Connect with us

תרבות ובידור

למה הם מתים צעירים?

Published

on

זאן קלוד ואן דאם נרתם להפקה הוליוודית-ישראלית בסרט חדש, We Die Young, העוסק במאבק של תושבי שכונות המצוקה בוושינגטון הבירה בכנופיות ה-MS- 13הרצחניות • ראיון עם יוצרי הסרט ליאור גלר ושגיב דיאמנט ועורך המוזיקה שלו ארז קוסקס

הסרט We Die Young שיצא לארנים בתחילת חודש מרץ עורר התרגשות רבה בקרב מעריציו של ז׳אן קלוד ואן דאם. כוכב סרטי הפעולה המיתולוגי מבצע קאם באק מעניין בסרט חדש, עליו חתומים יוצרי קולנוע ישראלים.

ליאור גלר, במאי הסרט, הוא קולנוען ישראלי מוכשר שכבר בטבילת האש הראשונה שלו זכה להישגים מרשימים. ׳דרכים׳ – סרט הסטודנטים שכתב וביים ב-2007 במהלך לימודיו באוניברסיטת תל אביב זכה להצלחה גדולה, היה מועמד לפרס האוסקר ונכנס לספר השיאים של גינס כסרט הסטודנטים הקצר שזכה בהכי הרבה פרסים בעולם. הסרט הוקרן ב–60 פסטיבלים ב–36 מדינות, וזכה ב- 24 פרסים! ׳דרכים׳ היא דרמת פשע קצרה המספרת את סיפורו של ילד ערבי מלוד שחולם להימלט מהשכונה האלימה ומלאת הסמים, ובניגוד לכל הסיכויים זוכה לסיוע מחייל ישראלי משוחרר.

עם ההצלחה בא התאבון וליאור החליט לעבור לקליפורניה ולשדרג את הקריירה למגרש של הגדולים בהוליווד. כאן, החל לעבוד בתעשית הקולנוע באופן עצמאי וזכה להכרה כאשר כתב ומכר את התסריט של ״בודד בדמשק״, שמגולל את סיפורו של המרגל הישראלי אלי כהן. סרטיו הציגו בשלל פסטיבלים בעולם וזיכו אותו במועמדות לפרס האמי היוקרתי.

וושינגטון במקום לוד

הוא למעשה עיבוד מחדש של ׳דרכים׳ הקצר שכתב בישראל. את העיר לוד מחליפה וושינגטון הבירה ואת כנופית הסמים הערבית מחליפה לא אחרת מכנופית הפשע הבין לאומית MS-13.

העלילה מספרת על לוקאס, נער ממוצא לטיני השקוע עמוך בתוך חיי עסקי הסמים בשכונה מסוכנת ואלימה בדי.סי. כאשר הוא מבין שאחיו הקטן עומד ללכת בעקבותיו, לוקאס מחליט לעשות הכל למנוע זאת גם אם הדבר כרוך בלשבור את הכלים, לבגוד במפקד הכנופיה ולברוח עם אחיו מהשכונה בה גדלו.

לעזרת לוקאס נחלץ ואן דאם שמגלם את דניאל – חייל אמריקאי משוחרר שנפצע קשה במהלך שירותו באפגניסטן, איבד את יכולתו לדבר וסובל מתסמונת PTSD חמורה. דניאל הופך מקורבן לגיבור כאשר הוא מסייע ללוקאס להילחם בכנופיה שמסרבת לשחררו לחפש עתיד טוב יותר.

׳אנחנו מתים צעירים׳ מתהדרת כאמור בצוות ישראלי. מפיק הסרט שגיב דיאמנט הוא האיש שאחראי על ליהוקו והבאתו של ז׳אן פול ואן דאם. הבאת כוכב בסדר גודל כזה העניקה לחבורה מישראל קרש קפיצה מצויין והסרט נרכש להפצה בארצות הברית על ידי LionsGate, שאחראית על שלל שוברי קופות ידועים כמו: ״משחקי הרעב״, ״לה לה לנד״, ״דימדומים״ ועוד.

את המוזיקה לסרט כתב ארז קוסקס שעבד עם ליאור בפרוייקטים נוספים בישראל וגם עורך הסרט טל קלר הוא ישראלי כחול לבן.

פגשתי את השלושה בהקרנת עיתונאים מיוחדת של הסרט באולפני LIONS GATE בסנטה מוניקה אליה הגיעו אנשים מוכרים מתעשית הקולנוע. ביניהם גאווה ישראלית נוספת בדמותו של רם ברגמן, המפיק של הלהיט הקולנועי של הגירסה האחרונה ל״מלחמת הכוכבים״. ברגמן, סיפרו לי השלושה, שימש עבורם כמנטור לכל אורך עשיית הסרט וגם כיום.

הרעיון לעשות גירסה אמריקאית ארוכה ומשודרגת ל׳דרכים׳ נולד באחד מביקוריו של ליאור בוושינגטון הבירה שם פגש שוטר שלקח אותו לסיור בשכונות בעיר. ההבנה שאחת מהשכונות הפשע הכי מסוכנות בארצות הברית נמצאת בסך הכל 20 דקות מהבית הלבן סיקרנה אותו מאוד. בהמשך נפגש עם חיילים אמריקאים משוחררים שחזרו מאפגניסטן ומעיראק. הם סיפרו לו על החוויות שלהם ועל הזנחתם על ידי הממסד.

שגיב: ״הכרתי את ליאור ב-2012 דרך אישתי. היינו חברים שנה וחצי בערך עד שהבנתי שהוא בכלל מעוניין לעשות סרט. נתקלנו בסיפור מאוד מעניין של חיילים שנשלחים לאפגניסטן ועיראק ואין להם גב פה. הם חוזרים הבייתה ונכנסים לסמים ולכל מיני בעיות, צריכים להתמודד עם השדים שלהם מהמלחמה. הסיפור מתכתב עם הילדים שחיים בשכונות פשע ואין להם סיכוי לצאת משם. הם יכולים או ללכת לצבא או להצטרף לכנופיות. הסרט מדבר על התקופה שאובמה היה בנשיאות, תקופה מאוד אלימה של פשע בדי.סי ואף אחד לא ממש דיבר על זה".

להביא כוכב בסדר גודל של ז׳אן קלוד ואן דם, גם אם שיא הקרירה שלו מאחוריו, זה עדיין לא דבר מובן מאליו.

ליאור: ״שגיב קרא את התסריט ומאוד אהב אותו. ניסינו להשיג משקיעים במשך תקופה ארוכה, אבל הרבה מהם פחדו והעדיפו לשים כסף בנדל״ן ולא בסרט".

שגיב: ״ב-2017 נוצרה ההזדמנות לנסות להביא את ואן דאם. הוא קרא את התסריט ואת הדמות שלו והתאהב בה. זה היה אתגר עבורו לעשות תפקיד אופי ולא רק לתת מכות".

ליאור: ״נפגשנו אצלו בבית וממש הופתעתי שהוא אהב את התסריט כי זה לא תפקיד טיפוסי עבורו. הוא לא מדבר בסרט שזה אתגר לכל שחקן, וגם בגלל שזה לא משהו שהוא עשה בעבר. הפגישה איתו הייתה הכי מדהימה שהייתה לי עם שחקן אי פעם. ואן דאם הבין את התסריט ואת הדמות שלו במאת האחוזים. הוא עשה עבודת מחקר משלו ונפגש עם חיילים משוחררים וחיילים פגועים".

לא בטוח שוואן דאם הוא הכוכב הגדול של הסרט אחרי הכל.

ליאור: ״נכון, יש בסרט כמה כוכבים. הילד בשכונה הוא הכוכב וגם ואן דאם וגם סוחר הסמים מקבל תפקיד מאוד מרכזי. תמיד ראיתי את הסרט הזה כמו סוג של מערבון מודרני שיש בו את הזר שמגיע לעיירה שזה התפקיד של וואן דאם. אבל הסיפור של המערבון מסופר דרך הילד שהוא הדמות הראשית. בגלל זה הסרט נפתח בוויס אובר של הילד שמספר על השכונה והסרט גם מסתיים איתו כשהוא נוסע ברכבת על רקע הנוף של וושינגטון די.סי".

המוזיקה של השכונה

את הסרט צילמתם בכלל בבולגריה.

ליאור: ״המשאבים שם היו יותר זמינים. התקציב היה קטן יחסית ולכן יותר זול היה לצלם שם. מה שהצלחנו לעשות בבולגריה היה עולה לנו פי ארבע בארצות הברית. ההפקה היא עצמאית וגייסנו מימון פרטי ממשקיעים שהאמינו בכוח של הסרט למכור את עצמו יחד עם ואן דאם ככוכב. יש לי עוד שותף בסרט בישראל, יאיר אילן, שגייס חלק מהכסף ממשקיעים ישראלים".

על המוזיקה בסרט אחראי ארז קוסקס שמתעסק במוזיקה כל חייו. ברזומה שלו כתיבת מוזיקה לתוכניות טלויזיה רבות בישראל כמו תוכנית האירוח של גלית גוטמן, תוכנית הבישול ׳קרב סכינים׳ וגם סרטי סטודנטים עצמאיים. ארז: ״תמיד רציתי לעשות מוזיקה לסרט גדול. הייתי משאיר את הפרטים שלי לכל הבמאים והמפיקים הכי גדולים בארץ. ממש הייתי הולך אליהם הביתה ושם להם ליד הדלת. אבל שום דבר לא הצליח. לפני שש שנים עשיתי את המעבר ללוס אנג׳לס והכל השתנה".

את ליאור הכיר עוד מישראל. השניים היו שותפים לפרוייקט מוזיקלי של להקתם ׳פרווה חמה׳.שם גם שיתף איתו פעולה בסרט ׳דרכים׳ ומאז השניים עובדים צמוד יחדיו.

ארז, מה ביקשת להעביר דרך המוזיקה ב׳אנחנו מתים צעירים׳?

״היו לנו הרבה שיחות על האווירה של המוזיקה. ניסנו להעביר את ההרגשה של השכונה. לא להתפוצץ עם מוזיקה גדולה מידי, אלא להשאיר זיקה למקור. מוזיקה שהגיעה ושייכת ל'הוד'. זה קו שניסינו לשמור עליו כל הזמן. יש את המקומות הקלאסיים שהקלטנו עם תזמורת של 24 נגנים בבולגריה ששירתו את כל הסצננות המרגשות והגדולות. אבל מלבד זה הכל נשאר מאוד אותנטי. את השיר המרכזי בסרט עשינו בעזרת ליאור וגונזלו ראמוס שכתב את המילים".

כיצד הקהילה ההיספאנית מקבלת את הסרט?

ליאור: ״כבר שמעתי דרך השחקנים שלנו שהם ממש אהבו את הסרט. יש כאן אלמנט שהם מרגישים שמספרים את הסיפור שלהם. לא מזמן ניגש אלי מישהו סלבאדורי, כי רוב הכנופיה של MS-13 הם מאל סלבאדור ובסרט יש אלמנטים של התרבות שלהם. הוא אמר לי שהוא אף פעם לא ראה את התרבות של הקהילה שלהם על המסך".

ליאור, אילו פרוייקטים מתוכננים לעתיד?

״בקרוב אנחנו מתחילים לצלם סדרת דרמה היסטורית על סיפור מרד החשמונאים. אני גם עובד על שני סרטים המבוססים על סיפורים אמיתיים. הראשון על חייל אמריקאי שיושב בכלא בעקבות קרב יריות ופלאש באק שחווה לאחר שירותו באפגניסטן; וסרט נוסף על רופא הומניטארי בשם פול קרלסון אשר נחטף על ידי מורדים אפריקאים בקונגו ב-1964, ההשתלטות הראשונה בהיסטוריה על קונסוליה אמריקאית ומבצע חילוץ נועז להצילה".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תרבות ובידור

"אני לא יודע להתחיל עם בנות"

Published

on

הוא חולה על אמא שלו ("מאוהב בה") • מפריד בין בשר לחלב ("צריך
להגיד תודה לאל על הכל") • וניאלץ להיאבק כמעט כל יום ביחס גזעני •
הזמר והדוגמן סטפן לגר, בן להורים מטוגו שמשרת בצה"ל, מזכיר שילד
שקורא לו 'כושי' לא נולד גזען וממשיך לחלום על קריירה בחו"ל

סטפן לגר – בן 21 . זמר, דוגמן ורקדן. רווק. נולד בבת ים, גר בראשון לציון. מדגמן מגיל 15 . פרץ ב־ 2016 עם השיר "Step Fun" , ובהמשך עם להיט הפרסומת "קומסי קומסה". השתתף בפסטיגל ושיתף פעולה עם נועה קירל, סטטיק ובן־אל, עברי לידר, עדן בן זקן ואיתי לוי. השתתף בקמפייני פרסום, וכיום מחזיק סטודיו לריקוד. הוציא השבוע סינגל חדש, "כפרה".

מתי בפעם האחרונה עשית משהו ספונטני?

"עשיתי עגיל באף, בקניון, לפני שנה. יש לי חתיכת אף־ אף, הרבה בשר, וזה לקח איזה שעה. זה כאב. בדרך כלל אני לא ספונטני. אני יודע מה יש לי בלו"ז קדימה, הופעות, ראיונות וצילומים, ואני לא מחכה למשהו ספונטני. אומרים לי שאני צריך חופש, אבל אני לא מרגיש ככה. אני רוצה לעבוד, לעבוד, לעבוד".

מתי בפעם האחרונה ביקרת בטוגו?

"לפני שלוש שנים, ואני אטוס שוב. אני רוצה לחזור לשם. נולדתי בישראל, אבל נסעתי לטוגו הרבה כילד,
לביקורים. להורים שלי יש הרבה אחים ואחיות שם. טוגו שונה מאוד מישראל, היא מתפתחת לאט, אבל כשאני מסתכל על האנשים שם אני רואה שהם שמחים. אין להם הרבה דברים שיש לנו פה, אבל הם לא יודעים את זה, הם פשוט מאושרים ומחייכים. אני לא מפונק, חונכתי להעריך כל דבר קטן, אבל מטוגו חזרתי כשאני מעריך עוד יותר את כל מה שיש לי. צריך לנסוע למקום כזה כדי לקבל פרופורציות".

מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?

"עכשיו. כל בוקר כשאני קם זה להיות בחלום. אני בתוך משהו שתמיד חלמתי, האמנתי ודמיינתי שיקרה,
ועבדתי קשה בשבילו. זה מרגש, וזה רק עולה ומתגבר. התחלתי בכלל מספורט, כדורסל וג'ודו. שמעתי מוזיקה כילד, ורקדתי, והריקוד הביא לי את הדוגמנות. בהמשך הוצאתי את השיר הראשון שלי. עכשיו אני אוהב את שלושת הדברים האלה באותה מידה – דוגמנות, ריקוד ומוזיקה".

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

מלא זמן לא שיחקתי כדורסל או כדורגל. הופעה מול קהל זה כמו 30 ספרינטים, וזה הכושר שלי. אני נראה ככה בלי לעשות ספורט, ככה נולדתי. גם בגיל 14 הייתי כזה, וגם אבא שלי נראה ככה, והוא גם לא עושה כושר".

מתי בפעם האחרונה היית מאוהב?

"עכשיו. אני מאוהב באמא שלי. אני חולה עליה. אמא שלי עובדת בשגרירות טוגו בישראל, ואני חוזר מאוחר
הביתה מהופעות והיא מחכה לי, לא נרדמת עד שאני מגיע, רוצה לשמוע איך היה לי. אנחנו קרובים מאוד.
אחותי הגדולה ואני גרים עם ההורים, וכולנו מאוד מגובשים וקרובים".

מתי בפעם האחרונה התחילו איתך?

"כל הזמן אומרים לי שהתחילו איתי, אבל משום מה אני לא שם לב לזה. גם בגלל שאני צעיר, אני לא יודע
איך להתחיל עם בנות. אין לי משפטים שיש לאחרים. כשמתחילים איתי או מסתכלים, אני לא יודע איך לזהות
את זה. לא יודע מתי מישהי מעוניינת בי. באינסטגרם יש לי מלא הודעות, אני עונה גם".

מתי בפעם האחרונה הלכת לים?

"לפני שבוע, לחוף גורדון. אני אוהב ללכת לים, יש רוח, שקט. עכשיו אין שם מלא אנשים, אבל בחופש הכל
מפוצץ, ובכל זאת אפשר למצוא שעות שיש פחות אנשים ויותר רגוע. אני הולך לים לבד, ולפעמים עם חברים. אם רואים אותי שם ומזהים, אז מתלהבים לקראתי, שמחים לראות אותי. זה לא מציק לי. אני גם עושה גלישת סאפ, זה כיף ואני אוהב את זה מאוד. זה מרגיע אותי".

מתי בפעם האחרונה עשית אודישן?

"לפני שנתיים. פעם הייתי הולך לאודישנים, לכל מיני תצוגות ומלא דברים, וקיבלתי הרבה־הרבה 'לא' לפני
שקיבלתי 'כן'. עכשיו כולם כבר יודעים מי אני ובאים אלי. כשהייתי מקבל 'לא', בהתחלה הייתי מתבאס,
אבל לאט־לאט הבנתי שזה לא קשור אלי ספציפית. צריך ליפול לפני שאתה קם גבוה, וזה מבחן, לא
להישבר מה'לא'. אין הצלחה בלי כישלון".

מתי בפעם האחרונה התרגשת?

"התרגשתי מאוד לפני שנה, בזכות ילד בשם עידו שהיה חולה ושכב בבית חולים. הוא רצה להיפגש
איתי. אמרו לי שהוא אוהב אותי מאוד, והלכתי לשם לפגוש אותו. הוא היה במצב לא טוב, אבל בפגישה
שלנו הוא הזיז את היד והתחיל לנסות לשיר. המשפחה שלו היתה בשוק ואני בכיתי. אחרי כמה חודשים הוא
חגג בר מצווה, ובאתי לשיר לו. הוא התחיל להתאושש וישב כבר בכיסא גלגלים. אני ממשיך לקחת אותו
להופעות שלי, והקשר בינינו אמיתי עד היום. ללכת לבתי חולים ולשמח ילדים, וגם להופיע בבר מצווה,
זה כיף. אני מרגיש שזה חשוב. התגובות אלי מאוד מרגשות אותי".

מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?

"אתמול. אני אמן פעיל בחיל התקשוב. רציתי להתגייס, זה היה חשוב, ועשיתי טירונות בניצנים. היה כיף מאוד. שירות צבאי זאת חוויה שצריך לעבור. בפועל אני עובד בטלפון ובאינסטגרם למשוך מלש"בים להתגייס לחיל. אני כל יום בצבא, אפילו כמה שעות, ואני בן 21 , ככה שנשארו לי עוד כמה חודשים".

מתי בפעם האחרונה שמעת הערה גזענית?

"לפני שנה, בשדה התעופה באילת. הצטלמו איתי ילדות ואימהות, ואז קראו לי בכריזה, כי הייתי צריך
לטפל בעניינים של המזוודה שלי, וכשחזרתי לשם אמרו לי שאיש מבוגר העיר לנשים שהצטלמו איתי
'מי הוא? מה אתן מצטלמות איתו בכלל? יש מלא כמוהו בתחנה המרכזית'. סתם איש ממורמר. אנשים היו
עצבנים עליו, אבל אני לא התרגשתי. זה המרמור שלו".

מתי בפעם האחרונה הרגשת שיש לך כוח לשנות דעות קדומות?

"ילדים שקראו לי 'כושי', זה מה שהם שמעו בבית. ילד לא נולד גזען, ומבחינתי כולם נולדים מאותו מקום
ונולדים אותו דבר. ילדים הם כמו כוסות ריקות, וכל אחד גדל לפי מה שממלאים אותו בבית. כשהתחלתי
להתפרסם, ילדים ראו ושמעו אותי – והתחילו לאהוב אותי. ההורים שלהם כעסו שהם צופים בי, כי הם היו
למעשה גזענים, אבל עם הזמן גם הם התחילו לקבל אותי, בזכותם של הילדים. ההורים רואים שאני בנאדם טוב, ומבינים שצבע העור לא משנה. הם מתאהבים בי. משהו השתנה ביחס אלי. אני מרגיש שפתחתי דלת. אם יהיה עכשיו עוד אמן שנראה כמוני, יהיה לו יותר קל. זה עצוב שזה ככה, אבל מצד שני זה המצב ואין מה לעשות. אני מרגיש שזה משתפר, וגזענות היא לא רק שחור ולבן. צריך להסתכל על בני האדם, לא על מחסומים כמו דת וצבע. כשאתה לא מתייחס לזה, אתה מבין עד כמה המחסום הזה לא משנה".

מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה בחו"ל?

"אני חושב על זה עכשיו. מאז שהתחלתי לעשות מוזיקה זה תמיד בראש שלי. אבל קודם כל נולדתי בארץ, כך שהחלטתי להתחיל את הקריירה פה. כשאני חושב על חו"ל אני חושב על צרפת, כי זו שפת האם שלי, ואני
מרגיש שאנשים מרגישים את זה ומתחברים לשירים שלי מאוד".

מתי בפעם האחרונה התפללת?

"הבוקר. אני מתפלל כל יום, בבוקר, בערב ובצהריים, ותמיד בתוך הראש. אני קם בבוקר ואומר תודה רבה,
וככה כמה פעמים ביום. צריך להגיד תודה לאל על הכל. אני נוצרי שמקיים מצוות של היהדות, צם ושומר כשרות, אבל אני גר פה, אז זה מסתדר. אני חושב שלא הכל קשור לדת. גבינה ובשר, למשל, לא מתאימים לי ביחד. זה עושה כאבי בטן וזה לא בריא".

מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?

"אני לומד כל הזמן. למדתי לאחרונה ששום דבר לא בא בקלות. צריך לעבוד קשה כדי לקבל את כל מה שאתה
רוצה לקבל. אני רואה הרבה אנשים שרוצים משהו מסוים, נגיד פרסום, וזהו. אדם קודם כל צריך להתאמן במשהו, להתאמץ, לעשות משהו הכי טוב שהוא יכול, כי הפרסום הוא לא המטרה. המטרה היא להשפיע על אנשים ולעשות טוב לסביבה. הערכה, הצלחה ופרסום הם הדברים שמסביב, כי קיבלת עליך פוקוס".

מתי בפעם האחרונה חשבת על הפרסום שלך?

"כשהתחלתי בכלל לא חשבתי אפילו על הפרסום. מצחיק אותי שהיום פונים אלי לפעמים ואומרים לי 'אני רוצה להיות מפורסם כמוך'. תמיד התאמנתי בבית ברצינות ועשיתי המון הכנות לבצע את הריקודים טוב. כשהפרסום בא לי – לא השתגעתי. כש'קומסי קומסה' יצא, לא הבנתי בכלל שאני מפורסם. רק אחרי חודש
הגעתי לאילת, ופתאום התנפלו עלי נערות ונערים. שם הבנתי את הטירוף. בכלל, פרסום זה לא משהו קל,
זה מאוד מבגר אותך. אני תמיד בסביבה של אנשים מבוגרים, והם כבר לא שמים לב לגיל שלי".

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

עדיין חי בסרט

Published

on

מאיר פניגשטיין, מייסד ומנכ"ל פסטיבל הסרטים הישראלי בארה"ב, אירח אח"מים לבראנץ' חגיגי בבוורלי הילטון לקראת הפסטיבל ה-33 • המראות והקולות

ארוחת הצהרים המסורתית לספונסרים ותומכי פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס התקיימה במלון בוורלי הילטון – יריית הפתיחה למגה-להיט של מאיר פניגשטיין, שיתקיים במהלך חודש נובמבר השנה. במשך למעלה מ-33 שנים הציג הפסטיבל יותר מאלף סרטי קולנוע, סרטים דוקומנטריים, דרמות טלוויזיה וסרטים קצרים לכמיליון צופים; והביא מאות יוצרים וקולנוענים ישראלים לארה"ב לחלוק את אמנותם. באולם הכנסים של הילטון נראו אורחים מתעשיית הסרטים המקומית, תומכי הפסטיבל וגם שחקנים כמו אלון אבוטבול, מייק בורשטיין, ענבר לביא ומורן אטיאס, יחד עם מפיקים ואנשי תעשיית הסרטים של עיר המלאכים.

הארוע נפתח בסרטון תדמית שסקר את 33 השנים המופלאות של הפסטיבל שהחל בניו יורק ובהמשך עשה
עלייה ללוס אנג׳לס. הקומיקאי אילון גולד הבריק במופע סטנד אפ משעשע במהלכו ליגלג על תעשיית ההוליוודית, וגם על ההבדלים בין ישראלים לאמריקאים. הקונסלית לתרבות ודיפלומטיה ציבורית קארין אליהו פרי, הודתה למאיר על ההשקעה האדירה שלו בפרוייקט שהפך מוסד: ״במהלך שלוש השנים בתפקיד אני עדה לחשיבות הגדולה של פסטיבל הסרטים, שמאחד כשרונות ישראלים מכל רחבי ארה"ב ומישראל ומביא יוצרי קולנוע מכל קצוות הקשת: יהודים, ערבים, מהימין ומהשמאל, נשים – כולם זוכים לבמה אחת שמציגה ומקדמת את היצירות שלהם".

פניגשטיין עצמו נראה ונשמע נרגש: ״אני לא מאמין שהתחלתי את הפסטיבל הזה לפני 33 שנה. בפסטיבל הקרוב נציג יותר מ-30 סרטים חדשים, סדרות טלוויזיה, סרטים דוקומנטרים ותוכניות סטודיו. לפחות 20 יוצרי קולנוע ישראלים יצטרפו אלינו מישראל לספר על הסרטים שלהם". פניגשטיין סקר את תוכנית הפסטיבל והביע תקווה שבעזרת התומכים והתורמים הרבים הפסטיבל ה- 33 יהיה טוב יותר מקודמיו. בחלק האמנותי הופעה מרגשת של עדן פרבר הצעירה, ששרה את Let it go , שיר הנושא של הסרט ׳פרוזן׳ (שחלקו השני עומד לצאת בקרוב), מלווה באמא, מלחינת הסרטים המוערכת שרון פרבר.

במהלך האירוע הוענק פרס מפעל חיים לבמאי האמריקאי המוערך רוג'ר קורמן. במשך 60 השנים האחרונות, קורמן הפיק וביים למעלה מ-400 סרטים במגוון רחב של ז'אנרים. בשנות השבעים הקים קורמן את"עולם חדש", שהפך לחברת ההפצה העצמאית הגדולה ביותר בארצות הברית. בנוסף להפצת ההפקות שלו, "ניו- וורלד פיקצרס" היתה אחת מחברות ההפצה הראשונות בארה"ב שהביאה קולנוע זר לארה"ב; הפצת הסרטים של אקירה קורוסאווה, פרנסואה טריפו, פדריקו פליני, אינגמר ברגמן, וורנר הרצוג. בשנת 2009 , זכה קורמן באוסקר של כבוד מהאקדמיה לקולנוע.

במהלך ארוחת הצהרים נחגגגה ההצלחה של יוצר ישראלי שפרץ השנה ברחבי ארצות הברית – גיא נתיב,
שקיבל פרס הוקרה על זכייתו באוסקר השנה בקטגוריית הסרט הקצר עבור סרטו המצויין ״ Skin ״, שעורר הדים רבים כאשר נגע בעצב הרגיש במאבקים ותקיפות גזעניות בין לבנים ושחורים. נתיב עלה לקבל את הפרס יחד עם אישתו, השחקנית היהודיה האמריקאית ג׳יימי ריי ניומן. הוא סיפר על הידידות המיוחדת עם מאיר בפינגשטיין והודה לו בשם קהל יוצרי הקולנוע הישראלים: ״גדלתי על סרטים משנות ה-70, עם אמירה ומשמעות. העולם שאנו חיים בו הוא משוגע ולנו יש מחוייבות ואת הכלים לעשות סרטים בעלי משמעות שמשאירים מסר ולא רק סרטים פופולריים עם הצלחה קופתית".

לבראנץ' ההוליוודי הגיע גם אורח מיוחד מישראל: אבי ניר, מנכ״ל חברת ׳קשת מדיה׳ ואחד מאנשים התקשורת החזקים בישראל. ניר קיבל פרס: Israel Film 2019 Festival Visionary Award על גישתו המיוחדת לעסקים ולתוכן. מלבד הצלחתו העצומה בזיהוי תכנים פופולריים והפקת אין ספור להיטים טלויזיונים, הוא הפך את אולפני קשת ליצאנים בכירים של תכנים מישראל להוליווד עם הפקות מקור ורימייקים מצליחים.

אולפני קשת נחשבים לאולפנים עצמאיים מובילים וזכו להפוך כאן לשם דבר בעקבות שתי סדרות ב- NBC (לינקולן) ו- ABC (בייקר ואת היופי), כמו גם פרויקטים עם HBO, Apple Netflix ואחרים. לאחר קליפ וידאו שסקר את העשייה הטלוויזיונית של ניר, הוא עלה לשאת מילים ואמר בצניעות: ״אל תתייחסו ברצינות רבה מידי לווידאו הזה, הוא מכוון בעיקר למשקיעים…״ ניר הודה למארגני הפסטיבל על הפרס וכמובן ל׳קשת׳ שהוא עומד בראשה. ״אני נרגש לקבל פרס שני יוצרים קולנועיים מדהימים: האחד, אגדה עם עשיה עניפה והשני ,יוצר צעיר ומצליח שזוכה להכרה ופופולריות רבה גם כאן. עם כל הכבוד לנו, המנהלים, התפקיד שלי ושלכם הוא רק לעזור ליוצרים לקבל חשיפה עבור היצירות שלהם. זה הכל, לא יותר מזה.

ניר סקר את ההיסטורה של הטלוויזה הישראלית מימי ערוץ 1. ״היינו מחברים אנטנה ענקית על הגג כדי לקלוט תוכניות טלויזיה אמריקאיות מירדן ולבנון; כבר אז הבנתי שאני רוצה להתעסק בעולם הטלוויזיה״ נזכר, כשהוא מדבר על הדרך הארוכה שעשתה הטלוויזיה הישראלית מאז, עם סדרות ופרויקטים שחצו את האוקיאנוס לארצות הברית.

כל שנשאר הוא להמתין ולראות את שלל הסרטים וההפתעות שמכינים לנו צוות פסטיבל הסרטים הישראלי השנה.

המשך לקרוא

תרבות ובידור

50 אלף ביום: נמכרו כל הכרטיסים למופע של עומר אדם בפארק הירקון

Published

on

אחרי שהצליח לפוצץ מופעים ב"מנורה מבטוחים" ואצטדיון "סמי עופר", הזמר פתח את הקופות לקראת המופע שלו בפארק ותוך יממה הפך ל"סולד אאוט"

עשה את זה שוב: כפי שקרה כבר לא מעט פעמים, ב"היכל מנורה מבטוחים" ואצטדיון "סמי עופר",
הזמר המצליח בישראל, עומר אדם, שוב מצליח למכור את כל הכרטיסים למופע שלו ב 17- ביולי בזמן שיא.
בלילה פתח המוזיקאי את הקופות לקראת המופע הגדול שלו בפארק הירקון, תל אביב, ולמחרת בבוקר כל
הכרטיסים אזלו.

בשבוע שעבר שחרר אדם חמישה סינגלים חדשים בו זמנית, תקדים במוזיקה הישראלית. את השירים החדשים
לצד להיטיו הגדולים מהעשור האחרון הוא יבצע בהופעת ענק שתכלול במה מיוחדת של 360 מעלות, כאשר מסביב לה יבנו מתחמים לקהל, הכוללים מתחמי גולדן, כיסאות, ספות, לאונג'ים וטריבונות של אלפי מקומות.

לפני שנה גרם אדם להיסטריה רבתי ברשת כשפרסם בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא פותח מועד נוסף ורביעי
למופע שלו, "אחרי כל השנים", אחרי שהכרטיסים לשלושת המופעים הקודמים נמכרו. מוקדי המכירות
קרסו אז והמעריצים שלא הצליחו לרכוש כרטיסים, פרסמו הודעות נזעמות בעמוד הפייסבוק של הזמר.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות