Connect with us

Featured

לאהוב את ישראל יותר

Published

on

נאומו של הנשיא האמריקאי הפרו-ישראלי מאז ומעולם סיכם ארבעה ימים מרשימים ועמוסי חוויות בכנס השנתי של ה-IAC בפלורידה * המראות והקולות 

נאומו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, תפס את מירב תשומת הלב בכנס השנתי של ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC) שהתקיים בסוף השבוע האחרון במלון-ריזורט דיפלומט בהוליווד, פלורידה. על פי המארגנים הגיעו לכנס כ-4,300 איש, נתון שיא מאז החל IAC לקיים את ועידותיו לפני שש שנים. היה זה אירוע מרשים ובהפקה גדולת ממדים עליה ניצח דודי אזולאי מלוס אנג'לס, שעלותה נאמדת במיליוני דולרים. 

אלפי המשתתפים הגיעו למדינה הדרום-מזרחית, כדי להשתתף בועידה השנתית של ארגון IAC, ארגון הגג של הקהילה הישראלית-אמריקאית. הכנס, היווה מפגן כוח של הארגון שהפך לבעל השפעה בקרב הארגונים היהודיים.

על אף 12 שנותיו הארגון  הצעיר ,שהוקם כסיוע בבניית קהילת יהודית-אמריקאית וחיזוק זהותו של הדור הבא, צמח במהירות ומחזיק כיום 22 סניפים ברחבי צפון אמריקה. בין המשתתפים בכנס היו פוליטיקאים, דיפלומטים ואנשי עסקים מארה"ב וישראל. ביניהם נגיד בנק ישראל לשעבר ד"ר סטנלי פישר, מייסד SpaceIL יונתן ויינטרוב, יו"ר הסוכנות היהודית יצחק (בוז'י) הרצוג, הזמרת נטע ברזילי ולהקת שלווה.

קבוצות הדיון לצעירים והשתתפות מאות סטודנטים ותלמידי תיכון מרחבי היבשת ריכזה אופטימיות רבה ואנרגיות טובות. על הבמה המרכזית נוצרו המון רגעים מרגשים ויפים, למשל רחל פרנקל, אמו של יעקב נפתלי פרנקל, אחד משלושת הנערים שנרצחו ביוני 2014, זכתה לתשואות. איווי סטיינברג מוודלנד הילס סיפרה את סיפורה קורע הלב כיצד שכלה את בנה מקס ז"ל במבצע 'צוק איתן'. כשטסה מלוס אנג'לס להלוויה בירושלים היא חשבה שיהיה קשה להשיג מניין וגילתה רבבות ישראלים שבאו לחלוק לבנה כבוד אחרון. מופע של להקת כוורת/גזוז בהרכב מלא הלהיב גם הוא את משתתפי הערב הראשון. 

אחד הנאומים המרגשים ביותר נישאו מפיו של יפתח רמון, שדיבר על פועלה הציבורי של אמו המנוחה והתקווה לעולם טוב יותר: "כשהייתי בן תשע, איבדתי את אבי – אלוף משנה אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון. כשהייתי בן 16, איבדתי את אחי הבכור- טייס הקרב סרן אסף רמון. ובשנה שעברה אימי – רונה רמון, נפטרה ממחלת הסרטן. הם כולם איתי כאן היום. אני כאן כדי לומר לכם – שמשפחתי ואני מתעקשים שהשם 'רמון' לא יהפך לסמל לטרגדיה או שכול", אמר רמון. "שם המשפחה שלנו צריך לסמל תקווה, הגשמת חלומות, וצמיחה מתוך משבר. אנחנו ממשיכים לקחת את העצב והשכול ולהפוך אותם לפעולות שמייצרות עתיד טוב יותר. זו הדרך שלי ושל משפחתי להמשיך את המורשת של אבא, אמא ואסף. למרות כל מה שעברנו בשנים האחרנות – אנחנו מתעקשים לבחור בחיים. ואנחנו בוחרים בהם כל יום. אז אני רוצה להזמין אתכם לעזור לנו לסייע לכמה שיותר ילדים. אבא, אמא ואסף הקדישו את חייהם לישראל ולעם היהודי. זו החובה והזכות שלי להמשיך את המשימה שלהם. זו המשימה של כולנו עכשיו".

הנשיא טראמפ סיפק במוצאי שבת האחרונים רגע אדיר של קורת רוח, כשעמד דום כדי לשמוע את חברי הלהקה הישראלית "שלווה" שרים "האל ברך את אמריקה", ואחר כך ניגש לחבקם אחד אחד. אין ספק שטראמפ הרגיש מאוד בנוח כשההמונים עמדו על רגליהם, הריעו לו ממושכות ושאגו "״עוד ארבע שנים, עוד ארבע שנים״. ״למה רק עוד רק ארבע שנים? למה לא עוד 12 שנה?", הוא ענה להם.

בכך הגיע לשיאו ערב הסיום של כנס ה- IAC בפלורידה. נשיא ארצות הברית כיכב בו לא רק כמושיעה של ישראל, כפי שתיארה אותו בהתרגשות רעייתו של אדלסון, מרים, אלא גם כמנחה, כסטנדאפיסט לעת מצוא ולפרקים וכלוחם מן המניין נגד החרם וה־BDS.

"הממשל שלי מחויב לאתגר. להתעמת באופן אגרסיבי עם גילויי אנטישמיות, מכל סוג, תוך שימוש בכל אמצעי או נשק העומדים לרשותנו", אמר טראמפ בנאומו. "כנשיא אני רוצה שדברי יהיו ברורים: הממשל שלי מגנה בצורה חריפה את ה- BDS נגד ישראל, אך לצערי תנועת החרם הגיעה כעת גם לקמפוסים האוניברסיטאיים".

טראמפ הביא כדוגמא את סיפורה שלבוגרת אוניברסיטת ניו-יורק ומהגרת יהודייה ממקסיקו סיטי אשר נאבקה באנטישמיות בעת לימודיה. "האוניברסיטה שלי נכשלה בהגנה על הקהילה היהודית מהטרדה", ציטט אותה. הנשיא גם גינה את ארגון זכויות האדם של האו"ם, אשר ידוע בעוינותו כלפי ישראל. "כ-80 פעמים במהלך העשור האחרון", כך טראמפ על מספר הגינויים כלפי ישראל בארגון זכויות האדם. "כמות גדולה משמעותית מהמדינות שמפרות זכויות אדם בצורה החמורה ביותר בעולם". פרשנים מציינים כי בתולדות היחסים בין ישראל לארה"ב, מדובר באירוע חסר תקדים: מעולם לא נשא נשיא אמריקאי מכהן נאום כה חד־צדדי לטובת ישראל. בנאומו אמר לקהל שבשל החשיבות שהם מייחסים ללביזנס, ואפילו אם הם לא ממש "מתים עליו", אין סיכוי שיצביעו עבור הסנטורית חובבת המסים אליזבת וורן, אותה כינה פוקהונטס. 

מנכ"ל הארגון שוהם ניקולא הודה שלמרות "הסיקור האדיר של הכנס שלנו בפלורידה, כלי התקשורת פיספסו את התמונה הכי חשובה מנאום הנשיא. הביאו הרבה התעסקות בפיקנטריה, כותרות של חצאי משפטים מחוץ להקשר, כל אחד ומה שרצה לשמוע ולהשמיע מהנשיא, אבל העיקר פוספס: זאת פעם ראשונה שארגון מארח את נשיא ארצות הברית שבוחר על הבמה להזמין סטודנטית, מהגרת, שמספרת על מה קורה לסטודנטים פרו ישראלים בקמפוסים. אדלה, בוגרת NYU סיפרה על תביעה שהגישה נגד האוניברסיטה שלא נותנת הגנה לסטודנטים שלה, ונושאת על דגל ארגונים קיצוניים אלימים. היא מדברת – ונשיא ארצות הברית צעד מאחוריה.

הדגש של הנאום של הנשיא היה המלחמה באנטישמיות, באנטי-ציונות ושלילה מוחלטת של האדמיניסטרציה של תנועת ה-BDS. והחדשות הטובות באמת, שהנשיא לא רק דיבר, וכמו שמנהל עושה, העלה לפודיום עוד ישראלי-אמריקאי – אילן קאר – מינוי בדרגת שגריר שמדווח ישירות למזכיר המדינה, שמנהל מחלקה חדשה שמוקדשת כולה למלחמה באנטישמיות בכל העולם.

שהם: "גם הסיפור של החיבוק של חברי להקת שלוה, הוא סיפור של אנושיות, קבלה, והרבה אופטימיות. מחמם את הלב. זה היה אירוע שגם לכתוב עליו מעביר בי צמרמורת. גם שם הקונטקסט של השיר פוספס – הנשיא סיפר על גבורה יהודית-אמריקאית במלחמת העולם השנייה, ודיבר על התרומה של יהודים דרך שיר שהוא סוג של המנון בארצות הברית וכתב אותו ארווין ברלין, יהודי, בתחילת המאה שעברה".

בכנס היה אמור להשתתף "כוכב" נוסף – ח"כ גדעון סער, המבקש להתמודד על הנהגת הליכוד. נאומו היה אמור להיות אירוע מרכזי בכינוס, אולם סער ביטל ברגע האחרון את נסיעתו. הסיבה – כינוס מרכז הליכוד והמצב הפוליטי בישראל. יתרה מכך, התקשורת הישראלית הדגישה את העובדה שטראמפ לא הזכיר בנאומו בוועידה את ראש הממשלה בנימין נתניהו; והשם "נתניהו" לא הוזכר על הבמה המרכזית בכל שלושת ימי הוועידה. למעשה, המקום היחיד שבו כן ניתן להיזכר ברה"מ העדיין מכהן, הוא צילום שלו שהוצב בכניסה למלון "דיפלומט" שבו התקיימה הוועידה, על מכונית למבורגיני של הפעיל הפרו-ישראלי ג'ו זבולוני מפלורידה, יחד עם צילום של טראמפ…

אנשי תקשורת והעיתונאים מישראל זכו לעניין רב מצד הנוכחים. ביניהם היו איילה חסון, אלון בן דוד, יואב לימור, בועז ביסמוט, רזי ברקאי ועוד רבים. משום שקהל הוועידה הוא ברובו ימני, הדו-השיח מול העיתונאים מישראל הפך לא פעם ללעומתי. 

אחת הדוברות בפאנלים הייתה אשת התקשורת סיוון רהב מאיר: "פגשתי כאן ישראלית שחיה בלוס אנג'לס כבר 30 שנה. היא אמרה לי שני משפטים חכמים" סיפרה, "הראשון היה: 'ביסלי ובמבה זה לא מספיק'. אי אפשר לבסס את הזהות הישראלית בחו"ל רק על קפה עלית ועל גבינת קוטג'. ניסיתי לחנך את הילדים שלי ככה, היא אמרה, אבל זו זהות חלולה, פריכה, שבירה. חייבים לחנך את הילדים על משהו עמוק יותר, לבנות זהות עשירה יותר. המשפט השני שלה היה: 'השואה זה לא מספיק'. אנחנו נוטים לבסס ולעצב את הזהות שלנו לאור השנאה והטרגדיות מבחוץ – BDS, אנטישמיות, איראן, טילים, רקטות, פוגרומים. צריך להתמודד עם כל האיומים האלה, זה ברור, אבל הזהות שלנו חייבת להיות קודם כל חיובית ומלאה בתוכן עצמי. 

"אמרתי לה, כישראלית שנמצאת בארה"ב כשליחת תנועת 'המזרחי', שאני מתביישת לשמוע שוב ושוב שהישראלים הם אלופי ההתבוללות, יותר מכל קבוצה אחרת בקרב היהודים האמריקאים. צריך להתחיל מאה צעדים קודם – להגיד לדור הבא מה כן ולא מה לא, לבנות זהות כל כך פעילה וגאה ואטרקטיבית, שיהיה ברור שרוצים להמשיך אותה. בשביל זה צריך להתאמץ. הרבי מלובביץ' אמר פעם: 'אל תהיה צופה, תהיה שחקן'. אל תשב על הספסל ותיתן הוראות ועצות וביקורת לכל האחרים. תרד למטה, לדשא, תשקיע, כי זאת הקבוצה שלך. קח אחריות על התוצאה הסופית. המשימה היום היא להפוך כל יהודי מצופה – לשחקן".

דסטין ביטון, האחראי מטעם הארגון על קבוצות הסטודנטים "משלנו" ותושב לוס אנג'לס סיכם: "בחייו של אדם יש לא מעט רגעים מכוננים שמעצבים את מי שהוא. השבוע האחרון בחיי היה אחד מאותם הרגעים הללו. אני גאה בדרך, בחזון בשיתופי הפעולה ובאנשים סביבי שמוכיחים לי כל פעם מחדש כמה כוח והשפעה יש לנו כשאנחנו עובדים יחד. יש פה הכל; ימניים ושמאלנים, ליברלים ושמרנים, דתיים וחילוניים, נשים וגברים, סטרייטים ולהט״בים. לכולם דבר אחד משותף שעליו אין מחלוקת –  האהבה והמחויבות למדינת ישראל".  

איש העסקים האנג'לוסי נתי סיידוף, שרכש בשנה שעברה את "שיכון ובינוי", אחת מחברות הבנייה הגדולות בישראל, התמנה במהלך הכנס בצורה רשמית ליו"ר הארצי של הארגון בשנתיים הקרובות. סיידוף נוטל את שרביט ההנהגה מאיש העסקים והפילנתרופ אדם מילשטיין מאנסינו. לדבריו, נאומו של הנשיא טראמפ חישמל את משתתפי הארוע: "אנשים שהשתתפו כבר במאות כנסים וערבי גאלה באו אלי ואמרו שתחושות כאלה בארוע ציבורי הם לא חוו מעולם". סיידוף מתאר את הנשיא כאדם חביב ונגיש מאוד, הרבה יותר ממה שנראה בפרסונה הציבורית שלו, ויחסית לגילו הוא גם נראה מעולה. כך גם חתנו ושליחו למזה"ת ג'ראלד קושניר שנכח בכנס – "אדיב, מדבר בגובה העיניים, ממש אחד משלנו".

בנאומו הדגיש סיידוף את ראיית הארגון בקהילה כמשפחה אחת גדולה: "כשיצאנו לדרך לפני 12 שנים ידענו שאנחנו הולכים להדגיש את המוטיב והאלמנט המשפחתי. רבם מאיתנו גדלו ביחד, שירתו בצבא ביחד, היגרו לאמריקה ועדיין נשארו ביחד. החיבור הרגשי שלנו כישראלים-אמריקאים אמיץ ובלתי ניתן לאיחוי; אנחנו בעלי היסטוריה דומה ומעבר למחלוקות פוליטיות כאלה או אחרות, כולנו מאוחדים במאבק נגד השחרת המדינה שלנו במדיה, באוניברסיטאות ובדעת הקהל האמריקאית".

סיידוף גם ציין את נוכחתו של נשיא הונדורס ורעייתו בכנס: "מדובר באוהד ישראל מושבע שהשתלם בארץ בתוכנית מנהיגות ושוקל להעביר את שגרירות הונדורוס לירושלים. אנחנו כארגון חייבים לעודד אותו ולתת לו גב. בהונדורס יש קהילה פלסטינית קטנה אבל רעשנית. כך גם בכל דרום אמריקה. דיברנו עם הנשיא על פרויקטים בתחומי התיירות, הטכנולוגיה והתשתית במדינתו. זה דבר חשוב מאין כמותו לחזק ולעודד אותו להמשיך להפגין תמיכה בישראל".

סיידוף מציין את דרך הפעולה הלא שגרתית של ה-iac, בשונה מארגונים אחרים:  "אנחנו מפיקים 2000 פעילוית שונות בשנה ב-22 משרדים בכל רחבי ארה"ב. אין אף ארגון עם היקף פעילות כזה. כך אנחנו מהווים גשר ומקרבים בינינו לבין הקהילה היהודית-אמריקאית. כ-30 אחוז ממשתפי הכנס השנה היו יהודים אמריקאים. בשנתיים הקרובות אני מתכנן לבקר בכל 22 הסניפים שלנו בצפון אמריקה כדי לבחון  דרכים להגדיל ולהרחיב את היקף הפעילות בהם. המטרה העיקרית: הנחלת הזהות היהודית לדור הבא והמשך תמיכה בלתי מתפשרת במדינת ישראל". 

Featured

קטנה גדולה

Published

on

השחקנית הישראלית שירה האס בת ה-25 תתחרה על האמי מול ארבע מהשחקניות המעוטרות ביותר בהוליווד — קייט בלנשט, רג'ינה קינג, קרי וושינגטון ואוקטביה ספנסר * העובדה שהוחתמה בסוכנות CAA, שבה חתומים כוכבים כמו ג'ורג' קלוני וג'ניפר אניסטון, רק מחזקת את מעמדה כאיט גירל החדשה * אז למה כולם שואלים על הגובה שלה? *  גל גדות, מאחוריך

כשמקלידים את שמה של שירה האס בגוגל, תוצאת החיפוש הראשונה היא "שירה האס גובה". השחקנית הישראלית בת ה–25 קיבלה לראשונה, מועמדות לפרס האמי – הישג יוצא דופן לשחקנית ישראלית – עבור תפקידה כגיבורת המיני־סדרה "המורדת" של נטפליקס. דווקא משום שהאס קטנת ממדים, היא מלוהקת לתפקידים על המנעד של הילדה־נערה־אשה, שמאפשרים לה ורסטיליות מרשימה. כך, לדוגמה, כשהיתה בת 16 גילמה בת 12 בסרט "פרינסס" על ילדה שמתמודדת עם אלימות מינית בתוך המשפחה. האס קיבלה על התפקיד את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים ב–2014. שנה לאחר מכן עלתה על הרדאר של חובבי הקולנוע העצמאי בארה"ב כשהסרט הוצג בסאנדנס.   האס תתחרה על האמי מול ארבע מהשחקניות המעוטרות ביותר בהוליווד — קייט בלנשט, רג'ינה קינג, קרי וושינגטון ואוקטביה ספנסר. הקריירה שלה לא צמחה יש מאין. הסוכנת שלה בישראל, זהר יעקובסון, מספרת כי האס היא "הארד וורקרית" מהמעלה הראשונה שלא בוחלת בתפקידים מאתגרים, גם כשאלו מחייבים הקרבה אישית. יעקובסון מספרת כי כשקיבלה את התסריט של "המורדת", שחקניות רבות בישראל ויתרו על התפקיד בשל הדרישה לגלח את השיער. "אצל שירה לא היתה התלבטות בכלל", אומרת יעקובסון. "היא לא מפחדת מתפקידים מאתגרים. יש בה המון עומק. זה תמיד היה ככה. יש בה גם צניעות גדולה והיא עבדה קשה מאוד כדי להשיג את התפקיד הזה ב'המורדת'. הוא דרש חודשיים של אימוני שפה ביידיש ובאנגלית ששימרו את המבטא הסאטמרי". 

גם הבמאית טלי שלום־עזר, שביימה את האס ב"פרינסס", מסכימה. "היא אחת בדורה", היא אומרת. "אני זוכרת ששירה עשתה את התפקיד המורכב הזה כשהיא היתה בסך הכל בת 16. תלמידה בתלמה ילין שעד אז עשתה רק תיאטרון. זו היתה פעם ראשונה שעבדה בסרט קולנוע ופתאום היא צריכה לשחק מול קרן מור, שאותה היא העריצה וידעה את כל המערכונים של 'החמישייה הקאמרית' בעל פה. היה פער עצום בין הילדה הביישנית שפגשתי בחזרות לבין הרגעים בהם היינו בעבודה. מהרגע שנשמע ה'אקשן' — כל העוצמות שלה באו לידי ביטוי". שלום־עזר מוסיפה שהאס היתה מקצוענית והגיעה לכל חזרה כשהיא יודעת את הטקסט בעל פה ואחרי שחקרה לעומק את הדמות ואת הדיאלוגים. "היא בן אדם של עבודה קשה, עומק וכישרון", היא אומרת. "אפשר גם לראות שהיא בחרה את הפרויקטים שלה מאוד בקפידה. מצד אחד הם מאוד מגוונים, ומצד שני מסמנים איזו התפתחות והתבגרות". 

גם אלי רוזן, שעבד עם האס כמתאם היידיש ב"המורדת" ומשחק בסדרה את הרב יוסל'ה, אומר כי לפני הכל, האס היא אדם מקורקע. "עבדתי איתה חצי שנה על התפקיד הזה ואני יכול להגיד לך שהיא בת ה–25 שאני הכי אוהב בעולם. מעולם לא שמעתי ממנה תלונה אחת", הוא אומר. 

ניצחה את תחזיות הרופאים

האס נולדה ב–1995 וגדלה בהוד השרון. כילדה חלתה בסרטן הכליות והחלימה בגיל שש. בעבר סיפרה שההקרנות פגעו בעמוד השדרה שלה ופגעו בצמיחתה. בסופו של דבר היא ניצחה את תחזיות הרופאים וצמחה בכ–20 סנטימטרים יותר מכפי שחזו לה. "כילדה זה מאוד בלט, הייתי מאוד בוגרת לגילי, גם מבחינת הדברים שהתעסקתי בהם, גם באופן שדיברתי על החיים", סיפרה בראיון ל"הארץ" לפני שנתיים. היא גם התחילה אז לכתוב שירה, הרגל שמלווה אותה עד היום. "אני בטוחה שזה (הסרטן) השפיע עלי כאדם וגם כשחקנית. מה זה 'פרינסס' למשל? זה לשחק דמות שהיא מאוד צעירה, אבל בוגרת לגילה. וגם דמויות אחרות שעשיתי הן כאלה. אין לי ספק שזה חלק ממי שאני, ואני משתדלת לא לראות את זה רק כדבר רע, כמלה נוראית. זה לא".   גם ב"המורדת" מתכתבת האס עם הגבול בין ילדות ולבגרות, ומגלמת דמות שלמרות שהיא נראית מאוד צעירה — נדרשת להיכנס להריון. הסדרה, שביימה הבמאית והשחקנית הגרמנייה מריה שרדר (שחתומה בין היתר על הגרסה הקולנועית של "חיי אהבה" על פי ספרה של צרויה שלו), זכתה לשבחי המבקרים והצופים. "האס היא פנומן, אקספרסיבית ושובת לב", נכתב עליה בביקורת שפורסמה ב"ניו יורק טיימס". המבקר ג'יימס פוניבוז'יק הוסיף: "כאשר אסתי עושה את דרכה החוצה ונמשכת לנתיב של תקווה שמציעה המוזיקה, אנחנו יכולים לראות בפניה של האס את הסימפוניות שנמצאות בראשה".   ב"ווראייטי"   כונתה עבודת המשחק של האס "סנסציונית" בשל יכולותיה לשלב בין מראה מבועת וסקרן. בהמשך נטען כי היא מהווה מין שילוב בין השחקנית ג'ין סיברג (גיבורת "עד כלות הנשימה" של של ז'אן לוק גודאר) לבין הדמויות המככבות בסרטיהם של האחים דארדן. גם ב"הוליווד ריפורטר" ציינו לטובה את המשחק של האס, תוך שימת דגש על עיניה האקספרסיביות. "העיניים מושכות אותך פנימה, וכמעט שקשה לדמיין מה היה קורה אם הדמות הזו היתה פחות משכנעת, שכן לרבים מהדמויות בסדרה לא ניתנו אפילו שמות, שלא לדבר על תכונות אישיות", נכתב שם.

שער בווריאטי והוליווד ריפורטר 

לעליית "המורדת" בנטפליקס בחודש מארס היו אמורות להתלוות ארבע הקרנות בכורה בינלאומיות. השלטים בטיימס סקוור בניו יורק ובברלין כבר הוצפו בפניה רבות ההבעה של האס, אלא שאז הגיעה מגפת הקורונה והאירועים בוטלו. אך מעז יצא מתוק, והמגפה העלתה את נתוני הצפייה של ענקית הסטרימינג לגבהים חסרי תקדים. "המורדת" הוכתרה מיד כהצלחה מסחררת וזכתה לעשרות אייטמים בכלי תקשורת מובילים בעולם. פניה של האס התנוססו במגזיני אופנה וקולנוע יוקרתיים דוגמת "וראייטי" (שם היא זכתה לכתבה נרחבת נוספת גם השבוע), "הוליווד ריפורטר" ואחרים. העובדה שהוחתמה בחודש שעבר בסוכנות CAA, שבה חתומים כוכבים כמו ג'ורג' קלוני וג'ניפר אניסטון, רק מחזקת את מעמדה כאיט גירל החדשה.   זהר 

לצד הכישרון הבולט של האס, שאותו הפגינה גם ב"שטיסל" (בימים אלו היא מצטלמת לעונה השלישית של הסדרה, שעונותיה הקודמות זמינות בנטפליקס) ובסרטים וסדרות נוספים, ניכר שההצלחה של "המורדת" קשורה גם בתכנים שהוליווד אוהבת לאהוב. במרכז הסיפור ניצבת אשה צעירה שמתריסה מול הפטריארכיה של האורתודוקסיה היהודית, בורחת אל עולם חדש ולא מוכר ומפגינה רוח עצמאית שמתיישבת היטב עם ערכי תנועת "מי טו". לכך יש להוסיף את גילוח השיער (שחקניות שמתכערות לרגל תפקיד תמיד זוכות לשבחים בתעשיית הסרטים האמריקאית) ולמידת שפה מאפס, והרי לכם מתכון מנצח לדמות שלא ניתן יהיה להתעלם ממנה בעונת השטיחים האדומים. כמו במקרה של גל גדות, כוכבת ישראלית אחרת שעשתה חיל באמריקה, ההצלחה של האס מדגימה עד כמה אוהבת הוליווד לאהוב דמויות נשיות חזקות ומורכבות. 

האס הדהדה את המסרים הללו גם בראיונות. בשיחה עם השחקנית ג'סיקה צ'סטיין (השתיים עבדו יחד בסרט "אשתו של שומר גן החיות")   עבור "וראייטי", סיפרה האס כי העובדה שכל צוות הסדרה — כולל הבמאית, היוצרות, המפיקות ואפילו הצלמות — היו נשים, היוותה עבורה הקלה משמעותית. "זה תמיד נחמד שיש צוות נשי, אבל בסיפור הזה ספציפית אני מגלמת דמות של אשה שמנסה למצוא את הקול שלה. ממש הרגשתי מוגנת הודות לנשים שעבדו איתי על הסט. הרגשתי שהן מקשיבות לי". היא הוסיפה כי גם בצילומי סצינות המין היה לה יותר קל להשתתף, כיוון שהיתה מוקפת נשים שאיפשרו לה דיאלוג פתוח.  

לפי כל הסימנים, להאס צפויה קריירה משגשגת ומאתגרת בהוליווד. יעקובסון אומרת כי תסריטים ממשיכים לזרום אליה כל הזמן. עם זאת, בעתיד הנראה לעין היא תמשיך להתגורר בתל אביב ולהשתתף בפרויקטים מקומיים לצד בינלאומיים, כפי שעשתה עד כה. משבר הקורונה עיכב את יציאתו של עוד פרויקט בכיכובה — הסרט "אסיה" בבימויה של רותי פרי בר, שזכה השנה בשלושה פרסים בפסטיבל טרייבקה.   "אני לא רואה את עצמי עוזבת את הארץ אבל זה משהו שאני בהחלט חושבת עליו", בראיון לפני חמש שנים. "הייתי ילדה שעמדה בגיל 11 מול המראה עם מסרק ודמיינה שהיא אוחזת בפסלון אוסקר או מיקרופון מעל במה ענקית". אם לשפוט על פי מסלול ההמראה עליו ניצבת האס ברגע זה, לא יהיה מופרך לצפות כי בשנים הקרובות היא תוכל להגשים את חלום הילדות ההוא. 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות