Connect with us

ספורט

לברון בעד, הווארד נגד: החזרה למשחקים מפלגת את שחקני לוס אנג'לס לייקרס

Published

on

שיחת ועידה שהוביל קיריי אירווינג עם כ-80 שחקנים מסעירה את ליגת ה-NBA ומטילה צל על החזרה המתוכננת 

לברון ג'יימס ודוויט הווארד. לקול שלהם יש ערך

אין ליגה, וכל מה שנשאר לנו זה פוליטיקה, פוליטיקה של שחקני NBA. תנועת הBlack lives matter מגיעה גם לליגה. שיחת ועידה שהוביל קיריי אירווינג עם כ-80 שחקנים מסעירה את הליגה ומטילה צל על החזרה המתוכננת.

כדאי שנתחיל בתוכן לפני שנגלוש לפוליטיקה עצמה. אז מה התוכן? השחקנים מדברים על כך שלחזור לשחק יהיה צעד נגד הקהילה שלהם.לתת להמון שעשועים ולהשכיח את הצרות, ההפגנות והמהומות שקורות כעת בארה"ב. זה הנקודה העיקרית.

אני לא מתיימר להבין את הבעיות של הקהילה השחורה בארה"ב, וגם לי לקח זמן להבין על מה כועסים שם.

בצעירותי טיילתי בתאילנד עם אמריקאי שחור שלימד אותי דבר או שניים על ארה"ב וגזענות. אחד הדברים שהוא לימד אותי זה ההבדל בין bigot לracist. בעברית שניהם יתורגמו לגזענות אבל יש הבדל דק. Bigot זה סוג של גזענות מחשבתית. אני לא חושב שאני גזען, אבל כן יש לי דעות על גזעים מסויימים. זה יכול להיות ערבים, אפרו-אמריקאים ואחרים. רובינו שם. בטח בכל מה שקשור לקהילה האפרו-אמריקאית בארה"ב שכל הידע שלנו מגיע מסרטים וסדרות. אז למה להגיד All lives matter זה גזענות מחשבתית? כי לא כל החיים בסכנה. אלה של האפרו-אמריקאים בארה"ב כן, כמו שהוכיח המוות של ג'ורג' פלוייד.

מכיוון שרוב ברור של שחקני הליגה שייכים לקהילה האפרו-אמריקאית, זה רק טבעי שהם ידברו בדיוק על הדברים האלה. לקול שלהם יש ערך ומקשיבים להם.

עכשיו נגיע לפוליטיקה שמפרשת את המסר דרך ההיסטוריה של הדובר שלו. קיירי אירווינג ידוע בליגה כשחקן מפלג שמשתייך לתנועת ה-flat earthers.  מה שמיידית הופך אותו בעיני רובינו לעפרון לא הכי מחודד בקלמר. זה גורם לכולנו לגלגל עיניים ולכעוס. מודה שבתור אוהד של הליגה כשקראתי את הכותרות התגובה הראשונה שלי הייתה כעס.

באופן חריג למדי, לברון ג'יימס שנחשב לשחקן המשפיע ביותר ב-NBA בחר שלא להשתתף בשיחת הוועידה, משום שהוא מאמין שאפשר להמשיך להילחם בגזענות בזמן שהעונה נמשכת. אבל כמה מחבריו ללוס אנג'לס לייקרס לא מסכימים איתו ומעלים שלל שאלות ובעיות לקראת החזרה – מה שעלול לפגוע בסיכויי האליפות של הלייקרס. "אני מסכים עם קיירי. ה-NBA הוא מוצר בידורי, וזה לא מה שאנחנו צריכים עכשיו", אמר דוויט הווארד. "זה רק ייתן לאנשים הסחת דעת. אולי זה לא יסיח את דעתם של השחקנים, אבל לנו יש משאבים שלרוב הקהילה שאנחנו באים ממנה אין. עבורם כל הסחת דעחת אחת קטנה עלולה לגרום למחאה להיפסק. אין דבר שאני רוצה בעולם יותר מאשר לזכות באליפות, אבל האחדות של הקהילה השחורה חשובה וגדולה יותר עכשיו. אסור להתפשר או לוותר על זה. זו הזדמנות נדירה. לכן אני מאמין שהמשוואה צריכה להיות כזו – עד שלא יפתרו את בעיית האלימות והגזענות נגד שחורים, אין כדורסל!".

גם דני גרין מהלייקרס מודה שהוא עדיין מתלבט אם להתייצב להמשך העונה. "זה מאוד לא ברור כרגע", אמר ל-USA TODAY. "התכנית של ה-NBA עדיין לא ברורה, ויש לנו ידע של בערך 89 אחוז לגבי איך הדברים ייראו באורלנדו. עדיין יש הרבה סימני שאלה, עדיין לא ברור איך התנהל בתוך הבועה. נכון לעכשיו, הבועה לא נראית אפקטיבית כמו שאנשים חושבים". לדברי גרין, "הדאגה העיקרית מבחינת השחקנים היא המלונות – מי ישן איפה, למי מותר ללכת ולכן, איך ייראו ביקורי המשפחות, איך הולך להיראות הבידוד שלהם, האם יתאפשר לנו לצאת מהבועה מפעם לפעם, והשאלה הגדולה – כמה בדיקות יעשו לנו?".

בעיני יותר משמעותי שהדוברים המשמעותיים – אין להם כבר מה להפסיד כלכלית. כרמלו אנתוני ודוייט הווארד עם שכר של כ250 מליון דולר בקריירה, לא ירוויחו יותר משכר מינימום בשנים שעוד נותרו להם. אייברי בראדלי הרוויח 50 מליון דולר בקריירה וכנראה שלא יתקרב לסכומים הללו בהמשך. בגלל זה חשוב לשחקנים (וכרמלו אומר את זה במפורש) שהצעירים ידברו.

מי שלוקח את המיקרופון ומדבר זה דונובן מיטשל, אבל הוא מדבר על חשש אחר לגמרי – חשש מפציעה. מיטשל הוא חוזה מקסימום ודאי בקיץ הקרוב. חשוב להציג אותו כדובר משמעותי, אבל לפחות לפי שאמס הוא בכלל במקום אחר. למקלום, קיירי וכריס פול יש הרבה כסף להפסיד, אבל הם גם הרוויחו לא מעט.

ההפסד הכספי של השחקנים יכול להיות עצום ממהלך כזה. גם העונה וגם בעתיד. בודאי אם הבעלים יחליטו לבטל את ה-CBA הנוכחי וללכת למו"מ. גם בצד של החסויות הם יפסידו מאות מיליוני דולרים. הם כבר הפסידו העונה ויפסידו בעתיד, כי הכנסות הליגה יצטמצמו. זה מכשול עצום.

במקביל לחדשות על השיחה סם אמיק פרסם טור על למה לברון לא היה בשיחה – זה פורסם במהירות מחשידה כי לברון הוא פוליטקאי שמבין שאי הנוכחות שלו יכולה להתפרש לכיוונים רעים, והוא חייב תמיד לשלוט בנרטיב. אז למה? כי הוא רוצה לשחק כדורסל ולהתעסק בנושאים האלה מחוץ לפרקט. יש לו לגסי לדאוג לו, ויש לו סיכוי לאליפות (אלא אם כן חצי סגל של הלייקרס יעלם פתאום).

אין לי מושג לאן זה ילך. אני מתקשה לדמיין שקיירי, שכבר סיים את העונה, יצליח לסחוף מספיק שחקנים בשביל להפיל את תוכניות הליגה. יש יותר מדי מה להפסיד. כאוהד אני רוצה לראות כדורסל. כאדם אני חושב שאנחנו עומדים בפני שאלות גדולות יותר ממי שחקן הכדורסל הכי גדול בכל הזמנים. שאלות שאנחנו ירשנו ואם לא נפתור אותם כעת, נוריש אותם לילדים שלנו. אולי זה הזמן.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

בראדלי, סמית, ווייטרס: השחקנים שיכולים להכריע את האליפות הקרובה של הלייקרס

Published

on

הלייקרס יחזרו לאורלנדו השלמת העונה ללא אייברי בראדלי. בלעדי העוגן שלהם בהגנה, וכשהציפיות לאליפות עדיין בעינן, בלוס אנג'לס מחכים שניים להחליפו: ג'יי.אר סמית' – האיש ששכח להביט בשעון ברגע החשוב מכולם ודיון וויטרס -"ילד דביל" שנואש לקאמבק

לאנשים שמסתכלים על שחקני NBA בתור פרסומות מהלכות למשחק שמכר את נשמתו לגופי שידור, יהיה קצת מוזר לעכל את ההחלטה של אייברי בראדלי. הנה שחקן מפתח בקבוצה שמועמדת ללכת עד הסוף בבועה באורלנדו, שהולך נגד הזרם: מוותר על כסף (650 אלף דולר), פועל בניגוד לרצונו של הכוכב הגדול (לברון ג'יימס) ומתעדף משפחה על פני קריירה. לבנו בן ה-6 יש היסטוריה של קושי בהתאוששות ממחלות נשימתיות, ובראדלי – שגם היה בין המתנגדים לחזרה מטעמי האקלים החברתי באמריקה – החליט לא לקחת סיכונים.

ברמת המאקרו המקצועית, בראדלי בהחלט מסכן את סיכויי ההצלחה של הלייקרס בפלייאוף. הסטטיסטיקה  שלו לא זוהרת (8.6 נקודות למשחק ב-36% משלוש), אבל הוא מסוג השחקנים שהמשמעות שלהם גדלה במקביל למעמד. הוא שומר האחד על אחד הטוב ביותר של הלייקרס – ולא רק בקו האחורי. בראדלי, שחקן חמישייה, מסוגל לשבש התקפות רק בזכות העובדה שהוציאו את הכדור או מנעו אותו מידיו של הגארד שממול. העונה, בדקות ששיחק לצד לברון ואנתוני דייויס, ספגו הלייקרס רק 101 נקודות (ל-100 פוזשנים) – נתון נמוך ב-4.5 נקודות מהמדד ההגנתי של הקבוצה (האיכותי כשלעצמו, מקום 3 בליגה). כשמוסיפים את העובדה שגם חשיבותו ההתקפית הגיעה לשיאה בפברואר-מארס (11 נקודות למשחק ביותר מ-40% משלוש) – לרבות משחק שיא מול הקליפרס ממש לפני הפסקת הקורונה – מקבלים מכה רצינית מבחינת הלייקרס. קנטביוס קלדוול-פופ יקבל שדרוג מיידי, וגם דני גרין יוכל לתרום יותר דקות בעמדות הגארד, אבל את הוואקום שישאיר בראדלי יהיה קשה יותר למלא מכפי שנדמה על פני השטח. בטח כשהבא בתור ברוטציה (ווייטרס) בקושי שיחק מאז אפריל 2019 והמועמד הבא לא שותף במשחק רשמי מאז 2018.

מי מוכן לג'יי.אר? 

בסוף החודש שעבר, אוהד לייקרס שנסע במכוניתו ברחובות לוס אנג'לס נתקל לתדהמתו בשלושה רוכבי אופניים מפורסמים, מדוושים זה אחר זה: ג'יי.אר סמית', לברון ג'יימס ואנתוני דייויס. סרטון חביב סך הכל, שלא היה דומה בכלל לסרטון אחר של סמית' שתפס כותרות בתחילת החודש הנוכחי – בו הוא נראה חובט ובועט באדם שהתעסק עם מכוניתו במהלך הפרעות בסנטה מוניקה. זה נראה בדיוק כמו פרסומת ל-NBA CARES, רק הפוך. "ראיתי אדום", הודה סמית' יומיים לאחר מכן בתוכנית של פט מקפי, "קצת איבדתי את זה ואני די מאוכזב מעצמי. אני בן 34 ויש לי ארבע ילדות קטנות בבית. בין אם צדקתי או לא, אני לא רוצה שירוצו להם בראש תמונות כאלה של אבא שלהן. זה היה מעשה טיפשי אקראי". 

אמרתם מעשה טיפשי אקראי, אמרתם ג'יי.אר סמית'. הזכור מכולם ממשיך לרדוף אותו בכל אפיק ויראלי כבר שנתיים – מגיף עד מם, בתצורתו המקורית או בפוטושופ. לאור הדיווחים על כך שהלייקרס מעוניינים לצרף את סמית' עם המקום שהתפנה בסגל עקב החלטתו של בראדלי, התמונות של סמית' מחרפן את לברון עם השטות האגדית שביצע בסוף המשחק הראשון בגמר 2018 חזרו לצוץ בכל מקום. סמית' לא מוצא לעצמו מקום ב-NBA מאז נפרד בברוגז מקליבלנד בסוף 2018. בשלב הזה של הקריירה שלו, אף קבוצה לא מצאה לנכון להעמיס על הגב את תיבת הפנדורה שהוא עשוי להביא עמו. במהלך השנה האחרונה, יותר מפעם אחת הניחו שלברון או סוכנם המשותף ריץ' פול יסדרו לו ג'וב בלייקרס. כעת נותרה השאלה: האם האיש שמדווש להנאתו לצד לברון ודייויס יהיה מסוגל גם לתרום להם כמה שלשות קלאץ' בפלייאוף, או שסרטון הביצועים מתחילת החודש הוא כל מה שנזכור מזקנתו? תשובה, אולי, תתקבל בקרוב. בינתיים, לפחות מפלס השיגעון בלוס אנג'לס – גבוה גם בימי שגרה – כבר עולה על גדותיו.

סוכריות גומי מהולות ב-THC 

בגיל 28 הספיק דיון ווייטרס לצבור מספיק חומר לארבע אוטוביוגרפיות עסיסיות, כשפרקים שלמים ודאי יוקדשו ליום בו החליט לנשנש בזמן טיסה קבוצתית סוכריות גומי מהולות ב-THC – חומר בעל השפעה פסיכו-אקטיבית. ווייטרס, שלכאורה קיבל את הסוכריות מחבר לקבוצה, התעלף בזמן הנחיתה, וכשהתעורר חווה התקף חרדה. "התקרית הזו היתה לגמרי עליי, מעשה אדיוטי מצדי – נקודה", כתב , "מה שמטורף זה שכל חיי הייתי מנהיג, לא אחד שעוקב אחרי אחרים. אבל לפעמים כשאתה עובר תקופות קשות, אתה נופל למלכודות ועושה דברים שלא היית עושה כשאתה עצמך". ווייטרס, שבדיעבד מודה כי היה "ילד דביל", פשוט היה משוכנע שהוא טוב יותר. סך הכל תזה הגיונית כשמדובר באיש שביקש מאחרים לכנות אותו "קובי ווייד". "אני פשוט מרגיש שאני השלב הבא בכל הקשור לשוטינג גארדים", הסביר ל"הופסוורלד" בזמנו, "יש את קובי, ווייד והחבר'ה האלה שסללו את הדרך לשחקן כמוני, ואני כמעט שם. אני כבר מגיע. חשוב שאנשים יידעו את זה".

הוא גדל עם אם חד-הורית שילדה אותו בגיל 17 ואב שהיה בכלא. בין היתר הוא נקלע לקרב יריות בין כנופיות, וספד אח ושלושה בני דודים במשך השנים. "מוות תמיד מרגיש לי כל כך מוכר", כתב פעם, "אני לא שואל למה דברים קורים, אלא פשוט מנסה להמשיך ולהיות הגרסה הכי טובה של עצמי". בימים שהצליח בכך על הפארקט, ווייטרס נראה כמו סקורר בחסד שמסוגל לנצח משחקים. לא "קובי ווייד", ועדיין: מספיק טוב בשביל לקבל ממיאמי חוזה בגובה 52 מיליון דולר. אלא שבימים בהם הביטחון העצמי הפך לשיגעון גדלות, כמו בתחילת העונה הנוכחית – – ווייטרס הופך לאויב הכי גדול של עצמו. כשהגיב לפוסט מסוים במלים "גם אני הייתי זוכה באליפות עם לברון, ווייד ובוש", וכיוון למאמנו אריק ספולסטרה, היה ברור שגמר את הסיפור עם מיאמי. סוכריות הגומי כבר שימשו חותמת גומי לפרידה.

ווייטרס, שחתם בלייקרס רגע לפני הפסקת הליגה, אמור להגיע ללוס אנג'לס כשהוא צנוע יותר, אבל הנסיבות הביאו לכך שהוא גם יהיה חשוב לקבוצה יותר מכפי שקיוותה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות