקר אוחז בחזהו, בהתרגשות שיכולה להתפרש גם כהכנה לצנתור ולשירת הלהיט "חופשי זה לגמרי שבץ". יכול להיות שאם הייתי נוכח במקום, לא הייתי מתאפק ומצלצל למד"א, רק ליתר ביטחון.

השימוש שהשרה עשתה בהודעה בציטוטים משיריו של האמן היה יצירתי, אם כי העלה בי זיכרונות רחוקים מאוד. בתחילת שנות ה־80, כשתיסלם פעלה ממש במקביל ללהקת בנזין של פוליקר, היינו מקבלים מכתבים מבני נוער יצירתיים במיוחד, שגם הם שילבו בקיאות פזמונאית בסגנון: "חברי תיסלם היקרים, היום היה לי בוקר של כיף, נסעתי באוטובוס ושמעתי רדיו חזק, ואז אמרתי לאמא שאני אוהב אותה ואשמח לראות אותה היום. אבא חזר עם נשק מהצבא ואמרתי לו תפסיק לכוון אלי. בת הזוג שלי נטע ביקשה שנקבע עוד פגישה. הסבים שאלו מה ארצה כמתנה ליום הולדת, ואמרתי להם: תנו לי רוקנרול".

לא חייבים לעצור כאן. היה נחמד, למשל, אם ישיבת הממשלה של יום ראשון היתה נפתחת בהצהרה ש"השבוע מתחיל מאוחר כרגיל, אין לי כוח לקום, אין לי חשק לכלום". בכל מקרה סביר שבמהלך המו"מ הקואליציוני כל אחד מראשי המפלגות יבהיר: "גם אני רוצה לרמוס את כל מי שעומד בדרכי, לעמוד על שלי בלי ליפול", "גם אני רוצה לשלם במזומן מתחת לשולחן לאיזה עבד נאמן פודלמן", "גם אני רוצה להיות בן של מי שרימה והונה וקיבל חנינה", "אני רוצה להיות ידיד בין ידידי המוזיאון", גם אני רוצה חבר בכנסת ובמס ההכנסה", "גם אני רוצה שומר ראש, נהג צמוד ולימוזינה גדולה" (מתוך "אני רוצה גם" של פוליקר וגלעד).

תיסלם ובנזין פילגו את העם לשני מחנות – מתוסלמים מול מבונזנים. כדי שהשסע הלאומי הנורא לא יחזור ולמען האחדות בעם, אני קורא לשרה לאזן את הבחירה בפוליקר עם הענקת משואה גם לנציגי המחנה השני, של חברי תיסלם. אני כמובן מתנגד לדילים פוליטיים, אבל במקרה כזה בהחלט נהיה מוכנים לוותר לשנה על ביצוע
פרצופה של המדינה".

עם כל הכבוד למסורת, אני חושב שכמדינה שחרטה על דגלה חדשנות ויצירתיות, אפשר להכניס רוח חדשה גם באירועי החג. השימוש בלפיד, למשל, הוא מעט מיושן ונדוש. למה לא לאפשר לכל מדליק להביא את הטאץ' הייחודי שלו? פוליקר הוא גיבור גיטרה ויוכל להדליק את המשואה עם בוזוקי, לתפארת מדינת ישראל והצלחות של יוון. גם את החלק של תרגילי הסדר בטקס בהר הרצל אפשר לרענן. הצורות שיוצרים החיילים על מגרש המסדרים אמורות לסמל את ההווי הישראלי, וכדי להיות נאמנים למציאות, לצד צורות של סמלי המדינה, אפשר להציג גם סמלים פחות רשמיים. נגיד: המסדר ייצור פקק תנועה בכניסה לירושלים; המסדר ייצור ערימת אשפה שמטיילים השאירו בכנרת בסוף חופשת הפסח; המסדר ייצור כתובת שצוירה על קיר בקולוסיאום ברומא; או המסדר ייצור נעל שבתוכה מוגש קינוח לראש ממשלת יפן.

במוצאי החג מחולקים פרסי ישראל, וגם שם, לצד הפרסים לכל נכבדי ומלומדי האומה, אפשר לגוון עם אנשים שביטאו גם הם את הרוח הישראלית הייחודית, רק מכיוונים אחרים. הפרס בתחום הביטחון מגיע לאפי נוה, יושב ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, שהיה מוכן להקריב את עצמו ואת תפקידו רק כדי לחשוף כשלי אבטחה חמורים במערך ביקורת הגבולות בנתב"ג. וזה עוד בלי שדיברנו על היצירתיות והחדשנות שהוא הפגין בתחום מינוי השופטים בישראל.

אמר מי שאמר שעם שלא מכבד את העבר, אין לו עתיד לא זוכר מי בדיוק אמר את זה, זה היה בעבר), ולכן הפרס בתחום מורשת ישראל מגיע לכוכבות "בוורלי הילס 90210", שעזבו הכל ועשו עלייה לכמה שעות של צילומי פרסומת – והזכירו לנו את ארץ ישראל היפה של פעם, בניינטיז, כשהיינו צעירים ועם פחות בוטוקס. הפרס בתחום החקלאות יוענק למשה פייגלין על תרומתו לקידום מורשת הקנאביס והפיכת ישראל מסטארט־אפ ניישן לסָ טלה ניישן. והפרס בתחום היחסים הבינלאומיים יוענק לעוקצי התיירים באשר הם, שדאגו להעניק לתיירים שהגיעו לארץ יחס מיוחד, ובעיקר מחיר מיוחד בערך כפול מהמחיר הרגיל), והבטיחו שגם הרבה אחרי שאותם תיירים יחזרו לארצות מוצאם, הם לא יפסיקו לדבר על החופשה בישראל.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות