Connect with us

אוכל

לאכול ולעכל ברחבי ישראל

Published

on

הגר סידס מגישה את נבחרת החלומות שלה ככל שמדובר במוסדות ישראלים קולינריים מעניינים • משוק הכרמל ליפו העתיקה, לעכו בחזרה לשוק לווינסקי • ומציאה: אוכל מקסיקני סביר פלוס מול חופי הים התיכון • מדריך עדכני בעיניים של תיירת מקומית

כתבה וצילמה: הגר סידס

את הביקור השנתי שלי בישראל פתחתי יחד עם אפרת בשוק הפשפשים ביפו. מאוד נחמד שם. מה שנחמד עוד יותר הוא להיות שם כשכולם בעבודה ולא ממש עמוס. צהריים אכלנו בפועה.

פועה: יופי של סלט עדשים

התמזל מזלנו והיה שולחן פנוי (מיד אחרינו היה שם תור לא נורמלי). המקום היה עמוס בתיירים, דבר שחימם את ליבי (בכל זאת נציגת משרד התיירות). אפרת ניצחה על ההזמנה, טחינה אדומה, סלט עדשים וקובה כרובית ברוטב קארי. אף מנה לא איכזבה. האהובה עליי הייתה סלט העדשים. שני סוגי עדשים, עם מלח, שמן זית, לימון, כוסברה, צנונית וחמוציות מיובשות, על מצע טחינה אדומה. מרענן, לא כבד וקל להכנה.

המסעדה הבאה הייתה אחת מהפתעות הביקור שלי. כמשתמע מרבים מהפוסטים שלי, אני לא אוכלת אוכל כשר, ליתר דיוק, אני אוכלת כל מה שלא כשר. גיסתי ואח שלי כן אוכלים כשר, והם הזמינו לנו מקום במסעדת EWA SAFI.

EWA SAFI – מרוקאית, כשרה ועסוקה

EWA SAFI היא מסעדה מרוקאית כשרה ליד מגדל שלום בת״א. היינו שם ביום ראשון בערב והיה מלא אנשים, בעיקר תיירים. המסעדה מעוצבת בסגנון מרוקאי, ממש כמו אוהל חינה או מימונה אפשר לומר.

כלי ההגשה כולם ממרוקו והאוכל לא נופל מביצוע של אף סבתא מרוקאית, כולל סבתא של גיסתי לדבריה. לפתיחה לקחנו את מגש סלטי הבית עם לחם פרנה לחם מרוקאי שנאפה במקום שרציתי להתחתן איתו), דג מרוקאי, סיגר בקר, והמנה הטובה ביותר שאכלתי שם ובין הטובות שאכלתי בביקור הזה, פסטיה – בשר טלה בבישול ארוך, עם פרגיות, שקדים, עטוף בבצק פילו, ובצד צ׳ילי מקורמל. פשוט חלום. הביס בפה, של בשר הטלה עם הקרנץ של השקדים והצ׳ילי המתקתק, ואוו! יכולתי לאכול שניים כאלה בלי לחשוב פעמיים. למנה עיקרית, הזמנו טנג׳ין טלה עם פירות יבשים, מגיע על מצע קוסקוס וירקות שורש. המסעדה הזאת, מלבד השירות האדיר שהיא עושה לקהל ששומר כשרות, היא חוויה קולינארית לכולם.

שוק הכרמל: נפלאות הפיתה הדרוזית

ביום שני הלכתי לשוק הכרמל יחד עם ליליפוט ככה אני קוראת לה). הכל נאמר על שוק הכרמל, אני לא באמת יכולה להמציא משהו חדש. מה שכייף שם זה שאפשר לצלם ירקות, תבלינים, ממתקים, גבינות, וזה לא נמאס. עוד תמונה ועוד תמונה ועוד אחת, כי חייבים להראות לאנשים באמריקה, שאין כזה בשום מקום חוץ מישראל, ואז תמונה של פיתה דרוזית, ואז בא לי פיתה דרוזית, עם לאבנה, שמן זית וזעתר, ואז אני תוקעת פיתה דרוזית, וזה כל כך טעים (נשבעת שאכלתי רק חצי פיתה). שתינו בירה במנזר, והשלמנו פערים. אחכ עוד סיבוב בשוק, הפעם הצקנו לרוכלים כמו שאנחנו עושות כשאנחנו יחד, ואף אחד לא באמת מבין למה אנחנו נקרעות מצחוק, ואז כבר היה זמן לצהריים, ובבר אוכל היה מקום *על הבר*, שזה ממש נדיר, אז התיישבנו.

בר אוכל – להפסיק לחפור לתיירים

את בר אוכל הכרתי כבר לפני שנתיים. הייתי שם עם אחי ביום שישי בצהריים. היה ממש טעים, אבל אם אתם יודעים מזה שישי צהריים בשוק הכרמל, אז אתם יכולים להבין למה הדבר היחיד שאני זוכרת הוא שאנשים עומדים לי עם סטופר על המנה ומחכים שאסיים. הפעם היה אחרת. הפעם היו כל כך הרבה מקומות ישיבה שאני וליליפוט השתלטנו על כל הבר. הבעלים, החמוד, הוציא לנו ערק אשכוליות בלי טעם של ערק אבל עם הרגשה של ערק (הרגשה מעולה), התחלנו עם מטבלים, ועשינו לחיים עם בחורה מאוסטרליה ובחור מקוריאה. צילמתי את הקבבים על הפלאנצ׳ה, ואת הירקות הצלויים, הקוריאני הלך ובא זוג מקסיקני מבוגר שזה הביקור ה-20 שלהם בארץ הקודש. ליליפוט קוראת לי להפסיק לחפור לתיירים כי האוכל מוכן. צלחת יפיפיה של בשרים נחתה על הבר. סטייק, קבב, וצ׳וריסו עם ירקות צלויים. הכל טעים. הקבב מנצח. הבעלים מוזג לנו שוטים של משהו בטעם אבטיח, והכל מתערבב ביחד לחוויה תרבותית שמחממת את הלב, בלי טיפת ציניות.

עכו: התור לחומוס סעיד

ביום שלישי נסעתי לעכו. לא הייתי בעכו מאז התיכון לדעתי, וגם זה היה לעצירת ביניים. גם אמא שלי ואח שלי לא ממש היו בעכו, אז הם הצטרפו. היה גשם כל הדרך לשם וקיוויתי שיתבהר,

ואכן אחרי שהתבהרו השמיים, קיבלנו יום בהזמנה. עכו מפורסמת היום בקנה מידה בינלאומי בגלל דייג אחד שהוא גם שף, וקוראים לו אורי בורי, והמסעדה שלו נמצאת במלון אפנדי, ממש בתוך קוטלי העיר העתיקה. לא הלכתי לאכול אצלו. באופן עקרוני יש לי בעיה לשלם הון תועפות על אוכל שאפשר לאכול בשוק אצל סבתא חמודה בשליש מחיר וסביר להניח שזה יהיה פחות מסחרי ויותר טעים.

אז אחרי סיבוב באולמות האבירים ומנהרות הטמפלרים (שזה חוויה מגניבה לגמרי), הובלתי אותנו לכיוון המפרץ, איפה שנמצאת ארוחת הצהריים שלי. בדרך לשם חצינו את השוק הטורקי, שאפשר למצוא שם מסעדות קטנות וחמודות וברים לבירה ומזטים. ״חומוס סעיד״ המפורסם, שהתור אליו בשעה 12 הוא תור לא הגיוני בעליל. ממתקי קשאש שנחזור אליהם אח״כ, דייגים שמוכרים את הסחורה שהם דגו בבוקר, מלא תיירים ושילוב של נוצרים, יהודים ומוסלמים. בדיוק כמו שאני אוהבת.

מסעדת אל-מארסה
(El Marsa) – תודה לגי פינס

לפני הביקור לישראל ביקשתי המלצות של ישראלים למקומות לאכול בהם, כאלה שהם היו אוכלים בהם. מפה לשם מישהו תייג אותי בפוסט של גיא פינס ובתמונה שהייתה טיפה חשוכה, היה קובה בצורת אגס וברקע סירות דייגים עם שם המסעדה. מיד פצחתי בחיפוש ומצאתי את המנה. קובה פירות ים, על מצע עדשים. זאת הסיבה שנסעתי לעכו. המסעדה לא הייתה מלאה. מלבד הסביצ׳ה הטרי והמרענן, סלט החצילים-טחינה הוא בין הטובים שאכלתי (לא צוחקת). המנה שלי הגיעה! והיא לא אכזבה. קובה ממולא בקלמרי ודג, ומלא דברים טעימים (תיזהרו זה רותח, נכוויתי בלשון), מוגש על סלט עדשים וחיטה, עם גבינה בולגרית ושיני שום קלויות. אפילו אח שלי שהוא ממש בררן באוכל, היה מבסוט. הייתי בעננים. תודה למי שתייג אותי ותודה לגיא פינס שתייג את המסעדה.

בורקס לוינסקי כמו הפעם הראשונה

קבעתי עם חברה בשוק לוינסקי, והקדמתי קצת. הקדמתי מספיק בשביל ללכת לבורקס לוינסקי ולאכול אחד. את הבורקס הזה תיארתי בפוסט שלי לפני שנתיים ב ״אכול כפי יכולתך בישראל״. העניין הוא שנראה לי שהוא נהייה יותר טעים או שהוא פשוט נשאר טעים בזמן שלא הייתי בישראל. בניגוד לפעמים קודמות, החלטתי לשבת בפנים לאכול אותו. כשהוא חתך לי אותו לצלחת, אמרתי לעצמי ״אין מצב שאני מסיימת את זה״. עשרים דקות אחרי זה, המשכתי לטבול פירורים שנפלו ממנו בזמן שאכלתי את כל כולו ברסק עגבניות. בזמן שצילמתי את הבורקס מכל זווית אפשרית, עמדו בחוץ חבורה של אנשים עם מדריך שמסביר להם באנגלית מה הם הולכים לאכול, וקנאתי בהם שהם הולכים לאכול את זה הפעם הראשונה. כי כל פעם שאתה אוכל שם, זה כמו הפעם הראשונה.

בתור ישראלית שלא ביקרה במקסיקו, עד לפני שנה וחצי, לא ממש הייתי חשופה למטבח מקסיקני. ברגע שנחשפתי אליו, תהיתי מדוע בישראל אין לנו אוכל מקסיקני. זה קליל, מתאים בדיוק לאקלים שלנו, לא יקר להכנה, ומאוד צבעוני. התשובה לשאלה הזאת די ברורה, יש לנו מספיק אוכל רחוב משלנו, שאנחנו לא באמת צריכים את המטבח המקסיקני לעומת האמ־ריקאים. למרות זאת, יש לנו מלא מטבחים אחרים בישראל שהצליחו ובגדול, והמקסיקני אף פעם לא ממש תפס תאוצה. בביקור הזה ראיתי שיש איזה שינוי במובן הזה ושמחתי. המקום הבא שאספר עליו הוא הפתעה נוספת שהייתה לי בביקור.

ממתקי קשאש – כנאפה חלומית

להיות בעכו ולא לאכול כנאפה זה משהו שלא מתקבל על הדעת. באופן אישי, להיות ליד כנאפה ולא לאכול אותו זה לא מתקבל על הדעת. כשהייתי בת 8 סבתא שלי (ז״ל) לקחה אותי לבית לחם. זאת הפעם הראשונה והאחרונה שהייתי שם. אני זוכרת שישבנו במסעדה מול עץ חג המולד, וסבתא שלי הזמינה משהו כתום כזה. היא שאלה אם אני רוצה לטעום, ולמרות שהיססתי, טעמתי. עד היום אני זוכרת את הטעם, את מי הוורדים עם גבינת העזים החמימה בפה שלי, ואותי אומרת לסבתא שלי שאני רוצה עוד מהדבר הכתום הזה. ״כנאפה״ היא ענתה והזמינה עוד חתיכה לשתינו.

כשנכנסנו לממתקי קשאש בעכו, אמא שלי ביקשה קפה, ואיש חביב עם שיער לבן , הגיע ומזג לה כוסית. בעודי תוקעת את הכנאפה אני מבקשת גם אחד כזה, שיהיה לי להוריד את הכנאפה. תוכלו למצוא שם בקלאווה בכל הסוגים, תעצרו שם, שבו לקפה עם ממתק ליד, דברו עם בני דודנו ותמשיכו הלאה.

לה אוטרה – פיוז׳ן ישראלי מקסיקני

נמצאת במלון אימפריאל על רחוב הירקון , והיא אחותו הצעיר של בר אימפריאל המצוין. היא מעוצבת בסגנון שמזכיר בר על חוף הים איפשהו במקסיקו או באזור הקאריביים. יש להם מגוון רחב של קוקטיילים מגניבים, אני הצטיידתי במסקמויול בגרסה שלהם שהיה מוצלח ביותר. חברים שלי הגיעו, השלמנו פערים והאוכל הגיע. אני שמחה לבשר לכם שיש דבר כזה פיוז׳ין ישראלי- מקסיקני והוא מבורך. אין מנה שהזמנו שלא הייתה מוצלחת, טאקוס עם בקר, סביצ׳ה על מצע גואקמולי, טאקוס כרובית (טבעוני) מושלם, נתחוני בקר, עם חתיכות מלון. זאת הייתה חגיגה אמיתית. אני שולחת לשפית (בדקתי) היישר מאטלנטה קידה. חותמת על המקום באחריות.

***

אכלתי המון, השתדלתי לאתגר את עצמי כמה שיותר ולהיות תיירת כמה שאפשר.

אני לא באמת חושבת שיש בין ישראלים הסכמה על אוכל וזה מה שכל כך יפה בעייני. יש לנו דעה מוצקה על החומוס הכי טוב ולמה חומוס הוא לא טוב, ולמה בורקס כזה ולא אחר, אבל האוכל הכי טעים שאכלתי היה אצל אמא שלי , דודה שלי, אמא של גיסתי, אמא של חברים שלי. בתוך הבתים שלנו נמצאות השפיות והשפים הכי טובים. אלה שמכינים משהו מכל הלב, עם הנגיעה ההיא שיש רק להם, ושרק לא ייחסר לאף אחד.

עד לפעם הבאה, דרישת שלום חמה!

אוכל

כך תכינו פלטת גבינות מושלמת

Published

on

זה רק נראה קל, אך מדובר במשימה לא פשוטה • לכל אחת מהגבינות אופי שונה מבחינת הטעם, הניחוח, המרקם והמראה • ומה עם היין?

חג שבועות מתקרב בצעדי ענק, ולצד עוגות הגבינה שמככבות בחג, כדאי לתת הרבה כבוד לפלטת גבינות שיכולה לעטר את הארוחה, לפחות עד הקינוח.

"דמיינו שבאמצע שולחן השבועות שלכם מככבת פלטת גבינות מושלמת, מגוונת ומשובבת עין", אומר שף תנובה, ניב כהן. "להכין פלטה מגוונת ועשירה בטעמים זו משימה לא פשוטה. צריך לא רק לבחור גבינות משובחות, אלא גם להיטיב לשלב ביניהן, וגם לדאוג שהכול ייראה ממש טוב".

איך ניגשים למשימה?

"ראשית, חשוב להקפיד להציע מגוון סוגי גבינות רחב ככל האפשר. לכל אחת מהגבינות אופי שונה מבחינת הטעם, הניחוח, המרקם והמראה. מומלץ להגיש מגוון גבינות מסוגי חלב שונים כמו בקר, צאן ועיזים. בנוסף, חשוב להתייחס גם למרקמים, לדוגמא גבינה קשה כגון מנצ'גו לצד גבינות חצי קשות כמו קממבר או צ'דר. חשוב להוסיף גבינות ממשפחת הגבינות הכחולות כגון רוקפור וכמובן שיש מקום בפלטת הגבינות גם לגבינות המלוחות כמו בולגרית וצפתית, אך כדאי לסננן אותן כמה שעות לפני ההגשה על מנת שלא יגירו נוזלים בפלטה".

איזה גבינות מומלצות?

"לפקורינו טעם חזק וארומטי, מנצ'גו לעומתה מתאפיינת בטעם ומרקם מתונים. צ'דר היא גבינה קשה עדינה יותר ואילו לגאודה, שהיא גבינה חצי קשה, מרקם רך יחסית. גבינת הגפן היפהפייה לא רק נהנית מטעם וניחוח מטריפים בזכות היין האדום שבו הושרתה, אלא גם מספקת את הצבע הנהדר שלה לפלטת הגבינות, וצבעה הכתום של הצ'דר מוסיף אף הוא חן רב לשילוב".

טיפים לסידור והגשה

כהן מציין כי "יש להוציא את הגבינות מהמקרר כחצי שעה לפני ההגשה. יש גם כלל שלפיו כל פלטה אמורה לכלול מספר אי-זוגי של גבינות.  לכל גבינה מגיע סכין משלה, שהטעמים לא יעברו מגבינה לגבינה. נהוג ומומלץ להתחיל לאכול את הגבינות מהטריה ביותר, כלומר הפחות מובחלת ובעלת הטעמים העדינים יותר, בדרך כלל מדובר בגבינות ללא עובש. אפשר להגיש את הגבינות במשולשים גדולים, שכל סועד יבצע לו מהם כרצונו, ואפשר גם בקוביות. לצדן כדאי להגיש לחם איכותי וטרי או באגט ממאפייה טובה, קרקרים מלוחים משובחים או ברוסקטות".

עוד מוסיף כהן כי "להשלמת התמונה מומלץ לפזר מסביב פירות מוצקים וחמצמצים, כמו ענבים ותאנים, שיעניקו ניגוד מרענן לטעמים הכבדים של הגבינות. אפשר להוסיף גם פירות יבשים, חמוציות, זיתים, אגוזים, שקדים מלוחים, קוביות קטנות של מרמלדת חבושים וענף או שניים של צמחי תבלין. לא חייבים להכביר, הגבינות בלי ספק יעשו את שלהן".

אין גבינות בלי יין

איתי שלום, מנהל בר היין והמסעדה פר דרייר בתל אביב, שמציעה גם פלטת גבינות במקום, ממליץ לאכול גבינות לצד יינות לבנים. "בצרפת נוהגים לאכול אותן בעיקר בסיום הארוחה", הוא אומר.

"בהתאמה של יין לגבינות, ננסה שלא לפגוע בטעם היין על ידי הטעמים החזקים של הגבינות ונמצא את האיזון על ידי היין הנכון. לדוגמה:  לבושה העיזים נתאים סוביניון בלאן חמצמץ, ירקרק ומרענן. לברי נתאים שרדונה בעל גוף מלא שהתיישן בחביות עץ או ריזלינג מתקתק".

"גם לגאודה והגרוייר, הגבינות הקשות בפלטה, נמליץ על שרדונה שהתבגר בחביות עץ. לגורגונזולה הכחולה נמליץ על יין קינוח, סוטרן מבורדו, שיעצים את החוויה".

המשך לקרוא

אוכל

היתרונות הבריאים של הסברס

Published

on

מה יותר ישראלי ליום העצמאות, אם לא אכילת סברס? הומאופטית מסבירה למה זה בריא, מונע עצירות ומוריד כולסטרול

מקורו של שיח הצבר הוא במקסיקו, אבל הסברס קיבל מעמד של סמל לאומי כיוון שהוא מייצג את האופי הישראלי: קשוח וקוצני מבחוץ, אבל רך ומתוק מבפנים, ממש כמו הפרי העסיסי.

מקור השם סברס הוא מהמילה הערבית 'סבר' שמשמעותה – סבלנות, בהקשר של מיעוט הצורך בהשקייה.

הסברס מופיע בארץ (וגם בקליפורניה) בכל קיץ ומזכיר לכולם ילדות וחופש גדול, אך רק מעטים יודעים כמה יתרונות בריאותיים יש לו.

הפרי מכיל כמות גבוהה של ויטמין C (אכילת 100 גרם סברס מספקת לגוף כ-25% מכמות הצריכה היומית המומלצת ) ומינרלים חשובים כמו נחושת, אשלגן, סידן ובעיקר מגנזיום המסייע למערכת השרירים והעצבים לתפקד באופן מיטבי.

בנוסף הוא מכיל כמות מכובדת של סלניום, המסייע לגוף לווסת את הורמוני בלוטת התריס,ותומך במערכת החיסונית.

מסייע לעיכול

בסברס יש כמות משמעותית של סיבים תזונתיים המעודדים את פעילות המעיים ועוזרים למנוע עצירות, נפיחות, ובעיות במערכת העיכול כגון כיבים בקיבה.

לסיבים הרבים הקיימים בפרי הסברס השפעות על מגוון מערכות בגוף, הם מסייעים לשמור על יציבות רמת הסוכר בדם על ידי האטת פעילות מערכת העיכול ושחרור מבוקר של חומרים לדם.

כמו כן, הם מסייעים לעכב ספיגת שומנים במערכת העיכול ואף לנקות את המעי הגס והכבד.

הפחתת דלקת

ברפואה המסורתית, השתמשו בפרי למריחה על חלקים מודלקים ונפוחים. כאשר אוכלים את הפרי, האנטי אוקסידנטים והמינרלים שבו מפחיתים דלקתיות בעיקר במצבים של דלקת פרקים, גאוט או מתח שרירי. ניתן גם למרוח את הפרי ישירות במקרים של עקיצות נפוחות ואדומות.

תורם לבריאות הלב

רמות הסיבים הגבוהות בפרי יכולות לעזור להפחית את רמות ה-LDL, הכולסטרול בגוף. בנוסף, רמות משמעותיות של אשלגן יעילות בהורדת לחץ הדם, על ידי הרפיה של כלי הדם והפחתת הלחץ על מערכת הלב וכלי הדם.

חיזוק המערכת החיסונית

פרי הסברס מכיל רמות גבוהות של ויטמין C, הממלא תפקיד מרכזי חיזוק המערכת החיסונית ומגרה את הייצור של כדוריות הדם הלבנות. כמו כן, ויטמין C הוא מרכיב חשוב בתהליכים אנזימתיים ומטבוליים שונים, כולל יצירת עצם ורקמת שריר.

פוטנציאל אנטי סרטני

על פי מחקר שפורסם ב-American Journal of Clinical Nutrition פרי הסברס מכיל רמות גבוהות של פלבנואידים, פוליפנולים ובטלינים. אלו פועלים כתרכובות נוגדות חמצון ומנטרלים רדיקלים חופשיים לפני שהם גורמים לתאים בריאים להשתנות.

הסברס בטיפול ההומאופתי

הטיפול בסברס מתאים לאנשים שנוטים לכעוס ולהתעצבן בעוצמות גדולות. לרוב הזעם שלהם יהיה כלפי חוץ וגם כלפי פנים, מלווה בביקורת עצמית. בצד הפיזי ניתן לטפל בסימפטומים של יובש, כאבי פרקים ועיכול בעייתי.

מטרתו של הטיפול ההומאופתי הוא לעורר את המערכת החיסונית של הגוף, לחזק את יכולת הריפוי הטבעית ולהתגבר על המחלה. כאשר הטיפול נועד לטפל בסיבת המחלה ולאו דווקא בסימפטום.

חשוב לדעת: התרופות ההומאופתיות הינן טבעיות, ללא תופעות לוואי ואינן נוגדות או מתנגשות עם כל טיפול תרופתי אחר שניתן.

המשך לקרוא

אוכל

ולנו יש פלאפל

Published

on

בפיתה או סתם עם טחינה, מטוגן או אפוי, הגרסה הקלאסית או בטעמים מיוחדים • לכבוד יום העצמאות, מתכונים מפתיעים להכנת המאכל הכי ישראלי שיש

כשהיינו צעירים וגרנו בשכונת נחלאות בירושלים הייתה לי בעיה גדולה. "שלום פלאפל" היה ממוקם במרחק חמישים מטרים מהבית שלנו. אתם מבינים את גודל הבעיה, נכון?

בוקר, צהריים וערב הייתי עוברת ליד הפלאפלייה הקטנטנה, תור קבוע של אנשים מצטופף מול הדלפק, רעבים אך סבלניים. הם יודעים שבעוד שניות או דקות הם יאחזו בפיתה רכה ושמנמנה, עמוסה בכדורים ובכל השאר, הפלאפל הכי טוב בעיר – את זה כולם יודעים.

בוקר, צהריים וערב הייתי מצטרפת בעיניי אל התור וממשיכה הלאה, "מחר", הייתי אומרת לעצמי. "אי אפשר כל יום פלאפל" (אמממ… דווקא אפשר).

אהבתי לבחון את האנשים שעומדים בתור ותמיד ציינתי לעצמי שקשה לצאת בהכללות כשמדובר באוכלי פלאפל. רזים ושמנים, דתיים וחילונים, סטודנטיות אופנתיות והומלסים שכונתיים, פרופסורים לפיזיקה ופועלי בניין כולם עומדים בתור, ומחכים.

עברו כמה שנים וניסיתי להכין פלאפל בעצמי בבית, המתכון נראה כל כך פשוט והסקרנות הרגה אותי. ואכן גיליתי שעם כל הכבוד לשלום (ויש הרבה כבוד) גם בבית אפשר להגיע לפלאפל מוצלח ביותר, והסיפוק בהכנה שווה לא פחות. אצלנו בבית, ״ערב פלאפל״ הוא אחד הערבים המהנים. מכינים את כל החומרים וכל אחד מרכיב לעצמו מנה עם כל מה שהוא אוהב, והמהדרין אוכלים את הכדורים טבולים בטחינה ללא פיתה.

בפעם הראשונה שהכנתי פלאפל נדהמתי לגלות שהוא עשוי משישה מרכיבים בלבד (לא כולל תבלינים), ושכל העבודה מסתכמת בלהכניס אותם למעבד מזון ולכדרר כדורים. גם אם אתם לא מחובבי הכוסברה, אל תוותרו עליה כי יש לה חלק משמעותי בטעמים, אבל בהחלט אפשר לשחק מעט לכאן ולכאן עם כמויות התבלינים והעשבים וליצור כדור פלאפל המותאם לכם בדיוק.

מרכיבים כ־30 יחידות

½ 1כוסות (250 גרם) גרגירי חומוס יבש
½ בצל קטן
4 שיני שום קלופות
½ כוס (חופן גדול) עלי פטרוזיליה, ללא גבעולים ½ כוס (חופן גדול) עלי כוסברה, ללא גבעולים

½ פרוסת לחם ישנה
1כפית מלח
1 כפית כמון
1/3 כפית פלפל שחור
2־4 כפות מים
1כף שומשום
1 כפית סודה לשתייה
פלאפל בטטה אפוי. צילום: אפרת ליכטנשטט

לטיגון

½ 1ליטר שמן חמניות או קנולה

אופן ההכנה

  1. משרים את החומוס כ־12 שעות ומחליפים את המים מפעם לפעם (בקיץ, אם הבית חם מאוד מעבירים את הקערה למקרר).
  2. כעבור 12שעות מסננים מהנוזלים.
  3. במעבד מזון שמים את הגרגירים המושרים וגם בצל, שום, פטרוזיליה, כוסברה, לחם, מלח, כמון ופלפל שחור.
  4. מתחילים לטחון ומוסיפים 2־4 כפות מים לפי הצורך, עד שנוצרת עיסה שאפשר ליצור ממנה כדורים (תנסו!). מעבירים את התערובת לקערה, מוסיפים את השומשום, מערבבים ומצננים במקרר כשעה.
  5. כעבור שעה מחממים שמן בסיר עמוק ומוציאים את התערובת מהמקרר. מוסיפים את אבקת האפייה ומערבבים היטב. בידיים רטובות יוצרים כדורים קטנים.
  6. כשהשמן חם (אפשר לבדוק ע״י טיגון של כדור אחד: השמן אמור לבעבע סביב הכדור אבל לא להשתולל (שמן חם מדי ישרוף את הקציצה מבחוץ אך לא יטגן אותה מבפנים). מטגנים את כל הקציצות בסבבים של עשר יחידות בכל פעם, כדי לא לקרר את השמן.
  7. מוציאים את הקציצות לצלחת מרופדת במגבת נייר ואוכלים מיד!

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות