פסיכולוגיה חיובית עם יהודית כץ: לא מושלמים, אבל לגמרי בסדר - שבוע ישראלי
Connect with us

גוף ונפש

פסיכולוגיה חיובית עם יהודית כץ: לא מושלמים, אבל לגמרי בסדר

Published

on

ישנם אנשים שתמיד רוצים להספיק עוד ולהיות הטובים ביותר, וישנם אנשים שרוצים להשתפר במה שכבר יש להם • ארבע שאלות שיעזרו לכם להבין: האם אתם פרפקציוניסטים או אופטימליסטים?

מאת: יהודית כץ

מר וגברת ואן דורט פשוט חייבים שהחתונה של בנם הצעיר והמוכשר, ויקטור, תהיה מושלמת. ״זה יום נחמד, לחתונה מהוללת״, שרה הגברת ואן דורט. ״נערוך חזרה, כדי שהכול יתנהל כשורה״, מזהיר בעלה. ״נקווה שמה שיתרחש, יהיה בדיוק מה שתכננו״, מתפללת הגברת, ״ששום דבר לא צפוי לא יפריע לאווירה״, ממשיך מר ואן דורט. ״ושכל דבר קטן, כל דבר יחיד, מיקרוסקופי וקטן, יתנהל בדיוק לפני התכניות שלנו״, הם שרים יחד בהרמוניה מושלמת.

כששרים שיר שמהלל שלמות זה כמעט כמו לשלוח הזמנה ישירות לביתו של מרפי. ובאמת, בהמשך הסרט ״חתונת רפאים״, של הבמאי טים ברטון, הוא רצף של דברים שמשתבשים. חתן שמת וקם לתחייה, קפיצה זריזה אל עולם המתים, רוצח משוחרר והמון אמונות טפלות.

אם צפיתם בסרט, ודאי הסתכלתם על הזוג ואן דורט במידה של לגלוג ושעשוע. אבל גם אנחנו, אנשים שלא צוירו באנימציה ושלא נכתב עבורם תסריט שנון, מתנהגים כך בדיוק: אנחנו מנסים לוודא שאנחנו יודעים בדיוק כיצד ינועו גרמי השמים ביום ההרצאה שלנו, מנסים לחשב סטטיסטית את הבעיות הצפויות, מתפללים ששום דבר לא ישתבש ומתכננים תכניות עד הפרטים הכי קטנים. בשפת העם נהוג לקרוא לזה פר־פקציוניזם.

פרפקציוניסט מאושר ופרפקציוניסט אומלל

אחת המשימות שאנשים נתקלים בהן במהלך ריאיונות עבודה היא בקשה לפרט את התכונות השליליות והחיוביות שלהם. רוב האנשים עונים בלי לחשוש שהתכונה השלילית שלהם היא פרפקציוניזם. הרי אין שום סיבה שמעסיק פוטנציאלי לא ירצה להעסיק אדם שמעיד על עצמו שמשימת חייו היא ליצור דברים מושלמים. להפך, זה בדיוק העובד שהוא צריך לחפש.

אלא שבפועל זה קצת יותר מסובך. ד״ר טל בן-שחר מסביר בספרו אושר אפשרי שיש שתי צורות של פר־פקציוניזם. האחת אדפטיבית ומיטיבה, שמביאה לחיים מאושרים ומוצלחים, והאחרת הרסנית ממש. הוא גם קורא לכל ילד בשמו: את הפרפקציוניסט האדפטיבי הוא כמנה ״אופטימליסט״ (מהמילה הלטינית ״אופטימום״, הטוב ביותר שאפשר), ואת הפרפקציוניסט הבעייתי הוא מכנה פשוט ״פרפק־ ציוניסט״.

איך נראים שני הטיפוסים הללו? האופטימליסט הוא אדם שאפתן שמוכן לעשות הרבה עבור הגשמת מטרותיו אך מקפיד לתזמן בלו״ז שלו ארוחת צהריים, מנוחה ורגיעה. הוא משקיע במערכות היחסים שלו ומבלה שעות איכות עם הילדים, אבל מרגיש לגמרי בסדר שהבית מבולגן קצת לפעמים, או כשמתבזבזת שעה לא מתוכננת על סידורים, פקקים או אירועים בלתי צפויים. לעומת זאת, לוח השנה של הפרפק־ציוניסט נראה הרבה יותר מרשים. הוא מכניס ללו״ז עבודה במשרה מלאה ועוד כמה פרויקטים מהצד, מתעקש להיות ההורה שיביא את העוגה המושקעת ביותר לגן, עושה מנוי משולב לחדר הכושר, מאמן בעצמו את הכלב, נלחם להיות רומנטיקן, בן אוהב שמבקר את הוריו כל שבוע ומגדל בעצמו ירקות אורגניים, ובאופן כללי הוא הבחור שחייו נראים כמו קריקטורה לחיים מושלמים.

לרוב, אחרי שתמה עבודתם של המאיירים שמתארים את חייו של הפרפקציוניסט, נותרים שבבי מחקים וחידודי עפרונות של עייפות, תשישות, תחושת אכזבה, אשמה ודכדוך. מה שנראה יפה על הנייר לא תמיד מתכתב עם מציאות משתנה, שיש בה אירועים בלתי צפויים ומגבלות של הכוח האנושי. בפשטות, אופטימליסט הוא זה שמנסה להוציא את המרב מהמצב הקיים ומסתפק בטוב האפשרי, והפרפקציוניסט הוא זה שעושה גלגלונים באוויר כדי לעשות מניפולציות על המציאות ולא מוכן לחיות עם תוצאות שהן פחות ממושלמות.

דיוקן עצמי של הפרפקציוניסט והאו פטימליסט

בהתאם להגדרות העולם שלהם, שני הטיפוסים האלה חיים את חייהם. הפרפקציוניסט מאמין שהמציאות תשנה את מסלולה בהתאם לתכניותיו, מתייחס לעייפות כאל תוצר לוואי לא לגיטימי ומציב לעצמו סטנדרטים לא אפשריים לקיום האנושי. הוא חש הקלה רגעית אחרי שהוא מגיע ליעדיו אך חוזר מיד לתחושת הפחד מפני הכישלון הצפוי. תוצאות בינוניות אינן מספיקות לו והוא מלקה את עצמו בגללן. בריאותו נפגמת בשל הלחץ האינטנסיבי שאינו נגמר והוא נמצא בסיכון להפרעות מסוגים שונים. ההערכה העצמית שלו נפגעת אנושות מכל כישלון או עיכוב והביטחון העצמי שלו שביר. ניהול הזמן של הבחור שתמיד מנסה לדחוס יותר ויותר גורם לו להרגיש שאריה רעב רודף אחריו, מערכות היחסים שלו לחוצות והוא לא מסוגל להתמודד עם ביקורת וההנאה מחיי היומיום שלו נפגעת.

האופטימליסט, לעומתו, נהנה מהדרך ולא רק מהתוצאה הסופית. הוא אינו חושש מכישלונות מפני שהוא מניח שהם יגיעו. יש לו די זמן ומוכנות להתמודד וללמוד מהם. הוא בריא יותר מהפ־רפקציוניסט, פיזית ונפשית. יש לו יותר זמן פנוי שהוא מנצל לרגיעה, להתבוננות ולפיתוח עצמי. מערכות היחסים שלו פתוחות ומכילות, מותר להעביר בהן ביקורת, לשתף ולייעץ. האופטימלי־סטים אינם חוששים לחבור לקולגות, לחברים ולשותפים ואינם מאוימים מרעיונות ומאנשים חדשים. הם מחנכים את ילדיהם על ערכים של קבלה ושל הערכה עצמית ומשננים להם שהדרך חשובה מהתוצאה. לבסוף, ההערכה והביטחון העצמי שלהם יציבים יותר.

מורה נבוכים למאבחן העצמי

מובן שקשה למצוא אדם שכולו פרפקציוניסט או אופטימליסט. כולנו נעים על הרצף הזה בתחומי חיים שונים. אתם רוצים לדעת אם האמביציה שלכם היא פרפקציוניסטית או אופטימליסטית? ד״ר בן-שחר מציג ארבע שאלות שיעזרו לכם להבין היכן אתם עומדים:

1. מה הכישלון שלי אומר עליי?

מערכת היחסים עם הכישלונות, העיכובים והאתגרים בחייכם מעידה רבות על צורת החשיבה שלכם. האם הצלחה היא קו ישר או שמא גרף מפותל? אופטימליסטים מתייחסים אל הכישלונות בהבנה, שכן הם חלק מהדרך להצלחה, הם אינם חוששים מפניהם ואינם מניחים להם להגדיר אותם. פרפקציוניסטים בורחים מכישלונות כמו מאש ויעדיפו להישאר באזור הנוחות הבטוח.

2. את מי אתה חושב שאתה מבקר?

סיימתם מצגת שעמלתם עליה שעות רבות, או הצעתם רעיון לבת הזוג וכעת היא עומדת מולכם מחייכת ואומרת: ״שמע, אני חושבת שאתה טועה ואולי כדאי לנסות דרך אחרת״. האם אתם מורטים שערות בכעס, נעלבים במפגיע וזועקים בתסכול עד שנשימתכם נעתקת? או שאתם ממשיכים באותו המטבע ואומרים: ״מעולה, אני רושם״? הפרפקציוניסטים לא אוהבים ביקורות, אינם יודעים איך להתמודד איתן ועושים הכול כדי להימנע מהן, אפילו במחיר של פגיעה במערכות היחסים. אופטימליסטים מאמצים ביקורת ככלי להשתפרות ומתייחסים באופן שונה לחוויות חדשות ובלתי מוכרות. פרפקציוניסטים חוששים מהלא נודע והאופטימלסטים מחבקים אותו.

3. מראה מראה שעל הקיר:

לשם התרגיל, תנו הצצה בעצם המלבני שממנו נשקפת דמותכם (כלומר המראה שבחדר). האם אתם חשים רגש חיובי? האם כשאתם חושבים על הדרך שעשיתם, על הירידות ועל העליות שחוויתם, אתם מסוגלים להגיד: ״אני דווקא די בסדר״? אם כן, מזל טוב, אתם אופטימליסטים. אם לא, אתם יודעים לאיזו קטגוריה אתם משתייכים.

4. מעכשיו ועד הנצח:

האם אתם מאמינים שאנשים מסוגלים להשתנות? האם אתם חושבים שמה שמפריד ביניכם ובין הצלחה אלה המאמצים שלכם, או הגנטיקה בה צוידתם? הפסיכולוגית וחוקרת המוטיבציה היידי גרנט הלוורסון מבחינה בין הרצון ״להיות טוב״ לבין הרצון ״להשתפר״. אם כל מה שאכפת לכם זה ״להיות טובים״ ובאיזה אופן אנשים מעריכים אתכם, יש לכם דפוס חשיבה מקובע. אם אתם שואפים להשתפר, יש לכם דפוס חשיבה מתפתח.

חשיפה לבינוניות

אם בדקתם את עצמכם וגיליתם שהנטייה לרדוף אחר השלמות גוזלת מכם טיפות אושר חשובות, זמן, משאבים וגם את ההנאה שבדרך – אל דאגה, יש מה לעשות! פרנסיס בייקון, אביה הפילוסופי של המהפכה המדעית, אמר שכדי לשלוט בטבע צריך פשוט לציית לו. בייקון התכוון לכך שכדי לנצח את גרמי השמים, תנועת המכוניות וגבולות היכולת האנושית צריך להכיר בכך שהם שם, להשלים איתם, להבין שאי אפשר לשנותם ולפעול יחד איתם.

הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בפסיכולוגיה מדבר על ״חשיפה לבינוניות״, או חשיפה למציאות אם תרצו. הוא מעודד אנשים להיחשף כחלק מהחיים למצבים שבהם התכניות אינן מתגשמות בדיוק כפי שרצו, שדברים לא עמדו בשורה יפה ומסודרת וכשהכישלון נשף בעורף. אחרי אירוע כזה צריך להבין שזה בסדר, לגיטימי ואנושי ולשאול: ״איך אעשה זאת טוב יותר בפעם הבאה?״. בן שחר קורא לנו לחבק את העיכובים הקטנים הללו בדרך כדרך הטובה ביותר להשתפרות.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית, היא מלווה אנשים באופן אישי ועוזרת להם ליישם כלים פרקטיים מתוך המחקר הפסיכולוגי בחייהם האישיים. יהודית גם מייעצת לישראלים בארה״ב באמצעות סקייפ.
לאתר האישי: www.judithkatz.me

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

latest

אמת על באמת: איך תהיו יותר אותנטיים?

Published

on

By

אנחנו בונים לעצמנו הגנות מפני העולם החיצוני ולומדים מוקדם בחיינו מה מותר ומה אסור להגיד ולעשות • אבל כדי לבנות מערכות יחסים עמוקות ולחוש שייכות עליכם להיות נאמנים לעצמכם • טיפים לחיים אמיתיים יותר

מאת: יהודית כץ

ברוני וור (Bronnie Ware) עבדה כאחות במוסד לחולים סופניים באוסטרליה. על אף שעבודה מהסוג הזה נשמעת די מדכאת, וור מספרת שהשיחות עם החולים הנוטים למות גרמו לה להעריך מחדש את החיים, לקבל פרספקטיבה רחבה יותר ולחשוב על חייה מחדש. בבלוג שלה ובספר חמש החרטות הגדולות של העומדים למות היא מתארת את תובנותיהם של האנשים שהגיעו עד הסוף, השילו כל מעטפת של נראות חיצונית ושל רושם והסתכלו למוות – ולחיים שחיו – עמוק בעיניים. החרטה שחזרה שוב ושוב אצל אוכלוסיית הגוססים הייתה: ״הלוואי שהיה לי אומץ לחיות את חיי באופן שנאמן לעצמי, ולא כפי שציפו ממני אחרים״.

גם אנחנו, אלה שנותרו להם עוד כמה שנים לחיות, יכולים להבין שחיים אותנטיים הם דבר חיובי. מה יכול להיות רע בהתנהגות שמתאימה לאמונות ולערכים שלנו, מעגל חברים שממלא אותנו באנרגיה והימנעות משקרים, מאי דיוקים ומאירועים שנואים? אבל מתברר שהדרך אל האותנטיות המיוחלת רצופה ברגעי ״לא נעים לי״.

כשהאמת לא נעימה, כשמישהו עלול להיפגע או כשיש סיכוי שאנחנו נצא פחות טוב אנחנו מעדיפים לעגל פינות, להמציא שקר קטן לבנבן, לשים את הלב שלנו על ״השתק״, לנשוך שפתיים ולהגיע לאירוע שאנחנו לא רוצים להשתתף בו.

בפודקאסט הדו שבועי שלי אירחתי את אחד האנשים האהובים עליי בעולם, אחי הגדול דוד כץ. דוד הוא יזם שהקים יחד עם איתן לויט חברה מצליחה לעיצוב הבית, והוא גם אחד האנשים הכי אותנטיים שאני מכירה. אם חיים אותנטיים מעניינים אתכם ואין לכם רגע פנוי להאזין, הנה עיקרי השיחה בינינו.

דוגרי, מה זאת אותנטיות?

אותנטיות היא מושג פסיכולוגי-פילוסופי המתייחס למצב שבו הפרט חש שהוא מתנהג ופועל באופן נאמן למחשבותיו ולרגשותיו הפנימיים למרות השפעות חיצוניות מנוגדות. בעברית פשוטה: אותנטיות היא להיות אתם עצמכם ולשקף את מחשבותיכם ללא צנזור. זהו הוויתור המודע על הניסיון לנהל את האופן שבו אנשים אחרים תופסים אתכם, כלומר את ״מה יגידו״. זוהי גם המוכנות להיות פגיעים, עניין לא קל ליישום: המשחק הזה של לשדר ״עסקים כרגיל״ ו״הכול בסדר״, הניסיון להיות נחמדים לכולם ולשמור על יחסים טובים עם כל מכר שיש לכם לא תמיד עומדים בקו אחד עם מה שאתם מרגישים, חושבים או מאמינים בו.

אם חשבתם שאומר לכם: ״אל תדאגו, אמרו את כל האמת ורק את האמת ואנשים סביבכם יתאגדו יחד וירימו אתכם באוויר בהערכה״, צר לי לאכזב. ברוב המקרים החששות שלנו אמיתיים. אנשים לא תמיד אוהבים לשמוע שהם עשו טעות, ושאנחנו פחות בקטע של מסיבות רועשות גם אם הם המארגנים שלהן. אותנטיות היא תכונה מקטבת – היא עושה פלאים למערכות יחסים שבנויות מאנשים שמעריכים אותה, והורסת קשרים אחרים עם אנשים שכל פרצי הכנות האלה עושים להם רע.

למה לי אותנטיות?

יש המון סיבות להתרחק מאותנטיות כמו מאש. היא מכריחה אותנו להניח את הלב שלנו על השולחן, לעמוד מאחורי מילותינו ולומר אמת שלעתים אינה נעימה ולהסתכן בכך שאנשים יחשבו עלינו דברים שאיננו רוצים שיחשבו, שיגיבו בצורה שאיננו מצפים לה או שפשוט יבחרו לעזוב אותנו.

אז מה יצא לנו אם נוותר על השליטה המתוכננת בהעברת המסרים שלנו ונאמר את מה שמתאים לערכים ולאמונות שלנו? טוב ששאלתם:

1. שלום לבינוניות: אותנטיות היא תכונה שנכנסת אל תוך קרביה של מערכת יחסים וחוצה אותה לשניים. ישנם כאלה שיאהבו אתכם בזכות האומץ והפתיחות, ואילו אחרים יכריזו על ניתוק. חברות שנבנתה על מרכיבים שאינם כנות היא חברות לא אמיתית, פשוט מפני שחבריכם לא הכירו אתכם באמת. הם אהבו גרסה מכובסת, מהונדסת ומצונזרת של מי שאתם. בעוד שחברויות מסוימות ייפגעו, חברויות אחרות ייעשו משמעותיות ועמוקות יותר.

2. מדיניות הביטולים הליברלית: כמה כיף לדעת שהחבר שלכם מתרגש לקראת המפגש המתוכנן שלכם, שהוא ממתין בציפייה לערב ושאין אירוע אחר שהוא היה מעדיף להיות בו. אז זהו, שלפעמים זה לא המקרה. לעתים הוא ממש לא רוצה להיות שם (או גרוע מכך, לא היה רוצה להיות אתכם). דוד המציא את ״מדיניות הביטולים הליברלית״, שאומרת: ״היה היכן שאתה רוצה להיות״. אמנם זה נשמע אנוכי בשמיעה ראשונה, אבל המדיניות הזאת היא דו כיוונית. שני הצדדים יכולים לבחור שהם עייפים ביום מסוים בלי להתנצל, להתרפס או להמציא תירוצים. מדיניות כזאת משחררת אתכם מעול ה״לא נעים״ ומבטיחה שכשאתם כבר נפגשים עם אנשים הם רוצים להיות שם.

3. החופש להגיד לא והרווחים שבסירוב: אנשים רבים חוששים מהמילה הקטנה בעלת שתי האותיות שמתחילה בלמ״ד ונגמרת באל״ף. הם בטוחים שאם יעזו לומר ״לא״ השמיים יפלו והחברות תסתיים. כדי להתמודד עם חוסר הנוחות שבסירוב הם משתמשים בתירוצים חיצוניים שונים: אכלו להם את הכלב והם לא יכולים לבוא, המטפלת בדיוק התחתנה והתגרשה, או שהם לקו לפתע פתאום במחלה חשוכת מרפא שתיעלם בדיוק מחר בבוקר. במצב כזה, לא רק שמערכת היחסים סובלת מחוסר אותנטיות ושנוצרת תחושת שלא לגיטימי פשוט להיות עייף, או לא לאהוב את כל סוגי האירועים והאנשים, אלא שחוסר האותנטיות מחלחל פנימה ופוגע במוטיבציה ובתחושת השליטה הפנימית.

בניסוי שנעשה באוניברסיטת אוקספורד הראו שנבדקים עמדו ביעדים שהציבו לעצמם כשסירבו במילים ״אני לא״ הרבה יותר טוב מאשר כשאמרו ״איני יכול״ (כלומר ״אני לא מפסיד אימון״ לעומת ״אני לא יכול להפסיד אימון״). שימוש אותנטי בשפה מעורר את תחושת השליטה העצמית שלנו וגורם לנו להיות מחויבים הרבה יותר למילים שאנחנו אומרים.

4. בואו נדבר על פגיעות: אחד הדברים שהכי מפחידים אותנו הוא להודות בפגיעות. איננו אוהבים לומר שאין לנו את כל התשובות, או להעניק לאחרים פריט מידע שהם יכולים להשתמש בו נגדנו. אנחנו חוששים שמעשינו יקבלו פרשנות אחרת מזו שתכננו, לכן אנחנו שומרים את הקלפים קרוב לחזה. לפעמים אנחנו אפילו לא משתפים בדברים טובים שקורים לנו, כמו היריון חדש, מפני שאנחנו חוששים מהפלה עתידית שתיאלץ אותנו להודות שהחדשות הטובות כבר אינן רלוונטיות. זו הסיבה לכך שנשים חוות מגוון חוויות במהלך החודשים הראשונים להיריונן, אבל מנותקות לגמרי מהחברים הקרובים שעדיין לא יודעים מה מתרחש.

החוקרת ברנה בראון מדברת בהרצאת TED על בושה ועל כמה היא אנושית: ״ישנם שלושה דברים שלמדתי לגבי בושה במהלך המחקר שלי: כולנו חשים אותה, אף אחד מאיתנו לא אוהב לדבר על זה והבושה משתלטת באופן מיוחד על אנשים שמנסים להסתיר אותה״. אותנטיות היא ממש צוהר לפגיעות ואם אתם אומרים את מה שאתם מרגישים אתם נעשים פגיעים יותר. פגיעות יכולה להוליד בושה וחרדה, אבל גם שמחה, השלמה ותחושת שייכות. בראון גילתה שאנשים שמסוגלים להפגין פגיעות הם אלה שגם נהנו מערך עצמי גבוה יותר וחוו תחושת השלמה.

דבר נפלא נוסף שקורה כשמאפשרים לפגיעות להיכנס לשיח הוא שלפתע פתאום כולם מרגישים הרבה יותר נוח לשתף בעצמם. כשמישהו סומך עלינו אנחנו מרגישים פחות מאוימים וקל לנו לספר ולשתף בנבכי הנפש שלנו. הרבה יותר פשוט להתמודד כשהסביבה תומכת, אבל הסביבה לא תוכל לעזור לכם אם לא תשתפו אותה במה שקורה לכם.

אותנטיות: מדריך למשתמש

אם חשקה נפשכם במידה הגונה של אותנטיות בחייכם, תוכלו להשתמש בעקרונות הבאים:

1. ערכו היכרות עם עצמכם: הדבר הראשון שצריך לעשות כדי להיות נאמן לעצמך, הוא לדעת מי הוא אותו ״עצמך״. מהם הדברים שגורמים לכם אושר? מהם הערכים שאתם מאמינים בהם? מהם העקרונות שאתם פשוט לא מסוגלים להפר? מיהם האנשים שעושים לכם טוב? אילו אירועים אתם אוהבים ואילו ממש לא? אחרי שתדעו טוב יותר מי אתם ומה מתאים לכם, תוכלו לתקשר את אותם קווי מתאר גם לאחרים.

2. שנו את אופן החשיבה: אנשים רבים מאמינים שיש משחק סכום אפס בין נחמדות לאותנטיות – או שאתם אמיתיים וכנים, או שאתם נחמדים. אותנטיות אינה תירוץ להיות אדם מגעיל, ובהחלט אפשר לדבר בצורה כנה ופתוחה בלי לפגוע ברגשותיהם של אחרים. צריך זמן ותרגול, אך זה לגמרי אפשרי. אחת הדרכים להסביר אותנטיות בצורה מכבדת היא להסביר את מעשיכם: ״אני לא מגיעה למסיבה כי אני ממש סובלת במקומות רועשים וצפופים״. אפשר גם להתייחס לרגשותיו של הצד האחר, או למה שהוא יכול לחשוב: ״אני חוששת שתחשוב שאינך חשוב לי, אבל זה ממש לא נכון״.

3. הפסיקו לקחת אחריות על תגובות של אחרים: כשאנחנו חושבים על שיחה בעייתית, על ביקורת או על סירוב אנחנו מנסים לנחש איך יגיב הצד השני. אם הוא יכעס, ייפגע או ייעלב. הנבואה, כידוע, ניתנה לשוטים ולכן אין לנו באמת יכולת לצפות את התגובה של הצד השני, וגם לו הייתה לנו אנחנו לא יכולים לקחת גם את האחריות לתגובתו. אם מישהו יבחר להתפרץ אחרי שיחה אותנטית וכנה זו הבחירה שלו, ושלו בלבד.

4. אל תחכו למחר: נכון, כשצריך להעביר מסר לא נעים, או כזה שאיננו בטוחים איך יתקבל על ידי הצד השני, נהוג לחשוב ״מחר בבוקר יהיה הזמן המושלם לעשות זאת״, או מחרתיים, או בעוד שבוע, או חודש או עשור. אנחנו דוחים ודוחים, ממתינים לרגע המושלם ובינתיים חיים עם שקרים קטנים. עיכוב פוגע באותנטיות, מפני שבינתיים העברתם רגעים יקרים בחוסר אמינות. לפעמים זה מידע שיכול ממש לפגוע בצד השני. למשל, אם אתם יודעים שלא תגיעו לחתונה של חבר אל תמתינו לבוקר האירוע כדי לבשר לו על העניין.

5. צרת רבים, חצי נחמה: לפעמים אנחנו שוכחים שהחברים, בני הזוג והמשפחות שלנו שייכים לאותו זן של בעלי חיים וכולנו אנושיים. אנחנו בטוחים שהבעיות שלנו בלעדיות לנו וחוששים לשתף בדברים שקורים לרבים אחרים ברחבי העולם וגם לאלה שגרים בדלת ממול. השתמשו בגישה חומלת, החוויות האנושיות שלכם אינן דבר שיש להתבייש בו. [קראו עוד על חמלה עצמית ואיך לתרגל אותה.

במהלך חיינו אנחנו בונים לעצמנו הגנות מפני העולם החיצוני ומפני תגובותיו. אנחנו לומדים לחיות על פי חוקי משחק חברתיים ומפנימים מהר מה מותר ומה אסור להגיד. דווקא שחרור העכבות – כל עוד זה נעשה בצורה נעימה, מכבדת ומוקירה – יכול להוביל לבניית מערכות יחסים עמוקות וחזקות יותר, לשיתוף הדדי, לתחושת שייכות ולתחושה הנפלאה שחשים כשאנחנו נאמנים לעצמנו.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית, היא מלווה אנשים באופן אישי ועוזרת להם ליישם כלים פרקטיים מתוך המחקר הפסיכולוגי בחייהם האישיים. יהודית גם מייעצת לישראלים בארה״ב באמצעות סקייפ.
לאתר האישי:www.judithkatz.me

המשך לקרוא

גוף ונפש

״בכליה הכל בסדר אבל יש לך גידול בלבלב׳׳

Published

on

שאלתי ״את יכולה לשלול סרטן?״ והיא ענתה ״לא״! • השמיים נפלו. הרגשתי את הקרקע נשמטת מתחת לרגליי • הוציאו לי את הגידול, את הלבלב ואת הטחול • הניתוח נחשב לניתוח קשה וההחלמה ממנו הייתה לא פשוטה

מאת: גולדי אלישר

הסיפור שלי התחיל לפני כארבע שנים, בראש השנה. בשל כאבים בגב ביקשתי הפניה מהרופא לאולטרסאונד בטן. באותה נקודת זמן חשבתי שיש לי אבן בכליה, לצערי זה לא היה זה. אף אחד לא הכין אותי לבאות. הגעתי למכון, הטכנאית שבדקה אותי המשיכה לעבור עוד ועוד עם המכשיר באזור הריאות ואז תהיתי ואמרתי לה ש״הכאבים הם בגב באזור הכליה לא במקום שבו את בודקת״. בשיא הנונשלנטיות היא שלפה ״בכליה הכול בסדר, אבל יש לך גידול בלבלב״.

שאלתי ״את יכולה לשלול סרטן?״ והיא ענתה ״לא״! השמיים נפלו. הרגשתי את הקרקע נשמטת מתחת לרגליי. ארבעת ימי ראש השנה היו קשים מנשוא ומיד בתום החג הלכתי לעשות בדיקת CT על מנת לבדוק את הממצא.

הבדיקה הבהירה על פי המפענחת כי מדובר בסרטן בלבלב, ושהסיכוי לגידול בלבלב שאינו סרטני שואף לאפס. תוך מספר ימים, חברה טובה שהיא רופאה בעצמה הפנתה אותי לרופא הנחשב הטוב בתחומו בהדסה עין כרם, והגענו אליו.

שאלתי אותו ״האם נעשה ביופסיה?״ והוא ענה ״אין זמן, יש מחר מקום האם תרצי לבצע את הניתוח?״ ישבתי מולו ללא מילים ולבסוף אמרתי ״כן, אעשה״.

למחרת נותחתי. הוציאו לי את הגידול, את הלבלב ואת הטחול. הניתוח נחשב לניתוח קשה וההחלמה ממנו הייתה לא פשוטה. מה גם שאף אחד לא הכין אותי ולא הסביר לי כי ללא לבלב אין ייצור אינסולין וללא טחול יש פגיעה קשה במערכת החיסונית. נאמר לי רק שההחלמה מהניתוח היא ארוכה. בשל היעדר מערכת חיסונית הנטייה לחלות היא גבוהה ובעקבות כך חליתי בדלקת ריאות והייתי תשושה לזמן ארוך. בדיעבד, אני יודעת שסבלתי מתופעות של הסוכרת כמו היפוגליקמיה או היפרגליקמיה. פשוט לא ידעתי זאת באותה נקודת זמן.

במהלך חצי השנה לאחר הניתוח הייתי בבדיקות מעקב – בנוגע לכולסטרול, לשומנים בדם וכו׳. שמתי לב שכל פעם אחרי צום רמות הסוכר שלי עלו. שאלתי לדעתו של הרופא על כך מאחר ואף פעם לא סבלתי מסוכר גבוה. איך זה שהן רק הולכות ועולות? הרופא אמר לי ״אני לא יודע לומר אם זה טייפ 1 או טייפ 2 אבל רצוי שתלכי למכון סוכרת בזמנך הפנוי על מנת שיבחנו את המצב״.

כך קבעתי לי תור והלכתי למכון הסוכרת, משם יצאתי עם חבילת ״מתנות״. מד סוכר וסטיקים צבעוניים. האחות שם עדכנה אותי שמן הסתם מהרופאה אקבל מרשם לאינסולין – קצר וארוך. כמו כן קיבלתי תפריט מותאם מדיאטנית. כמובן שיצאתי די המומה מהחדשות אבל התמדתי מאד עם התפריט שקיבלתי. לאחר כמה ימים, אחרי שראיתי שהסוכר פשוט לא יורד התחלתי לחשוב לעצמי שמאחר וקיבלתי מד סוכר אני יכולה לבדוק מה משפיע עלי יותר ומה פחות והתחלתי למדוד סוכר לאחר כל דבר שאכלתי. כך הפסקתי עם מאכלים מסוימים.

בתפריט שנתנה לי הדיאטנית היו דברים כמו אורז ולחם וכאשר מדדתי אחרי האכילה וגם במרחק של כמה שעות ממנה הבנתי פשוט מה מעלה לי את רמות הסוכר ומה לא. התחלתי לחקור באינטרנט, בעיקר באתרים מחו״ל שדיברו על תזונה דלה בפחמימות, וכך גיליתי שזו גם הדרך שאני רוצה ללכת בה. ראיתי שם מתכונים שעשו בהם שימוש ברכיבים כמו קמח שקדים או קוקוס, ובממתיקים כמו אגבה ומייפל. הלכתי לחנות טבע ועשיתי קנייה. הכול התחיל ״מהתשוקה״ למתוקים וכך נכנסתי למטבח והתחלתי ליצור ״מתוקים״ מכל הסוגים האפשריים, ולא רק מתוקים אלא פתרונות לתחליפים כגון לחם ועוד.

משיחה עם חבר קרוב הגעתי למסקנה שהבעיה העיקרית של ״דלי הפחמימה״ זה חוסר הגיוון ומאחר ולי היה את הכישרון למצוא פיתרונות החלטתי להביא מניסיוני לכולם. כך פתחתי את עמוד הפייסבוק שלי. תוך יומיים הצטרפו כ-250 חברים. היום כבר יש לי כמה אלפים. אני מאמינה שכל מה שעברתי לא קרה סתם, זו שליחות עבורי.

ביום יום שלי אני עובדת בנק אבל במהות של חיי תפקידי להוביל ולעזור לכל מי שצריך על מנת להתגבר על המחלה הזו בעזרת תזונה נכונה המותאמת עבורנו אני מעלה תמונות של הצלחות שלי באופן קבוע על מנת להראות את דרכי בצורה מוחשית ואני משוחחת עם אנשים רבים ועם אימהות לילדים ועוזרת להם להתמודד.

אפילו השתתפתי בסדנה המיועדת לסוכרתיים סוג 1 במרכז DMC לטיפול בסוכרת בכדי לספר את סיפורי ולסייע לסוכרתיים אחרים. הגישה שלי אומרת שצריך להיות אופטימיים, לחשוב חיובי בכל סיטואציה בחיים.

יתכן שבמחשבה הראשונה זה לא פשוט להתמודד ולהימנע מכול המאכלים שאהבנו, אבל היום אני יודעת שלכל דבר יש תחליף, כל מה שצריך זוהי נחישות ויצירתיות.

הכותבת היא גולדי אלישר, בעלת קבוצת הפייסבוק ״הכל זהב – מתכונים של גולדי לסוכרתיים״

המשך לקרוא

latest

אריזה מהפסיכולוגיה החיובית: אילו עקרונות כדאי לקחת לחופשה הבאה?

Published

on

By

אנחנו מתכננים את החופשות שלנו בקפידה, מזמינים מראש ומצפים להן זמן רב אך לא תמיד מצליחים ליהנות • להלן כמה צעדים שיעזרו לכם לחזור מחופשה וגם לזכור אותה לטובה

מאת: יהודית כץ

אחד השירים ששימש כצלצול שלי במשך תקופה לא מבוטלת היה ״פסק זמן״ של אריק אינשטיין. ״לקחת פסק זמן ולא לחשוב״, כתב ושר אינשטיין בקולו המזוהה. ״לשבת מול הים ולא לדאוג. לתת לראש לנוח מהפיצוצים, לתת ללב לנוח מהלחצים. אני יודע שזה לא הזמן, בעצם גם אני עוד לא מוכן. אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה, לתפוס אוויר בשביל לחזור לעבודה״.

אני זוכרת שבכל פעם שמכשיר הטלפון הקטן שלי ניגן ורקד השתמשתי בקולו הנעים של אינשטיין ובמסרים המרגיעים שכתב בשירו כדי להכניס קצת מהחופשה השלווה שסיפר עליה לחיי העמוסים תמיד. אני כותבת לכם מאגם בראייס באיטליה, כשהחופשה שלי כבר כאן. ובכל זאת, המחשבות על אושר ועל איך מקבלים ערך מוסף גדול יותר, גם מחופשה, אינן מניחות לי.

קשה לחשוב על אדם מן המניין שאם תשאלו אותו: ״בא לך לצאת לחופשה?״ יניע ראשו לשלילה ויגיד: ״עזבו, אני מוותר״. כשמישהו חושב על חופשה, אפשר ממש לראות את שרירי החיוך שלו נמתחים ואת העיניים נעשות רפויות ושלוות יותר. האפשרות להניח מאחור את החיים כפי שאנחנו מכירים אותם – את המציאות המלחיצה, את השגרה ואת ההרגל – היא דבר שאנחנו מוכנים לעשות הרבה בשבילו. אנחנו מזמינים טיסות, שוכרים כלי רכב וסוגרים דילים במלונות בארץ ובעולם, אורזים מזוודה ומקווים שהחופשה באה תהיה כזאת שנטעם את טעמה גם אחרי שנחזור הביתה.

כל זה נחמד וטוב, אבל יש כמה עקרונות שכתבתי עליהם בכתבות שונות המאגדים יחד את הדברים שחשוב לזכור כדי שזה באמת יקרה.

מי שטרח בערב שבת – נהנה בטיול

עם עליית הטמפרטורות וסיום שנת הלימודים קורים שני דברים: רשתות הקוסמטיקה מתחילות להציע קרם הגנה לכל דורש, והאינטרנט מתמלא פרסומות של חברות טיסה של הרגע האחרון למי שרוצה להספיק לגלות יעד חדש בעולם.

בעוד שספונטניות היא תכונה מושכת ומשוחררת, המחקר דווקא מראה שכשחושבים על אושר כדאי לתכנן את החופשה מראש. לא, זה לא קשור למחיר אטרקטיבי יותר, אלא לתחושה שמגבירה ומכפילה את האושר שלנו עוד לפני שעלינו על המסוע והצהרנו שארזנו לבד – התחושה הזאת נקראת ציפייה. כשאנחנו מתכננים טיול אנחנו מתעסקים בו וחושבים עליו, ובעצם לוקחים ומפזרים קצת ״אבק חופשה״ על השגרה שלפניה.

שתפו, שתפו, שתפו!

כשאנשים חושבים על חופשה במקום יפהפה הם גם חושבים לא פעם על תמונת פרופיל חדשה. זה אנושי, תמונות פרופיל נוטות להיות טובות יותר כשאנחנו מחייכים חסרי דאגות עם כוס משקה צונן על רקע אגם בצבע טורקיז. דרך נהדרת ליהנות מהטיול שלכם הרבה אחרי שהוא נגמר היא פשוט לשתף בחוויותיכם את הסובבים והקרובים אליכם.

תוכלו להשתמש בתמונות, במילים חדשות שלמדתם, באתגרים ובסיפורים המצחיקים כדי להתחבר ולחבר את המשפחה והחברים לחוויות שעברתם ולהתענג עליהן שוב ושוב. המחקר הזה מראה ששיתוף בחוויות חיוביות מכפיל (!) את האושר מהן. כן, גם חוויות מאושרות ממלאות אתכם כמו הטיול עצמו.

הסתכלו על העולם דרך עיניו של ילד

אחד הדברים שאנחנו אוהבים בחופשות הוא התחושה הנהדרת של ״חדש״. מקום חדש, תרבות חדשה, מנהגים חדשים, חדר חדש ושונה, אקלים אחר, נופים לא מוכרים. כמה כיף להשאיר את האפרוריות הקבועה, את הרוטינה השחוקה, את מה שאנחנו עושים כל יום באותה שעה ולקבל מנה גדושה של ״חדש״.

טיול הוא הזדמנות נהדרת לתרגל שיטה שנקראת ״Beginner׳s Mind״, כלומר להסתכל על העולם מחדש בעיניים סקרניות וצמאות. נכון שקל מאוד להתלהב ממקדש בודהיסטי שלא ממש דומה לבניין המשרדים הקבוע שלכם, אבל זה בדיוק העניין. אנחנו כל כך רגילים להתרגל ועושים ״הביטואציה״, כלומר הפחתה בתשומת הלב, כדבר שבשגרה עד שכדאי להתאמן על היכולת הזאת בקטנה, במקום חדש.

הביטו בנוף, התמקדו בפרטים הקטנים ביותר ושאלו את עצמכם מה אתם מרגישים. בדקו לאן המחשבות שלכם נזרקות ונסו לאתר חלקיקי מידע חדשים בכל התבוננות. כשתחזרו לשגרה שלכם ישמו את אותו הכלל בחייכם עם הקרובים אליכם. ההסתכלות הבתולית הזאת תעשה אתכם מאושרים, תכניס עניין לחייכם ותשפר את מערכות היחסים שלכם.

השאירו את הטלפון הנייד בבית

כן, ידעתי שזה נשמע משונה כשכתבתי את זה, ועדיין היה לי חשוב שזה יהיה כתוב שחור על גבי לבן. אני מניחה שזאת עצה שקשה מאוד ליישם, ומניחה גם שרבים מכם יאמרו שהשתגעתי. אם אינכם משאירים את הטלפון הנייד בבית, לפחות השאירו שם את העבודה ואת הקולגות. אל תענו למיילים מהעבודה, אל תסדרו את היומן ואל תקבעו פגישות חדשות.

השתמשו בניתוק הזמני כדי להתחבר לאנשים שמטיילים אתכם, לחוות את הטבע ואת האדריכלות שמקיפים אתכם עד תום ונסו להיות כמה שיותר מעורבים בחוויה. אם תעשו זאת, תוכלו לחזור לחוויות הללו שוב ושוב, תעניקו לעצמכם רגעים של מנוחה ושלווה אמיתית וגם תעמיקו את הקשר עם החברים ועם בני המשפחה שהצטרפו אליכם.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית, היא מלווה אנשים באופן אישי ועוזרת להם ליישם כלים פרקטיים מתוך המחקר הפסיכולוגי בחייהם האישיים. יהודית גם מייעצת לישראלים בארה״ב באמצעות סקייפ. לאתר האישי:www.judithkatz.me

 

 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

Facebook Pagelike Widget

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות