למי, למי יש כבוד - שבוע ישראלי
Connect with us

מצב הרוח

למי, למי יש כבוד

Published

on

כך הוזמנתי לאירוע בזכות הפיתוח פורץ הדרך שלי בפיזיקה גרעינית – היכולת לקרב אלי צלחת גרעינים עם הרגל בלי לקום מהספה

מאת: יאיר ניצני

תלמיד טוב לא הייתי מעולם. נהפוך הוא. ביליתי לא מעט זמן מחוץ לכיתה, וההצטיינות היחידה שלי היתה בחמש יחידות המתנה ליד חדר המנהל.לפני ימי הורים היו הוריי צריכים לפנות את כל הערב כדי לפגוש לא רק את המחנכת שלי, שפירטה בפניהם את גיליון ההתנהגות שלי (שהיה בעייתי גם בסטנדרטים של מוסד לעבריינים צעירים), אלא גם את המורים לחשבון, לאנגלית, לתנ"ך ולספרות. סביר להניח שבאותה תקופה גם למורה לספורט ולשרת של בית הספר היו טענות כלפיי.

שנים רבות אחרי שסיימתי את התיכון עם תדמית של יהושע הפרוע וגיליון ציונים של נעל בית, הגיעו לעולם מושגים כמו דיסלקציה והפרעת קשב וריכוז. פתאום התברר שהרבה תלמידים, שבזמנו זכו לפידבקים כמו מופרע", "עצלן", "סתום" או "ממילא לא ייצא ממך כלום, חבל לך לבזבז פה את הזמן", היו ילדים אינטליגנטיים, שפשוט סבלו מבעיות שהפריעו להם לאיית, להגיש עבודות או לפתור מבחנים בחצי שעה.

אני זוכר שרצינו להשתובב, ליהנות ממוזיקה ומספורט ולעשות רושם על הבנות. אבל הלימודים, למי שהתקשה בהם, יצרו תסכול גדול. לפעמים אני חושב איך זה היה ללכת לבית הספר היום, בעידן האבחונים והמודעות להפרעות קשב. אולי, במקום להיחשב לעצלן דביל, הייתי נחשב לעצלן דביל עם מרשם לריטלין.

אחרי הקריירה הלא מזהירה שלי בבית הספר, לימודים אקדמיים לא עמדו על הפרק. בזמן שהחבר'ה הלכו לאוניברסיטה וצברו תארים, אני הסתפקתי בתארים "קלידן" ו"סטלן", כתבתי שירים ומערכונים והשתלבתי בתעשיית המוזיקה.

היום, כשמזמינים אותי להרצות בפני סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות, אני חושב בהתחלה שיש כאן טעות. אני, שביליתי כל כך הרבה שעות מחוץ לכיתה ושמרוב עונשים קראו לשעת אפס על שמי – אני מוזמן להרצות באוניברסיטה?! איזה כבוד! בכל פעם שאירוע כזה קרה, מיהרתי לבית הוריי לספר להם על הכבוד שנפל בחלקי, בניסיון לכפר קצת על עוגמת הנפש שגרמתי להם בימי בית הספר.

לפני כמה חודשים התקשרה אלי גברת לבבית מאוניברסיטת חיפה ושאלה אם אסכים לדבר באוניברסיטה, במסגרת "ליל המדענים". לא בדיוק הבנתי בזכות איזה מחקר מדעי אני מוזמן לאירוע, אולי בזכות הפיתוח פורץ הדרך שלי בפיזיקה גרעינית – היכולת לקרב אלי צלחת גרעינים עם הרגל בלי לקום מהספה. אבל הרעיון מצא חן בעיניי מאוד, וכשהגענו לעניין התמורה אמרתי בטון מחויך שאם יש בעיה עם תשלום, אני מוכן להמיר אותו בתואר דוקטור של כבוד. אם זה לא מסתייע, גם בי.איי של כבוד זה בסדר. הגברת צחקה, השיחה המבודחת הסתיימה, וביום המיועד הגעתי לאוניברסיטה לשאת את דבריי.

כשסיימתי והתכוונתי לחזור לחיי נטולי הזוהר וההשכלה, אמרה המנחה שיש להם הפתעה עבורי: האוניברסיטה החליטה להעניק לי תואר "מדען של כבוד". לפני שהספקתי להגיד אלברט איינשטיין, פרץ לבמה נשיא האוניברסיטה, פרופ' רון רובין, בגלימת אקדמיה מהודרת. גם אני הולבשתי בגלימה ובכובע של בוגרים עם פונפון מתנפנף. נשיא האוניברסיטה הגיש לי תעודה יפה, שבה אני מוכרז כמדען של כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה, בצירוף כל מיני מחמאות שמפאת הצניעות אחסוך מכם. הצטלמנו יחד, וכשהוא ביקש לענוד את הברז המפורסם שלי על הראש למרות שהוא ענד אותו הפוך), הבנתי שהגעתי למשהו בחיים. הברז הגיע לאקדמיה, או כמו שנאמר בסרט מאותו עשור: שמתי ברז למורים.

מייד נזכרתי במורה שלי לפיזיקה בתיכון, שברגע שהיה מתחיל לדבר באיטיות על חוק הכלים השלובים, מייד הייתי מיישם את חוק העפעפיים הסגורים ונרדם על השולחן. והנה, למרות שלא הקשבתי להסברים שלו על לחץ מים, הצלחתי לשלב את מדעי האינסטלציה בקריירה אקדמית.

לצערי, מאז שאני נושא את התואר החדש לא נרשמה התקדמות בידע שלי במדעים מדויקים, ואני עדיין בור מוחלט בתורת היחסות, גם יחסית לילד בן 10. ועדיין, הייתי שמח לשלוח למורים המכובדים מבית הספר, שלא האמינו בי, את התמונה שלי עם נשיא האוניברסיטה, כשאני מוכתר למדען של כבוד. הם הרי לא חייבים לדעת שמדובר בבדיחה שיצאה משליטה.

עכשיו נשאלת השאלה אם בעקבות התואר החדש שלי כמדען בכיר, ממשיך דרכם של ניוטון, גלילאו וסטיבן הוקינג – חיי ישתנו מן הקצה אל הקצה. האם עלי להמיר את המכנסיים הקצרים והטישירט בחליפות שלושה חלקים? האם אזכה להטבות כלכליות ולהקלות במס? האם גם לי מגיעה, כמו לכל אקדמאי בכיר, שנת שבתון?

אני כמובן אסיר תודה על התואר "מדען של כבוד", אבל האם אפשר לשדרג אותו לדוקטור של כבוד, אולי בנקודות שצברתי בכרטיס האשראי? אחת הבעיות בתואר מדען היא שבניגוד לדוקטור או לפרופסור, לא מקובל לשים אותו לפני השם. אני לא יכול לכתוב "מדען יאיר ניצני" – ותודו שזה נשמע קצת פחות מרשים. יותר מזה, אין לי ספק שהקידומת דוקטור תעזור לי לקבל תרופות בבית מרקחת, וגם תסייע בחינוך הדור הבא של המשפחה בכך שאוכל לכתוב לבתי אישורים לבית הספר ("הילדה לא חשה בטוב. בברכה, ד"ר ניצני").

בינתיים, כל עוד אני רק מדען, אני מתכוון להמשיך את המחקר המעמיק שלי בתחומים שבהם קניתי את תהילתי. למשל, מדעי השנ"צ, דיסציפלינה שבה צברתי אלפי שעות מחקר. אני מקווה שעכשיו, כשזכיתי להכרה אקדמית, אוכל לספר עליה, כולל הדגמות מעשיות בכנסים מדעיים ברחבי העולם, שבוודאי ישמחו לארח מדען של כבוד בסוויטה של כבוד.

בבית לא נרשמה התלהבות גדולה מההישגים האקדמיים שלי. התעודה עם התמונה נשלחה אמנם למסגור ותיתלה בבית הוריי בגאווה גדולה, ותוך הסתרת העובדות המלאות על האירוע מהחברות של אמא. אבל רעייתי והבנות מפגינות בוז מכעיס לעולם ההשכלה ומסרבות לעשות כבוד למדען של כבוד. מתברר שמבחינתן, התואר היוקרתי לא מקנה פטור משטיפת כלים, מהורדת הזבל או מהסעות לחוגים.

סתם קנאיות.

 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מצב הרוח

רחוב הנשמות הטהורות

Published

on

אם הרצל היה באמת מחובר לרחוב הפקוק שנקרא על שמו בתל אביב, הוא היה מעדכן את המשפט המפורסם ל"אם תרצו למצוא חניה – זו אגדה"

מאת: יאיר ניצני

השבוע בישרה לי בפייסבוק תושבת היישוב מכמנים, שנמצא ליד כרמיאל, שהמועצה המקומית החליטה לקרוא לאחד הרחובות ביישוב בשם "להקת תיסלם". הגברת בלה הצדיקה לא הסתפקה במידע, וגם שלחה לי תמונה של שלט הרחוב.

התגובה הטבעית שלי היתה לבדוק שאין בחדר מצלמה נסתרת או ריח של סיגר, שיסגיר את יגאל שילון. אבל בחינה מדוקדקת של הדברים הבהירה שמדובר בעניין אמיתי לגמרי.

אני מודה שהתמונה מילאה אותי בגאווה, ומייד שיתפתי במידע את חבריי ללהקה, שהודיעו כל אחד בדרכו שזו העת לפרוש. אחרי שכבר היינו להקת השנה, זכינו בשיר השנה ואף הוענק לנו תו חביבי הנוער לשנת 1981 – רחוב על שמנו הוא בהחלט פסגת השאיפות, אם לא מביאים בחשבון את פרס ישראל ופרס נובל לפיזיקה.

חיפשתי מייד את הרחוב בווייז ובגוגל מפות, כדי לדעת היכן הוא ממוקם וכמה זמן ייקח לי להגיע לשם, אבל גיליתי שניאלץ להסתפק בנוכחות באפליקציות כמו אפל מיוזיק וספוטיפיי, כי באפליקציות המפות עדיין לא עודכנו על שינוי שמו של הרחוב.

רחוב הוא סמל לכך שהשארת איזשהו חותם בעולם. לא במקרה רחובות קרויים על שם מנהיגים, ממציאים והוגי דעות – ובזכות ראש עיריית אור יהודה לשעבר, שהגה את רחוב "באלי" – גם על שם מאהבות של ראשי ערים (אבל זה מקרה חריג שאינו מעיד על הכלל או מפחית מחשיבות האירוע. אלא אם כן אגלה שאחד מחברי הלהקה היה המאהב של מישהי מהוועד של מכמנים).

בתמונת השלט הבחנתי שהרחוב שלנו גובל ברחוב "זמר עברי". נכון שבאופן רשמי גם אנחנו נכללים בהגדרה של זמר עברי, אבל אני מודה שבסתר ליבי קיוויתי שהרחוב השכן יהיה מזוהה יותר עם רוק ישראלי ופחות עם שירה בציבור. למשל – רחוב פורטיס, רחוב ברי סחרוף, רחוב אהוד בנאי (ייתכן שבעתיד יקימו עיר חדשה, "קריית בנאי", שבה כל הרחובות ייקראו על שם בני המשפחה המפורסמים) או רחוב מוניקה סקס, אם כי עשוי להיות קצת מביך להגיד למישהו ששואל אותך איך מגיעים לאנשהו "תיכנס במוניקה סקס".

כמובן, לא תמיד קיימת התאמה בין הלוקיישן לבין הדמות שעל שמה הוא נקרא. דוד בן־גוריון לא ממש מזוהה עם טיסות לחו"ל וקניות בדיוטי פרי; לביאליק, שעל שמו נקרא בית הספר החשוב לילדי עובדים זרים, לא היתה זיקה מיוחדת לפיליפינים או לאריתריאים; ואם הרצל היה באמת מחובר לרחוב הפקוק שנקרא על שמו בתל אביב, הוא היה מעדכן את המשפט המפורסם ל"אם תרצו למצוא חניה – זו אגדה".

כמו כל כפוי טובה שלא יודע להגיד תודה ולהסתפק במה שיש לו, אני כבר חושב על הצעד הבא ועל כיבושים נוספים מחוץ למכמנים. הרי יש עוד ערים מכובדות בישראל, וגם שם אפשר וראוי לקרוא רחובות על שם הלהקה. הבעיה היא שכדי שיקראו על שמך רחוב בלב העיר, זה צריך לבוא על חשבון מישהו אחר. לכן עדיף למצוא רחובות שהשם שלהם לא נהנה מלובי חזק מדי. המועמדים הראשונים הם רחובות שלא קרויים על שם אדם ספציפי – נגיד, רחוב הירקון, קיבוץ גלויות, רחוב המסגר (לא נראה לי שאיגוד המסגרים ייצא למלחמה) או דרך השלום (לא נראה לי שמישהו יתנגד, וץ מהמעריצים של פאר טסי).

אם בתחום הרחובות המצב קצת צפוף, אני מוכן להתפשר גם על תחומי הנצחה אחרים – שדה תעופה, אצטדיון, בית חולים, בית ספר או סתם דוכן פיס או שירותים כימיים. אפשר לנסות להתאים את השם לאופי המוסד – למשל, "גינת חצבים פורחים", אם כי כדאי להיזהר מצירופים כמו "בית הדיור המוגן רדיו חזק" או "בית החולים מעשנים ביחד".

אני חושב שמזרקה עם פסל מברונזה במרכז עיר יכולה להתאים ללהקה. המים יוכלו להשפריץ מברז על המצח שלי, בתנאי שלא אצטרך לעמוד עירום בכיכר לצורך יצירת השבלונה לפסל. כדאי גם לשקול אי תנועה שייקרא "אי שיר המנגל" וישמש משפחות אמיתיות שיעשו על האש.

עם זאת, אסור לנוח על זרי הדפנה. כדאי לזכור שגם העובדה שקראו על שמך רחוב איננה תעודת ביטוח, ובכל רגע יכולים לנשל אותך מהשלט ולהעביר אותו לרודף כבוד אחר. אני בטוח שהתחרות קשה, וגם להקות אחרות ירצו רחובות על שמן. כדי לחזק את מעמדנו בתחום ההנצחה, אני מציע למי שכבר זיכה אותנו ברחוב ולכל אלה שעדיין לא שורת הטבות, בתמורה לכך שיסכימו לפאר את שמנו בווייז. נשמח להופיע אצלכם בחינם ביום העצמאות, ובנוסף, נשמח להדריך בעיר שלכם סיורים בסגנון "תנו לי תנו לי לאכול – מסע קולינרי בסמטאות הילדות של תיסלם", גם אם מעולם לא היינו ביישוב שלכם.

אני מאמין שלמי שנושא בעול הכבד של קריאת רחוב על שמו מגיעות גם כמה פריבילגיות. למשל, ארנונה מופחתת וחניה חינם. הרי אף אחד לא מצפה שאני אבזבז חצי יום על חיפוש חניה ברחוב שנקרא על שמי. הייתי שוקל גם להפוך את רחוב תיסלם לרחוב אגרה, שההכנסות ממנה יתחלקו בין הרשות המקומית לחברי הלהקה.

חשוב לזכור שלרחוב על שמך עלולים להיות גם היבטים פחות סימפטיים. למשל, אתה לא רוצה שהרחוב שלך יהיה מוקד לעומסי תנועה, ושאזרחים ידווחו בכעס לגלגלצ ש"התנועה בלהקת תיסלם לא זורמת", ש"עמוס ברייכל" או ש"אני תקוע בשושנה דמארי".

עדיף שזה יהיה רחוב דו־סטרי ולא רחוב ללא מוצא, שיהפוך בלילה למתחם פשע בנוסח חוף תל ברוך. חשוב שהרחוב ישמור על ערכו הנדל"ני, שהמועצה לא תקבע ארנונה גבוהה מדי, שלא יחנו בו בחצי רכב על המדרכה, ושהתושבים יקפידו שלא ידלוף מהרכבים שמן ויעשה כתמים על הכביש. את זה תשמרו לרחוב בנזין.

המשך לקרוא

מצב הרוח

מחלקה ראשונה

Published

on

אחרי שבוע עם אמי בערבות בית החולים – להלן מדריך ניצני למחלקה אורתופדית

מאת: יאיר ניצני

לא הועילו האזהרות של חברינו הרופאים וההפחדות שניסיתי לשגר בעצמי לעברה של אמי
בת 92 בדצמבר) – בשבוע שעבר באמצע הלילה היא החליטה לצאת ממיטתה באופן עצמאי לסיור לילי לארון התרופות, ואז נפלה ושברה עצם חשובה. האירוע התגלגל לניתוח שכלל פטיש ומסמר עשר, שחיבר את החלקים בחזרה, ואשפוז באורתופדית א׳, המכונה בפי העם "מחלקת מועדים ומחליקים״, או בקיצור, ״הנגרייה״. המשותף לרוב המאושפזים שם הוא השימוש החוזר במשפט ״איזו שטות מטופשת עשיתי״. רובם החליקו באמבטיה, מעדו בגינה או נפלו בירידה מהאוטובוס, ושברו איבר.

ב״נגרייה״ מחברים במיומנות את החלקים בחזרה, והמטופלים חוזרים משם כמו חדשים, או לפחות כמו רהיטי וינטג' ששופצו ביד אמן. כשמדברים עם המאושפזים מגלים שלל סיפורים מרתקים, אבל את המקום הראשון במצעד סיפורי הנפילות המיותרות תופסת הגברת שהלכה להקרנה חגיגית של סרט בקולנוע לב. האירוע כלל גם כיבוד, ובדרכה לעבר הגזרים החתוכים היא נדחפה בפראות על ידי אורחת אחרת, שחשקה בבורקס תרד – נפלה, שברה את הירך וסיימה את סרט הבורקס הזה באורתופדית א'. מה שנקרא, נפלה בעת מילוי צלחתה.

בניגוד למצב בסדרות בתי החולים, במציאות רוב הרופאים לא נראים כמו ג'ורג' קלוני, והרופאות הן לא ממש מרדית' גריי. הרופאים והאחיות במחלקה עובדים קשה ובמסירות, למרות שכנראה לא ייכנסו לרשימת 100 המרוויחים הגדולים במשק. ועדיין, אף שבית החולים מציע לינה, שלוש ארוחות ביום ומבחר טיפולים, קשה להגיד שמדובר באתר נופש שמומלץ להעביר בו חופשה. ומכיוון ששהות בבית חולים היא חוויה מאתגרת והרפתקנית ששמה בכיס כל אתר טיולים בעולם, הגיע הזמן שגם אליה תגיעו מוכנים. לכן, אחרי שבוע בערבות בית החולים, אני מתנדב להגיש לכם את מדריך ניצני לבתי חולים, חלק א': אורתופדית א'.

להכיר מישהו

למרות שלא מדובר בחופשה, גם כאן בטוח הישראלי שרוצים לדפוק אותו, לא מקבל שום דבר כפשוטו, וכמו בנופש ביוון, עסוק באיך לא לצאת פראייר, לשדרג את הסיטואציה ולשפר עמדות. עם הגיעו לבית החולים ינסו קרובי המשפחה של החולה להיזכר את מי הוא מכיר בבית החולים כדי להשיג את הרופא הכי טוב (אז מה אם ההוא מנתח מוח, ולו יש שבר ברגל), או לפחות לקבל את המיטה ליד החלון. חשוב להזכיר שהאחות, הסטאז׳ר, הרופא התורן ואפילו הסניטר הם האלוהים שלך לימים הקרובים, ואתה תעשה הכל כדי שהם יבינו שהמאושפז שלך מקורב למלכת אנגליה. כדי להבטיח שייתנו לו יחס מושלם, תהיה מוכן לוותר על כל שארית פאסון, להתחנף ולהישבע שמייד אחרי שהמטופל יחזור לאיתנו, תארגן להם כרטיסים להופעה משותפת של עומר אדם, שלמה ארצי ומייקל ג'קסון.

קח מקל, קח תרמיל

בניגוד לטיולים, כאן לא היה זמן להתכונן להרפתקה מראש, כך שבמקום מזוודות שנארזו בקפידה, כולם מסתובבים כמו פליטים שנאלצו לצאת מהבית בן־לילה, וכל חפציהם נמצאים בשקיות של הסופר. בהמשך הם גם ירעישו ויעירו את כל יושבי החדר כשיחליטו לעשות סדר בארונית. מכיוון שאתה לא ממש יודע לכמה זמן נתקעת כאן, בכל חזרה הביתה לצורך מקלחת והצטיידות תביא איתך עוד שמיכות, מגבות, מטליות, סכו"ם, אוזניות, לפטופ וכל מה שאפשר. אחרי שבועיים סביר שמרבית הבית שלך, כולל הכיריים החשמליות, כבר יהיה ליד המיטה של יקירך בבית החולים. זה כמובן הרגע שבו יגידו לך שהוא משוחרר, ואתה תשקול להזמין חברת הובלות כדי להחזיר הכל הביתה.

למרות שבבית החולים יש ציוד מתוחכם במאות מיליוני שקלים, בחדרי ההמתנה תמצא עשרות אנשים עם סלולרי מתגודדים מול עמדת הטענה בודדת. אני תמיד מפחד שבלהט הרצון לטעון, מישהו יוציא תקע חשמלי של מכונת הנשמה.

נוהל שכן

חדרים בבתי חולים הם עניין צפוף, וגם אם אתה פרופסור שיבא בכבודו ובעצמו, תמיד יהיה לך שכן לחדר. בית החולים אינו מבדיל בין עשיר לעני, ולכן קבלן עשיר יכול למצוא את עצמו חולק חדר עם פועל סיני, שבדיוק נפל ממנוף באתר הבנייה ששייך לו עצמו.

היחסים עם השכן לחדר הם עניין מורכב ומלא חשדנות, ולמרות שמדובר במערכת יחסים קצרה, היא עשויה להיות משמעותית במיוחד בחייכם. יש הטוענים שזהות שכנכם לחדר בבית החולים חשובה לא פחות מזו של האישה שאיתה בחרתם להתחתן. אם נפלת על נחרן, רעשן שמיילל כל הלילה שכואב לו, מישהו עם הרבה מבקרים או אכלן ביסלי – אתה בצרות.

לא מדברים על זה בקול רם, אבל כמו בכלא ובצבא גם בבית החולים יש חשיבות עצומה לפז״ם ולשאלה מי הגיע ראשון לחדר. הפז"מניק של החדר יקבע את הכללים בנוגע לחלון ולמזגן, ואם יש בחדר כורסה שנשכבת אחורה, היא תמיד תהיה שמורה למלוויו של המאושפז הוותיק. מובן שאם תישאר שם מספיק זמן, גם אתה תהפוך מתישהו לפז"מניק, אבל לא מומלץ לתת לזה להשפיע על המוטיבציה להבריא.

השכנוּת בחדר תחשוף אותך לסיפורים, לסכסוכים משפחתיים ולסודות שלא בטוח שאתה רוצה לשמוע. נצל את הסיטואציה, ואחרי שכולם הלכו, זרוק לשכן הערות מסכסכות בסגנון "הבן הצעיר שלך עשה פרצופים כאילו הוא זה שנפצע", או "נראה לך שזה הגיסה בישלה? היא קנתה למטה במקדונלד'ס והעבירה לסיר". זה יוביל לריבים משפחתיים ולפחות אורחים בימים הבאים.

קולינריה

רוב האנשים לא מתים על האוכל בבית חולים. זו כנראה הסיבה שערוצי הטלוויזיה נמנעו עד היום מלהפיק תוכניות בישול בבתי חולים, ושבצמוד לבתי החולים יש קניונים עם שלל בתי קפה ומסעדות. רק שם תוכל לראות אנשים עושים שופינג וקונים בגדים כשהם לבושים בחלוק פרחוני פתוח מאחור ומחזיקים עמוד אינפוזיה על גלגלים.

מקום לדאגה

בית חולים הוא מקום צפוף עם מחסור חמור במיטות. ועדיין, בכל ערב ובשבתות מתפנים השטחים הציבוריים הענקיים עם התקרות הגבוהות שמחוץ למחלקות, ואפשר רק להצטער שהם לא משמשים לקהילות שיכולות לפרוח כאן. למשל – הומלסים, שיקבלו קורת גג ואוכל למכביר; או חובבי סקטבורד, הוברבורד וקורקינטים חשמליים, שיוכלו ליהנות מהמרחבים הפתוחים לנסיעה משוחררת, וגם להתאשפז במקום אחרי הפציעה.

המשך לקרוא

מצב הרוח

הללויה לתייר

Published

on

כשירות לציבור החובבים ברחבי אירופה, קבלו את המדריך לישראוויזיון 2019

מאת: יאיר ניצני

אמנם יש עוד זמן עד האירוויזיון בתל אביב, אבל ההכנות כבר בעיצומן. בימים אלו התבשרנו על החיפוש אחר המנחים שיוציאו אותנו טוב בעולם ועל מחירי החדרים בבתי המלון, שיוציאו אותנו יקרנים רצח.

האירוויזיון הוא אירוע תיירותי ממדרגה ראשונה וידוע כמוקד משיכה עצום עבור אנשי הקהילה הגאה באירופה, שכבר מזמן יצאו מהארון והבהירו שזו ממש לא בושה לאהוב שירים של יזהר כהן. עבדכם הנאמן הוא מבין קטן מאוד באירוויזיונים, אבל כישראלי ותיק וחובב מוזיקה, זה יהיה אנוכי מצידי לא לתרום מניסיוני ולהעניק לאורחים שעומדים להגיע לגוש דן מידע חשוב שיעזור להם להעביר כאן חופשה דוז פואה. לפיכך, כשירות לציבור קוראיי חובבי האירוויזיון ברחבי אירופה, קבלו ללא תמורה, ללא משוא פנים וללא פלייבק את המדריך השלם לישראוויזיון 2019, חלק א'. יהיה המשך, מבטיח.

היכן להשתכן?

כפי שאולי שמעתם, תל אביב לא חיכתה לכם, ומחירי חדרי המלון לתקופת התחרות כבר האמירו לעשרות אלפי שקלים לחדר בודד. אם הספקתם להשיג חדר, אשריכם, אבל תביאו בחשבון שהעובדה ששילמתם 50 אלף שקלים לא אומרת שבשבת תקבלו קפה או חביתה, והאוכל יחומם כנראה על פלטה חשמלית כבר מיום אתמול, כך שבמקום שניצל אתם יכולים לנגוס בקרש הגיהוץ שבחדר ולא תרגישו בהבדל. גם אם הבטיחו לכם נוף לים, סביר שזה יהיה נוף לים של תיירים שיפוצצו את החוף, ותתקשו לדעת אם מה שאתם רואים על סוכת המציל זה דגל אדום או תייר שבדי שנשרף בשמש.

אם תל אביב יקרה מדי בשבילכם, חפשו מקומות לינה בין בת ים לנתניה. אם אתם באים מצרפת, מבלגיה או משווייץ, תרגישו בבית בנתניה, שמזכירה את פריז, רק עם קצת יותר צרפתים. שחקו אותה צרפתים מקומיים, שמדי פעם זורקים איזו מילה בעברית, בסגנון "קס קה סה קבלת שבת?" זה אמנם לא מעניק מעמד של ישראלי אסלי, אבל הנוכל המקומי יימנע מלהתעסק איתכם.

מצאתם דירת Airbnb זולה באופן מפתיע בעיר בשם בני ברק? דעו שאין לה קשר לבני מלהקת אבבא או לברק אובאמה. תביאו בחשבון שהופעה צבעונית מדי או שירים של אן־מארי דוד בקולי קולות בשבת עשויים לעצבן את התושבים במקום הזה. בבני ברק מדברים לא מעט יידיש. אל תתבלבלו, כשאומרים לכם שרקדתם מספיק להערב ו״גיי שלופן״, לא מתכוונים שהגיי צריך לשלוף משהו. התרגום הנכון מיידיש הוא ״לכו לישון״.

ברחבי ישראל תוכלו לטעום ממה שנקרא אוכל ישראלי אותנטי – פלאפל, חומוס, שווארמה – שבאופן אותנטי לגמרי לקחנו בהשאלה מעמי האזור ואמרנו שזה שלנו. יש סכנה שתיקלעו למקומות המכונים ״מלכודות תיירים״, שאולי נפתחו במיוחד בשביל סאקרים כמוכם רק לפני יומיים. כדי לא ליפול מומלץ להתרחק ממקומות עם שמות אירוויזיוניים מדי, כמו "חומוס אבניבי", "הללויה לסביח" או "ויווה לזיווה".

מסורת

כדי לשמור על כבוד לדת ולמסורת המקומית, חשוב להקפיד על כמה כללים חשובים.

  • הג׳סטה שבה אדם שנכנס לחדר מרים יד ושולח נשיקה כלפי מעלה לאוויר אינה הזמנה לסטוץ. הנשיקה מכוונת למזוזה, שהיא אביזר מלבני וקדוש הקבוע על המשקוף בכל בית ותפקידו לשמור עלינו.
  • המושג "חילול שבת" לא קשור לכלי הנגינה. האירוויזיון מתקיים בשבת ובהחלט עלול לגרום לחילול שבת. חשוב לזכור שמי שיעשה את העבודה לקראת התחרות מכונה גוי של שבת, להבדיל מגיי של שבת, אם כי במקרה הזה ייתכן בהחלט שהוא ימלא את שני התפקידים.

צבא וביטחון

חיילים ושוטרים במדים עשויים להיראות לכם כעניין מדליק, אבל חשוב לזכור שכאן מדובר באנשי ביטחון של ממש, ולא בחברי להקת הווילג' פיפל. אם לעומת זאת ראיתם אינדיאני עם נוצות, פועל בניין חתיך שאינו סיני או מלח שעונד כובע לבן של פופאי – הם כנראה כן חברי הלהקה.

אם אתם שומעים קריאות "צבע אדום" – מדובר בהתרעה על טילים, לא בקוד לבוש. בחלק מהדירות שבהן תתארחו יציעו לכם לישון בממ״ד, חדר משוריין עם דלת כבדה במיוחד. כדאי לזכור שלמרות שמדובר בחדר אטום זו אינה סאונה, ואם יש שם מכשירי כושר – זה לא בגלל שמדובר בחדר כושר, אלא כי האישה קנתה אותם בהתלהבות ואיפסנה אחרי שימוש אחד.

זוכי אירוויזיון ישראלים

רוב הזוכים שלנו בעבר, כולל יזהר, גלי ודנה, הם בני העדה התימנית. רק נטע ברזילי יוצאת דופן ומשתייכת לבני העדה הלופרית. מומלץ לנצל את הביקור בארץ לסיור מודרך בעקבות המקומות הקדושים לעדה התימנית. למשל – הבית שבו יזהר כהן גדל וגם גידל תסרוקת אפרו מפוארת; בית משפחת אינטרנשיונל; הדירה בדיזנגוף 99, שבה גלי עטרי גרה עם גידי גוב; ובלי קשר לעדה, לול התרנגולות שממנו קיבלה נטע את ההשראה לקרקורים המפורסמים.

אתרי נופש

אחד מהמקומות שכדאי לבקר בהם הוא ים המלח, מקום מצוין להבראה ממחלות עור. חשוב לציין שבוץ ים המלח הוא משהו טוב שעשוי להבריא אתכם מפסוריאזיס, אבל בוץ בים של תל אביב הוא סתם ביוב שהתפרץ, ויכול להדביק אתכם בפסוריאזיס.

באופן כללי, ישראל שמחה לארח אתכם, ואם אתם צריכים משהו, נשמח לעזור. רובנו מדברים אנגלית סבירה, והשפה הרשמית שלנו, בניגוד אולי למה שאמרו לכם, איננה שפת הבי"ת.

המשך לקרוא

אירועים קרובים

דצמ
14
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
דצמ 14 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
דצמ
15
ש
19:30 DAVID BROZA @ The Broad Stage
DAVID BROZA @ The Broad Stage
דצמ 15 @ 19:30 – 23:45
DAVID BROZA @ The Broad Stage
David Broza is one of the most innovative and creative musicians in the world today. His 40+ year career spans the gamut from blues to jazz, rock, country, folk and world music. Singing in Hebrew, Spanish,[...]
20:00 Snoop Dogg, DJ Quik, Warren G, K... @ Microsoft Theater
Snoop Dogg, DJ Quik, Warren G, K... @ Microsoft Theater
דצמ 15 @ 20:00 – 23:30
Snoop Dogg, DJ Quik, Warren G, Kurupt, Too Short & More! @ Microsoft Theater
Puff Puff Pass Tour 3 Saturday December 15th 2018 at Microsoft Theater in LA Live Live on Stage – SNOOP DOGG – DJ QUIK – TOO SHORT – WARREN G – KURUPT – BABY BASH[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות