Connect with us

גוף ונפש

לג׳נגל את החיים: 5 רעיונות לאיזון בין הקריירה לכל השאר

Published

on

הגשמה עצמית בעבודה היא מצרך נפלא ונדיר • האם ניתן לשלב אותה עם עוד כמה פרטים שוליים כמו משפחה, ספורט ו(חלילה) זמן פנאי? • טיפים לחיים מאושרים יותר

עומר היה מנהל בכיר בחברה גדולה. היו לו 140 עובדים, משכורת מכובדת והמון אחריות איש קריירה מצליח
לכל הדעות. עומר היה מסוג האנשים הללו, שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה; 280 שעות עבודה בחודש, רץ ממשימה למשימה, עובר מפגישה לפגישה, ותמיד, אבל תמיד עם 1500 מיילים שלא נקראו. הוא היה מותש, מיחושים וכאבים משונים החלו להופיע – אבל הוא לא היה יכול להפסיק. הוא לא רצה לעצור.

הגשמה עצמית בעבודה היא מצרך נפלא ונדיר, האם ניתן לשלב אותה עם עוד כמה פרטים שוליים כמו משפחה, ספורט ו(חלילה) זמן פנאי? באווירת הפודקאסט על השילוב המאתגר בין עבודה וחיים פרטיים, ריכזתי עבורכם 5 עקרונות מכתבות עבר פופולאריות. כדאי לגזור ולשמור, אבל בעיקר לקרוא וליישם.

1. חפשו את הסיבה לחיות ולהיות – איקיגאי

"מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?". ילד אחד חולם להיות כבאי, אחר רוצה להיות טייס, השלישית חולמת
להיות רופאה, הרביעי מפנטז על קריירה בציור. הם לא חושבים על איזה מקצוע יניב משכורת שמנה יותר, יעניק להם מעמד חברתי, או על מה יהיה נחמד לספר בארוחת הערב עם החברים. בספר "האלכימאי" של פואלו קואלו יש ציטוט מעורר מחשבה. הוא אומר שכל ילד יודע מה ייעודו ומהם חלומותיו, כיוון שהילדות מאופיינת במחשבה שכל האפשרויות פתוחות. כשאנו גדלים אנו מתחילים לפקפק ביכולת שלנו להגשים את כל אותם יעדים. אבקש מכם לשנן את המילה היפנית: "איקיגאי".

איקיגאי מי? המונח היפני “ Ikigai ” הוא בתרגום חופשי "הסיבה להיות ולחיות". הביטוי היפני מתייחס לשאלה "מה גורם לי לרצות לקום בבוקר?". כדי להתאימו לתרבות המערב, אנחנו מדברים על ארבעה מרכיבים שיגרמו לכם למצוא משמעות במקום שאתם מבלים בו את מרבית שעותיכם; העבודה שלכם. ארבעת השאלות הן: מה אני אוהב/ת לעשות? במה אני טוב/ה? מה העולם צריך? וממה אני יכול/ה להרוויח כסף? אם תמצאו את מה שחופף בתשובה על ארבע השאלות הללו – הרי לכם ״איקיגאי!״.
היפנים מאמינים שלכל אחד מאיתנו יש איקיגאי, ועל כל אחד מוטלת החובה לחפש אותו .

2. תפסיקו לטבוע בים המידע

כולנו מרגישים שאנחנו עסוקים מאוד, וזה לא רק נדמה לנו. אם פעם סוכני נסיעות טיפלו עבורנו בחופשה השנתית, זבנים בחנות עזרו לנו למצוא בדיוק את הפריט שחיפשנו, ומזכירות הקלידו עבורנו מכתבים ומסמכים כיום אנחנו עושים את כל אלה בעצמנו, בנוסף למשרה ה"אמיתית" שלנו. המוח גם מותקף כל העת בסוגים שונים של מידע – חדשות עיתונאיות, אמיתיות ומומצאות; קשקשת ברשת – בפייסבוק, בטוויטר,
בווטסאפ ועוד ועוד. רק המאמץ להבחין בין מידע חשוב שצריך לשמור, לבין השטויות שאפשר לשכוח – גוזל משאבים רבים – אז מה הפלא שרובנו מתרוצצים בעולם מבולבלים ומודאגים.

מתברר שלכל אחד מאיתנו יש כמות מסוימת של מידע שהוא יכול להכיל, או – Optimal Stimulation Level הרף האופטימלי לגרייה חושית (OSL). כשאנחנו עוברים את הרף הזה נוצר עומס קוגניטיבי – שמתבטא בשלל דרכים: אנחנו סובלים כל הזמן מסטרס; קשה לנו להירדם בלילה; אנחנו עצבניים, נרגזים ולא פעם מתפרצים על הילדים או על בני הזוג; וכל הזמן בטוחים ששכחנו משהו ממש, אבל ממש חשוב (מי לא חזר הביתה לוודא שנעל את הדלת וסגר את ברז הגז?) מחר על הבוקר תשליכו את הטלפון לפח הקרוב, ותצאו ליער לחבק עצים.

3. לכו לישון

דמיינו מצב בו לא תוכלו לאכול במשך שבוע. זו ללא ספק משימה קשה, אבל אל סוף השבוע הזה תגיעו בעיקר בתחושת רעב בלתי נשלטת וכמה קילוגרמים פחות. עכשיו נסו לדמיין שבוע שלם ללא שינה. כאן מצבכם יהיה חמור הרבה יותר, אחרי כמה ימים שכאלה לא תצליחו בכלל לתפקד. בניסוי שנעשה על עכברים (ולא על בני אדם מסיבות מובנות מאליהן) גילו אחוזי תמותה מטורפים אחרי מניעת שינה במשך שבועיים.

מניעת שינה נחשבת כלי עינויים יעיל במיוחד, מנחם בגין, למשל, עבר עינוי מהסוג הזה בכלא שינה ברוסיה על ידי ה- NKVD ותיאר זאת כעייפות נפשית, ערפול חושים ותאווה לשינה שאף חסך אחר; רעב או צימאון לא משתווים לה.

מחקרים מראים שאפילו סטיות קטנות וויתור על כמות יחסית קטנה של שעות שינה אינן מגיעות ללא מחיר ומשפיעות על הבריאות, מצב הרוח, היכולות הקוגניטיביות והפרודוקטיביות שלנו. אנחנו נעשים מתוחים יותר, חסרי סבלנות,אימפולסיביים, צורכים כמויות גדולות יותר של פחמימות וסוכרים, מעלים במשקל, ומבינים
טוב פחות ניואנסים חברתיים. הזיכרון קצר וארוך הטווח שלנו נפגע, מהירות התגובה צונחת, היכולת להתמקד ולהתרכז מתפיידת, ועל קבלת החלטות שקולה, חישובים מסובכים והתמצאות מרחבית אין בכלל מה לדבר.

4. צאו לחופשה

רובנו כמהים לחופשה, ובאותה הנשימה, לא מנצלים לגמרי את ימי החופש שלנו. ובואו נהיה כנים – סידורים, טסט לאוטו וטיפול בילדים חולים בבית לא נחשבים חופש. מה גורם לנו לא לקחת חופש? קשה לנו להרשות לעצמנו, אנחנו מתקשים לתכנן מראש, מצפים לקבל החזר על ימי חופש לא מנוצלים, פוחדים שיווצר עומס
בעבודה, ״נאבד שליטה על העבודה״ וגרוע מזה מהרהרים ב״מה יגידו״ על כך שאנחנו מעיזים לצאת חופש בזמן שיש כל כך הרבה לחץ.

המחקר מראה שהפסקות הן חלק הכרחי בהתקדמות שלנו כדי להישאר חדים וטובים בעבודה. על פי מחקר של סבינה סונטק, חוקרת מאוניברסיטת מנהיים: ״חופשות מהעבודה מאפשרות לעובדים להישאר אנרגטיים, מעורבים, בריאים, גם בעת התמודדות עם דרישות גבוהות מהעבודה״.

מחקרים בעבר גם הראו שחופשות תורמות לרוגע שלנו ומשפרות את הבריאות שלנו. כך, למשל, אחת הדרכים להימנע מלחץ בטווח הארוך היא חופשות. אבל גם לחופשה טובה חוקים משלה, וכדי לנצל את המירב מימי החופש עלינו להקפיד על כמה עקרונות חשובים.

5. פשוט אימרו לא

הם מבקשים, שואלים או מציעים לכם משהו. הקול הפנימי שלכם זועק ״לא! פשוט תגיד לא!״ אתם כבר יכולים להרגיש את זה יוצא מגרונכם, ובסוף יוצא לכם מן: ״אהמממ, בסדר, טוב, עוד מעט". לא נעים לנו להגיד ״לא״. אנחנו לא רוצים לפגוע. לא רוצים לאכזב. אנשים נחמדים אומרים "כן" ועוזרים.

ללמוד להגיד לא עוזר לנו להיות יותר נאמנים לעצמנו ויותר אמיתיים עם אחרים. אנחנו יכולים ללמוד לכבד את הזמן שלנו, ולהגיד ״מצטערת, זה לא מתאים לי״. ואפילו- אנחנו יכולים ללמוד לחיות עם הנורא מכל – מה שאולי מישהו יחליט לחשוב עלינו. אמנם להגיד לאחרים כן, יכול להשפיע הרבה על המקצוע, המוניטין והצמיחה המקצועית שלכם. אבל להגיד לא – במיוחד כשקצת לא נוח לעשות את זה, זה אחד מהצעדים הכי משמעותיים שתוכלו לעשות אל עבר הצמיחה האישית שלכם.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

קיצורי דרך פשוט לא עובדים!

Published

on

מדי יום אני פוגשת אנשים אשר רוצים להתחיל את תהליך הירידה במשקל. החלק הכי קשה לרובם הוא קבלת ההחלטה הראשונית וההתחלה. התירוצים מדוע אנחנו לא יכולים להתחיל – קיץ / חגים זמן לחוץ בעבודה / ילדים בבית ועוד אין סוף סיבות – כולם יכולים להיות מוצדקים, אבל בשורה התחתונה זה נקרא החיים; ובמהלך החיים, החיים תמיד קורים, אין את הזמן המושלם ואם נחכה לו הוא כנראה לעולם לא יגיע. לכולנו יש אמונות, דעות קדומות ולא מעט מיתוסים שגויים לגבי לא מעט דברים בחיינו; אותו הדבר גם לגבי תהליך הירידה במשקל, הויתורים והמחירים שאנו מאמינים שנאלץ לשלם על מנת להגיע למשקל היעד הנכסף.

השילוב בין מיתוסים או טעויות שאנחנו מבצעים בתהליך הירידה במשקל יחד עם אמונות מגבילות מביא אותנו הרבה פעמים לאותה תחושת התסכול וחוסר הצלחה. אז בואו נגדיר מה הן האמונות המגבילות שאותן אנחנו צריכים לשחרר, ומה הדברים החשובים להבין על תהליך הירידה במשקל, עובדות לעומת מיתוסים.

רבים מאמינים שעל מנת לאכול צריך כמעט לרעוב, להגביל את עצמנו בצורה קיצונית, לא לאכול לחם, מתוק, לא לאכול פיצה יותר בחיינו, ובעצם לוותר על חלק מהנאות החיים. בפועל אין סיבה וצורך להיות בעונש, וצריך לקחת את הזמן, לקרוא ולהבין קצת יותר מה השינויים שצריך לעשות, מה הגישה שמתאימה לי על מנת להתאים אותה לאורח החיים שלי ולזכור שדברים דרסטיים פשוט לא עובדים בטווח הארוך, נקודה. לא עובד, לא יעבוד ויביא רק לתסכול גדול יותר – קיצורי דרך פשוט לא עובדים! אז בואו נעשה קצת סדר לגבי מיתוסים נפוצים וטיפים שיעזרו לכם לרדת במשקל:

אני לא אוכלת מספיק לכן אני לא יורדת במשקל

נתחיל קודם כל עם נקודה מאוד חשובה: אם אתם אוכלים פחות ממה שאתם מכניסים אתם תרדו במשקל, נקודה. החוק הזה הוכיח את עצמו שנים אחרי שנים, מחקר אחרי מחקר. נכון יש שוני בין אנשים, כל אחד ואחת מאיתנו שורפים כמות שונה של קלוריות אבל בשורה התחתונה – תאכלו פחות, תרדו יותר. גרעון קלורי משול בצורה הפוכה לחשבון בנק: לא משנה כמה כסף תכניסו, במידה וההוצאות שלכם גדולות יותר מההכנסות שלכם לא תישאר לכם יתרה בסוף החודש. בדיוק אותו הדבר גם בתהליך ירידה במשקל: על מנת לרדת במשקל אתם צריכים ליצור גרעון קלורי מתמשך, כלומר להכניס פחות ממה שהגוף צריך.

אם לא ירדתי במשקל השבוע משמע שאני לא מתקדם

המשקל הוא לא המדד היחיד להצלחה: הוא משתנה על בסיס יומי . המשקל שלנו מושפע ממספר שעות שינה ואיך ישנו, שינויים הורמונלים, צריכת מלח, צריכת פחמימות וסיבות נוספות. הדרך הטובה למדוד משקל היא, להישקל על בסיס יומי ולעשות ממוצע שבועי. כל אחד יכול להחליט האם מתאים לו להישקל מדי יום, אבל צריך להבין שהמשקל משתנה ברמה היומית.

אם התחלתם להתאמן או הגברתם את צריכת החלבונים שלכם, יש סיכוי גדול שמסת השריר שלכם גדלה.

זה לא אומר שאתם לא יורדים במשקל;זה אומר שאתם משנים את מבנה הגוף, מאבדים שומן וצוברים מסת שריר. הדרך הטובה למדוד את זה ע"י מדידות הגוף, איך הבגדים יושבים עליכם, ותמונות של לפני/ אחרי.

פחמימות

מה לא נאמר עליהם? הם מגדילים את הסיכוי לסכרת, הם הסיבה להשמנות יתר ולמחלות לב וכו' וכו'… הסיבה העיקרית שהעולם שלנו והאוכלסייה בו הופכת להיות כבדה יותר ובריאה פחות, זה בעיקר כי אנחנו אוכלים יותר מדי וזזים פחות מדי. נכון, קל יותר לקחת עוד עוגיה, עוד חתיכת לחם או עוגה, מאשר לקחת חתיכה של חזה עוף. אבל, השמנה היא בגלל אכילה מופרזת לא רק אכילת פחמימות. פחמימות הן לא האוייב שלנו!

ולגבי שומן – לשומן הוצא שם רע ובשנות ה-90 הוא הפך להיות האויב מספר אחד. בשנים האחרונות הגישה השתנתה והשומן מקבל יחס טוב יותר. השומן חשוב לדיאטה שלנו, ובהחלט צריך להיות חלק מתפריט מאוזן. יחד עם זאת צריכים לזכור שבכל גרם של שומן יש 9 קלוריות לעומת 4 קלוריות פייר גרם של חלבונים או פחמימות. כן זה בריא, אבל עדיין יש קלוריות.

סופי שבוע

יגיעו כל שבוע 52 פעמים בשנה, בתהליך השמירה על המשקל בהחלט אפשר לשמור באמצע השבוע ולשחרר יותר בסוף השבוע. אבל כאשר אנחנו מנסים לרדת במשקל, סופ"ש של אכילה ללא רסן והפרזה יכולה בהחלט לעלות בשבוע של עבודה קשה. לא תמיד כיף לשמוע או להבין זאת, אבל זו המציאות.

תכוונו לישון לפחות 6-8 שעות

מחסור בשינה בהחלט משפיע עלינו הורמנלית ויכול לעלות את רמות הרעב ובפרט את הצורך במתוק, הקפידו לישון שינת לילה טובה ואיכותית ככל הניתן.

שתו מספיק מים.

אין דיאטות קסם, אין קיצורי דרך.

שינוי הרגלים זאת הדרך הנכונה ליישום. קפיצה מדיאטה לדיאטה או מטרנד לטרנד לא באמת תקדם אתכם. ביחרו גישה שמתאימה לכם ותדבקו בה.

גישת הכל או כלום, שחור או לבן.

החיים אינם שחור לבן, סוד הקסם הוא עקביות, לאו דווקא אינטנסיביות. לכולנו יש ימים קשים, שבועות קשים או חודש שלא דייקנו. התרכזו בשינוי הרגלים, בהתקדמות שלכם ובאיפה תרצו להיות עוד שנה מהיום, התמדה תביא אתכם לכל יעד נכסף. גם לרדת פאונד בשבוע יקדם אתכם לעבר 52 פאונד בשנה, שזה הישג לא קטן ולא רע בכלל.

כדורי דיאטה, שורפי שומנים, דיאטות המבטיחות לכם קסמים ופלאים

לא עובד, מסוכן ובעיקר תורם לכיס של מי שמייצר אותם, אבל מזיק לבריאות שלכם, ויוריד לכם את המוטוביציה אחרי שתעלו הכל בחזרה. זה לא הפתרון!

והכי חשוב, תהיו עקביים! המטרה לא להיות מושלם ולא ליפול; המטרה היא לא לוותר!

המשך לקרוא

גוף ונפש

האם אפשר להיגמל משוקולד?

Published

on

השוקולד הוא סוג של מתנה, פרס שאנחנו מחלקים לעצמו על דברים אחרים שאולי אין לנו • משהו שיגרום לנו קצת נחת לאחר מעשה למחשבות וכעסים רבים על ששוב נפלנו לזה ושוב עשינו מה שאנחנו לא אמורים לעשות…

בעבר סיפרתי על טכניקה נפלאה שאני משתמשת לטיפול בשיחרור רגשות שליליים -EFT- Emotional Freedom Technique את הטכניקה אני משלבת בטיפול ואף מלמדת את המטופל להשתמש בה לבדו בבית.

כשלקחתי את ההשתלמות במסגרת לימודי בקולג׳ החליט המורה להדגים את נפלאות הטכניקה כששאל מי מאיתנו אוהב שוקולד ומתקשה לשלוט בכמות שאנחנו צורכים אותו? כמובן שרוב הידיים הורמו. אז הזמין המורה 3 תלמידות לבמה לצורך הדגמה ואיתגר אותנו הסטודנטים היושבים באולם לחזור על מה שהם רואים, במקום מושבנו ולעשות בדיוק את אותו דבר.

קודם פתח בשיחה עם כל אחת מהת־למידות לגבי הרגלי צריכת השוקולד. סוג השוקולד, הכמות, באיזה שעה משעות היום, מה גורם לה/לו לחשוק כ לכך בשוקולד דווקא ולמה לא בפרי לדוגמא. הוא גם שאל מה הקושי שלה/שלו פשוט לקחת ביס ולהפסיק? שהרי זאת בחירה שלנו להמשיך לאכול עד שחיסלנו את החפיסה. ככל ששאל יותר ושמענו את התשובות הבנו שזה סוג של התמכרות. צורך לפצות את עצמנו על משהו שעברנו באותו יום, אולי באותה תקופה.

השוקולד הוא סוג של ״מתנה״, ״פרס״ שאנחנו מחלקים לעצמו על דברים אחרים
שאולי אין לנו. משהו שגורם לנו לנחת באותו רגע בלבד! לרגיעה! משהו שיגרום לנו קצת נחת לאחר מעשה למחשבות וכעסים רבים על ששוב נפלנו לזה ושוב עשינו מה שאנחנו לא אמורים לעשות.

ולמחרת סבירות שניסלח לעצמנו ונחזור בשנית ובשלישית. בשפה המקצועית קוראים לזה אכילה רגשית. אכילה לא מתוך רעב, לא מתוך צורך, כמות שבהחלט לא נכונה או בריאה לנו. אכילה נגררת שתלווה אותנו בהרבה רגשי אשם לאחר מעשה.

בתחילה שאל כל אחת מהן עד כמה בא לה שוקולד מאפס עד עשר. רובן היו ב-8,9 או 10 לאחר מכן נתן לתלמידות המתנדבות להריח שוקולד שהביא איתו ואף נתן לכל אחת קוביה למאכל. לאחר שסיימו לאכול החל להדריך אותן ולימד את נקודות האנרגיה בגוף. לאחר מכן ביקש שיסתכלו עליו, יעשו בדיוק מה שהוא עושה ויחזרו אחרי המילים והמשפטים שהוא אומר. וגם מאיתנו ביקש לעשות אותו דבר. ואכן כך היה.

לאחר כעשר דקות של תירגול הטכניקה שאל מאפס עד עשר עד כמה בא להן שוקולד? לאחת ירד לגמרי ל-2. לשאר ירד ל-5. גם אצלי הרגשתי ירידה חדה בצורך. אז נתן להן שוב קוביה של שוקולד. אחת לא רצתה אפילו ביס. השתיים האחרות נתנו ביס והחזירו לו. ואז חזר שוב על התהליך שאפשר לחזור עליו כמה פעמים שצריך עד שהמספר של החשק יורד למספר נמוך ביותר.

לאחר הטיפול/ ההדגמה במקרה זה לא רצו אף אחת מהבנות לנגוע בשוקולד והיו כלכך מופתעות שואלות מה בעצם קרה פה ומדוע השפיע עליהן כלכך. אני לא ייחסתי לזה חשיבות למרות שממקום מושבי באולם חזרתי אחריו ותירגלתי בדיוק לפי מה שעשה. למחרת שמתי לב שלא בא לי לנגוע בשוקולד! במקרה שלי השפיע עליי על אכילת מתוקים בכלל. 7 חודשים לא נגעתי במתוק. לא כי עבדתי על עצמי לסרב, פשוט לא רציתי מתוק! אני זוכרת שנסעתי לשבוע חופשה באירופה. היינו 20 חברים. בסוף כל ארוחה התנפלו כולם על שולחנות המתוקים.

וגלידה – אהובת ליבי הגלידה! אפילו בה לא נגעתי! בשוקולד לא נגעתי תקופה אפילו ארוכה יותר. איך זה ולמה? קשר גוף נפש. אין לי הסבר מדעי אבל עובד. בכל פעם שאני מרגישה שיש לי צורך שוב להפסיק את הצורך למתוק שמעורב בחוסר שליטה, אני חוזרת בעצמי על התהליך ומקלה על עצמי מצריכת מתוקים שגרועה ומזיקה כלכך לגוף שלנו.

זה לא נס ולא קסם. ואכן עובד אבל לא באותה מידה על כולם. ואני תמיד אומרת – שווה נסיון!

המשך לקרוא

גוף ונפש

מחקר ישראלי: זהו המקור לעצבנות שלפני המחזור

Published

on

נשים רבות סובלות בשבוע שלפני המחזור מעצבנות, ונהנות פחות מדברים שבדרך כלל עושים להן טוב על הלב • מחקר של האוניברסיטה העברית והדסה חשף את הסיבה: המוח של הנשים מפרש בתקופה זו בצורה שונה את החוויות שלהן

סובלת בשבוע שלפני המחזור ממצב רוח ירוד ומעצבנות? מחקר ישראלי חדש פתר את התעלומה: המוח של הנשים מפרש בתקופה זו, בצורה שונה, דברים שבדרך כלל גורמים להן הנאה. תסמונת קדם־וסתית (PMS) היא תופעה מוכרת ונפוצה אצל נשים בגיל הפוריות, ומקורה בשינויים הורמונליים בגוף האישה בתקופה זו. החוקרים ביקשו לבדוק מה גורם לעצבנות היתר ולהנאה הפחותה בקרב הנשים בתקופה זו.

ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת הבינלאומי הנחשב Psychoneuroendocrinology.

בניסיון להבין את מקור הבעיה קיבצו החוקרים 20 גברים ונשים בני 20 עד 30. קודם לכן הם וידאו שאיש מהמשתתפים בניסוי איננו סובל מבעיה כלשהי או נוטל תרופות שעלולות להשפיע על מצב רוחו ותפקודו. בשבוע שלפני המחזור הראו החוקרים לנשים, ולגברים, קטעים מסרטים שונים ובהם "מלך האריות". הקטעים שבהם צפו הנשים והגברים היו גם משמחים, וגם מעציבים, ומחקרים קודמים שנערכו הצביעו על כך שהקטעים הללו גורמים לצופים בהם הנאה, או שמחה, תלוי בקטע שבו הם צופים.

ממצאי המחקר הצביעו שהמוח של הנשים פירש אחרת את הקטעים מהסרטים, וכי הקטעים שהיו אמורים לגרום להן הנאה לא עשו את העבודה. לעומת זאת, הגברים נהנו בקטעים הללו. במילים אחרות: נמצא כי המוח של נשים, שנמצאות בשבוע שלפני המחזור, מעבד בצורה שונה אירועים שונים, וזו הסיבה הגורמת להן להיות עצבניות יותר בתקופה זו וליהנות פחות מדברים שבתקופות אחרות עושים להן טוב על הלב.

"למחקר יש משמעויות מרחיקות לכת לגבי כל תחום מחקרי שעוסק בהבדלים מגדריים. תוצאותיו מצביעות על הצורך להתחשב במצב ההורמונלי הנשי במחקרים הבוחנים הבדלים בין גברים ונשים", אמר פרופ' גואלמן.

החוקרים יאמצו את ממצאי המחקר לטובת מחקר נוסף, שבו ינסו למצוא דרך לפתור תופעה אחרת, חמורה הרבה יותר, שממנה סובלות נשים בגיל הפוריות: דיכאון קדם־וסתי – הגורם גם לחרדה, לכעס ולמצבי רוח קיצוניים בשבוע שלפני הווסת.

מתופעה זו סובלות 3% עד 8% מהנשים בעולם. כיום נוהגים לטפל בבעיה באמצעות תרופות פסיכיאטריות. המחקר העתידי נועד למצוא תרופות "קלות" יותר, שכן לתרופות הפסיכיאטריות יש תופעות לוואי קשות.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות