Connect with us

ספורט

לה-לוקה

Published

on

הוא מככב מדי ערב עם רגעי כדורסל מחשמלים ושובה את לב האמריקאים עם מחוות אותנטיות מרגשות, והוא חדור תשוקה ומקצועיות אדירה בצד חיוך וחדוות עבודה • לוקה דוניץ' בן ה-19 הסנסציה החדשה ב-NBA, עושה את המעבר מסלובניה לליגה הטובה בעולם בצורה הכי מרגשת שיש

שלושה ימים לפני דראפט 2018 ב־NBA לוקה דונצ'יץ', שהצהיר על כוונתו להצטרף לליגת הכדורסל הטובה בעולם, הציג את עצמו בפני הקהל האמריקאי. הכדורסלן הסלובני בן ה־19 כבר היה כוכב מוכר באירופה והשחקן המצטיין ביורוליג, אבל בארצות הברית הכירו אותו רק עכברי כדורסל מכורים.

אז דונצ'יץ' הכין סרטון וידיאו שבו סיפק "מבט לעתיד שלי" ב־NBA.
בסרטון, בסגנון מכונות משחק מהאייטיז, דונצ'יץ' מכריז על "תוכנית חומש" שבמהלכה הוא רוצה לזכות בתואר רוקי השנה (שחקן השנה הראשונה הטוב ביותר), להטביע על הראש של הלטבי הענקי של ניו יורק ניקס קריסטפס פורזינגיס, להשיק נעליים על שמו, להיות בחמישיית השנה, להיכלל באולסטאר, להופיע בקליפ של הראפר דרייק, לזכות בתואר MVP, להתאמן עם לברון ג'יימס, לזכות באליפות ולהתחיל עם ג'ניפר אניסטון. הכל ב־59 שניות חמודות להפליא עם חוש הומור יבש, גלובלי ובוגר, באנגלית טובה ומבטא מזרח אירופי קליל. לא היה לפניו שחקן אירופי שדיבר שוטף כל כך אמריקאית – לא רק בשפה, אלא גם במהות – כבר בחודשיו הראשונים במדינת הענק. הילד נראה כאילו הוא שוחה בשפה, בסלנג ובסגנון של בני דורו באמריקה.

ימים אחדים לאחר מכן, ב־22 ביוני, נבחר דונצ'יץ' בדראפט על ידי אטלנטה הוקס, שהעבירה אותו לדאלאס מאבריקס. כחצי שנה לתוך קריירת ה־NBA שלו נראה שדונצ'יץ' נמצא בדרך להגשמת המטרות שהציג בסרטון. הוא מועמד לשחק באולסטאר (השחקן הצעיר בהיסטוריה שיעשה זאת) וסביר שיזכה בתואר רוקי השנה, הוא מציג מספרים שרק לברון ג'יימס רשם בעונת הרוקי שלו, והראפר דרייק בטוח כבר מכיר אותו. לוקה מבין עניין הרבה יותר ממני כשהייתי בגילו", אמר דירק נוביצקי, הסופרסטאר הגרמני הוותיק של דאלאס מאבריקס.

המספרים של לוקה דונצ'יץ' בעונתו הראשונה ב־NBA היסטוריים. הוא עומד על ממוצעים של 20 נקודות למשחק, 6.7 ריבאונדים ו־5 אסיסטים. בארבעת העשורים האחרונים רק שחקן אחד רשם מספרים כאלו בגיל 19, בעונת הרוקי שלו. קראו לו לברון ג'יימס. לשחקנים שהציגו סטטיסטיקות של 18 נקודות, 6 ריבאונדים ו־4 אסיסטים בשנתם הראשונה קראו גרנט היל, מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון ולארי בירד. אף אחד מהם לא היה בן־עשרה. הסטטיסטיקה מלמדת שדונצ'יץ' גם פורח בפעולות "קלאץ'" בזמנים הכי לחוצים. בשלוש הדקות האחרונות של משחקים, כשתוצאת המשחק צמודה (פער של 3 נקודות בין הקבוצות), אחוזי הקליעה שלו הם 65% (שני בליגה). מהשלוש הוא עם 4 מ־7 בסיטואציות הללו (רביעי בליגה). אף אחד מהגדולים לא הציג מספרי קלאץ' כאלו בגיל כה צעיר. אבל נוסף על הכישרון האדיר, שהאמריקאים חוזים בו בהתפעמות כשהם הולכים ונכבשים בקסמו, יש עוד אלמנט בסיפור של דונצ'יץ' ב־NBA: מדובר בנציג הבולט ביותר של דור ה־Z בליגה, שמציג את מערך התכונות שהופכות את דור ילדי שנות ה-90 המאוחרות ושנות ה-2000 המוקדמות לזה שמותאם ביותר לעולם עולם הספורטיבי, ומעבר לו.

לקראת חג המולד השנה הגיעו לוקה דונצ'יץ' ודאלאס מאבריקס למשחק נגד האלופה גולדן סטייט ווריירס באוקלנד. במהלך המשחק התרסק הסלובני לתוך ילד שישב בכיסא סמוך למגרש – אירוע די שכיח בליגה שבה הצופים שמשלמים הכי הרבה יושבים במרחק יריקה מהגלדיאטורים על הפרקט. המשחק המשיך, אבל דונצ'יץ' נשאר לבדוק אם הילד – שצעיר ממנו ב־10 שנים לכל היותר – לא נפגע. הוא הביע דאגה אמיתית ומיד לאחר המשחק גם חיפש את הילד ונתן לו את גופיית המשחק שלו, חתומה. שש שנים קודם לכן אירע מקרה דומה לבלייק גריפין, ילד פלא כשלעצמו. כוכב לוס אנג'לס קליפרס נזרק לקהל ופגע בכמה אוהדים, אבל בזמן שחיכה לחבריו לקבוצה שיאספו אותו, הוא אפילו לא התייחס לערימת האנשים שמעך ופיזר את רכושם לכל עבר. הוא ודאי לא בירר אחרי המשחק איך הם מרגישים.

לא מפתיע שלוקה בן ה־19 הפגין אמפתיה בשיאו של משחק. מחקרים על "דור ה־Z" מצאו שהם רואים את עצמם כרחומים, מתחשבים, אחראים, פתוחים לרעיונות חדשים ונחושים. ואת חבריהם לדור הם רואים כתחרותיים, ספונטניים, הרפתקנים וסקרנים – בניגוד מוחלט למתבוננים מבחוץ שרואים בצעירים הללו דור שתקוע בסמארטפונים שלו ובקושי מתקשר עם העולם החיצון. הם חיים בטבעיות גמורה בסביבת המכשירים הדיגיטליים, באינטרנט ובפלטפורמות המדיה החברתית. כשהוא לא על הפרקט, דונצ’יץ’ עצמו משחק שעות רבות בפורטנייט. "הוא בילה כל הקיץ במשחקי פורטנייט על יאכטה", אמר מארק קיובן, הבעלים של דאלאס, ל־ESPN. לפי כתבת דיוקן שנעשתה עליו, דונצ'יץ' "מבלה שעות במשחקי FIFA ו־Overwatch, כשהוא בתנוחה קלאסית לטינאייג'ר, שבה ידיו והטלפון שלו מאוחדים". אבל מדי ערב על הפרקט ב־NBA הוא מוכיח בגרות והבנה מלאה של מי הוא, מי ניצב מולו, ומה "עובד" על הקהל סביבו. בגיל 19 בלבד דונצ'יץ' מציג קריאה רגשית כמעט מושלמת של הסיטואציה – מהתייחסות לאוהד צעיר ועד התבדחות על חשבון עצמו כשדמותו מופיעה על המסך הגדול בתקרת האולם.

כתבה ב־Yahoo! מצאה שדונצ'יץ' למד באינטרנט את התנועות של לברון ג'יימס, השחקן האהוב עליו ("אם אני אטביע עליו, אני אפרוש", צחק פעם). אבל הוא למד גם את התנועות והסגנון של סטיב נאש, קווין דוראנט, קיירי איירווינג ובן סימונס. מהגיל הצעיר ביותר שהוא מסוגל לזכור, דונצ'יץ' בילה שעות על גבי שעות בצפייה רצופה, עצמאית, בסרטוני יוטיוב של הכדורסלנים הטובים בעולם. אם כדורסלנים מדור אחר ראו בילדותם משחקים בטלוויזיה וקלטות וידיאו, בני דורו של דונצ'יץ' יכולים להקליד שם של כל שחקן עבר וללמוד את התנועות שלו מגיל אפס.

דונצ'יץ' לא נהפך לגאון הכדורסל שהוא כיום בזכות יוטיוב. הוא עבד קשה מאוד מגיל צעיר. אביו סשה היה כדורסלן מקצועני, ואמו מרים
פוטרבין היתה רקדנית. השניים הנחילו לו את ההבנה שעל הכישורים הגופניים שלו הוא צריך לעבוד. מגיל 7 חודשים הוא החזיק כדורסל, והתחיל "להתאמן" ברגע שהתחיל ללכת. בגיל 7 דונצ'יץ' שיחק בפעם הראשונה כדורסל מאורגן בבית הספר היסודי בלובליאנה. בגיל 8 כבר שיחק באולימפיה לובליאנה והיה דומיננטי ביחס לגילו. התשוקה שלו למשחק היתה אדירה, והוא דרש מהוריו להתאמן בימים חופשיים עם קבוצות בגיל מבוגר ממנו. בגיל 13 כבר הצטרף לריאל מדריד, ובגיל 16 הופיע בקבוצה הבוגרת של האימפריה הספרדית. בגיל 17 ו־18 הוא הוביל אותה, ואת נבחרת סלובניה, לתארים. בגיל 19 זכה בתואר MVP של היורוליג.

בארה"ב התחילו לעקוב אחרי הנער לפני 4 שנים, אבל לא רבים האמינו שילד אירופי לבן יכול להיהפך לזכר האלפא ב־NBA. צ'ארלס בארקלי, כוכב עבר ב־NBA וכיום פרשן, אמר על דונצ'יץ' לפני הדראפט: "אני לא סומך על התחרות במדינות זרות. אני פשוט לא יודע מול איזה סוג של תחרות הם התמודדו. בגיל 18־19 הוא ה־MVP? זה אומר לי שהוא שיחק בתחרות חרא. אף אחד בגיל 18 לא יכול להיות דומיננטי נגד גברים, גם אם הם גרועים. תסתכל אחורה ב־NBA ותראה שהשחקן היחיד בגיל 18 שהיה הדבר האמיתי היה לברון ג'יימס. אנשים שוכחים שגם קובי בראיינט בגיל הזה סבל בשנתיים הראשונות – אז אומרים לי על דונצ'יץ' שהוא MVP בגיל 18 נגד גברים? אני לא אקח אותו במקום הראשון או השני בדראפט".

הבורות של בארקלי לא מפתיעה, והוא הצטרף לפרשנים רבים אחרים שלא האמינו ביכולות של דונצ'יץ' ובגאונות שלו. אבל גם לוקה עצמו מסרב לקבל את תווית ה"גאון" ועובד קשה על כל אלמנט במשחק שלו. דונצ'יץ' נשאר אחרי כל אימון כדי לעבוד על זריקות "משוגעות". מחצי מגרש, מסוף מגרש או מזוויות בלתי אפשריות בזמן נפילה. כדי להשאיר מאמנים או שחקנים איתו באולם הוא מתערב איתם על הזריקות שלו – 100 דולר לקליעה. דונצ'יץ' כבר קלע כמה זריקות משוגעות ב־NBA. כשקלע סל שוויון 0.6 שניות לסיום, חבריו חגגו כשהכדור עוד היה באוויר.

"הוא מקצוען וחושב כמו מקצוען מגיל 13", אמר עליו צ'ונסי בילאפס, אלוף עבר בדטרויט פיסטונס. "יש לו איי.קיו כדורסל גבוה מאוד". אבל דונצ'יץ' אף פעם לא נופל בפח כשהוא נשאל על איי.קיו ספורטיבי: "אני חייב לעבוד קשה כדי להיות איפה שאני רוצה להיות. בסופו של דבר, זה רק כדורסל. אני פשוט רוצה ליהנות מכדורסל".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

דוויין ווייד: בני בן ה-12 ביקש שנתייחס אליו כאשה. אנחנו גאים בה מאוד

Published

on

כוכב ה-NBA בעבר ותושב שרמן אוקס  סיפר לאלן דג'נרס  על תהליך שינוי המגדר של זאיה, שנולדה בשם זאיון. "כשהילדים שלנו חוזרים הביתה עם שאלה, התפקיד שלנו הוא להקשיב" 

שחקן ה-NBA לשעבר דוויין ווייד דיבר השבוע בפתיחות על השינוי שעוברת בתו זאיה בת ה-12, שנולדה כבן ומזדהה כבת. בריאיון לתכנית האירוח של אלן דג'נרס, סיפר ווייד כי זאיה, ששמה מלידה הוא זאיון, ביקשה לדבר עם הוריה ושיתפה כי שהיא מעדיפה שיתייחסו אליה מעתה כבת ובשמה החדש.

"כשהילדים שלנו חוזרים הביתה עם שאלה או בעיה או כל דבר, התפקיד שלנו כהורים הוא להקשיב להם, לצייד אותם במידע הכי טוב שאנחנו יכולים", שיתף ווייד את דג'נרס. "זה לא משנה אם מדובר על מין או זהות מינית". 

ווייד סיפר שהוא ואשתו, השחקנית גבריאל יוניון, מחפשים אחר מידע כדי לחנך את עצמם לגבי הקהילה הלהט"בית. ווייד סיפר לדג'נרס שהוא פנה לשחקנים המככבים בסדרה "פוז" שעוסקת ברקדנים להט"בים לטינים ואפריקנים-אמריקאים בניו יורק. 

"הייתי צריך להסתכל על עצמי במראה ולומר: 'מה אם הילד שלך היה חוזר הביתה ואומר לך שהוא הומו?'", אמר ווייד כשהתארח בפודקאסט בדצמבר האחרון. "מה אתה מתכוון לעשות? איך אתה מתכוון להגיב? זה לא קשור אליו. הוא יודע מה הוא. זה קשור אליך. מי אתה? ראיתי את הבן שלי – מהיום הראשון – הופך למי שהיא היום".

בשבוע שעבר הציגה יוניון את זאיה בווידאו שפרסמה בטוויטר. "מה התכלית בלהיות בעולם הזה אם את מנסה להיות משהו שאת לא?" אומרת זאיה בסרטון. "זה כאילו את לא חיה כמו שאת, שזה הדבר הכי מטומטם שיש. תהיי אמיתית עם עצמך, ואל תתעסקי בדרך ה'סטריאוטיפית' שבלהיות את", אמרה הבת של ווייד.

מלבד זאיה, לווייד ואשתו הראשונה בן בשם זאיר ווייד, שזוכה במשך שנים לא מעטות לאור זרקורים. זאיר בן ה-18 לומד בתיכון סיירה קניון בלוס אנג'לס, ומשתף פעולה בנבחרת הכדורסל של בית הספר יחד עם בנו בן ה-15 של לברון ג'יימס, לברון ג'יימס ג'וניור.

המשך לקרוא

ספורט

שחקן ה-NBA הפך להומלס

Published

on

דלונטה ווסט החשיב את הכדורסל לכרטיס היציאה שלו ממעגל העוני * מי שדווקא דיבר בפתיחות על בעיותיו הנפשיות, לא הצליח להתמודד עמן, הפסיד את כל הונו והגיע לשפל המדרגה כשהוא צולם ללא חולצה, אזוק ומבולבל

אלה ימים של חשבון נפש ב-NBA. המוות של קובי בראיינט לחץ על כל הנקודות הרגישות, כאלו שנוטים להדחיק בזמן שרודפים אחרי ניצחונות על בסיס לילי. יריבויות ותיקות, ריבים בטוויטר, מדדי פלוס/מינוס – לפחות לכמה רגעים, הכל נדחק הצדה לטובת החיים עצמם. משפחה, חברים קרובים, בריאות. דברים שלא רואים בסטטיסטיקה וחשובים ממנה בהרבה.

המקרה העצוב של דלונטה ווסט נראה פתאום הרבה יותר אמיתי. בשנים האחרונות הפך ווסט – ששיחק תשע שנים ב-NBA – לקרקס ויראלי קשה לצפייה. מדי כמה חודשים צצים סרטונים שונים שלו ברחובות, מבולבל, ממלמל מלים שלא קיימות או מתקשה לחבר בין כאלו שכן. הסרטון העדכני ביותר, שצולם בסוף החודש שעבר, היה קשה במיוחד: ווסט נראה בו מוכה על ידי אדם אחר באמצע הכביש המהיר ליד וושינגטון, ובהמשך צולם כשהוא אזוק על ידי שוטר, ללא חולצה, יושב על המדרכה וצועק משפטים חסרי פשר. השוטר המצלם אמנם הושעה מתפקידו, אבל ספק אם זה יעזור לווסט. קשה לדעת אם משהו יכול לעזור לו.

התקשה לווסת את הרגשות

במשך שנים נלחם ווסט בשדים שלו, ולמשך תקופה ארוכה ניצח אותם. הוא גדל בשכונות הקשות של וושינגטון, סבל מבריונות בבית הספר ומגיל צעיר החשיב את הכדורסל ככרטיס היציאה שלו ממעגל העוני. כילד בכיתה ח', אחרי פציעה שהשביתה אותו ממשחק לתקופה ארוכה, עבר בין בתי חולים אחרי שחתך את עצמו ובלע "כדורים עם שמות שלא הייתי מסוגל להגות", כפי שהגדיר זאת ל"וושינגטון פוסט".

לילה אחד בבית החולים המיר ווסט מחשבות אובדניות בעסקה עם אלוהים, שמצדו קיים את חלקו בה. 

ווסט חזר לשחק והפך לכוכב מכללות, שבעונת 2003/04, לצד ג'אמיר נלסון, הוביל את סיינט ג'וזף לעונה רגילה מושלמת שהסתיימה בשלב שמונה הגדולות בטורניר המכללות. "ההבדל ביניהם היה שג'אמיר רצה להיות גדול, ודלונטה היה חייב להיות", סיפר מאמנם דאז, פיל מרטלי, בספר שכתב ג'ף מקיני על העונה ההיא, "הראשון רדף אחרי מטרה מסיבות רציונליות והשני עשה זאת מסיבות רגשיות".

לאורך זמן, ווסט התקשה לווסת את הרגשות. מאז שהיה ילד המשחק עזר לו להתמודד עם השינויים החדים במצבי הרוח, אבל החיים הלחוצים ב-NBA גבו מחיר. ב-2008, כששיחק בקליבלנד, התפרץ על שופט תיכונים ששפט במשחק אימון פנימי במהלך מחנה קדם-עונה. "פשוט הרגשתי פרץ של כעס והרגשתי שאני צריך לזרוק הכל ולעזוב", סיפר מדוע נטש את הקבוצה למשך שבועיים, "הייתי זקוק לעזרה". זמן קצר לאחר מכן חשף בפני העיתונאים כי הוא מתמודד עם מאניה-דפרסיה. "התנהגות של הרס עצמי רדפה אותי מאז הילדות", סיפר, "הצד המכוער שוב זקף את ראשו".

ווסט תמיד היה גלוי בנוגע למצבו. הוא סיפר כי בתחילה הבין רק שיש לו בעיה רגשית. "אמרו לי שיש לי מאניה-דפרסיה והייתי צריך ללכת לגוגל בשביל להבין מה זה אומר", אמר בראיון ל-VICE. לריק מייס מה"פוסט" הגדיר את מצבו כ"דו-קוטבי, כמו שאר העולם – כשמשהו עצוב קורה אתה עצוב וכשמשהו שמח מתרחש אתה שמח". כשעיתונאי בדאלאס רצה לראיין אותו, ווסט הבטיח שאין לו בעיה לדבר על כל נושא, לרבות פיצול האישיות שלו. "אני לא מכחיש אותן", אמר, ספק ברצינות, "אני גאה בהן. הן כולן אני".

הלילה בו נעצר על עבירת תנועה עם האופנוע שלו – רק כדי שהשוטר יגלה כי הוא נושא על גופו מספיק כלי נשק בשביל סצנה ארוכה ב"שליחות קטלנית" – התרחש לדבריו אחרי הפעם הראשונה שנטל תרופה במסגרת הטיפול במצבו. בעסקת הטיעון שקיבל נאסר עליו לעזוב את המדינה, ובזמן השבתת הליגה ב-2011 הוא הודיע לעולם על כך שהוא מתכוון לעבוד כמוכר ב"הום דיפו". "אני אפילו לא יכול לשחק בחו"ל ולהרוויח כסף", הסביר, "נשברתי בכספומט, הגעתי למכסה היומית. אני מרושש. איפה המטפל שלי?"

לפני עשור, הטיפול במקרים כמו של ווסט לא נחשב משהו שצריך להדאיג את החברה – ובמקרה הזה, את איגוד השחקנים – אלא מקרה פרטני, בבחינת "שיטפל בעצמו". בעיות נפשיות עדיין נחשבו משהו שצריך לדבר עליו בדלתיים סגורות. היו שחקנים שהביעו סימפטיה, הנהלות שגילו יותר סבלנות, אבל ווסט נותר אנומליה. מאמן דאלאס, ריק קרלייל, שאימן את ווסט ב-2011/12, אמר פעם כי "רוב שחקני ה-NBA נוסעים על דלק רגיל ודלונטה נוסע על דיזל". כלומר, הוא חריג, אבל אנחנו עדיין מנסים לאהוב אותו. בדיוק כמו את רון ארטסט או דניס רודמן, חבריו הקבועים ל"נבחרת משוגעי כל הזמנים" של הליגה.

הרוויח 16 מיליון דולר בקריירה 

ב-2018 חשף קווין לאב בפומבי את ההתמודדות שלו עם חרדה, שזכתה להד בקרב שחקנים נוספים בליגה. באיגוד השחקנים וב-NBA החלו להקדיש משאבים במטרה לתת מענה ממוסד לצרכים הנפשיים של השחקנים, מתוך הבנה ש"יש מעט מאוד מקצועות עם מקדם חרדה כל כך גבוה". "היינו נאיביים, וזו מילה עדינה, כשחשבנו שאין צורך להקדיש תשומת לב ראויה לבריאות הנפשית", הודתה יו"ר ארגון השחקנים, מישל רוברטס.

עבור ווסט זה כבר היה מאוחר מדי. אחרי שדאלאס התייאשה ממנו, הוא בילה בג'י-ליג ונפלט מהר למדי מהליגה הסינית. את הליגה בוונצואלה עזב לפני שהספיק לשחק משחק אחד. שחקנים גדולים ממנו שרפו רווחים גדולים יותר בקריירה – אלן אייברסון, שהרוויח 155 מיליון דולר רק מכדורסל, רוקן את כיסיו ואמר לגרושתו "אין לי אפילו כסף לצ'יזבורגר" בשימוע בבית משפט – אבל את ווסט ההידרדרות באמת הובילה לשפל המדרגה. מי שהרוויח 16 מיליון דולר בקריירה איבד את האחוזה שלו במרילנד, ונתבע על ידי הבנק בעקבות חוב אשראי שהגיע ל-108 אלף דולר. זו בערך היתה התקופה בה החלו להופיע סרטונים שלו ברחובות.

הסרטון האחרון, הקשה מכולם, כלל תגובות רבות – ביניהן של נלסון, חברו לקו האחורי במכללה, ומאמנו לשעבר מרטלי. שניהם כבר ניסו בעבר לעזור לווסט, שלא התמיד בטיפולים או פשוט דחה את ניסיונות הסיוע. אחד מהניסיונות הללו הגיע גם בצורת עבודה כסקאוט מטעם בוסטון, אחת מקבוצותיו לשעבר. "יש לי בחילה מלראות את הסרטונים הללו", כתב נלסון בטוויטר בסוף החודש שעבר, "כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל עבורו, בתקווה שיסכים לקבל את העזרה הדרושה… מחלה נפשית זה משהו שהרבה אנשים מתמודדים איתו אפילו ללא ידיעתם, עד שלפעמים זה מאוחר מדי".

הזווית של נלסון מדויקת: לא צריך להסתכל על הסיפור של דלונטה ווסט כחריגה עצובה מהנורמה בכדורסל המקצועני או מקרה של שחקן NBA לשעבר שאיבד כיוון, אלא של אדם שסובל ממחלה ושצריך לקבל עזרה בקרוב מאוד. אחרת זה באמת יהיה מאוחר מדי.

המשך לקרוא

ספורט

"יש לאבדיה סיכוי טוב להיבחר ראשון בדראפט"

Published

on

מומחה הדראפט של רשת ESPN מפרגן לטאלנט של מכבי ת"א 

חובבי כדורסל ישראלי יודעים כבר שדני אבדיה עשוי להיבחר גבוה בדראפט הקרוב של ה-NBA. כמה גבוה? ייתכן שיותר ממה שהם מאמינים. כך על פי כתבה שפורסמה  ב-ESPN שטוענת שצריך לדבר על אבדיה כאחד מחמשת הבחירות הראשונות ביוני הקרוב. על פי הכתב מייק שמיץ, אבדיה, שהפך לשחקן משמעותי עבור מכבי תל אביב ביורוליג, יכול להפוך להיות השחקן הטוב ביותר שייצא ממחזור הדראפט הבא. 

"יש לו גודל מצוין והוא מרגיש את המשחק", אמר ל-ESPN דירק וויליאמס, שנבחר במקום השני בדראפט 2011 ומשחק כיום בטורקיה. "יש הרבה שחקנים מוכשרים בעולם אבל מה שמפריד את דני מהשאר אלו הביטחון שלו ואיי.קיו הכדורסל". 

שמיץ בילה כמה ימים בתל אביב ועקב מקרוב אחרי שחקן מכבי תל אביב .לפי שמיץ, אבדיה הוא שחקן שיכול לשחק בכמה עמדות ומתפקד טוב עם ובלי הכדור. הפיזיות שלו שהשתפרה בשנה האחרונה תורמת למשחק ההגנה שלו. יתרון נוסף שאמור להיות משמעותי עבור קבוצות לקראת הדראפט, הוא הגיוון במשחק של אבדיה שיכול לשחק בכמה עמדות. מכל השמות הבולטים בדראפט הקרוב.

מרכיב נוסף, טוען שמיץ, שיעסיק את הג'נרל מנג'רים שיבחרו בדראפט יהיה הניסיון. אמנם אבדיה מתמודד מול כמה שחקני קולג' שיובילו קבוצות לפיינל-פור אבל היורוליג נחשבת לליגה השנייה בטיבה בעולם. אם אבדיה ימשיך לקבל דקות ברוטציה ומכבי תעפיל לפיינל-פור של היורוליג, יהיה קשה לראות אותו מחוץ לחמישייה ביוני הקרוב.  

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות