לאכול ולעכל ברחבי ישראל - שבוע ישראלי
Connect with us

אוכל

לאכול ולעכל ברחבי ישראל

Published

on

הגר סידס מגישה את נבחרת החלומות שלה ככל שמדובר במוסדות ישראלים קולינריים מעניינים • משוק הכרמל ליפו העתיקה, לעכו בחזרה לשוק לווינסקי • ומציאה: אוכל מקסיקני סביר פלוס מול חופי הים התיכון • מדריך עדכני בעיניים של תיירת מקומית

כתבה וצילמה: הגר סידס

את הביקור השנתי שלי בישראל פתחתי יחד עם אפרת בשוק הפשפשים ביפו. מאוד נחמד שם. מה שנחמד עוד יותר הוא להיות שם כשכולם בעבודה ולא ממש עמוס. צהריים אכלנו בפועה.

פועה: יופי של סלט עדשים

התמזל מזלנו והיה שולחן פנוי (מיד אחרינו היה שם תור לא נורמלי). המקום היה עמוס בתיירים, דבר שחימם את ליבי (בכל זאת נציגת משרד התיירות). אפרת ניצחה על ההזמנה, טחינה אדומה, סלט עדשים וקובה כרובית ברוטב קארי. אף מנה לא איכזבה. האהובה עליי הייתה סלט העדשים. שני סוגי עדשים, עם מלח, שמן זית, לימון, כוסברה, צנונית וחמוציות מיובשות, על מצע טחינה אדומה. מרענן, לא כבד וקל להכנה.

המסעדה הבאה הייתה אחת מהפתעות הביקור שלי. כמשתמע מרבים מהפוסטים שלי, אני לא אוכלת אוכל כשר, ליתר דיוק, אני אוכלת כל מה שלא כשר. גיסתי ואח שלי כן אוכלים כשר, והם הזמינו לנו מקום במסעדת EWA SAFI.

EWA SAFI – מרוקאית, כשרה ועסוקה

EWA SAFI היא מסעדה מרוקאית כשרה ליד מגדל שלום בת״א. היינו שם ביום ראשון בערב והיה מלא אנשים, בעיקר תיירים. המסעדה מעוצבת בסגנון מרוקאי, ממש כמו אוהל חינה או מימונה אפשר לומר.

כלי ההגשה כולם ממרוקו והאוכל לא נופל מביצוע של אף סבתא מרוקאית, כולל סבתא של גיסתי לדבריה. לפתיחה לקחנו את מגש סלטי הבית עם לחם פרנה לחם מרוקאי שנאפה במקום שרציתי להתחתן איתו), דג מרוקאי, סיגר בקר, והמנה הטובה ביותר שאכלתי שם ובין הטובות שאכלתי בביקור הזה, פסטיה – בשר טלה בבישול ארוך, עם פרגיות, שקדים, עטוף בבצק פילו, ובצד צ׳ילי מקורמל. פשוט חלום. הביס בפה, של בשר הטלה עם הקרנץ של השקדים והצ׳ילי המתקתק, ואוו! יכולתי לאכול שניים כאלה בלי לחשוב פעמיים. למנה עיקרית, הזמנו טנג׳ין טלה עם פירות יבשים, מגיע על מצע קוסקוס וירקות שורש. המסעדה הזאת, מלבד השירות האדיר שהיא עושה לקהל ששומר כשרות, היא חוויה קולינארית לכולם.

שוק הכרמל: נפלאות הפיתה הדרוזית

ביום שני הלכתי לשוק הכרמל יחד עם ליליפוט ככה אני קוראת לה). הכל נאמר על שוק הכרמל, אני לא באמת יכולה להמציא משהו חדש. מה שכייף שם זה שאפשר לצלם ירקות, תבלינים, ממתקים, גבינות, וזה לא נמאס. עוד תמונה ועוד תמונה ועוד אחת, כי חייבים להראות לאנשים באמריקה, שאין כזה בשום מקום חוץ מישראל, ואז תמונה של פיתה דרוזית, ואז בא לי פיתה דרוזית, עם לאבנה, שמן זית וזעתר, ואז אני תוקעת פיתה דרוזית, וזה כל כך טעים (נשבעת שאכלתי רק חצי פיתה). שתינו בירה במנזר, והשלמנו פערים. אחכ עוד סיבוב בשוק, הפעם הצקנו לרוכלים כמו שאנחנו עושות כשאנחנו יחד, ואף אחד לא באמת מבין למה אנחנו נקרעות מצחוק, ואז כבר היה זמן לצהריים, ובבר אוכל היה מקום *על הבר*, שזה ממש נדיר, אז התיישבנו.

בר אוכל – להפסיק לחפור לתיירים

את בר אוכל הכרתי כבר לפני שנתיים. הייתי שם עם אחי ביום שישי בצהריים. היה ממש טעים, אבל אם אתם יודעים מזה שישי צהריים בשוק הכרמל, אז אתם יכולים להבין למה הדבר היחיד שאני זוכרת הוא שאנשים עומדים לי עם סטופר על המנה ומחכים שאסיים. הפעם היה אחרת. הפעם היו כל כך הרבה מקומות ישיבה שאני וליליפוט השתלטנו על כל הבר. הבעלים, החמוד, הוציא לנו ערק אשכוליות בלי טעם של ערק אבל עם הרגשה של ערק (הרגשה מעולה), התחלנו עם מטבלים, ועשינו לחיים עם בחורה מאוסטרליה ובחור מקוריאה. צילמתי את הקבבים על הפלאנצ׳ה, ואת הירקות הצלויים, הקוריאני הלך ובא זוג מקסיקני מבוגר שזה הביקור ה-20 שלהם בארץ הקודש. ליליפוט קוראת לי להפסיק לחפור לתיירים כי האוכל מוכן. צלחת יפיפיה של בשרים נחתה על הבר. סטייק, קבב, וצ׳וריסו עם ירקות צלויים. הכל טעים. הקבב מנצח. הבעלים מוזג לנו שוטים של משהו בטעם אבטיח, והכל מתערבב ביחד לחוויה תרבותית שמחממת את הלב, בלי טיפת ציניות.

עכו: התור לחומוס סעיד

ביום שלישי נסעתי לעכו. לא הייתי בעכו מאז התיכון לדעתי, וגם זה היה לעצירת ביניים. גם אמא שלי ואח שלי לא ממש היו בעכו, אז הם הצטרפו. היה גשם כל הדרך לשם וקיוויתי שיתבהר,

ואכן אחרי שהתבהרו השמיים, קיבלנו יום בהזמנה. עכו מפורסמת היום בקנה מידה בינלאומי בגלל דייג אחד שהוא גם שף, וקוראים לו אורי בורי, והמסעדה שלו נמצאת במלון אפנדי, ממש בתוך קוטלי העיר העתיקה. לא הלכתי לאכול אצלו. באופן עקרוני יש לי בעיה לשלם הון תועפות על אוכל שאפשר לאכול בשוק אצל סבתא חמודה בשליש מחיר וסביר להניח שזה יהיה פחות מסחרי ויותר טעים.

אז אחרי סיבוב באולמות האבירים ומנהרות הטמפלרים (שזה חוויה מגניבה לגמרי), הובלתי אותנו לכיוון המפרץ, איפה שנמצאת ארוחת הצהריים שלי. בדרך לשם חצינו את השוק הטורקי, שאפשר למצוא שם מסעדות קטנות וחמודות וברים לבירה ומזטים. ״חומוס סעיד״ המפורסם, שהתור אליו בשעה 12 הוא תור לא הגיוני בעליל. ממתקי קשאש שנחזור אליהם אח״כ, דייגים שמוכרים את הסחורה שהם דגו בבוקר, מלא תיירים ושילוב של נוצרים, יהודים ומוסלמים. בדיוק כמו שאני אוהבת.

מסעדת אל-מארסה
(El Marsa) – תודה לגי פינס

לפני הביקור לישראל ביקשתי המלצות של ישראלים למקומות לאכול בהם, כאלה שהם היו אוכלים בהם. מפה לשם מישהו תייג אותי בפוסט של גיא פינס ובתמונה שהייתה טיפה חשוכה, היה קובה בצורת אגס וברקע סירות דייגים עם שם המסעדה. מיד פצחתי בחיפוש ומצאתי את המנה. קובה פירות ים, על מצע עדשים. זאת הסיבה שנסעתי לעכו. המסעדה לא הייתה מלאה. מלבד הסביצ׳ה הטרי והמרענן, סלט החצילים-טחינה הוא בין הטובים שאכלתי (לא צוחקת). המנה שלי הגיעה! והיא לא אכזבה. קובה ממולא בקלמרי ודג, ומלא דברים טעימים (תיזהרו זה רותח, נכוויתי בלשון), מוגש על סלט עדשים וחיטה, עם גבינה בולגרית ושיני שום קלויות. אפילו אח שלי שהוא ממש בררן באוכל, היה מבסוט. הייתי בעננים. תודה למי שתייג אותי ותודה לגיא פינס שתייג את המסעדה.

בורקס לוינסקי כמו הפעם הראשונה

קבעתי עם חברה בשוק לוינסקי, והקדמתי קצת. הקדמתי מספיק בשביל ללכת לבורקס לוינסקי ולאכול אחד. את הבורקס הזה תיארתי בפוסט שלי לפני שנתיים ב ״אכול כפי יכולתך בישראל״. העניין הוא שנראה לי שהוא נהייה יותר טעים או שהוא פשוט נשאר טעים בזמן שלא הייתי בישראל. בניגוד לפעמים קודמות, החלטתי לשבת בפנים לאכול אותו. כשהוא חתך לי אותו לצלחת, אמרתי לעצמי ״אין מצב שאני מסיימת את זה״. עשרים דקות אחרי זה, המשכתי לטבול פירורים שנפלו ממנו בזמן שאכלתי את כל כולו ברסק עגבניות. בזמן שצילמתי את הבורקס מכל זווית אפשרית, עמדו בחוץ חבורה של אנשים עם מדריך שמסביר להם באנגלית מה הם הולכים לאכול, וקנאתי בהם שהם הולכים לאכול את זה הפעם הראשונה. כי כל פעם שאתה אוכל שם, זה כמו הפעם הראשונה.

בתור ישראלית שלא ביקרה במקסיקו, עד לפני שנה וחצי, לא ממש הייתי חשופה למטבח מקסיקני. ברגע שנחשפתי אליו, תהיתי מדוע בישראל אין לנו אוכל מקסיקני. זה קליל, מתאים בדיוק לאקלים שלנו, לא יקר להכנה, ומאוד צבעוני. התשובה לשאלה הזאת די ברורה, יש לנו מספיק אוכל רחוב משלנו, שאנחנו לא באמת צריכים את המטבח המקסיקני לעומת האמ־ריקאים. למרות זאת, יש לנו מלא מטבחים אחרים בישראל שהצליחו ובגדול, והמקסיקני אף פעם לא ממש תפס תאוצה. בביקור הזה ראיתי שיש איזה שינוי במובן הזה ושמחתי. המקום הבא שאספר עליו הוא הפתעה נוספת שהייתה לי בביקור.

ממתקי קשאש – כנאפה חלומית

להיות בעכו ולא לאכול כנאפה זה משהו שלא מתקבל על הדעת. באופן אישי, להיות ליד כנאפה ולא לאכול אותו זה לא מתקבל על הדעת. כשהייתי בת 8 סבתא שלי (ז״ל) לקחה אותי לבית לחם. זאת הפעם הראשונה והאחרונה שהייתי שם. אני זוכרת שישבנו במסעדה מול עץ חג המולד, וסבתא שלי הזמינה משהו כתום כזה. היא שאלה אם אני רוצה לטעום, ולמרות שהיססתי, טעמתי. עד היום אני זוכרת את הטעם, את מי הוורדים עם גבינת העזים החמימה בפה שלי, ואותי אומרת לסבתא שלי שאני רוצה עוד מהדבר הכתום הזה. ״כנאפה״ היא ענתה והזמינה עוד חתיכה לשתינו.

כשנכנסנו לממתקי קשאש בעכו, אמא שלי ביקשה קפה, ואיש חביב עם שיער לבן , הגיע ומזג לה כוסית. בעודי תוקעת את הכנאפה אני מבקשת גם אחד כזה, שיהיה לי להוריד את הכנאפה. תוכלו למצוא שם בקלאווה בכל הסוגים, תעצרו שם, שבו לקפה עם ממתק ליד, דברו עם בני דודנו ותמשיכו הלאה.

לה אוטרה – פיוז׳ן ישראלי מקסיקני

נמצאת במלון אימפריאל על רחוב הירקון , והיא אחותו הצעיר של בר אימפריאל המצוין. היא מעוצבת בסגנון שמזכיר בר על חוף הים איפשהו במקסיקו או באזור הקאריביים. יש להם מגוון רחב של קוקטיילים מגניבים, אני הצטיידתי במסקמויול בגרסה שלהם שהיה מוצלח ביותר. חברים שלי הגיעו, השלמנו פערים והאוכל הגיע. אני שמחה לבשר לכם שיש דבר כזה פיוז׳ין ישראלי- מקסיקני והוא מבורך. אין מנה שהזמנו שלא הייתה מוצלחת, טאקוס עם בקר, סביצ׳ה על מצע גואקמולי, טאקוס כרובית (טבעוני) מושלם, נתחוני בקר, עם חתיכות מלון. זאת הייתה חגיגה אמיתית. אני שולחת לשפית (בדקתי) היישר מאטלנטה קידה. חותמת על המקום באחריות.

***

אכלתי המון, השתדלתי לאתגר את עצמי כמה שיותר ולהיות תיירת כמה שאפשר.

אני לא באמת חושבת שיש בין ישראלים הסכמה על אוכל וזה מה שכל כך יפה בעייני. יש לנו דעה מוצקה על החומוס הכי טוב ולמה חומוס הוא לא טוב, ולמה בורקס כזה ולא אחר, אבל האוכל הכי טעים שאכלתי היה אצל אמא שלי , דודה שלי, אמא של גיסתי, אמא של חברים שלי. בתוך הבתים שלנו נמצאות השפיות והשפים הכי טובים. אלה שמכינים משהו מכל הלב, עם הנגיעה ההיא שיש רק להם, ושרק לא ייחסר לאף אחד.

עד לפעם הבאה, דרישת שלום חמה!

אוכל

ערבי-ישראלי: המסעדה הברלינאית החדשה של מאיר אדוני

Published

on

מסעדת "לילה" היא התגשמות החלום על מזרח תיכון חדש ומציעה למקומיים קוסקוס, טחינה, מלבי וקפה טורקי בפרשנות עדכנית • מה אומרים המבקרים?

מאת: רויטל ונונו // ישראל היום

כמו בשירו המפורסם של לאונרד כהן, "קודם ניקח את מנהטן ואז נכבוש את ברלין", השף הישראלי מאיר אדוני סחף את תושבי ניו-יורק עם מסעדת "נור", וכעת הוא מגיע לענג את אזרחי ברלין בעזרת בייגלה ירושלמי, עמבה, טחינה וקובנה, שמכונה שם גם "בריוש תימני".

מסעדת "לילה" של השף הישראלי ושופט "משחקי השף" לשעבר, נפתחה לפני שבועות בודדים בשכונת קרויצברג האופנתית אך כבר הספיקה לייצר באז גדול ולהביא לתורים של סועדים מחוץ לדלת.

המסעדה ממשיכה את הקו המוכר של השף ומציעה טוויסטים חדשים למנות ופרודוקטים מקומיים שכולנו מכירים מפה, כמו: עראייס, קטאיף, קוסקוס, עמבה, סומק, חלבה, קדאיף, תמר מג'הול, ועוד – תחת אווירה נינוחה ו"ישראלית".

בתפריט ניתן למצוא את הפרשנות המעודכנת של השף לסגנון שהוא מכנה "הים התיכון פוגש את המזרח התיכון". אדוני, ששאב את הרקע הקולינרי שלו משורשיו המרוקאים, מוסיף גם הפעם טעמים וטכניקות מודרניות ובינלאומיות, למנות קלאסיות ומסורתיות שאומצו בין היתר מהמטבח הערבי והבלקני.

לאחר שהציע מנת "טרטר פלסטיני" במנהטן, השף מפתיע את הברלינאים עם סלט שוק ומלבי. בין המנות המסקרנות ביותר במקום תוכלו למצוא קונפי ברווז קטאייף – פנקייקים לבנונים עם ברווז בפלפל סצ'ואן, בצל ירוק ווינגרט סויה וצ'ילי. עוד פרשנות מעודכנת ללבנט ניתן למצוא במנת הקרפצ'יו חציל מעושן, שכוללת טחינה גולמית, דבש, פיסטוקים, גבינת פטה ועלי כותרת של ורדים מיובשים.

אדוני, שמביא לגרמניה גם משהו מהטרנדים הקולינריים התל אביבים, מציע ב"לילה" עראייס טלה עם עמבה, טחינה וחצילים, ומנת סשימי Hamachi עם סלק, סלרי, קינואה שחורה אגוזי מלך, אבקת אצות וליקוריץ. גם החומוס לא נעדר מהתפריט ומוצע שם בגרסת הקרם יחד עם לשון עגל, חלה ופטריות. סלט הקיסר הקלאסי, מגיע במסעדה בגרסה שמערבת בורגול, עדשים ואנשובי.

עוד הפתעה בתפריט של "לילה", מגיעה ממנת התמנון שקיבלה תוספת של תבלינים מרוקאיים, ארטישוק ירושלמי (בטטה קֶסְבִּיָיה) ויוגורט יווני. מצד השכנה, טורקיה, מוצעת מנה של עגל בגריל, מתובל בקפה טורקי, הל, קרם ערמונים, כמון ועוד.

גם בגזרת הקינוחים, אדוני מאתגר את החך הגרמני עם מנה המכונה, ובצדק: "מזרח תיכון חדש". במנה תמצאו שמנת מתוקה, קרמבל יוגורט ושמן זית, קומפוט פירות יער, "תפוז דם", סורבה ערק, מרנג סומאק ועוד.

אגב, המחירים ב"לילה" נעים בין 5 ל-35 יורו למנה, כלומר בין 20 ל-150 שקלים לערך.

אף שהמסעדה רק בתחילת דרכה, נראה שאדוני צועד לכיוון ההצלחה שלה זכה עם "נור" ממנהטן, שקיבלה שבחים מהקהל וממבקרים – בין היתר, ממבקר המסעדות של ה"הניו יורק טיימס".

סועדים שהגיעו למסעדה הספיקו כבר לעלות ביקורות לאתר Trip Advisor ולשבח את המסעדה שזכתה ל-4.5 נקודות מתוך 5, מתוך 10 חוות דעת עד כה. הגולשים כתבו, בין היתר, "אוכל מצוין", "האוכל הישראלי הטוב ביותר" ו"מעולם לא ניסיתי שילובים כאלה". מעט חוסר שביעות רצון נרשמה על דרגת השירות – אווירה ישראלית כבר אמרנו?

אדוני הנרגש מסר בתגובה ל"ישראל היום": "'לילה' עבורי היא הגשמת חלום נוסף. זו פסגה משמעותית במסע הקולינרי של חיי. אני חושב שהמיקום של המסעדה בברלין, מהווה עבורי ניצחון מאוד אישי ומשמעותי. ניצחון שבאופן סימבולי והיסטורי, יש בו עוצמה אחרת, שונה ממקומות אחרים שאני יוצר בהם בעולם. זה מציב מולי גם מחויבות להצלחה במידה אחרת. אני מודה לכולם על הפרגון העצום לו אנחנו זוכים ומבטיח לשמור ולהעצים את ההבטחה".

המשך לקרוא

אוכל

חומוס אצל מושיקו

Published

on

כשהמזל מגיע, הוא מגיע עד הסוף – וגם: חומוס אוכלים עם חומוס; כל הסביב זה המצאות לטשטש חומוס חרא – מה קרה כשמושיקו, שכל החיים שלו עבד עבודות מזדמנות בבתי עסק, החליט להגשים את החלום ולפתוח חומוסייה דליקטס

מאת: מידן בורוכוב

חורף גשם זלעפות ומרגו שוורץ שהתאלמנה לא מזמן ישבה לראות מבט שני בערוץ הראשון, דפיקות חזקות בדלת הבהילו אותה מאוד. בכל זאת מרגו הייתה צריכה להתרגל לחיים לבד אחרי כמעט 17 שנים עם בעלה, אל"מ מאיר שוורץ, שנדרס לפני כחודשיים ע"י פועל תאילנדי במשק. לקח רוורס עם הטרקטור ולא ראה את מאיר שבדיוק הוריד 2 לימונים טריים לסלט שהיה מכין בכל בוקר למרגו אשתו האהובה.

היא הביטה בעיינית של הדלת וכמעט התעלפה…

  • מושיקו? מה אתה עושה פה? 20 שנה שלא ראיתי אותך?
  • מרגו, 20 שנה הייתי טיפש בן טיפש. חייתי כמו חיה בכלוב. את האהבה הכי גדולה של החיים שלי. אני רק בן 40 כל החיים לפניי. לפני חודשיים שמעתי שהמפקד מאיר אללה ירחמו החזיר את הקיטבג ובמקום שרשרת חיול בבקו"ם גמר בתוך השרשרת של הקומביין. עשיתי מהר אחד ועוד אחד וברחתי מהבית.
  • איך ברחת? מה עם רחל והילדים?
  • הכל נגמר אמר מושיקו.

חוץ מקיפול מצנחים אהבה לקלף צנחנים

לפני 20 שנה מושיקו עוד בתקופה שבמקום מפרצים הייתה לו בלורית. היה חבר של מרגו ששיחקה לו אותה ביסלי גריל ולא הסכימה לתחנונים של מושיקו להוריד תחתונים. זאת הייתה אהבת נעורים תמימה ותקופה אחרת בחורות היו עם ריספקט. אבל מושיקו שהשירות הקרבי והמחשבות על מרגו גרמו לאשכים שלו להיות נפוחים כמו אשכולית ראשונה שאחרי הגשם.

לילה אחד הוא עשה טעות שכמו שאומרים החברים על הברזלים של מגדיאל – טעות של כלא. מושיקו לא כבש את יצרו ולילה אחד עם רחל שהייתה מקפלת מצנחים אצלו בבסיס וחוץ מקיפול מצנחים הייתה אוהבת לקלף צנחנים.

  •  מרגו, מה יכולתי לעשות? את שיחקת לי אותה ביסלי גריל ורחל שעוד הכרתי אותה מהשכונה תמיד שמה עלי עין. הביצים שלי היו חמות כמו ביצה ששכבה שבוע בסיר של החמין, על הצרור הראשון שנתתי הזרעונים שלי עפו על אוטומט. במצב שלי גם קונדום מגומי של סולייה של נעל צבאית לא היה עוזר.

אחרי 5 חמישה חודשים רחל הגיעה עם בטן עגולה והאחים שלה הגורילות באו עם רב בבגאז ואחרי שפירקו עליי מכות עם מקלות של מטאטא חיברו להם סדין והקימו חופת חירום תוך 7 דקות ו-7 ברכות מצאתי את עצמי נשוי. מרגו, 20 שנה כל לילה שאני עם רחל, אני צם העיינים וחושב רק עלייך.

  •  מושיקו, לא מתאים, פה זה מושב קטן וכולם מכירים את כולם. מה יגידו השכנים?

מושיקו לא ויתר ומכר למרגו סיפור שתספר במושב שהוא האח שלה שבא לשמור עלייה מאוסטרליה אחרי שהתאלמנה. מושיקו אהב את מרגו אהבה גדולה והחיים במושב עשו לו טוב. הם חיו תענוג מהפנסיה של מאיר שעלה בדרגה אחרי הרוורס.

מושיקו, שכל החיים שלו עבד עבודות מזדמנות בבתי עסק, החליט להגשים את החלום ולפתוח חומסייה דליקטס.

מנה שתשב בבטן כמו חוטיני על עכוז מברזיל

במושב שהם גרו לא היה הרבה מה לעשות. היה רחוק שעה וחצי מתל אביב בלי פקקים ומושיקו לא היה בקלאס של לקחת אוטובוס לעיר הגדולה. חוץ מייקב קטן עם קיוסק צמוד לא היו עסקים במושב.

מושיקו הכין 2 סירים של חומוס, אפה 40 פיתה בטאבון והחנה את האוטו בחנייה של הייקב של המושב. באו אנשים לייקב לסיור יינות ביום שישי וראו איש נחמד עם באגז פתוח של פג'ו 405 וסירים של חומוס. חומוס שהיה בסיר מ 3 בבוקר. כל גרגר קיבל יחס אישי.

הגיע אוטובוס של גימלאים של חברת חשמל שהיו ביום כייף של טעימות יקביי בוטיק, החומוס והפיתות נגמרו תוך 10 דקות וחלק מהקליינטים רצו לקחת מהחומוס הביתה.

מושיקו ראה כי טוב התחיל לבוא כל שבוע והחומוס והעסקים היו דליקטס. מושיקו היה מחלק את החומר גם לחברים במושב שהתחילו לקבל אותו כאילו גדל איתם בפרדס. מושיקו היה נותן שואו לכל קונה וקונה, היה לו חומוס שהיה מכין אותו כבר ב-3 בלילה סיר של גרגירים שהיה מגיש אותו עם לימון כבוש אסלי ומנה של חריף ירוק וחריף אדום.

הלימון כבוש היה מתכון סודי שעבר במשפחה של מושיקו מסבתא לסבתא. מושיקו היה שם את הלב שלו בכל סיר וסיר, אמר שלקח לו 7 שנים עד שהשיג את המנה חומוס שתשב לך בבטן כמו חוטיני על עכוז מברזיל.

כל מי שהיה מגיע היה אומר לו – כן יא אפנדי, מה לשים לך לך בחומוס? 100 אחוז טבעי? בא לך היום אקסטרה חריף? מעולה לפיגורה ומחסל כל פיסורה. מי שהיה מבקש ביצה בחומוס מושיקו היה שולח אותו עם אסימון להרים טלפון להורביץ מהלולים: תבוא מחר נביא לך ביצה חומה מהחמין ונדחוף לך ג'חנון לשושנה.

היו לו כללים קשים עם החומוס. מי שהיה בא ומפלצף עם בקשות לפול או צ'יפס עם החומוס היה מקבל מקלחת של קללות ממושיקו שגם שהיה פותח על מישהו תמיד בחיוך ומשאיר הרגשה טובה בלב.

גם הפרפר, ביום שהתחתן איבד את הכנפיים

חומוס אוכלים עם חומוס; כל הסביב זה המצאות לטשטש חומוס חרא, היה אומר מושיקו.

מושיקו היה רואה מישהו צעיר היה נותן לו טיפ עם החומוס – זאת שבאה איתך זה רציני? יש לה פרצוף שלא בא טוב בעין היום, הכל פוצי מוצי וקוצי אבל אחרי שתשים טבעת אתה יכול לשכוח מכדורגל עם החברים, ים בשבת וכל החיים הטובים.

תראה אותי, התחתנתי עם חמור כשהייתי חייל, נכנסתי אקספרס לכלא.

ומה עם האשה? תדע לך חמורים לא משתנים. ותיזכור מה מושיקו אומר לך גם הפרפר ביום שהתחתן איבד את הכנפיים.

הבעלים של הייקב מיקו שמיר לא ראה בעין יפה את העסק של מושיקו. אם פעם הייקב בוטיק שלו היה גולת הכותרת של המושב, הגיע מושיקו עם החומוס שלו מהבאגז' ונהיה הסופרסטאר החדש.

הלך ודפק הלשנה במשרד הבריאות על חומוס שנמכר בתנאי תברואה ירודים. הגיעה בחורה עם חלוק לבן לקחת דגימות מהחומוס.

מושיקו שהיה ממזר בין ממזר ישר התחיל בטוב עם הגברת, ארז לה 4 מנות של חומוס עם הלימון הכבוש הסודי בצד+החריפים. למה לא תיקחי לבעל ולילדים בשבת? הם יהיו השופטים הכי טובים בעולם!

  •  אדוני, עם כל הכבוד, אתה לא יכול למכור ככה מתא מטען לפי תקנה 17 ד' של משרד הבריאות מוצר שחומם חייב ב…
  • רגע רגע יא גברת פקחית, עצר אותה מושיקו, איך מחומוס עם הילדים בשבת בבוקר נפלנו על תקנות ו 17 ו ד

הפקחית עמדה קצת נבוכה והורידה מבט.

  •  מה קרה? אין ילדים? בעל יש?
    כן היא ענתה, אני ובעלי עובדים על זה.
  • למה לא אמרת? יום שישי הבא תביאי את בעלך מוקדם בבוקר. מושיקו ייתן לו מנה מחוזקת ויכין לך פיתה מהטאבון. את צריכה לשים הפיתה חצי שעה על החיבורים. מושיקו ישאיר אותכם כמה דקות במושב האחורי ותוך תשעה חודשים ושבוע מושיקו יעמוד ליד הכסא של אליהו הנביא בברית של בן פורת יוסף.

קברנה סובינון – עדיף על העץ מאשר בישבן

הפקחית של משרד הבריאות, שהייתה נשואה כבר 8 שנים וילדים לא היו, הגיעה אחרי שבוע עם בעלה ועבדה לפי המתכון של מושיקו.

לא רק שלא סגרה לו את העסק מושיקו התחיל להרחיב את הפעילות עם נשים עקרות שהגיעו לנסות את החומוס של מושיקו.

מיקו שחלק מהאורחים הקבועים של הייקב שלו לא קיבלו בטוב את כל הבאלגן   והרעש בחנייה של היקב, פנה לחבר'ה של גבי קרחת.

גבי היה עבריין די גדול אבל היו לו חיילים שדאגו לעסקים ששילמו פרוטקשיין בזמן, בגלל שאהב יין הגיע בכבודו ובעצמו לטפל בבעיה.

איך שהגיע מושיקו זיהה אותו מייד: בוא תשב בקבינה יא גבי! נעשה לך מנה, שב תאכל כמו בן אדם, לא על המדרכה כמו פשוטי העם.

גבי אכל מהחומוס ואמר למושיקו – אכלתי הרבה חומוס בחיים שלי אבל כזה עוד לא אכלתי. איזה מרקם! יושב בגרון פיקס ולא מרגיש בבטן כמו מצבה משיש. למה תמכור פה מהחנייה? מה עם הקיוסק שם במרפסת של הייקב?

לא לא, אמר מושיקו ,זה שייך לייקב. וואלה טוב לי פה עם הבאגז'.

גבי ביקש אליו את מיקו לשיחה ב 4 עיניים.

  • מיקו, זה חומוס דליקטס, יש פה פוטנציאל של מינימום 400-500 מנה ביום והבן אדם מוכר מהבאגאז כמו איזה בדואי משוק באר שבע. נשים פה 4-5 ספסל במרפסת האנשים שלי יתחילו לעבוד על זה ביום ראשון על הבוקר.
  • תשמע גבי, זה לא מה שסיכמנו, וחוץ מזה זה הקיוסק של הבן שלי. גבי הוריד סטירה מצלצלת למיקו ואמר – מיקו! זה פעם שנייה היום שאתה לא נותן כבוד למילה שלי, ראשונה ואחרונה. אז לפני שאני מכניס לבן שלך בקבוק קברנה סובניון בציר 2008 לתחת ואתה נראה לי יותר בקטע של משהו יותר רענן כמו אמרלד ריזלינג 2010. עד יום ראשון ב 6 בבוקר הקיוסק ריק.

מיקו פינה את הקיוסק עוד באותו יום השישי. מושיקו הרים את הסירים שלו על שולחן בקיוסק. את הפיתות הוא עדין היה מוכר מהבאגז'.

העסק פרח יותר מהצפוי וגבי, שלא היה ידוע כפראייר, הכתיב לא מעט לעסק. יום אחד הוא הופיע עם 5 ארגזים של ממולאים: שים פה בצד שלט – ממולאים של דודה ימימה. באוסול זה ממולאים שאריות מהעסק קייטרינג שלי באשקלון. פיזרנו אותם יפה בתוך קופסאות אלומניום והוספנו מה שצריך. זה 90 שקל לקופסא.

  • גבי מי יקח מומלא ב-90 שקל?
  • זה לא בעייה, אתה תיקח מוצר שים לו מחיר נמוך הקליינט ישר חושב שזה בית שימוש מהשוק. אתה מוכר סיפור שזה ממולאים הום מייד של דודה שלך ימימה מירושלים תראה איך עד 11 כל הארגזים ריקים.

ואכן כך היה. מושיקו, שהיה על גג העולם, גר עם אהבת נעוריו (בחינם ) ומרוויח מעל ומעבר למה שהיה צריך. יום אחד עשו עליו כתבה במקומון איזורי עם תפוסה גדולה – מושיקו מלך החומוס מהבלקון של יקבי שמיר.

גם ממולא פג תוקף יכול להיות מעדן גורמה

פה פחות או יותר התחיל הסוף של מושיקו. הכתבה פורסמה בכל המקומנים במדור האוכל – הפינה החמה.

גרושתו רחל בפועל לא הייתה גרושתו. מתברר שמושיקו זיהה חתיכת הזדמנות ולילה אחד ברח מהבית והשאיר את רחל בלי קצה של חוט.

המושב של מרגו היה חור שגם הטובים שבחוקרים הפרטיים לא חשבו ששווה לשים טנק דלק בשביל הסיכוי לחפש אותו שם. במשך 12 שנה לא הייתה לו הכנסה או רישום. מושיקו לא היה יוצא מהמושב אף פעם ורק ההצלחה של החומוס והממולאים של דודה ימימה עזרה לרחל לתפוס אותו על חם.

מושיקו היה עקשן לא הסכים לשלם אגורה ולחתום לרחל על הגט. הוא קיבל שנתיים וחצי בפנים על אי תשלום + ריבית + קנסות. מרגו שהייתה שבורת לב עזבה אותו והוא נשאר רק עם התקוות לחזור לחומוס.

אחרי שנתיים וחצי מושיקו לקח טרמפים והגיע למרפסת של היקב. הוא לא זיהה את המקום, לא מרפסת ולא ייקב. בזמן שמושיקו היה בכלא ובכל תקופת המשפט היקב סגר את שעריו. גבי השתלט על היקב ופתח את החומוסייה מחדש. החומוסייה הכי מפוארת בארץ, קומות עם מקומות ישיבה וספסלים ותור שלא נגמר. היה שם חומוס ופול וביצים וממולאים וקינוחים ושתייה קלה, היה אפילו שלט ענק על הכביש המהיר עם שילוט ל-חומוס מושיקו מהבלקון!

על הקירות היו תמונות של שחקני כדורגל, ראשי ערים, חברי כנסת ואפילו תמונה של סגן ראש הממשלה וגם כתבות בעיתונים וראיונות של מושיקו מלך החומוס. מושיקו היה המום, עמד בתור כאחד האדם וראה בן אדם שעומד מאחורי הסיר.

  • כן אפנדי מה לשים לך בחומוס? 100% טיבעי? מושיקו לא האמין למה שראה. עומד לו הבן אדם ומשחק אותה מושיקו האורגינל עם התנועות ואותו הדיבור?!
  • אולי תרצה ממולא של דודה ימימה? יש גם בלקחת הבייתה.
  • אתה מושיקו? שאל מושיקו.

כן מושיקו מחומוס הבלקון! אמר וחייך מאוזן לאוזן.

מושיקו באותם רגעים, שום גרגר של חומוס לא עצר את הדם שעלה לו לראש במהירות כמו קוואסקי בכביש בערבה כשיש שביתה של משטרת התנועה.

  • אפשר ביצה בחומוס ?
  • בטח ביצה לאדון! ונוסיף לו גם לימון!

מושיקו שאצלו בבגאז' בחיים לא תמצא ביצה, תפס את החיקוי שלו ובשפה יפה הפליא בו מכותיו, יען כי פירק לו את התחת. עוד אפשר לסלוח לבן אדם על החיקוי אבל לשים ביצה בחומוס?

כשהבן אדם רעב הוא לא שם לב לפרטים הקטנים

מושיקו, שעוד לא עברו 3 שעות מהיום שיצא מהכלא, היה אזוק בדרך לעוד 10 עד 12 שנה מינימום בגין תקיפה בנסיבות מחמירות.

גבי הקרחת מינף את הסיפור על המתחזה שהגיע וטען לבעלות על החומוס. החיקוי של מושיקו עבר שיקום ארוך. אפילו היה לו חדר עם נוף לדשא של הבית חולים ועשו עליו כתבה בערוץ 2 שגם דודה ימימה הגיעה לביקור בכתבה ולא הפסיקה לספר על הממולאים.

איך גבי אמר לפני שפתח את החומוס עם החיקוי של מושיקו – כשהבן אדם רעב הוא לא שם לב לפרטים הקטנים. תביאו לי מישהו מחוג הדרמה של מתנ"ס נס ציונה שדומה למושיקו ואני כבר אתן לו הסברים.

מה צריך הבן אדם בשביל למכור חומוס? לא חייב דיפלומה של בגרות מלאה.

כשהמזל מגיע הוא מגיע עד הסוף, היה מספר מושיקו את הסיפור שלו לחברים בכלא; אבל כשהמזל נאחס – זה כמו לדרוך על חרא רטוב: נדבק לך לסולייה ולא יורד…

 

המשך לקרוא

אוכל

פריקסה שואו

Published

on

לכבוד החזרה של הילדים לספסל הלימודים, מאיר אדוני ממלא לכם לחמניות פריקסה תוניסאיות עם הפתעות מרגשות

מאת: מאיר אדוני // ישראל היום

עכשיו, אחרי שסיימנו עם אינספור החופשות והילדים חוזרים לבית הספר בשעה טובה, זה הזמן להתארגן מחדש על מגוון הכריכים שאנחנו צריכים להעמיד לרשותם יום־יום. חשבתי הפעם להקדיש את המדור לסוג כריך קצת יותר מיוחד ואחר: הפריקסה. זהו סנדוויץ' שמקורו בתוניסיה והייחודיות שלו היא בכך שהבצק נאפה בטיגון ולא בתנור. לחם שבבסיסו הוא פשוט לחלוטין להכנה, ומבוסס על קמח, שמרים ומים. במקור הוא מוגש עם טונה, תפוחי אדמה, ביצה קשה, אריסה ולימונים כבושים, ופה בחרתי להגיש לכם את המתכון הקלאסי, לצד מתכון. אז שיהיה בתיאבון ולחיי שעות בוקר טובות ומוצלחות עם הילדים שלנו.

סנדוויץ' פריקסה קלאסי

במתכון זה אני משלב בכריך טונה טרייה, שעוברת בישול עדין בשמן זית עד לקבלת טונה משומרת ביתית. מובן שאתם מוזמנים לעבוד עם טונה איכותית קנויה. השילוב בין הלחם הקריספי והנימוח ושלל הטעמים שיש בסנדוויץ' המקור הוא מושלם ועוצמתי. אני מאמין שילדיכם פשוט יתענגו על כל ביס ויקבלו ארוחה שלמה בפריקסה.

החומרים לטונה קונפי (ל־6 מנות):

300 גרם נתח טונה טרייה

2 כוסות שמן זית

1פלפל שאטה שלם

1 ענף מרווה

1 ענף אורגנו טרי

קליפה מ־1/2 לימון

3 שיני שום שלמות

1 עלה דפנה

1 כפית מלח אטלנטי

לסלט העגבניות:

5 עגבניות מאגי חתוכות לקוביות

1 בצל סגול פרוס דק

2 שיני שום קצוצות

1/2 פלפל צ'ילי אדום קצוץ

4 כפות שמן זית

1/2 כפית מלח אטלנטי

מיץ מ־1/2 לימון

1 כפית לימון כבוש קצוץ

להגשה:

5 כפות אריסה איכותית

2 כפות לימון כבוש קצוץ

6 תפוחי אדמה מסוג ראטה מבושלים, קלופים, חתוכים לפרוסות ומתובלים במעט שמן זית, מלח אטלנטי ופלפל שחור גרוס

1/4 כוס זיתי טאסוס מגולענים

6 ביצים מבושלות במים עם מלח כ־8 דקות, מקוררות וקלופות

חופן עלי כוסברה

מכינים את הטונה: מכניסים לסיר רחב את שמן הזית, התבלינים ונתח הטונה, ומבשלים על אש נמוכה מאוד כ־15 דקות. חשוב מאוד שהשמן לא ירתח. מורידים מהאש ומניחים בצד לשעה. מוציאים את הנתח ומפרקים לנתחים קטנים. מניחים בצנצנת ושופכים מעל את השמן שבו בישלנו את הטונה, סוגרים ושומרים במקרר עד שבוע. מערבבים את כל חומרי הסלט בקערה ומרכיבים את הסנדוויץ': מורחים בכל לחמנייה מעט אריסה ולימון כבוש, מניחים מעל את תפוחי האדמה ומסדרים מעליהם את נתחי הטונה, הסלט והזיתים. חותכים את הביצים, מניחים על הזיתים ומעליהן מעט עלי כוסברה. אפשר להגיש את כל המרכיבים בנפרד, לצד הלחם, ושכל אחד ירכיב לעצמו.

המשך…

המשך לקרוא

אירועים קרובים

נוב
16
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
נוב 16 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
22:00 Tiesto @ Academy
Tiesto @ Academy
נוב 16 @ 22:00 – 23:00
Tiesto @ Academy
Doors open at 10pm. 21 & over. About this Event Friday, November 16th Insomniac presents Tiesto Dress code strictly enforced. No sandals or flip-flops. No shorts, baggy jeans or tank tops with sleeveless shirts. Tennis[...]
נוב
17
ש
19:00 Taste Buds Hummus & Hashish Night @ Rita House
Taste Buds Hummus & Hashish Night @ Rita House
נוב 17 @ 19:00 – 22:30
Taste Buds  Hummus & Hashish Night @ Rita House
Hummus & Hashish is coming back by popular demand! We're going to focus on our favorite Mediterranean dish & feature Hummus creations by 5 different chefs. Each guest will receive a mini Hummus dish from each chef, and[...]
20:00 מופע מוזיקה ושירה בינלאומי בוואל... @ וואלי בית שלום
מופע מוזיקה ושירה בינלאומי בוואל... @ וואלי בית שלום
נוב 17 @ 20:00 – 23:00
מופע מוזיקה ושירה בינלאומי בוואלי בית שלום @ וואלי בית שלום
הזמר הבינלאומי יבגני שפובלוב, המוכר לכולנו בעיקר מאז הופעתו המשותפת והנפלאה דואט" עם שלומית אהרון, מארח את האומנים המפורסמים אלכסנדר גונקו – טנור, אולנה גליטסקה – פסנתר וסוזנה פורטסקי – מצו סופרן, בערב שכולו מוסיקה[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות