Connect with us

ארה"ב-ישראל

למה לי פוליטיקה

Published

on

בסיום העונה שלthe apprentice ופרסום הזמנה למתמודדים לעונה נוספת, התייצבתי עם עוד מאות אנשים באולפנים כאן בלוס אנג׳לס • לא הבנתי וודאי שלא הפנמתי שזוהי פשוט תוכנית ריאליטי • היום נראה לאלו החיים בארה״ב שהם באמצע תוכנית כזו בדיוק

טעות אחת היתה כשהתלהבתי יתר על המידה מהעונה הראשונה של ״השוליה״ עם דונלד טרמאפ. (האם הוא תכנן כבר אז שיבוא יום והוא ירוץ לנשיאות ארה״ב?) עם סיום העונה ופרסום הזמנה למתמודדים לעונה השניה, התייצבתי עם עוד מאות אנשים באולפנים כאן בלוס אנג׳לס, רק שלא הבנתי וודאי שלא הפנמתי שזוהי פשוט תוכנית ריאליטי.

היום נראה לאלו החיים בארה״ב שהם באמצע תוכנית כזו בדיוק, ואין הם יודעים איך לעכל זאת. אלו חיים בסיוט מתמשך, בבעתה מבהילה, שונאים את הנשיא ואינם נותנים לו מנוח, שכן הוא משגע אותם. הם יעשו את הכל, והעיקר ״לא טראמפ".

האחרים מסתכלים בתדהמה מהולה בהתלהבות מאופקת; הנה נשיא שהחזיר את האלוהים לקידמת הבמה (בשמונה השנים הקודמות, אלוהים נדחק לפינה בבושת פנים), שמציב את אמריקה ראשונה לפני כולם ושאינו מפחד לנסות ולעשות כראות עיניו לחיזוק ארצות הברית של אמריקה. הוא משתמש בשכל ישר ובהגיון בריא, ואפילו העז לעשות את מה שאף נשיא לפניו לא עשה: לֹהעביר את השגרירות בישראל לבירתה, היא ירושלים.

הנשיא, כך נראה, אינו נותן מנוח לעצמו. הוא כל הזמן משנה, מנסה לשפר, נלחם. אולי זו הסיבה שהוא מפטר כל כך הרבה אנשים מוכשרים וטובים שהוא עצמו מינה. נראה שהוא פועל לפי אותם דפוסי התנהלות בתוכנית ״השוליה״, בה כל שבוע הוא פיטר מישהו (עד כדי כך שהמשפט ״אתה מפוטר״ נהיה שגור בפינו, דרך טבע ממש), במרוץ לבחור את הטוב ביותר, ואז לחזור על הכל מהתחלה.

בסדרת הטלוויזיה הרייטינג קריטי כמו גם הפרסומות ומתן החסות של חברות שונות (שכן הכל מתרגם לכסף). למרות החזות, טראמפ לא היה זקוק כלל וכלל לשוליה חדש, שכן יש לו צוות מצומצם הצמוד אליו ונאמן לו, דוגמת בניו, בתו, בעלה ועורך דינו ומי שהיום מכהן כשגריר ארה״ב בישראל. ניתן רק לקוות שבניגוד לתוכנית הטלוויזיה (שנראה שהוא עדין פועל לפי אותו תסריט), כשהמדובר במצב ובגורל האומה, הנשיא יבין שכשתסתיים העונה, יש לכל היותר עונה אחת נוספת, ומי שישפט הוא הוא עצמו ולא אחר, כשהשופטים הם דפי ההיסטוריה; ואלו כידוע מחמירים ביותר, גם אם לרוב מעלים אבק.

אומר אני לעצמי: ״עצור, למדת״, אך מסתבר שלא כך. אם הייתי מקבל פנייה מהבית הלבן להצטרף לצוות הנשיא כשוליה, האם הייתי אומר ״לא תודה, לא בשבילי?״ האם הייתי עומד בניסיון?

קדימה, רצים!

טעות נוספת היתה ההתלהבות המתמשכת שלי מפוליטיקה. עבורי מעורבות במערכות בחירות פרושה טעם וריח רומנטיים, הרבה מעבר למציאות. פעם אחר פעם נאמר לי שאיני מתאים לפוליטיקה, משתי סיבות: אחת, אין לי פני פוקר (הצופה יכול לראות את רגשותי ומחשבותי על פני). שתיים, פוליטיקה היא דבר מלוכלך ביותר, ומסתבר שאין תחתית לבור השופכין והרשף בו נמצאים המעורבים. לזה יוצרים תיק. לאחר תוקפים את ילדיו. לשלישי מכפישים את שמו השכם והערב. הרביעי ביקר במועדוני לילה וכבר מתארים ברבים את מעלליו. לחמישי הרסו את שמו, שמשך חיים שלמים הוא בנה. וכך הלאה, כי כך פני הדברים, וכך כולם מצפים וכבר אינם מופתעים.

פוליטיקה (זו שלי, במוחי) אני אוהב, ואני גם טוב במהלכיה כמו גם עם אנשים, וכך פעם אחר פעם אני ״נכשל״ בכך שאיני עומד בפתוי. פה אני מעורב בקמפיינים מקומיים, ופעם אפילו נסעתי ארצה בניסיון להקים מפלגה שתייצג את הישראלים החיים מחוץ לגבולותיה.

עד מהרה הבנתי שריבוי מפלגות קטנות אינו דבר בריא, ויש לחבור למפלגה גדולה. היה זה למעלה מעשור לפני שהעם כולו הבין את אותו הדבר. ניסיתי לחבור – על ימין ועל שמאל, שכן בארץ לא משנה בכלל למי חוברים, התוצאה אינה קשורה כלל ועיקר לשותפים לריצה (גם זה שיעור שהעביר הליכוד משך העשור האחרון ושכלל הבוחרים כבר הבין והפנים) – ועיין אני מתלהב כל פעם מחדש כשהזדמנות זו או אחרת קורצת לכיווני.

פוליטיקה עבורי היא ההזדמנות לייצג, להיות נגיש, לשנות, לפעול למען אלו שאין להם קול (או שקולם לא נשמע) ולעשות למען הכלל. פוליטיקה היא גם הזדמנות לשתף פעולה, לבנות גשרים ולעשות את הדברים המשוגעים והבלתי אפשריים ביותר.

כך עשיתי במערכות בחירות מקומיות, ביחוד כאלו שהיו מאד שנויות במחלוקת, וכך אני עושה גם ביום יום. הרעיון בפוליטיקה הוא לנצל את ההזדמנות ליצור עולם גם אם בזעיר אנפין) טוב יותר, קשוב יותר, עמיד יותר, משתף פעולה יותר.

אלא שגם כאן למדתי שפוליטיקה אינה נעה על בסיס רומנטיקה ואידיאלים כי אם על כסף, הרבה מאד כסף. וכסף מתרגם לכוח, ולפיכך אין פלא שכולם נמשכים אליו כמו אל מגנט, כמו אלקטרונים ופרוטונים באטום, עד שלא ניתן להפרידם ללא פיצוץ אדיר ועז.

התפכחתי, אך עדין לא התאכזבתי. כי הנה אני מביט ורואה מישהי כמו ניקי היילי, ואני מבין שהאידאה יכולה להתרגם למציאות, גם אם יש מתי מעט כמוה בכל דור, אם בכלל.

היסחפות. אני נמשך, ופשוט לא עומד בפיתוי. אולי הגיע הזמן שארוץ? פעם שירתתי (בצה״ל). מסתבר שאותו חיידק נשאר ולא נותן לי מנוח.

מסתבר שלמרות שאני מדבר בלשון עבר על ״טעויות שהיו״ ולקחים שהפקתי, הקסם שובה אותי בקלות רבה, ואני כמו ילד מתלהב כל פעם מחדש.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

עשתה היסטוריה: שירה האס – השחקנית הישראלית הראשונה המועמדת ל'אמי'

Published

on

UNORTHODOX

עדיין לא נוצר הנגיף שיעצור את הוליווד מלתת לעצמה פרסים, וגם תחת מגבלות חמורות על התקהלות ואירועים המוניים, טקס האמי ה-72 יצא השבוע לדרך. האוסקר של הטלוויזיה (כפי שמכנים אותו מי שכנראה לא צפו באוסקר כמה שנים טובות) ייערך השנה ב-20 בספטמבר בלוס אנג'לס, אם כי עדיין לא ברור באיזו מתכונת. בינתיים, האקדמיה לאמנויות ומדעי הטלוויזי בישרה השבוע בלוס אנג'לס על המועמדים לפרס היוקרתי.

עיקר תשומת הלב הופנתה להישג ההיסטורי של השחקנית שירה האס – שהפכה לישראלית הראשונה המועמדת לפרס האמי בתחום המשחק, בזכות תפקידה בתור אסתי שפירו ב"המורדת" של נטפליקס. "המורדת", שהפכה לאחד הלהיטים המפתיעים של השנה, מועמדת בלא פחות מ-8 קטגוריות, בהן המיני סדרה הטובה ביותר, כמו גם בפרסי הבימוי, התסריט והמוזיקה המקורית הטובים ביותר במיני סדרה. מלבד האס, רשימת המועמדים בכל הקטגוריות כוללת שמות מרשימים, בהם ג'ניפר אניסטון ("תוכנית הבוקר"), מייקל דאגלס ("שיטת קומינסקי") מריל סטריפ ("שקרים קטנים גדולים") ואפילו הזמרת והשחקנית זנדאיה, המועמדת על תפקידה ב"אופוריה", הגרסה האמריקאית לסדרת הנוער הישראלית.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות