Connect with us

טוב לדעת

למה לי פוליטיקה

Published

on

איך הגענו למצב בו אין אנו יכולים לדבר עם ה״אחר״ בלי להשפילו, להתקיפו, להכותו נמרצות, להביסו ולבטלו? האם רק כך אנחנו מרגישים טוב?

א-מא שלי מזהירה אותי, תמיד, לא ללכת ולהצטרף לפוליטיקה. אני דווקא אוהב את הפוליטיקה, ואף טוב בה, בחיבור ימין ושמאל, דבר והיפוכו. אני מסתכל בתמונה הגדולה ומבין שביום אחרי, כולנו ביחד עדיין צריכים לעבוד ביחד, לחיות ביחד, להגן אלו על אלו ועל עצם קיומנו, כך שחילוקי הדעות שהיו כה משמעותיים ביום האתמול הופכים לזניחים, ללא קיימים.

אני גם טוב בה שכן אופטימיזציה של תהליכים תחת אילוצים שונים היא תחום מקצועי, ותמיד טוב לעסוק בשטח שאתה גם נהנה ממעשיך – נהנה מלשון תענוג, לא מלשון ״תמורה״ שכה רווחת בימינו. אזהרתה של אמי נובעת גם מכך שאיני שחקן פוקר, וניתן לראות בהבעות פני ובשיח הגוף את מה שאני חש ומרגיש וחושב, ולפוליטיקאי אסור שכך יהיה.

אך יותר מכל, אמי יודעת עד כמה הפוליטיקה מלוכלכת, עד כמה לא מפרגנים אחד לשני, שמים רגלים, מכשילים, נועצים סכינים, מלכלכים, הורסים, לא בכדי לבנות כי אם רק בכדי שלשני לא יהיה.

אם פוליטיקה מלוכלכת ומסוכנת ורף הכניסה אליה גבוה עד מאד (לדוגמא בארה״ב, על אדם להיות עשיר באופן עצמי בכדי לרוץ למשרה כלשהי, וביחוד למשרה הבכירה ביותר בקרב המחוקקים – לשרת כסנאטור), הרי שבארץ הכל מתחדד ומתעצם עוד יותר.

בארץ הפוליטיקה היא אנחנו, וכמו שהפוליטיקאים נראים, כך – למגינת לבנו – נראים גם אנחנו. ההיפך נכון גם הוא: כפי שנראים אנחנו, כך נראים גם נבחרי הציבור.

אנחנו חסרי סבלנות. אנחנו מוכנים להקשיב אך ורק למי שמביע בדיוק את מה שאנחנו רוצים לשמוע. אנחנו מבטלים את הצד השני ולא מנסים להקשיב או להבין, להושיט יד או לעבוד ביחד.

אנחנו משתמשים בכינויים (״שמאלני״ ״בוגד״ ״ימני קיצוני״ ״מתנחל״) ותוקפים את האחר במקום להתמקד בעיקר ולא בדובר. אנחנו משתמשים בשפה נהדרת, בזלזול ובאלימות, ובטוחים בצדקת דרכנו ושכל האמצעים מותרים בכדי להביס, להשפיל ולהשתיק את האחר.

ואלימות הפכה לדרך חיים, וכל דאלים גבר, עד כדי כך שהרבה פעמים החיים בסכנה, בגלל זוטות (אב שביקש שקט מקבוצה של נערים, אדם שהסתכל לצד הלא נכון ובהה שניה מיותר באדם אחר, ועוד רבות הדוגמאות).

הפכנו לעם נפלא, כשהורים וסבים וסבתות נוסעים לחו״ל ומתנהגים בכל מקום ״כמו בבית:״ דוחפים, נדחקים, חושבים שלהם מותר, מדברים בקולניות, מטיחים אשמה באחר, מזלזלים וכדו׳.

מתביישים לשניה

עם קדמת הטכנולוגיה, קל להקליט ולהעלות לרשת רגעים נבחרים, מרגשים, מרטיטים, מפחידים, איומים: השוקולד בטיסה, המשפחה שהחליטה שמותר לה לחנות במלון בחניה השמורה לנכים, וכשהעירו לה על כך, היא ״שברה את הכלים״ תרתי משמע (שברו וזרקו את המחשבים וכל מה שבא לידם), ההרס והזוהמה שאנחנו משאירים בבתי מלון בחו״ל, ואם זה גורם למישהו שיתבייש לשניה, הרי זה לכולנו, שככה אנחנו נראים. אנחנו ולא אחר.

תוכנית ״יצאת צדיק״ פורחת, ונכונות לה שנים רבות שכן יש מלוא החומר. אך גרוע מכל, כשכך אנחנו מתייחסים לאחר, נחשו מה קורה? איך אנחנו מתייחסים לזר ולחלש ביננו? עובדי הבנין מסין גרים מהלך כל זמן הבניה בבנין ללא חשמל וללא מים זורמים, בארץ כה נאורה. עובדים זרים המיובאים ארצה לסעוד קשישים הופכים לשפחות ומשרתים של ״בעליהם". רק שתי דוגמאות, וכבר מפחד אני להמשיך הלאה.

אז איך משנים? מקצוע ההוראה הוא דרך אחת להשפיע על דורות שלמים. מפקדים בצה״ל הם דרך אחרת. בארה״ב ניסו בבתי הספר המובילים למנהל עסקים כיתות ״אתיקה.״ ופוליטיקאים, לעיתים רחוקות, ברשות המחוקקת והמבצעת, יכולים להשאיר חותמם לדורות גם הם.

ישנם נבחרי ציבור שאיש לא מכיר, איש לא יודע, והם נשכחים כלא היו. ישנם לעומתם נבחרי ציבור שכולם מכירים שכן הם כל הזמן בחדשות, אך מה באמת תועלתם ומה מידת השפעתם, למעט יצרני חדשות-של-קוריוז, איני יודע.

וישנם מעטים שנותנים את כל כולם, לא בשביל הטבות חומריות, כוח ושררה, כי אם כדרך חיים. כך היה מנחם בגין, שחי בצנעה והאמין בצדקת הדרך. כך היו גם אחרים מהלך שבעת העשורים האחרונים. זכינו שהיו גדולי הדור, נפילים בדורם, אנשים שטובת המדינה והכלל היו נגד עיניהם כל הזמן.

המענין הוא כמובן שבימי חייהם, לא סגדנו וגם לא פירגנו, רק אחרי מותם הם הפכו למושא הערצה. כך היה בארה״ב עם הנשיא רונלד רייגן.

כלל חשוב בחיים

לא אעז להוסיף עוד שמות של פוליטיקאים בארץ, שכן מיד תתחיל מתקפה-רבתי נגדי. בטור הזה בשבוע שעבר העזתי לשאול בכותרת האם הגיעה תקופת נתניהו – עשר השנים הנוכחיות – לסיומה. זו היתה שאלה, וגם אבחנה לצידה – בחיים כל דבר מגיע לידי סיום, ולפעמים ניעור קל או חזק הוא לטובה. אין אדם או דבר שהוא לנצח, למעט הקב״ה.

אני אמור להיות אסיר תודה, שכן הותקפתי מכל הצדדים גם יחד. אילו רק היו טורחים המקטרגים לקרוא, לשקול ולענות בצורה ענינית ולא מתלהמת, אך לא, זה לא השיג-ושיח הרווח בימינו אלו.

איך הגענו למצב בו אין אנו יכולים לדבר עם ה״אחר״ בלי להשפילו, להתקיפו, להכותו נמרצות, להביסו (בעיני רוחנו) ולבטלו? האם רק כך אנחנו מרגישים טוב? האם יש תועלת בהתנהגות ובהתנהלות כזו?

נראה ששכחנו כלל חשוב בחיים – להתייחס לאחר כפי שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו.

משהו קורה שגורם לשיכחה-רבתי, אנחנו בהתנהלותנו היום-יומית כלפי האחר, ונבחרי הציבור כלפינו.

נבחרי הציבור שכחו שהם נבחרו לייצג ולשרת את הציבור. לא פחיתות כבוד היא לשרת את האחר, נהפוך הוא.

אנחנו צריכים להזכר בכללים הבסיסיים והפשוטים ביותר; חיינו יהיו טובים יותר כתוצאה מכך.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

טוב לדעת

אמזון רוצה לקצר את התור ב"וול פודס"; היא רק צריכה לסרוק את כף היד שלכם

Published

on

ענקית הקמעונאות מפתחת קופה שמאפשרת תשלום באמצעות זיהוי כף יד

אמזון עורכת ניסויים אחרונים בטכנולוגיית התשלומים החדשה שלה, שתתבסס על סריקת כף היד. ענקית הקמעונות מאפשרת כבר כעת לעובדיה, כך לפי הדיווח בניו-יורק פוסט, להשתמש במכונות תשלום ביומטריות הפועלות לפי זיהוי של כף היד. החברה מתכננת לפרוש את המתקנים החדשים כבר בתחילת 2020, בסניפי רשת Whole Foods.

מנגנון סריקת כף היד של אמזון מפותח תחת השם "Orville", והחברה מקווה שייתר את הצורך בארנק, טלפון סלולרי או אמצעי תשלום פיזי כלשהו. הקריאה הביומטרית תתבסס על גודל וצורת כף היד, בהתאם לזוויות הצל של הנבדק. בשל כך הלקוח אפילו לא יצטרך להניח את ידו על הסורק, אלא רק לקרבה אליו. כל מי שיהיה מעוניין להשתמש בטכנולוגיה ייאלץ להירשם מראש, להניח את כף ידו על סורק ולהפקיד את הנתונים בידי אמזון.

המערכת תשכלל את הנתונים ותצליב אותם, בעזרת אלגוריתם מיוחד, עם מסד הנתונים שבידה. הטכנולוגיה החדשה אמורה גם לחסוך זמן, חסכון משמח במיוחד עבור הסופרמרקטים שמעוניינים מאוד לקצר את זמני התשלום. בעוד תשלום בכרטיס אשראי לוקח שלוש עד ארבע שניות, השימוש בקריאת כף היד לוקח רק 300 אלפיות שנייה. גם רמת הדיוק של המכשיר גבוהה, לפי הדיווח, ועומדת על אחד למיליון. מהנדסי אמזון אף פועלים על מנת להפחית את מרווח הטעות עוד יותר, בטרם תצא המערכת לפרישה ארצית.

המשך לקרוא

טוב לדעת

בקרוב: יבוטל איסור העברת נוזלים בשדות התעופה

Published

on

בעקבות התקנה מסיבית של סורקי תלת מימד חדשים בשדות תעופה מרכזיים, המסוגלים לזהות חומר נפץ נוזלי במכלים שונים, תוסר המגבלה

המגבלה של העברת נוזלים דרך עמדות הבידוק הביטחוני בנמלי התעופה גורמת לא אחת לקשיים והיתקלויות, כשגם בקבוקי משקה תמימים נלקחים מהנוסעים.

למעשה, כל מיכל המכיל נוזל בנפח שמעל 100 מ"ל מוחרם. אולם בקרוב תוסר הגזירה, בעקבות התקנה מסיבית של סורקי תלת מימד חדשים, המסוגלים לזהות חומר נפץ נוזלי במכלים שונים. אלה יותקנו בהדרגה בנמלי תעופה מרכזיים, ולאחר מכן בשאר נמלי התעופה. ההגבלה של העברת נוזלים בנפח גדול מ-100 מ"ל הוטלה בשנת 2006 במסגרת צעדים להגברת האבטחה למניעת טרור, ומחשש שמחבלים יחדירו למטוסים חומר נפץ נוזלי.

סורקי תלת מימד הותקנו כבר גם בכמה נמלי תעופה מרכזיים בארה"ב כמו או'הייר בשיקאגו ולוגאן בבוסטון. במהלך 2019 הותקנו מאות סורקי תלת מימד בעשרות נמלי תעופה בארצות הברית. למרות זאת במקביל נמשכות הבדיקות באמצעות סורקי רנטגן, המספקים רק תמונה דו ממדית של החפץ הנסרק.

המשך לקרוא

טוב לדעת

פייסבוק שוקלת להסיר את ספירת הליקים

Published

on

הרשת החברתית החלה בפיילוט במספר מדינות, שבמסגרתו לא ניתן לראות כמה לייקים קיבל כל פוסט • בפייסבוק בוחנים את ההשלכות הנפשיות על הגולשים

פייסבוק עשויה להסיר בקרוב את ספירת הלייקים, כדי להגן על הגולשים מבעיות של קנאה ולמנוע מהם צנזורה עצמית. ברשת האינסטגרם, שנמצאת גם היא בבעלות פייסבוק, כבר מתבצע פיילוט של הסרת הספירה בשבע מדינות, ובהן אוסטרליה, איטליה, אירלנד, ברזיל, קנדה ויפן. פייסבוק אישרה שהיא שוקלת לבחון את הסרת אופציית הלייק, אך הדגישה שהאפשרות עדיין לא זמינה למשתמשים. סביר להניח שההסרה תתבצע בהדרגה, והיא תבוטל אם ההסרה תפגע משמעותית בהכנסותיה. הצעד נועד לעצור משתמשים מהסרת רשומות שלדעתם אינם מקבלים מספיק "לייקים" או שיתופים.

בפיילוט שהתחיל באינסטגרם בשבע מדינות מופיעים רק כמה שמות של חברים שסימנו לייק, אבל ללא המספר הכולל של כל מי שסימן. כותב הרשומה יכול לראות את מספר ה"לייקים" הכולל, אבל שאר הגולשים אינם רואים את המספר. בין היתר בודקת פייסבוק את השלכות הלייקים והסרתם על הבריאות הנפשית של הגולשים, שמושפעים מאוד כידוע מהכפתור עם האצבע שכביכול מצביעה על פופולריות.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות