Connect with us

גוף ונפש

לחפור זה מדכא: נשים לוקות בדיכאון יותר מגברים בגלל חשיבת יתר…

Published

on

חלק ניכר מהנשים נוטות לנתח מצבים שונים, להסביר את ההתרחשויות לעצמן ולאחרים, לעבד את החוויות ולמסגר אותן – לכן הן חשופות לדיכאון הרבה יותר מאשר גברים – ראו הוזהרתן

מאת: יהודית כץ

ג'ייסון הידלי, במאי ומפיק של סרטים קצרים, יצר עם חברתו השחקנית מוניקה ברברו סרטון שרבים מכם יוכלו להזדהות איתו. "אני לא יכולה להתמודד יותר עם כל הלחץ הזה", אומרת מוניקה במבט מיוסר. אני מרגישה שזה כאב פיזי שמשתלט עלי", היא ממשיכה, "אני פוחדת שזה לא ייפסק לעולם". ג'ייסון מביט בה, תוהה מה עליו לומר ולבסוף מציע בשקט :"את ודעת שיש לך מסמר במצח, נכון?".

״זה לא קשור למסמר!", כועסת מוניקה. "את בטוחה?", הוא מנסה, "אני בטוח שאם נוציא אותו…". "תפסיק לנסות לתקן אותי!", פניה נעשים כעוסים. "אני לא מנסה לתקן אותך", מתגונן ג'ייסון, "אבל אולי המסמר הוא מה שגורם לך להרגיש רע". "אתה תמיד עושה את זה", רוטנת מוניקה, "מנסה לתקן דברים כשכל מה שאני צריכה זה שתקשיב לי", היא כמעט צועקת. "יש לי תחושה לא נעימה, אני לא מצליחה להירדם וכל הסוודרים שלי קרועים. כולם!", היא מתייפחת. ג'ייסון ממלמל: "כן, זה נורא", אבל מביט בה במבט של "לעזאזל איתך, אישה! יש לך מסמר במצח!".

אם תזינו בשורת החיפוש של גוגל את המשפט באנגלית מדוע נשים מדברות כל כך הרבה" תקבלו 17.2 מיליון תוצאות. מסרים כמו "אנחנו צריכים לדבר על זה", "למה זה קרה לי?", "מה זה אומר עלי?", "איך היה נכון להגיב?", והמסר הפופולרי מכולם, "אני פשוט חייבת לעבד את החוויה" נאמרים על ידי המין היפה הרבה יותר מאשר על ידי בני המין בעל הטסטוסטרון.

זו לא רק סטיגמה שנשים חופרות: מתברר ש-57% מהן עסוקות בחשיבת יתר, בניסיון להבין, לבאר, לעבד ולמסגר. הנטייה הגברית כמעט הפוכה ובמקום מלל רב וניסיונות עיבוד מסוגים שונים גברים נוטים למנות את כל הצעדים האסטרטגיים לפתרון הבעיה. נראה שהגישה השונה של נשים ושל גברים לפתרון בעיות ותחלואי העולם טובה לא רק כדי ליצור סרטים וספרים טובים, אלא גם בשביל להסביר משהו על דיכאון. או כפי שאני אוהבת לכנות את זה: "מה בין חפירה לעצבות, על פי פרופ' סוזן נולן-הוקסמה".

נשים מנוגה גברים ממאדים

לנשים יש שפע רחב של יכולות. הן ניחנו ביכולת רגשית מפותחת, בכישרון ורבלי מרשים, באמפתיה, באינטליגנציה רגשית, במולטי-טאסקינג ולרוב גם בחוש אסתטי מפותח. לכל אישה יש עוד נתון שמגיע אליה עם היוולדה למין הנשי והוא הסיכוי הגבוה לסבול מדיכאון.

כמה גבוה? פי שניים יותר מכל גבר אחר שתפגוש.

במשך שנים ניסה עולם המחקר להבין מה יש בנשים שעושה אותן פגיעות כל כך לדיכאונות. הועלו שלל הצעות לתעלומה הזו, למשל שנשים מפתחות תלות בקלות, כלומר הן אינן שולטות בחייהן ומגלות חוסר אונים, מה שמוביל בהמשך לדיכאון. מאוחר יותר הציעו חוקרים שתהליכים חברתיים הם אלה שמובילים לדכדוך הנשי אפליה, מודלים נשיים בלתי אפשריים והלחץ הבלתי פוסק להיות אמהות אוהבות ונשות קריירה גם יחד.

פרופ' נולן-הוקסמה (Nolen-Hoeksema), שהייתה ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ייל שבארצות הברית, חשבה שמעבר לסיבות החיצוניות, הסביבתיות והחברתיות ישנו גם משהו קוגניטיבי עמוק יותר שגורם לכך שנשים לוקות בדיכאון הרבה יותר מגברים. היא גילתה את הקשר שבין חשיבה ועיבוד יתר של חוויות דיכאון, ומאוחר יותר היא גם מצאה קשר סיבתי בין השניים, כלומר ישנה סיבה לכך שהעלאה רגשית של מחשבות וחזרה שוב ושוב על מידע ללא פתרון מעשי מובילים לדיכאון. בעגה הפסיכולוגית התנהגות כזו מכונה "רומינציה" (Rumination). היא כתבה על כך גם בספרה "נשים חושבות יותר מדי".

במחקריה התמקדה פרופ' נולן-הוקסמה באסטרטגיות הוויסות הרגשי של נשים וגילתה שהנטייה הוורבלית המפותחת של נשים נכנסת לפעולה גם כשהן מנסות להתמודד עם בעיה. רומינציה יוצרת תחושת שליטה עצמית נמוכה ומעוררת סימפטומים דיכאוניים שמעודדים את ההתמקדות החוזרת ונשנית בחוויות עבר.

מדוע רומינציה מסוכנת כל כך?

ישנם כמה סוגים של דאגות: דאגות הקשורות לעתיד, כלומר למה שעשוי להתרחש ולמה ראוי לצפות, ודאגות הקשורות בעבר. דאגה מכל סוג במינונים גבוהים מדי עלולה לפגום באיכות חיינו, אבל הבעיה היא שרומינציה מתחילה מניסיון לפתור משהו ולשפר אותו ובסופו של דבר ממש פוגעת בנו.

נולן-הוקסמה ועמיתיה מאוניברסיטת ייל הסבירו מה בעייתי העלאת המחשבות שוב ושוב: בהתחלה מחשבות שליליות הן כמו הודעה על מבצע באחת מרשתות השיווק סיפרתן לחברה טובה אחת על הסייל, והנה חצי עיר הגיעה כדי לקנות. כשאנו חושבים על משהו שלילי שקרה בעבר קל לנו מאוד למנות ולערום תילי תילים של סיפורים ומצבים שבהם נכשלנו, התאכזבנו, פגענו והרסנו. בהמשך, רומינציה מעודדת פסיביות. אם אנחנו עסוקות בניסיון להבין למה זה קרה?", ו"האם אני משוגעת?"

ומחליטות לא לפעול עד שתתקבל תשובה אנחנו כנראה לא נפעל במשך זמן רב. לבסוף, רומינציה מוודאת שלא יישארו לנו חברים. אחרי הכול, בפעם ה-308 שנדבר על אותו עניין גם הטובה שבחברותינו תרים דגל ותאמר "לא עוד".

אז מה אפשר לעשות עם ההרגשה שאנחנו פשוט חייבות להבין, לעבד ולחוות מחדש? לסוזן נולן-הוקסמה יש כמה הצעות:

1. עברו לפעולה: במקום לדוש ולדוש בבעיה, בגורמים לה, במה היה קורה אילו, נסו למצוא דברים שאתן יכולות לשנות ולפתור. זאת לא חייבת להיות תשובת מחץ או פתרון כולל, גם צעדים שיהפכו את המצב לנעים יותר יקדמו אתכן. ברגע שתתחילו לעשות זאת יהיה קל יותר להמשיך.

2. קדמו את החיובי: עסקו בפעולות שמקדמות חיוביות בחייכן. נהלו "יומן תודה", עשו ספורט, פתחו תחביבים, תרגלו מדיטציה והתפללו.

3. ותרו על הצורך "להבין את זה לעומק": הניסיון להגיע לשורש הבעיה הוא לעתים קרובות חסר משמעות מפני שלא לכל בעיה יש היסטוריה ארוכה, בעיות תקשורת נלוות או מתודולוגיה אופטימלית להתנהגות. בניגוד למחשבות אובססיביות, שקשה מאוד להתנתק מהן, ברומינציה יש מרחב בחירה גדול יותר. אלה שבוחרות להעלות באוב מחשבות ולמצוא בהן היגיון עושות זאת מכיוון שהן חושבות שזה יוביל להיכרות טובה יותר עם עצמן או עם סביבתן. הן בטוחות שאם רק יפענחו את החלק החסר בתעלומה דברים יסתדרו. ההכרה בכך שרומינציה אינה עוזרת תאפשר לכן להגיע אליה בתדירות נמוכה יותר.

4. עקבו אחר החפירה: קרה שבזבזתן שעה בניסיון להבין נקודה? יופי, סמנו לכם מתי זה קרה, מה עורר את זה ובאילו סיטואציות יש סיכוי גבוה יותר לחשיבה מעגלית שוב ושוב. ניטור הטריגרים לרומינציה יעזור לכן להתכונן לקראתה ולמנוע אותה.

*כל ההמלצות האלה תקפות גם לגבי גברים שמגיעים למצב של רומינציה ומתקשים להתמודד איתה…

גוף ונפש

לפני שפותחים את המקרר

Published

on

כמה פעמים מצאתם את עצמכם מכניסים עוד עוגייה או קוביית שוקולד לפה בזמן שיחת טלפון לא נעימה או בזמן מצבי לחץ? • טיפים ושיטות כיצד לשלוט בעצמכם ולהימנע מאכילה לא מבוקרת

Young beautiful woman eating unhealthy food from the fridge at night

בולמוסי אכילה או אכילה לא מבוקרת זה אחד הנושאים הכי פחות מדוברים בתחום הירידה במשקל. אנחנו עסוקים בעליה וירידה במשקל וחיפוש אחר הדיאטה הבאה שתוביל אותנו לתוצאה הרצויה בדרך המהירה ביותר, אבל לא מעט פעמים זה אחות הפחות ״סקסית״ המונעת מאיתנו התקדמות, אכילה לא מבוקרת בכמויות, בלי שום גורם של הנאה אמיתית מהאוכל אלא אקט של אכילה של אלפי קלוריות בזמן קצר.

לחץ יכול לגרום לבולמוסי אכילה, להרגשה רעה פיזית ונפשית ובעיקר תחושה של בושה. רגע לפני שאתם מתנפלים על המקרר, הנה כמה שיטות כיצד לשלוט בעצמכם ובעיקר להבין שזה יכול לקרות לכולם, אבל בהחלט אפשר להתמודד עם זה.

מי מאיתנו לא עבר את זה לפחות פעם בחייו? ריב נוראי עם בן הזוג, שיחה שלילית עם הבוס שהוציאה אותנו מאיזון, או סתם יום מעצבן ששום דבר לא הלך בצורה שבה ציפנו או רצינו. ישנן אינסוף סיטואציות ומצבים כאלו השולחים אותנו היישר אל המקרר, המזווה וגם לארונות המטבח המכילים עוגיות ישנות מלפני שבועיים. מדובר בצורת אכילה שאינה קשורה כלל למנגנון רעב או שובע ואינה באה להשקיט רעב פיזי, אלא רעב נפשי.

אכילה מתוך סטרס היא אחת מסוגי האכילה הנפוצים ביותר, כמה פעמים מצאתם את עצמכם מכניסים עוד עוגייה או קוביית שוקולד לפה בזמן שיחת טלפון לא נעימה או בזמן מצבי לחץ? בד"כ המשיכה הראשונית שלנו תהיה לעבר המתוקים או הפחמימות הפשוטות.

למרות מירב המאמצים, לפעמים קשה מאוד לשלוט ולווסת אכילה רגשית, על מנת להתגבר על הלחץ בחיי היומיום יש לחפש דרכים להירגע, אם ע״י פעילות גופנית ואם על ידי תרגולי נשימה, אבל מה אם כל אלו לא עוזרים ובכל זאת אנו מוצאים את עצמנו שוב מול המקרר? ישנם מספר כלים בהם אפשר להשתמש על מנת להשתלט על האכילה הלא מבוקרת הזו:

1. אל תוציאו שום מזון באופן מוחלט מהתפריט ושמרו על תפריט מאוזן במשך היום

לאורך זמן הוצאה מוחלטת של מזונות מסוימים יכולים לגרום לתחושה של קיפוח, ושקיקה למזונות האלה בצורה מוגברת, אנחנו בהחלט יודעים שאנשים במצבי לחץ או ברגעי משבר נוטים לפנות לסוכר ופחמימות פשוטות, יחד עם זאת המנעות מוחלטת גורמת לרוב האנשים לרצות את זה יותר. השתדלו לאמץ צורת אכילה שנוחה לכם ליישום לאורך זמן מבלי להרגיש שאתם מקופחים או מרגישים מנועים ממזונות שאהובים עליכם במיוחד. כמובן הכל במידה וצריך להכנס לתוך השקלול היומי על מנת להמשיך לקדם את תהליך הירידה במשקל.

2. אל תגיעו למצבי רעב קיצוניים ואל תחפשו קיצורי דרך

לא מעט פעמים כאשר אנחנו מדלגים על ארוחות ומגיעים למצבי רעב קיצוניים, אנחנו נוטים לצרוך ולנשנש מכל הבא ליד, במקום לשבת לאכול ארוחה מסודרת ומשביעה, מצב אשר יכול לפתוח צוהר להתחלה של אכילה לא מבוקרת של מזונות לא משביעים העושים לא מעט פעמים טריגר להמשך אכילה לא מבוקרת. מצב זה מביא לצריכה קלורית גבוהה משמעותית הרבה יותר. כאשר אוכלים לעיתים תכופות יותר או ארוחות משביעות ושומרים על מצב שובע קבוע, יהיה לנו קל יותר להתמודד מול הדחפים ולעמוד יותר טוב באכילה תחת מצבי לחץ ורגש.

3. למדו לזהות את רגעי המשבר ולמדו לנהל אותם

כשאתם מזהים סיטואציה מלחיצה התרחקו מהמקרר או המטבח. צאו לטיול בשכונה , תכנסו למקלחת טובה וארוכה או קחו את הכלב להליכה בפארק הקרוב. סביר להניח שעד שתחזרו הביתה, תשכחו מהגורם המלחיץ או לפחות להתמודד איתו מבלי להשתמש באוכל כגורם מרגיע.

4. זכרו אתם מנהלים את האוכל ולא הוא מנהל אתכם:

הוציאו מהבית דברים אשר אתם יודעים שקשה לכם לסרב להם, אם עוגות זאת נקודת החולשה לא הייתי אופה עוגת שוקולד ומניחה אותה על במרכז המטבח, אמנם לא מעט פעמים יש לנו דרישה לא מציאותית מעצמנו לעמוד בפני כל הפיתויים כל הזמן, אך במציאות זה לא תופס, ואנחנו צריכים להכין את עצמנו להצלחה ולא לכשלון ובכך זה אומר שתנהלו נכון יותר את בחירות המזון אשר נכנסות אליכם הביתה, בטח כל עוד אתם בתקופה שבה אתם מרגישים שקשה לכם לסרב לאותה העוגה.

5. גם למצב של אכילה לא מבוקרת הדבר הכי חשוב זה למחרת לחזור לשגרה

לא מעט פעמים כאשר אנחנו מגיעים למצבים של בולמוסים ואכילה לא מבוקרת בצורה כמעט אוטומטית קורים לנו שני מצבים:

  1. להמשיך לאכול ללא הרף בימים הבאים – אחד הדברים החשובים ביותר זה לחזור חזרה לשגרה, לקום בבוקר ולא משנה כמה התחושה הפיזית או הנפשית מעיקה, לאכול כמו שצריך במשך היום, לשתות הרבה מים ולא לגרור את זה לימים נוספים.
  2. במצב השני יהיה לנו את הצורך לפצות – לדלג על ארוחות למחרת, לעסוק בפעילות גופנית אינטנסיבית ולא מעט פעמים לעבור שעות רבות ללא אוכל, מצב העלול להביא אותנו שוב למצב של רעב קיצוני ושוב אותו מדרוןן תלול היכול להביא אותנו בדיוק לאותו המצב שבו היינו יום לפני. גם אם אתם מרגישים מלאים פיזית נסו לא להגיע למצב של רעב קיצוני יום למחרת על מנת לשבור את מעגל הקסמים הזה ולחזור לאיזון הכי מהר שניתן.

6. איכלו בישיבה וליד שולחן

נכון שבזמן לחץ קשה לשבת לאכול ליד שולחן, הילדים צועקים ברקע, יש המון משימות לסיים והראש עובד שעות נוספות. חלק במנגנון הרעב והשובע תלוי במערכת הראיה. בתהליך הישיבה מול השולחן וכאשר מתרכזים בארוחה בלבד יותר סביר להניח שנצרוך את מה שהגוף שלנו זקוק לו ולא נעבור כל רגע ליד דלפק המטבח או נפתח ונסגור את דלתות המקרר ללא הפסקה. יש חשיבות גדולה להגיע למצב של שובע פיזי על מנת לעזור להתחיל להתמודד עם הקושי של אכילה לא מבוקרת הן בפן הפיזי והן בפן הרגשי.

7. תאכלו אוכל שאתם אוהבים!

אין סיבה לחיות על מזונות לא טעימים, מזונות דיאטה למינם אשר יגרמו לכם להרגיש אומללים, מקפוחים ומסכנים. אל תקטלגו את כל האוכל ״כמותר או אסור״, ״רע או טוב״ – אוכל הוא אוכל ובשורה התחתונה התזונה הכללית היא זו שמשפיעה על המשקל שלנו ועל הבריאות הכללית שלנו. לא מעט פעמים יש לנו נטייה לחבר מזונות לטוב או רע ובכך כאשר אנחנו מרגישים רע עם עצמנו אנחנו ״מענישים״ את עצמנו עם המזון ״הרע״, כל עוד יודעים לשלב אותו בתזונה מדי פעם בצורה מאוזנת כלום לא יקרה כלום, ותוכלו להנות גם ממזונות אהובים מבלי להרגיש רגשות אשם.

חשבו להבין שכל תהליך של שינוי לוקח זמן, התמדה וסבלנות. אל תרגישו מובכים, לכולם יש את רגעי המשבר הללו, פשוט רובנו נוטים לחלוק יותר הצלחות ולא קשיים. חלק נורמלי מהתהליך הוא לחוות קשיים, החשיבות היא לא לתת לקשיים הללו לעצור אתכם בדרך להגיע למטרה של אורח חיים מאוזן, צמצום בולמסי האכילה והכי חשוב קבלה ואהבה עצמית.

המשך לקרוא

גוף ונפש

איפה עובר הגבול במערכת היחסים שלכם?

Published

on

הפתגם האמריקאי "Good Fences Make Good Neighbors", מצא את דרכו לנאומים של מנהיגים רבים ושונים • אבל כשאנו צריכים להציב גבולות בחיים האישיים שלנו, עם החברים הטובים, ההורים ובני הזוג, הגבולות מטשטשים

שני חקלאים הבחינו כי החומה בין חלקות האדמה שלהם ניזוקה. הם לא אמרו נואש והתחילו לתקן אותה, איש איש מהצד שלו.

יחד עבדו בשמחה, עד אשר שאל אחד מהם: "למה אנחנו בכלל צריכים חומה?". "זה משפט ששמעתי מאבי," ענה השכן, "גדרות טובות עושות שכנים טובים".

הפתגם האמריקאי (שתורגם והוטמע גם בעברית), "Good Fences Make Good Neighbors", מצא את דרכו לנאומים של מנהיגים רבים ושונים. את הצורך בטריטוריות מוגדרות הבינו אנשים עוד בהתעוררות הלאומית במאה הקודמת. כשאנו צריכים להציב גבולות בחיים האישיים שלנו, עם החברים הטובים, ההורים ובני הזוג, הגבולות מטשטשים.

כשאנו בוחרים לנהל מערכת יחסים חברית או זוגית, אנחנו מאפשרים לאנשים אחרים להיכנס לתחומה של המדינה שלנו. הם מקבלים כיסא בשולחן מקבלי ההחלטות, זכות ווטו בעניינים אסטרטגיים, יחסי מסחר פתוחים ושימוש באוצרות הטבע שלנו. הם אפילו מקבלים את מה שרק יחידי סגולה זוכים לו – גישה לארכיון הסודי שלנו.

הסימביוזה עם אנשים אחרים מביאה איתה המון דברים טובים; העשרה של ידע, תחושת שייכות, עזרה הדדית, הכלה, תמיכה, אתגר וראייה רחבה יותר של העולם. עם כל הטוב הזה עשויים להגיע גם מצבים בהם פרטיותנו נפרצה, ערכים שחשובים לנו לא קיבלו מענה, או שהמשאבים שלנו נבזזו. אתם יודעים, כל אותם הפעמים שהגענו למסיבה לא רצויה, חשפו סוד שלא רצינו לשתף, או נדבו את כספנו למטרה שאנחנו לא מאמינים בה.

להסיג גבול במערכות יחסים

אנחנו מגלים את קיומו של גבול בעיקר כשהוא נחצה. למה אנחנו לא מגדירים מראש "אין כניסה", לתחומים חשובים בחיינו? יכולות להיות לכך כמה סיבות. אנחנו פוחדים לפגוע ברגשותיו של הצד השני, או לפגום במערכת היחסים. אנחנו לא חושבים שיש לנו זכות לבוא בדרישות ולהציב גבולות מחשש שיעזבו אותנו. כשאנחנו כבר מציבים הסתייגות, אנחנו תוהים האם היא אינה מוגזמת או קטנונית. אנחנו לא רוצים להצטייר כאנוכיים ומרוחקים, או שאנחנו מנסים לרצות את כל העולם ופמליית החברים שלו. לרוע המזל, כשאנו מקפידים שלא להציב גבולות החששות החמורים שלנו עשויים להתממש.

אנשים סביבנו עשויים לחצות עוד ועוד קווים אדומים, פשוט כי הם לא יודעים היכן מסתיים תחום סמכותם. אנחנו נבזבז זמן ומשאבים על דברים שמדכאים אותנו, האנרגיה שלנו תתרוקן, התקשורת תיהרס, המרמור והכעס ימלאו כל חלקה טובה.

תוהים האם מערכת היחסים שלכם מכילה גבולות בריאים?

ענו בכנות על השאלות הבאות:

  1. האם אתם מסכימים להצעות ובקשות למרות שהן מזיקות לכם?
  2. האם אתם עושים דברים כיוון שאתם חוששים שהצד השני יכעס או ייעלב?
  3. האם אתם כועסים, מאוכזבים או לא מרוצים כשאתם מסכימים לבקשתו של הצד השני?
  4. האם אתם מרגישים שאתם מוותרים על אספקטים בחייכם לטובת מישהו אחר?

אם עניתם "כן" לחלק מהשאלות הנ"ל, יכול להיות שיש לכם פרצה רצינית בגדר המערכת.

כך תייצרו גבולות של שלום

  1. דע את עצמך

כשאנחנו מציבים גבולות אנחנו אומרים לאחרים איך אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו, מגדירים מי יכול להיכנס למרחב שלנו ומה מצופה ממנו. אבל איך תוכלו לדעת את זה בלי להכיר את עצמכם? כדי להציב גבולות בצורה אפקטיבית, אנחנו צריכים להבין מה אנחנו מרגישים. האם התגובה של הצד השני גרמה לי אי נוחות? האם המגע הזה נעים לי? מה אני מרגיש? מה חשוב לי?

אפשר להיעזר בתהליכים של כתיבה או מדיטציה כדי לחדד את הבנתכם. ככל שתכירו את הגבולות שלכם תוכלו לתקשר אותם טוב יותר לצד השני, למצוא אנשים מתאימים לכם, וגם להשתחרר מהטינה שעולה כשהגבולות נחצים.

2. דאגו לעצמכם

כשאנחנו מציבים גבולות פעמים רבות עולה קול ששואל "האם זה מוגזם?" או "איך יגיב הצד השני?". יש לכם זכות לבקש, והבקשות שלכם תקפות וחשובות. אין לכם דרך לעצב התנהגות או לצפות את תגובתו של אדם אחר לבקשות שלכם.

דבר אחד בטוח – אם תסבלו מתחושת ניצול וחוסר התחשבות, תהיו בני זוג, וחברים לא נעימים. הגנו על טובתכם האישית כדי להיות האנשים המדהימים שאתם יכולים להיות עבור הקרובים אליכם.

3 חשבו על הצבת גבולות מחדש:

אם חשבתם שוויתור על הערכים שלכם, וריצוי תמידי אומרים חוסר אנוכיות מקסים, חשבו שוב. אף אחד לא היה רוצה לדעת שאתם סובלים כדי לשמח אותו.

הצבת גבולות תוכל לגרום לאנשים סביבכם לדעת מה עושה לכם טוב ותיתן להם הזדמנות לעזור ולדאוג לכם. כשתציבו גבולות יקרה עוד דבר נפלא – אנשים סביבכם ירגישו בנוח לומר זה לא מתאים לי", כי המרחב שייווצר יאפשר זאת.

אין צורך להגיע לפיצוץ, אפשר לזהות בעייתיות במערכת היחסים וגבולות מטושטשים עוד לפני. האם החברים שלכם מרגישים בנוח להתקשר בשעות לא הגיוניות? לדרוש דברים מוגזמים? לדבר אליכם בצורה שלא נעימה לכם? עשו סוף להתנהגות לא הולמת כבר בהתחלה, והיו עקביים בתגובות לכך.

5. הכילו בהבנה את הקושי בתהליך

אנשים לא אוהבים שמגבילים את צעדיהם, ולכן הגיוני לצפות לריקושטים מהצד השני. כשתגובות כאלה מגיעות מאוד קל להרגיש אשם ולחזור לגישת "הכל מותר".

הפנימו שהצבת גבולות היא תהליך ארוך שאתם זכאים לו, גם אם הוא אינו מתכתב עם תכניתו של אדם אחר. אינכם אנוכיים, רעים או חסרי רגישות כי ביקשתם אוטונומיה. עם הזמן ייעשו הגבולות שלכם ברורים, מובנים וטבעיים גם לסביבה.

6. היו ישירים

אל תצפו שמישהו יבין שאתם לא אוהבים מסיבות רועשות, שחדירה לפרטיות עושה לכם גרדת, ודגדוגים מעוררים בכם בחילה. אמרו זאת בקול רם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. "אני לא יכולה לעשות את זה", "מצטער, אבל זה לא מתאים לי", עדיפים על אמרות חלולות, תירוצים ורמזים.

תוכלו לפתוח את השיחה ולומר שהקשר ביניכם חשוב ויקר ללבכם. בגלל הקרבה, חשוב לכם להיות פתוחים לגבי העקרונות והערכים שחשובים לכם.

הפרד ומשול

כדי לתקשר גבולות, העדפות, צרכים, רצונות ועקרונות, אתם צריכים להאמין שהם מגיעים לכם. מתוך האמונה בגבולותיכם תוכלו להציב גבולות מבלי להרגיש אשמה וגם לכבד גבולות של אחרים. לכל אחד מאיתנו יש מרחב פסיכולוגי בו הוא מתנהל בצורה הטובה ביותר. בסיטואציות בהן הוא מרגיש בטוח, אהוב ומוכל. כשהשליטה על תחומים בחייו נתונה לו, והוא אינו פועל נגד רצונו. ביסוס קשר טוב שיש הכלה והבנה של גבולות, הוא לא תהליך קל. אך סיומו בהצלחה תביא לביטחון, מחויבות, כנות ורווחה לכולם.

המשך לקרוא

גוף ונפש

ככה תוכלו לשפר את יכולת התפקוד של ילדכם

Published

on

ריפוי בעיסוק לילדים מתמקד בהתערבות טיפולית המאפשר לילד לפתח עצמאות ויכולות התואמות את גילו • מומחית ישראלית בתחום מסבירה ומספקת טיפים

עד לא מזמן, צמד המילים ריפוי בעיסוק היה מעלה קונוטציות של השחלת חרוזים, מקרמה, ופעילויות שונות המתרגלות מוטוריקה עדינה. כל זה השתנה כאשר שיעור הילדים המאובחנים באוטיזם ובעיות בתפקוד הוויסות החושי עלה, ואיתו גם המקצועות הפרא-רפואיים, כמו ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת.

מהו ריפוי בעיסוק לילדים?

ריפוי בעיסוק לילדים מתמקד בהתערבות טיפולית המאפשר לילד לפתח עצמאות ויכולות התואמות את גילו כך שיוכל למצות את הפוטנציאל התפקודי שלו ולהשתתף בפעילויות המקנות לו משמעות.

מה זה אומר לגבי היותם ילדים? היכולת לטפס על מתקן המשחקים ללא פחד, להעתיק משפטים מהלוח ללא כאבים או קושי, להשתתף במשחקי כדור, ובקיצור להיות ילד! הקושי עולה כאשר לילד יש מגבלה כלשהי המונעת ממנו לקחת חלק מהפעילויות הנ״ל, מה שיוצר בהרבה מקרים התעכבות התפתחותית בבית הספר ובחיי היום-יום. הילד מצידו מרגיש פחד, תסכול, עצב, וחוסר ביטחון לגבי יכולותיו. כאן מגיע תפקיד המורה, ההורים, וכל מי שמגיע במגע עם הילד על בסיס יומיומי לזהות את הקושי ולפנות לעזרה של מרפאה בעיסוק.

תפקידה של המרב״ע (occupational therapist) הוא לפצח את החידה ולקבוע איזה תחום התפתחותי מסתתר מאחורי קשייו של הילד אותו היא רואה: האם הוא חושש לעלות למתקן מתוך פחד מאי יציבות? האם הוא אינו בטוח איך לבצע את פעולת הטיפוס מבחינה מוטורית? או שמא שניהם?

מתי ילדכם צריך לפנות לאבחון אצל מרפאה בעיסוק?

כאשר ילדכם מראים את אחד או יותר מהתסמינים הבאים, כך שתסמינים אלו מונעים מהם לתפקד בצורה אופטימלית.

ליקויים בוויסות תחושת המגע:

זהו אחד מתחומי המומחיות של ריפוי בעיסוק, הקיים בשיעור גבוה – אך לא אקסקלוסיבי לילדים על הרצף האוטיסטי.

  • ילדים הנמנעים ממגע פיזי, או מחפשים מגע תמיד.
  • ילדים הנבחנים ממגע פיזי לא צפוי.

ליקויים במוטוריקה גסה:

  • תנועות גוף מסורבלות, נפילות תכופות.
  • הימנעות מטיפוס על מתקני משחקים, נדנוד, קפיצה.
  • חוסר תיאום בין שני צידי הגוף.
  • קושי בחיקוי תנועות גוף ותכנון תנועות גוף לביצוע פעולות חדשות ולא מוכרות.
  • ישיבה לקויה, כיפוף הגב, חוסר יכולת לשבת במקום. הישענות על הרצפה/ חפצים כדי לשבת.

ליקויים במוטוריקה עדינה:

  • מאמץ מוגבר בזמן הכתיבה.
  • יותר מידי או מעט מידי לחץ בזמן כתיבה.
  • אחיזת עיפרון לא תקנית.
  • הימנעות מפעולות הדורשות מוטוריקה עדינה כגון:
    חריזה, גזירה, צביעה, וכו׳

במידה וזיהיתם איזור/ים אשר מצביעים על קושי שחל אצל ילדכם, סביר שריפוי בעיסוק יוכל לעזור לילדכם לשפר את תפקודו. התהליך מתחיל עם אבחון אצל מרפאה בעיסוק (occupational therapist), ובמידת הצורך – התחלה בתהליך טיפולי. במהלך הטיפול מתקיימת עבודה עם הילד, כמו כן גם עם הוריו, ובמידת הצורך – גם הסביבה החינוכית מעורבת ומקבלת הדרכה מתאימה.הטיפול נעשה בדרך משחק כך שהילד נהנה ומאתגר את עצמו בו זמנית.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות