למי, למי יש כבוד - שבוע ישראלי
Connect with us

מצב הרוח

למי, למי יש כבוד

Published

on

כך הוזמנתי לאירוע בזכות הפיתוח פורץ הדרך שלי בפיזיקה גרעינית – היכולת לקרב אלי צלחת גרעינים עם הרגל בלי לקום מהספה

מאת: יאיר ניצני

תלמיד טוב לא הייתי מעולם. נהפוך הוא. ביליתי לא מעט זמן מחוץ לכיתה, וההצטיינות היחידה שלי היתה בחמש יחידות המתנה ליד חדר המנהל.לפני ימי הורים היו הוריי צריכים לפנות את כל הערב כדי לפגוש לא רק את המחנכת שלי, שפירטה בפניהם את גיליון ההתנהגות שלי (שהיה בעייתי גם בסטנדרטים של מוסד לעבריינים צעירים), אלא גם את המורים לחשבון, לאנגלית, לתנ"ך ולספרות. סביר להניח שבאותה תקופה גם למורה לספורט ולשרת של בית הספר היו טענות כלפיי.

שנים רבות אחרי שסיימתי את התיכון עם תדמית של יהושע הפרוע וגיליון ציונים של נעל בית, הגיעו לעולם מושגים כמו דיסלקציה והפרעת קשב וריכוז. פתאום התברר שהרבה תלמידים, שבזמנו זכו לפידבקים כמו מופרע", "עצלן", "סתום" או "ממילא לא ייצא ממך כלום, חבל לך לבזבז פה את הזמן", היו ילדים אינטליגנטיים, שפשוט סבלו מבעיות שהפריעו להם לאיית, להגיש עבודות או לפתור מבחנים בחצי שעה.

אני זוכר שרצינו להשתובב, ליהנות ממוזיקה ומספורט ולעשות רושם על הבנות. אבל הלימודים, למי שהתקשה בהם, יצרו תסכול גדול. לפעמים אני חושב איך זה היה ללכת לבית הספר היום, בעידן האבחונים והמודעות להפרעות קשב. אולי, במקום להיחשב לעצלן דביל, הייתי נחשב לעצלן דביל עם מרשם לריטלין.

אחרי הקריירה הלא מזהירה שלי בבית הספר, לימודים אקדמיים לא עמדו על הפרק. בזמן שהחבר'ה הלכו לאוניברסיטה וצברו תארים, אני הסתפקתי בתארים "קלידן" ו"סטלן", כתבתי שירים ומערכונים והשתלבתי בתעשיית המוזיקה.

היום, כשמזמינים אותי להרצות בפני סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות, אני חושב בהתחלה שיש כאן טעות. אני, שביליתי כל כך הרבה שעות מחוץ לכיתה ושמרוב עונשים קראו לשעת אפס על שמי – אני מוזמן להרצות באוניברסיטה?! איזה כבוד! בכל פעם שאירוע כזה קרה, מיהרתי לבית הוריי לספר להם על הכבוד שנפל בחלקי, בניסיון לכפר קצת על עוגמת הנפש שגרמתי להם בימי בית הספר.

לפני כמה חודשים התקשרה אלי גברת לבבית מאוניברסיטת חיפה ושאלה אם אסכים לדבר באוניברסיטה, במסגרת "ליל המדענים". לא בדיוק הבנתי בזכות איזה מחקר מדעי אני מוזמן לאירוע, אולי בזכות הפיתוח פורץ הדרך שלי בפיזיקה גרעינית – היכולת לקרב אלי צלחת גרעינים עם הרגל בלי לקום מהספה. אבל הרעיון מצא חן בעיניי מאוד, וכשהגענו לעניין התמורה אמרתי בטון מחויך שאם יש בעיה עם תשלום, אני מוכן להמיר אותו בתואר דוקטור של כבוד. אם זה לא מסתייע, גם בי.איי של כבוד זה בסדר. הגברת צחקה, השיחה המבודחת הסתיימה, וביום המיועד הגעתי לאוניברסיטה לשאת את דבריי.

כשסיימתי והתכוונתי לחזור לחיי נטולי הזוהר וההשכלה, אמרה המנחה שיש להם הפתעה עבורי: האוניברסיטה החליטה להעניק לי תואר "מדען של כבוד". לפני שהספקתי להגיד אלברט איינשטיין, פרץ לבמה נשיא האוניברסיטה, פרופ' רון רובין, בגלימת אקדמיה מהודרת. גם אני הולבשתי בגלימה ובכובע של בוגרים עם פונפון מתנפנף. נשיא האוניברסיטה הגיש לי תעודה יפה, שבה אני מוכרז כמדען של כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה, בצירוף כל מיני מחמאות שמפאת הצניעות אחסוך מכם. הצטלמנו יחד, וכשהוא ביקש לענוד את הברז המפורסם שלי על הראש למרות שהוא ענד אותו הפוך), הבנתי שהגעתי למשהו בחיים. הברז הגיע לאקדמיה, או כמו שנאמר בסרט מאותו עשור: שמתי ברז למורים.

מייד נזכרתי במורה שלי לפיזיקה בתיכון, שברגע שהיה מתחיל לדבר באיטיות על חוק הכלים השלובים, מייד הייתי מיישם את חוק העפעפיים הסגורים ונרדם על השולחן. והנה, למרות שלא הקשבתי להסברים שלו על לחץ מים, הצלחתי לשלב את מדעי האינסטלציה בקריירה אקדמית.

לצערי, מאז שאני נושא את התואר החדש לא נרשמה התקדמות בידע שלי במדעים מדויקים, ואני עדיין בור מוחלט בתורת היחסות, גם יחסית לילד בן 10. ועדיין, הייתי שמח לשלוח למורים המכובדים מבית הספר, שלא האמינו בי, את התמונה שלי עם נשיא האוניברסיטה, כשאני מוכתר למדען של כבוד. הם הרי לא חייבים לדעת שמדובר בבדיחה שיצאה משליטה.

עכשיו נשאלת השאלה אם בעקבות התואר החדש שלי כמדען בכיר, ממשיך דרכם של ניוטון, גלילאו וסטיבן הוקינג – חיי ישתנו מן הקצה אל הקצה. האם עלי להמיר את המכנסיים הקצרים והטישירט בחליפות שלושה חלקים? האם אזכה להטבות כלכליות ולהקלות במס? האם גם לי מגיעה, כמו לכל אקדמאי בכיר, שנת שבתון?

אני כמובן אסיר תודה על התואר "מדען של כבוד", אבל האם אפשר לשדרג אותו לדוקטור של כבוד, אולי בנקודות שצברתי בכרטיס האשראי? אחת הבעיות בתואר מדען היא שבניגוד לדוקטור או לפרופסור, לא מקובל לשים אותו לפני השם. אני לא יכול לכתוב "מדען יאיר ניצני" – ותודו שזה נשמע קצת פחות מרשים. יותר מזה, אין לי ספק שהקידומת דוקטור תעזור לי לקבל תרופות בבית מרקחת, וגם תסייע בחינוך הדור הבא של המשפחה בכך שאוכל לכתוב לבתי אישורים לבית הספר ("הילדה לא חשה בטוב. בברכה, ד"ר ניצני").

בינתיים, כל עוד אני רק מדען, אני מתכוון להמשיך את המחקר המעמיק שלי בתחומים שבהם קניתי את תהילתי. למשל, מדעי השנ"צ, דיסציפלינה שבה צברתי אלפי שעות מחקר. אני מקווה שעכשיו, כשזכיתי להכרה אקדמית, אוכל לספר עליה, כולל הדגמות מעשיות בכנסים מדעיים ברחבי העולם, שבוודאי ישמחו לארח מדען של כבוד בסוויטה של כבוד.

בבית לא נרשמה התלהבות גדולה מההישגים האקדמיים שלי. התעודה עם התמונה נשלחה אמנם למסגור ותיתלה בבית הוריי בגאווה גדולה, ותוך הסתרת העובדות המלאות על האירוע מהחברות של אמא. אבל רעייתי והבנות מפגינות בוז מכעיס לעולם ההשכלה ומסרבות לעשות כבוד למדען של כבוד. מתברר שמבחינתן, התואר היוקרתי לא מקנה פטור משטיפת כלים, מהורדת הזבל או מהסעות לחוגים.

סתם קנאיות.

 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מצב הרוח

בשעה טובה

Published

on

אחרי שבועיים אני יכול לדווח שפיתחתי יחסים קרובים עם הנודניק הקטן שעל היד שלי – אבל אני כבר לא בטוח שאלה יחסים בריאים

מאת: יאיר ניצני

לכבוד יום הולדתי רכשה לי בתי האמצעית והחמודה מתנה מיוחדת, שעון יד "חכם" שמתחבר לאייפון. לא בטוח שהיא מודעת לכך, אבל פעם, בתקופת האדם הקדמון לפני 30 שנה, נהגו לתת במתנה שעון לאנשים שפרשו ממקום העבודה, או סתם פוטרו אחרי שנים. מאז, גם שעוני היד עצמם הוצאו לפנסיה והוחלפו בסלולריים צעירים, שיודעים להראות את השעה במקביל לעוד עשרות פעולות.

אני מעריך שבתי לא התכוונה שזו תהיה מתנת הפרישה שלי, שכן יש לה אינטרס ברור שאמשיך להיות אדם עובד ומממן. האמת היא שכבר מזמן הסתקרנתי לגבי עניין השעון ההייטקי הזה, הרגשתי שאני חייב להשיג אותו, וחשתי בנימי נפשי שמדובר במוצר הכרחי שהוא אידיאלי עבורי – חוץ מהעניין הקטן שאין לי שום דבר לעשות איתו. זה, בתוספת קמצנות בסיסית, דחו אצלי את הקאמבק של השעון.

כבר 20 שנה אני מסתובב בלי שעון יד. התצוגה בטלפון הנייד, שעון הקיר במטבח והשעון ברדיו במכונית עושים את העבודה (אני שם בצד את השעון שבמכשיר המיקרו, שמשום מה מראה בדרך כלל את השעה 27:88). הנייד גם משמש שעון מעורר וסטופר לתזמון הכנת ביצה רכה, ואפילו מראה לי את השעה בכל בירות העולם כאילו אני מנכ"ל גוגל או שאו–טו–טו אני ממריא לאבו דאבי. אז מה עוד צריך הבנאדם.

כשענדתי את השעון החדש בפעם הראשונה, לא יכולתי שלא להיזכר בכמות תשומת הלב והחשיבות שניתנו בנעורינו לשעוני יד. כמו בגדים, סיגריות ומכוניות, השעון היה סמל סטטוס, שהגדיר את העונד אותו. זכורה לטוב אופנת שעוני הקסיו הדיגיטליים; וגם שעוני סייקו, שכנראה נקראו ככה כי רק סייקו יסכים לשים משקל כזה על היד.

למגניבים היה שעון עם מיקי מאוס או סווטש, והגברים–גברים הסתובבו עם שעון עמיד במים עד לעומק 100 מטר, גם אם הם מקסימום צללו באמבטיה. כדי להשלים את הלוק הקרבי הם היו שמים על השעון כיסוי טיק–טק חום בסגנון צבאי, ששמר מפני שריטות וגם מפני נצנוץ כשהם בדרך למבצע אביב נעורים. מאוחר יותר הומצא הכיסוי עם הסקוץ׳ המרעיש, שקצת פחות התאים לחיילים במארב, כי אם היית פותח אותו לבדוק מה השעה היו שומעים אותך מקילומטר.

בשנים האחרונות, השעון משמש סמל סטטוס וסוג של הצהרת הון. אנשים מסתובבים עם שעונים בגודל של כיפה סרוגה עם מיליון מחוגים, שלא אומרים כלום חוץ מ"דפקתי שעון במחיר של דירה בכיכר השעון". אצל אנשים מסוימים, הצצה לשעון במהלך פגישה נחשבת לאקט לא מנומס, כי היא קוצבת כביכול את זמנו של הדובר ונותנת לו להרגיש שהזמן עבר. זו הסיבה שפסיכולוגים מעדיפים להניח שעון גדול מאחורי המטופל ולהגיד, אחרי הצצה חטופה מעבר לראשו, "זה מרתק, נמשיך לדבר על ההורים שלך בשבוע הבא".

פעם, כשאנשים עוד הגיעו בזמן למחוז חפצם כי לא היה להם איך להודיע מהדרך שהם מאחרים, שעון היה עניין חשוב, והרשויות תקעו שעונים בראש מבני ציבור, לרווחת הציבור. ראו כיכר השעון ביפו או הביג בן בלונדון. כל בית המכבד את עצמו העמיד אורלוגין או שעון קוקייה עם תרנגול, שהציץ בכל שעה בסלון ועשה קוקוריקו, כדי שתהיה בבית אווירה כפרית. היה אפילו השעון הדובר בטלפון, שבו יכולת לצלצל למספר מסוים, וראומה אלדר היתה מודיעה לך מה השעה בקולה.

כשבתי, זו שרכשה לי עכשיו את השעון, היתה ילדה, שאלתי אותה אם היא רוצה שעון. היא ענתה: "מי צריך מכשיר שמבצע רק פעולה אחת?". כמו הטרנזיסטור, מכונת הכתיבה וטלפון החוגה, השעון נראה בדרך לפח האשפה של ההיסטוריה, או לפחות לקופסת שמונצס במדף מאובק במחסן. היום נראה שהמכשיר היחיד שמסוגל לבצע רק פעולה אחת בכל פעם ועדיין נמצא בשימוש הוא הגבר וייתכן שגם הוא כבר נהיה מיותר ועומד לעבור מהעולם). ספק אם הדור הצעיר מכיר את התנועה המפורסמת של הצבעה באצבע על היד הנגדית, שמשמעה – "אחי, מה השעה?" ואם תעשה את זה לצעירים ברחוב – הם לא יבינו מי זה התימהוני שמראה להם את השיזוף בפרק היד שלו.

לאחרונה המציאו חברות הטכנולוגיה את השעון מחדש, וכדי לשכנע אותנו לחזור ולענוד על היד משהו שאינו צמיד למתחם הגולדן רינג בהופעה, הפכו את השעון לשיא הקִדמה. עכשיו הוא השלוחה הקדמית של הסלולרי. עד כמה שזה נשמע מוזר, הוא מצלצל לי על היד ואני יכול לשוחח ממנו, או להפעיל מרחוק את המצלמה של האייפון ולרגל אחרי אנשים אחרים.

השעון מודד לי את הדופק, סופר לי את הצעדים והקלוריות ויודע בדיוק אם אני עומד או יושב. מדי כמה שעות האפליקציה מודיעה לי שעכשיו זמן טוב לנשום עמוק כי זה ירגיע אותי, נוזפת בי שישבתי מספיק זמן, מורה לי לקום ולהזיז את עצמי, ואחרי שעשיתי קצת ספורט – מדווחת על קצב ההתקדמות שלי ביעדים במופע אפקטים צבעוני סטייל יום העצמאות.

הבעיה המרכזית עם השעון הזה היא שאני לא רואה מספיק טוב, ומאז שיש לי אותו אני צריך ללכת לכל מקום עם משקפיים. אם תשאלו אותי, יש גם משהו משונה בכך שהמכשיר שמזוהה כל כך עם עיסוק בספורט מייצר הפרעות בדמות מיילים והודעות ווטסאפ באמצע הריצה. כשאתה מדווש בעליות בהרי ירושלים באמצע טריאתלון לא אני), הדבר האחרון שאתה צריך זה לקבל ווטסאפ מאשתך, "מתי אתה חוזר? צריכה שתאסוף אותי מהספא".

אחרי שבועיים אני יכול לדווח שפיתחתי יחסים קרובים עם הנודניק הקטן שעל היד שלי. לאחרונה אני כבר לא בטוח שאלה יחסים בריאים. אני מוצא את עצמי מחכה לנזיפות ולחיזוקים שלו, ומתחיל להיות מודאג אם עברו עשר דקות בלי שהוא החמיא לי על פעילות גופנית או על דופק תקין.

כדי לרצות אותו ולסחוט קומפלימנטים, אני מוצא את עצמי מסתובב בחדר, או סתם מזיז את היד קדימה ואחורה. במקום ליהנות מהצעצוע החדש, מצאתי את עצמי עובד אצלו. מתברר שהבת שלי לא קנתה לי שעון, אלא מאמן כושר סובייטי.

במהלך הניקיונות לחגים עלה לי רעיון. הורדתי את השעון מהיד והנחתי אותו על האיי רובוט שהסתובב בסלון. מאז, הבית שלנו תמיד נקי, ואני מקבל לסלולרי מחמאות כאילו אני אצן מרתונים קנייתי…

 

המשך לקרוא

מצב הרוח

הקפאה עמוקה

Published

on

לרעיון הזה קוראים "הקפאה קריוגנית", ואני מודה שהוא מסעיר את הדמיון, אך גם מעלה כמה וכמה שאלות חשובות

מעת: יאיר ניצני

כבר שנים רבות מדברים על הקפאת בני אדם ועל הפשרתם כעבור עשרות או מאות שנים (בהנחה שבעתיד יפתרו את העניין הטכני הקטן הזה), מה שיאפשר להם ליהנות ממנעמי העתיד ומריפוי המחלה שממנה הם סובלים. הראשון שהוקפא היה ג'יימס בדפורד, מרצה לפסיכולוגיה, שעבר להתגורר בפריזר ב־12 בינואר 1967, דקה אחרי שמת מסרטן. הוא עוד לא חזר מהמתים.

לרעיון הזה קוראים "הקפאה קריוגנית", ואני מודה שהוא מסעיר את הדמיון, אך גם מעלה כמה וכמה שאלות חשובות. השאלה הגדולה היא, כמובן, אם זה באמת יעבוד והאנשים הנ"ל אכן יתעוררו ביום מן הימים, ולא יישארו לנצח עוף קפוא. ומי בכלל אחראי להעיר אותם? האם הוא שם שעון מעורר? ולאיזה עולם בדיוק הם יתעוררו?

אבל עוד קודם, יש כמה פינות טכניות שחשוב לסגור.

ההקפאה

אם אני מחליט ללכת על זה, כדאי שאשאיר לבני ביתי הוראות מדויקות כיצד ומתי אני רוצה לעבור להתגורר בפריזר. לטעמי, כדאי לבצע את ההקפאה בעודי חי, רגע לפני המעבר למצב ז"ל, כדי שאתעורר בכושר ואוכל ליהנות ממה שיהיה למדע להציע בעוד אי אילו שנים.

מצד שני, לא הייתי רוצה להיקלע בדיוק לסוף המשמרת במכון ההקפאה. אני עוד קצת חי, אבל הסופ"ש מגיע, וחיים המקפיא התורן לחוץ ללכת הביתה ולקחת לי את הימים האחרונים של חיי, כי הוא ממהר לדייט.

עדיין לא ברור לי איך אדם כמוני, שקר לו גם בקולנוע, ישרוד את תהליך ההקפאה והמעבר לטמפרטורה של מינוס 200 מעלות. אני חושש שאחרי שיפשירו אותי, כל מה שארצה לעשות בהמשך חיי יהיה להתכרבל בשמיכה ליד תנור.

אני תמיד קורא כל מיני טיפים כיצד אפשר להאריך את החיים של נענע ופטרוזיליה במקרר, ואשמח אם גם במקרה שלי יקפיאו אותי עטוף בנייר עיתון וגם בניילון נצמד, כדי שלא יידבקו בי ריחות של שניצלים.

שאלה נוספת שמטרידה אותי היא מה קורה במצב של הפסקת חשמל. הרי אתם מכירים את הריח שיוצא ממקרר שלא מחובר לחשמל, וידוע שהכי גרוע זה לנסות להקפיא מחדש פולקע שכבר הופשר.

כמו כן, העלייה בצפיפות האוכלוסין עלולה להוביל לכך שמחירי השכירות של מגירה במקרר באזור המרכז יעלו מאוד, וצאצאיי יתקשו לעמוד בעלויות האחסון שלי. לכן אני כבר מודיע שכדי להפחית עלויות, אני מוכן להעביר את השנים האלו במקרר בפריפריה.

העניין המורכב באמת הוא מי ישמור עלי בזמן שאני במצב של ארטיק מתקדם. סביר שההפשרה תתבצע במועד שבו גם ילדיי ונכדיי כבר יעברו למצב קרטיב במקרר סמוך, ומה האינטרס של איזה נין שאפילו לא פגש אותי להפשיר את הסבא־רבא שלו? הדבר היחיד שייצא לו מזה זה איזה נודניק שיתנחל לו בדירה המעופפת ויספר צ'יזבטים על איך היה לפני200 שנה.

אני צריך לקוות שהיורשים העתידיים של חברת הקירור ונכדיו של עורך הדין הממונה לא יסתבכו כלכלית וימכרו את המקרר ואת תכולתו למיסטר אייס או לסנפרוסט, כי אז אני עלול להתעורר בתור ברוקולי. אני גם רוצה שישימו על המקרר שלט גדול ומאיים עם הכיתוב "לא לגעת!" הרי בהחלט יכול להיות מצב שמנקה עתידית, שתמצא את המקרר בעתיד, תגיד לבעל הבית: "אכפת לך אם אני אזרוק את זה? זה סתם מונח פה במקרר כבר המון זמן, מי יאכל את זה?"

ההפשרה

ברשותכם, אני מבקש לא להיות מופשר במיקרו. כבר היום אני פחות אוהב את התוצאות של הפשרה כזו, ולא בא לי לצאת ספוגי ומושי ולהתייבש אחרי כמה דקות. אני גם חושש שיוציאו אותי אחרי חצי דקה, ורגל אחת עדיין תישאר קפואה. אני מעדיף הפשרה איטית בשמש בחוף גורדון, אבל רק תחת שמשייה, כי ההתחממות הגלובלית עשויה להביא את עולמנו לחום בלתי נסבל.

אחת הבעיות שעשויה לצוץ אחרי ההפשרה היא הצטברות של חובות לביטוח הלאומי. שלא לדבר על חשבון החשמל מעשרות שנים בהקפאה, שבהן המזגן פעל גם בקיץ.

שאלה נוספת היא מתי בדיוק ארצה שיפשירו אותי. ביום העצמאות ה־200 של ישראל? בשנת 3000? או שלא יטרידו אותי לפני המועד שבו תימצא תרופה להשמנה ולקרחת?

אם אתעורר לעולם סביר ולא אגלה שאני לבד, וששאר החבר'ה כבר עברו מזמן לעשות חיים משוגעים בכוכב נוגה, אצטרך לטפל בבעיות שמהן סבלתי בחיי המוקדמים. לשם כך, סביר להניח שאבקש להשתמש בטכניקת החלפת האיברים ולהמיר את חלקי גופי הכושלים באיברים חדשים. למשל, רגליים של גל גדות, עיניים של טום קרוז וגוף של רונאלדו.

בעתיד אין ספק שהדנ"א יפוצח ונוכל להזמין גם תכונות אופי. המופשרים יוכלו להזמין נחישות כמו של יעל ארד, אמביציה של מירי רגב ואומץ של איתי אנגל.

ועדיין, אני מוטרד מההשתלבות שלי בעולם שאחרי ההפשרה, בעיקר כי לא שמעתי שמתכננים לתת מענק קליטה לכל "מופשר חדש". סביר שאנשי העתיד יסתכלו בחשדנות על המופשרים, הטיפוסים החדשים־ישנים עם המנהגים המוזרים שלהם, כמו שימוש בטלפונים שממש צריך לגעת בהם.

המופשרים, מצידם, ינסו למצוא חן וינדנדו לצעירים עם בדיחות קרש וסיפורים על משהו שנקרא פייסבוק. לכן חשוב כבר עכשיו לצייד כל מוקפא בחוברת הוראות, שתזכיר לו להימנע מטרחנויות. אם הופשרת, נסה להימנע מבדיחות הגשש החיוור ומלשיר "בוקר טוב, ידי גוב".

מבחינת תעסוקה אני לא אופטימי. במקרה הטוב ימנו אותי לארכיאולוג או למספר סיפורים בפארק היורה. גם הנושא המשפחתי הוא בעייתי. הרי אתה לא רוצה לגרור את אשתך ואת הילדים להרפתקת הקפאה משותפת טרם זמנם. מצד שני, אחרי ההפשרה אתה עשוי להתגעגע אליהם ולסבול מבדידות. השאר להם את ההחלטה, אבל זכור: כשאתה מתעורר, בדוק את המקררים שלידך כדי לוודא אם הם לא החליטו להצטרף לתהליך כמה שנים אחריך. זאת בתקווה שבקשתם האחרונה לא היתה "אל תעזו להקפיא אותנו ליד הנודניק, מספיק סבלנו ממנו בגלגול הזה".

מאחל לכם שנה קרירה ונעימה וחיי נצח!

המשך לקרוא

מצב הרוח

יש לי יום יום חג

Published

on

חגי תשרי: מרוב בלבול, אתה עלול למצוא את עצמך טובל לולב בדבש או מקיף את בית הכנסת עם ראש של דג

מעת: יאיר ניצני

זה לא יכול להימשך ככה, חייבים לעשות משהו עם תשרי. איך שלא מסתכלים על זה, מדובר בחודש בעייתי במיוחד. מבחינת ימי עבודה, זו שממה מוחלטת. רק הסתיימה חופשת הקיץ, שבמהלכה עבדנו בעיקר בלמצוא סידור לילדים ובלמצוא חוף במיקונוס בלי ישראלים, ועד שסוף סוף הצלחנו לחזור לשגרת העבודה ולהתחיל להניע מהלכים, מגיעים החגים ומחזירים אותנו למעגל האבטלה והבטלה. השנה כל החגים הם באמצע השבוע ומבטיחים ששום דבר לא יתקדם עד סוף החודש, חוץ מתהליכי השמנה וגירושים. הילדים המסכנים, שרק התחילו גן חדש או כיתה א׳, בדיוק התחילו להתרגל לגננת, לסנדוויץ׳ ולילד המופרע שמרביץ להם בהפסקות, ואפילו למדו סוף סוף להבדיל בינו לבין הסייעת – וכפרס הם מוחזרים הביתה לחודש של ארוחות משפחתיות, שבסופו יצטרכו להתחיל את התהליך מחדש.

בניגוד לקיץ, רובנו גם לא יכולים להעביר את הזמן בחופשה בחו״ל, כי בזבזנו את כל החסכונות על החופשה ועל הקייטנות של יולי–אוגוסט. ויש גם את בעיית האוריינטציה. תשרי הוא חודש שבו אין לך מושג איזה יום היום, כי הכל נראה כמו שישי או שבת. לא ברור איזה יום היום, מה חוגגים ומה אתה אמור להגיד – שנה טובה? חתימה טובה? חג שמח? צום קל? צום שמח? מה העונש למי שטועה בברכה, והאם אפשר לבקש על זה סליחה ביום כיפור? מרוב בלבול, אתה עלול למצוא את עצמך טובל לולב בדבש או מקיף את בית הכנסת עם ראש של דג.

יש גם מנהגים שלא ממש תובים בתורה אבל הפכו למסורת בתקופת החגים. למשל, המנהג המקסים לדחות תשלומים, בנימוק ש״אין עם מי לדבר עכשיו, דבר איתי בחשוון״ – מנהג שעובר ושב מדור לדור. מה עם הכסף שאתה חייב לי כבר חצי שנה? ״זה לא זמן טוב, דבר איתי באוקטובר״. לא ראית ששלחתי חשבונית? ״שלח שוב בתחילת אוקטובר, זה נבלע לי במייל בין כל השנות–טובות״. אבל אמרת שהכנת לי צ׳ק? ״הילדה גזרה אותו בשביל קישוט לסוכה״.

לשכירים שבינינו זה לא חודש כל כך גרוע. נהנים מהחופש ומקבלים משכורת פלוס שי לחג. אלא אם כן אתה שכיר במפעל לאריזת יין, קולע סלסילות בעסק לחבילות שי, מכין גפילטע פיש במפעל לאוכל מוכן, מדביקן מדבקות ״חג שמח״ על צנצנות דבש או דקלמן ״ארזת לבד?״ בנתב״ג, ואז תקלל את היום שבו החודש הזה התחיל.

לעצמאים מדובר בתקופה קשה ללא הכנסות, שבה תצא הנשמה אבל לא תצא אף חשבונית. כך שלקראת יום כיפור, הם בהחלט עסוקים בחשבון נפש – בשאלה למה לא נהייתי שכיר. דווקא בחודש שבו רבים עלולים להזדקק להלוואה, הם צפויים לגלות ש״בתקופת החגים הבנק יהיה פתוח בין 09:00 ל–09:10. אפשר להשאיר הודעה ונחזור אליכם באוקטובר״.

יש גם עצמאים שייהנו מהסבל של ספטמבר. תחשבו כמה עבודה מצפה לפסיכולוגים, שבסוף החודש יפנו אליהם כל נפגעי המריבות המשפחתיות של תקופת החגים. מצד שני, אני לא מקנא בהם. הרי הם יצטרכו להתמודד עם הנזקים של ארוחות החג המשפחתיות ולהאזין בסבלנות לסיפורים המשמימים על הריב עם החותנת.

כמו בכל דבר, גם כאן יש יוצאים מן הכלל. הרפתנים, שעוד לא רכשו מערכת חליבה אוטומטית שמאפשרת להם לנחור עד 09:00, משכימים מדי בוקר, כי הפרות לא שומרות מסורת ולא תשמעו מהן ״אנחנו בחופשה ביער השחור, אז עד אוקטובר תסתפקו בחלב סויה״. גם לדגים זה לא חודש קל – הם מבלים בים ובבריכות, רק שעשרות אלפים מהם יסיימו את הנופשון בתור קציצה אפורה עם גזר על הראש.

ענף תעסוקתי שגורלו בחגים מעסיק אותי במיוחד הוא הפשע. מצד אחד, גם משפחת פשע היא משפחה, וייתכן שגם חבריה עסוקים בלקחת את הילדים לראות את פריחת החצבים בגליל ואין להם כוח לחסל אף אחד. מה גם שאחרי ארוחת החג אתה מרגיש כבד, ולך תצא עכשיו להרוג מישהו על אופנוע עם גרב ניילון על הפנים. גם אם החלטת לחסל מישהו, סביר שאין עם מי לדבר והוא לא יהיה זמין לחיסול עד אוקטובר.

מצד שני, סביר שהגנבים הקטנים, הכייסים ופורצי הדירות לא יכולים להרשות לעצמם חודש נטול פרנסה. ייתכן שהם אפילו מנצלים את ערבי החג, שבהם אנחנו נוסעים מחוץ לעיר, כדי להיכנס לדירות הריקות ולעשות עליהן חגיגות בית השואבה.

מבחינת תזמון, חשוב לזכור שפשע שיבוצע אחרי יום כיפור יקבל דחיית סליחה לשנה שלמה עד כיפור הבא, כך שמרוויחים פה שנה (השאלה היא אם יש ריבית על חשבון נפש).

כדי להפחית את מועקת תשרי ולשפר את נוחיותכם, יש לי כמה רעיונות לסידור מחודש של לוח השנה באופן שיבטיח חלוקה שווה של הנטל בין החודשים. למשל, אני מציע להעביר את חגי תשרי לאוגוסט, חודש שממילא מוקדש לבילוי עם הילדים ולהיעדרות מהעבודה. נכון שעלולות להיות סתירות בין חופשת הקיץ למסורות תשרי – לא הגיוני לקיים את צום יום כיפור במהלך חופשה קולינרית בפרובאנס – אבל השילוב, שייצור חודש חדש, אוגוסתשרי, יאפשר לנו לאחד חופשות ולהיפטר מכאב הראש הזה, ומהילדים, במכה אחת.

לחלופין, אפשר להצמיד את ראש השנה לכיפור, בלי הימים המיותרים באמצע, כך שנוכל באופן מיידי להוריד את עודפי הפחמימות של ארוחת ראש השנה בצום של כיפור. אם נעביר את כיפור לאחרי פסח, הצום לא רק יעזור לנו להתמודד עם נזקי הקלוריות של ליל הסדר, אלא גם ישמש אות פתיחה יפה לדיאטה של ״לפני הקיץ״.

סוכות מתאים הרבה יותר לאביב, ולא לעונה הבלתי צפויה של ספטמבר, שבה בכל יום עלול לרדת עליך גשם ולחרב לך את הסוכה ואת קערת הפיצוחים. זה כמובן נכון גם לגבי פורים, שיושב באמצע החורף, והזזתו לאביב היתה מאפשרת לכל אוהבות התחפושות המינימליות – כמו אחות רחמנייה במיני וזומבית סקסית – להימנע מדלקת ריאות (וזה שהתחפשת לאחות בטייטס לא נותן לך קדימות בתור בבית החולים).

אם כבר רפורמה, מה דעתכם להציע לנוצרים להעביר את כריסמס לאוגוסט? אנחנו ממילא בחו״ל, וככה נוכל ליהנות מהמבצעים הנהדרים של כריסמס, מה שיפתור לנו את המתנות לראש השנה במחיר ידידותי. הגויים לא יאמינו כמה סטים של מצעים הם יעיפו באמצע הקיץ.

חג שמח, מועדים לשמחה, צום קל או חג קל. ומי שיודע מה זה איסרו חג מוזמן לכתוב לי.

המשך לקרוא

אירועים קרובים

אוק
22
ב
19:30 שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני
שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני
אוק 22 @ 19:30 – 22:00
ימי שלישי 10:00-11:00- שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני 7:30-10:00 בערב סדנה לעיצוב תכשיטי טקסטיל (פעם בחודש)
אוק
25
ה
22:00 להקת רם 2 ברוק ישראלי בטרזנה @ Pladino Bar
להקת רם 2 ברוק ישראלי בטרזנה @ Pladino Bar
אוק 25 @ 22:00 – 23:00
להקת רם 2 ברוק ישראלי  בטרזנה @ Pladino Bar
חברי להקת רם2 חוזרים לשמח את לב המעריצים בהופעה נוספת של מיטב להיטי הקורנרול הישראלים מכל הזמנים. ביום חמישי, 25 באוקטובר, החל מ-10 בערב, במועדון-בר פלאדינו בטרזנה. פרטים ועידכונים בפייסבוק: ramshtaym
אוק
26
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
אוק 26 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
אוק
27
ש
20:00 Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
אוק 27 @ 20:00 – 21:00
Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
Live Nation Presents Bruno Mars with Charlie Wilson STAPLES Center 1111 S. Figueroa Los Angeles, CA 90015 (213) 742-7340 Sat, Oct 27, 2018 – 8:00PM OnSale: Fri, Feb 16, 2018 – 12:00PM PDT

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות