אף קבוצה ב- NBAלא הפסידה יותר משחקים ב-6 השנים האחרונות מאשר לוס אנג'לס לייקרס • מה התחרבש העונה, לאן זה הולך בעונה הבאה, והאם לברון ג'יימס באמת העלה את השווי של הסגולים- זהובים או גרם לחורבן לשנים ארוכות קדימה

לוס אנג'לס לייקרס הודיעו לפני שבועיים שלברון ג'יימס לא ישחק יותר כדי "להשתקם באופן מלא מפציעה". הוא שיחק העונה 55 משחקים: הכי מעט בקריירה שלו. הפציעה המדוברת היא מתיחה חריפה במפשעה שגרמה להעדרותו מ-17 משחקים רצופים – ההעדרות הארוכה ביותר שלו בקריירה. את העונה הוא מסיים עם ממוצעים של 27.4 נקודות למשחק, 8.5 ריבאונדים ו-8.3 אסיסטים. אלו ממוצעים מעל ממוצעי הקריירה שלו ואף טובים יותר מאלו שרשם כ-MVP של הליגה בעונת 2012/13. הלייקרס איתו על
המגרש ב-10+ הפרש נקודות, ובלעדיו במינוס 14.

על פניו, אי אפשר היה לבקש יותר משחקן בן 34, במיוחד לאור העובדה שרוב השחקנים בני גילו פרשו. הנתונים האישיים בהחלט מדהימים. ואולם, בשורה התחתונה זו העונה הגרועה ביותר שלו מבחינת ניצחונות מאז התקופה הראשונה בקליבלנד קאבלירס. נקטע לו רצף של שמונה הופעות רצופות בגמר ה-NBA ורצף של 13 שנים בפלייאוף (יותר מ-95% מהשחקנים בליגה לא היו בליגה כשלברון לא הגיע לפלייאוף בפעם האחרונה). הוא גם לא יהיה בטופ 5 של ההצבעות של ה-MVP בפעם הראשונה ב-13 השנים האחרונות וזו העונה הראשונה שלו אחרי 15 שנים בה לא זכה לפחות פעם אחת בשחקן החודש.

אז מה קרה ללוס אנג'לס לייקרס העונה – שהיתה אמורה להיות העונה בה הקבוצה חוזרת לגדולתה בניצוחו של לברון ג'יימס?

בניית קבוצה בעייתית סביב לברו

לברון ג'יימס הצליח בשנים האחרונות בזכות העובדה ששיחק עם קלעים מצטיינים – בעיקר מהשלוש. סגנון המשחק שלו, שבנוי על מסירות וחדירות לסל ומציאת שחקנים על קו השלוש, מחייב שיהיו סביבו שחקנים שיודעים לקלוע טוב מהשלוש. מג'יק ג'ונסון, נשיא לוס אנג'לס לייקרס ורוב פלינקה, הג'נרל מנג'ר, כנראה לא ידעו זאת מאחר שהם בנו סביבו קבוצה של פליימייקרים וקלעים בינוניים. כתוצאה מכך לוס אנג'לס לייקרס היא אחת מהקלעיוות הגרועות ביותר מהשלוש העונה (מקום 29 מ-30 לאורך העונה) ואחת מהקבוצות הגרועות ביותר מהעונשין בליגה (מקום 29). הניסיונות להכניס קלעים טובים מהשלוש הובילו לכמה טריידים מוזרים (בלוס אנג'לס קליפרס, למשל, הופתעו ממש כשהלייקרס הציעו להם את איבקה זובאץ' המוכשר והצעיר עבור מייק מוסקלה, שכביכול היה אמור להוסיף יותר שלשות לקבוצה). כמו כן, בלייקרס, שבעונה שעברה היו בעלי הגנה קולקטיבית סבירה בהחלט, אין יותר מדי שחקני הגנה מצטיינים שיכולים לחפות על "התנועה החסכונית" של לברון ג'יימס בהגנה (הוא כבר שנים מנסה לצמצם את המאמץ שלו בהגנה כדי להמשיך לתרום את המספרים המדהימים שלו בהתקפה) וזה הוביל ללא מעט מצבים בהם לייקרס שמרה עם 4 שחקנים על המגרש (או מצבים בהם קייל קוזמה צריך לדחוף את לברון ג'יימס לכיוון השחקן שהוא שומר עליו).

בנוסף, נראה שלייקרס שיחקה משחק מהיר מדי עבור לברון בן ה-34. נראה שהגוף המזדקן של לברון, אחרי 46 אלף דקות משחק ב-NBA, פשוט לא עמד בקצב המהיר ביותר ששיחק בו במהלך הקריירה שלו – וזאת למרות שלוק וולטון, המאמן של הלייקרס, שיחק איתו לפני פציעתו רק 35.2 דקות במשחק (הכי מעט בקריירה שלו). לפני הפציעה של לברון, הלייקרס נראו בדרך לסיום בסביבות המקום הרביעי במערב – אבל נראה שהקבוצה פשוט נבנתה לא מספיק טוב בשביל להצטיין לאורך העונה.

נראה שבמהלך בניית הקבוצה, בלייקרס לא לקחו בחשבון הרבה דברים שצפויים לקרות (ולכן גם ויתרו על שחקנים שמצטיינים העונה כגון ברוק לופז, דיאנג'לו ראסל וג'וליוס רנדל). וזה לא מפתיע – בניגוד לג'נרל מנג'רים אחרים, רוב פלינקה הוא לא איש של לשבת מול אקסלים ולראות מה מתאים למה ומי מתאים למי לפי הנתונים הרבים שיש ב-NBA. מג'יק ג'ונסון, שגם כפרשן וגם כאיש מקצוע אף פעם לא חידש יותר מדי, לא הגיע כדי לקבל החלטות כדורסל אלא כדי להביא "כוכבים" וללייקרס, כארגון, אין מחלקת אנליסטים מתקדמת במיוחד. בליגה בה כולם מתחרים אחד עם השני על השגת המספרים "הנכונים" שאין לאף אחד אחר ויעזרו בבניית הקבוצות, לוס אנג'לס לייקרס פשוט לא היתה בתחרות הזו והקבוצה שנבנתה סביב לברון ג'יימס נראית כאילו נבנתה על ידי אנשים שלא כל כך הבינו לאן המשחק הולך. בתחילת העונה וולטון ניסה הרבה מאוד חמישיות 93 חמישיות שונות) אבל אף פעם לא הגיע לחמישייה אידיאלית כי לא היו לו את השחקנים לכזו. מי שישלם את המחיר, ככל הנראה, הוא המאמן שעל פי הדיווחים לא ימשיך בלייקרס.

פציעות משמעותיות

מלבד הפציעה של לברון ג'יימס, לוס אנג'לס לייקרס תסיים את העונה כאחת מהקבוצות הכי "פצועות" בליגה. בחישוב פציעות לשחקנים חשובים )Lost-Vorp) רק גולדן סטייט ווריירס, פילדלפיה וניו אורלינס הפסידו יותר משחקים של שחקנים שתורמים לקבוצה מאשר הלייקרס. במקרה של הווריירס מדובר על חישובים שכוללים את דימרקוס קאזינס (שפספס חצי מהעונה בגלל גיד אכילס קרוע וה-VORP שלו חושב לפי העונה שעברה) ובמקרה של ניו אורלינס מדובר על אנתוני דיוויס שפציעותיו היו יותר 'דיפלומטיות' וקשורות לשמועות על מעברו ללוס אנג'לס לייקרס).

לפי בראיין ווינדהורסט, שמסקר את לברון ג'יימס לאורך הקריירה, הפציעה של הכוכב "הפריעה לו בקצב הרגיל של העונה". לברון רגיל להרזות בקיץ ולאורך העונה להתחזק ולהגיע למשקל גבוה יותר בפלייאוף כדי להיות מוכן למשחק הקשוח יותר. הפציעה הובילה את לברון לעלייה מוקדמת במשקל של לברון ובגיל 34 זה נראה משמעותי ביותר. לברון אכן רשם מספרים אדירים אבל ברגעים רבים מדי נראה כבד ולא אתלטי כמו פעם. גם לונזו בול, שסיים את העונה עם פציעה בקרסול וברנדן אינגרם, שסיים את העונה בגלל קרישי דם בזרועו, לא שיחקו משחקים רבים בגלל פציעות טורדניות. זה מאוד משמעותי. לונזו בול היה השחקן הכי חשוב ללברון ג'יימס. הלייקרס היו בפלוס 57 נקודות עם לברון ולונזו על המגרש ביחד. לשם השוואה כשלברון היה על המגרש עם רייג'ון רונדו, הרכז הוותיק, הלייקרס היו במינוס 63 נקודות. אגב, לפי מומחים אחת מהסיבות לפציעות החוזרות של בול היא מותג הנעליים שלו ושל משפחתו, Big Baller. הנעליים באיכות ירודה מזו של נייקי או אדידס כנראה הובילו לפגיעות ברגליו. לאחרונה משפחת בול החליטו לבטל את הקשר עם אחד מהבעלים של המותג, אלאן פוסטר – לאחר שנודע להם כי "חסרים 1.5 מיליון דולרים" בחשבון החברה. המותג עצמו הוקם על ידי לאבר בול, אביו של לונזו, כי לדעתו בנו לא קיבל הצעה טובה מספיק מנייקי. על פי כל הערכות, בול בסופו של דבר – יחתום עם נייקי על הסכם חסות בקיץ. מה שאולי יעזור לו לסיים עונה על הרגליים. בכל מקרה, יש לציין שגם מחלקת הכושר והרפואה של הלייקרס היא לא מהטובות בליגה. מנהל הכושר והכוח של הלייקרס הוא גונאר פיטרסון – שידוע בזכות העבודה שלו עם משפחת קרדשיאן המפורסמת. כנראה שהכושר שצריך בכדורסל לא דומה לכושר שצריך בפוסטים לאינסטגרם.

פערי תפיסה בסגל

לוס אנג'לס לייקרס נבנתה על ידי מג'יק ג'ונסון ורוב פליקנה כקבוצה צעירה ואנרגטית כשהתקווה היתה שלברון ג'יימס יכנס ככוכב הגדול וזה ימשוך כוכב או שניים גדולים אחרים איתו. פלינקה וג'ונסון קיוו שלייקרס תהיה קבוצה של צעירים אנרגטים שאותם מובילים שניים או שלושה סופרסטארים בראשות לברון. אבל ללברון, ככל הנראה, סופרסטארים שהיו חופשיים בקיץ – כגון פול ג'ורג' וקווין דוראנט – לא רצו להצטרף. קווין דוראנט הסביר ש"האווירה הרעילה סביב לברון" ש"מייצרים המעריצים שלו בתקשורת" גורמת לסופרסטארים אחרים להתרחק מקבוצותיו. וכך לברון בן ה-34 "נתקע" בסגל עם שחקנים בני 20 ועוד כמה וטרנים לא טובים מספיק. באוקטובר לברון אף התייחס להפרש הגילאים הזה וסיפר שהוא ביקש מבניו, ברוני בן ה-14 וברייס בן ה-11, להציג בפניו את המוזיקה והדברים שחבריו לקבוצה אוהבים. סיטואציה די מוזרה יש לציין.

הפערים התרחבו עוד יותר כאשר ריץ' פול, הסוכן של לברון ג'יימס ושותפו בעסקים (שככל הנראה כוללים גם את סוכנות השחקנים), התחיל לדחוף לטרייד בין כל הצעירים המבטיחים של הלייקרס עבור אנת'וני דיוויס מניו אורלינס פליקנס. האגרסיביות של פול הובילה לפיצוץ בין דיוויס לפליקנס וגם לכך שכל השחקנים הצעירים של הלייקרס דעכו מקצועית. הם פשוט לא רצו לשחק עם לברון שלתפיסתם מנסה לעשות עליהם טרייד. מג'יק ג'ונסון התייחס לנושא כשאמר שהם צריכים להפסיק להתנהג כמו "תינוקות" ולהתחיל להתנהל כמו מקצוענים ולברון תהה בפני התקשורת אם השחקנים הצעירים צריכים להיות "מוכנים יותר לאתגר". הדברים הללו ממש לא עזרו לצעירים להתפקס. לפי ESPN השחקנים היחידים שלא הושפעו מדיבורי הטריידים היו ג'יימס ורונדו. הנתק בין לברון לחבריו לקבוצה נראה כאשר ג'יימס נראה מנותק מהם מהספסל. הפסדים מביכים אחרי תום מועד העברות הובילו את רונדו לכנס את כל השחקנים ל"ניקוי רעלים" ש"מטרתו להגיע להבנה טובה יותר אחד עם השני". הפגישה התקיימה בממפיס והשחקנים הצעירים התמקדו בכך ששפת הגוף של לברון היתה 'מבאסת' לאורך העונה ושהם לא ממש התחברו למבטים ולמסרים הלא מילוליים שלו. לברון הודה שהוא 'עובד על זה' לאורך הקריירה ובמשחקים שאחרי ניסה להיות יותר "מעורב" אבל זה לא סייע. "רק בגלל שהפגישה היתה חיובית לא אומר שאנחנו ננצח 25 משחקים ברצף" אמר מקור בקבוצה ל-ESPN.

הדרך קדימה?

לברון ג'יימס יצא לפגרה בתאריך הכי מוקדם בקריירה שלו. הוא הגיע ללוס אנג'לס כדי להתמקד גם בקריירה שאחרי המשחק – בהוליווד ובהפקות שונות ומשונות. הוא יצלם את ספייס ג'אם 2 ויהיה מעורב בהפקות כאלו ואחרות עד הקיץ. אז, ככל הנראה, יתחיל לעבוד על הכנת הגוף שלו – בן 35 בדצמבר – לעונה נוספת ב-NBA. מה בלוס אנג'לס לייקרס ינסו לעשות? זה תלוי הרבה בבחירת הדראפט שיקבלו במאי. הסיכוי לבחירת דראפט שהיא מקום 1 – זאיון וויליאמסון – לא גבוה במיוחד אבל אם לייקרס יקבלו בחירה גבוהה מאוד, הם יכלו ללכת איתה לניו אורלינס פליקנס ולעשות טרייד עבור אנת'וני דיוויס. הסיכוי לקבל את דיוויס עם בחירת דראפט שאינה במקום 4 לפחות לא גבוה בכלל. השווי של ברנדון אינגרם כנכס לא ברור בגלל קרישי הדם, לונזו בול עדיין צריך להוכיח שהוא יכול לסיים עונה ללא פציעה ושחקנים צעירים כגון קייל קוזמה וג'וש הארט לא נחשבים לטובים מספיק כדי להשתמש בהם כנסים בעיסקה על אחד מחמשת השחקנים המצטיינים של הליגה.

ללייקרס כן יהיה מקום מתחת לתקרת השכר כדי להחתים פרי-אייג'נט גדול בקיץ אבל לא ברור מי רוצה להצטרף לארגון. ההערכות כיום הן שהכי טוב שהלייקרס ישיגו בשוק הפרי-אייג'נטס זה ג'ימי באטלר בן ה-30. לייקרס יכולים לעשות טריידים עבור שחקנים מבוגרים יותר שיתאימו ללברון (בראדלי ביל, למשל) אבל בשבילם יצטרכו "לשלם" בהרבה כישרונות צעירים ואולי בחירות דראפט עתידיות. וכנראה שזה בדיוק מה שמג'יק ג'ונסון ורוב פלינקה יצטרכו לעשות. ללברון יש עוד שלוש שנים על חוזהו ואין זמן לבנייה מחדש. צריך למשכן את העתיד בשביל כישרונות שמוכנים לעבוד עם לברון ומותאמים למשחק שלו. הלייקרס עדיין יכולים להתחיל את העונה הבאה עם סגל שמורכב מלברון, קיירי אירווינג (שחקן חופשי) ואנת'וני דיוויס – אבל זה ה"בסט קייס סנאריו" ובשנים האחרונות הלייקרס מאוד רחוקים מלייצר את "הבסט קייס סנאריו" עבורם.

שואו טיים? שיט שואו

כשלברון ג'יימס הגיע ללוס אנג'לס לייקרס הדיבור בארה"ב היה שסוף סוף הוא מגיע לקבוצה גדולה יותר ממנו. גם במיאמי היט וגם בקליבלנד קאבלירס לברון היה "גדול" יותר מהמועדון. העובדה שהעלה את שווי הקבוצות הללו וכשהוא עזב הן קרסו מקצועית , שימשה כהוכחה לכך שללברון יש כוח שיווקי ומקצועי שאין לאף שחקן אחר בליגה. ספק אם לברון יעלה את השווי של הלייקרס, לה יש את השווי השני הכי גבוה בליגה, ונראה שהוא אפילו לא הצליח לשנות את המסלול שהמועדון הזה נמצא עליו. אף קבוצה ב-NBA לא הפסידה יותר משחקים ב-6 השנים האחרונות מאשר לוס אנג'לס לייקרס. מאז 2013/14 יש ללייקרס יותר הפסדים מאשר פיניקס סאנס, פילדלפיה סיקרס (שעשו טאנקינג בכוונה בשביל להביא בחירות דראפט גבוהות), אורלנדו מג'יק (שלא הגיעו לפלייאוף מאז שדווייט הווארד עבר ללייקרס) ואפילו ניו יורק ניקס – קבוצת הספורט הגרועה ביותר בארה"ב במאה ה- 21מבחינת אחוזי ניצחונות.

ואולם, הלייקרס עדיין רואים את עצמם כ"בית טבעי" לכוכבי הליגה. ללא מעטפת אנליטית או רפואית ראויה, ועם צוות מקצועי שמלא בבני משפחת באס הבעלים נראה שהמועדון מתקשה להבין הוא כיום בעל "קבוצה קטנה" ולא המועדון שזכה ב-16 אליפויות. "הדרך הכי טובה קדימה עבור הלייקרס היא לשכוח שהם הלייקרס" כתב קווין ארנוביץ מ-ESPN באחד מהטורים החריפים ביותר שנכתבו על הדארלינג של התקשורת האמריקאית. תתנהגו כאילו אתם לא המותג ספורט הכי פופולרי, כאילו אתם לא נמצאים בעיר הכי מושכת בעולם, כאילו לא זכיתם ב-16 אליפויות או כאילו מוטמע בכם כוח נעלה שיש רק באנשים שהם חלק משבט הלייקרס. תפסיקו להחזיר משהו מהעבר ותחחילו לבנות משהו לעתיד". ספק אם הנהגה שבנויה מג'ני באס, הבת של הבעלים הגדול בכל הזמנים של קבוצת NBA (ד"ר ג'רי באס), מג'יק ג'ונסון, אחד מגדולי השחקנים הגדולים בכל הזמנים ורוב פלינקה, הסוכן של אחד משחקני הלייקרס הגדולים בכל הזמנים, קובי בראיינט – יכולים להחליף דיסק ולהתחיל להתנהג אחרת. אם זה לא יקרה, כנראה "השואו טיים" שהבטיחו ימשיך להיראות כמו שיט שואו.

בתחילת העונה, הציפיות מה"מהדקים" לא היו גבוהות במיוחד • אבל בעזרת דנילו גנילארי, The italian stallion, הקליפרס היא קבוצה מאוד מעניינת שתהיה משוכה לא קלה למי שתקבל אותה בפלייאוף

גואי טריביאני, ג'ימי קונוואי, דנילו גאלינרי. שלושה אנשים רנדומלים, לכאורה ללא קשר אחד לשני, האמנם? לאחר מחקר קצר, ניכר כי לשלושתם מכנה משותף: כולם גברים איטלקיים חלקלקים שיודעים "לצלוף" חזק ומרחוק. כמו לכל בני האדם, לשלושת המוזכרים לעיל יש תקופות רעות ותקופות טובות בתחומם המכובד: ג'ואי טריביאני נדחה על ידי שתי הנשים הראשונות שרצה לקיים איתן מערכת יחסים עמוקה ומשמעותית, ג'ימי קונוואי היה מדוכא לעיתים כי ידע שמעמדו במאפיה האיטלקית תמיד יהיה נחות בשל העובדה שהינו חצי אירי' ודנילו גאלינרי נפצע רבות, כולל קרע קשוח ביותר ב-ACL שהשבית אותו לעונה שלמה לפני שנים ספורות. אולם, לאחר השפל הזה, ישנה גאות, והיא עוצמתית ביותר. ג'ואי השיג את צ'ארלי ורייצ'ל בהפרש של פחות משנה, לג'ימי הגיעה תהילת עולם במאפיה על כל מפעל חייו האדיר ובאשר לדנילו, הגאות שלו היא העונה הנוכחית.

בתחילת העונה, הציפיות מה"מהדקים" לא היו גבוהות במיוחד. ציפו מהקבוצה של סטיב באלמר להיות כינור משני, שלא לומר יוקללה, ל-לוס אנג'לס לייקרס שצירפו לשורותיהם את השחקן הטוב ביותר על הפלנטה דאז, לברון ג'יימס. במקום זה, הם הקבוצה ששולטת בעיר המלאכים. הלוס אנג'לס קליפרס כעת במקום ההחמישי במערב, במאזן מרשים של 46:30. אין שחקן במבט יבש שמתעלה בכמה רמות על השאר, אך בהסתכלות מעמיקה על התרנגול האיטלקי, ניכר כי הוא תורם הרבה יותר ממה
שנראה לעין הבלתי מזוינת.

גאלו החל את הקריירה שלו בליגה האיטלקית השלישית כאשר היה בן 15 בלבד. שנה לאחר מכן, הפורוורד הצעיר נרכש על ידי מועדון הפאר ארמאני מילאנו ונשלח בהשאלה לליגה השנייה כדי להשתפשף ולצבור ניסיון. דנילו הצעיר שלט ביד רמה בסיירה ב' וזכה בתואר ה-MVP של הליגה כבר בעונתו הראשונה למרות ששיחק חצי עונה בלבד בשל פציעה. במילאנו שמו לב להתקדמות של שחקנם וקראו לו לחזור לעיר האופנה האיטלקית. גאלינרי זכה בתואר הצעיר הטוב ביותר בליגה וגם בתחרות השלשות של שבוע האולסטאר. בשנתו האחרונה באירופה, מילאנו עלו ליורוליג, גם שם כיכב ונבחר לכוכב העולה של המפעל.

הניו יורק ניקס בחרו אותו בבחירה השישית בדראפט 2008, וההייפ היה כגודל התפוח של העיר. אולם, אלוהים לא אוהב שלניקס יש דברים יפים. לאחר משחקו הראשון בקריירה, הניקס הוציאו הודעה כי בעיות בגב יקשו על האיטלקי לשחק, אם בכלל. גאלו נלחם לשחק בעונת הרוקי שלו וחזר לתת עונה נחמדה ביותר מינואר ועד סופה. בעונה העוקבת, התרנגול קודם לחמישייה הפותחת של מייק ד'אנטוני לאחר הטרייד על קווינטן ריצ'רדסון והורדתו של אל הרינגטון לספסל. דנילו נתן עוד 2 עונות טובות עד שהועבר בטרייד הזכור על כרמלו אנת'וני. גאלו תמיד היה שחקן חמישייה קבוע וסקורר מצוין, אך לא יותר מזה. פציעות רבות במהלך שהותו בהרי הרוקי הגבילו אותו רבות למימוש הפוטנציאל הטמון בו. לאחר שש עונות במדי הנאגטס, הועבר בטרייד לקליפרס. עונתו הראשונה בעיר המלאכים גם הייתה רוויה בפציעות שהשביתו אותו לרוב העונה (שיחק 22 משחקים בלבד).

בעונה הזאת, משהו השתחרר, בקליפרס בכלל ובדנילו בפרט. בעונה שעברה החבורה של דוק ריברס ריחפה באזור ה-500. כל העונה וסיימה במאזן 42:40 שלא הספיק לפלייאוף במערב הקשוח. העונה, כבר עכשיו יש להם את יותר ניצחונות , וגאלינרי סיבה עיקרית לכך.

בהסתכלות מעמיקה בדפי הסטטיסטיקה (המתקדמת בעיקר), ניכרת איכות העבודה שלו על הפרקט. במדד ה-POE הכללי המוערך (=Points Over Exception, כמות הנקודות שהשחקן תורם/מפחית מהשחקן הממוצע) הוא מדורג שישי בליגה עם 3.6, מקדים שחקנים כגון קווין דוראנט, יאניס אנטטקונמפו, קיירי אירווינג ובלייק גריפין. בנוסף לכך, הוא באחוזון 98.9% באספקט ההתקפי של המדד ואחוזון 60.6% באספקט ההגנתי של המדד.

גם במדד ה-PIPM (=Player Impact Plus Minus, השכלול של מדד הפלוס-מינוס המסורתי בעזרת דיוק ושימוש בחישוב מדוקדק של "מזל", דהיינו, בחינה מתמטית של אירועים בהם שחקן יכול לשלוט קצת/בכלל לא לעומת מצבים שנופלים אך ורק על השחקן (הוא מדורג בחמישים הראשונים עם 1.9 הפורוורד גם חלק מקבוצת עילית שקולעת ב-90%+ מהעונשין, 40%+ מ-2 ו-40%+ מ-3 וששיחקו יותר מ-1000 דקות: סטף, ברוגדון, גאלו.

זאת ועוד, גאלו מעלה את רמתו בקרבות חשובות מול יריבות ישירות: 4 מתוך שמונת המשחקים הטובים שלו השנה מבחינת סקורינג היו נגד אוקלוהומה סיטי, כולל הטוב ביותר (34 נקודות בניצחון ביתי על הת'אנדר).

כעת, אנו יודעים כי העונה של דנילו מרשימה מבחינה התקפית, אך הצד החלש שלו תמיד היה ההגנה. ובכן, למרות שאינו מגן בצמרת, אין ספק שיש שיפור כלשהו בהיבט הנ"ל. חלק מזה קשור בהגנה הקבוצתית האיכותית שמסביבו שמקלה את העבודה שלו, חלק מזה קשור לעובדה שהוא יצטרך לישון עם עין אחת הואיל והוא יגיע לרשימה הרעה של פטריק בברלי, אך חובה לציין את העבודה והאנרגיה שהוא משקיע. השיפור ההגנתי הוא בעיקר בפרימטר (מוריד את יריביו ב-1.6% בזריקות רחוקות 15פיט מהסל או יותר).

לסיכום, הקליפרס ככולה היא קבוצה מאוד מעניינת שתהיה משוכה לא קלה למי שתקבל אותה בפלייאוף: לו וויליאמס כאחד משחקני הספסל הטובים בהיסטוריה, אולי אפילו הטוב מביניהם, לאנדרי שאמט שנותן עונה מצוינת בקרב על חמישיית הרוקיז, מונטרז הארל שאוהב לתת היילייטס לצופה הרגיל ועבודה שחורה לחולי היסודות ואי אפשר מבלי להזכיר את דוק ריברס שעיצב את הרוסטר הזה כמו חימר ועושה איתו עבודה פנטסטית, ברמת הדיון של מאמן העונה.

דנילו גאלינרי הוא לא שחקן שקמים בשבילו בלילה, אמנם, כפי שאמר חברו לקבוצה פטריק בברלי: "גברים משקרים, נשים משקרות, המספרים לא".

לוס אנג'לס איינג'לס, קבוצת הבייסבול של אורנג' קאונטי, חתמה על חוזה בשווי 430 מיליון דולר עם שחקנה המצטיין, מייק טראוט • האם מדובר בהסכם זול יחסית? בארה"ב חושבים שכן

לוס אנג'לס איינג'לס חתמה בשבוע שעבר על חוזה בשווי 430 מיליון דולר עם שחקנה המצטיין, מייק טראוט. מדובר בסכום ששווה כמו רכישות רשת מלונות (קימפטון) או חברת ביגוד פרי אליס). בעולם הספורטיבי ההסכם גדול יותר מההסכם "הכי גדול בהיסטוריה של הספורט" שנחתם בפברואר בין פילדלפיה פיליז לברייס הארפר (הסכם בשווי 330 מיליון דולר) וגם גדול מההסכם שהמתאגרף קאנלו אלוורז חתם עם ערוץ DAZN על שידורי הקרבות שלו (365 מיליון דולר ל-5 שנים). ואולם, בעולם הבייסבול המקצועי טוענים שמדובר ב"מציאה" ו"הסכם טוב לקבוצה". אז למה שחקן שהולך לקבל 430 מיליון דולר ב-12 השנים הבאת, החוזה הגדול בהיסטוריה של הספורט האמריקאי, משתלם?

1. זה לא כל כך הרבה כסף

כן, טראוט יקבל 430 מיליון דולר שיהפוך אותו לשחקן הבייסבול הראשון עם הכנסה מחוזים בלבד של 508 מיליון דולר (עוקף בהרבה את השחקן שהרוויח הכי הרבה בקריירה עד כה, בעלה הטרי של ג'ניפר לופז אלכס רודריגס, 441 מיליון דולר) אבל כשמחלקים את הסכום ל-12 הכל נראה סביר יותר. טראוט יקבל, בממוצע, כ-35.8 מיליון דולר בשנה. מדובר על הסכם הגדול ב-4% בלבד מההסכם הכי גדול שנחתם לפני שלוש שנים בין זאק גרינקה לאריזונה דיאמונדבאקס. איינג'לס, קבוצתו, מכניסה בסביבות 330 -400 מיליון דולר בשנה ולפי התחזיות היא אמורה להרוויח יותר. לשם השוואה, יוסטון רוקטס מליגת הכדורסל של צפון אמריקה, חתמה על הסכם עם ג'יימס הארדן שבסופו יכנס לו יותר מ-40 מיליון דולר בשנה. וב- NBAיש תקרת שכר – בניגוד ל-MLB.

2. עובד יעיל

טראוט הוא אהוב הקהל, השחקן הנאמן שכל הקריירה שלו שיחק באותה קבוצה. הוא כיום בן 27 ונראה שיסייים את החוזה (שיתחיל בעוד שנתיים) בגיל 39. הוא הולך להיות אייקוני עבור הקבוצה גם אם בדרך כלל שחקני בייסבול מתחילים לדעוך בגיל 30. כלומר, סביר להניח שהקבוצה תחזיר עליו את הכסף. ארתורו מורנו, הבעלים של הקבוצה והבעלים המקסיקני-אמריקאי הראשון בתולדות הספורט האמריקאי, שווה יותר מ-2.5 מיליארד דולר בזכות הצלחתו בשוק התקשורת והנדל"ן. המנכ"ל שלו ב-Outfront, החברה המובילה, מרוויח כ-5 מיליון דולר בשנה, באופציות הרוויח עוד כ-11 מיליון דולר בשלוש השנים האחרונות. הוא לא מתקרב להיות המנכ"ל הכי טוב בתעשייתו ואף אחד לא יקנה חולצה שלו, אבל הוא מקבל סכומים לא רעים בכלל מעבודתו עבור מורנו. טראוט הוא השחקן הכי טוב בבייסבול.

3. טראוט השחקן הכי טוב בבייסבול

מילת הבאז בבייסבול בשנים האחרונות היא WAR. לא מלחמה אלא Wins Above Replacement. ניצחונות ששחקן משיג לקבוצתו ביחס למה ששחקן ממוצע. או, בפשטות, כמה הוא תורם לקבוצה. לכל קבוצה יש את מדד ה-WAR שלה אבל לפי המדדים הסטנדרטים, טראוט הוא "מלך ה-WAR". לפי הסטטיסטיקות שלו הוא אמור להרוויח 79 מיליון דולר בשנה שעברה (2018 הוא היה שווה 55 מיליון דולר ב-2017. ב-2016 הוא היה שווה 78 מיליון דולר וב-2015 היה שווה 74 מיליון דולר. אפילו אם טראוט יורד בצורה דראסטית בתפוקה שלו, הוא יהיה שווה את את הכסף שמשלמים לו (כ-35 מיליון דולר בשנה) – לפחות בכל הקשור לניצחונות שלו. יש לו WAR הגדול פי 2 מברייס הארפר, שבפברואר חתם עם פילדלפיה פיליז על חוזה ל-13 שנה בשווי 330 מיליון דולר. לפי סוכן שדיבר עם ספורטס אילוסטרייטד "ההסכם של טראוט מאוד לא מרשים".

4. יש זמן וכס

האיינג'לס במקום ה-18 מבחינת שכר בבייסבול למרות שהם ממוקמים באחד השווקים הגדולים בעולם (לוס אנג'לס עם 13 מיליון תושבים בעיר ובסביבתה). הקבוצה ללא חוב וחתמה ב-2011 על הסכם ל-20 שנה בשווי 3 מיליארד דולר. יש לקבוצה זמן וכסף כדי להבטיח לעצמה את השחקן הכי טוב בבייסבול.

5. מייק מי?

אגב, אם לא שמעתם את השם מייק טראוט עד היום, זה בסדר גמור – הוא לא ממש מפורסם. שחקני בייסבול לא ממש מפורסמים בימנו. ברשימת 100 הספורטאים המפורסמים בתבל של ESPN יש רק שחקן בייסבול אחד – והוא לא מייק טראוט. מדובר בברייס הארפר. טראוט יהיה מוכר יותר בשנים הקרובות בגלל כתבות על שכרו אבל בהשוואה ללברון ג'יימס או אפילו שחקן NBA כמו בראדלי ביל, הוא ירוויח ממש מעט מתדמיתו או מהסכמים עם חברות מסחריות שרוצות להשתמש בדמותו כדי לפרסם מוצרים. זה בסדר, הוא לא צריך את הכסף הזה.