Connect with us

לוס אנג'לס

לא נפסיק לשיר

Published

on

מסתבר שלמוזיקה יש כוח ריפוי • דברים שלא ידעתם על בוורלי הילס

מכירים מוזיקה שפשוט מדרבנת אתכם לקום ממקום מושבכם ולהתנועע? מוזיקה שמסרבת לתת לכם לשבת רתוקים למקומכם, מושכת, מדגדגת, מושיטה יד ומתעקשת, עושה זאת בחן נגד כל סירוב אפשרי?

את ״ירושלים של זהב״ והפעם הראשונה שהשיר הושר זוכרים רבים מאתנו שהם מבוגרים מספיק (ומייק בורשטיין ידידנו שהיה שם והשתתף באותו ערב), ואת ״הללויה״ כולנו זוכרים בשל הזכיה בארוויזיון ב-1979. ומי ישכח את יהורם גאון כשהוא שר ״מעל פסגת הר הצופים, אשתחווה לך פים״ ירושלים – מקדש, מלך, עיר מלוכה!

אם לא בירושלים מדובר, הרי ודאי ״כולם היו יודעים אז טוב מאד, למי למי, תמיד למי, יש יותר כבוד!״. מי זוכר את ״אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה״ ״בשם כל הטנקיסטים ופניהם המאובקות״ – או שיר אחר ממלחמת יום הכיפורים (כמו גם את הגלויות ששלחו האבות מהחזית), שמקפיץ אותנו: ״שילחי לי תחתונים וגופיות״ ״מותק לא לשלוח לי עוגה?״ אם לא זמזמתם מזמן את זה האחרון, מומלץ מאוד להזכר, ומובטח שהשיר לא יעזוב אתכם במנוחה נפלאה במינה.

אותי מלווה תמיד שירו של עוזי חיטמן על חלום שחלם בלילה במיטה, ובחלום ראה מלאך שאמר לו כך ״באתי משמים, עברתי נדודים, לשאת ברכת שלום לכל הילדים, לשאת ברכת שלום לילדי כל העולם". חיטמן כבר מזמן אינו עמנו, אך השאיפה לשלום לא עזבה אותנו, ואותו חלום אכן נשאר כחידה – שכן אנחנו מוקפים באויבים מבית ומחוץ שכל מאוויהם הפוכים לחלוטין.

שואלת המשוררת ״מה אברך לו, במה יבורך, זה הילד, הנער, העלם, הגבר?״ המלאך נתן לו הכל, אך ״אלוהים, אלוהים, אלוהים – לו רק ברכת לו חיים!״ שיר אחר שאינו נותן לי מנוח מגלם בתוכו את התקווה לביאת המשיח. ומדוע כמה אני לביאת המשיח (שכן אינני חב״דניק או דתי)? השיר והמנגינה מסבירים זאת היטב – ועצם חיות האדם גלומה בהם, תרכיז ותמצית החיים של כל אחד ואחת מאתנו: יושב לו נגר אחד מוזר ולא עושה דבר. כך גם סנדלר אחד מוזר, שגם הוא לא עושה דבר. ואתם – באותה שכונה שם בירושלים הבירה – גם בנאי, איש לגמרי לא צעיר, שבנה הרבה בתים בכל פינות העיר. כמו עמיתיו, יושב גם הוא וחולם: מחכים הם כולם לאליהו הנביא.

אותם בעלי המלאכה שהיו דמויות מוכרות בנוף השכונתי ולאו דוקא הירושלמי) כמהים לאליהו שיבוא, ואני ״נושא עיני לעננים", תופס לי עגור במסעותיו לדרום החם, ״ולרגלו אצמיד מכתב דומם, פרישת שלום לכל אחי אי שם". השיר ״העגורים״ מלווה אותי כמו גם ההבטחה ש״אנחנו אם נצא מהכפור והרשע הסוביטי), כבר לא נחזור!״

נושא אני עיני אל על, ורואה אני את ״ההר הירוק כל ימות השנה". בקיבוץ יגור שלמרגלות הכרמל ביליתי חופשות עת הייתי ילד, ושנים אחר כך הייתי מגיע לבקר, צועד בין שדות התירס לעבר מפעל הפלסטיקה (טרם הוקמה שם המשתלה) בדרכי לשער הקיבוץ. ההר הירוק כל ימות השנה – אני עוד חולם ושואל, לנשום רוחותיך כבראשונה. אכן, למרגלות ההר קבורה דודתי, ודודי חרט על מצבתה למראשותיך ההר".

במוזיקה גלום כח עצום. נעימה מסוימת פורטת על הנשמה (כמו מיתרי הכינור ב״רשימת שינדלר״). מארש זה או אחר מזכיר את רוסיה הקומוניסטית. הגבעטרון מחיה את ישראל של פעם, ישראל היפה, וכשנעמי שמר ישבה לה ליד הפסנתר או שרה אחד משיריה (לדוגמא ״הכל פתוח״ על שפת הכנרת), ארץ ישראל המאחדת והמיוחדת מופיעה בכל הדרה.

אני נזכר בהופעה של עידן רייכל בנמל תל אביב. ישבתי עם דיפלומטים זרים, והנה נכנס לו איש צעיר בימים, אדם שעד יומו האחרון חלם והלהיב את כולנו בצעירותו, הלא הוא הנשיא שמעון פרס ז״ל. אמנם הוא לא נשאר להופעה כולה, אך הוא ריגש את כולנו.

למוזיקה כוח רב והיפה בה, כמו גם בשאר יצירות הטבע, שכל אחד ואחת יכולים להנות ממנה בלי לגרוע מהנאתם של האחרים (אלא אם כן מדובר במוזיקה המרעידה את הסיפים, כי המאזינים לה שוכחים שהם לא היחידים בעולם, וגם אם הם רוצים להרוס לעצמם את השמיעה, מן הראוי שיתחשבו קצת בזולת). זכינו לא רק בנעמי שמר, נורית הירש ונחצ׳ה היימן, כי אם בכל כך רבים אחרים, שיצרו והפיקו ומלווים אותנו עד עצם היום הזה, בעבר, בהווה ובעתיד.

למי שהגיע עד הלום, שתפו אותנו בשיר שגורם לכם לתזז, לקפץ, להתמתח ימינה ושמאלה, להתמלא בשמחה המחייבת מתיחת איברים. ״תחתונים וגופיות – מותק לא לשלוח לי עוגה!״

שירה בציבור כתראפיה

מסתבר שלמוזיקה כוח ריפוי, ועל כך רוצה אני לספר: יום לפני חג האהבה בארה״ב (ה-14 בפברואר) לפני שנה ומחציתה, התחילה מיירה לורי, יהודיה מראשי הקהילה בבוורלי הילס, פרויקט חדש – מוזיקה לאנשים עם בעיות קוגנטיביות (קרי אנשים עם אלצהיימר, חולים המחלימים משבץ מוחי מסיבי וכו׳). מדי יום שלישי, בין 1:30 לשלוש אחה״צ, מגיעים עשרות אנשים עם מלוויהם. רובם אינם יכולים להתנהל בכוחות עצמם.

חלקם בשל מחלה, אך אצל רובם בשל גילם המתקדם. בקור ובחום מגיעים הם, למרכז הקהילתי בפרק רוקסברי שבעיר. בחוץ משחקים להם ילדים בגיל הרך כשהוריהם משגיחים עליהם, מדי פעם בורח לו פרחח פנימה, עומד נפעם ולא מבין, פוקח עינים ונשבה בקסם המוזיקה. לילד כולם נראים מבוגרים, וה״זקנים״ שבחדר לא נראים יוצאי דופן במיוחד (כך גם ילד לו אח או אחות עם מוגבלויות לא יודע להתייחס אליהם אחרת, ובדומה ילדים הם ״עיוורי צבעים״ ולא מבחינים בהבדלי צבע עור…)

מיירה נגשת ולוחצת את יד האנשים בשתי ידיה, מחבקת חיבוק עז ואומרת פה מילה טובה, שם חיוך רחב. כל אחד ואחת הם אורחי כבוד, חלק אינטגרלי מהארוע השבועי. בסיבוב הבא היא מחלקת מקלות תופים ויש כאלו שמקבלים תוף מרים טמבורין).

ספרתי שבעים אנשים, אולם מלא מפה לפה. המארח יושב ליד הפסנתר, ולידו במרכז שלושה נגנים מתנדבים. על המסך תופענה מילות השירים, לחנים השגורים בפי כל. אחד אחד הוא מזמין אורחים להוביל את הנוכחים בשירה – כאן מימי קמה (מזכירה קצת את אדית פיאף) ומישהו מעיר ״אוי, מי-מי, היא לא יודעת לשיר". שם קמה פמלה (ומנסה לדברן את חברה שיושב לצידה), המזכירה לכולם את פמלה אנדרסון – בלונדינית, יפה, צנומה, וכשהיא שרה גופה נע עם השיר עצמו, וכבר אי אפשר להפריד את השניים. ביל יושב באמצע, ומסתבר שכשהוא מוביל בשירה, התוקפנות שלו שוככת, ואשתו נרגעת לדקה.

שירה שמשחררת אנרגיה וזכרונות מן העבר, וכך מצטרפים כולם, זה במילים, זה במנגינה והאחרת במקלות התופים. רבים כבר אינם יכולים לתקשר במילים, אך המוזיקה משחררת אותם ממוגבלויותיהם, והשעה וחצי עוברת בלי שממש מרגישים.

כיוון שמחצית המשתתפים אינם יכולים לנוע בקלות, אם בכלל, מגיעות שתי מתנדבות – זו רוקדת מאדם לאדם, והשניה רוקדת ליד המסך, כשתוף מרים בידה.

אני מביט נכוחה ולמעט הגיל, כולם נראים לי בדיוק כמוני, עד שאשה צעירה ומטפל מהמזרח הרחוק עוזרים לאביה לקום ממקומו. הם ״מושכים״, והוא מנסה לעזור, אך זה נראה כאילו שהוא מתנגד. הוא מתאמץ, וכך גם הם, וכל צעד ושעל הם אתגר קשה ביותר. פתאום אני מבין את הקסם שכל זמן שכולם נתונים במוזיקה ובמילים המוקרנות על המסך, נשכחים הכאבים, נעלמים הקשיים, הופכים הם לצעירים כמו שהיו לפני שבעים או שישים או חמישים שנים.

משיר לשיר עוברים כולם, מסוג מוזיקה אחד לאחר, וההרגשה כל כך עילאית, כמו במחזמר מיוחד שבו אנחנו מככבים, כמו אותם המחזות המוזיקליים שמכירים בכל רחבי העולם והומצאו (מילים ומנגינה) ע״י האחים שרמן, כאן בעיר בורלי הילס.

הכוח הטמון במוזיקה, והנה אישה שכבר עשתה רבות, שירתה כנבחרת ציבור, נשיאת רוטרי, נשיאת בית הכנסת המקומי ועוד, שכאילו הביאה מפתח קסמים ופותחת היא מדי יום שלישי מזה שנה וחצי – קופסת קסמים מיוחדת, זריקת אנרגיה ועידוד, מתנה החוזרת ונותנת ולא נגרעת ולו במאומה. ואני מצפה כבר לשבוע הבא, ליום שלישי הבא עלינו לטובה כמו גם לזה שאחריו.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

אירועים

"הקדוש ברוך הוא הביא אותה עד אליי"

Published

on

יניב כהן התארס עם ספיר בדאון טאון במסיבת חנוכה *  "כרעתי ברך והצעתי לה להתחתן איתי ועם השבת שלי". היא השיבה בחיוב

סוף סוף:  יניב כהן  – מקדם השבת המוכר ביותר בעיר המלאכים, מצא את בחירת לבו והציע לה אירוסין במסיבת החנוכה הגדולה בדאון טאון.  כהן הוא כמובן האיש מאחורי פרויקט ״השבת אצל יניב״ שמארח כל שבוע מאות משתתפים לקידוש וארוחת שישי חינם אין כסף. יניב היה ידוע כרווק מבוקש, שאיך נאמר, לא מיהר להתפשר כדי למצוא את האחת. באופן לא מפתיע, ארוחות השבת שכל כך מזוהות אותו זימנו אליו את זו שבעתיד תהפוך לאישתו. 

יניב, איך פגשת את כלתך לעתיד? 

״את השבתות התחלנו לפני ארבע שנים וכבר שמעו עלינו בכל העולם. יום אחד  פנתה אליי בחורה דרך הפייסבוק. אמרה שקוראים לה ספיר ושהיא ואחותה חדשות בעיר. סיקרן אותה מי זה המצחיק הזה וגם ציינה שהיא רוצה לבוא כדי להכיר חברים חדשים. היא הגיעה לשבת, נהנתה והתאהבה באירוע שלנו. ככה היא התחילה להגיע לעוד שבת ועוד אחת. ואז יום אחד, היא שאלה אותי אם אני רוצה לצאת איתה לארוחת ערב. אמרתי סבבה והתחלנו לצאת. שמרנו על זה בסוד כי כשאני יוצא עם בחורה ורואים אותי כולם ישר מתחילים להגיד 'מזל טוב, מזל טוב' כי כולם רוצים שאני אתחתן. לא רצינו עין הרע. עם הזמן התחלנו להתאהב ואחרי שנה שהיא התחילה לשמור שבת ולעזור לי בארגון השבתות הבנתי שלפעמים הכל מתחת לאף והגיע הזמן. הקדוש ברוך הוא הביא אותה עד אליי".

איך  התרחשה ההצעה?

״תיכננתי את זה למסיבת חנוכה, נר שביעי. זה גם היה ראש חודש ושלושה ספרי תורה ושלוש ושבע הם מספרי המזל שלי. הכל התחבר. הזמנתי חברים, לקחנו שולחן והכל ואז עליתי להדליק את הנר. הזמנתי את ספיר לבמה, כרעתי ברך והצעתי לה להתחתן איתי ועם השבת שלי. היא הסכימה ואמרה כן".  

איך התחושה? 

״ואוו, ממש התרגשתי ובכיתי. קיבלתי אחרי זה הודעות מכל העולם וחברים ואנשים שמכירים אותי. הבנתי שאם אני יכול להתחתן כל אחד יכול"

מתי החתונה? 

"ב- 26 במרץ, בראש חודש אדר, אז כמובן שמרבים בשמחה. אני מחפש עכשיו אולם ל-2000 איש כדי שכולם יוכלו להגיע".

טיפ לרווקים ולרווקות שבינינו?

״לא להיות סתם בררנים. צאו לדייטים, לפעמים זה ממש מתחת לאף שלכם אז תסתכלו על הטוב של כל בן אדם. רק ככה תמצאו את האחד/ת. וכמובן – תגיעו לשבת אצל יניב; יש לנו כבר 12 זיווגים בארבע שנים".

==

למי שרוצה לתמוך בשבת אצל יניב: yanivsshbbat.comshabbatcenter.com 

המשך לקרוא

הופעות

מבקר המדינה בעיר המלאכים

Published

on

עשרות תשבוחות מפרגנות ברשתות החברתיות, תשואות כפיים ממושכות, שתי הצגות ראשונות ומיזם קהילתי ייחודי בראשות אורי טאייר-דינור ומוטי סויסה * מאחורי הקלעים של הקומדיה "מבקר המדינה", המציגה בעברית בהוליווד עד סוף החודש 

הקהל מצביע ברגליים והביקורות משבחות. תענוג לנפש ושמחה בלב. הצלחנו לגעת במאות לבבות בקהילה שלנו שלא חסכו בשבחים ברשתות החברתיות, בהודעות פרטיות ובשיחות טלפון מפרגנות. הצופים התאהבו, והשחקנים קיבלו את שכרם: בייגל עגול של דולרים אבל דקות ארוכות של מחיאות כפיים וקהל שלא יצא מהאולם גם אחרי פעמיים השתחוויות… The jewish Hebrew stage כובש אותנו שוב!

הצגת הבכורה נמכרה עד הכרטיס האחרון והיו שישבו על כסאות ספייר כי פשוט היינו Sold out; לוס אנג׳לס מוכיחה לנו שוב שיש מקום לתיאטרון עברי מקומי.

מאחורי הקלעים שחקנים נרגשים ויונה לוי ומירה טל המאפרות עובדות במרץ לאפר ולעזור לדמויות לגבש את דמותם באמצעות איפור תיאטרון מקצועי. רוחמה חג׳בי, שמלווה את התיאטרון זו השנה השנייה ומנהלת במה, דואגת שלכל שחקן יהיו את הרקוויזיטים שלו והיא גם אחראית על השקט הנפשי מאחוריי הקלעים. הרבה טקסט, הרבה לזכור, ריכוז. רוחמה דואגת שכולם נושמים והינה מתחילים… הצגה חדשה יצאה לדרך .

בסוף השבוע נהרו חובבי ותומכי תיאטרון להצגת הבכורה של התיאטרון הישראלי לצפות בקומדיה ״מבקר המדינה״. הקהל התמוגג מנחת, השחקנים, אחרי חצי שנה של חזרות הרגישו נוח מאוד על בימת התיאט׳ר ווסט. בתחילת הערב נהנה הקהל ממפגש חברתי ומכיבוד כיד המלך, מנות אישיות ומעוצבות באהבה ממסעדת Charcoal Grill & Bar והשפים לני נור ואדי גורלובסקי; וקינוחים נפלאים המתינו לקהל בסוף ההצגה ונתרמו על ידי שרה ביטן גלר מ-Pascal Patisserie & Cafe.

שתי הצגות פתיחה היו השנה: לראשונה הגיעו כל הספונסרים, פילנטרופים ותומכי התיאטרון עם אורח מיוחד ומפתיע:, מבקר עיריית לוס אנג׳לס רון גלפרין. בסיום  גלפרין עלה לבמה וסיפר שכבן להורים ישראלים לשעבר שנולד וגדל בלוס אנג׳לס הוא מדבר עברית וחשוב היה לו לבוא ולתמוך בתרבות הישראלית כאן בלוס אנג׳לס, גם ברמה האישית וגם כנציג עיריית לוס אנג׳לס. הוא העניק לאורי דינור ולתיאטרון תעודת הוקרה על העשייה המקומית למען התרבות. בהצגה השנייה, הקונסול הכללי ד"ר הילל ניומן בירך על העשרת התרבות בעיר והבטיח את תמיכת הקונסוליה בתרבות הישראלית באל.איי, שכן מה יותר חשוב משימור תרבות ושפה?!

הקאסט הפעם גדול גם מבחינת הכישרון הרב על הבמה, המקצועיות, וגם מונה 13 שחקנים. ההצגה מתחילה בטקס פתיחת מזבלה עירונית: ראש העיר אוסקר פפרנו מבטיח להפוך את הזבל לכסף… כבר אז ברור שמדובר בקומדיה קורעת, אבל זו רק יריית הפתיחה. ״מבקר המדינה״ הינה קומדיה של טעויות ונוכלויות המתרחשת בעיר דרומית ודמיונית בארץ, מוכת שחיתויות. חברי מועצת העיר סוברים  שבטלן מקצועי וחלקלק מלא בצ׳ארם (כמו שרק מוטי סוויסה יכול להביא לבמה, וכולנו התאהבנו בו), שמצא לו מקלט בעירם, הוא שליח מטעם מבקר המדינה. מתוך חשש לגורלם, מכרכרים סביבו העסקנים המקומיים, מנסים בכל דרך אפשרית להתחמק מהביקורת ולקנות טובות הנאה. להצגה אין אג'נדה פוליטית כזו או אחרת, היא מצחיקה וקומית להפליא עם טקסט שנון ומדוייק והקהל לא מפסיק לצחוק.

מתי תהיה עוד הצגה?

את התיאטרון הישראלי – The Jewish Hebrew stage הקימו אורי טאייר דינור ויורם נחום מתוך הצורך של הקהילה בתיאטרון מקומי ומתוך הצורך של מי שבוער בו חיידק הבמה להופיע ולהשביע את החיידק. התיאטרון קיים בעבר חוגי ‏דרמה ואימפרוביזציה ומשם מידי שנה צמחה לה הצגה לקהל הרחב.

The Jewish Hebrew Stage הינו ארגון ללא מטרת רווח ונהנה מתמיכה של הקהילה.

אורי טאייר-דינור היא במאית ומפיקה בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, שיחקה בעצמה בהצגות בעבר והיא הרוח החיה, האמא והאבא של התיאטרון. אורי המוכשרת גם מתרגמת סרטים מאנגלית לעברית, ומדריכה סדנאות תקשורת דרך אימפרוביזציה שיצרה.

מאז הוקם התיאטרון בשנת 2006, אז עלתה ההצגה הראשונה ״החולה המדומה״ בכיכובו של הרצל טובי (שחקן בסדרת הטלויזיה ״שנות ה80״) השאלה הנשאלת ביותר המופנית למי שמזוהים עם פעילות התיאטרון היא, מתי תהיה עוד הצגה?

והנה, שוב זה קרה. לפני כחצי שנה, הרגע בו בעלי (כן כן אני אשתו של השחקן יורם נחום) מקבל את הטלפון מאורי ששוב הקהל דורש, הנפש בוערת והבטן מתרגשת וזה הזמן להתחיל לעבוד על הצגה חדשה שתפורה לקהל שלנו ולקהילה שלנו.

מטרתו המוצהרת של התיאטרון הישראלי היא לחזק את הקהילה מבפנים על ידי העלאת מחזות ישראליים בשפה העברית בהשתתפות חברי הקהילה, בין אם הם שחקנים מקצועיים או חובבים חסרי ניסיון. יש משהו יפה בשיתוף פעולה בין שחקנים מקצועיים לאלו המגשימים חלום להופיע על הבמה. העמותה פועלת ללא מימון מלבד נדיבותם של אנשים פרטיים בקהילה שרואים חשיבות בעשייה האמנותית וכמובן שהתיאטרון נסמך על קוני הכרטיסים המאפשרים להמשיך ולהעלות עוד הצגות. כל המשתתפים עובדים בהתנדבות מלאה.

אורי: "אנשים שואלים אותי מאיפה האומץ הזה להרים הצגה שהעלות שלה היא בסביבות 40 אלף דולר כשיש לך בחשבון של הארגון בקושי 3,000? אני לא מבינה על מה הם מדברים. אין פה עניין של אומץ, רק אמונה! אמונה שיש צורך בתיאטרון מקומי בעברית, אמונה שיימצאו שחקנים שישמחו לקחת חלק בפרויקט בלי לצפות לתמורה כספית, אמונה שיש מי שיקנה את הכרטיסים כי ההצגה שלנו טובה, ומצחיקה ורלוונטית ויותר מכל, ההצגה היא שלכם״, היא אומרת, ומוסיפה ״יש מי שתורמים בכסף, בתרומות נדיבות ויש מי שתורמים בעשייה, צילום, גרפיקה, כיבוד, מקום לחזרות וכמובן תמיכת העיתונים המקומיים והשחקנים שמשחקים ללא תמורה, הם שלנו, חברים, משפחה עמיתים לעבודה. כל אחד מהקהילה קשור בדרך זו או אחרת לתיאטרון. ובגלל זה צריך לבוא לפרגן וכל אחד בקהילה מרגיש (או צריך להרגיש) שותף במידה מסויימת. גם מי שרוכש ‏כרטיסים להצגה, מבחינתנו שותף של התיאטרון. בגלל זה אני מרשה לעצמי לומר שהתיאטרון הוא שלנו ושל כולנו".

לאחר בחירת התסריט המתאים, אורי החלה בליהוק של שחקנים להצגה והחלה לגייס שחקנים להזמין שחקנים מקצוענים וחובבנים לקריאה של הטקסט.שחקנים פוטנציאליים מגיעים לאודישנים, מתחילים, מוותרים, מתפטרים, מתחלפים עד שמגיעים לקאסט המושלם. משם חבלי הלידה הארוכים מתהווים להצגה ניפלאה.

13 שחקנים, מהקיבוץ ועד אילת

אורי מספרת כי השנה צירפה לשורות התיאטרון את מוטי סוויסה, בוגר בית הספר למשחק בית צבי, שלא מכבר הגיע מהארץ. יוצר, שחקן בחסד, מורה למשחק ובמאי שכייף לביים איתו הצגה (ושלא נשכח – מקעקע מקצועי). סוויסה (מוטיס) משחק את הנוכל החתיך, הפנטזיונר ושובה הלב (פורפרה). הוא השחקן הראשי בהצגה ואמן מוכשר שעיצב את התפאורה, תפר ושיפצר תלבושות, ובקיצור – נושם וחי את ההצגה בכל רגע נתון. מוטי, יליד אילת, חילק את שנות נעוריו בין כיתת אומנות לכדורגל בהפועל אילת. לאחר השירות הצבאי דיגמן, שיחק, ניהל וביים הפקות בידור. הוא סיים את בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי," הופיע בהצגות, סדרות, פירסומות וסרטים, למד משחק מול מצלמה ובימוי, לימד דרמה ומשחק בבתי ספר. ב-2018 השתתף בסרט אמריקאי שצולם בניו יורק "Mob Town" (כעת בבתי הקולנוע) ולפני חמישה חודשים הגיע הגיע אלינו.

על הבמה משחק גם יורם נחום, בתפקיד ראש העיר אוסקר פפרנו. יורם, קיבוצניק לשעבר, קבלן בריכות מצליח, הקים את התיאטרון יחד עם אורי ומשחק בהפקות של התיאטרון מאז הקמתו ב-2006 זו כבר ההצגה השישית בה מככב יורם. הפעם התפקיד ניראה כתפור  למידותיו של יורם שעושה את התפקיד לא פחות ממצויין.

יובל פלמון הוא בעל מוסך בברבנק שהחיידק בוער בו. הוא שיחק ב-2017 בהצגה "אישהבעלבית" בבימויה של גיטה זלצר וניראה כי הוא מרגיש מאוד בנוח על הבמה.

נועם ויטנברג, שזו לו הפעם הראשונה על במה כלשהי, עושה תפקיד קומי נפלא הקהל צוחק בכל רגע שנועם על הבמה.

הרב משעי הוא אילן אזולאי, מרפא באמצעות תדרים, מדריך רוחני ומרצה הוליסטי. אילן בוגר בית הספר למוסיקה "רימון״ ובי״ס למוסיקה ברקלי שבבוסטון. הוא גם כתב את ‏המוסיקה מקורית להצגה, ומביים בימים אלה סרט דקומנטרי, אילן מגלם את רבנו משעי בצורה פנומנלית. הוא מצחיק ומכניס לדמות פן קומי בציטוט אמירות מקראיות ולכל מצב יש לו משפט שמתחיל ב״שנאמר…״.

קובי כהן הוא היועץ המשפטי בהצגה. אורי: ״למזלנו קובי הוא מעצב, קבלן בנייה ונגר ובנה את התפאורה בעזרתם של יתר הגברים. ימים שלמים של עיצוב ניסור ובנייה. ‏אנחנו תיאטרון שעושה הכל״. קובי מתרגש מאוד, ושעות לפני ההצגה הוא מרגיש לא טוב אבל ההצגה חייבת להימשך ומהאנרגיה שמגיעה אליו מהקהל הוא מרגיש הרבה יותר טוב. אישתו שרון מביטה בגאווה בבעלה שבפעם הראשונה בחייו מופיע על הבמה מול קהל.

תפקיד קטן אבל משמעותי ומלא באופי עושה ילון ברלפיין כבעל האכסניה (ציון). ילון, קיבוצניק לשעבר וחשמלאי בהווה, השתתף בחוגי דרמה של התיאטרון וזו ההצגה השנייה בה הוא משתתף.

אדם בר (משה שרשור) ביום יום הוא אדם רציני מאוד. בהצגה בדמות האנדר דוג של הנוכל הממולח הוא משחק דמות קומית מצחיקה ביותר. אדם הוא איש פיננסים מצליח, מנטור וסופר שספרו Unleash Your Financial Powerhouse הפך לרב מכר באמזון. אדם מתמקד בהשתתפות ותרומה לקהילה ובהעצמת אנשים. הוא ״מר ישראל״ לשעבר ו״מר איירון גלדיאטור״ קליפורניה. הופיע על במות ובין השאר אף השתתף במחזות זמר בניו יורק ובוסטון.

את מוטי אלמליח (פוסטה בהצגה) רבים מכירים מאל על מדלפקי החברה ב-LAX והפרצוף הידידותי שמקבל אותנו בנחיתה חזרה בטיסות מהארץ. לא רבים יודעים אבל מוטי הוא שחקן מקצועי (שיחק בהבימה) ואו-טו-טו מסיים תואר בקרימינולוגיה.

מוטי מגלם תפקיד נפלא, ניירוטי, חששן ועל הבמה הוא פשוט שובה לב; משהו בחוסר אונים של פוסטה, התפקיד שהוא מגלם, ניכנס ללב .

את התפקידים הנשיים בהצגה מגלמות מורן רוף ומאי גוטרמן. מורן (לונה), שחקנית מקצועית בוגרת בית צבי, זמרת וקומיקאית מדהימה עושה תפקיד נפלא כאשת ראש העיר שחולמת להיות זמרת אופרה. מורן הצעירה מגלמת את לונה בת ה 54 עם איפור מוגזם ותוספת של חזה וישבן הדמות בנויה עם טקסט שנון ביותר ומצחיק כצפוי מקומדיה. ״אם לא מממשים את המימוש הוא לא מתממש ממוש״ – זה מה שאומרת אמא לונה לבתה בהצגה, מאי גוטרמן (נופית, הבת של ראש העיר) שאינה שחקנית מיקצועית אך נותנת תפקיד מקצועי ביותר. את מאי הכירה אורי כאשר השתתפה בסדנת האימפרוביזציה של התיאטרון. אורי מגדירה את מאי ככישרון מיוחד במינו.

גם את ‏פקחי העירייה בהצגה אף אחד לא פיספס. הקהל בכניסה לאולם מתקבל על ידי שני שחקנים שמשחקים את תפקיד הפקחים והם מחלקים דוחות בכניסה. זו אמירה על הזמן שהם מבלים יחד בעבודה וחולקים אותם חוויות מה שמביא את השניים לדבר יחד בצורה קומית .

הפקחים הם בן ג׳יבלי – ששון דוידוב, שחקן, בן 24 ,(Bengi) בוגר בית הספר למשחק The Lee Strasberg Theatre Film Institute בוגר סדנאות משחק בבית הספר של יורם לוינשטיין ובסמינר הקיבוצים. הפקח השני פיני אלעזרוב – ששון מורדוב, שחקן, זמר בעל קול פעמונים וקומיקאי. פיני אלעזרוב בן 24, בוגר בית הספר למשחק ״ענת ברזילי״ (מצטיין שלוש שנים ברציפות) ובוגר ובית הספר לקומדיה של ריק וויליאמס בלוס אנג'לס אליו קיבל מלגה למשך שנתיים. אלעזרוב שיחק בהצגות בביה"ס למשחק ובסדרת הטלוויזיה ״ג׳ודה״ והופיע עם תוכנית הסטנד-אפ קומדי שלו על במות שונות ברחבי הארץ. זכה פעמיים בפרס השחקן הקומי של השנה בביה"ס של ריק וויליאמס.

משפחה אחת גדולה

צוות ההצגה והמשפחות הפכו למשפחה אחת גדולה שכן כבר חודשים ארוכים שכולם מתפקדים כקבוצה של אנשים שיש להם מטרה משותפת, ליצור תרבות ישראלית מקומית ברמה גבוהה לקהל דוברי העברית שחיים כאן בלוס אנג'לס ובסביבה.

כולנו עובדים על ההצגה ומתנדבים בצורה כזו או אחרת בתיאטרון.

מיקה נחום, הבת של יורם נחום וכותבת שורות אלה,  אף היא מתנדבת באולם הקבלה להצגה ומקבלת את הבאים. הצגה הזו תשאיר אחריה חותם כלשהו, בין אם של זיכרון מחויך או של מחשבה חדשה, זווית הסתכלות מעט שונה.

אורי: ״תיאטרון זו חיה רעבה, היא רוצה את כל הזמן שלך: ללמוד בעל פה את התפקיד, למצוא את הדמות בעומק שלך עצמך, להתחבר אליה, להגיע לחזרות כשכולם יוצאים לבלות או מבלים זמן איכות עם המשפחה, להגיע לחזרות בתום יום עבודה מפרך ולעבוד עוד משמרת כאן עם השחקנים האחרים…

"לא פשוט. אבל זו חוויה שאינה דומה לשום דבר אחר. ה'ביחד' הזה, כור ההיתוך, ההיכרות העמוקה עם אנשים שעד לפני זמן קצר לא ידעת שהם קיימים. כייף גדול וגם התמודדות לא פשוטה לפעמים, ככה זה כשמדובר בבני אדם… וכולנו מתרגשים להציג בפניכם את מה שיצרנו יחד״.

==

ההצגה "מבקר המדינה" תעלה בתיאט'ר ווסט בהוליווד עד ה-26 לינואר. לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים, התקשרו לטלי ספיר  310-5576425 או לורד כהן  310-9076069.

המשך לקרוא

הופעות

כמו באמריקה, בפעם הראשונה

Published

on

בין החברים של נטאשה, מסמרים ונוצות והמוזיקה החדשה – ראיון עם מיכה שטרית לקראת הופעת הבכורה שלו בלוס אנג'לס, במועדון המינט ב-30 בינואר

״החברים של נטאשה״ הייתה אחת הלהקות המצליחות בשנות ה-90. החמישיה המופלאה הובילה את תור הזהב של הרוק המקומי עם שלושה אלבומי מופת: ״החברים של נטאשה״, ״שינויים בהרגלי הצריחה״ ו״רדיו בלה בלה", הצלחות גדולות שהשאירו חותם בעיקר בזכות המילים והמסרים הקשים והמלנכולים שאפיינו אותם.

בהגה הספינה אחזו שניים: ארכדי דוכין ומיכה שטרית, שכתבו, הלחינו וביצעו את כל השירים. למרות חברות אמיצה, הם גם סבלו מחילוקי דעות מקצועיות ויודעי דבר יאמרו גם שהמון אגו הוא שהוביל לפירוק הלהקה המצויינת ב-1996.  זו הייתה למעשה גם צומת דרכים גדולה עבור שטרית שעמד בפני משבר יצירתי מאתגר- המעבר למצוא את הדרך להפוך לסולן. שטרית צלח את האתגר ושיחרר אלבום בכורה מהפנט. ״מסמרים ונוצות״ היה הצלחה אדירה עם להיטים כמו שיר הנושא, "באביב", "טבריה", ו"אינתי עומרי“ שהפכו אותו לאחד אלבומי הרוק החשובים במוזיקה הישראלית. 

דוכין כבר הופיע אצלנו בלוס אנג׳לס מספר פעמים. עבור שטרית זוהי תהיה הפעם הראשונה. בשיחה קצרה מישראל סיפר לי על ההכנות להופעה הקרובה, ניזכר בנוסטלוגיה בתקופה עם ׳החברים של נטאשה׳ וגם על העבודה על אלבומו החדש.

מיכה, סוף סוף אתה מגיע אלינו. למה הקהל הישראלי אמריקאי יכול לצפות? 

״אני מאוד נרגש מהסיבוב הזה בארצות הברית. כן זו הפעם הראשונה. פשוט באמת עכשיו זה זמן טוב, הייתה הזדמנות שהתאימה ואני שמח להגיע. אני אנגן שירים מהאלבומים שלי וגם ׳מסמרים ונוצות׳ וגם שירים שכתבתי לאמנים אחרים: לאריק איינשטיין ועמיר בניון וכמובן את החומר מ׳החברים של נטאשה׳. זאת הולכת להיות הופעה אינטימית: אני עם גיטרה אקוסטית ורון בנקר על חשמלית, שילוב נפלא. אנחנו רצים ביחד הרבה זמן ויש למופע הזה סאונד משל עצמו והרגשה מיוחדת. הביצועים בהופעה הם הרבה יותר קרובים בכתיבה שלהם למקור ומבטאים את המקום שלי כ'סינגר סונג רייטר'.״  

איזו תקופה הייתה הכי פורה ויצירתית עבורך בחברים של נטאשה או כסולן ?

״תקופת הסולו שלי התחילה ב״מסמרים ונוצות״ שנישאה על התנופה הגדולה  מ״החברים של נטאשה״. אחרי זה עשיתי כל מיני דברים. דווקא עכשיו אני מרגיש שאני בתקופה מאוד פוריה. אני עובד על אלבום חדש שמשלב פופ עם סאונד אחר. האלבום הזה הוא יציאה כי הרוח וההשפעה שלו הם דווקא הילדים שלי (בני 5, 11 ו-13). באוטו הם משתלטים על ה'בלוטוס' ככה שאני שומע את כל הפליי ליסט שלהם. פופ, היפ הופ והרבה מוזיקה חדשה. זה גרם לי להיכנס לעולם מאוד כפי אבל גם פתח לי השראה. לא שזה יעשה אותי צעיר, עדיין אשאר בן 57, אבל הסאונד שלי הוא אחר, ההשפעות אחרות והכתיבה זה עדיין אני.  אני מארח באלבום החדש לא מעט אנשים אני קורא לו כרגע 'שירים מהמושב האחורי׳' בקרוב ייצא שיר ראשון מתוכו עם שימעון בוסיקלה. סנונית ראשונה ואני מקווה שיאהבו אותו".

יש הרבה ביקורת על המוזיקה החדשה, רבים טוענים שהיא שטחית וחוזרת על עצמה.

״אז אמרו, זה גם מה שאמרו עלינו כשהיינו צעירים –  ׳כולם מנגנים אותם אקורדים׳. היה אפילו שיר ׳כולם רוצים שירים פשוטים בשני אקורדים׳ של שלמה גרוניך. זה רק אומר שהתבגרת. עם הזמן אני נפתח לדברים חדשים. הקשבתי למוזיקה העכשווית ויש שם דברים מדהימים ומופלאים. פעם היינו תלויים ברדיו אבל היום יש הרבה מקומות לגלות מוזיקה חדשה. לכל אחד יש את המוזיקה שלו, אני פשוט שומע מה שבא לי: היפ הופ , אינדי  וגם לא זנחתי את המוזיקה הוותיקה".

איזו מוזיקה או אמן השפיעו עליך?

״בצעירותי הושפעתי מכותבי מילים כמו מאיר אריאל, בוב דילן ולו ריד שעזרו לי למצוא את הקול  והדיבור האישי. היום אני מאזין למוזיקה מסיבות אחרות, מקשיב לאיך בן אדם שר ואיך ההפקה נשמעת. כל דבר שאני נחשף אליו משפיע בסופו של דבר. זה יכול להיות מיילס דייויס, ג׳ון קולטריין וגם הרד הוט צ׳ילי פפרס. זה לא משנה מאיפה זה בא, גם מהמוזיקה הערבית. אתה תמיד יכול למצוא קצב מעניין או צליל מעניין יש הרבה צבעים והרבה יופי".

איך הפירוק של החברים של נטאשה והפרידה מארכדי דוכין הוציאה הצלחה כל כך גדולה כמו ״מסמרים ונוצות״? 

״את המשבר עברתי לפני שהוצאתי את האלבום. חשבתי מה יהיה ומה אני אעשה. לאט לאט  נרגעתי. הבנתי שאני בסך הכל רגיל ויודע מה לעשות, זה בדיוק מה שעשיתי בחברים של נטאשה- כתבתי והלחנתי לא מעט שירים וגם שרתי חלק מהם שהיו מהותיים וטובים. אז קיבלתי ביטחון ולאולפן נכנסתי עם שני חברים טובים, שותפים ביצירה: יזהר אשדות וברי סחרוף. עם מוזיקאים בסדר גודל כזה אין לך מה להפסיד רק להרוויח. כתבתי כמה שירים טובים וכבר באולפן התחלתי להרגיש שקורה משהו וידעתי שיש אלבום טוב שאני קודם כל עומד מאחוריו ומרגיש שהוא מבטא אותי. לא ידעתי איך הקהל יקבל אותו זאת תמיד תעלומה. אבל היא נפתרה מהר מאוד. השירים ׳שרפו׳ את  הרדיו, הקהל אהב והכל ישב טוב וזה היה מעבר חלק מלהקה לסולו. האלבום הזה הפך להיות אלבום חשוב ולא משבר".

יש סיכוי לקאם באק אמיתי עם החברים?

״אנחנו עושים ביחד את ההופעה של רדיו בלה בלה. מפוצצים את הקהל וזה מדהים, זה נשמע יותר טוב מהאלבום עצמו, זו הפעם הראשונה שאנחנו עושים את זה מההתחלה עד הסוף, זה מרגיש כמו בכורה מאוחרת .״החברים של נטאשה״ זו הייתה תקופה נפלאה אבל להתגעגע ממש לא. אני זוכר לטובה ובסך הכל מברך על הזמן שעבר אבל עכשיו יותר מעניין אותי זה להסתכל קדימה. אני עסוק בהווה: להוציא את השירים החדשים, להמשיך להופיע, להנות מהאישה והילדים וכל יום הוא מתנה".

מסר לקהל הישראלי לקראת ההופעה.

״בואו, שאני לא אשאר לבד… (צוחק). תהיה הופעה חמה, קרובה ומרגשת. יהיה כיף!״ 

מיכה שטרית יופיע ב  30 בינואר במועדון  THE MINT  בפיקו רוברטסון  בשעה 8:00pm  לפרטים וכרטיסים: 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות