Connect with us

אוכל

לאכול ולעכל ברחבי ישראל

Published

on

הגר סידס מגישה את נבחרת החלומות שלה ככל שמדובר במוסדות ישראלים קולינריים מעניינים • משוק הכרמל ליפו העתיקה, לעכו בחזרה לשוק לווינסקי • ומציאה: אוכל מקסיקני סביר פלוס מול חופי הים התיכון • מדריך עדכני בעיניים של תיירת מקומית

כתבה וצילמה: הגר סידס

את הביקור השנתי שלי בישראל פתחתי יחד עם אפרת בשוק הפשפשים ביפו. מאוד נחמד שם. מה שנחמד עוד יותר הוא להיות שם כשכולם בעבודה ולא ממש עמוס. צהריים אכלנו בפועה.

פועה: יופי של סלט עדשים

התמזל מזלנו והיה שולחן פנוי (מיד אחרינו היה שם תור לא נורמלי). המקום היה עמוס בתיירים, דבר שחימם את ליבי (בכל זאת נציגת משרד התיירות). אפרת ניצחה על ההזמנה, טחינה אדומה, סלט עדשים וקובה כרובית ברוטב קארי. אף מנה לא איכזבה. האהובה עליי הייתה סלט העדשים. שני סוגי עדשים, עם מלח, שמן זית, לימון, כוסברה, צנונית וחמוציות מיובשות, על מצע טחינה אדומה. מרענן, לא כבד וקל להכנה.

המסעדה הבאה הייתה אחת מהפתעות הביקור שלי. כמשתמע מרבים מהפוסטים שלי, אני לא אוכלת אוכל כשר, ליתר דיוק, אני אוכלת כל מה שלא כשר. גיסתי ואח שלי כן אוכלים כשר, והם הזמינו לנו מקום במסעדת EWA SAFI.

EWA SAFI – מרוקאית, כשרה ועסוקה

EWA SAFI היא מסעדה מרוקאית כשרה ליד מגדל שלום בת״א. היינו שם ביום ראשון בערב והיה מלא אנשים, בעיקר תיירים. המסעדה מעוצבת בסגנון מרוקאי, ממש כמו אוהל חינה או מימונה אפשר לומר.

כלי ההגשה כולם ממרוקו והאוכל לא נופל מביצוע של אף סבתא מרוקאית, כולל סבתא של גיסתי לדבריה. לפתיחה לקחנו את מגש סלטי הבית עם לחם פרנה לחם מרוקאי שנאפה במקום שרציתי להתחתן איתו), דג מרוקאי, סיגר בקר, והמנה הטובה ביותר שאכלתי שם ובין הטובות שאכלתי בביקור הזה, פסטיה – בשר טלה בבישול ארוך, עם פרגיות, שקדים, עטוף בבצק פילו, ובצד צ׳ילי מקורמל. פשוט חלום. הביס בפה, של בשר הטלה עם הקרנץ של השקדים והצ׳ילי המתקתק, ואוו! יכולתי לאכול שניים כאלה בלי לחשוב פעמיים. למנה עיקרית, הזמנו טנג׳ין טלה עם פירות יבשים, מגיע על מצע קוסקוס וירקות שורש. המסעדה הזאת, מלבד השירות האדיר שהיא עושה לקהל ששומר כשרות, היא חוויה קולינארית לכולם.

שוק הכרמל: נפלאות הפיתה הדרוזית

ביום שני הלכתי לשוק הכרמל יחד עם ליליפוט ככה אני קוראת לה). הכל נאמר על שוק הכרמל, אני לא באמת יכולה להמציא משהו חדש. מה שכייף שם זה שאפשר לצלם ירקות, תבלינים, ממתקים, גבינות, וזה לא נמאס. עוד תמונה ועוד תמונה ועוד אחת, כי חייבים להראות לאנשים באמריקה, שאין כזה בשום מקום חוץ מישראל, ואז תמונה של פיתה דרוזית, ואז בא לי פיתה דרוזית, עם לאבנה, שמן זית וזעתר, ואז אני תוקעת פיתה דרוזית, וזה כל כך טעים (נשבעת שאכלתי רק חצי פיתה). שתינו בירה במנזר, והשלמנו פערים. אחכ עוד סיבוב בשוק, הפעם הצקנו לרוכלים כמו שאנחנו עושות כשאנחנו יחד, ואף אחד לא באמת מבין למה אנחנו נקרעות מצחוק, ואז כבר היה זמן לצהריים, ובבר אוכל היה מקום *על הבר*, שזה ממש נדיר, אז התיישבנו.

בר אוכל – להפסיק לחפור לתיירים

את בר אוכל הכרתי כבר לפני שנתיים. הייתי שם עם אחי ביום שישי בצהריים. היה ממש טעים, אבל אם אתם יודעים מזה שישי צהריים בשוק הכרמל, אז אתם יכולים להבין למה הדבר היחיד שאני זוכרת הוא שאנשים עומדים לי עם סטופר על המנה ומחכים שאסיים. הפעם היה אחרת. הפעם היו כל כך הרבה מקומות ישיבה שאני וליליפוט השתלטנו על כל הבר. הבעלים, החמוד, הוציא לנו ערק אשכוליות בלי טעם של ערק אבל עם הרגשה של ערק (הרגשה מעולה), התחלנו עם מטבלים, ועשינו לחיים עם בחורה מאוסטרליה ובחור מקוריאה. צילמתי את הקבבים על הפלאנצ׳ה, ואת הירקות הצלויים, הקוריאני הלך ובא זוג מקסיקני מבוגר שזה הביקור ה-20 שלהם בארץ הקודש. ליליפוט קוראת לי להפסיק לחפור לתיירים כי האוכל מוכן. צלחת יפיפיה של בשרים נחתה על הבר. סטייק, קבב, וצ׳וריסו עם ירקות צלויים. הכל טעים. הקבב מנצח. הבעלים מוזג לנו שוטים של משהו בטעם אבטיח, והכל מתערבב ביחד לחוויה תרבותית שמחממת את הלב, בלי טיפת ציניות.

עכו: התור לחומוס סעיד

ביום שלישי נסעתי לעכו. לא הייתי בעכו מאז התיכון לדעתי, וגם זה היה לעצירת ביניים. גם אמא שלי ואח שלי לא ממש היו בעכו, אז הם הצטרפו. היה גשם כל הדרך לשם וקיוויתי שיתבהר,

ואכן אחרי שהתבהרו השמיים, קיבלנו יום בהזמנה. עכו מפורסמת היום בקנה מידה בינלאומי בגלל דייג אחד שהוא גם שף, וקוראים לו אורי בורי, והמסעדה שלו נמצאת במלון אפנדי, ממש בתוך קוטלי העיר העתיקה. לא הלכתי לאכול אצלו. באופן עקרוני יש לי בעיה לשלם הון תועפות על אוכל שאפשר לאכול בשוק אצל סבתא חמודה בשליש מחיר וסביר להניח שזה יהיה פחות מסחרי ויותר טעים.

אז אחרי סיבוב באולמות האבירים ומנהרות הטמפלרים (שזה חוויה מגניבה לגמרי), הובלתי אותנו לכיוון המפרץ, איפה שנמצאת ארוחת הצהריים שלי. בדרך לשם חצינו את השוק הטורקי, שאפשר למצוא שם מסעדות קטנות וחמודות וברים לבירה ומזטים. ״חומוס סעיד״ המפורסם, שהתור אליו בשעה 12 הוא תור לא הגיוני בעליל. ממתקי קשאש שנחזור אליהם אח״כ, דייגים שמוכרים את הסחורה שהם דגו בבוקר, מלא תיירים ושילוב של נוצרים, יהודים ומוסלמים. בדיוק כמו שאני אוהבת.

מסעדת אל-מארסה
(El Marsa) – תודה לגי פינס

לפני הביקור לישראל ביקשתי המלצות של ישראלים למקומות לאכול בהם, כאלה שהם היו אוכלים בהם. מפה לשם מישהו תייג אותי בפוסט של גיא פינס ובתמונה שהייתה טיפה חשוכה, היה קובה בצורת אגס וברקע סירות דייגים עם שם המסעדה. מיד פצחתי בחיפוש ומצאתי את המנה. קובה פירות ים, על מצע עדשים. זאת הסיבה שנסעתי לעכו. המסעדה לא הייתה מלאה. מלבד הסביצ׳ה הטרי והמרענן, סלט החצילים-טחינה הוא בין הטובים שאכלתי (לא צוחקת). המנה שלי הגיעה! והיא לא אכזבה. קובה ממולא בקלמרי ודג, ומלא דברים טעימים (תיזהרו זה רותח, נכוויתי בלשון), מוגש על סלט עדשים וחיטה, עם גבינה בולגרית ושיני שום קלויות. אפילו אח שלי שהוא ממש בררן באוכל, היה מבסוט. הייתי בעננים. תודה למי שתייג אותי ותודה לגיא פינס שתייג את המסעדה.

בורקס לוינסקי כמו הפעם הראשונה

קבעתי עם חברה בשוק לוינסקי, והקדמתי קצת. הקדמתי מספיק בשביל ללכת לבורקס לוינסקי ולאכול אחד. את הבורקס הזה תיארתי בפוסט שלי לפני שנתיים ב ״אכול כפי יכולתך בישראל״. העניין הוא שנראה לי שהוא נהייה יותר טעים או שהוא פשוט נשאר טעים בזמן שלא הייתי בישראל. בניגוד לפעמים קודמות, החלטתי לשבת בפנים לאכול אותו. כשהוא חתך לי אותו לצלחת, אמרתי לעצמי ״אין מצב שאני מסיימת את זה״. עשרים דקות אחרי זה, המשכתי לטבול פירורים שנפלו ממנו בזמן שאכלתי את כל כולו ברסק עגבניות. בזמן שצילמתי את הבורקס מכל זווית אפשרית, עמדו בחוץ חבורה של אנשים עם מדריך שמסביר להם באנגלית מה הם הולכים לאכול, וקנאתי בהם שהם הולכים לאכול את זה הפעם הראשונה. כי כל פעם שאתה אוכל שם, זה כמו הפעם הראשונה.

בתור ישראלית שלא ביקרה במקסיקו, עד לפני שנה וחצי, לא ממש הייתי חשופה למטבח מקסיקני. ברגע שנחשפתי אליו, תהיתי מדוע בישראל אין לנו אוכל מקסיקני. זה קליל, מתאים בדיוק לאקלים שלנו, לא יקר להכנה, ומאוד צבעוני. התשובה לשאלה הזאת די ברורה, יש לנו מספיק אוכל רחוב משלנו, שאנחנו לא באמת צריכים את המטבח המקסיקני לעומת האמ־ריקאים. למרות זאת, יש לנו מלא מטבחים אחרים בישראל שהצליחו ובגדול, והמקסיקני אף פעם לא ממש תפס תאוצה. בביקור הזה ראיתי שיש איזה שינוי במובן הזה ושמחתי. המקום הבא שאספר עליו הוא הפתעה נוספת שהייתה לי בביקור.

ממתקי קשאש – כנאפה חלומית

להיות בעכו ולא לאכול כנאפה זה משהו שלא מתקבל על הדעת. באופן אישי, להיות ליד כנאפה ולא לאכול אותו זה לא מתקבל על הדעת. כשהייתי בת 8 סבתא שלי (ז״ל) לקחה אותי לבית לחם. זאת הפעם הראשונה והאחרונה שהייתי שם. אני זוכרת שישבנו במסעדה מול עץ חג המולד, וסבתא שלי הזמינה משהו כתום כזה. היא שאלה אם אני רוצה לטעום, ולמרות שהיססתי, טעמתי. עד היום אני זוכרת את הטעם, את מי הוורדים עם גבינת העזים החמימה בפה שלי, ואותי אומרת לסבתא שלי שאני רוצה עוד מהדבר הכתום הזה. ״כנאפה״ היא ענתה והזמינה עוד חתיכה לשתינו.

כשנכנסנו לממתקי קשאש בעכו, אמא שלי ביקשה קפה, ואיש חביב עם שיער לבן , הגיע ומזג לה כוסית. בעודי תוקעת את הכנאפה אני מבקשת גם אחד כזה, שיהיה לי להוריד את הכנאפה. תוכלו למצוא שם בקלאווה בכל הסוגים, תעצרו שם, שבו לקפה עם ממתק ליד, דברו עם בני דודנו ותמשיכו הלאה.

לה אוטרה – פיוז׳ן ישראלי מקסיקני

נמצאת במלון אימפריאל על רחוב הירקון , והיא אחותו הצעיר של בר אימפריאל המצוין. היא מעוצבת בסגנון שמזכיר בר על חוף הים איפשהו במקסיקו או באזור הקאריביים. יש להם מגוון רחב של קוקטיילים מגניבים, אני הצטיידתי במסקמויול בגרסה שלהם שהיה מוצלח ביותר. חברים שלי הגיעו, השלמנו פערים והאוכל הגיע. אני שמחה לבשר לכם שיש דבר כזה פיוז׳ין ישראלי- מקסיקני והוא מבורך. אין מנה שהזמנו שלא הייתה מוצלחת, טאקוס עם בקר, סביצ׳ה על מצע גואקמולי, טאקוס כרובית (טבעוני) מושלם, נתחוני בקר, עם חתיכות מלון. זאת הייתה חגיגה אמיתית. אני שולחת לשפית (בדקתי) היישר מאטלנטה קידה. חותמת על המקום באחריות.

***

אכלתי המון, השתדלתי לאתגר את עצמי כמה שיותר ולהיות תיירת כמה שאפשר.

אני לא באמת חושבת שיש בין ישראלים הסכמה על אוכל וזה מה שכל כך יפה בעייני. יש לנו דעה מוצקה על החומוס הכי טוב ולמה חומוס הוא לא טוב, ולמה בורקס כזה ולא אחר, אבל האוכל הכי טעים שאכלתי היה אצל אמא שלי , דודה שלי, אמא של גיסתי, אמא של חברים שלי. בתוך הבתים שלנו נמצאות השפיות והשפים הכי טובים. אלה שמכינים משהו מכל הלב, עם הנגיעה ההיא שיש רק להם, ושרק לא ייחסר לאף אחד.

עד לפעם הבאה, דרישת שלום חמה!

אוכל

מסעדה קטנה עם טעמים גדולים

Published

on

מסעדה ים תיכונית כשרה בפיקו זה עסק קשוח עם המון תחרות * כדי להצליח צריך לספק אוכל טוב ושירות מעולה ו׳הולי גריל׳ של עדיאל נחמיאס עושה את שניהם בצורה מופלאה * שלא לדבר על ה'סוליקה', הסנדוויץ' הסודי בשישי בצהריים שבנוי על המתכונים של הסבתא בעפולה * שווה בדיקה

הפעם הראשונה שנכנסתי ל-The Holy Gril הייתה די במקרה. סיימתי יום עבודה במערכת העיתון בווסט הוליווד והתחלתי לחשב את זמן הפקקים הנוראים שמצפים לי כל הדרך הביתה למרינה דל ריי. הרעב החל להציק וחיפשתי לאכול משהו מהיר, טעים ומנחם. בעודי נוהג בשכונת פיקו רוברטסון היהודית, מתלבט אם לעלות על ה-405 הפקוק, הבחנתי במסעדת בשרים קטנה – The Holy Grill. שם מצויין ומשחק מילים נפלא, חשבתי לעצמי; בנוסף למשמעות הברורה של גריל קדוש, צמד המילים נשמע גם כמו    Holy Grail-   ביטוי שמתאר משהו שאתה ממש רוצה וחושק בו אבל יודע שקשה להשיג. 

עצרתי לשווארמה בפיתה בגריל הקדוש ומהביס הראשון התאהבתי. הבשר העסיסי כמעט ונמס בפה, חומוס נפלא, הסלטים מרעננים והפיתה טריה עם נגיעות גריל שנתנו לה פיניש קריספי מבחוץ ורך מבפנים. צלצלתי לעדיאל, הבעלים של המקום, וקבעתי פגישה כדי להבין טוב יותר את סוד הקסם של המסעדה הכשרה. 

עדיאל נחמיאס, הבעלים והטבח הראשי של ״הולי גריל״ הוא בחור ישראלי צנום, צנוע ועניו עם שורשים מרוקאיים. הוא נולד בעפולה בבית בו הכל סובב סביב האוכל; אתם יודעים, כזה שההכנות לארוחות שישי בו מתחילות כבר ביום ראשון. הוא מספר שגדל ישר לתוך הסירים של המשפחה: ״לשני הסבים שלי משני הצדדים היו מסעדות במרוקו. לאחד מאפיה ולשני מסעדת בשרים. אבא שלי אלוף בהכנת סלטים מרוקאים וחמוצים מכל הסוגים ואמא שלי בבישולים".

באל-איי הוא מתגורר כבר למעלה מעשור. כאן גם הכיר זוגתו אלה. השניים התחתנו והביאו לאוויר העולם שני ילדים. אלה גם סייעה לו בפיתוח המסעדה והרכבת התפריט העשיר. 

עדיאל השתלב בקלות בעולם האוכל היהודי בעיר. תחילה מצא עבודה במאפייה ישראלית בפיקו, למד את כל התפקידים, התקדם ולבסוף גם הפך למנהלה. בהמשך פגש שותף שהציע לו להצטרף אליו ולפתוח ׳פוד טראק׳ בדאון טאון. השניים החלו להאכיל את אנשי ההיי -טק והמשרדים בעיר התחתית, וזכו לפופלאריות רבה. כשהחבר חזר לישראל, עדיאל קנה את חלקו והמשיך להפעיל את המשאית הקולינרית לבדו. עדיאל: ״פתאום היה לי חופש לעשות מה שאני רוצה והתחלתי להוסיף עוד מנות לתפריט; סלטים שאני אוהב מהבית וגם עוד בשרים. אבל הרגשתי שאני מוגבל כי אתה מבשל בתוך משאית די קטנה וצריך לספק מנות מהר ללקוחות שעומדים בתור. האוכל בטראק היה יותר בסגנון פאסט פוד. הכנסתי לטראק חומוס חדש ממתכון של אבא שלי וזה עבד מצויין. החלטתי שהגיע הזמן לפתוח מסעדה משל עצמי״.

׳הולי גריל׳ היא מסעדה קטנה עם טעמים גדולים. התחושה היא כאילו נכנסתם למטבח ביתי ואתם פשוט יכולים לעבור בין הסירים ולבחור לכם טעמים ישראלים. המסעדה מציעה לא פחות מ-15 סוגי סלטים טעימים ואוכל ביתי כשהמטבח המרוקאי שולט. עדיאל: ״כל הרעיון התחיל מזה שאני אוהב לארח ביום שישי. כמו שאני פותח שולחן בבית שלי בשבת ככה אני מכניס אורחים במסעדה".

ואכן, הביקור בהולי גריל יגרום לכם להפסיק לקנות בסופרמרקטים סלטים קנויים לשבת. גם כך רובם מלאים בחומרים משמרים. אצל עדיאל מצאתי חצילים מרוקאים ברוטב אריסה וכוסברה, לימונים כבושים, סלט סלק, וגזר מרוקאי, מטבוחה וסלט עגבניות חריפות. אחח… כמה טעים! במקום מבשלים גם דגי סלומון טריים חריפים לשבת.  

אם תגיעו בשישי בצהריים תוכלו לנסות את אחת המנות הפופולאריות ביותר במקום ולדעתי גם אחת הטעימות ביותר. ׳סוליקה׳ (שהיא שילוב שמות הסבתות של עדיאל) היא מנה מעולה. מדובר בסנדוויץ מרוקאי שקיים בכל בית מסורתי ועדיאל נתן לו את הפרשנות שלו. חלות טריות שמגיעות באותו הבוקר עם קריספיות של התנור בתוכן מטבוחה חמה, חצילים ושניצל חם וטרי שנעשה במקום עם המון פטרוזליה קצוצה מעל. מגיע לצד לימונים כבושים והלפינוי חריף על האש. הוספתי גם טחינה בצד. כמה פשוט ככה טעים. סוליקה בשישי בצהרים – אחלה של הרגל. 

עדיאל: ״כשהייתי ילד ההורים שלי היו עסוקים כל היום כדי להביא פרנסה הבייתה. הסבתות שלי הן אלו שגידלו אותי. הן הכינו לי את את הסנדוויץ' הזה, אני לא המצאתי שום דבר פשוט החזרתי אותו לתודעה. זה סנדוויץ' שאני מגיש רק ביום שישי. אתה יודע, אוכלים אותו ב-12 או 1 בצהרים הוא לא צריך לפוצץ אותך רק לסגור את הפינה עד לארוחת שבת. יש לי רגש מיוחד למנה הזו כי היא מזכירה לי את סבתא שלי. עד היום, כשלקוח נכנס למסעדה ואומר תעשה לי 2 סוליקה יש לי דמעות בעיניים". 

עם הרגישות הזו עדיאל מבשל ומנהל את המקום שלו, והדבר מורגש בכל מנה ומנה. ״יש לנו את ׳ההולי בורגר׳ בתוכו דאבל בשר עם חתיכות של פסטרמה וביצת עין. זה תפס מאוד חזק בפוד טראק בדאון טאון אז הבאתי את המנה הזו גם למסעדה.הוספתי גם את ההמבורגר הישראלי שמגיע עם עגבניות חריפות, חצילים וטחינה, ממש שונה מההמבורגר האמריקאי. יש לנו גם את ה׳ריב בורגר׳ שהוא ריב סטייק שאנחנו טוחנים במקום עם השומן והכל ועושים ממנו חצי פאונד של קציצה גדולה ועסיסית. שמים אותה בלחמניות עם המון תוספות לפני בחירה״. 

ב׳הולי גריל׳ תוכלו גם למצוא את האוכל הישראלי היום יומי שכולנו אוהבים, כזה שאוכלים בהפסקת צהרים או מסיימים איתו את היום כמו: שווארמה, פלאפל ירוק שמכינים במקום, מנת סביח מצויינת וגם צלחת חומוס עם שלל תוספות. יש במקום גם המון מנות צמחוניות ללא בשר. הפיתות מגיעות ממאפיית אנג׳לס הידועה כאחת הטובות באל-איי. עדיאל שם אותן על הגריל, מה שמעניק להן את הטעמים הטובים וגם קריספיות שחביבה עלי במיוחד. 

שירות משלוחים נמרץ יביא לכם את האוכל עד הבית בימי החורף הקרירים בהם לא בא לצאת מהבית. עכשיו יש להם גם אפליקציה חדשה להזמנות וכל מי שמוריד אותה זכאי להנחות ומבצעים מיוחדים.

מסעדה ים תיכונית כשרה בפיקו זה עסק קשוח ועם בלי סוף תחרות. כדי להצליח אתה צריך לספק אוכל טוב ושירות מעולה. ׳הולי גריל׳ עושה את שניהם בצורה נפלאה. עדיאל: ״אני באמת משתדל להכין אוכל ייחודי שלא כולם מציעים כאן. אנחנו נותנים בשפע ושמים בצלחת מכל טוב. צלחת שווארמה למשל מגיעה עם ארבע תוספות ומבחר ענק של סלטים. אבל הכי חשוב – אנחנו עושים הכל באהבה והקדוש ברוך הוא דואג לכולם.  

"המטרה היא באמת להמשיך להצליח, אולי לפתוח מסעדה בוואלי ועוד כמה בעיר. אבל החלום הכי גדול הוא לפתוח ׳הולי גריל׳ גם בישראל כי זה הבית של כולנו״.

המשך לקרוא

אוכל

Hummus Yummy: פנינה קולינרית בוואלי וילג'

Published

on

אחרי שהסעיד בחצר ביתו ושידרג ל'פוד טראק' – שחר וינר מגיש חומוס אסלי במבחר גירסאות ועוד המון דברים טובים במזללה חדשה בוואלי

השבוע הלכתי לבדוק את חומוס יאמי שנמצא בוואלי וויליג׳. כבר מספר חודשים אני שומע על החומוסיה החדשה שנפתחה באביב האחרון וצברה קהל בולסים קבוע.

מה שהתחיל בהתנסות ביתית, המשיך ל'פוד טראק' ירוק שפינק במנות חומוס ופלאפל חם, הפך בגילגולו הנוכחי לחומוסייה מעולה עם שלל סוגי חומוס, תוספות מגוונות ואווירה ישראלית עם קהל לקוחות נאמן.

מבט קצרצר על רחוב ברבנק בו ממוקם חומוס יאמי הבחנתי בשורה של מתחרים ומסעדות ישראליות כשרות. הדבר לא הרתיע את שחר ויינר הבעלים, שלקח את הטעמים שהוא אהב בהשראת ׳חומוס סעיד׳ בעכו וניסה לשחזרם כאן, אצלנו.

שחר, במקור מהקריות, הגיע לארה"ב אחרי הצבא ועבר את המסלול הקבוע של עבודות שונות שאמורות להכניס כסף גדול בתחום הקונסטרקשן. לפני מספר שנים החליט לעזוב הכל ולהתעסק בתשוקה האמיתית שלו.

שחר מספר על הגעגוע העמוק לחומוס עם הטעם הטוב והמוכר מישראל. מה שהוביל אותו למסע במטבחו הפרטי, בבית בנורת' הוליווד, כדי ליצור את המרקם והטעם הטובים ביותר שאפשר להוציא בעיר המלאכים. שחר: ״זה אף פעם לא ייצא פה בדיוק כמו בארץ. אין מה לעשות – חומרי הגלם בארצות הברית הם לא אותו הדבר, הם הרבה פחות טובים".

לאחר שנים של ניסיונות החליט שחר לבדוק את המתכון הסודי שלו על חברים קרובים. הוא הזמין אותם לביתו לנסות חומוס, וכדי לקבל מהם תגובה אותנטית סיפר שזה חומוס שהוא מביא מאיזה ערבי בוואלי. החבר׳ה בשכונה הגיעו לטעום והתלהבו. הם ביקשו משחר שימשיך להביא את החומוס הטוב הזה, והחלו להגיע אליו לאכול דרך קבע.

שחר: ״אני זוכר שיום אחד לפני ראש השנה באו אלי חברים כמה שעות לפני החג. לא הספקתי להכין חומוס. אמרתי להם שזה חג אז אין לי חומוס בבית. 'מה הקשר חג אתה מביא את החומוס מערבי לא?' השתוממו. כך הם חשפו אותי והבינו שאני מכין את החומוס בעצמי".

בקהילה הישראלית, כמו בקהילה הישראלית, השמועה רצה מהר ובתוך שבועות עשרות פיות רעבים מאזור הוואלי הגיעו לבקר את שחר כדי לנסות את החומוס שלו.

שחר: ״ביום שישי בצהרים היו דופקים לי אנשים בדלת ושואלים ׳שלום כאן זה החומוס׳?' בלי ששמתי לב הייתי עסוק בלהאכיל אנשים. זה הגיע למצב שהיו לי 60 איש בחצר האחורית של הבית, והייתי צריך לשכור מלצרית שתגיש להם״.

שחר פתח את דלת ביתו מ-11 בבוקר עד 3 בצהרים. ישראלים רבים היו מגיעים לשכונה מה שיצר עומס ברחוב ובכניסה ליד הבית. לקוחות רעבים החנו את רכבם על המדרכה והשכנים החלו להתלונן. זה היה הסימן הברור לשחר שעליו לשדרג את העסק ולפתוח חומוסיה מקצועית משל עצמו.

החומוס והאוכל הים תיכוני זוכים לפופולריות עצומה באמריקה ונחשבים למאכל מזין במיוחד, מה שמעלה את הביקוש לחומוס לא רק אצל ישראלים. שחר: ״החומוס אושר על ידי משרד הבריאות האמריקאי כמאכל בריאותי לפני כמה שנים והאמריקאים משתגעים אליו.

בכל מקום שתלך תראה חומוס ישראלי או חומוס שאמריקאים עושים בעצמם בחניות ובסופרים. כמובן שיש את הטרנד של הצמחונות והחומוס הוא מאכל מעולה לטיבעונים וצימחונים. בחומוס Yammi הכל גלאט כשר וצמחוני. אנחנו לא מוכרים בשר בכלל".

ואכן במסעדה מצאתי מבחר גדול של חומוס: גרגירים, מסבחה, פול, עם ביצה או בלי. לשולחן מגיעות פיתות טריות וגם צלחת מפנקת של ירקות: עגבניות, חמוצים, זיתים, בצל ופילפל חריף. אהבתי גם שלכל שולחן מוגש בקבוק זכוכית של שמן זית והלקוחות יכולים להוסיף כמה שמן שירצו. החומוס פול מסבחה עם ביצה קשה שניסיתי היה טעים וטרי, כמו גם כדורי הפלאפל החמים.

התפריט מגוון מאוד ותוכלו למצוא גם חומוס שקשוקה, חומוס פטריות, חומוס שווארמה צמחונית, מגוון סלטים, ביאיינד בורגר (בורגר צמחוני מיוחד שמגיע עם ביצת עין מעל בלחמניה טריה וירקות) סביח מצויין ועוד. האווירה בחומוסייה נעימה, ממוזגת, עם מוזיקה ישראלית או אלקטרונית וחנייה בשפע.

החומוסיה גם עושה קייטרינג לשלל אירועים, ערבי חברה, מסיבות ועוד. ויש גם אפשרות להזמין את הפוד טראק הירוק המפורסם, טרנד שהולך חזק ברחבי קליפורניה.

Hummus Yummy
12514 Burbank Blvd, Valley Village CA 91607
747-203-8092

המשך לקרוא

אוכל

כך תכינו פלטת גבינות מושלמת

Published

on

זה רק נראה קל, אך מדובר במשימה לא פשוטה • לכל אחת מהגבינות אופי שונה מבחינת הטעם, הניחוח, המרקם והמראה • ומה עם היין?

חג שבועות מתקרב בצעדי ענק, ולצד עוגות הגבינה שמככבות בחג, כדאי לתת הרבה כבוד לפלטת גבינות שיכולה לעטר את הארוחה, לפחות עד הקינוח.

"דמיינו שבאמצע שולחן השבועות שלכם מככבת פלטת גבינות מושלמת, מגוונת ומשובבת עין", אומר שף תנובה, ניב כהן. "להכין פלטה מגוונת ועשירה בטעמים זו משימה לא פשוטה. צריך לא רק לבחור גבינות משובחות, אלא גם להיטיב לשלב ביניהן, וגם לדאוג שהכול ייראה ממש טוב".

איך ניגשים למשימה?

"ראשית, חשוב להקפיד להציע מגוון סוגי גבינות רחב ככל האפשר. לכל אחת מהגבינות אופי שונה מבחינת הטעם, הניחוח, המרקם והמראה. מומלץ להגיש מגוון גבינות מסוגי חלב שונים כמו בקר, צאן ועיזים. בנוסף, חשוב להתייחס גם למרקמים, לדוגמא גבינה קשה כגון מנצ'גו לצד גבינות חצי קשות כמו קממבר או צ'דר. חשוב להוסיף גבינות ממשפחת הגבינות הכחולות כגון רוקפור וכמובן שיש מקום בפלטת הגבינות גם לגבינות המלוחות כמו בולגרית וצפתית, אך כדאי לסננן אותן כמה שעות לפני ההגשה על מנת שלא יגירו נוזלים בפלטה".

איזה גבינות מומלצות?

"לפקורינו טעם חזק וארומטי, מנצ'גו לעומתה מתאפיינת בטעם ומרקם מתונים. צ'דר היא גבינה קשה עדינה יותר ואילו לגאודה, שהיא גבינה חצי קשה, מרקם רך יחסית. גבינת הגפן היפהפייה לא רק נהנית מטעם וניחוח מטריפים בזכות היין האדום שבו הושרתה, אלא גם מספקת את הצבע הנהדר שלה לפלטת הגבינות, וצבעה הכתום של הצ'דר מוסיף אף הוא חן רב לשילוב".

טיפים לסידור והגשה

כהן מציין כי "יש להוציא את הגבינות מהמקרר כחצי שעה לפני ההגשה. יש גם כלל שלפיו כל פלטה אמורה לכלול מספר אי-זוגי של גבינות.  לכל גבינה מגיע סכין משלה, שהטעמים לא יעברו מגבינה לגבינה. נהוג ומומלץ להתחיל לאכול את הגבינות מהטריה ביותר, כלומר הפחות מובחלת ובעלת הטעמים העדינים יותר, בדרך כלל מדובר בגבינות ללא עובש. אפשר להגיש את הגבינות במשולשים גדולים, שכל סועד יבצע לו מהם כרצונו, ואפשר גם בקוביות. לצדן כדאי להגיש לחם איכותי וטרי או באגט ממאפייה טובה, קרקרים מלוחים משובחים או ברוסקטות".

עוד מוסיף כהן כי "להשלמת התמונה מומלץ לפזר מסביב פירות מוצקים וחמצמצים, כמו ענבים ותאנים, שיעניקו ניגוד מרענן לטעמים הכבדים של הגבינות. אפשר להוסיף גם פירות יבשים, חמוציות, זיתים, אגוזים, שקדים מלוחים, קוביות קטנות של מרמלדת חבושים וענף או שניים של צמחי תבלין. לא חייבים להכביר, הגבינות בלי ספק יעשו את שלהן".

אין גבינות בלי יין

איתי שלום, מנהל בר היין והמסעדה פר דרייר בתל אביב, שמציעה גם פלטת גבינות במקום, ממליץ לאכול גבינות לצד יינות לבנים. "בצרפת נוהגים לאכול אותן בעיקר בסיום הארוחה", הוא אומר.

"בהתאמה של יין לגבינות, ננסה שלא לפגוע בטעם היין על ידי הטעמים החזקים של הגבינות ונמצא את האיזון על ידי היין הנכון. לדוגמה:  לבושה העיזים נתאים סוביניון בלאן חמצמץ, ירקרק ומרענן. לברי נתאים שרדונה בעל גוף מלא שהתיישן בחביות עץ או ריזלינג מתקתק".

"גם לגאודה והגרוייר, הגבינות הקשות בפלטה, נמליץ על שרדונה שהתבגר בחביות עץ. לגורגונזולה הכחולה נמליץ על יין קינוח, סוטרן מבורדו, שיעצים את החוויה".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות