Connect with us

חדשות ואקטואליה

לכודים ברשת: תרבות הפייסבוק מוכרחה להדאיג את העולם

Published

on

בזמן שהרשויות בארה"ב מנסות להגביל את היקף פעילותה של פייסבוק, כדאי גם לנו המשתמשים לחשוב על התמכרותנו לרשתות החברתיות ועל נזקי השיח המתנהל בהן

בקיץ האחרון קנסה נציבות הסחר הפדרלי של ארה"ב את חברת פייסבוק בסכום עתק של 5 מיליארדי דולרים, הקנס הגדול ביותר שהושת על חברה טכנולוגית אי־פעם. הסיבה: מעורבותה של פייסבוק בפרשת קיימברידג' אנליטיקה, אותה חברה שכרתה מידע בדרכים שונות ברשת החברתית והעמידה אותו לרשות הקמפיין לנשיאות של דונלד טראמפ (הוויכוח בנוגע למידת ההשפעה של המידע הזה על תוצאות הבחירות לא יוכרע כנראה לעולם). 

בימים האחרונים פורסם בארה"ב כי אותה נציבות שוקלת נקיטת צעדים חדשים נגד פייסבוק, וכי היא עשויה לפנות בקרוב לבית המשפט בדרישה שיורה על מתן צו מניעה כנגד הרשת החברתית. הפעם הטענה היא שהאיחוד שהחברה מקדמת בין הפלטפורמות השונות שלה – בעיקר וואטסאפ, מסנג'ר ואינסטגרם – עומד בניגוד לחוקי ההגבלים העסקיים של ארה"ב.

2.3 מיליארד משתמשים פעילים

המאמץ המתיש והסיזיפי של הרשויות האמריקאיות נגד הרשת החברתית הענקית נועד בעיקר לנופף, באיחור מסוים, באמצעי השליטה שעוד נותרו לאמריקה הגדולה מול רשת הכוללת היום 2.3 מיליארד משתמשים פעילים – פי 7 מכל אזרחי ארה"ב. בד בבד, בזמן שהרשויות מציגות הצלחה מפוקפקת למדי בניסיונותיהן להצר מעט את כוחן של הרשתות החברתיות, הודיעו פייסבוק וטוויטר כי הרגולציה העצמית שלהן היא זו שעובדת. לדבריהן, במהלך סוף השבוע האחרון הן סגרו רשת של מאות חשבונות מזויפים, לאחר שגילו טכנולוגיה של בינה מלאכותית שיצרה אינספור חשבונות פיקטיביים, כביכול של אזרחים אמריקאים, שקידמו בין היתר הודעות תמיכה בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

פייסבוק הודיעה כי הסירה 610 חשבונות, 89 עמודים, 156 קבוצות דיון ו־72 חשבונות אינסטגרם המקושרים לאותה רשת מזויפת. לדבריה, קרוב ל־55 מיליון חשבונות עקבו אחרי דפי הפייסבוק הללו. עוד 92 אלף עקבו אחרי חשבון אינסטגרם מזויף אחד לפחות. לפי פייסבוק, החשבונות הללו הוציאו קרוב ל־9.5 מיליון דולר בפרסום אותן הודעות ומניפולציות.

כך או כך, בין אם הפיקוח האפקטיבי צריך להיות פנימי או חיצוני – אין ספק שהִתרבות המניפולציות, השקרים, ההתבהמות והשיח הנמוך והמסוכן ברשתות החברתיות מוכרחה להדאיג היום את אזרחי העולם, לא פחות מאשר את הרגולטורים בכל מדינה. כתבה ארוכה שפורסמה השנה במגזין 'אקונומיסט' ניסתה לענות על השאלה כיצד ייראה העולם אם פייסבוק תיסגר יום אחד. למעשה, כפי שכתבו במגזין, כמה מחקרים כבר מאפשרים לנו לדמיין עולם שכזה.

בתחילת 2019 פרסמו חוקרים מאוניברסיטאות ניו־יורק וסטנפורד את תוצאות הניסוי הגדול ביותר שנערך עד כה לבדיקת ההשפעה של הרשת החברתית. במסגרת הניסוי גויסו אלפי משתמשי פייסבוק לקבוצות בקרה וטיפול, והתבקשו להשבית כל פעילות ברשת החברתית למשך ארבעה שבועות.

התוצאות גילו כי רוב האנשים שהתנתקו מפייסבוק נהנו בממוצע משעה נוספת של זמן פנוי בכל יום. רובם לא ניצלו את אותה שעה כדי לשוטט ברשתות חברתיות אחרות, אלא בילו יותר זמן עם המשפחה, עם חברים או בצפייה בטלוויזיה. הם צרכו הרבה פחות חדשות וכך אמנם היו הרבה פחות מעודכנים במה שקורה, אבל גם לא נחשפו לשיח המקצין והמקטב שמאפיין כל־כך את הרשת הדיגיטלית ובכלל. באופן כללי, המנותקים דיווחו על עלייה במפלס האושר והפחתה בתחושות הדיכאון והחרדה.

שווה? לא בטוח. אחרי חודש של גמילה, שיעור הנבדקים שהסכימו להמשיך בסגירת החשבון לארבעה שבועות נוספים היה נמוך ב־13% משיעורם בתחילה. מבצעי המחקר מדברים על שינוי הרגלים מבורך, אבל לא על נטישת החיים הקודמים: הקבוצה שהתנתקה מפייסבוק חזרה ברובה המוחלט אל הרשת (רק 5% בחרו שלא לחזור, בבדיקה שנערכה כמה שבועות לאחר סיום הניסוי), אבל הקדישה לה 23% פחות זמן מאלה שמעולם לא התנתקו.

"יכול להיות שהעולם היה טוב יותר ללא פייסבוק", כתבו באקונומיסט, "אבל רוב האנשים כבר לא רוצים להתנתק משירות שמשמש 2.3 מיליארד בני אדם". האקונומיסט השווה זאת לצמיחת הערים בעולם. הערים צומחות ומשגשגות במאות האחרונות ככל שמגיעים אליהן יותר ויותר תושבים בגלל ההזדמנויות החברתיות והעסקיות, רשתות התחבורה שנפרסות ברחובות ועוד. למרות המחיר הכבד שאנחנו משלמים על המגורים באותן ערים צפופות – היחלשות מוסד המשפחה והקהילה, זיהום האוויר, הלחץ היומיומי ועוד – מדובר בקרב אבוד. הספירלה נעה בכיוון ברור, ואין דרך חזרה. העתיד שייך לערים הגדולות ולרשתות החברתיות.

הרעל שעולה ובעבע מלמטה

אבל הבעיה המרכזית היא לא בהכרח המניפולציות שמפעילים עלינו כוחות גדולים וחזקים, גלויים או סמויים, באמצעות אותן רשתות ואותם חשבונות מזויפים, אלא דווקא הרעל שעולה ומבעבע מלמטה, מצד אינספור אנשים אמיתיים ורגילים. אם פעם חשבנו שהשיח באינטרנט מידרדר בעיקר בחסות הטוקבקים האנונימיים, היום אנחנו יודעים שגם בפנים גלויות, הרשתות מלאות אנשים "נורמטיביים" שלא חוששים לגדף ולקלל.

"אלה מצויים בחושך ואלה מצויים באור", כתב לפני יותר מתשעים שנה המחזאי הגרמני ברטולט ברכט, במשפט הסיום של המחזה 'אופרה בגרוש', "אך את בני האור רואים, ואת בני החושך אין רואים". ישעיהו ליבוביץ, שהגדיר את 'אופרה בגרוש' כאחת היצירות הספרותיות הגדולות ביותר שנכתבו במאה האחרונה, ציין לפני 35 שנים שבעידן הנוכחי בני החושך כבר אינם "בלתי נראים" כבעבר. בעידן החדש, ועל אחת כמה וכמה בעונת הבחירות הבלתי נגמרת שהתרגשה עלינו, לא רק שבני החושך בהחלט איתנו, אלא שגם רואים ושומעים אותם היום הרבה יותר מאת כל השאר.

"היום אנחנו רואים גם את בני החושך", אמר ליבוביץ בריאיון למיכאל ששר בספר 'על עולם ומלואו'. "ומתברר שהחברה שלנו ירודה הרבה יותר ממה שחשבנו על החברה האנושית, שעה שחשבנו על אנשים כמונו, כמוך וכמוני, ואני אומר זאת בלי כל יהירות". הרבה לפני שמארק צוקרברג נולד הזהיר ליבוביץ שהעולם המודרני מאיר לנו מקומות שבעבר היו חשוכים ולא מוכרים. "מה שנקרא לפנים 'החברה' היה למעשה רק שכבה מאוד קטנה, ולא ההמונים. אלה בכלל לא נחשבו, אף שבפועל היו קיימים. היום המונים אלו נכנסו במידה רבה לתוך האופק שלנו. זהו ההישג של הדמוקרטיה, ולכן רמת החברה שלנו נראית ירודה. נגיד בפשטות: אנשים מבית אביך ומבית אבי – עם מי היו נפגשים? רק עם אנשים משכילים. והיום אנחנו נפגשים עם האנושות כולה. לשם כך די בטלוויזיה, בעיתון היומי ובעיתון הערב. פגישה בין בני אדם אינה צריכה להיות רק פיזית, והנה אנחנו רואים שהחברה האנושית הכללית אכן ירודה, מבחינה אינטלקטואלית ואמוציונלית".

בסופו של יום, אותם "המונים" והשיח הנמוך שהם מפיצים באינטרנט מוכרחים גם להכניס לפרופורציות את הקרדיט שאנחנו נותנים לדמוקרטיה. לא בכדי, מתתיהו ובניו המכבים החליטו בזמנם שלא לתת לרוב לקבוע לאן ללכת.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

"ביבי, מיציצי אותך!":

Published

on

מה קורה כשמפגינות חשופות חזה בירושלים מעתיקות את המודל של פורטלנד

על חליצת שד בפרהסיה: אני רוצה לומר דעה שאינה פופולרית בלשון המעטה בקרב המגזר החילוני אליו אני משתייך. התפשטותן של המפגינות היה מיותר לדעתי הצנועה, ולו רק בשל העובדה שבמעשיהן הן פגעו במגזרים אחרים שמרניים יותר שבחלומינו הרטוב אנחנו מייחלים להצטרפותם למאבק להפלת שלטונו המעוות של ביבי. חבר יקר שלי, דוס בכל רמ"ח אבריו, כבר לא יצטרף אלי יותר לכיכר רבין למחאה הבאה. הוא חושש מפרובוקציות שיפגעו בסולם הערכים שלו. בוודאי שלא יגיע עם בניו בני ה-14 וה-16. האמת עירומה מספיק. היא לא זקוקה לפטמות חשופות בריש גלאי ובלבוש מינימלי ננוחם.

(רוני צפריר, פייסבוק)

***

אלפי מוחים הגיעו השבוע להפגין מול מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, עם מגוון שלטים וקריאות נגד פעולות הממשלה, שיא נוסף בשורת הפגנות שנמשכות מזה מספר שבועות ומסעירות את המדינה. אחד הדימויים האייקונים ביותר עד כה מהמחאה הזו – שנחרת באופן מיידי בזיכרון הציבורי, והסעיר את הימין והשמאל כאחד – היה זה של המפגינה חשופת החזה על פסל המנורה. היו שגינו ואמרו שמדובר בביזוי סמלי המדינה, והיו שתמכו באקט המשוחרר. מאז עוד מפגינות חשפו את פלג גופן העליון, תוך שהן מסבירות שזהו אמצעי יעיל לתפוס את תשומת הלב של התקשורת.

אבל עירום כאמצעי מחאה הוא תופעה נושנה. לדברי גילי סיטון, בלוגרית ומומחית לאמנות, "לחשוף את החזה כאות מחאה זה לא דבר חדש. זה דבר שנעשה לפני מאות ואלפי שנים, והוא מתועד באמנות באמצעות ציורים כמובן – כי לא הייתה מצלמה בתקופה הזאת. לפעמים העירום מגיע כסמל ממשי, כמו בציור שאנחנו רואים של ליידי גודייבה, שרכבה על סוס ברחבי העיר עירומה כביום היוולדה כדי למחות על גובה המיסים שהטיל בן זוגה הרוזן על אזרחי העיר. עירום יכול להתבטא גם באמצעות אלגוריה, כמו שהוא מופיע בציור 'החירות מובילה את העם' של אז'ן דלקרואה משנת 1830 – ומבטא בעצם פן של המהפכה הצרפתית. זאת אומרת שעירום, כמעט משחר ההיסטוריה, או לפחות ממה שאנחנו יודעים, משמש ככלי של מחאה".

את הטרנד שגלש לישראל החלה צעירה מפורטלנד, שישבה עירומה בפיסוק רגליים מול כוחות השיטור הפדרליים שנשלחו לעיר אחרי חודשיים של מהומות בעיר. את הבחורה הזאת מפורטלנד מכנים היום 'אתנה העירומה', כמו במיתולוגיה היוונית. במיתולגיה הרומית היא נקראת מינרווה. סיטון טוענת שמדובר בעצם באלת המלחמה והחכמה. "אם היא עומדת לצידך בזמן מלחמה, הניצחון שלך מובטח. ברגע שמשהו מתורגם לדבר יפה או אמנותי, וכמובן לא אלים, הוא יכול לשמש ככלי מצוין למחאה. הוא יכול לשמש גם כפרובוקציה כמובן, אבל הנקודה היא לעורר הקשבה ותשומת לב אמיתית, בעזרת הגוף הנשי. אפילו הצילום הזה של הסטודנטית לעבודה סוציאלית, שיושבת על המנורה ומניפה ורד הוא צילום אמנותי לכל דבר. החיבור הזה בין העירום לבין סמל לאומי לבין מחאה, יוצר כאילו תגובה של פרובוקציה – אבל זה בעצם מהלך אמנותי".

אחת המפגינות שבחרה לחשוף את גופה בהפגנה, סיפרה ל-YNETמה עומד מבחינתה מאחורי הצעד הזה. "בשבוע שעבר הייתה מפגינה חשופת חזה, במאבק של העובדים הסוציאליים דווקא, והיא זו שהכי זוכרים מכל המפגינים. מכל מי שהיה שם, זכרו את השדיים שלה. כנראה שלמסרים שאנחנו מעבירים לא מקשיבים, אם בסופו של דבר מסתכלים על שדיים. אז החלטנו להגיע חשופות חזה עם המסרים שהכי בוערים בעינינו, שזה בעצם הכיבוש ועד כמה שהמשטרה אלימה".

לדבריה, "התגובות היו מדהימות. בהתחלה ממש חששנו, אבל בפועל קיבלנו המון תרועות וכפיים ואנשים ממש הביאו לנו את השלטים שלהם כי הם הבינו שאותנו מצלמים. כלומר, אם נחזיק שלט עם מסר, יצלמו אותו". המפגינה הוסיפה: "זכיתי בפריבילגיה הזאת, שכשאני חושפת את החזה אני יכולה להעביר את המסר שלי קדימה ושישמעו אותי. והנה, עובדה, אנחנו מדברים על כמה עוולות נעשות. אז כנראה שכן הצלחתי".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות