Connect with us

טוב לדעת

לא דיברנו עוד על אהבה

Published

on

"וולנטיין דיי" הוא היום שבו מתקיים "חוק העסקים השלובים" – ומי שנחשבים ל"קורבנות" החג המתקתק הזה הם הרווקים והרווקות. בעיקר הרווקות

אהבה לא קונים בכסף. כך לימדו אותנו מגיל צעיר. חוץ מב"ולנטיין דיי", שאז דווקא כן קונים אהבה בכסף. טוב, אולי לא ממש קונים אהבה", יותר נכון לומר שזהו היום שבו אנו קונים דימויים של אהבה. ב"ולנטיין דיי" של היום, אימג'ים הוליוודייים של רומנטיקה מתורגמים בעיקר למסחר וצרכנות.

הבעיה ביום הנשגב בזה היא בעיקר של הבנים, הזכרים, הבעלים והמאהבים. הם נוטים בד"כ להילחץ ככל שהתאריך של ה-14 בפברואר מתקרב, וחלקם נכשלים כישלון חרוץ בהבנת הצד שכנגד. "אם חשוב לכם ליצור דור המשך, מישהו שיישא את שם משפחתכם בכבוד וגאווה, אני ממליצה לכם להפנים את הדבר הבא שאני עומדת להגיד לכם: אל תתעלמו מוולנטיין דיי", כותבת אלה גולד באתר מאקו על הלא נשואים שבינינו. "זה לא שאתם צריכים להפיק אירוע רומנטי, רחוק מזה. אבל אם לא תעשו דבר ביום המדובר, גם הבחורה הקולית והאדישה בעולם תרצה למעוך לכם את הבולבול. למה? כי לבחורה הנונשלנטית יש חברות מאוד מתלהבות שבמקרה נפלו על גברים שעושים הרבה ואם אתה לא תביא איזה פרח, או תשלח טקסט חביב, בקטנה כזה, היא מאוד תכאב, תכעס ותושפל. ואתה ממש לא רוצה לישון ליד אחת כזאת".

העניין הוא שבקטע של "חג האהבה" הבינלאומי", הוליווד מספקת עבורנו תרחישים רומנטיים מתוסרטים להפליא, שבהם כנראה אף אדם מציאותי לא יפגוש בחייו. ואז סוגי המדיה השונים לוקחים על עצמם את התפקיד למכור לנו את אותן הפנטזיות. המדיה משמשת כלוח-שנה מסחרי שתפקידו לתחזק את הריטואל הצרכני של אלו המצויים במערכות יחסים. היא עושה כל שביכולתה כדי להזכיר לנו שב"ולנטיין דיי" עלינו למלא את חובתינו הזוגית – להוציא כסף אחד על השנייה. וכך, ביום זה אנו נחשפים לפמפום ארוך ומתמשך של שלל רעיונות למתנות ולפעילויות רומנטיות נלוות (חופשות, מסאז'ים, ארוחות במסעדות יוקרה), שמטרתם למכור לנו פיסות קטנות של פנטזיה.

"וולנטיין דיי", הוא היום שבו מתקיים "חוק העסקים השלובים"- המולים נצבעים באדום, המסעדות מתקשטות בבלונים ואתרי האינטרנט מתחמשים בכתבות. ומה כתוב בכתבות? על מולים צבועים באדום שכדאי לרכוש בהם, ועל מסעדות עם בלונים שכדאי לאכול בהן. וכך, יכולים בסוף היום בתי העסק לצעוד שלובי ידיים על שפת הים ולספור את הכסף שהרוויחו על חשבוננו בכוחות מאוחדים. הרומן האמיתי, למעשה, הוא ביניהם…

כמובן שפיסות הפנטזיה לא נמכרות לנו רק ב"ולנטיין דיי". אבל המיוחד ב"ולנטיין דיי" הוא שזה היום שחוגג בצורה המובהקת ביותר את ההצטלבות בין הרומנטיקה לצרכנות, מפני שבו אנו קונים מוצרים סימבוליים של אהבה ורדים, שוקולדים ועוד שלל חפצים קטנים ואדומים). אולי הגיע הזמן שבטבלת חיובי האשראי, בין הקטגוריות של דלק" ו"מזון", נוסיף גם קטגוריה של "אהבה".

מי שנחשבים ל"קורבנות" של "ולנטיין דיי" הם הרווקים והרווקות. ואם להודות באמת, בעיקר הרווקות. נשים הן אלו אשר נחשבות ל"מסכנות" אם אינן מצויות במערכת יחסים. דבר זה אינו מקרי והוא נובע מהשרשה עמוקה של ערכים פטריארכליים בנורמות החברתיות. אישה נתפסת כמי שתלויה בגבר שנמצא לצידה והיא מוגדרת ביחס אליו.

בנוסף, כותבת גלי עמרן ב"ישראל היום", אישה שאינה מחוברת לתא משפחתי קונבנציונלי, נחשבת למי שאינה ממלאה אחר תפקידה הביולוגי של הבאת ילדים לעולם, ועל כן היא מערערת את הסדר החברתי הקיים. זו הסיבה שלא תשמעו על אישה שהיא "זאב בודד", אלא רק על רווקות זקנות".

אבל יש כאן טעות חמורה: הרווקות וגם הרווקים, אינם מסכנים כלל וכלל. הם למעשה אלו אשר מוגנים מפני מערבולת המרצ'נדייז, המאיימת לסחוף כל בר דעת לתוך מעמקי ים הצרכנות. כל שנותר לאלו מאיתנו המצויים במערכת יחסים זוגית, הוא לקנא באלו אשר אינם צריכים או מצופים לשתף פעולה עם החגיגות לכבוד נטינוס הקדוש.

אגב, מישהו יודע מי הוא היה?

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

טוב לדעת

מה הקטע עם להישען לאחור במטוס?

Published

on

נוסעת שצילמה בטיסה נוסע שדוחף את המושב המושען שלה הציתה דיון סביב שאלת ההישענות עתיקת היומין ■ מנכ"ל דלתא איירליינס: "לפני שנשענים ראוי לשאול את האדם מאחוריך אם זה בסדר"

האינטרנט והטוויטר גועשים השבוע בשאלה הרת-גורל: האם זה בסדר להשעין את מושב הכיסא אחורה במטוס? הכל התחיל כשהנוסעת וונדי וויליאמס פירסמה סרטון של 45 שניות בטוויטר, שבו היא נראית נשענת אחורה במושב במטוס, כשהאדם שיושב מאחוריה דוחף שוב ושוב את המשענת שלה. בסרטון אפשר לראות שהמגש המתקפל של הנוסע פתוח, ושהטלפון שלו מונח עליו. "הוא כעס שהשענתי את המושב שלי והכה בו בערך תשע פעמים בצורה חזקה. בשלב הזה התחלתי לצלם אותו", כתבה וויליאמס בטוויטר. הדחיפות האלה המשיכו לכל אורך הטיסה בת ה-80 דקות.

היא גם אמרה שהדייל של אמריקן איירליינס נזף בה, ביקש ממנה למחוק את הסרטון ונתן לה התראה על הפרעה לנוסע. הנוסע המטריד לעומת זאת קיבל קוקטייל על חשבון הבית. "נתנו לו רשות להמשיך, ולא יכולתי לעשות עם זה כלום", היא אמרה בראיון ביום שישי שעבר. אמריקן איירליינס הגיבה כי היא מודעת למחלוקת בין הלקוחות שהתרחשה בטיסה. "אנחנו מפצירים בלקוחות שלנו לכבד אחד את השני", אמר רוס פיינשטיין, דובר מטעם החברה.

התגובות על הסרטון ברשת לא איחרו לבוא, וכרגיל לא הציגו דעות מורכבות מדי: או שאתה אדם שנשען אחורה, או שלא. לפי הנרי הארטולדט, אנליסט שמתעסק בתעשיית התיירות, כללי ההתנהגות בשמיים מסובכים למדי: החוק הלא-כתוב בקשר להישענות אחורה אומר שעדיף להימנע מהפעולה. "הנימוס אומר שנשענים אחורה רק כשבאמת חייבים. גם אז, צריך להשעין את המושב רק במעט, מבלי לפלוש יותר מדי לשטח של האדם מאחורייך". לדבריו, הנוסע שישב מאחורי וויליאמס התנהג שלא כשורה. "יש לאדם זכות להישען אחורה. זה אולי לא הוגן, אבל החיים אינם הוגנים". הוא הוסיף כי הזינוק במספר הנוסעים והקטנת המרחב האישי במטוסים "הופכים את הרגשות במטוס לעזים יותר".

בראיון ל-CNBC, מנכ"ל דלתא איירליינס, אד בסטיאן, הסכים עם החוק הלא-רשמי של השמיים. לדבריו, "הדבר הנכון לעשות לפני שנשענים אחורה הוא לשאול את האדם מאחוריך אם זה בסדר". רשות התעופה הפדרלית נמנעת מלהסדיר את גודל המושבים במטוסים, חרף תלונות של נוסעים בנושאי נוחות ובטיחות. וויליאמס נותרה בינתיים בעמדתה. "אני אמשיך להישען", כתבה. "חברת התעופה צריכה לטפל בבעיה, לא אני"

המשך לקרוא

טוב לדעת

מזל טוב: מתי כספי בן 70

Published

on

אחד המוזיקאים החשובים של ישראל, שגם בילה כמה שנים הזויות בלוס אנג'לס, חגג השבוע יומולדת • לרגל האירוע יואב קוטנר מבקש להזכיר לכם כמה הוא ענק, וכמה יצירות הוא הספיק להעניק לנו

מתי כספי עולה לבמה, מניד בראשו לקהל, מתיישב ליד הפסנתר או לוקח גיטרה – ומתחיל לשיר. וכשהוא שר, הוא לא בן 70. המוזיקה של מתי כספי חסרת גיל. היא שמימית, מושלמת, הכי עצובה בעולם, הכי מצחיקה בעולם, תמיד מרגשת ומעוררת. כשהוא שר ומנגן – הכל נעלם כלא היה. הוא מעביר אותך לעולם אחר.

מתי כספי הוא אחד המוזיקאים הישראלים שאני הכי מעריץ ואוהב מאז התחלתי להאזין למוזיקה, לפני יותר מ־40 שנה. מאז הוא חלק מפסקול חיי, מאהבותיי, ממשפחתי. לפעמים מפגש מחודש עם אמן שאהבת פעם – עשוי להיות מאכזב. הרי כמעט שום דבר לא נשאר כמו שהוא בזיכרונות שלנו.

אבל במקרה של מתי כספי זה לא ככה. יצא לי לפגוש אותו לא מעט בשנים האחרונות, גם כצופה בהופעות שלו וגם קצת יותר מקרוב, במפגש על הבמה או בשיחה אישית לתוכנית טלוויזיה, והקסם שלו לא פג. הדיוק המושלם בנגינה ובשירה, החום והתקווה שיש במוזיקה שלו, ההומור המשונה שבין השירים – כל אלה עדיין קיימים, ואף משתבחים עם השנים. 

יצירה מקורית ואישית

ברור וידוע שכמות היצירה החדשה של כספי ב־20 השנים האחרונות אינה בנפח של השנים הראשונות. ככה זה כמעט אצל כל אמן, אבל איכות הביצוע והמחויבות הבלתי מתפשרת לשירים – אלה לא נחלשו. 

נכון, הוא התבגר, אבל זה רק מוסיף עוד עומק לקלאסיקות הרבות שיצר. כששומעים אותו שר היום את "ברית עולם", "ואותך", "זה מכבר" או שירים נוספים שיצר בשנות ה־20 לחייו, מרגישים שהגיל והבגרות רק מוסיפים ליופי. ויש במחסנים שלו כל כך הרבה יופי. 

כספי הוא אחד המוזיקאים הכי פוריים ומגוונים שפועלים בארץ מאז סוף שנות ה־60. הוא מושפע ממגוון רחב של סוגי מוזיקה, ממוזיקה ברזילאית ועד מוזיקה בלקנית, מ־Fאנק ונשמה ועד מוזיקה קלאסית, משירי ארץ ישראל ישנים ועד בלוז, מפופ ועד רוק מתקדם, מתזמורי ענק ועד מינימליזם מעודן. 

הוא מטמיע בלחניו ובעיבודיו את ההשפעות הרבות שלו והופך אותן ליצירה מקורית ואישית, שהיא בעלת צבעים רבים אך תמיד מאוד אופיינית לו ומזוהה איתו. 

שימו לב לשיר, לא לגימיקים

תרומתו העצומה למוזיקה הישראלית מוסיפה להדהד גם 40 שנה אחרי. בימינו, כשהכל חולף במהירות, אולי כדאי להזכיר שמתי כספי היה שם הרבה לפני תוכניות הריאליטי והרבה לפני יו־טיוב. והוא תמיד עשה את זה בדרכו המיוחדת. עומד על הבמה בפנים קפואות, כמעט ללא תנועה, כמו אומר "שימו לב לשיר, לא לגימיקים של ביצוע". והקהל שם לב. 

בעשר השנים הראשונות לפועלו היה לו הספק כמעט חסר תקדים: להקת פיקוד דרום; שלישיית "לא אכפת להם"; "מאחורי הצלילים" עם שלמה גרוניך; מלחין ומעבד בשירים ובאלבומים של חוה אלברשטיין, אושיק לוי, מאיר אריאל, דני ליטני, נתנאלה, יוסי בנאי, חנן יובל, דורי בן־זאב, יהודית רביץ, יצחק קלפטר, יעל לוי, דני רובס, ארז הלוי, ריקי גל, ועוד ועוד ועוד. 

חשבו על רשימת השירים הבאה: "אני מת", "פנקס הקטן", "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה", "אחותי הקטנה", "כלבלב הו בידי בם בם", "שיר היונה", "איך זה שכוכב", "הנה הנה", "אליעזר בן יהודה", "שלא ייגמר לי הלילה", "בלילות הקיץ החמים", "זה מכבר", "מקום לדאגה", "עוד יבוא היום", "ימי בנימינה". קלאסיקה אחרי קלאסיקה, שכולן נוצרו עוד לפני שמלאו לו 30. 

40 שנה אחרי הוא כבר אייקון ישראלי. מזל טוב, מתי. 

המשך לקרוא

טוב לדעת

11 מיליון איש בוכים: סרטון הפרידה של הספורטאי מהכלב שלו שכבש את הרשת

Published

on

מיליוני אנשים צפו בפרידה העצובה של טים טיבו מברונקו, שמלמדת המון על הקשר המדהים שבין בני אדם לחיות המחמד שלהם

שחקן הבייסבול והאושייה האמריקאית טים טיבו אמנם סופר למעלה מ-5 מיליון עוקבים באינסטגרם, אבל הסיבה שבגללה שמו הפך לוויראלי בסוף האחרון לא קשורה לאיזה מהלך מדהים שביצע במדי הניו יורק מטס – אלא בגלל סרטון מרגש בהשתתפותו של כלבו האהוב ברונקו. "זאת אחת הפרידות הכי קשות שחוויתי", כתב טיבו בחשבונות המדיה שלו, שעות לפני מותו של כלבו האהוב, אז בחר לשתף את רגעיו האחרונים לצד חיית המחמד שלו ותיעד את הפעם האחרונה בה האכיל את ברונקו. ״רציתי לחלוק כבוד מיוחד ל'ילד' המתוק מכולם. תודה על כל השמחה שהבאת לנו ועל כל הזיכרונות", כתב טיבו לצד הסרטון שפרסם וסופר כבר למעלה מ-11 מיליון צפיות.


טיבו החל את הקריירה שלו  בענף הפוטבול האמריקאי, אז שיחק במדי הדנוור ברונקוס – משם בחר את השם לכלבו האהוב. אחרי הפיכתו של הסרטון לוויראלי ואלפי הודעות התמיכה שקיבל, כתב טיבו פוסט נוסף שהצליח לרגש את המיליונים שעוקבים אחריו: "אני אסיר תודה על התמיכה והאהבה שאתם מעניקים לי. יכולתי להניח לברונקו לנוח על משכבו בשלום ולהשאיר אותו במקום מאוד מיוחד בשבילי. תודה לכולם על האהבה. אני אוהב אותך ברונקו".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות