Connect with us

Featured

לא מוותרת על גל

Published

on

אחותה של השחקנית-קולנוענית האנג'לוסית בקי תהל בורדו התחתנה עם גבר לא יהודי היא תמיד אומרת לכולם 'גל לייק גל גדות'") • נקודת השבר הזו גרמה לה ליצור על זה סרט, American Birthright• עכשיו היא מתכוונת להפיץ אותו בכל העולם (ובנטפליקס כמובן) • ראיון על רומנטיקה, יהדות, התבוללות ומה שביניהם

היי, קוראים לי בקי, אני שחקנית, תסריטאית ויוצרת קולנוע. נולדתי בישראל, אך גדלתי בארה"ב, שם אני מתמודדת עם ההבנה של הזהות היהודית שלי, ואני תוהה איך זה ישפיע על חיי האהבה ועל מערכות היחסים שלי. שואלים אותי כל הזמן: 'את יהודייה, אז זה אומר שאת חייבת להתחתן עם יהודי? ואין לי מושג איך להשיב'".

המונולוג הזה פותח את הסרט התיעודי American Birthright (תגלית אמריקאית), שצפוי לצאת לאקרנים בחודשים הקרובים. במרכזו של הסרט מסע שורשים וחיפוש אחר זהות שאליו יצאה בקי תהל בורדו בעקבות החלטתה של אחותה, גל ("היא תמיד אומרת לכולם 'גל לייק גל גדות'") להתחתן עם גבר שאיננו יהודי. גל סיפרה לי שהיא התארסה עם בחור ממש נחמד, אבל הייתה בעיה אחת: הוא לא יהודי. התבאסתי מאוד מהעניין, אבל במקביל חשבתי לעצמי שאני אנוכית כי אני מתבאסת".

למה בעצם התבאסת כל כך? הרי שתיכן חיות במובן מסוים את החלום האמריקאי, אתן חלק מהחברה האמריקאית.

״גדלנו במשפחה יהודית 'מסורתית לייט' – כך אני מכנה את זה. לא הייתה שמירת מצוות, אבל כן הדלקנו נרות שבת וחגגנו חנוכה. אמא שלי גדלה בבית מרוקאי דתי, אבל כזה שעשו את מה שעשו בגלל שהרב אמר. אמנם הייתי במחנות קיץ ובתנועת נוער יהודית, הייתי מעורבת – אבל זה לא היה חלק כל כך משמעותי ממני, עד אותו משבר שעברתי בעקבות ההחלטה של אחותי".

בקי (33) היתה עד לא מכבר רווקה שחיה בלוס־אנג'לס. לפני מספר חודשים התארסה (קו-לו-לו) לבחור יהודי חובש כיפה. היא נולדה בחיפה, וכשהייתה בת שש וחצי היגרה משפחתה לפילדלפיה. "זה היה בתקופת האינתיפאדה השנייה, ואמא אמרה לאבא: אני לא מוכנה לגור באזור מלחמה". בפילדלפיה הייתה האם מורה ליהדות.

״כל חיי אני במשבר זהות שאני קוראית לו 'חצי־חצי': אני חצי אשכנזייה־חצי מזרחית, חצי אמריקנית־חצי ישראלית. זה המוטיב החוזר בעבודה שלי. כל חיי הייתי בחיפוש עצמי – הייתי שחקנית בגיל צעיר מאוד, השתתפתי בתחרויות שירה ובהרצאות מול קהל גדול".

זה דפוס של מהגרים – הרי ככה הקימו את הוליווד.

״נכון", היא צוחקת, "אנחנו משתלטים על הכול, כמו שהיהודים הקימו את הוליווד, וכך השתלבו בחיים בארה"ב. אני אישית כל כך רציתי להשתלב, ששיניתי את השם שלי והוספתי את השם בקי – כי עד אז הייתי רק תהל'. יום אחד אמרתי לאמא שלי: 'אני מאמינה שתהל זה יפה בעברית, אבל באנגלית הילדים אומרים 'גו ת'הל' כלומר, 'לכי לעזאזל'. היום אני כבר יכולה לצחוק על זה, ו'גו ת'הל' היא שמה של חברת ההפקות שלי".

ד"ש מדוסון

אחרי הלימודים בקולג' החליטה בורדו לעבור ללוס־אנג'לס. "חשבתי להישאר בפילדלפיה, אבל אמא אמרה לי: אל תישארי כאן ותהיי כמוני מורה בבית ספר, אל תחזרי על הטעות שלי, קחי סיכון ותגשימי חלום. גם אבא שלי אמר לי: תלמדי קולנוע בלוס־אנג'לס. את יוצרת, תמיד היית. אני שמחה שהם עודדו אותי – אחרת הייתי במקום אחר לחלוטין בחיים".

בורדו החלה להפיק אירועים כמו מסיבות וחתונות, ולאט־לאט החלה גם לעסוק בנושאי תוכן. במקביל, כדי להתפרנס באמת, הייתה או־פר וטיפלה בילדים. כאשר שימשה או־פר לילדיו של שחקן הוליוודי מוכר, הגיעה נקודת התפנית בחייה. עבדתי עם ילדיו של השחקן ג'יימס ואן דר ביק (לשעבר הכוכב הראשי של סדרת הנוער 'דוסון קריק' והיום אב לחמישה ילדים, צ"ק), והוא בדיוק היה לקראת חזרה לתחום המשחק בסדרה Don't Trust the B in Apartment 23 והיה עסוק מאוד.

״בחיים לא דיברתי איתו על השאיפות המקצועיות שלי, כי לא רציתי שהוא יחשוב שאני שם כדי לנצל אותו. יום אחד הוא ניגש אליי ואמר לי: 'ראיתי כמה סרטונים שלך ביוטיוב, את ממש יצירתית'. נחרדתי, הרגשתי כאילו הייתי בזהות בדויה והוא גילה אותי. אבל אז הוא המשיך ואמר לי: 'אנחנו אוהבים אותך ורוצים שתעבדי אצלנו, אבל אני לא רוצה שתקברי את החלום שלך'. הוא הציע לי לעבור להיות מטפלת במשרה חלקית, ובמקביל להיות עוזרת אישית של קולגה שלו בתוכנית, אריק אנדרה". כיום, אגב, אנדרה הוא כוכב גדול יותר: שחקן, קומיקאי, סטנדאפיסט ומנחה טלוויזיה יהודי־אפרו־אמריקאי. הוא מתארח בסרטה החדש של בורדו, ומנהל איתה שיחת נפש על נישואי התערובת והזהות היהודית.

בתחילה הייתה בורדו העוזרת של אנדרה במשרה חלקית. עם הזמן המשרה הפכה להיות מלאה, אך במקביל היא לקחה על עצמה פרויקטים בתחום הכתיבה. "כתבתי בלוג, ואז גם כתבתי תסריט לסדרת רשת בשם The Map of Life – שהופקה עבור ארגון אמריקאי. התסריט היה משעשע, אך גם רוחני וחינוכי. רציתי ליצור תוכן שיש לו משמעות בחיים". בהמשך הפכה להיות הפרנזטורית של אתר ההיכרויות היהודי הענק JDate והופיעה בפרסומת שבה היא מבשלת קניידלך במטבח, ומתווכחת עם בן הזוג שלה (ששרף את הקוגל) אם להכניס או לא להכניס סודה למתכון של הקניידלך.

את עצמך היית מחוברת לקהילה היהודית כשהתחלת את המסע הזה?

״קצת, ואז התחלתי ללכת לארוחות שבת בלוס־אנג'לס. ידעתי שזו קהילה יהודית גדולה במיוחד, רציתי מאוד להתחיל להיכנס לעולם הזה, אבל כמו רבים בדור שלי, לא רציתי שיגידו לי מה לעשות או שינסו להחזיר אותי בתשובה. החלטתי להתחיל בלימוד, לחברה שלי היה ספר על חסידות וקבלה, התחלתי לקרוא –ונדלקתי.

״הבנתי שאני צריכה להיות חלק מקהילה, אבל הייתי קצת אנוכית, הרי זה התחיל עם העניין שרציתי עזרה עם הסרט שלי. פתאום אמרתי לעצמי: יאללה, אני לא קולית מספיק כדי לעשות את כל מה שהיהודים עושים. התחלתי להתחבר לקהילות, וזה היה כמו לצאת לדייט – אין אהבה ממבט ראשון, לוקח זמן להתרגל, אבל בסוף זה קרה".

בורדו החלה לעבוד בעולם המדיה החברתית בתחום של תוכן ומיתוג, כדי שתוכל במקביל לעבוד על הסרט, שכולל מפגשים מגוונים עם דמויות שונות שאיתן היא מנהלת שיח עמוק על היהדות, נישואי תערובת ועוד.

אז יצאת לתהליך המורכב הזה, ובינתיים בבית מה חשבת על גיסך הטרי?

״אני בסדר איתו, אבל האם הוא מספיק טוב בשביל אחותי הקטנה? הוא בחור ממש נחמד, אבל משהו שם מרגיש לי לא כמו שזה אמור להיות – רציתי בשבילה משהו אחר. העניין הוא שקשה כיום לצעירים יהודים להתחתן עם יהודים כמוהם".

אני לא מבין למה זה כל כך מסובך; הרי יש שישה מיליון יהודים בארה"ב, זה לא כמו לגור בקהילה של כמה אלפי אנשים.

״זה לא נכון, כי יש מאות מיליוני אנשים שהם לא יהודים מסביבנו, ואנחנו חיים איתם. גם חשוב לי להסביר שמשפחה ישראלית טיפוסית שחיה בתפוצות לא יודעת מספיק על יהדות, אלא יודעת בעיקר עברית ואת התרבות היהודית־ישראלית. הדת לא הייתה נוכחת בבית שלנו, וזה בעייתי כי בגלל זה לא ידענו כלום. אז נכון, אמרנו קידוש, אבל בעצם יכולנו להחליף את הערכים היהודיים בכל ערך אחר בלי שום בעיה.

״אחותי אמרה לי שהיא אוהבת את החגים ואת סיפורי התנ"ך, ותדאג שהילדים שלה יהיו מחוברים לזה. היום בארה"ב רוב הילדים לא רוצים להיות משויכים ליהדות, שלא נחשבת 'קולית'. הרי כילדה שיניתי את השם שלי כי הוא לא היה קול. העניין הוא שעכשיו דווקא מה שלא היה נחשב קול הוא קול. כולם רוצים להיות אינדיבידואליסטים. אני ילדת דור ה־Y ורציתי להיות כמה שיותר אמריקאית. הייתי גאה בישראליות שלי יותר מאשר ביהדות.

״היהדות האמריקאית הייתה מושתתת על ערכי פוסט־שואה, שלא עברו לדורות הבאים. הרי לוח השנה האמריקאי לא בנוי סביב לוח השנה היהודי. אם תרצה לאכול כשר, לחגוג חגים או כל דבר אחר – אתה חייב לחיות בגטו יהודי, הרי העולם המערבי לא עובד בצורה שבטית. כל אלה הם גורמים המחלישים את היהדות.

״ואני אומרת: אולי בכלל הערכים היהודיים הם המתקדמים יותר מאשר אלה של העולם המערבי? הרי פתאום נהיה קול 'להתנתק' מאמצעים דיגיטליים בשבת. הלו? משה רבנו מתהפך בקברו – זו המצאה שלנו. גם להתלבש בצורה צנועה זהו ערך יהודי, ופתאום אחת הזמרות הפופולריות ביותר, בילי אייליש, מתלבשת בצורה צנועה, כדי שלא יֵ דעו מה צורת הגוף שלה – וזה מדהים. ואני אומרת: זה פאקינג ג'ואיש".

ומה קורה בפועל?

״בישראל זה מובן מאליו שלהיות יהודי זה בסדר והגיוני, אבל באמריקה יש כוח עליון שגורם לרוב הצעירים היהודים לא להתחתן עם בן או בת זוג יהודים. אם יהודי ויהודייה בסוף מתחתנים זה כאילו מפתיע, נס – כמו לזכות בלוטו. רוב היהודים הלא דתיים מתחתנים עם לא יהודים כי הם לא רואים ערך בלהיות יהודי. זה גרם לי לחשוב המון, וזה חלק מהמסע שלי שמופיע בסרט.

״אני מאמינה שנולדתי יהודייה מסיבה מסוימת, ולכן אני חייבת לחקור ולהבין מה זה אומר עבורי. אני לא מבינה איך אנשים יכולים לחיות כך בארה"ב כיהודים בלי לחקור את נושא החיבור שלהם לעם היהודי. זה אומר שאותם אנשים בעצם חיים בצורה לא מחוברת לנשמה שלהם. זה מבאס מאוד. בעיניי זה חשוב לפחות לקרוא ספר, או לטוס לישראל ולנסות ולהבין את המקום עליו נלחמנו וחלמנו כל כך הרבה שנים".

בסרט מתארח גם דיוויד יארוס, מייסד אפליקציית השידוכים J Swipe. הוא אומר משפט אחד שמתמצת את העניין כולו: "כל החיים אומרים לנו, בארה"ב: כולכם שווים, אבל כשזה מגיע לעניין החתונה נזכרים להגיד לנו אבל מותר לכם רק להתחתן עם יהודי'. זה מתנגש עם כל מה שלימדו אותנו, ולא מסתדר עם צורת החיים שלנו כצעירים יהודים בארה"ב".

היהודי הקול

כשהסרט יצא לדרך, בארה"ב, בורדו נפגשה בעיקר עם משפחה ורבנים שהיא הכירה או שחברים שידכו לה. היא ראיינה את אמה הישראלית, את סבתה ניצולת השואה, את אחותה ואת גיסה הלא היהודי. ראיינתי גם רבנים משלושת הזרמים בלוס־אנג'לס, אבל הרגשתי שאני מקבלת את אותן התשובות מכולם – ללא כל בהירות.

״ואז חגגתי יום הולדת 32, והרגשתי שאני חייבת לטוס לישראל כדי לסיים את הסרט. 'אני חייבת ללכת הביתה', כך סיפרתי לכולם". היא נרשמה ללימודים במדרשה החרדית לנשים חוזרות בתשובה נווה־ירושלים" בהר־נוף שבבירה. "מהוליווד להר־נוף", היא צוחקת, "זה כל כך לא מתאים לי ללמוד במקום כזה. הרגשתי ממש לא מתאימה למקום אך מצד שני הייתי שם הכי בעניינים. אהבתי את החוויה, והבנות היו מדהימות".

אבל בורדו לא הסתפקה בחיים במדרשה. "הייתי נחושה למצוא יהודים קוליים, ולדבר על המסורת היהודית בצורה לא יבשה, אז מטבע הדברים התגלגלתי לנחלאות בירושלים. מצאתי שם אנשים מכל הסוגים, וגם למדתי שם חסידות. הייתי גם בצפת ובקברי צדיקים, ראיינתי קצב ודיברנו על כשרות. שמרתי שבת והתארחתי כל הזמן אצל אנשים בבית. כיביתי את הטלפון פעם בשבוע, וראיתי איך אנשים מגדלים בארץ ילדים. שתיתי גם הרבה יין טוב ו-ויסקי עם אותן משפחות בארבעת חודשי השהות שלי בישראל.

״הייתי עם רבנית מצפת בקבר הרשב"י, והיא אמרה לי ׳את יודעת, כל אדם שיש לו התגלות, צריך בסוף לקבל החלטה'. ואני בנאדם ששונא לקבל החלטות. אחד הרבנים שראיינתי אמר לי 'את תשימי את ההחלטה שלך בסוף הסרט?'. התלבטתי מאוד, אבל בסוף החלטתי דווקא לתרום את השנקל שלי לכל הדיון. זה יותר החלטה אישית שקיבלתי על עצמי – שלא בהכרח מעידה על הכלל. מצאתי את התשובה שלי, אבל לדעתי כל אחד צריך לעבור מסע דומה".

אז מה התשובה שלך?

״תצטרך לראות את הסרט. אולי תפרשן את זה אחרת ממה שאני מתכוונת. אני לא רוצה להרוס".

אני מנחש שהתשובה שלך היא שהחלטת להתקרב ליהדות ולדת.

״אם 'קירוב' זה להתחבר לשורשים שלך -אז כן. הפידבק שאני מקבלת מהטריילר הוא שכל מי שרואה את זה רוצה לטוס לישראל. יש לי חברה שצפתה בטריילר, עורכת שזכתה בפרסי 'אמי', יהודייה שנשואה ללא יהודי. היא סיפרה לי שהיא ובעלה כל כך התרגשו מהסרטון, שמאז הם חולמים להגיע לארץ. הם הרגישו רצון להתחבר לדבר היהודי הזה שאני מציגה – וזה הרבה יותר אפקטיבי מאשר רב חב"די שיגיד להם שהם יישרפו בגיהינום כי הם נשואים למרות הבדלי הדת שלהם".

היעד הבא: נטפליקס

הריאיון עם בורדו התקיים בישראל. היא חזרה לארץ כדי להשתתף בוועידה השנתית של קהילת ROI, שנערכה זו השנה ה־13 בירושלים. קהילת ROI היא רשת בינלאומית של פעילים ומנהיגים צעירים המגדירים מחדש מהי מעורבות יהודית עבור הדור הצעיר של אזרחים ברחבי הגלובוס. הוועידה השנתית מהווה את שער הכניסה לקהילה, ואוספת 150 משתתפים צעירים מהעולם היהודי, מכל קצוות תבל ומכל תחום, לשבוע של סדנאות, הרצאות, פעילויות ויצירת שיתופי פעולה. את החדר היא חלקה, אגב, עם השחקנית נלי תגר.

הסרט "תגלית אמריקאית" צפוי להיות מוקרן בחודשים הקרובים. קודם בפסטיבלים ברחבי העולם, ולאחר מכן בהקרנות גדולות בקהילות יהודיות בכל היבשות. הרעיון שלי זה לקיים אירוע סביב ההקרנה, עם נותני חסויות ודיון שיתקיים לאחר מכן".

עם תום הסבב העולמי, מקווה בורדו למכור את הזכויות של ההפצה הדיגיטלית לגוף שידור כמו נטפליקס. "אם הייתי רק נותנת את זכויות השידור לנטפליקס בלי לעשות מזה עניין בקהילות יהודיות ברחבי העולם – לדעתי ההשפעה היתה פחות גדולה, ולכן אנחנו רוצים קודם כל לחדור לאותן קהילות ולגרום לדיון עמוק וכה חיוני. אני רוצה להיפגש עם כל היהודים והיהודיות ברחבי העולם, עם האחים והאחיות הרחוקים שלי ולדבר איתם".

שר החינוך הרב רפי פרץ הכתיר את ההתבוללות ונישואי תערובת בארה"ב כ"שואה שנייה". מה דעתך על התבטאות זו?

״אני שומעת את המושג הזה הרבה. אני עצמי חוששת להשתמש בו, למרות שאני מתחברת לרעיון, פשוט כי אי אפשר לדעתי לחנך רק על ידי פחד. זו שפה קשה, אבל אני מבינה מאיפה זה נובע. סבתא שלי היא ניצולת שואה מפולין, וזה נוראי להשוות למה שהיה אז, כיוון שלפחות אלה שפרץ מדבר עליהם לא נרצחו.

״זה הצד החיובי בעיניי – שיש עדיין אפשרות להראות להם את היהדות בצורה חיובית יותר, שירצו להיות חלק מזה. כיום יש לנו כלים להגיע לאנשים שלא היו פעם: אמצעי חינוך מתקדמים, מדיות חברתיות – אפשר להשתמש בפלטפורמות האלה ולהגיע להרבה מאוד אנשים. אני זוכרת שלמדתי במדרשה על כך שקורח ועדתו נבלעו באדמה, והיה רב שהשווה זאת לשואה. אבל כאן אני חושבת שהמלחמה לא אבודה, ויש עוד תקווה להחזיר את אותם יהודים בתפוצות שהתבוללו.

״האם אחותי אבודה? האם צריך להרחיק אותה בגלל שהיא התחתנה עם גבר לא יהודי? זה לא פייר. אני אישית לא מוכנה לוותר עליהם. צריך לחשוב מה עושים עם המציאות הזו, זאת במקביל לנאמנות שיש לנו ליהדות שלנו. אם זה אומר להזמין אותם לארוחת שבת כשרה – אז זה מה שצריך לעשות. הזמנתי את אחותי וגיסי והם אמרו שהיה להם הכי כיף שהיה להם אי פעם. זה נתן לי תקווה".


Featured

קטנה גדולה

Published

on

השחקנית הישראלית שירה האס בת ה-25 תתחרה על האמי מול ארבע מהשחקניות המעוטרות ביותר בהוליווד — קייט בלנשט, רג'ינה קינג, קרי וושינגטון ואוקטביה ספנסר * העובדה שהוחתמה בסוכנות CAA, שבה חתומים כוכבים כמו ג'ורג' קלוני וג'ניפר אניסטון, רק מחזקת את מעמדה כאיט גירל החדשה * אז למה כולם שואלים על הגובה שלה? *  גל גדות, מאחוריך

כשמקלידים את שמה של שירה האס בגוגל, תוצאת החיפוש הראשונה היא "שירה האס גובה". השחקנית הישראלית בת ה–25 קיבלה לראשונה, מועמדות לפרס האמי – הישג יוצא דופן לשחקנית ישראלית – עבור תפקידה כגיבורת המיני־סדרה "המורדת" של נטפליקס. דווקא משום שהאס קטנת ממדים, היא מלוהקת לתפקידים על המנעד של הילדה־נערה־אשה, שמאפשרים לה ורסטיליות מרשימה. כך, לדוגמה, כשהיתה בת 16 גילמה בת 12 בסרט "פרינסס" על ילדה שמתמודדת עם אלימות מינית בתוך המשפחה. האס קיבלה על התפקיד את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים ב–2014. שנה לאחר מכן עלתה על הרדאר של חובבי הקולנוע העצמאי בארה"ב כשהסרט הוצג בסאנדנס.   האס תתחרה על האמי מול ארבע מהשחקניות המעוטרות ביותר בהוליווד — קייט בלנשט, רג'ינה קינג, קרי וושינגטון ואוקטביה ספנסר. הקריירה שלה לא צמחה יש מאין. הסוכנת שלה בישראל, זהר יעקובסון, מספרת כי האס היא "הארד וורקרית" מהמעלה הראשונה שלא בוחלת בתפקידים מאתגרים, גם כשאלו מחייבים הקרבה אישית. יעקובסון מספרת כי כשקיבלה את התסריט של "המורדת", שחקניות רבות בישראל ויתרו על התפקיד בשל הדרישה לגלח את השיער. "אצל שירה לא היתה התלבטות בכלל", אומרת יעקובסון. "היא לא מפחדת מתפקידים מאתגרים. יש בה המון עומק. זה תמיד היה ככה. יש בה גם צניעות גדולה והיא עבדה קשה מאוד כדי להשיג את התפקיד הזה ב'המורדת'. הוא דרש חודשיים של אימוני שפה ביידיש ובאנגלית ששימרו את המבטא הסאטמרי". 

גם הבמאית טלי שלום־עזר, שביימה את האס ב"פרינסס", מסכימה. "היא אחת בדורה", היא אומרת. "אני זוכרת ששירה עשתה את התפקיד המורכב הזה כשהיא היתה בסך הכל בת 16. תלמידה בתלמה ילין שעד אז עשתה רק תיאטרון. זו היתה פעם ראשונה שעבדה בסרט קולנוע ופתאום היא צריכה לשחק מול קרן מור, שאותה היא העריצה וידעה את כל המערכונים של 'החמישייה הקאמרית' בעל פה. היה פער עצום בין הילדה הביישנית שפגשתי בחזרות לבין הרגעים בהם היינו בעבודה. מהרגע שנשמע ה'אקשן' — כל העוצמות שלה באו לידי ביטוי". שלום־עזר מוסיפה שהאס היתה מקצוענית והגיעה לכל חזרה כשהיא יודעת את הטקסט בעל פה ואחרי שחקרה לעומק את הדמות ואת הדיאלוגים. "היא בן אדם של עבודה קשה, עומק וכישרון", היא אומרת. "אפשר גם לראות שהיא בחרה את הפרויקטים שלה מאוד בקפידה. מצד אחד הם מאוד מגוונים, ומצד שני מסמנים איזו התפתחות והתבגרות". 

גם אלי רוזן, שעבד עם האס כמתאם היידיש ב"המורדת" ומשחק בסדרה את הרב יוסל'ה, אומר כי לפני הכל, האס היא אדם מקורקע. "עבדתי איתה חצי שנה על התפקיד הזה ואני יכול להגיד לך שהיא בת ה–25 שאני הכי אוהב בעולם. מעולם לא שמעתי ממנה תלונה אחת", הוא אומר. 

ניצחה את תחזיות הרופאים

האס נולדה ב–1995 וגדלה בהוד השרון. כילדה חלתה בסרטן הכליות והחלימה בגיל שש. בעבר סיפרה שההקרנות פגעו בעמוד השדרה שלה ופגעו בצמיחתה. בסופו של דבר היא ניצחה את תחזיות הרופאים וצמחה בכ–20 סנטימטרים יותר מכפי שחזו לה. "כילדה זה מאוד בלט, הייתי מאוד בוגרת לגילי, גם מבחינת הדברים שהתעסקתי בהם, גם באופן שדיברתי על החיים", סיפרה בראיון ל"הארץ" לפני שנתיים. היא גם התחילה אז לכתוב שירה, הרגל שמלווה אותה עד היום. "אני בטוחה שזה (הסרטן) השפיע עלי כאדם וגם כשחקנית. מה זה 'פרינסס' למשל? זה לשחק דמות שהיא מאוד צעירה, אבל בוגרת לגילה. וגם דמויות אחרות שעשיתי הן כאלה. אין לי ספק שזה חלק ממי שאני, ואני משתדלת לא לראות את זה רק כדבר רע, כמלה נוראית. זה לא".   גם ב"המורדת" מתכתבת האס עם הגבול בין ילדות ולבגרות, ומגלמת דמות שלמרות שהיא נראית מאוד צעירה — נדרשת להיכנס להריון. הסדרה, שביימה הבמאית והשחקנית הגרמנייה מריה שרדר (שחתומה בין היתר על הגרסה הקולנועית של "חיי אהבה" על פי ספרה של צרויה שלו), זכתה לשבחי המבקרים והצופים. "האס היא פנומן, אקספרסיבית ושובת לב", נכתב עליה בביקורת שפורסמה ב"ניו יורק טיימס". המבקר ג'יימס פוניבוז'יק הוסיף: "כאשר אסתי עושה את דרכה החוצה ונמשכת לנתיב של תקווה שמציעה המוזיקה, אנחנו יכולים לראות בפניה של האס את הסימפוניות שנמצאות בראשה".   ב"ווראייטי"   כונתה עבודת המשחק של האס "סנסציונית" בשל יכולותיה לשלב בין מראה מבועת וסקרן. בהמשך נטען כי היא מהווה מין שילוב בין השחקנית ג'ין סיברג (גיבורת "עד כלות הנשימה" של של ז'אן לוק גודאר) לבין הדמויות המככבות בסרטיהם של האחים דארדן. גם ב"הוליווד ריפורטר" ציינו לטובה את המשחק של האס, תוך שימת דגש על עיניה האקספרסיביות. "העיניים מושכות אותך פנימה, וכמעט שקשה לדמיין מה היה קורה אם הדמות הזו היתה פחות משכנעת, שכן לרבים מהדמויות בסדרה לא ניתנו אפילו שמות, שלא לדבר על תכונות אישיות", נכתב שם.

שער בווריאטי והוליווד ריפורטר 

לעליית "המורדת" בנטפליקס בחודש מארס היו אמורות להתלוות ארבע הקרנות בכורה בינלאומיות. השלטים בטיימס סקוור בניו יורק ובברלין כבר הוצפו בפניה רבות ההבעה של האס, אלא שאז הגיעה מגפת הקורונה והאירועים בוטלו. אך מעז יצא מתוק, והמגפה העלתה את נתוני הצפייה של ענקית הסטרימינג לגבהים חסרי תקדים. "המורדת" הוכתרה מיד כהצלחה מסחררת וזכתה לעשרות אייטמים בכלי תקשורת מובילים בעולם. פניה של האס התנוססו במגזיני אופנה וקולנוע יוקרתיים דוגמת "וראייטי" (שם היא זכתה לכתבה נרחבת נוספת גם השבוע), "הוליווד ריפורטר" ואחרים. העובדה שהוחתמה בחודש שעבר בסוכנות CAA, שבה חתומים כוכבים כמו ג'ורג' קלוני וג'ניפר אניסטון, רק מחזקת את מעמדה כאיט גירל החדשה.   זהר 

לצד הכישרון הבולט של האס, שאותו הפגינה גם ב"שטיסל" (בימים אלו היא מצטלמת לעונה השלישית של הסדרה, שעונותיה הקודמות זמינות בנטפליקס) ובסרטים וסדרות נוספים, ניכר שההצלחה של "המורדת" קשורה גם בתכנים שהוליווד אוהבת לאהוב. במרכז הסיפור ניצבת אשה צעירה שמתריסה מול הפטריארכיה של האורתודוקסיה היהודית, בורחת אל עולם חדש ולא מוכר ומפגינה רוח עצמאית שמתיישבת היטב עם ערכי תנועת "מי טו". לכך יש להוסיף את גילוח השיער (שחקניות שמתכערות לרגל תפקיד תמיד זוכות לשבחים בתעשיית הסרטים האמריקאית) ולמידת שפה מאפס, והרי לכם מתכון מנצח לדמות שלא ניתן יהיה להתעלם ממנה בעונת השטיחים האדומים. כמו במקרה של גל גדות, כוכבת ישראלית אחרת שעשתה חיל באמריקה, ההצלחה של האס מדגימה עד כמה אוהבת הוליווד לאהוב דמויות נשיות חזקות ומורכבות. 

האס הדהדה את המסרים הללו גם בראיונות. בשיחה עם השחקנית ג'סיקה צ'סטיין (השתיים עבדו יחד בסרט "אשתו של שומר גן החיות")   עבור "וראייטי", סיפרה האס כי העובדה שכל צוות הסדרה — כולל הבמאית, היוצרות, המפיקות ואפילו הצלמות — היו נשים, היוותה עבורה הקלה משמעותית. "זה תמיד נחמד שיש צוות נשי, אבל בסיפור הזה ספציפית אני מגלמת דמות של אשה שמנסה למצוא את הקול שלה. ממש הרגשתי מוגנת הודות לנשים שעבדו איתי על הסט. הרגשתי שהן מקשיבות לי". היא הוסיפה כי גם בצילומי סצינות המין היה לה יותר קל להשתתף, כיוון שהיתה מוקפת נשים שאיפשרו לה דיאלוג פתוח.  

לפי כל הסימנים, להאס צפויה קריירה משגשגת ומאתגרת בהוליווד. יעקובסון אומרת כי תסריטים ממשיכים לזרום אליה כל הזמן. עם זאת, בעתיד הנראה לעין היא תמשיך להתגורר בתל אביב ולהשתתף בפרויקטים מקומיים לצד בינלאומיים, כפי שעשתה עד כה. משבר הקורונה עיכב את יציאתו של עוד פרויקט בכיכובה — הסרט "אסיה" בבימויה של רותי פרי בר, שזכה השנה בשלושה פרסים בפסטיבל טרייבקה.   "אני לא רואה את עצמי עוזבת את הארץ אבל זה משהו שאני בהחלט חושבת עליו", בראיון לפני חמש שנים. "הייתי ילדה שעמדה בגיל 11 מול המראה עם מסרק ודמיינה שהיא אוחזת בפסלון אוסקר או מיקרופון מעל במה ענקית". אם לשפוט על פי מסלול ההמראה עליו ניצבת האס ברגע זה, לא יהיה מופרך לצפות כי בשנים הקרובות היא תוכל להגשים את חלום הילדות ההוא. 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות