Connect with us

כתבות נבחרות

ללא משפחה, עברית בקושי, בלי פרוטקציה: איך משאירים עולים חדשים בישראל?

Published

on

 ליעמי לורנס ירד מהמטוס בנתב"ג בשנת 2014. שנתיים אחרי, הוא נמצא בראש חזית המאבק של עולים חדשים שנמצאים במצב נפשי וכלכלי קשה, ושוקלים לחזור לארצות המוצא שלהם * העמותה שהקים מסייעת להשאירם בארץ והוא פונה לקהילה הישראלית בלוס אנג'לס להתגייס ולתת כתף * ציונות 2016

unnamedליעמי לורנס הוא איש של משימה. המשימה שלו היא "לשמור את העולים בישראל" ולגרום להם להפוך לישראלים מוצלחים. עד לפני שנתיים הוא חי בלוס-אנג'לס והיה ידוע בקרב הקהילה הישראלית והיהודית בזכות מסיבות ה"סבבה" שלו ופרויקטים ההתנדבותיים. עכשיו, כעולה חדש בישראל, הוא לקח על עצמו את האתגר הגדול ביותר של חייו.

לורנס הקים עמותה ללא מטרת רווח, ‪KeepOlim‬, יחד עם צוות של אנשי מקצוע, כדי להעביר את העולים החדשים בארץ דרך המכשולים שלאחר עלייה ולהשאיר אותם בישראל.

‪KeepOlim‬ ‪(RA-580613610)‬ הוכר רשמית כארגון ללא כוונת רווח באוגוסט 2015 על ידי רשות החברות הישראלית ומשרד המשפטים.

הסיפור של ‪KeepOlim‬ התחיל כאשר לורנס, לאחר שחי בישראל במשך תשעה חודשים, החליט לעזוב ולחזור ללוס אנג'לס. "פתחתי קבוצה בפייסבוק כדי לפרוק את התסכול, לצרוח ולומר 'אני עוזב', ותוך כמה ימים אלפי עולים מתוסכלים מכל רחבי ישראל הצטרפו לצעקה הזאת, וכך ‪KeepOlim‬ נולד. החלטנו לרתום את האנרגיה השלילית הזאת וליצור ארגון ללא כוונת רווח שנועד לסייע לכל העולים בתקופה שלאחר עלייתם", אומר לורנס.

הקבוצה שלו בפייסבוק ‪"Keep Olim in Israel"‬ צמחה עד עכשיו ליותר מ-21,000 עולים ותומכיהם. "זה מדהים", הוא אמר. "האתגרים של עולים, במיוחד ממדינות המערב, המתגוררים בישראל אינם חדשים – הם כבר היו קיימים מאז קום המדינה", אומר לורנס. "כסף ומשאבים כל כך רבים הושקעו בהבאת עולים חדשים לישראל אבל לא מספיק משאבים מושקעים באיך למעשה לקלוט אותם בארץ. לישראל יש הזדמנות היסטורית עכשיו, כאשר רמת העלייה ממערב אירופה מגיעה למספרי שיא בשנה זו, כדי להמריץ את המדינה עם אנרגיה חדשה. למרבה הצער, רבים מהעולים החדשים האלה מגיעים במהרה לתסכול בשל מחסור במקומות עבודה ואמצעים, מחסומי שפה, ביורוקרטיה מיותרת ובדידות. רבים מחליטים לחזור למדינותיהם המקוריות".

לורנס וחברי ההנהלה של העמותה החדשה

לורנס וחברי ההנהלה של העמותה החדשה

העלייה מארצות הברית מעולם לא הייתה גבוהה במיוחד. בשנים האחרונות, העלייה מצפון אמריקה נמדדה באופן עקבי בין 2,000 ל-3,000 איש בשנה. נפש בנפש ‪(NBN)‬, הארגון שאחראי להבאת עולי צפון אמריקה לישראל, טוען כי 7 אחוזים מהעולים חוזרים למדינותיהם המקוריות לאחר שלוש שנים. הסוכנות היהודית, שמפקחת על כל תהליך העלייה, טוענת שמדובר ב-12 אחוזים. לורנס לא מסכים עם הנתונים הללו וטוען כי שיעור היורדים הוא למעשה 50 אחוז. "ראשית, עולים שעוזבים אף פעם לא פונים ל"נפש בנפש" או לסוכנות היהודית כדי לומר 'הלו, אני נוסע מכאן'. ראיתי מעל 40 חברים ומכרים עולים שעוזבים את ישראל ב-16 החודשים שהייתי כאן. כל יום, בקבוצות פייסבוק המוקדשות לעולים, אתה רואה טונות של הודעות של העולים שמוכרים את הרהיטים שלהם ומודיעים על כך שהם עוזבים. עולים שנשארו בישראל מסתכלים אחורה ומבינים שרבים מחבריהם עזבו את הארץ".

אנדריאה דרי, חברת מועצת המנהלים של ‪KeepOlim‬, שעלתה לארץ לפני חמש עשרה שנה מברזיל, מסכימה. דרי: "מתוך קבוצה של 14 אנשים שעלו לארץ יחד איתי, אני היחידה שעדיין נשארת בישראל. זו הסיבה שיש לי מעורבות כל כך גדולה עם הארגון ‪KeepOlim‬. אני מזדהה עם הסיפורים של העולים האלה. שום דבר לא השתנה".

"אני שומע עולים שמתקשרים אלי מדוכדכים ובוכים בטלפון, אבודים לחלוטין", אומר לורנס. "הם זקוקים לעזרה! הם רוצים להישאר בישראל, אבל אין להם עבודה או כסף או תקווה. אנחנו כאן כדי לתת להם את העזרה שהם צריכים. אנחנו פשוט צריכים כסף כדי לעשות את זה".

כדי לגייס כספים אלה, ‪KeepOlim‬ החל לאחרונה בקמפיין מימון המונים של 100,000 דולר באמצעות האתר ‪Jewcer‬. סרטון הווידאו של הקמפיין (שנעשה על ידי אורן רהני, עולה חדש מלוס אנג'לס) מראה ידוענים ישראלים כמו מייק בורשטיין ושחר חסון שולחים הודעת תמיכתם בעולים, יחד עם צילומי עולים רבים המתארים במילה אחת מדוע הם עשו עלייה. ניתן לראות את הסרטון והקמפיין עצמו בכתובת אינטרנט: ‪http://jewcer.com/project/together-we-are-keepolim

לורנס פונה לקהילה הישראלית בלוס אנג'לס בצורה ישירה: "אנא עיזרו לנו! אנו זקוקים לעזרתכם! הישראלים בלוס אנג'לס יודעים כמה קשים החיים בישראל לישראלים. ועכשיו דמיינו כמה קשה לעולים שהגיעו לישראל ללא משפחה וחברים, בלי השפה העברית וללא פרוטקציה".

לורנס וצוותו יצרו תוכניות ומערכות תמיכה שנועדו לסייע לעולים בחייהם בישראל. התוכנית הראשונה שיוצאת  היא תכנית "אמץ עולה" שבה כל עולה מקבל עם הגעתו לארץ חונך שהוא גם חבר, וזאת בכדי לעזור לעולים לנווט בחיי היום יום ובביורוקרטיה בישראל. תוכנית נוספת תספק קבוצות ייעוץ לבריאות הנפש ולתמיכה נפשית בעלות נמוכה, כמו גם מוקד ייעוץ בשפות שונות.

על פי עיתון הארץ, בקרב העולים יש שיעור התאבדויות גבוה מאוד – כשליש מכל מקרי ההתאבדות בישראל בעשור האחרון, היו עולים. ‪KeepOlim‬ כבר החל תכנית לסיוע משפטי חינם לעולים שנוצלו על ידי בעלי דירות, חברות וספקי שירות, עקב כך שהם לא מסוגלים לקרוא חוזים בעברית. תוכנית נוספת שנפתחה היא תכנית אירוח, שמספקת לעולים ארוחה ומקום להתארח בשבתות ובחגים. כבר בראש השנה, לורנס מצא מקומות אירוח עבור 100 עולים מכל רחבי ישראל, תוך כדי התאמה בין עולים חדשים לבין עולים ותיקים עם רקע דומה. יש גם תכנית "ביקור חולים" כאשר עולים מבקרים עולים אחרים שנמצאים בבתי חולים ושאין להם מספיק קרובי משפחה כדי  לבקר אותם. פעילויות חברתיות, מסיבות ואירועים ברשת הם גם חלק גדול של ‪KeepOlim‬.

לדברי לורנס, אחת התלונות הגדולות ביותר של עולים היא "תחושה של בדידות". ‪KeepOlim‬ אירגן מסיבת חנוכה בהשתתפות של יותר מ-350 עולים עם מוסיקה מכל העולם. פרויקטים נוספים המתוכננים לטווח הארוך יהיו הקמת מאגר הצעות עבודה ואולפן ללימוד עברית.

ליעמי לורנס עושה סטנד אם בתל אביב. החיים קשים אז צוחקים

ליעמי לורנס עושה סטנד אפ בתל אביב. החיים קשים אז צוחקים

"‪KeepOlim‬ בשבילי זה הרבה דם, יזע ודמעות", אומר לורנס שעובד מסביב לשעון כדי להרים את הארגון מעל פני הקרקע. "זה החיים שלי. הפעם היחידה שאני לוקח הפסקות היא בשביל לעשות את מופע הסטנד-אפ שלי".

לורנס התחיל לעשות סטנד-אפ כבר בישראל, ועכשיו הוא מארח את אחד המופעים הכי גדולים בישראל של הקומדיה בשפה האנגלית, אשר מתקיים בכל יום רביעי בפאב "דנסינג קאמל" בתל אביב. קומיקאים ישראלים מפורסמים כמו שחר חסון ויוחאי ספונדר לקחו את לורנס תחת חסותם ומאז הוא בעצמו הפך לשם מוכר בעולם של סטנד-אפ באנגלית בישראל. "זו גם דרך להתגבר על הקשיים של החיים בישראל", אומר לורנס, "לצחוק על זה". למרות הצלחתו, לורנס עדיין נתקל ברוב המכשולים שעומדים גם בפני חבריו העולים. המכשול הקשה ביותר של לורנס הוא העוני. "לפעמים המקרר הוא עירום", הוא מתלוצץ. הוא גם סובל ממחלה כרונית וכאבים שגרמה ללורנס, שהיה פעם שרירי, לירידה של 15 ק"ג במשקל. "אבל אני עדיין ממשיך", הוא אומר, "כי יש לי 21,000 חברי ‪KeepOlim‬ שהצלחתם תלויה בי. אני לא אפסיק עד שהתוכניות שלנו יעלו ויצליחו, אחרת כל הסבל שלי יהיה לשווא". "אם כל אחד שקורא 'שבוע ישראלי' יתרום כמה דולרים ל‪KeepOlim-‬, אנחנו נוכל לגרום לכל התוכניות שלנו להתפתח ולתפקד. אנחנו צריכים את עזרתכם, יאללה, אנשים, בואו תעזרו לי! תודה רבה!", אומר לורנס.

כדי לתרום היכנסו לקמפיין "‪KeepOlim‬" במימון המונים כאן:

‪http://jewcer.com/project/together-we-are-keepolim  

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כתבות נבחרות

וידויה של בת לאם נרקסיסטית

Published

on

״היו לי שתי מטרות, לסדר את המחשבות שלי ולעזור לנשים אחרות כמוני" • רויטל הורוביץ, תושבת סיאטל המגיעה להרצאות באל-איי, גדלה עם אמא נרקסיסטית וכתבה על זה ספר למרות הכל ומשקעי הילדות הקשים היא מקפידה לתמוך באמה • למרות הכל ומשקעי הילדות הקשים היא מקפידה לתמוך באמה

סיפרה האחרון של רויטל שירי-הורוביץ, "את מדמיינת – לגדול עם אמא נרקסיסטית, מסע בין תובנות" ,מבוסס על חייה האישיים וניסיונה כבת לאמא כזאת. זהו סיפרה השלישי של הורוביץ; השניים הקודמים היו "בת עיראק", רומן היסטורי המבוסס על סיפור משפחתה, ו"להתראות בקרוב", העוסק בהתלבטותם של מהגרים ישראלים
החצויים בין העולמות, ישראל וארה"ב.

הספר האחרון, עם זאת, הוא האישי ביותר וכתיבתו, היא אומרת, היתה תרפיותית. "לקח לי שנה וחצי לכתוב את הספר והכתיבה היתה תוך כדי טיפול בעצמי, סופר כותב את השמחה והכאב שלו ואני הרי כותבת סדרתית. זה הכלי הכי טוב עבורי. זה היה מעין פורקן בשבילי לכתוב את התהליך שעברתי. היו לי שתי מטרות: לסדר את המחשבות שלי ולעזור לנשים אחרות כמוני" היא אומרת בראיון טלפוני מביתה שבסיאטל. "מה שהוביל אותי לכתוב את הספר היה משבר אישי שעברתי אחרי הביקור האחרון של אמי בסיאטל לפני מספר שנים.

היה זה משהו שהגדיש את הסאה ודי פירק אותי לרסיסים. הלכתי לטיפול וכשנכנסתי למטפלת שלא הכרתי בכלל, היא אמרה לי מייד: 'את בת לאמא נרקסיסטית, איך זה שלא ידעת את זה?'. היא הפנתה אותי לקרול מקברייד, מחברת ספרים כ- Will I ever be good enough ו- Healing the daughters of Narcissistic mothers ופתאום הרבה דברים שישבו אצלי בקופסא ובלבלו אותי, התעוררו. התחלתי לעבוד על עצמי וגם הלכתי לסדנא שמקברייד העבירה לבנות ופתאום התחלתי להבין דברים על עצמי ועל אמי".

מה זה בדיוק אומר לגדול עם אמא נרקסיסטית? במה זה מתבטא?

״אמהות נרקסיסטיות מבקרות את ילדיהן נון-סטופ. הן אומרות משהו אחד ומשדרות משהו אחר. יש עיוות מציאות קשה. בחוץ הן רוצות שתפגיני משהו אחד כשבפנים את מרגישה אחרת לגמרי. אם למשל הייתי עצובה, הייתי צריכה להפגין שמחה כלפי חוץ. זה לחיות כמו בהופעה, לא להיות עצמך. האמהות האלו משקרות כל הזמן ומבקרות כל הזמן. למשל, מגיל צעיר היא אמרה לי שאני שמנה וכך הרגשתי. כשילדתי את בני הבכור הלכתי לקבוצה להורדה במשקל והמדריכה אמרה לנו: אם הילדים בבית הספר אמרו לכם שאתם שמנים, אז בגלל זה גם הרגשתם שאתם באמת שמנים. ואני חשבתי לעצמי, אף אחד בבית הספר אף פעם לא אמר לי שאני שמנה, רק אמי. חזרתי הביתה והסתכלתי באלבום התמונות מהילדות שלי וראיתי ילדה יפה. התפרצתי בבכי. לקחו הרבה שנים עד שהגעתי למצב של תובנות אחרות".

זה השפיע עליך בתור אמא?

״בהחלט. ניסיתי לעשות דברים שונים עם הילדים שלי. הייתי בלחץ עם זאת שלא הייתי אמא מספיק טובה ובני תמיד אמר לי כמה שזה לא נכון, כמה שהייתי ואני אמא טובה ואם כבר, הייתי יותר מדי מגוננת ועשיתי עבורם יותר מדי".

הורוביץ, עברה לסיאטל עם בעלה ובנה הבכור בספטמבר 1995 בעקבות עבודה שקיבל בעלה במיקרוסופט. אחרי שלוש שנים, הם שבו לישראל והתיישבו בזכרון יעקב. העבודה במיקרוסופט, החזירה את המשפחה בחזרה לסיאטל שם נולד בנם השני. הגעגועים לארץ העלו אותם בחזרה על המטוס לישראל, אז נולד בנם השלישי ואת הרביעי הם עשו, בחזרה בסיאטל, לפני 15 שנים. מאז הם הספיקו לשוב שוב לארץ, לארוז שוב מזוודות ולהגר בחזרה לארה"ב לפני כשבע שנים. בין לבין, כתבה הורוביץ שני ספרים, בלוג בדה-מארקר וגם יצאה להרצאות בפני הקהילות הישראליו והאמריקאיות-יהודיות, על ספריה.

התנצלה והוסיפה קללה בערבית

מה בדיוק קרה באותו ביקור של אמך שהביא למשבר?

״כשאמי הגיעה לכאן לביקור, בדיוק שבנו לסיאטל מישראל וחיכינו למכור את הבית בארץ. סידרנו את הבית החדש, שמנו דברים במקום כשאמי הגיעה לחגי תשרי. היא רק הגיעה וכבר ביקשה ממני לשלוח אותה לטיול למשפחה שגרה בלוס אנג'לס. אמרתי לה: אמא זה לא נראה לי, באת לשבועיים וחצי, בואי תהיי אתנו'. אבל היא התעקשה: 'לא, אני רוצה לטייל ולך אין זמן לטייל אתי'. זה לא היה נכון, כמובן, טיילתי אתה בעבר. בכל אופן לקחתי אותה למוזיאון, נתתי לה כסף לקניות ושבתי הביתה. בינתיים הלכתי לעשות כביסה, פתחתי את המכונה ופתאום כל הסבון נשפך עלי. אמי השתמשה לפני כן במכונה והשאירה כנראה את הפקק עליו פתוח.

״בערב אמי התקשרה שבני יגיע לאסוף אותה. כששבה הביתה, אמרתי לה: אמא, אין סיבה שתיגעי בכביסה. העוזרת כבר עושה. היא שאלה מה קרה והסברתי לה שהסבון נשפך עלי כי היא כנראה שכחה לסגור את מכסה המיכל. היא טענה שהיא לא עשתה את זה ואני עניתי שזו כביסה מהיום והעוזרת לא היתה באותו היום. פתאום היא התחילה לצעוק: את טוענת שאני משקרת? אמרתי: בינינו, את לא תמיד אומרת את האמת. ואז זה התחיל. היא השתוללה, התחילה למרוט את שיערה, צעקה כמו חיה פצועה. מאוד נבהלתי. הילדים כולם היו בבית ולא ידעתי מה לעשות.

״התקשרתי לבעלי והוא אמר לי לצאת עם הקטן, כי הגדולים עשו שיעורים ושהוא מייד מגיע. הוא בדק מחירי טיסה מהיום להיום והחליט להטיס את אמא שלי בחזרה הביתה אם לא תפסיק לצעוק. כששב הביתה, הוא נתן לה אופציה, להירגע ולהתנצל בפניי או לטוס מייד לישראל, למרות שהכרטיס יעלה לו 5,000 דולר. אמי הסכימה להתנצל. שבתי הביתה והיא אמנם התנצלה, אבל הוסיפה לעברי קללה בערבית. זה גמר אותי. היו לי פלאשבקים מהעבר. עברתי התמוטטות עצבים ולא הפסקתי לבכות. אחרי כמה ימים היא קמה ונסעה למשפחה שלנו בלוס אנג'לס והפיצה עלי שקרים נוראיים. הייתי בטוחה שנשארתי בלי משפחה בגלל כל הסיפורים שסיפרה עלי, אבל הדודים התקשרו להגיד לי שהם אוהבים ויאהבו אותי ושאשמור אתם על קשר. זה מאוד ריגש אותי".

זו היתה הפעם הראשונה שהיא התנהגה בצורה כזאת?

״היו לה הצגות בעבר. היא היתה תמיד מלאת דרמות, כשהייתי בשנות העשרה למשל, היא זרקה עלי טלפון. את יודעת, הטלפונים הגדולים והכבדים האלו של פעם, עם החוגה. אני אפילו לא זוכרת מה אמרתי לה ומדוע עשתה את זה. הטלפון פגע בי בראש ואני יצאתי מהבית בהרצליה והלכתי כל הדרך לרמת השרון ברגל, לדודה שלי. אחרי יומיים, היא באה לאסוף אותי ועשתה מכל העניין צחוק".

ואיפה היה אבא שלך בכל הסיפור הזה?

״אבא שלי היה איש מאוד נחמד ומתוק, אבל לא התערב בשום דבר ולכן גם לא פניתי אליו מעולם לעזרה. הוא היה בשלן מעולה, הסיע אותי לכל מקום, ואהב אותי, אבל הוא היה גבר מסורס כמו הרבה גברים במערכת יחסים שכזאת".

דיברת עם אמא שלך על הספר?

״לא אמרתי לה דבר בנושא, למרות שהיא בטח שמעה שאני מוציאה אותו לאור. אין לי עניין להיכנס אתה לשיחה כי הדבר הראשון והיחיד שתגיד לי שאני מדמיינת, שזה מאוד אופייני לאמהות נרקסיסטיות".

מה לגבי אחיך? דיברת אתם על הספר?

״אין לי קשר עם אחי ואחותי ואני מאמינה שזה בהחלט בגללה. זה מאוד עצוב. עם אחותי ניתקתי את הקשר עוד כשגרתי בארץ כי היא מאוד דומה לאמי ושואבת אנרגיות. ב-2011 כשגרנו בארץ, חליתי בסרטן וידעתי שאני חייבת לשנות דברים שמכאיבים לי ולנתק קשרים עם אנשים שמכאיבים לי והקשר המשפחתי הרי תמיד הכאיב לי. אחי, שהיחסים איתו גם נותקו, ביקש ממני אז סליחה וביקש לחדש את הקשר, אבל לפני כשנה וחצי שוב נותק הקשר. אגב, דיברתי עם נשים אחרות בקבוצה של בנות לאמהות נרקסיסטיות ומאוד מעניין לציין שלאף אחת מהבנות האלו, אין יחסים עם האחים שלהן. האמהות מסיתות את הילדים ביניהם. יש הסתה נון-סטופ. הפרד ומשול".

איך היחסים שלהם עם אמך?

״אחי אמר לי בזמנו: אני לא יודע על מה את מדברת, אמא היתה אישה נפלאה. אבל אמא לימדה אותו להיות מסורס. הוא נשוי כבר בפעם השניה ובפעמיים בהן היו נשוי, היה מסורס על ידי נשותיו. אחותי זכתה ליחס מחפיר מאמי, גרוע אף יותר משלי. היא לא כל כך מודעת לעצמה, שומרת מרחק מאמי, עוזרת לה עד כמה שהיא יכולה אבל עד גבול מסויים. היא לא מכניסה אף אחד לביתה ובטח שלא את אמי".

״כאילו שהיא נעצה סכין בלב"

למרות הכל ומשקעי הילדות הקשים, הורוביץ מקפידה לתמוך באמה. לאחר פשיטת הרגל של אביה, ההורים עברו לגור בדירתם של הורוביץ ובעלה בארץ. אביה הלך לעולמו לפני עשר שנים והיא שולחת מדי חודש כסף לאמה, מתוך תחושת אחריות לא ברורה. "זה הדבר המוסרי לעשותו. זה שהיא כזאת, לא אומר שגם אני ריכה להיות כזאת" היא אומרת.

כשסיימה לכתוב את ספרה, היא שלחה אותו למספר הוצאות לאור ששלחו אליה מכתב בו החמיאו לספר ולכתיבה, אך אמרו שהם חוששים שהוא לא מסחרי. בסופו של דבר, לאחר ביקור בפסטיבל ספרים בפרנקפורט, היא פגשה את נציגי הוצאת הספרים הישראלית העצמאית ניב 'והחליטה לפרסם את סיפרה אתם. "זו הוצאה קטנה בהרצליה, חברה' צעירים ומדליקים, לא תחמנים ומאוד דוגריים, העבודה שהם עושים מאוד איכותית" היא מפרגנת. הספר יצא באמזון בעברית.

כשהיא נשאלת אם לא חששה מתגובת אמה והמשפחה, היא עונה בכנות: "היתה לי התלבטות גדולה אם להוציא את הספר או לא ואם להוציא רק כאן בארה"ב, או לחכות שתלך לעולמה. חשבתי על זה שנה ובסוף החלטתי, גם בגלל עידוד של אנשים אחרים ביניהם בעלי שכן להוציא. החלטתי שזה פחות מוסרי לחכות שבן אדם ימות בשביל לפרסם. זה המסע שלי עם עצמי, לא שלה".

זה נשמע שכתיבת הספר היתה תרפיותית עבורך.

״כתיבת הספר התחילה מתרפיה והסתיימה ברצון לעזור לנשים אחרות כמוני. זאת היתה הסיבה העיקרית שהוצאתי את הספר לאור. לנשים כמוני, יש התמודדות עם העבר שלנו ועם העובדה שאנו צריכות להצדיק ולהסביר את עצמנו. ולמרות זאת, לא תמיד אנשים מבינים על מה אנחנו מדברות וחושבים שאנחנו לא אמפתיות לאמהות או אסירות תודה לאמהות שגידלו אותנו. קשה להם להבין שזה לא זה. גם אם סלחנו, עדיין אנחנו צריכות להמשיך ולשמור על עצמנו מהאמהות שלנו כי הן לא משתנות, אנחנו אלה שמשתנות ומשנות".

איך האחים שלך ואמך הגיבו כשקראו את הספר?

״אין לי קשר לאחים שלי, אבל מבלי לקרוא את הספר, אח שלי איים על הוצאת הספרים בתביעה אם תוציא את הספר לאור, ולכן בסופו של דבר יצא הספר לאור בהוצאה עצמית. שאלתי את אמי אם קראה את הספר והיא ענתה שקראה אותו פעמיים 'אך לא מצאה את עצמה בתוכו'. זה בדיוק כמו לומר לי ש״אני מדמיינת״. למרות שציפיתי לתשובה הזאת, בכל זאת הרגשתי כאילו נעצה סכין בליבי".

איך מערכת היחסים שלך אתה היום?

״אני ביחסים קורקטים אתה ובעיקר 'נשמרת לנפשי'. היא לעולם לא תוכל להיות אמפתית לכאבי ותמיד תשים את עצמה במרכז. היא ממשיכה לעשות הפרד ומשול וממשיכה להסית נגדי. אני מגיעה לארץ פעמיים בשנה, מתראה אתה אבל היא רוב הזמן מדברת על עצמה. פעם, היא התחילה לשאול אותי בטלפון על הילדים שלי ובסופו של דבר הבנתי למה היא שואלת כי היא ביקשה לבוא לביקור ואמרתי לה שזה לא מסתדר.

״כשאני בארץ, אני אף פעם לא נשארת בביתה, אלא הולכת לבית מלון או חברים. אין לי טענות לאמי. אני מכבדת אותה ויודעת שעשתה כמיטב יכולתה. אני מקבלת אותה כמות שהיא ואוהבת אותה אהבה טעונה, אבל אוהבת. סלחתי לה ואין בליבי עליה יותר".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות