Connect with us

גוף ונפש

פסיכולוגיה חיובית עם יהודית כץ: לא מושלמים, אבל לגמרי בסדר

Published

on

ישנם אנשים שתמיד רוצים להספיק עוד ולהיות הטובים ביותר, וישנם אנשים שרוצים להשתפר במה שכבר יש להם • ארבע שאלות שיעזרו לכם להבין: האם אתם פרפקציוניסטים או אופטימליסטים?

מאת: יהודית כץ

מר וגברת ואן דורט פשוט חייבים שהחתונה של בנם הצעיר והמוכשר, ויקטור, תהיה מושלמת. ״זה יום נחמד, לחתונה מהוללת״, שרה הגברת ואן דורט. ״נערוך חזרה, כדי שהכול יתנהל כשורה״, מזהיר בעלה. ״נקווה שמה שיתרחש, יהיה בדיוק מה שתכננו״, מתפללת הגברת, ״ששום דבר לא צפוי לא יפריע לאווירה״, ממשיך מר ואן דורט. ״ושכל דבר קטן, כל דבר יחיד, מיקרוסקופי וקטן, יתנהל בדיוק לפני התכניות שלנו״, הם שרים יחד בהרמוניה מושלמת.

כששרים שיר שמהלל שלמות זה כמעט כמו לשלוח הזמנה ישירות לביתו של מרפי. ובאמת, בהמשך הסרט ״חתונת רפאים״, של הבמאי טים ברטון, הוא רצף של דברים שמשתבשים. חתן שמת וקם לתחייה, קפיצה זריזה אל עולם המתים, רוצח משוחרר והמון אמונות טפלות.

אם צפיתם בסרט, ודאי הסתכלתם על הזוג ואן דורט במידה של לגלוג ושעשוע. אבל גם אנחנו, אנשים שלא צוירו באנימציה ושלא נכתב עבורם תסריט שנון, מתנהגים כך בדיוק: אנחנו מנסים לוודא שאנחנו יודעים בדיוק כיצד ינועו גרמי השמים ביום ההרצאה שלנו, מנסים לחשב סטטיסטית את הבעיות הצפויות, מתפללים ששום דבר לא ישתבש ומתכננים תכניות עד הפרטים הכי קטנים. בשפת העם נהוג לקרוא לזה פר־פקציוניזם.

פרפקציוניסט מאושר ופרפקציוניסט אומלל

אחת המשימות שאנשים נתקלים בהן במהלך ריאיונות עבודה היא בקשה לפרט את התכונות השליליות והחיוביות שלהם. רוב האנשים עונים בלי לחשוש שהתכונה השלילית שלהם היא פרפקציוניזם. הרי אין שום סיבה שמעסיק פוטנציאלי לא ירצה להעסיק אדם שמעיד על עצמו שמשימת חייו היא ליצור דברים מושלמים. להפך, זה בדיוק העובד שהוא צריך לחפש.

אלא שבפועל זה קצת יותר מסובך. ד״ר טל בן-שחר מסביר בספרו אושר אפשרי שיש שתי צורות של פר־פקציוניזם. האחת אדפטיבית ומיטיבה, שמביאה לחיים מאושרים ומוצלחים, והאחרת הרסנית ממש. הוא גם קורא לכל ילד בשמו: את הפרפקציוניסט האדפטיבי הוא כמנה ״אופטימליסט״ (מהמילה הלטינית ״אופטימום״, הטוב ביותר שאפשר), ואת הפרפקציוניסט הבעייתי הוא מכנה פשוט ״פרפק־ ציוניסט״.

איך נראים שני הטיפוסים הללו? האופטימליסט הוא אדם שאפתן שמוכן לעשות הרבה עבור הגשמת מטרותיו אך מקפיד לתזמן בלו״ז שלו ארוחת צהריים, מנוחה ורגיעה. הוא משקיע במערכות היחסים שלו ומבלה שעות איכות עם הילדים, אבל מרגיש לגמרי בסדר שהבית מבולגן קצת לפעמים, או כשמתבזבזת שעה לא מתוכננת על סידורים, פקקים או אירועים בלתי צפויים. לעומת זאת, לוח השנה של הפרפק־ציוניסט נראה הרבה יותר מרשים. הוא מכניס ללו״ז עבודה במשרה מלאה ועוד כמה פרויקטים מהצד, מתעקש להיות ההורה שיביא את העוגה המושקעת ביותר לגן, עושה מנוי משולב לחדר הכושר, מאמן בעצמו את הכלב, נלחם להיות רומנטיקן, בן אוהב שמבקר את הוריו כל שבוע ומגדל בעצמו ירקות אורגניים, ובאופן כללי הוא הבחור שחייו נראים כמו קריקטורה לחיים מושלמים.

לרוב, אחרי שתמה עבודתם של המאיירים שמתארים את חייו של הפרפקציוניסט, נותרים שבבי מחקים וחידודי עפרונות של עייפות, תשישות, תחושת אכזבה, אשמה ודכדוך. מה שנראה יפה על הנייר לא תמיד מתכתב עם מציאות משתנה, שיש בה אירועים בלתי צפויים ומגבלות של הכוח האנושי. בפשטות, אופטימליסט הוא זה שמנסה להוציא את המרב מהמצב הקיים ומסתפק בטוב האפשרי, והפרפקציוניסט הוא זה שעושה גלגלונים באוויר כדי לעשות מניפולציות על המציאות ולא מוכן לחיות עם תוצאות שהן פחות ממושלמות.

דיוקן עצמי של הפרפקציוניסט והאו פטימליסט

בהתאם להגדרות העולם שלהם, שני הטיפוסים האלה חיים את חייהם. הפרפקציוניסט מאמין שהמציאות תשנה את מסלולה בהתאם לתכניותיו, מתייחס לעייפות כאל תוצר לוואי לא לגיטימי ומציב לעצמו סטנדרטים לא אפשריים לקיום האנושי. הוא חש הקלה רגעית אחרי שהוא מגיע ליעדיו אך חוזר מיד לתחושת הפחד מפני הכישלון הצפוי. תוצאות בינוניות אינן מספיקות לו והוא מלקה את עצמו בגללן. בריאותו נפגמת בשל הלחץ האינטנסיבי שאינו נגמר והוא נמצא בסיכון להפרעות מסוגים שונים. ההערכה העצמית שלו נפגעת אנושות מכל כישלון או עיכוב והביטחון העצמי שלו שביר. ניהול הזמן של הבחור שתמיד מנסה לדחוס יותר ויותר גורם לו להרגיש שאריה רעב רודף אחריו, מערכות היחסים שלו לחוצות והוא לא מסוגל להתמודד עם ביקורת וההנאה מחיי היומיום שלו נפגעת.

האופטימליסט, לעומתו, נהנה מהדרך ולא רק מהתוצאה הסופית. הוא אינו חושש מכישלונות מפני שהוא מניח שהם יגיעו. יש לו די זמן ומוכנות להתמודד וללמוד מהם. הוא בריא יותר מהפ־רפקציוניסט, פיזית ונפשית. יש לו יותר זמן פנוי שהוא מנצל לרגיעה, להתבוננות ולפיתוח עצמי. מערכות היחסים שלו פתוחות ומכילות, מותר להעביר בהן ביקורת, לשתף ולייעץ. האופטימלי־סטים אינם חוששים לחבור לקולגות, לחברים ולשותפים ואינם מאוימים מרעיונות ומאנשים חדשים. הם מחנכים את ילדיהם על ערכים של קבלה ושל הערכה עצמית ומשננים להם שהדרך חשובה מהתוצאה. לבסוף, ההערכה והביטחון העצמי שלהם יציבים יותר.

מורה נבוכים למאבחן העצמי

מובן שקשה למצוא אדם שכולו פרפקציוניסט או אופטימליסט. כולנו נעים על הרצף הזה בתחומי חיים שונים. אתם רוצים לדעת אם האמביציה שלכם היא פרפקציוניסטית או אופטימליסטית? ד״ר בן-שחר מציג ארבע שאלות שיעזרו לכם להבין היכן אתם עומדים:

1. מה הכישלון שלי אומר עליי?

מערכת היחסים עם הכישלונות, העיכובים והאתגרים בחייכם מעידה רבות על צורת החשיבה שלכם. האם הצלחה היא קו ישר או שמא גרף מפותל? אופטימליסטים מתייחסים אל הכישלונות בהבנה, שכן הם חלק מהדרך להצלחה, הם אינם חוששים מפניהם ואינם מניחים להם להגדיר אותם. פרפקציוניסטים בורחים מכישלונות כמו מאש ויעדיפו להישאר באזור הנוחות הבטוח.

2. את מי אתה חושב שאתה מבקר?

סיימתם מצגת שעמלתם עליה שעות רבות, או הצעתם רעיון לבת הזוג וכעת היא עומדת מולכם מחייכת ואומרת: ״שמע, אני חושבת שאתה טועה ואולי כדאי לנסות דרך אחרת״. האם אתם מורטים שערות בכעס, נעלבים במפגיע וזועקים בתסכול עד שנשימתכם נעתקת? או שאתם ממשיכים באותו המטבע ואומרים: ״מעולה, אני רושם״? הפרפקציוניסטים לא אוהבים ביקורות, אינם יודעים איך להתמודד איתן ועושים הכול כדי להימנע מהן, אפילו במחיר של פגיעה במערכות היחסים. אופטימליסטים מאמצים ביקורת ככלי להשתפרות ומתייחסים באופן שונה לחוויות חדשות ובלתי מוכרות. פרפקציוניסטים חוששים מהלא נודע והאופטימלסטים מחבקים אותו.

3. מראה מראה שעל הקיר:

לשם התרגיל, תנו הצצה בעצם המלבני שממנו נשקפת דמותכם (כלומר המראה שבחדר). האם אתם חשים רגש חיובי? האם כשאתם חושבים על הדרך שעשיתם, על הירידות ועל העליות שחוויתם, אתם מסוגלים להגיד: ״אני דווקא די בסדר״? אם כן, מזל טוב, אתם אופטימליסטים. אם לא, אתם יודעים לאיזו קטגוריה אתם משתייכים.

4. מעכשיו ועד הנצח:

האם אתם מאמינים שאנשים מסוגלים להשתנות? האם אתם חושבים שמה שמפריד ביניכם ובין הצלחה אלה המאמצים שלכם, או הגנטיקה בה צוידתם? הפסיכולוגית וחוקרת המוטיבציה היידי גרנט הלוורסון מבחינה בין הרצון ״להיות טוב״ לבין הרצון ״להשתפר״. אם כל מה שאכפת לכם זה ״להיות טובים״ ובאיזה אופן אנשים מעריכים אתכם, יש לכם דפוס חשיבה מקובע. אם אתם שואפים להשתפר, יש לכם דפוס חשיבה מתפתח.

חשיפה לבינוניות

אם בדקתם את עצמכם וגיליתם שהנטייה לרדוף אחר השלמות גוזלת מכם טיפות אושר חשובות, זמן, משאבים וגם את ההנאה שבדרך – אל דאגה, יש מה לעשות! פרנסיס בייקון, אביה הפילוסופי של המהפכה המדעית, אמר שכדי לשלוט בטבע צריך פשוט לציית לו. בייקון התכוון לכך שכדי לנצח את גרמי השמים, תנועת המכוניות וגבולות היכולת האנושית צריך להכיר בכך שהם שם, להשלים איתם, להבין שאי אפשר לשנותם ולפעול יחד איתם.

הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בפסיכולוגיה מדבר על ״חשיפה לבינוניות״, או חשיפה למציאות אם תרצו. הוא מעודד אנשים להיחשף כחלק מהחיים למצבים שבהם התכניות אינן מתגשמות בדיוק כפי שרצו, שדברים לא עמדו בשורה יפה ומסודרת וכשהכישלון נשף בעורף. אחרי אירוע כזה צריך להבין שזה בסדר, לגיטימי ואנושי ולשאול: ״איך אעשה זאת טוב יותר בפעם הבאה?״. בן שחר קורא לנו לחבק את העיכובים הקטנים הללו בדרך כדרך הטובה ביותר להשתפרות.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית, היא מלווה אנשים באופן אישי ועוזרת להם ליישם כלים פרקטיים מתוך המחקר הפסיכולוגי בחייהם האישיים. יהודית גם מייעצת לישראלים בארה״ב באמצעות סקייפ.
לאתר האישי: www.judithkatz.me

גוף ונפש

לג׳נגל את החיים: 5 רעיונות לאיזון בין הקריירה לכל השאר

Published

on

הגשמה עצמית בעבודה היא מצרך נפלא ונדיר • האם ניתן לשלב אותה עם עוד כמה פרטים שוליים כמו משפחה, ספורט ו(חלילה) זמן פנאי? • טיפים לחיים מאושרים יותר

עומר היה מנהל בכיר בחברה גדולה. היו לו 140 עובדים, משכורת מכובדת והמון אחריות איש קריירה מצליח
לכל הדעות. עומר היה מסוג האנשים הללו, שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה; 280 שעות עבודה בחודש, רץ ממשימה למשימה, עובר מפגישה לפגישה, ותמיד, אבל תמיד עם 1500 מיילים שלא נקראו. הוא היה מותש, מיחושים וכאבים משונים החלו להופיע – אבל הוא לא היה יכול להפסיק. הוא לא רצה לעצור.

הגשמה עצמית בעבודה היא מצרך נפלא ונדיר, האם ניתן לשלב אותה עם עוד כמה פרטים שוליים כמו משפחה, ספורט ו(חלילה) זמן פנאי? באווירת הפודקאסט על השילוב המאתגר בין עבודה וחיים פרטיים, ריכזתי עבורכם 5 עקרונות מכתבות עבר פופולאריות. כדאי לגזור ולשמור, אבל בעיקר לקרוא וליישם.

1. חפשו את הסיבה לחיות ולהיות – איקיגאי

"מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?". ילד אחד חולם להיות כבאי, אחר רוצה להיות טייס, השלישית חולמת
להיות רופאה, הרביעי מפנטז על קריירה בציור. הם לא חושבים על איזה מקצוע יניב משכורת שמנה יותר, יעניק להם מעמד חברתי, או על מה יהיה נחמד לספר בארוחת הערב עם החברים. בספר "האלכימאי" של פואלו קואלו יש ציטוט מעורר מחשבה. הוא אומר שכל ילד יודע מה ייעודו ומהם חלומותיו, כיוון שהילדות מאופיינת במחשבה שכל האפשרויות פתוחות. כשאנו גדלים אנו מתחילים לפקפק ביכולת שלנו להגשים את כל אותם יעדים. אבקש מכם לשנן את המילה היפנית: "איקיגאי".

איקיגאי מי? המונח היפני “ Ikigai ” הוא בתרגום חופשי "הסיבה להיות ולחיות". הביטוי היפני מתייחס לשאלה "מה גורם לי לרצות לקום בבוקר?". כדי להתאימו לתרבות המערב, אנחנו מדברים על ארבעה מרכיבים שיגרמו לכם למצוא משמעות במקום שאתם מבלים בו את מרבית שעותיכם; העבודה שלכם. ארבעת השאלות הן: מה אני אוהב/ת לעשות? במה אני טוב/ה? מה העולם צריך? וממה אני יכול/ה להרוויח כסף? אם תמצאו את מה שחופף בתשובה על ארבע השאלות הללו – הרי לכם ״איקיגאי!״.
היפנים מאמינים שלכל אחד מאיתנו יש איקיגאי, ועל כל אחד מוטלת החובה לחפש אותו .

2. תפסיקו לטבוע בים המידע

כולנו מרגישים שאנחנו עסוקים מאוד, וזה לא רק נדמה לנו. אם פעם סוכני נסיעות טיפלו עבורנו בחופשה השנתית, זבנים בחנות עזרו לנו למצוא בדיוק את הפריט שחיפשנו, ומזכירות הקלידו עבורנו מכתבים ומסמכים כיום אנחנו עושים את כל אלה בעצמנו, בנוסף למשרה ה"אמיתית" שלנו. המוח גם מותקף כל העת בסוגים שונים של מידע – חדשות עיתונאיות, אמיתיות ומומצאות; קשקשת ברשת – בפייסבוק, בטוויטר,
בווטסאפ ועוד ועוד. רק המאמץ להבחין בין מידע חשוב שצריך לשמור, לבין השטויות שאפשר לשכוח – גוזל משאבים רבים – אז מה הפלא שרובנו מתרוצצים בעולם מבולבלים ומודאגים.

מתברר שלכל אחד מאיתנו יש כמות מסוימת של מידע שהוא יכול להכיל, או – Optimal Stimulation Level הרף האופטימלי לגרייה חושית (OSL). כשאנחנו עוברים את הרף הזה נוצר עומס קוגניטיבי – שמתבטא בשלל דרכים: אנחנו סובלים כל הזמן מסטרס; קשה לנו להירדם בלילה; אנחנו עצבניים, נרגזים ולא פעם מתפרצים על הילדים או על בני הזוג; וכל הזמן בטוחים ששכחנו משהו ממש, אבל ממש חשוב (מי לא חזר הביתה לוודא שנעל את הדלת וסגר את ברז הגז?) מחר על הבוקר תשליכו את הטלפון לפח הקרוב, ותצאו ליער לחבק עצים.

3. לכו לישון

דמיינו מצב בו לא תוכלו לאכול במשך שבוע. זו ללא ספק משימה קשה, אבל אל סוף השבוע הזה תגיעו בעיקר בתחושת רעב בלתי נשלטת וכמה קילוגרמים פחות. עכשיו נסו לדמיין שבוע שלם ללא שינה. כאן מצבכם יהיה חמור הרבה יותר, אחרי כמה ימים שכאלה לא תצליחו בכלל לתפקד. בניסוי שנעשה על עכברים (ולא על בני אדם מסיבות מובנות מאליהן) גילו אחוזי תמותה מטורפים אחרי מניעת שינה במשך שבועיים.

מניעת שינה נחשבת כלי עינויים יעיל במיוחד, מנחם בגין, למשל, עבר עינוי מהסוג הזה בכלא שינה ברוסיה על ידי ה- NKVD ותיאר זאת כעייפות נפשית, ערפול חושים ותאווה לשינה שאף חסך אחר; רעב או צימאון לא משתווים לה.

מחקרים מראים שאפילו סטיות קטנות וויתור על כמות יחסית קטנה של שעות שינה אינן מגיעות ללא מחיר ומשפיעות על הבריאות, מצב הרוח, היכולות הקוגניטיביות והפרודוקטיביות שלנו. אנחנו נעשים מתוחים יותר, חסרי סבלנות,אימפולסיביים, צורכים כמויות גדולות יותר של פחמימות וסוכרים, מעלים במשקל, ומבינים
טוב פחות ניואנסים חברתיים. הזיכרון קצר וארוך הטווח שלנו נפגע, מהירות התגובה צונחת, היכולת להתמקד ולהתרכז מתפיידת, ועל קבלת החלטות שקולה, חישובים מסובכים והתמצאות מרחבית אין בכלל מה לדבר.

4. צאו לחופשה

רובנו כמהים לחופשה, ובאותה הנשימה, לא מנצלים לגמרי את ימי החופש שלנו. ובואו נהיה כנים – סידורים, טסט לאוטו וטיפול בילדים חולים בבית לא נחשבים חופש. מה גורם לנו לא לקחת חופש? קשה לנו להרשות לעצמנו, אנחנו מתקשים לתכנן מראש, מצפים לקבל החזר על ימי חופש לא מנוצלים, פוחדים שיווצר עומס
בעבודה, ״נאבד שליטה על העבודה״ וגרוע מזה מהרהרים ב״מה יגידו״ על כך שאנחנו מעיזים לצאת חופש בזמן שיש כל כך הרבה לחץ.

המחקר מראה שהפסקות הן חלק הכרחי בהתקדמות שלנו כדי להישאר חדים וטובים בעבודה. על פי מחקר של סבינה סונטק, חוקרת מאוניברסיטת מנהיים: ״חופשות מהעבודה מאפשרות לעובדים להישאר אנרגטיים, מעורבים, בריאים, גם בעת התמודדות עם דרישות גבוהות מהעבודה״.

מחקרים בעבר גם הראו שחופשות תורמות לרוגע שלנו ומשפרות את הבריאות שלנו. כך, למשל, אחת הדרכים להימנע מלחץ בטווח הארוך היא חופשות. אבל גם לחופשה טובה חוקים משלה, וכדי לנצל את המירב מימי החופש עלינו להקפיד על כמה עקרונות חשובים.

5. פשוט אימרו לא

הם מבקשים, שואלים או מציעים לכם משהו. הקול הפנימי שלכם זועק ״לא! פשוט תגיד לא!״ אתם כבר יכולים להרגיש את זה יוצא מגרונכם, ובסוף יוצא לכם מן: ״אהמממ, בסדר, טוב, עוד מעט". לא נעים לנו להגיד ״לא״. אנחנו לא רוצים לפגוע. לא רוצים לאכזב. אנשים נחמדים אומרים "כן" ועוזרים.

ללמוד להגיד לא עוזר לנו להיות יותר נאמנים לעצמנו ויותר אמיתיים עם אחרים. אנחנו יכולים ללמוד לכבד את הזמן שלנו, ולהגיד ״מצטערת, זה לא מתאים לי״. ואפילו- אנחנו יכולים ללמוד לחיות עם הנורא מכל – מה שאולי מישהו יחליט לחשוב עלינו. אמנם להגיד לאחרים כן, יכול להשפיע הרבה על המקצוע, המוניטין והצמיחה המקצועית שלכם. אבל להגיד לא – במיוחד כשקצת לא נוח לעשות את זה, זה אחד מהצעדים הכי משמעותיים שתוכלו לעשות אל עבר הצמיחה האישית שלכם.

המשך לקרוא

גוף ונפש

מחקר ישראלי: זהו המקור לעצבנות שלפני המחזור

Published

on

נשים רבות סובלות בשבוע שלפני המחזור מעצבנות, ונהנות פחות מדברים שבדרך כלל עושים להן טוב על הלב • מחקר של האוניברסיטה העברית והדסה חשף את הסיבה: המוח של הנשים מפרש בתקופה זו בצורה שונה את החוויות שלהן

סובלת בשבוע שלפני המחזור ממצב רוח ירוד ומעצבנות? מחקר ישראלי חדש פתר את התעלומה: המוח של הנשים מפרש בתקופה זו, בצורה שונה, דברים שבדרך כלל גורמים להן הנאה. תסמונת קדם־וסתית (PMS) היא תופעה מוכרת ונפוצה אצל נשים בגיל הפוריות, ומקורה בשינויים הורמונליים בגוף האישה בתקופה זו. החוקרים ביקשו לבדוק מה גורם לעצבנות היתר ולהנאה הפחותה בקרב הנשים בתקופה זו.

ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת הבינלאומי הנחשב Psychoneuroendocrinology.

בניסיון להבין את מקור הבעיה קיבצו החוקרים 20 גברים ונשים בני 20 עד 30. קודם לכן הם וידאו שאיש מהמשתתפים בניסוי איננו סובל מבעיה כלשהי או נוטל תרופות שעלולות להשפיע על מצב רוחו ותפקודו. בשבוע שלפני המחזור הראו החוקרים לנשים, ולגברים, קטעים מסרטים שונים ובהם "מלך האריות". הקטעים שבהם צפו הנשים והגברים היו גם משמחים, וגם מעציבים, ומחקרים קודמים שנערכו הצביעו על כך שהקטעים הללו גורמים לצופים בהם הנאה, או שמחה, תלוי בקטע שבו הם צופים.

ממצאי המחקר הצביעו שהמוח של הנשים פירש אחרת את הקטעים מהסרטים, וכי הקטעים שהיו אמורים לגרום להן הנאה לא עשו את העבודה. לעומת זאת, הגברים נהנו בקטעים הללו. במילים אחרות: נמצא כי המוח של נשים, שנמצאות בשבוע שלפני המחזור, מעבד בצורה שונה אירועים שונים, וזו הסיבה הגורמת להן להיות עצבניות יותר בתקופה זו וליהנות פחות מדברים שבתקופות אחרות עושים להן טוב על הלב.

"למחקר יש משמעויות מרחיקות לכת לגבי כל תחום מחקרי שעוסק בהבדלים מגדריים. תוצאותיו מצביעות על הצורך להתחשב במצב ההורמונלי הנשי במחקרים הבוחנים הבדלים בין גברים ונשים", אמר פרופ' גואלמן.

החוקרים יאמצו את ממצאי המחקר לטובת מחקר נוסף, שבו ינסו למצוא דרך לפתור תופעה אחרת, חמורה הרבה יותר, שממנה סובלות נשים בגיל הפוריות: דיכאון קדם־וסתי – הגורם גם לחרדה, לכעס ולמצבי רוח קיצוניים בשבוע שלפני הווסת.

מתופעה זו סובלות 3% עד 8% מהנשים בעולם. כיום נוהגים לטפל בבעיה באמצעות תרופות פסיכיאטריות. המחקר העתידי נועד למצוא תרופות "קלות" יותר, שכן לתרופות הפסיכיאטריות יש תופעות לוואי קשות.

המשך לקרוא

גוף ונפש

מה חדש באונקולוגיה?

Published

on

אחת הנקודות המלהיבות בתחום האונקולוגיה הינה חידושי המקצוע • החידושים המשמעותיים כוללים שיפור משמעותי באבחנות, בטיפולים מניעתיים וגם בטיפולים נקודתיים וספציפיים

בהשוואה לעבר, כיום יש לנו הבנה יותר רחבה ומדעית בתחום האונקולוגיה. אם פעם, כל מה שרופא היה יכול לעשות זה להחזיק את יד החולה הגוסס, הרי נכון להיום יש הרבה אמצעים לאבחן, לטפל, להחלים או לפחות להאריך את חייו ולעלות את
איכות חייו של המטופל.

בנושא של אבחנת המחלה – אם פעם היה רנטגן פשוט, כיום ישנן בדיקות אל-קוליות

(אולטרסאונד), בדיקות CT, MRI ו- PET CT. קיימות גם בדיקות המבוססות על הזרקת איזוטופים מיוחדים המחוברים לנוגדנים ספציפיים.

• • •

אם בעבר בבדיקה פתולוגית היו רואים רק תאים, הרי נכון להיום יש לנו כבר צבעים ספציפיים, נוגדנים ספציפיים, בדיקת הגנים של התא הממאיר ותגובות כימיות בתוך התאים, שלפיהם אפשר לפרש ביתר דיוק על סוג המחלה שמצאו.

גם בדיקות הדם כיום השתפרו עד כדי כך, שמעבר לאפשרות בדיקת תפקודי כבד, כליות ויתר המערכות בגוף, קיימת הבדיקה הנוזלית (LIQUID BIOPSY) שבה אפשר לגלות תאים סרטניים או חומרי DNA ספציפיים לתאי סרטן הנמצאים בדם.

• • •

בנוסף, כיום בבדיקת צואה ניתן לגלות 96% ממקרי סרטן המעיים בשלב יחסית מתקדם, כך שלאט לאט הצורך לפעולות פולשניות, כמו קולונוסקופיה, בהרבה מקרים כבר פוחת.

יעילות בטיפולים הורמונליים

אפשר גם לבדוק תאים אברונים בשתן (סרטן שלפוחית השתן) או ליחה (סרטן ריאות).

בימים אלו אנחנו גם משלבים הדמיה עם בדיקות פתולוגיות, כך שגוש לא ברור, כמעט בכל חלק בגוף, יכול להיות נגיש לבדיקה במחט של התאים המייצרים את הגוש הזה.

בטיפולים של פעם היו מסוגלים רק לנתח. לאחר מכן מצאו תועלת להקרנות המסוגלות להרוג תאים סרטניים. יש גם את האפשרות של הזרקת איזוטופים להרוג את כל תאי הסרטן בגוף. לדוגמה: סרטן בלוטת התריס שהתפשט, עדיין אפשר להביא את המצב להחלמה מלאה בעזרת איזוטופים של יוד (Isotope Iodine).

• • •

אט אט האנושות מצאה יעילות בטיפולים הורמונליים, כמו למשל בסרטן השד או הערמונית, והחלפת טיפולים מרעילים (כימותרפיה) בטיפולים אנטי-מטאבוליטים הגורמים לתאים להפסיק לגדול.

• • •

היום כבר הגענו לעידן טיפולים אימונולוגיים, ללא רעלים. טיפולים ביולוגיים של חומרים אנטי חלבוניים מסוימים שעוצרים את הגדילה של תאי הסרטן וטיפולים מכווני מטרה (TARGETED THERAPY). יש אפילו כדורים לטיפול בסרטן שהפעילות של כדורים אלו נעשית על ידי הגנים המסרטנים וכמעט ללא תופעות לוואי לחולה.

ממצב דיכאוני לתקווה ממשית

הדבר המאתגר ביותר את האונקולוגיה של היום הינו מציאת שילובים נכונים של חומרים שונים שיפעלו יחדיו בצורה פחות מרעילה וישפרו את תוצאות הטיפול.

אם זה שילוב של חומרים כימותרפיים עם טיפולים אימונולוגיים, או בשילוב של חומרים ביולוגיים עם תרופות חדשות, שיעזרו למנוע התנגדות של הגוף בעצמו ושל תאי הסרטן נגד הטיפולים האימונולוגיים, ובכך מעלים את רמת היעילות של הטיפולים הביולוגיים.

טיפולים אלו כבר נכנסו כיום לסל הטיפולים האפשריים.

מבחינתי, קשה לי להאמין איך העולם האונקולוגי השתנה בכל המישורים בזמן היחסית קצר של הקריירה שלי (עד כאן 35 שנים).

כפי שציינתי במאמרי האחרון, הנושא האונקולוגי מתרחק ממצב דיכאוני ומתקשר במהירות למישור התקווה הממשית.

8737 Beverly Blvd #203 Los Angeles 90048 // (323) 525-1111

5363 Balboa Blvd #345 Encino 91316 // (818) 728-8444

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות