Connect with us

במה וקולנוע

"לינקולן": יהודית קטן על שיעור מאלף בהיסטוריה אמריקאית

Published

on

הסרט המונומנטלי "לינקולן" בבימויו של סטיבן ספילברג, מתרכז בפרק חשוב בחייו של הנשיא ה-16 של ארה"ב: מהמהלכים הפוליטיים שקדמו להצלחתו להעביר את התיקון לחוקה שהוציאה את העבדות מחוץ לחוק ועד ימיו האחרונים לפני שנרצח 

מאת: יהודית קטן

עם תסריט מרשים אבל כבד, לפחות בחציו הראשון, של התסריטאי/מחזאי טוני קושניר, המבוסס בחלקו על ספרה של דוריס גודווין, הצופים מקבלים בסרטו החדש של סטיבן ספילברג תמונה ברורה ומפורטת על החודש הראשון של הקדנציה השניה של אייברהם לינקולן, והחודש האחרון לחייו לפני שנרצח, כאשר הוא כבר ידע שהצפון עומד לנצח במלחמת האזרחים ונותר לו עוד קרב, והוא ביטול העבדות בדרום.  

שלושה נציגים מהקונפדרציה של מדינות הדרום כבר היו בדרך לושינגטון, והיה ברור שהם עומדים להיכנע תוך שבוע. הנשיא הבין שאחרי חתימת הסכם שלום בין שני הצדדים הוא כבר לא יצליח להעביר את השנוי, על כן הוא  חייב לעשות הכל על מנת להצליח.  דבר זה כמובן לא היה פשוט.  הדמוקרטים  היו נגד השנוי וגם חלק מהרפובליקאים הליברלים של לינקולן העדיפו לדחות את ההצבעה. 

הסרט נכנס לפרטי פרטים על ההתרחשויות הפוליטיות מאחורי הקלעים וזה לא תמיד קל לעקוב אחר כל המהלכים האלה. ראשית, יש יותר מדי דיבורים, וישנם גם יותר מדי דמויות, פוליטיקאים חיילים או שתדלנים, והצופה שלא גדל על ההסטוריה האמריקאית שמלמדים שנים כה רבות בבתי הספר כאן ולא מכיר היטב את הנושא, ועסוק בלנחש מי הוא מי ומה תפקידו במהלכים. 

יותר קל להתחבר לסרט בסצנות שמתרכזות ברגעים השקטים  של הנשיא ובחייו הפרטיים. אנו רואים אותו ברגעים היפים שלו עם ילדו האהוב ועדים ליחסו עם אשתו (סאלי פילדס במשחק מעולה), ולחוסר יכולתו לנחם אותה בסיבלה מכאבי ראש קשים ודיכאון בעקבות מותו של בנה. 

בחציו השני, הסרט זורם וברור יותר. זאת בעיקר בגלל שאנו מכירים טוב יותר את האנשים השונים ורואים כיצד הם משכנעים בדרכים לא תמיד כשרות את המהססים.

הסרט מעניין ביותר כשהוא מציג וויכוחים הקולניים שבין הפוליטיקאים עם נאומיהם הנלהבים כאשר כל אחד מנסה לגבור על השני בצעקות ודברי חוכמה.  תענוג מיוחד הוא לצפות בטוני לי ג׳ונס בתפקיד  ת'יאודוס סטיבנס יושב ראש הבית שהיה אוהד נלהב של ביטול העבדות, שרק בסוף הסרט אנו מבינים את הסיבות לכך, ונאומיו הרגזניים חסרי המעצור נותנים לסרט רגעים של קלות והומור. 

המתח גובר כאשר מגיעים להצבעה. אנו עדים למהלכים האחרונים של לינקולן ואנשיו שלא חוסכים במאמץ להשיג את הקולות האחרונים. אנו גם צופים בקוצר רוח לתשובות של YES or NO ויחד עם הסרט סופרים במתח את הקולות.

את לינקולן מגלם השחקן האירי דניאל דיי לואיס שכמו תמיד נהדר בתפקיד. לינקולן בגילומו, עם לחיים שקועות, גב שחוח ומבט חודר נראה כמו לינקולן שמכירים אותו מהתמונות הוא גם מעביר אותו כאדם שהיה לו חזון אבל לא היה תמיד מושלם. 

מראה הסרט מדויק לאותה תקופה בצורה מדהימה. הבמוי של סטיבן ספילברג, בינגוד למה שרגילים, הוא לא ראוותני. ומה שמקבלים הוא סרט שגם אם מתחיל קצת באיטיות הוא בסופו של דבר סרט היסטורי מעניין שבוודאי לומדים ממנו הרבה. 

 


לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

Featured

שפל כל הזמנים: אחוזי הצפייה של טקס האוסקר ה-93 צנחו לאין שיעור

Published

on

טקס פרסי האוסקר ה-93 אמש. מקור: Pool | Getty Images Entertainment | Getty Images

טקס פרסי האוסקר ה-93 של אמש זיכו את נטפליקס בהרבה זכיות,עם הכי הרבה חומרה, אבל האימפריה של דיסני היא זו שקיבלה את הפרסים הגדולים באמת, עם זכיות בסרט הטוב ביותר ובסרט האנימציה הטוב ביותר.

למרות שהאירוע השנה התרחש פנים אל פנים, עם השטיח האדום והשמלות המפוארות, דבר שכולנו התגעגענו אליו לאחר שבשנה שעברה הכול היה בזום, נראה כי זה לא השפיע לטובה במיוחד על נתוני הצפייה.

כמה מהמפורסמים ניצלו את המעמד והבמה והגיבו להרשעת השוטר לשעבר ממיניפוליס, דרק שובין, ברצח, ולברוטליות המשטרתית באופן כללי, אך באופן גורף האירוע התמקד בעיקר בהשפעת הקורונה על התעשייה והחברה בכלל. 

על נתוני הרייטינג אשר הושקו על ידי נילסן, טקס פרסי האוסקר ה-93 נצפה על ידי 9.85 מיליון איש בלבד, עם דירוג עגום של 1.9 בקרב הדמוגרפיה 18-49.

זהו שפל של כל הזמנים בלילה הגדול ביותר של הוליווד – בפער עצום.

למעשה, מדובר בירידה של כ-58% מבחינת כמות הצופים לעומת השפל הקודם של טקס האוסקר לשנת 2020 שהתקיים ב-9 בפברואר אשתקד. לשם השוואה, מדובר בירידה גדולה לעומת 23.64 מיליון צופים בשנה שעברה ו-5.3 בנתונים הדמוגרפיים – שני המספרים האלה כבר שברו שפל של כל הזמנים.

קלואי ז'או, זוכת האוסקר בפרס הבמאית הטובה ביותר. מקור: רויטרס

ובכל זאת, בעוד שהרייטנג של התוכנית הכי נוצצת של הוליווד בראשון בלילה אמורה להיות מפילת לסתות ואירוע מכונן בתעשייה, אף אחד לא באמת מופתע שהאוסקר השנה ירד לשפל.

לאחר שנים שנתוני הצפייה בירידה באופן כללי, בתוספת החודשים האחרונים בהם מופעי הפרסים הינם וירטואליים ונצפים הרבה פחות, התיאטראות שסגורים בגלל מגיפת הקורונה שבכלל הכניסו את כל התעשייה למקום לא בטוח וטוב בכלל, השמות הנוצצים שכבר לא כל כך תופסים את המועמדיות, מנהלי האירוע כבר ידעו כי צפוי להם שפל חדש. 

זה היה רק ​​עניין של עד כמה גרוע זה יהיה, לא האם יהיה רע.

המספרים הנמוכים מגיעים למרות ששחקנים ושחקניות מסוימים בקטגוריות מסוימות עשו היסטוריה עם הזכייה שלהם. לדוגמא, קלואי ז'או הפכה לאישה האפרו האמריקאית הראשונה (והאישה השנייה אי פעם) שזכתה בפרס האוסקר לבמאית הטובה ביותר.

זכייה נוספת שעשתה קצת רעש הייתה של אנתוני הופקינס על תפקידו ב“האב“ בפרס השחקן הטוב ביותר, כאשר המועמד צ'דוויק בוזמן, היה המועדף לזכייה בקטגוריה הזו לאחר שנפטר מוקדם יותר השנה. 

רשימת הזוכים המלאה:

הסרט הטוב ביותר: "ארץ נוודים"

בימוי: קלואי זאו, "ארץ נוודים"

שחקן ראשי: אנתוני הופקינס, "האב"

שחקנית ראשית: פרנסס מקדורמנד, "ארץ נוודים"

שחקנית משנה: יא ג'אנג-יון, "מינארי"

שחקן משנה: דניאל קאלויה, "יהודה איש קריות והמשיח השחור"

תסריט מעובד: "האב"

תסריט מקורי: "אישה צעירה ומבטיחה"

סרט בינלאומי: "עוד סיבוב", דנמרק

סרט תיעודי: "מורתי התמנונית"

סרט אנימציה: "נשמה"

סרט קצר: "זרים גמורים"

סרט אנימציה קצר: "אם משהו קורה לי, אני אוהבת אתכם"

סרט תיעודי קצר: "קולט"

שיר מקורי: "Fight For You", מתוך "יהודה איש קריות והמשיח השחור"

פסקול: "נשמה"

עיצוב תפאורה: "מאנק"

צילום: "מאנק"

עריכה: "צלילי מטאל"

סאונד: "צלילי מטאל"

עיצוב תלבושות: "הבלוז של מא רייני"

עיצוב שיער ואיפור: "הבלוז של מא רייני"

אפקטים ויזואלים: "טנט"

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות