תשלומים של 5 מיליון דולר לכל מבוגר שחור זכאי, ביטול החובות האישיים ועומסי המס, הבטחת הכנסה שנתית של לפחות 97,000 דולר למשך 250 שנה והענקת בתים בסן פרנסיסקו תמורת 1 דולר בלבד למשפחה.

אלו הן רק חלק מההמלצות שהועלו על ידי ועדת פיצויים שמונתה עירונית עם משימה מיוחדת: מה יידרש כדי לכפר על מאות שנות העבדות של ארה"ב ודורות של גזענות מערכתית שממשיכות לשמור על האמריקאים השחורים בדרגים התחתונים של הבריאות, חינוך ושגשוג כלכלי, וייצוג יתר בבתי הכלא ובאוכלוסיות חסרי בית?

שימוע ראשון בפני מועצת המפקחים של העירייה ביום שלישי יכול להציע הצצה לתאבון של הדירקטוריון לקדם תוכנית פיצויים שאין דומה לה בכל ארה"ב. המבקרים טוענים שמדובר בתגמול בלתי אפשרי, כלכלית ופוליטית. אנליסט שמרן אחד העריך שכל משפחה שאינה שחורה בעיר תצטרך לשלם לפחות 600,000 דולר.

כמה מפקחים אמרו שסן פרנסיסקו לא יכולה להרשות לעצמה תשלומי פיצויים גדולים כרגע, לאור הגירעון העמוק של העיר על רקע המיתון בתעשיית הטכנולוגיה, אבל הם עדיין רוצים לדון בהצעות ולשקול פתרונות עתידיים. הדירקטוריון יכול להצביע בעד שינוי, אימוץ או דחייה של כל ההמלצות או כל אחת מהן.

אבל חברי ועדת השילומים מחשיבים את התוצאות שלהם כהערכה מדויקת של מה שיידרש כדי להתחיל לתקן את הנזק המתמשך של עבדות ואפליה, והם חוששים ברעיון שהם צריכים להבין איך לשלם על כך.

"אנחנו הנפגעים", אמר אריק מקדונל, יו"ר ועדת הפיצויים  האפרו-אמריקאית המייעצת של סן פרנסיסקו. "אם השופט פסק לטובתנו, השופט לא היה פונה אלינו ואומר, 'עזור להם להבין איך לגרום לזה לעבוד'".

הרעיון של תשלום פיצויים על עבדות זכה לתפיסה בערים ובאוניברסיטאות. בשנת 2020, קליפורניה הפכה למדינה הראשונה שהקימה כוח משימה לפיצויים ועדיין נאבקת להציב תג מחיר על מה שמגיע להם.

פחות מ-50,000 שחורים עדיין חיים בסן פרנסיסקו, ולא ברור כמה יהיו זכאים. קריטריונים אפשריים כוללים את שגר בעיר בפרקי זמן מסוימים וירידה ממישהו "כלוא בשל המלחמה הכושלת בסמים".

המבקרים אומרים שהתשלומים אינם הגיוניים במדינה ובעיר שמעולם לא שיעבדו אנשים שחורים. בדרך כלל אומרים המתנגדים שמשלמי המסים שמעולם לא היו בעלי עבדים לא צריכים לשלם כסף לאנשים שלא היו משועבדים.

המצדדים בהצעה אומרים כי השקפה זו מתעלמת משפע של נתונים וראיות היסטוריות המראות כמה זמן לאחר שהעבדות האמריקאית הסתיימה באופן רשמי ב-1865, מדיניות ונהלים ממשלתיים פעלו לכלוא אנשים שחורים בשיעורים גבוהים יותר, למנוע גישה להלוואות לבית ולעסק ולהגביל היכן הם יכולים לעבוד. לחיות.

"יש עדיין פרספקטיבה מצועפת שבאופן גלוי, אנשים שחורים לא ראויים לזה", אמר מקדונל. "המספר עצמו, 5 מיליון דולר, הוא למעשה נמוך כשחושבים על הנזק".

תושבים שחורים היוו פעם יותר מ-13% מאוכלוסיית סן פרנסיסקו, אבל יותר מ-50 שנה מאוחר יותר, הם מהווים פחות מ-6% מתושבי העיר – ו-38% מאוכלוסיית חסרי הבית שלה. 

ג'ון דניס, יו"ר המפלגה הרפובליקנית של סן פרנסיסקו, אינו תומך בפיצויים למרות שהוא אומר שיתמוך בדיון רציני בנושא.  "השיחה הזו שאנחנו מנהלים בסן פרנסיסקו היא לגמרי לא רצינית. הם פשוט הקיאו מספר, אין שום ניתוח", אמר דניס. "זה נראה מגוחך, וזה גם נראה שזו העיר שבה זה יכול לעבור".